|
||||
|
||||
התיאור לא מדוייק. בסרטון רואים ש: 1) ביטון נצמד לרכב שלפניו והמשיך לנסוע. 2) זוראיש (מה נגה? למה לגברים יש שם משפחה ולנשים לא?) רצה אל הרכב ונעמדה מולו כדי שיעצור. 3) ביטון עצר. 4) עבר פרק זמן כלשהו (בסרטון קופצים מייד קדימה בזמן, אבל רואים שהזמן עבר כי אישה שמופיעה בסרטון "קופצת" ממקום אחד למקום אחר). על כן, כל מה שקרה עד כה לא רלוונטי לאקט הפגיעה/דריסה עצמו. 5) ביטון החליט שנמאס לו והתחיל לנסוע שוב *ממצב של עמידה*. 6) מכאן ואילך קרה מה שתיארת - הקופאית ניסתה לברוח הצידה (רואים את הרגליים שלה זזות) אבל הרכב היה מהיר מדי בשבילה, ולא נותרה לה ברירה אלא לעלות עליו אחרת באמת הייתה נדרסת. 7) מיותר לציין שגם אחרי שהיא עלתה עליו ביטון לא עצר. איזה אדם נורמלי ממשיך לנסוע כשיש לו אדם (שאינו רוצח סדרתי או דבר מה דומה) על הרכב? |
|
||||
|
||||
תודה על התיקון, כבר כמה ימים שאינני יכולה להיכנס אל הלינק (משהו מעורפל הקשור כנראה בלינוקס, והאשמים הם בניי, לא אני :-]), ואני מסתמכת על הזכרון ממה שראיתי כשעוד יכולתי. 2. לעניין הסוגריים - היי, היי! - אתה פוגע כאן בנקודה רגישה! במקרה שלי זה לא קשור בשאלת "למה לגברים יש שם משפחה ולנשים לא?" - אני האחרונה בעולם שאפשר לייחס לה זלזול בכבודן של נשים! העניין הוא ש"ביטון" הוא שם רגיל ונפוץ בארץ (וגם קצר מ"איתמר" - ולדעתי הנטיה הכללית הבלתי-מודעת בישראל היא להשתמש בשם שהוא בעל שתי הברות על פני זה שהוא בעל יותר הברות, מבין שני שמותיו של כל אדם, בין אישה או גבר), ואילו "זוראיש" הוא שם בלתי נפוץ. בחלק מן הכתבות כתבו "זואריש", ואצלי זו כנראה מחלת נפש קשה במיוחד - אני מתפתלת בכאב, כמעט פיזית, לפני שאני אומרת או כותבת שם שאינני בטוחה בו לגמרי. 7. כמעט בכל פעם שאני נכנסת אל הדיון הזה, אני מהרהרת בשאלת איזה-אדם-נורמלי-ממשיך וגו'. נראה לי שביטון איננו אדם אפל, חסר מצפון ושחור משחור. העובדה היא, בכל זאת, שאין לו עבר של קטטות, מכות או התנהגויות אלימות כלשהן. הוא עצמו אמר במשפט שאיננו יכול להסביר את מה שקרה לו באותו יום, והאמירה הזאת היתה כנראה בכנות (שלא כמו בקשות המחילה שהיו מאולצות ומזוייפות). על פי תסקיר קצינת המבחן, על פי המונולוגים שלו במשפט וכן על פי כל מה שידוע על חייו ומשפחתו - המשפחה הזאת היא משפחה נורא מלחיצה. אב שהוא רב נערץ, רב ראשי של חדרה כבר 30 שנה, וכל האחים (לא יודעת כמה. נדמה לי שתשעה) הם רבנים, דיינים ועוסקים בצרכי ציבור ובגמ"ח. הציפיה למצויינות במשפחה האריסטוקרטית הזאת והקשיים האישיים שלו בעמידה בסטנדרטים המשפחתיים - אלו כנראה קצת הטריפו על הבחור את דעתו, באותם רגעים נמהרים. כל מחשבותיו היו נתונות ל-500 איש שמחכים למסיבת נישואי הזהב של אבא, וכדברי ביטון - "אבא אצלנו זה קודש הקודשים" (באותו תאריך הרי חל, מן הסתם, גם יום הנישואין של אמא, שגם היא אשה טובה, עוסקת בגמ"ח ובהדרכת כלות, אבל מי סופר - קודש הקודשים הוא אבא!) - עד כדי כך שהיה מסוגל לנסוע תחילה עם הפגוש הנוגע בבחורה ואחר כך עם בחורה על המכסה - העיקר שתסור מדרכו עד אם יונח לו למלא, על החיים ועל המוות - literally, כמסתבר - את המשימות שהוטלו עליו. והשאר הלא הוא כתוב על ספר ההיסטריה. לשאלה כללית שזרק פה מתישהו איתי כוחיי, לגבי מה היו האנשים כאן רוצים שייעשה בו, בביטון, הגעתי למסקנה שגם אני לא הייתי מרשיעה אותו. זאת היות שלטעמי ייתכן כאן טיעון של מעין "אי שפיות זמנית" - אם כי לא כזה מן הסוג המשמש במשפטי רצח. הייתי מטילה עליו הרבה יותר שעות של"צ - ולאו דווקא השל"צ שהוטל עליו עם בני נוער (אא"ט) שהוא מורגל בהם בלאו הכי, אלא משהו אחר - אולי עם קשישים. העבודה עם קשישים, זאת אני יודעת מנסיוני שלי, דורשת פיתוח סבלנות רבה, שליטה בדחפים וכיבוש היצר. עם קשישים שום דבר לא הולך מהר ושום דבר לא הולך עפ"י הציפיות. אולי כך-וכך שעות של עבודה כזאת היו עוזרות לו למתן את תגובותיו במקרה דומה, בעתיד. היו אלו שישים שניות מיותרות של ניתוח פסיכולוגי בגרוש מיסודה של החשמנית, ותודה שטסתם. |
|
||||
|
||||
7. וואו. היית צריכה להחליף את דרורי. |
|
||||
|
||||
או שכעבור חצי שנה היו מתחילים לחקור מי שלח את האיש לעבוד עם קשישים. לדעתי לא היתה ברירה אלא להרשיע את הבחור. אני מניח שלהרבה נפילות של בנים "ממשפחה טובה" יש סיבות מקלות. במקרה הזה לא להרשיע פירושו מתן פריווילגיה לבחור ולרב של חדרה. בקשר לעבודה עם קשישים: אפשר היה לתת חלק מהעונש או כולו בעבודות שירות. בכל זאת ביטון תרם לחברה: מנע את בחירתו של דרורי לבית המישפט ; דרורי היה עושה טובה אם היה פורש לפרקטיקה פרטית. |
|
||||
|
||||
יום הולדת או יום נישואין? |
|
||||
|
||||
כאן בדיון אמרו יומולדת, ונדמה לי שמי שהתחיל עם זה דיבר כנראה בצחוק. בפס"ד דיבר ביטון על חתונת זהב - 50(?) שנה לנישואין. "את צודקת, את צודקת במאה אחוז. אבל באותו יום היה מסיבת נישואין זהב של אבא, אבא אצלנו זה קודש קודשים, והיה עלי מוטל כל הכנס הזה, זה כנס של 500 איש, כל המערך הלוגיסטי אני הייתי צריך לעשות, הכל היה על כתפי, ויעידו אחים שלי שאני זה שהיה צריך לסדר את הפרטים הקטנים, ואני צריך להגיע עוד להתלבש ולהתרחץ ולקחת את הילדים, ואני תקוע, אחרי שאני עושה קניה ארוכה של שעתיים, ואני מגלה שהארנק לא נמצא, ואני אומר לך, גברת…". |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
מה שמסקרן אותי עדיין הוא איך אותה זואריש ניסתה לעזור לו לפתור את העניין, כפי שאמרה במשפט ולא פירטה. |
|
||||
|
||||
אפשר שישאיר ערבון, שעון, מכשיר טלפון וכו'. |
|
||||
|
||||
לא יודע אם אני מסכים איתך, אבל זאת בהחלט תגובה מרעננת. |
|
||||
|
||||
7. "אין לו עבר של קטטות וכו"'. מאז התוודעתי אל פטנט האין-הרשעה, אני תוהה על כל מיני "עברים" שיש לו אולי ואיש לא יודע עליהם כי לא הרשיעו אותו. בעצם, אני תוהה אם ייתכן עבריין סדרתי שלעולם איננו מורשע כי תמיד נשאר לו עבר נקי וגם מקום להתקדם אליו בקריירה. ולמען האמת, אם כל הנסיבות המקלות שמצאת בשבילו, היית רוצה לראות אותו בתור דיין? |
|
||||
|
||||
אממ... גם על זה, על שאלת הדיינות, חשבתי, אבל לא רציתי להכניס את זה לתגובה הקודמת, שהיתה ארוכה מספיק. הייתי מציעה מין משהו שאינני יודעת אם הוא קיים ואם יש לו בסיס חוקי מספיק - משהו כעין "דיינות על תנאי". נצא מן ההנחה שאין לו עבר אלים - למרות כל הבעייתיות שאתה מתאר, ושאני מסכימה שהיא קיימת - ותוך כדי שאנו לוקחים בחשבון את עניין הגניבה מן הסופר ואולי עוד "לקיחה" ביום הדריסה. עם כל אלה, בכל זאת, הבחור השקיע 7 שנות לימוד והכנה בנושא הדיינות, וזהו עניין שאין לזלזל בו. בנוסף על כך, חוץ מן המכתבים הנודעים לשמצה של אלי ישי והרב עמאר, יש עוד כמה מכתבים (של מנהלי המוסדות שבהם למד ועבד/עובד, אם זכור לי נכון) שבהם הוא מתואר גם כתלמיד בעל פוטנציאל גבוה (אם כי קיימת אצלו, לדעתי, איזושהי בעיה לשונית, אבל נניח לזה לצורך העניין) וגם כאדם חיובי שכוונותיו רצויות ומעשיו טובים. ההסכמה ל"דיינות על תנאי" אמורה להיות כרוכה באזהרה: אם יתגלה כבעל התנהגות מקצועית שאינה הולמת את מעמדו - נניח חוסר סבלנות כלפי הניצים המביאים בפניו את בעיותיהם, חוסר יכולת לאמפטיה, נטיה להתפרצויות, נטיה להפחתה בשיקול הדעת במצבי מתח, במצבי עומס, בלחצי זמן וכו' - תופסק עבודתו, באופן שיהיו מעורבים בו לא רק הממונים עליו בביה"ד הרבני שבו יועסק אלא גם ערכאה משפטית חיצונית כלשהי, קצין מבחן וכיו"ב. משהו כזה... |
|
||||
|
||||
אם אני זוכר נכון, המוסד שבו הוא מלמד כרגע מנוהל ע''י דודו. נראה שהמשפחה הזאת ענפה בלי עין הרע ואנשיה מסדרים זה לזה משרות וממליצים זה על זה. פורסם גם שאחיו של איתמר ניהל את קמפיין הבחירות של ש''ס. יד רוחצת יד רוחצת יד. לא הייתי מתרשם מדי ממכתבי ההמלצה שאנשי החוג הזה נותנים לאנשי החוג הזה. |
|
||||
|
||||
בנוסף למה שכבר אמר כאן אלמוני אחר, יש לקחת בחשבון שממילא לא כל אדם הלומד לדיינות מתמנה בסופו של דבר להיות דיין. העניין הוא שהאברך ביטון, עם קשריו הנפלאים בתחום, היה מקבל מינוי אוטומטית לולא ההרשעה - וזאת על אף שגם מהרבה בחינות אחרות איננו מתאים לתפקיד זה (אין לי סבלנות לחפש את הלינק, אבל הייתה כאן רשימה של דרישות מקדימות מדיינים, שהוא בפירוש לא עומד בהן). |
|
||||
|
||||
דיינות על תנאי יכולה לשמוט את הקרקע תחת העצמאות השיפוטית. זאב סגל וריאל בנדור משתמשים בטענה דומה בספר החדש שלהם של ראיונות עם אהרון ברק שמצדד במינויים על תנאי לעליון. |
|
||||
|
||||
מעבר לנימוק העקרוני הזה - במציאות די ברור שמי שכבר מתמנה לא בקלות יועבר מתפקידו (ואפילו אם יועבר - זה יהיה רק לאחר שכבר התגלה באי-התאמתו בכמה מקרים של אנשים שנידונו בפניו ואיש לא שאל אותם אם הם מוכנים להשתתף בניסוי). יש מספיק מועמדים לדיינות שאין להם עבר בעייתי מהסוג הזה, ואני לא רואה סיבה להתאמץ במיוחד דווקא בשבילו (מה גם שאני לא בטוח שהחוק מאפשר מינוי על תנאי). |
|
||||
|
||||
טוף, עכשיו, אחרי שקראתי את הפס"ד מהיום, ובו, לראשונה, תמליל החקירה במשטרה - נראה שהבחור הוא שקרן מיומן, משקר במצח נחושה ואפילו לא ממצמץ. בסרטון המלא (נדמה לי שהגרסה שראיתי לפני מספר ימים היתה חתוכה וקצרה יותר) רואים שזו לא מין שרשרת של תגובות ספונטניות שיצאו מכלל שליטה, כפי שחשבתי (והגדרתי כ"מעין אי שפיות זמנית") - אלא שהאברך השתדל, באופן מודע ומתוכנן, במשך כמה דקות טובות - לפתוח את המחסום מתוך רצון לחמוק מבלי לשלם, וכשנגה הקופאית החליטה להזעיק את המנהל/ים בסלולרי, הוא החליט לברוח ויהי מה, אפילו במחיר פגיעה *מודעת* בה - כך זה נראה. באמת לא הייתי רוצה לראות אדם כזה בתור דיין. (רב"י גם מסביר כאן בקיצור, באחת התגובות, שה"דיינות על תנאי" היא רעיון בעייתי, אבל זו כבר בעיה אחרת ואולי נושא לדיון מעניין בפני עצמו. מדובר, כנראה, באיש לא מתאים ולא ראוי, אפילו אם הרעיון הינו בר-ביצוע או יכול היה להיות שמיש בשינויים מסויימים) |
|
||||
|
||||
חשמניתי היקרה, חוששתני שאת חשדנית מדי. לפי התרשמותי מהפרוטוקול, ייתכן שהאברך מיצמץ גם מיצמץ בשקרו, רק שעובדה זו נשמטה משם: הפרוטוקול כתוב בשפה יבשה וללא "הוראות בימוי". לא הייתי רוצה לקבוע את גורלו של אדם כלשהו על פי ענייןל זה בלבג. |
|
||||
|
||||
לפי טענתו לא היה לו ארנק, הוא השאיר את העגלה המלאה בסופר ורצה לנסוע לביתו כדי להביא את הארנק, אבל לא נתנו לו לצאת עד שישלם והוא לא יכל לשלם כי לא היה לו ארנק, בזמן נסיונות היציאה סטרה לו אחת הקופאיות (לא נוגה). |
|
||||
|
||||
צפה ושפוט - תגובה 517639 |
|
||||
|
||||
יש שם סטירה. לא רואים את מה שקרה בסופר, ולא שומעים את השיחה בינו לבין הקופאיות. |
|
||||
|
||||
לא ראיתי את הסטירה. איפה ומתי היתה הסטירה? חוץ מזה נדמה לי שב"כיכר השבת" חתכו וסידרו מחדש את הסצינאריו, והרגליים שלה, הנעות מפחד הפגוש, נחתכו והועברו להתחלה - לא זכור לי שזה היה כך בפעם הראשונה שראיתי את הסרטון. (מישהו? גדי?) |
|
||||
|
||||
3:08 |
|
||||
|
||||
אולי סטירה (או סטירות, אם כבר) ואולי, מה שנראה לי סביר יותר - נפנופי ידיים עצבניים ומרוגזים של הקופאית השניה (אולי נקרא לה כרגע לאה, כמחווה לאנטילופה). כשאדם חוטף סטירה, הראש שלו נע לכיוון הכתף. קשה מאוד לראות, אבל עד כמה שהצלחתי - ראשו של ביטון עומד ויציב, ואינו זז כלל. חוץ מזה, ביטון, בכל פעם שהומרץ ע''י דרורי לבקש סליחה, תינה בהרחבה רבה את צרותיו-שלו ואת מסכת חייו הפתלתלה עד שילשים וריבעים אחורה. אילו היו שם סטירות, יש להניח שהוא היה מספר על כך במעמד ההוא שבפני דרורי וגם דואג שהפעמונים יצלצלו בעניין זה מהודו ועד כוש. |
|
||||
|
||||
האישה השנייה מכניסה את ידה אל תוך החלון ומנפנפת בידיה. לי זה נראה כמו סטירה. |
|
||||
|
||||
חבל שלא כתבת את זה לביטון בזמן. |
|
||||
|
||||
למה חבל? |
|
||||
|
||||
היה מנסה להוכיח שלמעשה תקפו אותו ולא הוא תקף אותן, ושהדריסה של הקופאית היתה פעולה של הגנה עצמית. |
|
||||
|
||||
סטירה לא מצדיקה תקיפה כמו שלו, ואפילו אם הייתה מצדיקה הוא לא דרס את הבחרה שסטרה לו, לך זה לא נראה כמו סטירה? |
|
||||
|
||||
לא, זה בכלל לא נראה כמו סטירה. בכלל לא רואים באופן מובהק שהיה מגע בינה לבינו, אבל די ברור שהיד שלה לא פורסה, והיא לא נראית מהירה מספיק בשביל לפתוח את היד ולסתור בזמן הזה. גם לא נראה שהיא זזה מההדף של המגע בין היד שלה ללחי שלו. אולי היה שם ליטוף (כאמור, לא רואים אז אפשר לנחש) אבל ככה לא נראית סטירה. |
|
||||
|
||||
לפי פס"ד הערעור, הויכוח "התדרדר להנפת ידיים בין המשיב לבין האשה הנוספת". לא מוזכרת סטירה אלא הנפת ידיים. איכשהו יש לי הרגשה שביטון הוא לא האדם שהיה מוותר על הנקודה הזאת, אם באמת האשה השניה היתה נותנת לו סטירה: "לאחר שהבין כי המתלוננת לא תאפשר לו לעבור במסלול היציאה שעליו הופקדה, הוא נסע לאחור, דומם את מנוע המכונית וניגש אל עמדת התשלום. דקה ארוכה התהלך המשיב סביב העמדה שנותרה ריקה לאחר שהמתלוננת ניגשה לרגע למקום אחר, וניכר בו כי חיפש את מתג ההפעלה של המחסום, אך ללא הועיל. לאחר מכן הוא שב אל מכוניתו, התניע ודומם את המנוע לסירוגין, יצא רגלית לשטח החניון וחזר אל הרכב, עד שלבסוף, נצמד במכוניתו לכלי-רכב אחר שפנה לצאת מן החניון, וניסה לחמוק בעקבותיו דרך המחסום הפתוח. כשסירבה המתלוננת לאפשר לו זאת, וחסמה את מסלול היציאה בשבכת ברזל אותה נטלה מן המסלול האחר, נסע המשיב אל המסלול שהתפנה, ורק המחסום החשמלי שבמקום מנע ממנו את היציאה. אך הוא לא אמר נואש, ושב ויצא מן המכונית בניסיון לאתר את המתג המרים את המחסום, ניסיון שנבלם לאחר שהמתלוננת אצה לנעול את עמדת הקופה. כך הוסיף המשיב לתור אחר דרך יציאה, כשכל אותה עת הוא מנהל ויכוח עם המתלוננת ועם אשה נוספת שנכחה במקום. לבסוף, עלה בידו לנסוע בעקבות רכב שיצא מן החניון, ולחצות את קו המחסום. אל מול כלִי-הרכב התייצבה אז המתלוננת בגופה, תוך שהיא מניחה את שתי ידיה על מכסה המנוע, ויחד עם האשה הנוספת הפצירה במשיב לעצור, ובשיאו התדרדר הוויכוח אף להנפת ידיים בין המשיב לבין האשה הנוספת. כל אותה עת הוסיפה המתלוננת לחסום את דרכו של כלי-הרכב כשהיא נשענת על חלקו הקדמי, תוך שהיא מנסה להזעיק עזרה באמצעות הטלפון הנייד. או-אז לחץ המשיב על דוושת הגז והחל בנסיעה, והוא לא עצר גם כשראה כי המתלוננת, תוך מאמץ להימנע מדריסתה, התיישבה על מכסה המנוע ובהמשך השתרעה עליו מלוא קומתה...". |
|
||||
|
||||
אז לא ראיתי מדמיוני, אני חושב שהיא סטרה לו, זה או זה או שהיא החליטה ללטף אותו, ידה נכנסה לתוך החלון שלו ולא להפך. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאתה לא יודע מה זה סטירה. אז, על מנת שנהיה באותו עמוד, אם מישהו מכניס את היד שלו לרכב שלך הוא לא סוטר לך. |
|
||||
|
||||
לא, יש כאן שני גורמים, היא הכניסה את היד לתוך החלון שלו, ובפסק הדין נכתב שהייתה שם תגרת ידיים. |
|
||||
|
||||
לא נכתב תגרת ידיים אלא הנפת ידיים, תגובה 517796. |
|
||||
|
||||
האשה הניפה את ידיה לאחר שהכניסה אותן אל תוך חלונו של האברך, בקרבת פניו. נסגור על זה? |
|
||||
|
||||
סליחה שאני מתערבת, לי נראה שהיא הראתה לו משהו בתוך הרכב. כשהמרפק מוגבל בתוך טווח של חלון של מכונית אין מקום לתנופה מספיקה כדי שתצא סטירה ממש. |
|
||||
|
||||
כן, אולי היא שאלה אותו משהו על המכוונים, או ניסתה להסיר לכלוך מהזקן שלו. |
|
||||
|
||||
יותר הגיוני שהיא הצביעה לעבר התא ולעוד מקומות ואמרה לו שיחפש את הארנק בתוך הרכב לפני שהוא מתחמק ובורח, כי במקרים כאלה של בלבול ולחץ, בסופו של דבר הארנק נמצא הרבה פעמים ברכב. זה מה שאני הייתי אומרת לו. |
|
||||
|
||||
את בנאדם נחמד, ללא ספק. אבל בפסק הדין כתוב ''הנפת ידיים''. |
|
||||
|
||||
נראה לי שכמו ''סטירה'' גם המילה ''הנפה'' לא מוכרת לך. |
|
||||
|
||||
הרחב את אופקי. |
|
||||
|
||||
אגב, מעניין ממה נובע השינוי בין תיאור התקרית בפסק הדין ובערעור. השינויים אינם מהותיים, לדעתי, אבל נראה שבערעור כל מה שקרה לפני העבירה מתואר בהרחבה. אני מניח שהשופט לוי עיין גם בצילומי הוידאו (שלא הובאו בפני השופט דרורי). |
|
||||
|
||||
אכן, נראה כמו סטירה, או הנפת יד אל מול הפנים בסגנון סטירת דמה ישראלית. בהתיחס לראיות החדשות והקודמות: גרסת ההתקעות ללא ארנק, שהובילה למצב של מלכוד22 מול שומרת שער קניון וחברותיה, צריכה להתקבל כאמת בחוסר הוכחות סותרות, ומהווה נסיבה מקלה קלאסית. המשך הנסיעה לאחר ההמרחות בסגנון אתיופי - עברה הדורשת עונש באם הגיעה לבית המשפט. נטית הפינגוין המכובד לכל דבר שקר, בחקירה ובמשפט, שעשוי להוריד מעליו את טרדות מערכת הצדק האזרחי, היא סיבה להחמרה. התנצלות והבעת חרטה - היה נסיון כזה (נאמר שאם השופט לא היה דוחף לכך, עו"ד הדוס היה מעלה את האפשרות בדעתו בודאי), אבל ניסיון עלוב ביותר, לכן נתעלם ממנו בקביעת דין הלבנבן עם פאות. אשם. עבודות שירות, או על תנאי. (אם על קצת חשיש וכ'ו) עד כאן פסה"ד, איך מקרה כזה הופך, ולא בתקשורת או בציבור זה או אחר, אלא, בידי השופט למקרה מסובך הדורש מאות עמודים של פניה והתיעצות במקורות, כאילו דילמה קשה מנשוא עומדת בפני כבוד היושב בצדק, כזו שהמשפט האזרחי הסטנדרטי לא נותן לה מענה מוסרי- איך? |
|
||||
|
||||
הפוך והפוך בה - כל בה. בשביל בנו המכובד של הרב הראשי של חדרה, המקורב לגדולי ש''ס, הופכים גם הופכים, עד שמוצאים אחד משבעים פני התורה שימנעו הרשעה. |
|
||||
|
||||
עזוב, אין לך חוש ספרותי! |
|
||||
|
||||
i think he means on 3:15
|
|
||||
|
||||
אפשר בבקשה לינק לתמליל ? |
|
||||
|
||||
זה כאן בערעור, עמוד 3, סעיף 2: |
|
||||
|
||||
חן חן. |
|
||||
|
||||
בחן את עצמך: כיצד קראת למתלוננת הקופאית האתיופית נגה זוראיש - 1) המתלוננת, 2) הקופאית, 3) האתיופית, 4) נגה, או 5) זוראיש - מה זה אומר עליך, ומה התירוץ שלך? |
|
||||
|
||||
באחת מתגובותי קראתי לה "לאה", מה זה אומר עלי? על עולמי התרבותי? על משמעויות נסתרות בשם "לאה"? |
|
||||
|
||||
זה אומר שנחפזת להסיק שכל הפרשה הזאת עייפה אותה ביותר. |
|
||||
|
||||
בשמם של הקשישים אני מוחה נמרצות. יש להם די והותר צרות גם בלי שהאדון ביטון יפתח את סבלנותו על חשבונם, ובניגוד לגב' זוראיש עצמותיהם פריכות למדי. |
|
||||
|
||||
אמת ויציב! הקשישים מעדיפים לחכות לרגע שיתפסו את החשמנית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |