בתשובה לאיציק ש., 18/06/16 8:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנשים מיחסים סגולות ומופתים לשתיית יין, קמעות וחמסות וביקור אצל קברים, אבל לא לספר תורה. וזה אחד הדברים שמצביעים על כך שרק תועי דרך שייכים לתופעה הזו, כי התורה קדושה כי היא דבר האלוהים, ולא יין שיוצר בהליך תעשייתי וקודש ובורך בהליך תעשייתי והמוני, יחד עם בקבוקים רבים אחרים. אני רק מתאר לעצמי את אותו באבא מקיף משטח של ארגזי יין כשהוא עטוף בטלית ומעוטר בתפילין, ממלמל קטעים שליקט מספרי קבלה ותוקע בשופר. זהו. עכשיו כל בקבוק באותו משטח מסוגל לחולל ניסים. יאכלו ענבים וישבעו. אבל התורה עצמה היא דבר האלוהים. וכל מי שמאמין שהיא דבר האלוהים, מאמין בפסוקים הכתובים בה על כך שהיא תשמור אותו - גם אם לא כשריון מגן פיזי, אלא תנחה אותו לכיוון הטוב ורמת השלמות האפשרית לבן אנוש. מי שמאמין בכל אלה, מקדש את התורה ומכבד אותה. הפגיעה בכבוד התורה מסמלת פגיעה באלוהים ובדבריו ובכל המוסר הטוב ודרכי הקדושה הכתובים בה. ודאי איני זוכר את הימים שלאחר מלחמת ששת הימים. עוד לא הייתי בתכנון. את השיר עצמו אני מכיר וגם יודע, וגם כאן אין פרקטיקה. לומר שבבית המקדש היתה קדושה, אין זו פרקטיקה. הרי זה מתבקש משמו. קשה לתאר במילים את החשיבות, הגאווה, הקשר וההערצה שחשו בני ישראל למקדש עצמו. את זאת היטיבו לבטא גדולים ממני בנבואות , מאמרים וקינות. התפישה לפיה האלוהים השרה את שכינתו באותו מבנה, עתיקה ביותר. חז''ל מלמדים אותנו כי המקום שימש לפולחן האלוהים מראשית הימים, ולאחר מכן, כשנבנה המקדש, מבקש שלמה מן האלוהים כי למקום הזה יבואו כל העמים להשתחוות לו ולהתפלל אליו. בית מקדש - כאמור, קדוש הוא. והקדושה היא בכל המבנה. ואם כל המבנה חרב ונותר רק הקיר החיצוני, ומסיבות כאלה ואחרות אין להכנס לפנים המתחם - זה השריד האחרון לאותה הקדושה. והרי כבר אמרו חז''ל כי לא זזה שכינה מאותו המקום. ואחרי הכל, כאשר באים תיירים מכל העולם לבקר בכותל ובהר הבית, בהר הבית הם מבקרים, אבל בכותל הם מתפללים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |