בתשובה לערן בילינסקי, 09/07/04 17:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בטיול ללא הדרכה/הכנה מראש, אפשר להבין את גישתך. בחוג המטיילים בו אני משתתף, יש לנו מדריכים מעולים ההופכים כל טיול במדבר להשתלמות בגיאולוגיה, למידת פרקי היסטוריה בטבע, ועל החי והצומח של הארץ. למשל, מבצרי המערות בארבל ובעכברה, סיפור הדלקת המשואות בסרטבה ובכוכב השחר, פריחת האדמוניות בהר הילל והחלמוניות בנחל להט, סדקים צרים בהם יורדים למעבה הקרקע כמו בנחל חווה או ברמת צבירה, תצפיות נוף יפהפיות (ולא דווקא בהרים הגבוהים בנגב ובגליל, גם פסגות נמוכות כמו תל גדור בין מכמורת וגבעת אולגה מזמנות נוף מהמם) ועוד. כמובן אפשר גם לטייל עם התנ"ך בהרי ירושלים ובשפלה, בעקבות קרבות מלחמת העולם הראשונה בין באר שבע ועזה (בלי להיכנס לרצועה, כמובן) או בעקבות מסע נפוליאון בונפרטה לארץ ישראל ב-1799. הדוגמאות רבות מאד. אם אתה מכיר את הספר "ירושלים וכל נתיבותיה", נראה לי שזה בדיוק מה שאתה צריך, אבל חסר אחד כזה שיוקדש למסלולי טיול רגליים בטבע (ולא בעיר). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה חלק מהבעייה: אנשים רבים אוהבים לטייל בנופים יפים ולהתלהב מהמראות, ופחות מתרגשים מהסברים גיאולוגיים או מעצם הצורך למצוא מדריך לטיול. נכון שבכל מקום זה נחמד אם יש מישהו שמתמצא ויכול לספר קצת על מה שרואים, אבל ישראלים שנחשפו לטבע פראי בניו-זילנד או לצבעים של הודו מקבלים סף גירוי גבוה קצת יותר מדי מכדי להתרגש מהחלמוניות בנחל להט. (אני, אישית, די אוהב לטייל ברגל, גם בארץ וגם מחוצה לה, אבל אני די מבין למה מתכוונים הספקנים פה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא מתווכח איתך, רק טוויסט קטן) אני חושב שגיאולוגיה היא משהו שנשמעים משעמם נורא על הנייר, ובפועל הוא יכול להיות מרתק לא פחות מהנוף (השוואת תפוחים לאגסים, אני יודע). בארה"ב זכיתי להצטרף לטיול של כמה שעות עם ריינג'ר בפארק הלאומי גליישר. זה היה טיול בנוף מהמם, עם הרבה טבע וחיות (כולל נקבה ועופר של אייל קורא!). הריינג'ר היה ידען מופלא (תואר שני באקולוגיה, ועשרים שנה בפארק), עם המון סיפורים מרתקים על דובי הפארק (שהוא מכיר אישית), וידע גם לזהות עבורנו עקבות של wolverin. ובין כל הבלתי-נשכחים האלו, מה שהכי ריתק אותי (ולצערי - כמעט כלום לא נשאר) היה דווקא הסברי הגיאולוגיה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הגאולוגיה צריך לראות ביוטה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר, כשאני נחשפתי לטבע הפראי בקוסטה ריקה, ולצבעים של גואטמלה, סף הגירוי אמנם היה גבוה, אבל איכשהו, כשסיימתי לטפס על אחד המפלים האימתניים, הרגשתי שמשהו חסר. לקח לי כמה שעות להבין מה - בארץ, כשאני מטיילת, אני מכירה1 את העבר, וההקשרים, והמורשת של כל פרח/שביל/נקיק. לטייל בחו"ל, ולא משנה כמה המדריך שלך יצביע על יונק מגניב ויגיד: "זה קוואטי!"2 עדיין חסר את ההקשר. (אבל יכול להיות שזו סתם תפיסת העולם המקובעת שלי) 1טוב, *הכרתי* 2למבינים, יש לזה שם בעברית? _______ העלמה עפרונית, ו870 תמונות בדרך מפיתוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתרון, כמובן, הוא לנסות להתעמק יותר בהיסטוריה/הקשרים של הסביבה בה מטיילים. זה אמנם יותר תובעני, אבל בד"כ מאד מהנה, ומגיעים ככה למקומות יותר מענינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אין מה להשוות התעמקות בסביבה שנמשכת כמה שבועות (במקרה הטוב) לעומת התעמקות של עשרים וכמה שנים בסביבה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להצטרף לחוג הזה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |