בתשובה לאייל אנגלי, 30/08/09 23:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז התרופה שלי היא הקטנת מספר התלמידים בכיתה. אני חושב שככל שמספר התלמידים בכיתה קטנה יותר אפשר להסתפק במורה שהוא פחות על אנושי כדי לנהל אותה וללמד אותה. אז במקום להעלות את שכר המורים צריך להרבות את מספרם, לבנות עוד כיתות ולפצל את הקיימות. אני חושב שגם בעיות של אלימות יפחתו אם האנונימיות הכיתתית תפחת, אבל כל זאת לא מבוסס על שום דבר מעבר לתחושת בטן. מצד שני, נראה לי שזה הניסוי שהכי קל לעשות היום במערכת החינוך בלי לעקור הרים- לוקחים מספר קטן של בתי ספר יסודיים ומגבילים את מספר הילדים בכיתה ל25. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
להפתעתי הגמורה, עפ"י הכתבה הזאת מספר התלמידים הממוצע בכיתה בישראל הוא 26.7 - לא כל כך רחוק מ-25 (חשבתי שהמספר הממוצע הוא בסביבות ה-30). כך שבניגוד, אולי, להשערה שלך ושלי, ייתכן שהבעיות בחינוך הישראלי באות ממקום אחר, לא ממספר התלמידים. אצל הפלסטינים, אגב, המצב בתחום זה הוא באמת גרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מכיר את הנתון הזה והוא סותר את מה שאני יודע אנקדוטלית שהוא יותר בכיוון של כיתות עם 36 ילדים. אולי יש כאן הורה אחר שיכול להעיד על מספרים שונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחינוך הפרטי (מוכר שאינו רשמי) ובחינוך החרדי המספרים הרבה יותר קטנים מאשר בחינוך הממלכתי, והם מורידים את הממוצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בטח באופן זניח, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זניח בכלל. יש גם לא מעט יישובים קטנים עם כיתות קטנות בעיקר בכיתות הנמוכות של היסודי (אח''כ יש יותר הסעות לבתי ספר אזוריים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לא מעט יישובים קטנים, אבל יש בהם מעט תושבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בוגרת של החינוך הסמי-פרטי-אליטיסטי וכו' - היינו 40 ילדים בכיתה, במשך שנתיים 41 ושנה אחת היינו אמורים להיות 42 - אבל הילד ה-42 התחרט. אבל בחלק מבתי הספר הדתיים (ממלכתי-תורני?) יש כיתות קטנות באופן מיוחד. כשמפצלים את הכיתות לבנים ולבנות בישוב לא גדול, נוצרות כיתות קטנות... וזה אכן מוריד מהממוצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל את למדת בכתה שמספר התלמידים הממוצע בה היה 26. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אנקדוטה: 39 תלמידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעיה עם "ממוצעים". לכאורה כדי לחשב את ה"ממוצע" יש פשוט לחלק את מספר הילדים במספר הכיתות, אבל זה נתון מטעה מאד. כדוגמה קיצונית אפשר לקחת מדגם עם 1000 ילדים: 900 מתוכם לומדים בכיתה אחת, ושאר ה-100 לומדים כל אחד בכיתה לבד. בממוצע יש 10 ילדים בכיתה, אבל 90% מהילדים לומדים בכיתה עם 900 תלמידים. ה"ממוצע" המקובל הוא ממוצע על מספר הכיתות, בעוד שהממוצע ה"נכון" צריך להילקח על התלמידים ולא על הכיתות. (החישוב לא מסובך - משהו כמו מיצוע *ריבועי* גדלי הכיתות והוצאת שורש, נדמה לי. אם יש סטטיסטיקאית בקהל היא תוכל להסביר איפה טעיתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לשורש ממוצע הריבועים [ויקיפדיה]? ממוצע הוא מספר שנמצא בין המקסימום למינימום, הממוצע החשבוני הוא רק סוג אחד של ממוצע, לא חסרים סוגים אחרים1. 1 Mean [Wikipedia] או Average [Wikipedia] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, בניגוד למקובל, התרגום הנכון לממוצע זה לא "Average" אלא Arithmetic mean, ולכן אין זה נכון ש"ממוצע הוא מספר בין המינימום למקסימום". זה נכון לגבי Average אך לא ל"ממוצע". שנית, עבר כבר זמן מה מאז שסטטיסטיקה עניינה אותי, לכן אני לא בטוח ששורש ממוצע הריבועים הוא החישוב הנכון (אני חושב שלא - אני חושב שצריך לקחת את סכום הריבועים חלקי מספר התלמידים), אבל כמו שהדוגמה הקטנה שנתתי מראה, ממוצע חשבוני רגיל (כלומר מספר התלמידים חלקי מספר הכיתות) בו משתמשים פחות או יותר כולם אינו המדד הנכון: הוא היה המדד הנכון לו הנתון המעניין אותנו היו הכיתות (כלומר, אם היינו דואגים לרווחתן של הכיתות, בהנחה שכל כיתה סובלת יותר כאשר היא מכילה תלמידים רבים). במקרה כזה היה אולי מעניין למצע על הכיתות. כיוון שמה שמעניין אותנו הם התלמידים, ה"ממוצע" בו משתמשים פגום: יש למצע על התלמידים ולא על הכיתות. אפשר לקחת זאת לקיצוניות גדולה אף יותר: נניח שמשרד החינוך יוסיף בשנה הבאה 2000 כיתות שבכל אחת מהן ילמדו 0 תלמידים: הממוצע שנהוג לצטט ישתפר (תהיינה יותר כיתות, ולכן "מספר התלמידים לכיתה" יפחת), אבל החוויה של שום תלמיד לא תשתנה כלל. כשיש שתי כיתות, באחת לומדים עשרה תלמידים ובשנייה 40, אם ממצעים על הכיתות, גודל הכיתה הממוצע הוא 25 תלמידים לכיתה. אם ממצעים על התלמידים, גודל הכיתה הממוצע הוא 34. אם באחת הכיתות לומדים 50 ובשנייה אפס, הממוצע לפי הכיתות נשאר 25, הממוצע לפי התלמידים קופץ ל-50. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמעניין אותך הוא הממוצע וסטיית התקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממוצע משוקלל [ויקיפדיה], כאשר הגודל אותו ממצעים הוא גם המשקל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי לפתוח דיון בסטטיסטיקה, רק לציין שהנתון אותו מצטט משרד החינוך, "מספר ממוצע של תלמידים לכיתה" מוטה כלפי מטה, בגלל שיטת חישוב חמורית, מה שמסביר את הסתירה לכאורה בין הנתונים שמביא משרד החינוך (בערך 26) לניסיונם של רוב התלמידים, +30 ואפילו +35. כאשר נתקלים בהתנהגות אנושית עם שני הסברים אפשריים, אחד מהם דורש להניח תיחכום וערמומיות והשני מניח טיפשות, הבלבניסטים בדרך כלל בוחרים בערמומיות, ולעומתם ההוגגים מאמינים גדולים בטיפשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי במקום לשנות את שיטת החישוב (המאוד סבירה), אפשר לנסות לגלות איפה מסתתרות אותן כיתות עם ילד וחצי, שמורידות את הממוצע, והאם זה מוצדק ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>>> אפשר לנסות לגלות איפה מסתתרות אותן כיתות עם ילד וחצי שמורידות את הממוצע, והאם זה מוצדק ? מן הסתם ביישובים קטנים, לא? ברור שזה מוצדק. הדרך לתקן את הבעיה של הכיתות הגדולות היא לא להעניש את אלו שבמקרה לא סובלים. זה לא "במקום לשנות את שיטת החישוב". שיטת החישוב צריכה לייצג את המציאות - אם לא נתקן אותה, יותר קל להכחיש שהבעיה (האמתית) אכן קיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח? למיטב זיכרוני משרד החינוך לא מממן כיתות עם פחות מעשרים תלמידים (או משהו כזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החינוך המיוחד נכלל בחישוב? כי שם בהחלט יש כיתות קטנות מ-20 תלמידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח בכלום - הידע שלי בנושא מוגבל. בסך הכל ניסיתי להציע פתרון לתעלומה לפיה ממוצע התלמידים לכיתה לפי משרד החינוך (לפי תגובה קודמת בפתיל - לא חיפשתי ולא מצאתי נתונים של משרד החינוך עצמו) הוא בסביבות +20, בעוד שרוב האנשים (לפי תגובה קודמת בפתיל - לא חיפשתי ולא מצאתי מה הרוב *באמת* אומר) מדווחים על +30. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתונים של הלמ"ס לענ"ד - כיתות בקיבוצים, ובתי ספר נפרדים של דתיים מורידים את הממוצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתייחס למספרים מצרפיים ארציים די בביטול- כמספרים חסרי משמעות, או לכל היותר עם משמעות מועטה- כאל כותרות. המשמעות היא במאמר שבא -אם הוא בא-מתחת לכותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה שכתוב מתחת הכותרת הוא לא מצרפי? אם הסוגיה היא גודל הכיתות בישראל, עם אילו עובדות תעבוד חוץ מעם נתונים מצרפיים? עם רשימה שמית של תלמידי ישראל כיתה-כיתה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאו דווקא עם רשימה שמית, אבל כדאי לשאול "איך חושב הממוצע". כמו שכבר טירחנתי כאן עד לזרא, לחשב את הממוצע על הכיתות זה מעשה רמייה, ויש לחשב אותו על התלמידים1 ____________________ 1 כאמור כבר חלף זמן מה מאז הסתכלתי ברצינות על סטטיסטיקה, אבל אני די בטוח שבהנחה שכל המספרים חיוביים2, הממוצע על התלמידים חסום מלמטה על ידי הממוצע על הכיתות, ושיוויון יתקבל רק אם כל הכיתות בדיוק באותו גודל. 2 אם יש כיתות עם 34- תלמידים הכל נשבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים בהחלט. כאן התווכחתי עם ההתנגדות שאיציק מביע לעתים מזומנות באייל לנתונים מצרפיים, שעד כמה שראיתי מתייחסת לכאלו בכלל, ולא לדקויות כאלו או אחרות של אופן ההצרפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה מספר המורים הממוצע בכיתה? (באנגליה, לפחות בכיתו של הילדים שלי, יש בממוצע יותר משלוש מורים בכיתה, מה שהופך את ה25 תלמידים למשהו הרבה פחות נורא) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בו זמנית? בכיתות א ו ב בארץ יש לעיתים סייעת (במימון חלקי של ההורים), האם מדובר על משהו דומה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בו זמנית כל הזמן יש מורה ומסייעת. בנוסף יש מורה צמוד לכל ילד עם צרכים מיוחדים (מהגרים, אוטיסטים, חרשים, מפגרים...) סטודנטים והורים-מסייעים (בהתנדבות). מעשית זה יוצא יותר משלוש מבוגרים בממוצע בכיתה כל הזמן (במימון של המועצה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי כמו קרקס. בכל אופן, בארץ לא נהוג לשלב אוטיסטים ומפגרים באותה כיתה עם שאר הילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע להתעלם ממוצעים כלליים כאלה, כי יכול להיות שלצורך הזה הכניסו גם תלמודי תורה. במבחנים הבין לאומיים כמובן לא השתתפו תלמודי התורה אחרת היינו מדרדרים לתוך העולם השלישי. קח נתונים של בתי הספר הממלכתיים. בתנאים ובמנטליות שלנו שאינם מאפשרים משמעת ברזל, יש חשיבות לגודל הכתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה צודק. על פי http://www.knesset.gov.il/mmm/data/docs/m01132.doc אני מוצא את הנתונים הבאים (ילדים בכיתה): ממלכתי 30.66 ממלכתי-דתי 25.67 אחר 23.7 פילוח על פי יסודי\על יסודי מראה שביסודיים יש פחות תלמידים מבעל יסודיים. הנתון שאנו מחפשים הוא מספר הילדים לכיתה בממלכתיים\יסודיים\יהודים, ולא הצלחתי למצוא פילוח כזה. מצד שני, על פי אחת הטבלאות במסמך, בתל אביב יש בממלכתיים 29 ילדים לכיתה(לעומת 25 בממלכתי דתי), ובסך הכל 6% מהכיתות מכילות 40 ילדים ומעל. אגב, על פי המסמך בירוחם יש כ20 ילדים לכיתה בסך הכל, אבל כ25 ילדים בממלכתיים ובממלכתיים דתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. אף אחד מהמורים שלימדו אותי לא היה על אנושי. יחד עם זאת אני חושב שאת הבורות שלי ואת חינוכי הקלוקל יש לתלות יותר במבנה האישיות שלי ובמטען שהבאתי מהבית, ופחות ב 39 התלמידים אשר חלקו אתי אותה כיתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל דאגה, אנחנו כאן מתרשמים כבר שנים שמבנה האישיות שלך הוא בסדר גמור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על האיבחון. אפשר לקבל את זה על דף רשמי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 522998, גזור ושמור (אם חתימה בפקס היא קבילה משפטית לעניינים רבים, מדוע לא יהא כך גם מלבן איילי?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי. משום מה המספריים שלי לא מצליחים לגזור את המסך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז אתה יכול להרגע שוב: הבעיה היא במספריים, לא באישיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח מנסה עם מספריים מהמגירה. אתה צריך את המספריים הקטנים האלו שמופיעים לפעמים על המסך: אלה מספרי מסך, הם יודעים לגזור אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא נחשב, כשהיו בארץ רק 39 ילדים לא היה כדאי להכפיל את מספר הכיתות הארצי למענם. וצחוק בצד- כמה ילדים היו\ישנם בכיתות של הילדים שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה 39? אותי אתה לא סופר? לא נעים להודות, אבל הילדים שלי למדו/לומדת בחינוך הפרטי. כ 30 תלמידים בכיתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בפרטי יש 30 מה לנו כי נלין על 36 בממלכתי. 1 סתם, אבל גיליתי שיש גם בית ספר "שלהבת". "אזובי הקיר", משום מה, לא נתפס כשם מבטיח לבית ספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר ואומר: יש קשר חזק מאד בין איכות המורים והשגי התלמידים. יש קשר חלש בלבד בין מספר התלמידים בכיתה והשגים. צמצום מספר התלמידים בכיתה יחייב שכירת הרבה יותר מורים, ולכן בהכרח יוריד את רמת המורים הממוצעת עוד יותר. בנוסף לכך, זו אשליה שאפשר להשיג מספר מהפכות בחינוך בבת אחת. אשרינו אם נצליח בדבר אחד. על-כן ראוי להתמקד באיכות המורים. אם נגיע ליום ובו איכות המורים תהיה טובה, אפשר אז יהיה להתחיל לחשוב על שיפורים נוספים. לא קודם. * יוצא דופן אחד הוא כתה א, שעיקר מטרתה לא לימוד חומר, אלא להקנות לילדים את היכולת לשבת ולהתרכז. בכיתה א מספר תלמידים קטן עוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חושב שהפניית האשמה אל "איכות המורים" (מה זה בדיוק?) היא נביחה על העץ הלא נכון. מורה בינוני יצליח ללמד תלמיד המכבד אותו ומוכן ללמוד ממנו, הרבה יותר טוב ממורה מצטיין מול תלמיד המפגין זלזול במורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צריך לנטפק כמה משפטים אצלך: "אני חוזר ואומר: [...] יש קשר חלש בלבד בין מספר התלמידים בכיתה והשגים." על *בסיס מה* אתה אומר את זה? "צמצום מספר התלמידים בכיתה יחייב שכירת הרבה יותר מורים, ולכן בהכרח יוריד את רמת המורים הממוצעת עוד יותר." אני חושב שזה לא נכון, לא נראה לי שחסרים אנשים *בינוניים* שמוכנים להיות מורים. בכל אופן המסקנה מדבריך שצריך להגדיל את מספר התלמידים בכיתה נניח ב10% ולזרוק 10% מהמורים הגרועים? אתה בעצמך כותב שצריך "גם תנאי עבודה טובים". הגדלת מספר התלמידים בכיתה לא נראית לי כמו הכיוון לכך. "זו אשליה שאפשר להשיג מספר מהפכות בחינוך בבת אחת. אשרינו אם נצליח בדבר אחד" מסכים "על-כן ראוי להתמקד באיכות המורים" לא נובע מהמשפט הקודם שלך. להפך, העלאת איכות המורים מורכב ממספר מהפכות בו זמנית - העלאות שכר, שינוי קריטריונים, אולי האצלת סמכויות למנהלות בתי הספר, פיטורים המוניים של מורים שאולי לא מצויינים אבל לפחות מנוסים. עצם הדיבורים על "איכות המורים" ממקד את הדיון בדברים ערטילאיים של איך מודדים איכות, מה זה כריזמה וכולי, נושאים שהם פתח להתפלספויות ארוכות. אם יורידו מהמורים חלק מהמאמץ של חלוקת קשב על פני עשרות תלמידים בו זמנית והשלטת סדר בכיתות עמוסות, אולי נגלה פחות שחיקה ויותר הקשבה בקרב המורים. כמובן שעדיף מורה מצויין ממורה בינוני, אבל אולי, לפני שאנחנו מחפשים את הרצוי, כדאי לנסות לעשות אופטימיזציה על הרצוי. אם תראה לי שהקטנת מספר הילדים בכיתות היא *באמת* מזיקה, ולא סתם תכתוב את זה בכותרת התגובה שלך, אני מוכן לשקול את העניין, כי מערכת החינוך באמת מדאיגה אותי מסיבות אנוכיות לגמרי, אבל להגיד "צריך לשלם טוב עבור מורים טובים" נשמע לי כמו דרך מצויינת להבטיח שלא יקרה כלום. אם נגיע ליום בו אפשר יהיה להקדיש לכל תלמיד 2 דקות בשעור של 45 דקות ( שאלה ותשובה, דיון קצר, תשומת לב של המורה למצבו של התלמיד) אפשר אז יהיה להתחיל לחשוב על שיפורים נוספים. לא קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עובד במכון מחקר שבו נעשה בין השאר מחקר חינוך ברמה מאד גבוהה. שאלתי את האנשים שמתעסקים בתחום וזה מה שהם אומרים באופן חד משמעי על בסיס מחקרים מרחבי העולם. בתור התחלה תסתכל על טבלאות ההשוואה הבין לאומיות, ותראה שבין המדינות העשירות אין קורלציה בין גודל הכיתות וההשגים. זה נכון בתוך אירופה/ארה"ב ובולט במיוחד אם כוללים את המדינות של מזרח אסיה (יפן, קוריאה, סינגפור, הונג-קונג) שבכולם כיתות בגודל ישראלי+. לעומת זאת, ב*כל* המדינות המובילות את הטבלה הוראה הינה מקצוע נחשב. במיקרו יש מחקרים השוואתים וגם ניסויים (הכי טוב להוכחת סיבתיות). שים לב שבמדינות כמו ארה"ב יש קורליציה בין גודל כיתה להשגי התלמידים, אבל ניתן להראות שזה רק בגלל שמחוזות עשירים יותר יכולים להרשות לעצמם גם מורים יותר טובים, גם בתי ספר יותר יפים, וגם כיתות יותר קטנות. גם לאיכות המנהלים יש השפעה גדולה. לדעתי יש לתת למנהלים יותר סמכויות, ובפרט לשכור ולפטר מורים. התפקיד העיקרי של הרמה למעלה צריך להיות לפקח על איכות המנהלים. במקביל ראוי לתת למורים יותר סמכות, ובפרט יותר כח להשליט משמעת (לא פיזית כמובן!). לא אסון אם 2-3 התלמידים הכי מפריעים בכל כיתה יועברו לבית ספר אחר, אולי עם דגש מקצועי לא עיוני. אם שיגדלו ירצו לחזור ולהשלים בגרות יש לעזור להם. בכל מקרה הקדימות צריכה להיות רוב התלמידים שרוצים ללמוד. כיתה קשובה, גם עם 35 תלמידים, עדיפה על כיתה מפריעה עם 20 תלמידים (לפחות מניסיוני עם סטודנטים). * קוריוז נוסף. יצא לי לדבר עם אדם שעבד בPrime Minister Strategy Unit ותפקידו לוודא שמחקר עדכני משפיע על מדיניות. הצלחתו היתה חלקית ביותר, כיוון שהפוליטיקאים כמעט אף פעם לא רוצים לעשות משהו לא פופלרי, וממילא הם לא אוהבים מחקר רציני. לכן באנגליה מתבזבזים מיליארדים על חידוש מבנים, שזה נחמד, אבל לא באמת משנה הרבה. חוץ מזה אף אחד לא רוצה לריב עם ארגוני המורים, שלא רוצים להתגמש. ריפורמה אמיתית תחייב ממשלה שבאמת מחויבת לחינוך, ושהציבור מאמין לה שהיא באמת מחויבת לחינוך. אז, ורק אז, יהיה לה הכח הפוליטי לממש ריפורמות אמיתיות. עד אז יעשו רק צעדים קטנים וחסרי משמעות אמיתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אני לא יודע איך למצוא את המחקרים שאתה מדבר עליהם ולכן הייתי שמח לקבל לינקים. שנית, עם כל הכבוד להשוואה לנעשה בארצות מתוקנות, אני חושד שהמנטליות הישראלית כל כך שונה ממזרח אסיה שאין טעם לנסות להטפל לפרט זה או אחר במערכת החינוך שם ולחשוב שאם נייבא אותה לכאן בעיותינו יעלמו. צריך להזהר מפני יצירת פולחן מטען. המחקר הרלוונטי ראוי לו שיתבצע בישראל. אני טוען שזה די פשוט להגדיר מחקר כזה- אפשר לבחור עשרה בתי ספר בעיתיים במיוחד ולהעביר שליש מהילדים למאה בתי ספר אחרים ואז לבדוק מה קורה בעשרה המדוללים למשך חמש שנים. אף אחד לא מכחיש שמורים יותר טובים עדיפים על מורים פחות טובים, אבל ההשוואה בין "כיתה קשובה, גם עם 35 תלמידים" לבין "כיתה מפריעה עם 20 תלמידים" היא איש קש. אנחנו מדברים כרגע על "כיתה מפריעה עם 35 תלמידים" ההפרעות בכיתה הם לא מרוע לב או אלימות (אם כי כמובן שגם זה קיים) אלא משום שהמנטליות הישראלית היא צעקנית ורועשת ( זה אתה האייל שהתלונן על כאבים באוזניים?). לצפות לפתור את הבעיה הזאת על ידי שיפור רמת ההוראה תוך כדי הגדלת הצפיפות בכיתה נראית לי לא מציאותית. כל ההצעות שהצעת, סמכויות למנהלים לשכור ולפטר מורים (ומן הסתם גם לתגמל מורים כוכבים?), בתי ספר מיוחדים למפריעים, העדפת "תלמידים שרוצים ללמוד" ויכולות ענישה והרחקה מרחיקי לכת זה מעניין אבל זה בדיוק ההפך מההצעה הקודמת שלך של להתרכז בדבר אחד ולא לנסות הרבה מהפכות בבת אחת. גם הייחול לממשלה עם מחוייבות ארוכת טווח לחינוך הוא נחמד אבל לא פרקטי. אפילו אם באמת תהייה ממשלה כזאת, צריך גם להבין מה הכיוון ( שר החינוך הנוכחי נראה כמי שבאמת בעל כוונות טובות ובכל זאת ברור שעל כל הורה שחושב שהבעיה היא בחוסר המשמעת יש הורה שחושב שמערכת החינוך יותר מידי חונקת את היצירתיות וכולי). אני לא יודע אם הילדים שלך למדו בארץ. המורות בבתי הספר היסודיים ( על פי נסיוני האישי בלבד) הן מלאות רצון טוב ובעלות אינטלגנציה רגשית סבירה. זה נכון שהן לא מאורות גדולים אבל בשביל מה שהן צריכות ללמד זה מספיק. הבעיה היא תשומת הלב וחוסר היכולת להתעסק עם כיתה הטרוגנית. שוב, מורים מצויינים בוודאי יוכלו להתמודד עם סיטואציות כאלו, אבל גם פיקח יודע לצאת מצרות שחכם לא היה נכנס אליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שהאייל האנגלי מבלבל בין גודל הכיתה לבין גודל ביה"ס. עד לפני 30 שנה היה מקובל שבתי ספר גדולים יותר הם טובים יותר (יותר אמצעים, יותר גיוון ויותר בחירה). בעשורים האחרונים המטוטלת נוטה בחזרה לעבר בתי הספר הקטנים יותר. כל זה לא בהכרח קשור לגודל הכיתות. יתר על כן, ההשוואות בין ארה"ב לישראל לא ישימות משום שכיתה גדולה בארה"ב היא 30 תלמידים ולא 40 כמו בישראל. גרוע מכך החינוך היסודי והתיכוני בארה"ב (בממוצע כמובן) אינו הצלחה גדולה (די לראות את מספר הסטודנטים הזרים באוניברסיטאות המצטיינות שם). ההשוואות עם מזרח אסיה מופרכות באותה מידה בגלל ההבדלים הקיצוניים ברמת המשמעת ואם בישראל היה קורה מה שקורה במערכת החינוך היפנית, מישהו כבר היה שולח בריונים להכות את שרי החינוך. די להביא בחשבון את המשמעות בזמן של קריאת שמות (שלא לדבר על בדיקת שיעורים) של 40 תלמידים, כדי להבין את הבעייתיות של הכיתות הגדולות. לפני ששוקעים בחילוקי דעות אקדמיים ובממבו-ג'מבו מדעי מערפל דעת, כדאי להעזר בהגיון פשוט כקו מנחה. גם בעניין איכות המורים ראובן יותר מצודק. זוהי שגיאה איומה לבנות מערכת חינוך ע"פ התכונות של מורה אידיאלי. כאשר מתכננים מערכת חינוך המונית חייבים לעשות זאת ע"פ הנתונים של מורה ותלמיד ממוצעים. לדעתי חלק מרכזי מן הבעיות הנוכחיות במערכת החינוך הישראלי נובעים מנסיון להתאים את המערכת לצרכים של הזנבות הסטאטיסטיים של תלמידי ישראל. הביקורת על גדעון סער ונתניהו מוצדקת. ברור לכולם שיש סתירה קריטית בין גודל הכיתות בישראל לבין רמת המשמעת המקובלת כאן. אבל מי שמאותת לנו שהדרך לשיפור רמת המשמעת היא ע"י תלבושת אחידה וקימה לכבוד המורה, מאותת לנו גם שהוא אינו רציני ואינו ראוי לתפקידו. מה שנדרש למערכת החינוך בישראל הוא לא שטיקים ותעלולי תקשורת אלא שינוי בתפיסות יסוד ויישום השינוי בחיי היום-יום של מערכת החינוך. חייבים להתחיל לכוונן את מערכת החינוך ע"פ היכולות והצרכים של האמצע ולא של הקצוות. לא צריך לדרוש או לצפות מן המורה הממוצע שיצליח לטפל בו זמנית ב-10 סוגים שונים של לקויות למידה ביד אחת בזמן שידו השנייה מרסנת כמה תלמידים עם הפרעות התנהגות, למרות שיש בודאי כמה מורים המסוגלים לכך. באופן טבעי, יש התמיינות של התלמידים ע"פ היתרונות מן הבית, נטיות וכישורים ותפיסת עולם הדורשת מן המורים לתקן את כל העוולות והאפליות של החברה האנושית היא היסטרית ובלתי מועילה. צריך לחפש איך להקטין את הכיתות ולא איך להגיע לפסגת הטבלה של המבחן המשווה במתמטיקה לתלמידי כיתות ד'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קימה לכבוד המורה לא עולה גרוש. ויש סיכוי שהיא תוריד את כמות הפרות הסדר בשיעור. בתור התחלה - יש מצב שהיא תשתיק את הילדים בתחילת השיעור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשרי המאמין. משהו מתחום אחר אבל אותה חשיבה: לפני שנים החליט גיורא שפיגל שאימן אז את מכבי תל אביב, שצריך להביא את אירופה לכאן- להעלות את הכבוד כלפי המאמן וכד'. הוא ועוזרו החלו לבוא בחליפות ועניבות למישחקים. הפרשנים השונים התפעלו מהשיטה אבל היא היתה לא יותר ממגוחכת. אז אולי אם יחליט שר החינוך שפונים למורה רק בגוף שלישי, תגיע המשמעת לארץ. אני למשל חושב שאחת הבעיות היא שהמורים אינם מכבדים את התלמידים כבני אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעיה. מצד שני - תלמיד שכל הזמן שומע בבית כמה שהמורה אידיוט, איך יהיה לו כבוד למורה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי כדאי שהמורה יפסיק להיות אדיוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב, זה כבר מסובך מדי. בוא פשוט נעלה לו את המשכורת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת עד כמה המורים היום יותר אידיוטים מהמורים שהיו לי בילדותי, ועד כמה הם היו יותר אידיוטים מהמורים של הורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח שבאותה המידה, אבל עדיף שזה ייצא החוצה מאשר שלילדים יהיה כבוד ויראה לאידיוטים. מה שכן, גם לאידיוטים אפשר להתייחס בנימוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדיוט עדיין צריך ללמד. מה עדיף? שהילדים ילמדו *משהו* מהאידיוטים, או שיראו לאידיוטים שהם אידיוטים, ולא ילמדו כלום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כן יאמר נא ההורה לתלמיד: "בני היקר! המורה אמנם אידיוט, אך עתידך יכול להיות תלוי בו. למד כיצד להתנהג בכבוד וביראה כלפי אידיוטים, וחייך יהיו קלים יותר." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שרוב ההורים אידיוטים בעצמם ולכן לא מסוגלים לניואנס הזה. להפך, הם משפצים את הדימוי האישי שלהם בזה שהם מרגישים פחות אידיוטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הבעיה היא שרוב ההורים אידיוטים בעצמם"-- לא הגזמת קצת? לא קיבלתי ממך רושם כל כך פסימי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו כמובן אמצעי רטורי. אבל מי שמקרין לילדיו את התחושה שמוריהם הם אידיוטים ושצריך לזלזל בהם עושה צעד חשוב בכיוון הנצחת האידיוטיזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי איך אתה מגדיר אידיוט. ומה המשמעות של "רוב ההורים". אם אתה מגדיר אידיוט כמי שטיפש מיותר ממחצית האוכלוסייה, בהגדרה 50% מהאוכלוסייה הם אידיוטים. כעת, ידוע שבממוצע ככל שהשכלתך מועטה יותר (מדד סביר למידת האידיוטיות) יש לך יותר ילדים, מכאן שלרוב הילדים יש הורה אידיוט. מש"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי פעם ב''ידיעות אחרונות'' על מחקר בגרמניה הטוען שכשליש מכח העבודה הם אידיוטים. המחקר עסק בהשפעתם של אלו על בריאות חבריהם לעבודה. אני מקווה שזה יתרום לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון בוודאי ל ''אידיוט אחרונות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני קראתי פעם (אני כבר לא זוכר איפה) שמחצית מחברי הכנסת הם מטומטמים. אם כי קראתי לאחר מכן התנצלות והכחשה בה נאמר במפורש שמחצית מחברי הכנסת אינם מטומטמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמעטים בני האדם שראויים לכך שכל מהותם תתומצת לכינוי "אידיוט". (כן, גם אני חוטא בזה לפעמים. אבל אנחנו מדברים על הרצוי, נכון?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוסר הכבוד בארצנו המפותחת הוא תופעה כללית. הכתרת מישהו כ-0 מאד מקובלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. הנטייה של שלטון גרוע היא לעסוק במניפולציות ובטפל ולא בפעולה קונסטרוקטיבית וארוכת טווח. אין שום דבר רע בתלבושת אחידה. קימה לכבוד המורה, היא דבר יפה, אבל איך יממשו אותה במציאות בה התלמידים לא נכנסים לכיתה והמורה נאלץ לאסוף אותם מן ההפסקה ולזרז אותם כעדר תועה אל הכיתות? אם לא תימצא העדיפות לשפר את שכר המורים ולא יפסיקו לקצץ בסמכויותיהם ולהעביר אותן לועדות, מפקחים ופקידי משרד החינוך, גם אלף קימות לא ישפרו את מעמד המורה. אם הורים מרבים היום להשתמש באופציית "המורה אידיוט", יש להניח שאין לכך תוצאות והשלכות שליליות על רווחתם ה"רגשית". אם המערכת תמצא בתוכה את האומץ להתייצב לצד המורים, לפעמים גם כנגד ההורים, היא תעשה בכך מהלך חינוכי חשוב. היא תלמד הורים סוררים שאנו חיים בחברה הירארכית והזכות/יכולת לשפוט ולהעריך אינטלקטואלית את בעלי המעמד ההירארכי אינה תמיד בידינו. גם אם אנו בטוחים שהשוטר שרשם לנו דו"ח תנועה הוא אויל אנלפבית, שום תועלת לא תצמח לנו מן המידע הזה ובודאי לא משחרורו לרשות הרבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שעוקב בעניין אחרי הדיון כאן, לטעמי, הבעיה אינה ב"אדיוטותם" של המורים, אלא באדישות ובעייפות החומר אותה הם משדרים ללא כל בושה. זו לדעתי המחלה הממארת של מערכת החינוך - בראש ובראשונה. דוגמא מהחיים - בני הולך לתוכנית למחוננים, במסגרתה הוא נעדר ליום אחד כל שבוע מבית הספר. ביקשנו ממחכנת הכיתה לעבוד איתנו על השלמת חומר הלימודים החסר. שרק ישלחו לנו מייל עם שיעורי הבית והנושאים שכוסו בכיתה. לא יותר. (מדובר בגילאים הצעירים של בית הספר היסודי). בקשתינו התקבלה באדישות תהומית. אם המורה הייתה מתרגזת מהדרישה, הייתי יודע שלפחות אכפת לה - אדם מתרגז ומפגין רגשות לגבי נושאים שחשובים לו. אבל נתקלנו פשוט בחוסר אכפתיות - "זה מה יש... שיסתדר לבד...מה, שאני אכתוב מייל כל שבוע?" בית הספר נכנס למגרת אופק חדש, כלומר למורים ניתנו שעות נוספות שיועדו בדיוק לנשאים אלו. ההרגשה שלנו היא שהמערכת כל כך מכווננת לתמוך בתלמידים החלשים, שאם היא נתקלת בתלמידים טובים, הנחת העבודה היא שיסתדרו לבד. מבדיקה שערכנו בפורומים באינטרנט בעניין, נראה כי תחושתינו הסובייקטיבית היא למעשה נחלת הכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצבכם עוד בסדר. לי הורידו ציונים כדי ללמד אותי לקח - שלא אזלזל במורים. משום מה זה לא עבד. בסוף עזבתי את בית הספר והשלמתי את הלימודים לבד. על ה'חינוך' וויתרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך לגמרי בשתי נקודות מרכזיות: עניין ה"אדישות ועייפות החומר" של המורים ועניין "המערכת כל כך מכווננת לתמוך בתלמידים החלשים". באשר לשאר אני לא בטוח שאתה הולך בכיוון נכון. אני מקווה מאד שלא תכעס עליי אם אומר לך את דעתי. אני פשוט מכיר את הבעיה מן הצד השני. לדעתי עצם פנייתך למורה היתה טעות משתי סיבות. ראשית, אם מה שביקשת היה כל כך טריביאלי (ואפילו ליום אחד בשבוע) הרי שמורים היו שולחים את המידע המבוקש לכל התלמידים ולאו דוקא למקרים חריגים. שנית, אפילו אם נתעלם לרגע מעניין אדישות המורה וככה, חשוב לרגע על הצד שלו בעניין. יום אחד בשבוע, לוקחים לו את התלמידים הטובים ביותר ומשאירים אותו עם הפחות טובים ואח"כ עוד מבקשים ממנו עבודה נוספת. חשיבות התוכניות למחוננים ברורות מאליו. ילדים מחוננים מועדים להשתעמם מן העומק והקצב האיטי של הלימוד בכיתה. התלמיד המחונן עשוי ל"התנתק" מן התהליך החינוכי, ולעיתים גם לפתח הרגלים לא טובים (קריא הפרעה בכיתה). הסיפור שלך רק מדגים כמה מעט חשיבה מושקעת בתכנון המבנה החינוכי בכלל (לכל סוגי התלמידים). הרי מתבקש שהתוכניות למחוננים לא "יתחרו" במהלך החינוכי הנורמלי. כלומר יעסקו בנושאים שאינם נלמדים בשעות הלימוד הרגיל ולא יהיו באותו זמן כמוהן. עצתי לך, הנח למורה. הנחה את הילד שלך לבקש את השיעורים מחברים. הדבר רק יתרום לו ויחנך אותו לסדר ואחריות. יותר מכך, במיוחד מכיון שמדובר בכיתות הנמוכות של ביה"ס היסודי, הייתי מתעניין במיוחד אם הלימוד בתכנית המחוננים יוצר אצל הילד את העניין וההתלהבות הצפוייה. אם לא, הדבר עשוי להזיק לילד עוד יותר מאשר השעמום בכיתה הרגילה והייתי שוקל אפילו לוותר על התכנית לשנה הנוכחית. לפעמים כולנו מגזימים בחשיבות שיש לשיעור/פעילות/חוג מסויים שניתן לילד בגיל הרך. כדאי לקחת את הדברים בפרופורציה, להשתדל לא להגזים ב"מאמצים" ולקוות שגם אם כשלנו ולא "עשינו" כנדרש פה ושם, הילד ימצא את דרכו וידע לנצל את כישוריו במלואם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך "ילדים מחוננים מועדים להשתעמם מן העומק והקצב האיטי של הלימוד בכיתה" מתיישב עם "כלומר יעסקו בנושאים שאינם נלמדים בשעות הלימוד הרגיל ו*לא יהיו באותו זמן כמוהן*"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו שאלה של בחירת נושאי הלימוד בכיתת המחוננים. אפשרות אחת היא ללמד נושאים מתכנית הלימוד הרגילה, רק מהר יותר. אפשרות שנייה היא ללמד נושאים שאינם בתכנית הלימודים. מה עדיף לדעתך? כמובן ישנה גם השיטה ה"סובייטית" של הוצאת הילדים המחוננים כבר בגיל הרך וריכוזם בכיתות מחוננים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התייחסתי לעניין הזמנים ולא לעניין החומר. לעניין החומר, צריך לחשוב מהו המצב האופטימלי ולהסיק מסקנות אחורנית, לי נראה שהמצב האופטימלי הוא לימוד בקבוצה קטנה ככל האפשר (אך גדולה מ1), של תלמידים הקרובים ברמתם, וכך כל תלמיד לומד בקצב המותאם ביותר אליו. מכיוון שכך אני מוצא בכיתת מחוננים הגיון רב, ממילא, התלמידים מופרדים בשנים מאוחרות יותר, בעת החלוקה ל"הקבצות" או בעת הלמידה לבגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחינוך אליטיסטי יש את המחירים שלו. אחד המחירים הוא דירדור המצב של המערכת החינוכית הנותרת לאחר הוצאת המחוננים. מחיר אחר הוא אטומיזציה של החברה וקשיי הסתגלות והשתלבות של המחוננים בסביבתם הרגילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכניות המחוננים - לפחות בשלב הכיתות הנמוכות (היינו ג' וד') להן אנחנו נחשפנו - כלל אינן מתחרות בתוכנית הלימודים הרגילה. ההיפך הוא הנכון. הן בכוונה מנסות לאתר נושאים שאין להן כל קשר לתוכנית הלימודים הרגילה, מתוך כוונה לגרות את התלמידים ולפתוח בפניהם תחומי עניין חדשים - למשל, נושאים כגון הצפנה, רובוטיקה וכו'. לעניות דעתי, על המורים לשלוח את שיעורי הבית במייל לכלל התלמידים. אני יודע שבמספר בתי ספר בארץ קיים אפילו נוהל כזה. לעניין הערתך לגבי סדר ואחריות - הלוואי וזה היה כה פשוט, שבשיחת טלפון אחת ניתן היה להשיג את כל החומר. אולם לפחות בגילאים האלה צריך לבצע איסוף מידע ברמת השב''כ כדי לקבל תמונה שלמה. הבעיה אינה תמיד התלמיד המחונן, אלא בחבריו, שמה לעשות, הם לעיתים מרחפים כמוהו ולא רושמים או יודיעם להעביר את מה שצריך בצורה מסודרת. האירוניה היא שבית הספר מדבר על מצויינות בלימודים כמטרה חשובה, ועם זאת אינו נוקף אצבע כדי לתמוך בתלמידיו המצויינים. מן השפה ולחוץ. בניגוד מוחלט למערך התמיכה הקיים בתלמידים מתקשים, שיקבלו שעות פרטניות ודברים אחרים - המגיעים להם. האמן לי שלאור יחסה האדיש של המערכת גם אנחנו לא יוצאים מפרופורציות. אם להם לא אכפת, בוודאי שאנחנו לא נשתגע בעניין. שנה טובה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הלינק הכי טוב הוא http://www.hku.hk/education/research/conferences/lon... המאמר קודם כל טוען שיש רק קשר די חלש בין תקציב החינוך לתוצאות. בפרט, גודל הכיתה לא משנה הרבה. בטבלה 2 (עותק למטה) רואים את ההוצאה לתלמיד ביסודי ובתיכון. המדינות מסודרות לפי ההשגים (הנתונים מ 1998). ישראל בתחתית הרשימה השקיעה לא פחות מהולנד, אבל התוצאות אחרות לגמרי. איטליה יעילה עוד פחות מישראל. טבלה 3 מסכמת מחקרים רבים בתוך ארצות הברית, ומראה שגודל הכיתה לא משנה הרבה. לעומת זאת טבלה 3 עצמה מראה מה כן חשוב: ניסיון המורה, משכורת המורה, ובראש בראשונה איכות המורה (לפי תוצאות מבחן). טבלה 5 מחדדת את הממצאים. ממה שאני מבין יש קונצנזוס שאיכות המורים חשובה מאד. לעומת זאת, ראוי לציין הטענה שגודל הכיתה אינו חשוב כלל שנויה במחלוקת. ממה שקראתי אני משער שגודל הכיתה כן חשוב, לפחות באוכלוסיות חלשות. אבל בשורה התחתונה אני משוכנע שזה גורם משני, ושהגורם הראשון הינו איכות המורים ולא גודל הכיתה או כל גורם אחר. לדוגמה, בארצות הברית יש הטרוגניות רבה בין איזורים שונים, והמאפיין המשותף של מערכות חינוך כושלות (ניו-יורק למשל) הינו ארגוני מורים חזקים ביותר המונעים כמעט לחלוטין פיטורי מורים גרועים, ויוצרים אווירת הסתדרות שאינה אטרקטיבית עבור צעירים מוכשרים. במקומות שבהם נעשתה רפורמה מוצלחת המפתח היה לתת למנהלים כח לשכור ולפטר מי שהם רוצים. לשם שלמות הנה לינק למאמר הטוען שגודל כיתה חשוב: http://www.iew.uzh.ch/home/rlalive/innsbruck04/vl1/p... Table 2. Primary and Secondary School Spending per Pupil in 1998, Sorted by Overall TIMSS
Performance (United States dollars in purchasing power parity) Country Primary School Spending Secondary School Spending Korea 2838 3544 Japan 5075 5890 Belgiuma 3771 6104 Netherlands 3795 5304 Austria 6065 8163 Australia 3981 5830 Sweden 5579 5648 Czech Republic 1645 3182 Ireland 2745 3934 Switzerland 6470 9348 Hungary 2028 2140 United States 6043 7764 United Kingdom 3329 5230 Germany 3531 6209 Norway 5761 7343 France 3752 6605 Thailand 1048 1177 Denmark 6713 7200 Spain 3267 4274 Greece 2368 3287 Italy 5653 6458 Portugal 3121 4636 Israel 4135 5115 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הלינקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נשיא ארה"ב ברק אובמה תמך בבי"ס שפיטר את כל 93 חברי הסגל. רק 7% מתלמידי ביה"ס ברוד איילנד הצליחו לעבור את בחינות המתמטיקה" לפחות המספרים מתחברים יפה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם פופוליזם זול מצידו של אובמה. את מי שהיה צריך לפטר זה את מחברי הבחינה (או את מי שהמציא את המתמטיקה הזאת). חוץ מזה שמדובר בבני מהגרים. בשביל מה הם בכלל צריכים לדעת מתמטיקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות הגיאוגרפיה, נראה שאת יפן יש למנות בנפרד משאר מדינות מזרח אסיה שהזכרת בסוגריים כמודל נכסף, ונראה שלא היינו רוצים שמערכת החינוך שלנו תדמה לזו היפנית. חוויית שנות הלימוד של ילד יפני היא עניין מזעזע למדי. בעבר קראתי על בעיית שיעור התאבדויות גבוה במיוחד בקרב תלמידים עקב לחץ מבחנים, שהיא ייחודית ליפן בממדיה, אך כרגע לא מצאתי את המאמר ההוא. אזכור קצר של הבעיה היפנית במאמר העוסק בבעיות החינוך באנגליה: Hank Roberts, a teacher at Copland Community School in Wembley, north London, likened the state education system to that in Japan, where a record 192 children took their own lives last year.
He told the 150,000-strong union's annual conference in Belfast: "The route this Government is treading is the route to child suicide like Japan because of the intolerable hothouse pressures put on children's learning. What's happened to play? What's happening to childhood?" http://www.google.com/url?sa=t&source=web&ct... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה בטוח שלמנהל כיום אין הסמכות לפטר מורה? אני לא בטוח שזה נכון. אני יודע למשל על מנהל שרצה להיפטר ממורה ולכן בנה לה מערכת בלתי אפשרית עם ארבע שעות חלון בין שמונה לשתים עשרה כל יום. הוא לא פיטר אותה ישירות אבל אני לא בטוח שזה משום שאין לו סמכות לכך. יש לך מידע מוצק בעניין? אגב, פתרון פשוט לבעיית ההפרעות הוא הקמת כיתות זמניות אשר נערכות מחדש כל סימסטר בהתבסס על השגי התלמידים והתנהגותם. כל ארגון מחדש כזה ימקם מפריעים בכיתה המתאימה להם, כלומר כיתת המאותגרים התנהגותית. אחרי סימסטר אחד אתה מנקה את כיתות בית הספר מגורמים שליליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעיה נוספת: נכון שזה לא קל לפטר מורה וטוב שכך. מורה יכול להיות זוועתי ומשעמם אבל אם מורה מעולה יעז לומר שישראל מנהלת מדיניות אפרטהייד בשטחים, פתאום יסתבר שאפשר לפטר מורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או למשל אם המורה יביע את הדעה המובעת במאמר המצורף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או אם חלילה ייחסו לו אי-אהדה מפורשת כלפי רבין ז''ל (מעשה שהיה, ובמשך שנים משרד החינוך מירר את חייו). וכל זה אינו רלוונטי, כי במערכת שבה אי אפשר לפטר מורים, על כל מורה נהדר עם דעות שנויות במחלוקת, מימין או משמאל, יש המון מורים גרועים שאי-אפשר לפטר, וספק אם הרווח עולה על ההפסד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. איך משרד החינוך מירר את חיי רבין במשך שנים? ב. הרי דיברנו קודם שאם רוצים -אפשר לפטר מורים. המלחמות שראינו לפיטורי מורים ספציפיים, היו לא פעם בגלל שהיו עצמאיים מדי ולא ממושמעים. יש טעם לפטר מורים לא טובים, אם אפשר להכניס במקומם מורים טובים. אבל משרד החינוך משחרר מדי פעם מחקרים מוזרים: למשל מחקרים המראים שאין חשיבות לגודל הכתה או שהמשכורת איננה הגורם החשוב ביותר למוטיבציה של מורה. ג. היו נסיונות לפטר מורים: לפטר 20.000 מורים בשוס אחד. הנימוק השיקרי -נדמה לי של הגאונית רונית תירוש-היה שמפטרים מורים לא טובים ושחוקים. יש צמד מילים אמריקאי מתאים לתאר את הדברים: בולשיט. אני מכיר שנים שקיבלו הודעות פיטורים. אפשר אולי להשוות את המהלך לפיטורי 800 העובדים בבנק הפועלים. מהטרה היתה להראות לועד מי הבוס. הבנקים האחרים הביאו לפרישה שקטה ומכובדת של יותר עובדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. סמיכות פשוטה: מיררו את חיי אותו מורה. ב. "אם רוצים אפשר" - אולי, אבל בהתחשב בכך שנטען ש*שני* מורים שלמים סולקו מתפקידם ב-2007 בעוון אי התאמה, אפשר לראות בקלות שכנראה קשה לרצות מספיק, או שלא רוצים. ג. טענו חיטים והודה לו בשעורים. מה זה רלוונטי ש*ניסו*, אם לא הצליחו? זה בערך כמו לטעון שישראל איננה מחזיקה ברוב שטחי יהודה ושומרון, כי אהוד ברק *ניסה* להגיע להסכם בו ייפטר מרובם המוחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המישפט האחרון שלך אינו קשור לשום דבר. את הנסיון לפטר 20000 מורים לא הבנתי בהתחלה; הרי היה נוצר מחסור גדול במורים. רק יותר מאוחר הבנתי שרצו פשוט לשבור את ארגוני המורים, לפטר 20000 מורים ולקבל אותם מיד כעובדי קבלן- מקבלים בספטמבר ומפטרים בסוף יוני. היית אוהב את השינוי הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהיה נחמד אם תצליח, לשם שינוי, לא להתווכח עם איש קש. מה שהיו רוצים לעשות לא רלוונטי, לא הצליחו, בין אם הייתי אוהב את זה או לא. *כרגע* פיטורי מורים קשים כקריעת ים סוף, ו*כרגע* כל המשחקים שאתה עושה מסביב לדבר הזה לא קשורים לשום דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהיה נחמד אם תפסיק להיות מחנך האתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני מקוה שאתה לא לימדת הבנת הנקרא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאתה מביט לפעמים גם בעצמך במראה. אולי פעם אחת לתמיד תסביר לי איזה נקרא לא הבנתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איציק ש.: או למשל אם המורה יביע את הדעה המובעת במאמר המצורף. טווידלדי: או אם חלילה ייחסו לו אי-אהדה מפורשת כלפי רבין ז"ל (מעשה שהיה, ובמשך שנים משרד החינוך מירר את חייו). איציק ש.: איך משרד החינוך מירר את חיי רבין במשך שנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הבאת הוכחה ניצחת! "מעשה שהיה, ובמשך שנים משרד החינוך מירר את חייו)". שאלתי מהו המעשה שהיה. עדיין לא לא הבנתי מהי אי הבנת המיקרא שכאן. כנראה שבאמת יש לי בעיה בהבנת הנקרא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת יש לך: לא לרבין מררו את החיים, למורה שהביע אי-אהדה מררו את החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. עכשיו שמתי לב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 522957 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה משני האיילים האלמוניים את/ה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השני | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא *להקנות* את היכולת לשבת ולהתרכז אלא לסייע לתרגל אותה (או לכפות אותה, תלוי איך מסתכלים על זה). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |