 |
|
 |
||
|
||||
 |
אוסף השטויות בכתבה הזאת די מדהים. גם לכתוב שהמתלוננת היא קופאית של הסופר, כביכול, וששם הוא לא שילם (סביר להניח, אמנם, שגם שם הוא לא שילם - אבל על כך הוא לא הורשע), וגם שביטון דנן אומר ש"עקדו את העדה האתיופית"? איך בדיוק? וגם ההנחה שיקבלו את הערעור רק בגלל משפט הציבור... נו באמת. אה, ושכחתי שהוא לא דרס אותה אלא היא עצמה טיפסה על מכסה המנוע. ובטח עוד כל מיני. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי, מסתבר שלא חסרים אנשים שראו את הסרטון והחליטו שאכן, היא טיפסה על מכסה המנוע. לא ברור לי איך אנשים מסוגלים להיות כל כך עיוורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, טוב, אבל האברך ראה את המתרחש במציאות, לא רק בסרטון. אם כי כמובן, הדיין המהולל לעתיד נוהג לומר בעיקר את מה שמיטיב אתו, בלי איזו העדפה ניכרת לאמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתב של Ynet מתבלבל, והוא לא היחיד. ביטון היה מעורב בשני אירועים. באירוע אחד הוא חמק מקופה של איזשהו סופרמרקט עם עגלה ובה מצרכים בסך כולל של 620 ש"ח מבלי לשלם, ונתפס כנראה ביציאה מדלתות הסופרמרקט. האירוע השני אירע כארבעה-חמישה חודשים לאחר מכן והוא האירוע שהתפרסם כאירוע ה"דריסה", אם כי ייתכן שהמילה "דריסה" איננה מדוייקת לכאן (נדמה לי שזוהי "פגיעה". בדריסה, עד כמה שאני מבינה, גוף הנדרס נמצא, חלקו או כולו, מתחת לרכב הדורס). גם אני, בפעם הראשונה שראיתי את הסרטון, חשבתי שאולי היא, נגה, קופאית החניון (לא קופאית בסופר), "עשתה שטות", כביכול, בכך שהיא עצמה טיפסה על המכסה. אחר כך הבנתי שבאותה סיטואציה מסויימת, באותן שניות מסויימות, לא היתה לה ברירה. ביטון סירב לדרישתה לשלם עבור השימוש בחניון, נצמד לרכב שלפניו והמשיך לנסוע. היא רצה ונעמדה מולו ודרשה שוב שישלם, וכיון שהוא כנראה טען שארנקו נשכח בבית, נגנב או נעלם, היא גם יעצה לו מה לעשות ע"מ לפתור את הבעיה. הוא המשיך לנסוע לאט והפגוש כבר נגע בה. היא נבהלה ואז אמרה או צעקה: "חכה, חכה, תן לי לזוז, אני רוצה לזוז!" (או מילים דומות), והוא התעלם מבקשתה והמשיך לנסוע באיטיות - תוך שהפגוש עדיין נוגע בה, במשך כמה שניות נוספות. לו היתה נגה זזה הצידה - הוא היה מפיל אותה וגופה (או לפחות אחת מרגליה) היה נפגע מאחד משני הגלגלים הקדמיים. כך שהברירה היחידה, מבחינתה, באותו רגע, היתה לתפוס בכוח את המכסה ולהגביה את גופה בתנועה שבכיוון החלון הקדמי - דבר שאכן נראה בסרטון כאילו טיפסה על המכסה מיוזמתה-שלה, ועלול להתפרש ע"י מישהו (בייחוד ע"י מישהו בשם איתמר ביטון) כאילו עשתה זאת פשוט משום שהיא חובבת ספורט אתגרי - טיפוס הרים או משהו דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר אחד שברור מן הכתבה הנוכחית הוא שביטון אינו חש שום חרטה, כלומר - הוא אינו חש שום חרטה *מוסרית*, אלא הוא מתחרט רק על כך שהסתבך באופן שיסכל את תכניות הקריירה שלו לעתיד. אני משערת שמדבריו כפי שמצוטטים בכתבה זו, אפילו איתי כוחיי יכול להבין עד כמה סצינת בקשת המחילה שלו בביהמ"ש, בניצוחו של דרורי, היתה מבויימת ומזוייפת, רמב"ם או לא רמב"ם. (לגבי דרורי עצמו - נדמה לי שלמרות המגלומניה המוזרה שצמחה בו מתוך אותו מעמד של "הוד ושגב" - הוא נהג כפי שנהג כנראה מתוך תום לב ובמידה סבירה של כוונות טובות, לפחות ברגעי ההתחלה של הסולחה האומללה ההיא) פרט שלדעתי הוא מעניין: נגה אמרה לעיתונאים ביום של הערעור בפני אדמונד לוי כי כיום היא יודעת יותר משידעה אז ושהיא יודעת גם "שהוא (ביטון) מדבר עליה". עכשיו, בעקבות איומו המרומז של ביטון בכתבה הנוכחית - "כל האמת תינתן לאחר פסק הדין" - אני נוטה לשער שאכן הוא דאג להפיץ על זוראיש שמועות ורינונים במטרה ליצור סביב עצמו הילה מרטירית - הוא עצמו הוא הקורבן האמיתי, קורבן השיטה, קורבן החברה, קורבן האפליה העדתית ("יש כאן בחישה גדולה של הפרקליטות שעשתה עריפת ראשים מכוונת גם לי וגם לעדה האתיופית. כולנו קורבן בפרשה וכולנו נעקדנו."). הרעיון הוא שבדרך זו יצליח בכל זאת להציל את קריירת הדיינות האבודה, או, לחילופין, לבנות על המקרה קריירה פוליטית (ש"ס - הגזענות הישנה שעוד לא נעלמה כלפי עדות המזרח ובייחוד כלפי יוצאי המגרב, קיפוח מקצועי, "תקרת זכוכית" וכיו"ב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קריירה פוליטית אפשר לצערנו. קריירת הדיינות שלו אבודה כבר הרבה לפני שניתן פסק דין כלשהו. ברור לי כצהריים, שנושא הדיינות נועד לשרת את זיכויו בדין ולא להפך. איילים רבים טועים בזה, כי לשני הצדדים בדיון כאן נוח לומר שהזיכוי נועד לשרת את הדיינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון מעניין, אפשר הסבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות במקרה שלי, זה לא עניין של "נוח לומר", אלא שפשוט לא העליתי עד עכשיו על דעתי אפשרות הפוכה. אם כבר נקבע ממילא שביטון אכן עשה את המעשים, ואם הוא קיבל עבודות שירות ופיצוי בסך 10,000 ש"ח - וכל זה היה *לפני שידעו* שיום אחד הפרשה תקבל פרסום רב - מדוע, בעצם, לדעתך, היה משהו עקרוני כל כך בכך שדווקא המילה הזאת, "הרשעה", לא תיכתב - אם זה לא לצורך הדיינות? חוץ מזה, גם לפי הפס"ד, כשעוד אפשר היה לקרוא אותו ברשת - נראה שלשופט, בכל אופן, היה חשוב שלא להרשיע את הנאשם (אני מניחה שהיה כאן מצידו איזשהו עניין של סימפטיה של העוסקים בתחומים משיקים - אולי תחושתו של דרורי, כעוסק במשפט, היתה שחבל על כל שנות ההכנה והלימוד הרב שעבר ועובר ביטון לקראת הדיינות, שירדו לבסוף לטמיון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רקע: (אין לי פרטים מדויקים, אשמח לתיקונים). בסך הכול יש בארץ כ-100 דיינים המכהנים עד לפרישה לפנסיה, זהו חלק קטן מבין העוברים את מבחני כושר הדיינות. בגלל בריתות פוליטיות מתמנים בעיקר חרדים (ש"ס ויהדות התורה) כאשר למועמדים של הציונות הדתית, ארגוני הנשים וגופים חילוניים נשארים פירורים. בין סיום לימודי הדיינות למינוי יכולות להפריד עשרות שנים, וצריך רקורד מרשים גם מתקופה זו. גם הציונים מלימודי הדיינות משפיעים, אבל למרבה הצער גם קשרים מפלגתיים ומשפחתיים. השכלה משפטית, שירות צבאי - מהווים יתרון בלבד. בראש הועדה למינוי דיינים מכהן שר המשפטים, וחברים בה גם הרבנים הראשיים, חברי כנסת, דיינים ונציגי לשכת עורכי הדין. הוועדה עורכת ראיונות ודיונים פנימיים. יש הליך פתוח של הגשת התנגדויות. לא ניתן למנות אדם שעבר עבירה שיש עמה קלון. לדעתי, סביר שתיקי הגניבה והדריסה של ביטון יובאו לועדה גם אם לא תהיה בהם הרשעה. כמו כן הועדה תוכל להתרשם מהאופי והמזג השיפוטי של המועמד, שבשלב זה של הדיון אנו מסכימים שאינם מתאימים לתפקיד. אם ניקח בחשבון גם את יחס ההיצע והביקוש של המועמדים לדיינות, ואת הביקורת הציבורית שבה הועדה נתונה, לא סביר שום תרחיש שבו ביטון ימונה. באשר לפרוטקציה - אולי יהנה ממנה אחד האחים שלו... לשאלתך: הרשעה בעבירה פלילית מהווה מכשול בהרבה מאוד שלבים בחיים, למשל אם הוא ירצה לעבוד בבנק, או ג'וב בשירות המדינה (בכל זאת מקושר), או אפילו כקופאי בחניון. זו מהווה סיבה מספקת לרצות להוריד את המילה "הרשעה" מהרקורד. אף אחד לא רוצה "הרשעה". בתור תירוץ ביטון ניסה לטעון שמכיוון שהוא לומד לקראת דיינות המילה "הרשעה" תפגע דווקא בו באופן מיוחד. זה באשר לביטון. את דרורי קטונתי מלהבין, אם כי תיאוריית הסימפטיה, ואולי אפילו הזדהות, נשמעת לי קולעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר שהכתב של ווי נט התבלבל. אני יודעת שגם הרבה אחרים התבלבלו, ולא אתפתא אם מי שבילבל אותם זה הוא ועמיתיו המבובלים. ואת כל הסיפור אני מכירה כבר מקודם, כמובן, אם כי עניין טיפוס ההרים איכשהו לא עלה בדעתי:) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי להוסיף שכפי שאמרתי כאן לפני ימים אחדים, ייתכן מאוד שגם באותו אירוס דריסה/פגיעה עצמו ביטון "לקח" מצרכים בסופר ולא שילם, וזו הסיבה האמתית שלא היה לו תו חניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה יתכן? זה מתבקש: הוא לקח מצרכים ליום ההולדת של אביו? לקח. ארנק לא היה לו? לא היה. אז איך הוא שילם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שהבנתי, הוא לא לקח את המצרכים אלא השאיר אותם עד שיביא את הארנק. מי שקונה שם מקבל תלוש לחניון, אבל כיוון שהוא לא שילם גם לא היה לו תלוש לחניון ועל כך הוא התווכח עם הקופאית וקופאית נוספת במשך כמה דקות עד שבסופו של דבר הוא החליט לנסות להתחמק מהן - מה שהביא לדריסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דוגמה שמראה עד כמה חשוב שהצעת החוק החדשה של משרד הפנים תעבור. הרי אם היא היתה בתוקף היינו יודעים בבירור האם איתמר ביטון ט.ע. 476351 עבר בקופה או לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שילם, זה ברור. מר ביטון הוא מועמד לדיינות. מר ביטון הוא בנו של מר ביטון רבה הראשי של חדרה. רב לא יכול להיות גנב. מר ביטון זכאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא זכאי, הוא זכאי, הוא זכאי! (ואם הוא לא יתקבל להיות דיין, הוא ייאלץ להיות שר המשפטים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש על הנקודה הזאת כמה גירסאות. בכתבות הראשונות שהתפרסמו עם פיצוץ הפרשה נאמר שהוא סירב לשלם משום שהרכב היה בחניון רק כמה דקות, ומכאן ניתן היה להבין שהוא רק התחיל להסתובב בסופר עם העגלה אבל אפילו לא שם בה מצרכים כי ישר גילה שאין לו ארנק. אחר כך כשהתפרסם פסק הדין, הוא מדבר בו על קניה של שעתיים שרק בסופה הוא ראה שאין לו ארנק. כך שאי אפשר לדעת מה באמת קרה, ובמשטרה בטח יש גירסה שלישית שלו, מרוב בלבול ומבוכה וגם מהנסיונות שלו להכחיש את הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז היה לו באוטו "רכוש גנוב" בשווי כמה מאות שקלים, והוא התעקש לא לשלם גם 10 שקלים לחניון? ומשך אל עצמו תשומת לב במשך 20 דקות? לא סביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאור לא מדוייק. בסרטון רואים ש: 1) ביטון נצמד לרכב שלפניו והמשיך לנסוע. 2) זוראיש (מה נגה? למה לגברים יש שם משפחה ולנשים לא?) רצה אל הרכב ונעמדה מולו כדי שיעצור. 3) ביטון עצר. 4) עבר פרק זמן כלשהו (בסרטון קופצים מייד קדימה בזמן, אבל רואים שהזמן עבר כי אישה שמופיעה בסרטון "קופצת" ממקום אחד למקום אחר). על כן, כל מה שקרה עד כה לא רלוונטי לאקט הפגיעה/דריסה עצמו. 5) ביטון החליט שנמאס לו והתחיל לנסוע שוב *ממצב של עמידה*. 6) מכאן ואילך קרה מה שתיארת - הקופאית ניסתה לברוח הצידה (רואים את הרגליים שלה זזות) אבל הרכב היה מהיר מדי בשבילה, ולא נותרה לה ברירה אלא לעלות עליו אחרת באמת הייתה נדרסת. 7) מיותר לציין שגם אחרי שהיא עלתה עליו ביטון לא עצר. איזה אדם נורמלי ממשיך לנסוע כשיש לו אדם (שאינו רוצח סדרתי או דבר מה דומה) על הרכב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון, כבר כמה ימים שאינני יכולה להיכנס אל הלינק (משהו מעורפל הקשור כנראה בלינוקס, והאשמים הם בניי, לא אני :-]), ואני מסתמכת על הזכרון ממה שראיתי כשעוד יכולתי. 2. לעניין הסוגריים - היי, היי! - אתה פוגע כאן בנקודה רגישה! במקרה שלי זה לא קשור בשאלת "למה לגברים יש שם משפחה ולנשים לא?" - אני האחרונה בעולם שאפשר לייחס לה זלזול בכבודן של נשים! העניין הוא ש"ביטון" הוא שם רגיל ונפוץ בארץ (וגם קצר מ"איתמר" - ולדעתי הנטיה הכללית הבלתי-מודעת בישראל היא להשתמש בשם שהוא בעל שתי הברות על פני זה שהוא בעל יותר הברות, מבין שני שמותיו של כל אדם, בין אישה או גבר), ואילו "זוראיש" הוא שם בלתי נפוץ. בחלק מן הכתבות כתבו "זואריש", ואצלי זו כנראה מחלת נפש קשה במיוחד - אני מתפתלת בכאב, כמעט פיזית, לפני שאני אומרת או כותבת שם שאינני בטוחה בו לגמרי. 7. כמעט בכל פעם שאני נכנסת אל הדיון הזה, אני מהרהרת בשאלת איזה-אדם-נורמלי-ממשיך וגו'. נראה לי שביטון איננו אדם אפל, חסר מצפון ושחור משחור. העובדה היא, בכל זאת, שאין לו עבר של קטטות, מכות או התנהגויות אלימות כלשהן. הוא עצמו אמר במשפט שאיננו יכול להסביר את מה שקרה לו באותו יום, והאמירה הזאת היתה כנראה בכנות (שלא כמו בקשות המחילה שהיו מאולצות ומזוייפות). על פי תסקיר קצינת המבחן, על פי המונולוגים שלו במשפט וכן על פי כל מה שידוע על חייו ומשפחתו - המשפחה הזאת היא משפחה נורא מלחיצה. אב שהוא רב נערץ, רב ראשי של חדרה כבר 30 שנה, וכל האחים (לא יודעת כמה. נדמה לי שתשעה) הם רבנים, דיינים ועוסקים בצרכי ציבור ובגמ"ח. הציפיה למצויינות במשפחה האריסטוקרטית הזאת והקשיים האישיים שלו בעמידה בסטנדרטים המשפחתיים - אלו כנראה קצת הטריפו על הבחור את דעתו, באותם רגעים נמהרים. כל מחשבותיו היו נתונות ל-500 איש שמחכים למסיבת נישואי הזהב של אבא, וכדברי ביטון - "אבא אצלנו זה קודש הקודשים" (באותו תאריך הרי חל, מן הסתם, גם יום הנישואין של אמא, שגם היא אשה טובה, עוסקת בגמ"ח ובהדרכת כלות, אבל מי סופר - קודש הקודשים הוא אבא!) - עד כדי כך שהיה מסוגל לנסוע תחילה עם הפגוש הנוגע בבחורה ואחר כך עם בחורה על המכסה - העיקר שתסור מדרכו עד אם יונח לו למלא, על החיים ועל המוות - literally, כמסתבר - את המשימות שהוטלו עליו. והשאר הלא הוא כתוב על ספר ההיסטריה. לשאלה כללית שזרק פה מתישהו איתי כוחיי, לגבי מה היו האנשים כאן רוצים שייעשה בו, בביטון, הגעתי למסקנה שגם אני לא הייתי מרשיעה אותו. זאת היות שלטעמי ייתכן כאן טיעון של מעין "אי שפיות זמנית" - אם כי לא כזה מן הסוג המשמש במשפטי רצח. הייתי מטילה עליו הרבה יותר שעות של"צ - ולאו דווקא השל"צ שהוטל עליו עם בני נוער (אא"ט) שהוא מורגל בהם בלאו הכי, אלא משהו אחר - אולי עם קשישים. העבודה עם קשישים, זאת אני יודעת מנסיוני שלי, דורשת פיתוח סבלנות רבה, שליטה בדחפים וכיבוש היצר. עם קשישים שום דבר לא הולך מהר ושום דבר לא הולך עפ"י הציפיות. אולי כך-וכך שעות של עבודה כזאת היו עוזרות לו למתן את תגובותיו במקרה דומה, בעתיד. היו אלו שישים שניות מיותרות של ניתוח פסיכולוגי בגרוש מיסודה של החשמנית, ותודה שטסתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
7. וואו. היית צריכה להחליף את דרורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שכעבור חצי שנה היו מתחילים לחקור מי שלח את האיש לעבוד עם קשישים. לדעתי לא היתה ברירה אלא להרשיע את הבחור. אני מניח שלהרבה נפילות של בנים "ממשפחה טובה" יש סיבות מקלות. במקרה הזה לא להרשיע פירושו מתן פריווילגיה לבחור ולרב של חדרה. בקשר לעבודה עם קשישים: אפשר היה לתת חלק מהעונש או כולו בעבודות שירות. בכל זאת ביטון תרם לחברה: מנע את בחירתו של דרורי לבית המישפט ; דרורי היה עושה טובה אם היה פורש לפרקטיקה פרטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יום הולדת או יום נישואין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן בדיון אמרו יומולדת, ונדמה לי שמי שהתחיל עם זה דיבר כנראה בצחוק. בפס"ד דיבר ביטון על חתונת זהב - 50(?) שנה לנישואין. "את צודקת, את צודקת במאה אחוז. אבל באותו יום היה מסיבת נישואין זהב של אבא, אבא אצלנו זה קודש קודשים, והיה עלי מוטל כל הכנס הזה, זה כנס של 500 איש, כל המערך הלוגיסטי אני הייתי צריך לעשות, הכל היה על כתפי, ויעידו אחים שלי שאני זה שהיה צריך לסדר את הפרטים הקטנים, ואני צריך להגיע עוד להתלבש ולהתרחץ ולקחת את הילדים, ואני תקוע, אחרי שאני עושה קניה ארוכה של שעתיים, ואני מגלה שהארנק לא נמצא, ואני אומר לך, גברת…". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמסקרן אותי עדיין הוא איך אותה זואריש ניסתה לעזור לו לפתור את העניין, כפי שאמרה במשפט ולא פירטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר שישאיר ערבון, שעון, מכשיר טלפון וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע אם אני מסכים איתך, אבל זאת בהחלט תגובה מרעננת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
7. "אין לו עבר של קטטות וכו"'. מאז התוודעתי אל פטנט האין-הרשעה, אני תוהה על כל מיני "עברים" שיש לו אולי ואיש לא יודע עליהם כי לא הרשיעו אותו. בעצם, אני תוהה אם ייתכן עבריין סדרתי שלעולם איננו מורשע כי תמיד נשאר לו עבר נקי וגם מקום להתקדם אליו בקריירה. ולמען האמת, אם כל הנסיבות המקלות שמצאת בשבילו, היית רוצה לראות אותו בתור דיין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אממ... גם על זה, על שאלת הדיינות, חשבתי, אבל לא רציתי להכניס את זה לתגובה הקודמת, שהיתה ארוכה מספיק. הייתי מציעה מין משהו שאינני יודעת אם הוא קיים ואם יש לו בסיס חוקי מספיק - משהו כעין "דיינות על תנאי". נצא מן ההנחה שאין לו עבר אלים - למרות כל הבעייתיות שאתה מתאר, ושאני מסכימה שהיא קיימת - ותוך כדי שאנו לוקחים בחשבון את עניין הגניבה מן הסופר ואולי עוד "לקיחה" ביום הדריסה. עם כל אלה, בכל זאת, הבחור השקיע 7 שנות לימוד והכנה בנושא הדיינות, וזהו עניין שאין לזלזל בו. בנוסף על כך, חוץ מן המכתבים הנודעים לשמצה של אלי ישי והרב עמאר, יש עוד כמה מכתבים (של מנהלי המוסדות שבהם למד ועבד/עובד, אם זכור לי נכון) שבהם הוא מתואר גם כתלמיד בעל פוטנציאל גבוה (אם כי קיימת אצלו, לדעתי, איזושהי בעיה לשונית, אבל נניח לזה לצורך העניין) וגם כאדם חיובי שכוונותיו רצויות ומעשיו טובים. ההסכמה ל"דיינות על תנאי" אמורה להיות כרוכה באזהרה: אם יתגלה כבעל התנהגות מקצועית שאינה הולמת את מעמדו - נניח חוסר סבלנות כלפי הניצים המביאים בפניו את בעיותיהם, חוסר יכולת לאמפטיה, נטיה להתפרצויות, נטיה להפחתה בשיקול הדעת במצבי מתח, במצבי עומס, בלחצי זמן וכו' - תופסק עבודתו, באופן שיהיו מעורבים בו לא רק הממונים עליו בביה"ד הרבני שבו יועסק אלא גם ערכאה משפטית חיצונית כלשהי, קצין מבחן וכיו"ב. משהו כזה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון, המוסד שבו הוא מלמד כרגע מנוהל ע''י דודו. נראה שהמשפחה הזאת ענפה בלי עין הרע ואנשיה מסדרים זה לזה משרות וממליצים זה על זה. פורסם גם שאחיו של איתמר ניהל את קמפיין הבחירות של ש''ס. יד רוחצת יד רוחצת יד. לא הייתי מתרשם מדי ממכתבי ההמלצה שאנשי החוג הזה נותנים לאנשי החוג הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף למה שכבר אמר כאן אלמוני אחר, יש לקחת בחשבון שממילא לא כל אדם הלומד לדיינות מתמנה בסופו של דבר להיות דיין. העניין הוא שהאברך ביטון, עם קשריו הנפלאים בתחום, היה מקבל מינוי אוטומטית לולא ההרשעה - וזאת על אף שגם מהרבה בחינות אחרות איננו מתאים לתפקיד זה (אין לי סבלנות לחפש את הלינק, אבל הייתה כאן רשימה של דרישות מקדימות מדיינים, שהוא בפירוש לא עומד בהן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיינות על תנאי יכולה לשמוט את הקרקע תחת העצמאות השיפוטית. זאב סגל וריאל בנדור משתמשים בטענה דומה בספר החדש שלהם של ראיונות עם אהרון ברק שמצדד במינויים על תנאי לעליון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לנימוק העקרוני הזה - במציאות די ברור שמי שכבר מתמנה לא בקלות יועבר מתפקידו (ואפילו אם יועבר - זה יהיה רק לאחר שכבר התגלה באי-התאמתו בכמה מקרים של אנשים שנידונו בפניו ואיש לא שאל אותם אם הם מוכנים להשתתף בניסוי). יש מספיק מועמדים לדיינות שאין להם עבר בעייתי מהסוג הזה, ואני לא רואה סיבה להתאמץ במיוחד דווקא בשבילו (מה גם שאני לא בטוח שהחוק מאפשר מינוי על תנאי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוף, עכשיו, אחרי שקראתי את הפס"ד מהיום, ובו, לראשונה, תמליל החקירה במשטרה - נראה שהבחור הוא שקרן מיומן, משקר במצח נחושה ואפילו לא ממצמץ. בסרטון המלא (נדמה לי שהגרסה שראיתי לפני מספר ימים היתה חתוכה וקצרה יותר) רואים שזו לא מין שרשרת של תגובות ספונטניות שיצאו מכלל שליטה, כפי שחשבתי (והגדרתי כ"מעין אי שפיות זמנית") - אלא שהאברך השתדל, באופן מודע ומתוכנן, במשך כמה דקות טובות - לפתוח את המחסום מתוך רצון לחמוק מבלי לשלם, וכשנגה הקופאית החליטה להזעיק את המנהל/ים בסלולרי, הוא החליט לברוח ויהי מה, אפילו במחיר פגיעה *מודעת* בה - כך זה נראה. באמת לא הייתי רוצה לראות אדם כזה בתור דיין. (רב"י גם מסביר כאן בקיצור, באחת התגובות, שה"דיינות על תנאי" היא רעיון בעייתי, אבל זו כבר בעיה אחרת ואולי נושא לדיון מעניין בפני עצמו. מדובר, כנראה, באיש לא מתאים ולא ראוי, אפילו אם הרעיון הינו בר-ביצוע או יכול היה להיות שמיש בשינויים מסויימים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשמניתי היקרה, חוששתני שאת חשדנית מדי. לפי התרשמותי מהפרוטוקול, ייתכן שהאברך מיצמץ גם מיצמץ בשקרו, רק שעובדה זו נשמטה משם: הפרוטוקול כתוב בשפה יבשה וללא "הוראות בימוי". לא הייתי רוצה לקבוע את גורלו של אדם כלשהו על פי ענייןל זה בלבג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי טענתו לא היה לו ארנק, הוא השאיר את העגלה המלאה בסופר ורצה לנסוע לביתו כדי להביא את הארנק, אבל לא נתנו לו לצאת עד שישלם והוא לא יכל לשלם כי לא היה לו ארנק, בזמן נסיונות היציאה סטרה לו אחת הקופאיות (לא נוגה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפה ושפוט - תגובה 517639 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם סטירה. לא רואים את מה שקרה בסופר, ולא שומעים את השיחה בינו לבין הקופאיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי את הסטירה. איפה ומתי היתה הסטירה? חוץ מזה נדמה לי שב"כיכר השבת" חתכו וסידרו מחדש את הסצינאריו, והרגליים שלה, הנעות מפחד הפגוש, נחתכו והועברו להתחלה - לא זכור לי שזה היה כך בפעם הראשונה שראיתי את הסרטון. (מישהו? גדי?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3:08 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי סטירה (או סטירות, אם כבר) ואולי, מה שנראה לי סביר יותר - נפנופי ידיים עצבניים ומרוגזים של הקופאית השניה (אולי נקרא לה כרגע לאה, כמחווה לאנטילופה). כשאדם חוטף סטירה, הראש שלו נע לכיוון הכתף. קשה מאוד לראות, אבל עד כמה שהצלחתי - ראשו של ביטון עומד ויציב, ואינו זז כלל. חוץ מזה, ביטון, בכל פעם שהומרץ ע''י דרורי לבקש סליחה, תינה בהרחבה רבה את צרותיו-שלו ואת מסכת חייו הפתלתלה עד שילשים וריבעים אחורה. אילו היו שם סטירות, יש להניח שהוא היה מספר על כך במעמד ההוא שבפני דרורי וגם דואג שהפעמונים יצלצלו בעניין זה מהודו ועד כוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האישה השנייה מכניסה את ידה אל תוך החלון ומנפנפת בידיה. לי זה נראה כמו סטירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שלא כתבת את זה לביטון בזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה חבל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה מנסה להוכיח שלמעשה תקפו אותו ולא הוא תקף אותן, ושהדריסה של הקופאית היתה פעולה של הגנה עצמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטירה לא מצדיקה תקיפה כמו שלו, ואפילו אם הייתה מצדיקה הוא לא דרס את הבחרה שסטרה לו, לך זה לא נראה כמו סטירה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה בכלל לא נראה כמו סטירה. בכלל לא רואים באופן מובהק שהיה מגע בינה לבינו, אבל די ברור שהיד שלה לא פורסה, והיא לא נראית מהירה מספיק בשביל לפתוח את היד ולסתור בזמן הזה. גם לא נראה שהיא זזה מההדף של המגע בין היד שלה ללחי שלו. אולי היה שם ליטוף (כאמור, לא רואים אז אפשר לנחש) אבל ככה לא נראית סטירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי פס"ד הערעור, הויכוח "התדרדר להנפת ידיים בין המשיב לבין האשה הנוספת". לא מוזכרת סטירה אלא הנפת ידיים. איכשהו יש לי הרגשה שביטון הוא לא האדם שהיה מוותר על הנקודה הזאת, אם באמת האשה השניה היתה נותנת לו סטירה: "לאחר שהבין כי המתלוננת לא תאפשר לו לעבור במסלול היציאה שעליו הופקדה, הוא נסע לאחור, דומם את מנוע המכונית וניגש אל עמדת התשלום. דקה ארוכה התהלך המשיב סביב העמדה שנותרה ריקה לאחר שהמתלוננת ניגשה לרגע למקום אחר, וניכר בו כי חיפש את מתג ההפעלה של המחסום, אך ללא הועיל. לאחר מכן הוא שב אל מכוניתו, התניע ודומם את המנוע לסירוגין, יצא רגלית לשטח החניון וחזר אל הרכב, עד שלבסוף, נצמד במכוניתו לכלי-רכב אחר שפנה לצאת מן החניון, וניסה לחמוק בעקבותיו דרך המחסום הפתוח. כשסירבה המתלוננת לאפשר לו זאת, וחסמה את מסלול היציאה בשבכת ברזל אותה נטלה מן המסלול האחר, נסע המשיב אל המסלול שהתפנה, ורק המחסום החשמלי שבמקום מנע ממנו את היציאה. אך הוא לא אמר נואש, ושב ויצא מן המכונית בניסיון לאתר את המתג המרים את המחסום, ניסיון שנבלם לאחר שהמתלוננת אצה לנעול את עמדת הקופה. כך הוסיף המשיב לתור אחר דרך יציאה, כשכל אותה עת הוא מנהל ויכוח עם המתלוננת ועם אשה נוספת שנכחה במקום. לבסוף, עלה בידו לנסוע בעקבות רכב שיצא מן החניון, ולחצות את קו המחסום. אל מול כלִי-הרכב התייצבה אז המתלוננת בגופה, תוך שהיא מניחה את שתי ידיה על מכסה המנוע, ויחד עם האשה הנוספת הפצירה במשיב לעצור, ובשיאו התדרדר הוויכוח אף להנפת ידיים בין המשיב לבין האשה הנוספת. כל אותה עת הוסיפה המתלוננת לחסום את דרכו של כלי-הרכב כשהיא נשענת על חלקו הקדמי, תוך שהיא מנסה להזעיק עזרה באמצעות הטלפון הנייד. או-אז לחץ המשיב על דוושת הגז והחל בנסיעה, והוא לא עצר גם כשראה כי המתלוננת, תוך מאמץ להימנע מדריסתה, התיישבה על מכסה המנוע ובהמשך השתרעה עליו מלוא קומתה...". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לא ראיתי מדמיוני, אני חושב שהיא סטרה לו, זה או זה או שהיא החליטה ללטף אותו, ידה נכנסה לתוך החלון שלו ולא להפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה לא יודע מה זה סטירה. אז, על מנת שנהיה באותו עמוד, אם מישהו מכניס את היד שלו לרכב שלך הוא לא סוטר לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, יש כאן שני גורמים, היא הכניסה את היד לתוך החלון שלו, ובפסק הדין נכתב שהייתה שם תגרת ידיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכתב תגרת ידיים אלא הנפת ידיים, תגובה 517796. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האשה הניפה את ידיה לאחר שהכניסה אותן אל תוך חלונו של האברך, בקרבת פניו. נסגור על זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שאני מתערבת, לי נראה שהיא הראתה לו משהו בתוך הרכב. כשהמרפק מוגבל בתוך טווח של חלון של מכונית אין מקום לתנופה מספיקה כדי שתצא סטירה ממש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אולי היא שאלה אותו משהו על המכוונים, או ניסתה להסיר לכלוך מהזקן שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר הגיוני שהיא הצביעה לעבר התא ולעוד מקומות ואמרה לו שיחפש את הארנק בתוך הרכב לפני שהוא מתחמק ובורח, כי במקרים כאלה של בלבול ולחץ, בסופו של דבר הארנק נמצא הרבה פעמים ברכב. זה מה שאני הייתי אומרת לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בנאדם נחמד, ללא ספק. אבל בפסק הדין כתוב ''הנפת ידיים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכמו ''סטירה'' גם המילה ''הנפה'' לא מוכרת לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרחב את אופקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מעניין ממה נובע השינוי בין תיאור התקרית בפסק הדין ובערעור. השינויים אינם מהותיים, לדעתי, אבל נראה שבערעור כל מה שקרה לפני העבירה מתואר בהרחבה. אני מניח שהשופט לוי עיין גם בצילומי הוידאו (שלא הובאו בפני השופט דרורי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, נראה כמו סטירה, או הנפת יד אל מול הפנים בסגנון סטירת דמה ישראלית. בהתיחס לראיות החדשות והקודמות: גרסת ההתקעות ללא ארנק, שהובילה למצב של מלכוד22 מול שומרת שער קניון וחברותיה, צריכה להתקבל כאמת בחוסר הוכחות סותרות, ומהווה נסיבה מקלה קלאסית. המשך הנסיעה לאחר ההמרחות בסגנון אתיופי - עברה הדורשת עונש באם הגיעה לבית המשפט. נטית הפינגוין המכובד לכל דבר שקר, בחקירה ובמשפט, שעשוי להוריד מעליו את טרדות מערכת הצדק האזרחי, היא סיבה להחמרה. התנצלות והבעת חרטה - היה נסיון כזה (נאמר שאם השופט לא היה דוחף לכך, עו"ד הדוס היה מעלה את האפשרות בדעתו בודאי), אבל ניסיון עלוב ביותר, לכן נתעלם ממנו בקביעת דין הלבנבן עם פאות. אשם. עבודות שירות, או על תנאי. (אם על קצת חשיש וכ'ו) עד כאן פסה"ד, איך מקרה כזה הופך, ולא בתקשורת או בציבור זה או אחר, אלא, בידי השופט למקרה מסובך הדורש מאות עמודים של פניה והתיעצות במקורות, כאילו דילמה קשה מנשוא עומדת בפני כבוד היושב בצדק, כזו שהמשפט האזרחי הסטנדרטי לא נותן לה מענה מוסרי- איך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך והפוך בה - כל בה. בשביל בנו המכובד של הרב הראשי של חדרה, המקורב לגדולי ש''ס, הופכים גם הופכים, עד שמוצאים אחד משבעים פני התורה שימנעו הרשעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב, אין לך חוש ספרותי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
i think he means on 3:15
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר בבקשה לינק לתמליל ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כאן בערעור, עמוד 3, סעיף 2: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן חן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחן את עצמך: כיצד קראת למתלוננת הקופאית האתיופית נגה זוראיש - 1) המתלוננת, 2) הקופאית, 3) האתיופית, 4) נגה, או 5) זוראיש - מה זה אומר עליך, ומה התירוץ שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחת מתגובותי קראתי לה "לאה", מה זה אומר עלי? על עולמי התרבותי? על משמעויות נסתרות בשם "לאה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אומר שנחפזת להסיק שכל הפרשה הזאת עייפה אותה ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשמם של הקשישים אני מוחה נמרצות. יש להם די והותר צרות גם בלי שהאדון ביטון יפתח את סבלנותו על חשבונם, ובניגוד לגב' זוראיש עצמותיהם פריכות למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת ויציב! הקשישים מעדיפים לחכות לרגע שיתפסו את החשמנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו נזכרתי שעברתי חוויה דומה, למעט אולי הפציעה והכוונה הפלילית, והעולם שתק (: (תגובה 165375) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשמנית יקרה, מאחר ונראה שהקדשת לפרשה זמן ומחשבה, אולי תוכלי להשיב לי עת תמיהה מסוימת שמיטב ידיעתי לא מקדישים לה את תשומת הלב הראויה: מה פתאם קופאית שכירה במגרש חניה קמה וקופצת אל מול מכונית? ומה הניע את חברתה של אותה קופאית לבוא אף היא אל המכונית ולנפנף בידיים (או אולי להכות) אל מול פניו של הנהג? הדעת נותנת שרישום פשוט של מס' הרישוי הוא כל מה שמצפים מהקופאית לעשות במקרה כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מיעוט של אנשים שעושים יותר מהמצופה מהם, (אלה כנראה העובדים המעולים). לשאר שאלותיך, מנסיוני האישי בסיטואציות דומות, קור רוח ושיקול דעת נעלמים במצבים של התמודדות עם אלימות, ותחושות עלבון, שאיפת צדק ונקמה, תופסים את מקומם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי גם זה קרה בעבר והקופאית חטפה על הראש. מה זה חשוב בעצם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא חשוב. רק תמהתי בקול רם איך האייל שהשבתי לו לא חושב שזו תגובה טבעית סבירה (הגם שלא חכמה יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבודו, אני מנסה לבסס את מצבו הנפשי של הנאשם. תגובת הקופאיות מראה בבירור שהקונפליקט סטה מויכוח רגיל על תשלום למריבה עמוסת רגשות משני הצדדים. ההגנה תוכיח, בהמשך, שהקופאית הביאה איתה את תחושת ''מתייחסים אלי כמו לכלב'' עוד מלפני הארוע שלפנינו, ותגובותיה שלה על חוסר יכולתו של הנאשם לשלם לה באותו מועד, תגובות שניזונו מתחושה זאת, יש להן לכל הפחות אחריות חלקית בהתפתחות הטראגית של המצב, והן שהובילו גם את הנאשם להתנהגות בלתי סבירה לכאורה. אי לכך הנאשם שומר לעצמו את הזכות לתבוע מהגב' זוראיש פיצויים על עגמת נפש ויכולת השתכרות עתידית כדיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא שמעת, המשפט הסתיים כבר. חוץ מזה, השאלה הבסיסית אינה כמה ה"אברך", כמו שהוא כונה בתקשורת, הוא איש יקר או לא, אלא האם ההתנהלות של המשפט לא היתה מוזרה ומה היא אומרת על *השופט*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט הציבורי עוד לא תם, והדיון הזה מוכיח. אתה צודק בקשר לשאלה הבסיסית, אני הרשיתי לעצמי לחרוג מעט ממנה, למרות שאני מודע לכך שזאת התנהגות חריגה באייל הקורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא חריגה :) אבל זה נראה כמו איש קש- ברור לכל שהנאשם לא אחד מל"ו וכל פעם שמישהו נטפל לפרטי הארוע ומציע אסטרטגיה משעשעת ( למה היא לא רשמה את מספר הרכב? למה היא לא ריססה אותו בצבע או לפחות בגז מדמיע?), זה לא מלמד כלום על פסיקת השופט ( מה גם שטענות כאלו לא נטענו שם), אבל זה בהחלט מסיח את הדעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בפסק הדין של הערעור האשה השניה נקראת "האשה הנוספת", אז כנראה שהיא לא קופאית. אם היא היתה קופאית היא היתה יושבת בבותקה השניה (פרט לא חשוב, רק ראיתי לנכון להבהיר). ב. ויכוח על תשלום בחניון הוא דבר רגיל? חשבתי שהרוב, אלה שהם לא פושעים, פשוט משלמים. ג. לא ברור לי אם הדיבורים שלך הם בצחוק או ברצינות, אבל בכל אופן אני אגיב ברצינות: לא נראה לי שהגב' זוראיש הביאה איתה לקונפליקט תחושה מוקדמת של "מתייחסים אלי כמו לכלב", אלא את המחשבה, שאולי מתבססת על איזה הוראות שהיא קיבלה, ש"אם הלקוח לא ישלם, הבוס יאשים אותי וידרוש ממני להשלים את החסר". בפסק הדין מהמשפט עצמו שאל השופט משה דרורי כמה הקופאית מרויחה והיא ענתה לו שהיא עובדת במשרה חלקית ומרויחה 2000 ש"ח. מתוך סכום כזה הכמה שקלים שהיא היתה עלולה לשלם במקום הנאשם הם סכום שאולי עלול להיות חסר לה אחר כך (לא ידוע אם היא מפרנסת מישהו חוץ מעצמה), ואולי זה מה שגרם לה לרוץ אל הנאשם ולנסות כל כך במרץ ובצורה שחורגת מהחובות שלה, להביא לכך שהנאשם ישלם או יתחייב באיזה צורה לתשלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. ברור שדבריו של אותו אלמוני היו אירוניים. א. באמת לא ברור לי מדוע לא מזהים את ''האשה הנוספת''. מסתורי מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. טוב, אז דבריו של אותו אלמוני היו אירוניים, אבל יש כאן איפשהו בדיון אלמוני שמאשים אותה בצורה שנשמעת לא אירונית, שלא לדבר על טוקבקיסטים במקומות אחרים, שמאשימים אותה בצורה דומה לאביו או אחיו של ביטון, שהאשים אותה, אא''ט, במשפט עצמו (בעצם אולי הטוקבקיסטים האלה הם כולם אותו אחד, אבל הוא עובד במשרה מלאה). גם אם כל זה נשמע כמו קשקוש, לדעתי רצוי להדוף את הנסיונות האלה ברצינות. א. אולי האשה הנוספת היא לקוחה שהיתה שם במקרה והלכה לדרכה מיד אחרי האירוע, במקרה כזה אין דרך לזהות אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחד מהאיזכורים האשה תוארה כחברתה של הקופאית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה? פספסתי את זה. זה יכול להסביר למה היא התרגזה כל כך ונפנפה בידיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמנהגם של עמך, מרגע שנוכחותה/עדותה לא נדרשו עוד לעזרת חברתה, נמנעה מהמשטרה והתפוגגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האשים אותה במשפט עצמו? אתה מתכוון, שאסור היה לה לדעתו לתבוע את האברך המהולל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל צד מנסה להגן על עצמו, זה כלל בסיסי במשפט, אתה סתם מיתמם (בשביל לסחוט עוד בדיחה (גרועה) על חשבון הנאשם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שכל צד מנסה להגן על עצמו, אבל זו לא הייתה היתממות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה זה היה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה כנה. לא עלה ב'דעתי במה הוא יכול להאשים אותה ברצינות (בניגוד למה שכתבתי קודם כהאשמות אירוניות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא גרמה נזק לפח של המכונית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן. לא חשבתי על זה.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אביו של ביטון, הרב ביטון מחדרה, והוא אמר ש"היא אשמה קצת". לא ידוע לי אם הוא התכוון שאסור היה לה וכו' (זה באמת מצחיק מישהו, הכאילללו-הומור הזה?) 'בהמשך העיד להגנת המשיב אביו באומרו (שם, בעמ' 26): "העד: אבל היא [המתלוננת] אשמה קצת. בית-המשפט: במה היא אשמה? העד: שהיא ישבה על האוטו. הוא לא נסע בצורה שחס ושלום תסכן את החיים. בית-המשפט: ...מה היא יכלה לעשות? מה היא יכלה לעשות? העד: לא לסכן את חייה, את זה היא יכלה לעשות... אף בעל בית לא יסלק בנאדם מהעבודה בגלל שלא סיכן את חייו. היא מבינה שיש מצב כזה, היא צריכה להיזהר שהיא לא תיפגע".' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ומכאן חשיבותו של המאגר הביומטרי. כל הכבוד לשיטרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לשאול את הקופאית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתלשין על החברה שלה וביטון יוכל לתבוע אותה על תקיפה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |