בתשובה לאייל אנגלי, 31/08/09 16:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל, אני לא יודע איך למצוא את המחקרים שאתה מדבר עליהם ולכן הייתי שמח לקבל לינקים. שנית, עם כל הכבוד להשוואה לנעשה בארצות מתוקנות, אני חושד שהמנטליות הישראלית כל כך שונה ממזרח אסיה שאין טעם לנסות להטפל לפרט זה או אחר במערכת החינוך שם ולחשוב שאם נייבא אותה לכאן בעיותינו יעלמו. צריך להזהר מפני יצירת פולחן מטען. המחקר הרלוונטי ראוי לו שיתבצע בישראל. אני טוען שזה די פשוט להגדיר מחקר כזה- אפשר לבחור עשרה בתי ספר בעיתיים במיוחד ולהעביר שליש מהילדים למאה בתי ספר אחרים ואז לבדוק מה קורה בעשרה המדוללים למשך חמש שנים. אף אחד לא מכחיש שמורים יותר טובים עדיפים על מורים פחות טובים, אבל ההשוואה בין "כיתה קשובה, גם עם 35 תלמידים" לבין "כיתה מפריעה עם 20 תלמידים" היא איש קש. אנחנו מדברים כרגע על "כיתה מפריעה עם 35 תלמידים" ההפרעות בכיתה הם לא מרוע לב או אלימות (אם כי כמובן שגם זה קיים) אלא משום שהמנטליות הישראלית היא צעקנית ורועשת ( זה אתה האייל שהתלונן על כאבים באוזניים?). לצפות לפתור את הבעיה הזאת על ידי שיפור רמת ההוראה תוך כדי הגדלת הצפיפות בכיתה נראית לי לא מציאותית. כל ההצעות שהצעת, סמכויות למנהלים לשכור ולפטר מורים (ומן הסתם גם לתגמל מורים כוכבים?), בתי ספר מיוחדים למפריעים, העדפת "תלמידים שרוצים ללמוד" ויכולות ענישה והרחקה מרחיקי לכת זה מעניין אבל זה בדיוק ההפך מההצעה הקודמת שלך של להתרכז בדבר אחד ולא לנסות הרבה מהפכות בבת אחת. גם הייחול לממשלה עם מחוייבות ארוכת טווח לחינוך הוא נחמד אבל לא פרקטי. אפילו אם באמת תהייה ממשלה כזאת, צריך גם להבין מה הכיוון ( שר החינוך הנוכחי נראה כמי שבאמת בעל כוונות טובות ובכל זאת ברור שעל כל הורה שחושב שהבעיה היא בחוסר המשמעת יש הורה שחושב שמערכת החינוך יותר מידי חונקת את היצירתיות וכולי). אני לא יודע אם הילדים שלך למדו בארץ. המורות בבתי הספר היסודיים ( על פי נסיוני האישי בלבד) הן מלאות רצון טוב ובעלות אינטלגנציה רגשית סבירה. זה נכון שהן לא מאורות גדולים אבל בשביל מה שהן צריכות ללמד זה מספיק. הבעיה היא תשומת הלב וחוסר היכולת להתעסק עם כיתה הטרוגנית. שוב, מורים מצויינים בוודאי יוכלו להתמודד עם סיטואציות כאלו, אבל גם פיקח יודע לצאת מצרות שחכם לא היה נכנס אליהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שהאייל האנגלי מבלבל בין גודל הכיתה לבין גודל ביה"ס. עד לפני 30 שנה היה מקובל שבתי ספר גדולים יותר הם טובים יותר (יותר אמצעים, יותר גיוון ויותר בחירה). בעשורים האחרונים המטוטלת נוטה בחזרה לעבר בתי הספר הקטנים יותר. כל זה לא בהכרח קשור לגודל הכיתות. יתר על כן, ההשוואות בין ארה"ב לישראל לא ישימות משום שכיתה גדולה בארה"ב היא 30 תלמידים ולא 40 כמו בישראל. גרוע מכך החינוך היסודי והתיכוני בארה"ב (בממוצע כמובן) אינו הצלחה גדולה (די לראות את מספר הסטודנטים הזרים באוניברסיטאות המצטיינות שם). ההשוואות עם מזרח אסיה מופרכות באותה מידה בגלל ההבדלים הקיצוניים ברמת המשמעת ואם בישראל היה קורה מה שקורה במערכת החינוך היפנית, מישהו כבר היה שולח בריונים להכות את שרי החינוך. די להביא בחשבון את המשמעות בזמן של קריאת שמות (שלא לדבר על בדיקת שיעורים) של 40 תלמידים, כדי להבין את הבעייתיות של הכיתות הגדולות. לפני ששוקעים בחילוקי דעות אקדמיים ובממבו-ג'מבו מדעי מערפל דעת, כדאי להעזר בהגיון פשוט כקו מנחה. גם בעניין איכות המורים ראובן יותר מצודק. זוהי שגיאה איומה לבנות מערכת חינוך ע"פ התכונות של מורה אידיאלי. כאשר מתכננים מערכת חינוך המונית חייבים לעשות זאת ע"פ הנתונים של מורה ותלמיד ממוצעים. לדעתי חלק מרכזי מן הבעיות הנוכחיות במערכת החינוך הישראלי נובעים מנסיון להתאים את המערכת לצרכים של הזנבות הסטאטיסטיים של תלמידי ישראל. הביקורת על גדעון סער ונתניהו מוצדקת. ברור לכולם שיש סתירה קריטית בין גודל הכיתות בישראל לבין רמת המשמעת המקובלת כאן. אבל מי שמאותת לנו שהדרך לשיפור רמת המשמעת היא ע"י תלבושת אחידה וקימה לכבוד המורה, מאותת לנו גם שהוא אינו רציני ואינו ראוי לתפקידו. מה שנדרש למערכת החינוך בישראל הוא לא שטיקים ותעלולי תקשורת אלא שינוי בתפיסות יסוד ויישום השינוי בחיי היום-יום של מערכת החינוך. חייבים להתחיל לכוונן את מערכת החינוך ע"פ היכולות והצרכים של האמצע ולא של הקצוות. לא צריך לדרוש או לצפות מן המורה הממוצע שיצליח לטפל בו זמנית ב-10 סוגים שונים של לקויות למידה ביד אחת בזמן שידו השנייה מרסנת כמה תלמידים עם הפרעות התנהגות, למרות שיש בודאי כמה מורים המסוגלים לכך. באופן טבעי, יש התמיינות של התלמידים ע"פ היתרונות מן הבית, נטיות וכישורים ותפיסת עולם הדורשת מן המורים לתקן את כל העוולות והאפליות של החברה האנושית היא היסטרית ובלתי מועילה. צריך לחפש איך להקטין את הכיתות ולא איך להגיע לפסגת הטבלה של המבחן המשווה במתמטיקה לתלמידי כיתות ד'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קימה לכבוד המורה לא עולה גרוש. ויש סיכוי שהיא תוריד את כמות הפרות הסדר בשיעור. בתור התחלה - יש מצב שהיא תשתיק את הילדים בתחילת השיעור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשרי המאמין. משהו מתחום אחר אבל אותה חשיבה: לפני שנים החליט גיורא שפיגל שאימן אז את מכבי תל אביב, שצריך להביא את אירופה לכאן- להעלות את הכבוד כלפי המאמן וכד'. הוא ועוזרו החלו לבוא בחליפות ועניבות למישחקים. הפרשנים השונים התפעלו מהשיטה אבל היא היתה לא יותר ממגוחכת. אז אולי אם יחליט שר החינוך שפונים למורה רק בגוף שלישי, תגיע המשמעת לארץ. אני למשל חושב שאחת הבעיות היא שהמורים אינם מכבדים את התלמידים כבני אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעיה. מצד שני - תלמיד שכל הזמן שומע בבית כמה שהמורה אידיוט, איך יהיה לו כבוד למורה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי כדאי שהמורה יפסיק להיות אדיוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב, זה כבר מסובך מדי. בוא פשוט נעלה לו את המשכורת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת עד כמה המורים היום יותר אידיוטים מהמורים שהיו לי בילדותי, ועד כמה הם היו יותר אידיוטים מהמורים של הורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח שבאותה המידה, אבל עדיף שזה ייצא החוצה מאשר שלילדים יהיה כבוד ויראה לאידיוטים. מה שכן, גם לאידיוטים אפשר להתייחס בנימוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדיוט עדיין צריך ללמד. מה עדיף? שהילדים ילמדו *משהו* מהאידיוטים, או שיראו לאידיוטים שהם אידיוטים, ולא ילמדו כלום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כן יאמר נא ההורה לתלמיד: "בני היקר! המורה אמנם אידיוט, אך עתידך יכול להיות תלוי בו. למד כיצד להתנהג בכבוד וביראה כלפי אידיוטים, וחייך יהיו קלים יותר." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שרוב ההורים אידיוטים בעצמם ולכן לא מסוגלים לניואנס הזה. להפך, הם משפצים את הדימוי האישי שלהם בזה שהם מרגישים פחות אידיוטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הבעיה היא שרוב ההורים אידיוטים בעצמם"-- לא הגזמת קצת? לא קיבלתי ממך רושם כל כך פסימי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו כמובן אמצעי רטורי. אבל מי שמקרין לילדיו את התחושה שמוריהם הם אידיוטים ושצריך לזלזל בהם עושה צעד חשוב בכיוון הנצחת האידיוטיזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי איך אתה מגדיר אידיוט. ומה המשמעות של "רוב ההורים". אם אתה מגדיר אידיוט כמי שטיפש מיותר ממחצית האוכלוסייה, בהגדרה 50% מהאוכלוסייה הם אידיוטים. כעת, ידוע שבממוצע ככל שהשכלתך מועטה יותר (מדד סביר למידת האידיוטיות) יש לך יותר ילדים, מכאן שלרוב הילדים יש הורה אידיוט. מש"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי פעם ב''ידיעות אחרונות'' על מחקר בגרמניה הטוען שכשליש מכח העבודה הם אידיוטים. המחקר עסק בהשפעתם של אלו על בריאות חבריהם לעבודה. אני מקווה שזה יתרום לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון בוודאי ל ''אידיוט אחרונות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני קראתי פעם (אני כבר לא זוכר איפה) שמחצית מחברי הכנסת הם מטומטמים. אם כי קראתי לאחר מכן התנצלות והכחשה בה נאמר במפורש שמחצית מחברי הכנסת אינם מטומטמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמעטים בני האדם שראויים לכך שכל מהותם תתומצת לכינוי "אידיוט". (כן, גם אני חוטא בזה לפעמים. אבל אנחנו מדברים על הרצוי, נכון?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוסר הכבוד בארצנו המפותחת הוא תופעה כללית. הכתרת מישהו כ-0 מאד מקובלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. הנטייה של שלטון גרוע היא לעסוק במניפולציות ובטפל ולא בפעולה קונסטרוקטיבית וארוכת טווח. אין שום דבר רע בתלבושת אחידה. קימה לכבוד המורה, היא דבר יפה, אבל איך יממשו אותה במציאות בה התלמידים לא נכנסים לכיתה והמורה נאלץ לאסוף אותם מן ההפסקה ולזרז אותם כעדר תועה אל הכיתות? אם לא תימצא העדיפות לשפר את שכר המורים ולא יפסיקו לקצץ בסמכויותיהם ולהעביר אותן לועדות, מפקחים ופקידי משרד החינוך, גם אלף קימות לא ישפרו את מעמד המורה. אם הורים מרבים היום להשתמש באופציית "המורה אידיוט", יש להניח שאין לכך תוצאות והשלכות שליליות על רווחתם ה"רגשית". אם המערכת תמצא בתוכה את האומץ להתייצב לצד המורים, לפעמים גם כנגד ההורים, היא תעשה בכך מהלך חינוכי חשוב. היא תלמד הורים סוררים שאנו חיים בחברה הירארכית והזכות/יכולת לשפוט ולהעריך אינטלקטואלית את בעלי המעמד ההירארכי אינה תמיד בידינו. גם אם אנו בטוחים שהשוטר שרשם לנו דו"ח תנועה הוא אויל אנלפבית, שום תועלת לא תצמח לנו מן המידע הזה ובודאי לא משחרורו לרשות הרבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שעוקב בעניין אחרי הדיון כאן, לטעמי, הבעיה אינה ב"אדיוטותם" של המורים, אלא באדישות ובעייפות החומר אותה הם משדרים ללא כל בושה. זו לדעתי המחלה הממארת של מערכת החינוך - בראש ובראשונה. דוגמא מהחיים - בני הולך לתוכנית למחוננים, במסגרתה הוא נעדר ליום אחד כל שבוע מבית הספר. ביקשנו ממחכנת הכיתה לעבוד איתנו על השלמת חומר הלימודים החסר. שרק ישלחו לנו מייל עם שיעורי הבית והנושאים שכוסו בכיתה. לא יותר. (מדובר בגילאים הצעירים של בית הספר היסודי). בקשתינו התקבלה באדישות תהומית. אם המורה הייתה מתרגזת מהדרישה, הייתי יודע שלפחות אכפת לה - אדם מתרגז ומפגין רגשות לגבי נושאים שחשובים לו. אבל נתקלנו פשוט בחוסר אכפתיות - "זה מה יש... שיסתדר לבד...מה, שאני אכתוב מייל כל שבוע?" בית הספר נכנס למגרת אופק חדש, כלומר למורים ניתנו שעות נוספות שיועדו בדיוק לנשאים אלו. ההרגשה שלנו היא שהמערכת כל כך מכווננת לתמוך בתלמידים החלשים, שאם היא נתקלת בתלמידים טובים, הנחת העבודה היא שיסתדרו לבד. מבדיקה שערכנו בפורומים באינטרנט בעניין, נראה כי תחושתינו הסובייקטיבית היא למעשה נחלת הכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצבכם עוד בסדר. לי הורידו ציונים כדי ללמד אותי לקח - שלא אזלזל במורים. משום מה זה לא עבד. בסוף עזבתי את בית הספר והשלמתי את הלימודים לבד. על ה'חינוך' וויתרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך לגמרי בשתי נקודות מרכזיות: עניין ה"אדישות ועייפות החומר" של המורים ועניין "המערכת כל כך מכווננת לתמוך בתלמידים החלשים". באשר לשאר אני לא בטוח שאתה הולך בכיוון נכון. אני מקווה מאד שלא תכעס עליי אם אומר לך את דעתי. אני פשוט מכיר את הבעיה מן הצד השני. לדעתי עצם פנייתך למורה היתה טעות משתי סיבות. ראשית, אם מה שביקשת היה כל כך טריביאלי (ואפילו ליום אחד בשבוע) הרי שמורים היו שולחים את המידע המבוקש לכל התלמידים ולאו דוקא למקרים חריגים. שנית, אפילו אם נתעלם לרגע מעניין אדישות המורה וככה, חשוב לרגע על הצד שלו בעניין. יום אחד בשבוע, לוקחים לו את התלמידים הטובים ביותר ומשאירים אותו עם הפחות טובים ואח"כ עוד מבקשים ממנו עבודה נוספת. חשיבות התוכניות למחוננים ברורות מאליו. ילדים מחוננים מועדים להשתעמם מן העומק והקצב האיטי של הלימוד בכיתה. התלמיד המחונן עשוי ל"התנתק" מן התהליך החינוכי, ולעיתים גם לפתח הרגלים לא טובים (קריא הפרעה בכיתה). הסיפור שלך רק מדגים כמה מעט חשיבה מושקעת בתכנון המבנה החינוכי בכלל (לכל סוגי התלמידים). הרי מתבקש שהתוכניות למחוננים לא "יתחרו" במהלך החינוכי הנורמלי. כלומר יעסקו בנושאים שאינם נלמדים בשעות הלימוד הרגיל ולא יהיו באותו זמן כמוהן. עצתי לך, הנח למורה. הנחה את הילד שלך לבקש את השיעורים מחברים. הדבר רק יתרום לו ויחנך אותו לסדר ואחריות. יותר מכך, במיוחד מכיון שמדובר בכיתות הנמוכות של ביה"ס היסודי, הייתי מתעניין במיוחד אם הלימוד בתכנית המחוננים יוצר אצל הילד את העניין וההתלהבות הצפוייה. אם לא, הדבר עשוי להזיק לילד עוד יותר מאשר השעמום בכיתה הרגילה והייתי שוקל אפילו לוותר על התכנית לשנה הנוכחית. לפעמים כולנו מגזימים בחשיבות שיש לשיעור/פעילות/חוג מסויים שניתן לילד בגיל הרך. כדאי לקחת את הדברים בפרופורציה, להשתדל לא להגזים ב"מאמצים" ולקוות שגם אם כשלנו ולא "עשינו" כנדרש פה ושם, הילד ימצא את דרכו וידע לנצל את כישוריו במלואם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך "ילדים מחוננים מועדים להשתעמם מן העומק והקצב האיטי של הלימוד בכיתה" מתיישב עם "כלומר יעסקו בנושאים שאינם נלמדים בשעות הלימוד הרגיל ו*לא יהיו באותו זמן כמוהן*"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו שאלה של בחירת נושאי הלימוד בכיתת המחוננים. אפשרות אחת היא ללמד נושאים מתכנית הלימוד הרגילה, רק מהר יותר. אפשרות שנייה היא ללמד נושאים שאינם בתכנית הלימודים. מה עדיף לדעתך? כמובן ישנה גם השיטה ה"סובייטית" של הוצאת הילדים המחוננים כבר בגיל הרך וריכוזם בכיתות מחוננים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התייחסתי לעניין הזמנים ולא לעניין החומר. לעניין החומר, צריך לחשוב מהו המצב האופטימלי ולהסיק מסקנות אחורנית, לי נראה שהמצב האופטימלי הוא לימוד בקבוצה קטנה ככל האפשר (אך גדולה מ1), של תלמידים הקרובים ברמתם, וכך כל תלמיד לומד בקצב המותאם ביותר אליו. מכיוון שכך אני מוצא בכיתת מחוננים הגיון רב, ממילא, התלמידים מופרדים בשנים מאוחרות יותר, בעת החלוקה ל"הקבצות" או בעת הלמידה לבגרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחינוך אליטיסטי יש את המחירים שלו. אחד המחירים הוא דירדור המצב של המערכת החינוכית הנותרת לאחר הוצאת המחוננים. מחיר אחר הוא אטומיזציה של החברה וקשיי הסתגלות והשתלבות של המחוננים בסביבתם הרגילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכניות המחוננים - לפחות בשלב הכיתות הנמוכות (היינו ג' וד') להן אנחנו נחשפנו - כלל אינן מתחרות בתוכנית הלימודים הרגילה. ההיפך הוא הנכון. הן בכוונה מנסות לאתר נושאים שאין להן כל קשר לתוכנית הלימודים הרגילה, מתוך כוונה לגרות את התלמידים ולפתוח בפניהם תחומי עניין חדשים - למשל, נושאים כגון הצפנה, רובוטיקה וכו'. לעניות דעתי, על המורים לשלוח את שיעורי הבית במייל לכלל התלמידים. אני יודע שבמספר בתי ספר בארץ קיים אפילו נוהל כזה. לעניין הערתך לגבי סדר ואחריות - הלוואי וזה היה כה פשוט, שבשיחת טלפון אחת ניתן היה להשיג את כל החומר. אולם לפחות בגילאים האלה צריך לבצע איסוף מידע ברמת השב''כ כדי לקבל תמונה שלמה. הבעיה אינה תמיד התלמיד המחונן, אלא בחבריו, שמה לעשות, הם לעיתים מרחפים כמוהו ולא רושמים או יודיעם להעביר את מה שצריך בצורה מסודרת. האירוניה היא שבית הספר מדבר על מצויינות בלימודים כמטרה חשובה, ועם זאת אינו נוקף אצבע כדי לתמוך בתלמידיו המצויינים. מן השפה ולחוץ. בניגוד מוחלט למערך התמיכה הקיים בתלמידים מתקשים, שיקבלו שעות פרטניות ודברים אחרים - המגיעים להם. האמן לי שלאור יחסה האדיש של המערכת גם אנחנו לא יוצאים מפרופורציות. אם להם לא אכפת, בוודאי שאנחנו לא נשתגע בעניין. שנה טובה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הלינק הכי טוב הוא http://www.hku.hk/education/research/conferences/lon... המאמר קודם כל טוען שיש רק קשר די חלש בין תקציב החינוך לתוצאות. בפרט, גודל הכיתה לא משנה הרבה. בטבלה 2 (עותק למטה) רואים את ההוצאה לתלמיד ביסודי ובתיכון. המדינות מסודרות לפי ההשגים (הנתונים מ 1998). ישראל בתחתית הרשימה השקיעה לא פחות מהולנד, אבל התוצאות אחרות לגמרי. איטליה יעילה עוד פחות מישראל. טבלה 3 מסכמת מחקרים רבים בתוך ארצות הברית, ומראה שגודל הכיתה לא משנה הרבה. לעומת זאת טבלה 3 עצמה מראה מה כן חשוב: ניסיון המורה, משכורת המורה, ובראש בראשונה איכות המורה (לפי תוצאות מבחן). טבלה 5 מחדדת את הממצאים. ממה שאני מבין יש קונצנזוס שאיכות המורים חשובה מאד. לעומת זאת, ראוי לציין הטענה שגודל הכיתה אינו חשוב כלל שנויה במחלוקת. ממה שקראתי אני משער שגודל הכיתה כן חשוב, לפחות באוכלוסיות חלשות. אבל בשורה התחתונה אני משוכנע שזה גורם משני, ושהגורם הראשון הינו איכות המורים ולא גודל הכיתה או כל גורם אחר. לדוגמה, בארצות הברית יש הטרוגניות רבה בין איזורים שונים, והמאפיין המשותף של מערכות חינוך כושלות (ניו-יורק למשל) הינו ארגוני מורים חזקים ביותר המונעים כמעט לחלוטין פיטורי מורים גרועים, ויוצרים אווירת הסתדרות שאינה אטרקטיבית עבור צעירים מוכשרים. במקומות שבהם נעשתה רפורמה מוצלחת המפתח היה לתת למנהלים כח לשכור ולפטר מי שהם רוצים. לשם שלמות הנה לינק למאמר הטוען שגודל כיתה חשוב: http://www.iew.uzh.ch/home/rlalive/innsbruck04/vl1/p... Table 2. Primary and Secondary School Spending per Pupil in 1998, Sorted by Overall TIMSS
Performance (United States dollars in purchasing power parity) Country Primary School Spending Secondary School Spending Korea 2838 3544 Japan 5075 5890 Belgiuma 3771 6104 Netherlands 3795 5304 Austria 6065 8163 Australia 3981 5830 Sweden 5579 5648 Czech Republic 1645 3182 Ireland 2745 3934 Switzerland 6470 9348 Hungary 2028 2140 United States 6043 7764 United Kingdom 3329 5230 Germany 3531 6209 Norway 5761 7343 France 3752 6605 Thailand 1048 1177 Denmark 6713 7200 Spain 3267 4274 Greece 2368 3287 Italy 5653 6458 Portugal 3121 4636 Israel 4135 5115 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הלינקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נשיא ארה"ב ברק אובמה תמך בבי"ס שפיטר את כל 93 חברי הסגל. רק 7% מתלמידי ביה"ס ברוד איילנד הצליחו לעבור את בחינות המתמטיקה" לפחות המספרים מתחברים יפה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם פופוליזם זול מצידו של אובמה. את מי שהיה צריך לפטר זה את מחברי הבחינה (או את מי שהמציא את המתמטיקה הזאת). חוץ מזה שמדובר בבני מהגרים. בשביל מה הם בכלל צריכים לדעת מתמטיקה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |