בתשובה לחיים קפון, 18/12/03 13:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרשה לי לצטט את שלי יחימוביץ', מהראיון עימה במוסף הארץ: "ז'אנר התלחלחות העיניים לא מקובל עלי. הוא פשוט קל מדי. מונחים של חמלה, רחמים וחסד אינם מרשימים אותי. אני חושבת שיש צורך בקריאת תגר חברתית כלכלית יותר משמעותית." לא שאני מסכים עם הדעות שלה, אבל איתה אני מרגיש שאני יכול לדבר. עם מי שמדבר על "חמלה" ו"הומניות", אני לא מרגיש שיש טעם לדבר, כי לא מדובר בטיעונים, אלא באמוציות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם "'חמלה ו"הומניות"' פסולים לדיון כרגשות לא רלוונטיים, אילו טיעונים יכולים להצדיק תמיכה של המדינה בנחשלים? מי שלא מוצא עבודה, שימות ברעב ויפטור אותנו מעונשו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה לא בדיוק רגשות לא רלוונטיים, אלא שהם מאפשרים לך לתמוך רק במי שאתה מספיק מרחם עליו. הם פותחים פתח לצדקה על בסיס אישי, וסוגרים את הדלת לרווחה כעיקרון חברתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כמובן הבדל חשוב בין רווחה כמדיניות (שמנומקת על-ידי חובותיה של החברה, ולא הרגשות שלה), לבין אותם רגשות שמניעים אנשים לפעולה ברמה האישית. בכל זאת, אני חושד שאי-אפשר להסביר מדיניות רווחה בלי להגיע (בסופה של הדרך) בדיוק לאותה חמלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש: כוונתה לשינוי השיטה, כך שלא יהיה צורך בחמלה, חסד ו"טובות" באופן כללי (נדמה לי שהיא בעלת נטיות מרקסיסטיות). כלומר, שינוי מוגדר ועמוק במקום הזדעזעות כל פעם מחדש מתוצאות "השיטה הקיימת". ניחוש: דובי התכוון למשהו מעט שונה שדווקא עימו אני מסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמלה וחסד הם דווקא מושגים נוצריים קלאסיים (אם אליהם כיוונת כשדיברת על נטיות מרקסיסטיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אבל בכל זאת היהודים היו קודם (שמות ל"ד ו-ז): "... אל רחום וחנון--ארך אפיים, ורב-חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ההרגשה שלי לא מבוססת, אבל נדמה לי שבאמנה החברתית המוגדרת בתנ''ך יש פחות חסד ויותר פרגמטיזם מאשר בברית החדשה. (וזה למרות שאני זוכרת במעומעם כללים תנ''כיים של מתן צדקה ומנהג בעבדים ובגויים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחושה שלי היהדות משתמשת בחמלה ככותרת שמהווה בסיס ליצירת כללי התנהגות מוגדרים בתוך החברה. החמלה לא מהווה רק ''קו מנחה תיאורטי'' אלא כותרת לסדרה של כללים פרקטיים שהפרט והחברה נדרשים לבצע בלי קשר למידת החמלה האישית שלהם. בנצרות לעומת זאת החמלה נותרת הוראה התנהגותית ברמת הפרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ההרגשה לא מבוססת, אבל את לא הראשונה (ואני נוטה להסכים). נדמה לי שניטשה עושה הבדלה מאוד דומה באנטיכריסט (אם כי קראתי את הספר לפני יותר משבע שנים, אז...). הוא מבדיל שם בין מוסר פרגמטי של עם לבין המוסר הנוצרי שמרחף לו אי שם "למעלה", בספירות מטאפיזיות עליונות. לדעתי, זו אחת הסיבות שהוא בז פחות למוסר היהודי מאשר לזה הנוצרי ( תודה רבה לו באמת :-) ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שמות" זה היהודים? אני חושב שכוונתה של ברקת לשימוש המרכזי יותר ב"מילים" אלו בתרבות הנוצרית. עדיין, אני חושב שכוונתה של שלי יחימוביץ' היתה כשטענתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שמות" שייך לברית הישנה, אז הוא לפחות *גם* של היהודים. מעבר לזה "שמות" עוסק בגיבוש של הפרטים ("בני ישראל") לעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה רק למילים? אני רואה מול עיני את המשפחה הנוצרית 1 היוצאת לחלק את ארוחתה עם העניים בערב חג המולד. ובהקשר אחר לגמרי: זואי אומר לפראני 1 (משהו כמו) - המושג "טוב" הוא לא רק לתת אוכל לציפורים ולשאר החיות הקטנות והחמודות, כמו שעשה פרנציסקוס מאסיזי. טוב הוא לא קיטש, אלא אחריות. 1 עוד קוראת "נשים קטנות" מתפקדת. 1 "פראני וזואי", סאלינג'ר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם פראני וזואי תורגם לעברית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ומומלץ עד מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט יודע שמומלץ. רק לא ידעתי שיש גם תרגום לעברית. ותודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני רואה אותם מציקים ליהודים ואחרי זה שרים את השיר שבכותרת 1 מול האח, עץ האשוח וחת-חתול הזכור לטוב מן הדרדסים. טוב, אם נתעלם מן הדמיון המופרע שלי, הנוצרים הם אחלה (: 1 בעברית: חסד מופלא. http://www.ultimate-guitar.com/tabs/d/daniel_thomas/... . אם אביא את הגיטרה ותהיה במפגש דרישה חד משמעית מלווה באיומים, אדגים את השיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר יפיפה. יש לי גירסת קאפלה נהדרת שלו. (ורגע נוסטלגיה: עכשיו התקופה שמנגנים אותו הכי הרבה ברדיו, לכבוד חג המולד הקרב ובא). ואם הדבר תלוי בי, מצ"ב דרישה חד משמעית מלווה באיומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סנוב, "גלורי גלורי הללויה" על פצירה, כבר שמעת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעייה. תתחיל להתאמן בשירה, מה שמחזיר אותנו בלופ מופלא לנושא הרצוי של הדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לנגן שירי כריסטמס בבית משפחת וישנה, יום לאחר תום חג חנוכת מקדשנו? הולי ג'יזס, אני מתחיל להצטער שלא אהיה שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תצטער הרבה. יכולות הנגינה המופלאות שלי יקשו גם על בורא עולם לזהות את השיר. יותר סביר שהוא יחשוב שפשוט לוקח לי הרבה זמן לכוון את הגיטרה. מה שאגב קרה לי עם קונצ'רטו של שוסטקוביץ' - הנגנים כיוונו את הכלים המון זמן, אחרי זה כל אחד חימם את האצבעות והתאמן על המעברים הקשים ביצירה (כנראה) ואז כולם הפסיקו לנגן. תעלומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שלא תלך למפגש? הרי אתה, בניגוד לנו, לא אייל אלמוני-אלמוני, אתה אלמוני מפורסם. לך כשליח האלמונים ותדווח מנקודת הראות הבלתי שגרתית שלך. נשמח לשמוע | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאפסיד את מפגש האלמונים, עם מיץ המנגו והבורקסים המאובנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל מיץ מנגו תיפגש עם הירקרקת באופן אישי. אתה מתחמק משליחות ציבורית? מה קרה בימינו עם דין התנועה? איפה קצת מוסר עבודה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזמן השכיח להצקות ליהודים הוא הפסחא, כשמשיח צדקנו נצלב1. ביום ההולדת שלו, יש פחות סיבות לפורגומים. 1 וכשבדיוק הפשירו השלגים ומצאו עוד גופה לא מזוהה של אלמוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעט שונה גם ממה שייחסתי ואליו אין לי זמן להתייחס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה חשבת שאני מתכוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עצמי (משלה את עצמי שאני?) מאמין בצורך ברווחה מסיבות רציונליות יותר: רווחה היא טובה לכל, מכיוון שהיא מצמצמת פשיעה על רקע עוני, מצמצמת פגיעה בעסקים (צ'קים חוזרים) ומקדמת את הכלכלה. מכיוון שאלו השיקולים שלי לתמיכה ברווחה, ברור לי גם שהרווחה כפופה לכלכלה, ואין מקום למצב הקיים כיום בישראל, של תשלומי העברה הולכים וגדלים והתעלקות של השכבות הנמוכות על שכבות הביניים המתדלדלות. מלכודות עוני הן רעות לכלכלה ורעות ללכודים בהן, ולכן יש לבטל אותן. אבטלה כרונית היא רעה לכלכלה ורעה למובטלים, ולכן יש לדרבן אנשים לעבוד ולהקשות עליהם לבחור באבטלה, וכו' וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנימוקים הרציונליים האלה לא מחזיקים מים. רוצה לצמצם את הפשיעה? תכפיל את מספר השוטרים. רוצה לסייע לעסקים קטנים? תוריד את מס הכנסה. רוצה לקדם את ענף המזון? תן מענקים של עשרות מליוני שקלים למפעלים בענף1. אין שום הגיון כלכלי בהוצאה אדירה של 40000 מליון ש"ח בשנה, כדי לפתור בעקיפין בעיות שפתרון ישיר שלהן יעלה פחות מעשירית הסכום הזה. 1 למשל, מענק של 66 מליוני שקלים למפעל שרוצה לעבור מהעיר העניה ביותר בארץ, למרחק חצי שעת נסיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל יש השלכות חברתיות. אם אתה מכפיל את מספר השוטרים, אתה יוצר גם עומס על מערכת המשפט ועל בתי הכלא, שלא לדבר על הנזקים של עצם קיום הפשיעה שכל השוטרים האלה אמורים לעצור. להוריד את מס ההכנסה אולי עוזר לעסקים קטנים, אבל המשמעות התקציבית של זה מרחיקת לכת לא פחות מתשלומי ההעברה. ותמיד צריך לזכור את המחיר הפוליטי שמהלכים אנטי-רווחתיים יגררו. מכל השיקולים הללו, אני חושב שמדיניות רווחה היא חשובה וראויה גם בלי להשתמש במילה ''חמלה''. וזה עוד לפני שהכנסתי אינטרסים אישיים והרצון לחיות בחברה פתוחה וחופשית ולא במדינת משטרה מקוטבת לתוך הדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחוץ מזה, לא אמרו לו שהפשיעה, כמו העוני, זה עניין שבגנים, וזו טעות מכל הבחינות, בעיקר מהבחינה הכלכלית, להשקיע ברווחה מתוך אמונה שהיא תמנע גידול דורות נוספים של פושעים ושל עניים שיהיו לנטל על המערכת? כבר אמרו את זה כאן: עיקור של המועדים לפשיעה ולבעיות רווחה (סעד קראו לזה בזמני), ביחד עם ייעול המשטרה והגברת מספר השוטרים (ולא כל מיני שטויות כמו שיפור בתי הכלא), הטלת שש שנים מאסר על כל צ'ק שחוזר, ושנתיים מאסר על כל מי שנתפס בשוטטות (כן גם זה היה בזמני) לא משנה ישראלי, זר, העיקר שהוא בטלן. זה יעלה הרבה פחות מ40000 מיליון ש"ח בשנה הבאים מכיסי האזרחים הפרודוקטיבים הבונים את המדינה, ומובטח שזה לא ילך לבור השחור הגנטי הזה של המובטלים, הבטלנים, ושאר עגבניות רקובות. ובקשר לערים העניות: בהזדמנות הזו שבונים גדר מערכת, אני בטוח שיישארו עודפים כדי להקיף גם אותן ובא לציון גואל ושלום על ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, אנחנו ממשיכים בכיוון הנכון. המטרה היא, כזכור, להדגים איך כדאי למעמד השליט לנהל את המדינה כשהוא מתחשב בנימוקים רציונליים בלבד, ומתעלם מאותו רגש מעורפל בשם ''חמלה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניהול רציונלי יכול לעבוד רק כשהוא פועל על אנשים רציונליים. את האנשים שאינם נוהגים ברציונליות ו/או מצפים שינהגו כלפיהם בחוסר רציונליות (דהיינו: חמלה ושאר מלים כאלה), יש להוציא מחוץ לגדר או לחנכם עד אשר יתאימו את עצמם לרציונליות בה נוקט המעמד השולט. אין שום מקום ללכת לקראת האנשים האלה, המערכת הרציונלית צריכה לעשות מה שטוב לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגש מעורפל בשם ''חמלה'' אמנם אין, אבל אידיאולוגיה מעורפלת בשם ''דמוקרטיה'' דווקא יש, ובדמוקרטיה, למעמד השליט יש גם אינטרס להשאר שליט, וזאת שלא דרך אמצעי דיכוי שיובילו להפלתו. למעשה, אני חושב שאני יכול לתרץ למה כדאי ל''מעמד השליט'' לקיים בישראל דמוקרטיה אפילו בלי אותו רגש אידיאולוגי, אבל אני אוותר על התענוג. תאלץ להאמין לי שאני אדם חסר רגשות, גס רוח ולב, ואין שום סיכוי שהתמיכה שלי ברווחה היא בגלל שאכפת לי מחלאת האדם האלה שמסתובבים מול המקרר הריק ומבזבזים חשמל כדי לפתוח אותו ולהראות גם לנו שאין בו כלום. אני עושה את זה כי זה טוב לי, לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה בנוגע לאותם בני אדם שאינם חלאות, אבל באמת אינם *מסוגלים* לדאוג לצרכיהם מסיבות פיזיות או נפשיות? האם כלפיהם יש לך חמלה? או לדעתך החברה צריכה להתעלם מקיומם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הופך אותם לחלאות - המקרר הריק, או זה שהם מראים לנו שהוא ריק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שהם מראים מקרר ריק בעודם אוחזים סיגריה בידם האחת ואת השלט של הכבלים ביד האחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניים מעשנים יותר מעשירים. פחות מודעות בריאותית, פחות אופנתיות, יותר לחצים שקשורים בהישרדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אם הם יעשנו פחות יהיה להם כסף לאוכל, והמקרר לא יהיה ריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עישון אינו התנהגות רציונלית, הוא בדרך כלל טעות היסטורית של היחיד, שקשה לתקנה. לאדם עני קשה להפסיק לעשן בדיוק באותה מידה, ואולי יותר, מאשר לאדם עשיר. גם הטיפולים להפסקת עישון עולים כסף רב. ומעבר לזה, עישון חוסם את התיאבון הטבעי. קל יותר ללכת לישון על בטן ריקה 1 אחרי כמה סיגריות. 1 או מלאה בפחמימות זולות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עישון זה לא אופנתי? באמת? אז אולי תוכלי להמליץ לי על איזה מועדון אופנתי, או פאב אופנתי, שאוכל ללכת אליו בלי לצאת מריח כמו מאפרה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדברת על האופנה של השנה או של העונה. יחסית לתקופה שלפני 50 או 80 שנה, עישון מאוד לא מתאים לרוח הזמן. כנראה בגלל שמאז גילו את הסיכונים הבריאותיים שהוא גורר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה שנה בראש שלך? מאז התיכון, פחות או יותר, אלו שמחשיבים עצמם "אפנתיים" או "קוליים" יותר, מעשנים. צפי בתוכניות טלוויזיה ישראליות: אין דמות שם שלא מעשנת. זה לא סתם אופנתי, בעיני חלק מהציבור בישראל זה מובן מאליו שכולם מעשנים. יש אנשים שזה מוזר להם שיש אנשים שלא מעשנים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
??? אני צופה במעט מאוד תוכניות טלוויזיה ישראלית 1, וחוץ מסיגר שהיה תקוע בפיו של אחד שילון, שרמנטי-בעיני-עצמו-שחושב-שהמציא-את-המדיום, לא ראיתי אף אחד מעשן. טוב, אולי ב"זינזאנה", אבל זה היה מזמן. בסרטי הוליווד, פעם הכוכבים הנחשקים היו מעשנים וזה היה מוסיף להם סקס אפיל. היום, מראים רק את העבריינים, הטיפוסים המפוקפקים ואלה שנוטים למות ממילא, שמוציאים סיגריה. במקומות ציבוריים (וזה עוד לפני שעבר החוק נגד עישון) היו פעם מאפרות לרוב - כולל בכיתות אוניברסיטה, אוטובוסים ומטוסים. למעשה יש לי דז'ה-וו מדיון אחר באייל. לא נורא. עכשיו, בכל אופן, לא מעשנים יותר לחלל האוויר הציבורי. אז נכון ששיעור המעשנים בישראל גבוה יותר מאשר בארה"ב, יכול להיות שהתיכוניסטים פה חיים בסרט. ובכל זאת העישון הרבה-הרבה פחות נורמטיבי מאשר לפני 50 או 80 שנה. 1 אני מניחה שאתה מתכוון לסדרות ולא לתוכניות ארוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא מעשנים יותר לחלל האוויר הציבורי" ? לקניונים הבשורה לא הגיעה - הם מעושנים להגעיל וכוללים מאפרות בכל פינה. יש גם שלטי "אסור לעשן" סמליים באזור המזון המהיר, אך העשן המצטבר מערפל אותם :-( |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודה באשמה (כמעשנת שלא בטובתה). כבר היה פה דיון שלם על עישון בישראל, כולל תלונות ותלונות שכנגד. דיון 681 אבל תזכרי שאת מתלוננת - לפני 50 שנה מעט מאוד התלוננו על המפגע הסביבתי שבעישון, וידעו מעט מאוד על הנזקים שהוא גורם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמזכיר לי את תלונתה של הילרי קלינטון לפני כמה שנים, על משחקה של ג'וליה רוברטס בסרט "החתונה של החבר שלי". להילרי, מאוד הפריעה הדוגמא שנותנת ג'וליה רוברטס כאשר היא מעשנת בשרשרת לאורך כל הסרט. ועל זה הגיבה הרוברטס בתהיה: "והעובדה שאני משחקת כלבה שמנסה להפריד בין האקס שלי לרעייתו לעתיד, לא הפריעה לה?" 1 1 תרגום חופשי שלי כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שג'וליה רוברטס לא ציטטה את, נו, מה שמו, בעלה של הילרי, בנושא(1). ____ (1) עישנתי, אבל לא לקחתי לריאות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אוף, יא לא מבין ציניות אחד). הקצנתי רגשות כדי להדגיש את הנקודה שלא אכפת לי מהם. אני לא באמת חושב שהם חלאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם נניח שהמקור מהימן דיו עדיין ניכרת תנועה של פלוטונים מחוץ לחומר המצטבר מה שמלמד על רצון להפנים תוך האטה מושכלת של התהליך. מאידך עדיין המצב מעורפל לנוכח הערותיו של עוזי באותו נושא שנוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעט פלפול לשוני ומשחקי לוגיקה מפוקפקים אין בדבריך שום השקפת עולם מעמיקה. תשובתך האחרונה כאן מעידה על רדידות מחשבתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרווחה כפופה לכלכלה כדבריך, ולמי כפופה הכלכלה? האם היא ישות עצמאית? אמת המידה העליונה? השיקול הגובר על כל האחרים? חמלה אף שאין היא מושג מן התחום הכלכלי, מי שיבטל אותה כלא רלוונטית לא יבין את ההתנהגות האנושית, בכלל זה ההתנהגות הכלכלית. השרידות שלנו כחברה ושרידותם של הפרטים תלויה בענין "מעורפל" ולא תכליתי זה. היומרה לשקול שיקולים כלכליים "טהורים" מבלי לנסות להבין מה מסתתר מאחוריהם, דנה אותנו לשגיאות קשות בתחום הכלכלי. חיינו החברתיים, והכלכליים בתוכם, בנויים על איזונים. יש בנו (לפחות ברובנו) חמלה ויש גם רצון להתעשר ולהרבות נכסים ולדאוג לצאצאינו. חכמת המדיניות היא למצוא את האיזונים הנכונים. הפרזה במתן מענקים וסיוע ללא תמורה כלכלית מעודדת בטלה ומנציחה עוני. מדיניות שיש בה התאכזרות למי שאין להם כלים להתמודד עם עולמנו התחרותי והקשוח, היא חסרת פנים אנושיות ורק לאחר מכן לא יעילה כלכלית. האיזונים הנכונים בתקופת צמיחה ושפע הצעות עבודה, שונים לחלוטין מן האיזונים והמינונים של תקופת אבטלה. מי שטוען שיש בידו תשובה מדויקת לשאלת השאלות של האיזון בתוך מורכבויות אלה יגלה אותן ואני מוכן ליצוק מים על ידיו כל חיי. יפה עשית כשציטטת את שלי יחימוביץ' בתגובה קודמת, אבל לא מהסיבות אליהן אני מתכוון. גם היא ליבה גס בחמלה, ובזה היא מזכירה כמובן את מרקס ונאמניו שכל תאוריה שדגלו בה היתה לדבריהם "מדעית", לא מתוך חמלה, לא מתוך הומניות, אלא מדע צרוף. וכזכור, אין עוד דוגמא לתאוריה חברתית שהופרכה באופן כל כך מושלם כמו המרקסיזם. ובשולי דברים אלה, דווקא מי שלבה גס בחמלה, כמעט לעולם אינה מבססת את טעוניה על נתונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
40% מהילדים עניים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה המסקנה מנתון זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסקנה בעייתית, או במילותיו של האיש ללא חמלה: "הבעיה היא בשבירת עקרון שיוויון ההזדמנויות. האדם לא נולד בוגר, הוא נולד ילד, ויש לו שנים על גבי שנים לצבור עדיפות על פני אחרים שלא בזכות כישוריו, אלא בזכות כישוריהם וכספם של הוריו. זה בעייתי. לדעתי, לפחות." תגובה 120885 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(איך לעזאזל אתם זוכרים שכתבתי את הדברים האלה?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בגלל רגישות לדובי נמלים, כל נמלה בקן אחראית על תגובה אחת שלך) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייתיות ברורה, קל להסכים עם הציטוט שאת מביאה. השאלה כמובן מה הן המסקנות המעשיות מן הניתוח. כמו תמיד, שאלות מוסריות הן פרגמטיות במהותן. אפשר למשל נוכח הסטטיסטיקה על ילדים עניים לשאול האם צריך להחזיר את קצבאות הילדים לקדמותן, טרם הקיצוץ. בחינה מעמיקה עשויה לתת תשובה מורכבת שאינה מאמצת את המדיניות הקיימת וגם אינה חזרה למדיניות המופקרת שהיתה. אולם לכך תקצר היריעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
-- הדבקה: "ז'אנר התלחלחות העיניים לא מקובל עלי. הוא פשוט קל מדי. מונחים של חמלה, רחמים וחסד אינם מרשימים אותי. אני חושבת שיש צורך בקריאת תגר חברתית כלכלית יותר משמעותית." - מתוך תגובה 185408 . (היה לי די קשה למצוא אותה, אגב, אבל הייתי חייבת כי לא הבנתי על מה הגבת.) בלי כל קשר לתגובתו של דובי קננגיסר: א) יש מספר מילים שהקונוטציות שלהן לא חביבות עליי כאשר הן נאמרות כלפי הזולת , כי הן מייצגות עמדת התנשאות מצד אומרן, או מבטאן: חמלה, רחמים, חסד. אולי אני טועה באשר לקונוטציות שלהן באופן כללי, אבל ככה הן מצטלצלות אצלי. ב)"... יש צורך בקריאת תגר חברתית כלכלית יותר משמעותית." כך מסתיימים דבריה של שלי יחימוביץ. אני מצטרפת לאופן ניסוחם. ג) אם יורשה לי, הריני להזכירך כי "...מתן מענקים וסיוע ללא תמורה כלכלית מעודד בטלה ומנציח עוני (...)"1. מסכימה איתך. ומוסיפה: כידוע, _זה_ הפתרון הקל, הזול, המבזה - והטוב ביותר לשמור על מעמדם המתנשא של אלה הפועלים בסגנון הגביר, פרנסי הקהילה, הברון [מונטפיורי] ודומיהם _דווקא_ מטעמי חמלה, חסד ורחמים. (איך אומרים... "לא מעוקצם ולא מדובשם"?) -- 1 (ציטוט מדבריך לעיל.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כל זמן שבעולמנו יש סבל ומחלות ועוני, אי אפשר, לדעתי, שלא להיזקק למלים חמלה ורחמים וחסד, למרות שהן מעוררות רתיעה אצל כמה משומעיהן. בשימוש במלים אלה ובעיקר בעשיית חסד אין התנשאות, אלא תיקון לעולם שבבסיסו הוא מקוטב ולא יכול להיות שוויוני. ב. נפלא ממני איך מצד אחד את מסכימה שמתן מענקים וסיוע עלול לתפוח ולהסתאב ולהנציח את העוני, ומצד שני את מקבלת את עמדתה של יחימוביץ' המטיפה תמיד להגדלת ההטבות למעוטי אמצעים (או כאלה המצהירים כי הם מעוטי אמצעים), ומתנגדת לכל קיצוץ או הכבדה בחלוקת תקציבים אלה. ג. מסעיף ג' שלך לא ברור לי אם את מתנגדת להטבות שהמדינה מחלקת או למעשי צדקה של אנשים פרטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בר, א) כנראה, הבנתי לא-נכון את מסגרת הדיון. לפי הכותרת, אמור להיות סביב // תוצאה של "הלופטגשפט הקומוניסטי" (הטקסט שהועלה והביא לידי המשך-דיון _זה_, במקום דיון בטקסט בתור שיר). הווה אומר: ההקשר שייחסתי לתגובות אלה של ההתכתבות קשור ב_פעולות כלכליות ממלכתיות_, במסגרת _תוכניות כלכליות ממלכתיות_. _רק_ במסגרת הנ"ל התייחסתי והבעתי את דעתי על הקונוטציות של חמלה, חסד ורחמים. ב) התייחסתי למשפטים של יחימובץ שהועלו לכאן _כפי שהועלו_, מילה במילה. לא מעבר להם, אף לא לקוצו של יוד שנרשם על-ידה במקומות אחרים. ג) אני מתנגדת להפעלת מנגנון של הטבות-נקודה _בלבד_. גישה זו פטרנליסטית ומתנשאת, כפי שכבר ציינתי, וציטטי גם את דעתך בנדון. (כנראה, אין חילוקי דעות בינינו בכלל - רק לכאורה.) אני מוסיפה: ד) חמלה, חסד ורחמים - המקום האנושי והבריא שלהם נמצא בסיטואציות אחרות, ושם אין הן מרתיעות אותי כלל וכלל: אכן, אין אנו נולדים שווים ממש - אלא באשר לזכויות בסיסיות, כגון הזכות של כל אחד ואחד לקיום סביר. מקרים גבולים ומטה, כמו אלה של פגיעות קשות מולדות, או מומים מלידה שאינם מאפשרים תפקוד משביע-רצון, או כתוצאה מתאונות, מחלות, וכן הלאה - אין שם ביטוי של התנשאות אצל רוחש-החמלה או מצד הנוהג מתן-בסתר.1 אבל לא די בכך: נחוצה דרך פעולה חברתית. שקולה. רגישה, כן, ובכל זאת תוך אבחנה דיפרנציאלית. זה אתגר מכובד מאוד בעיניי. (--- לרגשות אלה מקום יאה נוסף: אצל הסופרים והמשוררים הגדולים-באמת. עגנון מבקר התנהגויות רבות - והחמלה רוטטת בלחן הפנימי של שורותיו. כך גם טקסטים טובים של עמוס עוז, של יואל הופמן. של חנוך לוין. של יהודה עמיחי. של פנחס שדה. כדי להזכיר רק משלנו.) -- 1 מובן כי גם רגש דומה יכול להתעורר כלפי אלה שהמובטלות נכפתה עליהם ושיקעה אותם בעוני מלווה בחוסר-אונים ובתוספת של ביזוי עצמי. -- (סליחה, הארכתי בדבריי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בר טען שלא טוב להתחשב בשיקולים כלכליים בלבד ללא חמלה. אני חושב שיש כאן בעיה יותר עמוקה: בלבול מושגים. מה זה "שיקולים כלכליים טהורים"? בכלכלה אתה יכול לקדם כל מיני מטרות: אתה יכול לשאוף למקסם את סך העושר, או למזער אי-שוויון, או למזער אבטלה, או למקסם את הכנסת העניים ביותר, וכו' וכו'. או, כמובן, לפשר איכשהו בין כולן, בהנתן שיש טרייד-אופים ביניהן. אבל כולן "מטרות כלכליות", חלק לגיטימי ב"שיקולים כלכליים". יתרה מזו, אין "שיקולים כלכליים טהורים" שאינם קשורים למטרות כאלו, או דומות להן. לכל אחת מהמטרות האלו לחוד אפשר לשאול "למה היא מוצדקת". אם אתה שואל "למה מוצדקת המטרה 'הקטנת העוני'?", אז תשובה אפשרית אחת תהיה "משיקולי חמלה". אתה יכול לנסות להצדיק אותה משיקולים אחרים. הקטנת פשע הוא שיקול אחד; הוא לא יותר "כלכלי טהור" מחמלה. לחילופין, הבאת א שיקול צמצום הפגיעה בעסקים; זה אולי יותר "כלכלי טהור", אבל אם תשאל למה *זה* טוב, אז בסופו של דבר תגיע לשיקולים שאינם כלכליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי אני אמרתי "שיקולים כלכליים טהורים"? לא דיברתי בכלל על שיקולים כלכליים, כי אם על שיקולים רציונליים-אגואיסטיים (כלומר, כאלו שאינם מתבססים על חמלה כעל גורם משפיע). שיקול אגואיסטי הוא "אני רוצה לחיות בלי פחד מפשיעה, בכלכלה משגשגת, ובלי מדינת משטרה". הפתרון שלי: רווחה (מוגבלת). המטרה המוצדקת היא טובתי שלי, כפרט, או, בצורה קצת פחות ספציפית, טובתו של "הפרט הממוצע". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, סליחה. לא אמרת "כלכליים טהורים". מצד שני גם לא אמרת "אגואיסטיים", אלא רק "רציונליים" (וכידוע, זה לא זהה). לא חשוב. לנסות לשפר את "הפרט הממוצע" זה לא סתם תיקונון קטן ל"טובתי שלי"; אני בספק רב אם הם עולים תמיד בקנה אחד, וכדי לנמק למה אתה פועל לטובת הפרט הממוצע ולא (רק, תמיד) לטובתך שלך, אני חושד שתגיע בסוף למשהו שמקביל לחמלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני דיברתי על בלי רגשות, וזה נראה לי די מקביל ל"אגואיסטי". לשפר את "הפרט הממוצע" לוקח בחשבון את האפשרות שאני אנוע על פני הסקאלה - יום אסל יום באסל - ואם הממוצע ישתפר, גם אני, בממוצע, אשתפר. בכל אופן, אני חושב שאני מספיק קרוב ל"פרט הממוצע" כדי שזה יועיל לי אישית גם כיום. זה לא אומר שזה בהכרח יועיל לאלו שבנקודות הקיצון. כפרט ממוצע, לפעמים אני יכול לשתף פעולה עם השכבות העליונות כנגד השכבות התחתונות - ולשפר את עמדתי, ולעיתים אני יכול לשתף פעולה עם השכבות התחתונות כנגד השכבות העליונות - ושוב לשפר את עמדתי. לא אכפת לי לפגוע בשכבות אחרות אם אני מקדם את השכבה שלי (בהנחה שיקשה עלי לקדם את עצמי אישית בחברה), אבל כדי שזה יפעל לאורך זמן, צריך לשמור על איזון. ותמיד אפשר לסגת לעמדה שאומרת שגם חמלה היא, במקורה, אגואיסטית: אני רוצה לנהוג בחמלה כי זה גורם לי, אישית, להרגיש טוב עם עצמי. כלומר, אם חמלה היא מטרה שלנו, עלינו לשאול למה אנחנו חושבים שזו מטרה חשובה, והסיבות, בסופו של דבר, תמיד תהיינה אגואיסטיות, גם אם לא מבחינה כלכלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חש כאן במשב חמלה או אפילו איוושה - כל הדושיח כאן צבוע הוא ועקר מיסודו. וגם - לא אינטלגנטי, כמעט שכחתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |