 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעקבות תגובה 234464 אבל לא רק: אנו נתקלים לא פעם בתגובות זועמות (יותר או פחות) של כותבי מאמרים לתגובות אשר מופיעות תחת מאמריהם, ואינן ראויות, לדעתם, למאמר תחתיו הן מופיעות. נשאלת השאלה, והיא מופנית לבעלי האתר, לחברי המערכת, לכותבי המאמרים ולמגיבים השונים (היא מופנית גם לקוראים הפסיבים, אבל על מנת שנקבל את תשובתם עליהם לחצות את הקוים לקטגורית ה"מגיבים"): מי הוא בעליו של דיון מסוים, ומה התוקף של בקשה מעין זאת, הבאה ממחבר המאמר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יחליטו נא חברי המערכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק בשביל ההבהרה: הכוונה איננה להחלטה אד הוק האם תגובה מסוימת ראויה, אלא להחלטה עקרונית, למי "שייך" הדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא שאתה מעלה חשוב, והבעייה היא מורכבת ביותר; אין פה לדעתי תשובות פורמליות חדות וחלקות בעניין "אוף טופיקים" והתפתחות דיונים בלתי רלוונטיים לחלוטין לנושא המאמר. יש לי סקיצה ראשונית למאמר בנושא ולכשאמצא את הזמן אכתוב אותו. למרות שאני לא רוצה בשלב זה להביע את דעתי "למי שייך המאמר" (זאת שאלה שאתה ניסחת, אני לא חשבתי על כך קודם לכן במונחי בעלות), יש לדעתי לכבד את כותב המאמר. זאת ועוד, בתור חבר מערכת, אני ער לכך שכותבים טובים, שראוי לפרסם את מאמריהם באייל, אינם מצויים בשפע. מחברי המאמרים באייל אינם מקבלים שכר כספי על עמלם, והם גם לא הופכים ל"סלבריטאים" בעקבות פרסום מאמריהם באייל. השכר הבלעדי כמעט, הוא האפשרות להתכתב עם קהילת קוראים על נושא שהם חשבו שמן הראוי לדון בו. ברגע שחלק מהקוראים הופכים את הדיון במאמר לצ'ט - ואין זה משנה אם ה"אוף טופיק" עוסק בפיזיקה קוונטית או בנישואין של סנדי בר - שכרו היחיד כמעט של כותב המאמר על הפרסום באייל מתחיל להשלל ממנו. לדעתי פתילי "אוף טופיקים" ארוכים תחת המאמרים פוגעים בסופו של דבר כבומרנג בקוראי האייל עצמם (ואולי אפשר לראות אותם כבעלי המאמרים?), שכן הדיונים מתחילים להפוך כאוטיים ואיש כבר אינו יכול לעקוב אחריהם, אבל אעצור כאן כי אני מתחיל לגלוש לתכני המאמר העתידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזה כמה חודשים, לא באופן פעיל; זמנית, אני מקווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש אפשרות להעביר פתיל בשלמותו מדיון אחד לאחר? אם כן, נראה לי שהפתרון הפשוט ביותר במקרה שכותב המאמר מבקש לעצור דיון מסויים, הוא להעביר את הפתיל למקום מתאים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מגיב סתם, נראה לי ש א) הבעלים של הדיון הם המשתתפים בו, ולא זה שכתב את המאמר ב) אחד הדברים היפים באייל הם האוף טופיקים ג) פרט ל ג.שמעון, שמרבה לבקש שהאוף טופיקים לא יעופפו מעל דיוניו, זו פעם ראשונה שאני רואה תגובה כזאת, ולכן הנושא לא נראה לי כבוער בעצמותיהם של מחברים אחרים. ד) תוקף הבקשה,אם כך, יכול להיות תוקף מוסרי בלבד. ה) אשמח אם ג. שמעון, או כותב אחר, יוכל להסביר איזה נזק נגרם לו בכך שיתקיימו דיונים בנושאים שאינם קשורים לנושא המקורי? קראתי את תגובה 234648 אבל זה נראה לי הסבר חלקי בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו עוד מחברי מאמרים שהדבר בוער בעצמותיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם נוטה לחשוב שבעלי הדיון הם המגיבים, אבל מבקשת לסייג. כמי שניהלה כמה וכמה פורומים בחייה, ועוד באתרים הרבה פחות מנומסים מהאייל, אני יודעת איך מגיבים יכולים להרוס דיונים איכותיים, ולהוציא למחבר מאמר מושקע את כל הרוח מהמפרשים. אני לא נגד אוף טופיקים. כמו ראובן, גם אני חושבת שהם חלק ממה שיפה באייל. בכל זאת נראה לי שהן לכותב והן לחברי המערכת צריכה להיות איזושהי מילה במקרים, כמו: 1. האוף טופיק מובל על ידי אדם שידוע בנטיותיו האוף טופיקיות, ו/או שבדרך כלל מגיב בנושא אחד ודוחף אותו לכל מקום. 2. האוף טופיק אינו מתנהל סביב נושא ספציפי, אלא הוא צ'אט מתמשך מדי. (נראה לי שהמדיניות היא ממילא נגד צ'אטים שכאלו, לא?) 3. מטרת האוף טופיק היא לחבל בדיון פתוח בנושא המאמר, ולהסיט את תשומת הלב ממנו בכוונה תחילה. לגבי תגובה 234648 - לפעמים, דווקא בגלל איכות המאמרים יוצאת הדופן באייל, להרבה אנשים "מן השורה" פשוט אין משהו אינטלגנטי להגיד עליהם. התסכול של כותבי המאמרים הללו מובן לחלוטין, אבל האמת היא, שהם לא היו מקבלים יותר מדי תגובות גם בלי האוף טופיק. אם לאנשים היה משהו להגיד בנושא, הם היו אומרים אותו, בלי קשר לדיונים צדדיים. מנקודת מבט קצת יותר פילוסופית, את האוף טופיקים שמתפתחים ב"ואקום" שנוצר במאמרים "איכותיים מדי" - אפשר לראות כמדד לעד כמה השיח של נושא המאמר מפותח באינטלקטואליה הישראלית. וגם זה חשוב. זה חשוב כי כך אנחנו יכולים לראות מה עוד אנחנו, כחברה חושבת, צריכים ללמוד. וחוץ מזה שהאוף טופיקים מקפיצים את המאמרים האיכותיים ושכוחי האל יחסית לראש הרשימה ומעניקים להם יותר חשיפה. עם כל הודעת אוף טופיק, הקוראים מקבלים עוד הזדמנות לחשוב על משהו חדש. כך שאולי עם הזמן - ליותר אנשים יהיה מה להגיד, והדיון יתפתח גם בכיוונים כן טופיקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה. בעיה אחת - בעצם, לאו דווקא של כותב המאמר, אבל סביר שהיא יותר תציק לו - היא שהשתוללות הדיון הופכת את המאמר לפחות "ייצוגי". אני יכול להציע למכר שלי, שאינו נוהג לגלוש באייל, לסור לבקר במאמר הרציני שכתבתי (או שכתב מישהו אחר) על משנתו של קירקגור, ואף להשוויץ שבוודאי יהיה תחתיו דיון מעמיק, כנהוג באתרנו. אבל אם הדיון תחתיו יתחיל להתמלא בקהילתיות, ליצנות, תורת הקוונטים ופשעי אוסלו - אז אותו מכר שלי כבר לא יתלהב, ואני לא אתלהב לשלוח אותו לשם. (לא, אני לא מביא את זה כדי לטעון שיש להימנע מאוף-טופיקים, ליצנות וקוונטים; רק להסביר למה זה יכול להפריע למחברים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה משהו, לפני כחודש המלצתי לבחורה דתית ממכרותי לקרוא את המאמר על המדרשות דיון 1941 ועכשיו אני קצת מתבייש ממה שהיא תמצא שם. אבל דווקא זה מראה שליצנויות התלהמויות ופשעי אוסלו אפשר לקשר לכל נושא מבלי שזה יחשב כאוף-טופיק. הדיון ההוא שנסגר ( עם ג'ק) זה דוגמא מצויינת ( אגב, לדעתי הוא נסגר שלא בצדק). אני מבקש להבדיל בין דיון שמתפרק לצטים והעלבות לבין סתם אוףטופיקים. אם מתחשק לי לספר סיפור על ניוטרינואים ושוקי מחליט עקב כך לסבר את אזננו בנושא, זה שונה לגמרי מפתילים של העלבות אישיות, או חיזורים וירטואליים. הטיעון הרלוונטי היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא זה: כותב המאמר מרגיש מחויבות להסביר את עמדותיו, ובהתאם לכך הוא טורח לעקוב אחרי הנעשה בדיון. אם הדיון הזה מתפצל לעשרות אופטופיקים, המחבר טועה לחשוב שיש 100 תגובות חדשות בענינו ורק אחרי סריקה מעייפת של תגובות על חייזרים, ניוטרינואים שמשחקים שחמט, ואלים שלא משחקים שש בש, הוא רואה הערה אחת על דרידה, וגם זה על ברנארד ולא על ז'ק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראובן, כפי שציינתי, הנושא מורכב, ולדעתי, בסופו של דבר נגרם נזק לקהילת הקוראים כולה, וכאמור, אני מתכוון לכתוב מאמר שלם בנושא ולכן תשובתי היתה חלקית (למעשה את טיעוני המרכזיים כלל לא העליתי). גם אני אשמח לשמוע דעות של קוראים נוספים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל איפה תפרסם את המאמר? עד כמה שזכור לי, מדיניות העריכה של האייל לא מאפשרת מאמרים בנושא המדיום עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 385 ("חופש הברבור", ד. קננגיסר) דיון 845 ("מה חדש", ע. בילינסקי) וכמובן, דיוני יום-ההולדת: דיון 1 (0), דיון 45 (חודש), דיון 172 (0.5), דיון 306 (1), דיון 1150 (3). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך תגובה 8070 : "היו באייל בעבר מאמרים על שירה, כמה בנושאי מדע, ומספר בנושאי הגות. על 'המצב בצ'טים' לא נדבר פה, אבל זאת בשל החלטה שלי ושל עורך המשנה שלי שלא לעסוק ב'תרבות אינטרנט', מתוך מחשבה שיש מספיק אתרים שעוסקים בנושא גם כך". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתלונות ושאלות נא לפנות לעורך הראשי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא עוסקים באינטרנט, אבל אנחנו מרשים לעצמנו לעסוק בעצמנו, כי בזה, לדעתי, דווקא אין מספיק עיסוק באתרים אחרים. האמת היא שכל המדיניות ההיא היא די מיושנת - כשהתחלנו, רוב האתרים (כולל הפורטלים הגדולים דאז) כמעט ולא עסקו בשום דבר מחוץ לאינטרנט. מאז, כמובן, התפוצצה הבועה, אתרים שעסקו באינטרנט הפכו לבטלים בשישים, ויש מספיק עיסוק, גם בעברית, בכל הנושאים שאפשר להעלות על הדעת. ובכל זאת, אני די חושש מביטול הסנקציה הקטנה והבודדה הזו, מסיבות השמורות איתי (הן שמורות איתי כי נורא קל להוכיח שהן אדיוטיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, פתאום ראיתי את תגובה 8083 "כשרון ניתוח והבנה קולנועי? בשביל ביקורת סרטים? ואני חשבתי שצריך בסך הכל להיות בן-אדם. אם הטעם של הכותב דומה לשלך או לא זה כבר עניין אחר. כשאני קורא ביקורת על סרט, אני רוצה לדעת אם אני אהנה ממנו, לא אם זוויות הצילום הן חדשניות". יקירי, אתה מבלבל בין ביקורת סרטים לביקורת קולנוע. יש הבדל - הראשונה באה לתת לצופה הפוטנציאלי מושג לגבי הסרט ואם כדאי לראותו. השנייה מנתחת את הסרט לעומק כטקסט תרבותי, ומבחינה זו היא דורשת לא פחות "כשרון ניתוח והבנה" מאשר ביקורת ספרות למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל באייל (לפחות אז) לא התפרסמו ביקורות קולנוע. התפרסמו ביקורות סרטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוי "אוף טופיק" הוא פשוט כללי מדי. תחת מאמר המוכר לי היטב התפתחו כמה פתילים שלא נגעו ישירות לנושא המאמר אבל היו מעניינים עד מאוד גם לכותב המאמר וגם, כך נדמה, למגיבים שהשתתפו בהם; זה, בעיני, רצוי עד מאוד וגם מצוי די בשפע. כל עוד הדיון עצמו הוא מעניין, איני רואה סיבה להתעצבן גם אם הוא מתקיים ב"מגרש שלי" (ואני לא בטוח שכל מה שכתוב מתחת למאמר ששלחתי הוא ה"מגרש שלי"). אחרים פה התייחסו ל"צ'טים". מסתמא הכוונה לחליפת מכתמים אישיים בעלי הומור מפוקפק או להגיגים פרטיים וארכניים של מגיב שחסר לו בלוג. אלה, נדמה לי, אכן עשויים להפריע אם הם גולשים מחוץ לגבול המטושטש הנקרא "הטעם הטוב", ואז הם מפריעים לכולם; אולי טיפה יותר לכותב המאמר אבל לא במידה משמעותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שציינתי כבר שלדעתי לא מדובר ב''מגרש שלי'' ולא ב''מגרש שלך'' אלא ב''מגרש של כולנו''. ואציין שוב שהבעייה מורכבת. נכון, לפעמים מתעוררים דיונים מעניינים תחת המאמר הלא מתאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן ציינת, ולא ניסיתי להתווכח איתך (רק להביע את דעתי שלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודע לכך שהדעות במערכת שונות בנושא זה. אני אפילו לא יודע אם אני נמצא במיעוט או ברוב בעניין. בכל אופן, עמדתי הייתה ונשארה שהדיון הוא של המתדניינים, ואנחנו לא נסיר תגובות אלא אם הן פוגעות בחוק או בטעם הטוב (הסביר). לאחרונה החלטנו להסיר גם תגובות שהן אוף-טופיק עד כדי מוזרות: למשל, אם בתגובה למאמר על הבחירות בניקרגואה1, מישהו מחליט להגיב במתכון לחסה מתובלת בתנור, יש סיכוי סביר שהתגובה הזו לא תזכה לראות את הבוקר הבא. אבל תגובות שהן אוף-טופיקיות בגדר הסביר, כלומר, אפשר להסביר אסוציאטיבית את הקשר שלהן, פתלתל ככל שיהיה, לנושא הדיון, תשארנה. המטרה של המדיניות הזאת היא בדיוק לנקש כל מיני עשבים שוטים שמחליטים לצוץ מדי פעם בדיונים (בעיקר בדיונים ישנים). במקרה הנידון, אכן היה קשר פתלתל לנושא. אני חושב שהבעיה הייתה שהמאמר של שוקי לא התפרסם בקצה הפתיל שהוביל לנושא האוף-טופיקי הזה, אלא כתגובה חדשה למאמר. זו הייתה טעות שהפכה את התגובה לקצת מוזרה. אני חייב להודות שאילו הייתי רואה אותה לפני שדברי ההסבר של שוקי פורסמו, יתכן והייתי מסיר אותה כתגובה מוזרה. לסיכום: הבעלים של הדיון הם המתדיינים (עם זכות וטו למערכת במקרים קיצוניים). התוקף של בקשה כזו של המחבר הוא מוסרי בלבד: אתה יכול להסכים עם בקשתו להפסיק לדון בנושא, אבל אתה לא חייב. המערכת יכולה להסכים עם בקשה לגדוע דיון בעייתי, אבל היא לא חייבת (ואוסיף גם - לרוב מוטב שלא להסכים עם בקשות כאלו). רוב הזמן אנחנו סומכים על טוב ליבם וההגיון הבריא של קוראי האייל. בד"כ המדיניות הזאת מוכיחה את עצמה, וכשהיא לא, אני בספק אם יש הרבה מה לעשות חוץ מלזעוק מרה ולאיים בהתפטרות (כפי שהיסטוריוני האייל יוכלו להדגים). נראה לי שזהו. אה, רק דיסקליימר קטן: המערכת קובעת מדיניות בצוותא. הדברים שנאמרו כאן הם עמדתי האישית ואינם משקפים בהכרח את מדיניות המערכת. 1 אל תשאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיפה, אם כך, המקום הסביר למתכון של חסה מתובלת בתנור? (אגב, אני מנחש שאתה מתכוון "לנכש" ולא "לנקש", אלא אם תתעקש) ובהזדמנות זאת, מעבר לדברי הביקורת, אני רוצה להודות לשוקי על התגובה המאמרית שפרסם. נהניתי לקרוא אותה, ואני מעריך את המאמץ שהושקע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקום הסביר למתכון של חסה מתובלת הוא בתנור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן, כמובן: תגובה 83705 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא! טוב לדעת שתאוריית האייל כיקום עצמאי הולכת ומוכיחה את עצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת: הבעיה עם המאמר של שוקי אינו רק מיקומו אלא עצם העובדה שהוא *מאמר*. כבר הייתה לנו בעבר בעיה עם כותבים שהמערכת החליטה לא לפרסם את מאמריהם (או שהם העריכו כי המערכת לא תפרסם), והפתרון שהם מצאו היה פרסומם כתגובה שאינה אלא "השתלטות עוינת" על דיון במאמר אחר (בתירוץ קלוש כזה או אחר של רלוונטיות כביכול). ברוב המקרים למיטב זכרוני המאמרים הפולשניים הוסרו. נ.ב. המקרה של שוקי, אכן מעט שונה. שני עורכים הבחינו בו ושקלו להסירו מיד. אולם, עורך שלישי, מצא נסיבות מקלות, והציע פתרונות אחרים, ובסוף הוחלט להשאירו, כי יש במקרה המסוים הזה (בלי להיכנס לפרטים) איזשהו תחום אפור, כפי שיש כמעט בכל דבר בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. אם בזה העניין, אז רציתי לומר שאני מאוד בעד ששוקי יפרסם את מאמרו כמאמר, וגם שאני (באופן אישי לגמרי) די נגד פרסום מאמרים כתגובות באופן כללי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם צריכים להתצטייד בנשק לא קטלני, כדי שיהיו דרכי פעולה מעבר לקטיפת פתילים באיבם; למשל, הזזה של תגובות לדיון אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טכנית, המנגנון קיים ונמצא בשימוש באתרים-אחים (פורום ארץ הצבי, למשל). באייל טרם נעשה בו שימוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שיצר (ללא זדון) את "פריצת הגדר" הנוכחית, אני רואה לנכון להבהיר כמה עובדות הנוגעות לסדרת הפסבדו-מאמרים המדוברת. מאחר וידעתי, מראשית הסיפור, כי אני מכופף את ה"חוקים", ניסיתי להצניע ככל האפשר את סדרת התגובות-מאמרים ולהציבה במקומה הנכון כהתכתבות בין חברי קבוצה של כ-10 מגיבים בעלי עניין בנושא. בגלל עודף ה"צניעות", נראה לי שגם העובדות המסבירות עד כמה כל הפרשה נטועה עמוק בלב האזור האפור (כפי שאכן ציינו מרבית המגיבים), סמויות מעיני רוב הקוראים. הרצון "לא להעיר ולא לעורר" גם גרם לי לעשות את הטעות היחידה, שבחכמה שלאחר מעשה, יתכן שהיה ראוי לי להימנע ממנה. יתכן שהייתי צריך לבקש את רשותו של כותב המאמר ה"רשמי". לאור תגובתו הנחרצת, תגובה 234464 אני מניח שהוא היה מסרב ואני הייתי נאלץ לחפש אכסניה נוחה יותר. מאחר והסיפור התפוצץ ויצר "משבר חוקתי" זוטא בלבה של קהילת ה"איילים", ברצוני להציג את העובדות הבאות לקהל הרחב של קוראי ה"אייל", גם אם אאלץ לשלם מחיר כלשהו בהישמעי טרחני משהו (לא כפייתי אני מקווה). ראשיתה של הפרשה במספר תגובות למאמר על עב"מים, שעסקו בנושא של מסה ואנרגיה אפלה, כך שמראשית העניין נמצאנו באזור שכל כולו אוף-אוף-טופיק. מעניין לעניין התפתחו ביני לבין ראובן חילופי תגובות בנושא הניסויים לגילוי תנודות ניטרינואים (הניטרינואים הם מן החלקיקים הבסיסיים המרכיבים את החומר ביקום, כמו האלקטרון, הפרוטון והנויטרון. בתנודות נייטרינואים, החלקיקים נעלמים והופכים לחלקיקים אחרים). ניסויים אלה שנערכו ב-25 השנים האחרונות ובהוצאות כספיות אסטרונומיות, הגיעו בימים אלה לכלל תוצאה מוסכמת והיא שתנודות הניטרינואים אכן התגלו. תוצאה זו וניסויים אלו הם בעלי חשיבות מרכזית בעולמה של הפיזיקה המודרנית. ניסויים אלו הם לדעתי שווי ערך לניסוי מייכלסון-מורלי שהיה הקטליזאטור ליצירת היחסות הפרטית (ובעקבותיה הכללית). הסיבה היא, שמסקנה ישירה מגילוי התנודות היא העובדה שהניטרינואים, שתוארו ע"י הפיזיקה הישנה כחסרי מסה, הם בעלי מסה. הפיזיקה הישנה היא למעשה חדשה למדי (שנות ה-60) והיא מהווה את התיאור הקוונטי המקובל היום של מבנה החומר (המודל הסטנדרטי של Gellman, Weinberg & Salam). העובדה שלניטרינואים יש מסה, היא העדות הניסיונית המוסכמת היחידה הקיימת כיום, לכך שהפיזיקה הישנה אינה מספיקה ויש להרחיבה ע"י מה שקרוי הפיזיקה החדשה (תורות שדה מאוחד) הנמצאת כיום בשלב מחקרי. עובדה זו גם מוכיחה עד כמה הידע הפיזיקאלי הנוכחי על מבנה היקום חלקי וכמה הרבה עוד נותר לעשות בתחום. (זהו. סוף ההרצאה התאורטית. פאוזה לאנחת רווחה וירטואלית). מאחר ודעתי היא כי נושא זה הוא מרכזי בעולם הפיזיקה כיום, חשבתי שזה יהיה מעניין לאנשים המתעניינים בתחום להבין בצורה יותר מעמיקה מהם הניסויים האלה, מה הקשר בין תנודות למסה של ניטרינואים, מהי הפיזיקה הישנה ומדוע מסה ניטרינואית אינה נכללת בה. לרוע המזל, כמידת העניין כך גודל הסיבוך. המדובר בתורה מתמטית במהותה שמלוא יופייה נפרש בנוסחאותיה ובפיתוחיה המתמטיים המתגלים רק למומחה ולאו דווקא בפרשנויות ותובנות פיזיקאליות מיוחדות שאפשר להעביר לקורא המשכיל (זוהי הסיבה שמטיפים ומיסטיקנים למיניהם מרשים לעצמם להשתמש במושגיה כדי להצדיק תורות טרנסצנדנטליות הרחוקות ממנה ת"ק פרסה). המשימה שלקחתי על עצמי, להסביר את (להבדיל מעל) הפיזיקה הישנה, היא משימה כמעט חסרת סיכוי שקרוב לודאי שלא תצלח (אפשר להסביר על מתמטיקה באמצעות דוגמאות, אבל קשה מאוד להסביר את המתמטיקה בלי להשתמש בה. בפרט בתורה כל כך קשה ורחבת יריעה כמו פיזיקת החלקיקים הקוונטית). הוסיפו לכך את העובדה שאיני מומחה בתחום ואפילו אין לי כרגע את האפשרות הטכנית לבדוק ולוודא את כל פרטי היריעה הרחבה שצריך לפרוש (אני מבקש מהקוראים להאמין לי שבמהלך כתיבת הדברים נתקלתי בלא מעט שגיאות עקרוניות וסתירות מהותיות שראיתי בהרצאות של אנשי אקדמיה שהונחו באינטרנט). חלק מהדברים נסמך רק על זכרוני הרחוק משלמות או על פרשנויות אישיות שלי שודאי אינן מוסמכות. יתר על כן, איני רואה בעצמי "כתבא רבא". סגנון מגושם ומשפטים מפותלים מדי, בודאי לא יסייעו למשימה הכבדה שרציתי ליטול לעצמי. אני בטוח שלפחות כמה מן הכותבים הותיקים של האייל בנושאים האלו, היו יכולים לעשות עבודה יותר מוצלחת ממני. כל הסיבות האלו הן בהחלט סיבה טובה לשמור על צניעות ולא לרוץ לפרסם סדרת מאמרים שסופה התבזות (ובעקיפין גם ביזוי וניצול לרעה של מערכת האייל). תכנית העל שלי הייתה זאת: אני מניח שבאחת השנים הקרובות, פרס הנובל לפיזיקה יוענק ל-John Bahcall ולמישהו ממובילי פרויקט Kamiokande II (מרכז המחקר היפני שהוביל כמה פרויקטים בינלאומיים בתחום ובו התבצע הניסוי הדפיניטיבי שתוצאותיו הסופיות והרשמיות מתפרסמות כעת. פרס נובל אחד כבר הוענק ב-2002 ל R. Davis & M. Koshiba, שהתחילו את הניסויים לפני כ-30 שנה). בגלל הקשרים הישראליים של באקאל, אני חושב שייווצר חלון הזדמנויות של בערך שבוע של עניין ציבורי בנושא. מדוע שלא אהיה מוכן עם מאמר מעמיק ומקיף של הנושא ולהכות על הברזל החם באייל הקורא. בינתיים מדוע לא לנצל את העניין שגילו לשמחתי מספר מגיבים בנושא, כדי לפרסם את הפסבדו-מאמרים שהם בעצם טיוטות לסדרת מאמרים שבצורתה הסופית תהיה מהודקת יותר ומתאימה יותר להצגה לקהל משכיל רחב יותר. אם להשתמש במוטו של מערכת האייל "באנו כדי ליהנות", חשבתי שגם אני וגם המגיבים נהנה ונשכיל מהדיון על הטיוטות. תוך כדי כך, קבוצה של לפחות 10-15 קוראים שיקראו לפחות חלקים מהמאמרים יסייעו לנכש אותם מטעויות חמורות (ואכן לפחות טעות אחת כזאת נתגלתה ע"י שכ"ג), להבהיר נקודות שלא ברורות לי ולגלות את החלקים הסתומים יותר הדורשים ניסוח בהיר יותר. התהליך יאפשר לי גם לא לכתוב את כל הסדרה מראש, אלא לכתוב טיוטות שיהיה אפשר בסופו של דבר לצמצם ע"י מחיקת החלקים המיותרים. יתכן שבמבט לאחור, כל ה"תכנית" הזו אינה אלא הליכה רחוק מדי בארץ ה"נדמה לי" וקצת נגועה ב- Grandeur illusions , אבל איזה נזק איום ייגרם? בעקבות 2 החלקים הראשונים הוצפתי בתגובה אחת (תגובה 226581) שלצערי טענה שהמאמרים אכן בלתי קריאים ולא מצטיינים בבהירות הניסוח. דווקא אותו קורא אלמוני הסכים איתי שיש מקום ל"תגובות" כאלו בשוליים השלווים והמוצנעים של ה"אייל" ולא בחלון הראווה שלו. אמנם למזלי היה זה רק מגיב אחד, אבל עצם העובדה שהוא התרגז וטרח להגיב, חיזקה אותי בדעתי שלא כל דבר כדאי לעשות מראש המקפצה ומול עיניהם של קוראים סובלים (גם אם אולי סובלניים יותר). ועתה לנסיבות המקילות: א) ברוח של הגדלת האנטרופיה החברתית, חשבתי שההנאה שתגרם למשתתפים בדיון ובמיוחד לי, שקולה נגד הנזק שנגרם כאשר מכופפים את הכללים ודוחפים את הגדרות. מה שלא העליתי בדעתי, זה את התנגדותו הנמרצת של כותב המאמר המקורי ואת הנזק שנגרם לו. כמובן שלא יכולה להיות לי כל טרוניא כלפיו. אני מניח שהאייל הוא יותר בית קפה וירטואלי מאשר עיתון מקוון. כותבי המאמרים "פותחים שולחן" בבית הקפה ומזמינים את האורחים לשמוע את הנאום ולהתדיין עליו. סביר שכותב המאמר ידרוש שבשולחן שהוא פתח, אנשים לא ינהלו שיחה ברוסית. עם זאת, אם יש משהו שלמדתי באייל, זה שלעתים אנשים נוטים לחשוב במושגים של מה שראוי להיות, במקום במושגים של מה שיש. עובדות החיים הם שבעיתון מקוון, כל מגיב יכול לכתוב מה שהוא רוצה, וחברי המערכת רשאים למחוק את תגובתו. אדם הכותב באינטרנט צריך להיות "מפויס" יותר עם מצב זה. (במעמדי החדש כ"פושע ישראל", נראה שאמצתי לעצמי עוד מנהג המקובל על פושעינו והוא להטיף מוסר לאחרים. אני מבקש לקבל הערה זו כהבעת דעה ולא הטפת מוסר). ב) בודאי לא היה כאן ניסיון לעקוף את המערכת ולפרסם מאמר על אפה ועל חמתה. אני מניח שדווקא סדרת מאמרים זו, בתחום כזה הייתה מתקבלת ברצון. נוסף על כך המאמרים פורסמו בחלקים, כך שחברי המערכת יכלו לעצור אותם לפחות באמצע. נהפוך הוא, לא ראיתי לנכון לנצל את העובדה שחברי המערכת עושים את עבודתם בהתנדבות ולדחוף להם מאמר שקשה מאוד לוודא את העובדות בו (אני עד לכך), תוך שאני מציג עצמי כמומחה, מה שאיני. אני חושב שבמקרה שהיו מתגלות שגיאות קשות ודברי הבל במאמר, העורך והבית היה מתבזה לא פחות מהכותב. ג) אני חושב שבכל זאת יש כמה הבדלים בין אוף-טופיק עם דיון בפיזיקת הקוונטים לבין כאלו עם רכילות, ליצנות, שיחות פרטיות ופוליטיקה. ראשית ישנו העניין של המאמץ וההשקעה בכתיבה, שנית ישנו הנושא של הקונטרברסאליות. אין להניח שתוכן כתבה בנושא פיזיקת החלקיקים יפגע במישהו פגיעה של ממש. איני חושב שיש סיכוי שהיא תסכן את חברי המערכת בתביעת דיבה. שלישית, לו רציתי להתכתב עם מישהו בנושא חיי הנישואין של סנדי בר, לא הייתי מתקשה למצוא אתר מתאים לכך. ייחודו של האייל שהוא מאפשר דיונים גם בנושאים כבדים יותר. ד) אני מסכים שטעיתי (לפחות ברמה טקטית) כאשר פרסמתי את חלק ג שלא בהמשך לפתיל שבו התחיל הדיון. לפחות למראית עין הדבר יצר רושם של הטלת מאמר פרטיזאני out of the blue לתוך חיקו של כותב המאמר המקורי, במקום מאמר שהוא חלק מאוף טופיק ארוך מאוד שהתרחק מאוד מן הנושא עוד לפני שהצטרפתי אליו, כפי שאכן היה. בסיכומו של דבר, לפחות מנקודת הראות הסובייקטיבית שלי, מערכת ה"אייל" עמדה בכבוד במבחן של "ניצול הכוח" שבידיה ולא רצה למחוק ולהשמיד דברים שמידת הנזק שהם גורמים מסופקת מאוד. בהזדמנות זו ברצוני להודות לכל מי שקראו והגיבו על ה"מאמרים" ובמיוחד לאלו שטרחו להגן על הדברים. אשמח להשתתף בכל דיון המשך על הנושא בכל מקום שיתאפשר. אם יורשה לי להציע, אפשר לפתוח עבור הנושא, דיון בעקבות ידיעת חדשות. הידיעה שהביא שכ"ג תגובה 232335 יכולה לשמש פתיח מצוין לדיון זה ויהיה גם תואם לרוח האייל המפרסם מדי פעם גם חדשות מדעיות ולא רק אקטואליה. באשר לשלושת החלקים הנותרים, אולי יהיה אפשר לחלק אותם ולפרסם אותם בקטעים קצרים יותר וכך להסתופף עוד יותר תחת כנפי ה"חוק"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להפריד בין שתי בעיות: 1) אופ טופיקים במאמרים " לא שייכים" 2) מאמרים שמתחפשים לתגובות מכיוון שערבבת בכישרון רב את שתי הבעיות, צפה פגיעה סינרגיסטית גם ממוטרדי 1 וגם ממוטרדי 2 וגם מכאלה שהקומבינציה מביאה להם את הסעיף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובתי, לא התיחסתי לאף אחת משתי הבעיות. בעיה 1 היא לא באמת רצינית. עובדה שאף אחד מאלו ה"סובלים" מה"אוף טופיקים" לא מציע את ההצעה הפרקטית להגביל אותם ל"חדשות" (להבדיל ממאמרים). אני חושב שזה פשוט לא מעשי. בבעיה 2 אני מבין את ה"חוק" ולא מתווכח איתו. טענתי היתה שבמקרה זה היו מספיק נסיבות מקלות ושטח אפור כדי להצדיק סלחנות והמנעות מאכיפת החוק הר כגיגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אין שום בעיה, פרט לאורך של התגובה (קשה לקרוא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבינה שתגובתך באה להסביר את אורכה של התגובה הקודמת? :-) כתבת: "מדוע שלא אהיה מוכן עם מאמר מעמיק ומקיף של הנושא ולהכות על הברזל החם באייל הקורא. בינתיים מדוע לא לנצל את העניין... כדי לפרסם את הפסבדו-מאמרים שהם בעצם טיוטות לסדרת מאמרים שבצורתה הסופית תהיה מהודקת יותר ומתאימה יותר להצגה לקהל משכיל רחב יותר". אם התכוונת לומר שמטיוטות המאמרים שלך תיצור מאמר "רשמי" שיתפרסם באייל, אז יש פה עוד בעיה - באייל מתפרסמים רק דברים שלא ראו אור קודם לכן (בשום מקום אחר). המערכת היא שתצטרך להחליט אם החלק שבסוגריים זניח או קריטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע לא פירסמת את המאמרים המעניינים שלך "ללא נפגעים", למשל תחת אחד מסיפורי החדשות? לדוגמא תחת דיון 1968 . חוץ מזה אני מצטרף לעוזי בעניין ההצעה להעביר פתילים למקום טוב יותר, במקרה הצורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שחשבתי שאני עושה. פשוט לא עלה על דעתי שכותב המאמר כל כך נחרץ בעניין. כמו שכתבתי בתגובה הארוכה, ה''מאמרים'' נולדו כתוצאה מחילופי תגובות באותו דיון ופשוט לא חשבתי יותר מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על קשר אפשרי בין הנויטרינו המתנודד לבין האנרגיה האפלה: http://www.newscientist.com/news/news.jsp?id=ns99996... (זה ממש דבילי למעֵן את ההודעה הזאת למאמר על השינויים באייל, אבל אני לא רוצה להרגיז אף אחד ע"י תגובה אוף-טופיקית למאמרו. אני מקוה שהאייל המשכוכי לא רואה בחומרה את פריצת הגדר לתחום המרעה שלו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתוך פיתה יחד עם שאר דברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |