 |
|
 |
||
|
||||
 |
"מי שלא היה קומוניסט בנעוריו- אין לו לב. מי שנותר קומוניסט בבגרותו- אין לו שכל" אמרו את זה קודם לפני, ואף הותרתי את הניסוח במסורבלותו המקורית. אתה, מר קורן היקר, נמצא עדיין בנעוריך, אך דעותיך (המנוסחות בקפידה ובכשרון!) מקדימות את גילך הביולוגי. יש שיכנו אותך "ריאקציונר", אני נמנע בד"כ מלהדביק תוויות על אנשים, לכן רק אכתוב שדעותיך מסייעות לצד השני להגדיר את עצמו. המושג "קומוניזם" הוא אכן מיושן וארכאי. בשם הקומוניזם נעשו כמה מן העוולות והפשעים הנוראים ביותר בהיסטוריה המודרנית. אולם לו היתה ניתנת בידיך הבחירה לצאת לשתות כוס בירה עם "קומוניסט" או עם "ריאקציונר" במי היית בוחר? מי מעניין יותר? מי עמוק יותר? מי נאיבי יותר? (הח"מ מאמין, בתמימותו, שנאיביות היא יתרון) מי יאתגר את מוחך יותר? אני הייתי בוחר בקומוניסט. אל לנו לשכוח: הרעיון הקומוניסטי הדוגל בשיוויון מוחלט בין כל בני האדם- הוא רעיון תיאורטי אנושי ומופלא ומושך. היישום שלו, בעייתי עד בלתי אפשרי. אאחל לך בתיאבון במקדונלד'ס, לבש את הלוי'ס או את הדיזל, נעל את נעלי הנייקי החדשות שלך ואולי, בין נגיסה בהמבורגר, לבין לגימת הקולה, תתגנב איזו מחשבה נאיבית לראשך שתעורר בך ספקות, אפילו קלים. האם לא תאבד את תיאבונך כשתחשוב על האופן הנורא בו הרגו את הפרה אותה אתה אוכל? האם לא יהיה לך אפילו "קווץ"' קטן בסרעפת כשתחשוב על אותם אומללים המייצרים את הנייקי שלך ומרויחים שכר עבדים? האם לא תצליח לראות את הקשר בין כיבוש לבין עוני וכלכלה מתמוטטת? האם לא תרצה לשלוח המבורגר לאותה אם חד הורית שהושלכה לכלא כיוון שהצ'קים שנתנה בסופר חזרו? אתה צעיר. צריך שיהיה לך לב. אתה יכול להיות הומניסט גם בלי להיות קומוניסט! (אם כי תאלץ להסכים איתי שהתיאוריה הקומוניסטית הומניסטית יותר מכל אלטרנטיבה) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוכן למסור קצת יותר פרטים על אותה אם חד הורית שהושלכה לכלא כיוון שהצ'קים שנתנה בסופר חזרו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה על זה אתמול ושלשום ב"מבט". אבל מי רואה היום עדיין ערוץ 1? אנחנו הולכים עם הערוץ הקפיטליסטי, אנחנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרבה הצער האתר לא מוסר שום פרטים, והוא נגוע (לטעמי) בדמגוגיה זולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זריזים וטובים ממני כבר הפנו אותך למקרה נטלי לוין, האם החד הורית. אני מרחיב את הצמצם ומפנה אותך לכאן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמחלק צ'קים ללא כיסוי הוא גנב, חד וחלק (אלא אם הוא עושה זאת שלא ביודעין - נגיד, נתן צ'קים דחויים ונקלע בהמשך לחובות. אז מחובתו לדווח למחזיק בצ'ק הדחוי ולהסדיר את התשלום בדרך אחרת). לא סתם גנב: גנב חצוף, כי הוא משאיר כרטיס ביקור בידי הנשדד. על גניבה שולחים אנשים לכלא. בעסה. ולמיטב ידיעתי אין בכתביו של מרקס תמיכה בצמחונות. ואם הבחירה שלי היא בין לשתות בירה עם ריאקציונר או עם קומוניסט, אני מעדיף לשבות צמא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כמובן צודק עקרונית: גנב הוא גנב הוא גנב. כל שניסיתי הוא להכניס מעט חמלה לחוק היבש. חובה עלינו לעשות הבחנה ברורה בין גנב רכב לבין גנב לחם. ומי שגונב לחם- ראוי לחמלה- לא לנקמה! הצימחונות שלי לא באה ממרקס. היא באה ממקורות מוסריים ראויים יותר. כאמור, אינך חייב להיות קומוניסט על מנת להיות הומניסט. איתו, עם ההומניסט, היית שותה בירה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי. אם הייתי מצליח לשכנע אותו שאני ראוי לחמלה ולגרום לו לשלם על הבירה - אולי. לא ידוע לי על אנשים שקונים לחם ב-15 אלף שקל. כמו כן, בראיון אתמול בחדשות אמרה אותה אישה שאם היא צריכה לשלם את החוב ל(משהו, לא זוכר) או את החוב למכולת, היא מעדיפה לשלם את החוב למכולת. אז דווקא את הלחם היא לא גנבה. כל הכבוד לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאחל לך שאיש לא ישלם עבורך מתוך חמלה... הגברת דנן, אינה אלא מקרה פרטי אחד ואיני בקיא כמוך בפרטים הקטנים. הבאתי אותה כדוגמה לתוצאה של חוסר חמלה. היא תשב במעצר, ילדיה ישארו לבד בבית, ואנחנו נתווכח מי ישלם על הבירה... (אישית אני מעדיף ''קילקני'' או ''לף בראון'') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אינך בקי בפרטים. מישהו כן בקי? ואם אינך בקי בפרטים, איך אתה יכול להביא אותה כדוגמא למשהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ללא ספק,כן! 2. כן, בתוספת הערה: אילו רק היית מטריח עצמך לקרוא בקפידה את דברי, אני רוצה לקוות שלא היית מתעלם מהמילה "כמוך" במשפט: "איני בקיא בפרטים הקטנים כמוך" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, אתה כן בקי בפרטים? אתה מוכן לשתף אותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מכמני החורף בוהים כאן במארג התשואות המכחיל כתינוק מת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד יבוא חדקרן צלופחדי להשיבם הס הס אלי ארצם המתושזרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי כמה פתאטי הנסיון לחקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכי מה לתפוח האדמה ולזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לצטט את שלי יחימוביץ', מהראיון עימה במוסף הארץ: "ז'אנר התלחלחות העיניים לא מקובל עלי. הוא פשוט קל מדי. מונחים של חמלה, רחמים וחסד אינם מרשימים אותי. אני חושבת שיש צורך בקריאת תגר חברתית כלכלית יותר משמעותית." לא שאני מסכים עם הדעות שלה, אבל איתה אני מרגיש שאני יכול לדבר. עם מי שמדבר על "חמלה" ו"הומניות", אני לא מרגיש שיש טעם לדבר, כי לא מדובר בטיעונים, אלא באמוציות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם "'חמלה ו"הומניות"' פסולים לדיון כרגשות לא רלוונטיים, אילו טיעונים יכולים להצדיק תמיכה של המדינה בנחשלים? מי שלא מוצא עבודה, שימות ברעב ויפטור אותנו מעונשו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה לא בדיוק רגשות לא רלוונטיים, אלא שהם מאפשרים לך לתמוך רק במי שאתה מספיק מרחם עליו. הם פותחים פתח לצדקה על בסיס אישי, וסוגרים את הדלת לרווחה כעיקרון חברתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כמובן הבדל חשוב בין רווחה כמדיניות (שמנומקת על-ידי חובותיה של החברה, ולא הרגשות שלה), לבין אותם רגשות שמניעים אנשים לפעולה ברמה האישית. בכל זאת, אני חושד שאי-אפשר להסביר מדיניות רווחה בלי להגיע (בסופה של הדרך) בדיוק לאותה חמלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש: כוונתה לשינוי השיטה, כך שלא יהיה צורך בחמלה, חסד ו"טובות" באופן כללי (נדמה לי שהיא בעלת נטיות מרקסיסטיות). כלומר, שינוי מוגדר ועמוק במקום הזדעזעות כל פעם מחדש מתוצאות "השיטה הקיימת". ניחוש: דובי התכוון למשהו מעט שונה שדווקא עימו אני מסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמלה וחסד הם דווקא מושגים נוצריים קלאסיים (אם אליהם כיוונת כשדיברת על נטיות מרקסיסטיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אבל בכל זאת היהודים היו קודם (שמות ל"ד ו-ז): "... אל רחום וחנון--ארך אפיים, ורב-חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ההרגשה שלי לא מבוססת, אבל נדמה לי שבאמנה החברתית המוגדרת בתנ''ך יש פחות חסד ויותר פרגמטיזם מאשר בברית החדשה. (וזה למרות שאני זוכרת במעומעם כללים תנ''כיים של מתן צדקה ומנהג בעבדים ובגויים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחושה שלי היהדות משתמשת בחמלה ככותרת שמהווה בסיס ליצירת כללי התנהגות מוגדרים בתוך החברה. החמלה לא מהווה רק ''קו מנחה תיאורטי'' אלא כותרת לסדרה של כללים פרקטיים שהפרט והחברה נדרשים לבצע בלי קשר למידת החמלה האישית שלהם. בנצרות לעומת זאת החמלה נותרת הוראה התנהגותית ברמת הפרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ההרגשה לא מבוססת, אבל את לא הראשונה (ואני נוטה להסכים). נדמה לי שניטשה עושה הבדלה מאוד דומה באנטיכריסט (אם כי קראתי את הספר לפני יותר משבע שנים, אז...). הוא מבדיל שם בין מוסר פרגמטי של עם לבין המוסר הנוצרי שמרחף לו אי שם "למעלה", בספירות מטאפיזיות עליונות. לדעתי, זו אחת הסיבות שהוא בז פחות למוסר היהודי מאשר לזה הנוצרי ( תודה רבה לו באמת :-) ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שמות" זה היהודים? אני חושב שכוונתה של ברקת לשימוש המרכזי יותר ב"מילים" אלו בתרבות הנוצרית. עדיין, אני חושב שכוונתה של שלי יחימוביץ' היתה כשטענתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שמות" שייך לברית הישנה, אז הוא לפחות *גם* של היהודים. מעבר לזה "שמות" עוסק בגיבוש של הפרטים ("בני ישראל") לעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה רק למילים? אני רואה מול עיני את המשפחה הנוצרית 1 היוצאת לחלק את ארוחתה עם העניים בערב חג המולד. ובהקשר אחר לגמרי: זואי אומר לפראני 1 (משהו כמו) - המושג "טוב" הוא לא רק לתת אוכל לציפורים ולשאר החיות הקטנות והחמודות, כמו שעשה פרנציסקוס מאסיזי. טוב הוא לא קיטש, אלא אחריות. 1 עוד קוראת "נשים קטנות" מתפקדת. 1 "פראני וזואי", סאלינג'ר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם פראני וזואי תורגם לעברית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ומומלץ עד מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט יודע שמומלץ. רק לא ידעתי שיש גם תרגום לעברית. ותודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני רואה אותם מציקים ליהודים ואחרי זה שרים את השיר שבכותרת 1 מול האח, עץ האשוח וחת-חתול הזכור לטוב מן הדרדסים. טוב, אם נתעלם מן הדמיון המופרע שלי, הנוצרים הם אחלה (: 1 בעברית: חסד מופלא. http://www.ultimate-guitar.com/tabs/d/daniel_thomas/... . אם אביא את הגיטרה ותהיה במפגש דרישה חד משמעית מלווה באיומים, אדגים את השיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר יפיפה. יש לי גירסת קאפלה נהדרת שלו. (ורגע נוסטלגיה: עכשיו התקופה שמנגנים אותו הכי הרבה ברדיו, לכבוד חג המולד הקרב ובא). ואם הדבר תלוי בי, מצ"ב דרישה חד משמעית מלווה באיומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סנוב, "גלורי גלורי הללויה" על פצירה, כבר שמעת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעייה. תתחיל להתאמן בשירה, מה שמחזיר אותנו בלופ מופלא לנושא הרצוי של הדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לנגן שירי כריסטמס בבית משפחת וישנה, יום לאחר תום חג חנוכת מקדשנו? הולי ג'יזס, אני מתחיל להצטער שלא אהיה שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תצטער הרבה. יכולות הנגינה המופלאות שלי יקשו גם על בורא עולם לזהות את השיר. יותר סביר שהוא יחשוב שפשוט לוקח לי הרבה זמן לכוון את הגיטרה. מה שאגב קרה לי עם קונצ'רטו של שוסטקוביץ' - הנגנים כיוונו את הכלים המון זמן, אחרי זה כל אחד חימם את האצבעות והתאמן על המעברים הקשים ביצירה (כנראה) ואז כולם הפסיקו לנגן. תעלומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שלא תלך למפגש? הרי אתה, בניגוד לנו, לא אייל אלמוני-אלמוני, אתה אלמוני מפורסם. לך כשליח האלמונים ותדווח מנקודת הראות הבלתי שגרתית שלך. נשמח לשמוע | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאפסיד את מפגש האלמונים, עם מיץ המנגו והבורקסים המאובנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל מיץ מנגו תיפגש עם הירקרקת באופן אישי. אתה מתחמק משליחות ציבורית? מה קרה בימינו עם דין התנועה? איפה קצת מוסר עבודה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזמן השכיח להצקות ליהודים הוא הפסחא, כשמשיח צדקנו נצלב1. ביום ההולדת שלו, יש פחות סיבות לפורגומים. 1 וכשבדיוק הפשירו השלגים ומצאו עוד גופה לא מזוהה של אלמוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעט שונה גם ממה שייחסתי ואליו אין לי זמן להתייחס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה חשבת שאני מתכוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עצמי (משלה את עצמי שאני?) מאמין בצורך ברווחה מסיבות רציונליות יותר: רווחה היא טובה לכל, מכיוון שהיא מצמצמת פשיעה על רקע עוני, מצמצמת פגיעה בעסקים (צ'קים חוזרים) ומקדמת את הכלכלה. מכיוון שאלו השיקולים שלי לתמיכה ברווחה, ברור לי גם שהרווחה כפופה לכלכלה, ואין מקום למצב הקיים כיום בישראל, של תשלומי העברה הולכים וגדלים והתעלקות של השכבות הנמוכות על שכבות הביניים המתדלדלות. מלכודות עוני הן רעות לכלכלה ורעות ללכודים בהן, ולכן יש לבטל אותן. אבטלה כרונית היא רעה לכלכלה ורעה למובטלים, ולכן יש לדרבן אנשים לעבוד ולהקשות עליהם לבחור באבטלה, וכו' וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנימוקים הרציונליים האלה לא מחזיקים מים. רוצה לצמצם את הפשיעה? תכפיל את מספר השוטרים. רוצה לסייע לעסקים קטנים? תוריד את מס הכנסה. רוצה לקדם את ענף המזון? תן מענקים של עשרות מליוני שקלים למפעלים בענף1. אין שום הגיון כלכלי בהוצאה אדירה של 40000 מליון ש"ח בשנה, כדי לפתור בעקיפין בעיות שפתרון ישיר שלהן יעלה פחות מעשירית הסכום הזה. 1 למשל, מענק של 66 מליוני שקלים למפעל שרוצה לעבור מהעיר העניה ביותר בארץ, למרחק חצי שעת נסיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל יש השלכות חברתיות. אם אתה מכפיל את מספר השוטרים, אתה יוצר גם עומס על מערכת המשפט ועל בתי הכלא, שלא לדבר על הנזקים של עצם קיום הפשיעה שכל השוטרים האלה אמורים לעצור. להוריד את מס ההכנסה אולי עוזר לעסקים קטנים, אבל המשמעות התקציבית של זה מרחיקת לכת לא פחות מתשלומי ההעברה. ותמיד צריך לזכור את המחיר הפוליטי שמהלכים אנטי-רווחתיים יגררו. מכל השיקולים הללו, אני חושב שמדיניות רווחה היא חשובה וראויה גם בלי להשתמש במילה ''חמלה''. וזה עוד לפני שהכנסתי אינטרסים אישיים והרצון לחיות בחברה פתוחה וחופשית ולא במדינת משטרה מקוטבת לתוך הדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחוץ מזה, לא אמרו לו שהפשיעה, כמו העוני, זה עניין שבגנים, וזו טעות מכל הבחינות, בעיקר מהבחינה הכלכלית, להשקיע ברווחה מתוך אמונה שהיא תמנע גידול דורות נוספים של פושעים ושל עניים שיהיו לנטל על המערכת? כבר אמרו את זה כאן: עיקור של המועדים לפשיעה ולבעיות רווחה (סעד קראו לזה בזמני), ביחד עם ייעול המשטרה והגברת מספר השוטרים (ולא כל מיני שטויות כמו שיפור בתי הכלא), הטלת שש שנים מאסר על כל צ'ק שחוזר, ושנתיים מאסר על כל מי שנתפס בשוטטות (כן גם זה היה בזמני) לא משנה ישראלי, זר, העיקר שהוא בטלן. זה יעלה הרבה פחות מ40000 מיליון ש"ח בשנה הבאים מכיסי האזרחים הפרודוקטיבים הבונים את המדינה, ומובטח שזה לא ילך לבור השחור הגנטי הזה של המובטלים, הבטלנים, ושאר עגבניות רקובות. ובקשר לערים העניות: בהזדמנות הזו שבונים גדר מערכת, אני בטוח שיישארו עודפים כדי להקיף גם אותן ובא לציון גואל ושלום על ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, אנחנו ממשיכים בכיוון הנכון. המטרה היא, כזכור, להדגים איך כדאי למעמד השליט לנהל את המדינה כשהוא מתחשב בנימוקים רציונליים בלבד, ומתעלם מאותו רגש מעורפל בשם ''חמלה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניהול רציונלי יכול לעבוד רק כשהוא פועל על אנשים רציונליים. את האנשים שאינם נוהגים ברציונליות ו/או מצפים שינהגו כלפיהם בחוסר רציונליות (דהיינו: חמלה ושאר מלים כאלה), יש להוציא מחוץ לגדר או לחנכם עד אשר יתאימו את עצמם לרציונליות בה נוקט המעמד השולט. אין שום מקום ללכת לקראת האנשים האלה, המערכת הרציונלית צריכה לעשות מה שטוב לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגש מעורפל בשם ''חמלה'' אמנם אין, אבל אידיאולוגיה מעורפלת בשם ''דמוקרטיה'' דווקא יש, ובדמוקרטיה, למעמד השליט יש גם אינטרס להשאר שליט, וזאת שלא דרך אמצעי דיכוי שיובילו להפלתו. למעשה, אני חושב שאני יכול לתרץ למה כדאי ל''מעמד השליט'' לקיים בישראל דמוקרטיה אפילו בלי אותו רגש אידיאולוגי, אבל אני אוותר על התענוג. תאלץ להאמין לי שאני אדם חסר רגשות, גס רוח ולב, ואין שום סיכוי שהתמיכה שלי ברווחה היא בגלל שאכפת לי מחלאת האדם האלה שמסתובבים מול המקרר הריק ומבזבזים חשמל כדי לפתוח אותו ולהראות גם לנו שאין בו כלום. אני עושה את זה כי זה טוב לי, לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה בנוגע לאותם בני אדם שאינם חלאות, אבל באמת אינם *מסוגלים* לדאוג לצרכיהם מסיבות פיזיות או נפשיות? האם כלפיהם יש לך חמלה? או לדעתך החברה צריכה להתעלם מקיומם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הופך אותם לחלאות - המקרר הריק, או זה שהם מראים לנו שהוא ריק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שהם מראים מקרר ריק בעודם אוחזים סיגריה בידם האחת ואת השלט של הכבלים ביד האחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניים מעשנים יותר מעשירים. פחות מודעות בריאותית, פחות אופנתיות, יותר לחצים שקשורים בהישרדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אם הם יעשנו פחות יהיה להם כסף לאוכל, והמקרר לא יהיה ריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עישון אינו התנהגות רציונלית, הוא בדרך כלל טעות היסטורית של היחיד, שקשה לתקנה. לאדם עני קשה להפסיק לעשן בדיוק באותה מידה, ואולי יותר, מאשר לאדם עשיר. גם הטיפולים להפסקת עישון עולים כסף רב. ומעבר לזה, עישון חוסם את התיאבון הטבעי. קל יותר ללכת לישון על בטן ריקה 1 אחרי כמה סיגריות. 1 או מלאה בפחמימות זולות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עישון זה לא אופנתי? באמת? אז אולי תוכלי להמליץ לי על איזה מועדון אופנתי, או פאב אופנתי, שאוכל ללכת אליו בלי לצאת מריח כמו מאפרה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדברת על האופנה של השנה או של העונה. יחסית לתקופה שלפני 50 או 80 שנה, עישון מאוד לא מתאים לרוח הזמן. כנראה בגלל שמאז גילו את הסיכונים הבריאותיים שהוא גורר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה שנה בראש שלך? מאז התיכון, פחות או יותר, אלו שמחשיבים עצמם "אפנתיים" או "קוליים" יותר, מעשנים. צפי בתוכניות טלוויזיה ישראליות: אין דמות שם שלא מעשנת. זה לא סתם אופנתי, בעיני חלק מהציבור בישראל זה מובן מאליו שכולם מעשנים. יש אנשים שזה מוזר להם שיש אנשים שלא מעשנים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
??? אני צופה במעט מאוד תוכניות טלוויזיה ישראלית 1, וחוץ מסיגר שהיה תקוע בפיו של אחד שילון, שרמנטי-בעיני-עצמו-שחושב-שהמציא-את-המדיום, לא ראיתי אף אחד מעשן. טוב, אולי ב"זינזאנה", אבל זה היה מזמן. בסרטי הוליווד, פעם הכוכבים הנחשקים היו מעשנים וזה היה מוסיף להם סקס אפיל. היום, מראים רק את העבריינים, הטיפוסים המפוקפקים ואלה שנוטים למות ממילא, שמוציאים סיגריה. במקומות ציבוריים (וזה עוד לפני שעבר החוק נגד עישון) היו פעם מאפרות לרוב - כולל בכיתות אוניברסיטה, אוטובוסים ומטוסים. למעשה יש לי דז'ה-וו מדיון אחר באייל. לא נורא. עכשיו, בכל אופן, לא מעשנים יותר לחלל האוויר הציבורי. אז נכון ששיעור המעשנים בישראל גבוה יותר מאשר בארה"ב, יכול להיות שהתיכוניסטים פה חיים בסרט. ובכל זאת העישון הרבה-הרבה פחות נורמטיבי מאשר לפני 50 או 80 שנה. 1 אני מניחה שאתה מתכוון לסדרות ולא לתוכניות ארוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא מעשנים יותר לחלל האוויר הציבורי" ? לקניונים הבשורה לא הגיעה - הם מעושנים להגעיל וכוללים מאפרות בכל פינה. יש גם שלטי "אסור לעשן" סמליים באזור המזון המהיר, אך העשן המצטבר מערפל אותם :-( |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודה באשמה (כמעשנת שלא בטובתה). כבר היה פה דיון שלם על עישון בישראל, כולל תלונות ותלונות שכנגד. דיון 681 אבל תזכרי שאת מתלוננת - לפני 50 שנה מעט מאוד התלוננו על המפגע הסביבתי שבעישון, וידעו מעט מאוד על הנזקים שהוא גורם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמזכיר לי את תלונתה של הילרי קלינטון לפני כמה שנים, על משחקה של ג'וליה רוברטס בסרט "החתונה של החבר שלי". להילרי, מאוד הפריעה הדוגמא שנותנת ג'וליה רוברטס כאשר היא מעשנת בשרשרת לאורך כל הסרט. ועל זה הגיבה הרוברטס בתהיה: "והעובדה שאני משחקת כלבה שמנסה להפריד בין האקס שלי לרעייתו לעתיד, לא הפריעה לה?" 1 1 תרגום חופשי שלי כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שג'וליה רוברטס לא ציטטה את, נו, מה שמו, בעלה של הילרי, בנושא(1). ____ (1) עישנתי, אבל לא לקחתי לריאות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אוף, יא לא מבין ציניות אחד). הקצנתי רגשות כדי להדגיש את הנקודה שלא אכפת לי מהם. אני לא באמת חושב שהם חלאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם נניח שהמקור מהימן דיו עדיין ניכרת תנועה של פלוטונים מחוץ לחומר המצטבר מה שמלמד על רצון להפנים תוך האטה מושכלת של התהליך. מאידך עדיין המצב מעורפל לנוכח הערותיו של עוזי באותו נושא שנוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעט פלפול לשוני ומשחקי לוגיקה מפוקפקים אין בדבריך שום השקפת עולם מעמיקה. תשובתך האחרונה כאן מעידה על רדידות מחשבתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרווחה כפופה לכלכלה כדבריך, ולמי כפופה הכלכלה? האם היא ישות עצמאית? אמת המידה העליונה? השיקול הגובר על כל האחרים? חמלה אף שאין היא מושג מן התחום הכלכלי, מי שיבטל אותה כלא רלוונטית לא יבין את ההתנהגות האנושית, בכלל זה ההתנהגות הכלכלית. השרידות שלנו כחברה ושרידותם של הפרטים תלויה בענין "מעורפל" ולא תכליתי זה. היומרה לשקול שיקולים כלכליים "טהורים" מבלי לנסות להבין מה מסתתר מאחוריהם, דנה אותנו לשגיאות קשות בתחום הכלכלי. חיינו החברתיים, והכלכליים בתוכם, בנויים על איזונים. יש בנו (לפחות ברובנו) חמלה ויש גם רצון להתעשר ולהרבות נכסים ולדאוג לצאצאינו. חכמת המדיניות היא למצוא את האיזונים הנכונים. הפרזה במתן מענקים וסיוע ללא תמורה כלכלית מעודדת בטלה ומנציחה עוני. מדיניות שיש בה התאכזרות למי שאין להם כלים להתמודד עם עולמנו התחרותי והקשוח, היא חסרת פנים אנושיות ורק לאחר מכן לא יעילה כלכלית. האיזונים הנכונים בתקופת צמיחה ושפע הצעות עבודה, שונים לחלוטין מן האיזונים והמינונים של תקופת אבטלה. מי שטוען שיש בידו תשובה מדויקת לשאלת השאלות של האיזון בתוך מורכבויות אלה יגלה אותן ואני מוכן ליצוק מים על ידיו כל חיי. יפה עשית כשציטטת את שלי יחימוביץ' בתגובה קודמת, אבל לא מהסיבות אליהן אני מתכוון. גם היא ליבה גס בחמלה, ובזה היא מזכירה כמובן את מרקס ונאמניו שכל תאוריה שדגלו בה היתה לדבריהם "מדעית", לא מתוך חמלה, לא מתוך הומניות, אלא מדע צרוף. וכזכור, אין עוד דוגמא לתאוריה חברתית שהופרכה באופן כל כך מושלם כמו המרקסיזם. ובשולי דברים אלה, דווקא מי שלבה גס בחמלה, כמעט לעולם אינה מבססת את טעוניה על נתונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
40% מהילדים עניים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה המסקנה מנתון זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסקנה בעייתית, או במילותיו של האיש ללא חמלה: "הבעיה היא בשבירת עקרון שיוויון ההזדמנויות. האדם לא נולד בוגר, הוא נולד ילד, ויש לו שנים על גבי שנים לצבור עדיפות על פני אחרים שלא בזכות כישוריו, אלא בזכות כישוריהם וכספם של הוריו. זה בעייתי. לדעתי, לפחות." תגובה 120885 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(איך לעזאזל אתם זוכרים שכתבתי את הדברים האלה?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בגלל רגישות לדובי נמלים, כל נמלה בקן אחראית על תגובה אחת שלך) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייתיות ברורה, קל להסכים עם הציטוט שאת מביאה. השאלה כמובן מה הן המסקנות המעשיות מן הניתוח. כמו תמיד, שאלות מוסריות הן פרגמטיות במהותן. אפשר למשל נוכח הסטטיסטיקה על ילדים עניים לשאול האם צריך להחזיר את קצבאות הילדים לקדמותן, טרם הקיצוץ. בחינה מעמיקה עשויה לתת תשובה מורכבת שאינה מאמצת את המדיניות הקיימת וגם אינה חזרה למדיניות המופקרת שהיתה. אולם לכך תקצר היריעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
-- הדבקה: "ז'אנר התלחלחות העיניים לא מקובל עלי. הוא פשוט קל מדי. מונחים של חמלה, רחמים וחסד אינם מרשימים אותי. אני חושבת שיש צורך בקריאת תגר חברתית כלכלית יותר משמעותית." - מתוך תגובה 185408 . (היה לי די קשה למצוא אותה, אגב, אבל הייתי חייבת כי לא הבנתי על מה הגבת.) בלי כל קשר לתגובתו של דובי קננגיסר: א) יש מספר מילים שהקונוטציות שלהן לא חביבות עליי כאשר הן נאמרות כלפי הזולת , כי הן מייצגות עמדת התנשאות מצד אומרן, או מבטאן: חמלה, רחמים, חסד. אולי אני טועה באשר לקונוטציות שלהן באופן כללי, אבל ככה הן מצטלצלות אצלי. ב)"... יש צורך בקריאת תגר חברתית כלכלית יותר משמעותית." כך מסתיימים דבריה של שלי יחימוביץ. אני מצטרפת לאופן ניסוחם. ג) אם יורשה לי, הריני להזכירך כי "...מתן מענקים וסיוע ללא תמורה כלכלית מעודד בטלה ומנציח עוני (...)"1. מסכימה איתך. ומוסיפה: כידוע, _זה_ הפתרון הקל, הזול, המבזה - והטוב ביותר לשמור על מעמדם המתנשא של אלה הפועלים בסגנון הגביר, פרנסי הקהילה, הברון [מונטפיורי] ודומיהם _דווקא_ מטעמי חמלה, חסד ורחמים. (איך אומרים... "לא מעוקצם ולא מדובשם"?) -- 1 (ציטוט מדבריך לעיל.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כל זמן שבעולמנו יש סבל ומחלות ועוני, אי אפשר, לדעתי, שלא להיזקק למלים חמלה ורחמים וחסד, למרות שהן מעוררות רתיעה אצל כמה משומעיהן. בשימוש במלים אלה ובעיקר בעשיית חסד אין התנשאות, אלא תיקון לעולם שבבסיסו הוא מקוטב ולא יכול להיות שוויוני. ב. נפלא ממני איך מצד אחד את מסכימה שמתן מענקים וסיוע עלול לתפוח ולהסתאב ולהנציח את העוני, ומצד שני את מקבלת את עמדתה של יחימוביץ' המטיפה תמיד להגדלת ההטבות למעוטי אמצעים (או כאלה המצהירים כי הם מעוטי אמצעים), ומתנגדת לכל קיצוץ או הכבדה בחלוקת תקציבים אלה. ג. מסעיף ג' שלך לא ברור לי אם את מתנגדת להטבות שהמדינה מחלקת או למעשי צדקה של אנשים פרטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בר, א) כנראה, הבנתי לא-נכון את מסגרת הדיון. לפי הכותרת, אמור להיות סביב // תוצאה של "הלופטגשפט הקומוניסטי" (הטקסט שהועלה והביא לידי המשך-דיון _זה_, במקום דיון בטקסט בתור שיר). הווה אומר: ההקשר שייחסתי לתגובות אלה של ההתכתבות קשור ב_פעולות כלכליות ממלכתיות_, במסגרת _תוכניות כלכליות ממלכתיות_. _רק_ במסגרת הנ"ל התייחסתי והבעתי את דעתי על הקונוטציות של חמלה, חסד ורחמים. ב) התייחסתי למשפטים של יחימובץ שהועלו לכאן _כפי שהועלו_, מילה במילה. לא מעבר להם, אף לא לקוצו של יוד שנרשם על-ידה במקומות אחרים. ג) אני מתנגדת להפעלת מנגנון של הטבות-נקודה _בלבד_. גישה זו פטרנליסטית ומתנשאת, כפי שכבר ציינתי, וציטטי גם את דעתך בנדון. (כנראה, אין חילוקי דעות בינינו בכלל - רק לכאורה.) אני מוסיפה: ד) חמלה, חסד ורחמים - המקום האנושי והבריא שלהם נמצא בסיטואציות אחרות, ושם אין הן מרתיעות אותי כלל וכלל: אכן, אין אנו נולדים שווים ממש - אלא באשר לזכויות בסיסיות, כגון הזכות של כל אחד ואחד לקיום סביר. מקרים גבולים ומטה, כמו אלה של פגיעות קשות מולדות, או מומים מלידה שאינם מאפשרים תפקוד משביע-רצון, או כתוצאה מתאונות, מחלות, וכן הלאה - אין שם ביטוי של התנשאות אצל רוחש-החמלה או מצד הנוהג מתן-בסתר.1 אבל לא די בכך: נחוצה דרך פעולה חברתית. שקולה. רגישה, כן, ובכל זאת תוך אבחנה דיפרנציאלית. זה אתגר מכובד מאוד בעיניי. (--- לרגשות אלה מקום יאה נוסף: אצל הסופרים והמשוררים הגדולים-באמת. עגנון מבקר התנהגויות רבות - והחמלה רוטטת בלחן הפנימי של שורותיו. כך גם טקסטים טובים של עמוס עוז, של יואל הופמן. של חנוך לוין. של יהודה עמיחי. של פנחס שדה. כדי להזכיר רק משלנו.) -- 1 מובן כי גם רגש דומה יכול להתעורר כלפי אלה שהמובטלות נכפתה עליהם ושיקעה אותם בעוני מלווה בחוסר-אונים ובתוספת של ביזוי עצמי. -- (סליחה, הארכתי בדבריי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בר טען שלא טוב להתחשב בשיקולים כלכליים בלבד ללא חמלה. אני חושב שיש כאן בעיה יותר עמוקה: בלבול מושגים. מה זה "שיקולים כלכליים טהורים"? בכלכלה אתה יכול לקדם כל מיני מטרות: אתה יכול לשאוף למקסם את סך העושר, או למזער אי-שוויון, או למזער אבטלה, או למקסם את הכנסת העניים ביותר, וכו' וכו'. או, כמובן, לפשר איכשהו בין כולן, בהנתן שיש טרייד-אופים ביניהן. אבל כולן "מטרות כלכליות", חלק לגיטימי ב"שיקולים כלכליים". יתרה מזו, אין "שיקולים כלכליים טהורים" שאינם קשורים למטרות כאלו, או דומות להן. לכל אחת מהמטרות האלו לחוד אפשר לשאול "למה היא מוצדקת". אם אתה שואל "למה מוצדקת המטרה 'הקטנת העוני'?", אז תשובה אפשרית אחת תהיה "משיקולי חמלה". אתה יכול לנסות להצדיק אותה משיקולים אחרים. הקטנת פשע הוא שיקול אחד; הוא לא יותר "כלכלי טהור" מחמלה. לחילופין, הבאת א שיקול צמצום הפגיעה בעסקים; זה אולי יותר "כלכלי טהור", אבל אם תשאל למה *זה* טוב, אז בסופו של דבר תגיע לשיקולים שאינם כלכליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי אני אמרתי "שיקולים כלכליים טהורים"? לא דיברתי בכלל על שיקולים כלכליים, כי אם על שיקולים רציונליים-אגואיסטיים (כלומר, כאלו שאינם מתבססים על חמלה כעל גורם משפיע). שיקול אגואיסטי הוא "אני רוצה לחיות בלי פחד מפשיעה, בכלכלה משגשגת, ובלי מדינת משטרה". הפתרון שלי: רווחה (מוגבלת). המטרה המוצדקת היא טובתי שלי, כפרט, או, בצורה קצת פחות ספציפית, טובתו של "הפרט הממוצע". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, סליחה. לא אמרת "כלכליים טהורים". מצד שני גם לא אמרת "אגואיסטיים", אלא רק "רציונליים" (וכידוע, זה לא זהה). לא חשוב. לנסות לשפר את "הפרט הממוצע" זה לא סתם תיקונון קטן ל"טובתי שלי"; אני בספק רב אם הם עולים תמיד בקנה אחד, וכדי לנמק למה אתה פועל לטובת הפרט הממוצע ולא (רק, תמיד) לטובתך שלך, אני חושד שתגיע בסוף למשהו שמקביל לחמלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני דיברתי על בלי רגשות, וזה נראה לי די מקביל ל"אגואיסטי". לשפר את "הפרט הממוצע" לוקח בחשבון את האפשרות שאני אנוע על פני הסקאלה - יום אסל יום באסל - ואם הממוצע ישתפר, גם אני, בממוצע, אשתפר. בכל אופן, אני חושב שאני מספיק קרוב ל"פרט הממוצע" כדי שזה יועיל לי אישית גם כיום. זה לא אומר שזה בהכרח יועיל לאלו שבנקודות הקיצון. כפרט ממוצע, לפעמים אני יכול לשתף פעולה עם השכבות העליונות כנגד השכבות התחתונות - ולשפר את עמדתי, ולעיתים אני יכול לשתף פעולה עם השכבות התחתונות כנגד השכבות העליונות - ושוב לשפר את עמדתי. לא אכפת לי לפגוע בשכבות אחרות אם אני מקדם את השכבה שלי (בהנחה שיקשה עלי לקדם את עצמי אישית בחברה), אבל כדי שזה יפעל לאורך זמן, צריך לשמור על איזון. ותמיד אפשר לסגת לעמדה שאומרת שגם חמלה היא, במקורה, אגואיסטית: אני רוצה לנהוג בחמלה כי זה גורם לי, אישית, להרגיש טוב עם עצמי. כלומר, אם חמלה היא מטרה שלנו, עלינו לשאול למה אנחנו חושבים שזו מטרה חשובה, והסיבות, בסופו של דבר, תמיד תהיינה אגואיסטיות, גם אם לא מבחינה כלכלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חש כאן במשב חמלה או אפילו איוושה - כל הדושיח כאן צבוע הוא ועקר מיסודו. וגם - לא אינטלגנטי, כמעט שכחתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא הייתי בן עשרה כבר שש שנים ושלושה שבועות. לפיכך זכות ההתפכחות או חובת התתפכחות שמורה לי. ייתכן שאני ריאקציונר-אין לי מושג, למרות הידע הלא מועט שברשותי, אני מוצא את הגדרת המושג ריאקציונר חמקמקה. מחאה לשם המחאה בלבד, שלילה אך אי העמדת אלטרנטיכה, השאיפה להכעיס כתחליף לרצון לשפר/לתקן. אבל אני לא פרובוקטור אך ורק לשם הפרובוקציה- אז כנראה שאיני ריאקציונר. לגבי הסטייק והפרה... העצבות בליבי על עסיסיות סטייקי, שייחיה, נמוגה לפני שנים רבות. אבי מולידי הינו רפתן (בין שאר כשרונותיו, יכולותיו ועיסוקיו)- בערך בגיל 9 גיליתי שפרה מספר 446 אינה עימנו עוד. פרה זו נהגה ללקקני כל אימת שנכנסתי לרפת למלא את מטלותיי המאוסות. אהבה רבה שררה בינינו, אך היא זקנה ותנובת החלב שלה פחתה, ואבי (הזכור לטוב מהמשפט לעיל), שלח אותה למרבק (חברת נקניקים וכיוב' ) עם עוד מספר פרות גריאטריות. אני גיליתי זאת בדיעבד ועצבות מילאה את ליבי. יחד עם זאת למדתי לעשות את ההבחנה המתבקשת בין הסטייק העסיסי הקורץ מצלחת זו או אחרת, לבין פרצופו התמים של עגל בן יומו (להלן: אוכל פוטנציאלי) ופרה למודת חליבות וגדושת חיבה (להלן, בשר טחון ברמה נמוכה). ואישית תרנגולות זה פיכסה של חיה- אז המרבה שניצל הרי זה משובח. ובכל הנוגע למפגש החברתי- ללא ספק פגישה עם ריאקציונר תעניין אותי הרבה יותר. קומוניסט (לא משנה מאיזו עדה) ימלמל לי סיסמאות שחוקות, שאם הוא אינטיליגנט - הוא יידע שאין להן אחיזה במציאות. הוא יצטט את מרקס, קצת טרוצקי, א-ביסלה בראכה, ובסופו של יום איאלץ לומר לו שכבר סיפרו לי את הבדיחה מקודם (או לזייף צחוק מתגלגל). עכשיו... ריאקציונר- זה כבר פרוייקט. לנסות למצוא שם סדר, עיקביות, מטרה מובחנת- זה כבר מאתגר. אין כמו תפיסת עולם הזוייה, קיצונית, ולא ארכאית או אנכרוניסטית , לגרום לגלגלי המוח לפעול. בהחלט כוס קפה עם ריאקציונר- בירה זה מר. וזהו... ומאיפה הבאת את השם קורן? הבאת אותה בבילבוליישיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיל קול. גיל קול. (ראה בזה פיצוי דל על אותו בילבוליישן עם קורן אותו הזכרת בסוף דבריך) ביפן, ארץ השמש העולה, מצאו דרך להשביח את בשר העגלים ע"י עיסויים (!!) בבירה, אותה הם גם שותים (העגלים ויש לשער שגם הרפתנים)... המבינים מספרים שבשרם של אותם עגלים-משובח מאין כמותו! הם כמובן נשחטים בסוף התהליך, אבל אני רוצה להאמין שהם חיו חיים מאושרים ונטולי דאגות עד יומם האחרון, שזה יותר ממה שניתן לומר על חלק ניכר מבני האדם. למענך, פתחתי את הלקסיקון הלועזי-עברי בערך "ראקציונר" וזה מה שמצאתי: נסוג, מתנגד או נלחם בקידמה,מורד אור, חשוך. יש לשער שלא היית מסכים עתה, להגדיר עצמך כראקציונר... ואנא, בוא לא ניכנס עכשיו לויכוח מה זו קידמה, או לחילופין האם קידמה זה טוב או רע ליהודים. איני מסכים עם המסקנה העולה מדבריך שארכאיות ואנכרוניזם הינם מושגים שליליים- ניתן להביא דוגמאות אין ספור לדברים אנכרוניסטיים שהינם חיוביים בתכלית החיוב! ביום בו החלטתי להיות צמחוני, החלטתי גם שלא אהיה מסיונר שיטיף את תורתו לאוכלי חיות מתות. איש איש ובחירתו. איש איש וגבולות מצפונו. אני מכבד את חיבתך לבעלי חיים מתים, ומבקש בתמורה שתכבד את חיבתי לחסה מסולסלת... דווקא הדעות אותן אתה מכנה ראקציונריות- הן הבון טון העכשוי, הזרם המרכזי השולט בעולם המערבי. כך, שלעניות דעתי הלומת הבירה ונטולת החלבונים מן החי, יהיה מעניין יותר לשתות בירה, או קפה, או תליטת צמחים דווקא עם קומוניסט שדעותיו והשקפת עולמו הפכו להיות איזוטריות וככאלה, דורשות נימוקים עמוקים ולאו דווקא סיסמאות עבשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, כעיקרון לאחר דין ודברים זה, הייתי מזמין אותך (ריאקציונר/קומוניסט/צימחוני פקקטה עם פטיש לחסות) לכוס קפה. כי בירה זה איכס- ומסכנים העגלים הנ"ל שתחת חלב אימם נאלצו לשתות לתת מותססת (אבל אני בטוח שזה אכן רומם את מצב רוחם פלאים , גם אל מול השוחט). אה-מה-מה, אני נמצא כרגע אי שם בניכר על מנת להטיף לאנשים רעים רעים שזנחו את דרך הישר לשוב לארץ מולדתם ולזנוח את מנעמי החיים האמריקקים (ואגב מנעמי החיים.. פירות ים- זה נחשב צימחוני? כי שרימפסלך ממש עושים לי) את זה. אז אם תמצא את עצמך בפלורידה - הודע לי. באסה כי דווקא איתגרת אותי מאוד. ואני לא יודע מי הגדיר את המושג ריאקציונר, אבל הקשר המילולי בין התואר לבין ביאורו בכתובים אינו נהיר לי. קטונתי (אף יותר מבד"כ) גיל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פלורידה דווקא? שמש, ים, אליגטורים ויהודים קשישים בפנסיה? סטייקים עסיסיים במחיר שווה לכל נפש? אם אתה איש של פירות ים (שם מטופש..) עונת הלובסטרים בפתח.. שווה טיול למיין! ואם בלובסטרים עסקינן, מספרים על השרץ האומלל, האילם בדרך כלל,שבעת שזורקים אותו למים הרותחים הוא משמיע צווחה נוראית. שמעתי זאת פעם במו אוזני! אבל, מסתבר שהצווחה נוצרת מבריחת האויר הנמצא בין השריון לבשר. בקרוב, אשמח להכנס לעובי הקורה של הגדרות הריאקציונר, הקומיניסט, הסוציאליסט, ואולי גם לסוציאל- דמוקרט אצליח להיטפל. בילוי נעים בסטארבאקס- שאלת את עצמך פעם מדוע הם נכשלו בארץ? בילוי נעים בגולה הדוויה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי יש להם קפה מגעיל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה כבר מזכיר ש"פירות ים" הוא מונח מטופש, אני מזכיר משהו של פופק: תגובה 137166 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שמושג זה, "פירות ים" מקורו בצרפתית, אל לנו להרים גבה בתמיהה...באנגלית, כפי שוודאי ידוע לכולם, יש מושג הגיוני יותר:SEAFOOD הסיבה בגינה התאזרח המושג "פירות ים" בעברית- נשגבת מבינתי. לאלוהי הלובסטרים פתרונים... ובמחשבה שניה, קיימים המושגים "פרי בטן" "פרי דמיון" "פרי עט" "פרי עמל" שאם נתעקש נוכל למצוא גם בהם סיבות להרמת גבות, או גבה אחת לפחות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה דווקא צרפתית? גם באיטלקית אומרים פרוטה די מרה. אני מנחש שהמקור הוא בכלל הלטינית, שבדרך-כלל אשמה בדברים כאלו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |