בתשובה לאריק, 17/12/03 23:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כרגיל, לפרק זה קל. להגיד משהו קונסטרוקטיבי, זה קצת יותר בעייתי. עכשיו הסבר לי למה כשאתה אומר לי שיש שם חתול ופודל זה לא תאוריה אלא עובדה. ולא, לא מספיק להגיד זה שם כי זה שם, לנופף בידיים ולהגיד שחתול נשאר חתול (כי גם החתול בוטל והוחלף באחר, כאמור). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אביב, מבחינתך, האם יש לך ספק שאתה קיים ? זו ודאות, אני חושב. שלא כמו רשמי החושים או הלוגיקה שלנו הנותנים לנו אפשרויות. האם יש משהו בתפיסת המציאות שלך שאומר לך שהחתול אינו קיים ? בוא נעזוב רגע את ההתפלפלות הלוגית בענין האטומים המתחלפים מדי שניה בגופו של החתול. החתול אינו חפץ. כדבר חי הוא מערכת. אבל בתודעתנו החתול הוא יש. האלקטרון הוא משהו שספרו לנו עליו, כמו דרקון. הוא אינו חלק מתפיסת המציאות, ואפילו מפריע לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום דבר בתפישת המציאות שלי שאומר שהחתול אינו קיים (כשיגיע מידע חדש, אשקול בכובד ראש). אין שום דבר בתפישת המציאות שלי שאומר שהאלקטרון אינו קיים(כשיגיע מידע חדש, אשקול בכובד ראש). אינני רואה כיצד הסיכוי לשני עולה על הסיכוי לראשון ולהיפך (אני לא מקבל את ההנחה של יהונתן, שככל שיש יותר גרירות אז הסיכוי לטעות גדול יותר. "לפעמים" מסקנה מאלף גרירות היא ודאית לפחות כמו ניחוש פרוע, פירוש של קלט חושי או אינטואיציה בלתי רצונית בצעד אחד). שתי השורות האחרונות שלך הן שוב הצהרות של הדבר בו אתה מאמין ולא הסבר. אני לא רואה איך דוגמאת הדרקון במרתף קשורה לכל העניין. דרקונים במרתף לא מקיימים שום אינטראקציה עם העולם. לקיומם של דקונים במרתף אין שום עדות אמפירית. אי אפשר להגיד את אותו הדבר על אלקטרון (או וירוס, או כתם קטן שאי אפשר לראות בלי זכוכית מגדלת או...). גם קנדה זה משהו שסיפרו לי עליו. כנראה שגם היא לא שם (ועכשיו דובי צריך להתחיל להיות מודאג). _______ "הוא אינו חלק מתפיסת המציאות, ואפילו מפריע לה" ?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דקונים הם דרקונים אחרי דיאטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או אולי סתם דרקונים אסיאטיים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה לא הסברתי את עצמי כהלכה. המדע אינו מתעסק במציאות. האלקטרון הוא המצאה בדיוק כמו הגלגלים של תלמי וארבעת היסודות של אריסטו. מטרת ההמצאות של המדע היא להסביר את התופעות בעולם וכל עוד ההמצאה משרתת את המטרה המדע מקבל אותה כאמת מדעית. טענתך שקיום האלקטרון ש"ע לקיום החתול שגויה לדעתי משום שהאלקטרון מתקיים כאמת מדעית בלבד, ומטבעה והגדרתה אמת זו זמנית וחולפת, בעוד קיומו של החתול הוא אמת על פי הכרתנו, אמת קצת פחות נזילה מזו המדעית. לעתים אמנם מסתבר לנו כי מה שחשבנו כי הוא יש איננו (פטה מורגנה ושאר תעלולי חושים) אך מה שהיה אמור להיות שם הוא פרט בקבוצה הידועה לנו כיש (עצים, חתולים, אבנים, אור). איני יודע כיצד לסווג מקרה שמישהו טוען שראה מלאך או צלחת מעופפת. אני יודע כיצד לסווג מקרה שמישהו ראה נווה מדבר שאינו שם. יש כזה דבר חתול. יש כזה דבר נווה מדבר. זה לא אולי, זה יש. הוא לא נמצא שם כרגע, זו אשליה אופטית, אבל זה לא אומר שכל החתולים או נווי המדבר הם אשליה אופטית. לעומת זאת האלקטרון, לא האלקטרון הבודד אלא קבוצת כל המתקרא אלקטרון, אינו יש באותה מידה כמו החתול (לא החתול של שרדינגר ולא של היינלין ולא של לואיס קרול אלא כל המתקרא חתול, כולל החתולים של הפרעונים). אם יתברר שחתולים ככלל אינם קיימים זו אכן תהיה מכה קשה לתפיסת המציאות שלי, אבל מה ההבדל בין חתול ? הנה סדר הדברים 1. אני קיים - זו ודאות 2. אני מקבל את רשמי החושים שלי כתאור המציאות - אין לי ברירה כדי לשרוד 3. אני מקבל את כללי הלוגיקה (סיבתיות, חוק החילוף וכו') כתאור המציאות - אין לי ברירה כדי לא להשתגע 4. אני קורא לדברים בשמותיהם המקובלים - אין לי ברירה כדי לתקשר 5. אני יודע שאין לי מושג על מבנה החומר 6. אני חושב שהפיסיקה נותנת קירובים טובים וניבויים לא רעים של התנהגות היקום 7. לא אכפת לי מה הפיסיקה ממציאה כדי להגיע לניבויים טובים. 8. ברור לי שההמצאות הללו - יקראו פלוגיסטון, אתר או קוארק - אינן רלבנטיות כיש אלא רק כמסבירים להתנהגויות נצפות של מערכות פיזיקליות. 9. חתולים ואבנים קיימים על פי חושי ואני משתמש בשם קבוצה להגדירם. 10. אני קורא לחשמל בשם ואיני יודע מהו. יש הטוענים שחשמל הוא שטף של חלקיקים בשם אלקטרונים. יש הטוענים שאור הוא שטף של חלקיקים בשם פוטונים. 11. התאוריה הקוואנטית אינה שלמה ושאלות רבות נותרו בה פתוחות, כפי שהראה הכותב. הבעיה היא שהשאלות הפתוחות הן בעלות אופי קואזי פילוסופי ואם הפיסיקה והפילוסופיה מתערבבות נוצר מצב מסוכן בו שאלות פיזיקליות יוותרו בלא תשובה או אפילו גרוע מזה- תמצאנה חלילה תשובות לשאלות פילוסופית 12. מה ההבדל בין אלקטרון ? הוא אינו שונה מהדרקון שבולע את השמש כל ערב ויורק אותה בבוקר. אין לי שום אינטראקציה איתו. את החתול אני יכול ללטף ובאבן להנגף. העולם הוא כדור זה ברור זה ברור ואני רואה זאת מחלון המטוס. אם אני חוטף זץ חשמלי לא משנה לי האם היו שם אלקטרונים או אתר או פלוגיסטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שאני לא כל כך מסכים לשרשרת השיקולים שלך (וארמוז בהמשך למה) הרי שהצגת בצורה מאוד ברורה (לדעתי) את העמדה הנגדית. סוף סוף אני מתחיל להבין מה אתה ויהונתן מנסים להגיד. בכל אופן, הטיעון הבסיסי שלך, אאל"ט, הוא "אם אני חוטף זץ חשמלי לא משנה לי האם היו שם אלקטרונים או אתר או פלוגיסטון." ואת זה יש להנגיד ל "את החתול אני יכול ללטף ובאבן להנגף" והשאלה סביבה כולנו מסתובבים היא "אם אני ניגף, לא חשוב לי אם מדובר באבן או אטומים או פלוגיסטון". כלומר, לא האבן קיימת לפי חושייך אלא רק הזץ שאתה מקבל ממנה (אם בבוהן ואם ברשתית). בכלל חושים זה דבר לא כל כך אמין, ואולי עדיף לסמוך על סעיף 3 לפני סעיף 2 (ובהשאלה - במצב של ורטיגו, יש לטוס טיסת מכשירים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט. הטענה הבסיסית שלי היתה ונשארה שאם אני ניגף באבן, או אם נקח נסיון יותר תכוף -מהרגל של השולחן, אני יודע במה פגעתי. אני יודע מה זו אבן ומהו שולחן. לעומת זאת אני יודע מהו חשמל (זה שמדליק את הנורה החשמלית) וגם מרגיש אותו מעת לעת, ואיני יודע כלל מהו אלקטרון. הפיזיקאים לא מצליחים לומר לי מהו אלקטרון חוץ מאשר ליחס לו תכונות שאינן קיימות (הוא רק כאילו מסתובב על צירו בשני צירים בו זמנית, לא באמת). מבחינתי אור הוא גל אלקטרומגנטי בתדר ידוע ועדיין לא שטף של חלקיקים. דגש על עדיין כי ההסבר החלקיקי עדיין לא מספיק שלם. תורת הקוונטים מסבירה הרבה דברים שתורות אחרות לא מצליחות להסביר, אבל כמו שהראה כותב המאמר היא מחוררת כרשת. בטענה הבסיסית שלי אני מסתופף תחת אברתו של איינשטיין וטוען שתורת הקוונטים מאד לא שלמה, ובעצם לא אומרת דבר על מבנה היקום אלא רק מסבירה תוצאות ניסויים. גם האתר הסביר יפה בזמנו תוצאות ניסויים ובכל זאת אין אתר. עם תאוריית המפץ הגדול, למשל, אני מרגיש הרבה יותר בנוח. למרות שהדברים לפני עשרה מיליארד שנים היו יכולים להיות שונים בתכלית. תאורית המפץ הגדול גם מסבירה תוצאות ניסויים (קרינת הרקע) יותר טוב מכל תאוריה אחרת וגם מסבירה באופן מסודר את מבנה היקום מבלי להמציא המצאות מיותרות *רק לצורך התאוריה*. שתי הערות אגב - תאולוגית ובלשנית אגב חדירת הפיזיקה לפילוסופיה בתאורית המפץ הגדול יש גם חדירה יפהפיה לתאולוגיה - 1. ראה כמה תואמת התאוריה את בראשית א' 2. המפץ הגדול התחיל את הזמן (אין זמן לפני המפץ הגדול) ואת חוקי הפיזיקה ולכן מה שהתניע אותו נמצא מחוץ לחוקי היקום (זמנמרחב סיבתיות וכו') ובהגדרה נקרא שמו אלוהים. האפשרות השניה - תמיד יש אפשרות שניה - היא אנתרופוצנטרית קואנטית בעלת הגיון לולאתי ואומרת (בקיצור ופישוט כמובן)שבגלל שאנו צופים כעת ביקום בדיעבד אנו מייצרים לאחור את כל ההסטוריה של היקום כולל תחילתו במפץ הגדול. OT רחוק, הייתי צריך לכתוב זעץ כמובן, אבל כשקראתי את הזץ החשמלי עם ז' בשווא נח גם התאים לי. אונומטופיאה במיטבה. ותהיה -יש עדיין מישהו מתחת 40 שיודע זעץ מהו ? ישנו המערכון (של דז'יגן?) על אוצר מילות היידיש למכות: א שמיר א זעץ א פאץ' אין פונם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, לו היית מבלה כמה חודשים במעבדה בפיסיקה, האלקטרון היה נראה לך יותר ממשי? הממשיות של אובייקטים היא עבורך עניין סובייקטיבי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני יודע מה זו אבן ומהו שולחן." איך אתה יכול *לדעת* מה זה אבן, בלי לדעת ממה היא עשויה? מישהו כבר אמר (אולי שכ"ג) - בקוונטים לא מבינים דברים, רק מתרגלים אליהם. זה שהתאוריה מחוררת לא אומר שאי אפשר להתבסס עליה , אולי כמו שאפשר *לדעת* מה זה אבן, בלי לדעת ממה היא עשויה? לא אהבתי את ה"ליחס לו תכונות שאינן קיימות ". זוהי גישה פשטנית ולא נכונה. לאלקטרון מייחסים תכונות שקיימות, רק שנהוג לתת להם אנלוגיות לא מדויקות כדי לסבר את האוזן. אני מסכים שיש דרגות של וודאות. פרקטית אין לי בעיה לא להאמין בקיומו של אלקטרון, כל עוד יוכלו לתכנן סוגים חדשים של רכיבים אלקטרוניים. כמו שלא אכפת לי לא להאמין בקיום של חיידקים, כל עוד תהיה לי שיטה לנבא ולרפא את תופעת המחלה המדבקת. החיידקים כמו האלקטרונים הם בוודאי פיקציה נוחה ולא "אמת", אבל כזה הוא דינו של השולחן. נודניק כי ישאל - איפה "בדיוק" מסתיים השולחן ומתחילה הרצפה, יוכל להסתבך טוב טוב בשאלות של פונקציות גל וכולי , אם רק ירצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מבחינתי אור הוא גל אלקטרומגנטי בתדר ידוע ועדיין לא שטף של חלקיקים. דגש על עדיין כי ההסבר החלקיקי עדיין לא מספיק שלם" - אחת מעובדות הטריוויה החביבות עלי היא שלו הרגישות של העין האנושית היתה טובה יותר בסדר גודל אחד בלבד(!), היית יכול לראות נצנוצים של פוטונים בודדים בחושך, והחוויה של אור כאוסף של חלקיקים היתה מקבלת מבחינתך ממשות ישירה הרבה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך הדיון קצת איבדתי אותך ואת הנבוך - אני אתעלם ממנו1 בחוסר אלגנטיות ואמשיך מכאן (לא כולל הפסקה האחרונה, שבה מתחיל האיבוד שלי). בין החתול לאלקטרון, מה "מידת הקיום" שאתה מייחס לתא (ביולוגי)? ולמולקולה ביולוגית גדולה (דנ"א)? ולאטום גדול של זהב, שאפשר לראות (הוסף מרכאות לפי הטעם) בסוגים מסוימים של מיקרוסקופ? ולאטום קטן של מימן? 1 מההמשך, לא מהנבוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה שנסיתי בלי הצלחה להתחמק ממנה. מאחר והחומר הוא יש מבחינתי אז עד רמת המולקולה (גדולה או קטנה) כולו קיים - אפילו מולקולת מימן H+ שאתה עלול בטעות לקרוא לה פרוטון. חלקיקים תת אטומיים הם בפירוש לא יש ודאי (לא אלקטרון לא פוטון ולא פרוטון) ואפילו הפיזיקאים עוד לא הגיעו למסקנה מה הם. מכולם הקרוב ביותר לטעמי להיות מוכר כיש הוא זה שקשה יותר מנטלית לתאר אותו כאנרגיה (אין לי מושג האם גם במשוואות) - הניוטרון. אני מכיר בטבעו הדואלי של החומר אך איני יודע מה טיבו מתחת לרמת האטום. לכן תפישת המציאות שלי לגבי החמרי ביקום היא איינשטיינית בעיקרה- מערכות מורכבות מאד של חומר אנרגיה בתוך חלל *המוגדר על ידן* (למרחב אין קיום עצמאי בלא חומר- בראשית ברא אלהים את השמיים ואת הארץ, לא אחד מהם ראשון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא עושה הפרדה ברורה בין להבין מהו X, לבין לסבור ש-X קיים. לא יודעים בדיוק מהו אלקטרון, ומכאן אתה מפקפק בכך שאלקטרון קיים - אבל מכאן קל להגיע לאבסורד, כי אנחנו כבר יודעים שהאטומים הם לא "אטומיים" - אז אם אנחנו לא בטוחים שפרוטונים ואלקטרונים קיימים, איננו יכולים להיות בטוחים מהם אטומים, ומכאן שעלינו לפקפק גם בקיומם של אלה (וכמובן, אפשר להמשיך מעלה בשרשרת). באשר לאלקטרונים, הרגשתי היא שהם כבר חצו את הסף, שאפשר להיות די בטוחים בקיומם. אם אתה חושב שעדיין לא (ולעומת זאת, אטומים כן), אין לי בעיה עם זה, זה מן הסתם עניין של הרגשה (אני מעדיף לסמוך כאן על הרגשה של פיזיקאים, אלו שממש עשו במעבדה את הניסויים הרלוונטיים). אבל אם מה שגורם לך לפקפק באלקטרונים הוא תורת הקוונטים וקשייה, אז אני לא חושב שזה מוצדק. חשוב לזכור (ברור לי שזה ברור לך, אבל אחרים עלולים להתבלבל מקריאת תגובותיך) שקיומם של אלקטרונים, והתכונות העיקריות המגדירות אותם (אם גם לא כל דבר אודותם), אינם *מסקנה* של תורת הקוונטים. כל תיאורי הניסויים הסכמטיים כאן במאמר, למשל, הרי מתחילים מהנחה שאנחנו יודעים לייצר אלקטרונים, לשגר אותם למסלול, למדוד אותם וכו'. אפשר גם להטיל ספק בכל אלה - לשער שיש לנו שגיאה קונספטואלית שמתחילה כבר באיך שאנו מבינים את מכשירי המדידה ואת משגרי האלקטרונים ומחוללי השדה וכו' - אבל אני סומך על הפיזיקאים שבמידה שאפשר לעשות זאת ברצינות, אז הם כבר ניסו, שהרי תורת הקוונטים די רודפת רבים מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהאבחנה בין חתולים ואלקטרונים קצת מוגזמת. החתול "קיים", כי אנחנו יכולים לראות אותו, לגעת בפרווה שלו, או לשמוע אותו נובח. אם מדובר בחתול שחור וחדר חשוך, נסתפק בלשמוע או ללטף. ומה אם אנחנו לא רואים את החתול ברגע זה, אלא רואים את העקבות שלו בחול הרך? האם החתול שעבר שם כמה דקות קודם אינו מציאותי? גם לאלקטרונים יש חול רך משלהם (שקוראים לו "תא בועות"), ושם אפשר לראות ולמדוד את העקבות שהם משאירים אחריהם. הדיון הזה, לכאורה, רק מחדד את ההבדל. כביכול, יש רמת וודאות שונה לחתול שאני רואה-ושומע-וממשש, לחתול שאני שומע-בחדר-החשוך, ולחתול שאני בוחן את העקבות שהשאיר; ואלקטרון הוא חתול מהסוג השלישי. הנקודה היא שאלקטרון הוא *תמיד* חתול מהסוג השלישי. אי אפשר לשמוע אותו (ישירות) או לראות אותו (ישירות), אלא רק ללמוד עליו בעקיפין. זה לא מפחית את מידת הוודאות שלנו בקיום של אלקטרון - אלא מלמד אותנו שצריך להזהר יותר בהגדרה שלו. אלקטרון איננו "כדור קטן שנוטה להתרוצץ סביב גרעיני אטומים", אלא "משהו שמשאיר עקבות מסויימים בתאי בועות". הפיזיקאים יודעים להזהר, וכשהם עוסקים במבנה החומר, הם משתמשים בהגדרה השניה, הנסיונית, ולא בהגדרה הראשונה, התאורטית. את העקבות בתא הבועות אנחנו "באמת" רואים; מכירים אותן בפרטי-פרטים שאף בן למשפחת החתוליים טרם זכה להם. הגענו לעיקר. תחת ההגדרה ה*נסיונית*, האלקטרון קיים בדיוק כמו החתול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדרה של אלקטרון כ"משהו שמשאיר עקבות מסויימים בתאי בועות" אכן נותנת לך מסקנת-בחינה, אבל אם זה כל מה שאתה יכול להגיד עליו, מה הטעם? ואם תרצה לומר עליו דברים נוספים, אתה כבר חורג מתחום התצפיות הניתנות לבחינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שארצה לומר על האלקטרון דברים נוספים, מעבר להתנהגות שלו תחת מכלולי-נסיבות? אם יש לו רגשות או צרכים שלא באים לידי ביטוי בניסוי, הם לא מעניינים אותי. אפשר לכתוב עליהם ספרות יפה, אבל הם לא רלוונטיים למדע או להבנה שלנו את העולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם השימוש היא בהגדרה ניסיונית, היא לא כוללת תכונות אחרות: אם אלקטרון מוגדר כ"משהו שמשאיר עקבות מסויימים בתאי בועות", אז הוא קיים רק כאשר הוא משאיר עקבות מסוימים בתאי בועות. מה הרווחנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם שהלך לפני בשביל ייעלם אם אני אמחק את העקבות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אם קוראים לו הנזל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אבל עוזי הציע תחום-חלות להגדרה. ציטוט: "אלקטרון איננו 'כדור קטן שנוטה להתרוצץ סביב גרעיני אטומים', אלא 'משהו שמשאיר עקבות מסויימים בתאי בועות"'. תחת הגדרה זאת, כשאין עקבות כאלה אין אלקטרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אני לא מרוכז. יכול להיות שיש אלקטרון גם כשאין עקבות כאלה, אבל אין לנו יכולת לקבוע זאת. גם אם יהיו לנו עוד אלף ניסויים מסוגים שונים ומוצלחים יותר, הם לא יענו על ההגדרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קורה כשאין עקבות, זה לא ממש מעניין (כי יש עקבות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עקבות ל"משהו שמשאיר עקבות מסויימים בתאי בועות". אני שואל שוב, מה הטעם בהגדרה כזאת: כל הרעיון במושגים תיאורטיים הוא לקשר אותם בדרכים שונות ביניהם, וכך ללמוד על המציאות. ברגע שתחום החלות של הגדרת האלקטרון הוא רק פעילות מסוימת של האלקטרון ("משאיר עקבות..."), לא נוכל להגיד עליו דבר נוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא נוכל להגיד עליו דבר נוסף? נוכל להגיד עליו דברים נוספים במסגרת התאוריה. אלקטרון הוא לא (רק) מושג תאורטי. מדע זה לא "רק תאוריות". יש גם כמה עובדות פה ושם. יש משהו שמשאיר עקבות (עובדה) ויש משהו שקראנו לו אלקטרון (המשהו שמשאיר עקבות). האלקטרון ישנו (עובדה) ויש לנו כל מיני תאוריות עליו (תאוריה). אני לא מבין איפה אתה מוצא בעיה. גם אינני מבין את השאלה שלך: "מה הטעם?". מה זאת אומרת מה הטעם? אלקטרון זה שם למשהו ש"נמצא שם בחוץ", כמו שחתול זה שם למשהו ש"נמצא שם בחוץ". הטעם הוא תקשורת בין בני אדם - ממציאים מסמל למסומל או קוראים לדברים בשמות (לאו דוקא מגונים). אגב, בניגוד לעוזי (אולי) אני חושב שגם ההבדלה בין חתולים מסדר ראשון לחתולים מסדר שני ושלישי היא הבדלה מלאכותית ולא מהותית. לדעתי, הכל זה עקבות (גם נביחתו של החתול, גם מגע פרוותו וגם צבעו הם "עקבות" של חתול ולא החתול). לעולם אין לנו נגיעה בדברים כשלעצמם. במילים אחרות: איך שאני רואה את זה, יש רק חתולים מסדר שלישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה של עוזי היא ניסיונית, והוא במפורש מבדיל אותה מהגדרה תיאורטית. המשמעות של המושג ''אלקטרון'' היא נרדפת לפעולה (או לקבוצת פעולות, לא משנה לי) שקבענו לבחינתו. פעולת הבחינה אינה רק מעידה על קיום, אלא היא המשמעות עצמה. במילים אחרות, פעולת ההגדרה של המושג זהה להצבת קריטריוני-חלות, וקריטריונים אלו מורכבים מקבוצת פעולות-בחינה. התוצאות של פעולות אלו מהוות קריטריון לכך שהמונח חל על הנושא הנבדק. במקרה כזה, אם לא נוכל לבצע את פעולות-הבחינה לא נוכל לומר שיש אלקטרון (למשל, לא תוכל לתת את דוגמת האלקטרונים בטלוויזיה כי הטלוויזיה אינה תא-בועות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פשוט לא רואה איפה עוזי הגדיר אלקטרון. לדעתי, עוזי אפיין אלקטרון בכך שאנו לומדים על קיומו בעקיפין, באמצעות העקבות (הוא הביא דוגמא לעקבות ב"תא בועות" ואשמח אם מישהו יסביר לי במה בדיוק מדובר, משום שאני, עדיין, בור גדול בענייני פיסיקה). אני טוען שה"עקיפין" הזה נכון לכל הדברים כולם, כולל חתולים. אם לא היו עקבות או "עקבות" לחתולים, אכן לא היתה לנו סיבה להגיד שהם שם (רק אז אפשר להתחיל לדבר על דרקונים ומרתפים). אבל יש להם עקבות (עקבות על החול, עקבות בצורה של גלי קול כתוצאה של נביחות, עקבות בצורה של החזרת אור ועוד). אם עוזי *הגדיר* אלקטרון כפי שאתה אומר (אני לא חושב שזה מה שהוא עשה), אז גם אני לא מבין והייתי שמח אם מישהו היה מסביר את ההגדרה. אני חושב שבאותה מידה שהוא לא הגדיר חתול כמשהו שמשאיר עקבות *אך ורק* בארגזי חול, הוא לא הגדיר אלקטרון כמשהו שמשאיר עקבות *אך ורק* בתא בועות. אבל הוא כמובן יתקן אותי אם לא הבנתי נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(על ההגדרה של אלקטרון הוספתי בתגובה 186097, ואכן לא התכוונתי לתת הגדרה מלאה). תא בועות הוא תיבה מלאה אדי מים מיוננים שנמצאים בשיווי משקל; כשלא קורה שום דבר מעניין, רואים ערפל דליל ותו לא. אם עובר דרך התיבה חלקיק אנרגטי, הוא מפר את שיווי המשקל ונוצרות בועות קטנטנות שאפשר לצלם. זה מאפשר תעוד של תנגשויות מעניינות, על כל התוצרים התת-אטומיים שלהן. הבועות נוצרות לאורך המסלול של החלקיק, והמסלול (כמובן) תלוי במהירות ההתחלתית של החלקיק (כשהוא נכנס לתא) ובכוחות הפועלים עליו. בשדה מגנטי, חלקיק נייטרלי מבחינה חשמלית ימשיך לנוע בקו ישר, בעוד שחלקיק טעון ינוע בספירלה "ימינה" או "שמאלה", על-פי כיוון המטען שלו. גודל התאוצה פרופורציונלי למטען של החלקיק (שמושפע מהשדה) חלקי המסה שלו, וכך אפשר למדוד את היחס בין שני הפרמטרים ולזהות את החלקיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמנם חושב שההגדרה צריכה להיות נסיונית, אבל לא התכוונתי שתאי-בועות הם הניסוי היחיד שמותר לערוך. אלקטרונים הם "אלו שמתנהגים כמו שאלקטרונים-של-ספרי-לימוד צריכים להתנהג"; אלו שמפעילים לך את הטלוויזיה אינם מיוחסים פחות מהאלקטרונים שעובדים במעבדה לפיזיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, גם כאן יש בעיה (זה טיעון שניתקלתי בו, אבל אני לא יודע כרגע היכן): במהלך התקדמות המחקר המושגים השונים של התיאוריה נעשים מקושרים בדרכים שונות זה לזה ואף למושגים של תיאוריות אחרות. ההקשרים החדשים עשויים להציע קריטריוני-חלות חדשים, שייפסלו בגלל ההגדרה הניסויית הצרה שיש בספרים הקיימים, ובכך תוגבל יכולת ההבנה שלנו את העולם. בנוסף, משמעותם של המושגים השונים של התיאוריה עשויים להשתנות כתוצאה מהמחקר המדעי. לכאורה, מתקיימת כאן בעיה של מעגליות: המושגים מגדירים את הקריטריונים הניסויים, ואלו בתורם מגדירים את המושגים. אלו הן סיבות לוותר על הגדרה ניסויית של מושגים תיאורטיים, שמאמתת אותם מול הטבע, לטובת הגדרה של משמעות בהקשר של תיאוריה. התיאוריה כולה מאומתת "כגוש" מול הטבע (ואולי זה משליך על המעמד האונטולוגי של המושגים. אני חושש להיכנס לדיון הזה שוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חתול הוא משהו שמשאיר תמונה מסוימת על הרשתית, נעים למגע ומקלל בקול רם כשדורכים עליו. יכול להיות שיש חתול עכשיו בחדר השני, אבל אין לי דרך לקבוע זאת. מה ההבדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 185991 עוזי טוען שיש הבדל בין הגדרה ניסיונית ותיאורטית. אני חושב שהגדרה ניסיונית אינה רלוונטית כאן. אני לא מנסה להיכנס שוב לדיון על קיומם של ישים תיאורטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדלים בין חלקיק תת אטומי (אלקטרון) לחתול הם 1. חתול בלי אחת או יותר מהתכונות המיוחסות לחתול הוא עדיין חתול (קטע, אלם או קרח). גם חתול עם תכונה נוספת (שני זנבות, מנגן על פסנתר) הוא עדיין חתול. אלקטרון ללא אחת מתכונותיו אינו אלקטרון. האלקטרונים כולם זהים לחלוטין זה לזה. 2. שינוי אפשרי בתאוריות הפיזיקליות השליטות עלול לבטל את קיום האלקטרון. הדבר יגרום אמנם למהפך בחשיבה הפיזיקלית המדעית ואולי שינוי גדול בתפיסת המציאות שלנו אך על מנת לבטל את קיום החתול כיש דרוש מהפך גדול בכמה סדרי גודל בתפיסת המציאות שלנו. 3. החתול קיים גם אם לא נראה את עקבותיו בארגז החול. האלקטרון לא. לשאלה האם עבר כאן חתול לפני שניה אינך יכול לענות לא קטגורי, אך מול תא הבועות הלאו הוא מוחלט. (כי אם היה עובר חתול בתא הבועות הוא היה משאיר מאחוריו שערות) על כן קיים הבדל מהותי ולא כמותי בין חתול ואלקטרון. לא בגלל שאי אפשר ללטף את פרוותו של האלקטרון אלא בגלל שעצם קיומו מוטל בספק, ויהיו העקבות שהוא משאיר אשר יהיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענה מספר 1 שלך היא אד הוקית לגמרי. בגלל שכל האלקטרונים הם "זהים לחלוטין" אז אתה לא מאמין בקיומם? טענה מספר 2- אני לא מבין מה אתה אומר כאן. למה אתה קורא "ביטול האלקטרון"? הטלוויזיות שלנו ימשיכו לפעול. אם מדובר בשינוי שאינו משפיע על תפקוד הטלוויזיה, זה כמו שיתברר שלחתולים יש עוד סוג של תאים ברשתית מעבר למה שחשבו היום: מרעיש מבחינה ביולוגית, אבל לא ישנה כלום להדיוטות. טענה מספר 3- אתה פשוט מצהיר הצהרה ללא הנמקה (אלא אם כן נימוק ה"משאיר שערות" הוא רציני). בכלל אני מוצא אירוניה רבה באמונה שלך בקיום חתולים שאפשר ללטף, כאשר כימאי יגיד לך שה*ליטוף* עצמו הוא כתוצאה מאינטראקציה של האלקטרונים בכף ידך עם האלקטרונים בפרוות החתול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. דווקא בגלל שיש ווריאציות על חתול, אפשר לדרדר את ההגדרה שלו במדרונות חלקלקים ולהראות שהיא לא יציבה. לאלקטרון אי-אפשר לקלף שכבות ולשאול "עכשיו זה עדיין אלקטרון?". 1:0 לאלקטרונים. 2. נדמה לי שלא כדאי לעצור את הנשימה בציפיה לביטול מושג האלקטרון. מקובל (מאז קון) לחשוב על ההתקדמות המדעית כעל סדרה של מהפכות, אבל משהו בתאור הזה חסר. ההבנה הפיזיקלית מתכנסת לתאוריה שלמה של החומר, כלומר1, אל המציאות, כאילו היה מדובר בספרות של פיתוח עשרוני. ספרה ראשונה: התפיסה הקדומה, המיסטית באותו זמן, ש"לדברים יש סיבה"; ספרה שניה: הפילוסופים היווניים ("הטבע עקבי"); שלישית: גלילאו והגישה הניסויית; רביעית - ניוטון (חוקי התנועה) ומקסוול (אלקטרומגנטיות); חמישית: תורת היחסות ותורת הקוונטים. המהפכה הגדולה הבאה תקבע את הספרה השישית, בלי לגעת בספרות הקודמות. 1 סביב ה"כלומר" הזה סובב הפתיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2א. מאיפה החלוקה הזאת? 2ב. אני מציע לא להכניס לדיון הזה את קון (אני מסיים הערב לקרוא אותו). הדיון הזה מתבסס על הנחות פוזיטיביסטיות, שרשמי החושים הם הבסיס לידיעה, ושאפשר לתפוס עובדות פרטיקולריות שניתנות לבדיקה ללא-תלות זו-בזו. תורת ההכרה של קון היא אידיאליסטית. לפיו, הפרדיגמה יוצרת "רשת מושגים" דרכה אנחנו רואים את העולם, ואין "ישים" (אין גם ישים לא תיאורטיים) שאינם תלויים ברשת הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל להסביר עניין זה? האם זה איזשהו סטרוקטורליזם? האין המושגים חסרי משמעות כשלעצמם ומוגדרים ע"י מקומם במבנה ("רשת מושגים")? היש לי מושג על מה אני מדבר? (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי לכתוב תגובה, אבל זה נראה לי ממש לא במקום. תורת תפיסה תבניתית לא מייחדת את קון (היא גם לא בדיוק הנחה או מסקנה שלו, למרות שאפשר להציג אותה בשתי הצורות. היא פשוט...חלק מהפרדיגמה, ''העולם'' שרואים דרך המשקפיים הקוניות). אני חושב שמה שמייחד אותו היא הדרך שבה הוא בונה את הראיות להשקפותיו דרך סקירה מדוקדקת של ההיסטוריה של המדע. מאחר שאני בור עד-כדי-כאב במדע, ואתה כמעט-דוקטור-לפיזיקה, אני חושב שעדיף שתקרא את הספר בעצמך. זה בודאי עדיף על-פני הבהרות שלי שיהיו בהכרח שטחיות, וללא קשר, אני בטוח שתהנה מהקריאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה עמודים הספר? יש תמונות? (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר הוא 187 עמודים קריאים מאוד, כולל 20 עמודי הערות. ואם תרצה, אני יכול לקשקש לך ציורים בשולי העמודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את החלוקה המצאתי, ואני בטוח שאפשר להמציא טובות ממנה. העיקר הוא התחושה החזקה שלי שאנחנו הולכים ומתקרבים, ושאין מקום לצפות למהפכות. זה כמובן לא אומר שהפיזיקאים ישארו מחוסרי עבודה (הרבה יותר קשה למצוא את הספרה השמינית מאשר השביעית, ומי יודע כמה ספרות יש), אבל תאור העולם הולך ומשתפר, ואני די משוכנע שלא יהיו עוד דוגמאות כגון המצאת האתר וההבנה שהוא לא קיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שראיית התקדמות המדע בדרך שתיארת אותה היא בעייתית, גם אם לא מקבלים את קון. בכל מקרה, גם בגלל שאני מרגיש קצת חייב למר אפופידס אסק', אני אנסה להדגים חלק מהטענה של קון, מדוע אי אפשר לראות את המדע כהצברי (צובר עוד ועוד אמיתות עובדתיות) גרידא. אתחיל מהפוזיטיביסטים. הפוזיטביביסטים טענו שהמדע הוא הצברי, והיחס בין תיאוריות הוא יחס של הכלה. ז"א, תיאוריה מאוחרת יותר מכילה את המוקדמת. למשל, התיאוריה של ניוטון היא מקרה פרטי של התיאוריה של איינשטיין, במובן זה שאפשר לגזור משוואות ניוטוניות מהפיזיקה של איינשטיין. תחת תנאים מסוימים (שאפשר לבטא אותם באמצעות משוואות) הגזירה תהיה נכונה. הטיעון הוא: תיאוריה לא יכולה להתנגש עם מקרה פרטי שלה, ולכן היחס הוא יחס של הכלה, וממילא המדע הוא הצברי. קון יוצא נגד התפיסה הזאת. לטענתו, הגזירה היא מדומה. הישים הפיזיקליים שאליהם מתייחסים המושגים האיינשטיינים, לא זהים בשום פנים לישים הניוטונים שנושאים אותם שמות (המסה הניוטונית משומרת, האיינשטנית ניתנת להפיכה לאנרגיה וכו'). לא רק החוקים השתנו, אלא גם היסודות המבניים הבסיסיים. זה באשר לשפה. אבל התפיסה של קון רחבה מאוד, וכוללת (בין השאר) גם את הטענה שהפרדיגמה קובעת מה הן התופעות שהמדע צריך להסביר בכלל, איזה סוג נימוקים מהווה הסבר, ואיזה פתרונות יתקבלו במסגרת הפרדיגמה. שתי דוגמאות מקון, די אקראיות, להבהרה: הראשונה, היא דוגמא לצורה שבה הפרדיגמה יוצרת את התופעות שדורשות הסבר. מאז ומעולם היה אפשר לראות גוף (למשל אבן כבדה) שמתנדנד לכאן ולכאן על כבל או חוט עד שהוא מגיע למנוחה. לגבי האריסטוטלים, שהאמינו שהגוף מונע ע"י טבעו מעמדה גבוהה לעמדה של מנוחה טבעית, הגוף הקשור היה פשוט נופל כשהחוט מקשה עליו. הוא היה מגיע למנוחה בסוף רק כשהוא התגבר על קשיים. גאליליי, לעומת זאת, ראה כאן מטוטלת, גוף שכמעט הצליח לחזור על אותה תנועה עד אינסוף. לגבי האריסטוטלים, רעיון המטוטלת היה בכלל בלתי-נתפס כעובדה: הם לא ראו כאן תופעה מיוחדת שצריך להסביר. רק הניאו-אפלטוניות, שיצרה מושגים כמו "צורה מעגלית של תנועה" או "סדירויות סימטריות" יצרה מצב שבו אפשר בכלל "לראות" מטוטלת. המטוטלת לא קיימת בטבע בפני עצמה (ואת הסדירויות אי-אפשר למצוא באופן מושלם בשום מקום בטבע), בכל מקרה, לא יותר משקיימת נפילה מעוכבת. היא תוצר של המושגים שיוצרת הפרדיגמה. השנייה, עוסקת בסוג הפתרונות שאפשר לספק כהסבר. לפחות מאז אריסטו ועד המאה השבע עשרה, הסברים מדעיים היו במונחים של תכונות נסתרות של הגופים. לגופים היו תכונות, שהיו חלק מ"מהותם", ומניית התכונות האלה הייתה בגדר הסבר לדרך שבה הם פועלים. פנייה לאטומים ראשוניים הייתה פנייה אל הנסתר, ולכן מחוץ לגדר המדע. במאה השבע עשרה התרחשה מהפכה, והתקבלה הפרדיגמה של הסבר מכאני של העולם, באמצעות גופים נייטראליים (גודל, צורה, תנועה וכו'). כשניוטון הציע את ההשקפה שגראביטציה טבועה מבפנים, זאת הייתה "בגידה" בהסבר המכאני, וחזרה להסברים סכוליסטיים. זאת הייתה סיבה מספקת לרוב המדענים בני-התקופה לדחות את ההסברים של ניוטון כמיסטיים, ולחפש הסבר אחר, במונחים מכניסטיים. קבלת תורת ניוטון הייתה בגדר שינוי פרדיגמה, שחייב לשנות את התפיסה של "הסבר מדעי" (ונדמה לי שאיינשטיין מסביר גם את הגראביטציה. ואם כך, אז שוב השתנו ה"ישים", או התופעות, שצריך להסביר). גם התופעות הפיזיקליות שצריך להסביר, וגם סוג ההסבר שנחשב ל"הסבר מדעי" השתנה יחד עם השתנות הפרדיגמות. לדעת קון, המדע "משכתב" את ההיסטוריה שלו מסיבות שפונקציונאליות למחקר המדעי. עם זאת, למרות שקון לא מקבל את התפיסה ההצברית של המדע, הוא כן חושב שהמדע מתקדם. אבל כבר הארכתי יותר משהתכוונתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הישים הפיזיקליים שאליהם מתייחסים המושגים האיינשטיינים, לא זהים בשום פנים לישים הניוטונים שנושאים אותם שמות (המסה הניוטונית משומרת, האיינשטנית ניתנת להפיכה לאנרגיה וכו'). לא רק החוקים השתנו, אלא גם היסודות המבניים הבסיסיים." זה נכון, אבל קצת מטעה. אפשר לחשוב מכאן שזה סתם מקרה, או טעות, של"מושגים החדשים" המשיכו לקרוא "מסה" ו"אנרגיה". הם שונים, אבל דומים; לפחות במובן לא פורמלי (ואולי לפעמים גם כן פורמלית, אבל אני לא בטוח), הדבר שקודם קראנו לו מסה כן מתנהג, בגבולות המהירות הנמוכה והמסה הגדולה וכו', כמו הדבר שעכשיו אנחנו קוראים לו מסה. כך שהדימוי של עוזי נראה לי נכון בעיקרו, כדימוי ציורי, גם אם אי אפשר לגזור פורמלית את הפיזיקה הישנה מהפיזיקה החדשה. יותר ספציפית, באשר לאלקטרון, ולסיכוי שהוא ייזנח: בעקבות קון, אתה אומר שיכול להיות שבתיאוריה עתידית נשנה את המושג שיש לנו לאלקטרון, את הצורה שבה אנו רואים אותו, ולכן זה כבר לא יהיה אותו אלקטרון. אבל מה שנראה לי יותר סביר הוא שרק *נתקן* את המושג ואת הצורה, ובמובן מסוים זה כן יהיה אותו אלקטרון. בעצם, אני לא יודע אם היום אנחנו בכלל רואים את האלקטרון באיזושהי צורה: מאז תורת הקוונטים אנחנו (כולל הפיזיקאים, והמגיבים בדיון זה שטוענים שהאלקטרון הוא חתול, אם לא למעלה מזה), במבוכה באשר לאיך בדיוק צריך להבין את האלקטרון; אבל זה לא מפריע לנו להמשיך להחזיק בתפיסה שיש ישות די מובחנת, שיש לה מטען (מה שזה לא יהיה) מסוים, מסה (משל"י) מסוימת, והיא נמצאת פה ופה, ופה. ויש לנו יסוד להאמין שתיאוריות פיזיקליות עתידיות, גם אם הן יגידו דברים חדשים ומהפכניים על הישויות האלו, לא יזרקו אותן לפח. אם מנסים להראות דוגמאות מההיסטוריה של הפיזיקה לישים שנזרקו לחלוטין לפח, תמיד חוזרים לאתר, לפלוגיסטון, ולגלגלי השמיים; אלה, כמו שניסיתי להראות בתגובה קודמת, היו מלכתחילה ישים תיאורטיים פחות מוצדקים פיזיקלית מהאלקטרונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מנסה לסכם מדוע קון חושב שהמדע מתקדם באמצעות מהפכות ולא באמצעות "תיקון" של מושגים וחוקים, כמו שהצעת, אני מוצא שני טיעונים עיקריים. ראשית, פרדיגמות מוחלפות בסופו של דבר בגלל הצטברות תופעות שלא ניתנות להסבר טוב במסגרת הפרדיגמה השלטת. אם תופעה בלתי-מתיישבת (מהווה סתירה) עם פרדיגמה אחת, אבל יכולה להיות מוסברת (דהיינו, נגזרת) מפרדיגמה שנייה, ברור שהן אינן יכולות להתיישב זו עם זו לוגית. לפיכך, הפרדיגמה השנייה יכולה להתקבל רק תוך דחיית הראשונה, ואז זאת מהפכה. שנית, על אף ששינויים במדע נעשים באמצעות "קפיצות", אנליזה לוגית של הידע המדעי כפי שהוא קיים בזמן נתון, לא תוכל לחשוף אי-רציפות זאת. ה"נדבך על נדבך" המדעי לא תואם את ה"נדבך על נדבך" ההיסטורי, ואין גם דרך לשחזר אחורה את הצעדים. כשמהפכה מתרחשת היא משנה את כל התפיסה של המושגים. קון טוען שקני-המידה להערכת ה"מוצדקים פיזיקלית" נובעים (לוגית!) מהפרדיגמה. הוא כופר ש"המדע" מציע כלי-מדידה אובייקטיבים להכרעה בין פרדיגמות. הוא מתייחס בין השאר לדוגמאות כמו האתר, הפלוגיסטון וגלגלי השמיים, אבל באותה מידה גם לניוטון מול איינשטיין וכו'. אף אחד לא חושד בי שאני מומחה לפיזיקה או פילוסופיה. אבל גרוע מזה, סיימתי לקרוא את קון רק אתמול, כך שזה קצת פאתטי שאני מגן על עמדותיו היום (למרות הפיתוי שלי לעשות זאת). אני מעדיף לפרוש כאן מהדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כל מה שכתבת כאן נשמע לי סביר, אבל אני לא רואה שהוא סותר את מה שכתבתי. איינשטיין ייצג מהפכה לעומת ניוטון, אבל אני לא חושב שהישים של הפיזיקה הניוטונית נזרקו לפח. להשתמע בעתיד.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נראה שוב כמו נסיון להציג את המדע כתופעה חברתית-תרבותית. מזכיר לי פתיל ממקום אחר בו נטען לקיום מדע "נשי" אלטרנטיבי. שתי הערות, ברשותך: לגבי המשפט: "ראשית, פרדיגמות מוחלפות..." צ"ל: "פרדיגמות מוחלפות בסופו של דבר בגלל הצטברות תופעות שלא ניתנות להסבר טוב במסגרת הפרדיגמות הקיימות." הקטע של השליטה די מיותר. נכון שיש דוגמות דומיננטיות יותר ופחות, אבל למיטב ידיעתי, במקביל אליהן מתקיימות לרוב גם דוגמות נוספות, מתחרות ומתווכחות - וזה לא התחיל במאה ה20. "אין דרך לשחזר אחורה את הצעדים"? שוב, הצגת אנשי המדע ומה שיותר סביר, הפילוסופים של מדע, לפחות ברובם - כזומבים חברתיים, שאינם מסוגלים לפרוץ ואפילו לזכור מעבר למסגרת החשיבה ה"שלטת", אף מה שהיה אך שנים ספורות קודם לכן? נשמע לי מוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שהמדע הוא תופעה חברתית-תרבותית. אפשר לטעון שייעודו הוא למצוא את האמת, ואפשר לטעון שהוא אף עושה זאת למעשה. אבל עד כמה שידוע לי, הכללים שלו לא ניתנו בהר-סיני, ושום תרבות אחרת לא פיתחה אותם. בנוגע להערותיך, אני כבר הודעתי בחגיגיות על פרישה מדיון זה. אני לא יכול לענות לך בלי להצטייר כחסר-אופי, וזה יהיה לא-בסדר מצידי להטעות כך את הקוראים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק בשני הדברים. לא ניסחתי את המשפט הראשון היטב ולא שמתי לב להודעת הפרישה מפתיל שגם כך נגררת אליו מבלי רצון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איש אחד: איך אתה מסביר את הדבר הזה שם, שמתגרד ומילל? איש אחר: זה קל. אני מדמיין אותו. איש אחד: אבל גם אני רואה אותו! איש אחר: אני מדמיין, ואתה משקר. איש אחד: הוא בצבע אפור. איזה צבע אתה רואה? איש אחר: אפור. איש אחד: אז איך אני יכול לשקר? אלא אם אני קורא מחשבות. איש אחר: אני מדמיין, ואתה משקר וגם קורא מחשבות. איש אחד: לא אני לא! איש אחר: גם עכשיו אתה משקר. איש אחד: ידעתי שתגיד את זה. איש אחר: רואה? אינשטיין: זה חתול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתאר את האלקטרון יותר כש"ע לדינוזאורים - אותם עצמם לא נראה אך העדויות שהשאירו אינן מותירות מקום לספק (וסליחה מחובבי סדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה). אבל האלקטרון הוא יצור שונה לחלוטין מדינוזאור. אני יכול לסווג דינוזאור כחיה (אני יודע מה זה) ממשפחת הזוחלים (אני יודע מה זה) שתכונותיה כאלו וכאלו (גובה, משקל, מזון, תוחלת חיים) אני לא יודע מה היה צבע העור של הדינוזאורים, אבל סביר להניח שבסופו של דבר המדע יוכל לשחזר דינוזאור ע"ס הדנ"א שלו ותאורטית נוכל בעתיד לדעת מה היה צבע עורו. על האלקטרון איני יודע הרבה בכלל. העקבות שהוא משאיר אינם מלמדים מהו אלקטרון - האם יתכן שהפיזיקאים יגלו יום אחד מהו אותו ספין או קסם מעבר לעקבות שהם משאירים? התאור הסטטיסטי של מיקומו של אלקטרון בפונקצית הגל יכול לגרום לי לומר שבעצם למרות שהעקבות נראים בצורה מאד ברורה בתא הבועות הרי טרם קריסת פונקצית הגל האלקטרון כלל אינו אמור להשאיר נתיב בועות. ההשואה לחתול היא יותר בעייתית משום שחתול אני יודע מהו (לאו דוקא החתול הספציפי בחדר החשוך, אלא חתול בכלל) והאלקטרון רק משאיר לי את החיוך התלוי באויר בזמן שהוא מתפוגג, נעלם, נגוז. אם היו אומרים לי שבדיקת עובי פרוותו של החתול תגרום לכך שלא אדע מה צבע עיניו היתה לי בעיה רצינית עם המושג חתול גם כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אנחנו יודעים על האלקטרון הרבה יותר משאנחנו יודעים (או אי-פעם נדע) על דינוזאורים. 2. לשאלה החוזרת "האם האלקטרון הוא חלקיק או גל", התשובה היא "מי אומר שכל דבר צריך להיות או חלקיק או גל". עולם המושגים שלנו התעצב למטרות מסויימות (זהירות, טיגריס בעל שיני חניתות בשעה אחת-עשרה), ואנחנו לא רגילים לתכונות ה"מוזרות" של חלקיקים תת-אטומיים. הן אולי "מוזרות", אבל לא מוזרות בכלל (למי שלא מפתח ציפיות לא רלוונטיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי, אז תגיד לי מה זה ספין (כמו שאני יכול להגיד לך מה זה פרוה או יללה) ואני אסכים שהאלקטרון קיים. אל תשכח גם להסביר מה זה קסם ומוזר. עד אז אני אגיד מה שאמר המושבניק מול הג'ירפה בספארי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זו יללה? מה זו פרווה? שוב, אתה חוזר לתת קריטריונים שקשורים לנסיונך האישי. עבורך (ועבור רוב האנושות, המכירה בעלי חיים, בפרט חתולים), זה לא משהו שדורש הסבר. אם ילדים היו נחשפים לניסויים הרלוונטיים לאלקטרון, ולתכונות שלו הנובעות מכך, זה היה טבעי להם באותה המידה. אתה רוצה להוכיח אחרת? תאר לי מהן יללה ופרווה, כאילו מעולם לא שמעתי או ראיתי דבר כזה בחיים. בפרווה יש שערות, כמו במברשת? אז מה, אפשר לצייר עם פרוות חתולים?! לא? ויללה, זה קול מיוחד שמשמיעים חתולים? אז מה, זה כמו כשאתה הולך על כפכפים רטובים? הם עושים את הקול כשדורכים עליהם? לא?! אני מקווה שהעניין ברור. לך אלקטרון נשמע מופרך. ראה במו עיניך כמה ניסויים בפיסיקה, ותגיד לי שאלקטרון הוא פחות מציאותי מאיזו חיה פרוותית ויללנית שרוצה חלב ופינוקים. אני מסכים שהאנושות לא הספיקה עדיין לתת לאלקטרון את המשקעים הדימויים והתרבותיים שיש למושג החתול. אבל זה לא עושה אותו לפחות אמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע מה זה חתול. אני יודע שהוא קיים. בלי להסתבך בנסיון להסביר פיל לעוור אומר שניתן להגדיר חתול על ידי רצפים בדנא שלו, כלומר מבנה החומר שבמערכת ההעתקה שלו. אבל אנחנו מזהים חתול הרבה יותר בקלות מזה. האם *אתה* יודע מה זה חתול ? לא מישהו אחר ובלי נגיד ש... האם *אתה* יודע שחתולים קיימים ? (להבדיל מדרקונים) אני מניח ששתי התשובות חיוביות וממשיך האם אתה מסוגל לזהות את הקול שמשמיעים חתולים כיללה ? האם אתה מסוגל לזהות את השער שעל גוף החתול כפרווה ? אני שוב מניח תשובות חיוביות וממשיך האם אתה מסוגל לזהות חתול ללא שיער כלל כחתול (אבל קרח) ? וחתול שאינו מילל כחתול אילם? חתול בלי רגל כחתול קטע? וכו' וכו' וחתול עם שני זנבות ? אם כן מה מהו המזהה עבורך חתול ? עכשיו מהתחלה עם אלקטרון אתה יודע מהו אלקטרון. אתה יודע שהוא קיים. בלי להסתבך בנסיון להסביר פיל לעוור אתה מגדיר אלקטרון כ...(השלם) אבל אנחנו מזהים אלקטרון יותר בקלות מזה האם אני יודע מהו אלקטרון ? לא מישהו אחר ובלי נגיד ש... טוב, נו, לא. האם אני יודע שאלקטרונים קיימים ? (להבדיל מדרקונים) ככה ככה. האם אנו מסוגלים לזהות את "טביעת הרגל" של האלקטרון ? כן, אבל אפילו יותר בקלות אנחנו מזהים את טביעת הרגל של יטי. האם אנחנו מסוגלים לזהות אלקטרון כאשר הוא חסר אחת או יותר מתכונותיו ? לא. אם כן מהו המזהה עבורנו אלקטרון ? אוסף התכונות המשויך לו. אם כן המזהה עבורנו אלקטרון הוא אוסף התופעות המזוהות עימו - לא יותר ולא פחות. כלומר אלקטרון הוא שם שנתנו לאוסף של תופעות פיזיקליות. אין בו דבר מעבר למשוואות המתמטיות המתארות את התנהגותו. קיימת זהות מוחלטת בין התופעות המתוארות מתמטית לבין האלקטרון. ז"א האלקטרון הוא אוסף התנהגויות פיסיקליות המתואר ע"י משוואות מתמטיות. האם יש שם "משהו" ומה ה"משהו" הזה איננו יודעים. הרי תכונות האלקטרון אינן אלא שמות שנתנו לחלק מאוסף התופעות - כמו הסטיה כלפי מעלה או מטה בשדה מגנטי. מהו אותו ספין אין לנו מושג אפל. לא כל מה שיש לו שם הוא יש. ומה הקטע עם פוטון שמסת המנוחה שלו היא אפס ? זה לא נכון! הוא לא קיים במנוחה ולא בשום מהירות חוץ ממהירות האור, כי הוא גל אור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לאלקטרון לא יכולות להיות "תכונות חסרות". אם המטען החשמלי שלו מתהפך, הוא נקרא פוזיטרון. מסת המנוחה שלו - תמיד אותו דבר (שים לב לתאום המופלא בין כל האלקטרונים שפגשנו), וכך גם הספין ושאר הירקות שאתה לא אוהב. 2. על החלק הבא בתגובתך אני חותם בשתי ידיים: "אלקטרון הוא שם שנתנו לאוסף של תופעות פיזיקליות. אין בו דבר מעבר למשוואות המתמטיות המתארות את התנהגותו. קיימת זהות מוחלטת בין התופעות המתוארות מתמטית לבין האלקטרון. ז"א האלקטרון הוא אוסף התנהגויות פיסיקליות המתואר ע"י משוואות מתמטיות." מן הסתם כתבת את הדברים כדי להביע מהם מורת רוח, ואם זה אכן כך, לא הבנתי מה לא בסדר. 3. מה מפריע לך ב"מסת מנוחה" של פוטון? אפשר להיות בעל מסת מנוחה בלי להיות במנוחה אף לרגע. אם מסת המנוחה של הפוטון היתה גדולה מאפס, מסת התנועה שלו היתה אינסופית (וברגע שחלקיק אחד ביקום יחליט לאמץ מסה אינסופית, נדע על זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ודאי שלא. קראנו לאוסף התופעות הפיזיקליות הידוע בשם אלקטרון "אלקטרון", ולאותו אוסף תופעות עם שינוי אחד- מטען הפוך- "פוזיטרון". אגב, אף אחד לא הסביר לי עדיין מה זה "מטען". החשד שלי שמטען הוא שם לכוון ההשפעה שיש לשדה מגנטי על חלקיקים. 2. מורת הרוח שעולה בין השורות נובעת מהכשלון שלי לנסח באופן ברור בכתב אידאה די עגולה שיש לי ולא עברה היטב לשפה הכתובה. אי ההצלחה לנסח היטב את הרעיון יצרה את כל הפינג פונג הזה. אני אנסה שוב: מאחר והאלקטרון הוא בדיוק אוסף התופעות הפיזיקליות המכונה אלקטרון, אני טוען שאין שם "יש". ישנן מלים לא מעטות בשפה המייצגות דברים מוגדרים היטב ואין מאחוריהם "יש". למשל המילה חושך המציינת העדר או המילה דרקון (יש אפילו סוגים), המציינת מושג מוגדר היטב. ניקח גל במים. יש תופעות פיסיקליות מדידות ותאור מתמטי מוגדר לגל במים. הגל עצמו אינו יש. הוא רק תנודה של חלקיקי המים. המים הם יש והגל הוא רק שינוי בצורת המים. מאחר והאלקטרון אינו יותר מאשר אוסף התופעות הפיסיקליות המיוחסות לו, אני טוען שקיומו כיש נפרד מוטל בספק, שלא כמו החתול מהשאלה הקודמת. לפיזיקאים זה לא משנה משום שמה שהם חוקרים הוא את התופעות ואם הגדרות מסוימות מפשטות את ההבנה (להגיד אלקטרון במקום לכתוב את פונקצית הגל שלו) הם ימציאו כל דבר שיסייע. כאשר מופרכת תאוריה ומוחלפת בטובה יותר לעתים גם מאויינות ההמצאות הנלוות אליה (אתר, גלגלים שמימיים). טענתי היא שאוסף התופעות המכונה אלקטרון יכול להיות שיהיה מוסבר בעתיד ע"י תאוריה משופרת ללא החלקיק אלקטרון, כפי שהתופעות המיוחסות לאתר הוסברו לאחר מכן ללא אתר. קיומו של החתול כיש לכן שונה מזה של האלקטרון משום שכדי לבנות מחדש את תפיסת המציאות שלי ללא חתול כיש, אני צריך לשנות אותה מהיסוד, ואילו כדי לבנות מחדש את תפיסת המציאות שלי ללא אלקטרון (תסלח לי על הדוגמה, אבל נניח תאוריה עתידית בה מסה היא תוצאה של פיזור לא אחיד של כבידה במפץ הגדול, וכל התופעות מוסברות ע"י גרביטונים בלבד, [אני בטוח שתוכל לחשוב על תאוריה פחות קיצונית]) איני נדרש לארגן מחדש את כל תפישת המציאות שלי. 3. מה שמפריע לי במסת מנוחה אפס הוא השימוש במושג מסת מנוחה אפס כאילו הפוטון עדיין קיים במנוחה רק שאין לו מסה. שימוש במושג כזה מראה את המקור המתמטי ממנו בא, כאילו המתמטיקה היא המציאות ולא ההיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. קראנו לאוסף התופעות הפיזיקליות הידוע בשם חתול "חתול", ולאותו אוסף תופעות עם מספר שינויים "כלב". 2. היש ישנו והאין איננו - זו טענה מאוד מפוקפקת1. חוץ מזה שיש גלים במים, הרוח המנשבת קיימת, הגשם שיורד אכן יורד. אם יימצא הסבר אחר לאותו אוסף תופעות המאפיינות/מגדירות אלקטרון זה לא ישנה את קיומן של אותן תופעות, אולי רק נקרא להן בשם אחר. אם יקום מדען ויוכיח שהחתולים ברחוב הם זנים מיוחדים של דגי טונה, זה לא ישנה במהום את תפישת המציאות שלי - ואני מניח שגם לא את שלך. 3. מסה של חתול הנע במהירות האור היא אינסוף (וכשחתול אחד יחליט לרוץ במהירות האור נדע על זה) - זה לא בגלל שהמתמטיקה היא המציאות או להיפך. 1 קראתי פעם מאמר שמסתמך על הטענה הזו ומוכיח שאין תנועה בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 52192 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
- תגובה זו אינה עוסקת בפיזיקה - בס''ה אני מסכים עם פארמנידס. הרי גם קאנט טוען שהדברים ''כפי שהם באמת'' שונים לחלוטין מהתופעות הנצפות שלהם, עליהם אנחנו מלבישים את מדעי הטבע. האפשרות היחידה להתווכח עם פארמנידס (שטייניץ כנראה לא הגיע לשם) היא באמצעות ויטגנשטיין, וזה לא מוצא חן בעיני כי נקודת המוצא היא שגם הלוגיקה היא יחסית. מעניין שקו ישר מחבר בין פארמנידס והרמב''ם. על פי הרמב''ם, אשר ניסה בהצלחה לא מבוטלת לבסס יסוד לוגי שיטתי לאמונה היהודית- האלהים הוא המציאות האמתית היחידה. כל השאר הוא מציאות בערבון מוגבל. האל הוא אחד, שלם, אחיד ואין בו שינוי- בדיוק מה שאומר פארמנידס על היש. כלומר פארמנידס מסביר על היש, והרמב''ם מראה שהיש היחיד הוא אלהים. גם דקרט, אאל''ט, השתמש באלוהים בדרך לקוגיטו. מאז סוקרטס ועד היום בעצם, כאשר פילוסופים מנסים להתחבט בשאלה מה אנחנו יודעים קטגורית, אנחנו נשארים עם אני קיים ועם אלהים. לכן פארמנידס לא נדחה סופית ע''י אף פילוסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> על החלק הבא בתגובתך אני חותם בשתי ידיים: "אלקטרון הוא שם שנתנו לאוסף של תופעות פיזיקליות. אין בו דבר מעבר למשוואות המתמטיות המתארות את התנהגותו. קיימת זהות מוחלטת בין התופעות המתוארות מתמטית לבין האלקטרון. ז"א האלקטרון הוא אוסף התנהגויות פיסיקליות המתואר ע"י משוואות מתמטיות." מן הסתם כתבת את הדברים כדי להביע מהם מורת רוח, ואם זה אכן כך, לא הבנתי מה לא בסדר. סוף סוף הבנתי מה לא בסדר בתמונה. תגובה 303738 הפרדוקס האמיתי הוא בין המתמטיקה לעולם התופעות. יש במתמטיקה לא מעט דברים שאינם קיימים ביקום הנצפה. ברגע שקיימת זהות מוחלטת בין התאור המתמטי לבין המושג אלקטרון האלקטרון הוא מושג מתמטי הרבה יותר מאשר מושג פיזי ויש להטיל ספק בקיומו ביקום הנצפה כיש מובחן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבתי קודם, לדעתי ''אלקטרון'' הוא שם חסכוני לכל ההתנהגויות של אלקטרון. אם נוח לך לחשוב על זה כ''מושג מתמטי'' להבדיל מ''מושג פיזי'', בבקשה. אני לא רואה את ההבדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם כן המזהה עבורנו אלקטרון הוא אוסף התופעות המזוהות עימו - לא יותר ולא פחות. כלומר אלקטרון הוא שם שנתנו לאוסף של תופעות פיזיקליות." המעבר בין שני המשפטים נראה לי בעייתי. אנו *מזהים* שבנקודה X יש בזמן T אלקטרון לפי תופעות מסוימות (כמו גם חתול). ומה שמגדיר אלקטרון הוא אוסף תכונות מסוים (יותר סגור וחד-משמעי מאוסף התכונות שמגדיר חתול, אבל אני לא רואה מה זה משנה מבחינת קיומם של השניים). אבל הנקודה המעניינת היא שהמדענים המציאו את המושג "אלקטרון" כשקיבלו עדויות לכך שיש שם משהו מובחן. אלקטרון הוא שם שנתנו ל*משהו*, ש*מסביר* אוסף של תופעות פיזיקליות. נכון, זה שיש שם משהו מובחן הוא רק תיאוריה (או מרכיב בתיאוריה גדולה). אבל זה עושה אותו שונה מחתול, אם בכלל, רק מבחינת הודאות בקיומו, כפי שניסיתי להציע, לא מבחינת "סוג" קיומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי עקרון אי הוודאות לאלקטרון בעצם אין את מחצית תכונותיו בכל עת (כי לא נוכל לדעת אותן מעצם ידיעתנו את החצי השני על פי הזוגות). כאשר יורדים מתחת רמת האטום לפתע החשיבות של אוסף השאלות שאין לנו עליהן תשובה עולה. כל עוד מדובר במשוואות פיסיקליות ובתוצאות ניסויים במעבדה אין חשיבות לשאלה מהי מסה או מהו ספין, אבל כאשר מנסים להסביר את המציאות ע"י תורת הקואנטים עולה פלאים החשיבות של שאלות אלו. אם האלקטרון הוא "יש שם משהו" האם שדה מגנטי גם הוא "יש שם משהו?" וכבידה ? הרי עד שימצא הגרוויטון היא עדיין רק עיקום של המרחב. מולקולת DNA היא "יש" מאוד ברור- פיזית, תפקודית והגדרתית. חלקיק תת אטומי הוא יש ברור רק הגדרתית. בדיוק כמו דרקון. תורת היחסות אורזת את המסה הזמן והמרחב באריזה אחת. תורת הקוואנטים אינה אומרת דבר על המרחב והזמן. האם גם הם קוואנטיים? אם לא אז נוצרת תמונת עולם מוזרה כאילו בהמשלה ארועים דיגיטליים קורים בסביבה אנלוגית. כאן ארועים קואנטיים קורים בסביבה רציפה, כאשר המסה מצייתת לחוקיות קואנטית אבל המרחב שהוא תוצאת המסה לא. אם כן אז היווני מפרדוקס אכילס והצב צדק. אין תנועה. רק הדלקה וכבוי של 0 ו 1 על הגריד. יותר מכך, אם המרחב הוא קוואנטי אז היקום סופי להחריד וניתן ממש לחשב את כמות הנקודות במטריקס מתחילת היקום T=0 ועד היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שתורת הקוונטים אומרת כל מיני דברים מוזרים, ובפרט בשילוב עם תורת היחסות, על זה אני מסכים. אני לא רואה את ההשלכה של זה על סוגיית קיומו של האלקטרון. עקרון אי-הודאות לא מאפשר לנו לדעת בדיוק את מקומו של האלקטרון, את האנרגיה שלו, וכל מיני סוגים של תנע. למיטב הבנתי (תקנוני אם אני טועה) דווקא אין לה בעיה עם המסה של האלקטרון ועם המטען שלו. ודווקא אלו התכונות המגדירות אותו. האם שדה מגנטי הוא *משהו*? שאלה מעניינת, אבל נראה לי שדווקא אלקטרון הוא הרבה יותר בבירור "משהו". גם אם אין לפיזיקאים שום בעיה קונספטואלית עם שדה מגנטי - התורה האלקטרומגנטית לא נחשבת בעייתית כמו הקוונטים - עדיין שאלת היותו "משהו" נראית חמקמקה (האם רוח היא *משהו*?). לעומת זאת, האלקטרון, מהרגע הראשון נהגה כ"משהו" - כחלקיק, בתפיסה שעל פיה יש דבר כזה חלקיקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א הא! ואם התורה הקוואנטית היתה מומצאת לפני התורה האטומית ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח לבצע את ניסוי המחשבה הזה. הניסויים הקלאסיים שהובילו לניסוח תורת הקוונטים, התיאורים שלהם כבר מבליעים בצורה יותר מדי אינהרנטית מושגים לא רק מהתורה האטומית, אלא גם, נדמה לי, מתורת החלקיקים התת-אטומיים. בפרט, הניסויים שתיארתי בחלקים א' ו-ב' של המאמר השתמשו במושג "אלקטרון" כחלק מתיאור *מערך* הניסוי, ולא רק כחלק מתוצאותיו. מצד אחד, זה כמובן לא הכרחי: אתה יכול לתאר את כל מערך הניסוי, ואת תוצאותיו, במושגים יותר "גדולים" מאלקטרון: במקום לומר "מקור אלקטרונים" נאמר "גוש של חומר כזה וכזה, בצורה כזו וכזו, שממוקם כך וכך"; וכאן יש לוח קטן כזה שלפעמים עושה "קליק". אני מנחש (אבל לא בטוח) שזה יהיה מוזר גם לפיזיקאי הניסויי: נדמה לי (לא בטוח) שהוא, פחות או יותר, הולך לחנות "הכל לפיזיקאי הניסויי", ומבקש מהמוכר שלוש יחידות מהדגם החדש ביותר של גלאי אלקטרונים, וכמו כן מכשיר שיורה אלקטרונים, יד שניה מרופא; הוא מתייחס אל אלה כקופסה שחורה, ומניח שהם פשוט יורים אלקטרונים ועושים "קליק" כשפוגע בהם אלקטרון. אבל בין אם אני צודק כאן ובין אם לא, לפחות עקרונית אפשר לתאר את הניסויים הללו בלי לומר את המילה שמתחילה ב-e. וכאן אני יכול ללכת לקראתך, ולערוך ניסוי מחשבה אחר, שנדמה לי ייתן את מה שאתה רוצה (והוא כמעט אפשרי מעשית): מבלי להניח היסטוריה אלטרנטיבית של הפיזיקה, אנו יכולים להתחיל מתיאור "נטול תיאוריה" של כל הניסויים הרלוונטיים שאנחנו מכירים - או לפחות תיאור שמתעלם מהתיאוריה האטומית וכל מה שתלוי בה, כולל אלקטרונים - ולהתחיל משם לנתח את הניסויים, תוך שאנו משתדלים ככל האפשר לנטרל דעות קדומות מלימודי הפיזיקה שלנו, ולראות מה מותר לנו להסיק, מה אנחנו חייבים להסיק, ומה לא. מה אנחנו יכולים להרוויח מכך? בנוגע לדיון שלנו, נראה שהפקפוק שלך בקיום האלקטרון נובע מהקשיים של תורת הקוונטים. אתה חושד שבתיאוריה שנבנה כך מהטאבולה הראסה, אולי לא נצטרך בכלל את האלקטרון, או שלא יהיה יתרון תיאורטי בלשער שהוא קיים ככזה. ממילא, יאמר פרופ' קראי1, מתוך קבוצת כל הניסויים, תת הקבוצה "הניסויים הקוונטיים" תביס כל אפשרות שלנו להתייחס באופן קוהרנטי לאלקטרון, כי אנחנו לא נבין את ההתנהגות שלו. אוקיי, אני לא פוסל לחלוטין אפשרות כזו. אבל הספקולציה שלי היא אחרת: אני חושד שאנחנו ניטה, ואולי ניאלץ, כן להכניס קיום של האלקטרון גם לתיאוריה המחודשת. הפיזיקאי היריב פרופ' נרדי יאמר: הניסויים של תומפסון, של מיליקן(?) ועוד מושכים אותנו מאוד חזק לחשוב שהמטען החשמלי השלילי (מושג שכשלעצמו מוצדק על-ידי המון ניסויים אחרים) נישא על-ידי ישויות קטנות ומובחנות, עם מטען קבוע ומסה (מושג שכשלעצמו...) קבועה. רבים מהניסויים שאינם בתת-הקבוצה "הניסויים הקוונטיים" מאששים זאת, ושום ניסוי שם לא מעורר בעיה עם זה. הניסויים הקוונטיים אכן מראים בעיה בהבנה שלנו איך הישויות האלו מתנהגות; אבל הם מראים בעיה בהבנה שלנו איך *כל דבר* מתנהג - או לפחות דברים קטנים מספיק. ממילא יש לנו שם בעיה, בין אם נניח שיש אלקטרונים או לא. לכן, הבה נניח שיש אלקטרונים. מה גם שאפילו הניסויים הקוונטיים לא ממש סותרים את ההשערה שהמטען החשמלי נישא על ידי ישויות מובחנות עם מטען קבוע ומסה קבועה. אני לא פיזיקאי, ונדמה לי שגם אתה לא; לכן אנחנו לא המומחים הנכונים לדעת איזו משתי הספקולציות סבירה יותר. אבל יש לי חיזוקים לספקולציה שלי, מתוך התבוננות מהצד על הפיזיקאים. שני דברים אני צריך לבסס: אחד הוא שגוף הניסויים "הלא קוונטי" תומך בצורה גורפת בקיום האלקטרון. השני הוא שכנראה אין דרך שבה ויתור על השערת קיום האלקטרון תקל במשהו על הקשיים שמעוררת תורת הקוונטים - ואפילו ויתור רדיקלי על כל מושג החלקיקים המובחנים היטב במרחב. את המרכיב הראשון מאששת העובדה (שגם בה אני לא לגמרי בטוח; שוב צריך מומחיות שאין לי, הפעם בהיסטוריה של הפיזיקה) שהאלקטרון לא צמח בהדרגה לתוך התיאוריה הפיזיקלית. לפי מה שהצלחתי להבין, אף אחד לא ראה צורך להניח אותו לפני הניסוי של ג'יי ג'יי תומפסון2, לא רחוק מהמאה העשרים; ואחרי הניסוי הזה, כך אני מתרשם, איש לא פקפק בקיומם של אלקטרונים. למרות שמודל האטום היה עדיין נתון בתזזית במשך כמה עשורים (רתרפורד, בוהר, שרדינגר), מרכיב האלקטרון שבו דווקא לא. הניסוי הזה - אולי יחד עם עוד מעט ניסויים באותה תקופה - היה, כך אני מסיק, משכנע בערך כמו לראות אלקטרון במיקרוסקופ. את המרכיב השני אני מסיק מתוך תגובות של הדיוטות לסדרת המאמרים כאן, שדומות לתגובות בכיתות פילוסופיה שהייתי בהן שבהן הוצגו הניסויים מחלק א', בערך באותה רמת סכמטיות. אנשים ככלל לא "אוהבים" את התוצאות האלו, ומתחילים באובססיביות לנסות כל מיני ספקולציות שיפתרו אותן - ספקולציות מאוד לא "פיזיקליות" (השדה המגנטי אומר דברים לאלקטרון, האלקטרון זוכר...), וכלום לא עוזר. הספקולציות האלו די דומות למצב ה"טאבולה ראסה" של הפיזיקאים בניסוי המחשבה שלי, כי לסטודנטים לפילוסופיה אין הרבה דעות קדומות של תיאוריה פיזיקלית, והתיאור הסכמטי של הניסוי לא מבליע הרבה כאלה. מתברר כי לא משנה כמה רדיקליות התיאוריות-בגרוש שמנסים, המוזרויות נשארות. יכול להיות שאיילים הדיוטות וסטודנטים לפילוסופיה פשוט לא מבריקים מספיק, ומחמיצים משהו. אבל נראה לי שגם בין הפיזיקאים רבים אינם "אוהבים" את תורת הקוונטים, ולפחות בשלבים מסוימים בקריירה שלהם מגייסים את מלוא מרצם האינטלקטואלי להגג באפשרויות לשינוי מושגים גורף-כל בפיזיקה שיפתור את המצוקה. סביר להניח שאין אפשרות שהיא רדיקלית מכדי לעלות על דעתם אי-פעם. אם היתה דרך להקל על מצוקות הקוונטים על-ידי ויתור על האלקטרון, אני מאוד מנחש שכבר היו עולים עליה. 1 זו אנגרמה של השם שלך. מאוד רציתי שהיא תהיה מרשימה יותר, אבל אין לך מספיק אותיות... 2 שפעם ידעתי אפילו איך הוא הולך, אבל שכחתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |