|
||||
|
||||
דווקא אני לא כל כך סקפטי ביחס לטענה הזו. זה לא חדש שיש מיומנויות קוגנטיביות-פיזיולוגיות עם חלון זמן מוגבל בשביל לרכוש אותן (המוח מאבד מהפלסטיות שלו בגילים מאוחרים). הדוגמא הקלאסית היא רכישת שפה ורכישת מבטא. עוד דוגמא היא בספורט: מייקל ג'ורדן היה כידוע פנומן בתור כדורסלן, אבל שחקן בייסבול בינוני (תזכורת: הוא ניסה קריירה שניה בבייסבול אחרי שפרש מכדורסל, ונכשל). ההסבר שאני שמעתי לכישלון הזה הוא שהקואורדינציה שנדרשת מחובט בייסבול ברמה מקצוענית היא יכולת שיכולה להתפתח רק אם מתחילים לטפח אותה בגיל צעיר למדי, ולכן אפילו ג'ורדן האגדי, שאיש לא מפקפק בכישורים האתלטיים שלו, לא הצליח לפתח אותה בגילו המבוגר. |
|
||||
|
||||
בסרט הדוקומנטרי "מוחות מוזיקליים", שמבוסס על הספר שלו, מספר אוליבר סאקס בין השאר על מנתח חסר הכשרה מוזיקלית. יום אחד הוא חטף מכת ברק והיום הוא מלחין מוזיקה ומופיע כפסנתרן. |
|
||||
|
||||
אני סקפטי באופן כללי, ובינתיים אתה בעיקר מביא אנקדוטות (למה שאשתכנע שהכישורים שהפכו את ג'ורדן לכדורסלן ענק היו אמורים לבוא לידי ביטוי גם בבייסבול? דומני שדרוש סט שונה של כישורים אתלטיים). |
|
||||
|
||||
גם אני אדם סקפטי באופן כללי, אבל דווקא פה אני לא רואה בעיה מיוחדת. מסכים אתך שהדוגמא של ג'ורדן היתה אנקדוטלית, אז בוא נשכח ממנה, אבל הדוגמא של רכישת שפה היא די משכנעת בעיניי. ספציפית בנוגע למוזיקה, אני לא מצליח להיזכר איפה קראתי על העניין. אני די משוכנע שזה היה באיזשהו ספר שקראתי יחסית לאחרונה, אבל חיפשתי עכשיו ב-The Music Instinct ובשני ספרים פונטציאליים של פינקר, ולא מצאתי. אעדכן כאן אם אמצא או איזכר. |
|
||||
|
||||
הדוגמה של רכישת שפה משכנעת גם בעיני. הבעיה היא שעכשיו אתה מנסה להחיל את זה על תחום שונה, ועל שכבת גיל שהיא כנראה שונה. אם אני אקבל את הטיעונים הללו כמות שהם אין מנוס מלהחיל אותם על כל כישור אנושי שהוא בערך... |
|
||||
|
||||
לא הייתי אומר "כל כישור אנושי", אבל להבנתי יש לא מעט כישורים שקל יותר לרכוש בגיל צעיר, בגלל שהמוח מאבד מהפלסטיות שלו בשלב כלשהו. הנה עוד דוגמא, שנוגעת לגיל מאוחר יותר מהגיל שבו בד"כ רוכשים שפה: נהיגה במכונית. אני מוכן להתערב שבממוצע, תלמיד לנהיגה בן 50 צריך הרבה יותר שיעורים עד הטסט הראשון מאשר תלמיד בן 17. גם מיומנות בשימוש במחשב או במכשירים חשמליים אחרים היא דבר שנראה לי שבא יותר בקושי למבוגרים. נגינה היא מיומנות סנסו-מוטורית מאד מורכבת, ולכן נראה לי סביר שכדי להגיע בה לרמה לאומית או בין-לאומית, צריך לסחוט בשבילה עד הקצה את כל מה שהמוח האנושי יכול להציע, שזה אומר לפתח את האזורים הרלוונטיים שלו כל עוד אפשר. אם האזורים האלה מתקבעים בסביבות גיל 20, מי שיחמיץ שלוש שנות אימונים לפני הגיל הזה יינזק באופן חסר תקנה. הנה ציטוט מתוך מאמר ב-Nature Reviews (לא קראתי את כולו), שנראה לי שתומך בהשקפה שהצגתי: Research into plasticity in musicians is still in its infancy, but, already, many of the findings from animal studies have found parallels in studies of musicians. At one extreme, years of musical experience, especially in those musicians who begin training early on, might lead to an increase in grey and white matter volume in several brain regions. These anatomical alterations seem to be confined to a critical period. The fact that, in several studies, a correlation was found between the extent of the anatomical differences and the age at which musical training started strongly argues against the possibility that these differences are preexisting and are the cause, rather than the result, of practising music.
|
|
||||
|
||||
ומהי תקופת הגיל הקריטית? |
|
||||
|
||||
על זה בדיוק נסוב הדיון הנחמד שלנו. אני די משוכנע שקראתי לא מזמן איפשהו שיש ראיות לכך שבהקשר המוזיקלי, התקופה הקריטית נמשכת עד סביבות גיל 20, אבל כאמור, לא מצליח למצוא את הרפרנס. עם זאת, נראה לי סביר שה"קריטיות" היא לא הומוגנית בזמן - מי שפספס שלוש שנים בין גיל 10 ל-13 יינזק יותר ממי שפספס שלוש שנים בין גיל 18 ל-21. בכל מקרה כל השאלה הזו נראית לי די קשה למחקר ולהסקת מסקנות נחרצות. ארתור רובינשטיין אמר פעם: "אם אני לא מתאמן יום אחד, אני מרגיש את זה. אם אני לא מתאמן יומיים, האמרגן שלי מרגיש את זה. ואם אני לא מתאמן שלושה ימים, הקהל מרגיש את זה". אמירה נחמדה, אבל לא באמת קשורה לענייננו, כי הוא מן הסתם היה יכול לחזור לכושר הרגיל שלו אחרי תקופת אימונים. |
|
||||
|
||||
אפרופו כישורי רכישת שפה וגיל, אפשר אולי לקשור את בעקיפין גם לתחום של צלילים. הכוונה לרכישת יכולות להפקת צלילים הקשורים בשפה - ח' צ' וכיוב'. מן הצד השני, תינוקות גם מאבדים יכולת לזהות צלילים מסוימים. אם אני זוכר נכון, בשפה ההודית (כלשהי?) יש צליל נוסף ל-ת', משהו שבין ת קשה לth ותינוקות באופן כללי יכולים לזהות את מגוון הת'. אלא שתינוקות מערביים מאבדים את היכולת הזו, נדמה לי בערך בגיל של קצת פחות משנה. |
|
||||
|
||||
דווקא ישנם כמה שחקני קולנוע שרכשו מבטא זר בגיל מבוגר. ומאידך יש לי כמה חברים שעלו לארץ בגילאי הגן (שלוש לכל המוקדם) ולא הצליחו להפטר מהמבטא. |
|
||||
|
||||
כמובן שייתכנו יוצאי דופן, אבל תסכים אתי שהרוב הגדול של מי שהיגר לארץ אחרת לפני גיל חמש רוכש את המבטא המקומי החדש באופן מושלם, והרוב הגדול של מי שהיגר אחרי גיל עשרים לא ירכוש אותו לעולם. |
|
||||
|
||||
השאלה היא האם הרוב הגדול לא ירכוש אותו לעולם, כי הוא לא יתאמץ, או כי אין לו כשרון לשפות. או שהרוב הגדול לא ירכוש אותו לעולם בגלל הגיל. אני ראיתי שונות כל כך גדולה ברמת המבטא בין אנשים, בלי קשר לגיל בו הגיעו לארץ, שנראה לי קשה לאמץ מזה מסקנות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |