בתשובה לkozmo, 04/03/23 8:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה מקדש את האדמה של הישוב איתמר? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. ארץ ישראל היא אדמה קדושה וקדושתה מקדשת בין היתר גם את פירותיה (שביעית וכו'). פסיקתו [*] של הר' עובדיה בעניין פינוי השטחים הכבושים לא ביטלה את קדושת האדמה, אלא הציבה מולה קדושה יותר חזקה מקדושת האדמה שהיא קדושת החיים שגוברת כמעט על כל הקדושות. כאמור לעיל היררכיות הקדושה הן מהותיות לאדם הדתי. נפילת ספר תורה חי לרצפה תזעזע אותו יותר מנפילת ספר התנך המודפס ולא בגלל שיש תכנים שונים בספרים הללו אלא כי ספר התורה שנכתב בכתב היד מקבל קדושה חמורה שמחייבת את האדם הדתי שראה בנפילת ספר התורה לענות את נפשו, בעוד שאת ספר התנ"ך עם תריסר מפרשים הוא ינשק במקרה הטוב. 2. 'הקדושה צריכה להתגלם בקדוש והקדוש אינו קדוש בלי הקדושה'. יש בין המונחים הללו תלות הדדית1, ומכאן שכל דבר יכול להיות קדוש 2 אם הקדושה תשכון בתוכו, ודבר לא יהיה קדוש אם הקדושה לא תשכון בתוכו. -------- 1 קליין מדמה בין הקודש לקדושה ל'מושג' ו'חושניות' (קאנט) או כמו היחס בין צליל למחשבה / 2 עמודים של אותו דף (סוסיר). 2 'אבן, ספר תורה, בורא עולם, מקדש, פסלון אפריקני, יום השבת, המוחלט, שרביטו של ההגמון, האבות הקדומים, קרן שפע, השמש, בגדי כהן, מערת אליהו, אללא, אפיפיור,Tjurunga [Wikipedia], השם המפורש, צלב, הראי של קיסר יפן, מזוזה, ישו, ברק ורעם, הקוראן, איקונין עם דמות מריה' - י. קליין. ומכאן שגם קמיעות, קברים, שמן זית, יין, אוויר - כולם קדושים אם יש מישהו/מוסד שיקדש אותם. ------- [*] כשמדברים על מצעדי האיוולת, הרי שבראש המצעד עומדת החברה הישראלית החילונית (בהובלת שינוי/לפיד ושות') שביזתה באופן משפיל את הזקן המנוח והדגישה את סגנונו 'העממי' וה'לא תרבותי' במקום לחבק אותו ואת פסיקתו ששוויה בלתי ניתנת לכימות והערכה ויכולה הייתה לפתור לישראל כיום בעיות אין ספור. במבט לאחור היו צריכים לחבק את י.עובדיה ולא את י. ליבוביץ. הראשון הלא-תרבותי היה מציל אותם מנבואתו של השני המאוד-תרבותי. למיטב הבנתי אין כיום אישיות דתית חזקה בישראל שתעז לחדש את פסיקתו וככל הנראה כבר לא תהיה. בנסיבות אלו, גם אלוהים לא יסייע לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדמה - ארץ ישראל היא לא אדמה קדושה ביהדות עד הרצי"ה. יש מצוות שתלויות בארץ, הבסיסית שבהן מצוות יישוב הארץ, אבל זה לא הופך בשום אופן את האדמה לקדושה. האבות הם בכלל נוודים, ואין להם שום דרישת בעלות על קרקע, חוץ מאשר שטח הקבורה המשפחתי. ירושלים היא לא העיר הקדושה אלא עיר הקודש. העיר שהכילה את בית המקדש, וחשוב מכך- העיר שבה יעמוד בית המקדש העתידי. "עֲשָׂרָה קַבִּין חָכְמָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. עֲשָׂרָה קַבִּין יֹפִי יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ." ומה עם עשרה קבין קדושה? הקדושה נובעת מנוכחות האל. כאשר השכינה מסתלקת גם הקדושה מסתלקת מהמקום. המשכן הוא אוהל נודד. האדמה שהמשכן שוהה בה לא הופכת לקדושה. רק הדתיים הלאומיים פתאום מייחסים חשיבות דתית לשילה, בה עמד אוהל מועד דורות רבים, אחרי אלפי שנה בהן היא לא נחשבה מקום מקודש או מיוחד במינו. יש הגדרות קדושה למקומות במשנה, אבל שים לב שהן הגדרות על פי שימוש וטאבו1. עיירות מוקפות חומה הן לא מקום קדוש במובן הפגאני, הנוצרי או המוסלמי אלא במובן אחר, מאוד טכני. חפצים- היהדות התנגדה בכל תוקף להקניית קדושה לחפצים, החל מ"לא תעשה לך פסל וכל תמונה" ומעשה העגל מיד אחריו, שהעונש עליו היה כבד. בנצרות כל מוסמך יכול לברך חפצים ולהקנות להם קדושה, אבל לא ביהדות (אפילו תעשיית הקמעות, שהיא הדבר הקרוב ביותר להקניית קדושה לחפצים ביהדות2, מתבססת על הכח המאגי של המלים הכתובות, ולא של החפץ עצמו). יוצאי הדופן היו החפצים המיתולוגיים של עבודת האל, בראשם ארון הברית. וזה- היה טאבו ענק. לקודש הקודשים, החדר הפנימי בבית המקדש בו הונח ארון הברית, אסור היה בכלל להכנס חוץ מלאדם אחד פעם בשנה. שים לב שאפילו לוחות הברית שנמצאים לכאורה בארון הברית הם לא החפץ המקורי שאלהים בעצמו כתב עליו, אלא הלוחות השניים שמשה פסל. ביהדות כולה יש רק חפץ אחד שאלהים עצמו יצר, והוא מיד רוסק והוחלף בחפץ מעשה ידי אדם3 כל זה כדי לחזק את האידאולוגיה היהודית הבסיסית (והרדיקלית לזמנה) שהקדושה היא טרנסצנדנטלית ואינה קשורה למקום או חפץ. לא מקומות ההתגלות של אלהים, לא המקום של מתן תורה, ולא המקום ששכן בו אהל מועד. רק המקום ששכן בו בית המקדש הפך לטאבו שאסור להתקרב אליו. טאבו שנשמר באדיקות עד לפני שני דורות ומאז מתכרסם במהירות4 __________ 1 עשר קדושות הן: ארץ ישראל, מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה--שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות. עיירות מוקפות חומה, מקודשות ממנה--שמשלחין מתוכן את המצורעים, ומסבבין לתוכן מת עד שירצו; יצא, אין מחזירין אותו. לפנים מן החומה, מקודש מהן--שאוכלין שם קודשים קלים, ומעשר שני. הר הבית, מקודש ממנו--שאין זבים וזבות נידות ויולדות נכנסין לשם. החיל, מקודש ממנו--שאין גויים וטמא מת נכנסין לשם. עזרת הנשים, מקודשת ממנו--שאין טבול יום נכנס לשם, ואין חייבין עליה חטאת. עזרת ישראל, מקודשת ממנה--שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם, וחייבין עליה חטאת. עזרת הכוהנים, מקודשת ממנה--שאין ישראל נכנסין לשם אלא בשעת צורכיהם, לסמיכה ולשחיטה ולתנופה. בין האולם ולמזבח, מקודש ממנה--שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסין לשם. ההיכל, מקודש ממנו--שאין נכנס לשם אלא רחוץ ידיים ורגליים. בית קודש קודשים, מקודש מהן--שאין נכנס לשם אלא כוהן גדול ביום הכיפורים, בשעת העבודה. 2 וביהדות האורתודוכסית הטהרנית נחשבת קרובה לעבודת אלילים. 3 אלהים מייצר בחלק המיתולוגי של התורה גם דברים מתכלים - המן, והאבנים הגדולות שהוא משליך על הצבא של חמשת מלכי האמורי, אבל מיד מוסבר שהן אבני ברד, כדי שאף אחד לא ישמור אבן שהיא לכאורה אחת מהן והיא תהיה חפץ מקודש. 4 כניסה להר הבית (הלכה) [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אקדים - בכל דת יש את כל שלושת המימדים: חוויה, פעולה ודימוי-אמונה. בדתות הפרימיטיביות, הפעולה -הפולחן והריטואל הוא העיקר ואילו בדתות המודרניות הדימוי/האמונה הוא חזות הכל. 1. בהגות היהודית יש 2 זרמים בסוגיית קדושת אדמת ארץ ישראל (א"י). הזרם האחד המיוצג על ידי ר' יהודה הלוי- ריה"ל המייחס לא"י 'קדושה עצמית'. הזרם השני המיוצג ע"י הרמב"ם מדגיש את ה-'התנהגות המקדשת'. בשני הזרמים כאחד, היררכיות הקדושה במרחב תקפות לפיהן; א"י -> ירושלים -> הר המוריה. א. קדושה עצמית הספר השני של 'הכוזרי' פותח את הדיון אודות קדושת א"י ומביא את דעת חז"ל כמבוא. עפרו של האדם הראשון נקבץ מא"י לשם בריאתו וכשהוא מגורש מגן העדן הוא מוחזר לצור מחצבתו, ארץ ישראל ושם הוא מתנבא את הנבואה הראשונה של האדם בעולם בכלל ובארץ ישראל בפרט. המלחמה בין קין להבל הוא מאבק על אדמת ארץ ישראל ולא לפי הפשט שנאבקו על הקורבנות. אברהם אבינו מתנבא נבואה חזקה (הסנה) בא"י. יצחק וישמעאל - יעקב ועשיו נלחמים מלחמת אחים על נחלה בא"י. המוטיב העיקרי אצל ריה"ל הוא הנבואה על אדמת ארץ ישראל ומכאן שהנבואה ניתנת על אדמה קדושה שמקדשת את עצמה 1. ארץ ישראל לשיטתו יש לה ייחוד 'גיאו-תיאולגי'. היא מרכז העולם וירושלים היא במרכזה כשהר המוריה הוא הפתח לשער השמיים. כל התפילות עוברות דרך שער השמיים. השבת נכנסת בא"י באותו זמן שבו שבת האלוהים מכל מלאכתו. הן הבריאה והן האנושות מתחילות את דרכן בא"י. היהודי פניו, ליבו ותפילתו תמיד יהיו לכיוון א"י. לשיטת ריה"ל הנבואה והמצוות התלויות בה אפשריות רק בארץ ישראל. במבט היסטורי אנו יודעים שלפחות בשתי הדורות שקדמו ליצירותיו של ריה"ל, נושא ארץ ישראל לא היה בבסיס עיקר הדיונים התיאולוגים. המשורר רבי שלמה אבן גבירול אמנם הדגיש בשירתו את ארץ ישראל וקדושתה, אבל חיבורו התיאולוגי 'מקור חיים', עוסק בסוגיות כלליות ולא בנושאי ארץ ישראל. השינוי הדרמטי בהגותו של ריה"ל מוסברת גם בהתאם למציאות ההיסטורית בתקופתו 1075-1141. מסעות הצלב (1096) הדגישו את המלחמות בין האסלאם והנצרות על ארץ ישראל. המאבק החזיתי בין 'יורשי היהדות' הייתה להבהיר לכולם באופן סופי מי זאת הבת שניצחה את היהדות ותזכה בארץ הקודש. שתנצח את הןרותה היהודית ומציאות זאת אילצה את ריה"ל לפתח מחדש את הזיקה היהודית לארץ ישראל והציבה אותו במצב שבו גם הוא הבין שהיהדות עומדת בפינת ההיסטוריה ומחכה להחלטת המעצמות. היהדות נטולת הכח והכבוד מושפלת ללא יכולת להצטרף למאבק והיא מפעילה את כוחה הבלתי ניתן לניצחון - ההלכה שמקדשת את האדמה. בסוף ימיו ריה"ל עלה לארץ ישראל. ב. התנהגות מקדשת בניגוד לריה"ל שהתייחס לסוגית ארץ ישראל כהוגה דעות, הרמב"ם מתייחס לארץ ישראל כאיש ההלכה ולא כאיש הפילוסופיה וההגות. ריה"ל רואה בנבואה השגה על-שכלית, על-אנושית וזאת כשהרמבם רואה בנבואה שלמות-אנושית. לפי ריה"ל הקדושה היא תכונה של עצמים וגופים מסויימים שמביאים את האדם שבא עימם במגע להתנסות רוחנית. הרמבם לעומתו רואה בקדושה כביטוי לרוחניות רצופה ומכאן שגופים לא יכולים לקדש את עצמם אלא להביא את האדם לדרגה גבוהה של רוחניות. מכל מקום, השקפתו זאת של הרמב"ם שקדושת החפצים היא רק משמעות סמלית היא השקפה שמעוגנת בהשקפתו הפילוסופית האריסטוטלית ולא את השקפתו ההלכתית. לשיטתו ההלכתית, קדושת ארץ-ישראל מותנית ביחס הקניין הלאומי ולכן הקדושה חלה רק כאשר עם ישראל מתנחל בארץ ישראל ולא כשהוא בגולה. כיבושי יהושוע קידשו את האדמה וכשהעם גלה לבבל סרה הקדושה מהאדמה והיא התחדשה בשיבת ציון. מכח ההתנחלות מתקדשת ארץ ישראל ומקבלת חזקת קניין שנקבעת משפטית לדורות ומכאן שכל כיבוש חלה עליו קדושה אפילו כיבוש חבלי ארץ שמחוץ לגבולות ארץ כנען. ניתן להבחין בשתי רמות של קדושות בארץ ישראל לשיטתו של הרמ"בם - קדושה ראשונה וקדושה שניה. הקדושה השנייה חלה גם כשהעם לא מתיישב ארצו והיא קדושה לדורות מכח הקניין. הקדושה הראשונה היא הקדושה כאשר העם יושב בארצו ומקיים את המצוות התלויות בה. הסתירות בין השקפתו הפילוסופית האריסטוטלית (אי קדושה) להשקפתו ההלכתית (קדושה טוטאלית) לרבות סתירות בתוך השקפתו ההלכתית בולטות ומהוות עד היום כר פורה לפרשנויות שונות. למרות האחדות בין האישים ריה"ל והרמב"ם בתוצאה הסופית ולפיה יש לעם מולדת גם כשהוא בגולה מכח הקניין או הקדושה, ההבדל הרעיוני ביניהם הוא הדגשת הצד הפולחני של הכהנים (ריה"ל) ובין הצד המוסרי- מדיני (הרמב"ם) 2. ככל שנביט להלכה 2, ההלכה תקדש את האדמה כי המוסד תמיד מבקש לחזק את הקודש על חשבון הקדושה עד כדי התעלמות ממנה ולא בכדי. כאשר ננתק את מימדי הדת המודרנית ממרכיביה ונחזק את הדימוי (רמב"ם) לטובת הפולחן (ריה"ל), המוסד יחלש ובכך תסלל הדרך לרפורמות תיאולוגיות כדוגמת הפרוטסטנטיות הנוצרית ורפורמות יהודיות. ------ 1 נבואות שניתנו בחול מטרתם הייתה להניע את העם לארץ ישראל. 2 מכאן חשיבתו של פסיקתו של הר' עובדיה שהעיז למרוד במוסכמות ההלכתיות (ואולי גם האישיות - תגובה 748388 - הערות דגל 1+2) שרואות בקדושת ארץ ישראל ערך גבוה מקדושת החיים. כאמור - אין התכנות ריאלית לשחזור פסיקתו. אנחנו ככל הנראה נלחם על כל פיסת אדמה ולנצח ונגשים את השקפתו של ריה"ל. 3 להרחבה - אליעזר שביד, מולדת וארץ יעודה. עם עובד 1979. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון 1- 'כאשר ננתק את מימדי הדת המודרנית ממרכיביה ונחזק את הדימוי (רמב"ם) על חשבון הפולחן (ריה"ל).' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הרצי"ה נפטר בפורים וויקי מציין משהו רלוונטי - 'בהתאם לדרכו, דחף את תלמידיו להקמת יישובים ביהודה ושומרון, ואף השתתף בעלייה של אחד מהם כשהוחלט לפנות את גרעין "אלון מורה" שהתיישב בחווארה (ליד שכם), השתתף הרב צבי יהודה בניסיון למנוע את הפינוי. הרב צבי יהודה פתח את מעילו אל מול החיילים וקרא לעברם "קחו מכונת ירייה ותהרגו אותי", "כמו שלא תוכלו להכריח אותי לאכול חזיר כך לא תפנו אותי מכאן". 2. לא מכיר במפורט את התאולוגיה של הרצי"ה ולפחות בעניין קידוש הארץ וצריך לבדוק מהיכן הוא שואב את השקפתו. אני לא בטוח שהשקפתו היא השקפה חדשנית שאין לה תימוכין בבמקורות התלמודיים או בחכמי ימי הביניים. אני סבור שאולי יש כאן שילוב של ריה"ל והרמב"ם 3. 'אפשר לומר שהתאולוגיה הקוקיסטית, במודע או שלא במודע, חוזרת אל הדת היהודית של ימי המקדש: אם אחרי חורבן בית שני החליפו תפילות את הקרבת הקרבנות, כעת, עם בנייתו של הבית השלישי, מחליפות התנחלויות את התפילות. בניית ההתנחלויות שקולה לעבודת המקדש, שכן כאשר קידש הרצי"ה את הממשלה ואת הצבא, הפכה המדינה לדגם המקדש עצמו. אם ראש הממשלה הוא "מלאך אלוקים" וצבאו קדוש, יתכן והעבודה שהם עושים היא היא מלאכת המקדש. הסבטקסט הקוקיסטי מגלה לנו כי ראש הממשלה הוא הכהן הגדול, חייליו כהנים, והמתנחלים הם הלויים, העוזרים להם במלאכת הקודש. על כן כיבוש האדמה ובניין המדינה הם תפעול בית-המקדש עצמו, וכאשר קיים מקדש, אין בעצם צורך בכל תוצרי שנות הגלות היהודית.' תומר פרסיקו - הראי"ה קוק והרצ"יה קוק – הקץ וסופו - מקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר יוצא מהכלל (חוץ משתי הפסקאות האחרונות שמנסות להסיק על העתיד). חבל שדב לא יקרא אותו ויבין שסמוטריץ' מתכוון ברצינות כשהוא אומר שהוא הולך להקים את בית המקדש על חורבות כיפת הסלע. אכן המהפך התאולוגי של הראי"ה והתנועה שהקים הרצי"ה לאורו הם פאזה חדשה לחלוטין ביהדות, שאי אפשר להפריז בעוצמת השינוי שבה. פאזה חדשה של היהדות ושינוי ברמה שחולל רבן יוחנן בן זכאי 1900 שנה קודם. שים לב כמה פעמים מופיעה המלה "קודש" בציטוטי הרצי"ה במאמר בקשר לדברים ארציים לחלוטין. האדמה, הרובים, ראש הממשלה, כולם נטענים קדושה כי הם שותפים לקירוב הגאולה. קבלת האר"י והחסידות נתנו לראי"ה את המסד, בכך שהפכו את היהודי לאחראי על תיקון העולם, וחובבי ציון בנו את הרצפה, בכך שחיברו בין דתיים ומשכילים למען יישוב א"י, אבל הראי"ה בנה בניין תיאולוגי חדש לגמרי על היסודות האלה, והרצי"ה אכלס את הבניין הזה. זו משיחיות ללא כחל ושרק, ודחיקת הקץ ביודעין, אלא שאת תפקיד המשיח מקבלת התנועה כולה, וכל אחד מנערי הגבעות, מלוינגר ועד סמוטריץ', הוא איבר מאיבריו ופועל לקידום הגאולה. יש כאן היפוך מושלם מהיהדות הרבנית של 1500 שנה בגולה, היהדות של שלוש השבועות, וגם היפוך של תפיסת הגאולה שלה- אלהים ישלח את המשיח, והמשיח יקבץ את הגלויות ויקים את בית המקדש. תפקידם של היהודים הוא לקיים מצוות ולהתפלל לאלהים שיקרב את הגאולה. לא! אנחנו במו ידינו נקרב את הגאולה ונקים את בית המקדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'היהדות התנגדה בכל תוקף להקניית קדושה לחפצים, החל מ"לא תעשה לך פסל וכל תמונה"' [*] > יש זכרונות שרק יודעי חן יכולים להבין, כמו הסצנה ההיא בחופשת קיץ (סרט, 2007) [ויקיפדיה] בה ה'ילד ששב מבית ספרו הביתה שמח וטוב לב עם תמונה של מכשף אפריקני שקיבל מחבר בבית הספר. אימו נבהלת מן האפשרות שהתמונה יכולה לשמש כלי לעבודה זרה, ואביו פוסק שאכן, זוהי עבודה זרה, ומורה לילד להשמיד את התמונה בנוכחותו'1. תיאורים יותר שכיחים הם על אותו 'חסיד קנאי' שגוזר באובססיביות כל סימן המזכיר לו צלב ואפילו אם זה X שנוטה קצת ימינה או שמאלה. כמובן שבכלל גזירה הזאת גם בגדיהם הבודדים של בני משפחתו. או המקרה שבו הילד הולך עם אביו ולפתע הוא יורק לרצפה ומקלל את ימ"ש ואוסר עליו להביט על הצלב של הכנסייה. התמונה - תנוע או לא תנוע - עבודה זרה היא. זהו איסור חמור על הדיבר המפורש: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" 2, הנגזר מהדיבר הקמאי והראשון למונותאיזם : "אנכי יהוה אלהיך....לא-יהיה לך אלֹהים אחרים על-פני". יהדות ספרד לאורך השנים מתקופת הראשונים ועד לאחר הקבלה המיסטית, ביטלה משמעויות קיצוניות אלו הלכה למעשה והתירה את האומנות החזותית, אולם היהדות האשכנזית, לא רק שלא ביטלה תובנות אלו אלא אפילו הלבישה אותן בהלניזם שממנו נאסר כל רצון לאסתטיקה 3 לגוף ודמות - חוזק ועוצמת הגוף - יופי והדר - כי הסגידה לאלים האולימפיים החזקים והעוצמתיים מהווים כפירה ביסודות היהדות לא פחות מהסגידה לעגל הזהב היפה והזוהר. ------------- [*] לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי (שמות כ', ג-ה) 1 המבוך הכפול : זיכרון, זהות ואסתטיקה בקולנוע. עם-עובד עמ' 221-222 2 התלת-מימד הוא הפסל והדו-מימד התמונה. 3 'ימים יבואו, ושוב לא נצטרך להתנצל על אותו פסוק שבגללו היו העכו"ם האמנותיים מגנים אותנו בחוסר זיקה אל היצירה האסתטית: 'לא תעשה לך פסל וכל תמונה ... לא תשתחווה להם ולא תעבדם'. יצר ויצירה -ישעיה רבינוביץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי מורה דתי למתמטיקה שהיה מקפיד לכתוב את סימן הפלוס בלי רגל תחתונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייקון > האיקונין [ויקיפדיה] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך כתבנו כולנו וכך זה הופיע בספרי הלימוד כשהייתי בבית הספר היסודי (בשנים 50-60 למניינם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך זה גם היה אצלי בכיתה ובספרי הלימוד בבית הספר היסודי, סביבות 1980. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לימד בתיכון. הזכרתם לי שכך כתבו ביסודי. ואף אחד לא צעק "הדתה!" על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר את עצמי מספר את האנקדוטה הזאת לחברים אמריקאיים בתקופת הדוקטורט (לפני עשרים שנה, אללי), בתור דוגמה לטרלול דתי שהשתחל למערכת החינוך הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בזמן אמת אף אחד לא חשב שזה מטורלל (בתיכון זה היה מוזר). כנראה עוד לא המציאו את המלה ''הדתה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבל את זה, משנת 1966. אולי עוד לא המציאו אז עדיין את המלה "הדתה", אבל כן היו כבר אז אנשים שהתנגדו לה, וספציפית חשבו שהשינוי של סימן הפלוס הוא טרלול. בזכות הכתבה הזאת הגעתי לפרשת טמרין [ויקיפדיה], שלא הכרתי. מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וראה גם את זה, מ-1971. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני דווקא חשבתי על כך שאף אחד מאיתנו לא חושב על „תשבץ״1 כעל משהו שקשור להדתה. 1 תגובה 241243 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנצרות אימצה צלבים יוונים עד המאה הרביעית. הצליבה - ההוצאה להורג התבצעה על צלב X (צלב אנדראוס הקדוש) או הצלב היווני + (צלב עם זרועות שוות) או הצלב הנוצרי/לטיני ✝ (זרועות לא שוות) או צלב טאו T (צלב אנתוני הקדוש). השימוש בצלבים הללו לא גרמו לרומאים לחשוד בחתרנות נגד הקיסר. הסימולים בשימוש המתמטיקה הן לפחות מהמאה - 14. אם אני מבין נכון את הפארנויה מהאייקון, היא כי השימוש ב + בכתיבה (לא בהדפסה) יכולה לגרום לכותב, לצייר צלב לטיני ולא סימול מתמטי. או - כי בישופים רומאים-קתולים, מזרח-אורתודוכסים, לותרנים ואנגליקנים מציבים צלב יווני פלוס + לפני שמם בעת חתימת מסמך. או - כי הוא מזכיר את צלב הברזל וצלבים אחרים הקשורים לגרמניה הנאצית. או - צלבים שקשורים למסעות הצלב. יחד עם זאת תמוה הוא שלעומת ה + השימוש ב X או T ויתר הצלבים שאומצו ע"י הנצרות לא נטען שהם מזכירים צלבים נוצרים, למרות שהם כן. עפ"י Plus and minus signs [Wikipedia], 'השימוש בסימול ﬩ היא מסורת יהודית שמקורה לפחות במאה ה-19. נוהג זה אומץ בבתי ספר בישראל, והוא נפוץ עד היום בבתי ספר יסודיים (כולל בתי ספר חילוניים), אך פחות בתי ספר תיכוניים. הוא משמש מדי פעם גם בספרים של סופרים דתיים, אך רוב הספרים למבוגרים משתמשים בסמל הבינלאומי +. הסיבה לשימוש באייקון זה היא ההמנעות משימוש בסמל + שנראה כמו צלב נוצרי.' האם השימוש ב ﬩ הוא עדיין נפוץ כפי שויקי מתאר או שהעדר הסימול ﬩ והשימוש ב + במקלדת הנייחת ובנייד הסולרי הם שגרמו לכך שהסימול לא נפוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפלוס הקצוץ שלך הפוך. שמונה שנים לפחות בילית בבי"ס יסודי ולא הפנמת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
┴ או ┬ ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדתהמתי ראיתי שויקיפדיה הכשרה, זאת שידועה בשמה "המכלול" אכן מראה את הסימן ההפוך. מה שהפתיע אותי לא פחות הוא שההתייחסות אליו נעשית רק בהערה לגבי מה שמקובל במוסדות החינוך, בעוד ה"+" האוניברסלי הוא הגיבור הראשי של הערך. מן הראוי ששערוריה זאת תטופל במהרה בכל חומר הדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופציה חלופית : Z במקום + ------------ Welcome to the Zoo |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך, גוטה. שלך ההפוך. גם אצלי זה היה קמץ הפוך ולא ישר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני בהחלט מסכים איתך על הזדמנות הפז שהוחמצה לברית יונים בין ש"ס והשמאל. כמובן שהפערים העצומים בתפיסות העולם וכן, ההתנשאות של האשכנזים האתאיסטים על המזרחיים המאמינים1, דפקו את כל העסק. _______ 1 ולא לשכוח גם את ההתקרבנות המזרחית בתגובה, שמזינה את מירי רגב ודודי אמסלם עד עצם היום הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה לומר שהאשכנזים הקפיצו לש"סניקים את הגן המזרחי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצחיק. אלמלא ההתנשאות האשכנזית (גם, ואולי בעיקר, של חרדים) לא היתה קמה תנועה פוליטית כזו בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היו חוטפים את אחיך ואחיותיך ומוכרים את איבריהם לניסויים רפואיים, לא היה קופץ לך הגן המזרחי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, גם אם היו משתמשים בדם שלהם למצות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Touché. דייקת אל חוט השערה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוסיף ואומר: אותם פוליטיקאים ששתקו כאשר העלילו עלילות דם על הוריהם ועל המדינה, היום נדרשים להוכיח שאינם אנרכיסטים/טרוריסטים/בוגדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט וחבל. נדמה לי שהראשון שקלט מהו כוחו של הרב היה יצחק רבין המנוח ולימים גם נתניהו חרף אי הערכתו של הרב כלפיו (עיזה עיוורת) ושמעון פרס. הר' עובדיה היה זקוק להכרה והערכה על פועלו. לא היה צריך הרבה כדי לבצע זאת ולהשתמש ולנצל את כוחו ההלכתי העצום על בני עדות המזרח,כח שאין לו תקדים מעל 100 שנות הלכה ובכח זה יכלו לבצע שינויים מהותיים. אבל כידוע, השפלתו היוותה אבן בוחן לישראלים החילונים מיהו התרבותי ומיהו לא. אפשר כמובן ללהג ולהמשיך את דו השיח המשפיל בעליל, אבל את מחיר האיוולת משלמים תמיד באיחור של דורות. וכן - הגן המזרחי הדתי קפץ והוא זה שיחריב את ביתם של האשכנזים החילונים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |