|
||||
|
||||
מוזיקאי מקצועי שיפסיק להתאמן תקופה ארוכה, יאבד חלק משמעותי מיכולתו ובמקרים רבים לא יוכל לחזור ליכולתו המקורית. |
|
||||
|
||||
אם להעיר בעדינות, נראה שבהתחשב במועמדים לתואר שצוינו (דלומי, אדם וגולבי) נראה שיותר מדובר בחשש לאיבוד חלק משמעותי מקהל המעריצים שלהם, יותר מאשר איבוד יכולות ווקליות. מדובר בשלושה זמרים שמגיעים מרגע בידורי-מסחרי. |
|
||||
|
||||
ציינתי, שאני לא מבין למה מגיע לזמרים, לשחקנים ולדוגמנים לקבל הקלה בתנאי השירות. |
|
||||
|
||||
כלומר, מוזיקאי מצטיין בן 18 שיפסיק לנגן לשלוש שנים לעולם לא יוכל לשוב ליכולת שלו בגיל 18, גם אם יתאמן ברצף מגיל 21 ועד גיל 60? מעניין. |
|
||||
|
||||
זה אני לא יודע, אבל בהחלט יתכן שמוזיקאי מצטיין בן 18 שיפסיק לנגן לשלוש שנים, לעולם לא יצליח להגיע לרמה שהיה מגיע אליה בגיל 25 אלמלא הפסיק לאותן שלוש שנים. |
|
||||
|
||||
מה שכתבת נכון עבור כמעט כל מקצוע, למעט ״חייל״. |
|
||||
|
||||
תוכל אולי לפרט איך זה נכון עבור רופא, נהג מונית או מהנדס, למשל? |
|
||||
|
||||
ניחוש: כמוני, גם הוא קרא באופן שגוי את תגובתך, והבין שהכוונה היא שבגיל 25 הוא לא יהיה באותה רמה בה היה באותו הגיל לולא הפסיק. |
|
||||
|
||||
אוקיי, אז הבהרה: התכוונתי שמוזיקאי שמתאמן רצוף עשוי להגיע בגיל 25 לרמה X, ואילו היה עוצר בין גיל 18 ל-21, וחוזר להתאמן אחרי גיל 21, לעולם כבר לא יגיע לרמה X, גם בגיל 40. |
|
||||
|
||||
כלומר, ההנחה היא שמוזיקאים מקצועיים הם בשיאם בגיל צעיר ואחר כך מאבדים את זה? משום מה הייתי תחת הרושם שזה לא נכון (צ'יזבט דומה קיים עבור מדענים, אגב). |
|
||||
|
||||
ואתה לא מסכים עם הצ'יזבט? (זה עם המדענים) |
|
||||
|
||||
לא במיוחד. |
|
||||
|
||||
לא. אני לא מבין גדול בהכשרה של מוזיקאים קלאסיים, אבל גם לא הדיוט גמור, ולמיטב הבנתי, מוזיקאי קלאסי מבשיל בד"כ בתחילת-אמצע שנות העשרים שלו, אחרי התקדמות הדרגתית שהושגה בכ-15-20 שנים רצופות של אימונים אינטנסיביים. תכפה עליו הפסקה של שלוש שנים באמצע, והתהליך יינזק באופן חסר תקנה. זכור לי שקראתי פעם (כבר לא זוכר איפה) שאזורים מסוימים במוח של מוזיקאים מקצועיים הם מפותחים במיוחד, שמידת הפיתוח שלהם היא פונקציה ישירה של מספר שנות האימונים שלהם, ושקיים גיל קריטי שאחריו כבר אי אפשר לפתח אותם, לא משנה כמה מתאמנים. כלומר זה לא ש"מאבדים את זה" אחרי הגיל הקריטי (ועל כך יעידו כל המאזינים למאסטרואים1 הקשישים), אלא ש"כבר אי אפשר להשיג את זה". __________________ 1. מהי צורת הרבים העברית של "מאסטרו", לעזאזל? |
|
||||
|
||||
טוב, זו טענה מאוד מאוד לא טריוויאלית, העניין הזה עם ה"גיל שאחריו אי אפשר לפתח את זה". בנוסף, יש פתרון פשוט יחסית: לדחות את הגיוס עד שנה לאחר "הגיל הקריטי". לא נעים להיות בצבא מוקף בצעירים ממך (כפי שכל עתודאי ממוצע יאמר לך) אבל מראש מדובר פה על מקרה חריג. |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שהטענה טריוויאלית... בכל אופן, אפרופו ההערה שלך בנוגע למדענים: אני תהיתי כבר מזמן למה אין בצה"ל מעמד של "מדען מצטיין". ביררתי, וגיליתי שהאוניברסיטה העברית פנתה בעבר לצה"ל בדיוק בבקשה הזו, והתשובה שקיבלה קצת הפתיעה (אותי) - צה"ל לא באמת מפסיד הרבה כשהוא לא מנצל עד הסוף כמה עשרות מוזיקאים או ספורטאים בשנה, אבל בקרב המתגייסים יש בעלי מוחות מבריקים, שאפילו אחד או שניים מהם, בתפקידים הנכונים, יכולים לשפר משמעותית את היכולת של צה"ל. אני מתכוון לשמות העלומים מאחורי כינוי כגון "צוות מחיל המודיעין", שזוכים לעתים בפרס בטחון ישראל על משהו כמו "פיתוח ויישום של מערכת המהווה הישג טכנולוגי יחיד מסוגו". |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שאמרת, אבל כאן ''מאוד לא טריוויאלית'' פירושה שצריך לעבוד קשה כדי להצדיק אותה ושאני עדיין מאוד סקפטי ביחס אליה. אני משער שזו רחוקה מלהיות עובדה עם ביסוס מדעי מוצק שנמצאת בקונצנזוס. העניין בנוגע למדענים ברור, כמובן, אבל אי השוויון שהוא גורר כל כך זועק לשמיים שעדיף לצה''ל לשתוק קצת בנקודה הזו, למישהו עוד יהיה אכפת יום אחד. |
|
||||
|
||||
נשמע לי כמו אי שוויון מוצדק. הרי זה לא שצה"ל אומר, "ניתן מעמד לשחקני כדורסל אבל לא ניתן מעמד לשחקניות טניס כי ככה מתחשק לנו/כי כדורסל יותר פופולרי", אלא מנמק את התכלית - "שחקני כדורסל או פסנתרנים לא הכרחיים לצה"ל ולכן למיוחדים ולמבריקים שבהם אפשר לתת הקלות. מדענים צעירים לעומת זאת, הכרחיים לצה"ל ולכן דווקא למבריקים ולמיוחדים שבהם אנחנו לא יכולים לתת הקלות. במקום זה אנחנו רוצים לשלב אותם במקומות בהם השכל שלהם ינוצל". אני מניחה שאם לצה"ל הייתה יחידת כדורסלנים לוחמת, אפשר היה לדבר על אי שוויון פסול. |
|
||||
|
||||
זה שלאי-שוויון יש "תכלית" לא הופך אותו למוצדק. יתר על כן, כדאי לחשוב מה זה עושה למוטיבציה של אנשים, לדעת שדופקים אותם (גיוס לצה"ל הוא דפיקה) *דווקא* בגלל שהם מוכשרים יותר. "במקום זה אנחנו רוצים לשלב אותם במקומות בהם השכל שלהם ינוצל" - זו אמנם אמירה יפה, אבל בפועל היא שקרית, והשיבוץ של חלק לא מבוטל מהאנשים הוא במקומות שהם לא מרוצים מהם. |
|
||||
|
||||
זה שלאי שוויון יש תכלית הופך אותו לכל הפחות לחוקי (או לפחות, לספק חוקי. כמובן שיש שיקולים נוספים). לא דופקים אותם *דווקא* בגלל שהם מוכשרים יותר. זה לא שאני זכיתי לפטור בגלל בינוניותי. |
|
||||
|
||||
אה, לא דיברתי על המימד החוקי של העניין. במימד החוקי של העניין, דומני שצה"ל די עושה מה שבא לו. במובן מסויים זה כן "דווקא", כי על פי השיקולים שאת עצמך הצגת, סביר שהצבא יסרב לוותר על שירותיהם הטובים של החבר'ה הללו יותר מאשר הוא יסרב לשירותיהם הטובים של דפ"רים (ובפועל שמעתי על מקרים של איומים בסגנון "או שתלך ל<יחידה כאילו לגאונים אבל בפועל לא> ותחתום עוד שלוש שנים, או שנשלח אותך להיות עובר רס"ר"). |
|
||||
|
||||
אתה מתעלם מההשפעה שיש לפטור למצטיינים על כל מי שלא מקבל פטור. גם זה משהו. |
|
||||
|
||||
כמובן, אבל מלכתחילה הדיון היה על ''מחלקים פטורים, עכשיו השאלה היא מי יקבל''. נשאלת גם השאלה מה תהיה ההשפעה של פטור למקושרים וסלבריטאים בלבד על מי שלא מקבל פטור. |
|
||||
|
||||
דווקא אני לא כל כך סקפטי ביחס לטענה הזו. זה לא חדש שיש מיומנויות קוגנטיביות-פיזיולוגיות עם חלון זמן מוגבל בשביל לרכוש אותן (המוח מאבד מהפלסטיות שלו בגילים מאוחרים). הדוגמא הקלאסית היא רכישת שפה ורכישת מבטא. עוד דוגמא היא בספורט: מייקל ג'ורדן היה כידוע פנומן בתור כדורסלן, אבל שחקן בייסבול בינוני (תזכורת: הוא ניסה קריירה שניה בבייסבול אחרי שפרש מכדורסל, ונכשל). ההסבר שאני שמעתי לכישלון הזה הוא שהקואורדינציה שנדרשת מחובט בייסבול ברמה מקצוענית היא יכולת שיכולה להתפתח רק אם מתחילים לטפח אותה בגיל צעיר למדי, ולכן אפילו ג'ורדן האגדי, שאיש לא מפקפק בכישורים האתלטיים שלו, לא הצליח לפתח אותה בגילו המבוגר. |
|
||||
|
||||
בסרט הדוקומנטרי "מוחות מוזיקליים", שמבוסס על הספר שלו, מספר אוליבר סאקס בין השאר על מנתח חסר הכשרה מוזיקלית. יום אחד הוא חטף מכת ברק והיום הוא מלחין מוזיקה ומופיע כפסנתרן. |
|
||||
|
||||
אני סקפטי באופן כללי, ובינתיים אתה בעיקר מביא אנקדוטות (למה שאשתכנע שהכישורים שהפכו את ג'ורדן לכדורסלן ענק היו אמורים לבוא לידי ביטוי גם בבייסבול? דומני שדרוש סט שונה של כישורים אתלטיים). |
|
||||
|
||||
גם אני אדם סקפטי באופן כללי, אבל דווקא פה אני לא רואה בעיה מיוחדת. מסכים אתך שהדוגמא של ג'ורדן היתה אנקדוטלית, אז בוא נשכח ממנה, אבל הדוגמא של רכישת שפה היא די משכנעת בעיניי. ספציפית בנוגע למוזיקה, אני לא מצליח להיזכר איפה קראתי על העניין. אני די משוכנע שזה היה באיזשהו ספר שקראתי יחסית לאחרונה, אבל חיפשתי עכשיו ב-The Music Instinct ובשני ספרים פונטציאליים של פינקר, ולא מצאתי. אעדכן כאן אם אמצא או איזכר. |
|
||||
|
||||
הדוגמה של רכישת שפה משכנעת גם בעיני. הבעיה היא שעכשיו אתה מנסה להחיל את זה על תחום שונה, ועל שכבת גיל שהיא כנראה שונה. אם אני אקבל את הטיעונים הללו כמות שהם אין מנוס מלהחיל אותם על כל כישור אנושי שהוא בערך... |
|
||||
|
||||
לא הייתי אומר "כל כישור אנושי", אבל להבנתי יש לא מעט כישורים שקל יותר לרכוש בגיל צעיר, בגלל שהמוח מאבד מהפלסטיות שלו בשלב כלשהו. הנה עוד דוגמא, שנוגעת לגיל מאוחר יותר מהגיל שבו בד"כ רוכשים שפה: נהיגה במכונית. אני מוכן להתערב שבממוצע, תלמיד לנהיגה בן 50 צריך הרבה יותר שיעורים עד הטסט הראשון מאשר תלמיד בן 17. גם מיומנות בשימוש במחשב או במכשירים חשמליים אחרים היא דבר שנראה לי שבא יותר בקושי למבוגרים. נגינה היא מיומנות סנסו-מוטורית מאד מורכבת, ולכן נראה לי סביר שכדי להגיע בה לרמה לאומית או בין-לאומית, צריך לסחוט בשבילה עד הקצה את כל מה שהמוח האנושי יכול להציע, שזה אומר לפתח את האזורים הרלוונטיים שלו כל עוד אפשר. אם האזורים האלה מתקבעים בסביבות גיל 20, מי שיחמיץ שלוש שנות אימונים לפני הגיל הזה יינזק באופן חסר תקנה. הנה ציטוט מתוך מאמר ב-Nature Reviews (לא קראתי את כולו), שנראה לי שתומך בהשקפה שהצגתי: Research into plasticity in musicians is still in its infancy, but, already, many of the findings from animal studies have found parallels in studies of musicians. At one extreme, years of musical experience, especially in those musicians who begin training early on, might lead to an increase in grey and white matter volume in several brain regions. These anatomical alterations seem to be confined to a critical period. The fact that, in several studies, a correlation was found between the extent of the anatomical differences and the age at which musical training started strongly argues against the possibility that these differences are preexisting and are the cause, rather than the result, of practising music.
|
|
||||
|
||||
ומהי תקופת הגיל הקריטית? |
|
||||
|
||||
על זה בדיוק נסוב הדיון הנחמד שלנו. אני די משוכנע שקראתי לא מזמן איפשהו שיש ראיות לכך שבהקשר המוזיקלי, התקופה הקריטית נמשכת עד סביבות גיל 20, אבל כאמור, לא מצליח למצוא את הרפרנס. עם זאת, נראה לי סביר שה"קריטיות" היא לא הומוגנית בזמן - מי שפספס שלוש שנים בין גיל 10 ל-13 יינזק יותר ממי שפספס שלוש שנים בין גיל 18 ל-21. בכל מקרה כל השאלה הזו נראית לי די קשה למחקר ולהסקת מסקנות נחרצות. ארתור רובינשטיין אמר פעם: "אם אני לא מתאמן יום אחד, אני מרגיש את זה. אם אני לא מתאמן יומיים, האמרגן שלי מרגיש את זה. ואם אני לא מתאמן שלושה ימים, הקהל מרגיש את זה". אמירה נחמדה, אבל לא באמת קשורה לענייננו, כי הוא מן הסתם היה יכול לחזור לכושר הרגיל שלו אחרי תקופת אימונים. |
|
||||
|
||||
אפרופו כישורי רכישת שפה וגיל, אפשר אולי לקשור את בעקיפין גם לתחום של צלילים. הכוונה לרכישת יכולות להפקת צלילים הקשורים בשפה - ח' צ' וכיוב'. מן הצד השני, תינוקות גם מאבדים יכולת לזהות צלילים מסוימים. אם אני זוכר נכון, בשפה ההודית (כלשהי?) יש צליל נוסף ל-ת', משהו שבין ת קשה לth ותינוקות באופן כללי יכולים לזהות את מגוון הת'. אלא שתינוקות מערביים מאבדים את היכולת הזו, נדמה לי בערך בגיל של קצת פחות משנה. |
|
||||
|
||||
דווקא ישנם כמה שחקני קולנוע שרכשו מבטא זר בגיל מבוגר. ומאידך יש לי כמה חברים שעלו לארץ בגילאי הגן (שלוש לכל המוקדם) ולא הצליחו להפטר מהמבטא. |
|
||||
|
||||
כמובן שייתכנו יוצאי דופן, אבל תסכים אתי שהרוב הגדול של מי שהיגר לארץ אחרת לפני גיל חמש רוכש את המבטא המקומי החדש באופן מושלם, והרוב הגדול של מי שהיגר אחרי גיל עשרים לא ירכוש אותו לעולם. |
|
||||
|
||||
השאלה היא האם הרוב הגדול לא ירכוש אותו לעולם, כי הוא לא יתאמץ, או כי אין לו כשרון לשפות. או שהרוב הגדול לא ירכוש אותו לעולם בגלל הגיל. אני ראיתי שונות כל כך גדולה ברמת המבטא בין אנשים, בלי קשר לגיל בו הגיעו לארץ, שנראה לי קשה לאמץ מזה מסקנות. |
|
||||
|
||||
יש כזו תכנית, ואפילו באוניברסיטה העברית (רמז: מעונות האלף) |
|
||||
|
||||
זה כמובן הפוך למדי - כאן מדובר על אנשים שנשארים הרבה יותר זמן בצבא, לא על כאלו שמשתחררים כדי לעסוק בענייניהם באזרחות. |
|
||||
|
||||
נו, ומה אתה חושב יעדיף הצבא? |
|
||||
|
||||
הצבא יעדיף שהאנשים הללו יישארו בצבא כל חייהם ויעבדו בשכר רעב 24 שעות ביממה. אני לא מבין את הנקודה שלך. |
|
||||
|
||||
מה שגדי אמר. |
|
||||
|
||||
1. הייתי מנחש שכמו צורת הרבים של צ'לו - מָאֶסְטְרִים. |
|
||||
|
||||
אבן שושן אכן אומר "מאסטרים", וגם "קונצ'רטים", אבל משום מה "צ'לואות". לוח המשדרים של קול המוסיקה, וגם חגי חיטרון, הולכים עם האיטלקית כל הדרך לרבים: "קונצ'רטי" ו"צ'לי". |
|
||||
|
||||
במוסף "כלכליסט" התפרסמה אתמול הכתבה "מתי זה מאוחר מדי?", שעוסקת כמעט בדיוק בנושא הדיון שלנו - ההשפעה של הגיל על היכולת המקצועית, היכולת הקוגנטיבית והיצירתיות. לפי הכתבה, התפיסה לפיה המוח שלנו מגיע לשיאו בשנות העשרים שלנו היא מיתוס שמן הראוי לנפץ אותו: אנשים בריאים כמעט ולא מאבדים תאי מוח לאורך חייהם, ובטח שלא כ-100 אלף ביום, כפי שהיה מקובל לחשוב; פקחי טיסה וכירורגים מגיעים לביצועי השיא שלהם בסביבות גיל 40-50; סטארט־אפים שהקימו בני 40-50 נוטים להתפתח לחברות מצליחות יותר מאלה של בני 20-30; דה-וינצ'י, היצ'קוק, פרנק לויד-רייט, גתה ורבים אחרים יצרו את חלק מיצירות המופת שלהם כשהיו בני למעלה מ-50; הגיל הממוצע שבו מדענים זוכי פרס נובל גילו את התגלית שבזכותה זכו בפרס הוא 45; ועוד ועוד. הכתבה מציגה שני סיפורים שנוגעים במוזיקה: הראשון הוא על גרי מרקוס, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת ניו יורק, שבגיל 38, ללא כישרון מוזיקלי וללא רקע בנגינה, התחיל ללמוד לנגן בגיטרה ו"הגיע תוך שנתיים לרמת שליטה בגיטרה שמאפשרת לו לנגן היטב ולהלחין". השני הוא על מאיר שטרן, שבסביבות גיל 50 התחיל להתעניין במוזיקה, בגיל 65 התחיל ללמוד מוזיקולוגיה ונגינה בפסנתר, ובשנה שעברה, בגיל 86, קיבל דוקטורט במוזיקולוגיה. גם מרקוס וגם שטרן מעידים שלימודי הנגינה היו להם קשים במיוחד: "דברים שבספר אמורים לקחת שעות לקחו לי יומיים", "היה קשה עם הפסנתר, גם אם המוח קלט, האצבעות לא צייתו". לא מצאתי (ודווקא חיפשתי) דוגמאות נגינה של השניים, אבל אני משער שהיא לא ברמה גבוהה במיוחד. אני עדיין עומד מאחורי הסברה שהעליתי כאן בדיון, לפיה כדי להגיע לרמת נגינה לאומית או בין-לאומית, חייבים רצף אימונים אינטנסיביים של 10-20 שנה, שמתחיל בילדות. |
|
||||
|
||||
לפני כשלושה חודשים קניתי פסנתר (חשמלי של Yamaha) והתחלתי להתאמן, בינתיים ללא מורה, בלי תרגילים משמימים (מנגן מה שמוצא חן בעיני) ובלי מטרה ספציפית חוץ מלהנות. זה קשה, אין ספק (ואני יודע לקרוא תווים לא רע, הבעיה היא הקואורדינציה) וברור שגם אם אני אפרוש מהעבודה ואשקיע כל יום 8 שעות בנגינה, ארתור רובינשטיין לא יצא ממני. איך אמר לי חבר (רוסי) בעבודה כשסיפרתי לו על הרכישה, "בן כמה הילד שלך? 7? זה כבר מאוחר מדי". |
|
||||
|
||||
(לא קראתי את המאמר) האם יש קשר בין כמות תאי המוח שאנחנו מאבדים לבין פיתוח כישורים (אולי מאבדים את התאים הפחות ראויים :)? נדמה לי שלא רק כמות התאים קובעת אלא כמות ואיכות הקשרים, וסביר שזו עולה עם השנים, סביר שבמיוחד אצל אנשים שעיסוקם דורש התמחות והתנסות מתמדת. |
|
||||
|
||||
שאלה טובה, ולצערי אין לי מושג מה התשובה. |
|
||||
|
||||
נזכרתי שכבר נגענו בזה, תגובה 302055 וגם תגובה 235371 |
|
||||
|
||||
לך ספר זאת למנהלים בענף ההי-טק. הם למשל משוכנעים שהיכולת היחידה שלא מידרדרת עם הגיל אלא להיפך, היא יכולת הניהול. יחד עם זאת אני לא חושב שמה שכתבת הוא כל התמונה. יש כל מיני עניינים כמו בעיות בריאות, עלות שכר, שחיקה נפשית וגמישות תעסוקתית. מה שמדאיג הוא ההעדפה של צה''ל לחפש פתרונות היטקיים (מה שקרוי דאוס אקס מאכינה) במקום לאחוז את השור בקרניו ולהתמודד עם הבעיות האמיתיות. למשל בעיית שירות החובה האוניברסלי. כל אידיוט מבין שהדרך היחידה בה צה''ל יכול לצאת נשכר משירותיהם של רוני דלומי ועומר אדם היא בכך שה''מחוננים'' הללו יופיעו הרבה, יעשו הרבה כסף וישלמו הרבה מסים אשר ישמשו כדי שיהיה אפשר לשלם לחיילים של ממש משכורת של ממש במקום דמי כיס. ההתעקשות חסרת התקווה מהחזרה לעידן החיילים השכירים, שכרה הוא הפיכת הצבא לממסד צבוע ורמאי המנסה למכור לפלבאים חסרי המזל שלו שהוא מקיים את עיקרון השיוויון ע''י העדפת כל מיני קאקארוזים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני הבנתי את זה כאמנים שמגישים שיקוי פיגולים ולא מסוגלים לעורר אפילו דמעה אחת נסתרת. |
|
||||
|
||||
נכון. ''קקארוזו'' ביחיד. |
|
||||
|
||||
נו, מה לעשות, ברגע שכתבת ש'כל אידיוט מבין', אז אסור לחלוק עליך שמא יסתבר שהחולק הוא אידיוט עד כדי כך שהוא לא מבין. (ואם כבר, הייתי אומר שכל אידיוט מבין שגם אם עומר אדם ורוני דלומי ולהבדיל שלמה ארצי ושלום חנוך לא ייעזרו ברואה חשבון אלא ישלמו את המס המקסימלי, 'משכורת של ממש' לא תצא מזה). |
|
||||
|
||||
באותה מידה, למה לא לתת פטור לגאוני הייטק עם רעיונות כבירים, מתוך הנחה שאולי הם יקימו סטארט-אפים מצליחים, וישלמו הרבה כסף לקופת המדינה? או לבנים של עורכי דין עם שאיפות דומות1? ולבנים של מליונרים שישתלבו בעסק המשפחתי? _________________ אתה לא יכול לדעת שרוני דלומי ועומר אדם יהיו השלמה ארצי והחוה אלברשטיין הבאים (מבחינת קריירה מצליחה וארוכת שנים). הם יכולים להיות גם האדם או האושיק לוי הבאים. 1 ומקום עבודה מובטח במשרד של אבא |
|
||||
|
||||
מה הבעיה עם אושיק לוי? גם לו יש קריירה מצליחה וארוכת שנים. אמנם מעולם לא מילא את קיסריה, אבל לא היינו מוותרים על אף שיר שלו. בכלל, את לא יכולה למדוד אמנים רק מבחינת ההצלחה המסחרית, או אורך הקריירה. יש אמנים שפעלו זמן קצר וכמעט לא הגיעו למודעות הקהל הרחב, אבל כוחם בחדשנות פורצת דרך שלהם, איכות נדירה כלשהי, או בהשפעה גדולה שלהם על אמנים אחרים, שבתורם העבירו את ה"בשורה" האמנותית הלאה. |
|
||||
|
||||
שוקי טען ש"הדרך היחידה בה צה"ל יכול לצאת נשכר משירותיהם של רוני דלומי ועומר אדם היא בכך שה"מחוננים" הללו יופיעו הרבה, יעשו הרבה כסף וישלמו הרבה מסים אשר ישמשו כדי שיהיה אפשר לשלם לחיילים של ממש משכורת של ממש במקום דמי כיס". ומכאן, שהמדד הוא ההצלחה המסחרית לאורך שנים, כי רק בדרך זו, בעצם, זמר מפצה על אי-שירות1. אמנים חדשנים שפועלים זמן קצר וכמעט שלא מגיעים למודעות הקהל הרחב - מה הנימוק לתת להם פטור? ולמה את הפעילות-הקצרה-אך-החדשנית-והנדירה שלהם לא יוכלו לעשות אחרי השחרור? 1 לשיטת שוקי. לשיטתי - מוטב שיתגייסו ויופיעו בפני חיילים. |
|
||||
|
||||
אבל הקריירה של אושיק לוי נמשכה/ת שנים רבות והניבה להיטים רבים. לגבי אמנים שלא הצליחו מסחרית, בהיבט הכלכלי באמת אין עילה לבנות עליהם כמקור הכנסה קבוע. |
|
||||
|
||||
מכל התגובות כאן אני רואה שכלל לא הובנתי. אני מנסה לטעון בזכות ביטול שירות החובה והחלפתו בגיוס שכירים. להבנתי מספרם של אלה שכלל אינם משרתים הולך וגדל, בבד בבד עם מספרם של אלו שמשרתים בתור זמרים, מנגנים, מורות-חיילות, נהגי-בוס, משגיחי כשרות, משרתים, מלצרים וטכנאי מזגנים. השאלה היא, האם לא הגיע הזמן שצה"ל ישלם למגוייסיו את מה שמגיע להם וכך גם יאלץ לגייס רק את אלו שהוא באמת חייב לגייס? איני טוען שאני יודע את התשובה לשאלה זו. השאלה הזו היא באמת שאלה קשה שעתידה של מדינת ישראל תלוי בה. אני גם לא מבטל את חשיבותו וערכו המוסף של עיקרון השירות האוניברסלי. אך אם מגיעים למסקנה, שאין ברירה וחייבים לוותר על עיקרון זה, מה זה עלה בדעתך, שדוקא את גאוני ההייטק לעתיד ואת צאצאיהם של אצולת הממון והמשפט יגייסו? המצב כפי שאני רואה אותו הוא כזה: מדינת ישראל וצה"ל ניצבים בפני שתי אלטרנטיבות של ממש: א. מצב של צבא מקצועי שבו הצבא יאלץ מצד אחד לשלם לחייליו את מה שהם ראויים לו ומצד שני לבנות את משימותיו כך שיהיו בנויות על כוח אדם מתנדב בלבד. ב. מצב בו הצבא מורכב משלושה רכיבים: רכיב צבאי של חיילים העושים שירות מפרך ומסוכן ומסיימים אותו עם טפיחה על הכתף ומענק חסד השווה בערכו לשכ"ל של שנה אקדמית אחת, רכיב שני של חיילי דמה אשר תמורת דמי כיס מבצעים תפקידים אזרחיים לחלוטין ורכיב שלישי הפטור מן השירות. אין לי בכלל שום עניין בויכוח לגבי ערכם האמנותי או הכספי של רוני דלומי ועומר אדם. זה בכלל לא רלאבנטי. מה שכן רלאבנטי הוא שהשירות של הללו הוא המחיר של עיקרון השירות האוניברסלי המתבטא בהבאה לידי אבסורד של מה שתארתי כרכיב השני של חיילי דמה. בכלל לא מעניין אותי אם הנ"ל הם אדם או אושיק לוי. מדוע צריך לגייס את ילדיי שאולי אינם צאצאיו של מיליונר או עו"ד, אבל לפחות בפוטנציה יש להם את הסטרט-אפ המצליח הבא, כדי להכין לדלומי/אדם וכיוב' צהריים ולכבס להם את המכנסיים. אפילו אם רוני דלומי ועומר אדם הם ממשיכי דרכו של קארוזו הגדול בעצמו, צה"ל יכול לחייב אותם להופיע פעם בחודש בפני חיילים ושאת השניצל והפירה תכין להם אמא שלהם. |
|
||||
|
||||
אני בת חמישים עוד שבועיים. בחיי - עשה לי טוב לקרוא מה שכתבת. אולי השיא שלי עוד לפני... |
|
||||
|
||||
יום הולדת שמח למרב! שיהיו עוד חמישים שנים נפלאות לפחות. |
|
||||
|
||||
אם לא תתאמן - תאבד את זה. ללא כל קשר לגיל. כשלמדתי בתיכון, היתה מוסכמה שבעוד ששום דבר לא יקרה לחבר'ה מתיאטרון או מאומנות פלסטית אם לא יתעסקו באמנותם במשך שנתיים-שלוש1, עבור מוזיקנטים ומחולניקיות הפסקה כזו היא הרסנית. 1 מה גם שתמיד אפשר להכניס לקיטבג סקצ'בוק וקלמר ולצייר במהלך השירות הצבאי. __________________ אם כי, משום מה, דווקא ממוזיקה קלאסית הלכו הכי הרבה לקרבי, ובכלל השתמטו הכי פחות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |