בתשובה לנועה ו, 19/09/14 1:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפני שאגיב לזה, אני רוצה לחזור בי ולהתנצל בפניך. נראה לי שצדקת לפחות באופן חלקי. ישבתי עם עצמי וחשבתי על זה. נראה לי שבאופן מסוים צדקת כשפירשת ככה את דברי. לא שאני אומר שאם רואים ברחוב כושי אז צריך לקפוץ עליו ולשעבד אותו, אבל זה נראה יותר מתאים בראש שלי. מה בקשר לאשת יפת תואר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה עמדתך לגבי הנושא. הוא מותר בתורה, הוא אפילו מהווה התקדמות ביחס לאותה התקופה. האם לדעתך הוא צריך להיות נוהג בימינו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתמצא בפרטים אם זה נוהג בימינו, אבל נדמה לי שהדרישה הראשונית לנוהג כזה היא צבא שנוהג על פי ההלכה. יש הרבה הלכות שנוגעות לזה. יש חילוקים כמה פעמים מותר לשכב איתה במלחמה, אם אני זוכר נכון - בכל מקרה אסור לאנוס. הקטע הוא שהשבויה תעדיף להיות לו לאישה במקום להיות לשפחה שלו או של מישהו אחר. אבל זה רק בשלוף. אני לא זוכר את רוב הפרטים בנושא. אני מנסה להבין איפה פה הבעיה מבחינתך כשאת שואלת מה עמדתי בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מנסה להבין איפה הבעיה עם דין אשת יפת-תואר? בוא נחשוב. ונהפוך את הצדדים, כדי שזה יהיה יותר קל להזדהות, קצת. יבוא צר ואויב, יהרוג אותך ואת הוריך. יקח את אחותך, יתן לה לגלח את שיערה וחודש לבכות ולמרר עליך, ואחרי זה ישכב איתה? כן, אין ספק שזה עדיף על פני שהיה אונס אותה ישר ומיד. אבל בשום מקום בתורה, לפחות, לא רשום ששואלים אותה אם היא רוצה. נראה לך תקין? סביר? רצוי? לא-בעייתי? והכי כיף - שאם היא היתה גרה-תושבת, או שיקסע שחפצה בבחור מבני ישראל ולכן מבקשת להתגייר - לא היו נותנים לה. את זה עושים רק אם היא מראה כוונה טהורה לדבוק בתורת ישראל וכיו"ב, לא באיש חלילה. אבל אם מדובר בשיקסע שנשבתה במלחמה - או-אז, הכל מותר. ופתאום, אין עניין של "גויה", ואין עניין של "הילדים לא יהיו יהודים", או ש"היא לא רוצה בכנות לקיים את תורת ישראל", כי היא כנראה באמת לא רוצה. יש לה את כל הסיבות שבעולם לא לרצות. אבל זה כבר לא משנה. כי כששני צדדים רוצים - זה אסור, אבל כשצד אחד בלבד רוצה - זה מותר, משום-מה. בעולם המתוקן, בימינו, נשים לא צריכות לבחור האם להנשא לאוייב הורג-עמן או להיות שפחה של מישהו אחר1. חיילי צה"ל, צבא שאינו נוהג על פי ההלכה בכל דבר ודבר - אינם אונסים. אפילו כתבו על זה עבודת מאסטר עם מסקנות מפוקפקות. ברוב העולם, היום, עבדות אינה נהוגה. למה שתתמוך בהחזרת נוהג, שכבר התקדמנו ממנו, רק משום שהוא מותר בתנ"ך? וכנ"ל לגבי עבדות. 1 בדאע"ש, אומרים, זה דווקא מקובל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשכב הוא מלכתחילה, בשעת המלחמה. בשעת המלחמה גם מותר לאכול חזיר ובשעת המלחמה מותר גם להרוג. הצורה שבה את מסתכלת על הדברים, לא נכונה. הרי המלחמה פורצת ומתרחשת. במלחמה הורגים. מי שלא הורג במלחמה הוא פראייר - כי אז יהרגו אותו והצד שלו יפסיד. יש גם היגיון מסוים בכך שהצד המפסיד ישא בהוצאות המלחמה. שלל, שבי ועבדות הם דבר לגיטימי מבחינת התנ"ך. אם כן, בכל מקרה אם בני ישראל ינצחו במלחמה, הם יהרגו את ההורים שלה ויקחו אותה בשבי על מנת לשעבד אותה. אם את רוצה לנהל דיון על הדברים שלעיל, אפשר. אבל בהנחה שהמצב לעיל הוא מצב נתון, כל מה שיש לנו פה זה מישהי שבכל מקרה מיועדת להיות שפחה, חיילים שנמצאים בין הקרבות והם לא הכי רגועים1 ונסיון של המערכת למנוע חריגות והתפרקויות מיותרות. לזה שלא כתוב בפסוק עצמו ששואלים אותה אם היא רוצה, אני יכול לומר לך שגם במקומות אחרים לא כתוב ששואלים אותה אם היא רוצה. לדוגמא: "כי יקח איש אשה ובעלה" (דברים כ"ד, א'), או: כי יקח איש אשה ובא אליה" (דברים כ"ב י"ג), איפה כתוב שם ששואלים אותה אם היא רוצה? אולי עלה על דעתך שדרכה של תורה היא שאדם רואה אישה בחוץ ופשוט תופס אותה ובועל אותה ואז היא אשתו ואסורה על כל אדם וכו'? ברור לנו שצריך לשאול אותה וברור לנו שיש הלכות שצריך לנהוג לפיהן במצב הראשון וגם באחרון. אכן, באופן כללי גיור לצורך נישואין לא מתקבל, אבל המלחמה יוצרת נסיבות מיוחדות. שואלים אותה אם היא רוצה להתגייר ולהנשא לו. אם היא לא רוצה, אז לא. אז זה לא קשור לצד האחד שרוצה, שהרי אין דין שקובע שאם סתם יהודי רוצה לגייר גויה לצורך נישואין, שמגיירים אותה ומחתנים אותם. במצב רגיל זה מאוד לא קביל. אלא שזה קשור למצב המיוחד של מלחמה. וגם במצב המלחמה ניסו למזער את התופעה הזו שהיוותה היתר דחוק ומגונה מאוד. מלכתחילה שלחו למלחמה רק את מי שלא ירא מעבירות שבידו - וכך יש סיכוי נמוך יותר שישתולל. גם את מי שתקפו יצרו והתירו לו, הגבילו בכל מיני סייגים. אם הכל אסור, האיש יאמר: זה ממילא אסור. לכן מצידי שהכל ילך לעזאזל. אני עושה את זה! אבל אם זה מותר ורק צריך להקפיד על משהו, האדם אומר לעצמו: רק אקפיד על הדברים האלה ואוכל להנות בלי יסורי מצפון. ואז הוא מקפיד על הדברים האלה ובחלק מהמקרים יורד לו החשק והוא כבר לא עושה את זה. כך יש את ההגבלה שאוסרת לתפוס אותה ולטפס עליה באמצע הרחוב. הוא צריך להוביל אותה למקום שקט וסגור שיהיו בו לבד. זה מוריד את המרכיב של הסערה של אמצע/אחרי הקרב. נותן לאדם הזדמנות לחשוב פעמיים על מה שהוא עושה. ואם בכל אופן הוא עשה את זה והוא רוצה עוד - הוא יכול, אבל צריך לחכות עד שחוזרים. לפחות הוא פרק את הטירוף הראשוני. ועד שחוזרים מהמלחמה הוא יכול לחזור בו. ואם לא חזר בו, אז יש לשניהם עוד פרק זמן של חודש לחשוב אם הם באמת רוצים ללכת על זה. ואם אחרי הכל שניהם רוצים, אז מזהירים אותו שסופו לשנוא אותה וסופה ללדת לו בנים סוררים. בעולם המתוקן בימינו, נשים בוחרות לשחרר חיות פרא שאונסים נשים אחרות. יש מקום גדול לויכוח עד כמה מתוקן העולם בימינו. חיילי צה"ל לא אנסו מעולם? קראתי כמה סיפורים שהתפוצצו ואם הם נכונים זה חמור מאוד. ההנחה שקובעת ש"אצלנו זה אף פעם לא קורה" חייבת להיות שגויה. אפשר לטעון לאחוזים נמוכים או אפסיים. אבל תמיד יש את הפרא, את הלא מוסרי, את זה שלא שולט בעצמו. והתורה שלוקחת בחשבון גם את המקרים הנדירים והחריגים, נתנה לנו דרך לנהוג בה במקרה שבו יהיו כאלה. לדידך, נהגים מסויימים שיצאו אל מחוץ להסכמה הכללית, הם התקדמות. נהגים אחרים שנכנסו להסכמה הכללית, הם התקדמות. אז העבדות לא נהוגה. נישואין חד מיניים נהוגים. אפשרות לתת לאישה לעשוק גבר מכל הרכוש שצבר רק כי נישאה לו - נהוגה. עדיין נהוג לשעבד בעלי חיים ולאכול אותם, אבל את למשל לא אוכלת בעלי חיים. אני לא יודע מה העמדה שלך בנושא, אבל אני יודע שיש כאלה שכבר יוצאים נגד שיעבוד בעלי חיים - כלבי משטרה, רכיבה על סוסים וכו'. איפה זה נגמר? אני לא יודע. אבל אני לא חייב לחשוב כמו כולם, גם אם כולם הסכימו שנוהג מסויים יצא מהאופנה ונוהג אחר הפך לאופנה. רק משום שהוא מותר בתנ"ך? לדידי זו סיבה מספקת. אבל אפשר למצוא היגיון גם בזה. ______________ 1 צריך לזכור שאז מלחמה היתה סיפור קשה יותר. החיילים היו צריכים לצעוד ממושכות ממקום למקום ולשאת את הציוד, הסכנה היתה יותר מוחשית והמאמצים גדולים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שלל, שבי ועבדות הם דבר לגיטימי מבחינת התנ"ך" מה ההבדל בין ארגון כמו דאעש לבין מי שמקבל על עצמו ומממש את הערכים הללו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שהבעיה עם דעא"ש זו בעיה של שלל, שבי ועבדות? או שהבעיה עם דעא"ש זה שהם רוצים להחיל את זה על כל העולם? כמובן שההבדל הוא עניין של נהלים. אם אתה חושב שמותר לרצוח את כולם - דעא"ש. אם אתה חושב שצריך להוציא להורג רוצחים - אתה תומך בשיטה מסוימת של אכיפת חוק מתוך רצון לשמור על הסדר והשלום. אם אתה חושב שמותר לתפוס מישהו ברחוב ולהרביץ לו, ולקחת כשלל את הארנק שלו - שודד עלוב. אם אתה חושב שמותר לשלול שלל ולבוז בז מאנשים שנלחמו בך ורצו להרוג אותך - אתה מכסה את נזקי המלחמה ומלמד אותם ואחרים שלא שווה לצאת למלחמה מולך. כמובן, ההבדל הוא בבסיס הרעיון. אם הרעיון הבסיסי הוא לשמור על השלום והסדר ולנהוג כך במקרים מסוימים שבהם הפרו את השלום, זה שונה מכאלה שהרעיון הבסיסי שלהם זה להלחם בכל העולם ולשדוד את כולם ולאנוס את כולם וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור הממצאים ברשת, לא אגיב לך יותר. עם זאת, הרשה לי להמליץ לך על ספר. לא המלצתי לך עליו כל עוד סברתי שאתה חרדי. הואיל ואתה לא - "ראשית ישראל" של ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן. לחתולים ולכלבים אמנם זה לא יועיל, אבל לכל היתר - אולי כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת נועה! אם כבר להפוך את הצדדים למה לא עד הסוף, כדי שההזדהות תהיה מלאה? יבוא צר ואויב, יהרוג את זוגתך והוריך, יקח אותךָ, יתן לך לגלח את זקנך ושערך וחודש לבכות ולמרר על אובדנך, ואחרי זה ישכב איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
LOL!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לא התכוונתי להתבדח. :/ | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |