בתשובה לעוזי ו., 25/12/03 12:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שראיית התקדמות המדע בדרך שתיארת אותה היא בעייתית, גם אם לא מקבלים את קון. בכל מקרה, גם בגלל שאני מרגיש קצת חייב למר אפופידס אסק', אני אנסה להדגים חלק מהטענה של קון, מדוע אי אפשר לראות את המדע כהצברי (צובר עוד ועוד אמיתות עובדתיות) גרידא. אתחיל מהפוזיטיביסטים. הפוזיטביביסטים טענו שהמדע הוא הצברי, והיחס בין תיאוריות הוא יחס של הכלה. ז"א, תיאוריה מאוחרת יותר מכילה את המוקדמת. למשל, התיאוריה של ניוטון היא מקרה פרטי של התיאוריה של איינשטיין, במובן זה שאפשר לגזור משוואות ניוטוניות מהפיזיקה של איינשטיין. תחת תנאים מסוימים (שאפשר לבטא אותם באמצעות משוואות) הגזירה תהיה נכונה. הטיעון הוא: תיאוריה לא יכולה להתנגש עם מקרה פרטי שלה, ולכן היחס הוא יחס של הכלה, וממילא המדע הוא הצברי. קון יוצא נגד התפיסה הזאת. לטענתו, הגזירה היא מדומה. הישים הפיזיקליים שאליהם מתייחסים המושגים האיינשטיינים, לא זהים בשום פנים לישים הניוטונים שנושאים אותם שמות (המסה הניוטונית משומרת, האיינשטנית ניתנת להפיכה לאנרגיה וכו'). לא רק החוקים השתנו, אלא גם היסודות המבניים הבסיסיים. זה באשר לשפה. אבל התפיסה של קון רחבה מאוד, וכוללת (בין השאר) גם את הטענה שהפרדיגמה קובעת מה הן התופעות שהמדע צריך להסביר בכלל, איזה סוג נימוקים מהווה הסבר, ואיזה פתרונות יתקבלו במסגרת הפרדיגמה. שתי דוגמאות מקון, די אקראיות, להבהרה: הראשונה, היא דוגמא לצורה שבה הפרדיגמה יוצרת את התופעות שדורשות הסבר. מאז ומעולם היה אפשר לראות גוף (למשל אבן כבדה) שמתנדנד לכאן ולכאן על כבל או חוט עד שהוא מגיע למנוחה. לגבי האריסטוטלים, שהאמינו שהגוף מונע ע"י טבעו מעמדה גבוהה לעמדה של מנוחה טבעית, הגוף הקשור היה פשוט נופל כשהחוט מקשה עליו. הוא היה מגיע למנוחה בסוף רק כשהוא התגבר על קשיים. גאליליי, לעומת זאת, ראה כאן מטוטלת, גוף שכמעט הצליח לחזור על אותה תנועה עד אינסוף. לגבי האריסטוטלים, רעיון המטוטלת היה בכלל בלתי-נתפס כעובדה: הם לא ראו כאן תופעה מיוחדת שצריך להסביר. רק הניאו-אפלטוניות, שיצרה מושגים כמו "צורה מעגלית של תנועה" או "סדירויות סימטריות" יצרה מצב שבו אפשר בכלל "לראות" מטוטלת. המטוטלת לא קיימת בטבע בפני עצמה (ואת הסדירויות אי-אפשר למצוא באופן מושלם בשום מקום בטבע), בכל מקרה, לא יותר משקיימת נפילה מעוכבת. היא תוצר של המושגים שיוצרת הפרדיגמה. השנייה, עוסקת בסוג הפתרונות שאפשר לספק כהסבר. לפחות מאז אריסטו ועד המאה השבע עשרה, הסברים מדעיים היו במונחים של תכונות נסתרות של הגופים. לגופים היו תכונות, שהיו חלק מ"מהותם", ומניית התכונות האלה הייתה בגדר הסבר לדרך שבה הם פועלים. פנייה לאטומים ראשוניים הייתה פנייה אל הנסתר, ולכן מחוץ לגדר המדע. במאה השבע עשרה התרחשה מהפכה, והתקבלה הפרדיגמה של הסבר מכאני של העולם, באמצעות גופים נייטראליים (גודל, צורה, תנועה וכו'). כשניוטון הציע את ההשקפה שגראביטציה טבועה מבפנים, זאת הייתה "בגידה" בהסבר המכאני, וחזרה להסברים סכוליסטיים. זאת הייתה סיבה מספקת לרוב המדענים בני-התקופה לדחות את ההסברים של ניוטון כמיסטיים, ולחפש הסבר אחר, במונחים מכניסטיים. קבלת תורת ניוטון הייתה בגדר שינוי פרדיגמה, שחייב לשנות את התפיסה של "הסבר מדעי" (ונדמה לי שאיינשטיין מסביר גם את הגראביטציה. ואם כך, אז שוב השתנו ה"ישים", או התופעות, שצריך להסביר). גם התופעות הפיזיקליות שצריך להסביר, וגם סוג ההסבר שנחשב ל"הסבר מדעי" השתנה יחד עם השתנות הפרדיגמות. לדעת קון, המדע "משכתב" את ההיסטוריה שלו מסיבות שפונקציונאליות למחקר המדעי. עם זאת, למרות שקון לא מקבל את התפיסה ההצברית של המדע, הוא כן חושב שהמדע מתקדם. אבל כבר הארכתי יותר משהתכוונתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"הישים הפיזיקליים שאליהם מתייחסים המושגים האיינשטיינים, לא זהים בשום פנים לישים הניוטונים שנושאים אותם שמות (המסה הניוטונית משומרת, האיינשטנית ניתנת להפיכה לאנרגיה וכו'). לא רק החוקים השתנו, אלא גם היסודות המבניים הבסיסיים." זה נכון, אבל קצת מטעה. אפשר לחשוב מכאן שזה סתם מקרה, או טעות, של"מושגים החדשים" המשיכו לקרוא "מסה" ו"אנרגיה". הם שונים, אבל דומים; לפחות במובן לא פורמלי (ואולי לפעמים גם כן פורמלית, אבל אני לא בטוח), הדבר שקודם קראנו לו מסה כן מתנהג, בגבולות המהירות הנמוכה והמסה הגדולה וכו', כמו הדבר שעכשיו אנחנו קוראים לו מסה. כך שהדימוי של עוזי נראה לי נכון בעיקרו, כדימוי ציורי, גם אם אי אפשר לגזור פורמלית את הפיזיקה הישנה מהפיזיקה החדשה. יותר ספציפית, באשר לאלקטרון, ולסיכוי שהוא ייזנח: בעקבות קון, אתה אומר שיכול להיות שבתיאוריה עתידית נשנה את המושג שיש לנו לאלקטרון, את הצורה שבה אנו רואים אותו, ולכן זה כבר לא יהיה אותו אלקטרון. אבל מה שנראה לי יותר סביר הוא שרק *נתקן* את המושג ואת הצורה, ובמובן מסוים זה כן יהיה אותו אלקטרון. בעצם, אני לא יודע אם היום אנחנו בכלל רואים את האלקטרון באיזושהי צורה: מאז תורת הקוונטים אנחנו (כולל הפיזיקאים, והמגיבים בדיון זה שטוענים שהאלקטרון הוא חתול, אם לא למעלה מזה), במבוכה באשר לאיך בדיוק צריך להבין את האלקטרון; אבל זה לא מפריע לנו להמשיך להחזיק בתפיסה שיש ישות די מובחנת, שיש לה מטען (מה שזה לא יהיה) מסוים, מסה (משל"י) מסוימת, והיא נמצאת פה ופה, ופה. ויש לנו יסוד להאמין שתיאוריות פיזיקליות עתידיות, גם אם הן יגידו דברים חדשים ומהפכניים על הישויות האלו, לא יזרקו אותן לפח. אם מנסים להראות דוגמאות מההיסטוריה של הפיזיקה לישים שנזרקו לחלוטין לפח, תמיד חוזרים לאתר, לפלוגיסטון, ולגלגלי השמיים; אלה, כמו שניסיתי להראות בתגובה קודמת, היו מלכתחילה ישים תיאורטיים פחות מוצדקים פיזיקלית מהאלקטרונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מנסה לסכם מדוע קון חושב שהמדע מתקדם באמצעות מהפכות ולא באמצעות "תיקון" של מושגים וחוקים, כמו שהצעת, אני מוצא שני טיעונים עיקריים. ראשית, פרדיגמות מוחלפות בסופו של דבר בגלל הצטברות תופעות שלא ניתנות להסבר טוב במסגרת הפרדיגמה השלטת. אם תופעה בלתי-מתיישבת (מהווה סתירה) עם פרדיגמה אחת, אבל יכולה להיות מוסברת (דהיינו, נגזרת) מפרדיגמה שנייה, ברור שהן אינן יכולות להתיישב זו עם זו לוגית. לפיכך, הפרדיגמה השנייה יכולה להתקבל רק תוך דחיית הראשונה, ואז זאת מהפכה. שנית, על אף ששינויים במדע נעשים באמצעות "קפיצות", אנליזה לוגית של הידע המדעי כפי שהוא קיים בזמן נתון, לא תוכל לחשוף אי-רציפות זאת. ה"נדבך על נדבך" המדעי לא תואם את ה"נדבך על נדבך" ההיסטורי, ואין גם דרך לשחזר אחורה את הצעדים. כשמהפכה מתרחשת היא משנה את כל התפיסה של המושגים. קון טוען שקני-המידה להערכת ה"מוצדקים פיזיקלית" נובעים (לוגית!) מהפרדיגמה. הוא כופר ש"המדע" מציע כלי-מדידה אובייקטיבים להכרעה בין פרדיגמות. הוא מתייחס בין השאר לדוגמאות כמו האתר, הפלוגיסטון וגלגלי השמיים, אבל באותה מידה גם לניוטון מול איינשטיין וכו'. אף אחד לא חושד בי שאני מומחה לפיזיקה או פילוסופיה. אבל גרוע מזה, סיימתי לקרוא את קון רק אתמול, כך שזה קצת פאתטי שאני מגן על עמדותיו היום (למרות הפיתוי שלי לעשות זאת). אני מעדיף לפרוש כאן מהדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כל מה שכתבת כאן נשמע לי סביר, אבל אני לא רואה שהוא סותר את מה שכתבתי. איינשטיין ייצג מהפכה לעומת ניוטון, אבל אני לא חושב שהישים של הפיזיקה הניוטונית נזרקו לפח. להשתמע בעתיד.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נראה שוב כמו נסיון להציג את המדע כתופעה חברתית-תרבותית. מזכיר לי פתיל ממקום אחר בו נטען לקיום מדע "נשי" אלטרנטיבי. שתי הערות, ברשותך: לגבי המשפט: "ראשית, פרדיגמות מוחלפות..." צ"ל: "פרדיגמות מוחלפות בסופו של דבר בגלל הצטברות תופעות שלא ניתנות להסבר טוב במסגרת הפרדיגמות הקיימות." הקטע של השליטה די מיותר. נכון שיש דוגמות דומיננטיות יותר ופחות, אבל למיטב ידיעתי, במקביל אליהן מתקיימות לרוב גם דוגמות נוספות, מתחרות ומתווכחות - וזה לא התחיל במאה ה20. "אין דרך לשחזר אחורה את הצעדים"? שוב, הצגת אנשי המדע ומה שיותר סביר, הפילוסופים של מדע, לפחות ברובם - כזומבים חברתיים, שאינם מסוגלים לפרוץ ואפילו לזכור מעבר למסגרת החשיבה ה"שלטת", אף מה שהיה אך שנים ספורות קודם לכן? נשמע לי מוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שהמדע הוא תופעה חברתית-תרבותית. אפשר לטעון שייעודו הוא למצוא את האמת, ואפשר לטעון שהוא אף עושה זאת למעשה. אבל עד כמה שידוע לי, הכללים שלו לא ניתנו בהר-סיני, ושום תרבות אחרת לא פיתחה אותם. בנוגע להערותיך, אני כבר הודעתי בחגיגיות על פרישה מדיון זה. אני לא יכול לענות לך בלי להצטייר כחסר-אופי, וזה יהיה לא-בסדר מצידי להטעות כך את הקוראים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק בשני הדברים. לא ניסחתי את המשפט הראשון היטב ולא שמתי לב להודעת הפרישה מפתיל שגם כך נגררת אליו מבלי רצון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |