 |
|
 |
||
|
||||
 |
העניין עם התנ''ך, או כל תיאור שמתיימר להיות היסטורי לצורך העניין, הוא שמי שכתב אותו בחר למי להתייחס, והבחירה היא להתרכז בפעולות שעשו גברים ולהתעלם מחלקן של נשים בהיסטוריה, להציג אותו כ''בתוך הבית ולכן חסר משמעות'' וכו'. אנחנו כל כך רגילים לזה שנהיה שקוף לנו שזו הייתה (ועודנה) בחירה. ''מחריבי הפסלים'', אגב, לא מבקשים לשכתב את ההיסטוריה אלא להפסיק להלל את מי שפגעו בחלק מהציבור שבעבר לא טרחו לספור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם לדעתך לא היה ראוי יותר להוריד את הפסלים באמצעות חקיקה במקום ע״י וונדליזם? (כן כן, אני יודע שאת לא יו״ר איגוד מחריבי הפסלים או משהו שכזה, אבל בכל זאת אני סקרן לדעת..) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חקיקה? מה פתאום. הצבת והסרת פסלים לא אמורה להיות נושא לחקיקה לדעתי. המסלול הראוי הוא החלטה של הרשות המקומית הרלוונטית, כפי שאכן קורה לפעמים. נגיד באלכסנדריה, ששם העיריה החליטה להסיר אנדרטה לזכר חיילי הקונפדרציה (ההחלטה עמדה לבחינה משפטית ובסופו של דבר הארגון שהציב את האנדרטה הסיר אותה מיוזמתו) או בבולטימור, שם העיריה החליטה להסיר פסלים של הקונפדרציה. האם ההחלטות האלה היו מתקבלות בלי פעולות מחאה? אני בספק רב. אני לא תומכת בוונדליזם אבל (א) לא כל פעולת מחאה היא ונדלית ו(ב)אני יותר לא תומכת בהאדרת עבדות, תקיפה ואלימות נגד בני אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחייך. "האדרת העבדות" בימינו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ננסה לפרק את זה: 1. ככלל, הצבת פסל או אנדרטה במרחב הציבורי נועדה להנציח את האדם המפוסל ואת פועלו. 2. אנחנו (כציבור, לא אתה ואני) מנציחים אדם שאנחנו מעריכים את פעולותיו וערכיו, רואים בו מודל לחיקוי ולהשראה או לחילופין, מבקשים להזכיר את קיומו. 3. צבא הקונפדרציה, בפרט הגנרלים, ביקש להגן על האפשרות להחזיק עבדים. 4. התומכים במאבק על שימור האפשרות הזו ראו באנשים אפריקאים או ממוצא אפריקאי קניין ולא אנשים שווי ערך. 5. הצבת פסל של גנרל בכיר בצבא הקודפדרציה במרחב הציבורי, מלמדת על תפיסת עולם שבה המאבק על החירות של העשירים הלבנים להחזיק אנשים שחורים כקניין הוא מאבק ראוי להנצחה ולשימור. 6. תושבי ארה"ב השחורים, גם במדינות הדרום, שווי ערך לכל תושב לבן - חירותם וזכאותם למרחב שמכבד אותם ואת ההיסטוריה שלהם אינה פחותה. באיזה שלב איבדתי אותך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לציין גם שהצבת הפסלים לא נעשתה אחרי מלחמת האזרחים על מנת לשמר ולייצג פטריוטיות של הקונפדרציה אלא בתחילת המאה הקודמת במקביל ובהקשר לעליית הקו-קלוקס-קלאן על מנת לייצג ''עליונות'' לבנה. המתנגדים לפסלים לא נאבקים נגד מורשת תרבותית ''תמימה'' שבעבר פורשה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה שזה חדש בשבילי ואם זה נכון אני צריך לחשוב על הנושא מחדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא צריך להיות חדש בשבילך - ע"ע הערת הרגל היחידה בתגובה שלי. ברשימת הפסלים והאנרטאות שנהרסו1 בשנה האחרונה אפשר למצוא פסלים שהוקמו במאה ה-20 וה-21, ודי קשה למצוא פסלים שהוקמו במאה ה-19. (אגב, "מחיקת" פסלים וסמלים מהבמה הציבורית זאת לא המצאה חדשה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתן לבארי וייס לדבר במקומי על כל הטירוף הזה. בד"כ אזהרות מפני מדרונות חלקלקים לא עושים עלי יותר מדי רושם, אבל דומני שכאן קשה להתעלם מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, זה אמנם לקוח מהבלוג שלה אבל הכותב הוא Samuel Goldman. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין איזה הבדל קטנצ'יק בין מי שחיבר את הכרזת העצמאות בשם החירות לבין מי שהכריו מלחמה על מדינתו בשם העבדות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מה היינו אומרים על דאע''ש שהשמידו מלא פסלים עתיקים, בהקשר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסתכלתי לדוגמה בList of Confederate monuments and memorials in Alabama [Wikipedia] (ר’ משם גם הפניה לערך הראשי שדן בתופעה) אמנם פסלים ציבוריים החלו להיות מוקמים בעיקר בתחילת המאה העשרים (החל משנת 1903) אבל מצבות פרטיות החלו לקום עוד בשני העשורים שקדמו לכך. ומה שמעניין עוד יותר: שמות מחוזות ויישובים נוצרו מיד לאחר המלחמה, בשנים 1866–1868. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה מפני שארז צדק בעיקרון אבל פספס בזמנים, מפני שפסלים מוקמים כל הזמן. אפשר לראות בסדרה על הגנרל יוליסס גרנט, כי בסיום מלחמת האזרחים, בתקופה הקרוייה רקונסטרוקציה, לאחר תיקוני החוקה 14 ו-15, גברים שחורים בדרום זכו לזכות הצבעה כמעט ב-100% וגם נבחרו לייצג את המחוזות בדרום. הריאקציה התרחשה כמעט מיד בדמות של האינתיפאדה של ה-KKK אשר באמצעות שלטון טרור הורידו את אחוזי ההצבעה לאפס. הנשיא גרנט בתחילה שלח את צבא ארה"ב לדרום כדי להלחם בקלאן ודי הצליח לחסל את הארגון, אלא שהפעולות הללו היו מאד לא פופולריות אצל הלבנים בדרום ובצפון ואיימו לעלות לרפובליקנים בשלטון. גרנט נרתע, הפסיק את פעילות הצבא נגד הקלאן ובעצם סיים את הרקונסטרוקציה ע"י החזרת מדינות הקונפדרציה לברית, תוך שהוא מוותר להן על ביטול ההפרדה הגזעית באמצעות מה שנקרא חוקי ג'ים קרואו. כלומר התמונה השלמה היא שעוד במאה ה-19, מיד בתום מלחמת האזרחים, העבדות הוחלפה בדרום במדיניות של הפרדה גזעית שסמליה לאורך כל השנים מאז היו דגלים ופסלים של אנשי הקונפדרציה. המצב הזה נמשך עד שנות ה-60 וביטול ההפרדה הגזעית ע"י מרטין לותר קינג, הקנדים ובעיקר ל. ג'ונסון. השחורים היו עסוקים בעיקר בהשגת זכויותיהם ולא התעסקו עם הדגלים והפסלים. רק עתה לאחר שהדיון הגיע לזכות לפרוע ולבזוז, הגיע זמנם של הסמלים. למעשה זהו ויכוח טפל שבעיקר מסמן מאבקים אחרים לגמרי. הפיתרון לגופם של פסלים, ניתן בסוף עידן הקומוניזם. מעבירים את הפסלים לפארקים שאינם במרכז העניינים ומקימים שם מתחמים של פסלים שחינם סר. אאל"ט זה גם מה שקרה לאנדרטאות לחיילי הליגיון הירדני במזרח ירושליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסוציאציה חופשית: "הנשיא גרנט בתחילה שלח את צבא ארה"ב לדרום כדי להלחם בקלאן ודי הצליח לחסל את הארגון, אלא שהפעולות הללו היו מאד לא פופולריות אצל הלבנים בדרום ובצפון ואיימו לעלות לרפובליקנים בשלטון. גרנט נרתע..." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"השחורים היו עסוקים בעיקר בהשגת זכויותיהם ולא התעסקו עם הדגלים והפסלים. רק עתה לאחר שהדיון הגיע לזכות לפרוע ולבזוז, הגיע זמנם של הסמלים." אתה באמת מבטל את הטענות שלהם על זה שהגזענות והקיפוח שלהם נמשכים, בפרט במה שנוגע לשיטור, אכיפה, משפט וכליאה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדיניות ההפרדה הגזעית שהיתה נהוגה במדינות הדרום ואולי עדיין שורדת במקומות מסויימים בארה"ב, היא הוכחה לכך שמערכת חברתית יכולה להיות גזענית ומקפחת גם כאשר אין לכך גיבוי בחוק ובקונסטיטוציות הרשמיות. ובכל זאת צריך להעביר קו הפרדה בין מערכת שבה הקיפוח והגזענות מובנים (built in), לבין מערכת שיש בה תופעות של גזענות וקיפוח. מי שרוצה לדחות את הצהרת הניצחון על הגזענות עד אחרי שאחרון השוטרים יאמץ את הליברליזם הצבוע של שלי יחימוביץ, לעולם לא "ינצח" את הגזענות. האם יש בארה"ב תופעות של אפליית שחורים שראוי להלחם בהן? כנראה שכן. האם שחורי ארה"ב הם קבוצה מקופחת ונרדפת בארה"ב? אני מן הסתם לא היחיד שלא מאמין בזה. שותפים לי מאות מיליוני שחורי עור בכל העולם שהיו שמחים לקבל גרין קארד. אני רוצה להוסיף, שאני חושב שזה לגמרי זכותם של שחורי עור או של ליברלים לפעול נגד דגלים ופסלים שלדעתם פוגעים בהם. אני גם חושב שהגנרל רוברט אי.לי שתרומתו העיקרית לאנושות היתה בחיסולם של כמה מאות אלפים, זכה כבר למספיק כבוד, ולא יקרה כלום אם פסליו יודרו למקומות קצת יותר נידחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שמכיוון ש”מאות מיליוני שחורי עור בכל העולם שהיו שמחים לקבל גרין קארד” אז לא נכון ש”שחורי ארה"ב הם קבוצה מקופחת ונרדפת בארה"ב” היא מסוג הטענות שלערביי ישראל אין זכות לדרוש שוויון זכויות כי המצב שלהם יותר טוב משל אזרחי המדינות השכנות, או במילים אחרות, קשקוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה של שחורים רבים בארה"ב היא שהמערכת החברתית שם עדיין גזענית ומקפחת גם ללא גיבוי בחוק, ואפילו ללא כוונה רעה של מישהו מסוים, אבל שלא מדובר בתופעות בודדות. קטונתי מלקבוע בביטחון מלא שהם צודקים, אבל עדויות ששמעתי נותנות לזה אמינות לא מעטה, כמו גם המספרים היבשים של הכלואים (שאני מסכים, יש גם דרכים להפסביר אותם לא על-ידי גזענות, אבל הם ראייה תומכת חזקה. עכשיו, גם אם אותם שחורים (ותומיהם הלבנים הלא מעטים) טועים, ברור לי לחלוטין שרובם מאמינים בזה בכנות, וזועמים בכנות; ולכן אכזרי בעיני לקרוא להם מפגינים על הזכות לפרוע ולבזוז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפגנות המוניות זה צ'אנס של פושעים לבזוזמ בחסות ההפגנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסעיף 2: בחלק "מבקשים להזכיר את קיומו." כפי שכבר אמרתי, אפשר להזכיר את קיומו לדראון, ולהזכיר גם את הנסיבות החברתיות-תרבותיות שגרמו לכך שהפסל יוצב. אם מישהו רוצה להציב ממול פסל של מישהו שהחזיק באותה תקופה ובאותה תרבות בדעות אחרות, קדימה. אני לא בטוח איפה איבדת אותי, אבל אני יכול להגיד לך איפה תוכלי למצוא אותי: בהפגנה נגד ההחלטה העתידית (במהרה בימינו וכמובן בעזרת השם) לשנות את שמה של כיכר רבין לכיכר עמיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאנחנו מבקשים להזכיר את קיומו של מישהו לשלילה, הפסל מעוצב ככזה. אנדרטאות שמבקשות להזכיר את קורבנות המלחמה לא מציגות גנרלים או את המנהיגים של הצד השני "כדי להזכיר מי אשם", ובטח לא עושות את זה בפוזיציה שמציגה את אותו גנרל/מנהיג כמרשים ובעל און. הן מציגות אנשים בכאב, עולים מחורבן לתקווה וכו'. אני לא חושבת שצריך להרוס פסלים מהסוג הזה - מספיק להרחיק אותם מהמרחב הציבורי ולהציג אותם, או את חלקם, במוזיאון שעוסק באירועי אותה תקופה. מוזיאון, בניגוד לככר העיר או רחבת העיריה, הוא מקום שנועד לעודד חשיבה ביקורתית ויכול לתת מקום בעל משקל לטראומה של קהילת האנשים שהוחזקו כעבדים או צאצאיהם. הצבת הפסלים אי-אז נועדה לכבד את אותם אנשים. למה הדור הנוכחי מחוייב להחלטה הזו? ועד מתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואי, במשפט האחרון חשבתי לרגע שאתה הולך לכיוון מאד אחר1. 1 שמלאפכנחתידוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה באשר לכיכר על שם זוהר ארגוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איבדת אותי ב־3 ובהמשך ב־5. לפי מה את קובעת שזה מה שהפסלים הללו מסמלים לתושבים (ולא, לדוגמה, התרסה כנגד היאנקים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה אתה חלוק עלי בסעיף 3? זו טענה עובדתית שהנחתי שהיא די טריוויאלית, עם כל הכבוד לתיאוריות "זכויות המדינה" לסוגיהן (שגם אם מקבלים אותן, ודאי לא סותרות את מה שטענתי בסעיף 3). סעיף 5 לא מניח שיש סיבה *אחת* להצבת פסל מהסוג המדובר. אבל ננסה מכיוון אחר כיוון שזה לא סותר את המסקנה שלי בסופו של דבר: האם אתה מסכים עם טענה שהצבת פסל של גנרל בכיר בצבא הקונפדרציה במרחב הציבורי, מלמדת על תפיסת עולם שאינה רואה פסול במאבק על החירות של העשירים הלבנים להחזיק אנשים שחורים כקניין? אגב, גם אם נלך לפי פרשנות ההתרסה: אתה חושב שהתרסה נגד גורם חיצוני חשובה מספיק כדי להתעלם מפגיעה בתושבי הקהילה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם כל מה שכתבת. אבל אילו אני הייתי המוחה, במקום לנתץ (או לבקש מהרשויות לנתץ), הייתי שם על הפסלים מדבקות, שלטים וגרפיטי לאמור "מדכא שחורים", "תומך עבדות", "בושה", צובע לדמות את הפנים בלבן מזעזע, וכו'. (בפעם הראשונה אחרי התפוצצות פרשת הפותמוביל שנראו על לוחות המודעות בחיפה פרסומות להופעה של גולן, פינטזתי להוסיף להן בטוש "תביאו את הבנות שלכם!". אבל לא העזתי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה דעתך על חרדים שמשחיתים תמונות נשים שהוצגו בפרהסיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה. אני מודה שזה לא מוצא חן בעיני, ואני מודה שזה דומה. אביא להגנתי את הטיעון (השנוי במחלוקת) מן הכוח - מי החזקים ומי החלשים כאן? אצל אייל גולן, הוא חזק ופמלייתו חזקה, הנשים שנוצלו חלשות; מעשה הונדליזם הקטן שלי הוא הקנטה קלה של החזק בשם החלש. אצל החרדים, התמונה יותר מורכבת. גם מי שטוען (כמוני) שבפוליטיקה יש להם כוח-יתר, צריך לדעתי להודות שבנוגע לפרהסיה הציבורית הם במגננה מפני לחץ בלתי פוסק, ויש להם קייס לטעון שהם במשבצת הנחשקת (טיעונית) של החלשים. מצד שני, המלחמה שלהם היא על הדרה מהפרהסיה הציבורית של נשים, וזו מלחמה רעה. על רוב הנשים ההשפעה של המלחמה הזו לא רבה (אני חושב); אבל היא כן רבה דווקא על הנשים החרדיות, וזה הופך אותן לחלשות ביותר. כשילדה חרדית רואה תמונת אישה שהושחרה, והיא יודעת שהיא הושחרה רק על שום היותה אישה, מה היא אמורה להרגיש ולחשוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מיותר לציין, אילו הייתי עושה את פעולת הגרילה הנועזת שלי עם הפרסומות של גולן, ושוטרים היו תופסים אותי, לא היו לי טענות אם מערכת האכיפה היתה מאשימה אותי בהשחתת רכוש או מה שלא תהיה העבירה כאן, מרשיעה אותי ונותנת לי גזר דין פעוט ההולם את חומרתו הפעוטה של המעשה. ברור לי שזה מעשה שגם אם הוא מוצדק, הוא עבירה על חוק מוצדק כשלעצמו. אני מצידי הייתי משתדל לעשות כמה שיותר רעש ציבורי בהליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט מעריך את היושרה שלך. עד כמה שהדיוט כמוני מבין, יש לנו כבני אדם סט של ערכים שהוא מעל החוק. אני רוצה להאמין שהייתי נלחם בכל דרך במי שמשעבד עבדים (למשל) גם אם הרוב יחליט שזה חוקי. הבעיה מתחילה, כך נראה לי, כשקיים ציבור של אנשים בעל סט שונה משלי/שלנו. ולעיתים - כמו במקרה החרדים והנשים - הערכים האלה מתנגשים. והייתי שמח אילו לקיחת החוק לידיים וכפיית הערכים הייתה נשמרת למקרים קיצוניים בהחלט של מניעת פגיעה בלתי הפיכה בבני אדם. פגיעה ברגשות, כבודה במקומה, לא נופלת בקטגוריה הזאת. השחתת פסלים כמו השחתת תמונות נשים כמו עריפת ראשים על רקע כבודו השברירי של מוחמד (שלא לדבר על רציחות מתועבות על ״כבוד״ המשפחה) הם בסך הכל דרגות שונות של כפיית הערכים שלך על אחרים בלי לשאול לדעתם ובלי להתחשב ברצונם. וזה די נוגד את סט הערכים של ההדיוט שאני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הייתי שמח אילו לקיחת החוק לידיים וכפיית הערכים הייתה נשמרת למקרים קיצוניים בהחלט." אז מה דעתך על נסיעה ב-5 קמ"ש מעל המהירות המותרת? אני חושב שצריך לא רק להתסכל על חומרת העוול שנגדו מוחים, אלא גם על חומרת העבירה המחאתית, והמידתיות ביניהן. אני פוסל מכל וכל עריפת ראשו של דני ביטון בגלל פרשת הפותמוביל, ועדיין חושב שהוספת מסר-נגד על כרזת פרסומת היא טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שלא הייתי מספיק ברור - כשכתבתי ״דרגות שונות״ התכוונתי שמדובר בדרגות שונות לגמרי של כפית הערכים שלך על החברה, אך ממש לא ניסיתי להמעיט בפער העצום שבין גרפיטי או השחתת פסל לבין עריפת ראשים. (כמדומני שהתרעמתי כאן באייל על כך שגרפיטי על מסגד בשטחים מתואר לעיתים כטרור יהודי בהקבלה מלאה, למשל, לרצח משפחת פוגל). לא נראה לי שהייתי מוטרד במיוחד אילו היית כותב מה שרצית על הכרזה של אייל גולן, או אילו היית נוסע ב-5 קמ״ש מעל המותר או משהו. אבל המון מתלהם שמשחית רכוש לא לו ומקבל על כך חיבוק מהקונצנזיוס בהחלט מעורר בי אי נוחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה קטגוריה היית מקטרג את זה? נראה לי שקל לא לקחת "פגיעה ברגשות" כדבר רציני כשמדובר ברגשות של אחרים. השאלה היא איך היית נוהג אם מישהו היה פוגע בצורה דומה ברגשות שלך באופן דומה (וזה המקום בו גם גודווין מתאים). האם צריך להתחשב בכל הדעות באופן דומה? האמנם יש בעיה כל כך קשה בכפיה סט ערכים ליברלי על מי שתומך בעבדות או אונס או רצח עם? והאם פסל פוליטי (כל פסל פוליטי, יהיה של לינקולן או יהיה של דייוויס) במרחב הציבורי, הוא לא צורה מסויימת של כפיית הערכים שלך על אחרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אתה בטוח שקראת את התגובה שלי? אנסה בכל זאת לענות). 1. לא בסדר. לשגריר יש דרכים אחרות להביע מחאה כולל משיכת כתב האמנה וחזרה ארצה. 2. איך הייתי נוהג? לא ידוע. חסרים יותר מדי פרטים. 3. בעולם הערכים שלי המיעוט יכול וצריך למנוע בכוח מהרוב לשעבד, לאנוס, או לרצוח עם. וזה בדיוק מה שכתבתי. 4. סוג של. בגלל זה יש פרנסי עיר שמחליטים על כך. ואפשר לערער על החלטתם בכל דרך חוקית ואף לבחור בפרנסים אחרים לפי טעמך. אבל יש הבדל גדול בין הצבת פסל כזה או אחר לבין אונס, שיעבוד, או רצח עם. ___________ אבל עזבו אתכם מעוד התנצחות של לא מקשיבים. אנא פתרו לי דילמה קטנה והיפוטטית לחלוטין: נתגלה שבט באי מבודד שמעולם לא בא במגע עם הציווילציה המודרנית. האנתרופולגים מייד מודיעים שאסור לנו בשום פנים להתערב באורח חייהם אלא רק ללמוד אותם מרחוק ומתוך צניעות יתרה. המצלמות שהושתלו בדרך לא דרך בצמרות עצי הקוקוס מגלות שהשבט הזה נוהג להקריב ילדים בצורה מזעזעת כל כך שאל תחשבו על זה אפילו. מהו הדבר הנכון לעשות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כן, קראתי. לא בטוח שהבנתי, ופרט, נראה לי שהפסקה השניה לא מתיישבת עם השלישית, בגלל זה שאלתי שאלות) 1. מדינת ישראל, כזכור, לא חשבה ככה. זה קצת מתקשר לסעיף השני... 2. בו נדמיין סיטואציה... ב-1990 מחליטה עיריית וינה להקים פסל ענק לזכר היטלר מול בית הכנסת הגדול בעיר. הקהילות היהודיות, ומדינת ישראל, מוחות בחריפות, אבל הן מחו גם על הבחירה בולדהיים לנשיא, וזה עוזר להן באותה מידה... עובדים להם 30 שנה, והפסל נשאר על מקומו, איך אתה חושב שהקהילה היהודית היתה מרגישה? האם לא היית מזדהה קצת עם מי שרוצה לפגוע בפסל הזה? 3. כתבת: "השחתת פסלים כמו השחתת תמונות נשים כמו עריפת ראשים על רקע כבודו השברירי של מוחמד (שלא לדבר על רציחות מתועבות על ״כבוד״ המשפחה) הם בסך הכל דרגות שונות של כפיית הערכים שלך על אחרים בלי לשאול לדעתם ובלי להתחשב ברצונם. וזה די נוגד את סט הערכים של ההדיוט שאני" ולזה התייחסתי. אם כפיית ערכים לא נוגדת את סט הערכים שלך, אז אפשר להתעלם מהשאלה הזאת. 4. בהחלט יש הבדל, אבל אם, כמו שאמרת, כפית ערכים נוגדת את סט הערכים שלך, אז כל פסל נוגד (במידה קטנה, אבל נוגד) את סט הערכים שלך. (ובקשר לפרנסי העיר, יש בעיה כשפרנסי העיר מייצגים את הרוב והערכים פוגעים במיעוט, שמעצם היותו מיעוט לא יכול לבחור בפרנסים אחרים) ___ אני בעד להתערב. אבל אני לא מעניין - אני לא חושב שכפיית ערכים היא דבר כל כך רע כל זמן שמדובר בערכים שאני רואה כטובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_____ אתה בהחלט מעניין :) הדילמה שלי היא כמה גדולה הצפרדע שנסכים לבלוע כדי לכבד את מנהגי האחר הזר. ומה אם לדעת חלק מהאנתרופולוגים הבחירה לקורבן עבור האלים היא כבוד גדול שלו אנשי השבט מייחלים בכל ליבם? ושמבחינת הנבחרים, העינויים הקשים הם הזדמנות פז להוכיח את אומץ הלב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי הצפרדע מאד קטנה, ועוברת הרבה לפני קורבן אדם. והיא כוללת, בין השאר, את מה שאני רואה כחובה מוסרית כן להתערב בדברים כמו חינוך והשכלה (שאני מקווה, יפתורו את הבעיה של האנתרופולוגים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
____________________ הדבר הנכון הוא לשרטט את קווי ההתערבות מראש, לפני שמתקינים את המצלמות בכלל. בעיה אחרת היא מה לעשות אם המידע התקבל לא כתוצאה מעיקוב מתוכנן אלא באופן אחר. במצב שאתה מתאר הייתי מציע ללמוד בהיחבא את שפת השבט ומנהגיו ואז לתכנן איזה מופע אורקולי חד פעמי בו האלים יורו להם להפסיק עם השטויות האלה (וגם יודיעו להם שזאת הפעם האחרונה שהם יורדים לאדמה לתת הוראות). בהתאם ל"ברית החדשה" את הילדים אפשר יהיה להמשיך להרוג רק באופן סימבולי, אבל ראש כרוב או משהו דומה יחליף את גולגלתם במורד מדרגות הפירמידה. כפי שאתה רואה, אחרי הצלחתן הפנומנלית של רפורמות הרשכ"ג בדת היהודית אין לו שום בעיה להתערב גם בדתות שהוא בכלל לא מכיר, ובכך הוא מגמד את כל פוסקי הדור שלפניו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בהחלט חשיבה מחוץ לקופסא :) מזכיר קצת סיפור מד״ב חביב מפנטזיה 2000 על מקורו האמיתי של חזון העצמות היבשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע לדעתך זה דומה? התנגדות לפסלים של מנהיגי דרום ארה"ב נובעת מהתנגדות לערכים שאותם מנהיגים מייצגים. התנגדות לתמונות של נשים לא נובעת (לפחות רשמית) מהתנגדות לנשים לכשעצמן או למשהו שהן מייצגות, אלא מטעמי צניעות. ההשוואה הכי קרובה תהיה שלט חוצות שכולל עירום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, ההשוואה של החרדים המשחירים פוסטרים לא היתה להורסי הפסלים אלא לירדן נ.ב. מהפנטזיות של עצמו שמוסיף כיתוב מחאה לפרסומות של אייל גולן. לא יודע אם זה משנה לטיעון שלך. החרדים לא מתנגדים לנשים, הם מתנגדים לתמונות של נשים. זה אפילו יותר ישיר מהפסלים: הם לא מתנגדים למה שהתמונות *מסמלות*, הם מתנגדים לתמונות ככאלה. הפרסומות של גולן הן מקרה ביניים: אני לא מתנגד לכרזות כשלעצמן, וגם לא למה שהן מסמלות (כלום), אלא למה שהן מקדמות (את הצלחתו של גולן) ומייצגות (את הנורלמיזציה של הפותמוביל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החרדים מדירים נשים כמעט מכל פעילות בה יש לנשים מעמד. לנשים החרדיות --- אין מנהיגות תורנית, אין משרה מנהיגותית, אין ייצוג בכנסת. באוטובוסים של החרדים הנשים מורחקות למושבים האחרונים. גם עניין הסתרת שיער ראש, שירת נשים בציבור, מנהגי הטוהרה (מיקווה) הן פעולות שמטרתן להכניס לתודעה החרדית שיש משהו טמא ונחות בנשיות. מבחינת החרדים והאורתודוקסיה לנשים יש רק מקום בגידול ילדים וריצוי הבעל (''אשת חייל''). נראה בבירור שהחרדים מקפידים לשמר חברה פטריאכלית, של נשים משרתות גברים ומשרתות משפחה, מלפני אלפי שנים , כל זאת כאשר נימוק הצניעות הוא נימוק פייק. המצב דומה בחברה המוסלמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת הייתה יותר שאלה מאשר טיעון. כן, עשיתי סלט בין פסלי גנרלים מהקונפדרציה לפוסטרים של אייל גולן. אני לא חושב שזה משנה את השאלה. כפי שאמרת, חרדים מתנגדים לתמונות של נשים, לא משנה ההקשר או המסר. אמרת שזה דומה לפוסטר פרסומי של אייל גולן (ובהארכה לפסלים של גנרלים דרומיים?), ובעיני יש הבדל תהומי בין הדברים. שאלתי למה לדעתך הם דומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחדד את האלמון - הוספת כיתוב במחאה *על מעשים* אינו דומה לביטול נוכחות במרחב הציבורי של מחצית האוכלוסיה. עצם ההשוואה מניחה שמלכתחילה גברים זכאים לדון בשאלה האם זכותי כאשה להציג את פניי כמועמדת לראשות העיריה, כרופאה בפרסומת לקופת חולים או כדוגמנית שמקדמת סרט או משקפיים. המחיקה והקריעה של כרזות כאלה לא מבוססות על מעשים של אשה ספיציפית אלא על עצם קיומה בעולם כאשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהמעשים - ניפוץ פסלים והוספת כיתוב לפרסומת - מטרתם וכוונתם שונה בעליל מהשחרת נשים בפוסטרים. אבל היבט אחד במעשים דומה מאוד - השחתת רכוש בניגוד לחוק, ''לקיחת החוק לידיים'' אם תרצי. זה היבט שכשלעצמו הוא בעייתי, וזה האתגר שיוסי הציב לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לקיחת החוק לידיים'' מניחה שקרה משהו לא בסדר, ואדם פרטי מחליט לטפל בו בעצמו במקום לפנות לרשויות החוק שיטפלו בכך. באמת שהקיום שלי הוא חוקי. לא כל כך נעים לי עם הרמיזה שזה עניין זמני, מקומי או נתון למשא ומתן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא הרשי לי לאתגר גם אותך: הקיום שלך ושל כל אישה אחרת הוא חוקי לחלוטין במדינת ישראל (ברוך השם!). יש אנשים שרואים פגם מוסרי בפרסום תמונות שאינם צנועות (לטעמם) בציבור. למותר לציין שאינני מסכים איתם ולו במעט, אז אנא אל תפני את הזעם כלפי - אבל הם באמת ובתמים מאמינים שעל ידי השחתת תמונותיך הם מגנים (בין השאר) גם על כבודך. ולכן הם לא רק ״לוקחים את החוק לידיים״, כמו שירדן אמר, אלא גם מחליטים - על סמך סט הערכים שלהם עצמם - מהו החוק. עד כמה זה שונה מהשחתת פסלים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''תמונות שאינן צנועות'' כלומר ''פנים של אשה''. כלומר קיום של אשה. אתה אולי אינך ''מסכים איתם ולו במעט'', אבל משום מה אתה מוצא עבורם הסברים במקום להגיד לא יעלה על הדעת. ולא, הם לא לוקחים את החוק לידיים - אין חוק שאוסר עלי ועל שכמותי להיות חלק מהמרחב הציבורי. מי שנוכחותי מפריעה לו שיסתגר בביתו וישלם את המחיר על כך. זכותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*אני* לא מסכים איתם ולא מצדיק אותם וחושב שכפיית הערכים שלהם על הסביבה (במקרה הזה - שאינו פיקוח נפש) לא צריכה להעשות בשום פנים ואופן. *את* (עמיתתי המלומדת) מסכימה איתי לגבי החרדים, אך חושבת שכפיית הערכים *שלך* על הסביבה (השחתת פסלי אנשים שאינם ראויים לכבוד - וגם כאן לא מדובר בפיקוח נפש) מוצדקת בהחלט כי, אחרי הכל, הערכים שלך הם אוניברסלים ומוצדקים בהחלט. אני שאלתי אותך על ההבדלים, ובמקום תשובה קיבלתי כתב אישום ש(למיטב ידיעתי) אינו מבוסס כלל. ועכשיו אני חושש שבמקרה הלא סביר שאי פעם יציבו פסל בדמותי הלא מלבבת - הלך עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה דיברתי בזכות השחתת פסלי אנשים שאינם ראויים לכבוד? להפך, ציינתי שאני חושבת שצריך להזיז אותם מהמרחב הציבורי באמצעות החלטה של רשות מקומית. אבל העמדה שלי כלפי כן או לא השחתה של פסלים (שכן או לא מתקיימת כתופעה) בכלל לא רלוונטית - המחאה שלי היא על עצם ההשוואה בין השחתה/הרחקה של דמות אדם קונקרטי בגין מעשיו, לבין השחתה/הרחקה של דמות אשה בגין היותה אשה. רוצה לומר, אם הייתה טענה שצריך להסיר פסל של גולדה מאיר בגלל יחסה לפנתרים השחורים1, לא הייתי חושבת שיש משהו לא לגיטימי בדיון כזה רק כי מאיר הייתה ראשת ממשלה ולא ראש ממשלה. 1דוגמא תיאורטית, בעיקר כי לא זכור לי שנתקלתי בפסל של מאיר במרחב הציבורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזווית של למה משחירים / מנתצים / מדירים / מרחקים / מוסיפים כיתוב עוקצני, ובשם אילו ערכים, היא זווית אחת להשוואה בין המקרים, ומהזווית הזו כולנו נסכים שהשחרת תמונות נשים היא איומה ונוראה, ואין שום מקום להשוות. יוסי העלה זווית אחרת להשוואה, שהיא נפרדת לגמרי: הזווית של החוק והפרתו. ובזווית הזו נראה שזה יותר דומה. את יכולה לטעון שהזווית הזו לא חשובה או לא רלוונטית, אבל כדאי איכשהו להתייחס אליה במפורש כדי להיות רלוונטי לפתיל, לפחות איפה שהוא היה כשנכנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהתייחסות לביטול קיום של אדם מעצם היותו אדם מסוג מסוים כ''תפיסת עולם'' שאפשר לנהל עליה דיון לגיטימי בדבר ''איזון בין ערכים'' היא פשוט לא לגיטימית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אנחנו חוזרים לנקודה הזו: החרדים מתנגדים להצגת נשים בפרהסיה. זה לא אותו דבר כמו ביטול קיום של נשים. אולי זה מספיק נורא כשלעצמו, אבל זו לא קריאה לגנוסייד של נשים, שזה מה שמשתמע מהמילים שאת בוחרת לתאר את זה (וזה מה שהביא אותי לכתוב את תגובה 727908 המשוקצת, ואני עדיין עומד מאחוריה). אבל יש כאן עוד עניין שאני כן רוצה להתעקש עליו קצת. אפשר להסתכל על הערך שמאחורי המעשה, ואפשר להסתכל רק על המעשה עצמו. אם חרדי כותב בעיתון "אסור להראות תמונות של נשים בפרהסיה! כבוד בת מלך פנימה! קול באישה ערווה!" אנחנו כמובן נזדעדע (כלומר לא, כבר התרגלנו), אבל האם לדעתך זה חוסה תחת חופש הביטוי, או שרשויות האכיפה והמשפט צריכות להתערב? אם זה חוקי וראוי שיהיה חוקי, האם יש הבדל תהומי בין זה לבין השחרת שלט? המאמר בעיתון מבטא אפילו באופן מפורש יותר את הערך הפסול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שמדובר באי הבנה סמנטית. הכוונה ב״ביטול קיום של נשים״ לא היתה ״מחיקת נשים מהמציאות״. הכוונה היא בבירור ביטול קיומן כבנות אדם. אני הייתי מנסח זאת אחרת - להתעלם מקיומן של נשים או להתיחס אל נשים בביטול. מדובר ב-Disregarding women ולא בטענה שחרדים רוצים To cancel women (שזה אכן אבסורד ולכן מובן מאליו שלא לכך התכוונו למעלה כשהשתמשו במילה ״ביטול״). הטיעון שחרדים חשים כבוד לנשים (ולמקומן בעולם) איננו תשובה טובה לתלונה שהם מנסים להעלים ולמחוק אותן אותן מהמרחב הציבורי. אז חרדים חשים כבוד לנשים (ולמקומן בעולם). הם גם חשים כבוד לתשמישי קדושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. תודה. אני לא בטוח שזה נכון - עד כמה שאני יודע, הגישה האולטרה-דתית-שמרנית לנשים היא "הן בעלות ערך לא פחות משל גברים, אלא שתפקידן בעולם שונה". פסקי ההלכה מסוג "אסור לחלל שבת כדי להציל את חייו של גוי" עדיין מחייבים לחלל שבת כדי להציל נשים יהודיות. הנשמה היתרה שיש ליהודים, יש גם ליהודיות, ומי שמאמין בגן עדן וגהינום מאמין, עד כמה שאני יודע, שנשים מגיעות לשם כמו גברים1. אבל באמת פחות מעניין אותי להתפלפל על התיאולוגיה הדוחה הזו, ואשמח יותר לדיון בפסקה השנייה שלי. 1 אני מנחש שבניגוד לגן עדן מפנטזיות אתאיסטיות סטרייטיות, בגן העדן היהודי-מסורתי נשמרת הפרדה בין המינים. אבל אין לי מושג, ובפרט אין לי מושג מה סידור הישיבה סביב שור הבר; ובגרסה שבה בגן העדן לומדים תורה, לא יודע מה עושות הנשים כל היום. קוראות תהילים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ההבדל בין מאמר להשחרת שלט. נראה לי שהם מתקיימים בשתי ספרות שונות, בכמה מובנים. המאמר הוא אבסטרקטי - כולו מילים, ונישתי - הוא חשוף רק למי שטרח לקרוא את העיתון. השלט הוא מוחשי, גרפי - תמונה של אישה אמיתית שכל תינוק ידע להבין, וציבורי - הוא חשוף לכל מי שעובר ברחוב. לכן, השחתת השלט היא מוחשית וברורה יותר - יש שם תמונה גלויה וספציפית של אישה אמיתית, ופנים/גוף אמיתיים שרוססו בשחור או אפילו (מחריד יותר) נגזרו החוצה. המעשה וחומרתו ברורים לכל אדם, ילד וכזה שאינו יודע קרוא וכתוב. והיא גם גלויה יותר - תוצאותיה, הגרפיות מאד, תלויות לראווה בראש חוצות וכל עובר ושב חוזה בהן. לכן בצורה הישירה, המיידית, הויזואלית, האינטואיטיבית - השחתת השלט אפקטיבית יותר, ולכן גם חמורה ומזיקה (שלא לומר פוגענית) יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. אילו היית המחוקק, האם היית קובע עבירה שונה עם ענישה שונה בין משחיתי שלטים שמעלימים נשים למשחיתי שלטים למטרות אחרות, למשל מחאה נגד בנקים וחברות ביטוח? יש בזה טעם, ולפחות במחשבה ראשונה הייתי מצטרף ליוזמה. המחוקק בישראל, עד כמה שאני יודע, לא קבע דבר כזה. (יש חוק יסוד כבוד האדם, ומעלימי הנשים בוודאי פוגעים בכבוד האדם, אבל חוק היסוד לא מחייב אנשים פרטיים במעשיהם הפרטיים, נכון?) חזרתי למעלה בפתיל, ואני חושב שהרבה מחוסר ההבנה הוא באשמתי. בהתחלה הצעתי לשפץ באופן פירטי את הפרסומות של אייל גולן. יוסי שאל אותי, באופן לקוני משהו, מה דעתי על השחרת נשים. אני הסכמתי איתו, גם באופן לקוני משהו, שהם דומים. יוסי התכוון, כפי שהתברר מייד אחר כך, להשוואה מבחינה זו שהמעשים דומים בעיני החוק. אני הבנתי אותו כך, והסכמתי עם הדמיון מבחינה זו. אבל שנינו לא סייגנו זאת, ואפשר לחשוב כאילו בעינינו שני המעשים דומים משלל בחינות אחרות, למשל מבחינה ערכית. אני מקווה שהמשך הפתיל הבהיר שבעיני שנינו, לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזדמנות יותר מראויה להמליץ על הסרט 'שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי'. לא לרכי הלבב, אם דרושה אזהרת צפייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אסור" במובן של "אסור להראות תמונות של נשים, ולכן על כל חרדי ירא השם להשחית תמונות של נשים" או "אסור להציג תמונות של נשים, ולכן על כל חרדי ירא השם להימנע מכך"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. זה משנה? או שאתה רוצה לטעון אולי להסתה לפשע? אז בלי הסתה: החלף "אסור" ב"רע", בלי קריאה מפורשת לפעולה או אי-פעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה משנה את הפוקוס של הקריאה בעיני. הראשון מנסה לכפות נורמות על המרחב הציבורי ולהפקיע אותו מייצוג של מחצית מהאוכלוסיה ללא הצדקה. השני לא עוסק במרחב הציבורי לכשעצמו, אלא בהתנהגות הראויה של פרטים במרחב הציבורי. ''אסור'' או ''רע'' שמתייחס לאינבידואל הוא בסדר גמור. ''אסור'' או ''רע'' שחל על המרחב הציבורי אינו תקין, ולדעתי המדינה צריכה לפעול נגד קריאות כאלה. אבל, כדי לענות על השאלה המקורית, רשויות האכיפה והמשפט אינן בהכרח הגורם הנכון לערב כדי להשיג את התוצאה הרצויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, נראה לי שאנחנו די מסכימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא קשור אבל נתיצת פסלים מזכירה לי את שירו של פרסי ביש שלי על פסלו של פרעה אוזימנדיאס: פַּגַשְׁתִּי מְטַיֵּל שֶׁשָּׁב מֵאֶרֶץ עַתִּיקָה, סִפֵּר הָאִישׁ עַל זוּג רַגְלַיִם שֶׁגּוּפָן נֻתַּק מֵאֶבֶן עֲנָקִית, שְׁקוּעוֹת בַּחוֹל שֶׁל הַמִּדְבָּר, וּלְיָדָן פַּרְצוּף זָעוּף, כְּמוֹתָן שָׁם מְבֻתָּר. שְׂפָתָיו מְשֻׁרְבָּבוֹת בְּבוּז צוֹנֵן וְאַדְנוּתִי, אֶת כָּל הַיֵּצֶר וְהַלַּהַט הַפַּסָּל הֵיטִיב לַחְרֹת וּלְהַנְצִיחַ בַּדְּבָרִים הַדּוֹמְמִים: הַיָּד שֶׁלָּעֲגָה לַכֹּל, הַלֵּב שֶׁלֹא הִכְמִיר. וְעַל הַכַּן נוֹתְרוּ מִלִּים, דְבָרִים שָׁם חֲקוּקִים: "אֲנִי הוּא אוֹזִימַנְדִיאָס, וּמֶלֶךְ הַמְּלָכִים. הַבִּיטוּ והִתְיָאֲשׁוּ, בְּכָל יְצִירוֹתַי!" אֲבָל סְבִיבוֹ כְּלוּם לֹא נוֹתָר, הַכֹּל מִזְּמַן נֶחְרַב הֵן רַק חֻרְבָּן חָשׂוּף, עָצוּם, מֵקִיף אוֹתוֹ עַתָּה, רַק חוֹל נוֹתָר מֵעֲבָרָיו, שְׁמָמָה שָׁם, בַּמֶּרְחָב. בסופו של דבר הזמן הוא מנתץ הפסלים הגדול ביותר. נ.ב. ציטטתי את התרגום של עופרה אורן ולאאת התרגום המשוררי יותר של ראובן צור שמצוטט בויקיפדיה. נדמה שהתרגום בשפה היותר רזה עושה יותר צדק לרעיון המובע בשיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזמן שיעבור לא רלבנטי כאן. הפסלים מתפקדים כסמלים ויצוגים עבור החברה הנוכחית ובהווה יש להם משמעות תרבותית ופוליטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיוסי אמר. אין לי ספק שרוב מוחלט של החרדים, ובפרט משחירי הפוסטרים, רוחשים כבוד רב לנשים (ולמקומן המסורתי בעולם, שתלוי באופן קריטי בכך שהן יהיו קיימות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מה כוונתך ומה כוונת יוסי (אותה פירשנת) --- אבל לדעתי החרדים מכבדים נשים בתור נחותות מהגברים ובתור משרתות שלהם. הם משתמשים בהרבה אידאולוגיה כדי לייפות את התפיסה הזו, אבל בפועל הם מנסים לשמור אותן בסטטוס נמוך מבחינה חברתית. לא רק החרדים תופסים כך את החברה, גם המוסלמים תופסים כך אלא שאצל המוסלמים התפיסה הזו היא יותר גלויה ותחת פחות תחפושות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שאלת הכבוד ש"הם" כן או לא רוחשים *לי* בכלל רלוונטית? נקודת המוצא היא הכבוד שלי כאדם. אני בהלם שבאכסניה הזו בכלל צריך להסביר את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
hear, hear.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, ותמה גם כן. המדינה שלנו היא יהודית ודמוקרטית. הבעיה היא שלקחו את ה''יהודית'' לפינה שבה החרדים קובעים מה זה ''יהודית''. הכח הפוליטי הגדול של החרדים כנראה משפיע גם כאן. אצל בן גוריון, לדוגמה, זה לא היה עובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך. בן-גוריון נתן להם שליטה בעניני פנים ואישות על מנת שישאירו לו את הטיפול בכלכלה, בביטחון ובמדיניות חוץ. מאז זמנו תאבונם רק גדל והם שואפים לשלוט על כל המרחב הציבורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לפני זמן רב כתבתי כאן תגובה בה טענתי שהחרדים אינם פרזיטים. בינתיים שיניתי דעתי. בזמנו חשבתי שפרזיטיות היא פשע הדורש סוג של מודעות והחרדים כקבוצה אינם רואים עצמם כפרזיטים. מתברר שבלבלתי לגמרי את היוצרות. אדם אינו חייב להיות מודע להיותו פרזיט כדי להיות כזה. בהקשר הזה אני רוצה לציין שהחרדים אינם עושים ככל יכולתם כדי ל"פזר" את המדינה החילונית שסביבם ואינם משתמשים בקורונה כחלק ממלחמתם בחילונות ובחילוניים. באופן מפתיע, הקהילה החרדית היא קהילה שפניה לעתיד. האדישות והזלזול שהם נוהגים ברשויות החילוניות אינו חלק ממלחמה בחילוניים. החרדים יודעים שבחלוף גלי הקורונה יהיו פה יותר חרדים ופחות חילוניים ולכן עיקר מעייניהם בחינוכו החרדי של הדור הבא ולא בזוטות כמו עלוב הנפש חובב ארוחות החינם ולמלמים מסוגו של גמזו שיכול לעשות הצרחה עם יורם לס ולהיפך. אני רוצה להפנות את תשומת הלב לידיעה מהשוליים: ישיבה במקום מועדון קשישות. לראשי ק"ק ב"ב בודאי שאין דבר כנגד הקשישות החביבות שהן הסבתות שלהם. כפי שהסביר לנו מוה"ד י.ליבוביץ בניגוד לחילוניים שמרכז עולם הערכים שלהם הוא האדם, אצל הדתיים במרכז יש את אלוהים ואלוהים הוא הקהילה הדתית והעתיד שלה. תפקידם של הקשישים בעולם החרדי הוא להוות מופת ולחנך את הצעירים של הדור הבא של החרדים. באופן פרדוקסלי, מצב הקשישים בחברה החרדית טוב יותר ממצבם בחברה החופשית, אבל גם סדר העדיפויות אינו מוטל בספק. הקשישים החרדים לא יכולים לבלום את הדור הבא החרדי ובודאי שלא קשישים חילוניים וחרדותיהם הקטנוניות מן הקורונה הנוראה. החרדים לא פתחו את החינוך שלהם לרווחה, כדי להפיץ את ה-covid, ואפילו לא כדי לדחוף אצבע בעיני החילונים. הם עשו זאת מפני שהמשך אורח החיים החרדי וחינוכו של הדור הבא קודמים לכל שיקול אחר. לציבור חילוני יש רק 2 אופני פעולה מול הציבור החרדי. או להלחם בהם with extreme prejudice או להתנתק מהם. בניגוד לחזונם של רבים דורשי טוב, אין שום דרך להדבר איתם או לסכם איתם על כללי משחק משותפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שהבנתי, המועדון לקשישים בבני ברק (?) ניסגר כי העיריה לא מוכנה למממן את דמי השכירות שלו, לפיכך בעל המבנה העביר שכירות לגוף דתי שמוכן לממן זכירות (לצורכי דת). כלומר הצד היחיד שנישל את המועדון מטעמים אידאולוגיים הוא העיריה, שלא איכפת לה מהקשישים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי אופני פעולה נגד החרדים, יש כאילו אבל השלטון (שתלוי בהמשך ריבוי חרדים) אינו מאפשר זאת. הפעולה האפשרית היא פעולה מיסיונרית מטעם השלטון שיאפשר יציאה בשאלה של החרדים, זה עולה הרבה כי נחוצים לא רק לימוד איכותי (בסגנון רשת ממלכתי דתי) אלא הכשרה לעבודה , מתן פתרונות דיור והקלה כלכלית לאורך זמן. כאשר העול הכלכלי של יציאה בשאלה הוא על היוצאים בשאלה בלבד הם מורתעים גם אם הם עצמם החליטו שהם רוצים לצאת. הדוגמא ההיסטורית להצלחה של יציאה בשאלה היא תנועת ההשכלה (שרוקנה באופן מסיבי את עולם בתי המידרש). ברגע שנתנו לדתיים האורתודוקסים במאה ה- 19 מסלול יציאה בשאלה סביר מבחינה כלכלית וחברתית הם נטשו את האורתודוקסיה מהר מאוד. מצב עניינים זה הוא הסיבה העיקרית להתנגדות החרדים לשירות צבאי. שהרי השירות הצבאי מייצר מסלול כלכלי וחברתי סביר ליציאה בשאלה. הנסיונות לפתור את בעיית החרדים על ידי הידברות איתם, הם ניסיונות פתטיים שמועדים לכשלונות: הרי מבחינתם הידברות היא פתח לחיסול העדה החרדית, הם מחזיקים בשבי את בני העדה על ידי חינוך דיור וחרמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים בעניין ההידברות. מספיק לקרוא את התכנים, שלא לדבר על הטוקבקים, באתר שנקרא "הידברות" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Hear! Hear!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון הזה ירד לגמרי מהפסים. כולכם בטוחים, מקריאה אחת לא זהירה של תגובה אחת שלי מחוץ להקשרה, שאני שותף לתמונת העולם החרדית באשר לנשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. כלומר לא כולנו. דהיינו חלק מאיתנו בטוחים בכך לא על סמך קריאה לא זהירה של תגובה אחת שלך אלא על סמך הכרותינו רבת השנים איתך ועם הגיגיך, עוד מהימים שהשתמשת בפסבדונים אורי פז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, כמה נוצץ ונאה הבקבוקון שבו אני נוצר את החלק שלך בעולם הבא! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די משוכנעת שאתה לא שותף לתפיסת עולם של (חלק) מהחרדים באשר לנשים. לכן ההשווואה כל כך הפתיעה אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל לא, להיפך, אבל נראה שבמקרה החליק קולמוסך לכיוון הלא נכון בתגובה ההיא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חס ושלום , אפילו לרגע לא חשדתי בך שאתה לא נאור וליברל. מקומך בגן העדן אוכל לובסטר עם לוק מובטח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אברהם "רחש כבוד" לאליעזר עבדו, מה זה קשור לכאן? האם זה מצדיק אחזקת עבדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר על תגובה 727551. מצד אחד יש פינה שמוקדשת (לפחות בינתיים) לנשים של. האם זה נראה ייצוג סביר בעינייך? מצד שני יש קו עלילתי תמוה שמצליח להכניס בינתיים את העיתונאי והקצינה לאזור הקרבות. האם אנחנו צריכים לעקם את ההיסטוריה כדי לאפשר ייצוג נשי? יש בסדרה ניסיון מודע להתמקד בדרג השטח, בגלל שלפי יוצרי הסדרה, הזיכרון של המלחמה מתמקד יותר מדי במפקדים (קהלני, שרון, ואחרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צפיתי בסדרה אז אני לא יכולה ולא מעוניינת להתייחס לייצוג הספיציפי בה. ממילא, השאלה לא אמורה להיות הסדרה הספיציפית אלא בחינה כללית של ההפקות שזוכות לזמן מסך. האם הגיוני שסדרת מלחמה שמתיימרת לדיוק היסטורי תכלול לוחמות? אולי לא. אבל אם זה המצב, האם הגיוני להפיק *שוב* סדרה שעוסקת בנושאים גבריים? מלחמת יום כיפור היא כמובן טראומה לאומית שדורשת עיסוק. אבל שדה הקרב הוא לא הזווית הרלוונטית היחידה. האם לא ראוי להפיק ולתת זמן מסך גם לנושאים *נוספים* שאינם גבריים/יהודים במהותם? שמשמיעים גם קולות וחוויות של נשים (51% מהאוכלוסיה) או ערבים (20%)? קשה לי להאמין שחוויות של ~30% מתושבי המדינה הן החוויות היחידות שראויות לפלטפורמה ולעיבוד. רוצה לומר, גם בתקופת התנ"ך וגם בימי הביניים וגם במאה העשרים נשים היו מחצית מהאוכלוסיה. כל מה שעשינו וכל מה שקרה לנו חסר חשיבות חברתית? קל להגחיך את הטיעון ולדבר על "ייצוג ללסבית שחורה טרנסקסואלית נכה". בפועל, שוב ושוב הבמה ניתנת לגברים יהודים. כל הפקה בפני עצמה, נגיד, ראויה ולגיטימית, זה מבחן התוצאה שפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן הפיקה, בין השאר, את: * טהרן * מנאייכ * מעברים ועוד כמה סדרות יחידות (אריות הירדן, מחוז ירושלים. מעברים נראית הפחות יחצנית מהשלוש) * פמת״א ב„היהודים באים״ אין בעיה לשים קבוצת חברים (גברים ונשים) ששותים יחד בימי שלמה המלך (או אולי דוד? לא זוכר). אבל היחס שלהם להיסטוריה הוא מאוד יצירתי, וזה בסדר בתוכנית כזו. אבל זה לא עובד בכל מקום. אז האם זה אומר שאסור לכאן להפיק עכשיו אף סדרה שלא קיבלה חותמת מהוועדה לשיוויון ייצוגי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה רוצה לבקר ספיציפית את כאן, אתה מוזמן לחפש את לוח השידורים המלא שלהם ונדבר עליו. רצוי עם פירוט הדמויות הראשיות וזמן המסך שהן תופסות. ועל הדרך גם את העשור האחרון, כדי שהתמונה תהיה מלאה. כשלעצמי, נראה לי שזו טרחה ברמת סמינריון ומעלה בתואר לתקשורת, כך שהשקעת המאמץ הזה לצורך דיון באינטרנט נראה לי קצת מופרז. את התואר שלי בתקשורת על שני סמינריוניו המעיקים סיימתי לפני למעלה מעשור, אבל אם תציג נתונים אני מוכנה לשתף פעולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, דוריה למפל! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצצתי במראה (במסך השחור של הסלולרי, אם לדייק) - אינני הדוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשדתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והניטפוק המתבקש, מכיוון שאנחנו באייל: ~40% מהאוכלוסייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים גם כאן עם דרך הניתוח שלך של הדברים, אבל חושב שהמצב הרבה יותר טוב מכפי שאת רומזת מבחינת ייצוג נשים ונושאים לא-גבריים בסדרות טלוויזיה, ודווקא כן נותן הצדקה לסדרת קרבות מרוכזת בגברים. דיסקליימר ענק שמשמיט את הקרקע מתחת התגובה שלי - אבל אני כותב אותה כהזמנה לאחרים לאשש ולהפריך: אני צופה בטלוויזיה בערך אפס, והרושם שלי מבוסס על ביקורות על סדרות ודיבור על סדרות באמצעי תקשורת אחרים. ויש בזה כמובן כמה רמות של הטייה (על מה בחרו לכתוב המבקרים, מה אני בחרתי לקרוא, ומה אני זוכר). אני לא חושב שעשו בשנים האחרונות הרבה סדרות וסרטים בישראל שמתרכזות בשדה הקרב, "שעת נעילה" ממש ייחודי. שניים מסרטי הצבא הבולטים והאהובים בעשורים האחרונים התרכזו בחוויה הנשית/משרדית בו ובחווייה הומואית. יש הרבה יותר דרמות משפחתיות ודרמות באופן כללי שממוקמות בחיי היומיום. אפילו בהקשר של מלחמות - יש כמובן היבט "נשי" חזק גם למלחמות, למשל ההתמודדות של נשים בעורף שיקיריהן הגברים נלחמים ומתים; אני חושב שזה מיוצג המון, למשל כל יום זיכרון. בקצרה, אפשר היה לטעון שיש חוויה ישראלית עוצמתית ונפוצה שכבר עשורים רבים סובלת מתת ייצוג בקולנוע ובטלוויזיה, וזו חוויית הקרב... (אני לא באמת רוצה לטעון את זה, אבל אני בספק אם זו טענה פחות סבירה מהטענה ההפוכה). הערבים, כדברייך, נדמה לי שבאמת לא מיוצגים כמעט בכלל ייצוג ראוי בטלוויזיה (משהו חוץ מ"עבודה ערבית?"). בקולנוע עלו כמה סרטים בעשורים האחרונים (ואחד או שניים מהם אפילו ראיתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(האם פאודה נחשב כמייצג? האם מתמודדות ריאליטי נחשב גם?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לפאודה, שאלה טובה. כמובן לא ראיתי; קראתי על זה הרבה אבל שטחי, ולא קיבלתי רושם ברור מה תפקידם ודמויותיהם של הערבים בה. ממה שאני מצליח לנחש מויקיפדיה, הם מנסים להיכנס לעומק דמויותיהם של הפלסטינים, וזה יפה; מצד שני, זה רק מהזווית המלחמתית מול ישראל. בולט גם שצוות היוצרים והיועצים, שמוזכרים בויקי, הם יהודים כולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כן, נכון. יש שיפור. ודאי שיש שיפור, ולו בגלל הפקות שנות ה-80 שהציבו רף נמוך מאד בכל מה שקשור להצגת סיפורי חיים נשיים (כדוגמא קלאסית - סרטי המתיחות וסדרת אסקימו לימון ודומיהם) או סיפורי חיים של מהגרים וכו' (עוד פרמטר רלוונטי הוא חוק הקולנוע משנת 1999 שהביא להרמת האיכות של עולם ההפקות הישראלי, ונתן קול משמעותי לחווית החיים בפריפריה: "סוף העולם שמאלה", "הכוכבים של שלומי", "ביקור התזמורת", טרילוגיית שבעה, אולי גם "כנפיים שבורות", וזה בשלוף). כיוון שאנחנו מסכימים על הרוב, אתרכז ברשותך בטענה "שניים מסרטי הצבא הבולטים והאהובים בעשורים האחרונים התרכזו בחוויה הנשית/משרדית בו ובחווייה הומואית". אני מניחה שאתה מתכוון לאפס ביחסי אנוש1 ויוסי וג'אגר2 (שהיה סרט טלוויזיה. ויקי טוענת שבעקבות הצלחתו הוקרן גם בקולנוע)? לצדם היו "בופור", "לבנון", ו-"ואלס עם באשיר". במחלקת הסרטים האהובים, כמובן - אני לא יודעת כמה סרטי צבא נוספים יצאו אותם שנים (זכור לי "כיפור" של גיתאי). לעניין הזה יש לי שלוש הערות: 1. נשים וחברי קבוצות מיעוט צריכים לעבוד קשה יותר כדי לקבל מימון להפקות, כך שלא מפתיע שמי שכבר הצליחו לחצות את הגדר הזו הגיעו עם הצעה או תסריט משכנעים וטובים במיוחד (או היו גל אוחובסקי). 2. לנשים/חברי קבוצות מיעוט יש משמעותית פחות סרטים שמספרים את החוויה שלנו/שלהם כך שכשכבר מתפרסם אחד אנחנו מתלהבים ממנו פי כמה על רקע השממה סביב. ראה לדוגמא את התגובות ל"וונדרוומן" ו"הפנתר השחור". 3. קראתי פעם על מחקר שבדק כיצד נתפסת נוכחות נשית בסביבה גברית. המסקנה הייתה שמעל מספר מסוים של נשים, אף אם נמוך משליש, התחושה היא שיש "רוב נשי" או "חצי חצי"3. רוצה לומר, העובדה שמדי פעם מצליחה יצירה על נשים או גייז בצבא לבלוט לא מלמדת שיצירות על נשים וגייז הן תופעה נפוצה אלא שהן מספיק חריגות כדי לבלוט ולהיות זכורות. בדיוק כמו שכהונתה של גולדה מאיר לא מלמדת על כך שלנשים יש סיכוי שווה לשל גברים לכהן כראש.ת ממשלה. אישית אני ממש בספק עד כמה חווית הקרב נפוצה בקרב כלל האוכלוסיה הישראלית. למעשה, אני חושבת שסביר יותר לטעון שחווית ההטרדה והניצול המיני, והחוויה של מצוקה כלכלית, נפוצות הרבה יותר. כמה אחוז מהישראליות השתתפו בְקרב? כמה אחוז מתושבי ישראל הלא-יהודים השתתפו בקרב? רק לפי הפילוח הגס מאד הזה נותרנו עם הרבה פחות ממחצית האוכלוסיה, שגם היא, כמובן, לא שמעה במלואה כדורים שורקים מעל הראש. 1 אני חושבת שאחת הסיבות ש"אפס" התקבל בכזו אהבה היא כי אולי לראשונה נשים רבות זכו לראות את החוויה הצבאית שלהן על המסך. החוויה הנפוצה, לא סיפור כזה או אחרת של מי שנגד כל הסיכויים הגיעה להישגים בתפקיד "גברי" אלא הסיפור, שעודנו נפוץ עשרות מונים יותר, של אלה שנאלצו לבלות שנתיים חסרות מעש ותכלית. בזמנו ממש נדהמתי לגלות את הפער העצום בין חברות שלי שצפו בסרט ויצאו ממנו בסערת רגשות ועוד עסקו בו ימים ארוכים אחר כך, לבין חברים שלי שצפו בסרט ו"לא הבינו מה ההתלהבות הגדולה" מקומדיה מוצלחת. 2 שגם עוסק, אמנם בהיקף מצומצם, בניצול מיני של חיילת. 3 הצגה מאד פשטנית שלא מחקר לא קראתי מיד ראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. חווית הקרב נפוצה בקרב האוכלוסיה הישראלית הרבה יותר מאשר בקרב רוב אוכלוסיות העולם המערבי. א1. וזה עוד לפני שדיברנו על האתוס הישראלי. ב. מה לעשות ובקולנוע בכלל מלחמות, חיילים וצבא מצטלמים טוב יותר מסרטים דרמטיים נוגעים ללב על מצוקות כלכליות. ושוברים הרבה יותר קופות. ככלל, סרטים וסדרות, בייחוד כאלה שעולות הרבה כסף ורוצות גם קהל, מתמקדים בחוויות יוצאות דופן ולא יומיומיות ונפוצות. מי רוצה ללכת לקולנוע כדי לראות את החיים המשעממים שלו ושל מכריו?1 (ועם זאת, לגבי הפקות ישראליות, "האחיות המוצלחות שלי" היתה מוצלחת מאד לטעמי, וכולה מנקוד(ו)ת מבט נשיות. אבל - וזה מתחבר קצת למה שאמרתי על סרטים ושוברי קופות - שימי לב שהרבה מההפקות המוצלחות האלה הן קומדיות מסוגן. איכשהו קומדיות - מסיינפלד, דרך אדיר מילר ועד האחיות המוצלחות - עוסקות יותר בחוויות יומיומיות המוכרות לכולנו, ולא בעלילות וגיבורים גדולות מהחיים. 1 מנוסח קצת בבוטות, אבל להדגשת הנקודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סגרתי בטעות את חלון התגובה כשבאתי לקרוא אותה לפני שליחה. :( זהו נסיון מדוכדך לשחזור. א. השאלה היא לא למה יש יותר סרטי צבא ישראליים מאשר סרטי צבא דנים או ספרדים, אלא עד כמה חווית הקרבות משקפת חוויה של אוכלוסיה ישראלית גדולה. ככלל, זו לא חוויה של ישראליוֹת, של חרדים וחרדיות, של לא-יהודים/יות. זו גם לא חוויה של מחזורי גיוס שלמים שהתמודדו עם פעילות שוחקת בשטחים ולא עם קרבות שמצטלמים היטב. זו בטח לא החוויה של יוצאי יחידות המודיעין הענקיות. א1. אז כן, אתוס. ועל זה אני מדברת - הפער בין האתוס, שמבקש להציג את עצמו כחוויה "ישראלית", לבין חוויות חיים של חלקים גדולים - גדולים יותר, בחברה הישראלית. ומי קובע את האתוס הזה? מי מעצב אותו? מי מרוויח ממנו? מי מודר.ת מהאפשרות להשפיע עליו? ב. מי רוצה ללכת לקולנוע כדי לראות חוויות יומיומיות? בדיון שכבר הזכיר את אפס ביחסי אנוש שמבוסס על התמודדות עם שעמום כפוי?! מאות האלפים צפו ב"סוף העולם שמאלה" (שגם השתתף בפסטיבלים וזכה ב"חביב הקהל" באחד מהם1). הסרט "מחילה", על שני חברים שנפגשים ביום שחרורו של אחד מהם מהכלא על פשע שביצעו יחד, היה הסרט הנצפה ביותר בשנה שעברה - 400 אלף צופים בקולנוע. הסרט הכי נמכר בשנת 2017 היה "ישמח חתני" עם 350 אלף צופים2 - לא יצא לי להיות אחת מהם, אבל נטען שהוא "מתאר את קורותיה של קהילה מסורתית בירושלים, עם דגש על מאבק הנשים בקהילה לחזק את מעמדן". "לא פה לא שם" מאותה שנה גם מכר כמעט 100 אלף כרטיסים.2 בלי לתאר חוויות חיים יוצאות דופן. גם אם נלך רחוק יותר - אלכס חולה אהבה, גבעת חלפון אינה עונה, השוטר אזולאי, הכוכבים של שלומי, בלוז לחופש הגדול - כולם סרטים זכורים היטב שעסקו בדמויות קטנות מהחיים ובהתמודדות שלהן עם חיי היום יום. 1 סוף העולם שמאלה [ויקיפדיה] 2 "בופור" ו"הערת שוליים" מכרו כל אחד 300 אלף. הנתונים מפה: https://www.frontrow.co.il/2017/10/%D7%A9%D7%A0%D7%94... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל בקל יותר: ב. אם התכוונת להראות לי שיש מספיק סרטים ישראליים והפקות שעוסקים ביומיום ו*לא* בצבא1 - ונניח שאני מסכים איתך - אז מה יש להתלונן על זה שמפעם לפעם יוצאת גם סדרה מלחמתית על מלחמת יום כיפור? יש מספיק סרטים והפקות אחרות שעוסקות במה שאת ואחרות (ואחרים) רוצים לראות, וזה שומט את כל הבסיס מראש מהטיעון שלך נגד "שעת נעילה". א. חרדים הם מיעוט (בינתיים). לא כל סרט יכול לייצג את כל גווני האוכלוסיה, והוא גם לא אמור. בשביל פעילות שוחקת בשטחים דוקא יש לנו את "פאודה", שאני לגמרי הייתי מחשיב אותה כסדרה "על חיילים ולוחמים". ובשביל חיילי המודיעין היה לנו את "טהרן" רק לאחרונה. ושוב, אני לא הולך לקולנוע (רק) כדי שייצגו לי את החוויה שלי, ותמיד מוזר לי כשאני נתקל בטענה הזו שוב ושוב. גם לא לטלוויזיה. האם המטריקס, להציל את טוראי ראיין, הנוקמים, ואפילו לה-לה לנד או הג'וקר או כשהארי פגש את סאלי או (בטלוויזיה) שובר שורות או השומרים או הנותרים2 או הכתר או גמביט המלכה מייצג את החוויה שלי, ישראלי יליד באר שבע שחי בתל אביב ועובד בהייטק? האם הדרישה המז'ורית מסוגות אמנות אחרות - ספרות, ציור, שירה - היא שייצגו את החיים האישיים שלי? א1. אני מסכים שיש כאן גם עניינים של אתוס. מיליטריזם מוגזם, החיים על חרבנו ותחושת הפחד מחורבן אכן משרתים היטב אג'נדות של השלטון, ואין מי שמנצל את זה עד תום כמו השולט הנוכחי שלנו. כל זה נכון. אבל לגבי מלחמת יום הכיפורים, שהיתה אירוע מעצב של הדור של הורינו, וסביר שהדור של היום לא יודע (ואולי מאד לא אכפת לו למה), אני לא רואה פסול בסדרה כזו. וגם אם היא לא מייצגת את כ-ו-ל-ם, אני לא רואה סיבה למחוק את החוויות של הוריי, חבריהם וקרוביהם שהיו קורבנות של המלחמה הזו, בגוף וגם בנפש. גם לחוויות שלהם יש מקום, אפילו אם היום יקראו לחלקם אשכנזים פריביליגיים חילוניים. מסתבר שגם כאלה, יש להם נשמה והם יכולים לדמם. 1 ואפילו בשנים האחרונות כמו שהראית. אולי זה לא מפתיע שלא ראיתי אף אחד מהסרטים האלה. מצד שני, מספר הסרטים שאני בכלל רואה התדלדל מאד בשנים האחרונות, מאז שאני הורה. 2 שמייצג כמובן בכל זאת חוויות אוניברסליות של אובדן, אבל, אמונה וכשלונה, כאב ואהבה שכולנו יכולים להזדהות איתן. לא הכל אסקפיזם. אבל החוויות האלה עוברות גם כשהן לא על אנשים שדומים לשכנים שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משווה ומוריד, לשתי הערות. 1. "נשים וחברי קבוצות מיעוט צריכים לעבוד קשה יותר כדי לקבל מימון להפקות." זה בוודאי נכון לתעשיות קולנוע מסחריות ו"שוק-חופשיות" (הוליווד, ואני מנחש בלי שיש לי מושג שגם בוליוווד ונוליווד). האם זה נכון לתעשיות מבוססות קרנות, כמו בישראל, ובפרט בשנים האחרונות שבהם יש מוטיבציה מפורשת לגיוון1? אני פחות משוכנע. אבל אקשיב לנתונים / מחקרים / דעות. 2. "אני בספק עד כמה חווית הקרב נפוצה בקרב כלל האוכלוסיה הישראלית" - מקבל. "חווית ההטרדה והניצול המיני, והחוויה של מצוקה כלכלית, נפוצות הרבה יותר." גם בסרטים, אם אינני טועה. 1 גם בהוליווד זה נכנס, אבל אני מנחש ששם זה חלק ממערכת תמריצים וגורמים סבוכה וגדולה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילים "בפועל, שוב ושוב" הזכירו לי מערכון על איך רשת טלוויזיה בוחרת את הנושא של הסדרה הבאה שתופק: https://youtu.be/3nj2NsEk0iQ | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |