 |
|
 |
||
|
||||
 |
בואו נסכם: האסיר והמדינה יצטרכו להגיע להסכמה על מיקום מתקן הכליאה. אם אין הסכמה - המדינה תחליט. החברה הכולאת אמורה להציע לאסיר חבילת כליאה אטרקטיבית. אולי אפילו תהיה לה זכות להציע חבילה מדורגת, כלומר: חוזה אישי לכל אסיר, והזכות לא לקבל אסירים מסויימים. המדינה תשלם לחברה הכולאת על פי משך הכליאה. לאחר השיחרור תשלם המדינה סכום נוסף לחברה הכולאת בכל שנה שבה האסיר לא נכלא שוב במשך 10 השנים הראשונות. פתרנו את כל הבעיות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1) המדינה צריכה לתת לפחות 3 אפשרויות. 2) אסיר יוכל לשלם לחברה תוספת למה שהיא מקבלת מהמדינה עבור תנאים משופרים יותר. 3) המדינה תטיל מס של 50% על סכומים אלו על מנת לצמצם את עלויות בתי הכלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. למה? 2. למה? 3. למה? כשכתבתי את הצעתי חשבתי שמישהו יצביע על אפשרות (2) שלך כעל נקודת תורפה, שהרי - אסיר יוכל לשחד למען השגת עיסקה טובה יותר. אחרי כן הבנתי שגם בשיטה הקיימת זו אפשרות. מדוע זה רע? משום שהמטרה המוצהרת של בתי הכלא היא לשקם את האסיר ובכך לסייע לחברה. אם אסיר עשיר יוכל להשיג שם תנאים משופרים, ייבחרו האסירים על סמך יכולתם הכלכלית ולא סיכויי השיקום. זה יהיה בית כלא מיוחס לעשירים והמטרה תוחמץ. סעיף (3) זה סתם נשך-פרוטקשן, אבל היות שאינני מסכים ל-2, אני פטור מלהתייחס ל-3, התלוי בו. אינני מבין את מטרת סעיף (1). אני מציע שהמדינה תוכל לבחור בין כמה אפשרויות, וגם האסיר. לא הבנתי מדוע המספר 3 טוב יותר ממספרים אחרים (לדוגמא 2 או 10). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה המוצהרת של בתי הכלא היא לא שיקום אלא הרחקת העבריין מהחברה. השיקום, אם וכאשר מתבצע, נעשה ע''י שירותי רווחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיקום למתאימים הינו אחת המטרות המוצהרות. הנה ההצהרה, מאת נציב השב"ס: "עקר ייעודנו – החזקת אסירים במשמורת בטוחה ונאותה תוך הגנה על ביטחון אזרחי המדינה מפניהם. זאת – תוך שמירה על כבודם ומילוי צורכיהם הבסיסיים ומתן כלים מתקנים לאסירים פליליים המתאימים לכך." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למתאימים. כתוב שם גם מהם הקריטריונים להתאמה? כתוב מהם אחוזי ההתאמה בקרב האסירים? כיצד נמדדת ההתאמה? עבריינים נאסרים בראש ובראשונה כדי לנתק אותם מהחברה. אם השיקום היה מטרה מוצהרת, קרוב לודאי שהיו יותר בתי סוהר פתוחים (half way houses). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברת על ''מטרה מוצהרת'' וזהו ציטוט מההצהרה. ''למתאימים'', כי יש כאלה שאינם מתאימים. הפירוט נמצא ודאי במקום אחר אי שם באתר או בהוראות השב''ס. השיקום הוא רק אחת המטרות המוצהרות, על השב''ס למצוא איזון בין המטרה הראשונה, שהיא הגנה על החברה, ובין המטרה השניה, שהיא תיקון האסירים, וזאת בכפוף למגבלות התקציב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקרון, אסירים אמורים לעבור הליכי שיקום כחלק ממאסרם. בפועל, את די צודקת: הליכי השיקום הם פשוט דברים שאסירים עושים מצוות-אנשים-מלומדה כדי להשתחרר על התנהגות טובה (מי שלא הולך לקורסי שיקום לא מורידים לו שליש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא בין דרק לדרק | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. אתה מעדיף בחירה בין דרעק, דרעק ודרעק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ההסכם הוא בין החברה הכולאת לאסיר או למדינה? אם ההסכם הוא בין המדינה לחברה, מה עניין בחירותיו של האסיר כאן? אני מציע להוסיף גורם נוסף: קיצור שווה יותר כסף, חזרה שווה פחות. עקרון ראשון: כדי לאזן את המוטיבציה של החברה הכולאת להחזיק אנשים זמן רב ככל האפשר, התשלום עבור האסיר מן המדינה יהיה מדורג: בשליש הראשון הוא יהיה גבוה בכ-20 אחוז מהעלות המוערכת, בשליש השני יהיה שווה לה ובשליש השלישי יהיה נמוך מהעלות. במצב זה, תהיה לחברה הכולאת מוטיבציה ברורה לשחרר אסיר כתום שני שליש מתקופת מאסרו (משום שמנקודה זו היא מפסידה כסף על כל יום בו הוא כלוא) כשהשאיפה הזו מאוזנת על ידי השאיפה שהאסיר לא יחזור לבית הכלא. עקרון שני: כאשר אסיר ששוחרר חוזר לבית הכלא, הוא שב לבית הכלא המקורי שלו ושם הוא מרצה את עונשו כשהמדינה משלמת לכל אורך הדרך רק 80 אחוז מעלותו. כלומר, החברה המפעילה את בית הכלא מפסידה מכל יום שבו שוהה עבריין מועד (רצידיביסט) בבית הכלא. הרעיון כאן הוא למנוע היווצרות אינטרס של החברה הכולאת לחזרתו של האסיר לבית הכלא. אם הצעד לא יופעל, ייתכן בהחלט מצב בו מפעילי בית הכלא יוותרו מראש על הכסף מאסיר-משוחרר-שאינו-חוזר וינסו פשוט להגדיל את מספר הלקוחות שלהם שוב ושוב. כאשר אסיר חוזר גורם להם נזק כספי, המוטיבציה שלהם תהיה הפוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע לא לבטל כל כך מהר את רצונותיו של האסיר. לאסיר שנכלא יש זכויות ומצופה ממנו לחזור לחברה לאחר שירצה את עונשו. במקרים קיצוניים ניתן לקבוע שאדם הוא פסיכופת, והחברה מעוניינת לנתק איתו מגע לחלוטין. לדעתי - במקרים קיצוניים כאלה העונש ההולם הוא עונש מוות, ואז לאסיר באמת לא אמורות להיות כלל זכויות. על פי ההצעה השניה שלך, נראה שכליאה תהיה עסק לא משתלם כלל. למעשה - החברה תרויח רק בשליש הראשון למאסר, ומאותו רגע משתלם שהאסיר ישוחרר, יברח, או ימות. אם הוא חוזר - החברה מפסידה מהרגע הראשון. עדיף לחברה שהוא יצליח להתחמק ממאסר. אינני רואה שום סיבה להטיל עונש על החברה הכולאת. אני רואה בזה פתח לשחיתויות. ההצעה שלי נראית לי סבירה בהרבה ומאוזנת במידה הרצויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם האדם הוא פסיכופת מדוע יש להרוג אותו? יש לאשפזו במוסד פסיכיאטרי, לא? <סתם פרובוקציה, אבל אני מניח שאתה מבין למה אני מתכוון> אני מניח שכרופא אתה לא נוהג להרוג חולים שמסוכנים לסביבה אלא לאשפז אותם בבידוד. </סתם פרובוקציה, אבל אני מניח שאתה מבין למה אני מתכוון> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. מה עניין שמיטה לשחיטה? העובדה שההפרעה זכתה בשם לטיני אינה מחייבת אישפוז על ידי דוברי מונחים לטיניים. <תשובה לפרובוקציה> כרופא אין לי מנדט להרוג גם את אלה שאני חושב שהיה רצוי להרוג. תפקיד קביעת ההריגה אמור להיות מוטל על הרשות השופטת. את השייח' יאסין היה צריך להוציא להורג לאחר קביעה מתאימה של בית משפט. אם במהלך ההמתנה למשפט היה לוקה במחלה מסוכנת, מן הדין היה לאחוז בכל אמצעי הריפוי כדי שבית המשפט יוכל לצוות על הוצאתו להורג בצורה מסודרת. </תשובה לפרובוקציה> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ה"הפרעה" היא "מצב רפואי"? אם כן, מדוע להעניש אדם על מחלתו? <תשובה לחלק מהתשובה> אני נוטה להתנגד לעונש מוות. אני לא חושב שרצוי להרוג אף אחד. במידת הצורך יש להרחיקו מהחברה (כדי שלא יפגע באחרים למשל), אבל איני רואה סיבה להרוג מישהו אם יש דרך סבירה לנטרלו. אם אין דרך סבירה (למשל: מחבל מתאבד, חייל שנלחם מולך בקרב) אז יש מקום להורגו. נדמה לי שבשלב זה יביא כל צד מחקרים שמראים את יתרונות/חסרונות עונש המוות במניעת פשיעה, טיעונים טרנצנדנטליים שונים, או טיעונים על אחוז המפגרים מבין המוצאים להורג בארה"ב. אני מוותר מראש על התת-דיון הזה ומשאיר לך את זכות המילה האחרונה בו. </תשובה לחלק מהתשובה> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה מצב רפואי? <המלה האחרונה> תודה </המלה האחרונה> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המ... "מחלה"? יש הגדרה רפואית ל"מחלה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה גם מכיוון אחר. ''גנב'', ככל הנראה, אינו הגדרה של מצב רפואי. ''קלפטומן'' ו''פסיכופת'', ככל הידוע לי - כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסיכופט בד''כ יודע להבחין בין טוב לרע, ולכן הוא נחשב אחראי למעשיו ובר-שיפוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שמציין שוטה הכפר הגלובלי, קלפטומן, פסיכופת ואפילו פדופילים הם אנשים מופרעים, אך ברוב המכריע של המקרים אינם חולי נפש, אחראים למעשיהם ואשפוז בבית חולים פסיכיאטרי אינו הולם את מצבם ואף לא יועיל להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הגדרה של ארגון הבריאות העולמי ל"מחלה". אני מתעצל כעת לחפש את הציטוט המדוייק, אך מחלה (disease) היא פגיעה ב-well being הגופני או הנפשי. יתכן שזה נראה במבט ראשון כהגדרה מעגלית במקצת, ולא היא. אם אדם חש בטוב ולא מקנן בו מצב האמור לפגוע בהרגשתו הטובה, הוא בריא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם כל מחלות הנפש מתאימות להגדרה הזו? האם יש מצבים שמוגדרים כ"הפרעה" אבל לא כ"מחלה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי כן (כלומר: כולן מתאימות להגדרה). הפסיכיאטרית של האייל תתפנה להשיב, כידוע, לאחר צאת השבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש המון מצבים שמוגדרים כהפרעה. אפילו התנ"ך של הפסיכיאטרים, ה DSM-IV, מדבר על Disorders הרבה יותר מאשר על Diseases. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקריטריון המבחין בין Disorder ל Disease במחלות נפש? האם אחד מזכה בהגנה משפטית בעוד האחר לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל''ף, אבל טלי כן, ואם יהיה לה זמן אולי היא תואיל להחכימנו על ההבדל בין הפרעה למחלה. העניין המשפטי תלוי בשאלה אם הנאשם אחראי למעשיו ויודע להבחין בין טוב לרע. אני מנחש ש''הפרעה'' בד''כ אינה מספיקה. בקיצור, כמו בחיים גם כאן אין מנוס מלהסתייע בעו''ד וברופא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוחה בנוגע להקפדה המינוחית בין disease ל- disorder. למשל, schizoaffective disorder היא מחלה משמעותית לכל דבר (מחלה דומה מאוד לסכיזופרניה אבל עם מאפיינים של השפעה על מצב הרוח, בדומה להפרעה דו-קוטבית). יש למעשה שתי אבחנות חשובות בפסיכיאטריה שעוזרות לחלק בין מה שאינטואיטיבית אנחנו מכנים מחלה מול הפרעה. 1) האבחנה הפסיכיאטרית מתייחסת ל"צירים" של תחלואה. יש חמישה כאלה, אבל הרלוונטיים לענייננו הם הציר הראשון והשני. הראשון עוסק בחולי "מוצק" כמו - דיכאון מג'ורי או סכיזופרניה, ואילו הציר השני עוסק במרכיב האישיותי - הפרעות אישיות. לא הייתי מקלה ראש בהפרעות אישיות. חלקן "כבדות" הרבה יותר מהפרעות בציר הראשון, והן גם עמידות בהרבה לטיפול. מצד שני, לפעמים הן חלק כל כך אינטגרלי מהתפיסה העצמית של האדם כלפי עצמו שקשה לכנות אותן "חולי". 2) האבחנה החשובה יותר לעניין התחום המשפטי היא כמו שכתב שכ"ג בין "אחראי למעשיו" לבין "לא אחראי למעשיו". מבחינה פסיכיאטרית המצב היחיד (פחות או יותר) שבו אדם אינו אחראי למעשיו הוא בזמן של פסיכוזה פעילה. וגם אז, ההגדרה לא מאוד גורפת - למשל: אדם פסיכוטי שמכה את אמא שלו בגלל שהיא מרגיזה הוא אחראי למעשיו. אדם פסיכוטי שמכה את אמא שלו בגלל שהוא מאמין שהיא רוצה להרעיל אותו (בהנחה שאין בסיס מציאותי לחשש הזה) לא כשיר לעמוד לדין. אותם עקרונות תקפים גם בנוגע לפגיעה עצמית - החוק היום קובע למשל שאם אדם מרעיב את עצמו למוות (אנורקסיה) אבל הוא אינו פסיכוטי אין אפשרות להאכיל אותו בכוח. אם אדם שאינו פסיכוטי רוצה להתאבד אין אפשרות למנוע את זה ממנו תוך הפעלת כוח, וכן הלאה. ואחרי שהזכרתי מצב פסיכוטי כל כך הרבה פעמים, שוב ברמה האינטואיטיבית - אדם במצב פסיכוטי הוא אדם שיש לו ליקוי משמעותי בתפיסה של המציאות. הוא חושב מחשבות בלתי נכונות ולא ניתן להזיז אותו מהמחשבות האלה גם על ידי שכנוע, והרבה פעמים הוא פשוט חווה את המציאות בצורה שונה (הזיות, בדרך כלל הזיות שמיעה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הנה לפני שאת חוזרת לתורנות, ניקח למשל את הקלפטומן. קלפטומן, להבנתי, הוא אדם שיש לו הפרעה מסוימת שגורמת לו לאמץ לחיקו דברים שאינם רכושו אלא רכושם של אחרים, מה שמוגדר כעבירה בחוק הפלילי (<דמיינו קישור לחוק העונשין כאן>). האם ניתן לראות אדם כזה כאחראי למעשיו? מה אומר החוק על הקלפטומן שלפנינו (טוב, זו לא שאלה לרופאים אלא למשפטנים, אבל את מוזמנת לתרום את תשע האגורות שלך) - לדעתי חסר כאן מרכיב הכוונה הפלילית (נו טוב, פתחתי את חוק העונשין. למעוניינים: http://www.pigur.co.il/law/onesh1.htm , סעיף 20). מה דעתך (ודעתם של אחרים) מבחינה מוסרית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה חוקית קלפטומן כשיר לעמוד לדין (הוא יודע להבחין בין טוב לרע). אני מניחה (אך איני יודעת בוודאות) כי היותו קלפטומן תשפיע על חומרת העונש, או אפילו על תוצאת המשפט, אבל - שוב - הוא יכול לעמוד לדין. אגב, קיימת אינפלציה בשימוש (המשפטי) במונחים כמו קלפטומן, ''אי שפיות זמנית'' (מונח שאין לו בכלל משמעות מבחינה פסיכיאטרית, אגב), הפרעות למידה, וכו'. המונחים האלה הפכו לאיזשהו ''שק'' כללי להפרעות מגוונות שאינן בהכרח ממוקדות ו''סטריליות'' כמו שאוהבים להציג אותן בבית המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבטחת לנו פעם משהו על זה? כלומר על ההבדל בין אנשים ששומעים קולות ורואים מראות ומיד נכלאים כלאחר כבוד, לטובתם הם ולטובת סביבתם. לעומץ אחרים, שעל סימפטומים דומים קיבלו את תואר הכבוד "נביא". [ליחזקאל במיוחד היו חזיונות צבעוניים מאוד...] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
The legal definition differs from the medical one, but I feel kind of ridiculous translating statutory provisions to English on a Hebrew website. In any case, look up the relevant provisions in the penal code; they include illnesses dur to which the person:
A.1. Wasn't conscious of her actions or A.2. Couldn't distinguish between right and wrong or B. Was plagued by an uncontrollable drive to commit the offense. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן, פסיכופת אינו חולה נפש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההצעה שלי רווייה בלמים ומאזנים מתוך הכרה בכך שבישראל קשה מאוד להציב מחסום יעיל בפני פעולה שדולתית מיומנת של בעלי חברות. האפשרות של ''שחיתות'' מצד הגורם הכולא (לגרום לאסיר לברוח או למות או לסייע לאסירים לחמוק ממאסר) נראית לי רחוקה ועקלקלה מדי מכדי שאפשר יהיה לנהוג בה בעקביות. כמו כן, מקרים של בריחה או מוות ניתנים לבקרה בקלות רבה יחסית. ייתכן ולחברה הכולאת ישתלם לסייע לאסיר שמואשם (לדוגמה, לממן סנגוריה ראויה לשמה במקום סניגור ממונה מטעם בית המשפט) אך בכך אין כל רע, כמדומני. אפשר לעדן את מפתח התשלום בדרכים שונות, כדי שלא לגרום לחברה הכולאת להפסיד כסף, אך מאוד לא כדאי לוותר על מנגנון שיתן לה עידוד כלכלי למלא את היעדים הרצויים (צמצום עבריינות מועדת) וינתק אותה ממניעים שאינם מסייעים (כמו הרחבת רשת העבירות שעליהן מוטל עונש מאסר). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |