 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שמה שאני הולך לכתוב הוא קצת כפירה בעיקר בחברה הישראלית, אבל נו, קדימה. נמאס לי מטיולים רגליים בטבע. הטיולים הרגליים בארץ נושאים בדרך כלל אופי אחד משלושת הבאים: או טיול בערוץ נחל על חלוי הנחל שבו, המוקף בצמחיית נהר מכל עבריו, או טיול במעלה ובמורד הרים שבהם צידי הדרך מעוטרים בסירה קוצנית, או טיולי מדבר בי נקיקים ונוף צהוב. די, מיציתי. צריך משהו אחר. זה כבר משעמם. אני צריך הסטוריה, תרבות, סיפור טוב. נשבר לי כבר מהנוף שחוזר על עצמו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראש פינה, צפת, כל-אתר-מורשת-קרב-באשר-הוא1,יפו, תל אביב, ירושלים... אתה באמת חושב שחסרים מקומות עם סיפור או היסטוריה? 1רבאק, יש בכלל סנטימטר בארץ הזו שאין עליו איזשהו סיפור או חתיכת מאורע היסטורי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערות הנטיפים, מערות בית ג'וברין, החרמון בקיץ (ובחורף בכלל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, ארבעה. תוסיפי טיולי מערות. החרמון בקיץ זה טיולי נחלים, ומח"ט החרמון בשנת 2000 כבר פגש אותי, ודרש מהקמב"ץ שלו להגיש נגדי ונגד חבר תלונה במשטרה על טיול בשטח אש ללא אישור. בסוף לא הגיש. <אנחת רווחה>. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גייזרים? בריכות גופרית? קרחוני ענק? ג'ונגלים טרופיים? מה חסר לך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם. אבל זו בדיוק הנקודה שלי - הטיולים בטבע מתחילים לחזור על עצמם בנקודה מסוימת, וזה משעמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופניים. ויש גם טיולי הליכה במים (עד החזה), טיולי ג'יפים למי שיכול להרשות, וטיולי נודיסטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המ... אופניים זה באמת דבר שאני מצטער שהפסקתי איתו. דיון 315. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיורדים. (טל מביע געגועים לנורבגיה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טל עומד מרחק כמטר וחצי ממשרדי מס הכנסה, שניכר כי כרגע יצא מהם, מחזיק ערימת טפסים ענקית המאיימת לגלוש מידיו לכיוון המדרכה המזוהמת. הוא מרים מבטו וסוקר, מיואש, את הבניינים המכוערים והמפוייחים שמסביב. העוברים ושבים המיוזעים ביום שרב זה ממשיכים בדרכם מבלי להתעכב על התמונה המדכאה. מכולם, רק עפרונית אחת חמודה, צנומה, עירנית ורגישה למצוקות לב אנוש, ניגשת אליו. - (ברגש רב ובעדינות, שמא תטרידנו) סלח לי, אולי אפשר לעזור לך? מה בדיוק אתה מחפש? - (מנמיך אליה את מבטו, אחוז שרעפים) אה, פיורד... - (נופלת על המדרכה, מעולפת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו צריך להגיד זאת בדיון הזה, אז אני אתנדב: אם כבר כפירה בעיקר, כדי לראות נוף אפשר לצאת לסיבוב במכונית. גם בעיר, וגם בפנים של בר או מועדון יש דברים ששווה לראות. רק שבעיר אפשר גם להשיג כוס קפה נורמלית, ובבר אפשר לבקש קמפרי עם קצת סודה. "הטבע" יכול להשאר מצידי לרומנטיקנים הגרמניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תל אביב היא בהחלט עיר מדהימה לטייל בה, ואני מאוד מאוד אוהבת לטייל בה, ברגל. גם בירושלים טיילתי המון ברגל בתקופה שגרתי שם. אולי עם פרוייקט "העיר הלבנה" תתרחב המודעות לטיולים אורבניים. אין לי בעייה עם הטבע, אבל אם כבר טבע, אני מאלו שמעדיפים להתרכז במקום קטן (עד קטנטן) ולעקוב אחריו לאורך זמן. רוב הטיולים בטבע בהם הייתי היו מהירים מידי. לא מעניין אותי ללכת קילומטרים, אלא למשל לתפוס עץ ולראות מה חי עליו ומסביבו. אני מאלה שיכולים לשבת ולעקוב שעות אחרי לטאות שמטיילות על עץ, קן נמלים, או זרימה של מים במפלון קטן. זה מרתק לראות איך הצללים והתאורה משתנים לפי מיקום השמש, איזה בעלי חיים מתעוררים או הולכים לישון, ואיזה פרחים נפתחים או נסגרים. הבעייה היא שרוב מי שהיה איתי לא מחשיב מעקב אחרי פינה קטנה בטבע לאורך יום שלם כטיול :-( |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך שאת מתארת את זה, זה נשמע ממש מפתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך למה שערן אמר, עזרת לי להבחין מה הפריע לי כל כך בטיולים של תנועת הנוער - הגישה שלהם פשוט צבאית מדי, מזכירה מסע כומתה: "היום נעשה מסלול", "יש לנו עוד 12 קילומטר", "נעלה על גב ההר ונרד". אף פעם לא הבנתי מה המאמץ הסיזיפי הזה, להתחיל ואדי, ללכת את כל אורכו ואז לחזור לנקודת ההתחלה במסלול אחר. וזה למרות שאני אוהבת לשהות בטבע - לשהות בו, לספוג אותו ולא להיתזז. בתנועת הנוער פשוט לא הבנתי *למה* צריך ללכת כל כך הרבה בכיוון א' או ב', איזו מטרה יש להשיג פה. כמובן שסבלתי, פרשתי, והיום החברים שלי צוחקים עלי שאני מפונקת. הם עצמם עורכים היום מסעי אופניים במסלולים קשים. גם אופי הטיול הממוצע של הישראלי בדרום אמריקה נגזר מהמורשת הצבאית הזאת - הכל מכוון הישגים, לסמן איקס על מקום, לסיים מסלול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכיר לי אסוציאטיבית שני ביטויים מעולם הטיולים הישראלי שאהובים-שנואים עלי במיוחד, בלי סיבה מעמיקה - זו אהבה-שנאת-חינם: "דוּך" ("דוח"?) - "אחרי שגומרים את הזויתן הולכים דוך עד החניון". וקצת יותר מורכב - "לעשות את". "לפני שנה עשינו את המוחרקה, בשבת הקרובה נעשה את נחל תבור". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שכבר קיטרתי פעם על השימוש בפועל ''לעשות'' במקום ''לגלם''. ''הפעם סנדרה בולוק עושה את לאקי, נערה ללא יומרות שמוצאת את עצמה ברומן סוער עם מוקי, שליח פיצה מקסים שמתברר לאחר מכן כמיליונר בתחפושת. אבל בכך לא מסתיימת התסבוכת- כאשר בראד פיט (שעושה את מוקי) מאבד את הכרתו עקב תאונה, חברתה הלסבית של לאקי ( ג'ניפר אניסטון עושה תפקיד קטן אבל מדהים) מתחפשת למוקי ( בעזרת נפלאות הפעלולים של הוליווד) ומנסה להכניס אותה למיטה. במקביל, משפחתה של לאקי ממשיכה לשדך לה שלימזלים. תשע כפול עשר במינוס שתים-עשרה בסולם רורשך.'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוי "דוך" בעברית מקורו ממילת היחס הגרמנית durch. (כנראה מהגרמנית הגבוהה, בה ה-r כמעט לא הורגש) השימוש המקובל יותר בעברית, בביטוי "דוך-אנ-דוך" - עד הסוף, ללא עצירות או עיכובים - הושאל מ-durch und durch הגרמני. ביטויים דומים קיימים בשפות גרמאניות אחרות "through and through" באנגלית, "door en door" בהולנדית, במשמעות דומה מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. לא חשבתי על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני שמעתי (אמת או אגדת עם?) שמילת היחס הגרמנית durch באה מ"דרך" העברית. (בעזרת ההגיה האשכנזית "דוּרֶך"). לא דרך במובן way, אלא במובן through. כך כשעוברים דרך מכשול, מבלי להתחשב בו, ישירות, עוברים "דוך". ___ אגב, מגבעת בעבור הכותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שזה נכון. ראשית, משום שזה נדיר מאוד למצוא מילות יחס מושאלות, ושנית, משום שהעובדה שמילות דומות מאוד (פונטית וסמנטית) מופיעות בשפות רבות מאותה משפחה (גרמנית, פריסית, הולנדית, אנגלית, סקסונית, גותית וכו') מעידה על כך שיש לכולן מקור עתיק משותף, ככל הנראה גרמאני. (והמגבעת מגיעה לירדן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני אמנם נתתי את הכותרת, אבל בדיעבד היא מתייחסת אליך.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאדם שכותב ''מילות'' במקום ''מילים'' מגיעה נזיפה הגונה, לא כובעים מורמים... אבל תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול בהחלט לשגר לו מילות תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל "מילות דומות מאוד" (מה שכתבתי ב-תגובה 254354) איננו זהה ל"מילות תודה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מספר הצעות: טיול לאורך המסע הצבאי של אמנחותפ השני לכיבוש הארץ. טיול בין מבצרים בצפון (מתחילים בקלעת נמרוד, עוברים במונפור). טיול לאזור יודפת, שמסתיים בביקור בציפורי. טיול בין ערים נבטיות בנגב, עד לגבול עם מצרים. טיול בעקבות צלאח א-דין, המסתיים בקרני חיטין. טיול בעקבות ישו, מהכנרת (בית לחם מעט מסוכנת היום) ועד ירושלים. כל אחד מהטיולים הללו (ויש עוד הרבה אחרים אפשריים) יכול להיות מפורק למספר טיולים חד-יומיים. כדי לקבל ערך מוסף לטיול כזה צריך לעשות קצת מחקר לפני זה, ולצאת עם ספרות מתאימה (יש לי כבר "תנ"ך טיולים" ו-"ברית חדשה טיולים". אפשר גם לצאת עם דפים שהדפסת לעצמך), אבל זה שווה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפשר גם להיעזר בספרי דרך ארץ המצוינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטיול ללא הדרכה/הכנה מראש, אפשר להבין את גישתך. בחוג המטיילים בו אני משתתף, יש לנו מדריכים מעולים ההופכים כל טיול במדבר להשתלמות בגיאולוגיה, למידת פרקי היסטוריה בטבע, ועל החי והצומח של הארץ. למשל, מבצרי המערות בארבל ובעכברה, סיפור הדלקת המשואות בסרטבה ובכוכב השחר, פריחת האדמוניות בהר הילל והחלמוניות בנחל להט, סדקים צרים בהם יורדים למעבה הקרקע כמו בנחל חווה או ברמת צבירה, תצפיות נוף יפהפיות (ולא דווקא בהרים הגבוהים בנגב ובגליל, גם פסגות נמוכות כמו תל גדור בין מכמורת וגבעת אולגה מזמנות נוף מהמם) ועוד. כמובן אפשר גם לטייל עם התנ"ך בהרי ירושלים ובשפלה, בעקבות קרבות מלחמת העולם הראשונה בין באר שבע ועזה (בלי להיכנס לרצועה, כמובן) או בעקבות מסע נפוליאון בונפרטה לארץ ישראל ב-1799. הדוגמאות רבות מאד. אם אתה מכיר את הספר "ירושלים וכל נתיבותיה", נראה לי שזה בדיוק מה שאתה צריך, אבל חסר אחד כזה שיוקדש למסלולי טיול רגליים בטבע (ולא בעיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה חלק מהבעייה: אנשים רבים אוהבים לטייל בנופים יפים ולהתלהב מהמראות, ופחות מתרגשים מהסברים גיאולוגיים או מעצם הצורך למצוא מדריך לטיול. נכון שבכל מקום זה נחמד אם יש מישהו שמתמצא ויכול לספר קצת על מה שרואים, אבל ישראלים שנחשפו לטבע פראי בניו-זילנד או לצבעים של הודו מקבלים סף גירוי גבוה קצת יותר מדי מכדי להתרגש מהחלמוניות בנחל להט. (אני, אישית, די אוהב לטייל ברגל, גם בארץ וגם מחוצה לה, אבל אני די מבין למה מתכוונים הספקנים פה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא מתווכח איתך, רק טוויסט קטן) אני חושב שגיאולוגיה היא משהו שנשמעים משעמם נורא על הנייר, ובפועל הוא יכול להיות מרתק לא פחות מהנוף (השוואת תפוחים לאגסים, אני יודע). בארה"ב זכיתי להצטרף לטיול של כמה שעות עם ריינג'ר בפארק הלאומי גליישר. זה היה טיול בנוף מהמם, עם הרבה טבע וחיות (כולל נקבה ועופר של אייל קורא!). הריינג'ר היה ידען מופלא (תואר שני באקולוגיה, ועשרים שנה בפארק), עם המון סיפורים מרתקים על דובי הפארק (שהוא מכיר אישית), וידע גם לזהות עבורנו עקבות של wolverin. ובין כל הבלתי-נשכחים האלו, מה שהכי ריתק אותי (ולצערי - כמעט כלום לא נשאר) היה דווקא הסברי הגיאולוגיה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הגאולוגיה צריך לראות ביוטה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר, כשאני נחשפתי לטבע הפראי בקוסטה ריקה, ולצבעים של גואטמלה, סף הגירוי אמנם היה גבוה, אבל איכשהו, כשסיימתי לטפס על אחד המפלים האימתניים, הרגשתי שמשהו חסר. לקח לי כמה שעות להבין מה - בארץ, כשאני מטיילת, אני מכירה1 את העבר, וההקשרים, והמורשת של כל פרח/שביל/נקיק. לטייל בחו"ל, ולא משנה כמה המדריך שלך יצביע על יונק מגניב ויגיד: "זה קוואטי!"2 עדיין חסר את ההקשר. (אבל יכול להיות שזו סתם תפיסת העולם המקובעת שלי) 1טוב, *הכרתי* 2למבינים, יש לזה שם בעברית? _______ העלמה עפרונית, ו870 תמונות בדרך מפיתוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתרון, כמובן, הוא לנסות להתעמק יותר בהיסטוריה/הקשרים של הסביבה בה מטיילים. זה אמנם יותר תובעני, אבל בד"כ מאד מהנה, ומגיעים ככה למקומות יותר מענינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אין מה להשוות התעמקות בסביבה שנמשכת כמה שבועות (במקרה הטוב) לעומת התעמקות של עשרים וכמה שנים בסביבה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להצטרף לחוג הזה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |