בתשובה להאייל האלמוני, 08/08/06 17:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז לאיזו אידיאולוגיה אתה מתכוון, בדיוק? מהי אותה אידיאולוגיה שלפיה אתה מחלק את העולם לשני חלקים זרים לחלוטין (אבל זו לא ראיה שחור-לבן, כמובן)? אם האזרח הזה הוא גבר לבן פרוטסטנטי והטרוסקסואל שתומך בבוש אז ארה"ב מאד חופשית בשבילו. אחרת הוא בבעיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האידיאולוגיה הדיקטטורית. וזאת לא ראיה בשחור לבן, משום שגם בין הדיקטטורות, יש רעות יותר ורעות פחות, וגם בין הדמוקרטיות יש טובות יותר וטובות פחות. בבעיה? הומוסקסואל שחור ובודהיסטי יהנה בארה"ב מיותר חרויות מאשר שיעי פרסי באיראן (שלא לדבר על הומוסקסואל נוצרי באיראן או אפילו על אישה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נלך לרגע לפסים אישיים: היכן לדעתך היית יותר חופשי - כאן או באיראן? ומי לדעתך יותר חופשי - אתה כאן, או אישה נואפת באיראן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברמה המהותית, קרי, יכולת השפעה על סוג המשטר תחתיו אני חי, אני לא חופשי יותר מכל אזרח איראני, אפגאני, או אמריקאי, לצורך העניין. ולפני שתדבר בשבח החירות בארץ, אני ממליץ לך לקרוא מה קורה למי שמנסה, רחמנא ליצלן, לנצל את החירות הזו באופן הנוגד את דעת המשטר(ה): (גילוי נאות: אחד העצורים הוא חבר טוב של חברה שלי, ונאלצנו להשאר עד עשר וחצי בלילה במגרש הרוסים עד שיואילו לשחררו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הגזמה ונסיון קיצוני ליצור מצג רלטוויסטי של דמיון, ואני מתפלא על כך שאתה טוען את הטענה המגוחכת הזו. באיראן ובאפגניסטן לא תעמוד לרשותך הזכות לפנות למוסד דמוי בג"ץ להגנה מפני מקרים של שרירות לב מצד רשויות המדינה (וזה לפני שדיברנו על ההבדל הכמותי). במדינת ישראל, גם אם הרשויות מתעמרות בך, אף אחד לא יעלים אותך לתא כלא שכוח אל בלי אפשרות לייצוג של עורך דין (אפילו לא במתקן 1391) כדי שתעלם בתהום הנשייה. נועם פדרמן, למשל, "עשה קריירה" מלעצבן את השלטון בישראל, והוא לא היחיד. במדינות שתיארת הוא לא היה זוכה לחופש שכזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה נעבור נושא-נושא: * "באיראן ובאפגניסטן לא תעמוד לרשותך הזכות לפנות למוסד דמוי בג"ץ להגנה מפני מקרים של שרירות לב מצד רשויות המדינה..." כשבג"ץ יועיל בטובו לשאול את משרד הבטחון משהו חוץ מ"כמה גבוה" כל פעם כשזה מבקש ממנו לקפוץ, נדבר. ראה למשל את התייחסות בג"ץ לנושא העינויים: * "במדינת ישראל, גם אם הרשויות מתעמרות בך, אף אחד לא יעלים אותך לתא כלא שכוח אל בלי אפשרות לייצוג של עורך דין..." ספר את זה לראזי פלאח: "לבקשת השב"כ והמשטרה, דבר המעצר נאסר לפרסום; הצו הוסר רק היום (ד'), לאחר 18 ימי מעצר, ולאחר שהפרשה התפרסמה בכלי תקשורת זרים." (דיון 2667) * "נועם פדרמן, למשל, "עשה קריירה" מלעצבן את השלטון בישראל, והוא לא היחיד. במדינות שתיארת הוא לא היה זוכה לחופש שכזה." גם שירין אבדי מאיראן "עושה קריירה" מלעצבן את השלטון, והיא זוכה ללא מעט חופש. ראה: http://nobelprize.org/nobel_prizes/peace/laureates/2... והשווה את תולדות הארגון המהפכני של נשות אפגאניסטן (http://www.rawa.org/rawa.html) עם תולדות "העולם הזה" בישראל (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9...). אבל זה כלל לא העניין. אני מדבר על "יכולת השפעה על סוג המשטר תחתיו אני חי", ואף אחד מהנושאים שהעלית לא רלוונטי לעניין הזה. אני שמח מאד שיש לי האפשרות להביע את חוסר שביעות רצוני מהשלטון בפומבי במדינת ישראל, אבל אני לא אסיר תודה. מדוע אתה מצפה ממני לכך? הרי שלא היית מצפה מעבד שאדונו מתנהג אליו בחביבות ובאדיבות להיות אסיר תודה אליו, אלא שינצל את המצב על מנת להשתחרר. לא היית מתרה בו שימנע מכך רק בגלל שיש אדונים רשעים יותר משלו. לממסד הישראלי יש אותו הכוח לשלוט בחיי שיש לממסד האיראני, הוא פשוט "נחמד יותר" ממנו, בשביל לתת לי את אשליית החופש, ולהמעיט את המוטיבציה שלי להתמרד כנגדו. מן הרגע שבו עברתי את קו הסיבולת והצטרפתי להפגנות שמאל רדיקלי, נתגלה לעיני הצד האפל של הממסד, הכולל אלימות בלתי סבירה של המשטרה כלפי מפגינים פציפיסטים ללא כל התגרות (אלא אם כן להיות שמאלני רדיקלי זו התגרות מתמדת בפני עצמה), תוך שימוש במג"ב, היס"מ, חיל פרשים ואף צה"ל, הפצת שקרים גסים בתקשורת הפופולרית ומעצרים בלתי מוצדקים אך ורק לצורך פיזור הפגנות. דרך אגב, השב"כ מבצע מעקב קבוע אחרי פעילי שמאל רדיקליים וגורם לעיקובם ב_צאתם_ מהארץ. את הצלחת שיטות השליטה של הממסד ניתן לראות בגיבוי הסוחף שנותנים ארגוני "שמאל" מתונים והתקשורת הפופולרית לאלימות המשטרה, לעיתים תוך בקשה פעילה מהמשטרה "להציל" אותם מ"הפרובוקטורים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תבין, השב"כ לא באמת רוצה לגרום ל*עיכובים* של אנשי שמאל קיצוני בצאתם מהארץ - חשוב לו שהם ייצאו כדי לראות כמה כסף הם מקבלים מהמפעיל בחו"ל, ואולי לתת להם הצעה נגדית, הבעיה היחידה היא שבדיוק נגמר הדלק בטוסטוס של השליח עם האישור... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה נעבור נושא-נושא: "כשבג"ץ יועיל (כך במקור) בטובו לשאול את משרד הבטחון משהו חוץ מ"כמה גבוה" כל פעם כשזה מבקש ממנו לקפוץ, נדבר. ראה למשל את התייחסות בג"ץ לנושא העינויים:" בג"ץ מואיל בטובו לשקול את טובת הציבור מול זכויות הנחקר. כשחוקרי שב"כ הרגו בחקירתם נחקר, הם נחקרו בעצמם, הועמדו לדין, ונשלחו לכלא. הם התמרמרו על כך וחשו שלא מגבים אותם, אבל הם עדיין נתונים לביקורת משפטית. ספר לי על העמדה לדין של חוקרים על הריגת נחקר במדינה טוטליטרית. "ספר את זה לראזי פלאח:" ראזי פאלח *זכה* לייצוג משפטי ובית המשפט אישר, במשך פרק זמן מסוים, את הטיעונים למניעת חשיפת דבר המעצר, אבל אחר כך דחה אותם. האם במדינה אחרת היה זוכה לאותו יצוג משפטי, ולאפשרות לעמוד בפני בית דין שאינו כפוף לרשות המבצעת, או ל"מועצה רוחנית"? "גם שירין אבדי מאיראן "עושה קריירה" מלעצבן את השלטון, והיא זוכה ללא מעט חופש" התמזל מזלה של שירין אבדי להיות היוצאת מן הכלל, המעידה על הכלל. "והשווה את תולדות הארגון המהפכני של נשות אפגאניסטן, (http://www.rawa.org/rawa.html) עם תולדות "העולם הזה" בישראל." אשריינו שהתקדמנו קצת מאז שנות החמישים והפרשיה העגומה של העיתון "רימון" והשימוש הפוליטי שנעשה אז בזרועות הביטחון. היית יכול גם להביא את פרשת טוביאנסקי, אבל זה בדיוק ההבדל - במדינת ישראל התעצבה דמוקרטיה ליברלית שמכילה יותר ויותר מנגנונים אשר מונעים תופעות שכאלו. כשמעכבים פעילי שמאל בנמל התעופה בן גוריון, אז כל המדינה שומעת על זה (דמיין קישור למאמר ב"הארץ"). השלטון לא יכול להסתיר את זה, וגם כאשר מצותתים למסנג'ר של מרדכי ואנונו, זה מגיע בסופו של דבר לעיתונות ולדיון ציבורי ער. כשאתה כותב "יכולת השפעה על סוג המשטר תחתיו אני חי" למה אתה מתכוון? סוג המשטר הנהוג במדינת ישראל הוא דמוקרטיה, והיא בהחלט עומדת בקריטריונים להיקרא כזו. האם אתה מדבר על האפשרות להפוך את מדינת ישראל לדיקטטורה? לאנרכיה? לא תודה. לא רוצה, ואפעל בכל הכוח שאפשרות כזו תימנע ממך, במסגרת ההשקפה של דמוקרטיה מתגוננת. אם לשם אתה הולך, אז כן, אתה חורג מגבולות הגזרה, ואני לא רוצה לאפשר לך לעשות זאת. "לממסד הישראלי יש אותו הכוח לשלוט בחיי שיש לממסד האיראני, הוא פשוט "נחמד יותר" ממנו, בשביל לתת לי את אשליית החופש". זה *בדיוק* ההבדל. ההבדל הכמותי *יוצר* את ההבדל האיכותי, אחרת אתה נגרר (כמו שאתה נגרר עד כה) לאותו רלטוויזם זול שאליו כיוונתי. אם אתה רוצה שאני אסכים איתך שאין חופש מלא במדינת ישראל אז כן, אני מסכים איתך, אבל אין חופש מלא באף מסגרת מדינתית (רק באנרכיה, אבל שם ממילא אין לך אפשרות למצות את החופש הזה, שכן שם כל דאלים גבר), והמצב בישראל הוא בהחלט משביע רצון מבחינה זו. כל מדינה בנויה על שלטון בחיי האזרחים, על ידי חוקים, ורשויות אכיפה אשר להן הסמכות לאכוף את אותם חוקים, ולהם המונופול על השימוש באלימות. אבל בדמוקרטיה הישראלית (ובדמוקרטיות אחרות), כמו שכתבתי, ישנם את אותם מנגנונים אשר בעזרתם האזרח יכול להתגונן נגד שרירות לב השלטון. איזו כתובת יש ל"פעיל שמאל רדיקלי" באיראן? אני בדרך כלל לא נוטה להתייחס לגופם של מגיבים, אבל אני באמת תוהה מה עובר עליך. נתקלתי לאחרונה בתגובה ישנה שלך, שהביעה דעות הפוכות לגמרי, ואני זוכר תגובות מוקדמות עוד יותר אשר הציגו קו שאפשר לקרוא לו "מרכזי" יותר. אני תוהה באמת מה עובר עליך? מה פירוש התנודות הקיצוניות הללו במשך פרק זמן של ארבע-חמש שנים? האם אתה עד כדי כך נוח להשפעה? אני מצטער, אבל לא נראה לי הגיוני שאדם יהפוך את השקפותיו בצורה כל כך קיצונית בפרק זמן כל כך קצר. משהו מוזר כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אבל לא נראה לי הגיוני שאדם יהפוך את השקפותיו בצורה כל כך קיצונית בפרק זמן כל כך קצר''. גם אהרון שבתאי, למשל, הפך את אורו מבגיניזם כבד לשמאלנות רדיקלית תוך שנים אחדות מאוד, כשהחליף את זיוה שלו בטניה ריינהרט. קורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*ע*ורו, כמובן. אבוי לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי הגון במיוחד לדון עם מגיב אלמוני לגופו של מגיב מזוהה לכן לא אמשיך את הפתיל איתך מעבר לתגובה זו, אבל אציין שדיברתי לא על חילוף אחד אלא על לפחות שני שינויי כיוון (pun intended). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי ששבתאי מגיב כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל תגובה 31106 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בג"ץ מואיל בטובו לשקול את טובת הציבור מול זכויות הנחקר. כשחוקרי שב"כ הרגו בחקירתם נחקר, הם נחקרו בעצמם, הועמדו לדין, ונשלחו לכלא. הם התמרמרו על כך וחשו שלא מגבים אותם, אבל הם עדיין נתונים לביקורת משפטית." כשכמה ש"גים עברו את הגבול וגרמו להריגת אסיר, הם הועמדו לדין על כך. ובכל זאת, כל עוד לא יעשו פאדיחות, העינויים ממשיכים. "ראזי פאלח *זכה* לייצוג משפטי ובית המשפט אישר, במשך פרק זמן מסוים, את הטיעונים למניעת חשיפת דבר המעצר, אבל אחר כך דחה אותם." ראזי פלאח _לא_ זכה לייצוג משפטי לאורך שלושה שבועות לפחות, כמו כן נמנע ממנו ליצור קשר עם כל אדם אחר. עצם מעצרו הוחבא מהציבור, עד שעיתון "הארץ" עלה על כך ועתר שיסירו את צו איסור הפרסום. לולא היו לו חברים רבים ברחבי העולם בתחום הגיאוגרפיה, ספק אם היינו שומעים עליו בכלל. ראה: ו: ומה נעשה בשביל למנוע הישנות המקרה? דבר לא נעשה. החטיפות של השב"כ ממשיכות. "כשמעכבים פעילי שמאל בנמל התעופה בן גוריון, אז כל המדינה שומעת על זה (דמיין קישור למאמר ב"הארץ"). השלטון לא יכול להסתיר את זה, וגם כאשר מצותתים למסנג'ר של מרדכי ואנונו, זה מגיע בסופו של דבר לעיתונות ולדיון ציבורי ער." ולמרות הדיון הציבורי ה"ער," דבר לא נעשה, והעיכובים נמשכים. אתה מצליח לזהות את התבנית? השב"כ והמשטרה עושים דברים חמורים ובלתי ראויים, המתאימים למשטרים אפלים יותר. הם עושים מאמצים לא מבוטלים כדי למנוע מהציבור לדעת עליהם. אבל כאשר מתגלה משהו, במקום לפעול כבמשטר טוטליטרי, ולטייח באלימות, הם נוקטים בשיטה יותר מתוחכמת, שגורמת לפחות התנגדות: הם מכים על חזם, אומרים "פויה," אולי מענישים כמה סוכני ממשל זוטרים, וחזורים לעיסוקיהם. לחלק ניכר מהציבור זה גורם לתחושה של חופש, למרות שהכוח נמצא אצל אותם גורמים דכאנים שהיו קיימים גם אצל סטאלין. "כשאתה כותב "יכולת השפעה על סוג המשטר תחתיו אני חי" למה אתה מתכוון? סוג המשטר הנהוג במדינת ישראל הוא דמוקרטיה, והיא בהחלט עומדת בקריטריונים להיקרא כזו. האם אתה מדבר על האפשרות להפוך את מדינת ישראל לדיקטטורה? לאנרכיה? לא תודה. לא רוצה, ואפעל בכל הכוח שאפשרות כזו תימנע ממך, במסגרת ההשקפה של דמוקרטיה מתגוננת. אם לשם אתה הולך, אז כן, אתה חורג מגבולות הגזרה, ואני לא רוצה לאפשר לך לעשות זאת." סוג המשטר הנהוג בישראל מתקרא "דמוקרטיה," קרי, שלטון העם. בפועל, סוג המשטר בישראל הוא אוליגרכי להפליא, ודרך ההשפעה היחידה החוקית שניתנת לאדם היא דרך פתק בקלפי (ראה תגובה 375221 כמו גם הדיון שהתפתח אחריה על מנת לקרוא את עמדתי בנושא "השפעה" זו) או דרך עתירות לביהמ"ש, שם הם עומדים לרוב מול עו"ד עשיר ושופט השייך למעמד השליט. הם גם יכולים, תיאורטית, להבחר לכנסת ולנסות להשפיע דרכה, כפי שעשה אורי אבנרי. (את הצלחתו אפשר לשפוט ע"י השוואת טענותיו על המשטר בישראל לזהותו כיום) לא הייתי קורא לזה שלטון העם. כיצד מבסס המשטר הזה את שליטתו בעם? ע"י מנגנונים שונים של דיכוי. דיכוי נשים, דיכוי ערבים, דיכוי הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים, דיכוי העניים, דיכוי המזרחיים, וכמובן דיכוי אוייבים מוצהרים של המשטר, משמאל ומימין, תוך יצירת נרטיב מיינסטרימי חזק, הנוח לממסד, והשואב אליו את רוב האוכלוסיה. אני לא חושב שבלתי-ראוי להתנגד למשטר הזה, ואני לא חושב שראוי להתעלם מהאלימות הבלתי-פרופורציונאלית, הפצת השקרים וההסתה שהממסד מפעיל כלפי מי שסוטה מהמיינסטרים. מחר גם אתה תכעיס איזה אדם בכיר במשטר, או תגלה שאתה נמשך לגברים, או תאבד את הפרנסה שלך, או תצטרף לארגון שמאלני מדי, או שיאשימו אותך בדבר בגידה שלא עשית, ותראה כיצד המשטרה הופכת ממגן למדכא, כיצד הסביבה החברתית שלך מתרחקת ממך, כיצד אותו חופש ליברלי שהיית מוכן לחרף נפשך בשבילו נעלם כלא היה. אני רוצה לחזור לדימוי העבד שאדונו נחמד אליו. מה הבעיה במצב זה? הבעיה היא שלאדון יש עדיין את כל הכוח. אם העבד לא ימצא חן בעיני האדון, חיש-קל הוא יכול להיות לא נחמד, אלים, ברוטלי, ואכזרי, והכל יהיה לגיטימי לחלוטין, תחת משטר העבדות. חופש אמיתי הוא לא פריבילגיה שמקבלים ממישהו, אלא זכות בסיסית ויסודית. כל עוד אנו חיים במשטר שחושב אחרת, ושיכול לאכוף חשיבה זו, הרי שאיננו חופשיים, ולא משנה אם אנחנו בשוויץ או בצפון קוריאה. לסיום, אם יותר לי, אוסיף סיפור משפחתי. לפני מספר שנים, בשעה שתיים לפנות בוקר, התעוררה אמי לקול דפיקות חזקות בדלת. כשפתחה את הדלת, גילתה שם כחצי-תריסר שוטרים, ובראשם נציג של משטרת ההגירה. מהר מאד הם גילו שאמי לא מעסיקה ולא העסיקה עובד זר בלתי חוקי, ולכן עזבו; אבל על הצו שבו השתמשו לא היה כל פירוט, אלא חתימה של שופט. כלומר, הצוות הזה של משטרת ההגירה הלך לשופט, טען טענות כלשהן, וקיבל צו ריק לביצוע כל חיפוש שהוא בביתה של אמי. בשרירות לב יכלו השוטרים להפוך את כל ביתה, ולהרסו לחלוטין, והיא לא הייתה מקבלת כל סעד משפטי, שכן לשוטרים היה צו חוקי משופט. זו בעצם הנקודה העיקרית כאן: שרירות הלב. בשרירות לב יכולים להחליט שאתה לא בסדר, ומרגע שזה קרה, אתה חי בעולם שונה לחלוטין. יכולים לחטוף אותך מבלי להגיד לאיש, לעשות לך כפי שירצו, והכל תחת התירוץ הנוח של "סיבות בטחוניות." *** לשאלות שהעלית בסוף ההוסעה שלך אני לא מתכוון להשיב בפומבי. אם יש לך עניין בעובר עלי, אתה מוזמן לשלוח דואל, כפי שעשו אחרים. זו חוצפה שאין כדוגמתה להשתמש בשיח של דאגה לשלומי על מנת להטיל ספק בלגיטימיות שלי כבר-שיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשים, ערבים... ניחא. אבל מה יש למעמד השליט נגד הומוסקסואלים דווקא? הם לא נפוצים בקירבו באותה המידה? --- <צ> "חופש אמיתי הוא לא פריבילגיה שמקבלים ממישהו, אלא זכות בסיסית ויסודית" </צ> כאן אתה בעצם אומר שזו לא פריבילגיה שמקבלים מאדם, אלא פריבילגיה שמקבלים מהשמיים, או יש מאין, או איך שתבחר לנסח את זה. זו שטות. החירות היחידית שאתה נולד איתה היא החירות לרעוב, לקפוא או להטרף. כל חירות אחרת נקנית בזיעה ודם, שלך או של הרואים בעצמם קרוביך. --- סיפור קורע לב, זה של אמא שלך. שער בנפשך, אם תוכל, עד כמה יותר טרגי הוא היה אלמלא היו זקוקים אותם שוטרים, שופטים וכו' לתת בפני מאן דהו את הדין. בלי אותה משטרה, יכולתי לפרוץ לדירה של אמא שלך, ולענות אותה בכל מיני צורות זוועתיות, עד שתגלה לי מה היא עשתה עם הבן/הכלב/האופניים שלי. אף אחד כאן לא נהנה לתת בידי המשטרה, הממשלה, הכנסת, בתי המשפט וכו' את הכוח שנתנו להם. זה נעשה בגלל שהאלטרנטיבות גרועות יותר. אם אין לך אלטרנטיבה להציע - בקווים כלליים! - אתה לא עושה כלום. --- ופעם אחת אחר... נוספת: שרירות הלב של השוטרים לא תעלם כשתפרק את המשטרה. אתה לא תיקח מהם את הכוח שלהם, אתה פשוט תיתן כוח זהה לכולם. כל אחד יוכל להתפרץ אליך הביתה באמצע הלילה. כל אחד יוכל לחטוף אותך מבלי להגיד לאיש. כלומר, אלא אם יקומו התאגדויות חדשות של הגנה הדדית. במה הן תהיינה שונות מה"משטרה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא הממסד הישראלי שמתנכל להומואים, אנארכיסטים, או כל קבוצה אחרת שתבחר להציג, אלו (חלק מ)האנשים שמרכיבים אותו. לולא דאגו אותם אנשים למעמדם בתוך הממסד, כנראה שהם היו פחות מרוסנים בפריקת יצריהם האלימים על השנואים עליהם. בישראל הממסד מרסן את האלימות, באיראן הוא מארגן אותה. זה לא הבדל זניח. דרך אגב, אתה מגדיר את עצמך כאנרכיסט, אבל זו הגדרה מאוד רחבה. איזה סוג של משטר אתה רוצה לראות כאן? כשמישהו תופס רוצח, גנב או אנס, מה אמורים לעשות איתם? מה יהיה העונש הראוי לגנב, ומה יחשב להתעללות בעצור, דבר שיאלץ אותך להחלץ לעזרתו נגד לוכדו? מי יחליט על הכללים, ואיך? אם אתה פשוט רואה במשטרים המערביים ניסיונות לא-מוצלחים *בכיוון הנכון*, מה שהופך את השאלות שבפסקה הקודמת ללא מעניינות, הסבר לי בבקשה במה תורמת הגדרתך כ"אנרכיסט" להצגה של השקפותיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו רצח, גנב או אנס צריך לשאול למה הוא עשה את זה (סביר להניח שהציונים אשמים) ולמצוא פתרון יצירתי (בלי לקמץ בדמיון) לשורש הבעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם יש באותו רגע מחסור בדלק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדמיון יכול להתגבר גם על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואללה, כשאני חושב על זה, הגנב את העונש שלו כבר קיבל. ברגע בלתי צפוי המשקל של המטבעות שלי בכיס שלו יפיל לו את המכנסיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה את ההודעה הזו באיחור של שבוע, ודי חבל לי שכליל לא השיב לה. מאוד מסקרן אותי להבין מה בעצם פירוש ה''אנרכיזם'' שעליו הוא מדבר (מבלי שאצטרך לקרוא לשם כך מאמרים באתרי אנרכיזם למיניהם) ואם מדובר על ''משטר'' שמתבסס על ההנחה שכל בני האדם נחמדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשקפות האנרכיסטיות אינן מתבססות על ההנחה שכל בני האדם נחמדים. הנחת הנחמדות, או "האנארכיסטים אומרים שיצר לב האדם הוא טוב..." - זוהי אמירת-שוק, בערך כמו האמירה - "אבולוציה? אה, זה שהאדם יצא מהקוף...". קשה לדבר על "אנרכיזם" אחד, אבל כללית האנרכיזם רואה את טבע האדם כמושפע גנטית וחברתית, וסבור כי צורות השלטון הקיימות משפיעות באופן בלתי חיובי הן על השולטים והן על הנתונים למרותם (משחית לגבי השולטים ומעודד פאסיביות ואי-פיתוח שיפוט מוסרי אצל הנשלטים). בניגוד לאמונת השוק, האנרכיזם גם אינו דוגל ב"איש הישר בעיניו יעשה", כולל מצב בו כל איש שהדבר ישר בעיניו יכול להסתובב ברחוב עם אקדח ולהרוג אנשים. רוב הגישות האנרכיסטיות דוגלות בכך שהחברה האנושית תהיה מאורגנת בתאים קטנים, מקומיים, המאפשרים שמירה על דמוקרטיה ישירה - להבדיל ממדינות, המתבססות על צורות שונות של דמוקרטיה ייצוגית. מנקודת הראות שלנו דהיום, צורת חיים כזאת היא כנראה בלתי אפשרית - אבל נתקיימה באזורי עולם שונים ובמידה סבירה של הצלחה. סבורים כי כך היה, בין השאר, למשל, בחברות האסקימואיות, שחיו כך לאורך דורות רבים לפני בוא האדם הלבן. לפי הנטען הם חיו ללא שלטון ריכוזי, בקבוצות קטנות שהניהול והמשפט בהן היו התנדבותיים, והדבר לא עורר ביניהם מאבקי כוח ולא עימותים טריטוריאליים (בניגוד לאינדיאנים, למשל, אם לדבר על חברות שלא היו רחוקות מדי, גיאוגרפית). ואם שטויות דיברתי, דובי מוזמן לתקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק מכיוון שיש צורות שונות לראות את "ה"אנרכיזם, רציתי שכליל יפרט את ההשקפה שלו. לא טענתי לרגע שהאנרכיזם דוגל ב"איש הישר בעיניו יעשה". לא מזמן קראתי ב"ישראלי" (עיתון הרכבת) תיאור של "תא אנרכיסטי", שנראה לי שגבל בפארודיה. לצערי אין לי את הכתבה יותר (וממילא היא הייתה קצרה ושטחית) אבל הצטיירה ממנה תפיסה של "איש הישר בעיניו יעשה כי אנחנו מעט אנשים ואפשר לסמוך על כולם שהם בסדר". אם אתה אומר שאנרכיה היא דמוקרטיה "ישירה", אתה בעצם טוען שיש מושג כלשהו של כפייה וסנקציות "ממוסדות" ("שתית חלב בלי רשות? נשים לך פשפשים במיטה!"). זו גישה מעניינת (אם כי כפי שאתה אומר, כנראה בלתי אפשרית בימינו) - אבל מקננת בי התחושה שלא אליה כליל מתכוון. וכמובן, בהקשר הפרקטי של העימות הנוכחי, לא ברור לי האם חתירה לאנרכיה במדינת ישראל (שפירושה, אני מניח, ביטול של צה"ל) לא תגרום ל"מחיקתה מן המפה" סטייל אחמדינג'אד (דבר שיהיה כרוך בהרג לא קטן של ישראלים, דומני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת מעניין לחכות למה שכליל יאמר על ההשקפה האישית שלו, ומכל מקום, נראה לי שלו האנרכיזם היה יכול לעבוד - וכאמור הוא איננו יכול, אבל לו היה יכול - זה היה צריך לקרות אך ורק במסגרת שינוי עולמי כללי ותוך אותו פרק זמן בכל העולם, ולא כאי בודד במדינה מסויימת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה חי בערבות הקרח על סף הקיום אתה באמת פטור מבעיות טריטוריאליות. במקומות נחשקים יותר שום קהילה קטנה לא תעמוד כנגד ציבור גדול ומאורגן שקרוי מדינה. זה נכון כבר כמה אלפי שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אמרתי בתגובה 403502 ובתגובה 403504 - בלתי אפשרי. אבל איכשהו, תחושתי היא שדבריך באים לא כל כך מהתעמקות באנרכיזם-כן-או-לא אלא אולי, הממ, משנאת ימין אל השמאל ואל כליליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שכל האיילים האלמוניים נראים לי אותו דבר, זה כמו קווקזים וסינים? אולי אתה מזהה את האלמוני שלו הגבת בקלות, ודווקא ביני לבין אלכסנדרוביץ' קשה לך להבדיל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה הגישות האלו אומרות על יחסים בין אותם תאים קטנים[*]? מה נעשה כשחבר לשעבר בתא שלנו, בחור אלים שאפילו ילדיו שונאים, יחטוף את אחד מהם וימצא מחסה אצל התא השכן, שבו היחס שהוא עתיד לקבל הוא, מבחינתנו, מתחת לכל ביקורת? מה הגישות האלו אומרות על גירוש התא השכן מאדמותיו? שעבוד אנשיו? כפייה דתית? הטלת שפכים במורד הנהר? "מנקודת הראות שלנו דהיום, צורת חיים כזאת היא כנראה בלתי אפשרית" - כל השאלות מלאות התוכחה הופנו, כמובן, לאוחזים בדיעות הנ"ל, ולא אליך, המערער על ישימותן. ----- [*] מה זה "קטנים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שנת לילה טובה, אני תוהה - מהי בעצם ה"הצלחה" של החברות האסקימואיות המדוברות? מהם המדדים? המדד היחיד שאני מצליח לראות בבירור מההודעה שלך הוא "אין מאבקי כוח ועימותים טריטוריאליים בין תאים שונים". זה עדיין לא אומר כלום לגבי מה קורה בתוך התא עצמו והאם אין שם את הבריון האנרכיסטי הקלאסי שמרביץ לכולם ולוקח להם את האוכל (ויש גם את הבעיה הבין-תאית שדורפל הזכיר, אבל אני מניח שבזה מטפל לרוב המרחק הגיאוגרפי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלפי פעמים ניסו האסקימו לצאת למאבקי כוח טריטוריאליים, אבל אחרי כמה ניסיונות כושלים לבוסס בשלג בנעליים מהשנה שעברה, החליטו שזה לא שווה את זה. וברצינות - תרבות "קפואה" שכזו, הרי יותר משתלם לה לשמור על עקרונות של צמצום ומיקוד - איגלו ובתוכו אש. מה יעשו ב"מרחב מחיה"? מה ישימו בו? חקלאות אין שם, עדרים גדולים אין שם, ומרחבי צייד הם לא מושג רלוונטי במקום שבו חופרים חור בשלג וממתינים לזרם שיביא לשם דגים. מקסימום צריכים קצת מרפסת לזרוק לשם את הזקנים ובעלי הערמונית המדולדלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... תודה, אבל שאלתי מה המדדים שלפיהם קובעים שהתרבות הזו היא ''הצלחה'' פרט למדד של ''אין מאבקי כוח טריטוריאליים'', שהסברת יפה מדוע בו הם מצליחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן עניתי יותר ל תגובה 403502 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בנושא הזה אני משועשעת יותר ממי שקמו נגדך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין מחכה לתגובה שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמפקד במשטרה, מגובה ע''י מחלקות שלמות של שוטרי יס''מ ירושלים (שנראים, אגב, כמו חברים חמושים בכנופיית אופנועני סוזוקי, ולא כמו שוטרים) ושל שוטרי מג''ב, כמו גם בחיילי צה''ל, כדי לדכא משמרת מחאה של קווירים אנרכיסטים, אני רואה פה פעולה ממסדית, לא כמה ''עשבים שוטים.'' בישראל הממסד מרסן אלימות מסויימת, ומעודד אלימות אחרת, כמו גם באיראן. אין לי תשובות פשוטות לשאלותיך לגבי האנרכיזם. אני יכול רק לומר לך שעצם השיח הזה של להלחם בפשע ע''י תפיסה של ''חטא ועונש'' לא נראית לי סבירה, ומביאה ליותר צרות מכפי שהיא פותרת. אשר לסוג המשטר שאני רוצה לראות כאן, אני לא בטוח עדיין. סביר להניח שמדובר בפדרציה של קהילות אוטונומיות ושוויוניות, אבל לא גיבשתי את ראיית העולם שלי, וייקח זמן עד שאוכל לעשות זאת. אני לא חושב שהמשטרים המערביים הם נסיונות לא-מוצלחים בכיוון הנכון. אני חושב שהם נסיונות מאד מוצלחים בכיוון הלא-נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעדר מהמשפט הראשון הפועל. אפשר גם תשובות מורכבות. מי דיבר על חטא ועונש דווקא? שאלתי מי יחליט על דרך הפעולה הנכונה - תהיה אשר תהיה. ואלו שלא מסכימים איתה, מה הם אמורים לעשות? אם אני מחליט להלחם בפשע עם עונש מוות ללא משפט, אתה לא תסכים לזה. מה תעשה בנידון? איך תעצור אותי? איך תעצור את החבר'ה שמסכימים איתי על דרך הפעולה הזאת? מי ישמור על האוטונומיה של הקהילות האלו? מי ידאג שהן כולן שיוויוניות? מי ישמור על כללי המשחק בניהן ובתוכן? אם כך, ענה בבקשה לשאלות הקודמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. צריך להיות: כשמפקד במשטרה, מגובה ע"י מחלקות שלמות של שוטרי יס"מ ירושלים (שנראים, אגב, כמו חברים חמושים בכנופיית אופנועני סוזוקי, ולא כמו שוטרים) ושל שוטרי מג"ב, כמו גם בחיילי צה"ל, מדכא משמרת מחאה של קווירים אנרכיסטים, אני רואה פה פעולה ממסדית, לא כמה "עשבים שוטים." אלה שאלות מורכבות מדי לשיחה באייל, מה גם שאני מתחבט בהן בעצמי ללא תשובה ברורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, להיות אנרכיסט בלי תשובה לשאלות האלו, זה כמו להיות קתולי שלא מאמין בישו. זה בלב העניין. לראות בממסד סכנה, זה ממש לא יחודי לאנרכיסטים. קשר בבקשה שוב לכתבה על אותה הפגנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי משווה את זה יותר לכופר בקתוליות שעוד לא מצא את דרכו, אף על פי שיש לו תחושות ואינטואיציות. אני כאן בשבילך: http://www.gogay.co.il/today/files/5088.asp |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה לא מתאימה. אתה טוען ''המשטר הנוכחי איננו הרע במיעוטו.'' אתה מנסה לחזק את הטענה הזאת עם הטענה ''המשטר הנוכחי רע.'' אתה אמור לחזק אותה עם הטענה ''הרי דוגמה למשטר שיהיה רע פחות.'' אתה לא עושה את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שאין לי מנוס מלתת לך תמונה של החברה האנרכיסטית שאני רואה לעיני רוחי. הפתרון הפשוט הוא לשלוח אותך לשו"ת בנושא כגון: ייקח לי יותר זמן לתת תשובה אישית מנומקת. לכך תאלץ להמתין מספר ימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח לא חותם על כל הדברים הכתובים שם ללא הסתייגויות. עדיף שתודיע לי מראש מהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלחתי אותך לשם כדי שתראה דוגמה לאיך אנשים רואים חברה אנרכיסטית, על מנת שתוכל להעביר את הזמן. כפי שאמרתי, עוד מספר ימים אתן לך תשובה משלי, ואז נוכל לדון עליה ברצינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל כך הרבה מילים בכדי להגיד כל כך מעט. הם כל הזמן מתחמקים מלהודות שהחברה שהם יבנו תזדקק לבדיוק אותם המוסדות שיש בנוכחית. איך הם עושים את זה? בחוסר אלגנטיות. הם מדברים על "בתי משפט" במקום על בתי משפט, ועל "משטרה" במקום על משטרה. כל הכבוד באמת... הכל מבוסס על ההנחה שאחוז גדול מספיק מבני האדם הם מוסריים דיים מיסודם. חה! ושאנשים מסוגלים להגיע לכדי הסכמה. שסכסוך בין שני אנשים יוכרע, על ידי אנשים שמכירים אותם ושיודעים שהם עומדים להמשיך לחיות ממש לידם אחרי המשפט. שבחבר מושבעים משוחד שכזה יהיה קונצנזוס מספק להחלטה. חה חה! השחיתות שיש היום, נגיד במוסדות הציבוריים בסקנדינביה, זה שום-כלום לעומת התככנות הגועשת שתיווצר בקהילה קטנה כזאת, שבה כל אחד הוא השריף והשופט, אחרי הפעם הראשונה שמישהו ישמיע מוסיקה חזק מדי מבחינת השכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכלל הראשון והבסיסי ביותר של דיונים מהסוג הזה: אל תיכנס לאתרים שאנשים מפנים אותך אליהם כשאתה מבקש מהם לפרט את עמדתם. זה לא נגמר טוב אף פעם, ואתה קורא הרבה יותר מלל מיותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. אני מפנה אנשים ל- http://www.haayal.co.il בכל פעם ששואלים אותי משהו על העמדות שלי, ואף אחד עוד לא התלונן על מלל מיותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי איזו עמותה של אנשים יפים שמחרימים (החרימו? אינני יודע אם הם עוד קיימים) שימוש בכסף לטובת סחר חליפין. די מהר הם נאלצו להכניס "נקודות זכות" למחזור כדי להסתדר. למיטב ידיעתי זה היה נסיון אמיתי להלחם בקפיטליזם החזירי ולא תרגיל חובבני בהעלמת הכנסות. יש לי הרגשה עמומה שברקת תוכל להוסיף פרטים אם מישהו יבקש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''קהילות חרוזים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... לא ביקשת. בכל זאת - קהילת מחרוזת: http://www.bdidut.com/consume/lets-macrozet.htm ובני דודיה, קהילת סינקופה: http://www.syncopa.org.il/ ואתר אגורה: http://www.agora.co.il/ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי קהילת מחרוזת נשמעים כמו אולטרה-קפיטליסטים, בסגנון "אטלנטיס" של איין ראנד, שפשוט לא מרוצים מהשיטה הכלכלית/בנקאית בישראל ולא רוצים שיבלבלו להם את השכל עם ריבית ומס הכנסה ומע"מ וכדומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיותר מעניין זה שכשבודקים את שער החליפין מחרוז לשקל מגלים שהוא לא זהה בין מוצרים שונים, אני די בטוחה שמישהו יכול לעשות כך עיסקאות ארביטראז' נאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי השבוע במוסף של "מקור ראשון" על ההון השחור במדינת ישראל. כמובן שקהילות סטייל "מחרוזת" הוזכרו בחצי פסקה. מעתה אמור: אולטרה קפיטליסטים שעוברים על החוק (ופוגעים במשלמי המיסים ה"פראיירים") עם אמתלה אידאולוגית פסאודו סוציאליסטית. כמובן שהם מצטרפים לשורה נאה של "עבריינים" דומים, מגונבות הלחם אל מול מצלמות הטלוויזיה ועד השופליפטרים הגאים שעורכים כנסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחלתי תגובה אתמול, אבל אז הרשת של המכון התחרבשה, והתגובה נמחקה. הגבת כמה תגובות לשו"ת, אבל הייתי מעדיף שתתייחס ספציפית לחזון שנתתי.. אם זה ידרוש ממך לחזור על דברים שכתבת, עמך הסליחה. על כל פנים, אני רוצה להציג את החזון שלי לחברה אנרכיסטית. אני מניח שנוכל להתווכח עליו בהרחבה לאחר מכן, תוך שאוכל להשלים פרטים שאיני רואה טעם להעמיס על הציבור. המרכיב הבסיסי של חברה זו יהיה קהילה מקומית עצמאית. קרי, קהילה שיכולה לספק, עד כמה שאפשר, את צרכי הפרטים ששיכים לה, קרי, חברה (לא טוב היות האדם לבדו), מים, אוכל, תברואה והגנה. כל קהילה תהיה בלתי תלויה באחרות עד כמה שאפשר לצרכים אלה. יש כמה דגמים לקהילה כזו: מנזר מימי הביניים, קיבוץ, מושב, וכן הלאה. מה שחשוב הוא שלא תהיה שם היררכיה, אלא שיתוף החלטות מוחלט בין כל חברי הקהילה. למשל, אם הדגם הוא מנזרי, הרי שאסור שיהיו אב או אם מנזר. כמו-כן, לא ייתכן שיהיו "אזרחים סוג ב'," כפי שיש כיום במושבים וקיבוצים, דהיינו, עובדים זרים. לא ייתכן שאדם אחד יעסיק את השני בשכר, או ישכיר לו דיור. אם ניקח מושב, למשל, אז במקרה שיש לאדם מסויים משק משפחתי, אותו הוא אינו מסוגל לנהל עם משפחתו בלבד, הרי שייאלץ לוותר על מה שלא יכול לנהל, ולמסור אותו לאדם אחר. כמובן שלא כל דבר ניתן לעשות בצורה מספקת באופן מבוזר. תחבורה ציבורית היא דוגמה אחת, ניהול מים ושפכים היא דוגמה אחרת. בשביל זה ישנו מה שנקרא סינדיקט. זהו מפעל בבעלות שוויונית של העובדים. סינדיקט אנרכיסטי יקבל החלטות כמו קהילה, למעשה. וכשאני אומר בעלות שוויונית, זה אומר שלכל אדם, מבכיר המהנדסים ועד למנקה, יש חברות שווה בחברה. אם נדבר בשפה קפיטליסטית, כל עובד של החברה מקבל מניה, תוך שריבוי עובדים מביא לאינפלציה במניות, ולהיפך. אני יודע שזה לא מפורט כפי שהבטחתי, אבל נראה לי שזו נקודת התחלה טובה לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הגבת כמה תגובות לשו"ת, אבל הייתי מעדיף שתתייחס ספציפית לחזון שנתתי.." - איזה חזון? הגנה - כל חברה כזאת תזדקק לאדמה. במוקדם או במאוחר, מישהו מבחוץ ירצה את האדמה הזאת. איך נבדיל בין חברה כזאת שמתחמשת לצרכי הגנה, ואחת שלשם פגיעה בשכנותיה? איך חברה קטנה שכזאת תוכל להתגונן מפני חברות גדולות יותר מבחוץ? היררכיה - אם החברה-הקטנה השכנה מתחילה להתרחק מהמודל שלך, מה החברות שמסביבה אמורות לעשות? לאפשר קיומם של אזרחים סוג ב' בקהילות הסמוכות, או לשחרר אותם, באלימות אם יעלה הצורך? שכר - כל ניסיון להפסיק להשתמש בכסף הסתיים בשימוש ב"כסף". את ההבדלים אני לא ממליץ לך לחפש. במוכרז או שלא במוכרז, אנשים ירגישו שקיימים חובות ביניהם ובין אחרים. כשמלאי האלטרואיזם מוגבל, כסף מקל את ההסכמה על גובה החובות האלו. הבגדים שטרחתי לתפור, השיעורים במתמטיקה שנתת לי, המרק שבישלת לי כשחליתי, על כל אלו אנחנו צריכים להתחשבן איכשהו. מה רע בכסף, ואיזו מן חלופה אתה מציע? השטחים, הדור הבא - מה לגבי סכסוכים על שטחים וגבולות בין קהילות? לפי גודלן היחסי היום? לפי גודלן בכל רגע נתון? ואיך בכלל אפשר להגיד שכל השטחים שווים? אי-אפשר לגדל אותה כמות של יבולים בנגב ובגליל. מה לגבי פשע? מה לגבי הסגרת פושעים? והסגרת "פושעים" דווקא? בטח אין דין הרוצח כדין הנואף! נסגיר את שניהם לידי הפסיכים השכנים, שהולכים להעניש את שניהם באותה הצורה? מה לגבי זכויות מעבר דרך השטח? מה לגבי זיהום? מה לגבי שאיבת מי תהום? מה לגבי משאבים טבעיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הגנה - כל חברה כזאת תזדקק לאדמה. במוקדם או במאוחר, מישהו מבחוץ ירצה את האדמה הזאת. איך נבדיל בין חברה כזאת שמתחמשת לצרכי הגנה, ואחת שלשם פגיעה בשכנותיה? איך חברה קטנה שכזאת תוכל להתגונן מפני חברות גדולות יותר מבחוץ?" ההגנה תתבסס על מיליציות התנדבותיות, של כל קהילה בנפרד, אליהן יצטרף כל מי שרואה לנכון. הדוקטרינה הצבאית העיקרית תהיה לוחמת גרילה, איתה יתקשה כל צבא כיבוש, גדול ככל שיהיה, להתמודד לאורך זמן. "היררכיה - אם החברה-הקטנה השכנה מתחילה להתרחק מהמודל שלך, מה החברות שמסביבה אמורות לעשות? לאפשר קיומם של אזרחים סוג ב' בקהילות הסמוכות, או לשחרר אותם, באלימות אם יעלה הצורך?" מלת המפתח כאן היא סולידריות. אם קהילה אחת רואה שהאחרת מדכאת מיעוט, הרי שעליה לבוא ולנסות לשכנע את בני הקהילה הזו שזה דבר לא ראוי. מכיוון שהחברות מתחילות כאנרכיסטיות, סביר להניח שאפשר יהיה לשכנע מספיק חברים בקהילה השניה ברוע שבדיכוי על מנת שיוכלו לעצור את הדיכוי. אם לא, אז חברי הקהילה הראשונה יוכלו להצטרף למדוכאי הקהילה השניה בפעולות בלתי-אלימות, בחריפות גדלה ועולה, עד שהמדכאים ייכנעו, או עד שאפשר יהיה להעביר את המדוכאים לקהילות חופשיות. קהילה דכאנית תמצא עצמה מבודדת משאר הקהילות, ובסופו של דבר תתרצה, או שלא, ובכל מקרה לא תוכל להשפיע על סביבתה. זאת בניגוד למצב הקיים בחברה היררכית, בה דיכוי יכול להמשך שנים (ע"ע המשטר הצבאי של ערביי ישראל או הכיבוש בשטחים) מבלי שניתן להפסיקו, אפילו כשהחברה המדוברת היא "דמוקרטיה." "שכר - כל ניסיון להפסיק להשתמש בכסף הסתיים בשימוש ב"כסף". את ההבדלים אני לא ממליץ לך לחפש. במוכרז או שלא במוכרז, אנשים ירגישו שקיימים חובות ביניהם ובין אחרים. כשמלאי האלטרואיזם מוגבל, כסף מקל את ההסכמה על גובה החובות האלו. הבגדים שטרחתי לתפור, השיעורים במתמטיקה שנתת לי, המרק שבישלת לי כשחליתי, על כל אלו אנחנו צריכים להתחשבן איכשהו. מה רע בכסף, ואיזו מן חלופה אתה מציע?" מה רע בכסף? כסף הוא כלי לצבירת כוח ע"י פרטים וגופים, ודבר זה לא ראוי. בקומונה אין כלל כסף, כי כל המשק משותף. דרך אחרת לפתור את הבעיה היא לאפשר לכל אדם להדפיס את הכסף שלו, ולתת לאנשים להחליט אם זה בעל ערך להם אם לאו. אם מישהו יצבור יותר מדי כסף, אפשר פשוט להדפיס כסף חדש ולהתעלם מהישן. זו שיטה קצת בזבזנית לטעמי. אפשר גם לעבוד בצורה של שיתופי פעולה קצרי-טווח. למשל, אם אני רואה שליוסי יש הרבה אוכל, אני יכול להציע לו לעזור עם הבישול, ובתמורה לקבל אוכל. ייצור יעיל מביא לעודפים שאין טעם לאדם לאגור אותם, אז מדוע שלא יחלוק? אשר לעניין של חובות, ובכן, אני לא זוכר שלאחרונה גביתי כסף על עזרה בתרגיל או על בישול אוכל. לכל היותר אני יכול להגיע להסכמה שיד תרחץ יד. אם לא ילך, אז אני פשוט אמנע מלשתף פעולה עם יוסי בעתיד, ואספר לחברותי עליו. זה יוצר מעין אשראי חברתי שאינו מהווה סיכון היררכי, ובכל זאת מונע ניצול קיצוני. "שטחים, הדור הבא - מה לגבי סכסוכים על שטחים וגבולות בין קהילות? לפי גודלן היחסי היום? לפי גודלן בכל רגע נתון? ואיך בכלל אפשר להגיד שכל השטחים שווים? אי-אפשר לגדל אותה כמות של יבולים בנגב ובגליל." אני לא יודע איך אפשר להגיד שכל השטחים שווים. אני בטח שלא אמרתי זאת. יש שטחים שונים עם אפשרויות שונות. גם יש אנשים עם צרכים שונים. למשל, אני הייתי מוכן לקחת שטח הררי שהוא פחות עשיר אך יותר מבודד. יש אחרים שחושבים אחרת. אי אפשר לפתור כזה דבר מראש. תלוי בסביבה ובאנשים. ובכל זאת, אנשים לא צריכים משטרה שתגיד להם איך להתפזר באוטובוס, או במסיבה. אין שום סיבה שהם יצטרכו אח גדול שיומר להם איך לחלק את השטח ביניהם. "מה לגבי פשע? מה לגבי הסגרת פושעים? והסגרת "פושעים" דווקא? בטח אין דין הרוצח כדין הנואף! נסגיר את שניהם לידי הפסיכים השכנים, שהולכים להעניש את שניהם באותה הצורה?" רוב ככל הפשע שנעשה היום הוא כתוצאה מדיכוי. בחברה ללא דיכוי, מעט מאד אנשים יפשעו. אל אותם פסיכופתים או פוליטיקאים יתייחסו כמו אל קהילה דכאנית. הדברות, התנגדות בלתי-אלימה, ולבסוף חרם. קשה יותר לעשות זאת בחברה היררכית, גם כי יותר אנשים נעשים אלימים כתוצאה מדיכוי (משני הצדדים), וגם כי לפסיכופתים ופוליטיקאים יש הרבה יותר אפשרות לעשות נזק. "מה לגבי זכויות מעבר דרך השטח?" זה עניין של איזון. אם שטח של קהילה מסויימת מקיף אותי, ולא מאפשרים לי ללכת לקהילה, הרי שמדכאים אותי, ואני יכול לנסות להמלט ולהזעיק קהילה אחרת. "מה לגבי זיהום? מה לגבי שאיבת מי תהום? מה לגבי משאבים טבעיים?" קודם כל, קהילות מבוזרות יצטרכו להפיק הרבה פחות זיהום, ולו רק בגלל שלא יהיה כזה צורך בביזבוז דלק על מנת להעביר סחורות. קהילה מזהמת הפוגעת בסביבתה היא דכאנית. ראה למעלה. שאיבת מי תהום תיעשה ע"י סינדיקט, כפי שכבר אמרתי. כך גם לגבי משאבים טבעיים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"רוב ככל הפשע שנעשה היום הוא כתוצאה מדיכוי. בחברה ללא דיכוי, מעט מאד אנשים יפשעו. אל אותם פסיכופתים או פוליטיקאים יתייחסו כמו אל קהילה דכאנית. הדברות, התנגדות בלתי-אלימה, ולבסוף חרם." נניח שמעט מאוד אנשים יפשעו, אבל בסופו של דבר מישהו ימות מוות לא טבעי בקהילה, מי יחקור? מי ישפוט? יהיו סמכויות ענישה? ורצח זה עוד מקרה קל (אין מי שיתלונן), נניח שדוד אנס את בת שבע, אבל דוד טוען שהכל היה בהסכמה, מה עושים עכשיו? איך מגלים את האמת? ואיך מונעים מדוד לאנוס בחורה נוספת, או לעבור לקהילה אחרת ולבצע שם את זממו? עניין אחר, לייצר מזון זה קל נניח, אבל לייצר מכונית, מטוס? ברור שלשם ייצור מכשירים אלו בקצב הדרוש לחברה מודרנית דרוש פס ייצור של אלפי אנשים (וספקי משנה, ומזון, וחשמל וכו') , במבנה של קהילות קטנות וללא שימוש בכסף לא ברור לי איך מפעלים כאלה יתקיימו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מתנהל, אם בכלל, מסחר בין קהילות ללא כסף? סחר חליפין? עבור 5 מכוניות וקומביין אנחנו דורשים 1000 חולצות 500 נעליים ואספקת תפוחי אדמה לכל החיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתחיל מהסוף: "עניין אחר, לייצר מזון זה קל נניח, אבל לייצר מכונית, מטוס? ברור שלשם ייצור מכשירים אלו בקצב הדרוש לחברה מודרנית דרוש פס ייצור של אלפי אנשים (וספקי משנה, ומזון, וחשמל וכו') , במבנה של קהילות קטנות וללא שימוש בכסף לא ברור לי איך מפעלים כאלה יתקיימו." התשובה היא, כפי שאמרתי, מפעלים אנרכו-סינדיקליסטיים: "כמובן שלא כל דבר ניתן לעשות בצורה מספקת באופן מבוזר. תחבורה ציבורית היא דוגמה אחת, ניהול מים ושפכים היא דוגמה אחרת. בשביל זה ישנו מה שנקרא סינדיקט. זהו מפעל בבעלות שוויונית של העובדים. סינדיקט אנרכיסטי יקבל החלטות כמו קהילה, למעשה. וכשאני אומר בעלות שוויונית, זה אומר שלכל אדם, מבכיר המהנדסים ועד למנקה, יש חברות שווה בחברה. אם נדבר בשפה קפיטליסטית, כל עובד של החברה מקבל מניה, תוך שריבוי עובדים מביא לאינפלציה במניות, ולהיפך." "ניח שמעט מאוד אנשים יפשעו, אבל בסופו של דבר מישהו ימות מוות לא טבעי בקהילה, מי יחקור? מי ישפוט? יהיו סמכויות ענישה?" מי שיחקור וישפוט יהיו חברי הקהילה של הקורבן, וכל מי שמעוניין בכך (בני משפחה וחברים מקהילות אחרות, למשל). ה"עונש" העיקרי יהיה חרם או הגליה, אבל במצב האידיאלי אפשר יהיה לבחון את מניעי הרוצח, ולשנות אותו כך שלא ירצה לעשות זאת בעתיד. מן הסתם, דבר פעולתו יהיה ידוע ברבים, כמעין אות קין ציבורי, וזה דבר שהוא ייאלץ להתמודד איתו למשך כל חייו. שוב, זה מסוג הדברים שמלכתחילה יש למנוע. לשם כך קהילות אנרכיסטיות ילמדו שיטות לא-אלימות לפתרון סכסוכים ובעיות, תוך שימוש בבוררים חיצוניים מוסכמים, אם יש צורך בכך. "רצח זה עוד מקרה קל (אין מי שיתלונן), נניח שדוד אנס את בת שבע, אבל דוד טוען שהכל היה בהסכמה, מה עושים עכשיו? איך מגלים את האמת? ואיך מונעים מדוד לאנוס בחורה נוספת, או לעבור לקהילה אחרת ולבצע שם את זממו?" במקרה של אונס, שוב, חברי הקהילה שמעוניינים בדבר יחקרו. אם אכן יתברר לחברי קהילה שאכן היה אונס, האנס\ת ייאלצו, שוב, לשאת אות קין ציבורי, והמעשה יופץ ברבים, גם לשאר הקהילות, על מנת שלא יוכלו לבצע זממם בשנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ניקח מכור לסמים שרוצח תחת השפעתם. מה פירוש "לבחון את מניעי הרוצח ולשנות אותו" בהקשר זה? לכפות עליו טיפול גמילה, או לספק לו כמה סמים שהוא רוצה בתנאי שהוא נכנס קודם לחדר מרופד? ומה זה "אות קין ציבורי"? אתה מציע להטביע משהו בבשר או להפיץ את התמונה שלו בין חברי כל הקהילות? גם בימינו לא תמיד יודעים מתי מישהו הוא אסיר משוחרר. אגב, לעתים קרובות חקירות מלוות בפעולות כמו חיפוש בדירה וביצוע מעצרים. אתה נותן לקהילה את הסמכות לבצע פעולות שכאלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בוא ניקח מכור לסמים שרוצח תחת השפעתם. מה פירוש "לבחון את מניעי הרוצח ולשנות אותו" בהקשר זה? לכפות עליו טיפול גמילה, או לספק לו כמה סמים שהוא רוצה בתנאי שהוא נכנס קודם לחדר מרופד?" נציע לו טיפול גמילה, אך לא נספק לו סמים. אם הוא רוצה לפגוע בעצמו, שיכין סמים בעצמו. "ומה זה "אות קין ציבורי"? אתה מציע להטביע משהו בבשר או להפיץ את התמונה שלו בין חברי כל הקהילות? גם בימינו לא תמיד יודעים מתי מישהו הוא אסיר משוחרר." להטביע משהו בבשר זה פוריטנים, לא אנרכיסטים. אני מציע פשוט להפיץ את שמו ברבים, כמו שכבר קורא בנסיבות שבהן ממילא אי אפשר לכלוא אף-אחד. לא יודעים מיהו אסיר משוחרר כי אסור להפיץ זאת, שכן המאסר הוא "תשלום חוב העבריין לחברה." לא רלוונטי לחברה אנרכיסטית. "אגב, לעתים קרובות חקירות מלוות בפעולות כמו חיפוש בדירה וביצוע מעצרים. אתה נותן לקהילה את הסמכות לבצע פעולות שכאלו?" בקהילה אנרכיסטית אין בעלות (אלא חזקה), ולכן אין מניעה מלחפש בחזקותיו של אדם. אשר למעצרים, סוג ה"ענישה" המתאים לחברה אנרכיסטית הופך את המעצר והמאסר ללא-רלוונטיים. במקרה הצורך, יוכלו כמה אנשים לשמור על זירת הרצח מפני הסתרת ראיות ע"י החשודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למזלי לא עסקתי בנושא בעצמי, אבל הבנתי שאם מונעים מאדם מכור לסמים את המנה שלו, בעיקר אם יש לו היסטוריה של אלימות, הוא עשוי מאוד לנקוט באלימות (גם בלי שיהיה תחת השפעתם). מה תעשו אז? איך הפצת שם ברבים תעזור? אני מניח שהחברה שלך מתנגדת לתעודות זהות וממילא אף אחד לא יהיה מחוייב בהן. האם תפיץ שם ותיאור גופני? בכיכר העיר יהיו תלויים תצלומים סטייל "מבוקש" עם אזהרה? ומה עם חיפוש גופני? גם הוא לגיטימי? אחרת, יש דרך טובה מאוד למנוע מציאה של כלי הרצח: להסתובב איתו עלייך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למזלי לא עסקתי בנושא בעצמי, אבל הבנתי שאם מונעים מאדם מכור לסמים את המנה שלו, בעיקר אם יש לו היסטוריה של אלימות, הוא עשוי מאוד לנקוט באלימות (גם בלי שיהיה תחת השפעתם). מה תעשו אז?" נעצור אותו מלפגוע באנשים עד שהוא יירגע. "איך הפצת שם ברבים תעזור? אני מניח שהחברה שלך מתנגדת לתעודות זהות וממילא אף אחד לא יהיה מחוייב בהן. האם תפיץ שם ותיאור גופני? בכיכר העיר יהיו תלויים תצלומים סטייל "מבוקש" עם אזהרה?" משהו דומה לפוסטרים האלה מהמערבונים, למען האמת, אם כי לא "מבוקש" אלא, "האנשים הבאים טוענים שהבחור הבא עשה כך, כך וכך." "ומה עם חיפוש גופני? גם הוא לגיטימי? אחרת, יש דרך טובה מאוד למנוע מציאה של כלי הרצח: להסתובב איתו עלייך." שמע, זה עניין של מה ישכנע את הקהילה. בסופו של דבר אין איזה שופט שמחליט, אלא אנשים. אם לאור ההכרות שלו הם ישתכנעו לטובתו בלי חיפוש גופני, אז כך יהיה. אחרת, הם יראו בחוסר נכונותו לעבור חיפוש ראיה כנגדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נמנע במכוון מלהגיד שאתה עומד להפעיל אלימות? איך עוצרים את הברנש שלנו מלפגוע באנשים? ומכיוון שהמצוקה שלו נגמרת ממחסור בסמים, כמה זמן ייקח עד שהוא יירגע? הפוסטרים שלך נשמעים לי כמו גן עדן להוצאות דיבה. טוב לראות שאצלך אין שופט שמחליט בענייני חוק וסדר אלא הקהילה, שודאי בקיאה מאוד בעניינים הללו ולא נותנת להיכרות אישית לעוור את עיניה. בעצם, לא אמרת שהקביעות שלה יתבצעו *על פי* ההיכרות האישית? אם כן, מה דעתך - בתור צעד ראשון בדרך לאנרכיה בריאה אצלנו, צריך לבטל את הכלל המטופש שאומר שאסור לשופטים לשפוט אנשים שיש להם איתם קשר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה נמנע במכוון מלהגיד שאתה עומד להפעיל אלימות? איך עוצרים את הברנש שלנו מלפגוע באנשים? ומכיוון שהמצוקה שלו נגמרת ממחסור בסמים, כמה זמן ייקח עד שהוא יירגע?" חסרות דרכים לא פוגעניות להחזיק בן-אדם עד שירגע? "הפוסטרים שלך נשמעים לי כמו גן עדן להוצאות דיבה." זה יהיה תלוי באמינות מי שחתומים על הפוסטרים האלה. כמובן שאפשר יהיה לדון על להוריד אותם, או לא להפיצם, אם נראה לחברי קהילה מסויימת שמדובר בדיבה לא מוצדקת. "טוב לראות שאצלך אין שופט שמחליט בענייני חוק וסדר אלא הקהילה, שודאי בקיאה מאוד בעניינים הללו ולא נותנת להיכרות אישית לעוור את עיניה. בעצם, לא אמרת שהקביעות שלה יתבצעו *על פי* ההיכרות האישית? אם כן, מה דעתך - בתור צעד ראשון בדרך לאנרכיה בריאה אצלנו, צריך לבטל את הכלל המטופש שאומר שאסור לשופטים לשפוט אנשים שיש להם איתם קשר?" היכרות אישית לאו-דווקא מעוורת, ויכולה גם להאיר. ובכל זאת, אנשים מכירים בכך שאינם יכולים תמיד לראות נכונה דברים בהם הם מעורבים אישית, ולכן הם פונים לבוררות גם בימינו אנו. אשר לצעד הראשון לאנרכיה בריאה, זה כמו שתאמר שהצעד הראשון לקראת משטר רפובליקאי מוצלח שיחליף משטר מלוכני יהיה ריכוז הסמכויות הביצועיות בידי המלך, תוך נישול מוחלט של האצולה. נפוטיזם הוא נטייה טבעית שגורמת נזק _כאשר_ _יש_ _סמכות_ _בידי_ _הנפוטיסט_. אתה מקדים את הריקשה לנהגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע בקשר ל"דרכים לא פוגעניות". יש לך הצעות? אני חושב רק על אחת: לתפוס אותו בכוח (שזה כבר פוגעני, בעצם). מכיוון שזה יכול להיות מעייף, כנראה שנצטרך כתונת משוגעים או משהו דומה. בכל הנוגע לאמינות - האם אתה מצפה שהתושבים ידעו מה האמינות של כל אדם שתולה את הפוסטרים? בפרט, הפוסטרים אמורים להיות אזהרות מקהילות מרוחקות. האם צריך יהיה להכיר את כל תושבי הקהילות? ומי מבטיח שמי ששמו חתום על הפוסטר הוא באמת זה שחתם? אני מאוד שמח לשמוע שבקהילה שלך לא רק שאנשים מודעים לכך שלפעמים דווקא כדאי להם לשפוט במקרה שיש היכרות אישית כי זה יכול גם להאיר, אלא בנוסף הם גם חכמים מספיק כדי לזהות את המקרים שבהם זה מזיק, וישרים מספיק כדי לפסול את עצמם אם הם מודעים לזה. קהילה נפלאה! לפחות אנחנו מסכימים שהצעד הראשון בדרך לאנרכיה בריאה, לפני שמבטלים את הכלל המטופש, הוא לוודא שיש לנו קהילה נפלאה כמתואר לעיל. לדעתי זה גם השלב שבו אנחנו נתקעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא יודע בקשר ל"דרכים לא פוגעניות". יש לך הצעות? אני חושב רק על אחת: לתפוס אותו בכוח (שזה כבר פוגעני, בעצם). מכיוון שזה יכול להיות מעייף, כנראה שנצטרך כתונת משוגעים או משהו דומה." לתפוס בכוח זה לא פוגעני, במובן שזה לא גורם נזק כמו להכות. אפשר גם לחצוץ פיזית בין התוקף לקורבנות פוטנציאליים מבלי להחזיק בו, וכן, אפשר גם "להחזיר." צריך פשוט לחשוב ולהתאים את הפתרונות לסיטואציה. "בכל הנוגע לאמינות - האם אתה מצפה שהתושבים ידעו מה האמינות של כל אדם שתולה את הפוסטרים? בפרט, הפוסטרים אמורים להיות אזהרות מקהילות מרוחקות. האם צריך יהיה להכיר את כל תושבי הקהילות? ומי מבטיח שמי ששמו חתום על הפוסטר הוא באמת זה שחתם?" כן, בשביל זה יש קהילות, ותקשורת בין קהילות. אני חושב שעדיף לי לסמוך על כתביה של קהילה שאני מכיר מסדר שלישי מאשר על מסמך ממשלתי שנכתב ע"י ביורוקרט שאין לי שום סיבה סבירה לסמוך עליו, ולכן בכלל לא רלוונטי אם הוא באמת חתום עליו או שהחתימה זוייפה. "אני מאוד שמח לשמוע שבקהילה שלך לא רק שאנשים מודעים לכך שלפעמים דווקא כדאי להם לשפוט במקרה שיש היכרות אישית כי זה יכול גם להאיר, אלא בנוסף הם גם חכמים מספיק כדי לזהות את המקרים שבהם זה מזיק, וישרים מספיק כדי לפסול את עצמם אם הם מודעים לזה. קהילה נפלאה! לפחות אנחנו מסכימים שהצעד הראשון בדרך לאנרכיה בריאה, לפני שמבטלים את הכלל המטופש, הוא לוודא שיש לנו קהילה נפלאה כמתואר לעיל. לדעתי זה גם השלב שבו אנחנו נתקעים." הצעד הראשון בדרך לאנרכיה בריאה הוא להפסיק לחכות לשוטר בניידת הלבנה שיבוא לפתור לנו את הבעיות, ובמקום זאת להתמודד איתן באופן אישי ובצורה מושכלת. במקרה שהעלית, למה לי לפסול את עצמי אם אני קרוב מדי לעניין? כי אני יודע שיהיה לי קשה יותר לשכנע את הצד השני כשאני מעורב, והוא יהיה נכון יותר להקשיב לאדם בלתי-תלוי. מה לעשות שלי אין מערכת ביורוקרטית גדולה מאחורי שתאכוף את החלטותי בכח, ואני נאלץ, שומו שמיים, להדבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתפוס בכוח זה מאוד פוגעני. עשו לך את זה פעם? גם "לחצוץ פיזית" (שזה, במילים אחרות, להכניס לחדר מרופד) זה פוגעני. אם יש לך הגדרה כל כך ליברלית ל"לא פוגעני", אין פלא שהחברה שלך לא פוגענית. בפעם הבאה שבה מישהו יכנס במכונית שלי מאחורה ויצעק שהוא לא משלם לי גרוש ואם אני אנסה הוא יחטיף לי מכות רצח, אני אזכור להתמודד איתו באופן אישי ובצורה מושכלת: להידבר, ולחטוף בוקס. תודה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תפוס בכוח זה מאוד פוגעני. עשו לך את זה פעם?" אפשר לעשות את זה בצורה לא פוגענית. "גם "לחצוץ פיזית" (שזה, במילים אחרות, להכניס לחדר מרופד) זה פוגעני." לחצוץ פיזית אומר לעמוד בינו לבין מי שהוא יכול לפגוע בו ולא לתת לו לפגוע בהם. גם להכניס לחדר מרופד זה לא עד-כדי-כך פוגעני, למעשה זה נראה לי מקום טוב לתת לאדם בקריז להרגע מבלי לפגוע באף אחד, כולל בעצמו. "אם יש לך הגדרה כל כך ליברלית ל"לא פוגעני", אין פלא שהחברה שלך לא פוגענית." אל תקרא להגדרות שלי ליברליות. זה מעליב. ;-) "בפעם הבאה שבה מישהו יכנס במכונית שלי מאחורה ויצעק שהוא לא משלם לי גרוש ואם אני אנסה הוא יחטיף לי מכות רצח, אני אזכור להתמודד איתו באופן אישי ובצורה מושכלת: להידבר, ולחטוף בוקס. תודה!" גם אלימות אפשר להפעיל בצורה מושכלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמע, אני מתחיל להבין את צורת העולם שאתה מדמיין: כל אחד הוא אמן לחימה שמסוגל לדעת בדיוק את רמת הכוח שיש להפעיל על אדם כדי להרגיע אותו בצורה לא פוגענית. אחלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם שלי לא מעמידים פנים שצריך הכשרה מיוחדת, רבת שנים, בשביל להחזיק מישהו בלי לפגוע בו. בעולם שלי גם לא מעמידים פנים שלאנשים יש רוע ואלימות אימננטיים, שלא מושפעים בכלל מן המצב בשטח. ברוב המקרים בהם אני ראיתי פוטנציאל לקרב, שבו לא היה לאחד הצדדים את הגיבוי המובהק של הממסד, דיבור, חציצה והחזקה לא פוגעניות הספיקו בשביל למנוע פגיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעולם שלי לא מעמידים פנים שצריך הכשרה מיוחדת בכדי להחזיק מישהו בלי לפגוע בו. אצלנו מכירים בכך שזה לא אפשרי. כלומר, לא תמיד. יש דרכים גרועות יותר ודרכים גרועות פחות לעשות את זה, ובאופן לא מפתיע, ניסיון הוא דבר מועיל גם בתחום הזה. בעולם שלי, דרך אגב, כולם יודעים שמסוכן לחצוץ בין ניצים, ושאם תעשה את זה מספיק פעמים, תפגע. גם מכירים אצלנו בכך שאת הסיכון לפגיעה אפשר לצמצם אם לא בוחרים תמיד לפעול תחת ההנחה הטיפשית שהמרוסן לא יתקוף את המרסן. בפועל, זה אומר לפעול בצורה אלימה כלפי מי שטרם הוכיח שאלימות ברמה שכזו דרושה במקרה שלו. הגיעו אצלי למסקנה שעדיף לגרום נזק מועט בהרבה מקרים, על פני להסתכן במקרים מועטים של פגיעה משמעותית. אחת הסיבות היא, שאחרת, אחרי זמן מה, אין מי שיקח על עצמו את הסיכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפסקה האחרונה: נראה לי שכליל מתייחס לקהילה כאל משפחה מורחבת (של אחאים), יותר מאשר כאל חברה אזרחית בזעיר אנפין. במשפחה המורחבת אין מקום לטענה שהאב או הדוד לא אובייקטיביים או נגועים במשוא פנים, ולכן לא יכולים לחנך או להעניש או לכוון את הילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודת מבט מעניינת, תודה. (עם זאת, אחת הסיבות שבגללן יש לאב ''יד חופשית'' היא שבשעת הצורך המדינה יכולה להתערב ולעצור אותו - מה שלא קורה אצל כליל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אחת הסיבות? לא, זה אחד הבלמים שמופעלים. הסיבה שיש לאב יד חופשית היא, שהילדים שלו הם שלו :-) (וזה לטוב ולרע כמובן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "שלו"? לא מכיר בעלות על בני אדם אפילו בחברה קפיטליסטית. כשיש ממשלה, מישהו נותן לאבא את החזקה על הילד, אפילו אם היא שלו בתור ברירת מחדל. כשאין ממשלה - טוב, אני מודה שלא ברור לי מה יקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא עניין של בעלות אלא של... משהו אחר (... שייכות?). המבנה המשפחתי היה שם הרבה לפני המבנה המדינתי/ממשלתי. אתה טוען שהממשלה נותנת לאב חזקה על ילדיו? מופרך לגמרי בעיני. האב הוליד את ילדיו וזו זכותו וחובתו לדאוג להם. כל שהממשלה יכולה לעשות הוא *לקחת* ממנו את החזקה הזו, וזה בהינתן שיש שם תנאים חמורים (נושא לדיון אחר) של הזנחה, התעללות וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל, הממשלה - באמצעות בית המשפט, כמובן - תיתן את החזקה לאם... וזה מזכיר לי שאלה: נניח ששני בני זוג מחליטים - במקרה - לעזוב את ביתם באותו יום. הגבר, נאמר, מתכונן פשוט לא לחזור מ"משחק הפוקר" שהוא הולך אליו. האשה עוזבת כמה דקות לפני שבן זוגה אמור לחזור. איש לא יודע את תוכניותיו של האחר, אבל הילדים (ילדים קטנים) נשארים לבד. האם שניהם יואשמו בהזנחה באותה מידה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן דיברתי על ברירת מחדל. האמת המצערת היא שהממשלה מסוגלת לקחת מהורים את ילדיהם, ולכן אם היא נמנעת מלעשות זאת, אני חושב שאפשר לומר שהיא נתנה לאב את החזקה הזו. זה ויכוח טרמינולוגי לא מעניין למדי. להגיד ''האב הוליד את ילדיו וזו זכותו חובתו לדאוג להם'' בעייתי בעיניי בשתי רמות. ראשית, לא האב הוליד את ילדיו. שנית, ''זכות'' ו''חובה'' אלו לא מושגים שקיימים בחלל ריק. זכויות מישהו מעניק, וחובה מישהו מצווה עלייך למלא. הממשלה היא זו שבוחנת האם ההורה ממלא את חובתו כהלכה (על פי מה שלדעתם הוא ''כהלכה'') ואם זה לא מוצא חן בעיניהם, הם מונעים ממנו את ה''זכות''. ואכן, המבנה המשפחתי היה הרבה לפני שהייתה ממשלה. ואז מי שהעניק את החובה והזכות היה השלטון המקומי, בין אם הוא בדמות של מנהיג השבט ובין אם הוא בדמות של תושבי הכפר הקרוב. ואם לא היה שבט ולא היה כפר קרוב לא היו לא זכות ולא חובה, אלא רק אנשים שעושים מה שבא להם עם הילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין מדובר באימוץ או בממזרות, ודאי שהאב הוא שהוליד את ילדיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זו דווקא האם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. האם ילדה אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נכנע לסמכות לשונית עדיפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האב בהחלט הוליד (לא ילד, אבל הוליד) :-) מסכימה לגבי הזכות והחובה, אבל גם זה בעיני טרמינולוגיה. באתי פשוט להדגיש שהילדים שייכים (לא במובן בעלות, במובן שייכות) למשפחתם ולא למדינתם. ואני חושבת שגם היום הרוב המוחלט של האנשים עושים מה שבא להם עם הילדים. לא צריך לזרוק ילד מהחלון כדי להתעלל בו - יש אלף ואחת דרכים אחרות, חוקיות ואף נורמטיביות (ולא מתכוונת למכות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I stand corrected (שוב). מושג ה"שייכות" קצת זר לי. אני יכול להבין שייכות של חפץ לאדם, אבל שייכות של יצור חי אחד לשני נראית לי כמו משהו שדורש בחירה מודעת של השייך, וזה לא מתקיים במקרה של ילדים קטנים. וכן, לצערנו גם כיום יש דרכים רבות להתעלל בילד בלי ששירותי הרווחה יגיעו. שנחזור לדיון 1275 הזכור לטוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ''שייכות'', זה סתם צץ לי בזמן הכתיבה. בטח יש מונח טוב יותר לתיאור הקשר המשפחתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הרעיון שלך של הסינדיקט האנרכיסטי: הרי כל צירוף של עובד חדש גורם לדילול המניות של העובדים הקיימים, ובכך לפגיעה בזכות הקניין שלהם, מלבד זאת יש להם אינטרס חזק שלא לצרף עובדים חדשים, גם אם אלה נחוצים. זה יגרום לפגיעה בתחרותיות המפעל בהשואה למפעלים אחרים, קפיטליסטים, ובסופו של דבר לפשיטת רגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאותי מעניין בסינדיקט היא שאלת העצלות. כליל כבר אמר שטפילים כמוני יהיו משתינים בקיר, אבל אני בטוח שבמפעל יועסק לפחות מישהו אחד שהוא די עצלן, אבל בכל זאת עושה את המינימום הנדרש כדי שלא יעיפו אותו. מכיוון שאותו מישהו שווה בדיוק כמו כל האחרים במפעל, לא ברור לי למה גם כל האחרים לא יהפכו לעצלנים באותה המידה בדיוק. (מקום שבו ראיתי בפועל משהו דומה: הצבא, כמובן, רק ששם הרבה פחות תמימים בנוגע למושג ה"יחס השווה"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסינדיקט של כליל כמו בעולם שלנו אנשים לא נמדדים לפי מידת העצלנות שלהם, אלא לפי מידת העצלנות הגלויה שלהם. כמו שאצלנו העצלן הכי גלוי מקבל הכי מעט כסף, גם אצל כליל העצלן הכי גלוי יסבול הכי הרבה, וזה יהיה המניע להמנעות מעצלנות אצל האחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה זה "יסבול". מכליל הבנתי שכל האנשים שמשתתפים במפעל הם שווי ערך זה לזה במידת השליטה שלהם. האם "יסבול" פירושו שיחרצו אליו לשון בבוקר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. בסופו של דבר, אנחנו יצורים חברתיים, ואנחנו כן סובלים או נהנים מיחס החברה אלינו, וכן שואפים לשפר את הסטטוס החברתי שלנו. ה''כסף'' בעולם של כליל הוא סימפטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה אופטימי למדי. אני יכול להבטיח לך שיש אנשים שאין להם בעיה לעבוד במקום שבו חורצים להם לשון בבוקר כל עוד זה מכניס להם בוחטות ויש להם אישה שאוהבת אותם בבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שזכור לי מהקיבוץ, בעיית הפארזיטים הגלויים היא הרבה פחות קשה מאשר הפאראזיטים הסמויים. נכון שיש אנשים שיכולים לחיות בסביבה עויינת, ולכן בעולם של כליל יש להם תפקיד חשוב מאד, להיות דוגמה לאנשים שלא יכולים לחיות בסביבה עויינת מה יקרה להם אם הם יתחילו להתעצל בגלוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך מבין מה הדוגמה כאן. לראות מישהו שאחרים חורצים לו לשון ולו זה בכלל לא מזיז לא יפחיד אותי. מה שכן, אם אתה מתעקש לדבר על הפראזיטים הסמויים, בבקשה; לא ברור לי איך כליל מתמודד גם איתם (ובאופן כללי, עם הנטייה של כל אדם לא להתאמץ יותר ממה שהוא צריך אם ממילא מתייחסים לכולם באותה הצורה כל עוד לא ברור שהם לא מתאמצים בכלל) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללכת כל בוקר לעבודה כשאף אחד לא מדבר איתך, לאכול לבד בצהריים, לצאת לבד בערב לשום מקום, ללכת לישון לבד, ללכת לספריה ולגלות שהספרנית תנה את כל הספרים הטובים, ללכת לירקן ולגלות שהוא לא מוכן לתת לך עגבניות. כל יום, כל היום. בלי חברים, בלי שיחות, בלי דיונים, בלי זיונים. לא נעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאנחנו מדברים רק על העבודה. עכשיו אתה מערב את כל החברה בעניין? החברה שלך מגלה סולידריות ראויה לציון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מאיזה עולם אתם מביאים את הדינאמיקה החברתית הזאת בה יש כלל חברתי יחיד ומאושר ובה המנודים חברתית מסתובבים גלמודים. למה לאכול לבד בצהריים ולא לדבר עם אף אחד, אם אתה יכול לשבת בשולחן של ה"מגניבים" עם הגריז בשיער, עם מוסר העבודה הבטלני, עם הבדיחות על חשבון עובדי המפעל המסורים ושלא דופקים חשבון לכל המתיפיפים והאידיאליסטים מסביב? נשמע כמו מקום שיותר כיף ומעניין לשבת בו מאשר השולחן של לובשי החולצות המכופתרות שמדברים על העליה ב-3% של כמות הסוכר בשוקולד שיחולק בהקצבה השבועית הבאה לכל בית אב(או אם) בישוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי בזה: (לצערי לא מצאתי את הסיפור ברשת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים שיש לכל אדם ''הנטיה ... לא להתאמץ יותר ממה שהוא צריך אם ממילא מתייחסים לכולם באותה הצורה כל עוד לא ברור שהם לא מתאמצים בכלל.'' האדם הוא חיה חברתית, ורוב האנשים מוכנים להתאמץ בשביל חבריהם. גם לא נכון לומר שבחברה אנרכיסטית מתייחסים לכל אדם בצורה שווה. ע''ע הקרדיט החברתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |