בתשובה לברקת, 10/02/06 20:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעניין. אני באמת מכירה הרבה יותר בנים עם ליקויי למידה מאשר בנות שסובלות מהם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במבחני הבגרות בבית ספרי ריכזו את כל לקויי הלמידה (עם זכות לתוספת זמן, לשכתוב, למבחן בעל פה) בחדר כיתה אחת. מכאן אני יודעת שמספר הבנות עם ליקויי הלמידה עלו בשכבה שלי על מספר הבנים. הסייג הוא, שהמדובר בליקויי למידה שאובחנו והוכרו על ידי מערכת החינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם השיטה הזאת-הקלות במבחנים-שהיא מתמקדת בשורות התחתונות ולא בתהליך. זו בכלל הבעיה במערכת החינוך שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי דוקא אומרת שכאשר ילדים מאובחנים כבעלי ליקויי למידה, קיימים מספיק גופים מחוץ לגוף מערכת החינוך המרכזי שדואגים להם. במיוחד כשהאיבחון מתבצע בשלב מוקדם. הדרך המובילה לאיבחון היא אולי לא אופטימלית, אם כי חל שיפור בשלושים שנה האחרונות. מעבר לזאת, כאשר מישהו כבר מאובחן כלקוי למידה, ההקלות במבחנים שהוא מקבל, התלויות כמובן בליקוי הספציפי שלו, מציינות את הכרת המערכת שיכולות התלמידים אינן יכולות להימדד תמיד באותם כלים. לפי דעתי יש לזה חשיבות מסויימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד ל"הכרת המערכת", נשארות שתי בעיות קשות בעניין זה: ראשית, כדבריו של איציק - אכן ה"טיפול" בלקויי הלמידה מסתכם, בעיקר, באותן הנחות בבחינות ובמטלות אחרות - לא בניסיון לתקן את הליקויים. ושנית, שהאבחון הוא יקר מאוד - וילדים רבים אינם מגיעים אליו ואינם זוכים לאותן הקלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת איך זה היום. לפני ככה וככה שנים היתה מחלקת החינוך בעיריה מספקת איבחון חינם עד גיל 16. (כמובן שהמורים יידעו תלמידים שהם עשויים להיות לקויי למידה רק לאחר גיל זה, איבחון בגיל מוקדם יותר בא תמיד ביוזמת ההורים) המרפה בעיסוק שטיפלה בי במשך שנה, סופקה גם היא על ידי המערכת. לא בית הספר, אלא אותה מערכת שדאגה לי לאיבחון חינם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כנראה תלוי בעיריות השונות. לא נראה לי שכל עירייה מספקת את השירות הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהמחשב הנישא פותר מספר בעיות; כשלימדתי עדיין לא הכניסו אותו לשימוש בבית הספר. את צודקת בקשר לאיבחון. למי שיש כסף יכול לקבל היום הרבה מאד הקלות במבחנים, דבר שמעורר כעס רב אצל חלק מהתלמידים ה"לא מאובחנים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחשב הנישא כנראה באמת פותר בעיות, אבל הוא עולה - כך נדמה לי - עוד יותר מאבחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת. הוא עולה כמו עלויות של שנת לימודים לתלמיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד בעיה קשה עם איבחונים: ילדים מפונקים מבתים מבוססים הרבה פעמים משיגים איבחון כלקויי למידה כדי לקבל הקלות. ההורים שלהם תומכים בהם כדי לסלול להם בהמשך דרך קלה יותר לאוניברסיטה, ע"י העלאה מלאכותית של ציוני הבגרות שלהם בעיקר בזכות תוספת הזמן במבחנים. הילדים יודעים איך לתפקד במהלך האיבחון כדי לעורר את הרושם הרצוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כמובן. הכל קונספירציה של העשירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת אם אי פעם עברת אבחון, אבל אם עברת, את בטח יודעת שזה לא ממש קשה לרמות שם. ואם את יודעת כמה הוא עולה, את בטח יודעת שהורה עשיר יכול להרשות לעצמו בלי בעיה לסדר הקלות לילד שלו. אני לא חושבת שהכוונה היתה לקונספירציה כללית, אלא לעוד בעיה הקשורה לנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עברתי שניים וחצי איבחונים בחיים שלי. שניים בילדות, ועוד חצי מבחן אצל המאבחן של האוניברסיטה. ולא, אני לא יודעת שזה לא ממש קשה לרמות שם. אני במיוחד מתקשה להבין איך מרמים את המכשיר שקורא גלי מוח. מעבר לכך, אני יודעת בבירור שזה אף פעם לא עלה לי. ושלפני מספר שנים איבחון ב''ניצן'' היה עולה כאלף שקל. לפי דעתי הבעיה הקשורה בנושא היא האופן שבו אנשים מסויימים ששים להשתמש במילה ''מפונק'' באותו משפט עם מילים כמו ''ליקויי למידה'', ''מיגרנה'', ''ראומטיזם'' וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב האיבחונים שעוברים לזיהוי ליקויי למידה לא כוללים מדדים פיזיולוגיים (להוציא אולי מבחנים של בדיקת הפרעת קשב וריכוז, וגם הם לא כוללים מדדים פיזיולוגיים ישירים), ובמשך הרבה שנים עצם הפנייה לאבחון היתה ערובה כמעט מוחלטת לקבלת הקלות בהמשך. אלף שקלים לאבחון הם לא סכום זניח. הזילות של קבלת ההקלות היא זו שגורמת לכך שאנשים הופכים את המונח ''לקות למידה'' לסינונים ל''פינוק'' או ''עושר''. אם ההגדרות היו סלקטיביות יותר הדבר היה הוגן לא רק כלפי הילדים שאין ביכולתם ''לקנות'' את ההקלות, אלא גם עבור אותם ילדים שזקוקים להן באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השורש לשימוש במילים ''פינוק'' ו''עושר'' בהקשר ישיר לקשיים מוטוריים ואחרים, קדום יותר מקיומה של ועדת החינוך המיוחד במדינת ישראל. הוא קשור לתופעות של חוסר סובלנות, וצורות מחשבה ספרטניות בכל הנוגע לנושאים חינוך, ילדים, ודמותו של ''היהודי החדש''. בכל מקרה, אם אי פעם פגשתי לקוי למידה מזוייף, אז לא שמתי לב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מגזימה. את הדברים שאמרת מתאים לשכ''ג להטיל עלי. מה שתארה האייל האלמוני באמת קיים ולא מעט. התחרות על הציונים מקדשת כמעט כל דבר. העתקות, רמאויות ומה לא. תמיכת ההורים באבחונים מקילים היא רק אחד הדברים. לדעתי אפשר לייתר את עניין הזמן שניתן ע''י האיבחונים על ידי הוצאת אלמנט הזמן מהמיבחן. לקצוב את הזמן על פי המכנה המשותף הנמוך ביותר. כלומר, לתת לכולם כמו לבעלי קשיים. תקבלי שלוש שעות למבחן בהיסטוריה ולא שעה וחצי. רוב התלמידים יצאו אחרי שעה-שעה וחצי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, התאוריה היתה של אייל אלמוני, לא שלך. :-) אני פשוט מתקשה להבין מדוע ילדים עשירים והוריהם ישקיעו זמן, משאבים כספיים ואת יכולות הריכוז שלהם בזיוף ליקויי למידה, כאשר כמות פחותה של כל האמצעים הללו שתושקע בשינון ושיעורים פרטיים תביא לתוצאות טובות יותר במבחנים ממה שתוספת זמן עלולה להניב. הוצאת אלמנט הזמן מהמבחן הוא רעיון טוב. אני בעד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק משקיעים גם בזה וגם בזה. כשצריך ממוצע משוקלל גבוה מ-100 כדי להתקבל ללימודים מסויימים -אז כך נראים הדברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 570 למשל הפתיל שמתחיל כאן תגובה 25864 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''התיאוריה'', במידה שאפשר לכנותה כך, הייתה של (לפחות) שתי אלמוניות... אני טענתי רק שהאבחונים הם יקרים, ולא כל העיריות מוכנות לשלם עליהם. אינני מייחסת פינוק למאובחנים, או לפחות - לא לרובם. יותר מזה, נראה לי שמסוכן מאוד להתייחס לעניינים אלה כאל פינוק, יש ילדים שיחס כזה יכול להרוס להם את החיים. וגם נראה לי שהקלות בבחינות אינן פותרות את הבעיה, אלא רק את הסמפטום. וזה חבל מאוד. מאידך גיסא, יש ילדים עשירים שיעדיפו להשקיע באבחון מזויף של לקויות למידה ולא בשינון ובשיעורים פרטיים כי הפטנט האחרון הזה משעמם אותם או דורש מהם יותר עבודה. ועיקר הבעיה עם האבחונים היקרים איננו בכך שילדים עשירים ''נהנים'' מהם יותר, אלא בכך שילדים לא עשירים רבים אינם זוכים להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נסכים שבמצב אידאלי, האיבחון היה ניתן בחינם על ידי המדינה תמיד, ובעקבותיו המאובחנים היו זכאים לטיפול ועזרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתארת לעצמי שהאינטרס לאבחן הוא גם של המאבחנים עצמם, אף אם לא בצורה מודעת. מי שיש בידו פטיש, כל דבר נראה לו כמו מסמר. ובנוסף, לא קל לומר להורה מודאג "הילד שלך לא סובל מ-ADD, ואנחנו לא יודעים מה יש לו" (ועוד פחות קל לשים לב שלילד יש בעיה הסתגלותית על רקע רגשי למשל ולא קוגניטיבי). תגובה 368065 שלך מעוררת הרבה מחשבות (ואני מסכימה לה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע משפחות עשירות ישקיעו: 1. זמן - בסך הכל כמה שעות לאבחון, לא בעיה. 2. כסף - עשירים = כסף זו לא בעיה. 3. יכולת ריכוז - להפך! אם את לא מרוכזת באבחון ולא עושה מאמצים לפתור את הבעיות שנותנים לך, זה לוקח לך יותר זמן ואת מקרינה פחות הבנה, ולכן גם מקבלת יותר הקלות. את באמת חושבת שהשקעת *אותו הזמן* (כמה שעות) בשיעורים פרטיים תביא לתוצאות יותר טובות? גם אם נניח שכן, לילד מפונק (והאמת, גם לילד לא מפונק לפעמים) הרבה יותר נוח לפנות לפתרון הקל. אם אני לא מקבל את הציון שאני רוצה, מה יותר קל מלעשות אבחון שיתן לי תוספת זמן והתעלמות משגיאות כתיב, מאשר לשבת ולהתאמץ עם מורה פרטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה נפנטז יחדיו את פעולת הרמיה המתוחכמת של אותם צאצאי קפיטליזם נאלחים שכולנו אוהבים לשנוא: 1. זמן - על מנת להיות עקבי עליך להתמקד בלקות למידה מסויימת על מנת שלא יעלו סתירות במבחני האיבחון השונים, שבהם יעלה שלקות שהייתה לך במבחן א', נעלמה במבחן ב'. לפי כך הנער ושותפיו לפשע מארגנים מחקר פרטי קטן על ליקויי הלמידה השונים ואיך הם אמורים לבוא לידי ביטוי. 2. כסף - אכן לא חסר לרוב לאנשים עשירים, אלא אם יש להם תסביכים הקשורים לכך. עם זאת, אני לוקחת עכשיו את הסכום האחרון הידוע לי לאיבחון פרטי ומחלקת אותו בסכום שבאותה תקופה עלה שיעור פרטי. התוצאה היא מאתיים שיעורים פרטיים לעומת איבחון בסיסי אחד. מנסיוני יצא לי לשמוע מולטי מיליונר שהזכיר את המושג cost effective לגבי הוצאה שלא הכאיבה לו בכלל. 3. יכולת ריכוז - שוב, לפי סעיף 1. אתה צריך לבחור לקות למידה מסויימת ולדבוק בה. מי שאין לו את הלקויות שלי, ורוצה לחקות אותן באמינות, אנא האמן לי, יהיה צריך להתרכז. 4. התוצאה - קיבלת תוספת של 15 דקות לכל שעת מבחן, ועוד זכות לשכתוב, כלומר אתה יושב עם מישהו שמעתיק את התשובות שלך שאמורות להיות לא קריאות בעליל, למשהו שהבוחן הלא מיומן יוכל לעכל. כיצד שיפרת את הישגיך בהיסטוריה, תנ"ך ומתמטיקה? הזמן שכולל לפי שיטתך רק את מבחני האיבחון, ולשיטתי גם את עבודת ההכנה להצגת לקות למידה משכנעת והניירת הקשורה לקבלת ההקלות, הוא מצרך שניתן להשתמש בו באופנים שונים. נדרשתי ל20 דקות על מנת לקרוא סיפור קצר למבחן הספרות שלי, ל10 דקות על מנת להבין עוד נוסחה במתמטיקה, ל1 שעה על מנת לקרוא עוד פרק בתע"י, ול43 דקות על מנת לקרוא מאמר מסכם בתנ"ך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך את קוראת את האייל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מימין לשמאל יותר קל לי מאשר משמאל לימין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותוספת משלי: "בחינה בתנאים מיוחדים" אינה בהכרח "הקלות במבחן". אני למשל "רשאי" לנסח את תשובתי למבחנים במעבד תמלילים (מכיוון שכתב היד שלי בלתי-קריא בעליל), ללא תוספת זמן. כסטודנט למתמטיקה ה-"הקלה" הזו נוראית. אתם מוזמנים לנסות לדמיין כיצד מאבק ב-Microsoft Equation, או MathType אם התמזל מזלי, מוסיפים ללחץ הקיים ממילא בזמן המבחן וגוזלים מזמני היקר. (כמובן שאני עדיין מעדיף זאת על פני כתיבה ביד. לא רק מפני שנקודות רבות היו אובדות לי בשל אי-הבנת הבודק, אלא גם מפני שאני-עצמי לא תמיד מצליח לקרוא את כתב היד שלי, והדבר עלול לגרום לטעויות מביכות מאד במבחן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל מבחינתך בין אותיות אנגליות לעבריות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תעבור ל-LyX. עדיף על כתיבה ביד אחרי שמתרגלים, גם מבחינת המהירות נטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקחת לי את המילים מהפה. אבל בסופו של דבר גיליתי שהשיטה הנוחה ביותר זה לעשות סקיצה של החישוב בכתב יד ואחר כך להשתמש בLYX בשביל לעדן ( כולל העברת אגפים וכולי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מאוד תלוי במקצוע. במקצועות שמצריכים חישובים (למשל, לעשות הרבה אינטגרלים) גם לי נוח להשתמש בטיוטה ידנית. אבל כשאלו מקצועות עתירי הוכחות (אלגברה, למשל) יותר נוח לי להשתמש ב-LyX מלכתחילה. עם זאת, כשהחישובים מתחילים להיות מפלצתיים, היכולת לעשות קופי ופייסט של LyX שוב מנצחת את הטיוטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שהשימוש שלי בLYX הוא למטרות recreation בלבד אין אצלי חלוקה ל"מקצועות". הקופי פייסט הוא באמת יתרון עצום, ולפני שגיליתי את נפלאות הLYX עבדתי ישירות בTEX ואפילו בטקסט סתם. מסורבל, אבל לפחות אין טעויות הקלדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זמן - לא צריך להיות עקבי במיוחד. אם אתה לא באמת סובל מלקות למידה, מספיק אבחון אחד. אם הבוחן אלייך הגעת יהיה איכפתי מספיק, הוא יצליח למצוא איזושהי בעיה אצלך, גם אם היא לא באמת קיימת. למה צריך יותר ממבחן אחד? אין שום צורך לארגן מחקר אם כל מה שאתה רוצה זה תוספת זמן או התעלמות משגיאות כתיב 2. אלף שקל לאבחון זה אמנם הרבה כסף, אבל לא סכום נטול הגיון לחלוטין. רוצה לומר, גם אנשים שהם לא "עשירים" יכולים למצוא את הסכום הזה בשביל לעזור לתיכוניסט הפרטי שלהם רגע לפני הבגרויות (שלא לדבר על זה שלא כל אבחון עולה ככה). 4. התוצאה? קיבלת חצי שעה יותר לעשות מבחן, לא היית צריך להשקיע זמן על לפתוח מילון כדי לדעת איך לאיית, שלא לדבר על הפריבילגיה העצומה של מבחנים בעל פה. נכון, לא כולם יעדיפו מבחנים בעל פה, אבל זכאות להקלה מסויימת לא מחייבת אותך להשתמש בה אם אתה לא רוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
. "תסמונת הכשל החינוכי הנרכש" (Acrobat Reader - Pdf) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכרתי במעומעם שמישהו כבר טען פעם שגם כשאין בעיות לא מסובך להשיג פטור. ראו זה פלא - מצאתי את התגובה ההיא! תגובה 63482 ________ העלמה עפרונית, מה מותשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
. In close to two decades, there has never been a case of dyslexia at Sudbury Valley. No one knows exactly why. The cause of dyslexia, the nature of dyslexia, the very existence of dyslexia as a true functional disorder are matters of great dispute. Some authorities say that as much as 20% of the populations suffers from this alleged disorder.
http://www.ablechild.org/education/the%20other%20r's.htm (copy & paste) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, 1. נכון שמספיק איבחון אחד, אבל כאשר הזכרתי מספר מבחנים, דיברתי על המבחנים הקשורים לאותו איבחון. אפילו באיבחון הקצר "לצרכים פנימיים" של האוניברסיטה הבוחן שלי עבר איתי על מספר תרגילים. ברקת כבר הזכירה כבר בצדק את רצונו של הבוחן לעיתים לפתור את התעלומה בכלים שבידיו. מכאן ועד "יצליח למצוא איזושהי בעיה"... 2. נושא הכסף עלה כאשר מספר מתדיינים אייליים העלו את הבעיה שאיבחון נמצא רק בהישג ידם של בעלי אמצעים. אני הזכרתי את האיבחון של "ניצ"ן" על מנת לרמוז שהדבר נמצא גם בהישג ידם של זעיר בורגנים. אלף שקל היה מחיר האיבחון לפני אי אלו שנים. סביר להניח שהוא גבוה יותר. אופציות אחרות, היינו מאבחנים פרטיים, עולות יותר כסף. אבל אני תוהה, העלמה, אם את מכירה באופן אישי אנשים שהחליטו לעזור לתיכוניסט הפרטי שלהם באופן זה רגע לפני הבגרויות. כלומר, מהיכן העלית את הרעיון? (אני יודעת שיכולתי לעלות את השאלה הזו כבר קודם כלפי מגיבים אחרים, אבל מה לעשות, אני מעלה אותה עכשיו, כלפייך, סליחה מראש.) 4. כאן צצות בראשי מספר שאלות: האם יש הרבה נבחנים במבחני בגרות, שאינם ליקויי למידה, אשר מתקשים באיות (וגם יודעים שהם צריכים לבדוק עצמם)? האם מותר להכניס מילון עברי עברי למבחני בגרות בהיסטוריה או גאוגרפיה למשל? האם תוספת הזמן יכולה לפצות על אי ידיעת התשובה? נכון שלא כולם יעדיפו את "הפריבילגיה העצומה" של מבחנים בעל פה. אני למשל. עכשיו, לפי נסיוני אלו שהיו זכאים למבחנים בעל פה היו בעלי ליקויים "כבדים" יותר מאלו שרק קיבלו תוספת זמן, או תוספת זמן ושיכתוב. זה קצת תמוה שמישהו עם אישור למבחן בעל פה יודיע שהוא מוותר על זה ויגיש מבחן כתוב בכתב עגלגל ויפה. אני מודה שאין לי ראש קרימינאלי ונועז, אבל אולי זה באמת היה עובר ללא כל שאלות. באשר לתגובה 369140 אני רואה חוסר קורלציה מסויים בין האבחנה "שמישהו כבר טען פעם שגם כשאין בעיות לא מסובך להשיג פטור." ובין התגובה שמצאת. הבחורה טענה שההקלה שקיבלה בשל לקות למידה מאובחנת לא היתה נדרשת, כי יש למדוד את ביצועיה באנגלית לפי הפרמטר הרגיל. ולקות למידה היא "לא צליעה כל החיים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. עד כמה שאני יודעת, המבחנים באוניברסיטה לשם קבלת ההקלות יותר מחמירים מהמבחנים בתיכון. 2. כן (אחת מהם לומדת היום באוניברסיטה ולא חשבה אפילו לבקש הקלות. היא פשוט לא צריכה אותן). 4. האיות התייחס לבגרות באנגלית. אם אני זוכרת נכון, איות שגוי לא מוריד נקודות בבחינות בשפה העברית בתיכון(אלא אם בגלל האיות השגוי כתבת מילה שיכולה להתפרש כאחרת ועדיין להיות הגיונית בהקשר של המשפט) האם מותר להכניס מילון לבגרויות? אין לי מושג. נדמה לי שהבגרויות נעשות בחומר סגור, ולכן אסור להכניס מילון עברי-עברי. תוספת זמן לא יכולה לפצות על אי ידיעת התשובה, אבל היא יכולה לעזור לשפר את התשובה. להוסיף רעיונות, לערוך טיוטות, לבדוק שוב את מה שכתבת, לענות בלי לחץ - כל הדברים האלו יכולים בהחלט להפוך מבחן בינוני למבחן טוב. עובר ללא שאלות? למה? אם מישהו אומר שהוא מוכן לכתוב (גם אם בכתב מבולגן ובקושי קריא) כי בחינה בעל פה מלחיצה אותו, והוא מאמין שככה הוא יוכל להצליח יותר, קשה לי להאמין שתהיה מורה שתסרב. מצד שני, מבחנים בעל פה, לפחות בתקופתי, היו קלים יותר. לא זכור לי שהייתה אי פעם למישהו בכיתה שלי לעשות אותם, והוא העדיף שלא, ולא רק בגלל לקויות למידה (ועל כך העידה גם האלמונית) הציטוט בתגובה 63482 התייחס לכך שאישור להקלות בבחינה לא שקול לצליעה לכל החיים, ולכן דרמטי הרבה פחות. (הפתיל הרלוונטי מתחיל בתגובה 28381) האלמונית, עד כמה שהבנתי מתגובתה, טענה שאפשר להשיג פטור גם כשאין בעיות והביאה את המקרה שלה כדוגמא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לקבלת הקלות במבחני הבגרות היינו צריכים לעבור דיאגנוזה שלמה אצל מאבחן מומחה . כלומר לעבור את התכנית המלאה, עם מספר מפגשים. האיבחון באוניברסיטה שלי כלל מפגש אחד עם המאבחן, שיחה, תאור היסטורי, ואחריהם שורה של מבחנים. והודגש שזהו "איבחון לצרכים פנימיים של האוניברסיטה". 2. הרשי לי לחדד את השאלה. האם התכוונת שאת מכירה משפחות שהחליטו להשיג לתיכוניסטם או תיכוניסטיתם איבחון כלקויי למידה בשביל הקלות במבחני הבגרות, למרות שהם סברו ללנ"ל אין לקות למידה כלשהי? 4. "תוספת זמן לא יכולה לפצות על אי ידיעת התשובה, אבל היא יכולה לעזור לשפר את התשובה. להוסיף רעיונות, לערוך טיוטות, לבדוק שוב את מה שכתבת, לענות בלי לחץ - כל הדברים האלו יכולים בהחלט להפוך מבחן בינוני למבחן טוב." נכון, אבל אם לחזור בתנועה סיבובית אל הטענה הראשונית שלי, הרי שיעורים פרטיים וסתם שינון משפרים את הידע, ולכן יעילים יותר כאמצעי להשגת אותם ציונים נכספים. אז למי שאין לו קושי בקריאה וכתיבה, הבחירה בשיעורים פרטיים ושינון במקום רדיפה אחרי תוספות זמן תהווה ניצול יעיל יותר של הזמן והמשאבים הכספיים והנפשיים. באשר למבחן בעל פה, בואי נזכור שהדיון היה באותם "לא לקויים" שהחליטו לרמות את המערכת והשיגו מבחן בעל פה. לא מורה יחיד מחליט איך הם עושים את מבחן הבגרות. בית הספר והמחלקה שעוסקת במבחני בגרות נערכים לקראת מקרים כאלו, והם צריכים לדון במקרה של התלמיד ש"החליט לשנות את דעתו". אבל התסריט כולו קצת דמיוני בשבילי משום שלא פגשתי אף זכאי למבחן בעל פה שעמד פתאום וטען שהוא מסוגל לכתוב את המבחן. אני מאמינה שמה שאת זוכרת כמבחן בעל פה אינו שווה ערך למבחן בעל פה שלו זכאים לקויי הלמידה. מי שזכאי למבחן בעל פה, מקבל את אותו השאלון כמו שאר הנבחנים. הוא מתכונן לכך במשך זמן קצוב, ואז מתייצב למתן התשובות. אני לא ליויתי את הנבחנת בעל פה שהייתה בכיתתי בעת מתן התשובות. נדמה לי אבל שהיא לא ענתה תשובות לבוחן אשר העניק לה ציון, אלא רק מסרה אותם למישהו שכתב אותם באורח מסודר. הבחורה מתגובה 63482 טענה שמורה הציעה לה להשיג פטור משגיאות כתיב. זה מה שהיה נהוג בתקופתי, כאשר לקראת הבגרויות ניגשו המורים לתלמידים שלפי הבנתם התקשו באופן שהעיד על ליקוי למידה, והציעו להם לעבור איבחון ולקבל הקלות. הבחורה לא מתארת את תהליך האיבחון וקבלת ההקלה. היא לא מתייחסת לכך בכלל. היא גם לא אומרת שהיא לא הייתה צריכה להיות זכאית לפטור, היא טוענת שהיא לא הזדקקה לפטור. ולפי מיטב הבנתי "אם אני כותבת טוב פחות באנגלית, מגיע לי ציון טוב פחות באנגלית." משמעו, שהציון צריך להקבע לפי הביצועים, ללא קשר לסיבות לירידה ברמת אותם ביצועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני מניחה שהדברים האלו משתנים. החברה שלי ישבה למשך 30 דקות בערך עם פסיכולוגית (נדמה לי שזה מה שהיא הייתה) וזה הספיק לה כדי לקבל הקלות. 2. כן. למה כל כך קשה לך להאמין? 4. שיעורים פרטיים ושינון דורשים זמן ומאמץ *לפני כל מבחן*. שימי לב, אני לא מתייחסת אך ורק למבחני הבגרות. גם לציון במבחן רגיל בשנת בגרות יש משמעות. לגבי המבחנים בעל פה - יש כל מיני רמות של פטורים והקלות. ממה שאני זוכרת, המבחנים בעל פה באמת היו למעט תלמידים, בניגוד להארכות זמן איתם היו נדיבים יותר. באופן אישי, גם אם מישהו היה נותן לי הארכות זמן, סביר להניח שברוב המקצועות זה לא היה משנה לי, גם ככה הייתי מסיימת את רוב המבחנים לפני הזמן הנתון. אני לא בטוחה אבל אם הייתי מתנגדת להטבה כזו במתמטיקה, למשל. לא כי יש לי לקויות למידה - פשוט הייתי בינונית במתמטיקה. אם מישהו לא נזקק לפטור, האין זה אומר שהוא לא זכאי לו? אני לא מתכוונת לניתוח לוגי קר. אלא בתכ'לס. אם מישהו מעיד על עצמו שהוא לא זקוק לפטור, מה עוד אנחנו מחפשים? ותסלחי לי שאני קטנונית, אבל אני בהחלט חושבת שציון צריך להקבע לפי הביצועים, אלא במקרים חריגים בהם הביצועים נמוכים יותר בגלל סיבות שאינן קשורות לחומר עליו נבחנים. רוצה לומר - אם אני נבחנת על חומר באזרחות, אין סיבה שהעובדה שאני לא יודעת לנסח טוב את התשובה תשפיע על הציון שלי אם אני יודעת טוב את החומר. לעומת זאת, אם אני נבחנת בהבעה, נראה לי שיש חשיבות מאד גדולה לעובדה שאני לא מסוגלת להרכיב פיסקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זו הפעם הראשונה שנתקלתי בתיאור איבחון שאורכו 30 דקות. 2. כלומר במקום להשקיע בשיפור הידע, או בהכנת "שליפים", או בקניית השאלות למבחן של אותה שנה, הם החליטו להשקיע את כספם ומרצם בהשגת תוספת זמן. השקעה לא מוצלחת. 4. ואמרנו שתוספת הזמן לא מפצה על חוסר ידע. ידע משיגים בעזרת חריש בדרך כלל. החריש הנחוץ לא נמנע בשל תוספת הזמן. בתכ'לס. אם למישהו יש ליקוי למידה אז הוא זכאי לתנאים מיוחדים בהתאם. אני סולחת לך על הקטנוניות. אם מישהו לקוי למידה מתקשה בקריאה או כתיבה, אז הוא לא יספיק בתנאים הרגילים להפגין את הידע שלו באזרחות, או לנסח חיבור שלם בהבעה. בשביל זה קיימים התנאים המיוחדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זו גם פעם ראשונה שאת נתקלת באנשים שלא זכאים להקלות ומקבלים אותם. אולי זה קשור. 2. אנשים לא תמיד משקיעים בצורה נבונה. תשאלי את שכ"ג. הוא יודע. 4. אם יש לך שעה לפתור שלושה תרגילים במתמטיקה, או שעה וחצי לפתור שלושה תרגילים במתמטיקה, זה יכול לעזור *בנוסף* לחריש עמוק. בדיוק. בשביל זה קיימים התנאים המיוחדים. בשביל אלו שהם בעלי לקויות למידה. לא בשביל מי שפשוט כותב יותר לאט, או בעל זכרון חלש יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''בשביל זה קיימים התנאים המיוחדים. בשביל אלו שהם בעלי לקויות למידה. לא בשביל מי שפשוט כותב יותר לאט, או בעל זכרון חלש יותר.'' סליחה העלמה, בזאת את מפגינה את חוסר הידע שלך לגבי ליקויי למידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מבחינתך אדם שכותב לאט (ואני לא מתכוונת ללאט בצורה בלתי סבירה) או בעל זכרון חלש יותר (ואני לא מתכווונת לזכרון חלש באופן בלתי סביר) הוא בעל לקות למידה, אז אני מבקשת בזאת באופן רשמי להעלות לי באופן רטרואקטיבי את הציון בספורט. זו לא אשמתי שאני רצה לאט יותר, לא צריך לתת לי ציון לפי מספר הדקות בהן אני רצה 2000 מטר, אלא לאור הסיבות שמובילות אותי לריצה במהירות הנ"ל. למה זו אשמתי שהרגליים שלי לא ארוכות מספיק? למורה שלי (אכזרית שכמותה!) לא היה אכפת. מסיבה לא ברורה היא טענה שאם אני רוצה ציון גבוה יותר, אני צריכה להזיז את התחת שלי, להתחיל להתאמן, ולקבל את זה שאלופת הכיתה אני כבר לא אהיה.* *למען האמת, רגע לפני שלחצתי על אשר נזכרתי שדווקא בריצות ארוכות הייתי טובה. זה ריצות ה100 מ' שדפקו לי את הממוצע. _________ העלמה עפרונית, נוסטלגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשיים בתפקוד המוטורי: כמה מהם גורמים לכתיבה איטית. כמה מהם גורמים לקושי בכתיבה, ולכן הלוקה בהם צריך להשקיע זמן בכתיבה קוהרנטית. זיכרון לטווח קצר נבדק גם הוא באיבחוני ליקוי למידה. לא מדובר ב"בלתי סבירות" אלא בסיבה. אני עומדת על דעתי, העלמה, שאת חוסר הידע שלך בנוגע לליקויי למידה שונים את מפגינה לאורך כל הפתיל. לילה טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני עומדת על דעתי, שאת חוסר ההבנה שלך בנוגע לנקודה שלי, את מפגינה לאורך כל הפתיל. אבל נו, העיקר שמצאת לעצמך דרך לצאת מהדיון בראש מורם ולשכנע את עצמך ש''ניצחת בויכוח''. אם לחזור בכל זאת למשהו שקשור איכשהו למה שטענתי, אז אני מסכימה שהסיבות הן שרלוונטיות. מצד שני, אני מתעקשת להמשיך ולהאמין שלא כל כתיבה איטית נובעת מלקות. ככה זה לפחות ביקום שבו אני חיה. לילה טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, למזלי זווית נטיית הצוואר שלי באמת לא תלויה בדיון שלי איתך. ואני לא מקיימת דיונים על מנת "לנצח". אני לא סבורה שקשה להבין את הטענות שלך: תגובה 1. קל להשיג איבחון כלקוי למידה. זה גם לא יקר. תגובה 2. מישהי טענה שהיא השיגה את הפטור בקלות. תגובה 3. אני מכירה אנשים שהשיגו הקלות. יש הרבה יתרונות ומעט חסרונות בקבלת הקלות. תגובה 4. קבלת הקלות באמת מועדפת על שינון. וציון כן צריך להיקבע לפי הביצועים. תגובה 5. תוספת זמן באמת עוזרת ברגעים קריטיים. תגובה 6. כמו שבספורט מקבלים ציון לפי הביצועים, כך חלשים בכתיבה ובזיכרון לא צריכים לקבל ציונים גבוהים. אם "חוסר ההבנה שלי" משמעו חוסר הסכמה, אז את צודקת. אני לא מסכימה עם הרבה ממה שטענת (עם חלק דווקא כן). נסי להבין דבר נוסף. חשפת חוסר ידע בסיסי בתגובותיך לגבי איבחון ליקויי הלמידה, העלות, ההתנהלות של המבדק, וההתנהלות של מבחנים בעל פה. ההתייחסות שלך בתגובות האחרונות למושג "לקות למידה" מראה לי גם שגם ההגדרה לתופעה הזו לא כל כך נהירה לך. מכאן נובעת התייחסותי הסקפטית ל"איבחון ב30 דקות" ולהכרזה על מכרייך הרבים אשר זייפו לקות למידה. מתנצלת, הייתי צריכה למצוא דרך טובה יותר להגיד לך שאני לא מעוניינת בהמשך הדיון איתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבחון שאני עברתי נמשך פחות משעה ועלה כ-1000 ש"ח (זה היה לפני אי-אלו שנים, כך שאיני זוכר בדיוק - אבל אלה ללא ספק "סדרי הגודל" המדוברים). זה הספיק לאפשר לי הקלות גם בבגרויות, וגם באונ'. (לדעתי האישית, ולדעתה של המאחבנת, הייתי זכאי להקלות אלה בזכות ולא בחסד. התהליך, כך או כך, היה קצר ולא יקר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי איבחון ליקויי הלמידה בשלושים דקות, עלויות והתנהלותו - אנשים שחוו את זה על בשרם העידו על כך כאן תגובה 369334 וכאן http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtTower.jht...* לטעמי זה אמור להספיק גם בהנחה שאת לא מוכנה לקבל עדות אנקדוטלית שלי על חברות קרובות. אם למרות כל זאת את מתעקשת לייחס לי חוסר ידע בסיסי, אני חוששת שאין לי מה לעשות, ומקווה שזה מספיק לפחות לשאר. רק הערה, אולי אם היית מנפה את הנקודות עליהן אנחנו מסכימות ומבהירה עם איזה חלק מדברי את לא מסכימה, היה פשוט יותר להסכים שלא להסכים או לחלופין להתמקד בנקודות המחלוקת. ובכל אופן, קשה שלא לחשוב שכל הדיון הזה מתנהל בצורה אמוציונלית מדי מבחינתך. עם רגשות אני לא מסוגלת ולא מעוניינת להתווכח. *לטובת מי שמתעצל להכנס ללינק, כמה ציטוטים נבחרים: "זה עולה בין 1,200 ל-3,000 שקלים, אבל משתלם מאוד", "ההתפנקויות של ילדים שהם לא לקויי למידה, אלא התעצלו להכין שיעורי בית, פוגעת בשוויון", "בשביל ההורים הישראלים, הילד צריך לקבל מאה בכל המקצועות ואם הוא מקבל 70 אז מיד יש לו לקות למידה", "כשאני שומע על 30% זה מתחיל להדליק אצלי נורות אדומות. מבחינתי זה לא נתון אמיתי, אלא בעייתי. זה הראי של החברה הישראלית. כמו כל דבר אצל העשירים, גם את זה אפשר להשיג בכסף". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את העלית את ההשערה לפי הבנתי, שאיבחון עשוי לעלות פחות מ1,000 ש"ח. הייתי צריכה להסביר לך שבאיבחון יש מספר שלבים, כלומר מספר מבחנים. את ההבדל בין מבחן רגיל בעל פה, ומבחן בעל פה לזכאים גם הייתי צריכה לפרט. אחר כך טענת שלקות למידה זה משהו אחר מכתיבה איטית או זיכרון חלש. ולאחר מכן ניסית ליצור הפרדה על ידי שימוש במושג "מעבר לסביר". את זאת אני כיניתי, וממשיכה לכנות, חוסר ידע בסיסי. אני מאמינה שכתבתי לך על מספר נקודות שבהן אני מסכימה. אבל להסכים שלא להסכים אפשר גם לי הפירוט. אני חייבת להודות שאכן במקומות מסויימים, הטענות שלך בצירוף הסיגנון עצבנו אותי, וטרחתי להראות לך את זה. אני לא חושבת שעליתי על גדותי מרוב אמוציונליות. זה לא הרגשות שלי איתן את לא יכולה להתווכח. סבלנותי שפקעה היא שהביאה את הדיון לסופו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלף שקל לאבחון - תגובה 369018 גם בכתבה של הארץ מופיעים מחירים דומים ובכל אופן, תסכימי איתי שאלף או אלף חמשמאות שקל הם לא הבדל קריטי. לא בכל אבחון יש מספר שלבים. רק כדי להיות משוכנעת שממרחק השנים זכרוני לא מתעתע בי, הרמתי טלפון לאותה חברה שציינה ש(א) המאבחנת הייתה חברה של אמא שלה ולכן היא בכלל לא משוכנעת אם היא שילמה לה, (ב) האבחון נערך חצי שעה ("אולי ארבעים דקות, היא ממש התאמצה למצוא איזה משהו.") ויותר היא לא ראתה את הפסיכולוגית המדוברת ו(ג) היא קיבלה הארכות זמן והתעלמות משגיאות כתיב, "אבל רק באנגלית, כי בשאר המקצועות הציונים שלי היו ממש גבוהים ממילא". -ובאוניברסיטה יש לך הקלות? "השתגעת? לא השגתי פטור בפסיכומטרי, אז עשיתי קורס של פחות מסמסטר. למה שאני אצטרך הקלות? גם אז לא הייתי צריכה אותם". ניסיתי ליצור הפרדה? לא, רק ניסיתי לחדד ולהבהיר. נמאס לי מהדיון הזה (כן, כן, לך נמאס קודם) ואני מרגישה די מטופשת לנסות ולהסביר למה *אני לא חושבת שלכל מי שיש הקלות הוא זייפן, מפונק ועצלן", אבל *בהחלט יש בעלי הקלות שאין להם לקות למידה*. שבוע טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם שכותב לאט יותר בגלל קשיים מוטוריים, זו לא לקות למידה, וזה גם לא צריך לשחק תפקיד כשבודקים את הידע שלו או את כושרו השכלי. לדעתי אדם כזה צריך לבחון בע"פ, בכדי שבתהליך סינון הבעיה שלו לא יסופק לו בטעות יתרון (יותר זמן לכתוב - יותר זמן לחשוב). בחינות שבודקות ידע אני באופן כללי לא מבין למה צריכות להיות מוגבלות בזמן. בדיקות המוגבלות בזמן צריכות, לעניות דעתי, להיות מוגבלות לבחינת כישורים. שליפה מהירה של זכרון וחשיבה על הרגליים גם הם כישורים שצריך לפעמים לבדוק (מנתחים וטייסים הם הדוגמאות הקלאסיות), אבל מבחנים של ידע בהיסטוריה? מגבלת זמן? בשביל מה? אבל אני סוטה מהנושא. אם לא היה יותר דחוף לי להגיד, שוב, שמערכת החינוך עקומה בעיניי לגמרי, הייתי מצדד בעלמה עפרונית. נגיד שאני מעסיק, ולך יש "לקות למידה". מה זה מעניין אותי? לחשוב לאט, כמו במבחן, את תצטרכי גם בזמן העבודה? אז איך את שונה מבחינתי ממישהו אחר, שחושב לאט, אבל כביכול שונה ממך... ואני לא מבין איך. מה אכפת לי? זה כשזה מגיע למעסיקים ולכל מקרה בעולם האמיתי (בלי גרשיים). כשזה מגיע למערכת החינוך או לאקדמיה - לי אישית לא כואב. שיכתבו לך מה שהם רוצים על חתיכת הנייר שאת קונה מהם, מאיזו סיבה שהם רוצים. אני נהנה לחשוב שאני לא נמצא שם בשביל הנייר. אבל לדעתי האוניברסיטאות עושות טעות כשהן מתחשבות ב"לקויי למידה", בגלל שיש להן: 1. אינטרס 2. כוונה 3. יומרה לדרג את הבאים בשעריהן על פי הידע שלהם. חשוב מאוד לציין, שבניגוד לאיך שאת, כלקוית למידה, רוצה לראות את זה, הדברים שאני והעלמה עפרונית אומרים לא נובעים מבורות בנושא לקויי למידה. אני לא חושב ש-ADD זה מיתוס. אבל הפתרון הוא ריטלין, לא בונוסים של נקודות, ישירות או בעקיפין (תוספות זמן). כנ"ל לגבי לקויות למידה אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אנשים שהריטלין ממש הורס אותם. זה לא ממש פתרון כללי. (לגבי העולם האמתי - אני איתך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסר ''למשל'' אחרי ''מיתוס''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי דורפ. דבר ראשון אני מתבוננת בדאגה בנטייתך ההולכת וגוברת לנסות ולחבור לאנשים דימיוניים ואמיתיים בתגובותיך ("אני והנס", "אני ושכ"ג, "אני והעלמה עפרונית"). זה עשוי להעיד על חוסר ביטחון בעמידה לבד עם עמדותיך למול מגיבים אחרים כשציינתי קשיים מוטוריים, התכוונתי למוטוריקה עדינה. אתה יודע, המושג שעולה כשדנים בדיסגרפיה. אני חייבת לציין, ההירהורים שלך באשר לאופן הבחינה הראוי לבעלי קשיים מוטוריים מפעים. אני יכולה כבר לדמיין את האופן בו תציע לבחון עיוורים, חרשים ופיסחים. (העזרים לשם העניין נמכרים כבר בחנויות S&M) התאוריית הדארוויניזם החברתי שלך לא מעלה בי חשש. זה בגלל מה שאתה מכנה "העולם האמיתי". נסיוני במקומות העבודה, כמו השגיי האקדמיים (על חתיכת הנייר שקיבלתי מהאוניברסיטה היה כתוב Magna Cum Laude) מראה לי שדרישות המעסיקים, כמו האתגרים האקדמיים, לא היו קשורים לדברים שהיו מעבר להשגתי כלקויית למידה. איך אסביר את זה? כתיבה תמה אינה מקצוע נחוץ כפי שהוא היה במאה ה19. למעשה כל אחד מחברי לקויי הלמידה מצאו את מקומם בשוק העבודה, והתקדמו בסולם ההיררכיה התעסוקתי באופן שאינו שונה מחברי שאינם לקויי למידה. אם כן, ליקויי למידה אינם קושי ביחסי העבודה. מה שלפי נסיוני כן מהווה קושי הוא העדרם של כישורים חברתיים בסיסיים. ולפי מה שהאורקל מדלפי מסרה לי, דורפ, אתה עתיד לצבור הרבה מידע בנוגע לקושי זה. יכול להיות אבל שהאורקל טועה. כלומר אם הצלחת לפתח טיפול תרופתי נגד דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה, אתה עומד להיות אדם עשיר, ומועמד מובטח לפרס נובל. הצטרפותך לדיון מבורכת, דורפ. אתה מסייע לי תמיד להיזכר שיש לי כמה דברים יותר חשובים לעשות כרגע, מאשר להגיב באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחלת עם מסע השמצות, אז נאלצתי לענות להאשמות. מי שזה לא מעניין אותו, היא חזרה לדיון עצמו, וכך גם אני, בסעיף 4. 1. "דורפ"? את רוצה להסביר לי איך זה מצחיק? 2. כמו ששנינו שמנו לב, אני, לאחרונה יותר מבעבר, מפנה לטיעונים שאחרים הספיקו להעלות לפני במקום לחזור עליהם, או להניח פשוט שזה שאני מגיב מודע אליהם, ושלא אצטרך לחזור עליהם (כי לרוב אני מתבדה). חשבתי ועודני חושב שזה צעד מבורך. כשאני מתבקש, כמו למשל בדיון לאחרונה עם ברקת, אני חוזר על הדברים. אבל כל עוד אף אחד לא מודיע שהוא לא רואה את הקשר, אני לא רואה טעם לשעמם את המשתתפים בדיון עם דברים שהם כבר קראו. אם לי בעיות של חוסר בטחון, הן לפחות לא מתבטאות כאן, כפי שניתן לראות מכך שאני 1. מזדהה בשמי המלא (ראי דוא"ל) והאמיתי, גברת "היא", 2. נוטה לבחור להשתתף בדיונים שבהם דעותיי הן בלתי-שגרתיות, ובכאלו שבהם אני היחיד כאן באייל האוחז בהן. לסיכום, אני רואה בשורה זו שלך סתם השמצה, באותו הקו עם "דורפ". 3. "אנשים דמיוניים ואמיתיים"? מי מאלו שהזכרת את חושבת שהינו אלטר-אגו שלי? מסע ההשמצה ממשיך גם מתחת לאדמה. 4. דיסגרפיה, למיטב ידיעתי, קשורה לקשיים של המוח לנתח מידע חזותי, וכתוצאה מכך גם לתפקוד כשזה מגיע ליצירתו של מידע כזה על גבי נייר. אין מה לבלבל עם קשיים מוטוריים. 5. חזרנו לשטויות - גברת, אמרתי "בע"פ", לא "באופן אוראלי", אבל גם אם הייתי אומר "אוראלית"... מה אנחנו, בני שלושה-עשרה? בבקשה, בפעם הבאה שמתחשק לך לספר בדיחה - אל. ומה בדיוק הבעיה של עיוורים ופסחים לקחת בחינה בע"פ במקום בכתב? אולי אני סתם טיפש, אבל נשמע לי שככה יהיה להם יותר נוח. 6. מה הקשר לדארוויניזם חברתי? אין שום קשר. את אפילו לא מסלפת את דבריי - עושה רושם שאת בכלל לא קוראת אותם. 7. כל הכבוד לך, אבל לרגע לא דיברתי _עליך_. אם סיפרת בדיון מהי לקות הלמידה שלך, דילגתי על החלק הזה. זה לא רלוונטי. 8. אז בלי קשר אליך, קיימים "לקויי למידה" שהלקות שלהם היא על הקווים של "חושב לאט". אני לא מבין איך את יכולה להכחיש שזה מוריד את ערכו של עובד מבחינת המעסיק (ולא נכניס כישורים מפצים שעשויים להיות ללקוי הלמידה, כי כאלו לא רלוונטיים כרגע לדיון. כאלו יכולים להיות גם לרגילים). 9. שוב, את מתעקשת לדבר על "קשיים מוטוריים" כשאני מדבר על "חושב לאט" ו"לא מסוגל להתרכז". קשיים מוטוריים אינם לקות למידה, הם לקות _מדידה_. הם מקשים על מערכת החינוך לאמוד את הידע של הנבחן. הם לא מקשים על הנבחן לצבור את הידע הנ"ל. 10. וואו, הצלחת לקרוא לי "דורפ" ו"אנטיפת" באותו המשפט! שקלת סטנד-אפ? 11. איפה הקשר? 12. אם לא הייתי אדם טוב ממך, הייתי מגיב ומספר לך שכתיבתך באייל מעלה בי נוסטלגיה לימי בפורום של ערוץ הילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה טוב שאתה ממספר את התגובה שלך, אבל לא כל כך ברור איזה מספר מתייחס לאיזה חלק מההודעה של "היא". 2. למה אתה טורח לענות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אולי את יתר הדרכים שציינת הם מחשיבים כרמאות ואת הדרך הזו לא. אולי כי בדרכים אלו ניתן להיתפס, אולי כי זו נורמה, ואולי הם מרמים את עצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. בזמנו היתה איזו כתבה במוסף הארץ (<הסתייגויות בנוגע לעיתונות>), שסיפרו על כיתות ברמת אביב שבהן 70 אחוז (או משהו כזה) היו מאובחנים כלקויי למידה. ואז די ברור שרובם לא באמת לקויים. לא ברור שאצל כולם או רובם ההורים במפורש ידעו שהם לא לקויים, ויזמו או שיתפו פעולה עם רמאות ממש; יכול להיות שאצל רוב אותם הורים היה גם wishful thinking מסוג מוזר (נחמד יותר לחשוב שהילד שלי סובל ממין מחלה מאשר שהוא סתם לא חכם או עצלן). אם כל זה נכון, יש הסבר מתבקש איך זה שאת לא נתקלת בהם: סביר שיש לאותם לקויים מדומים מאפיינים חברתיים מסוימים (גם סוציואקונומיים, וגם אישיותיים) שמונעים ממך להתחבר איתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר המדובר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. כבר קודם היתה לי בעיה עם גברת ליבוביץ דר כעיתונאית. מה שבולט לעין בין השאר בכתבה היא העובדה שהיא סבורה שילד מחונן אינו יכול להיות לקוי למידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמרתי, אבל למיטב זכרוני, כתבות בנושא זה ובהן נתונים דומים מאוד הופיעו בשנתיים האחרונות בעיתונות המיינסטרים (ידיעות/מעריב) המודפסת. ומן המשפט הקטן האחד, מכל הכתבה, שעסק בתלמיד מחונן, אין טעם להסיק שליבוביץ דר חושבת שלקוי למידה לא יכול להיות מחונן (או להיפך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני משפטים קטנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אחד - |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''סביר שיש לאותם לקויים מדומים מאפיינים חברתיים מסוימים (גם סוציואקונומיים, וגם אישיותיים) שמונעים ממך להתחבר איתם.'' זה גם יכול להיות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה מאוד אנשים שגם אלף שקל הוא סכום נכבד מאוד עבורם. ואני תוהה מה מפריע לך כל כך בדיבור על מתחזים כדיסלקטים. איש הרי לא טוען ש''כל'' המאובחנים כדיסלקטים הם מתחזים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה שאלף שקל הוא סכום נכבד עבור מספיק אנשים. מוכנה להתפלל שיום אחד איבחון לקויות למידה יהוו חלק מסל הבריאות (הלוואי במהרה בימינו אמן). דיסלקציה זה סוג אחד של לקות למידה. לא כל מי שהוא לקוי למידה הוא דיסלקטי. אני סבורה שבדיבור על מתחזים שמשיגים הקלות בבגרויות, יש הטלת צל חשד על כל מי שהשיג הקלה כזו. אני גם לא מסכימה עם הנחה בסיסית שממנה יצאו מספר ניכר של מגיבים, שהשגת ''תנאים מיוחדים'' בבחינות הבגרות במרמה הוא עניין של מה בכך ומחזה מאוד נפוץ. להנחה זו התלוו דיבורים על ילדים מפונקים, משפחות אמידות ודורסניות שמוכנות לעשות הכל, זילות ממערכת קבלת ההקלות, וכיוצא בזה. פגשתי הרבה לקויי למידה. כאלו שאובחנו וקיבלו הקלות להן הם הזדקקו. וכאלו שלא אובחנו, ובמקרים מסויימים שילמו על כך מחיר יקר. לא פגשתי את ה''זייפנים'' למיניהם. לקות הלמידה ''מראה נוכחות'' בתחומים נוספים בחיים, מעבר לתקופות המבחנים השונות. לא פגשתי איש שהיה לו זכות ל''תנאים מיוחדים'' בבחינות, והלקות שלו נעלמה מחוץ לשעות המבחן. מאחר שאינני מוצאת תימוכין במציאות לתמונת בני הנעורים ה''עצלנים'' אשר משיגים ללא קשיים הקלות במבחנים ממערכת פרוצה בעידוד הוריהם השאפתניים, אני מגיעה לסברה האישית שתמונה זו הינה פרי פנטזיה שיתופית. פנטזיה מעצבנת למיעוט דעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ'מעי, את לא פגשת, אני כן פגשתי. זה בדיוק מה שאני מנסה להגיד לך - פגשתי אנשים שהייתה להם זכות ל"תנאים מיוחדים" בבחינות, והלקות שלהם נעלמה מחוץ לשעות המבחן. למען האמת, גם בזמן המבחן לא הייתה להם לקות. היו להם הקלות. זה לא נאמר מתוך רצון לזלזל במי שנזקק להקלות וקיבל אותן, רק מתוך רצון להבהיר שיש גם אחרים. ואת יודעת מה? בתור מי שהייתה תלמידה במערכת הפרוצה ההיא, זה היה מעצבן לא פחות מהפנטזיה הזו שאת טוענת לקיומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ'מעי. אנחנו כנראה חיות ביקומים מקבילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן בהחלט שאתן בנות גילאים שונים, חיות בערים שונות, ועוסקות בנושאים שונים. לפי הכתבות בעיתונים מדובר בתופעה עכשווית (לפני שנתיים דובר על תיכוניסטים. אז טווח גילאים עד 21?) ולוקאלית לאזור רמת-אביב אם אני זוכר נכון. ייתכן בהחלט שהתופעה קיימת בדיוק כמו שהעלמה עפרונית מתארת אותה ושאת פשוט לא נתקלת בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ייתכן. אני עוד זוכרת את העידן שבו הורה שהיה מבקש מהרשויות לבדוק ולאבחן את ילדו\ ילדתו היה צריך להתמודד עם הערות מאבחנות לגבי שפיות דעתו ומנהגי העדה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערות מאבחנות לגבי שפיות דעתו - אפשר להבין - זה שייך לזמנים בהם לא היתה הבנה רבה והיתה שמרנות גדולה בנושאים אלה, ברשויות, אצל גורמים חינוכיים ובציבור. אבל - "מנהגי העדה שלו"? - זאת הגזמה כדי להראות כמה הדבר היה מגוחך, או שזה ברצינות? למה כוונתך ב"מנהגי העדה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אתם האשכנזים תמיד מנסים להשאיר את הילדים שלכם בגן.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני יכולה להבין מה מפריע לך בטענות על קיומם של זייפנים: אני מניחה שהוא מערער איכשהו איזה איזון פנימי די עדין שהישגת ביחס ללקויות הלמידה *שלך*. אבל זייפנים יש בהמון תחומים: בתעודות הוראה, בתארים אקדמיים, במחלות שונות ומשונות ועוד (עוד הרבה). ובדיוק כמו שמורה אמתי, מוסמך אוניברסיטה אמתי או (להבדיל) חולה טרשת אמתי הוא האופייני לקבוצת ההשתייכות שלו, כך גם לקוי למידה אמתי הוא האופייני לקבוצת ההשתייכות *שלו*. ב. הזכרת מבדקים פיזיולוגיים בהקשר לליקויי למידה. את יכולה להרחיב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אהרהר בזאת. אני חווה כאן רוגז שאותו אני לא מכירה מחיי היום יום שלי. ב. מה שאני שתארתי הוא הזכור לי ממבדקים בגיל מאוד צעיר. בגלל שהייתי מאוד צעירה אז לא הסבירו לי את משמעות אותם המבדקים. אני פשוט זוכרת שלצד שיחה עם ''דודה'' ותרגילים שונים שניתנו לי, היה גם הרגע המשעשע בו הדביקו בצקים למצחי שבקצותיהם צינורות והציבו מול עיני מקרן עם אורות מנצנצים. מאוד התלהבתי. אני לא יודעת מדוע עשו זאת. אולי משום שבגיל צעיר כל כל לא יכלו לבחון את יכולות הקריאה והכתיבה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיאור הבדיקה נשמע לי כמו תיאור של EEG (אלקטרואנצפלוגרם), שבודק את גלי המוח. האם גם את ראית שם כל מיני צורות גיאומטריות כמו של שטיחים צבעוניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האם גם את ראית שם כל מיני צורות גיאומטריות כמו של שטיחים צבעוניים?" Oh yah :-) (אני יודעת שזה היה EEG) הרהרתי בסיבות לעצבנותי בנושא הנידון. זו לא האמירה ש"יש רמאים". זו האמירה שרמאות בתחום היא דבר נפוץ. הייתי מגיבה באופן דומה אם מישהו היה אומר לי שטיפשות היא תופעה נפוצה בין נשים, ושיש להפעיל אמצעים מחמירים יותר על מנת להשאיר את הנשים הטיפשות במטבח. או אם מישהו שלא מכיר את מנהטן היה מספר לי שרבים מתושביה המציאו קרובי משפחה ש"נהרגו" ב9/11 על מנת לקבל פיצויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאללי על השטיחים כי זה מה שאני ראיתי בבדיקות האלה (עשו לי כמה, אם כי לא בעניין של ליקויי למידה) - ומשום מה אנשים אחרים שנבדקו אמרו לי שהם לא ראו אותם.:) לא נראה לי שהסיפור על הנשים מקביל במשהו לזיופים של ל.ק., וגם זה עם נפילת התאומים לא כל כך. אני מכירה זיופים של נכויות מסוימות לצורכי ביטוח לאומי: זה כבר הרבה יותר קרוב. איש לא יטען הרי שאין נכים של ממש (יש יותר מדי, לאסוננו). אבל יש גם מתחזים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. למעשה עברתי את הEEG פעמיים. ומהפעם הראשונה באמת ראיתי את הדוגמאות, וכל העניין היה מגניב למדי. בפעם השניה כשהייתי גדולה יותר באתי כבר עם ציפיות. ומשום מה זה לא נראה אותו הדבר. חשבתי שזה היה קשור לדימיוני כילדה קטנה יותר. אני שמחה שהעלית את העניין. :-)) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני שמחה שאינני היחידה שראתה אותם.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה הקשרים עושים את הבדיקה הזאת מלבד לליקויי למידה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודעת באופן כללי. לי עשו אותה לבדוק מוקד אפילפטי במוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, אם שניים אומרים לך שאתה שיכור אתה צריך עוד כוסית! אגב, בעניין הקצבת הזמן אני מסכים איתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
. אכן, משום מה כל דבר שהממשלה נוגעת בו "הופך לזהב", או ל . . . "משהו אחר". השאלה זהב למי ו . . . "משהו אחר" למי ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, משום מה כל דבר שאתה נוגע בו הופך בבירור למשהו אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בד"כ אין לפסיכולוגיה חברתית השפעה פרקטית כמו שינוי מדיניות וכו'. בתחום אחד נראה דווקא מבטיח, וזה התחום של "איומים סטריאוטיפיים." בקצרה אפשר לומר שהתאוריה הזו אומרת שעצם הידיעה שאת שייכת לקבוצה שיש לה דימוי סטריאוטיפי חברתי מסוים, ישפיע על ההתנהגות שלך, אפילו אם את יודעת שאין לך את המאפיינים שהסטריאוטיפ מייחס לך. ידיעת הסטריאוטיפ משפיע על רמת הביצועים וכך מהווה איום על ההתנהגות, המחשבה והרגשות שלך. לדוגמא - סטריאוטיפ נפוץ הוא ההבדלים בהישגים אקדמיים בין אפרו-אמריקאים ואמריקאים ממוצא קַוְקָזִי. לקחו קבוצות מעורבות של סטודנטים ונתנו להם שאלות קשות מאד שמופיעות במבחני הכניסה לאוניברסיטה. לחלק אמרו שזה מבחן הבודק יכולת אקדמית ולחלק אחר אמרו שזו בדיקה כללית של ניתוח טקסט. הקבוצה הראשונה פעלה תחת הרושם של הסטריאוטים הרווח בציבור שאומר שהיכולת האקדמית של אפרו-אמריקאים נמוכה יותר ואכן, תוצאות המבחן הראו על פער עצום בין שתי הקבוצות. לעומת זאת לא היה הבדל בהשגים של חברי הקבוצה השניה, שפתרה את השאלות ללא איום סטריאוטיפי, כי לא הוזכר שזה מבחן אקדמי (למעשה האפרו-אמריקאים אפילו השיגו תוצאות מעט יותר גבוהות). תוצאות דומות השיגו במגוון גדול של מחקרים מתוחכמים יותר ברחבי העולם, שבדקו למשל הבדלים בין נשים לגברים, נתונים סוציואקונומיים שונים, מוצא אתני שונה ועוד. מחקרים כאלה הביאו לפיתוח של שיטות חינוך וקשר מורה-תלמיד במטרה לנטרל את הפשעות הסטריאוטיפ המאיים. למשל, אחד הדברים שיכולים לעזור זה ללמד שיש השפעה כזו, ללמד את התלמיד שהוא אינדיבידואל ולא חלק מגוף סטטיסטי אנונימי, או שהיכולות שלו אינם קבועות וקשיחות אלא שהן בעלות פוטנציאל לשינוי והיתפתחות. ז"א, בדוגמא שהבאת, אולי עצם העובדה שאספו את התלמידים האלה בכיתה אחת, דבר שהעלה את רמת המודעות העצמית לקיומו של הסטריאוטיפ וכך השפיע על הביצועים של התלמידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יש לך לינק למחקרים האלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע. אחד המומחים הוא קלוד סטיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שהתלמידים המדוברים נאספו לחדר כיתה מסויים רק על מנת לכתוב את מבחני הבגרות. מחוץ לזה השתייכנו לכיתות שונות ומגמות שונות. התפתחה כמובן תודעה קבוצתית שהתבטאה בכינוי העצמי ''קבוצת הדפוקים''. אבל הדימוי שהתלווה לזה היה ''קל'' יחסית, של מי שיש לו בעיות בתיפקוד המוטורי וכיוב', לא של מי שהוא פחות אינטלגנטי. אין לי כלים לדעת אם הדימוי הזה השפיע על התיפקוד במבחן. אני יודעת רק שהיה לי יותר זמן לארגן ולכתוב את התשובות. נדמה לי שמה שתארת מתאים יותר לחלוקה אחרת שהתקיימה בבית הספר. בכל שלב תמיד היתה כיתת ''מאותגרים'' (אינני זוכרת איך כינו אותה אז). התלמידים שבה היו תמיד בסכנת ''אי המשך לימודיך במוסדנו''. אני זוכרת תלמידה שנאבקה על מנת לעבור לכיתה אחרת. הקשיים שהערימו עליה היו מרובים, מעל ומעבר למה שהיה נראה לי סביר. תחושתי היא שהסטראוטיפים הנלווים היו בעלי משקל בהתייחסות לבני אותה קבוצה, מבחוץ כמו גם מבפנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קווקזי" זו הייתה בדיחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הוא לא ידע שהמילה הזו משמשת יופמיזם ל''לבן'' כמו ש''אפרו-אמריקני'' זה יופמיזם לשחור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ממוצא קווקזי" - הכוונה פשוט ללבנים, לא? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |