|
''התיאוריה'', במידה שאפשר לכנותה כך, הייתה של (לפחות) שתי אלמוניות... אני טענתי רק שהאבחונים הם יקרים, ולא כל העיריות מוכנות לשלם עליהם. אינני מייחסת פינוק למאובחנים, או לפחות - לא לרובם. יותר מזה, נראה לי שמסוכן מאוד להתייחס לעניינים אלה כאל פינוק, יש ילדים שיחס כזה יכול להרוס להם את החיים. וגם נראה לי שהקלות בבחינות אינן פותרות את הבעיה, אלא רק את הסמפטום. וזה חבל מאוד. מאידך גיסא, יש ילדים עשירים שיעדיפו להשקיע באבחון מזויף של לקויות למידה ולא בשינון ובשיעורים פרטיים כי הפטנט האחרון הזה משעמם אותם או דורש מהם יותר עבודה. ועיקר הבעיה עם האבחונים היקרים איננו בכך שילדים עשירים ''נהנים'' מהם יותר, אלא בכך שילדים לא עשירים רבים אינם זוכים להם.
|
|