בתשובה לג'וד, 20/12/10 15:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את טועה בגדול לגבי משחקי מחשב וכנראה גם לגבי תוכניות טלביזיה משחקי מחשב מפתחים את זמן התגובה , תשומת הלב לפרטים ,סבלנות ,יכולת עבודה בצוות ואת כל שאר הדברים שמשחקים עוזרים לפתח וילדים משתעממים רצח מתוכניות טלביזיה בסגנון האח הגדול ושאר הסבוניות מוחקות הIQ ילדים אוהבים סיפור טוב ו/או משהו חצי לימודי ומאתגר |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, העניין מוכר, משחקי מחשב מפתחים זמן תגובה ועוד כמה דברים מאד ספיציפיים שלא תורמים לאינטיליגנציה, דמיון, יכולת ההפשטה, ביצוע מטלות מורכבות, יצירתיות, ידיעות, אסוציאציות (בטח שלא עבודת צוות). קצת משחקי מחשב זה טוב, הרבה משחקי מחשב זה רע מאד. הם גם ממכרים, כידוע, ילד יכול בלי להרגיש להעביר ככה את כל ילדותו. משחקי מחשב אפילו לא ראויים להיקרא "משחק" כי הם מובְנים, אין בהם דבר יצירתי או ספונטני שנובע מהילד עצמו. קראתי באיזה מקום שכדי לשחק משחקי מחשב נחוץ IQ על סף הפיגור (שכחתי כמה, אבל דומני שכל אחד מאיתנו מרגיש ויודע את זה). לגבי הטלוויזיה הוויכוח שטותי, לכל גיל יש את התוכניות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סולמות ונחשים" הוא משחק? מה לגבי "טאקי"? תראי, אני מאוד לא מסכים עם מה שכתבת - אבל כדי שיהיה אפשר להמשיך את הדיון, הייתי רוצה לדעת מה היקף הידיעות שלך על משחקי מחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא שיחק טאקי חמש שעות ביום כל יום. אולי פוקר, וזה באמת לא טוב. עם מי יש לי הכבוד ומה היקף ידיעותיו על משחקי מחשב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרגע היה נדמה לי שהכללת והשתמשת בביטוי כמו "משחקי מחשב.. לא תורמים לאינטיליגנציה, דמיון, יכולת ההפשטה, ביצוע מטלות מורכבות, יצירתיות, ידיעות, אסוציאציות (בטח שלא עבודת צוות)..אין בהם דבר יצירתי או ספונטני... נחוץ IQ על סף הפיגור" יש גיבוי לטענות האלה? למשל שמשחק בחוץ מפתח את ה IQ ומשחק מחשב לא? שאין בהם דבר יצירתי, או ספונטני, עבודת צוות או ידיעות? משחקי מחשב הם "מובנים" באופן אינהרנטי? לסולמות ונחשים לא דרוש IQ על סף הפיגור? אני בחור ששיחק בלא מעט משחקי מחשב החל מגיל צעיר, וכמעט כל מה שאני מכיר לא מתאים בכלל לתאור החד-צדדי שהבאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שגם אתה לא הבנת שכוונתי למשחקי פעולה ולא למשחקים שמתורגמים למחשב כמו שבץ נא ושחמט. אז כנראה לא כתבתי די ברור. יש לי נטייה להשמיט פרטים שנראים לי מובנים מאליהם כי "כל העולם מדבר על זה". כי אכן יש הרבה דיבורים על הנזק של משחקי מחשב, כל כך הרבה שעכשיו הטרנד הוא להוכיח שדווקא יש בהם כמה יתרונות. היתרונות ידועים לנו - זמן תגובה, "אינטואיציה כפתורית" (באין שם אחר), ויש להם יתרונות לילדים בעלי הפרעות קשב, ילדים בעלי קשיים חברתיים וכולי - זה נותן לילדים כאלה נתיב של ביטוי. הבעיה היא שהמשחקים האלה ממכרים וילדים מקדישים להם הרבה יותר זמן מאשר לכל משחק אחר. תוסיף לזה טלוויזיה ואתה מקבל תכנות לפאסיביות מחשבתית. כן, יש גיבוי לכך שמשחקים פיזיים מפתחים את האינטיליגנציה. ודאי שיש גיבוי לכך שמשחקים "בחוץ" מפתחים ידע, יצירתיות, כישורים חברתיים, חוכמת חיים - שלל סוגי אינטיליגנציות חשובות. והכי חשוב - הם אושר צרוף. כן, יש גיבוי לכך שמשחקי פעולה דורשים IQ על סף הפיגור. אני לא יודעת לגבי סולמות ונחשים אבל אני חושבת שהם דורשים טיפונת יותר. גם אם לא, מקדישים להם חצי שעה וזהו. אם ילד משחק סולמות ונחשים ימים על ימים זו אכן מתחילה להיות בעיה. כולם משחקים משחקי מחשב והשאלה היא למה כוונתך כשאתה כותב "לא מעט". גם אני שיחקתי "לא מעט". בראשית לא היו משחקי וידיאו אלא משחקי ארקייד ממכרים ומשחקי הרפתקאות. על ספייס קווסט ישבתי כמה ימים עד השעות הקטנות של הלילה. זה המשחק הכי טוב EVER! בסוף, כשהצלתי את העולם, ואני והדרואיד שלי עלינו על במת הכבוד והתזמורת ניגנה לכבודנו, זלגו דמעות מעיניי :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשים לרגע בצד את המשחקים שאת מכנה "משחקי פעולה" ואת משחקי הלוח שתורגמו למחשב. יש עוד סוגים של משחקים. הרבה משחקים, גם להם מתמכרים ילדים (בין השאר), מכילים בתוכם מרכיבים מתוחכמים יותר מסתם "אינטואיציה כפתורית". למשל, משחקי RTS דורשים גם מהירות תגובה, אבל גם כישורים מנטליים מגוונים אחרים. גם שחמט ודמקה לא דורשים יותר מ-IQ על סף פיגור על מנת להזיז את הכלים. הצלחה, עומק ושיפור יכולות זה כבר עניין אחר. אני בספק אם תצליחי למצוא אפילו דוגמא אחת (שלא לדבר על תופעה סטטיסטית מובהקת) לשחקן על סף פיגור שיצליח לשחק משחקים כגון Dues Ex, סדרת Elder Scrolls, Starcraft, Command & Conquer, Fallout, משחקי פעולה טקטיים כגון סידרת Ghost Recon ו-Flashpoint, משחקי אסטרטגיה בתורות ועוד רשימה ארוכה עם ג'אנרים שונים ומשונים. בחלק מהם יש יותר מרכיבי פעולה ובחלק פחות (באופן שקשה למביט מהצד, שלא באמת מבין, מתעניין ומתעמק, להבחין בכך). אם היית מפגינה בדיון הזה איזה שמץ של הבנה בדברים עליהם את מדברת, במקום לזרוק לחלל האוויר מילים ריקות כגון "יש גיבוי" (בלי לתת שום גיבוי מעבר לדעות קדומות), אולי היה ניתן להתיחס אל הדברים ברצינות. אם נחזור בכל זאת אל משחקי הפעולה ולעובדה שההשפעה שלהם היא קצת רחבה יותר מ"סתם" שיפור האינטואיציה הכפתורית, אז: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן יש הרבה דיבורים על הנזק של משחקי המחשב, ומשום מה נראה שגם את נשאבת לטרנד. האם תוכלי להסביר מהו "תכנות לפאסיביות מחשבתית"? האם תוכלי לגבות את הטענה שמשחקים פיזיים מפתחים את האינטיליגנציה (IQ) יותר ממשחקי-מחשב? האם משחקי מחשב מפתחים באופן מובהק פחות "ידע, יצירתיות, כישורים חברתיים, חוכמת חיים"? בהודעה אחת את כותבת "קראתי באיזה מקום שכדי לשחק משחקי מחשב נחוץ IQ על סף הפיגור" ובאחרת "כן, יש גיבוי לכך שמשחקי פעולה דורשים IQ על סף הפיגור". מה שאת כותבת נשמע כרצף סברות-כרס; אולי הקשבת יותר מידי לJack Thompson (activist) [Wikipedia]. אני גם לא אלמוני וגם לא נעלב, אז אולי אקבל תשובה קצת יותר רצינית מתגובה 559663. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט יש מחקרים התומכים בחלק מהנ''ל, או בטענות דומות. אתה יכול למצוא אותם, לקרוא, להטיל ספק מוצדק בתוקפם ובתקפותם, ולהמשיך להחזיק בדעתך בנחת. בעיני מדובר יותר בלאמר את המובן מאליו מאשר באיזו טענה מהפכנית שיש לבסס במחקר מדעי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא מובן מאליו. לא ברור אפילו מה זה ''זה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה להתייחס, אני לא חושב שהשתמשתי במלה ''זה'' בתגובה הזו. (המילה ''זו'' מתייחס לתגובה זו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בעיני מדובר יותר בלאמר את המובן מאליו[...]" מהו ההמובן מאליו? פרט, באר והדגם :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''המובן מאליו'' הוא שמוטב לילדים עד גיל די מאוחר לא להחשף למחשב וטלוויזיה כלל. אין לי כוונה לבאר ולהדגים, אני שומר לי את הזכות להחיל את ה''אמונה'' הזו על ילדי ללא צורך במחקרים תומכים. בנוסף אני מכיר בכך שהיעדר הנימוקים מייתר את הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה מייתר את הדיון, אז מה המטרה של הצהרת האמונה האישית הזו מעל דפי האייל? איך זה שונה מהצהרות בומבסטיות של מחזירים בתשובה שחושבים שהן מובנות מאליהן או מההצהרה שיש לשחרר את גלעד שליט כי ככה אמרתי? אף אחד לא ניסה להגיד לך או לג'וד איך לגדל את ילדכם ולכן התשובה המתגוננת "אני שומר לי את הזכות..." מנותקת מכל הקשר. העלתם טענות על העולם, שנראות כחסרות גיבוי ואנשים מנסים לברר למה אתם מתכוונים ועל מה אתם מסתמכים, כנהוג בכל פתיל איילי ממוצע, בכל נושא אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, עם אמונות אנחנו כבר נמצאים בתחום הדת. צדיק באמונתו, אשרי המאמין, יגעת ומצאת, אמונה תהילה מאור, בנתיבי האמונה, שערי האמונה, אמונה עיוורת, מכללת אמונה ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהדיון כאן מתפלג בין צעירים למבוגרים, הצעירים חושבים על עצמם ואילו המבוגרים חושבים על ילדיהם ולא תופסים על מה ההתקוממות ומה יש פה להסביר, הרי זה מובן מאליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טסה טסה טסה. לא לך ולא לאורח יש ילדים. לפי הבנתי גם בממוצע הגילים אתם לא ''לוקחים''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. למי שיש ילדים אין זמן לשחק במשחקי מחשב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות. יכול להיות שלא. אולי הדיון מתפלג בין אנשים שמכירים משחקי מחשב וקונסולות לבין אנשים שלא יודעים על מה הם בכלל מדברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור שהבאת מעלה שאלה מעניינת יותר והיא האם משחקי מחשב אלימים מעודדים אלימות. מנסיוני - משחק הפעולה האחרון ששיחקתי היה DOOM. במשחק הזה את צריכה לחסל ברובים הולכים ומשתכללים מפלצות דמויות אדם, ונהרות הדם וחלקי האיברים הפנימיים שוטפים את המסך. משחק מעולה, נורא אהבתי אותו. לא הרגשתי שהאלימות במשחק עוברת אצלי גם לחיים, אבל אני הייתי כבר בחורה גדולה, והאויבים לא היו אנושיים. אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת לשחק במשחק אם האויבים היו נראים אנושיים ממש או בעלי חיים ממש. אני חושבת שלא. אבל נעשו מחקרים לגבי ילדים. ראיתי ניסוי שהרשים אותי בסדרת הטלוויזיה המצוינת Child of Our Time של ה BBC. רוברט וינסטון (הלורד היהודי המשופם החכם) שהוא יוצר הסדרה והמנחה שלה מספר כאן גם על הניסוי הזה. בקצרה: ארבעה ילדים בני שלוש ישבו בחדר וראו בטלוויזיה את המתרחש בחדר המשחקים הסמוך. בחדר היתה בובת נחום-תקום גדולה, שחקן נכנס לחדר וחיבק אותה בעדינות. לאחר מכן הוכנסו הילדים, כל אחד לחוד, לחדר המשחקים. בלי שיתבקשו, כל אחד מהם ליטף ונישק את הבובה כמו השחקן. קצת מאוחר יותר הילדים חזרו לחדר הצפייה. הפעם הם ראו אדם נכנס לחדר המשחקים עם פטיש עץ גדול ומכה בבובה בכוח. כשהילדים הוכנסו שוב לחדר המשחקים, כל אחד מהם התקיף את הבובה באכזריות. אחד הילדים, שהיה ביישן ומופנם בדרך כלל, כל כך נסחף בהתקפות שאמו שנכנסה לחדר לא יכלה לעצור אותו, ונדרש זמן כדי להרגיע אותו ולגרור אותו משם. האם אלימות בטלוויזיה ומשחקי פעולה אלימים מעודדים אלימות בחיים? אני לא יודעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לשחק כדורגל\תופסת\שוטרים וגנבים\גוגואים נדרש IQ גבוה יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשחק יש חשיבות עליונה בחיי הילד. אפשר לומר שכן, המשחקים האלה מפתחים את ה-IQ, הם מפתחים יכולות באופן כללי, וככל שהמשחק מובְנה פחות הוא מפתח דמיון ויצירתיות. ומשחקים גורמים אושר - המשחקים הכי טובים הם עם חברים, וכשילדים משחקים משחקים פיזיים הם צוחקים המון. זה מאד שונה ממשחק לבד בפלייסטיישן. אבל אין בקונסולות משחקים שום דבר רע מלבד היותן ממכרות, ואם ילד מבלה כל יום חמש שעות עם הקונסולה שלו במקום לרוץ ולשחק עם חברים, זה רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילד יכול לשחק לבד גם עם כדור, לגו או קלפים. משחקים בפלייסטיישן הם לא רק לבד. משחקים רבים מכילים בתוכם אפשרות לשחק מול משתתפים אחרים online (כולל דיבור והצגת צילום של המתמודדים). ילדים גיקים אמיתיים נפגשים זה עם זה ומחברים את הלפטופים שלהם למסיבות LAN, צחוקים ותחרותיות בריאה. אפילו לא חסרים משחקים אשר מאפשרים משחק משותף, באותו החדר ועל אותה הקונסולה, עם מתמודדים או עם שותפים נוספים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש המון סוגים של משחקי מחשב. חלק קשורים לפיתוח זמני תגובה וחלק לא. חלק באמת מטמטמים וחוזרים על עצמם, אבל חלק אחר דווקא לא. ילדים שמשחקים חמש שעות ביום במחשב, באופן קבוע, סביר להניח שהם גיימרים עם טעם מגוון ולא סתם שנוזלים מזילי ריר שמשחקים ומכירים רק משחקי FPS למיניהם. משחק FPS ממוצע מסתיים לאחר 6 עד 12 שעות משחק. על מנת להדגים עד כמה ההכללה שלך היא חובבנית: גם שח-מט, שבץ-נא ומשחקי אסטרטגיה מאוד מאוד מורכבים (ואף קשים) הם משחקי מחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שכתבתי "ילד מגיל חמש" לא ראיתי לצורך לציין שמדובר במשחקי ARCADE ו"פעולה", ולא בשחמט ושבץ נא, שעוד לא פגשתי ילד שהתמכר אליהם. הכל עניין של כמות ואין צורך להיכנס לעוד דקדוקים והתקטננויות. עודף שעות פלייסטיישן וטלוויזיה מורידים את היכולת השכלית. אם שיחקת המון משחקי מחשב בילדותך אתה אולי פחות חכם ממה שיכולת להיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים בהחלט מתמכרים למשחקי RTS, משחקים המערבים קריאת טקסטים (RPG, למשל) ומשחקי פעולה הכוללים מרכיבים טקטיים ועבודה בקבוצה (MOH, TF ,Ghost recon, H&D, Flashpoint ועוד). זה שלא מסכימים עם מה שאת אומרת או לא מקבלים אותם כפשוטם זה לא אומר שנכנסים ל"דקדוקים והתקטננויות". אם לא שיחקת מספיק משחקי מחשב בילדותך את אולי פחות חכמה ממה שיכולת להיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר גם להיות אייל אלמוני וגם להיעלב, זה או זה או זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לא להסכים עם מה שאת אומרת, לא לחבב את האופן שבו את אומרת את זה, לא להעלב, לענות לך לעניין וגם להיות אלמוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו משחקי מחשב את מכירה? באילו שיחקת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני הייתי ילדה בכלל לא היו מחשבים אישיים. כשהתחלתי לעבוד עוד עבדנו על VAX [Wikipedia] והמעבר למחשבים אישיים רק התחיל. בזמן המתנה לקומפילציות שיחקנו SNAKE על המיינפריים. המחשב הביתי הראשון שלי היה IBM_Personal_Computer_AT [Wikipedia]. איזה משחקים היו אז? תן לי להיזכר, שיחקנו DIGGER, הנסיך הפרסי, משהו עם צפרדעים, SPACE INVADERS, המשחקים היפים של SIERRA כמו קינג קווסט וספייס קווסט ו LEISURE SUIT LARRY, וכל המשחקים ששכחתי. אחר כך עבדתי זמן מה בחו"ל בחברה שבעצמה התעסקה במשחקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לדעתך קינג קווסט וספייס קווסט הם "מובְנים, אין בהם דבר יצירתי או ספונטני שנובע מהשחקן עצמו.כדי לשחק בהם נחוץ IQ על סף הפיגור"? זהירות - בדיוק לפני שבוע התחלתי לשחק מחדש בדיוק בשני המשחקים הללו (צירוף מקרים נפלא). וכמובן, אפילו אלו לא ממש מייצגים של מה זה "משחק מחשב" כיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדי, אתה מצטרף לדיון אחרי שהכל כבר נאמר. הכוונה היא ל"משחקי פעולה" שנקראים גם "משחקי וידאו", או מה שמשחקים על קונסולות המשחק. ניגש לעניין - ספייס קווסט הוא המשחק הטוב ביותר EVER! תגובה 559535 אתה יכול לשלוח לי את שני המשחקים? אני כל כך מתגעגעת אליהם. נוכל לדקסקס מה מצבנו ואיך מזיזים את התיבה ואיך מחסלים את אורט וכולי, כמו בימים הטובים ההם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... טוב. אבל אפילו משחקי הפעולה של היום זה לא בדיוק Doom של פעם. למשל, ב-Half Life יצא לך לשחק? הגישה של משחקי הפעולה כיום היא של שילוב הרבה יותר עלילה בעניין, כך שהתחושה היא שרואים סרט ומשתתפים בקטעי האקשן שבו. ובלי קשר לזה, אני לא בטוח שכוווווולם משחקים רק במשחקי אקשן כל היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, הצטרפת מאוחר, הכוונה לילדים-זומבים עם ג'ויסטיק ביד. תודה על המשלוח! לא שיחקתי בהאלף לייף אבל שמעתי עליו, גם הוא של סיירה אז הוא בטח מוצלח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Half Life אמנם הופץ ע"י סיירה אבל לא באמת פותח על ידה או דומה בצורה כלשהי לקווסטים שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שיש אנשים אופטימיים שעדיין מוכרים אותו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) ולבטח יש כאלה מהמחלקה הגריאטרית הנוסטלגית שקונים אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ג'אנר כזה "משחקי פעולה" שנקראים "משחקי וידאו". זו המצאה אישית שלך. מה שמצחיק הוא שדווקא באיזור משחקי ה - "XBOX live arcade" אפשר למצוא את המשחקים של פעם או משחקים בסגנון של פעם. כולל משחקים משוחזרים כגון סידרת Monkey's island המצוינת. על קונסולות יש מגוון רחב של משחקים בג'אנרים שונים (RPG, RTS, FPS, Stealth, Strategy, Tactical Shooters, Quests ועוד...) ולכן האמירה שלך "מה שמשחקים על קונסולות" זו אמירה ריקה מתוכן, כמו האמירה "מה שילדים עושים מחוץ לבית". עם כל הכבוד לקלאסיקות של Sierra או Lucas Arts (ויש כבוד), קיימים היום משחקים (גם בקונסולות) מורכבים, עם עלילה איכותית, מאתגרים ומעניינים לא פחות. הנוסטלגיה והרצון לצעוק על הדור הצעיר "get off my lawn" משבשים את היכולת להבין מה באמת משחקים הילדים של היום. לאורך כל הפתיל לא הצלחת להדגים משהו מעבר לידע על בסיס דעות קדומות וקורטוב של נוסטלגיה מתקתקה. זה לא גיבוי רציני לטענות שהעלת. ספייס קווסט הוא ממש לא המשחק הטוב ביותר EVER, בשום פרמטר שניתן לחשוב עליו. הוא אמנם קלאסיקה, אבל עשו המון משחקים טובים ממנו לפניו וגם אחריו. במובנים מסוימים (ולמרות שגם אני אוהב אותו מטעמי נוסטלגיה) הוא אפילו די דבילי ושטחי בהשוואה למשחקים הטובים הקיימים היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה דוגמאות יש לקווסטים עדכניים ואיכותיים? תחושת הבטן שלי היא שלמרבה הצער, הז'אנר נחלש מאוד בעשור האחרון (אם כי לא נעלם לחלוטין, תודה לאל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דוגמאות באמת טובות לקווסטים Point & Click. אכן מדובר בז'אנר שדעך ונחלש עם השנים, בשל מספר סיבות שניתן לפרט. משינוי ממשקים ועד לאבולוציה שעברה על הג'אנר (השתלבות מרכיבים שהיו בו בג'אנרים אחרים). אך את הדעיכה הזאת לא ניתן להסביר באמצעות שטחיות של היום מול עומק של אתמול. לא ניתן להשתמש בהסברים של חוסר עניין שיש היום לשחקנים בנרטיבים מורכבים או חוסר העניין בפתרון פאזלים וחידות (שני אלה מופיעים בצורה לא פחות מפותחת ומורכבת בג'אנרים שקיימים במשחקים של היום). זו הסיבה לכך שחסרי "אינטואיציה כפתורית" חושבים שהמרכיבים הללו נעלמו ממשחקים של היום. המשחקים החדשים פחות נגישים היום עבור מי שאין לו את הכישורים הנחוצים (מהירות תגובה ויכולת להשתמש בבקרי הקונסולות) ולכן נדמה להם שהמרכיבים שהם הכירו במשחקים של פעם כבר לא קיימים במשחקים של היום (עלילה, דמויות, נרטיב, פאזלים, שיחות, בחירות, פתרון בעיות, טקטיקה). למרות זאת, telltalegames עושים עבודה סבירה עד לא רעה בשימור סגנון המשחק הישן והטוב (עם הבדלים קלים). סידרת Sam & Max היא חביבה למדי וכוללת בתוכה את כל מה שהיה טוב, אבל גם כל מה שהיה רע במשחקי ה-quests הישנים. אתה בטח יודע על מה אני מדבר כאשר אני אומר "הדברים הרעים" במשחקים האלה. במובן מסוים המנגנונים שבהם הם קצת דביליים ורמת הפאזלים שבהם היא איננה תמיד באיכות גבוהה. אפילו (או בעיקר) בקלסיקות כגון ספייס קווסט שהזכירו קודם. כל ה - "I can't use that with that" וה - "I can't do this at this time" והעבודה הסזיפית של לפתור בעיות רק באופן המתוסרט והמאוד ספציפי אליו התכוון המשורר (ללא הפעלת דמיון כפי שיש במשחקים עדכניים ופחות מתוסרטים בהם השחקן מסוגל לעשות דברים שאפילו המפתח לא חשב עליהם). יש גם שיחזורים מאוד טובים של סידרת Monkey Island עבור הקונסולות. החלק הכי מעניין בשיחזורים הללו, אם אתה ממש מתעניין באספקט המקצועי/אומנותי של גרפיקה, הוא האפשרות לעבור בין הגרפיקה הישנה של המשחק לחדשה בלחיצת כפתור. פי'צר שמאפשר להעריך את האומנות שביצירת המשחקים הללו (במגבלות של אז מול היום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם ניטפוק קטן: "פאזלים"? התכוונת לחידות ג'קסון? למה לא לכתוב "חידות"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לכתוב חידות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Bejeweled, למשל, הוא פאזל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני טועה, אבל אני חושב שהמשמעות של המילה Puzzle היא קצת שונה ממשמעות המילה חידה בעברית. "פתרון בעיות" מתאים יותר מ"חידות" בהקשר הנ"ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ו"פורטל" הוא לדעתי הדוגמא המוצלחת מז'אנר זה (על סמך בדיקה של אולי שתיים נוספות שאת שמן איני זוכר...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהחביבים ביותר! חבל שהוא היה כל כך קל וכל כך קצר. עם קצת יותר דמיון ניתן להנדס בסביבה הזו חידות קשות באמת. בקרוב יוצא משחק ההמשך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. דוגמאות למשחקים עם עלילה-שיחות-נרטיב? אני לא אומר שאין - דוגמאות טובות לטעמי הם המשחקים החדשים יחסית של Bioware (דוגמת Mass Effect ו-Dragon Age: Origins שמספקים תחושה של השתתפות בסרט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Bioware אכן טובים ביצירת נרטיב (Mass effect 1+2). לעומת זאת Dragon Age היה ילדותי מידי לטעמי (והוא טוב יותר ל-PC. הממשק בקונסולות היה פשוט מפגר). האמת היא שאני לא מחבב את המשחקים החדשים של Bioware. הסיפור ב-Mass effect הוא לא רע, אבל המשחקים שלהם הם ליניאריים ולא גמישים מספיק לטעמי האישי. זה אכן יותר מידי כמו "השתתפות בסרט" (לא טוב במיוחד) וזה מה שאני לא אוהב במשחקים שלהם. הם לא משתמשים בחוזק האמיתי של המדיום ליצר סימולציות פתוחות ובלתי צפויות יותר של עולם הסיפור. מרוב נרטיב, הם שכחו להשקיע במנגנון המשחק עצמו. לדעתי האישית, המשחקים של Bethesda הם טובים, פתוחים ובוגרים יותר מאשר אלו של Bioware. Fallout 3, ההרחבות שלו ו-New Vegas (עם כל הבאגים הנפלאים שבו) הם דוגמאות טובות של שילוב מוצלח של עלילה/משחקיות/שיחות/נרטיב. אפילו סידרת GTA, הידועה לשימצה בקרב הורים צקצקנים כהורסת את הנוער וכשיא האלימות והשטחיות, כוללת נרטיב די בוגר, הומור וסטירה חברתית. דקי הבחנה ישימו לב שהערכים שמניעים את הכתיבה בסידרה הזאת + ההרחבות (בהפוך על הפוך) הם דווקא ערכים ליברליים וכל מה שקורה במהלך הסיפור הוא ביקורת די עוקצנית על אספקטים מסוימים בתרבות האמריקנית (גזענות, תרבות צריכה, מצב המהגרים, שחיתות פוליטית, לעג לזרמים שמרניים באמריקה ועוד). אבל המדיום הרבה יותר בוגר ומגוון היום. אין צורך להשתמש דווקא בעיצי שיחות, טקסטים או סרטוני מעבר על מנת לספר סיפור. ראה דוגמה במשחק פלטפורמה מאוד מיוחד ומקורי, ללא מילים וללא טקסט, שמצליח להעביר נרטיב מופשט, די מוזר וקצת מטריד על ילד המתעורר בלימבו אפל שכולו בדידות, סכנת מוות, מלכודות איומות ובעיות פיזיות שיש לפתור על מנת לשרוד: לימבו. משחק מומלץ לאוהבי משחקי פלטפורמה מקוריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא הרבה פחות נהניתי מהעלילה של Fallout מאשר של המשחקים של Bioware. עניין של טעם, אני מניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלילה של Mass Effect היא טובה גם לדעתי. מהמשחקיות עצמה נהנתי פחות. זה אכן כבר עניין של טעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אתה בקיא בג'רגון ובג'אנר, שכנעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין לך מה להגיד, אל תגידי את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די ילדים. עוד מעט חג מולד. תעשו שולם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה שבועות שודרה בפנורמה תוכנית על משחקי מחשב, והטענות שעלו שם, אם אני זוכר נכון, הם שיש תופעה אמיתית של בני נוער עם מאפיינים דומים להתמכרות, התופעה לא חלה על כל בני הנוער, ולא לכל סוגי המשחקים, אבל בהחלט קישרו שם בין משחקים מסוג מסויים, אנשים בעלי אינטליגנציה נמוכה ו"התמכרות" (כשהמקרה הקיצוני ביותר פורסם אפילו בישראל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל סוגי משחקי המחשב ממכרים, את המיגזר אליו הם מכוונים. יצירת התמכרות מעודדת את השחקנים לקנות עוד ועוד משחקים או אביזרי עזר. יצירת ההתמכרות מכוונת על ידי הייצרנים כדי ליצור לעצמם קליינטורה גדולה. חלק מהמשחקים לא דורש חשיבה (בעיקר אילו שבנויים רק על "קואורדינציה" פיזית, משחקי אילו נקראים משחקי ARCADE). חלק אחר משתמש בתכנים אינטלקטואלים, בנוסף לארקייד כדי לגוון אותו, חלק אחר משתמש רק בתכנים אינטלקטואלים ללא שום ארקייד. אני מכור לשש-בש על המחשב (פעם הייתי מכור לשח אבל לא על המחשב ושמח שניפטרתי מההתמכרות). לדעתי — הנזק העיקרי במשחקי מחשב הוא בתופעת ההתמכרות, שכן הזמן האינסופי שההתמכרות לוקחת אינו מצדיק את התועלת המצומצמת ממשחקים אילו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שלא ברור בדיון הזה הוא מה כל כך מיוחד במחשבים? יש משחקים ממכרים לא פחות ללא שום צורך בשימוש במחשב. משחקי איסוף קלפים כגון Magic the gathering, שבץ-נא או D&D. לכל אלה יש מרכיבים שעלולים למכר אנשים עם אופי מאוד מסוים ועם נטיות להתמכרות (אנשים שיתמכרו למשהו אחר בהעדרם). לכל אלה יש דוגמאות קונקרטיות לאנשים שיוצאים מפרופורציה ולא יודעים לשים גבולות בין משחקיות בריאה לבין אובססיה. למרות זאת, לכל אלה יש ערך אינטלקטואלי חיובי, עבור רוב האנשים (והילדים) הנורמטיבים. כך גם עם משחקי מחשב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבדל אפשרי: הכמות והמגוון. יש יותר סיכוי שמישהו ימצא משחק מחשב ממכר שימצא חן בעיניו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>מה שלא ברור בדיון הזה הוא מה כל כך מיוחד במחשבים? יש משחקים ממכרים לא פחות ללא שום צורך בשימוש במחשב. במשחקי מחשב הפרטנר שלך למשחק תמיד זמין. לבעלי הנטיה להתמכר זה בעצם הסם. אם לא תעצור את עצמך אף אחד לא יעצור אותך. פעם, כשהייתי רווק, שיחקתי "ציוויליזציה" משש בערב עד שבע בבוקר כשקמתי להתקלח וללכת לעבודה. וזה בכלל משחק תורות שיחכה לך כמה שאתה רוצה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל שבץ-נא אתה צריך לפחות עוד איש או אשה לשחק עימם. בשביל D&D אתה צריך לתאם עם חבורה שלמה - כל אחד עם לוח זמניו העמוס, וצריך לפנות כמה שעות לעניין, והמנחה צריך לתכנן מראש. בנוסף, אני חושבת שכמה מהליקויים שההתמכרות למשחקי מחשב מצטיינת בהם, נעדרים משבץ-נא, D&D או כדורגל. המכור לשבץ-נא ולD&D נפגש עם חבריו ומבלה איתם ערב מהנה. המתמכר לכדורגל מפעיל את גופו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ממש לא נכון. בדיוק כמו שלא כל סוגי המזון ממכרים, למרות שצרכני המזון קונים עוד ועוד מזון. יש הבדל בין רכישת "עוד ועוד" להתמכרות. אף אחד לא מכור ללחם לסוכר או לבשר, אנשים כן מתמכרים לאלכוהול ולטבק. הטענה שיצרני המשחקים מעודדים את הצרכנים לקנות עוד ועוד משחקים היא טריויאלית, הטענה שאנשים *מתמכרים* למשחקים היא כבר טענה חזקה בהרבה, וגם התומכים החזקים ביותר שלה מתייחסים רק לסוג מסויים של משחקים ולחלק קטן באוכלוסיית הצרכנים (שאחד המאפיינים הבולטים, לפי המחקרים שפנורמה ציטטו, היא אינטליגנציה נמוכה). ספק גדול אם אתה מכור לשש-בש על המחשב. עבור רוב הצרכנים ורוב המשחקים התועלת במשחקי מחשב היא ההנאה שהם מייצרים לצרכנים. "הזמן האין סופי" שהשחקן נהנה הוא הוא התועלת, ולכן לא ברור לי איך הוא לא יכול להצדיק את עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזונות ממכרים כוללים מזונות עתירי פחמימות: (ההתמכרות מבוססת על תהליך שניקרא היפוגליקמיה, בתהליך כזה ככל שאתה צורך מזון עתיר פחמימות נטול חומרים מנטרלים אתה הופך יותר ויותר רעב למזון שאכלת). כל המאפים, הדגניים ותפוחי האדמה מכילים כמות ענקית של פחמימות ללא איזון שמנטרל את תהליך ההיפוגליקמיה. מזונות ממכרים אחרים כוללים קפאין. הדוגמא המפורסמת היא של קוקה קולה ומחליפיה. (בעבר קוקה קולה גרמה להתמכרות למשקה שלה על ידי "הנוסחה הסודית" שלה שהייתה מבוססת על _קוקאין_ בתוספת תמציות אגוזי _קולה_, מכאן גזור שמה). כל שותי הקולה שותים הרבה יותר מהדרוש להם כדי לספק את צריכת המים (בדרך כלל למשל הם שותים 500 CC קולה ויותר בעוד שהם צריכים לשתות לא יותר מ- 250 CC ). מזונות ממכרים רבים מכילים מלח שידוע כחומר שמגביר את הרגשת הרעב. מזונות ממכרים אחרים מכילים שומן שמעורר רעב אצל חלק מהאנשים. מזונות שאינם מעובדים יכולים שלא למכר, במקרה שאינם לפי המתכונים הממכרים שהוזכרו למעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, שכחתי שאני מדבר אם מי שממציא עובדות ומתעקש שהן נכונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאי אפשר לקיים איתך וויכוח אינטליגנטי. אתה מגיב תגובות בנושאים שאינך מכיר מספיק, מפגין בטחון עצמי שאין לט כיסוי בטיב תגובותי, עושה קווצ'ים לעובדות כדי שיתאימו לתיאוריות שלך, וכדומה. אי לכך, תגובתי האחרונה אליך לפני מספר ימים נחשבה בעיני אז בתור תגובה אחרונה שאחריה אתעלם ממך. מחמת עייפות לא שמתי לב לניק שלך כאשר הגבתי היום. אשתדל לא לא לענות לך בטעות פעם נוספת. הבעיה היחידה שמטרידה אותי שאולי הניק שלך הוא ניק מחדלי שגם אחרים משתמשים בו. מכל מקום, הייתי מעדיף שלא תטריד אותי בתגובותיך העתידיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיחה שניהלת כאן היתה עם יותר מאייל אלמוני אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוקה־קולה לא מכילה קוקאין כבר מאז תחילת המאה הקודמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיבוד של מזונות שונים (נועד כדי לעודד אכילה מופרזת שלהם). לא יודע כיצד התנסחתי אבל הכוונה שלי בעניין קוקה קולה הייתה שקוקה קולה השתמשה בקוקאין כדי לגרום לשותי המשקה להתמכר למשקה. כאשר הרשויות בארצות הברית אסרו על מכירת קוקאין (בתור סם ממכר) היא החליפה אותו בקפאין בכמות גדולה. נדמה לי שגם הוסיפה חומצה זרחתית או חומר דומה למטרת הצמאה. הערה: אני מכניס חלק מהתשובה בתוך הכותרת (למרות שהערת לי על זאת כמדומני), כי נראה לי שזו דרך אפקטיבית יותר למתן תשובה מאשר כותרת סתמית שאינה רלוונטית לתגובתי בפנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. קוקה־קולה ההפחיתה בצורה משמעותית את כמות הקוקאין כבר בשנות התשעים של המאה ה־19. החל משנת 1904 כבר לא נשאר שם קוקאין. רק בשנת 1914 הוטלו מגבלות על הפצת קוקאין בארה"ב. ב. הקפאין היה שם כבר מהתחלה. הוא מגיע מאגוז הקולה. ג. לגבי החומצה הזרחתית: לא ברור לי מה תפקידה בכוח. במקום אחד ראיתי אותה רשומה לייד צבע המאכל (קרמל). ר' גם Coca-Cola formula [Wikipedia]. ד. לגבי ההערה: עד שכתבת את זה לא שמתי לב לתוכן הכותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חומצה זרחתית היא מה שנקרא ''תוסף טעם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה כולל בקבוצה של "הפחמימות" גם את כל הדגניים, הכנסת לשם גם את הלחם האחיד. אם תלמה זוממת לגרום לנו לאכול יותר לחם: ניחא. באותה מידה, אם קוקה־קולה מנסה לגרום לנו לשתות יותר קפה ותה: שיהיה. הבעיה העיקרית שלי עם הגישה הזו היא שכאשר מקצינים אותה היא הופכת להיות האשמת התאגידים הגדולים בבעיות התזונה (קיימות? מדומות) של המתלונן. מזונות שאינם מעובדים לא יראו "טבעיים1", לא יחזיקו מספיק זמן על המדף (כלומר יעלו בסופו של דבר יותר: לך ו/או למשווק), ועוד. 1 לדוגמה: כאשר מוכרים פריגורטים ללא צבע מאכל, צריכים להשתמש בגביעים צבעוניים, כדי להסתיר את העובדה שליוגורט אין את הצבע שאמור להתאים לטעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחם אחיד שחור ולא פרוס נאפה בטעם הכי מגעיל שיכול להיות, לכן לא שייך לסיפור של התמכרות לדגנים (באמצעות תהליך ההיפוגליקמיה מוכוונת על ידי יצרנים). בלחם אחיד לבן כבר הוציאו את הטעם המגעיל הנ"ל. בתחום הלחמים חלה וקרואסון הם הכי גרועים ביצירת אפקט היפוגליקמי (לפי התרשמותי).(פיתוח אולי ברמה של חלה וקרוסון אם כי קשה קצת לעשות השוואה). באופן כללי: כל מאפה ש"נמס בפה" חשוד כמעורר אפקט היפוגליקמי, כי אפקט זה קורה בגלל הצפה מהירה של הדם בגלוקוזה , מאפה "נמס בפה" כנראה מתפרק מהר מאוד בדרכי העיכול והגלוקוזה מגיעה מהר ובבת אחת לזרם הדם. הנזקים של מאכלים ממכרים מוכר בשוק האמריקאי, שם מיחסים להם את הסיבה העיקרית לכך שבארצות הברית עודף משקל מאוד נפוץ. האפקט של השמנה יתרה אצל אנשים שרגישים לאפקט ההתמכרות בגלל היפוגליקמיה נחקר ביסודיות ברפואה תזונתית (אתר מעניין על רפואה תזונתית הוא האתר: drpodell.org ). ד"ר ריצ'רד פודל שהקים את האתר (כנראה) פירסם ספר על דיאטה שניקרא "דיאטת ה- G אינקדס" (תורגם מאנגלית לעברית), הספר שפירסם הניע אותי להתעניין בנושא. ד"ר פודל אינו כנראה אחד מהשרלטנים בענייני דייטה שמפריח חצאי אמיתות, לפי מה שהבנתי הוא ניהל בית ספר לרפואה קונוונציונלית בארצות הברית, תחום ההתמחות שלו היא רפואה תזונתית. אני עצמי לא סובל מהשמנה או התמכרות לאיזשהו אוכל, סתם התעניינתי בנושא. חומרי צבע כנראה לא ממכרים. חומרי שימור (להארכת חיי מדף) בדרך כלל אינם ממכרים אלא להיפך (טעמם דוחה לעיתים קרובות). מאידך, כאשר מוסיפים חומרי שימור מוסיפים גם תבלינים חזקים (כגון מלח בישול) כדי להסוות את טעמם הלא נעים של חומרי השימור, יתכן שחלק מחומרי הטעם הללו ממכרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכתבתי הוא שאתה מתייחס להכל כמעט מתוך הנחה שיצרני המזון מנסים למכר אותנו למוצריהם, ומתעלם מהסברים פשוטים וטובים יותר. לדוגמה: הסבר פשוט: הדוקטור מעוניין למגור את ספרו ושאר מוצרים סביב הדיאטה שלו. לא בדקתי לעומק את אתרו, אבל כבר הכותרת, "Merging Traditional Medical Practice With Alternative Therapies", רומזת מה תוכנו. מצטער, לא שכנעת אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה כתבה מynet על האינדקס והעומס הגליקמי. ציטוטים: "אצל אנשים מסוימים אכילת פחמימות גוררת הפרשת יתר של אינסולין. כשיש עודף אינסולין בגוף, חלה ירידה ברמת הסוכר ובעקבות זאת מקבל הגוף איתות לתחושת "רעב", וכך נקלעים למעגל קסמים: אוכלים, הגוף מפריש כמות ניכרת של אינסולין, מרגישים רעב, אוכלים וחוזר חלילה" ובטווח הארוך:"עם הזמן עלולה הפרשה מוגברת של אינסולין לגרום למצב שנקרא "תנגודת אינסולין", כלומר, האינסולין מתקשה למלא את תפקידו ביעילות ולהכניס את הסוכר לדם. מרגע זה תיאלצו לערוך היכרות בלתי אמצעית עם צרות חדשות כמו יתר לחץ דם, סוכרת, עלייה ברמת השומנים והכולסטרול בדם ומחלות לב." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קשור הקטע שציטטת לדיון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהדיון הוא גם על האם לחם לבן ממכר, הקטע שהבאתי מראה שכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכנתי לי עכשיו כוס קפה (נמס, חלב, 2 סוכר). לפי התאור הזה אני מבין שמה שבאמת ממכר שם הוא הסוכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1)לרוויה. 2)גם קופאין וגם סוכר ופחמימות פשוטות ממכרים ובהחלט אפשרי להתמכר לשתי חומרים יחד. במובנים מסוימים פחמימות יותר ממכרות מקופאין. לדוגמה, יש יותר חולי סוכרת סוג 2 מאנשים שקיבלו הרעלת קופאין. 3) יש לי הרגשה שאתה מתייחס להתמכרות כמו נשיכה של ערפד. לקחת סוכריה אחת ובום, דבר לא יוציא אותך מהמטבח. זה לא נכון לרוב ההתמכרויות בטח לא לפחמימות. בתהליך של התמכרות לפחמימות המעגל המרושע גורם לך להיות רעב והעמידות לאינסולין בשלביה הראשונים גורמת שתהיה קצת יותר רעב מאשר בעבר. לא משהו שסותר בחירה חופשית אבל בהחלט הרבה אנשים במצב הזה יאכלו יותר בכלל ויותר פחמימומות בפרט. כך שאתה יכול להיות (כנראה ) רגוע. לא תהפוך לג'אנקי מאף אחד מהרכיבים. 4) באופן מוזר יש טענה שסוכרזית יותר ממכרת מסוכר, לצערי לא ממש הצלחתי להבין את המנגנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. הרעלת קפאין הוא אירוע יחיד המתרחש כאשר יש צריכה חד-פעמית גבוהה של קפאין. סכרת סוג 2 יכולה להגרם גם לאחר שנים של צריכה לא-מאוזנת של פחמימות ושומנים ואינה מתרחשת בין-לילה אם צרכת באופן חד-פעמי כמות גבוהה של סוכר. הסיבה להתמכרות היא ש"אוכל זה טעים" ולאנשים מסויימים יותר קשה מאחרים להתרגל לוותר על דברים שגורמים להם להנאה - כמו סוכר, סמים, יחסי-מין, אנדרנלין והימורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.הנה כתבה שנכתבה ע"י הדיאטנית עידית כהן וגם היא אומרת: "ישנה גישה רפואית כיום, הממליצה לכלל האוכלוסיה להמעיט בצריכת מזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה. הטענה היא שמזונות אלו גורמים (בעקבות העליה החדה ברמות הגלוקוז) לעלייה חדה ברמות האינסולין בדם. עלייה זו ברמת האינסולין עלולה לגרום לעליה בתיאבון, עליה באגירת שומן ובטווח הרחוק אף עמידות לאינסולין. לעומת גישה זאת ישנה הגישה של אגודת הסוכרת האמריקאית הטוענת כי יש לקחת את כל נושא האינדקס הגליקמי בערבון מוגבל ממספר סיבות, ביניהן: אופן עיבוד או בישול המזון, הבדלים בין אדם לאדם, וגם הבדלים אצל אותו אדם בין יום אחד ליום שאחריו והבדלים הנובעים מהמאכלים שנאכלו ביחד באותה הארוחה." שים לב שגם הגישה השנייה לא חולקת על המנגנון. 2. אני מניח שאפשר לקבל הרעלת קופאין עקב התערבות בין חברים, אבל אני כיוונתי לאדם שמגביר את צריכת הקפאין שלו עד לרמה גבוהה. בסיגריות לדוגמא שכיח שאנשים יגדילו את המינון לעומת קופאין שזה הרבה יותר נדיר, מה שמראה שקופאין פחות ממכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. צריך להפריד בין התמכרות לבניית סבילות (tolerance), אפשר לקבל את האחד בלי השני ולהפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, כבר כששלחתי את ההודעה הבנתי שבמקום "שמראה" הייתי צריך לכתוב "שנותן אינדיקציה ל:" . בכל מקרה בהרבה מקרים הסבילות גורמת להתמכרות לדוגמא אנשים ששותים סנה מתקשים ללכת לשירותים בלעדיו ולכן הם חייבים לצרוך אותו. התופעה הזאת קיימת גם בקפאין אך הרבה יותר נדירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. תודה. בדיוק שתיתי עוד אחת. 2. כמו שיהונתן בר כתב למטה: המילה "התמכרות" נראית לי די חזקה כאן. אבל דיברנו כאן על משהו שונה. הטענה המקורית היתה לא סתם שפחמימות ממכרות, אלא שחברות שונות משתמשות במוצרים עתירי פחמימות כדי ליצור מוצר ממכר. זכורה לי בדיחה ישנה על הקציצות בקיבוץ בזמנים של תקציב צנוע. הקציצות היו עשויות מבשר ולחם ביחס של 1:1, כלומר קופסת בשר על כל ארגז לחם. אני לא חושב שאותו טבח רצה ליצור קציצה ממכרת. הוא פשוט רצה לבשל משהו זול. עמילנים הם רכיבים זולים. מעבר לכך, ילדים (ולא רק ילדים) אוהבים אוכל מתוק. למיטב ידיעתי סוכר הוא הממתיק הזול ביותר. הוא גם טבעי וללא טעמי לוואי. מהסיבה הזו השימוש בפחמימות כרכיב חשוב מאוד (עיקרי?) במיני מזונות זולים היה נפוץ מאז ומתמיד. עוד לפני שחברות ענק מרושעות החלו לנסות לגרום לנו לקנות כמה שיותר ממוצריהן בצורה הכי מדעית. כמוכן, כמו שכבר כתבתי, הם רכיב כ"כ נפוץ, שגם אם התמכרתי לסוכר (או קופאין) זה לא מועיל במיוחד לחברה מסויימת. 3. אם אתה מנסה לתת משמעות חלשה כ"כ למילה התמכרות, אולי התמכרות אינה דבר כ"כ גרוע. אנחנו מתמכרים לטעם הטוב של כל מיני מאכלים. כילד לא סבלתי טעמים מרירים, לדוגמה. אבל התרגלתי אליהם. האם יש כאן התמכרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת הסוכר הוא ללא טעמי לוואי? הסוכר הוא הייחוס של המתוק, ולכן בהגדרה לא יכול להיות לו טעם לוואי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פירשת נכון :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתמכרות [ויקיפדיה] יש את ההגדרה של ארגון הבריאות העולמי להתמכרות, יש צורך בשלוש מתוך ששת האפשרויות הבאות 1 תשוקה עזה או דחף כפייתי ליטול את החומר או לבצע את הפעילות שאליה האדם המכור (למשל יחסי מין או הימורים). 2 קושי בשליטה על כמות וזמן צריכת החומר או קושי בהגבלת זמן הפעילות הממכרת. 3 הופעת תופעות גופניות כאשר לא משתמשים בחומר או כאשר לא מבצעים את אותה פעילות (תופעות גמילה). 4 התפתחות סבילות לחומר, במובן זה שדרושה כמות הולכת וגדלה של החומר כדי להשיג את אותו האפקט או לחלופין צורך בפעילות ממכרת מוגברת. 5 הזנחה של הנאות ושל תחומי עניין אחרים בשל השימוש בחומר או הפעילות הממכרת. 6 התמדה בשימוש או בפעילות למרות מודעות המשתמש שהדבר גורם לנזק. כך גם תוכל לבדוק האם אתה מכור לחמוץ. אני לא כל כך אוהב את ההגדרה הזאת אבל זה מה יש. ההגדרה הזאת טובה מספיק בשביל סטטיסטיקה. בד"כ כשהרבה אנשים מתמכרים לחומר אז יש קבוצה מאוד גדולה שמכורה באופן משמועתי וקבוצה אחרת שאמנם לא מכורה על פי ההגדרה אבל תהיה שם אלא אם כן תעשה משהו בנידון. אני חושב שלפני שמחליטים האם מנסים למכר אותנו כדאי להבין האם זה בכלל ממכר והיה נראה שגם על זה יש אי הסכמה. בכל מקרה אני לא חושב שיש כאן נסיון מודע למכר אותנו (מצד שני אני לא מתפעל את ג'ימס בונד) נראה לי שניתן להפעיל פה את הכלל "אף פעם אל תייחס לרשעות את מה שאתה יכול ליחס לטמטום" בפרט שהתמכרות לפחמימות הוא קונספט די חדש. אם כבר אני חושב שיש פה דוגמא איך הקפיטליזים מתגמל אנשים שמוכרים חומרים ממכרים וכמה קשה לעצור את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מתאר הוא תהליך של משוב-שלילי ולא "מעגל קסמים"1. אם אוכלים, הסוכר עולה ומופרש אינסולין. כשהסוכר יורד, יורד האינסולין יחד עמו. הרבה מאוד מההורמונים המופרשים בגוף עובדים במנגנון הזה, למשל מאזן המים בגוף2. "מעגל קסמים" היה מתרחש אם אם הסוכר היה גורר רעב, ולא כך. מה גם שכאשר מתרחשת תנגודת לאינסולין הגוף נמצא במצב של עודף סוכר בדם (סכרת) ולכן התהליך אותו אתה מתאר ('ירידה ברמת הסוכר ובעקבות זאת מקבל הגוף איתות לתחושת "רעב"') אינו מתקיים כפשוטו. 1 הידוע גם כ"משוב-חיובי". 2 לקריאה נוספת: ADH [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1)בתגובה 559959 טענתי והבאתי לינק שאצל אנשים מסוימים סוכר אכן גורם רעב. 2)בסוכרת סוג 2 יש אכן הרבה סוכר בדם אבל גם הרבה אינסולין כי הגוף מנסה להפעיל ללא הצלחה את המנגנון. התהליך הזה נמשך עד שהלבלב מתעייף ואז מגיעים לחוסר יכולת לספק אינסולין, מה שפעם קראו סוכרת סוג 2. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדי פעם העפתי מבט בספרי תזונאות והתרשמתי שלפחות 90 אחוז מהם הם שיטחיים מאוד ומאוד מוטים . לעומת זאת, את הספר של פודל קראתי מספר שעות רב והתרשמתי שהוא אדם מאוד רציני. הספר שעליו אני מדבר מטפל במיוחד באפקט ההיפוגליקמי מכיוון שזה ספר שניכתב רק בענייני דייטה (הוא מסביר שם בפירוט מדוע דייטות רבות להרזיה ניכשלות ונותן הנחיות לדייטה מוצלחת יותר). האתר שלו מטפל בהרבה תחומים של תזונאות, לא רק דייטה, לכן בוודאי שאינו מיועד רק לקידום הספר הזה. לא יודע אם הוא כתב ספרים בנושאים נוספים. סביר שהאתר ניכתב בתור קידום מכירות, בין אם קידום לספריו או קידום מכירות למרפאה בענייני תזונה שהוא מנהל. כל זאת אינו הופך את דבריו למוטים. באופן כללי אני די ביקורתי מטבעי, למרות זאת התרשמתי מאוד מהרצינות והיושר שלו הן בספר שהזכרתי והן באתר. האתר מתאר תהליכים מאוד מורכבים ותיאורים מורכבים כאילו בדרך כלל מבריחים את האיש הפשוט ברחוב, לכן אני לא חושב שהוא כתב את האתר רק למטרת קידום מכירות. אתה לא מאמין שחברות מזון מעובד עושות "טריקים" כדי להגביר את המכירות שלהן (על ידי יצירת התמכרות לאוכל) ? זכותך לא להאמין. אני דווקא התרשמתי מחוסר ההגינות שלהן ונטייתן (לעיתים) למכור בכל מחיר בלי להתחשב בבריאות הציבור. הנה שני מקרים שקרו בארץ: סיליקון בחלב עמיד של תנובה, התרשלות במתן וויטמינים במזון לתינוקות (שכחתי את שם החברה) שגרמו למחלת ברי-ברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הדוגמאות שנתת הן דוגמאות של רשלנות ברמת הבטחת איכות/ניהול ייצור, ולא כוונה ברמת ההנהלה. הדוגמאות שחיפשת היו לפני כמה שנים בסין - במקביל ל"פרשת רמדיה"1 אצלנו נמצאו שם - מספר סוגי מזון לתינוקות, של מספר יצרנים, שלא הכילו חלבונים - וגרמו לתת תזונה חמור אצל התינוקות (חלבונים הם יקרים) - מזון לכלבים שיוצא לארה"ב והכיל תרכובות חנקן רעילות (כמו מלמין) במקום חלבונים - סירופים לתינוקות שיוצאו לקובה והכילו אנטיפריז רעיל בתור ממס בעיקבות פרשות אלה ראש מנהל המזון והתרופות הסיני הוצא להורג. כמה שנים אח"כ התברר שהלקח נלמד, ונתגלו בסין מוצרי חלב רבים, כולל מזון לתינוקות, שהכילו תרכובות חנקן רעילות במקום חלבונים. ____________ 1 למרבה הצער התקבע השם "פרשת רמדיה" ואילו האשמה האמיתית - חברת "הומאנה" הגרמנית - יצאה ללא פגע. ישראל אפילו לא ניסתה להשפיע על הגרמנים שיעמידו שם מישהו לדין, והמשפחות שנפגעו קיבלו הסדר פיצויים ומקפידות לשתוק בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מתאר למה אחרים לא מצליחים ולמה השיטה שלו עובדת. אגב: השיטה שלו אכן עובדת יותר טוב משיטות אחרות (מהסבירות שבהן)? האתר מתאר במקרים רבים למה השיטה המקובלת למה לא טובה, ומצביע על שיטה אחרת (שבמקרה הוא קשור אליה) כמשהו מוצלח יותר. האיש הפשוט מהרחוב יחשוב שמדובר כאן על גאון שלא מוכר ע"י הממסד המדעי וששווה לקנות את ספרו. שוב: ברור לי שחברות המזון משתמשות בטריקים רבים. אבל דווקא הטריק של התמכרות למזון נראה לי מפוקפק. * חברות המזון משנות את המראה, הריח, הטעם והמרקם של המאכל (טריק לגיטימי לטעמי. מגביר את ההנאה מהאוכל) * טוענות לגביו טענות מטענות שונות * משתמשות בשיטות פרסום מפוקפקות * לא מפרטות מה יש במוצר בדיוק. אבל טענת החומרים הממכרים נשמעת לי מוזרה מכיוון שקל לה יותר מדי לעזור למתחרים (להרבה מתחרים שונים. יותר מדי מהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה של ד"ר ריצ'רד פודל לשמירת משקל היא ווריאציה של דייטת אטקינס שידועה זמן רב ונחקרה רבות , פרטים בוויקיפדיה אנגלית. בהבדל מסויים מדייטת אטקיס, הדייטה שלו אינה מכוונת רק להורדת משקל מהירה אלא על שמירת משקל נמוך לאורך זמן. שמירת משקל לאורך זמן היא נקודת תורפה של רוב הדיאטות, שכן רוב הדיאטות נכשלות בכך שלאחר מספר שנים חוזרים להרגלי אכילה ישנים וחוזרים למשקל העודף הישן. האם השיטה שלו לשמירת משקל עובדת או לא. אני לא בטוח שחקרו זאת, אני גם לא בטוח שיש אפשרות לבדוק זאת. הקושי הגדול בבדיקה של דיאטה לאורך הוא משני טעמים: 1 בכל דייטה מגדירים עקרונות אבל לא מגדירים תפריט אחיד, זה אומר שכל מי שטוען שהוא משתמש בדיאטה מרכיב תפריט אינדווידואלי שחביב עליו. לכן קשה מאוד להגדיר האם כל ניבדק באמת שומר על עקרונות הדיאטה. 2. שמירת משקל היא תהליך ממושך שיכול להבדק (נניח) רק על ידי מעקב של לפחות 3 שנים. זאת בהבדל מתהליך של הורדת משקל (שמתבצע למשל בשנה הראשונה של הדיאטה). הכפלת משך הבדיקה פי 3 מכפילה פי שלוש את העלות של הבדיקה. טענה אחת לפחות קיבלה אישור והיא שדיאטת אטקינס מצליחה להוריד משקל ביעילות וזה כנראה בגלל ביטול הרגשת הרעב שמלווה דייטות רבות אחרות (הרגשת רעב היא אחת המכשלות הגדולות ביותר בהורדת משקל). הרגשת הרעב היא הטענה העיקרית לגבי אכילת פחמימות שהופכות במהירות לגלוקוזה (= פחמימות בעלות אינדקס גליקמי גבוה). אינדיקציה עקיפה לכך שמזון מעובד על ידי חברות מזון גורם להשמנה (בלי להתמקד בסיבות) היא העובדה שבארצות הברית יש בממוצע עודף משקל של האוכלוסיה מהגדולים בעולם ומאידך שם רוב המזון הוא מזון מעובד (שנימכר בסופרמרקטים). מעניין להשוות מצב זה למצב ביפן, שכן ביפן יש רמת חיים גבוהה כמו בארצות הברית אבל אופי צריכת המזון שם שונה מאוד. למה אתה מפקפק באפשרות שחברות מזון דואגות למכר את הצרכנים ? אולי משום שאתה מגדיר "התמכרות למזון" בהגדרה קיצונית. לצורך הדיון אני מגדיר "התמכרות למזון" כצריכת של מזון של הצרכן הממוצע שגדולה ב- 50 אחוז קלוריות יומיות מעבר למה שהגוף שלו צריך. אצל אנשים מסויימים (נניח 10 אחוז מהצרכנים ,שמכונים "שמנים", עודף צריכת הקלוריות הממוצע שלהם הוא הרבה יותר מ- 50 אחוז מהצורך הקלורי שלהם). עודף צריכת קלוריות של 50 אחוז בצריכה יומית יכול לדוגמא לקצר את תוחלת החיים במספר שנים. בלי קשר לסיבות, תוחלת החיים ביפן היא לפחות 3 שנים יותר מאשר בארצות הבית. האם אתה מטיל ספק בכך שכל חברה לעיבוד מזון מוכנה להגדיל את כמות המזון שהיא מוכרת ב- 50 אחוז ? אני מניח שלא. האם לשם כך היא מוכנה לעודד צריכת מזון מזיקה (כגון יצירת התמכרות למזון על פי הגדרתי) ? אני מאמין שכן, אתה כנראה לא מאמין. הבאתי את הדוגמאות של סיליקון בחלב תנובה ושל השמטת וויטמינים במזון תינוקות רמדיה כדוגמאות לכך שחברות מזון לא מחשיבות במיוחד את הבריאות של הצרכנים, אם זילזול כזה בבריאות משפר את הכנסתן ממכירת מוצריהם. ועוד בעניין התמכרות למזון, לא בעניין פחמימות אלא בכלל. כזכור, לפני מספר שנים ביל קלינטון עבר התקף לב ראשון ועבר צינטור. לפני כשנה הוא עבר התקף לב שני. בעקבות התקף הלב השני התפרסם שהוא הפסיק לחלוטין לאכול המבורגר. אני מניח שהפסקת אכילת המבורגר נעשתה לפי הצעה של רופאיו. כאשר אדם מודיע שהוא מפסיק לחלוטין לאכול מזון מסוג מסויים המשמעות היא שהוא מכור לאכילה כזו (אין שום נזק בריאותי אם מישהו אוכל שתי מנות המבורגר בשבוע, הנזק נוצר אם הוא אוכל 14 מנות המבורגר בשבוע). טענת כאילו יצירת המכרות למזון על ידי חברה למזון מעובד לא משפרת את הכנסתה כי גם החברות המתחרות עושות כך. טענתי היא: אפילו אם מה שאמרת נכון זה לא מבטל את הרווח שלהן ממכירת מזון, שכן הרווח שלהן הוא לא רק על ידי "גניבת לקוחות" אלא בעיקר על ידי "הלעטת לקוחות במזון מיותר" (טענת 50 האחוזים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אכן נחקרה רבות: אאוץ'. ב. למה אני מפקפק בכך שחברות מזון דואגות למכר את הצרכנים? אנחנו מדברים על פחמימות או באופן כללי? לגבי פחמימות נתתי הסברים סבירים אחרים, ולא טרחת להתייחס אליהם. לדוגמה תגובה 560053. באופן כללי: יש סיבות אחרות להוסיף פחמימות (עמילן הוא רכיב זול, לסוכר יש טעם טוב). כמוכן, יש לך הנחה ש"חברות המזון" הוא גוף אחד שפועל במשותף במטרה להוציא כמה שיותר מהצרכן הקטן והמסכן. בפועל יש חברות רבות, גדולות וקטנות, והן נוטות להתחרות (אך לפעמים לשתף פעולה, לפחות חלקית). לא הסברת למה התמכרות שלי לפחמימות תעזור ליצרן המזון שמכר את המוצר המקורי באופן לא זניח. די ברור לי למה יצרני מזון מוסיפים הרבה סוכר - זה יותר טעים. אגב, גם ביפן יש צריכה משתוללת. יש הרבה גורמים אפשריים לעניין תוחלת החיים. בין השאר מערכת הבריאות. אולי גם גורמים גנטיים. אולי גם מבנה הקהילה. בישראל תוחלת חיים גבוהה מאוד, אך רמת פעילות גופנית נמוכה יחסית, למיטב זכרוני (עוד דוגמה לסכנה בהפרחת נתונים). ג. קלינטון אוהב המבורגרים. מאיפה המסקנה שהוא מכור למשהו? הוא רצה להפסיק והוא הפסיק. איפה יש לך עדות שהוא קודם רצה להפסיק אך לא יכל? למה בדיוק הוא מכור? * לפחמימות שבלחמניה? * למנטיקוטוטגרליצין שבעגבניה, אשר הגיע משם לקטשופ? * לכלורומנטוטוקסין שבחסה? * למתיל-אוקטן שנוצר כתוצאה מטיגון השמן? * לאנטיביוטיקה שבבשר הפרה? * מה שכחתי?1 חוץ מאותן 14 מנות המבורגר בשבוע (כלומר: שתי מנות ביום) מה הוא עוד אוכל? מאיפה המידע המדויק שלך על תזונתו? ד. רמדיה: נו, כבר ענו לך, שזה היה כשל מצער מאוד בבקרת האיכות (לא של רמדיה, אגב. אבל זו החברה שנאלצה לשלם על הטעות, ולא היצרן הגרמני, הומנה). כבר יצא לי לראות כל מיני הורים שמחפפים קצת עם הבריאות של ילדיהם כי אין להם זמן להיות מושלמים. אבל אותם את לא מוקיעה בציבור. לחברה גדולה יש אחריות יותר גדולה (ואכן, המקרים שציינת הם מקרים בולטים דווקא בגלל שיש יחסית מעט פשלות) הפרשות הללו גם מדגימות שהחברות מסתכנות סיכון די רציני אם הן הולכות רחוק מדי. המתחרות של רמדיה מיהרו ליתפוס את כל השוק שלה. 1 למען הסר ספק: החומרים עם השמות המוזרים שברשימה כאן הם שמות שהומצאו על־ידי כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הכוונה ב"חומרים מנטרלים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל''ט, סיבים וחלבונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו טענה אחרת. אני לא חולק על כך שיש משחקי מחשב מסוג מסוים שעלולים להשפיע באופן שלילי על אנשים מסוג מאוד מסוים (ושיש דוגמאות למקרים קיצוניים). אבל זו גם טענה לא ממש מעניינת ולא מיוחדת לעולם משחקי המחשב. הטענה המכלילה (הנובעת מבורות ופחד מהבלתי מוכר) איננה שונה מטענות דומות כנגד ההשפעה השלילית של D&D על נפש הנוער בשנות ה-80 או הרס נפש הצעירים ע"י מוזיקת רוק בשנות ה-60. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזאת טענה כן מעניינת וכן מיוחדת לעולם משחקי המחשב (ולעוד כמה עולמות, רובם הגדול נמצאים תחת פיקוח ממשלתי הדוק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סוגי ספורט שעלולים להשפיע באופן שלילי על אנשים מסוג מאוד מסוים. יש מאכלים שעלולים להשפיע באופן שלילי על אנשים מסוג מאוד מסוים. יש משחקי תפקידים שעלולים להשפיע באופן שלילי על אנשים מסוג מאוד מסוים. יש זרמים במוזיקת הרוק הכבד שעלולים להשפיע באופן שלילי על אנשים מסוג מאוד מסוים. זה מובן שאתה ואחרים חושבים שזו טענה מעניינת ומיוחדת לעולם משחקי המחשב. חסרים רק הנימוקים, מעבר לנפנופי ידים והאמירה שזה מובן מאליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"השפעה שלילית" יש גם לשזיפים וגם לציאניד. אני לא חושב שאפשר לפתור את שניהם כ"לא מעניינים", אבל במקרה של הציאניד החברה עושה קצת יותר מזה, ומתערבת בשוק החופשי שלו. מדובר על השפעה שלילית מאד מסויימת (התמכרות) מסוג מאד מסויים, שלא קיימת בסוגי ספורט, במשחקי תפקידים או במוזיקת רוק. היא כן קיימת בסוגי מאכלים למיניהם (לא, לא לחם ולא סוכר) כמו אלכוהול, ובמוצרים נוספים (טבק, קראק, מורפיום) רובם מפוקחים בצורה כזאת או אחרת על ידי המדינה או החברה. מעבר לנפנופי הידיים זאת טענה מעניינת בגלל שהיא לא מובנית מעליה, לא תמצא סיפורים על הורים שהפקירו את ילדתם למוות בגלל מוזיקה או לחם, וברגע שמצאת הורים שהפקירו את ילדתם בגלל משחקי מחשב, אתה צריך למצוא לזה הסבר. היא מיוחדת למשחקי המחשב משום שאת שאר מקרי ההתמכרות אנחנו מצליחים להסביר די טוב על ידי ההבנה בסיסית של הכימיה של הגוף ולא רחוק היום שבו בדיקה גנטית תגלה לנו אם לתינוק יש נטיה להתמכרות לאלכוהול (ולא, לא לכולם יש נטיה כזאת), משחקי מחשב הם לא חומר כימי שאנחנו מכניסים לגוף (וההתמכרות שלהם שונה מההתמכרות לאדרנלין) אלא משהו שהחושים נחשפים אליו ללא שום סיוע כימי. אגב, אני לא חושב שיש מקרים של התמכרות למשחקי Casual, אני חושב שאתה מבלבל בין התמכרות לבין סתם עודף צריכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט תמצא סיפורים טרגיים על ילדים שניסו להתאבד בהשפעת מוזיקה. היו על כך דיונים ארוכים בשנות ה-70 וה-80 בארה"ב (בהקשר של מוזיקת רוק ורוק כבד). בהחלט יש סיפורי אימה משנות ה-80 על ילדים שהושפעו לרעה ממשחקי תפקידים כגון D&D והורים אמריקנים שמזהירים מפני דירדור הנוער לעבודת שטן ואובדן ערכים (גם אז זה היה מאוד אופנתי ליצר תוכניות טלויזיה אלארמיסטיות, הדומות לתוכנית השטחית של ה-BBC שקישרו אליה למעלה). אנשים רבים הרסו לעצמם את הבריאות ואף פגעו בעצמם בגוף ובנפש בשל עיסוק מקצועי או סתם אובססיבי בענפי ספורט שונים ומשונים, עם או בלי התמכרות לאדרנלין. ב"לא מעניין" לא היתה כוונתי שאין זה נושא שכדאי ורצוי לחקור. הוא בהחלט מעניין. הוא עלול ללמד אותנו דברים מעניינים לגבי הפסיכולוגיה האנושית ומבנה המוח. במובן הזה (האקדמי מחקרי) הנושא נשמע מאוד מעניין. הכוונה ב"לא מעניין" היתה שהטענה שמשחקים מסוימים משפיעים על אנשים מסוג מאוד מסוים היא טענה מאוד ספציפית/חלשה ושהיא איננה יכולה להוות הצדקה ראויה למידת האלרמיזם בקרב אלה שטוענים שמדובר בבעייה חברתית של ממש ובפגיעה אמיתית בהתפתחות התקינה של כלל הילדים (או של רוב או של חלק משמעותי). על בסיס מה אתה חושב שיש מקרים של התמכרות ל"משחקי גיימרים" ב-XBOX (למשל), אבל אין מקרים של התמכרות למשחקי Casual? אינני יודע מה בדיוק ניתן ללמוד מהדוגמה הקיצונית מלמעלה של ההורים המזניחים. כמעט אין אינפורמציה על דעות מומחים שבדקו את המקרה באופן ישיר. אפשר בעיקר ללמוד ממנה על כותרות סנסציוניות בעיתונות. אין לנו שום סיבה להאמין שאם ההורים המובטלים לא היו מזניחים את הילדה, בזמן שהם שיחקו במשחק מחשב, הם לא היו מזניחים את הילדה בזמן שהם רואים כדורגל, משחקים פינג פונג עם השכנים או עושים משהו אחר. אולי הם לא רצו את הילדה, אולי ההורים היו בדכאון כרוני אולי יש לכך הסבר חברתי הקשור להיותם מובטלים. לא יודע. באמת חסרות לך דוגמאות של הורים מזניחים מסיבות שונות ומשונות? שחקני MMO (משחקים מסוג המשחקים בהם שיחקו ההורים המזניחים הנ"ל) הם משחקים שהאוכלוסיה המשחקת בהם היא מבוגרת יותר ושייכת פחות לקבוצה המכונה "גיימרים". אלו באמת משחקים שמעודדים פעילות גוזלת זמן לצורך עליה איטית בסולמות שיפורי הדמות. הגיל הממוצע של שחקני MMORPG הוא בסביבות 26-27 אם אני לא טועה ובד"כ מדובר ב"לא גיימרים" במובן המסורתי של המילה. יותר משליש מהשחקנים הם נשואים ויותר מ-80% עושים זאת כחלק מפעילות חברתית (משחקים ביחד עם אדם אותו הם מכירים בעולם האמיתי). ילדים ובני נוער משחקים גם במשחקים כאלה, אבל בד"כ הם משחקים במשחקים מסוג אחר לגמרי. יותר בכיוון של משחקים תחרותיים עם מחזורי התחלה/אמצע/סוף משחק של שעה, פלוס מינוס. אחת הטענות (שאני חושב שהן מבוססות על סקרים כאלו או אחרים) היא שהפעילות במשחקים מסוג זה באה בד"כ על חשבון שעות צפייה בטלויזיה. שיחות עם דרקונים וחרב קסומה 2+, במקום האח הגדול וליפול על המליון? אני לא חושב שזה נתון שצריך להדאיג אותנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |