בתשובה להאייל האלמוני, 09/02/09 13:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פשוט עלים צעירים, בתערובת (סלק, ארוגולה, רוקט..). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. ארוגולה ורוקט זה אותו דבר. 2. עלי הבייבי היא אחת התופעות המצערות בקולינריה הישראלית של השנים האחרונות. מסה חסרת טעם, ובזבוז של מים טובים שבסוף הולכים, באחוז ניכר, לפח. הם גרמו לי לשים לב פתאום שאפילו לחסה הפושטית דווקא יש שמינית קורטוב של טעם. 3. אבל הרוקט, הרוקט הנפלא והמסכן, שושנה של טעם בין חוחי הבייבי. מי עיני נשר לו ויראנו, מי לב חכם לו ויכירנו, וינקרנו מבין העשבים השוטים, ויתבע את עלבונו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בד''כ עלי הבייבי מכילים רוקט. בזמנו נהגתי לקנות ליד העבודה שקית עלי תינוקות ומידי פעם לחפון את תוכנה ולגרוס זאת בפי, כאילו הייתי כאחת העיזים. דבר זה עורר הרמות גבה וחיוכים כאשר לא הייתי לבדי במטבח. ניסיתי לעשות זאת עם חופן טהור של רוקט - זה לא היה זה. אגב, החתול שלי חובב רוקט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו אוכלות עלי תינוקות כדגני בוקר. עם חלב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו אוכלים תינוקות כדגני בוקר. אבל בלי חלב. זה לא כשר בשר עם חלב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתוב ''לא תבשל גדי בחלב אימו'' לא כתוב ''לא תטביל גדי בחלב טרי מהמקרר'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה, לדעתך, כתוב שלוש פעמים "לא תבשל גדי בחלב אמו?" סתם ככה כי לאלוהים התחשק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוה, כידוע, מקפיד על שלוש ארוחות ביום. בבוקר דגני טלה בחלב. בצהריים קרפצ'ו טלה במרינדת חומץ בלסמי עם שבבי כמהין. בערב צלעות כבש על הגריל. בתוספת פחמימות וירקות מוקפצים. ההדגש המשולש על האיסור לבישול בחלב אם נובע מסלידת האל היהודי מכיבוס חלבון מהחי כמנהג עדות אשכנז. מה שמוכיח כי המטבח המזרח-אירופי בחטא יסודו, ומנוגד למסורת ישראלה סבתא ממלכות יהודה ובית החשמונאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אברהם אבינו, עיראקי גאה במושגים של ימינו, הגיש לאורחיו עגל מבושל בחלב וחמאה. בתאבון! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אברהם אבינו א. חי לפני זמן מתן תורה. ב. הגיש להם קודם את הפיתות והחמאה1, ואז את העגל. ובהתחשב בעובדה שלוקח זמן עד שהעגל מוכן, כדאי להגיש לאורחים מנה ראשונה. 1 שסביר להניח שהיא לא מה שאנחנו קוראים "חמאה", אלא לבנה או משהו בסגנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. טורקי ולא עירקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אברם נולד באור כשדים, היא אורוך השומרית מצפון למפרץ הפרסי, עיראק של ימינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אברם נולד באור כשדים, היא אורפה הטורקית בואכה חרן - טורקיה של ימינו. לא ככה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לפי וויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אברהם הוא בנו של תרח, בנו של נחור, בנו של שרוג, בנו של רעו, בנו של פלג, בנו של עבר, בנו של שלח, בנו של ארפכשד, בנו של שם מאררט שבטורקיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיבה נחתה באררט כששם היה עליה, אביו נטע שם כרם ענבים, איך זה עושה את שם לשם מאררט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז, שם מאיפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגרסה העתיקה של סיפור המבול היא שומרית, אם כך גם שם הוא עיראקי כאברם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממקום אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומנם נאמר כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, אבל יש לשים לב לביאור של רש''י - בכיר הפרשנים של המקרא - לפסוק הראשון בבראשית. ממנו יוצא כי השתלשלות האירועים הכרונולוגית כן חשובה לתפישת העולם התנ''כית. מכאן עולה שאברהם אבינו כלל לא היה מודע לאיסור הרחוק יותר בזמן (רק לאחר יציאת מצרים) בקשר לבישולים ולנזידי בשר למיניהם. ממה שזוכרת הוא חויב רק בברית המילה לצאצאיו. חוצמזה שעגל חלב נחשב כבר במסופוטמיה כמעדן נחשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עגל חלב אינו עגל מבושל בחלב. הוא משהו לא מוסרי הרבה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו עגל חלב זה לא מה שהיה פעם... בזמן אברם ושרה היו העגלים יונקים מעטיני פרות הבשן תוך כדי שהבוקרים פורסים סטייק אנטריקוט מהבשר החי (ומיישנים תחת האוכף). היום הכל ממוכן בתעשיית הבשר. העגלים מוזנים בתערובת, ובהגיעם לגיל (ולמשקל) שאפשר מובלים לשחיטה כשרה במפעל. נעלמה הספונטניות וחדוות הקרניבוריות - אכלי כפי יכולתך. גם זנב לוויתן הוסר מתפריט העסקיות בעיר. מיתון וזה. אכן ימים קשים לחובבי בע''ח על האסכלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קשה לינוק כשפורסים ממך חתיכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילחוש, זה שם המשחק. הרדמה מקומית עד-דלא-ידע העגל אם נטלו ממנו נתח פילה או סינטה מהגב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש למאכל נוסף המועדף על הברמנית: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
HA, HA, HA, HAGGIS :-) קראתי איפשהו שהדבר הזה מהווה זוועה אמיתית לחיך זר, למרות חיבת המקומיים אליו. אבל מה לנו כי נלין על מנהגי הגויים? סביח כלהיט ישראלי אורבני, כלומר תפו"ד מבושל בפיתה (בין היתר), לא נשמע מפתה יותר.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביח "לא נשמע מפתה יותר"? הגזמת לגמרי, השוואה לא משכנעת. איכס! (ואנגלים וסקוטים גם אוכלים תפוחי אדמה בכל צורה אפשרית, אבל נראה לי שהרבה אנשים שאוכלים תפוחי אדמה, לא רק ישראלים, היו מרגישים גועל נפש מההאגיס) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שבאמת הגזמתי גוזם בהשוואת ההאגיס הפיכס לסתמיות הסביח... מתנצלת מעומק הקישקע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפו"ד בסביח הוא הברקה מקומית פה ושם (הסביח של עובדיה, קינג ג'ורג', תל אביב1). שלא כחציל וכביצה, הוא לא רכיב שאי אפשר בלעדיו, ושנמצא בכל מנת סביח בכל מקום. 1 בטח יש עוד. אבל מתוך 10-15 סביחיות שונות שאכלתי בהן, הוא היחיד שהיה לו תפו"ד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כבר התנצלתי בפני כבודו הסביח. נדמה לי שבמעוז העמבה בר"ג, תפו"ד הוא חלק אינטגרלי מהמנה. לא מוכנה להישבע (וגם לא לאכול את זה. אם כי השילוב בין חציל מטוגן/קלוי + ביצה קשה + מעטפת בצק, מוכר גם ממטבחים אחרים. למשל האיטלקי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במעוז העמבה המשפחתי שלנו, מעולם לא ראיתי תפו''א בסביח עד שבגרתי וקניתי סביח (מצוין) בפרישמן-דיזנגוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקת. שניים מתוך 10-15. לא ספרתי את פרישמן-דיזנגוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם עיקר הרושם שלי על נוכחות תפו"ד בסביח נבע מהצצה בדוכן בפרישמן בשכנות לפלאפל. כי ממול יש שווארמה עגל משובחה (לא להזמין משיפוד ההודו!). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה ממול? אני בקרייב על שווארמה מאז שסגרו את "התרבוש". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפרישמן פינת דיזי על הצד הצפוני (של פרישמן) ממול לסביח ולפלאפל. עוד שווארמות מצוינות (לפחות לטעמי) מהסוג הטורקי: 1.בקרליבך פינת החשמונאים, בסמוך לתחנת הדלק. 2.נחלת פינת יודהלוי. וגם 3.'כתר המזרח' הוותיקה באבן גבירול קרוב לפינת ז'בוטינסקי. למרות שהאחרונה עובדת על מתכון של הודו, אבל יש להם מרכיבים סודיים שנותנים טעם מיוחד. נדמה לי שמכניסים שם גם צנוברים לבשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשמתי לפני. 1 אכן מצוינת, אבל אני לא מגיעה הרבה לאזור הזה (אפשר לחשוב, עוד 3 דקות הליכה בכיוון מזרח...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכירות את ההרגשה הזאת של הימנעות מפעולה ישירה נוכח עצלות. מוטיב קבוע ומעצבן בחיים. גם מתוק. כי כאילו מה, אם נסתפק בביצה מקושקשת עם סלט לא נמלא את צרכי התזונה? [ובהקשר הקולינרי לאם ולרך הנולד: אם אנחנו נמצאות כבר על דיזנגוף שטראסה, למה לא נטופף מעדנות צפונה עד פינת שד' בן-גוריון, נשתה מיצי פירות וירקות לאחר בליסת פרי-ים בקונוסים מתוצרת http://www.rol.co.il/sites/goocha/newsclippings.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיצי פירות וירקות יש לנו בשפע בשינקין (ובבית, כל היום מכינים שייקים וקרטיבים ביתיים) - דווקא גוצ'ה זה רעיון טוב. בלי קשר, שימ/י לב שרוב המקומות לאחרונה הקטינו מנות והעלו מחירים. לא רק הפרילאנסרים בשטח העיתונות מפרפרים בניסיון להתפרנס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גרה במעוז העמבה. לא ראיתי שם אף פעם תפו''א. גם אין תפו''א כחלק מהסביח בדוכן ההראשון שקם, זה שבנגבה פינת הרוא''ה. אגב, מעניין, אבל ביחס לזה שהוא ממציא הקונספט, הסביח שלו הוא לא משהו, ועובד, עובדיה ודיזנגוף-פרישמן טובים ממנו בהרבה. אבל בסמבוסקים הוא מעולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה הולך לקרוא בכל מיני מקומות, כשהאייל כאן והנושא אינו דילה"ק? לחך הזר שלי, האגיז היה מעדן. אגב, בביקורי השני בסקוטלנד, ב-2002, בפעמיים שהוגש לי האגיז הוא היה רק המילוי (חלקי פנים של כבש טחונים עם שיבולת שועל). פעם אחת בצורת דייסה; פעם שנייה כשתי פרוסות מטוגנות של מעין נקניק רחב, בארוחת בוקר(!) ב-B&B. שש שנים קודם אכלתי את הדבר האמיתי (אותו דבר, בתוך קיבה של עז). הזכיר לי קובה, גם בצורה וגם בטעם. תפוד בתוך פיתה (עם תרד וגושפנקה של אייל שני): http://food.walla.co.il/?w=/919/1220269 ניסיתי, לא הברקת המאה אבל חביב כניסיון חד-פעמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטערת, אבל התיאור הפלסטי שלך רק מוסיף לתחושה הקשה. ומה זה דילה"ק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דילמת הקרונית [ויקיפדיה] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו סיבכת אותי יותר עם המושג 'דאונטולוגיה'. לא יפה ככה, לקראת סופשבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כל ההשתפכות שלי בתגובה הקודמת - עכשיו כשאני קורא אותה, זה באמת לא ברור מספיק - היתה סביב תושבות הקבע של הרוקט בין עלי הבייבי. לאכול חופן עלי רוקט, נטורל, זה כבר הארד-קור מדי גם לטעמי, וגם אני הייתי מעדיף לדלל אותו בבייביז חסרי טעם. רוקט הוא עשב תיבול למחצה, ובמיטבו עם חברים (ירקות מתוקים, קטניות, סלטי פחמימות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לא לצאת לגמרי שלילי - ב"קפה לואיז", הבשורה הקולינרית הכי מוצלחת בחיפה בעשור האחרון, מדגימים איך אפשר בכל זאת להפיק קצת חן מהבייבי בום. העלים עצמם - ואולי אני מדמיין? - רכים ונעימים בפה יותר מברוב המקומות. הוינגרט עדין, רק מעט חמיצות ומתיקות. ובעיקר, הוספת הצבע והטעם לעלים היא לא בעזרת עגבניות שרי - ירק מצוין, אבל לא אוהב עלים וסולד מוינגרט - אלא בעזרת קילופי גזר. וגם, במקום גרעינים מפזרים שם קטניות מונבטות. זה לא קריטי, אבל חביב מאוד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |