בתשובה להאייל האלמוני, 16/09/14 20:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה אני באופן אישי עושה בחוגים שאני מסתובב בהם זה לא משנה לדיון שלנו. אני לא רואה למה אני שותף יותר ממך או מכל אחד אחר למסרים השליליים שמישהו שאין לי כל קשר אליו מעביר. ספציפית לגבי הרב עובדיה, יש בו צדדים שאני מעריך מאד וצדדים שאינם חביבים עלי כלל. אני משתדל לראות גם את אלה וגם את אלה. את מקומו כ-"גדול" לא אני אקבע; את הספרים שלו ילמדו כנראה בבתי מדרשות גם בעוד מאה ומאתיים שנה, איתי או בלעדי. ארז כבר קבע שהוא מסכן אם הוא זקוק למליצי יושר כמוני, אבל לפחות זה מבטיח לו שאין לו מה לדאוג - גם כקטגור אני לא יכול להזיק הרבה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, מה שאנחנו עושים מחוץ לאייל לא שייך לדיון באייל. אבל כאן, בדיון שבו נחשפת גזענות חשוכה כבסיס לעמדה לכאורה יהודית-ציונית, גם מי שמעריך צדדים חיוביים של הרב עובדיה, צריך להוקיע אותו כמי שגם פסיקתו תרמה לטיפוח הנגע הנתעב הזה. אז אני אסביר לך: אתה משתתף בדיון - משתתף. הדיון נותן פתחון פה לגזענים - נותן. אתה לא מוקיע את הגזענות (שאתה מתנגד לה) - לא מוקיע. אז אתה שותף. ___ אתמול צפיתי בסרט התיעודי "אדם הגון" על הצדדים האנושיים של היינריך הימלר. רואים שם מה קורה בחברה שבה הציבור מתייחס בשוויון נפש לתופעות של גזענות ולא טורח לבער מקרבו את הרע, בזמן. בסוף צומחים בה אנשים כמו היינריך הימלר, שמשוכנעים שהם "אנשים הגונים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. אם היינו מקיימים דיון על מרטין לותר, היית קובע שאם אני לא מוקיע את האנטישמיות שלו ואת התמיכה שלו בדיכוי האכזרי של מרד האכרים אז אני שותף להם? אם הייתי כותב מלה טובה על ג'ון מיינארד קיינס אז הייתי נדרש לגנות את האנטישמיות שלו? אם אמרת משהו חיובי על האפיפיור מיל' אז אתה צריך לאזן אותה בהוקעת החיפוי על כמרים שסרחו? זה נשמע כמו תכניות האקטואליה האלה ברדיו, שבהן דורשים מכל מרואיין לגנות איזה פשע נתעב לפני שהוא יכול להגיד משהו. יש כאן מגיב שמבטא בגאווה עמדות גזעניות. אני סולד מזה, אבל אני לא רואה את הקישור המשולש שאתה עושה בינו, ביני ובין הרב עובדיה. הוא לא ינק את הגזענות שלו מהרב עובדיה; למעשה, הוא טרח לכנות אותו "חמור". הרב עובדיה אמנם לא יצא נגד הגזענות אבל גם לא היה מאלה שהגזענות היא יסוד מרכזי של השקפתם - על כאלה תתקשה מאד לשמוע ממני מלה טובה. ואני - אני משתדל לראות את הדמות של הרב עובדיה במורכבותה, עם הצדדים החיוביים וגם השליליים, ואני לא רואה למה כתנאי לכך אני צריך קודם כל להוקיע אותו. ולגבי הימלר - נראה שגודווין לא יכול בלי ליטרת הבשר שלו. היהדות חיה די הרבה זמן עם עמדות גזעניות כאלה, והצליחה להכיל אותן בלי לגרום נזק גדול מדי. שב בספריה עם כרך של "דבר השבוע" משנות החמישים ותראה מיד איך עמדות כאלה היו לא רק נחלתם של מאמיני רבנים אלא גם של סוציאליסטים גאים, איך הן נתפשו כדבר טבעי לחלוטין - ובכל זאת לא הצמיחו כאן הימלרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפסקה הראשונה, אפשר להתפלפל קצת עם ההתאמה של כל אחת מהאנלוגיות, אבל בגדול אני דווקא מסכים שהקישור בינך-לרבעובדיה-לקרנף איננו מבוסס ולא לגמרי הוגן. עם זאת, להוקיע גזענות (צרופה כזאת) לא צריך סיבה נוספת, כשיש הזדמנות צריך להוקיע אותה רק בגלל שהיא קיימת. לגבי גודווין, אני חושב שכדאי לא להגזים עם החוק הזה. בגילויי גזענות אנחנו נתקלים כמעט כל יום. אם חופרים מספיק עמוק אפשר למצוא שרידים של זה כמעט בכל אחד מאיתנו. אבל אני לא זוכר שאי פעם נתקלתי בייצור חי ומדבר (ועוד עברית!) קרוב יותר לתורת הגזע הנאצית, מזה שבו נתקלנו פה. אז איך אומר שמשהו נראה ונשמע כל כך קרוב לברווז, אם בגלל חוק גודווין אסור להגיד "ברווז"? כשהדמיון כל כך בולט אני פטור מחוק הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל בכל מדינה מערבית תמצא את זה. ימין קיצוני מהזן הגזעני נפוץ בכל רחבי אירופה, וקיים גם בארה''ב ומדינות אחרות. למרות זאת, המדינות האלה לא מצמיחות הימלרים. כל תופעה, מכוערת ומטרידה ככל שתהיה, צריך לראות בפרופורציות הראויות לה. זה שאתה פוגש כאן דוגמה אחת עוד לא מלמד על הסכנה לכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שהנגע נפוץ - זאת הבעיה. ונפוץ גם שוויון הנפש (שגם אתה מפגין) כלפי כלפי הנגע. וזו הטענה שמעלים כלפי הציבור הגרמני לפני מלחמת העולם: שהנגע הזה צמח לנגד עיניו והוא חשב ש"צריך לראות בפרופורציות הראויות לה". כשהימלר קיבל את ה-SS הוא מנה 280 חברים והגרמנים - כמוני וכמוך - חשבו שזה "עוד לא מלמד על הסכנה לכלל". כשהם הבינו שזה כן מלמד, זה היה מאוחר מדי. ותפיסת העולם של הימלר ושל האיש שלפנינו כל כך דומות... בדברים האלו, כמו בעניין דעא"ש, הבעיה איננה רק בפעילים. צריך להתמיד במלחמה ברעיון. כי תמיד ימצאו כמה רוצחי חתולים שידבקו ברעיון אם יש לו נשאים שמתהלכים חופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפיסקה האחרונה הפתיעה אותי. יהיה מעניין להציץ באותם גליונות ולהשוות אותם לזכרונות העמומים שיש לי מקריאתם ב(סוף) שנות החמישים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסתכל. מדובר לא רק על גזענות כלפי ערבים. קרא את התאורים של מדינות אפריקה ("המתפתחת") והאוכלוסיה שם בכתבות ומאמרי דעה העוסקים במדיניות ישראל כלפי היבשת הזו. לא תתאכזב. אמנם יש לציין לזכות ישראל של הימים ההם שהיה לה ענין במדיניות כלשהי כלפי אפריקה, מה שקשה לומר היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע עד כמה חסמבה תגובה 613262 השחיתה את נפש הנוער, אבל משהו בטח חלחל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם לווודא, במנגינה הזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק - תשע נשמות מהדור שמכיר את זה גם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה תשע, הייתה לי צמרמורת מהפרסומת הזאת 1.מהנוסטלגיה 2.מהמזרחיים=עניים=מהמרים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחחח, הנוסטלגיה... בעמוד היוטיוב של מעלה הסרטון יש עוד כמה פנינים. רק עכשיו שמתי לב שהזמרת של תשדיר השירות לעגבניה זו קורין אלאל. ויש גם חשיפה: בתשדיר השירות לכרמלית זה אני שמנגן גיטרה בס. באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשדיר העגבניה מתנגן לי במוח מאז הילדות, טרי כאילו שמעתי אותו היום. עכשיו שזיהית לי את הקול עם קורין אלאל, זה זעזוע מוח. (כבוד על הבס בתשדיר לכרמלית. התשדיר עצמו... יש פאתטיות שיש רק בחיפה.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |