|
||||
|
||||
אשרי המאמין. משהו מתחום אחר אבל אותה חשיבה: לפני שנים החליט גיורא שפיגל שאימן אז את מכבי תל אביב, שצריך להביא את אירופה לכאן- להעלות את הכבוד כלפי המאמן וכד'. הוא ועוזרו החלו לבוא בחליפות ועניבות למישחקים. הפרשנים השונים התפעלו מהשיטה אבל היא היתה לא יותר ממגוחכת. אז אולי אם יחליט שר החינוך שפונים למורה רק בגוף שלישי, תגיע המשמעת לארץ. אני למשל חושב שאחת הבעיות היא שהמורים אינם מכבדים את התלמידים כבני אדם. |
|
||||
|
||||
גם בעיה. מצד שני - תלמיד שכל הזמן שומע בבית כמה שהמורה אידיוט, איך יהיה לו כבוד למורה? |
|
||||
|
||||
גם זה נכון. |
|
||||
|
||||
אז אולי כדאי שהמורה יפסיק להיות אדיוט. |
|
||||
|
||||
עזוב, זה כבר מסובך מדי. בוא פשוט נעלה לו את המשכורת. |
|
||||
|
||||
אני לא יודעת עד כמה המורים היום יותר אידיוטים מהמורים שהיו לי בילדותי, ועד כמה הם היו יותר אידיוטים מהמורים של הורי. |
|
||||
|
||||
סביר להניח שבאותה המידה, אבל עדיף שזה ייצא החוצה מאשר שלילדים יהיה כבוד ויראה לאידיוטים. מה שכן, גם לאידיוטים אפשר להתייחס בנימוס. |
|
||||
|
||||
האדיוט עדיין צריך ללמד. מה עדיף? שהילדים ילמדו *משהו* מהאידיוטים, או שיראו לאידיוטים שהם אידיוטים, ולא ילמדו כלום? |
|
||||
|
||||
על כן יאמר נא ההורה לתלמיד: "בני היקר! המורה אמנם אידיוט, אך עתידך יכול להיות תלוי בו. למד כיצד להתנהג בכבוד וביראה כלפי אידיוטים, וחייך יהיו קלים יותר." |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שרוב ההורים אידיוטים בעצמם ולכן לא מסוגלים לניואנס הזה. להפך, הם משפצים את הדימוי האישי שלהם בזה שהם מרגישים פחות אידיוטים. |
|
||||
|
||||
"הבעיה היא שרוב ההורים אידיוטים בעצמם"-- לא הגזמת קצת? לא קיבלתי ממך רושם כל כך פסימי. |
|
||||
|
||||
זהו כמובן אמצעי רטורי. אבל מי שמקרין לילדיו את התחושה שמוריהם הם אידיוטים ושצריך לזלזל בהם עושה צעד חשוב בכיוון הנצחת האידיוטיזם. |
|
||||
|
||||
תלוי איך אתה מגדיר אידיוט. ומה המשמעות של "רוב ההורים". אם אתה מגדיר אידיוט כמי שטיפש מיותר ממחצית האוכלוסייה, בהגדרה 50% מהאוכלוסייה הם אידיוטים. כעת, ידוע שבממוצע ככל שהשכלתך מועטה יותר (מדד סביר למידת האידיוטיות) יש לך יותר ילדים, מכאן שלרוב הילדים יש הורה אידיוט. מש"ל. |
|
||||
|
||||
קראתי פעם ב''ידיעות אחרונות'' על מחקר בגרמניה הטוען שכשליש מכח העבודה הם אידיוטים. המחקר עסק בהשפעתם של אלו על בריאות חבריהם לעבודה. אני מקווה שזה יתרום לדיון. |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון בוודאי ל ''אידיוט אחרונות''. |
|
||||
|
||||
ואני קראתי פעם (אני כבר לא זוכר איפה) שמחצית מחברי הכנסת הם מטומטמים. אם כי קראתי לאחר מכן התנצלות והכחשה בה נאמר במפורש שמחצית מחברי הכנסת אינם מטומטמים. |
|
||||
|
||||
אני חושב שמעטים בני האדם שראויים לכך שכל מהותם תתומצת לכינוי "אידיוט". (כן, גם אני חוטא בזה לפעמים. אבל אנחנו מדברים על הרצוי, נכון?) |
|
||||
|
||||
חוסר הכבוד בארצנו המפותחת הוא תופעה כללית. הכתרת מישהו כ-0 מאד מקובלת. |
|
||||
|
||||
בדיוק. הנטייה של שלטון גרוע היא לעסוק במניפולציות ובטפל ולא בפעולה קונסטרוקטיבית וארוכת טווח. אין שום דבר רע בתלבושת אחידה. קימה לכבוד המורה, היא דבר יפה, אבל איך יממשו אותה במציאות בה התלמידים לא נכנסים לכיתה והמורה נאלץ לאסוף אותם מן ההפסקה ולזרז אותם כעדר תועה אל הכיתות? אם לא תימצא העדיפות לשפר את שכר המורים ולא יפסיקו לקצץ בסמכויותיהם ולהעביר אותן לועדות, מפקחים ופקידי משרד החינוך, גם אלף קימות לא ישפרו את מעמד המורה. אם הורים מרבים היום להשתמש באופציית "המורה אידיוט", יש להניח שאין לכך תוצאות והשלכות שליליות על רווחתם ה"רגשית". אם המערכת תמצא בתוכה את האומץ להתייצב לצד המורים, לפעמים גם כנגד ההורים, היא תעשה בכך מהלך חינוכי חשוב. היא תלמד הורים סוררים שאנו חיים בחברה הירארכית והזכות/יכולת לשפוט ולהעריך אינטלקטואלית את בעלי המעמד ההירארכי אינה תמיד בידינו. גם אם אנו בטוחים שהשוטר שרשם לנו דו"ח תנועה הוא אויל אנלפבית, שום תועלת לא תצמח לנו מן המידע הזה ובודאי לא משחרורו לרשות הרבים. |
|
||||
|
||||
כמי שעוקב בעניין אחרי הדיון כאן, לטעמי, הבעיה אינה ב"אדיוטותם" של המורים, אלא באדישות ובעייפות החומר אותה הם משדרים ללא כל בושה. זו לדעתי המחלה הממארת של מערכת החינוך - בראש ובראשונה. דוגמא מהחיים - בני הולך לתוכנית למחוננים, במסגרתה הוא נעדר ליום אחד כל שבוע מבית הספר. ביקשנו ממחכנת הכיתה לעבוד איתנו על השלמת חומר הלימודים החסר. שרק ישלחו לנו מייל עם שיעורי הבית והנושאים שכוסו בכיתה. לא יותר. (מדובר בגילאים הצעירים של בית הספר היסודי). בקשתינו התקבלה באדישות תהומית. אם המורה הייתה מתרגזת מהדרישה, הייתי יודע שלפחות אכפת לה - אדם מתרגז ומפגין רגשות לגבי נושאים שחשובים לו. אבל נתקלנו פשוט בחוסר אכפתיות - "זה מה יש... שיסתדר לבד...מה, שאני אכתוב מייל כל שבוע?" בית הספר נכנס למגרת אופק חדש, כלומר למורים ניתנו שעות נוספות שיועדו בדיוק לנשאים אלו. ההרגשה שלנו היא שהמערכת כל כך מכווננת לתמוך בתלמידים החלשים, שאם היא נתקלת בתלמידים טובים, הנחת העבודה היא שיסתדרו לבד. מבדיקה שערכנו בפורומים באינטרנט בעניין, נראה כי תחושתינו הסובייקטיבית היא למעשה נחלת הכלל. |
|
||||
|
||||
מצבכם עוד בסדר. לי הורידו ציונים כדי ללמד אותי לקח - שלא אזלזל במורים. משום מה זה לא עבד. בסוף עזבתי את בית הספר והשלמתי את הלימודים לבד. על ה'חינוך' וויתרתי. |
|
||||
|
||||
אני מסכים איתך לגמרי בשתי נקודות מרכזיות: עניין ה"אדישות ועייפות החומר" של המורים ועניין "המערכת כל כך מכווננת לתמוך בתלמידים החלשים". באשר לשאר אני לא בטוח שאתה הולך בכיוון נכון. אני מקווה מאד שלא תכעס עליי אם אומר לך את דעתי. אני פשוט מכיר את הבעיה מן הצד השני. לדעתי עצם פנייתך למורה היתה טעות משתי סיבות. ראשית, אם מה שביקשת היה כל כך טריביאלי (ואפילו ליום אחד בשבוע) הרי שמורים היו שולחים את המידע המבוקש לכל התלמידים ולאו דוקא למקרים חריגים. שנית, אפילו אם נתעלם לרגע מעניין אדישות המורה וככה, חשוב לרגע על הצד שלו בעניין. יום אחד בשבוע, לוקחים לו את התלמידים הטובים ביותר ומשאירים אותו עם הפחות טובים ואח"כ עוד מבקשים ממנו עבודה נוספת. חשיבות התוכניות למחוננים ברורות מאליו. ילדים מחוננים מועדים להשתעמם מן העומק והקצב האיטי של הלימוד בכיתה. התלמיד המחונן עשוי ל"התנתק" מן התהליך החינוכי, ולעיתים גם לפתח הרגלים לא טובים (קריא הפרעה בכיתה). הסיפור שלך רק מדגים כמה מעט חשיבה מושקעת בתכנון המבנה החינוכי בכלל (לכל סוגי התלמידים). הרי מתבקש שהתוכניות למחוננים לא "יתחרו" במהלך החינוכי הנורמלי. כלומר יעסקו בנושאים שאינם נלמדים בשעות הלימוד הרגיל ולא יהיו באותו זמן כמוהן. עצתי לך, הנח למורה. הנחה את הילד שלך לבקש את השיעורים מחברים. הדבר רק יתרום לו ויחנך אותו לסדר ואחריות. יותר מכך, במיוחד מכיון שמדובר בכיתות הנמוכות של ביה"ס היסודי, הייתי מתעניין במיוחד אם הלימוד בתכנית המחוננים יוצר אצל הילד את העניין וההתלהבות הצפוייה. אם לא, הדבר עשוי להזיק לילד עוד יותר מאשר השעמום בכיתה הרגילה והייתי שוקל אפילו לוותר על התכנית לשנה הנוכחית. לפעמים כולנו מגזימים בחשיבות שיש לשיעור/פעילות/חוג מסויים שניתן לילד בגיל הרך. כדאי לקחת את הדברים בפרופורציה, להשתדל לא להגזים ב"מאמצים" ולקוות שגם אם כשלנו ולא "עשינו" כנדרש פה ושם, הילד ימצא את דרכו וידע לנצל את כישוריו במלואם. |
|
||||
|
||||
איך "ילדים מחוננים מועדים להשתעמם מן העומק והקצב האיטי של הלימוד בכיתה" מתיישב עם "כלומר יעסקו בנושאים שאינם נלמדים בשעות הלימוד הרגיל ו*לא יהיו באותו זמן כמוהן*"? |
|
||||
|
||||
זו שאלה של בחירת נושאי הלימוד בכיתת המחוננים. אפשרות אחת היא ללמד נושאים מתכנית הלימוד הרגילה, רק מהר יותר. אפשרות שנייה היא ללמד נושאים שאינם בתכנית הלימודים. מה עדיף לדעתך? כמובן ישנה גם השיטה ה"סובייטית" של הוצאת הילדים המחוננים כבר בגיל הרך וריכוזם בכיתות מחוננים. |
|
||||
|
||||
אני התייחסתי לעניין הזמנים ולא לעניין החומר. לעניין החומר, צריך לחשוב מהו המצב האופטימלי ולהסיק מסקנות אחורנית, לי נראה שהמצב האופטימלי הוא לימוד בקבוצה קטנה ככל האפשר (אך גדולה מ1), של תלמידים הקרובים ברמתם, וכך כל תלמיד לומד בקצב המותאם ביותר אליו. מכיוון שכך אני מוצא בכיתת מחוננים הגיון רב, ממילא, התלמידים מופרדים בשנים מאוחרות יותר, בעת החלוקה ל"הקבצות" או בעת הלמידה לבגרות. |
|
||||
|
||||
לחינוך אליטיסטי יש את המחירים שלו. אחד המחירים הוא דירדור המצב של המערכת החינוכית הנותרת לאחר הוצאת המחוננים. מחיר אחר הוא אטומיזציה של החברה וקשיי הסתגלות והשתלבות של המחוננים בסביבתם הרגילה. |
|
||||
|
||||
תוכניות המחוננים - לפחות בשלב הכיתות הנמוכות (היינו ג' וד') להן אנחנו נחשפנו - כלל אינן מתחרות בתוכנית הלימודים הרגילה. ההיפך הוא הנכון. הן בכוונה מנסות לאתר נושאים שאין להן כל קשר לתוכנית הלימודים הרגילה, מתוך כוונה לגרות את התלמידים ולפתוח בפניהם תחומי עניין חדשים - למשל, נושאים כגון הצפנה, רובוטיקה וכו'. לעניות דעתי, על המורים לשלוח את שיעורי הבית במייל לכלל התלמידים. אני יודע שבמספר בתי ספר בארץ קיים אפילו נוהל כזה. לעניין הערתך לגבי סדר ואחריות - הלוואי וזה היה כה פשוט, שבשיחת טלפון אחת ניתן היה להשיג את כל החומר. אולם לפחות בגילאים האלה צריך לבצע איסוף מידע ברמת השב''כ כדי לקבל תמונה שלמה. הבעיה אינה תמיד התלמיד המחונן, אלא בחבריו, שמה לעשות, הם לעיתים מרחפים כמוהו ולא רושמים או יודיעם להעביר את מה שצריך בצורה מסודרת. האירוניה היא שבית הספר מדבר על מצויינות בלימודים כמטרה חשובה, ועם זאת אינו נוקף אצבע כדי לתמוך בתלמידיו המצויינים. מן השפה ולחוץ. בניגוד מוחלט למערך התמיכה הקיים בתלמידים מתקשים, שיקבלו שעות פרטניות ודברים אחרים - המגיעים להם. האמן לי שלאור יחסה האדיש של המערכת גם אנחנו לא יוצאים מפרופורציות. אם להם לא אכפת, בוודאי שאנחנו לא נשתגע בעניין. שנה טובה |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |