 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרגשתי האישית והמאוד לא פוליטיקלי-קורקט היא שבשנים האחרונות יש עליה דראסטית במספר האנשים המוכרים כלוקים בליקויי למידה. הסיבה לכך היא שלמערכת החינוך קל יותר לפטור תלמידים כלוקים בבעיה, מאשר להכיר בכך ששיטת לימוד הקריאה הנהוגה בישראל כיום ("השפה כמכלול") - היא היא הלקויה. אין לי ספק שיש רבים שאכן סובלים מבעיות, אך אני מאמין כי רבים אחרים היו יכולים לקרוא ולכתוב מצויין אם רק היו *מלמדים* אותם, באותה שיטה מודרניסטית, לינארית, פשוטה, שעבדה על כל כך הרבה אנשים לפני שהחבר'ה במשרד החינוך החליטו לתקן משהו שלא היה שבור. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בשנים האחרונות יש עלייה גדולה במספר האבחונים הנעשים - עקב מודעות גדולה יותר של המורים וההורים כאחד, ולכן העליה במספר הדיסלקטים/דיסגרפים וכד'. זאת על סמך התרשמות אישית, לא נתונים רשמיים. אגב, אם להסתכל אל שיטות לימוד הקריאה השונות, אני זכיתי להיות ממש על קו התפר של החלפת שיטות לימוד הקריאה (יליד 79'). אני עוד למדתי בשיטת "רמה קמה" אבל שנה (שנתיים?) מתחתי כבר למדו בשיטת "אלפי". לזה אתה מתכוון בשיטת "השפה כמכלול" או ששינו שוב מאז? כי אני לא ראיתי שום דבר רע בשיטת "אלפי" - רק שימוש בדמות פופולרית מבלי סודות בחוברות יותר צבעוניות. גלעד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי ש''אלפי'' המקורי אינו מאפיין את גישת ''השפה כמכלול'' אלא דווקא התוכניות המאוחרות יותר של התוכנית ''בלי סודות'' עם ''ראש-ראש'' ושאר הדמיות המצויירות שהציעו לו למשל לקפוץ קדימה במשפט כדי להבין את משמעותה של מילה לפי שאר המילים במשפט או עיצות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראש-ראש וחבריו: זום-זום, גיל-גול, קומ-קום, וקפיץ-קפוץ הם כוכבי "בסוד העניינים", שהיא תכנית בהבנת-הנקרא, ולא במיומנות הבסיסית של קריאה. ב"בלי סודות" לימוד הקריאה נעשה דרך "צלילים" ("בה הוא צליל בתוך מילה"), ולא דרך הסימנים הבסיסיים: האותיות וסימני הניקוד. אינני יודע איך השיטה הזו נקראת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אומף. איפה פח הזבל של ההיסטוריה כשאתה צריך אותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהיא נקראת ''השיטה הגלובלית'' או ''מלמעלה למטה'' במקום ''מלמטה למעלה''. זאת אומרת - הסתכלות על המילה כמכלול מתוך הנחה שבהמשך תהיה מסוגל לפרק אותה למרכיביה (ואז לצרף את המרכיבים האלה מחדש), במקום לימוד המרכיבים וצירופם לכדי מילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבעגה המקצועית היא נקראת השיטה ההוליסטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו אמר לי שלמרות היתרונות המוכחים של שיטת לימוד הקריאה אות-אות, יש לשיטה זו גם חסרונות. בראשם העובדה שהרבה יותר קשה לעניין ילדים בלמידת הקריאה כאשר מלמדים בשיטה זו מאשר בשיטת המילה השלמה (''בלי סודות'' וכאלה). זאת כפי הנראה הסיבה שמשרד החינוך עדיין דוגל בשיטה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לעניין ילדים בלמידת קריאה?! אני מתנצל שאני נדרש שוב לעובדה הטורדנית הזאת, אבל זה הצליח לכל לומדי העברית עד שבא אותו חוכמולוג והחליט "לעניין" את הילדים. ראוי לציין שאין שום צורך לעניין את הילדים בלמידת קריאה. ילדים רואים אנשים קוראים סביבם כל הזמן - לא רק ספרים ועיתונים, אלא גם כתוביות תרגום בטלוויזיה, שלטים, מודעות. אני מאמין שרוב הילדים רוצים גם ככה לקרוא. הם מאבדים עניין רק כשהם מגלים שמדובר בסיפור מורכב למדי. הם לא היו נתקלים בבעיה הזו אם היו משתמשים בשיטה נורמלית ללימוד קריאה. להגיד להורים לאפשר לילד שלהם להיות ב"סביבה רווית טקסטים" זה יפה מאוד, אבל אם זה לא קורה מעצמו, לביה"ס כנראה לא תהיה השפעה מאסיבית בנושא, ומוטב אם המוסד הזה יתרכז בלימוד הילדים, ולא בחינוך ההורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי,ממש אבל ממש לא נכון זה לא הצליח לכולם גם קודם עד לא כל כך הרבה שנים היו אחוזי הנשירה מבתי הספר גבוהים, חלק מהגורמים לנשירה היו הקשיים של הרבה מאד אנשים בקריאה. מעט מאד מהסובלים בדיסלקציה לא יכולים לקרוא בכלל, לגבי רובם מדובר בקריאה איטית, קריאה מלווה בטעויות רבות וכדומה. הלימוד אות אות לגבי חלק מהם הוא קשה עד בלתי אפשרי (ולהיפך לגבי חלק לימוד בשיטת "המילה השלמה" הוא כזה), אלה שני נתיבים שדרכם יכולה לעבור הקריאה. כשאתה קורא מילה מוכרת אתה לא קורא אות אות אלא תופס את המילה בשלמותה (זה במיוחד חשוב בעברית בגלל שאין vowels ולמעשה הרבה פעמים ניתן לפענח את המילה רק לאחר שקראנו את כולה) מילה לא מוכרת אתה קורא אות אות גם כקורא מיומן... איך עדיף ללמד ילדים? על סמך מה אתה אומר שאות אות עדיפה לא ברור לי... ניסיון העבר? אם כן, אז הוא ממש לא היה הצלחה ולא כדאי להסתמך עליו. מחקרים יש התומכים בשתי הדרכים כמו שכבר אמרתי כאן במקום אחר, סביר מאד להניח שבקריאה, כמו גם בתחומים אחרים, לילדים (לאנשים) שונים מתאימות אסטרטגיות למידה שונות. אני דווקא מסכימה איתך שילדים רוצים במקור לקרוא (וזה לא משנה אם מדובר בספר עב כרס או חדשות הספורט) , והסיבה לבדיקת אסטרטגיות אחרות מ "אות אות" היא לא שעמום, אלא קשיים של ילדים ללמוד לקרוא, פשוט נורא, איך לא חשבת על זה??? כשהם מתקשים ולוחצים עליהם, ומתאכזבים מהם , אז הם באמת הרבה פעמים, מפסיקים לרצות , ואז על הבעיה היחסית טכנית של "מציאת האסטרטגיה המתאימה לילד בהתאם לסכמות לפיהן הוא חושב" מתווספת בעיה מוטיבציונית ורגשית והסיפור הופך לקשה יותר. החוכמה היא ללכת עם דרך החשיבה של הילד (ועם מה שמעניין אותו) ולעזור לא למצוא את הקריאה זה כמובן קשה עד בלתי אפשרי בכיתות של 35 ילדים... ועם מורות שחושבות שכולם צריכים ללמוד כמו שהן למדו(מזכיר לך מישהו?) חבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון שלי בתי למדה בשיטת המלה השלמה. לבני היתה מורה שהתעקשה ללמד בשיטת אות אות. שניהם למדו בכיתות קטנות. בשיטת אות אות רוב הילדים קראו לאחר כחדשיים ובשיטה הכולית לקח אפילו שנה לכמה ילדים לקרוא באופן סביר. עד היום בתי מתקשה קצת בזיהוי אותיות ולבני אין שום בעיה להרכיב לאט מילה חדשה עבורו. ללא קשר לשיטת הלימוד, בתי קוראת כל מה שנופל לה ליד והבן רק את מה שנחוץ בבי"ס ועוד ספר פה ושם. להוסיף דרגת קושי, שניהם למדו עברית כשפה שניה .לימוד שפה זרה מתבצע אך ורק בשיטה המלה השלמה, אבל זה נובע ישירות ממבנה השפה. מסקנות 1) חיבת הקריאה לא נובעת במישרים מקושי לימוד השפה 2) וזו מסקנה ששותפים לה כמעט כל הורים שהיו איתי - לימוד אות אות עדיף שבעתיים, דם משום שהילד מקבל חיזוקים מידיים וההתקדמות מורגשת. בשיטה הכולית עובר זמן עד שההבטחה הוירטואלית, שהילדה תבין פתאום את כל הטקסט, מתממשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד מצידך שאתה מפרט לנו על הבעיות השונות של הילדים שלך בלימוד העברית בתור שפה שנייה, שמתוך זה ניתן להסיק ששפה אחרת היתה השפה הראשונה שלהם, השפה שמדברים איפה שאתם גרים, וזה בטח לא בארץ, אלא איפשהו בחו''ל, ולכן אני מציעה כשאתה בא לחלק עצות ורעיונות לגבי הארץ לפחות תודיע לכולם שגם אתה לא גר כאן, כמו אותו ישראלי גרמני שלא מפסיק לבלבל לנו את המוח. עכשו אני מבינה למה אתה גם בעד זכות הצבעה ליורדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הילדים שלו למדו עברית כשפה שניה, המסקנה שאני הייתי מסיק מכך היא שהם הגיעו לארץ מחו''ל, ולא להיפך, ולכן רון גר עכשיו בארץ. אני לא מבין מדוע את חושבת שאת יכולה לבוא סתם כך ולהטיח האשמות ודברי גנאי כנגד מישהו, המבוססות על חוסר היכולת שלך להסיק מסקנות לוגיות. אה, נכון, כי את אנונימית, ולכן את יכולה לעשות מה שבא לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה גם שהשאלה היא האם לאזרח מדינה אחרת מותר ורצוי כי יצטרף לדיונים מהסוג שעולה פה. לטעמי כן יתכן כי אחרים אינם רואים עין בעין כמוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי כל אחד יכול להביע פה את דעתו, אבל אם הוא יושב בחו''ל הוא צריך לפחות לכתוב את זה, כי זה ברור שקל יותר לשבת שם ולחלק עצות לכל מיני ילידים שנשארו בטעות כאן, ביחוד שהעצות האלה עלולות לגרום לחורבן מדינת ישראל. אני בהחלט מוכנה להבין ולקרוא את הדעות של מישהו אחרי שאני יודעת איפה הוא יושב ומה הוא פחות או יותר עושה. אני לא אוהבת את הדעות של גלעד למשל, אבל אני יודעת שהוא גר כאן ויש לו את אותו גורל כמוני, משהו שאני בשום פנים ואופן לא יכולה להגיד על כל מיני יורדים מתוחכמים שכותבים כאן. אני חושבת שהרבה קוראים מסכימים איתי בנקודה הזאת, ותראה למשל איך כמעט כל הקוראים (חוץ מאדון מאן ומרון) היו נגד העניין שישראלים יורדים יוכלו להצביע מאיפה שהם גרים, זאת אומרת מחו''ל. מעניין שגם ימנים ושמאלנים תומכים בנקודה הזאת, ובמיוחד השמאלנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי כל אחת יכולה להביעה פה את דעתה אבל אם היא לובשת חצאית במידה 48 היא צריכה לפחות לכתוב את זה. והשאר כתוב בספר הבורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
HUH? מה הקשר בין המקום בו הוא יושב לדעתו בדיון הזה? מילא מדובר היה בדיון פוליטי, אבל אפילו זה לא. אגב, לא משנה מה הוא יכתוב כאן, העצות שלו לא יכולות לגרום ל"חורבן מדינת ישראל", מהסיבה הפשוטה שלא סביר שמישהו אכן יממש את ההצעות המועלות בדיונים כאן ללא בדיקה מעמיקה (אם בכלל). אגב, מה ההנחה שאם הוא בחו"ל כרגע (אם הוא אכן שם), הוא שם לצמיתות? מאיפה השינאה הזו לישראלים ששוהים מחוץ לישראל? Xslf (נולדה בארה"ב, גדלה בישראל, עבדה שנה וחצי בארה"ב, חזרה לישראל, ומתכוונת לעבוד בצרפת שנתיים ואז לחזור שוב לישראל. עולה או יורדת? סתם עובדת היי טק :-) )
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני רואה ושומעת בזמן האחרון כל מיני שכנים טובים ומכרים רחוקים חושבים על ירידה רע לי מאוד.אין לי ארץ אחרת ואין לי דרכון אחר, ואני לא מוכנה לוותר על המולדת היחידה שלי. ולכן אני חושבת שלישראלים מחו"ל אין זכות מוסרית להטיף לי ולאחרים פה מוסר ולהגיד מה לדעתם צריך לעשות כאן כדי לפתור את הסיכסוך. יכול להיות שהתגובה הזאת לא היתה שייכת לדיון פה, אבל לא יכלתי להתאפק, כי הרגשתי שהדבר הזה עם העברית בתור שפה שנייה ניפלט לו אייכשהו החוצה. זה כבר קרה פעם אחרת בדיון על הזכות של יורדים להצביע מחו"ל, ששם הוא אמר בתגובה אחרת ש "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", כשדיבר עם היורד מאן. אם את רואה את התגובה המחוממת שלו עכשיו על חצאית במידה 48 תוכלי להבין עד כמה אני אולי בעצם צודקת. החוש השישי שלי אומר לי שהוא מביט עלינו ממקום אחר.אולי אני גם טועה, אבל ממש לא ניראה לי. אבל על מה בעצם אני מדברת? הרי גם את אזרחית אמריקאית שתעזוב אותנו כניראה באיזשהוא שלב לטובת העולם הוירטואלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני נושאת שני דרכונים, ישראלי ואמריקאי. כן, אני חיה מידי פעם בחו''ל. ועם כל זאת, המולדת שלי היא ישראל, ובה אני מתכוונת לגדל את ילדי (כשיהיו לי ילדים בכלל). אה, דרך אגב- העולם בחוץ מאוד לא וירטואלי. כדאי לך אפילו להציץ. יש הרבה מה ללמוד. וישראל לא תפגע מכך. היא אפילו תרוויח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהא. אני מבין. לו היה לך דרכון אחר, לא היית מבלבלת לנו את המוח? אולי כדאי לי לדבר עם שגרירות ארה"ב, לסדר לך אחד? אני לא מבין מה הבעיה שלך בדיוק. כמעט לכל מקימי המדינה היו דרכונים זרים - האם זה הפך אותם לפחות ציונים ממך? כן, יש לי דרכון אמריקני. אני לא מתבייש בכך - נולדתי כאשר אני זכאי לו. אם זה עושה אותי נחות ממך, כמה שקשה להאמין שדבר כזה קיים, אז ניחא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין זה שגם אני הייתי מהמתנגדים לזכות הצבעה לאילו הגרים בחו''ל לבין השתתפות בדיון אני לא רואה שום קשר, אני אשמח אם אפילו עירקי מעירק ישתתף פה בדיון וציג את עמדתו על מנת שנראה דעות שונות ועל פי הן נוכל לבחון את דעתנו שלנו. לבחון רק דעות שמוצאות כן בעיננו לפי שיקול מקומי או לא מקומי, מוזר בעיני בעיקר כמממו שכבר נירשם פה , לא על הדיון ב''אייל '' תיפול מדינת ישראל. למרות שלאחר הדיון בנושא דב אנשלוביץ אנו לפחות יודעים כי ''האח הגדול'' צופה בנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, כל אחד יכול להביע פה את דעתו (בלי שום תנאי, למעשה), אבל יהיה יותר נחמד אם תורידי במעט את רמת התוקפנות שלך. זה לא מוסיף לך כבוד, וזה בטח לא תורם לדיון. The trash-heap has spoken!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, אתה חושב שרון עולה חדש, ואני חושבת שהוא יורד ישן שמנסה להסתיר את זה, אבל בכל זאת ניפלט לו שהילדים שלו למדו עברית בתור שפה שנייה. אם הוא היה עולה חדש הוא לא היה שולט כל כך טוב בעברית, וגם לא טורח להדגיש בעוד תגובה אחרת שהילדים שלו למדו את השפה העברית בתור שפה שנייה. אני במקרה מכירה עולים חדשים טוב מאוד, ולא רק מרוסיה, ותרשה לי לקבוע עוד פעם שרון בפירוש לא עולה חדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין הרבה מה להוסיף מעבר למה שרון אמר. הביטי סביבך, ותראי איזה אחוז מהילדים מתקשים בקריאה מאז שהחלו ללמד בשיטת השפה כמכלול. אין לי מושג אין בכלל מצפים מבן-אדם להתמודד עם מילים חדשות אם הוא לא מורגל בקריאה אות-אות. יש ילדים שיותר קל להם בשיטת השפה כמכלול? אז שילמדו אותם ספציפית בצורה הזו. השיטה הזו פוגעת במרבית התלמידים, ואין סיבה שהיא תהיה ברירת המחדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע מה אחוז הילדים המתקשים בקריאה מבין אלה שלמדו בשיטה אחת, ומהו מבין אלה שלמדו בשיטה האחרת. בוודאות אני יודע שיש שיש אנשים (וילדים) המתאימים לשיטה האחת (או שהשיטה מתאימה להם), יש כאלה שלאחרת, ו... הפתעה, יש כאלה (כנראה שהרוב הגדול), המסוגלים ללמוד קריאה בכל אחת מהשיטות. (בתגובתו של רון הוא סיפר על בתו אשר למדה עברית בשיטת המילה השלמה, ושפה אחרת באותה שיטה, ומתקשה בעברית, ואילו בנו אשר למד עברית בשיטת אות - אות השתלט על העברית, למרות שאת השפה הראשונה רכש בשיטת המילה השלמה. אגב, אינני יודע למה אתה (דובי) מתכוון באמרך "מאז שהחלו ללמד בשיטת השפה כמכלול". עברו בערך 40 שנים מאז שאני למדתי לקרוא, ואני למדתי מילים שלמות. הדבר הראשון שלמדתי לקרוא היה "שלום כתה א"', *ולא* ש-ל-ו-ם כ-ת-ה א. (ועד היום קשה לי, אם כי לפעמים אני מתאמץ, לכתוב את המלה "כיתה"). יתכן כי אנשים המסוגלים להשתלט על שתי השיטות, ישלימו את ההשתלטות על טכניקת הקריאה מהר יותר בשיטת אות אות (מישהו חושב כי יאחר משהו אם לא ישתלט על הקריאה עד חנוכה?), אבל אין ספק כי הלומדים בשיטת המלה השלמה, יכתבו בפחות שגיאות כתיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי בכיתה א' היה כתוב בגדול "שלום כיתה א"' על הלוח. אבל אני הגעתי לכיתה א' כשבאמתחתי כבר יכולת קרוא וכתוב, כך שאני לא יכול להגיד איך זה השפיע עלי. בבית-ספר, בכל מקרה, לימדו אותנו לקרוא אות אות. סליחה, תיקון - עיצור, תנועה, עיצור, תנועה. ככה צריך ללמוד לקרוא. רק ככה אתה מתרגל למילים השלמות, ורק ככה אתה יכול להתמודד עם מילים חדשות. אין לי מושג קלוש איך ילד שמעולם לא למד באמת לקרוא אות אות אמור להתמודד עם מילה שהוא לא מכיר. אני מניח שהילדים לומדים בעצמם לזהות את האותיות השונות. השאלה היא אם יש סיבה טובה לכך שהילדים יאלצו ללמוד זאת בעצמם - דבר שמן הסתם לא מפחית טעויות, אלא מגביר אותן(*). מכל המחקרים שאני קראתי, ומכל הילדים שאני נתקלתי בהם (ובזמנו נתקלתי בהרבה, מה שעורר בי את העניין לקרוא את המחקרים), תהליך למידת הקריאה (ויותר מכך - הכתיבה) מתמשך בשיטת המכלול על פני שנים רבות, ולעיתים כלל לא מסתיים, לעומת השיטה הישנה ואחוזי הכשלון שלה נמוכים בהרבה. לצערי אין לי מחקרים כאלו זמינים כרגע. (*) עוד מגבירה את כמות הטעויות הטענה שהורים ומורים לא צריכים לתקן שגיאות כתיב של ילדים, כדי לא לפגוע בתהליך הלמידה שלהם, או משהו כזה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מהסוף - אני יותר ממסכים עם ההערה שלך לגבי תיקון או אי תיקון של שגיאות כתיב. ולגבי "שלום כתה א" - כשאני הגעתי לבית הספר לא ידעתי לקרוא (אם כי ידעתי לזהות היכן כתוב שמי). המשפט שלום כתה א *לא* היה (רק) כתוב על הלוח כקישוט הכתה לפתיחת שנת הלמודים - הוא היה בסיס הלימוד. לאחר לימוד מספר מינימלי של מילים (להבדיל מהסינית), למדנו לזהות מילים חדשות, והגענו לאין סוף האפשרויות. (כמו שכבר ציינתי, חלפו איזה 40 שנים, ואני לא בדיוק זוכר כל מלה שנלמדה, אבל נניח שהמלה הבאה שנלמדה היתה "חבר", אז מפרוק המלים "שלום" ו"חבר" [בלי קשר לקלינטון או רבין], והרכבה מחדש, ניתן ליצור את המלה "חלום". זה פחות או יותר העקרון) כמי שנשוי למורה אשר לימדה לא מעט ילדים לקרוא ולכתוב,בלא מעט שיטות לימוד, אני יכול לומר כי הקביעה ש"ככה צריך ללמוד לקרוא. רק ככה אתה מתרגל למילים השלמות, ורק ככה אתה יכול להתמודד עם מילים חדשות" היא במקרה הטוב יומרנית. ישנן מספר שיטות, ומספר גדול יותר של תלמידים. לא אחזור על עצמי בנושא ההתאמה האישית של השיטה לתלמיד, אבל רק אציין שוב שרוב התלמידים ילמדו הן בשיטה זאת והן באחרת, ולמיעוט אשר איתרע מזלו ללמוד בכתה בה מלמדים בשיטה אשר אינה מתאימה לו, צריך להתאים את השיטה, אם באמצעות לימוד אינדיבידואלי (הפתרון האופטימלי, ובאופן מפתיע - גם הנפוץ), אם במסגרת "טיפול קבוצתי", ואם ע"י מעבר לכתה בה מלמדים בשיטה המתאימה לתלמיד (ושוב, באופן מפתיע, בלי להכנס להתחשבנות קטנונית - מעבר זה הוא דו-סיטרי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתו של דורון די ממצה, ורק כדי להבהיר אני עדיין לא מבינה על מה אתה מסתמך כשאתה אומר ''רוב הילדים... '' כי המחקרים שאני מכירה הם לא חד משמעיים וגם לא ההכרות שלי עם ילדים. אם עם העמדה שלך באמת מבוססת על מידע אמיתי ממספר גדול שלי ילדים, אני מאד הייתי רוצה לשמוע, אם לא, אז ... כאמור הדבר היחיד שאני יודעת שאפשר להגיד על רוב הילדים הוא שהם יכולים ללמוד בשתי השיטות, וגם לגבי טענתו של רון על תחושבת ההצלחה, זה לא מדויק, כי בשיטת האות אות לקוח הרבה זמן עד שלומדים את כל האותיות ואפשר לזהות מילים.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה זמן? עד ט"ו בשבט הילדים הכירו את כל האותיות וקראו כמה מילים בסיסיות. ולהזכיר - ילדים שעבורם עברית הייתה שפה שניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסתמך הן על מחקרים שקראתי והן על עדויות של מורות ששוחחתי איתן או קראתי. לגבי ההיכרות שלי עם ילדים - מדובר בהתרשמות אישית ולא במשהו קונקרטי - התרשמות שזכתה לאישוש מהמחקרים שקראתי. שימי לב: מס' האותיות בשפה העברית: 22. מספר סימני הניקוד: (אין לי כוח לספור, בואי נסגור על 10. מאוחר לי מידי). סך הכל סימנים שהעוללים צריכים להכיר? 32. מספר המילים האפשריות תיאורטית בשפה העברית: אינסוף. אוצר מילים סביר של ילד בכיתה א': (אין לי מושג ירוק. נסגור על 1000, כי זה מספר יפה ועגול ובטח הרבה יותר נמוך מהמספר האמיתי, במיוחד אם נחשיב הטיות). כמה מילים צריך ילד להכיר כדי לדעת לקרוא ולכתוב? 1000. מה לוקח יותר זמן? כשנתחיל לכתוב בסינית, נדבר על לזכור מילים כמכלול. ואגב, אני פשוט לא מצליח להתנער מהתמונה המנטלית של איזו ילדה אחת שראיתי לפני כמה זמן בכניסה לחנות, מעבירה אצבע קטנה על השלט "דחוף" על הדלת: "ד-ח-ו-ף. דחוף!", עם חיוך גדול על הפנים. וואו, איזה תענוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר הסימנים שאליהם מתייחסים כאותיות בשפה העברית הוא 27, כולל הסופיות, שגם אותן יש ללמוד, ולא 22. יש גם ללמוד אותיות כתב ואותיות דפוס, כלומר - שני גופנים, ובסך הכל (כולל סימני הניקוד) - כ-65 סימנים שיש להכיר, ועוד לא התחלנו לדבר על סימני פיסוק, כולל רווח בין המלים, שגם את משמעותו יש לשנן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי דפוס וכתב - בגלל זה לא מלמדים אותיות כתב עד שלב מאוחר יותר (כיתה ב'? ג'?) - כשהשפה כבר מובנת לתלמיד, ואותיות הכתב לא ילמדו כמשהו חדש לגמרי, אלא צורה חדשה למשהו מוכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת שאני באיחור של שנה או משהו כזה, אבל פשוט לא יכולה להתאפק השיטה הגלובלית (הנוראית) היתה ניסוי ני-סוי שנכשל. היא שיטה מאוד לא מוצלחת. המציאו אותה בשביל מעט ילדים שהתקשו בשיטה הישנה והטובה, והיא יצרה הרבה הרבה ילדים מתקשים. השיטה היתה נהדרת עבור אותם ילדים שלא יכלו לקרוא, והצלחו להשתמש בה להחדיר בהם כמה מילים גלובליות. היא היתה סבירה עבור אותם ילדים שילמדו לקרוא בין כה וכה. והיא היתה קטסטרופה מהלכת עבור כמות גדולה יחסית של ילדים שיכלו ללמוד לקרוא לו הדבר נעשה בשיטתיות ישנה וטובה. בשיטה הגלובלית הצלחנו ללמד את הילדה שלנו בת השנה וחצי לקרוא אוצר של כמה עשרות מילים. זו היתה משימה קלילה. אבל בין זה לבין לקרוא אין ולא כלום. בשביל לקרוא חייבים לבצע לבד תהליכים של סינתזה ובשביל זה צריך כלים, שהשיטה הגלובלית עושה מאמץ אדירים להסתיר מהתלמידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר ללקות למידה. שום שיטת לימוד לא יכולה לגרום לפגמים נוירולוגים. היא יכולה מקסימום להדגיש פגמים קיימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מנסה להוכיח שאתה לא יכול לקרוא? כי אתה בעקביות שואל אותי שאלות על דברים שבכלל לא דיברתי עליהם. מי לעזאזל דיבר על לקות למידה? הרי מה שאני זה בדיוק שלא מדובר בלקות למידה, אלא בלקות לימוד - השיטה החדשה היא פשוט גרועה, וגם תלמידים בלי שום לקות, אלא סתם תלמידים חלשים (אתה מקבל את זה שבאמת קיימים תלמידים חלשים, נכון?), מתקשים ללמוד כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא דיברת על הספר, אין לנו ויכוח. פשוט כשמישהו כותב תחת כותרת לא רלוונטית, קשה להבין אותו. יכול מאוד להיות שהשיטה גרועה. לא יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמישהו לא טורח לעקוב אחר השתלשלות הדיון, קשה לו מאוד להבין על מה מדברים. אני טענתי שרבים מהדיסלקטים-לכאורה אינם באמת סובלים משום ליקוי, אלא הם קורבנות של שיטה שמקשה על למידת השפה, וכך קורה שהם מתקשים בקריאה, ולמערכת החינוך נוח יותר לסווג אותם כלקויי למידה, ולא כפאשלות של המערכת. זה גם לעניין הטענה שלך כאילו אני אמרתי שרוב הדיסלקטים הם מתחזים - לא היה ולא נברא. לא זאת אמרתי. באמת נמאס לי מההאשמות שלך. כאילו כל מי שהוא לא דיסלקט אשם במצב שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיטה גרועה לא יוצרת שום דבר שדומה לסימפטומים של לקויות למידה. לקות למידה אינה 'אי הצלחה בלימודים'. קריאה דיסלקטית היא קריאה בה הסיכוי לשגיאות מקריות הוא גבוהה מאוד. זה דומה לדיבור מגומגם. שיטה גרועה גורמת לשגיאות קבועות מסוגים קבועים. אפשר לטעות באבחון כל שמי שלמד לקרוא לא נכון הוא יחשב לדיסלקטי. יש לזה סיכוי כמו הסיכוי שזה יטעה בבדיקת ראיה. אפשר לחשוב שתלמיד שקורא לא נכון לא רואה את הדף היטב. לרופא עיניים יש סיכוי לשגות כך, אך הסיכוי שואף לאפס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 629 הרי לך והרי לך (סליחה, קצת רגרסיה לילדות. מותר לי לפעמים). אתה לא תלמד אותי מה אני רואה סביבי. ילדים לא יודעים לקרוא, לא בגלל שהם דיסלקטים, אלא בגלל שמשרד החינוך מפגר. עכשיו תחשוב לכמה ילדים הרסו את החיים כי אמרו להם ששגיאות זה בסדר, וזה לא אשמתם שיש להם בעייה אובייקטיבית של דיסלקציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שלא הבנתי כלום. דעתך לוקה בסתירות פנימיות. אתה חושב שיש יותר מידי מאובחנים כלקויי למידה וחושב שאינך מדבר על ליקויי למידה. לא הבנתי כלום. בדיוק כמוך. גם אני לא מבין את דעתך. אגב, סליחה שהטרדתי אותך. חבל שלא הבנתי שאין עם מי לדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי אינה לוקה בשום סתירה, ידידי, ואני אודה לך אם לא תחליט עבורי מה אני מבין ומה אני לא מבין, אלא אם יש לך הוכחות לכאן או לכאן. פעם אחרונה: שיטת הלימוד שהייתה נהוגה בבתי הספר גרמה לאנשים רבים להתקשות בקריאה ובכתיבה. מספר המתקשים בקריאה בכיתות הגבוהות יותר (ד'-ח', למשל) גדל פלאים מאז שהחל השימוש הנרחב בשיטת ה"שפה כמכלול". העניין הוכח שחור על גבי נייר בדו"ח שהוגש, ושאליו הפניתי אותך. רבים מהילדים הללו נחשבו "דיסלקטים", ובמקום לעזור להם ללמוד לכתוב נכון, הסבירו להם שזה בסדר שהם לא יודעים לאיית, ושזה לא אשמתם. עכשיו כבר מאוחר מידי בשבילם. פרט לאלו, יש גם מי שהם דיסלקטים באמת, ואני נוטה להאמין שמספרם נמוך באופן קיצוני מהמספרים שמצויינים כיום. לכן יש לבצע אבחונים קפדניים, כדי שמי שלוקה בדיסלקציה יזכה לטיפול ההוגן המגיע לו והדרוש לו, ומי שאינו לוקה בה, יופנה למסלול אחר, שידאג לטפל בצרכים שלו כתלמיד חלש ללא בעיה חיצונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"דו"ח במשרד החינוך: במשך שנים למדו התלמידים לקרוא בשיטה פסולה מהממצאים עולה כי המשרד עודד את שיטת "השפה כמכלול" תוך התעלמות ממחקרים בארץ ובחו"ל שפסלו אותה; השיטה פגעה בייחוד בתלמידים מהשכבות החלשות; משרד החינוך גנז בעבר דו"ח דומה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת הבעיה - שאף אחד לא מקשיב לי אף-פעם. (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעת? אני כבר שר החינוך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויקוח הקשה היה על הקשר לאבחונים לליקויי למידה. יש אנשים שלא מצליחים להאמין שלקויות הלמידה נפוצות והם יחפשו כל תירוץ... הבעיה עם הקטע הזה של הויכוח שונה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לזה שום קשר לבעיה הנוירולוגית הקרוייה לקות למידה. אפילו משרד החינוך לא יכול לחנך כל כך גרוע, עד ליצירת בעיות נוירולוגיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאובחן כבר 25 שנים. פעם אמרו ורמזו שאני שקרן. אני ההורים שלי והמאבחנים שלי. אמרו שלא יכול להיות שיש בעיה כזו. אמרו שאם היתה בעיה כזו היא היתה נפוצה ולא היו שומעים עליה פעם ראשונה ממני. היום אומרים שאני שקרן כי יש יותר מדי מאובחנים. מובן שזו שטות. יש הרבה יותר מרכיבי משקפיים מאשר אנשים המאובחנים כלקויי למידה. אף אחד לא שואל למה לפני כמה דורות לא היה צורך במשקפיים. מובן מאיליו שפשוט לא הייתה מודעות לצורך. הקריאה כמכלול, גרועה ככל שתהיה, אינה יכולה להיות סיבה לבעיה שלרוב היא כרונית ואינה סיבה לבעיה בין לאומית. יש גבול אפילו ליכולת הנזק של שיטת לימוד. נסה לחשוב על מה שכתבת. החלף את המילה דיסלקסיה במילה 'גימגום' או במילה 'הומוסקסואליזם' ותבין עד כמה דברך מעליבים ומכוערים. יש גבול למידת הסבל והשינאה שאנשים כמוני חווים על לא עוול בכפם, רק משום שבעיתנו הרפואית-נוירולוגית אינה מתיישבת עם האינטואיציה של מי שלא למד את הנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם, הומוסקסואלים הסתירו את נטיותיהם. פעם, אנשים שנזקקו למשקפיים פשוט לא ראו טוב. מה עשו כל אותם דיסלקטים בעבר כדי להסתיר את הבעיה שלהם? אייתו נכון? דיסלקציה היא לא משהו שאפשר באמת להסתיר, הרי. לא לאורך זמן, לא מכולם. הטענה שלי היא שחלה עליה מופלאה בכמות האנשים שלוקים בבעיה הזו, באחוז הרבה יותר גבוה מבעבר, ולדעתי יש לחפש את מקור הבעיה במקום אחר. זה לא שולל את קיומם של דיסלקטים - רק מעלה תהיות לגבי חלק מאלו שטוענים שהם לוקים בבעיה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם, דיסלקטים פשוט לא כתבו/ קראו והועפו מבית הספר (כעצלנים ו/או טפשים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם, אי יכולת קרוא-וכתוב הייתה נפוצה וברורה יותר. ולעיתים, אפשר לחפות על חוסר יכולת קרוא-וכתוב על ידי זיכרון מעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי פעם? לפני 15 שנה? לפני 15 שנה אנאלפבתיות לא הייתה "ברורה יותר". ולכמה אנשים, בדיוק, יש את הזכרון המעולה הזה שמאפשר להם לחפות על יכולת הקריאה? ואיך זכרון מחפה על אי-יכולת לכתוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק באופן בו קיבלתי 98% בבחינת הבגרות בהסטוריה. זיכרון טוב אינו מונע קריאה. הוא מונע רק קריאה חוזרת. כמו כל מנגנון פיצוי, הוא חלקי. עיוורים שומעים יותר טוב - גם זה פיצוי חלקי. בכל מקרה, לויכוח הזה יש שני צדדים. צד אחד מדבר מניסיון והשני מדעה קדומה, בערות וחוסר ניסיון. אם אינך מבין איך זיכרון טוב חוסך קריאה, כדאי שתתוכח על משהו שאתה כן מבין ותפסיק להחפיש אנשים בשל מומיהם. אנחנו לא הרענו לך מעולם. אתה פשוט חכם על חלשים. נהנה לשים מכשול בפני עיוור ורוצה שהמערכת תמשיך להציק לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חכם על חלשים? בינתיים עברת אותי בהיסטוריה בערך ב-30 נקודות. אני לא מבין בכלל על מה אתה מתלונן... לויכוח הזה יש שני צדדים - אחד שכותב דברים וקורא את דברי השני, ואחד שכותב דברים למי מה שהוא חושב שהצד השני אומר, ולא ממש קורא את דבריו. בשום מקום לא אמרתי שום דבר נגדך או נגד דיסלקטים. לא כתבתי שהרעתם לי או שפגעתם בי. אני גם די בטוח שאתם לא בדיוק קולקטיב. אני באמת לא מבין איך זכרון טוב יכול לחסוך לך קריאה ראשונה של משהו. לגמרי מעבר ליכולת ההבנה שלי. אולי תסביר לי, במקום לתקוף? אתה יודע מה, חבל על הזמן שלי. אתה לא מעוניין להשיב לי. אתה רואה בעצמך קורבן, ואף אחד לא ישכנע אותך שאני חלק מהממסד הנורא שרק רוצה לפגוע בך, מסכנון אחד. אני איש רע. אני רוצה שכל הדיסלקטים ילכו לעבוד בזבל. אני נהנה לזרוק זקנות מתחת למשאיות חולפות. אין לי כוח לשטויות האלה. אם אתה רוצה להמשיך לדבר עם עצמך ולהסביר לעצמך כמה שכל העולם מתאכזר עליך - תהנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תחת הכותרת 'תפוצה ואמון' אתה אומר שאתה לא מבין איך זה אפשרי, אתה מביע חוסר אמון. זיכרון מגן נגד קריאה שניה. לא ראשונה. המבחן נערך בעל פה. אם אתה רוצה לשמוע על דברים שקשה לי ללמוד, לא חסר לי מה לספר לך. כל החיים שלי סובבים סביב מציאת פתרונות חלקיים ללמידה למרות ליקויי למידה. אם כל החיים שלי סובבים סביב הבעיה שלי, לא נראה לי שיש לך מה לקנה בזה. יתכן שיש לך סיבות לקנות בי. זו בכל מקרה לא אחת מהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הדיסלקסיה שלי קשה להסתיר כי היא חמורה עד כדי נכות. זה נדיר. את רוב שאר המקרים קל להסתיר. פשוט נמנעים מכתיבה ככל האפשר וקוראים מעט או לאט או בעזרת אדם שאפשר לשתף אותו בסוד הנורא. הסיבה העיקרית לקלות ההסתרה היא שמדובר בבעיה שפרימיטיבים לא מאמינים בקייומה. אינך צריך להסתיר את מה שלא מוכנים לקבל את קיומו. מה שמציק לי אצלך זו הקלות שבה אתה הופך אוכלוסיה גדולה לאשמה. ואם הייתי אומר לך שרוב המגמגמים שפגשת בחייך הם מתחזים? בכמה רצינות היית מתיחס אלי? אם הייתי אומר לך שרוב מי שנדרס נדרס בכוונה בשביל הפיצואים? ככה בקלות הייתי אומר משהו כזה ומתגאה בעובדה שלא בררתי את זה מעולם. בכמה רצינות היית מתיחס אלי? אם בעית ההתחזות היתה כל כך חמורה, היו אנשים שהיו נתפסים עליה ויושבים עליה. יש רופאים שיושבים על סיוע להשגת פרופיל צבאי נמוך במרמה. אף אחד לא יושב על זיוף אבחונים. אף אחד מעולם לא נחשד בזה בארץ. האבחונים מתקבלים בבתי הספר על ידי היועצות שבשנים האחרונות כן לומדות את הנושא. איך זה שאף אחת מהן מעולם לא חשפה אף מתחזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי מתחזים לא "נחשפים". לכל היותר, הם לא זוכים לאבחון כדיסלקטים, ובזה נגמר העניין. מה גם שאין מי שיהיה לו אינטרס למנוע התחזויות. הפוליטיקלי-קורקט היום הוא לעזור למי שמתקשה, להאשים את הממסד בקשיות עורף, ולנהוג במידת הרחמים גם כלפי מי שלא מגיע לו. אז אתה מצפה שיהיה מישהו שינסה לאתר מתחזים? לא נראה לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הם לא נחספים, איך אתה יודע? אני עובד באוניברסיטה העברית בתור אחראי על רכש, השאלה ויעוץ בנושא הציוד לעקיפת ליקויי למידה. השנה קניתי ציוד לעזרה והשאלה ב70,000 שקל שלאף אחד אין אינטרס לשלם. צר לי שזה לא מסתדר עם התיאוריות שאתה ממציא על נושא שאין לך מושג ירוק ומצפצף בכל הקשור אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העבר 'מופלא' לא פחות מההווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום למזלינו יש עליה באבחון ולא בהדבקת הסטיגמה, שתבין לפני עשרים שנים ויותר אני הייתי סתם ילד מופרע שלא רוצה ללמוד, והיום אני רופא, איך קרתה הקפיצה הזו? שפר עליי גורלי ופגשתי מורה שהבינה בחושים חדים שיש פה איזו בעיה, ואם היא לא היתה? היית קורא עליי באיזה עיתון המדור הפלילים (כבר הייתי בתוך זה), או סתם במודעות האבל. השיטה הליניארית לא עובדת בשביל כל אחד, לא כולם דומים ולא לכולם יש את אותם כלים, אז אל תחפז למסקנות מיותרות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצפון תל-אביב 40% מהתלמידים מאובחנים כלקוי למידה. השאר אובחנו כפראיירים. ואגב, 7% באופקים. 1% ברהט. "הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtTower.jht... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמצחיק בכל העסק הוא שילדים עושים את עצמם מטומטמים כדי שיצליחו להכנס לאוניברסיטה. האוניברסיטאות עצמן צריכות לשאול את עצמן איך להתמודד עם הנגע הזה. על פי הכתבה, באוניברסיטאות יש אחוזים בודדים בלבד עם הקלות. האם מישהו בדק כמה מתוך כלל הסטודנטים היו בעלי הקלות בבגרויות שלהם? מה קרה לליקויי הלמידה שלהם? הצבא פתר אותם? פשוט מרתיח לי את הדם כל פעם מחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהגל פשוט טרם הגיע לאוניברסיטאות וזה עניין של כמה שנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי פעם בחינה של סטודנט לתיקון, ובעמוד הראשון הסטודנט התנצל בפני אישית ובנימוס על הכתב הלא קריא, הנובע מכך שהוא סובל מדיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקולציה. על השלישי לא שמעתי, אך באמת התאמצתי במיוחד להבין גם את החלקים הקשים בכתב-היד שהגיש. אינני זוכר פרטים, נדמה לי שהבחינה שלו לא היתה גרועה במיוחד, ולעיני הלא-מיומנות לא נראה היה שהוא כותב רע יותר מהרבה סטודנטים אחרים. מעניין שהוא לא דרש (או לפחות לא קיבל) הקלה כלשהי במהלך הבחינה. עד כמה שאני זוכר, זו היתה הפעם היחידה שנתקלתי בסטודנט שציין ליקויי למידה כלשהם, ותרגלתי די הרבה. אולי היום המצב אחר. בחברה בה אני עובד היום, וגם במקום בו שירתי בצבא, *נדמה לי* שהיו ממש הרבה דיסלקטים ברמות שונות, וככלל לא מדובר באנשים עם הישגים נמוכים דווקא, או כאלה שניסו לקבל הקלות כלשהן. אבל המספרים שצוינו למעלה בהחלט מדאיגים - נראה שבקרוב, תלמיד שירצה להפגין כישרון מיוחד ילך לאבחון ויביא פתק שהוא *לא* דיסלקטי, ויזכה לחצי שעה פחות בבחינה או משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אחת הבחינות הראשונות שלי באוניברסיטה כתבתי בראש העמוד הראשון התנצלות על הכתב הנוראי שלי. לא היה לי תירוץ, פשוט יש לי כתב מחריד. זה גם הסיבה וגם התוצאה של זה שאני משתמש במחשב כל הזמן. בכל אופן, כשקיבלתי את הבחינה חזרה, המרצה (אבנר דה-שליט, אם זכרוני אינו מטעני) כתב מתחת להתנצלות שלי שזה בסדר, ושגם הוא מתנצל על הכתב האיום שלו. יותר לא מצאתי לנכון להתנצל. רוצים כתב נורמלי? תעשו בחינת בית ותקבלו תשובה מודפסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מאד מעניין שהוא לא דרש או קיבל הקלה כלשהי במהלך המבחן. ה-"הקלות" האלה הן סיוט שלא יאמן, לפחות לגבי אנשים בעלי דיסגרפיה או כתב יד בלתי קריא, שעליהם אני יכול להעיד מניסיוני האישי. בתיכון התנאים המיוחדים שקיבלתי היו "שכתוב בבגרויות" - כלומר לאחר שהסתיימה הבחינה (בלי הארכת זמן, כמובן. בסה"כ כתב היד שלי בלתי קריא) נאלצתי להשאר בביה"ס עוד כשעתיים כדי להעתיק את הבחינה. זה אומנם לא נורא, סתם מעיק, אבל לא ברור לי למה שמישהו שאינו זקוק לזה יבחר לקבל כזו "הקלה". במגנים זה היה קל יותר: לאחר הבחינה המורה צילמה את המבחן, נתנה לי את העותק (ושמרה לעצמה את המקור) ושלחה אותי הבייתה, להדפיס את המבחן. באונ' "ההקלה" שקיבלתי היא בחינה על מחשב. אני יכול להבין מדוע דובי רואה בזה "הקלה" אמיתית, כי בתחום הלימודים שלו התשובות הן מילים, אבל במתמטיקה או פיזיקה, בחינה על מחשב (בוורד!) בלי הארכת זמן פירושה Overhead של 20% לפחות על שרטוטים וכתיבת נוסחאות. זה כבר באמת רע, כי "ההקלה" הזו שמה אותי בעמדת נחיתות לעומת סטודנטים אחרים, ולא פלא שאם לאותו סטודנט היה כתב יד לא *כזה* מזעזע (עובדה שפיענחת אותו, את כתב היד שלי גם אני לא מצליח לקרוא לאחר כמה ימים) הוא בחר שלא לקבל תנאים מיוחדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לא יודע, אני שמעתי על מצבים בהם סטודנטים קיבלו פשוט תוספת זמן. במקרה אחר ניתן לסטודנטית לביולוגיה (כיום ד"ר) להיבחן בע"פ. חבל שניתקלת במצבים בהם ההקלות רק הקשו על חייך. איזה פתרון היית מעדיף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 26012 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיסקלקולציה היא ההפרעה שגורמת לילדים מעל גיל 4 לא לזכור ש 1+1=2. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה בכלל סובל מדיסלוקליזציה, לא? (לא, לא לקח לי 24 שעות לחשוב על השנינה העילאית הזו, סתם ראיתי את ההודעה רק עכשיו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקב מצוקה תקציבית החליטו במשרד החינוך להקשיח את הקריטריונים לזכאות להקלות, וכל מקרה ייבדק לגופו באמצעות ועדה מחוזית של פסיכולוגיים חינוכיים. ד"ר אורן לם, מרצה בכיר בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה ויו"ר עמותת ג"ל (גשרים ללמידה) הגיש עתירה לבג"ץ נגד ההחלטה. בג"ץ הורה למשרד החינוך לנמק את ההחלטה תוך 60 יום. השופטים הוציאו צו ביניים שמקפיא את ההחלטה. מעריב: http://www.maariv.co.il/channels/1/ART/677/046.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו יודע במקרה אם זה הבן של צבי לם (שהיה אף הוא ד"ר לחינוך)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לנו פעם אחד, אהוד לם: http://www.haayal.co.il/author?id=26 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אבל הוא לא שייך לעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורן ואהוד לם הם הבנים של פרופ' צבי לם ז''ל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה לדברי דובי קננגיסר, סביב גרעין של אמת חושבתני שהלבשת בשר מיותר, אכן יש בטענתך על משרד החינוך, וכמי שלימדה שבע שנים בפרוייקט מיוחד בחטיבת ביניים -אצדיק חלק מדבריך- אכן יש לקות הוראה במקומות רבים, אך הטענה שהעלייה הדראסטית במספר הלקויים המאובחנים קשורה אך ורק לכך טעות ביסודה. בעשור האחרון (בארץ, כיוון שבחו"ל התהליך ותיק יותר) נעשה רבות מאוד לקידום המודעות ללקויות ולחשיבות האיבחונים וזהו המניע העיקרי לעלייה המספרית. ולמה טענתך דומה? לפני שנים המודעות לגילוי סרטן השד אצל נשים היתה מזערית ולכן התורים לממוגרפיה היו דלים, ואילו כיום, לאחר מסעות פרסום רבים, מחכים לעיתים זמן רב עד לשילוב בתור הבדיקה, תאר לך מצב בו יעמוד שר הבריאות בפתח ויאמר - לא! הגזמתם! עברנו את הסטטיסטיקה ולא הגיוני שיש כל כך הרבה, נקצץ בתקנים לרופאים ומכונים. וזה מה שקורה לצערי במשרד החינוך, עשו רבות לקידום העניין (הם ועמותות ההורים) וכעת הם מתלוננים על ההורים המודאגים שסופסוף קולטים שיש בעיה שניתנת לפתרון. להכליל את אותם אחוזים שהכסף מצוי בכיסם וטוענים עליהם שהם קונים הקלות לילדיהם באותה קטגוריה זהו עניין נבזי, שכן בכל תחום בארצנו (ואולי לא רק בארצנו) יש מי שמחפש דרכים קלות וקיצורי דרך, הם לא הכלל. לצערי הכלל חסר תקציבים ויוצא מופסד. מצד אחד משרד החינוך מקצץ ומצד שני העלויות במגזר הפרטי שוחקות ולא תמיד אפשריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנן שתי אפשרויות: או שבאמת אחוז לקויי הלמידה הוא כה גבוה, עד כי הגיוני שיהיו 50 אחוז ואף יותר מכך לקויי למידה בבית ספר מסויים, או שעל לקויי הלמידה האמיתיים תפסו רבים טרמפ. אם המקרה הראשון הוא הנכון, אינני מבין מדוע יש לתת ללקויי למידה הקלות בבית הספר: הרי כולם לקויי למידה, אז התנאים השווים ההתחלתיים היו הוגנים לגמרי. אם המקרה השני הוא הנכון, הרי שדברי היו מוצדקים, שהרי לא טענתי שאין לעלייה בכמויות המאובחנים שום קשר עם העלייה במודעות. ודאי שיש קשר - אלא שהעלייה היא מופרזת מעל ומעבר לעלייה שהיה מוצדק לראותה בתנאים הללו, וחלק מטריד ממנה נעוץ באבחונים מפוברקים שהורים סידרו לילדיהם כדי שאלו יזכו ביתרון על פני חבריהם, או כדי שלא ישארו מאחור כאשר כל חבריהם כבר דאגו להוציא הקלות שאינן מגיעות להם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |