|
טל עומד מרחק כמטר וחצי ממשרדי מס הכנסה, שניכר כי כרגע יצא מהם, מחזיק ערימת טפסים ענקית המאיימת לגלוש מידיו לכיוון המדרכה המזוהמת. הוא מרים מבטו וסוקר, מיואש, את הבניינים המכוערים והמפוייחים שמסביב. העוברים ושבים המיוזעים ביום שרב זה ממשיכים בדרכם מבלי להתעכב על התמונה המדכאה. מכולם, רק עפרונית אחת חמודה, צנומה, עירנית ורגישה למצוקות לב אנוש, ניגשת אליו.
- (ברגש רב ובעדינות, שמא תטרידנו) סלח לי, אולי אפשר לעזור לך? מה בדיוק אתה מחפש?
- (מנמיך אליה את מבטו, אחוז שרעפים) אה, פיורד...
- (נופלת על המדרכה, מעולפת)
|
|