בתשובה לתשע נשמות, 13/09/14 23:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם זה משתמע, זה פחות ברור מאמירה מפורשת. אז הנה מה שהבנתי מהשעור הזה ב"הלכה פורמלית": 1. כאשר יהודי נמצא בסכנה חובה על יהודי להציל אותו, גם אם הדבר כרוך בחילול שבת. 2. כאשר בהמה או גוי נמצאים בסכנה, אסור ליהודי להציל אותם, אם הדבר כרוך בחילול שבת - למשל אסור להתקשר בטלפון לאמבולנס/רופא/וטרינר. 3. עכשיו, תוך כדי שיעור, עולה בדעתי קטגוריה נוספת: החילוני האפיקורס - איפה הוא נופל? לעניין זה האם הוא יותר יהודי או יותר גוי-בהמה? אני יודע שמנהיגים דתיים רבים (כמו הרב עובדיה) משקיעים המון אנרגיה בחיפוש דרכים לעקוף את ההלכות הללו, שאולי היה להן מקום בעולם העתיק ובימי הביניים, אבל בעולם המודרני - שבו האינטרקציה עם הגויים בלתי נמנעת - אי אפשר לקיים אותן, ולו רק מפאת דרכי שלום (תועלתניות). הטענה שלי היא שזה לא מספיק. כי המוני ילדים מתחנכים בישיבות ומשננים את ה"הלכה הפורמלית" ומפנימים את שנאת הגוי ואת היחס אליו כאל פחות מבהמה (אין לגבי הגוי "צער בעלי חיים"). כדי למגר גזענות חשוכה כזו, על גדולי התורה לעקור את התופעה מהשורש ההלכתי הפורמלי ולא רק מהמעשה. זה לא מיוחד ליהדות. בכל הדתות, דבקות בהלכות ימי הביניים היא הבסיס לתופעות של קיצוניות מתועבת. ראה למשל את הרצחנות של דאע"ש, גם כלפי מוסלמים. היא מתבססת על הלכות מלפני 1000 שנה. משהו כמו זה: "המינים, והם עובדי עבודה זרה מישראל, או העושה עבירות להכעיס, אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס, הרי זה מין, והאפיקורוסין, והן שכופרין בתורה ובנבואה מישראל--מצוה להורגן: אם יש בידו כוח להורגן בסיף בפרהסיה, הורג; ואם לאו, יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן." כשמאכילים את ילדי המדרסות בחומר הזה, פלא שגדלים להם קרנפים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ניטפוק: עבור האסלאם החדש מדובר על חזרה לימי הביניים. עבור היהדות (עד התלמוד) מדובר על חזרה לעת העתיקה. לשם השוואה, המנוניטים תקועים אי שם בעת החדשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח. לעניות הבנתי הרבה מ''ההלכה הפורמלית'' של היהדות נתלית בפסיקותיו של הנשר הגדול שפעל בימי הביניים, ומטבע הדברים כיוון בעיקר לזמנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להלכה, מקור הסמכות קודם לכך. אבל יש משהו בדבריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שליהדות ההלכתית אין מענה טוב לבעיה הזו. קשה מאד לעקור דברים מהשורש בלי לסכן את יתר השורשים, וגרוע מכך - רבים מגדולי התורה לא רואים בכלל את הצורך בכך כי גם הם גדלו על אותם דברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר. רק שים לב שאם ''רבים מגדולי התורה לא רואים'' מעבר לדברים שעליהם הם עצמם גדלו, אז נראה שהם לא כל-כך גדולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם גדולים בעיני צאן מרעיתם. בסופו של דבר הקהל הוא זה שקובע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם הם לא רואים וממילא לא לגדולים, אז צריך להוקיע אותם ולהעמיד את צאן מרעיתם על טעותו. "לֹא יָדְעוּ, וְלֹא יָבִינוּ: כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם, מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ''ל ''לא גדולים'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שמישהו מבחוץ יכול לעשות את זה? אם תנסה "להעמיד אנשים על טעותם" והם יצטרכו לבחור בין לקבל את דבריך ולזלזל בדמות שהם מעריצים או להמשיך להעריץ ולזלזל בך, הבחירה של רובם הגדול תהיה ברורה. אתה רואה שאפילו מורשעים בפלילים ממשיכים לזכות לאמון של חסידיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שאנחנו צריכים לקבוע מה ראוי שנעשה לפי תחזית של תגובת האחרים. אתה מבחין שהרב עובדיה (כמו כמעט כל ה"גדולים בתורה" בדורינו) איננו רואה מעבר למה שינק במדרסה שלו. הוא "עז עיוורת" שאחריה הולכים עוד עיוורים. הוא איננו מסוגל אלא להוביל אותם לעומק החשכה של גזענות ושנאה, גם אם הוא מוצא טריקים לרצות את החוק ("בשביל שלא יקחו למסכנים את הרישיון"). אתה רואה שהדברים שהוא (ושכמותו) אומר מרעילים את הנוער ומגדלים לנו גזענים מהסוג הנורא שיהודי דתי (ופיקח) הגדיר: "יודונאצים". אז אתה צריך להוקיע אותו ולעשות ככל יכולתך לפקוח את עיניהם של העיוורים המובלים אחריו. האם כולם ישמעו לך? - כמובן שלא, הם הרי עיוורים וגם חרשים! אבל אולי תציל נפש אחת מישראל. מכל מקום, אם לא תסתייג מדבריו או תאמר שהוא "גדול" - אתה שותף! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני באופן אישי עושה בחוגים שאני מסתובב בהם זה לא משנה לדיון שלנו. אני לא רואה למה אני שותף יותר ממך או מכל אחד אחר למסרים השליליים שמישהו שאין לי כל קשר אליו מעביר. ספציפית לגבי הרב עובדיה, יש בו צדדים שאני מעריך מאד וצדדים שאינם חביבים עלי כלל. אני משתדל לראות גם את אלה וגם את אלה. את מקומו כ-"גדול" לא אני אקבע; את הספרים שלו ילמדו כנראה בבתי מדרשות גם בעוד מאה ומאתיים שנה, איתי או בלעדי. ארז כבר קבע שהוא מסכן אם הוא זקוק למליצי יושר כמוני, אבל לפחות זה מבטיח לו שאין לו מה לדאוג - גם כקטגור אני לא יכול להזיק הרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, מה שאנחנו עושים מחוץ לאייל לא שייך לדיון באייל. אבל כאן, בדיון שבו נחשפת גזענות חשוכה כבסיס לעמדה לכאורה יהודית-ציונית, גם מי שמעריך צדדים חיוביים של הרב עובדיה, צריך להוקיע אותו כמי שגם פסיקתו תרמה לטיפוח הנגע הנתעב הזה. אז אני אסביר לך: אתה משתתף בדיון - משתתף. הדיון נותן פתחון פה לגזענים - נותן. אתה לא מוקיע את הגזענות (שאתה מתנגד לה) - לא מוקיע. אז אתה שותף. ___ אתמול צפיתי בסרט התיעודי "אדם הגון" על הצדדים האנושיים של היינריך הימלר. רואים שם מה קורה בחברה שבה הציבור מתייחס בשוויון נפש לתופעות של גזענות ולא טורח לבער מקרבו את הרע, בזמן. בסוף צומחים בה אנשים כמו היינריך הימלר, שמשוכנעים שהם "אנשים הגונים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. אם היינו מקיימים דיון על מרטין לותר, היית קובע שאם אני לא מוקיע את האנטישמיות שלו ואת התמיכה שלו בדיכוי האכזרי של מרד האכרים אז אני שותף להם? אם הייתי כותב מלה טובה על ג'ון מיינארד קיינס אז הייתי נדרש לגנות את האנטישמיות שלו? אם אמרת משהו חיובי על האפיפיור מיל' אז אתה צריך לאזן אותה בהוקעת החיפוי על כמרים שסרחו? זה נשמע כמו תכניות האקטואליה האלה ברדיו, שבהן דורשים מכל מרואיין לגנות איזה פשע נתעב לפני שהוא יכול להגיד משהו. יש כאן מגיב שמבטא בגאווה עמדות גזעניות. אני סולד מזה, אבל אני לא רואה את הקישור המשולש שאתה עושה בינו, ביני ובין הרב עובדיה. הוא לא ינק את הגזענות שלו מהרב עובדיה; למעשה, הוא טרח לכנות אותו "חמור". הרב עובדיה אמנם לא יצא נגד הגזענות אבל גם לא היה מאלה שהגזענות היא יסוד מרכזי של השקפתם - על כאלה תתקשה מאד לשמוע ממני מלה טובה. ואני - אני משתדל לראות את הדמות של הרב עובדיה במורכבותה, עם הצדדים החיוביים וגם השליליים, ואני לא רואה למה כתנאי לכך אני צריך קודם כל להוקיע אותו. ולגבי הימלר - נראה שגודווין לא יכול בלי ליטרת הבשר שלו. היהדות חיה די הרבה זמן עם עמדות גזעניות כאלה, והצליחה להכיל אותן בלי לגרום נזק גדול מדי. שב בספריה עם כרך של "דבר השבוע" משנות החמישים ותראה מיד איך עמדות כאלה היו לא רק נחלתם של מאמיני רבנים אלא גם של סוציאליסטים גאים, איך הן נתפשו כדבר טבעי לחלוטין - ובכל זאת לא הצמיחו כאן הימלרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפסקה הראשונה, אפשר להתפלפל קצת עם ההתאמה של כל אחת מהאנלוגיות, אבל בגדול אני דווקא מסכים שהקישור בינך-לרבעובדיה-לקרנף איננו מבוסס ולא לגמרי הוגן. עם זאת, להוקיע גזענות (צרופה כזאת) לא צריך סיבה נוספת, כשיש הזדמנות צריך להוקיע אותה רק בגלל שהיא קיימת. לגבי גודווין, אני חושב שכדאי לא להגזים עם החוק הזה. בגילויי גזענות אנחנו נתקלים כמעט כל יום. אם חופרים מספיק עמוק אפשר למצוא שרידים של זה כמעט בכל אחד מאיתנו. אבל אני לא זוכר שאי פעם נתקלתי בייצור חי ומדבר (ועוד עברית!) קרוב יותר לתורת הגזע הנאצית, מזה שבו נתקלנו פה. אז איך אומר שמשהו נראה ונשמע כל כך קרוב לברווז, אם בגלל חוק גודווין אסור להגיד "ברווז"? כשהדמיון כל כך בולט אני פטור מחוק הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל בכל מדינה מערבית תמצא את זה. ימין קיצוני מהזן הגזעני נפוץ בכל רחבי אירופה, וקיים גם בארה''ב ומדינות אחרות. למרות זאת, המדינות האלה לא מצמיחות הימלרים. כל תופעה, מכוערת ומטרידה ככל שתהיה, צריך לראות בפרופורציות הראויות לה. זה שאתה פוגש כאן דוגמה אחת עוד לא מלמד על הסכנה לכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שהנגע נפוץ - זאת הבעיה. ונפוץ גם שוויון הנפש (שגם אתה מפגין) כלפי כלפי הנגע. וזו הטענה שמעלים כלפי הציבור הגרמני לפני מלחמת העולם: שהנגע הזה צמח לנגד עיניו והוא חשב ש"צריך לראות בפרופורציות הראויות לה". כשהימלר קיבל את ה-SS הוא מנה 280 חברים והגרמנים - כמוני וכמוך - חשבו שזה "עוד לא מלמד על הסכנה לכלל". כשהם הבינו שזה כן מלמד, זה היה מאוחר מדי. ותפיסת העולם של הימלר ושל האיש שלפנינו כל כך דומות... בדברים האלו, כמו בעניין דעא"ש, הבעיה איננה רק בפעילים. צריך להתמיד במלחמה ברעיון. כי תמיד ימצאו כמה רוצחי חתולים שידבקו ברעיון אם יש לו נשאים שמתהלכים חופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפיסקה האחרונה הפתיעה אותי. יהיה מעניין להציץ באותם גליונות ולהשוות אותם לזכרונות העמומים שיש לי מקריאתם ב(סוף) שנות החמישים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסתכל. מדובר לא רק על גזענות כלפי ערבים. קרא את התאורים של מדינות אפריקה ("המתפתחת") והאוכלוסיה שם בכתבות ומאמרי דעה העוסקים במדיניות ישראל כלפי היבשת הזו. לא תתאכזב. אמנם יש לציין לזכות ישראל של הימים ההם שהיה לה ענין במדיניות כלשהי כלפי אפריקה, מה שקשה לומר היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע עד כמה חסמבה תגובה 613262 השחיתה את נפש הנוער, אבל משהו בטח חלחל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם לווודא, במנגינה הזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק - תשע נשמות מהדור שמכיר את זה גם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה תשע, הייתה לי צמרמורת מהפרסומת הזאת 1.מהנוסטלגיה 2.מהמזרחיים=עניים=מהמרים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחחח, הנוסטלגיה... בעמוד היוטיוב של מעלה הסרטון יש עוד כמה פנינים. רק עכשיו שמתי לב שהזמרת של תשדיר השירות לעגבניה זו קורין אלאל. ויש גם חשיפה: בתשדיר השירות לכרמלית זה אני שמנגן גיטרה בס. באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשדיר העגבניה מתנגן לי במוח מאז הילדות, טרי כאילו שמעתי אותו היום. עכשיו שזיהית לי את הקול עם קורין אלאל, זה זעזוע מוח. (כבוד על הבס בתשדיר לכרמלית. התשדיר עצמו... יש פאתטיות שיש רק בחיפה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לציבור היה יותר אמון במערכת המשפט, אולי זה היה משנה אם אדם מסוים הורשע בפלילים. כשאתה לא יכול לסמוך על המערכת, אפשר בקלות לבטל את ההרשעה ולטעון ששוב הרשיעו את הצדיק והצדיקו את הרשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו יפה. איזה שימוש נהדר במילה ציבור. יש ציבורים שונים ואין ציבור אחד. ''הוא זכאי הוא זכאי'' איננו ''הציבור''. באותה מידה אפשר לומר שהתייחסותו של הציבור די בביטול לכשלים של אנשי ציבור שאין עליהם את החותם הפלילי, מראה דווקא על אמון במערכת המשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו התפתלות בהגדרות של ציבור. ציבור זו מילה נרדפת לכלל, אגודה, קבוצה. זה יכול להיות ערימה של מחזיקי מפתחות וזה יכול להיות קהילה של אנשים בעלי מאפיין משותף. אפשר למצוא כל מיני מכנים משותפים שיוצרים מגזרים, קהילות וציבורים שונים בנוף הישראלי. אבל כשמדברים באופן כללי על "הציבור", בעיקר כשמדובר ביחס לבתי המשפט, מן הסתם מדובר על הציבור שכפוף לבתי המשפט - ציבור התושבים בישראל. חיפוש גוגל בצירופים כמו "אחוזי הצבעה בבחירות" או "סקר אמון הציבור במערכת המשפט", מעלה תוצאות עגומות. בבחירות האחרונות הצביעו פחות מ-70%. האמון במערכת המשפט ובכלל במוסדות השלטון, יורד פלאים. לפי כתבה ב"הארץ" השמאלני מציגה נתונים כלליים ואומרת כי אמון הציבור במערכת המשפט עומד על 36 או 37 אחוז. המכון הישראלי לדמוקרטיה מציג נתונים על מידת האמון של הציבור בשאר מערכות השלטון. דווקא אתר אתר ימני מציג נתונים שמחלקים את הציבורים השונים. אין ספק שיש הבדלים ברמת האמון ברשויות בין הציבורים השונים. אבל הרמה הכללית נמוכה, וכפי שמציין הקישור האחרון שנתתי: "מידה נמוכה, יחסית, של לגיטימציה למערכות אכיפת החוק מאפיינים משטרים בגוש הקומוניסטי לשעבר". רוב אלה שצועקים "הוא זכאי הוא זכאי" הם אנשים שמילולית מדברים על זכאות מבחינת אשמה ובין השורות מדברים על הפליה, הסתה וכו'. אני לא חושב שדרעי זכאי, באותה מידה שאני לא חושב שבית המשפט זכאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ירידה עקבית באמון הציבור במערכות אכיפת החוק | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי. קח לדוגמה את החסידים של הרב ברלנד. האיש ברח מהארץ לאחר שחסיד שלו חשף את מעשיו. הוא לא עמד לדין, במקום זה הוא בחר לא לנסות בכלל להוכיח את חפותו - רק לברוח. ומה הם עושים? מתפכחים? מה פתאום. הם מסתירים אותו וממלטים אותו. בבני ברק יש בן של אדמו"ר שהורשע באונס אחייניתו, הנכדה של האדמו"ר (למרות נסיונות הטיוח מצד המשפחה). אין מחלוקת שהוא עשה את הדברים. הוא ישב כמה שנים, עכשיו הוא יצא - מנדים אותו? מתיחסים אליו כחלאה? לא, הוא אפילו מטפח תקוות להיות בעצמו אדמו"ר יום אחד. זה היחס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על הסיפור עם הפתק שיצא לפני כמה שנים? על ההוא שטיפס על החלון וראה את הרב עם אישה עירומה? זה היה נשמע לי הזוי לגמרי. מדובר בקהילה של "נחנחים". חלק מהם באמת חוזרים בתשובה ורוצים להתחזק, חלק עבריינים/סטלנים/חפשנים שעדיין קשה להם להיגמל מהרגלי העבר וכו'. מאז שסיפרו על הפתק ההוא, לא שמעתי על זה שום דבר (אני לא מקפיד להתעדכן בחדשות). ככה שאני עדיין לא בטוח שהוא עשה את זה. זה קצת לא מסתדר עם ההתנהלות של אנשים כאלה. אם יש בן של אדמו"ר שאנס אחייניתו, ברור שהקהילה צריכה לטפל בו ואסור שיתמנה לאדמו"ר. השאלה היא אם באמת אין מחלוקת שעשה את הדברים, ואם כן - למה באמת לא מנדים אותו? אם אנשים יודעים שההאשמות נכונות ולא מטפלים בזה, זה חמור מאוד. בלי לסנגר על אף אחד, יש כאן בעיה. הציבור הזה לא מאמין בבתי המשפט. גם בגלל שבאמת אין צדק בבתי המשפט, וגם בגלל שהם לא שופטים לפי חוקי התורה. במצב הנוכחי אין כוח לרוב הבד"צים לנקוט באמצעים של ממש נגד עבריינים, ככה שהכל נשאר בלי טיפול אמיתי. זו בדיוק היתה הטענה שלי כשדנתי בנושא עם חבר. יש קהילות שבהן למנהיג יש השפעה חזקה מאוד על התלמידים/חסידים שלו, ועדיין הוא לא מנצל אותה להוקיע עבריינים ופושעים. לדעתי, אדם שנטל את האחריות והכוח של מנהיג קהילה ולא מנדה ומרחיק וממגר עבריינים ופושעים, הרי שאותו מנהיג נושא באחריות לטינופת שמתרוצצת בקהילה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אולי נשמע הזוי, אבל, כמו במקרים אחרים, זה פוצץ פרשה שלמה. לא מעט נשים התלוננו לאחר מכן על ניצול מיני של הרב. ר' לדוגמה דיון ב"חדרי חרדים" בעקבות תוכן שהועתק מכתבה בהארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הדיון. עם עובדות לא יצאתי משם, עם צחוק בריא יצאתי גם יצאתי. אז התווכחו שם על אופיה של הקהילה הזו. נקרא לו... יחודי (ציינתי את זה בהודעה הקודמת שלי). נראה שאחד מהמבסוטים של הקהילה משתתף שם בדיון שהפך לתגרה בשוק שבה כולם משליכים עגבניות על כולם. אז יש כתבה שמספרת על א' (מזכיר את הרולה שטענה שהנשיא החנעבץ אנס אותה) ויש דף שמצטט נשים רבות בעילום שם. איך אפשר להוכיח אם זה אמת או שקר? כולם מתחבאים, כולם בעילום שם... יש לפחות אדמו"ר אמיתי אחד שאני בטוח שהוא פושע. בקשר לברלנד אני לא בטוח בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להוכיח את זה במשפט. אם ברלנד לא היה בורח מהארץ. והנשיא לשעבר קצב אכן אנס את אותה אישה. עם כל הדברים הרעים שאפשר להגיד עליו, הוא לפחות לא ברח מהארץ. וגם עבורו יש מקהלת רבנים שלמה שטוענת שהוא זכאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה דברים קשה להוכיח במשפט. מערכת המשפט המודרנית עובדת יותר על לשון החוק מאשר על רוח החוק. השופטים מושפעים מהתקשורת, ומדעת קהל ומעוד דברים. אתה אחת מאלה שנותנים אמון מלא במערכת המשפט/פרקליטות/משטרה? איך אתה יודע שקצב באמת אנס את אותה אישה שכמו ששניהם נראים, יכולה להוריד אותו בזאפטה אחת? אני יודע שקוראים לו קצב... אבל אני גם מכיר אחד שקוראים לו אריה והוא לפלף מגמגם כזה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו לנו כבר דיונים שלמים על כבוד הנשיא לשעבר: דיון 3295 (הנשיא לשעבר משה קצב הורשע באונס ובעבירות מין נוספות) החל לאחר ההרשעה. היו דיונים בנושא כבר לפניה. לא נראה לי שאתה מעלה נקודה ש"ימני מתוסכל" לא העלה שם כבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חביבי, שינית את דעתי. עד היום לא חשבתי שקצב אשם, אבל קראתי חלק מהדיון וכתבו שם כמה אנשים שהם מכירים נשים שהוטרדו על ידו. זה אולי לא ''מסיח לפי תומו'', אבל בהצטרף להרשעה ולכל הברדק, אני נוטה לקבל את זה שהאיש עבריין מין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מכניס גול עצמי? את הפסוק שציטטת אפשר להחיל עליך. אתה מצטט פסוק מתוך התנ"ך. פסוק שנכתב על ידי נביא שהאמין בנבואה ובנצחיותה של תורת משה. ובאותה הודעה שבה אתה מצטט את הנביא שהתלונן על שבני ישראל עזבו את דרך התורה, אתה דורש מאנשי התורה לעזוב את דרך התורה? איפה ההיגיון פה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מי שמאמין בתורה ובנצחיותה יכול להיות פחות גזען ויותר נאור. הגזענות היא לא מדאורייתא היא מדהרבנן ובעיקר מדה-בנאדם. אז אני דורש מהמאמינים שטחו עיניהם לפקוח אותן, להתמיד בדרך התורה ולחפש בה אור במקום חושך, סובלנות במקום גזענות, אהדה במקום שנאה. אם הם לא גזענים חשוכים הם ימצאו את זה גם בתורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכחש לגזענות הברורה שמופיעה בתנ"ך פעמים כה רבות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה גזען חשוך. ברור שתמצא רק את זה בתורה. השאלה, מה אתה מנסה לעשות? להרחיק את כל מי שאינו רואה עצמו גזען חשוך, בבחינת "התורה גזענית, אני גזען" עד כי כך שאנשים יגידו, "טוב, אם היהדות גזענית - אני מעדיף לא להיות יהודי"? זו אחלה דרך להגיע לסטטוס הדמוגרפי של השומרונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההחלטה נתונה בידיו של כל מי שלא רואה עצמו "גזען חשוך". התורה הינה כפי שהיא. יש מספיק אנשים שאמרו, אומרים ויאמרו שהיות והתורה כזו, הם לא רוצים אותה. יש מספיק אנשים שאמרו, אומרים ויאמרו שהם ישנו את התורה כדי שתתאים למה שהם רוצים. ויש מספיק אחרים שמקבלים את התורה כפי שהיא ומתאימים את עצמם לתורה במקום לחפש שהתורה תתאים את עצמה אליהם. מי שמאמין שהתורה היא דבר אלוהים לא יכול לשנות אותה (כבר נימקתי את זה בהרחבה בתגובות אחרות). מי שמעדיף לא להיות יהודי לא מאיים על אף אחד. היו מתבוללים, היו צדוקים, קראים, איסיים, שומרונים וכו'. היהדות הצליחה לשמור על עצמה ותצליח לשמור על עצמה גם בלי האנשים שלא מתאימים את עצמם אליה. ההיגיון אומר שדווקא האנשים שרוצים לשנות את היהדות יגרמו להכחדתה. היום שינוי כזה, מחר שינוי אחר. בסוף אין יהדות. אופס... אנחנו מדברים על הרפורמים שנעלמים, או על יהודי אירופה המתבוללים שמסתירים את מוצאם כי הם נאורים ומתקדמים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכור שהיו צדוקים, איסיים וכיו"ב. חשוב שתזכור את זה. הגישה שאתה נוקט בה אינה בהכרח של היהדות שתשרוד. היהדות עברה שינויים ותעבור שינויים. אל תשגה באשליות שהיהדות שאתה מחזיק בה היא אותה היהדות של ימי יאשיהו. עם כל הכבוד לרפורמים ולמתבוללים, גם אורתודוקסי חו"ל קצת יותר נאורים ממך, והגישה שלך, לא בהכרח שולטת גם באורתודוקסי ארצנו1. 1 שדין כל שחורי העור להיות עבדים לעד בגלל מעשה-חם-בנוח לא שמעתי מאיש, מעולם, עד לדיון הנוכחי, ממך. זה ב-א-מ-ת דיעות של נוצרים דרומיים בארה"ב של לפני מלחמת האזרחים. אני חושבת שגם הדודה שלי שהמציאה שזה חטא לישון במיטה שגוי ישן בה (יום קודם, לא איתו ביחד) לא מעלה בדעתה ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את התחלת לסלף את דברי? חפשי, אם תוכלי למצוא הודעה שבה כתבתי שדין כל שחורי העור להיות עבדים לעד בגלל מעשה חם בנח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשרשור הנאה הזה. תגובה 640301 מי השיב ב"כן" לשאלה - "לאור כל זה, אתה, תומך בעבדות?" לאחר שהזכיר את מעשה חם ואת שכחת לינקולן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות אופטית. דיברתי שם על עבדות באופן כללי. הסיבה שציינתי שבגללה אני לא מתנגד לעבדות, היתה העובדה שהתנ''ך עצמו לא מתנגד לעבדות. ומאחר והעבדות קיימת ללא התנגדות (להשקפת התנ''ך), הרי שנח קילל את בני חם שיהיה להם חלק גדול ושמן במוסד העבדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מ.ש.ל אגב, מה דעתך על אשת יפת תואר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאגיב לזה, אני רוצה לחזור בי ולהתנצל בפניך. נראה לי שצדקת לפחות באופן חלקי. ישבתי עם עצמי וחשבתי על זה. נראה לי שבאופן מסוים צדקת כשפירשת ככה את דברי. לא שאני אומר שאם רואים ברחוב כושי אז צריך לקפוץ עליו ולשעבד אותו, אבל זה נראה יותר מתאים בראש שלי. מה בקשר לאשת יפת תואר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עמדתך לגבי הנושא. הוא מותר בתורה, הוא אפילו מהווה התקדמות ביחס לאותה התקופה. האם לדעתך הוא צריך להיות נוהג בימינו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתמצא בפרטים אם זה נוהג בימינו, אבל נדמה לי שהדרישה הראשונית לנוהג כזה היא צבא שנוהג על פי ההלכה. יש הרבה הלכות שנוגעות לזה. יש חילוקים כמה פעמים מותר לשכב איתה במלחמה, אם אני זוכר נכון - בכל מקרה אסור לאנוס. הקטע הוא שהשבויה תעדיף להיות לו לאישה במקום להיות לשפחה שלו או של מישהו אחר. אבל זה רק בשלוף. אני לא זוכר את רוב הפרטים בנושא. אני מנסה להבין איפה פה הבעיה מבחינתך כשאת שואלת מה עמדתי בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מנסה להבין איפה הבעיה עם דין אשת יפת-תואר? בוא נחשוב. ונהפוך את הצדדים, כדי שזה יהיה יותר קל להזדהות, קצת. יבוא צר ואויב, יהרוג אותך ואת הוריך. יקח את אחותך, יתן לה לגלח את שיערה וחודש לבכות ולמרר עליך, ואחרי זה ישכב איתה? כן, אין ספק שזה עדיף על פני שהיה אונס אותה ישר ומיד. אבל בשום מקום בתורה, לפחות, לא רשום ששואלים אותה אם היא רוצה. נראה לך תקין? סביר? רצוי? לא-בעייתי? והכי כיף - שאם היא היתה גרה-תושבת, או שיקסע שחפצה בבחור מבני ישראל ולכן מבקשת להתגייר - לא היו נותנים לה. את זה עושים רק אם היא מראה כוונה טהורה לדבוק בתורת ישראל וכיו"ב, לא באיש חלילה. אבל אם מדובר בשיקסע שנשבתה במלחמה - או-אז, הכל מותר. ופתאום, אין עניין של "גויה", ואין עניין של "הילדים לא יהיו יהודים", או ש"היא לא רוצה בכנות לקיים את תורת ישראל", כי היא כנראה באמת לא רוצה. יש לה את כל הסיבות שבעולם לא לרצות. אבל זה כבר לא משנה. כי כששני צדדים רוצים - זה אסור, אבל כשצד אחד בלבד רוצה - זה מותר, משום-מה. בעולם המתוקן, בימינו, נשים לא צריכות לבחור האם להנשא לאוייב הורג-עמן או להיות שפחה של מישהו אחר1. חיילי צה"ל, צבא שאינו נוהג על פי ההלכה בכל דבר ודבר - אינם אונסים. אפילו כתבו על זה עבודת מאסטר עם מסקנות מפוקפקות. ברוב העולם, היום, עבדות אינה נהוגה. למה שתתמוך בהחזרת נוהג, שכבר התקדמנו ממנו, רק משום שהוא מותר בתנ"ך? וכנ"ל לגבי עבדות. 1 בדאע"ש, אומרים, זה דווקא מקובל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשכב הוא מלכתחילה, בשעת המלחמה. בשעת המלחמה גם מותר לאכול חזיר ובשעת המלחמה מותר גם להרוג. הצורה שבה את מסתכלת על הדברים, לא נכונה. הרי המלחמה פורצת ומתרחשת. במלחמה הורגים. מי שלא הורג במלחמה הוא פראייר - כי אז יהרגו אותו והצד שלו יפסיד. יש גם היגיון מסוים בכך שהצד המפסיד ישא בהוצאות המלחמה. שלל, שבי ועבדות הם דבר לגיטימי מבחינת התנ"ך. אם כן, בכל מקרה אם בני ישראל ינצחו במלחמה, הם יהרגו את ההורים שלה ויקחו אותה בשבי על מנת לשעבד אותה. אם את רוצה לנהל דיון על הדברים שלעיל, אפשר. אבל בהנחה שהמצב לעיל הוא מצב נתון, כל מה שיש לנו פה זה מישהי שבכל מקרה מיועדת להיות שפחה, חיילים שנמצאים בין הקרבות והם לא הכי רגועים1 ונסיון של המערכת למנוע חריגות והתפרקויות מיותרות. לזה שלא כתוב בפסוק עצמו ששואלים אותה אם היא רוצה, אני יכול לומר לך שגם במקומות אחרים לא כתוב ששואלים אותה אם היא רוצה. לדוגמא: "כי יקח איש אשה ובעלה" (דברים כ"ד, א'), או: כי יקח איש אשה ובא אליה" (דברים כ"ב י"ג), איפה כתוב שם ששואלים אותה אם היא רוצה? אולי עלה על דעתך שדרכה של תורה היא שאדם רואה אישה בחוץ ופשוט תופס אותה ובועל אותה ואז היא אשתו ואסורה על כל אדם וכו'? ברור לנו שצריך לשאול אותה וברור לנו שיש הלכות שצריך לנהוג לפיהן במצב הראשון וגם באחרון. אכן, באופן כללי גיור לצורך נישואין לא מתקבל, אבל המלחמה יוצרת נסיבות מיוחדות. שואלים אותה אם היא רוצה להתגייר ולהנשא לו. אם היא לא רוצה, אז לא. אז זה לא קשור לצד האחד שרוצה, שהרי אין דין שקובע שאם סתם יהודי רוצה לגייר גויה לצורך נישואין, שמגיירים אותה ומחתנים אותם. במצב רגיל זה מאוד לא קביל. אלא שזה קשור למצב המיוחד של מלחמה. וגם במצב המלחמה ניסו למזער את התופעה הזו שהיוותה היתר דחוק ומגונה מאוד. מלכתחילה שלחו למלחמה רק את מי שלא ירא מעבירות שבידו - וכך יש סיכוי נמוך יותר שישתולל. גם את מי שתקפו יצרו והתירו לו, הגבילו בכל מיני סייגים. אם הכל אסור, האיש יאמר: זה ממילא אסור. לכן מצידי שהכל ילך לעזאזל. אני עושה את זה! אבל אם זה מותר ורק צריך להקפיד על משהו, האדם אומר לעצמו: רק אקפיד על הדברים האלה ואוכל להנות בלי יסורי מצפון. ואז הוא מקפיד על הדברים האלה ובחלק מהמקרים יורד לו החשק והוא כבר לא עושה את זה. כך יש את ההגבלה שאוסרת לתפוס אותה ולטפס עליה באמצע הרחוב. הוא צריך להוביל אותה למקום שקט וסגור שיהיו בו לבד. זה מוריד את המרכיב של הסערה של אמצע/אחרי הקרב. נותן לאדם הזדמנות לחשוב פעמיים על מה שהוא עושה. ואם בכל אופן הוא עשה את זה והוא רוצה עוד - הוא יכול, אבל צריך לחכות עד שחוזרים. לפחות הוא פרק את הטירוף הראשוני. ועד שחוזרים מהמלחמה הוא יכול לחזור בו. ואם לא חזר בו, אז יש לשניהם עוד פרק זמן של חודש לחשוב אם הם באמת רוצים ללכת על זה. ואם אחרי הכל שניהם רוצים, אז מזהירים אותו שסופו לשנוא אותה וסופה ללדת לו בנים סוררים. בעולם המתוקן בימינו, נשים בוחרות לשחרר חיות פרא שאונסים נשים אחרות. יש מקום גדול לויכוח עד כמה מתוקן העולם בימינו. חיילי צה"ל לא אנסו מעולם? קראתי כמה סיפורים שהתפוצצו ואם הם נכונים זה חמור מאוד. ההנחה שקובעת ש"אצלנו זה אף פעם לא קורה" חייבת להיות שגויה. אפשר לטעון לאחוזים נמוכים או אפסיים. אבל תמיד יש את הפרא, את הלא מוסרי, את זה שלא שולט בעצמו. והתורה שלוקחת בחשבון גם את המקרים הנדירים והחריגים, נתנה לנו דרך לנהוג בה במקרה שבו יהיו כאלה. לדידך, נהגים מסויימים שיצאו אל מחוץ להסכמה הכללית, הם התקדמות. נהגים אחרים שנכנסו להסכמה הכללית, הם התקדמות. אז העבדות לא נהוגה. נישואין חד מיניים נהוגים. אפשרות לתת לאישה לעשוק גבר מכל הרכוש שצבר רק כי נישאה לו - נהוגה. עדיין נהוג לשעבד בעלי חיים ולאכול אותם, אבל את למשל לא אוכלת בעלי חיים. אני לא יודע מה העמדה שלך בנושא, אבל אני יודע שיש כאלה שכבר יוצאים נגד שיעבוד בעלי חיים - כלבי משטרה, רכיבה על סוסים וכו'. איפה זה נגמר? אני לא יודע. אבל אני לא חייב לחשוב כמו כולם, גם אם כולם הסכימו שנוהג מסויים יצא מהאופנה ונוהג אחר הפך לאופנה. רק משום שהוא מותר בתנ"ך? לדידי זו סיבה מספקת. אבל אפשר למצוא היגיון גם בזה. ______________ 1 צריך לזכור שאז מלחמה היתה סיפור קשה יותר. החיילים היו צריכים לצעוד ממושכות ממקום למקום ולשאת את הציוד, הסכנה היתה יותר מוחשית והמאמצים גדולים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שלל, שבי ועבדות הם דבר לגיטימי מבחינת התנ"ך" מה ההבדל בין ארגון כמו דאעש לבין מי שמקבל על עצמו ומממש את הערכים הללו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שהבעיה עם דעא"ש זו בעיה של שלל, שבי ועבדות? או שהבעיה עם דעא"ש זה שהם רוצים להחיל את זה על כל העולם? כמובן שההבדל הוא עניין של נהלים. אם אתה חושב שמותר לרצוח את כולם - דעא"ש. אם אתה חושב שצריך להוציא להורג רוצחים - אתה תומך בשיטה מסוימת של אכיפת חוק מתוך רצון לשמור על הסדר והשלום. אם אתה חושב שמותר לתפוס מישהו ברחוב ולהרביץ לו, ולקחת כשלל את הארנק שלו - שודד עלוב. אם אתה חושב שמותר לשלול שלל ולבוז בז מאנשים שנלחמו בך ורצו להרוג אותך - אתה מכסה את נזקי המלחמה ומלמד אותם ואחרים שלא שווה לצאת למלחמה מולך. כמובן, ההבדל הוא בבסיס הרעיון. אם הרעיון הבסיסי הוא לשמור על השלום והסדר ולנהוג כך במקרים מסוימים שבהם הפרו את השלום, זה שונה מכאלה שהרעיון הבסיסי שלהם זה להלחם בכל העולם ולשדוד את כולם ולאנוס את כולם וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור הממצאים ברשת, לא אגיב לך יותר. עם זאת, הרשה לי להמליץ לך על ספר. לא המלצתי לך עליו כל עוד סברתי שאתה חרדי. הואיל ואתה לא - "ראשית ישראל" של ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן. לחתולים ולכלבים אמנם זה לא יועיל, אבל לכל היתר - אולי כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת נועה! אם כבר להפוך את הצדדים למה לא עד הסוף, כדי שההזדהות תהיה מלאה? יבוא צר ואויב, יהרוג את זוגתך והוריך, יקח אותךָ, יתן לך לגלח את זקנך ושערך וחודש לבכות ולמרר על אובדנך, ואחרי זה ישכב איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
LOL!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לא התכוונתי להתבדח. :/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דווקא סיפור ידוע | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אבל זה לא דין. זו קללה שהתגשמה בצורה שהפכה לקבוע במציאות העולמית. בערך כמו ''הנה קטון נתתיך בגוים בזוי אתה למאוד'' - עוד קללה שהפכה לקבוע במציאות העולמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מזה שאין קשר בין חם המקראי לבין הכושים (שחורים, אפרו-אפריקאים, או איך שלא תקרא להם) של ימינו. חסר כאן גם משהו על המקום הנכבד של בני יפת בעולם והמקום העלוב של בני שם לעומתם (ומה עם הסינים?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אין קשר? הכושים הם בני חם מובהקים. הכנענים היו בני חם. המצרים הקדמונים היו בני חם. הערבים של ימינו הם יותר בני חם מאשר בני שם. איפה הבעיה עם בני יפת ושם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערבים הם שמיים. (דרך אגב גם האמהרים והתגרים שמיים - זאת הסיבה שהם נעלבים כשקוראים להם ''כושים'') | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי קבע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוגוסט לודוויג פון שלצר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב... הבחור קצת פישל. הערבים הם יותר בני חם מבני שם. הגר היתה מבנות חם (מצרית) ולקחה לבנה ישמעאל אישה מארץ מצרים. בני ישמעאל התפזרו בחצי האי ערב ופשיטות הדדיות התנהלו בינם ובין בני חם שמעבר לים סוף. שני הצדדים התערבבו אחד בשני. ואז הלכתי לבדוק את מה שכתבת, וראיתי שגם בערך שמיים (עמים) [ויקיפדיה] מופיע שמבחינה גזעית/גנטית הערבים, האמהרים והתגרים לא שייכים לאותה קבוצה שמזוהה יותר עם בני שם. נראה לי שגם המפה שמופיעה בויקיפדיה לא מדויקת, בהסתמך על ספר היובלים. גם לפי הכתוב בספר מלכים על זהב אופיר, לא מסתבר שאופיר או שבא שכנו בחצי האי ערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבלבל בין ישמעאלים לבין ערבים. זה לא אותו עם. אפילו התנ"ך מבדיל בינהם (נחמיה ב' י"ט, ו' א') האמהרים והתיגרים הם "שמיים דרומיים", הערבים "שמיים תיכוניים", והיהודים "שמיים צפון מערביים". אף אחד מהעמים הנ"ל אינו כושי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה אתה רואה הבדל ביניהם בלשון התנ"ך? ושוב אנחנו חוזרים לשאלה, על סמך מה נקבע שהאמהרים הם שמיים? בגלל מאפייני שפה מסויימים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו ממבט קצר ברחוב באנשים ממוצא אמהרי רואים שהם שמיים ולא כושיים. מבנה הפנים ומבנה הגוף שלהם (ואני כמובן מכליל) הם שמיים. לא כושיים. ה"הבדל" היחיד הוא בגוון העור - וגם בזה הם הרבה יותר קרובים (למשל) לתימנים (או אפילו לצרפתים שלוקים היטב אחרי חודשיים בחוף הים) מאשר לסודנים למשל. אנשים נותנים יותר מדי משמעות לכמות של פיגמנט בעור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך ויקיפדיה שציינתי, מופיע שמבחינה גנטית הם לא משתייכים לקבוצה השמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה גנטית העולם קיים יותר מ- 6000 שנה. איך אפשר לסמוך על איזושהי מסקנה של כופרים כאלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגנום מכיל את גיל השושלת? חדש לי. לעניין הגיל של העולם, יש תשובות רבות בנושא. אדם הראשון נוצר כאדם שלם ובוגר. לא כתינוק שנולד והתפתח, אלא כאדם שעבר את כל התהליך. אין זה מן הנמנע שהעולם נוצר שלם ובוגר, כאילו עבר את כל התהליך. מעבר לכך הופיעו במקורות כבר לפני מאות(אולי אלפי) שנים, רעיונות שככל הנראה מקורם בקבלה. נדמה לי שרוברט ג'ורדן שכתב את סדרת הפנטזיה "כישור הזמן", שאב משם את הרעיון הזה. הרעיון מדבר על מחזוריות מסויימת בזמן, על עולמות שנבנים על חורבותיהם של עולמות אחרים שקדמו להם, על עולמות מקבילים שמכילים את האפשרויות השונות. מכאן ניתן להציע אפשרות נוספת לגבי דינוזאורים או מאובנים ויצורים שאולי חיו כאן בעידן אחר, לפני שעולמם חרב ונוצר העולם שבו אנו חיים כיום. אבל אני יכול להסכים עם מה שאתה אומר באופן הזה: היות ושם והרעיון של "בני שם" הוא מושג תנ"כי, מן הסתם כשמדברים על בני שם, צריך ליחס אותם לצאצאיו של אותו שם. אם אנחנו חושבים ששם וצאצאיו זה סיפור בדים אחד גדול כמו המבול ודור הפלגה, המושג "שמיים" או "בני שם" - צריך להתבטל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, בשביל להשתמש במונח אתה צריך שהוא יהיה מבוסס על אמת לאמיתה? אם כן, הוצא מהלקסיקון שלך את המונחים סיזיפי, עקב אכילס, תיבת פנדורה. את כל שמות החודשים הלועזיים ינואר, מרץ, מאי ויוני1. את המילים ים, נהר, מות, רשף, שחר, ירח ובעל (כולל חקלאות-בעל). 1 שמבוססים על שמות אלים רומיים. 2 אלה שמות האלים הכנענים שהיו אחראים על התחומים האלה. נחמד שלאל המוות קוראים מות, ולאל הים - ים, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין הנידון דומה לראיה. אתה מביא לי דוגמאות של מטבעות לשון שמבוססות על מיתוס, שמשתמשים בהן במצב דומה. אתה מביא לי שמות של חודשים שאין קשר בין השם לחודש, אבל כדי לכבד את האלים או לתת חשיבות לחודש נתנו את השם. אני לא מתמצא בתחום האלים הכנענים, אבל בהנחה שזה נכון (ולא תרגום עברי של השמות הללו), אולי ככה קראו לאותם אלים כי זה היה התחום שלהם? אבל היות וה"שמיים" מתייחס לאלה שאמורים להיות בני שם וזו מלכתחילה היתה הכוונה, לא נראה לי שזה דומה לדוגמאות האחרות שהבאת. זה יהיה בערך כמו לשים כותרת "עקב אכילס", לשים רשימה של נקודות חולשה, ובסוף לשים שתי יתרונות גדולים וחזקים. לא בדיוק עקבי, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכנענים דיברו עברית. אבותינו היו כנענים. האמונה בה' התקיימה הרבה מאוד זמן במקביל לעבודת אלילים (דבר שניכר גם בתנ''ך). מצאו כתובות - יהוה ואשרתו, וכנראה שהאשרה נחשבה לבת זוגו של יהוה. משום כך, אתה מוצא שאליהו הרג בנביאי הבעל, אבל לא בנביאי האשרה. אבותינו לא השתמשו בכתב המרובע שאנחנו משתמשים בו, אלא בכתב העברי-פיניקי. כיבוש הארץ בסערה ע''י יהושע, שאתה כל כך מפנטז עליו, לא היה ולא נברא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בהנחה שאתה לא מאמין בתנ"ך, היסטוריונים אחרים מדברים על שבטים עבריים שהיגרו מעבר הנהר (מסופוטמיה) וכבשו את הארץ מהכנענים. אליהו הרג בנביאי הבעל בגלל שבאותה תקופה הוא היה האליל הנפוץ. איזבל אשת אחאב הביאה איתה את הבעל מצידון, ובהשפעתה הגדולה על אחאב הפולחן התפשט בכל ממלכת ישראל ודחק לשוליים את שאר סוגי הפולחן. איזבל היתה אלימה מאוד בנסיונה להחיל את פולחן הבעל כפולחן הבלעדי. משני מקורות בהם עיינתי, נראה שאכן שמות האלים שאתה מציין באו מהתגלמויותיהם וסוגי ההתמחות שלהם. גם הבעל ניתן לו כשם, כביטוי מושאל לאדנותו, במקום שהמילה בעל תבוא משמו לציין אדנות כאדנותו של אותו האליל. למי שקורא את ספר יהושע כלאחר יד, נדמה לו שהארץ נכבשה בסערה. אך למעשה כיבוש הארץ ארך 7 שנים וחלוקתה 7 שנים נוספות, ועדיין לא נכבשה כל הארץ והמלאכה לא הושלמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי את מי אתה מזכיר לי. פקיסטני שהיו לי ויכוחים ארוכים איתו לפני כמה שנים. הוא ראה את הדתות האחרות דרך המשקפיים של הקוראן, ולא משנה כמה ניסו להסביר לו, שדרך הקוראן הוא יכול ללמוד רק על איך הקוראן רואה את הדתות הללו, לא איך הדתות הללו מתנהלות בפועל - הוא לא זז מדעתו. הוא היה משוכנע - שאלכוהול אסור גם בנצרות וביהדות. למה? כי באסלם אסור. אני וחבר'ה נוצרים ניסינו להסביר לו, שלא. שגם ביהדות וגם בנצרות יש טכסים בסיסיים וחשובים מאוד, שמצריכים שתיית יין. שבכל אירופה יש תרבות של אלכוהול. שבימי הביניים, כשהנצרות שלטה ביד רמה ושרפו כופרים על ימין ועל שמאל, גם שתו אלכוהול בוקר צהריים וערב, ולא שתו מים כלל. והוא מתעקש. שלמה המלך עליו השלום אמר במשלי. מסבירים לו - שלמה המלך עליו השלום אמר במשלי, שלא טוב לשתות הרבה. לא שאסור לשתות לגמרי. והרי התנ"ך מונה את התירוש בין הדברים שמביאים לבית המקדש, יחד עם דגן ושמן. הוא מצטט מהברית החדשה. אומרים לו הנוצרים, גם בברית החדשה מדובר בכך שלא טוב להשתכר, לא לא לשתות בכלל. הנה ישו עשה את אחד הניסים החשובים ביותר שלו, בחתונה, והפך יין למים. הפקיסטני: זה מיץ ענבים... מאיפה הוצאת הוצאת היסטוריונים אחרים שמדברים על שבטים עבריים שהיגרו מעבר הנהר (מסופוטמיה) וכבשו את הארץ מהכנענים? איזבל לא הביאה את הבעל מצידון, הבעל היה כאן כל הזמן. הפנתיאון הפיניקי זהה לזה הכנעני. אבל טוב שהזכרת את איזבל. המלך שהכי קרוב להיות דוד המקראי, מבחינת כיבושים, מבחינת עוצמה - ושלמה המקראי, מבחינת יחסים בינלאומיים - הוא אחאב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, שמגר בן-ענת? אם תהית אי פעם אם ענת הוא שם של גבר, או למה הוא נקרא על שם אמו ולמה לאמא שלו קראו בשם של אלה כנענית - ובכן, "בן ענת" היה כינוי ללוחם. נמצאו ראשי חצים עם הכיתוב "בן ענת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו טענה של חוקרים מסויימים (הלצר למשל). אחרים (שצ'ופצ'ק) טוענים שזה מהאלה ענת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין סתירה מהותית בין הטענות. ענת מתוארת במיתוסים כנעניים שונים כאלה לוחמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם סביר שכותבי התנ"ך ישאירו שם כה פגאני לגיבור חיובי ולא יצנזרו אותו? (דרך אגב, ישנה גם טענה שאתנה מבוססת על דמותה של ענת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותבי התנ''ך היו הרבה פחות טהרנים מאלה שמחשיבים את עצמם היום כמפרשים הבלעדיים שלו. זאת לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שהם משאירים קטעים שמאות דורות של פרשנים אחר כך טרחו והתפתלו כדי להסביר למה הם לא אומרים את מה שהם כן אומרים. לזכותם ייאמר שהם לא בחלו בתיאור הפרטים הקשים, המביכים, הלא מוסריים ומעוררי המחלוקת. התנ''ך היה מן הסתם יצירה פחותה לעין ערוך אילו הוא היה מכובס למשעי על ידי מי שערך אותו. ראה הדיון הארוך שהיה כאן על חטאיו של דוד כדוגמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעיה עם חטאיו של דוד (או של משה). התנ''ך לא טוען שבן אנוש כלשהו הוא חסין טעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אבל חז''ל ודוברם המקורנף - כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנ''ך מתיימר גם להיות חיבור גניאולוגי. המיתוס המקומי-אשורי מופיע אולי הרבה בשורשים אבל, בחלק מהגניאולוגיה המקומית הספרים שמרכיבים את התנ''ך היו צריכים לדייק, בשביל להחשב לחיבור רציני. עם זאת, החלפת השם המקורי בשם הדומה לו ומוסיף פרשנות היתה מקובלת עד שלב מסוים, והחלפת שמות בודאי היתה פרקטיקה מקובלת גם על העמים-שבטים עצמם, בפוליטיקה המקומית. אבל כל זאת תחת נטיה לטעון לטוהר משפחתי כזה או אחר. עד ליחוס משפחתי לאל זה או אחר. בן-ענת חייב להיות קשור באלה ענת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי קבע ששמגר היה גיבור חיובי? אולי הוא היה כנעני שלחץ את ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין נחשב לשופט? או ששופטים הם לא מנהיגי עם-האל בתקופה ההיא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השופט בן-ענת! השופט בן-ענת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה להשמיץ? עשה שפטים בפלישתים הבן-ענת הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי. נראה שהאיש היה בן ענתות (כמו בן ירושלים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פירש מי מהפרשנים המסורתיים החביבים עליך? האם שמת לב, שכשיש מישהו שהוא באמת מענתות, לא קוראים לו בן-ענת? ובכלל, בתנ"ך כדי לציין את עירו של מישהו, קוראים לו "הרמתי", "התשבי", "השונמית", אבל לא בן-הרמה, בן תשבה, בת-שונם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דון יצחק אברבנאל. עיין בשמגר בן ענת [ויקיפדיה] תחת הכותרת "מי היה שמגר בן ענת?". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על סמך מה בחרת דווקא את הפרשנות של דון יצחק אברבנאל, מבין כמה אפשרויות שונות שמופיעות בערך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, עקביות. ספר שופטים (בעיקר הפרק שמזכיר את שמגר) מספר לנו איך בני ישראל עזבו את דרכי ה' אחרי שמת המנהיג האחרון, ה' מנסה אותם/מעניש אותם ונותן אותם בידי נוגשים, ואז מקים להם מושיע שגואל אותם בשם ה' ומחזיר אותם לדרכי התורה. רואים את זה אצל שמשון שהיה נזיר עולם, אצל גדעון שלקח לקרב את אלה שלא עבדו עבודה זרה, את דבורה ששפטה בנבואה, אהוד בן גרא שבא לעגלון בשם ה', יפתח שרואה את האלוהים כפטרונו ומושיעו וכו'. להציג מישהו שהושיע את ישראל בשם אלילה פגאנית, זה פשוט לא מתאים לתבנית. גם הטענה כאילו היה עברי ונקרא בן-ענת כלוחם, לא מסתדרת עם ההשקפה התנ"כית הרגילה שהכוח מגיע מן האלוהים. שנית, אני מעדיף באופן כללי את הפרשנות המסורתית. אני לא מלומד גדול, אבל נדמה לי שבדרך כלל כשחוקרים את ההיסטוריה, נסמכים כמקור ראשון על כותבי רשומות מאותם ימים. מבטלים את מה שאותם אנשים כתבו, רק אם יש ממצאים אחרים שסותרים את מה שמספרים אותם כותבי רשומות. דבר נוסף, מקובלני מבית סבא ורבא כי תורה לא קוראים הפשטות ומחליטים כיצד לפרש אותה. תורה לומדים ומקבלים מן הרב. ספרי כרונולוגיות (שמוזכרים באותו ערך בויקיפדיה) מצביעים על כך שחז"ל זכרו ושמרו את המסלול שעברה התורה ממשה אליהם, להצביע מי היו מעתיקי השמועה בכל דור ולהראות שכל דור נסמך על קודמיו ולא סתם ממציא כי התחשק לו. כך יש לנו מקור בן כ-500 שנה שנסמך על קודמיו ומספר לנו מי היה שמגר בן ענת. דבר אחר שיכול לתמוך באותה פרשנות, מופיע במקור אחר (ספרי הכרונולוגיה) בן כ-2,000 שנה, שאף הוא נסמך על קודמיו, ומספר לנו ששמגר היה כהן ותלמידו של אהוד בן גרא. ולכן אני מעדיף אותם על פני חוקרים שלא רוצים להסתמך על המסורת ומנסים לברר בכוחות עצמם מי היה האיש, שלושת אלפים שנה מאוחר יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיין במשפט הלפני-אחרון בויקי. _________________ אגב, מה הפרשנות המסורתית אומרת על מי שהורג חתולים להנאתו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי למשפט ההוא בפיסקה הראשונה. התנ''ך אינו ספר רשומות כנעני והוא זוקף את יכולתם של גיבוריו לאלוהי אברהם ולא לאלילים פגאנים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |