בתשובה להפונז, 25/12/24 11:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אני לא אמרתי כלום על למי יצביעו ה-17. 50 ו-40 בערך, זה הבאנקר שיש לגושים להערכתי. אתה חושב שהימין יזכה לפחות מ-50 מנדטים בבחירות הבאות? ב. אנו מדברים מהגדרות שונות של מושג המנדטים הצפים. אצלך קולות צפים זה רק אלו שמשנים את ההצבעה הקודמת שלהם. אני מדבר על קולות שאינם מצביעים מתוך אידיאולוגיה מבוססת או סקטוריאליות זהותית (שאינם צפויים להשתנות בעתיד הקרוב). אני מדבר על קולות שמצביעים מתוך אוסף שיקולים לא לגמרי מפוענחים ומתאפיינים לכן בפוטנציאל לעבור ממחנה למחנה. זה לא אומר שהם בהכרח עושים זאת בפועל. ג. המסקנה שלי היא שאין טעם לנסות לשכנע אותם שBB מושחת (רובם יודעים זאת מעצמם ואולי קצת מקנאים בו?). אין טעם במצעים והסכמים אידיאולוגיים-בטחוניים-חברתיים. הסיכוי הטוב ביותר שלנו הוא בלשכנע אותם שאנו הולכים לנצח. ד. לצורך זה, להערכתי, צריך להציג, חזית אחת מגובשת ומועמד מוסכם לרוה"מ. אמרתי כבר,Yes we can? ה. ותודה לך שסייעת לי להסביר מדוע אייזנקוט אינו אמור להיות המשיח על הסוס אלא נציג מוסכם של החזית. אייזנקוט לא חושב שיהיה בן גוריון הבא. אם יהיה לוי אשכול במלרע, דיינו. ו. להערכתי אם השמאל ילך לבחירות בתור אוסף של מפלגות מסוכסכות (גנץ, אייזנקוט, לפיד, ליברמן וגולן), במקרה הטוב נזכה לניצחון דחוק שיתן לנו עוד ממשלת ביניים משותקת. ואת הכשל הזה יהיה צריך להניח לפתחם של הפוליטיקאים שגרמו לו. ז. לאביב ששאל מה יקרה כאשר לאחר הניצחון, החזית תתפרק והמחנות והאישים יתחילו לריב, אענה ואומר שהלוואי ונהיה באופציה הזאת. בכל מקרה המריבות, במקרה של הליכה בכמה ראשים וקרוב לודאי הפסד, יהיו גרועים לא פחות. במקרה של ניצחון לפחות תתקיים האפשרות שהראשים יעסקו בענייני המינסטריונים שלהם ויניחו למריבות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מר אייזנקוט הסביר לאחרונה שהוא מתנגד לשיטת הסניוריטי, ואם כי העמדה הזאת לכשעצמה אינה פסולה מראש - יש נימוקים כבדי משקל לכאן ולכאן1 - אבל הההנמקה שהוא נותן לה מזכירה לי את עומק החשיבה האנליטית של רמטכ"ל לשעבר אחר, רפאל איתן שמו. "רמטכ"ל לא בוחרים לפי הוותק, וגם לא בממשלה או בחברות עסקיות" אמר האיש ואני הייתי מחזק ומוסיף "וגם עגבניות בשוק!", אם כי אלה שהייתי בוחר כדי לזרוק עליו היו נבחרות בדיוק כך. גם התזמון של ההכרזה לא מבשר טובות לגבי האפשרות שאיינזקוט יהיה זה שיוציא אותנו מהבוץ אלא אם זה דווקא מהלך מתוחכם לקרוץ למצביע הימין, אבל אני סקפטי, בין השאר בגלל הפורום בו נאמרו הדברים. ____________ 1- בתור לא רמטכ"ל לשעבר, לטעמי מצבנו הרעוע כל מה שעלול לפגוע בנייטרליות השיפוטית - ושינוי שיטת הסניוריטי בהחלט עלול לגרום לכך - פוסל את הרעיון לפחות עד שהאורוות ינוקו נקיון יסודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שופטי העליון כיתר הפקידים בשירות הציבורי, הם בני אדם וגם הם רוצים להתקדם בסולם ולהגיע לראשיתו. שיטת הוותק היא אנושית למדי, לפיה - ׳אם הוא מת, אני מתקדם׳. אין יותר אנושי מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה להבין את כוונתך. ברוב המקומות שעולים בדעתי הוותק הוא אחד הפרמטרים שקובע את הקידום, אבל מלבד בתחרות לתואר האיש הזקן ביותר בעולם ובבית המשפט העליון שלנו הוא אינו הפרמטר היחיד. אפילו קבלת דרגת רב"ט מותנית בכך שלא ישבת בכלא הצבאי מהיום הראשון של הטירונות ועד שהגיע הפז"ם. כפי שאמרתי, יש נימוקים כבדי משקל בעד ונגד, ולטעמי ויקי מסכמת את העניין לא רע, למרות שהנימוק "גם רמטכ"ל לא בוחרים לפי הוותק"1 לא מופיע שם. האם מר אייזנקוט טרח ללמוד קצת את הנושא לפני שהביע את דעתו? מסופקני, שכן לו עשה כך היה ודאי מציין גם הנימוקים בעד השיטה ומסביר למה, לדעתו, הם פחות חשובים. כן, אני יודע - אני חי בעולם של פעם, או, כמו שאומר חבר שלי: זה היה מזמן ולא נכון. ____________ 1- וכידוע למר אייזקוט, לא פעם לאחר שנבחר רמטכ"ל מועמדים אחרים פורשים מצה"ל. האם היינו רוצים לראות תופעה כזאת בבית המשפט העליון? אני חושב שלא, אבל זאת רק הערה צדדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשירות הציבורי במשמעותו הרחבה, הוא בעצם הגוף היחיד *שמקדם* את עובדיו בהתאם לוותק. אני מדגיש את נושא הקידום, כי הקידום משמעותו להתקדם . להתקדם בשכר או בתואר התפקיד. עבודה בשירות הציבורי זאת עבודה במשרה מתוקצבת באופן שנתי, והואיל ויש מס׳ משרות מוגבל בכל מוסד, הרי שמשך תקופת הוותק יכולה להיות לרוב החיים. קח בחור צעיר בן 30 שסיים את הלימודים האקדמאים, ניגש למכרז וזכה בתפקיד שתוארו מנהל מדור. היררכית התפקידים במשרד ממשלתי/ציבורי הוא לרוב :מנהל מדור>מנהל ענף/רכז>מנהל תחום>מנהל אגף>סמנכ״ל>מנכ״ל. אם ישראלי ירצה להיות מנכ״ל בהתאם לשיטת הסניוריטי, מתי הוא יהיה מנכ״ל? מאחר וגיל הפרישה הוא 65, הוא צריך כל 6 שנים להתקדם בתפקיד. כמובן שמוות מוקדם יחישו את ההתקדמות. כדי לרכך את הייאוש, יש לארגון מגוון צ׳ופרים כדי להרגיע את נשמת הפקיד המתוסכל. זה יכול להיות במובן הכלכלי, כדוגמת עלייה משמעותית בשכר. ערך שעה לפקיד עולה ככל שהפז״מ דופק. אם בגיל 30 ערך שעתך הוא 40 אז בגיל 60 הוא 80. ערך השעה הוא הבסיס לכל התוספות בשכרו וגובה משכורתו. אפשר גם לתת לו תעודות. טקס קטן עם קצת בורקסים והמנהל מוסר את התעודה של העובד המצטיין של המנכ״ל או של המנהל האזורי, או פרסי ייעול לעובד המשועמם שבמקום ׳לעבוד׳ החליט לייעל את עבודתו - עם מחיאות כפיים ו-2000₪ לפני מס במשכורת הבאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ''י נסיוני בגופים ציבוריים הוותק הוא רק אחד הפרמטרים לקידום בתפקיד, אבל כפי שציינת בחלק מהם הוותק מגדיל את השכר, מה שמביא לפעמים לקוריוזים כמו פקידה זוטרה שמרוויחה יותר מהבוס שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין השופטים הוותק הוא פיצ'ר. הוא הפרמטר העיקרי - אולי היחידי בימינו - שאיננו נתון לשליטה ושפיטה פוליטית, ולכן הוא כשלעצמו מחסן את נשיא העליון מתלות באיזה פוליטיקאי שמינה אותו. אני מניח שלאייזנקוט הבוק קשה להבין את זה. אולי כי הוא עדיין חושב שבוועדה למינוי שופטים יושבים אנשים ישרי דרך שהחוק ושמירה עליו חשובים להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דנים פה במהות הטכנית, אבל שוב מתעלמים מהמהות הפוליטית. אפילו אם אייזנקוט חושב ככה (בעשר הדקות ששקל את העניין), לומר דבר כזה בדיוק השבוע זה דבר כל כך מטומטם פוליטית, שמראה שהאיש לא מבין מה זה פוליטיקה, מה זו אופוזיציה, ומה לעזאזל תפקידו בכח. כבר טענתי כאן שאם מישהו - רציני אבל לא בקיא בתחום מסוים - רוצה להיכנס אליו, שייקח יועץ מומחה, יועץ תקשורת במקרה הזה. כל יועץ היה מיד זורק לפח את האמירה המטומטמת הזו. והוא זה ששוקי בונה עליו בתור מנהיג המחנה הליברלי. כמה עצוב ועלוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |