|
לא לפני זמן רב כתבתי כאן תגובה בה טענתי שהחרדים אינם פרזיטים. בינתיים שיניתי דעתי. בזמנו חשבתי שפרזיטיות היא פשע הדורש סוג של מודעות והחרדים כקבוצה אינם רואים עצמם כפרזיטים. מתברר שבלבלתי לגמרי את היוצרות. אדם אינו חייב להיות מודע להיותו פרזיט כדי להיות כזה. בהקשר הזה אני רוצה לציין שהחרדים אינם עושים ככל יכולתם כדי ל"פזר" את המדינה החילונית שסביבם ואינם משתמשים בקורונה כחלק ממלחמתם בחילונות ובחילוניים. באופן מפתיע, הקהילה החרדית היא קהילה שפניה לעתיד. האדישות והזלזול שהם נוהגים ברשויות החילוניות אינו חלק ממלחמה בחילוניים. החרדים יודעים שבחלוף גלי הקורונה יהיו פה יותר חרדים ופחות חילוניים ולכן עיקר מעייניהם בחינוכו החרדי של הדור הבא ולא בזוטות כמו עלוב הנפש חובב ארוחות החינם ולמלמים מסוגו של גמזו שיכול לעשות הצרחה עם יורם לס ולהיפך. אני רוצה להפנות את תשומת הלב לידיעה מהשוליים: ישיבה במקום מועדון קשישות. לראשי ק"ק ב"ב בודאי שאין דבר כנגד הקשישות החביבות שהן הסבתות שלהם. כפי שהסביר לנו מוה"ד י.ליבוביץ בניגוד לחילוניים שמרכז עולם הערכים שלהם הוא האדם, אצל הדתיים במרכז יש את אלוהים ואלוהים הוא הקהילה הדתית והעתיד שלה. תפקידם של הקשישים בעולם החרדי הוא להוות מופת ולחנך את הצעירים של הדור הבא של החרדים. באופן פרדוקסלי, מצב הקשישים בחברה החרדית טוב יותר ממצבם בחברה החופשית, אבל גם סדר העדיפויות אינו מוטל בספק. הקשישים החרדים לא יכולים לבלום את הדור הבא החרדי ובודאי שלא קשישים חילוניים וחרדותיהם הקטנוניות מן הקורונה הנוראה. החרדים לא פתחו את החינוך שלהם לרווחה, כדי להפיץ את ה-covid, ואפילו לא כדי לדחוף אצבע בעיני החילונים. הם עשו זאת מפני שהמשך אורח החיים החרדי וחינוכו של הדור הבא קודמים לכל שיקול אחר. לציבור חילוני יש רק 2 אופני פעולה מול הציבור החרדי. או להלחם בהם with extreme prejudice או להתנתק מהם. בניגוד לחזונם של רבים דורשי טוב, אין שום דרך להדבר איתם או לסכם איתם על כללי משחק משותפים.
|
|