לא הייתי אומר "כל כישור אנושי", אבל להבנתי יש לא מעט כישורים שקל יותר לרכוש בגיל צעיר, בגלל שהמוח מאבד מהפלסטיות שלו בשלב כלשהו. הנה עוד דוגמא, שנוגעת לגיל מאוחר יותר מהגיל שבו בד"כ רוכשים שפה: נהיגה במכונית. אני מוכן להתערב שבממוצע, תלמיד לנהיגה בן 50 צריך הרבה יותר שיעורים עד הטסט הראשון מאשר תלמיד בן 17. גם מיומנות בשימוש במחשב או במכשירים חשמליים אחרים היא דבר שנראה לי שבא יותר בקושי למבוגרים.
נגינה היא מיומנות סנסו-מוטורית מאד מורכבת, ולכן נראה לי סביר שכדי להגיע בה לרמה לאומית או בין-לאומית, צריך לסחוט בשבילה עד הקצה את כל מה שהמוח האנושי יכול להציע, שזה אומר לפתח את האזורים הרלוונטיים שלו כל עוד אפשר. אם האזורים האלה מתקבעים בסביבות גיל 20, מי שיחמיץ שלוש שנות אימונים לפני הגיל הזה יינזק באופן חסר תקנה.
הנה ציטוט מתוך מאמר ב-Nature Reviews (לא קראתי את כולו), שנראה לי שתומך בהשקפה שהצגתי:
Research into plasticity in musicians is still in its infancy, but, already, many of the findings from animal studies have found parallels in studies of musicians. At one extreme, years of musical experience, especially in those musicians who begin training early on, might lead to an increase in grey and white matter volume in several brain regions. These anatomical alterations seem to be confined to a critical period. The fact that, in several studies, a correlation was found between the extent of the anatomical differences and the age at which musical training started strongly argues against the possibility that these differences are preexisting and are the cause, rather than the result, of practising music.
|