בתשובה לצפריר כהן, 27/12/10 3:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השיטה של ד"ר ריצ'רד פודל לשמירת משקל היא ווריאציה של דייטת אטקינס שידועה זמן רב ונחקרה רבות , פרטים בוויקיפדיה אנגלית. בהבדל מסויים מדייטת אטקיס, הדייטה שלו אינה מכוונת רק להורדת משקל מהירה אלא על שמירת משקל נמוך לאורך זמן. שמירת משקל לאורך זמן היא נקודת תורפה של רוב הדיאטות, שכן רוב הדיאטות נכשלות בכך שלאחר מספר שנים חוזרים להרגלי אכילה ישנים וחוזרים למשקל העודף הישן. האם השיטה שלו לשמירת משקל עובדת או לא. אני לא בטוח שחקרו זאת, אני גם לא בטוח שיש אפשרות לבדוק זאת. הקושי הגדול בבדיקה של דיאטה לאורך הוא משני טעמים: 1 בכל דייטה מגדירים עקרונות אבל לא מגדירים תפריט אחיד, זה אומר שכל מי שטוען שהוא משתמש בדיאטה מרכיב תפריט אינדווידואלי שחביב עליו. לכן קשה מאוד להגדיר האם כל ניבדק באמת שומר על עקרונות הדיאטה. 2. שמירת משקל היא תהליך ממושך שיכול להבדק (נניח) רק על ידי מעקב של לפחות 3 שנים. זאת בהבדל מתהליך של הורדת משקל (שמתבצע למשל בשנה הראשונה של הדיאטה). הכפלת משך הבדיקה פי 3 מכפילה פי שלוש את העלות של הבדיקה. טענה אחת לפחות קיבלה אישור והיא שדיאטת אטקינס מצליחה להוריד משקל ביעילות וזה כנראה בגלל ביטול הרגשת הרעב שמלווה דייטות רבות אחרות (הרגשת רעב היא אחת המכשלות הגדולות ביותר בהורדת משקל). הרגשת הרעב היא הטענה העיקרית לגבי אכילת פחמימות שהופכות במהירות לגלוקוזה (= פחמימות בעלות אינדקס גליקמי גבוה). אינדיקציה עקיפה לכך שמזון מעובד על ידי חברות מזון גורם להשמנה (בלי להתמקד בסיבות) היא העובדה שבארצות הברית יש בממוצע עודף משקל של האוכלוסיה מהגדולים בעולם ומאידך שם רוב המזון הוא מזון מעובד (שנימכר בסופרמרקטים). מעניין להשוות מצב זה למצב ביפן, שכן ביפן יש רמת חיים גבוהה כמו בארצות הברית אבל אופי צריכת המזון שם שונה מאוד. למה אתה מפקפק באפשרות שחברות מזון דואגות למכר את הצרכנים ? אולי משום שאתה מגדיר "התמכרות למזון" בהגדרה קיצונית. לצורך הדיון אני מגדיר "התמכרות למזון" כצריכת של מזון של הצרכן הממוצע שגדולה ב- 50 אחוז קלוריות יומיות מעבר למה שהגוף שלו צריך. אצל אנשים מסויימים (נניח 10 אחוז מהצרכנים ,שמכונים "שמנים", עודף צריכת הקלוריות הממוצע שלהם הוא הרבה יותר מ- 50 אחוז מהצורך הקלורי שלהם). עודף צריכת קלוריות של 50 אחוז בצריכה יומית יכול לדוגמא לקצר את תוחלת החיים במספר שנים. בלי קשר לסיבות, תוחלת החיים ביפן היא לפחות 3 שנים יותר מאשר בארצות הבית. האם אתה מטיל ספק בכך שכל חברה לעיבוד מזון מוכנה להגדיל את כמות המזון שהיא מוכרת ב- 50 אחוז ? אני מניח שלא. האם לשם כך היא מוכנה לעודד צריכת מזון מזיקה (כגון יצירת התמכרות למזון על פי הגדרתי) ? אני מאמין שכן, אתה כנראה לא מאמין. הבאתי את הדוגמאות של סיליקון בחלב תנובה ושל השמטת וויטמינים במזון תינוקות רמדיה כדוגמאות לכך שחברות מזון לא מחשיבות במיוחד את הבריאות של הצרכנים, אם זילזול כזה בבריאות משפר את הכנסתן ממכירת מוצריהם. ועוד בעניין התמכרות למזון, לא בעניין פחמימות אלא בכלל. כזכור, לפני מספר שנים ביל קלינטון עבר התקף לב ראשון ועבר צינטור. לפני כשנה הוא עבר התקף לב שני. בעקבות התקף הלב השני התפרסם שהוא הפסיק לחלוטין לאכול המבורגר. אני מניח שהפסקת אכילת המבורגר נעשתה לפי הצעה של רופאיו. כאשר אדם מודיע שהוא מפסיק לחלוטין לאכול מזון מסוג מסויים המשמעות היא שהוא מכור לאכילה כזו (אין שום נזק בריאותי אם מישהו אוכל שתי מנות המבורגר בשבוע, הנזק נוצר אם הוא אוכל 14 מנות המבורגר בשבוע). טענת כאילו יצירת המכרות למזון על ידי חברה למזון מעובד לא משפרת את הכנסתה כי גם החברות המתחרות עושות כך. טענתי היא: אפילו אם מה שאמרת נכון זה לא מבטל את הרווח שלהן ממכירת מזון, שכן הרווח שלהן הוא לא רק על ידי "גניבת לקוחות" אלא בעיקר על ידי "הלעטת לקוחות במזון מיותר" (טענת 50 האחוזים). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אכן נחקרה רבות: אאוץ'. ב. למה אני מפקפק בכך שחברות מזון דואגות למכר את הצרכנים? אנחנו מדברים על פחמימות או באופן כללי? לגבי פחמימות נתתי הסברים סבירים אחרים, ולא טרחת להתייחס אליהם. לדוגמה תגובה 560053. באופן כללי: יש סיבות אחרות להוסיף פחמימות (עמילן הוא רכיב זול, לסוכר יש טעם טוב). כמוכן, יש לך הנחה ש"חברות המזון" הוא גוף אחד שפועל במשותף במטרה להוציא כמה שיותר מהצרכן הקטן והמסכן. בפועל יש חברות רבות, גדולות וקטנות, והן נוטות להתחרות (אך לפעמים לשתף פעולה, לפחות חלקית). לא הסברת למה התמכרות שלי לפחמימות תעזור ליצרן המזון שמכר את המוצר המקורי באופן לא זניח. די ברור לי למה יצרני מזון מוסיפים הרבה סוכר - זה יותר טעים. אגב, גם ביפן יש צריכה משתוללת. יש הרבה גורמים אפשריים לעניין תוחלת החיים. בין השאר מערכת הבריאות. אולי גם גורמים גנטיים. אולי גם מבנה הקהילה. בישראל תוחלת חיים גבוהה מאוד, אך רמת פעילות גופנית נמוכה יחסית, למיטב זכרוני (עוד דוגמה לסכנה בהפרחת נתונים). ג. קלינטון אוהב המבורגרים. מאיפה המסקנה שהוא מכור למשהו? הוא רצה להפסיק והוא הפסיק. איפה יש לך עדות שהוא קודם רצה להפסיק אך לא יכל? למה בדיוק הוא מכור? * לפחמימות שבלחמניה? * למנטיקוטוטגרליצין שבעגבניה, אשר הגיע משם לקטשופ? * לכלורומנטוטוקסין שבחסה? * למתיל-אוקטן שנוצר כתוצאה מטיגון השמן? * לאנטיביוטיקה שבבשר הפרה? * מה שכחתי?1 חוץ מאותן 14 מנות המבורגר בשבוע (כלומר: שתי מנות ביום) מה הוא עוד אוכל? מאיפה המידע המדויק שלך על תזונתו? ד. רמדיה: נו, כבר ענו לך, שזה היה כשל מצער מאוד בבקרת האיכות (לא של רמדיה, אגב. אבל זו החברה שנאלצה לשלם על הטעות, ולא היצרן הגרמני, הומנה). כבר יצא לי לראות כל מיני הורים שמחפפים קצת עם הבריאות של ילדיהם כי אין להם זמן להיות מושלמים. אבל אותם את לא מוקיעה בציבור. לחברה גדולה יש אחריות יותר גדולה (ואכן, המקרים שציינת הם מקרים בולטים דווקא בגלל שיש יחסית מעט פשלות) הפרשות הללו גם מדגימות שהחברות מסתכנות סיכון די רציני אם הן הולכות רחוק מדי. המתחרות של רמדיה מיהרו ליתפוס את כל השוק שלה. 1 למען הסר ספק: החומרים עם השמות המוזרים שברשימה כאן הם שמות שהומצאו על־ידי כרגע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |