 |
כמי שיצר (ללא זדון) את "פריצת הגדר" הנוכחית, אני רואה לנכון להבהיר כמה עובדות הנוגעות לסדרת הפסבדו-מאמרים המדוברת. מאחר וידעתי, מראשית הסיפור, כי אני מכופף את ה"חוקים", ניסיתי להצניע ככל האפשר את סדרת התגובות-מאמרים ולהציבה במקומה הנכון כהתכתבות בין חברי קבוצה של כ-10 מגיבים בעלי עניין בנושא. בגלל עודף ה"צניעות", נראה לי שגם העובדות המסבירות עד כמה כל הפרשה נטועה עמוק בלב האזור האפור (כפי שאכן ציינו מרבית המגיבים), סמויות מעיני רוב הקוראים.
הרצון "לא להעיר ולא לעורר" גם גרם לי לעשות את הטעות היחידה, שבחכמה שלאחר מעשה, יתכן שהיה ראוי לי להימנע ממנה. יתכן שהייתי צריך לבקש את רשותו של כותב המאמר ה"רשמי". לאור תגובתו הנחרצת, תגובה 234464 אני מניח שהוא היה מסרב ואני הייתי נאלץ לחפש אכסניה נוחה יותר.
מאחר והסיפור התפוצץ ויצר "משבר חוקתי" זוטא בלבה של קהילת ה"איילים", ברצוני להציג את העובדות הבאות לקהל הרחב של קוראי ה"אייל", גם אם אאלץ לשלם מחיר כלשהו בהישמעי טרחני משהו (לא כפייתי אני מקווה).
ראשיתה של הפרשה במספר תגובות למאמר על עב"מים, שעסקו בנושא של מסה ואנרגיה אפלה, כך שמראשית העניין נמצאנו באזור שכל כולו אוף-אוף-טופיק. מעניין לעניין התפתחו ביני לבין ראובן חילופי תגובות בנושא הניסויים לגילוי תנודות ניטרינואים (הניטרינואים הם מן החלקיקים הבסיסיים המרכיבים את החומר ביקום, כמו האלקטרון, הפרוטון והנויטרון. בתנודות נייטרינואים, החלקיקים נעלמים והופכים לחלקיקים אחרים).
ניסויים אלה שנערכו ב-25 השנים האחרונות ובהוצאות כספיות אסטרונומיות, הגיעו בימים אלה לכלל תוצאה מוסכמת והיא שתנודות הניטרינואים אכן התגלו. תוצאה זו וניסויים אלו הם בעלי חשיבות מרכזית בעולמה של הפיזיקה המודרנית. ניסויים אלו הם לדעתי שווי ערך לניסוי מייכלסון-מורלי שהיה הקטליזאטור ליצירת היחסות הפרטית (ובעקבותיה הכללית). הסיבה היא, שמסקנה ישירה מגילוי התנודות היא העובדה שהניטרינואים, שתוארו ע"י הפיזיקה הישנה כחסרי מסה, הם בעלי מסה. הפיזיקה הישנה היא למעשה חדשה למדי (שנות ה-60) והיא מהווה את התיאור הקוונטי המקובל היום של מבנה החומר (המודל הסטנדרטי של Gellman, Weinberg & Salam). העובדה שלניטרינואים יש מסה, היא העדות הניסיונית המוסכמת היחידה הקיימת כיום, לכך שהפיזיקה הישנה אינה מספיקה ויש להרחיבה ע"י מה שקרוי הפיזיקה החדשה (תורות שדה מאוחד) הנמצאת כיום בשלב מחקרי. עובדה זו גם מוכיחה עד כמה הידע הפיזיקאלי הנוכחי על מבנה היקום חלקי וכמה הרבה עוד נותר לעשות בתחום. (זהו. סוף ההרצאה התאורטית. פאוזה לאנחת רווחה וירטואלית).
מאחר ודעתי היא כי נושא זה הוא מרכזי בעולם הפיזיקה כיום, חשבתי שזה יהיה מעניין לאנשים המתעניינים בתחום להבין בצורה יותר מעמיקה מהם הניסויים האלה, מה הקשר בין תנודות למסה של ניטרינואים, מהי הפיזיקה הישנה ומדוע מסה ניטרינואית אינה נכללת בה. לרוע המזל, כמידת העניין כך גודל הסיבוך. המדובר בתורה מתמטית במהותה שמלוא יופייה נפרש בנוסחאותיה ובפיתוחיה המתמטיים המתגלים רק למומחה ולאו דווקא בפרשנויות ותובנות פיזיקאליות מיוחדות שאפשר להעביר לקורא המשכיל (זוהי הסיבה שמטיפים ומיסטיקנים למיניהם מרשים לעצמם להשתמש במושגיה כדי להצדיק תורות טרנסצנדנטליות הרחוקות ממנה ת"ק פרסה).
המשימה שלקחתי על עצמי, להסביר את (להבדיל מעל) הפיזיקה הישנה, היא משימה כמעט חסרת סיכוי שקרוב לודאי שלא תצלח (אפשר להסביר על מתמטיקה באמצעות דוגמאות, אבל קשה מאוד להסביר את המתמטיקה בלי להשתמש בה. בפרט בתורה כל כך קשה ורחבת יריעה כמו פיזיקת החלקיקים הקוונטית).
הוסיפו לכך את העובדה שאיני מומחה בתחום ואפילו אין לי כרגע את האפשרות הטכנית לבדוק ולוודא את כל פרטי היריעה הרחבה שצריך לפרוש (אני מבקש מהקוראים להאמין לי שבמהלך כתיבת הדברים נתקלתי בלא מעט שגיאות עקרוניות וסתירות מהותיות שראיתי בהרצאות של אנשי אקדמיה שהונחו באינטרנט). חלק מהדברים נסמך רק על זכרוני הרחוק משלמות או על פרשנויות אישיות שלי שודאי אינן מוסמכות. יתר על כן, איני רואה בעצמי "כתבא רבא". סגנון מגושם ומשפטים מפותלים מדי, בודאי לא יסייעו למשימה הכבדה שרציתי ליטול לעצמי. אני בטוח שלפחות כמה מן הכותבים הותיקים של האייל בנושאים האלו, היו יכולים לעשות עבודה יותר מוצלחת ממני. כל הסיבות האלו הן בהחלט סיבה טובה לשמור על צניעות ולא לרוץ לפרסם סדרת מאמרים שסופה התבזות (ובעקיפין גם ביזוי וניצול לרעה של מערכת האייל).
תכנית העל שלי הייתה זאת: אני מניח שבאחת השנים הקרובות, פרס הנובל לפיזיקה יוענק ל-John Bahcall ולמישהו ממובילי פרויקט Kamiokande II (מרכז המחקר היפני שהוביל כמה פרויקטים בינלאומיים בתחום ובו התבצע הניסוי הדפיניטיבי שתוצאותיו הסופיות והרשמיות מתפרסמות כעת. פרס נובל אחד כבר הוענק ב-2002 ל R. Davis & M. Koshiba, שהתחילו את הניסויים לפני כ-30 שנה). בגלל הקשרים הישראליים של באקאל, אני חושב שייווצר חלון הזדמנויות של בערך שבוע של עניין ציבורי בנושא. מדוע שלא אהיה מוכן עם מאמר מעמיק ומקיף של הנושא ולהכות על הברזל החם באייל הקורא. בינתיים מדוע לא לנצל את העניין שגילו לשמחתי מספר מגיבים בנושא, כדי לפרסם את הפסבדו-מאמרים שהם בעצם טיוטות לסדרת מאמרים שבצורתה הסופית תהיה מהודקת יותר ומתאימה יותר להצגה לקהל משכיל רחב יותר. אם להשתמש במוטו של מערכת האייל "באנו כדי ליהנות", חשבתי שגם אני וגם המגיבים נהנה ונשכיל מהדיון על הטיוטות. תוך כדי כך, קבוצה של לפחות 10-15 קוראים שיקראו לפחות חלקים מהמאמרים יסייעו לנכש אותם מטעויות חמורות (ואכן לפחות טעות אחת כזאת נתגלתה ע"י שכ"ג), להבהיר נקודות שלא ברורות לי ולגלות את החלקים הסתומים יותר הדורשים ניסוח בהיר יותר. התהליך יאפשר לי גם לא לכתוב את כל הסדרה מראש, אלא לכתוב טיוטות שיהיה אפשר בסופו של דבר לצמצם ע"י מחיקת החלקים המיותרים.
יתכן שבמבט לאחור, כל ה"תכנית" הזו אינה אלא הליכה רחוק מדי בארץ ה"נדמה לי" וקצת נגועה ב- Grandeur illusions , אבל איזה נזק איום ייגרם? בעקבות 2 החלקים הראשונים הוצפתי בתגובה אחת (תגובה 226581) שלצערי טענה שהמאמרים אכן בלתי קריאים ולא מצטיינים בבהירות הניסוח. דווקא אותו קורא אלמוני הסכים איתי שיש מקום ל"תגובות" כאלו בשוליים השלווים והמוצנעים של ה"אייל" ולא בחלון הראווה שלו. אמנם למזלי היה זה רק מגיב אחד, אבל עצם העובדה שהוא התרגז וטרח להגיב, חיזקה אותי בדעתי שלא כל דבר כדאי לעשות מראש המקפצה ומול עיניהם של קוראים סובלים (גם אם אולי סובלניים יותר).
ועתה לנסיבות המקילות:
א) ברוח של הגדלת האנטרופיה החברתית, חשבתי שההנאה שתגרם למשתתפים בדיון ובמיוחד לי, שקולה נגד הנזק שנגרם כאשר מכופפים את הכללים ודוחפים את הגדרות. מה שלא העליתי בדעתי, זה את התנגדותו הנמרצת של כותב המאמר המקורי ואת הנזק שנגרם לו. כמובן שלא יכולה להיות לי כל טרוניא כלפיו. אני מניח שהאייל הוא יותר בית קפה וירטואלי מאשר עיתון מקוון. כותבי המאמרים "פותחים שולחן" בבית הקפה ומזמינים את האורחים לשמוע את הנאום ולהתדיין עליו. סביר שכותב המאמר ידרוש שבשולחן שהוא פתח, אנשים לא ינהלו שיחה ברוסית. עם זאת, אם יש משהו שלמדתי באייל, זה שלעתים אנשים נוטים לחשוב במושגים של מה שראוי להיות, במקום במושגים של מה שיש. עובדות החיים הם שבעיתון מקוון, כל מגיב יכול לכתוב מה שהוא רוצה, וחברי המערכת רשאים למחוק את תגובתו. אדם הכותב באינטרנט צריך להיות "מפויס" יותר עם מצב זה. (במעמדי החדש כ"פושע ישראל", נראה שאמצתי לעצמי עוד מנהג המקובל על פושעינו והוא להטיף מוסר לאחרים. אני מבקש לקבל הערה זו כהבעת דעה ולא הטפת מוסר).
ב) בודאי לא היה כאן ניסיון לעקוף את המערכת ולפרסם מאמר על אפה ועל חמתה. אני מניח שדווקא סדרת מאמרים זו, בתחום כזה הייתה מתקבלת ברצון. נוסף על כך המאמרים פורסמו בחלקים, כך שחברי המערכת יכלו לעצור אותם לפחות באמצע. נהפוך הוא, לא ראיתי לנכון לנצל את העובדה שחברי המערכת עושים את עבודתם בהתנדבות ולדחוף להם מאמר שקשה מאוד לוודא את העובדות בו (אני עד לכך), תוך שאני מציג עצמי כמומחה, מה שאיני. אני חושב שבמקרה שהיו מתגלות שגיאות קשות ודברי הבל במאמר, העורך והבית היה מתבזה לא פחות מהכותב.
ג) אני חושב שבכל זאת יש כמה הבדלים בין אוף-טופיק עם דיון בפיזיקת הקוונטים לבין כאלו עם רכילות, ליצנות, שיחות פרטיות ופוליטיקה. ראשית ישנו העניין של המאמץ וההשקעה בכתיבה, שנית ישנו הנושא של הקונטרברסאליות. אין להניח שתוכן כתבה בנושא פיזיקת החלקיקים יפגע במישהו פגיעה של ממש. איני חושב שיש סיכוי שהיא תסכן את חברי המערכת בתביעת דיבה. שלישית, לו רציתי להתכתב עם מישהו בנושא חיי הנישואין של סנדי בר, לא הייתי מתקשה למצוא אתר מתאים לכך. ייחודו של האייל שהוא מאפשר דיונים גם בנושאים כבדים יותר.
ד) אני מסכים שטעיתי (לפחות ברמה טקטית) כאשר פרסמתי את חלק ג שלא בהמשך לפתיל שבו התחיל הדיון. לפחות למראית עין הדבר יצר רושם של הטלת מאמר פרטיזאני out of the blue לתוך חיקו של כותב המאמר המקורי, במקום מאמר שהוא חלק מאוף טופיק ארוך מאוד שהתרחק מאוד מן הנושא עוד לפני שהצטרפתי אליו, כפי שאכן היה.
בסיכומו של דבר, לפחות מנקודת הראות הסובייקטיבית שלי, מערכת ה"אייל" עמדה בכבוד במבחן של "ניצול הכוח" שבידיה ולא רצה למחוק ולהשמיד דברים שמידת הנזק שהם גורמים מסופקת מאוד.
בהזדמנות זו ברצוני להודות לכל מי שקראו והגיבו על ה"מאמרים" ובמיוחד לאלו שטרחו להגן על הדברים. אשמח להשתתף בכל דיון המשך על הנושא בכל מקום שיתאפשר. אם יורשה לי להציע, אפשר לפתוח עבור הנושא, דיון בעקבות ידיעת חדשות. הידיעה שהביא שכ"ג תגובה 232335 יכולה לשמש פתיח מצוין לדיון זה ויהיה גם תואם לרוח האייל המפרסם מדי פעם גם חדשות מדעיות ולא רק אקטואליה. באשר לשלושת החלקים הנותרים, אולי יהיה אפשר לחלק אותם ולפרסם אותם בקטעים קצרים יותר וכך להסתופף עוד יותר תחת כנפי ה"חוק"?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש