בתשובה לא. בר, 25/12/03 13:46
ואת הכבשה ישלם ארבעתיים 186407
-- הדבקה:
"ז'אנר התלחלחות העיניים לא מקובל עלי. הוא פשוט קל מדי. מונחים של חמלה, רחמים וחסד אינם מרשימים אותי. אני חושבת שיש צורך בקריאת תגר חברתית כלכלית יותר משמעותית." - מתוך תגובה 185408 . (היה לי די קשה למצוא אותה, אגב, אבל הייתי חייבת כי לא הבנתי על מה הגבת.)

בלי כל קשר לתגובתו של דובי קננגיסר:
א) יש מספר מילים שהקונוטציות שלהן לא חביבות עליי כאשר הן נאמרות כלפי הזולת , כי הן מייצגות עמדת התנשאות מצד אומרן, או מבטאן: חמלה, רחמים, חסד. אולי אני טועה באשר לקונוטציות שלהן באופן כללי, אבל ככה הן מצטלצלות אצלי.

ב)"... יש צורך בקריאת תגר חברתית כלכלית יותר משמעותית." כך מסתיימים דבריה של שלי יחימוביץ. אני מצטרפת לאופן ניסוחם.

ג) אם יורשה לי, הריני להזכירך כי "...מתן מענקים וסיוע ללא תמורה כלכלית מעודד בטלה ומנציח עוני (...)"‏1. מסכימה איתך. ומוסיפה:
כידוע, _זה_ הפתרון הקל, הזול, המבזה - והטוב ביותר לשמור על מעמדם המתנשא של אלה הפועלים בסגנון הגביר, פרנסי הקהילה, הברון [מונטפיורי] ודומיהם _דווקא_ מטעמי חמלה, חסד ורחמים. (איך אומרים... "לא מעוקצם ולא מדובשם"?)

--
1 (ציטוט מדבריך לעיל.)
ואת הכבשה ישלם ארבעתיים 186409
א. כל זמן שבעולמנו יש סבל ומחלות ועוני, אי אפשר, לדעתי, שלא להיזקק למלים חמלה ורחמים וחסד, למרות שהן מעוררות רתיעה אצל כמה משומעיהן. בשימוש במלים אלה ובעיקר בעשיית חסד אין התנשאות, אלא תיקון לעולם שבבסיסו הוא מקוטב ולא יכול להיות שוויוני.
ב. נפלא ממני איך מצד אחד את מסכימה שמתן מענקים וסיוע עלול לתפוח ולהסתאב ולהנציח את העוני, ומצד שני את מקבלת את עמדתה של יחימוביץ' המטיפה תמיד להגדלת ההטבות למעוטי אמצעים (או כאלה המצהירים כי הם מעוטי אמצעים), ומתנגדת לכל קיצוץ או הכבדה בחלוקת תקציבים אלה.
ג. מסעיף ג' שלך לא ברור לי אם את מתנגדת להטבות שהמדינה מחלקת או למעשי צדקה של אנשים פרטיים.
ואת הכבשה ישלם ארבעתיים 186444
א. בר,
א) כנראה, הבנתי לא-נכון את מסגרת הדיון. לפי הכותרת, אמור להיות סביב // תוצאה של "הלופטגשפט הקומוניסטי" (הטקסט שהועלה והביא לידי המשך-דיון _זה_, במקום דיון בטקסט בתור שיר).
הווה אומר: ההקשר שייחסתי לתגובות אלה של ההתכתבות קשור ב_פעולות כלכליות ממלכתיות_, במסגרת _תוכניות כלכליות ממלכתיות_. _רק_ במסגרת הנ"ל התייחסתי והבעתי את דעתי על הקונוטציות של חמלה, חסד ורחמים.

ב) התייחסתי למשפטים של יחימובץ שהועלו לכאן _כפי שהועלו_, מילה במילה. לא מעבר להם, אף לא לקוצו של יוד שנרשם על-ידה במקומות אחרים.

ג) אני מתנגדת להפעלת מנגנון של הטבות-נקודה _בלבד_. גישה זו פטרנליסטית ומתנשאת, כפי שכבר ציינתי, וציטטי גם את דעתך בנדון. (כנראה, אין חילוקי דעות בינינו בכלל - רק לכאורה.)
אני מוסיפה:
ד) חמלה, חסד ורחמים - המקום האנושי והבריא שלהם נמצא בסיטואציות אחרות, ושם אין הן מרתיעות אותי כלל וכלל: אכן, אין אנו נולדים שווים ממש - אלא באשר לזכויות בסיסיות, כגון הזכות של כל אחד ואחד לקיום סביר. מקרים גבולים ומטה, כמו אלה של פגיעות קשות מולדות, או מומים מלידה שאינם מאפשרים תפקוד משביע-רצון, או כתוצאה מתאונות, מחלות, וכן הלאה - אין שם ביטוי של התנשאות אצל רוחש-החמלה או מצד הנוהג מתן-בסתר.‏1 אבל לא די בכך: נחוצה דרך פעולה חברתית. שקולה. רגישה, כן, ובכל זאת תוך אבחנה דיפרנציאלית. זה אתגר מכובד מאוד בעיניי.
(--- לרגשות אלה מקום יאה נוסף: אצל הסופרים והמשוררים הגדולים-באמת. עגנון מבקר התנהגויות רבות - והחמלה רוטטת בלחן הפנימי של שורותיו. כך גם טקסטים טובים של עמוס עוז, של יואל הופמן. של חנוך לוין. של יהודה עמיחי. של פנחס שדה. כדי להזכיר רק משלנו.)
--

1 מובן כי גם רגש דומה יכול להתעורר כלפי אלה שהמובטלות נכפתה עליהם ושיקעה אותם בעוני מלווה בחוסר-אונים ובתוספת של ביזוי עצמי.
--
(סליחה, הארכתי בדבריי.)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים