בתשובה לאלמוני אחר, 23/12/10 20:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל סוגי משחקי המחשב ממכרים, את המיגזר אליו הם מכוונים. יצירת התמכרות מעודדת את השחקנים לקנות עוד ועוד משחקים או אביזרי עזר. יצירת ההתמכרות מכוונת על ידי הייצרנים כדי ליצור לעצמם קליינטורה גדולה. חלק מהמשחקים לא דורש חשיבה (בעיקר אילו שבנויים רק על "קואורדינציה" פיזית, משחקי אילו נקראים משחקי ARCADE). חלק אחר משתמש בתכנים אינטלקטואלים, בנוסף לארקייד כדי לגוון אותו, חלק אחר משתמש רק בתכנים אינטלקטואלים ללא שום ארקייד. אני מכור לשש-בש על המחשב (פעם הייתי מכור לשח אבל לא על המחשב ושמח שניפטרתי מההתמכרות). לדעתי — הנזק העיקרי במשחקי מחשב הוא בתופעת ההתמכרות, שכן הזמן האינסופי שההתמכרות לוקחת אינו מצדיק את התועלת המצומצמת ממשחקים אילו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שלא ברור בדיון הזה הוא מה כל כך מיוחד במחשבים? יש משחקים ממכרים לא פחות ללא שום צורך בשימוש במחשב. משחקי איסוף קלפים כגון Magic the gathering, שבץ-נא או D&D. לכל אלה יש מרכיבים שעלולים למכר אנשים עם אופי מאוד מסוים ועם נטיות להתמכרות (אנשים שיתמכרו למשהו אחר בהעדרם). לכל אלה יש דוגמאות קונקרטיות לאנשים שיוצאים מפרופורציה ולא יודעים לשים גבולות בין משחקיות בריאה לבין אובססיה. למרות זאת, לכל אלה יש ערך אינטלקטואלי חיובי, עבור רוב האנשים (והילדים) הנורמטיבים. כך גם עם משחקי מחשב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבדל אפשרי: הכמות והמגוון. יש יותר סיכוי שמישהו ימצא משחק מחשב ממכר שימצא חן בעיניו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>מה שלא ברור בדיון הזה הוא מה כל כך מיוחד במחשבים? יש משחקים ממכרים לא פחות ללא שום צורך בשימוש במחשב. במשחקי מחשב הפרטנר שלך למשחק תמיד זמין. לבעלי הנטיה להתמכר זה בעצם הסם. אם לא תעצור את עצמך אף אחד לא יעצור אותך. פעם, כשהייתי רווק, שיחקתי "ציוויליזציה" משש בערב עד שבע בבוקר כשקמתי להתקלח וללכת לעבודה. וזה בכלל משחק תורות שיחכה לך כמה שאתה רוצה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל שבץ-נא אתה צריך לפחות עוד איש או אשה לשחק עימם. בשביל D&D אתה צריך לתאם עם חבורה שלמה - כל אחד עם לוח זמניו העמוס, וצריך לפנות כמה שעות לעניין, והמנחה צריך לתכנן מראש. בנוסף, אני חושבת שכמה מהליקויים שההתמכרות למשחקי מחשב מצטיינת בהם, נעדרים משבץ-נא, D&D או כדורגל. המכור לשבץ-נא ולD&D נפגש עם חבריו ומבלה איתם ערב מהנה. המתמכר לכדורגל מפעיל את גופו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ממש לא נכון. בדיוק כמו שלא כל סוגי המזון ממכרים, למרות שצרכני המזון קונים עוד ועוד מזון. יש הבדל בין רכישת "עוד ועוד" להתמכרות. אף אחד לא מכור ללחם לסוכר או לבשר, אנשים כן מתמכרים לאלכוהול ולטבק. הטענה שיצרני המשחקים מעודדים את הצרכנים לקנות עוד ועוד משחקים היא טריויאלית, הטענה שאנשים *מתמכרים* למשחקים היא כבר טענה חזקה בהרבה, וגם התומכים החזקים ביותר שלה מתייחסים רק לסוג מסויים של משחקים ולחלק קטן באוכלוסיית הצרכנים (שאחד המאפיינים הבולטים, לפי המחקרים שפנורמה ציטטו, היא אינטליגנציה נמוכה). ספק גדול אם אתה מכור לשש-בש על המחשב. עבור רוב הצרכנים ורוב המשחקים התועלת במשחקי מחשב היא ההנאה שהם מייצרים לצרכנים. "הזמן האין סופי" שהשחקן נהנה הוא הוא התועלת, ולכן לא ברור לי איך הוא לא יכול להצדיק את עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזונות ממכרים כוללים מזונות עתירי פחמימות: (ההתמכרות מבוססת על תהליך שניקרא היפוגליקמיה, בתהליך כזה ככל שאתה צורך מזון עתיר פחמימות נטול חומרים מנטרלים אתה הופך יותר ויותר רעב למזון שאכלת). כל המאפים, הדגניים ותפוחי האדמה מכילים כמות ענקית של פחמימות ללא איזון שמנטרל את תהליך ההיפוגליקמיה. מזונות ממכרים אחרים כוללים קפאין. הדוגמא המפורסמת היא של קוקה קולה ומחליפיה. (בעבר קוקה קולה גרמה להתמכרות למשקה שלה על ידי "הנוסחה הסודית" שלה שהייתה מבוססת על _קוקאין_ בתוספת תמציות אגוזי _קולה_, מכאן גזור שמה). כל שותי הקולה שותים הרבה יותר מהדרוש להם כדי לספק את צריכת המים (בדרך כלל למשל הם שותים 500 CC קולה ויותר בעוד שהם צריכים לשתות לא יותר מ- 250 CC ). מזונות ממכרים רבים מכילים מלח שידוע כחומר שמגביר את הרגשת הרעב. מזונות ממכרים אחרים מכילים שומן שמעורר רעב אצל חלק מהאנשים. מזונות שאינם מעובדים יכולים שלא למכר, במקרה שאינם לפי המתכונים הממכרים שהוזכרו למעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, שכחתי שאני מדבר אם מי שממציא עובדות ומתעקש שהן נכונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאי אפשר לקיים איתך וויכוח אינטליגנטי. אתה מגיב תגובות בנושאים שאינך מכיר מספיק, מפגין בטחון עצמי שאין לט כיסוי בטיב תגובותי, עושה קווצ'ים לעובדות כדי שיתאימו לתיאוריות שלך, וכדומה. אי לכך, תגובתי האחרונה אליך לפני מספר ימים נחשבה בעיני אז בתור תגובה אחרונה שאחריה אתעלם ממך. מחמת עייפות לא שמתי לב לניק שלך כאשר הגבתי היום. אשתדל לא לא לענות לך בטעות פעם נוספת. הבעיה היחידה שמטרידה אותי שאולי הניק שלך הוא ניק מחדלי שגם אחרים משתמשים בו. מכל מקום, הייתי מעדיף שלא תטריד אותי בתגובותיך העתידיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיחה שניהלת כאן היתה עם יותר מאייל אלמוני אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוקה־קולה לא מכילה קוקאין כבר מאז תחילת המאה הקודמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיבוד של מזונות שונים (נועד כדי לעודד אכילה מופרזת שלהם). לא יודע כיצד התנסחתי אבל הכוונה שלי בעניין קוקה קולה הייתה שקוקה קולה השתמשה בקוקאין כדי לגרום לשותי המשקה להתמכר למשקה. כאשר הרשויות בארצות הברית אסרו על מכירת קוקאין (בתור סם ממכר) היא החליפה אותו בקפאין בכמות גדולה. נדמה לי שגם הוסיפה חומצה זרחתית או חומר דומה למטרת הצמאה. הערה: אני מכניס חלק מהתשובה בתוך הכותרת (למרות שהערת לי על זאת כמדומני), כי נראה לי שזו דרך אפקטיבית יותר למתן תשובה מאשר כותרת סתמית שאינה רלוונטית לתגובתי בפנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. קוקה־קולה ההפחיתה בצורה משמעותית את כמות הקוקאין כבר בשנות התשעים של המאה ה־19. החל משנת 1904 כבר לא נשאר שם קוקאין. רק בשנת 1914 הוטלו מגבלות על הפצת קוקאין בארה"ב. ב. הקפאין היה שם כבר מהתחלה. הוא מגיע מאגוז הקולה. ג. לגבי החומצה הזרחתית: לא ברור לי מה תפקידה בכוח. במקום אחד ראיתי אותה רשומה לייד צבע המאכל (קרמל). ר' גם Coca-Cola formula [Wikipedia]. ד. לגבי ההערה: עד שכתבת את זה לא שמתי לב לתוכן הכותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חומצה זרחתית היא מה שנקרא ''תוסף טעם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה כולל בקבוצה של "הפחמימות" גם את כל הדגניים, הכנסת לשם גם את הלחם האחיד. אם תלמה זוממת לגרום לנו לאכול יותר לחם: ניחא. באותה מידה, אם קוקה־קולה מנסה לגרום לנו לשתות יותר קפה ותה: שיהיה. הבעיה העיקרית שלי עם הגישה הזו היא שכאשר מקצינים אותה היא הופכת להיות האשמת התאגידים הגדולים בבעיות התזונה (קיימות? מדומות) של המתלונן. מזונות שאינם מעובדים לא יראו "טבעיים1", לא יחזיקו מספיק זמן על המדף (כלומר יעלו בסופו של דבר יותר: לך ו/או למשווק), ועוד. 1 לדוגמה: כאשר מוכרים פריגורטים ללא צבע מאכל, צריכים להשתמש בגביעים צבעוניים, כדי להסתיר את העובדה שליוגורט אין את הצבע שאמור להתאים לטעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחם אחיד שחור ולא פרוס נאפה בטעם הכי מגעיל שיכול להיות, לכן לא שייך לסיפור של התמכרות לדגנים (באמצעות תהליך ההיפוגליקמיה מוכוונת על ידי יצרנים). בלחם אחיד לבן כבר הוציאו את הטעם המגעיל הנ"ל. בתחום הלחמים חלה וקרואסון הם הכי גרועים ביצירת אפקט היפוגליקמי (לפי התרשמותי).(פיתוח אולי ברמה של חלה וקרוסון אם כי קשה קצת לעשות השוואה). באופן כללי: כל מאפה ש"נמס בפה" חשוד כמעורר אפקט היפוגליקמי, כי אפקט זה קורה בגלל הצפה מהירה של הדם בגלוקוזה , מאפה "נמס בפה" כנראה מתפרק מהר מאוד בדרכי העיכול והגלוקוזה מגיעה מהר ובבת אחת לזרם הדם. הנזקים של מאכלים ממכרים מוכר בשוק האמריקאי, שם מיחסים להם את הסיבה העיקרית לכך שבארצות הברית עודף משקל מאוד נפוץ. האפקט של השמנה יתרה אצל אנשים שרגישים לאפקט ההתמכרות בגלל היפוגליקמיה נחקר ביסודיות ברפואה תזונתית (אתר מעניין על רפואה תזונתית הוא האתר: drpodell.org ). ד"ר ריצ'רד פודל שהקים את האתר (כנראה) פירסם ספר על דיאטה שניקרא "דיאטת ה- G אינקדס" (תורגם מאנגלית לעברית), הספר שפירסם הניע אותי להתעניין בנושא. ד"ר פודל אינו כנראה אחד מהשרלטנים בענייני דייטה שמפריח חצאי אמיתות, לפי מה שהבנתי הוא ניהל בית ספר לרפואה קונוונציונלית בארצות הברית, תחום ההתמחות שלו היא רפואה תזונתית. אני עצמי לא סובל מהשמנה או התמכרות לאיזשהו אוכל, סתם התעניינתי בנושא. חומרי צבע כנראה לא ממכרים. חומרי שימור (להארכת חיי מדף) בדרך כלל אינם ממכרים אלא להיפך (טעמם דוחה לעיתים קרובות). מאידך, כאשר מוסיפים חומרי שימור מוסיפים גם תבלינים חזקים (כגון מלח בישול) כדי להסוות את טעמם הלא נעים של חומרי השימור, יתכן שחלק מחומרי הטעם הללו ממכרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכתבתי הוא שאתה מתייחס להכל כמעט מתוך הנחה שיצרני המזון מנסים למכר אותנו למוצריהם, ומתעלם מהסברים פשוטים וטובים יותר. לדוגמה: הסבר פשוט: הדוקטור מעוניין למגור את ספרו ושאר מוצרים סביב הדיאטה שלו. לא בדקתי לעומק את אתרו, אבל כבר הכותרת, "Merging Traditional Medical Practice With Alternative Therapies", רומזת מה תוכנו. מצטער, לא שכנעת אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה כתבה מynet על האינדקס והעומס הגליקמי. ציטוטים: "אצל אנשים מסוימים אכילת פחמימות גוררת הפרשת יתר של אינסולין. כשיש עודף אינסולין בגוף, חלה ירידה ברמת הסוכר ובעקבות זאת מקבל הגוף איתות לתחושת "רעב", וכך נקלעים למעגל קסמים: אוכלים, הגוף מפריש כמות ניכרת של אינסולין, מרגישים רעב, אוכלים וחוזר חלילה" ובטווח הארוך:"עם הזמן עלולה הפרשה מוגברת של אינסולין לגרום למצב שנקרא "תנגודת אינסולין", כלומר, האינסולין מתקשה למלא את תפקידו ביעילות ולהכניס את הסוכר לדם. מרגע זה תיאלצו לערוך היכרות בלתי אמצעית עם צרות חדשות כמו יתר לחץ דם, סוכרת, עלייה ברמת השומנים והכולסטרול בדם ומחלות לב." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קשור הקטע שציטטת לדיון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהדיון הוא גם על האם לחם לבן ממכר, הקטע שהבאתי מראה שכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכנתי לי עכשיו כוס קפה (נמס, חלב, 2 סוכר). לפי התאור הזה אני מבין שמה שבאמת ממכר שם הוא הסוכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1)לרוויה. 2)גם קופאין וגם סוכר ופחמימות פשוטות ממכרים ובהחלט אפשרי להתמכר לשתי חומרים יחד. במובנים מסוימים פחמימות יותר ממכרות מקופאין. לדוגמה, יש יותר חולי סוכרת סוג 2 מאנשים שקיבלו הרעלת קופאין. 3) יש לי הרגשה שאתה מתייחס להתמכרות כמו נשיכה של ערפד. לקחת סוכריה אחת ובום, דבר לא יוציא אותך מהמטבח. זה לא נכון לרוב ההתמכרויות בטח לא לפחמימות. בתהליך של התמכרות לפחמימות המעגל המרושע גורם לך להיות רעב והעמידות לאינסולין בשלביה הראשונים גורמת שתהיה קצת יותר רעב מאשר בעבר. לא משהו שסותר בחירה חופשית אבל בהחלט הרבה אנשים במצב הזה יאכלו יותר בכלל ויותר פחמימומות בפרט. כך שאתה יכול להיות (כנראה ) רגוע. לא תהפוך לג'אנקי מאף אחד מהרכיבים. 4) באופן מוזר יש טענה שסוכרזית יותר ממכרת מסוכר, לצערי לא ממש הצלחתי להבין את המנגנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. הרעלת קפאין הוא אירוע יחיד המתרחש כאשר יש צריכה חד-פעמית גבוהה של קפאין. סכרת סוג 2 יכולה להגרם גם לאחר שנים של צריכה לא-מאוזנת של פחמימות ושומנים ואינה מתרחשת בין-לילה אם צרכת באופן חד-פעמי כמות גבוהה של סוכר. הסיבה להתמכרות היא ש"אוכל זה טעים" ולאנשים מסויימים יותר קשה מאחרים להתרגל לוותר על דברים שגורמים להם להנאה - כמו סוכר, סמים, יחסי-מין, אנדרנלין והימורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.הנה כתבה שנכתבה ע"י הדיאטנית עידית כהן וגם היא אומרת: "ישנה גישה רפואית כיום, הממליצה לכלל האוכלוסיה להמעיט בצריכת מזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה. הטענה היא שמזונות אלו גורמים (בעקבות העליה החדה ברמות הגלוקוז) לעלייה חדה ברמות האינסולין בדם. עלייה זו ברמת האינסולין עלולה לגרום לעליה בתיאבון, עליה באגירת שומן ובטווח הרחוק אף עמידות לאינסולין. לעומת גישה זאת ישנה הגישה של אגודת הסוכרת האמריקאית הטוענת כי יש לקחת את כל נושא האינדקס הגליקמי בערבון מוגבל ממספר סיבות, ביניהן: אופן עיבוד או בישול המזון, הבדלים בין אדם לאדם, וגם הבדלים אצל אותו אדם בין יום אחד ליום שאחריו והבדלים הנובעים מהמאכלים שנאכלו ביחד באותה הארוחה." שים לב שגם הגישה השנייה לא חולקת על המנגנון. 2. אני מניח שאפשר לקבל הרעלת קופאין עקב התערבות בין חברים, אבל אני כיוונתי לאדם שמגביר את צריכת הקפאין שלו עד לרמה גבוהה. בסיגריות לדוגמא שכיח שאנשים יגדילו את המינון לעומת קופאין שזה הרבה יותר נדיר, מה שמראה שקופאין פחות ממכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. צריך להפריד בין התמכרות לבניית סבילות (tolerance), אפשר לקבל את האחד בלי השני ולהפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, כבר כששלחתי את ההודעה הבנתי שבמקום "שמראה" הייתי צריך לכתוב "שנותן אינדיקציה ל:" . בכל מקרה בהרבה מקרים הסבילות גורמת להתמכרות לדוגמא אנשים ששותים סנה מתקשים ללכת לשירותים בלעדיו ולכן הם חייבים לצרוך אותו. התופעה הזאת קיימת גם בקפאין אך הרבה יותר נדירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. תודה. בדיוק שתיתי עוד אחת. 2. כמו שיהונתן בר כתב למטה: המילה "התמכרות" נראית לי די חזקה כאן. אבל דיברנו כאן על משהו שונה. הטענה המקורית היתה לא סתם שפחמימות ממכרות, אלא שחברות שונות משתמשות במוצרים עתירי פחמימות כדי ליצור מוצר ממכר. זכורה לי בדיחה ישנה על הקציצות בקיבוץ בזמנים של תקציב צנוע. הקציצות היו עשויות מבשר ולחם ביחס של 1:1, כלומר קופסת בשר על כל ארגז לחם. אני לא חושב שאותו טבח רצה ליצור קציצה ממכרת. הוא פשוט רצה לבשל משהו זול. עמילנים הם רכיבים זולים. מעבר לכך, ילדים (ולא רק ילדים) אוהבים אוכל מתוק. למיטב ידיעתי סוכר הוא הממתיק הזול ביותר. הוא גם טבעי וללא טעמי לוואי. מהסיבה הזו השימוש בפחמימות כרכיב חשוב מאוד (עיקרי?) במיני מזונות זולים היה נפוץ מאז ומתמיד. עוד לפני שחברות ענק מרושעות החלו לנסות לגרום לנו לקנות כמה שיותר ממוצריהן בצורה הכי מדעית. כמוכן, כמו שכבר כתבתי, הם רכיב כ"כ נפוץ, שגם אם התמכרתי לסוכר (או קופאין) זה לא מועיל במיוחד לחברה מסויימת. 3. אם אתה מנסה לתת משמעות חלשה כ"כ למילה התמכרות, אולי התמכרות אינה דבר כ"כ גרוע. אנחנו מתמכרים לטעם הטוב של כל מיני מאכלים. כילד לא סבלתי טעמים מרירים, לדוגמה. אבל התרגלתי אליהם. האם יש כאן התמכרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת הסוכר הוא ללא טעמי לוואי? הסוכר הוא הייחוס של המתוק, ולכן בהגדרה לא יכול להיות לו טעם לוואי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פירשת נכון :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתמכרות [ויקיפדיה] יש את ההגדרה של ארגון הבריאות העולמי להתמכרות, יש צורך בשלוש מתוך ששת האפשרויות הבאות 1 תשוקה עזה או דחף כפייתי ליטול את החומר או לבצע את הפעילות שאליה האדם המכור (למשל יחסי מין או הימורים). 2 קושי בשליטה על כמות וזמן צריכת החומר או קושי בהגבלת זמן הפעילות הממכרת. 3 הופעת תופעות גופניות כאשר לא משתמשים בחומר או כאשר לא מבצעים את אותה פעילות (תופעות גמילה). 4 התפתחות סבילות לחומר, במובן זה שדרושה כמות הולכת וגדלה של החומר כדי להשיג את אותו האפקט או לחלופין צורך בפעילות ממכרת מוגברת. 5 הזנחה של הנאות ושל תחומי עניין אחרים בשל השימוש בחומר או הפעילות הממכרת. 6 התמדה בשימוש או בפעילות למרות מודעות המשתמש שהדבר גורם לנזק. כך גם תוכל לבדוק האם אתה מכור לחמוץ. אני לא כל כך אוהב את ההגדרה הזאת אבל זה מה יש. ההגדרה הזאת טובה מספיק בשביל סטטיסטיקה. בד"כ כשהרבה אנשים מתמכרים לחומר אז יש קבוצה מאוד גדולה שמכורה באופן משמועתי וקבוצה אחרת שאמנם לא מכורה על פי ההגדרה אבל תהיה שם אלא אם כן תעשה משהו בנידון. אני חושב שלפני שמחליטים האם מנסים למכר אותנו כדאי להבין האם זה בכלל ממכר והיה נראה שגם על זה יש אי הסכמה. בכל מקרה אני לא חושב שיש כאן נסיון מודע למכר אותנו (מצד שני אני לא מתפעל את ג'ימס בונד) נראה לי שניתן להפעיל פה את הכלל "אף פעם אל תייחס לרשעות את מה שאתה יכול ליחס לטמטום" בפרט שהתמכרות לפחמימות הוא קונספט די חדש. אם כבר אני חושב שיש פה דוגמא איך הקפיטליזים מתגמל אנשים שמוכרים חומרים ממכרים וכמה קשה לעצור את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מתאר הוא תהליך של משוב-שלילי ולא "מעגל קסמים"1. אם אוכלים, הסוכר עולה ומופרש אינסולין. כשהסוכר יורד, יורד האינסולין יחד עמו. הרבה מאוד מההורמונים המופרשים בגוף עובדים במנגנון הזה, למשל מאזן המים בגוף2. "מעגל קסמים" היה מתרחש אם אם הסוכר היה גורר רעב, ולא כך. מה גם שכאשר מתרחשת תנגודת לאינסולין הגוף נמצא במצב של עודף סוכר בדם (סכרת) ולכן התהליך אותו אתה מתאר ('ירידה ברמת הסוכר ובעקבות זאת מקבל הגוף איתות לתחושת "רעב"') אינו מתקיים כפשוטו. 1 הידוע גם כ"משוב-חיובי". 2 לקריאה נוספת: ADH [ויקיפדיה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1)בתגובה 559959 טענתי והבאתי לינק שאצל אנשים מסוימים סוכר אכן גורם רעב. 2)בסוכרת סוג 2 יש אכן הרבה סוכר בדם אבל גם הרבה אינסולין כי הגוף מנסה להפעיל ללא הצלחה את המנגנון. התהליך הזה נמשך עד שהלבלב מתעייף ואז מגיעים לחוסר יכולת לספק אינסולין, מה שפעם קראו סוכרת סוג 2. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדי פעם העפתי מבט בספרי תזונאות והתרשמתי שלפחות 90 אחוז מהם הם שיטחיים מאוד ומאוד מוטים . לעומת זאת, את הספר של פודל קראתי מספר שעות רב והתרשמתי שהוא אדם מאוד רציני. הספר שעליו אני מדבר מטפל במיוחד באפקט ההיפוגליקמי מכיוון שזה ספר שניכתב רק בענייני דייטה (הוא מסביר שם בפירוט מדוע דייטות רבות להרזיה ניכשלות ונותן הנחיות לדייטה מוצלחת יותר). האתר שלו מטפל בהרבה תחומים של תזונאות, לא רק דייטה, לכן בוודאי שאינו מיועד רק לקידום הספר הזה. לא יודע אם הוא כתב ספרים בנושאים נוספים. סביר שהאתר ניכתב בתור קידום מכירות, בין אם קידום לספריו או קידום מכירות למרפאה בענייני תזונה שהוא מנהל. כל זאת אינו הופך את דבריו למוטים. באופן כללי אני די ביקורתי מטבעי, למרות זאת התרשמתי מאוד מהרצינות והיושר שלו הן בספר שהזכרתי והן באתר. האתר מתאר תהליכים מאוד מורכבים ותיאורים מורכבים כאילו בדרך כלל מבריחים את האיש הפשוט ברחוב, לכן אני לא חושב שהוא כתב את האתר רק למטרת קידום מכירות. אתה לא מאמין שחברות מזון מעובד עושות "טריקים" כדי להגביר את המכירות שלהן (על ידי יצירת התמכרות לאוכל) ? זכותך לא להאמין. אני דווקא התרשמתי מחוסר ההגינות שלהן ונטייתן (לעיתים) למכור בכל מחיר בלי להתחשב בבריאות הציבור. הנה שני מקרים שקרו בארץ: סיליקון בחלב עמיד של תנובה, התרשלות במתן וויטמינים במזון לתינוקות (שכחתי את שם החברה) שגרמו למחלת ברי-ברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הדוגמאות שנתת הן דוגמאות של רשלנות ברמת הבטחת איכות/ניהול ייצור, ולא כוונה ברמת ההנהלה. הדוגמאות שחיפשת היו לפני כמה שנים בסין - במקביל ל"פרשת רמדיה"1 אצלנו נמצאו שם - מספר סוגי מזון לתינוקות, של מספר יצרנים, שלא הכילו חלבונים - וגרמו לתת תזונה חמור אצל התינוקות (חלבונים הם יקרים) - מזון לכלבים שיוצא לארה"ב והכיל תרכובות חנקן רעילות (כמו מלמין) במקום חלבונים - סירופים לתינוקות שיוצאו לקובה והכילו אנטיפריז רעיל בתור ממס בעיקבות פרשות אלה ראש מנהל המזון והתרופות הסיני הוצא להורג. כמה שנים אח"כ התברר שהלקח נלמד, ונתגלו בסין מוצרי חלב רבים, כולל מזון לתינוקות, שהכילו תרכובות חנקן רעילות במקום חלבונים. ____________ 1 למרבה הצער התקבע השם "פרשת רמדיה" ואילו האשמה האמיתית - חברת "הומאנה" הגרמנית - יצאה ללא פגע. ישראל אפילו לא ניסתה להשפיע על הגרמנים שיעמידו שם מישהו לדין, והמשפחות שנפגעו קיבלו הסדר פיצויים ומקפידות לשתוק בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מתאר למה אחרים לא מצליחים ולמה השיטה שלו עובדת. אגב: השיטה שלו אכן עובדת יותר טוב משיטות אחרות (מהסבירות שבהן)? האתר מתאר במקרים רבים למה השיטה המקובלת למה לא טובה, ומצביע על שיטה אחרת (שבמקרה הוא קשור אליה) כמשהו מוצלח יותר. האיש הפשוט מהרחוב יחשוב שמדובר כאן על גאון שלא מוכר ע"י הממסד המדעי וששווה לקנות את ספרו. שוב: ברור לי שחברות המזון משתמשות בטריקים רבים. אבל דווקא הטריק של התמכרות למזון נראה לי מפוקפק. * חברות המזון משנות את המראה, הריח, הטעם והמרקם של המאכל (טריק לגיטימי לטעמי. מגביר את ההנאה מהאוכל) * טוענות לגביו טענות מטענות שונות * משתמשות בשיטות פרסום מפוקפקות * לא מפרטות מה יש במוצר בדיוק. אבל טענת החומרים הממכרים נשמעת לי מוזרה מכיוון שקל לה יותר מדי לעזור למתחרים (להרבה מתחרים שונים. יותר מדי מהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה של ד"ר ריצ'רד פודל לשמירת משקל היא ווריאציה של דייטת אטקינס שידועה זמן רב ונחקרה רבות , פרטים בוויקיפדיה אנגלית. בהבדל מסויים מדייטת אטקיס, הדייטה שלו אינה מכוונת רק להורדת משקל מהירה אלא על שמירת משקל נמוך לאורך זמן. שמירת משקל לאורך זמן היא נקודת תורפה של רוב הדיאטות, שכן רוב הדיאטות נכשלות בכך שלאחר מספר שנים חוזרים להרגלי אכילה ישנים וחוזרים למשקל העודף הישן. האם השיטה שלו לשמירת משקל עובדת או לא. אני לא בטוח שחקרו זאת, אני גם לא בטוח שיש אפשרות לבדוק זאת. הקושי הגדול בבדיקה של דיאטה לאורך הוא משני טעמים: 1 בכל דייטה מגדירים עקרונות אבל לא מגדירים תפריט אחיד, זה אומר שכל מי שטוען שהוא משתמש בדיאטה מרכיב תפריט אינדווידואלי שחביב עליו. לכן קשה מאוד להגדיר האם כל ניבדק באמת שומר על עקרונות הדיאטה. 2. שמירת משקל היא תהליך ממושך שיכול להבדק (נניח) רק על ידי מעקב של לפחות 3 שנים. זאת בהבדל מתהליך של הורדת משקל (שמתבצע למשל בשנה הראשונה של הדיאטה). הכפלת משך הבדיקה פי 3 מכפילה פי שלוש את העלות של הבדיקה. טענה אחת לפחות קיבלה אישור והיא שדיאטת אטקינס מצליחה להוריד משקל ביעילות וזה כנראה בגלל ביטול הרגשת הרעב שמלווה דייטות רבות אחרות (הרגשת רעב היא אחת המכשלות הגדולות ביותר בהורדת משקל). הרגשת הרעב היא הטענה העיקרית לגבי אכילת פחמימות שהופכות במהירות לגלוקוזה (= פחמימות בעלות אינדקס גליקמי גבוה). אינדיקציה עקיפה לכך שמזון מעובד על ידי חברות מזון גורם להשמנה (בלי להתמקד בסיבות) היא העובדה שבארצות הברית יש בממוצע עודף משקל של האוכלוסיה מהגדולים בעולם ומאידך שם רוב המזון הוא מזון מעובד (שנימכר בסופרמרקטים). מעניין להשוות מצב זה למצב ביפן, שכן ביפן יש רמת חיים גבוהה כמו בארצות הברית אבל אופי צריכת המזון שם שונה מאוד. למה אתה מפקפק באפשרות שחברות מזון דואגות למכר את הצרכנים ? אולי משום שאתה מגדיר "התמכרות למזון" בהגדרה קיצונית. לצורך הדיון אני מגדיר "התמכרות למזון" כצריכת של מזון של הצרכן הממוצע שגדולה ב- 50 אחוז קלוריות יומיות מעבר למה שהגוף שלו צריך. אצל אנשים מסויימים (נניח 10 אחוז מהצרכנים ,שמכונים "שמנים", עודף צריכת הקלוריות הממוצע שלהם הוא הרבה יותר מ- 50 אחוז מהצורך הקלורי שלהם). עודף צריכת קלוריות של 50 אחוז בצריכה יומית יכול לדוגמא לקצר את תוחלת החיים במספר שנים. בלי קשר לסיבות, תוחלת החיים ביפן היא לפחות 3 שנים יותר מאשר בארצות הבית. האם אתה מטיל ספק בכך שכל חברה לעיבוד מזון מוכנה להגדיל את כמות המזון שהיא מוכרת ב- 50 אחוז ? אני מניח שלא. האם לשם כך היא מוכנה לעודד צריכת מזון מזיקה (כגון יצירת התמכרות למזון על פי הגדרתי) ? אני מאמין שכן, אתה כנראה לא מאמין. הבאתי את הדוגמאות של סיליקון בחלב תנובה ושל השמטת וויטמינים במזון תינוקות רמדיה כדוגמאות לכך שחברות מזון לא מחשיבות במיוחד את הבריאות של הצרכנים, אם זילזול כזה בבריאות משפר את הכנסתן ממכירת מוצריהם. ועוד בעניין התמכרות למזון, לא בעניין פחמימות אלא בכלל. כזכור, לפני מספר שנים ביל קלינטון עבר התקף לב ראשון ועבר צינטור. לפני כשנה הוא עבר התקף לב שני. בעקבות התקף הלב השני התפרסם שהוא הפסיק לחלוטין לאכול המבורגר. אני מניח שהפסקת אכילת המבורגר נעשתה לפי הצעה של רופאיו. כאשר אדם מודיע שהוא מפסיק לחלוטין לאכול מזון מסוג מסויים המשמעות היא שהוא מכור לאכילה כזו (אין שום נזק בריאותי אם מישהו אוכל שתי מנות המבורגר בשבוע, הנזק נוצר אם הוא אוכל 14 מנות המבורגר בשבוע). טענת כאילו יצירת המכרות למזון על ידי חברה למזון מעובד לא משפרת את הכנסתה כי גם החברות המתחרות עושות כך. טענתי היא: אפילו אם מה שאמרת נכון זה לא מבטל את הרווח שלהן ממכירת מזון, שכן הרווח שלהן הוא לא רק על ידי "גניבת לקוחות" אלא בעיקר על ידי "הלעטת לקוחות במזון מיותר" (טענת 50 האחוזים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אכן נחקרה רבות: אאוץ'. ב. למה אני מפקפק בכך שחברות מזון דואגות למכר את הצרכנים? אנחנו מדברים על פחמימות או באופן כללי? לגבי פחמימות נתתי הסברים סבירים אחרים, ולא טרחת להתייחס אליהם. לדוגמה תגובה 560053. באופן כללי: יש סיבות אחרות להוסיף פחמימות (עמילן הוא רכיב זול, לסוכר יש טעם טוב). כמוכן, יש לך הנחה ש"חברות המזון" הוא גוף אחד שפועל במשותף במטרה להוציא כמה שיותר מהצרכן הקטן והמסכן. בפועל יש חברות רבות, גדולות וקטנות, והן נוטות להתחרות (אך לפעמים לשתף פעולה, לפחות חלקית). לא הסברת למה התמכרות שלי לפחמימות תעזור ליצרן המזון שמכר את המוצר המקורי באופן לא זניח. די ברור לי למה יצרני מזון מוסיפים הרבה סוכר - זה יותר טעים. אגב, גם ביפן יש צריכה משתוללת. יש הרבה גורמים אפשריים לעניין תוחלת החיים. בין השאר מערכת הבריאות. אולי גם גורמים גנטיים. אולי גם מבנה הקהילה. בישראל תוחלת חיים גבוהה מאוד, אך רמת פעילות גופנית נמוכה יחסית, למיטב זכרוני (עוד דוגמה לסכנה בהפרחת נתונים). ג. קלינטון אוהב המבורגרים. מאיפה המסקנה שהוא מכור למשהו? הוא רצה להפסיק והוא הפסיק. איפה יש לך עדות שהוא קודם רצה להפסיק אך לא יכל? למה בדיוק הוא מכור? * לפחמימות שבלחמניה? * למנטיקוטוטגרליצין שבעגבניה, אשר הגיע משם לקטשופ? * לכלורומנטוטוקסין שבחסה? * למתיל-אוקטן שנוצר כתוצאה מטיגון השמן? * לאנטיביוטיקה שבבשר הפרה? * מה שכחתי?1 חוץ מאותן 14 מנות המבורגר בשבוע (כלומר: שתי מנות ביום) מה הוא עוד אוכל? מאיפה המידע המדויק שלך על תזונתו? ד. רמדיה: נו, כבר ענו לך, שזה היה כשל מצער מאוד בבקרת האיכות (לא של רמדיה, אגב. אבל זו החברה שנאלצה לשלם על הטעות, ולא היצרן הגרמני, הומנה). כבר יצא לי לראות כל מיני הורים שמחפפים קצת עם הבריאות של ילדיהם כי אין להם זמן להיות מושלמים. אבל אותם את לא מוקיעה בציבור. לחברה גדולה יש אחריות יותר גדולה (ואכן, המקרים שציינת הם מקרים בולטים דווקא בגלל שיש יחסית מעט פשלות) הפרשות הללו גם מדגימות שהחברות מסתכנות סיכון די רציני אם הן הולכות רחוק מדי. המתחרות של רמדיה מיהרו ליתפוס את כל השוק שלה. 1 למען הסר ספק: החומרים עם השמות המוזרים שברשימה כאן הם שמות שהומצאו על־ידי כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הכוונה ב"חומרים מנטרלים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל''ט, סיבים וחלבונים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |