בתשובה לערן בילינסקי, 04/02/04 21:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שמצחיק בכל העסק הוא שילדים עושים את עצמם מטומטמים כדי שיצליחו להכנס לאוניברסיטה. האוניברסיטאות עצמן צריכות לשאול את עצמן איך להתמודד עם הנגע הזה. על פי הכתבה, באוניברסיטאות יש אחוזים בודדים בלבד עם הקלות. האם מישהו בדק כמה מתוך כלל הסטודנטים היו בעלי הקלות בבגרויות שלהם? מה קרה לליקויי הלמידה שלהם? הצבא פתר אותם? פשוט מרתיח לי את הדם כל פעם מחדש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהגל פשוט טרם הגיע לאוניברסיטאות וזה עניין של כמה שנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי פעם בחינה של סטודנט לתיקון, ובעמוד הראשון הסטודנט התנצל בפני אישית ובנימוס על הכתב הלא קריא, הנובע מכך שהוא סובל מדיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקולציה. על השלישי לא שמעתי, אך באמת התאמצתי במיוחד להבין גם את החלקים הקשים בכתב-היד שהגיש. אינני זוכר פרטים, נדמה לי שהבחינה שלו לא היתה גרועה במיוחד, ולעיני הלא-מיומנות לא נראה היה שהוא כותב רע יותר מהרבה סטודנטים אחרים. מעניין שהוא לא דרש (או לפחות לא קיבל) הקלה כלשהי במהלך הבחינה. עד כמה שאני זוכר, זו היתה הפעם היחידה שנתקלתי בסטודנט שציין ליקויי למידה כלשהם, ותרגלתי די הרבה. אולי היום המצב אחר. בחברה בה אני עובד היום, וגם במקום בו שירתי בצבא, *נדמה לי* שהיו ממש הרבה דיסלקטים ברמות שונות, וככלל לא מדובר באנשים עם הישגים נמוכים דווקא, או כאלה שניסו לקבל הקלות כלשהן. אבל המספרים שצוינו למעלה בהחלט מדאיגים - נראה שבקרוב, תלמיד שירצה להפגין כישרון מיוחד ילך לאבחון ויביא פתק שהוא *לא* דיסלקטי, ויזכה לחצי שעה פחות בבחינה או משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אחת הבחינות הראשונות שלי באוניברסיטה כתבתי בראש העמוד הראשון התנצלות על הכתב הנוראי שלי. לא היה לי תירוץ, פשוט יש לי כתב מחריד. זה גם הסיבה וגם התוצאה של זה שאני משתמש במחשב כל הזמן. בכל אופן, כשקיבלתי את הבחינה חזרה, המרצה (אבנר דה-שליט, אם זכרוני אינו מטעני) כתב מתחת להתנצלות שלי שזה בסדר, ושגם הוא מתנצל על הכתב האיום שלו. יותר לא מצאתי לנכון להתנצל. רוצים כתב נורמלי? תעשו בחינת בית ותקבלו תשובה מודפסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מאד מעניין שהוא לא דרש או קיבל הקלה כלשהי במהלך המבחן. ה-"הקלות" האלה הן סיוט שלא יאמן, לפחות לגבי אנשים בעלי דיסגרפיה או כתב יד בלתי קריא, שעליהם אני יכול להעיד מניסיוני האישי. בתיכון התנאים המיוחדים שקיבלתי היו "שכתוב בבגרויות" - כלומר לאחר שהסתיימה הבחינה (בלי הארכת זמן, כמובן. בסה"כ כתב היד שלי בלתי קריא) נאלצתי להשאר בביה"ס עוד כשעתיים כדי להעתיק את הבחינה. זה אומנם לא נורא, סתם מעיק, אבל לא ברור לי למה שמישהו שאינו זקוק לזה יבחר לקבל כזו "הקלה". במגנים זה היה קל יותר: לאחר הבחינה המורה צילמה את המבחן, נתנה לי את העותק (ושמרה לעצמה את המקור) ושלחה אותי הבייתה, להדפיס את המבחן. באונ' "ההקלה" שקיבלתי היא בחינה על מחשב. אני יכול להבין מדוע דובי רואה בזה "הקלה" אמיתית, כי בתחום הלימודים שלו התשובות הן מילים, אבל במתמטיקה או פיזיקה, בחינה על מחשב (בוורד!) בלי הארכת זמן פירושה Overhead של 20% לפחות על שרטוטים וכתיבת נוסחאות. זה כבר באמת רע, כי "ההקלה" הזו שמה אותי בעמדת נחיתות לעומת סטודנטים אחרים, ולא פלא שאם לאותו סטודנט היה כתב יד לא *כזה* מזעזע (עובדה שפיענחת אותו, את כתב היד שלי גם אני לא מצליח לקרוא לאחר כמה ימים) הוא בחר שלא לקבל תנאים מיוחדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לא יודע, אני שמעתי על מצבים בהם סטודנטים קיבלו פשוט תוספת זמן. במקרה אחר ניתן לסטודנטית לביולוגיה (כיום ד"ר) להיבחן בע"פ. חבל שניתקלת במצבים בהם ההקלות רק הקשו על חייך. איזה פתרון היית מעדיף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 26012 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיסקלקולציה היא ההפרעה שגורמת לילדים מעל גיל 4 לא לזכור ש 1+1=2. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה בכלל סובל מדיסלוקליזציה, לא? (לא, לא לקח לי 24 שעות לחשוב על השנינה העילאית הזו, סתם ראיתי את ההודעה רק עכשיו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |