בתשובה לקורא נבוך, 06/08/03 13:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רק רוצה כאן להתייחס לפיסקא האחרונה שלך. נראה לי שהזדרזת לקטול את המאמר בצורה שגובלת מעט בחוסר נימוס. אני חושב שלפחות לפי הCV של בואוסמה, אותו הצגתי בפתיח, צריך לתת לו מעט יותר קרדיט. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שהאשמת אותי ב<כמעט>חוסר נימוס, קראתי שוב את תגובתי. בפסקא הראשונה האשמתי את המחבר ב"סגנון מקניט". אם זה תאור לא מנומס של סגנון הכתיבה, אז בסדר, אני לא מנומס1. אני הרגשתי מבין השיטין של המאמר רוח חזקה מאוד של "ראו איך השכל הישר מהתל בפלספנים האלה". מבלי להתימר,נדמה לי שגם אתה לא יכול להתכחש לכך. יכול מאוד להיות שהמחבר לועג *בצדק* לעמיתיו, כאמור עוד לא קראתי את מאמרם. במקרה הזה, דווקא צריך "להאשים1" אותך שהבאת מאמר שלא בהקשרו וציפית שיתיחסו אליו עם ההקשר. בעניין הקרדיט, אתה מעמיד בפני את הברירה לתת למחבר קרדיט על סמך קורות חייו, או לתת קרדיט לשני המחברים שאותם הוא תוקף, על סמך סיגנון התקיפה השטותי. שתי השיטות לא רלוונטיות לדעתי. מה דעתך, כמי שמתמצא, האם בואוסמה כל כך צודק בביקורתו שהוא יכול להרשות לעצמו סיגנון כזה? תעמיד את עצמך רגע במקומם של פייגל ומקסוול ששומעים בזמן אמת איך מערבים חזרזירים וטמפונים כדי להראות להם שהם לא יודעים אפילו לקרוא מילון? אינני מכיר פילוסופיה, אבל מהמאמר שהבאת אפשר היה להבין (אלא אם כן <תגובה 162113 > פרופסור הוסטוויט מסביר לך) שהחיבור הזה הוא פארודיה. אני לא הבנתי מעבר לכך. קרא לי שיטחי, אבל לי היה ברור שהכוונה של פייגל ומקסוול היתה ששפת היום יום אינה מספיק מדויקת לעניני *פילוסופיה* אבל בוודאי שהיא טובה לעניני יום יום. ממתי קניה ב סירס היא דיון פילוסופי? לבסוף שאלה בקשר לתרגום: מה זה העניין עם התאומות? "לשלוש בנותיו הקטנות, תאומות כולן, אלזי וטילי ולוסי" תאומות, שלישיה, מה היה במקור. 1 זה נחשב תגובה לא מנומסת ב"אייל"? אני ממש התאקלמתי! 2 לא באמת, אני דווקא מודה לך על מאמציך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה נראה כמו ציטוט שגוי או תרגום שגוי של "Once upon a time there were three little sisters," the Dormouse began in a great hurry; "and their names were Elsie, Lacie, and Tillie; and they lived at the bottom of a well--" מתוך אליס בארץ הפלאות - פרק 7.השמות מן הסתם אלו שמות החיבה של אליס ואחיותיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, אני שמח שאתה מעלה את עניין שלישיית התאומות. בקריאה הראשונה (כעורך) של תרגומו של רון, עצרתי בחריקת בלמים על הביטוי "שלוש בנותיו, תאומות כולן". ברור לחלוטין מה רוצה המחבר לומר כאן, אבל ברור כמעט באותה מידה שזו לא דרך נכונה, מבחינת העברית, לומר זאת. גם אבן-שושן טוען ש"תאומים" מתייחס לשניים בלבד. אבל ככל שהפכתי והפכתי בו, לא מצאתי משהו יותר טוב. אני משער שרון נתקל לפני באותה דילמה. מסתבר שבמקור יש אותה בעיה: his three daughters, all twins. לפי מריאם-וובסטר, twin מתייחס לאחד משניים בלבד. אפשר, כמובן, להתפתל: שלוש בנותיו מלידה אחת, אבל מי יבין זאת בקריאה מהירה? ההגיג המתבקש כאן הוא שהנה מקרה, קטנוני למדי, בו השפה הטבעית אינה משרתת אותנו נאמנה, בסיטואציה פרוזאית מהחיים - זאת, כמובן, כקונטרה למה שרוצה בואוסמה לטעון. מכל מקום, האם יש לכם פתרון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהפוך הוא. השפה הטבעית משרתת אותנו נאמנה, למרות הסטיה מהפורמליות שלה. גם לי, כמו לך, וכמו גם (אני מניח) לרוב הקוראים, הביטוי ''שלוש בנותיו, תאומות כולן'' בלט ב''אי תקינותו''. יחד עם זאת גם לי כמו לך (אני מניח), וכמו גם לרוב הקוראים, כוונת הביטוי היתה ברורה. למרות שפורמלית ''תאומים'' מתייחס לשניים בלבד (הן בעברית והן באנגלית), הרי טבעיותה של השפה היא שהביאה אותנו להבין את כוונת המשורר. לו היינו נצמדים לשפה פורמלית בלבד, היה הצרוף ''שלוש התאומות'' ''תוקע'' את האינטרפטר שלנו בעוון ''בטוי לא מוכר'' או ''צרוף בלתי חוקי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שכשקראתי את זה חשבתי שזו בדיחה של רון או של המחבר, בגלל זה רציתי לראות את המקור. בהנחה ואין כאן איזה פירוש איזוטרי שאנו לא מכירים, זה נראה לי כמו עוד לשון בלחי מצד המחבר. מה רע ב"אחיות בשלישיה"? ד"א - אחי ואחותי הם תאומים. לפעמים אני נוהג להפתיע מכרים ולהכריז "יש לי אח תאום" ומיד אחרי זה "יש לי גם אחות תאומה" ובסוף "הם תאומים זה לזה". וכך יוצא לי שם של טרחן עם חוש הומור פגום (לא מנומס ושיטחי כבר אמרנו?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושה זוגות תאומים,בן ובת כפול שלוש הבנות התאומות מקשיבות לסיפור,הבנים במקום אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל באנגלית אפשר לומר בפשטות triplet, שהיא מילה הרבה פחות עמומה מאשר "שלישיה", שיכול להתייחס לשלוש בנות שנולדו באותה לידה, אבל גם לסתם שלושה אנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
triplet יכולה להיות שלישיה של תינוקות או שלשה סדורה (נניח כזו שמייצגת וקטור תלת מימדי) או שלוש שורות של שיר וזה גם שם של עיר וגם מונח מוזיקלי ועוד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך תשלב את המלה triplet במשפט שבמאמר? His three daughters, a triplet, ...? בגלל המשמעות הכללית יותר של המלה (כפי שציין נכונה יחזקאל), זה לא יובן, אאל"ט.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון, עשיתי טעות נוראה ומשום מה חשבתי שהתיחסת לפסקא ה*ראשונה* שלי. בקריאה שניה אני רואה שהתיחסת פסקא ה*שניה* שלי. בכל אופן, אני לא חושב שיש בעיה עם הנימוס שלי בעניין הזה1. הרטוריקה באמת זולה, והפרופסור המכובד באמת מתייחס באופן לעגני לעבודת עמיתיו. הוא זה ש*קוטל* מאמרים, לא אני. 1 אשמח(באמת) אם תגיד לי איזה ביטוי חרג מגבולות הטעם הטוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקריאה מעטה בכמה מאמרים שלו, עולה שבואוסמה אהב את השפה ונהנה להשתעשע בה. אבל זה לא מספיק לדיונים והוראת פילוסופיה. היכולת שלו למצוא עיוותים בשימוש בלשון, עיוותים אותם הוא מדגיש על ידי בדיחות וחידודים, מגובה במחשבה פילוסופית מתוכננת. לפעמים הוא משחק על "המשמעות" של המילה, לפעמים על "חוסר המשמעות" או "השטותניקיות nonsense" שבה. מצאתי אימרה שלו בה הוא כותב "פילוסופיה: קודם כל אתה מכניס את עצמך לצרה, ואחר כך אתה מהרהר מה הביא אותך לכאן". וד"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוספתי עוד תגובה מתקנת פה תגובה 162185. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר Wittgenstein's Poker מספר על ויכוח מר בין ויט' וקרל פופר שארך כעשר דקות. לאחת מהפגישות השבועיות של "מועדון המדע המוסרי" בקיימבריג', 1946. ויטגנשטיין היה היו"ר של המועדון, וקרל פופר הסכים1 להשתתף בפגישה הזו, בה נכח גם ברטרנד ראסל. "מהעדויות הסותרות על מה שבאמת קרה באותה פגישה, עולה אירוניה עסיסית. אנשים שתחומי התענינותם הם חקר הידע, ההבנה והאמת, לא הצליחו להגיע לידי הסכמה על השתלשלות הארועים בפגישה בה הם נכחו". לפי עדותו2 של פופר (ואחרים), ויטגנשטיין התלהט והתעצבן (כדרכו) מסידרת טיעונים שפופר העלה. ויט' התחיל לשחק עם הדוקרן הלוהט שהיה מונח ליד האח, לנפנף בו ולהשתמש כדי להדגים ולהדגיש את התנגדותו לפופר. בשלב מסוים עלתה שאלת מעמדה של האתיקה ו-ויט' ביקש מפופר דוגמה לחוק מוסרי. פופר ענה לו "לא לאיים עם דוקרן על מרצים אורחים". ויט' הזועם שרק את הדוקרן ועזב את החדר בטריקת דלת. ויט' היה ידוע במזגו הרתחן וחסר הנימוס, "אל תנסה לחרבן גבוה יותר מהתחת" הוא אמר ביחס לפילוספים דוגמת פופר שחשבו שהם יכולים לשנות את העולם. אחד ממשתתפי הפגישה תיאר את "ויטגנשטיין שמתנהג, כמו תמיד, ביהירות גרוטסקית, דעתן, וחוצפן גס". הרושם הראשון של בואוסמה מויט' היה שהוא "אדם מרתק בעל הליכות פשוטות וחברותיות". יומיים אחרי כן הוא ראה צדדים נוספים באישיותו של ויט' "יש בו מתח וחוסר סובלנות, אשר יש בהן כדי להפחיד כל אחד...במקרה אחד הוא היה קרוב לאלימות". אם כך, לא נראה שבהכרח פילוסוף המלמד אתיקה ומוסר יתנהג בהתאם להן - ועכשיו אולי הציטוט של בואוסמה מקירקגור בתחילת המאמר, מקבל משמעות אמיתית. ___ 1אנקדוטה מענינת - פופר הסכים לבוא לפגישה לבקשותו של מזכיר המועדון וואספי חיג'אב, סטודנט פלסטיני מירושלים. חיג'אב עשה את טעות חייו כשביקש מויט' להדריך אותו בעבודת הדוקוטורט, ולאחר שלוש שנים של מאמץ מתסכל, הוא נטש את הפילוסופיה. לקח לו 25 שנה להתגבר על ההשפעה ההרסנית (לדבריו) של ויטגינשטיין. 2האם הוא שיקר? צריך לקרא את הספר. אם הוא כן, היה זה כנראה בנסיון להגן על שאיפת חייו - למוטט את הפילוסופיה של הלשון שהיתה אופנתית בימיו, ולנצח באופן אישי את ויטגנשטיין "המכשף שעקב אחרי הקריירה שלו כצל". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי על הסיפור הזה. אבל תסכים איתי שלא התגובה(הספונטנית)הזאת ולא האמירה בעניין החירבון הופיעו בספר ''כל כיתבי'', או ''הרצאות נבחרות''. אצל או.ק.ב. מדובר בהרצאה שהוא הכין מראש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, אתה לא חש בהבדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר תורגם לעברית http://www.yediothsfarim.co.il/Proza/sciDir/dCat2002... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון ידידי, כשאני הזכרתי לפני כמה תגובות את העובדה שויטגנשטיין הגיע מתחום הנדסת המכונות, היו שטענו נגדי שאני מבצע בו אד הומינם, אולי כמעין רמז לפשטותו - דבר שאליו כלל לא כיוונתי. אם באמת רוצים 'לטפל' בויטגנשטיין האדם והתנהגותו או בסתירות לא פשוטות ומביכות שהופיעו בדברים שונים שאמר, יש גם לכך דרך, אולם השאלה שצריכה להישאל בכל זאת היא הלינקאג' בין דיעותיו וכתביו של אדם לבין התנהגותו והתנהלותו בשטח; האם ניתן להפריד בין השניים? אני אמנם חושב שקשה לדחות על הסף את אלמנט הסימפטיה המתקיים או לא מתקיים בין הוגי רוח שונים, שכמובן משפיע ומנתב את התייחסותם לזולתם כמו גם לקולגות אחרות, וכאן חוזרת השאלה על כל הסתעפותיה: האם ניתן לנתק משנתו של אדם מהתנהגותו בפועל? האם דבר זה מוסרי או כלל אפשרי? האם ביקורת על סוג התנהגות והתנהלות של אדם מוכר (שיש לה סימוכין רבים) אינה 'נושא' בפני עצמו, או שמא כל התייחסות לכך הינה בבחינת אד הומינם לגופו (והתנהגותו) של איש, ולא לדיעותיו? שים לב שאינני מתייחס בקביעה זו לדברים שקיימים באדם כעובדה מולדת, אלא כצורה בה בוחר אדם להתנהג, או אפילו הדיעות שהוא בוחר להשמיע או לכתוב. האם ניתן לבצע ניתוק בין שני אלמנטים אלו, קריא דיעותיו ומשנתו של אדם VS התנהגותו והתנהלותו? אני מאמין שכן, אך הדבר לא תמיד פשוט, כפי שרשמתי במאמר אחר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס, תשובתי הופנתה לנבוך, ולא בכדי - תגובה 162110. זאת הסיבה לכותרת שבחרתי לפתיל הצדדי הזה. התכוונתי להדגים שגם פילוסופים, חסידים, צדיקים ורוכלים מתנהגים כשאר האדם. לא התכוונתי "לטפל" באיש ויט', למרות שאני לא מוצא שום פגם בכיוון איליו ניסית למשוך. כמובן שזהו קו טיעון שונה מ"מהות המאמר" (כל מה שזה לא יהיה). במאמר מוסגר אני יכול להעיר שאני לא בטוח ש"אד הומינום" הוא "תמיד בחזקת מוקצה מוחלט". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ברצינות, למי יש זמן לקרוא את מדור הרכילות של הפילוסופיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדון נכבד. אבל ברצינות, למי יש זמן להודיע כי אין לו זמן לקרוא את מדור הרכילות וכו'. מדובר כאן בספר מעניין מאוד, שמתנהל יפה מאוד עם הראשומון של האירוע. ראוי לציין כי אל מול הדיאלוגים של סוקראטס הוא מראה, עבורי לפחות, את מה שעבר על הדיאלוגים הפיל' במהלך ההיסטוריה האנושית, ודבר זה נושק (ואולי - רק נושק ולא יותר) אף לעניין המתודה. קיימים פילוסופים שמציינים, במהלך התייחסות (דיאלקטית בעיקרה, תלוי כמובן בסדר-הגודל של האיש) לדעות קודמות של אחרים, שמות פרטיים ואף נוהגים באירוניה ובהלבנת פנים, וזאת מתוך תשוקה טהורה ועזה, או ממניעי 'רצון לעוצמה', כך שלעיתים מקרים אלו הם אף חלק מהספרים הקדושים עצמם. עובדה היא שבואסמה, אדם מכובד ואוטירוטה גדולה ממני אין-שעור (אינני יודע לגביך) בוחר לציין מאורעות מהכרותו האישית עם ויגנשטיין, כפי שצוטט במאמר שצירף מר.אלכסנדר מאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבריאות. יש הבדל בין לציין מאורעות אישיים בהיסטוריה של הפילוסופיה לבין לכתוב ספר שלם שהוא בגדר אופרת סבון פילוסופית. בכלל, כל הנטייה הזו לעסוק בטפל. לא מעט אני שומע אנשים פוסלים דברים של ניטשה "כי הוא היה מטורף" או של היידגר כי הוא היה נאצי, שופנהאואר כי הוא מיזנארופ. וכו'. אז אנקדוטה פה ושם זה משעשע ולפעמים רלוונטי במידה מסויימת אבל לקרוא ספר שלם? אני אישית הייתי מעדיף לקרוא ספר עם תוכן, אבל, כפי שכבר אמרתי, לבריאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אנקדוטה על וויטגנשטיין (תקציר- פרימן דייסון מוזמן לקפה אצל הוויטגנשטיין, מגלה שבנושאים מסויימים "מוטב לשתוק", ומצהיר שלדעתו האדון הוא שרלטן ואדם בלתי נעים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון ידידי, אני אנסה לפתוח תגובה זו בזהירות הראוייה, ולומר שכבודו של האיש בואוסמה במקומו מונח, כמו גם הדברים שתרם וחקר כעולה מה-CV שהצגת בפתיח המאמר; הדבר טוב ויפה אולם ברור שציון עובדות יבשות אלו על האיש ומעשיו אינן מציבות אותו מחוץ לביקורת אפשרית, שכמובן אמורה לעמוד בתקן מקובל לגופו של טיעון. אולי אפתח תגובה זו ואומר שאינני מבין בדיוק על מה בואוסמה 'מתלונן', או מהי הפואנטה בדבריו; על השפה המעורפלת? כפל המשמעויות של מילים? אנדרסטייטמנט כהליך אפשרי שטמון ומקובל בהיגדים מסויימים? האם הוא בעד הפשטת השפה או שמא הוא מעוניין לשמרה כאלמנט המכיל בתוכו מספק אלמנטים? אוטס. קיי. בואוסמה אמנם מוגדר כתלמידו של ויטגנשטיין, ואולי עלינו לדון באיש ויטגנשטיין ומסריו, על הצדדים השונים המשתקפים בהם כבבואה לעובדה שהגיע מתחום הנדסת המכונות. זו אמנם אינו פוסל את האיש מלהתפלסף ולשרבט דברי לוגיקה בספרים שכתב, אך בני אדם אינם מכונות, ושפתם של אלו מורכבת מדקויות מורפולוגיות שונות שלא רק שאינן ניתנות תמיד לתרגום, אלא קסמן נמצא לעיתים ברמזים החבויים ברמת ההיגדים והמשפטים הנוצרים ממטא-נאראטיב מסויים, לפחות לשיטתי. לזכותו של בואוסמה ניתן לומר שכנראה ועלה על בעיותיו של ויטגנשטיין בפרשנותו את קיקגור, כפי שמראה חיבור מעניין זה אולם מכל מקום יישום המלצותיו של בואוסמה בכל האמור לשפה ומשמעות יגרום למבני על פילוסופיים לקרוס מעצם היותם לכאורה 'בלתי לוגיים'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> "עלינו לדון באיש ויטגנשטיין ומסריו, על הצדדים השונים המשתקפים בהם כבבואה לעובדה שהגיע מתחום הנדסת המכונות. זו אמנם אינו פוסל את האיש מלהתפלסף ולשרבט דברי לוגיקה בספרים שכתב..." אד הומינם אומר לך משהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המושג בהחלט אומר לי משהו - אולם יחד עם זאת אין להכחיש שאדם מושפע לעיתים מדברים שלמד ובהם התעניין, לפחות לדעתי. אם מישהו מציין שפלוני הגיע מתחום לימוד מסויים ועבר לתחום אחר אין בכך השמצה, מה גם שהנדסת מכונות (ומאוחר יותר מתמטיקה) העניקו לויטגנשטיין יכולת השקפה 'קלאסית' מתחומי מדעי הטבע המדוייקים ומתחומי אסכולת מדעי הרוח. טענתי היחידה הינה בקונטקסט זה הינה שהאדם אינו חיה לוגית, וכך גם שפתו מבחינת הסמאנטיקה והפרגמאטיקה שטמונים בה, שהינם תלויי מקום, השכלה, מטא-נאראטיב ועוד. במידה רבה האדם נדון להיות תבנית נוף הדברים אותם ספג ובהם התעניין, ו'מותר' בהחלט לציין תחום התעניינותו או לימודיו, כמו גם תחומים שונים מהם הושפע בבואנו לציין אפשרות נוספת למוטיבציה המנחה אותו. דוגמא: אם יבוא פלוני ויטען כלפיי שהתעניינותי הרבה בכתבי ק.ג. יונג משפיעה על תפישת עולמי, ייתכן ויצדק מאוד - גם בבואי לבצע ניתוח או בניית נראטיב היסטורי. הנחת ביניים: אין כל ספק שהדברים שויטגנשטיין עשה ופיתח על ידי מחקרי הלוגיקה והשפה הנם דבר חשוב מצד אחד - וזאת על ידי הערותיו והארותיו לשיטת הלוגיקה הבוחנת - אולם ברור שתפישה זו עשוייה לעמוד בדרכה של פילוסופיות אחרות ושפתן, בכל האמור למשמעויות שונות של 'מעבר' שהן לעיתים מבקשות להעניק. והערה נוספת לכוון רב"י - אני מתרכז בתגובות אלו בויטגנשטיין מתוך נסיון להבנת הדברים שבואוסמה כתב, אולי מתוך רפלקס לשיטתי היונגאית... נראה לי במבט גס ומכליל שקיימת כאן מעין 'תחרות' סמוייה בכל האמור לפילוסופיה 'הגיונית' וחיצונית יותר, שמיוצגת על ידי רבים בעולם האנגלוסכסי, לבין פילוסופיה גרמנית 'כבדה' הטמונה ב-500 שנה של אידיאליזם ורומנטיקה. ויטגנשטיין בחר לעמוד בצד האנגלי, מסיבותיו הוא - ולכן אני משער שהשפיע כה חזק על מערכות הפילוסופיה האנגלו-אמריקאית בהקשר זה. מבחינה זו ניתן לראות גם את העדפותיו של בואוסמה, שבמידה רבה ממשיך לטפח קו ויטגנשייני ברור בניתוח זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שהבהרת את דבריך, חששתי בתחילה שזיהיתי בהם בוז לויטגנשטיין שמקורו באי-הבנה שלו על רקע אד-הומינם. שים לב אבל שעצם ההבחנה בין הסמאנטיקה, הפראגמטיקה והסינטקס, או יותר נכון ההתייחסות לסמאנטיקה כמרכיב אוטונומי שעומד במרכז הניסיון לגבש תיאוריית משמעות היא הנחה שויט' יצא נגדה אשר מקורה בתפיסת התמונה אוגוסטינית. כלומר אם יש לך משהו נגד תפיסת המשמעות של ויט' שברצונך לנמק כאן אז תצטרך ללכת קצת אחורה מכיוון שהנחותיך אינן מוסכמות על ידי הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח על סילוק אי ההבנה, ומתנצל על ניסוחי הכושל משהו. באשר להמשך פיתוח הויכוח האמור בינינו: אינני יודע אם הדבר רצוי מבחינת בעל המאמר, ועל כן נצטרך לשאול אותו אם הדיון על ויטגנשטיין רצוי בבחינת *מראה מקום* לבואוסמה. אני מסכים לגבי הנחותיך בכל האמור לתמונת העולם האוגוסטינית, אך לדעתי הבעייה העיקרית שעמדה בדרכו של ויטגנשטיין היתה קיקגור, אך כאמור - אינני יודע אם זהו הנושא של מאמר זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס, מצחיק שאתה מתלבט אם להסיח את הנושא (זה כמו אוף טופיק?),אחרי מה שעוללנו (http://mann.blog.lab.co.il/thread.php3?rep=463) לדיון תמים על פולקסוואגן חיפושית (http://mann.blog.lab.co.il/story_21). כאמור,בואוסמה וויטגינשטיין הולכים ביחד, מה עוד שגם קירקגור ובואסמה הולכים ביחד. הוא כתב רבות על שניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון, בדיונים המתנהלים בבלוג שלי אנחנו יכולים לפנטז מצידי על עב''מים, ולהגיע מכל דבר לחוק גודווין. זה בלוג הרהורי בעל אופי פרטי יותר, עם סגנון וחן משלו. כאן לעומת זאת, הייתי מעדיף באמת להתרכז בדיון על דברי בואוסמה - למרות שכמובן שיש לי מה לומר על ויטגנשטיין וקירקגור, או מדוע כנראה בואוסמה הבין בדיוק את הבעייתיות של ויטגנשטיין עם דתיותו של קירקגור. זהו דיון 'כבד', שבו גם מתווכחים על קומו של יו''ד. מאחר ותילי תילים של דיו נשפכו בעקבות ויטגנשטיין, יהיה עלינו להגביל את הדיון לשלושת דמויות אלו בלבד בנקודות עליהם אני בדיוק מדבר. שים לב שהטענה המרכזית שלי מתייחסת פעם נוספת למתח מעניין שקיים בין סוגי פילוסופיית ה'פנים' שמקורן כמעט וללא יוצאי דופן בהגות גרמנית, לבין פילוסופיה פראקטית ומדעית יותר שהתבססה בעולם האנגלוסכסי, שמשכה אליה גם הוגי דיעות יהודים כמו גם את ויטגנשטיין שבחר בדרכה - אולם למרות בחיררה זו נשאר 'קרוע' משהו, כפי שבא לידי ביטוי בהתייחסותו לקירקגור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר בLW עסקינן אז עלה בדעתי שכדאי לצרף את הלינק הבא המהווה לדעתי מבוא מצוין לשתי התקופות שלו: זה קצת ארוך אבל כתוב היטב. כמובן, אין שום תחליף לקריאה של הטרקטטוס ושל החקירות - שניהם הכרחיים להבנת ויטגשטיין בצורה סבירה (אפילו מינימלית) - אבל המבוא עושה עבודה מצוינת בלהסביר את הטרקטטוס (שקשה מאוד לקריאה) ובלתמצת את "חקירות פילוסופיות" (שכיף לקריאה אבל די ארוך). זהו, עשיתי את חובתי. חבל שהדיון דעך כל כך מהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאותה הזדמנות: ... עלינו לדון באיש איינשטיין ומסריו, על הצדדים השונים המשתקפים בהם כבבואה לעובדה שהגיע מתחום רישום פטנטים. זו אמנם אינו פוסל את האיש מלעסוק במדע ולשרבט דברי פיסיקה בספרים שכתב, אך הייקום אינו פטנטים, ... (לא יכולתי להתאפק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגיש חופשי. האיש איינשטיין הגביל עצמו להיגדים מדעיים ופיזיקאליים, אותם גם היה יכול להוכיח. למיטב ידיעתי הגביל עצמו לשטח זה, ולא עסק במטאפיסיקה של רעיון מסויים או בדיעות לגבי משמעותו הלוגית, שזהו ויכוח ערכי בסופו של דבר, ללא יכולת הכרעה. הכרעותיו של איינשטיין, לעומת זאת, היו מדעיות ואמפיריות, ועל כן חסרות כל *ערך* משום היותם *עובדה* נתונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס, לא התרעמתי על הביקורת, אלא כפי שצריך היה להיות ברור לכל בר בי רב, על הטון ועל החיפזון. אין מה להוסיף בנידון וד"ל. כשקראתי את הפיסקה השניה שלך בפעם הראשונה, קצת התבלבלתי. האם קראנו את אותו חיבור של בואוסמה? הבאתי את הסברו של הוסטוויט בתגובה 162113 שאמור שבחיבור הזה בואוסמה רצה *להאיר* את תשומת הלב לעובדה שאם רוצים לפתח שפה "גאומטרית" שתחליף את "השפה הרגילה והמעורפלת", הרי יכולים לקבל תוצאות מוזרות. וודאי שהוא לא 'מתלונן'. בכלל, מהמעט שלמדתי מקריאה בו ועליו, באופן כללי הוא איננו שואף להתנצחויות שמובילות ל"נצחון" תאוריה מסוימת על אחרת, אלא לשיטתו, פילוסופיה זה תהליך בלתי פוסק של בחינה וניקוי עצמי. נראה לי שמה שכתבת בהמשך הפסקה הזו גם יש בילבול כלשהו. בואוסמה מראה שקביעתם הראשונית של ה"ה פייגל ומקסוול שהשפה הרגילה היא מעורפלת ורבת-משמעויות, איננה עומדת במבחן המציאות. במילון יש מלים עם משמעות אחת. כשאני כותב "פקד" אתה יכול להבין את המילה לפי הקונטקס שלה (אותו "שימוש" וויטגינשטני?), למרות שלמילה הזו יכולות להיות משמעויות שונות. אני לא חושב שהוא 'מעוניין' לעשות דבר מה בקשר לשפה. אם כבר, הוא 'מעוניין' למצוא שימוש "עצל" בשפה של מאמר שקורא ליצירת שפה חד-חד-ערכית. הוסטוויט כתב על בואוסמה שהוא הוטרד מקלישאות ובחירת גרועה של מלים בגלל הרגלים עצלים [של הפילוסופים]. הוא חותר תמיד למצוא את השימוש הפשוט, הרגיל במילים, ולהראות כיצד השימוש הזה מתנגש עם השימוש הפילוסופי. (אגב, ההתנגשות הזו יוצרת עבורו הרבה פעמים הזדמנות הומוריסטית). כך שבעצם, אם חושבים על זה, יש כאן נקודה מעניינת ביותר. בעוד הוא מנסה להראות שהשאיפה לשפה חד-משמעית מובילה לאירוניה ואבסורד. בעוד הוא מראה שלמרות שהשפה הרגילה היא כביכול מעורפלת ורב-משמעית, אנחנו כן יכולים ל"השתמש" בה "למובנים" שונים. אך, מהצד השני, הוא חותר לנקות את שפת השיח הפילוסופי משימוש קלוקל, מחוסר תשומת לב למשמעויות שונות שעולות מניסוחים כאלה או אחרים. אני יכול להפנות אותך למאמר מרתק שהוא כתב על האידיאליזם ברקלי. כל המאמר נסוב על בחינה של קטע מפורסם בו כותב בוסוול על ג'ונסון שבעט באבן וקרא "כך אסתור אותך [את ברקלי]". אחת השאלות המרכזיות שבואוסמה בודק היא מה בדיוק רצה ג'ונסון לסתור על ידי בעיטה באבן? דוגמה אחרת, שיכולה להסביר את שיטתו במאמר שלנו, מצאתי בספר על חוויות אישיות מסמינרים של בואוסמה. בואוסמה חתר תמיד להבין כל מושג, והעביר כל שימוש במינוח טכני תחת ביקורת פילוסופית קפדנית. "אם סטודנט היא אומר 'שיפוט סינטטי אפריורי' הוא היה שואל אם זה 'מינוח משפטי'. אם מישהו היה אומר 'אי אפשר לחוות כאב של אחר' (באנגלית זה ברור יותר to have another person's pain) הוא היה שואל 'זה כמו לקחת to have מכונית של אחר?'. הכוונה איננה להתעלל בתלמידים המסכנים, אלא לנסות לרדת לעומק משמעותו של משפט כזה. זה בא בעקבות מה שבואוסמה כתב על וויטגנשטיין "שמלמד רגישות חדשה בקשר לשפה". אני למד שויטגנשטיין חשש מזה שה"רגישות" הזו תהפוך לקטלוג של "נקודות השקפה" שונות, "ביהייויוריזם", "אנליטי-אמפירי" וכו'. ו' וב' יצאו נגד סכנת העמדות הקבועות האלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |