 |
|
 |
||
|
||||
 |
התגלו כלי פולחן שלדעת גורפינקל ושות' יש בהם מוטיבים של מקדש שלמה, ולכן הם מחזקים את הטענה שזו היתה עיר יהודאית, מה שמחזק את הטענה שממלכת בית דוד היתה חזקה. פינקלשטיין ושות' (שחושבים שזו לא היתה עיר יהודאית, ושגם אם כן אז זה לא אומר שממלכת בית דוד היתה חזקה) חושבים שאין לכלים, היפים ומעיינים כשלעצמם, קשר למקדש שלמה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי בעיון את כל מה שאומר גרפינקל אבל התרשמותי היא שהטענות שלו חזקות. החומה המסיבית באיזור הנחפר אינה יכולה להיבנות על ממלכה חלשה. מדובר בחומה שכוללת אבנים כבדות שמשקלן 4 עד 8 טון, צריך הרבה אירגון ושליטה בשטח כדי להביא אבנים אילו ממרחקים, ממלכה קטנה תתקשה לעשות זאת. העדר פסילים ועצמות חזיר מעידות על קרבה לדת היהודית (אם לא זהות). התיבות הקדושות נראות כמיניאטורות שתואמות תיאור מבנה יהודי קדוש (לא יודע אם דווקא בית המקדש, או ארון הברית), נימצא חרס עם כתב דיו שנראה כמו כתב עברי עתיק. השימוש בדיו במקום חריטה בחרס יכול להסביר העדר מציאת כתובות יהודיות מהתקופה (זו טענה מוכרת נגד אסכולת קיום ממלכת דויד): דיו דוהה עם הזמן לכן כתובות לא נישתמרו. לטענת גרפינקל נימצאו שני שערים, מה שמסביר את השם שעריים, לדעת פינקלשטיין השער השני מפוברק, זאת ניתן לבדוק. המיקום של האתר תואם את איזור החיץ בין יהודה לשטחי הפלישתים (איזור החיץ הוא עמק האלה שמוקף בגבעות שכל אחת מהן יכולה לשמש מאחז הגנתי). בשכנות לאתר יש שני אתרים ארכיאולוגים שניתן לזהותם עם ישובים צמודים לשעריים (עזקה וסוכו ?). הרושם שמתעורר הוא שהאתר שנחקר (שעריים ?) הוא מוצב קידמי של ממלכת דויד שהגן עליה מפני איומים של צבאות פלישתים. חבל שמונעים מגרפינקל לחפור את אתרים הארכיאולוגים הצמודים, זה יאפשר להעמיק את המחקר שלו. האיסור עליו לחקור באתרים סמוכים ניראה לי איסור קטנוני ביוזמת "אסכולת פינקלשטיין" כדי למנוע חיזוקים ל"אסכולת גרפינקל". מקווה ששר המדע או מישהו מהשרים הדתיים יזיזו הצידה את ההתנגדות לחפירות מקבילות של גרפינקל בשני האתרים הצמודים, יש לזה חשיבות לאומית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתב עברי עתיק? אין ממש הבדל בין הכתב של לוח גזר לכתבים כנעניים אחרים מאותה התקופה. לטענת פינקלשטיין המקדש דווקא דומה למקדשים כנעניים בני אותה תקופה. לא מוכרים מקדשים יהודאים דומים (בין אם בני אותה התקופה או מאוחרים יותר). הזיהוי עם בית המקדש הוא זיהוי בדיעבד לפי כל מיני מוטיבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כתב יד עתיק" כוונתי אינה לצורה הפונטית של הכתב אלא לתוכנו (לטענת גרפינקל בכתב היד היו 8 מילים שניזכרו רק במיקרא ולא בשום מימצא אחר). בינתיים מה ששמעתי בשמו של פינקלשטיין הן אמירות _כוללניות_ ששוללות את האבחנות של גרפינקל. לעומת זאת, גרפינקל מביא מימצאים קונקרטיים צורות משקוף (בחפצי פולחן) במבנה "שלישיות" (אותם הוא משווהה למה שכתוב במיקרא) ומבנה של "תפסן פרוכת" באחד המשקופים שתואם (כמדומני) את הנאמר במיקרא על שימוש של פרוכת. באמירות כוללניות (כמו אילו שהובאו בשמו של פינקלשטיין) אפשר להוכיח כל דבר שרוצים, בתנאי שמתנסחים בצורה מספיק כוללנית (כמו הבדיחה הידועה שדרך כל שלוש נקודות עובר קוו ישר אם הוא מצוייר מספיק עבה). יתכן שפינקלשטיין צודק ויתכן שהוא טועה, יתכן שגרפינקל אומר שטויות. אבל כדי לשפוט מי צודק ומי לא — פינקלשטיין צריך להביא מימצאים _קונקרטיים_ שצורתם תואמת את חפצי הפולחן שמצא גרפינקל ושאותם מימצאים הם לא יהודיים ברמה וודאית. יותר מזה, כבר אמרתי. מכיוון שיש לגרפינקל מימצאים חשובים מאוד (לדעת כולם), צריך לתת לו את האפשרות לחפור באתרים הצמודים (עזקה וסוכו (?)), כדי שיוכל לאשש את התזה שלו או להפריך אותה. שלושת האתרים הללו , לפי המיקרא, עשויים להיות מכלול התיישבותי אחד לכן צריך לבדוק את כולם על ידי "אסכולה אחת". אם לא ינתן לאסכולה האחת (גרפינקל) יד חופשית לחקור את המכלול ההתיישבותי הזה, הוויכוח ימשך שנים רבות ויתכן שלא יוכרע (כי כל אסכולה תתבצר בפרשנות שלה לגבי המימצאים). כל הזמן טוענים "אין הוכחות ארכיאולוגיות לציוויליזציה יהודית מפותחת ב- 1000BC " והנה כאשר מסתמנת אפשרות שיש הוכחות כאילו, אסור שיתקעו גלגלים בנסיון לבסס את ההוכחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתאמה שנמצאה כאן למבנה בית המקדש היא התאמה בדיעבד לפסוק אחד (מתוך כמעט שני פרקים של תיאור בניין בית המקדש: מלכים א' ו'-ז'). את הפסוק הזה לא הצליחו להבין קודם. אתה בטוח שמבינים אותו נכון עכשיו? מה לגבי שאר בניין בית המקדש? זוהי ראיה מעניינת, אבל קשה לראות בה ראיה חותכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מכיוון שיש לגרפינקל מימצאים חשובים מאוד (לדעת כולם), צריך לתת לו את האפשרות לחפור באתרים הצמודים (עזקה וסוכו (?)), כדי שיוכל לאשש את התזה שלו או להפריך אותה." יש בזה משהו, אבל קל לי יותר להשתכנע בטענה ההפוכה: כדי להבטיח חקירה מאוזנת עדיף שאסכולות מנוגדות יחפרו באתרים המקבילים. אם אנחנו רוצים ממש לעבוד קשה בשביל הוגנות, כדאי אפילו לצרף לכל משלחת ארכיאולוג זוטר מטעם האסכולה הנגדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בורה ועמת-ארצות (האם זאת ההטיה הנכונה ללשון נקבה?...) בארכיאולוגיה, ואולי בגלל זה הדיון בשאלה מי יחפור נשמע לי מוזר. הלא אין ויכוח על נכונות הממצאים, הויכוח הוא רק על הפרשנות והתמונה הכוללת הקושרת אותם לכדי סיפור אחד. תוצאות החפירה לא אמורות להיות תלויות בזהות החופר, כשם שתוצאות של ניסוי לא תלויות במבצע הניסוי. מה אני מפספסת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ההבדל בין הרצוי למצוי. תארי לעצמך שמקימים ועדת חקירה לנושא גיוס חרדים בראשות השר אלי ישי. יושבת הועדה על המדוכה ואז יוצא השר ישי ומודיע שהוא נוכח לדעת שגיוס חרדים זה דבר חיוני וצריך להחיל אותו מרגע זה. ובכן זה יכול לקרות, אבל לא יקרה. באותה מידה "תוצאות הניסוי לא תלויות במבצע הניסוי". מתברר שתוצאות הניסוי תלויות במבצע ביותר מרמה אחת. לא רק זהות החופר קובעות את תוצאות החפירה אלא אפילו התקופה בה עורכים את החפירה או את הפרשנות. פרופ' ישראל פינקלשטיין הפך על פיה את הפרשנות של פרופ' ידין לחפירות של מגידו, חצור וגזר בשנות ה-80. זה לא יכל לקרות לפני מלחמת יוה"כ. "הויכוח הוא רק על הפרשנות והתמונה הכוללת" - נכון, אבל חוץ מזה כל מה שיש זה כמה שברי חרס ואבנים מסותתות. כאשר נמצאה בחומת תל דן שבר לבנה משימוש משני שעליה הופיעו המילים "בית דוד", נהפך עולם הארכיאולוגיה של תקופת המקרא על פיו ואפילו גדולי ה"מינימליסטים" הודו שדוד הוא ככל הנראה דמות היסטורית. מה שעשה את זה היה ה"הפרשנות והתמונה הכוללת". באותה מידה יתכן שיבוא מישהו ויגלה שאבן החומה כיוונה בעצם לבית דוד לוי, שר השיכון של ישראל ואז שוב הכל יתהפך על פניו. מלבד ה"הפרשנות והתמונה הכוללת" כל מה שיש בארכיאולוגיה זה חיטוט בבוץ ובגלי אשפה כדי למצוא שרידים פיזיים עלובים מחורבות העבר המפואר או מפואר פחות. בד"כ כאשר מוצאים מטבע או כמה אותיות ניתנות לפענוח הדבר נחשב לתגלית מרעישה. מלבד תשובה לשאלתך, הנאמר נועד גם לסנוט באסכולה ה"מינימליסטית" המבקשת לבטל את חשיבותו של מסמך היסטורי עשיר ורבגוני לטובת שברי חרסים וסקרי שטח שרק אלוהים לבדו יכול להיות בטוח במשמעותם האמיתית. למען ההגינות, אציין שי. פינקלשטיין וחסידיו, בעצם מבקשים לקבוע כי אי אפשר לקבל את אמינות הסיפר המקראי כל עוד אין בנמצא עדות פיזית (החרסים הלבנים והאותיות הנ"ל) שמאשרת אותה. לטעמי האישי יש כאן הפרזה בודאות ובנכונות של הפרשנות הארכיאולוגית לממצא הפיזי. לטעמי עדיף לומר שאין ברירה אלא לקבל את הסיפור המקראי (נניח מתקופת השופטים והלאה) כל עוד אין ממצא פיזי חד משמעי הסותר אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל התשובה הארוכה הזו קשורה לשאלה מי ינהל את החקירה בשטח? אחרי שיחפור מי שיחפור, יבואו פינקלשטיין או גורפינקל (או ישי) וינסו לפרש את הממצאים כראות עיניהם. כמוכן, אני חושב שההבדל בין גורפינקל לבין פינקלשטיין (מבחינת היחס למסמך ההיסטורי הרב-גוני לעומת הממצאים הארכאולוגיים בשטח) אינו גדול במיוחד. למה לדעתך אם (כטענתו של פינקלשטיין) הסיפור המקראי נכתב בפועל מאות שנים לאחר תקופת השופטים (ויש לו לא מעט עדויות המראות, לשיטתו, שהנוסח שאנו רואים כולל לפחות עיבוד מאוחר מתקופה זו), למה אתה כ"כ שש להסתמך עליו כמקור היסטורי לתקופת השופטים? באותה מידה אבן בית דוד מדברת על כך שמלכי יהודה באותה תקופה כבר התייחסו למישהו בשם דוד, אך אין כאן פרטים נוספים על אותו דוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפני שאין משהו יותר טוב. אם לדייק, ההרגשה שלי היא שהמינימליסטים ממהרים לערער את אמינות הכותב המקראי, על סמך ממצאים פיזיים מעטים שפרשנותם מאד שנוייה במחלוקת. העובדה שניתן להעביר את התיארוך של שערי מגידו, חצור וגזר ב-100 שנה בקלות כזו מעידה עד כמה הפרשנויות הארכיאולוגיות הן ספקולטיביות. אגב, הראיות החזקות ביותר לכך שהמקרא נכתב בימי יאשיהו מלך יהודה באות מפרשנות המקרא ולא מאיזשהו ממצא פיזי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שמאה שנים לכאן ולכאן משנות הרבה מעידה על כך שצריכם לגשת בצניעות לממצאים. מה שמטריד אותי היא הרצון שלך להתייחס לטקסט מאוחר (אין מחלוקת רצינית על כך שאפילו התורה נערכה אחרי ימי יאשיהו גם אם כמעט כל חלקיה קדומים יותר) כדברי אלוהים חיים. פינקלשטייןן ושות' טוענים שחלקים במקרא נכתבו (או נערכו) בתקופת יאשיהו בעיקר לפי שמות מקומות שמופיעים בהם שלא היו הגיוניים בתקופות מוקדמות יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאנו חוזרים על עצמנו. לגבי ''הרצון שלך להתייחס לטקסט מאוחר כדברי אלוהים חיים.'' אני לא יודע מאיפה לקחת את זה. אני טוען שהממצא הפיזי מתקופת המקרא מאד מצומצם ופרשנותו הארכיאולוגית מאד שנוייה במחלוקת. לכן צריך להיות זהיר מנסים ל''תקן'' את הסיפר המקראי ע''פ הממצא המצומצם הזה. אישית אני דוקא נוטה לגרסה המינימליסטית, בין היתר משום שהיא מתאימה לכמה רמזים שיש במקרא עצמו. (זה מזכיר לי ספר יפה בו ניסה מישהו לזהות את הסופר המקראי בשמו. אאז''ן הוא טען שהסופר הוא ירמיהו מענתות). אני לא בקיא בכתבי פינקלשטיין ויריביו בעניין מועד הכתיבה המקראית. אני זוכר שיש פסוקים במקרא מהם משתמע שנכתבו לפני מותו של המלך יאשיהו במגידו ובהמשך באים פסוקים שנכתבו כבר לאחר מותו. כמו כן שמו של יאשיהו הוא השם היחיד המופיע בספר מלכים מחוץ למסגרת הזמן שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לחלוטין שמה שחשוב זה הפרשנות והתמונה הכוללת. זה נכון בכל מדע (אם בכלל מתיימרת הארכיאולוגיה להיות מדע). אך נראה לי שבהנתן ממצאים מסויימים, זכותו של כל אחד לבוא ולתת להם פרשנות. מה שכתבת על מגידו מאוד מעניין (אחפש עוד מידע על זה, ותודה על ההפניה), אבל הוא מוכיח בדיוק את טענתי. אם הבנתי אותך נכון, פינקלשטיין הציע תאוריה חדשה (המתאימה לתפישת עולמו, לזמן ולמקום בו הוא פועל ושאר עניינים סובייקטיבים המשפיעים כמובן על ה''מדע'') עבור אותם ממצאים בדיוק שגילה ידין מוקדם יותר. אם כך, לא משנה שהיה זה ידין שחפר, ולא הוא עצמו. אם התאוריה של פינקלשטיין משכנעת יותר משל ידין, או לפחות ''מחזיקה מים'', אז היא פרשנות אפשרית, וצד לגיטימי במחלוקת. אני עדיין לא ממש מבינה למה משנה מי האדם שחשף את הממצאים. באותה מידה רשאי יכול מישהו אחר להציע פרשנות חדשה לאתרים שחפר פינקלשטיין. מה שאיני מבינה הוא למה לאדם שחופר יש יתרון תיאורטי (כלומר לתאוריה שלו יש יתרון) על פני שאר הקהילה הרלוונטית. ההסבר של ירדן כבר יותר נשמע לי, וגם עליו יש לי שאלות, אך על זה אגיב כבר שם (בהמשך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שלא הסברתי עצמי כל כך טוב. למעשה בנקודה זו אני חושב בדיוק כמו ירדן. לב העניין אינו בזכות לפרשנות שיש לכל אחד, אלא ראשית בעובדה שהממצא הפיזי בד"כ אינו "מדבר בשם עצמו" אלא פתוח ליותר מפרשנויות ושנית שהארכאולוג המפרשן ניגש אל הממצא עם הדעות המוקדמות שלו וזה הרבה פעמים משפיע מאד על הפרשנות שהוא מעדיף. על חצור, מגידו וגזר מספר המקרא: "וְזֶה דְבַר-הַמַּס אֲשֶׁר-הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת-בֵּית יְהוָה וְאֶת-בֵּיתוֹ וְאֶת-הַמִּלּוֹא, וְאֵת, חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם; וְאֶת-חָצֹר וְאֶת-מְגִדּוֹ, וְאֶת-גָּזֶר" (מלכים א', ט, ט"ו). יגאל ידין מצא ב-3 האתרים שרידים של מבנה שער עירוני מארכיטקטורה האופיינית לכנען ולתקופת המקרא (חומת סוגרים ושער תאים). באותה תקופה של קום המדינה (1958), האוירה הציונית והנאראטיב של "חדש ימינו כקדם" והדילוג מעל הגולה אל תקופת המקרא והתנ"ך, היו בשיאם. זה בא לידי ביטוי גם באישיותו של יגאל ידין הרמטכ"ל ממלחמת השחרור והארכיאולוג הנודע של מגידו ומצדה. זה פשוט התבקש שידין יראה בממצא שלו הוכחה ואישור לפסוק התנ"כי המתאר את תפארת ממלכת דוד ושלמה בשיאה. התאוריה המינימליסטית של ישראל פינקלשטיין נולדה בשנות ה-80 וה-90 והיא אופיינית לאוירת הפוסט-ציונות של אחרי מלחמת יוה"כ. פינקלשטיין לוקח בדיוק את אותם מבני שער בשלושת הערים ומשנה בנאראטיב של ידין רק דבר קטן אחד: השערים הם מטיפוס אכן מטיפוס דומה, אלא שמועד הקמתם שייך לבית עמרי (אחאב) בתקופת ממלכת ישראל (כ-150 לאחר ממלכת דוד). אחאב היה מלך עשיר חזק ומפורסם (ויש לכך גם ראיות חוץ מקראיות), כך שההסבר הזה מאפשר להחזיק בדעה שבממלכת דוד כלל לא היו ערי חומה עם שערים גדולים, אלא רק כפרים ועיירות. לגבי השמות בויכוח הזה, אני לא מכיר ואין לי שום דעה. כל מה שרציתי להגיד לך שקרוב לודאי שארכיאולוג מינימליסט וארכיאולוג מקסימליסט יבחנו את אותו ממצא עצמו ויגיעו למסקנות הפוכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין לבין התברר גם שאותו צוות בנאים בנה ככל הנראה את מגידו ואת שומרון (אבנים עם אותו סימן סתתים). בשומרון לא הייתה בניה קדומה יותר (כאן הממצאים בשטח מאשרים באופן כללי את המסופר בספר מלכים שהעיר הוקמה ע''י עמרי), ושגם היא נבנתה בתבנית דומה (לא זוכר אם גם השערים או רק מבנה העיר). חצור, מגידו וגזר לא היו עיירות קטנות ב''תקופת דוד'' (ראשית תקופת הברזל). נדמה לי ששלושתן היו ערי חומה כנעניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז"ן אתה טועה לפחות לגבי חצור. בכל מקרה אני כתבתי על ממלכת דוד. ע"פ הגרסה המינימליסטית, בלי קשר למה שהיה בשלושת הערים במאה ה-10,(עיר חרבה, יישוב כפרי דל או עיירה כנענית עם ביצורים תחת שלטון מצרי ו/או פלישתי), הן לא נכללו בממלכת דוד. לכן מה שנאמר נשאר בתקפו: ממלכת דוד היתה ממלכה שבטית שכללה אולי גם כפרים ועיירות, עם או בלי ביצורים, אך לא ערי ממלכה כפי שהיו שלושת הערים הללו בממלכת ישראל של בית עמרי. סימן הסתתים הוא דוגמה טובה לממצא פיזי הפתוח לפרשנויות רבות: כל סתת סימן את האבנים שלו בסימן ייחודי (בד"כ אות) לצרכי שכר (השכר היה ע"פ מס' האבנים שסיתת). זה שאותו סימן הופיע בחצור ובמגידו יכול לומר שאותו סתת עבד בשתי המקומות ויכול לומר ששמות הסתתים שעבדו בשתי הערים ואולי בתקופות שונות התחילו באותה אות. אגב ראיתי בויקיפדיה ונזכרתי שהמינימליסטים טוענים גם שהשערים בערים הנ"ל אינם דומים גם מבחינת טיפוס. יש שערים עם 4 תאים ושערים עם 6. המקסימליסטים טוענים שמ-2 התאים החסרים בגזר פשוט לא נותרו שרידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו ששוקי אמר, מה שאת מתארת הוא הרצוי שיכול להיות שונה מהמצוי, אבל הפירוט שלו לא מסביר למה - נראה שהוא דווקא מסכים איתך שאת החפירה יכול לנהל ''טכנאי חפירות'', והפרופסורים יעסקו רק בפרשנות. אני מניח שזה יכול כמעט לעבוד, אבל לא לגמרי, כי - אני מנחש, אין לי היכרות קרובה עם ארכיאולוגיה - אין אלגוריתם חד-משמעי איך צריך לחפור בהינתן אתר - איפה בדיוק וכמה עמוק. ונשמע לי סביר שההחלטה איפה בדיוק וכמה עמוק מושפעת, לפחות במקרים גבוליים, מהתפיסה שהארכיאולוג בא איתה מראש. כך יש סכנה שהחפירה תיטה לאשש, לפחות במידת-מה, את התפיסה המוקדמת. שלא לדבר על האפשרות ללכלוכים של ממש - העלמה או התעלמות מממצאים ''לא טובים''. אם האמוציות חזקות - ובנושא הזה יש אמוציות חזקות לא רק לארכיאולוגים - רצוי שהאובייקטיביות בחפירה לא רק תיעשה, ככל האפשר, אלא גם תיראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עתה ראיתי את הספר המרשים מאד של גורפינקל "עקבות דוד המלך בעמק האלה". בתור סוג מסויים של חסיד התאוריות המינימליסטיות, אני מוכרח לומר שהראיות המתוארות בספר מחפירות חירבת קיאפה הם ראיות מרשימות במיוחד. אם לא מדובר בנוכלות גמורה, אני מעריך שה"מינימליסטים" מוצאים עצמם במצב קשה מאד. בעניין "טכנאי החפירות", אני דוקא מסכים אתך לחלוטין. אפרופו לילוכים, גורפינקל וחבריו אינם מליחים להמנע מלהזכיר שפרופ' ישראל פינקלשטיין עצמו חפר ב-1985 באתר יהודאי (חרבת דוארה), ולא מצא שם דבר (אע"פ שלטענתם יש שם שרידים של חומת סוגרים). אי אפשר להמנע מלהנגיד את האין ממצאים הזה של פינקלשטיין לממצאים העשירים והמרהיבים מחפירות חרבת קיאפה. זוהי עוד הוכחה לכך שאי אפשר לבנות על אובייקטיביות מדעית גם בתחום הארכיאולוגיה. לדעותיו ותפיסת עולמו של החופר יש כנראה יותר מקשר אקראי לא רק עם הפרשנות לממצאים שלו אלא גם עם הממצא עצמו. לאחר קריאה בספר, אני מעריך שיהיה קשה מאד לשייך את עיר החומה בחרבת קיאפה ("שעריים" המקראית ע"פ הזיהוי של גורפינקל) עם הפלשתים, הכנענים או אפילו ממלכת ישראל. המועמד הקרוב ביותר הוא הכנענים, אבל מי שירצה להאמין בכך יצטרך להאמין ביותר מדי צירופי מקרים (אין חזיר, אין פסילים, שערים וחומה מטיפוס יהודאי מובהק, ואפילו כתובת בכתב פרוטו-כנעני ובה הביטוי "אל תשא" שהוא עברי ולא כנעני). גם בדיקת הפחמן 14 היא ראיה חותכת ביחס למחלוקות הבלתי כריעות בתארוכים ע"פ חרסים. אישית אני מתרשם שיש כאן הוכחה חותכת לקיום ממלכה יהודאית בימי דוד ושלמה, הגם ששאלת גבולותיה וגם עניין הממלכה המאוחדת עדיין פתוחים לויכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין פסילים? אתה מוכן להסביר? לפי מה שהבנתי מצאו צלמיות אלי[לי]ם שונים ביהודה גם בהמשך. מה בדיוק ההבדל בין עברי לבין כנעני (מבחינת השפה)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. פסילים - אכן באתרים יהודאים אחרים נמצאו אבל לא בחרבת קיאפה. צריך להדגיש שהאי-המצאות הזו אינה יכולה להדחק כמקרית אלא ברור שיש כאן משמעות אדירה: אביזרי פולחן נמצאו גם נמצאו אבל העדרם של מוטיבים פיגורטיביים בולט באופן שאי אפשר להתעלם ממנו. "ארונות הקודש" ריקים והמזבחות והמצבות למיניהן נעדרות כל דמויות אנושיות באופן בולט. גם אם סביר להניח שהפסילים והתרפים פונו לפני החורבן בגלל קדושתם (גם שלדים לא נמצאו), עדיין העדרם של הקישוטים והמוטיבים האליליים מן האביזרים הפולחניים המנותצים, בולט באופן מוזר. לדעתי יש גם אפשרות שהפסילים הוטמנו באתר ברגע האחרון ואולי עוד ימצאו. ב. ראה גם תגובה 598419 יש כאן שני מרכיבים נפרדים: הכתב והשפה. לוח גזר והאבן מתל זית משתמשים בכתב (האלפבית) העברי-פיניקי שהאוסטרקון של חרבת קיאפה מחזק את ההשערה כי הוא התפתחות של "אביו" הכתב הפרוטו-כנעני. ההבדל כאן אינו כל כך באלפבית עצמו אלא בעובדה שכיוון הכתיבה בכתב הפרוטו-כנעני עדיין לא התקבע (יש כתיבה בכל הכיוונים ודוקא הכתובת של קיאפה כתובה ככל הנראה משמאל לימין) ואפילו האוריינטצייה של הסימנים עצמם לא התקבעה עדיין (למשל בקיאפה האליף מופיעה פעם כרגיל, פעם הפוכה על ראשה ופעם שוכבת על הצד). כעת הכתובת בקיאפה משתמשת כאמור באלפבית הפרוטו-כנעני (כמו בערי הממלכה הכנעניות מן האלף השני לפני הספירה ולהבדיל מן הכתב של ערי החוף הפיניקיות שהיה זהה לכתב העברי), אבל השפה היא עברית (כמו בלוח גזר) ולא כנענית. השפות היו קרובות מאד אבל לא זהות. יש ביטויים ("אל תשא", "עבד") שמופיעים רק במקרא ולא מופיעים בממצאים הכתובים מן הערים הכנעניות (שמיים-מערביים) הקדומות. על כך מסתמך גרפינקל בין היתר בקבעו כי לא מדובר בעיר כנענית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. האם המסקנה מאי מציאת הפסילים היא שמדובר על תרבות יהודאית? נראה שבכך היא שונה גם מערים אחרות ביהודה. ב. "עבד" לא מופיע בשפות שמיות אחרות? חיפוש זריז רומז לי שהוא מופיע גם באוגריתית. נראה לי שאני צריך לקרוא את הספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. חשוב להוסיף כי האתר בקיאפה קדום לאתרים היהודאים האחרים והוא יחידאי גם בכך שיש בו שכבה יחידה מתקופת הברזל וזו מתוארכת בסבירות טובה לימי דוד המלך. יש לגרפינקל נימוקים חזקים למדי לשיוך היהודאי. כאמור שערי 4 תאים, חומת סוגרים ובתים ה"ניגשים" לחומה מן הסוג המופיע אך ורק באתרים אחרים בארץ יהודה. גם הגודל קטן מדי לערים כנעניות ובודאי לערים פלישתיות. ככלל האתר דומה מאד לאתרים יהודאים אחרים שנמצאו אלא שהוא קודם להם בלפחות מאה שנים. ב. הכוונה ל"עבד" כש"ע. בכל אופן זה מה שכתוב בויקיפדיה. גרפינקל מציין רק את השורש ע.ש.ה. כקיים באותו זמן רק בעברית. לא ציינתי זאת, אבל הפענוח הוא עד רמת המילה הבודדת ואין אף משפט או ביטוי שלם אבל יהיה מאד קשה להסביר שאין מדובר בעברית. ג. במחשב שנייה אולי נמצאו גם שלדים, אבל החופרים לא מזכירים אותם מאימת ידו הארוכה של צבא הרב שמידל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר של גורפינקל ("עקבות דויד ...") מומלץ בחום. כתוב בסגנון בהיר ומאיר עיניים. המון דיאגרמות שרטוטים ותמונות באיכות גבוהה (חלק גדול מהתמונות בצבעים). גם זה שחולק על המימצאים יהנה מאוד מהסגנון והאיכות הגרפית יוצאי הדופן. קניתי בצומת ספרים במסגרת שבוע הספר, נדמה לי הנחה של 20 אחוז (מחיר מחירון 98 ש"ח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האוסטרקון שמצא גרפינקל בחירבת קיאפה קודם ללוח גזר ולדעתי זהו הממצא החשוב ביותר מבין שפע הממצאים החשובים שם. אאז"ן לוח גזר (וגם אבן תל זית) כתובים בכתב (האלפבית) העברי-פיניקי, בעוד האוסטרקון מתל קייאפה משתמש בבכתב הפרוטו-כנעני. כלומר, לוח גזר בהחלט שונה מכתובות כנעניות מקבילות. בשפה וגם בכתב. (יתכן שהתכוונת לומר שאין הבדל בין האלפבית העברי לזה הפיניקי. האלפבית הפרוטו-כנעני קודם לו ובודאי שונה ממנו). כאן טמונים שני ממצאים חשובים ביותר: א. ע"פ טענת החופרים והמפענחים הכתב אמנם כנעני אבל הכתוב עברי. ע"פ טענתם הביטוי "אל תשא" הוא עברי ייחודי. כלומר להבדיל מן הכתובות הקודמות, יש לנו כאן הוכחה ראשונה לשימוש עברי בכתב הפרוטו-כנעני. זה מתיישב יפה עם הסברה הרווחת שהכתב העברי-פיניקי הוא גרסה משופרת ומאוחרת של הכתב הפרוטו-כנעני, אביו הקדמון. במילים אחרות העברים הקדמונים של תקופת הברזל I (יהודאים ואולי גם ישראלים) השתמשו בתחילה באותו כתב כמו שכניהם הכנענים. הגרסה העברית-פיניקית הופיעה אצלם מאוחר יותר איפושהו בתקופת הברזל II (ימי בית עומרי והלאה). ב. אם אכן הפענוח נכון והמדובר בעברית, מדובר כאן בטקסט חברתי\משפטי ולא בטקסט פולחני/מנהלי מה שמרמז באופן ברור על חברה עירונית מפותחת שאי אפשר לתאר אותה כחברה כפרית או אפילו של עיירות קטנות המשמשות מרכזים של חברת רועים ונוודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הארכיאולוגיה לאן – האוסטרקון מחורבת קיאפה אני עסקתי בחקר הכתב העברי, או ליתר דיוק, מקור שמם העתיק של אותיות האלפבית. בין כל הכתובות העתיקות שבהם נעזרתי במחקר, עשיתי שימוש גם בכתובת הנקראת 'האוסטרקון מחורבת קיאפה'. ברכס ההררי שמצפון לעמק האלה קיימות חורבות של ישוב קדום, שמו של המקום במפות ערביות משנת 1880 חירבת קיאפה ((kiafa. באתר נערכו חפירות ארכיאולוגיות, שגולת הכותרת שלהם הייתה מציאת לוח חרס קטן, שעליו תכתובת דיו בכתב הכנעני, מה שנקרא בעגה המקצועית "אוסטרקון", בנוסף נמצאו בחפירות גם חרצני זיתים, על מנת לתארך את האתר נשלחו חרצני הזיתים לחו"ל לבדיקת פחמן 14. החרצנים הצביעו על טווח גילים הנע בין 1052 ל- 974 לפני הספירה. וראה זה פלא, דוד המלך על-פי הכרונולוגיה המקראית, החל את מלוכתו בשנת 1010 לפני ספירת הנוצרים. פחות או יותר במחצית טווח הגילים של הישוב הקדום. ומה נוח לחבק את דוד המלך ולקשור אותו למקום, כפי שעשו שלושה ארכיאולוגים, שכתבו ספר בשם "עקבות דוד המלך בעמק האלה". ספר שבלשון המעטה מלא סתירות כרימון, ודי להציץ בעמוד 43 בספר ולהיווכח במשפט המופיע בו – "דור המייסדים של המחקר הארכיאולוגי המודרני נהג לתארך שכבות או מבנים ארכיאולוגיים על פי התאמתם למסורות המקרא" – והנה שם הספר לבדו הותאם למסורת המקרא, שלא לדבר על תוכנו. והרי אין לנו שום שמץ של מושג מי היה דוד המלך, סיפורי המקרא בתקופתו שזורים בינות פנטזיה למציאות דלילה. מציאת האוסטרקון עוררה התרגשות עצומה בקרב מרבית הארכיאולוגים, התרגשות שמחקה את ההיגיון הצרוף לממצא. ונוצר כורח עז לצרפו למסורת עם ישראל. האוסטרקון חובר באופן אוטומטי לתיארוך חרצני הזיתים, למאה ה-10 לפנה"ס, ולא כפי שכתוב בספר (אבל לא מיושם) "לשיטתנו יש לתארך את הממצא הארכיאולוגי באופן עצמאי". (עמוד 43) אבל ראה זה פלא, בחפירות נמצאו קמעות מצריות (חרפושיות), שנבדקו על-ידי מומחים בתחום, שקבעו להם תיארוך בסביבות שנת 1200 לפנה"ס, כלומר חפצים אלו היו בני כ-150 שנה (לפחות) כשהגיעו לחורבת קיאפה (עמוד 121 בספר). אזי נשאלת השאלה שוב, מדוע דבר דומה לא יכול להתרחש עם האוסטרקון, והתשובה היא, משום שיש בו רק אותיות, ללא תאריך יצור וכאשר רוצים לספחו לעם ישראל אפשר להוציא גם אותיות מדעתן. חורבת קיאפה ממוקמת כ-5 ק"מ בקו אווירי דרומית לבית שמש. וכזכור על-פי המקרא בבית שמש ישב שבט דן ולאור זאת יתכן ושבט דן ישב בחורבת קיאפה. היות והישוב הקדום נמצא בקרבת תל עזקה, שהיה ישוב פלישתי, פרופ' נדב נאמן היסטוריון מאוניברסיטת ת"א הציע שאתר זה יושב על ידי אוכלוסייה פלישתית. (עמוד 46 בספר) ושאלת מיליון הדולר היא – מי היה שבט דן. לפני כשישים שנה העלה פרופ' יגאל ידין ז"ל תיאוריה לגבי מוצאו של שבט דן. במאה ה-13 לפנה"ס פלשו "גויי הים" לארץ כנען, השבט הגדול מבניהם הפלישתים התיישב בדרום ארץ כנען, יחד אתם הגיעו גם ה"דנאים" או ה"דנונה". המקרא מייחס לשבט דן את השטחים שבין נהר הירקון לעיר יפו ומזרחה, המקרא מוסיף לכך חיזוק בשירת דבורה "וְדָן, לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת" (שופטים ה,א), משמע שבט דן נמצא לחוף ים. בהמשך הפלישתים דוחקים את הדנאים לעבר ההרים, וגם לכך יש הסבר במקרא " וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת-בְּנֵי-דָן, הָהָרָה: כִּי-לֹא נְתָנוֹ, לָרֶדֶת לָעֵמֶק" (שופטים א,לד). סופר המקרא טועה ומחליף בין הפלישתים לאמורי, אבל ברור מכאן שהדנאים עברו והתיישבו באזור צרעה, אשתאול ובית שמש, וסיפורי שמשון בספר שופטים על המאבקים בין הפלישתים לדנאים מאשרים זאת. ובסיום הדנאים, ככל הנראה בלחץ פלשתי, עוזבים את אזור בית שמש ומהגרים צפונה, לאזור תל דן. בלבנון נמצא ראש חץ עתיק ועליו הכתובת "(ח)ץ דני". לחיזוק טענתו מביא פרופ' ידין את המשפט בברכת יעקב בספר בראשית מט,טז "דָּן, יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל", כשהדגש הוא על המילה "כאחד". במאמר הנושא את הכותרת "ממלכת דוד לאור הממצא בחורבת קיאפה" מאת פרופ' יוסף גרפינקל מהאוניברסיטה העברית, נאמר על אתר קיאפה – "חורבת קיאפה נהרסה באופן פתאומי, תושבי המקום לא לקחו את רכושם עימם. כפי שמעידים מאות כלי חרס, עשרות כלי מתכת וממצאים אחרים שנגלו על רצפות המבנים. לאחר החורבן המקום ניטש ולא יושב מחדש". סיפור המעשה בחורבת קיאפה תואם לסיפור המקראי בספר שופטים – "וּבַיָּמִים הָהֵם, שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ-לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת - וַיִּסְעוּ מִשָּׁם מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל, שֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ, חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה. - וַיִּפְנוּ, וַיֵּלֵכוּ; וַיָּשִׂימוּ אֶת-הַטַּף וְאֶת-הַמִּקְנֶה, וְאֶת-הַכְּבוּדָּה—לִפְנֵיהֶם - וַיָּבֹאוּ עַל-לַיִשׁ עַל-עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָעִיר, שָׂרְפוּ בָאֵשׁ. - וַיִּבְנוּ אֶת-הָעִיר, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּקְרְאוּ שֵׁם-הָעִיר, דָּן, בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם" וכאמור בלחץ הפלישתים הדנאים מגויי הים, עוזבים את אזור בית שמש ועולים לצפונה של ארץ כנען. סביר להניח שלאור המסע הארוך הצפוי להם, מאזור בית שמש לאזור דן, הם לוקחים עמם כבודה מועטה. ולכן בחורבת קיאפה נשאר רכוש רב. ניתן להניח שעם מעבר הדנאים צפונה, נוצר חלל ריק מכוחות במעלה ההר שנוצל על-ידי הפלישתים לתנועה מזרחה. כפי שהמקרא מספר לנו בספר שמואל – "וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים, כִּי-מָשְׁחוּ אֶת-דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ כָל-פְּלִשְׁתִּים, לְבַקֵּשׁ אֶת-דָּוִד; ... וּפְלִשְׁתִּים, בָּאוּ; וַיִּנָּטְשׁוּ, בְּעֵמֶק רְפָאִים. - וַיֹּסִפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים, לַעֲלוֹת; וַיִּנָּטְשׁוּ, בְּעֵמֶק רְפָאִים" כל זאת מסופר בתחילת ימי מלכותו של דוד המלך. ובערוב ימיו של דוד המלך, המקרא מספר סיפור דומה – " וְחַיַּת פְּלִשְׁתִּים, חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים... וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים, אָז בֵּית לָחֶם... וַיִּתְאַוֶּה דָוִד, וַיֹּאמַר: מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם, מִבֹּאר בֵּית-לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר. וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים, וַיִּשְׁאֲבוּ-מַיִם מִבֹּאר בֵּית-לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר, וַיִּשְׂאוּ, וַיָּבִאוּ אֶל-דָּוִד" ומקטע זה אנו למדים שבבית-לחם נמצא מושל פלישתי. ודרך הגב, בית-לחם נמצאת בדיוק 20 ק"מ מזרחית לחורבת קיאפה. ואם אעשה שימוש בציר זמן תולדות עם ישראל, ניתן יהיה לקבוע פחות או יותר את מועד עזיבת קיאפה. בפעם האחרונה בו מוזכרים הדנאים במקרא, היה בתקופת שמשון הגיבור שחי משנת 1099 לפנה"ס ועד שנת 1059 לפנה"ס. בפעם הראשונה במקרא בו מוזכר הישוב דן בצפון, היה בתחילת ימיו של שמואל הנביא, "וַיֵּדַע, כָּל-יִשְׂרָאֵל, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע: כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל" (שמואל א ג,כ). מבחינת ציר הזמן שמואל חי לאחר שמשון, משנת 1059 לפנה"ס ועד שנת 1007 לפנה"ס. כך שמועד עזיבת הישוב בקיאפה, היה אמור להתקיים, בין שנת 1059 לפנה"ס לבין שנת 1039 לפנה"ס בקירוב. דוד המלך החל את מלוכתו בשנת 1010 לפנה"ס, משמע שבמועד זה הפלישתים שמעו שדוד נמשח למלך והם עולים מזרחה למלחמה, ומכאן ברור שחורבת קיאפה במועד זה כבר ננטשה מתושביה. בנקודה זו המקרא סותר את עצמו, הפלישתים עולים לעבר ירושלים, ואילו דוד נמשח למלך בחברון. אבל, מן האמור ברור שאין כל קשר בין דוד המלך לחורבת קיאפה, המקום נעזב עוד לפני הכתרתו של דוד למלך. ובחזרה לאוסטרקון, וכפי שכתבתי קודם לכן, גויי הים הפולשים למישור החוף, לאזורי המחיה של הפניקים לומדים מהם ככל הנראה את רזי הכתב הכנעני, וכך עולה האפשרות שגם הדנאים למדו את הכתב מהפניקים. וכאמור, הרצון לנכס את האוסטרקון למורשת עם ישראל, חצה את גבול הטעם הטוב, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במאמרים השונים שנכתבו עליו, אבל אני אתרכז רק בספר הנזכר לעיל (עמוד 1 במאמר) - "והתגלתה בו כתובת עברית" (עמוד 44) - המשפט בא לאמת, ללא כחל ושרק, את גרסת המחברים למאה ה-10 לפנה"ס לימי דוד המלך. "בשלב הראשוני של מציאת החרס נראתה תופעה ברורה לעין: צורת האותיות קדומה מאד, ומזכירה את סגנון הכתיבה הכנעני, של תקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת" (עמוד 124) - ובקיצור מהמאה ה-20 ועד למאה ה-12 לפנה"ס. בדיוק כפי שאני טוען, אבל קטע זה עומד בסתירה מוחלטת למשפט הקודם, הכתב לא יכול להיות עדיין עברי. "מי שכתב את הכתובת כתב אותה לתומו בשפה ובכתב שהיו מובנים לו ולבני זמנו" (עמוד 126) – משפט זה מוחק למעשה את שני הקטעים הקודמים, השפה הכנענית דוברה על-ידי כל עמי האזור. וממנה התפתח הכתב הכנעני, וגם אנחנו דוברים כיום מילים רבות שהיו בשימוש הכנענים לפני כ-4000 שנה. ואפילו המקרא מאשר ששפתנו הקדומה הייתה כנענית. "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן, וְנִשְׁבָּעוֹת, לַיהוָה צְבָאוֹת: " (ישעיהו עט,יח) על-פי המשתמע מן הספר כותב הכתובת היה גורם זר, ולא כנעני. וכאן עולות בליבי רק שתי אפשרויות לגורם שכתב את הכתובת: האחת גויי הים, בעת שהגיעו לאזור במאה ה-13 לפנה"ס, ועדיין לא דיברו כנענית אבל עברו לכתוב בכתב הכנעני בשפתם, יוונית מיקנית או שפה אירופאית ארכאית אחרת, כפי שעשו הארמים שכתבו ארמית בכתב הכנעני. והאפשרות השנייה היא חייזרים. "לכן קבע האפיגרף חגי משגב כי לשון הכתוב היא עברית. מכאן שזוהי הכתובת העברית הקדומה בעולם. האוסטרקון מעיד על יכולת כתיבה בתחילת המאה ה-10 לפסה"נ ביהודה" (עמוד 130) – ושוב האדרת המקרא מנצחת את הארכיאולוגיה ומפילה אותה לקרשים, תוך כדי ביטול שני הקטעים הקודמים (עמודים 124,126). קטע זה מעורר תהיות. אני מחזיק בידי מאמר שכותרתו "האוסטרקון מחורבת קיאפה", שחגי משגב היה בין שלושת כותביו, שיצא לאור לקראת יום עיון של רשות העתיקות והמכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית ב- 15 אוקטובר 2009. ובו כתובים דברים אחרים מן הכתוב בקטע זה - "הכתב מזוהה בבירור ככתב שכונה עד כה כ 'פרוטו כנעני' " (עמוד 2) "הכתב שבו נכתב האוסטרקון הוא 'פרוטו כנעני'. מונח זה מציין את השלב הקדום של האלפבית" (עמוד 3) "עתה בא האוסטרקון מחורבת קיאפה-שעריים, שגם הוא נושא כתובת כנענית מובהקת" (עמוד 6) "עדיין יש בו מאפיינים של הכתב הכנעני" (עמוד 6) כולי תקווה שיבוא מישהו, ויסביר לי את הניגודים התהומיים שבין הספר לבין המאמר. ואת מעשה החלם הגדול מכולם עשה מוזיאון ישראל, כפי שמופיע באתרו על האוסטרקון מקיאפה - תכתובת(?) בעברית בכתב פרוטו-כנעני __ חורבת קיאפה __ תקופת הברזל II המאה ה- 10 לפני הספירה __ דיו על חרס __ גובה 14.5 ס"מ, רוחב 16.5 ס"מ __ רשות העתיקות __ מספר ר"ע: 2010-149 אם הכתובת היא בעברית היא לא יכולה להיות בכתב פרוטו-כנעני, שהוא קדום יותר ושייך לתקופה הכנענית ואפילו השם אומר זאת, ואם הכתובת היא בכתב פרוטו-כנעני היא לא יכולה להיות תכתובת בעברית ולא להשתייך למאה ה-10 לפנה"ס. ולכן הציבו בכותרת (?) סימן שאלה, הוסיפו אותו כדי שיפתור את הבעייתיות בכותרת, וישמש כעלה תאנה למי שכתב את הכותרת. לאחר והשלמת מרביתו של המחקר ונהירים לי כיום מקורות שמם של מרבית אותיות האלפבית. החלטתי לבחון את אשר עשיתי עד כה, לשם לכך הכנתי רשימה חלקית של אנשי האקדמיה בארץ שעניינם בארכיאולוגיה, ובתת המקצוע אפיגרפיה, המהווה ענף מתחום מדע הארכיאולוגיה, העוסק בחקר בלשני של כתובות ובניתוחם. ושלחתי להם דוגמאות של מספר אותיות שהמחקר לגביהן הסתיים. על מנת לעודד את האנשים לענות לי, שלחתי אותיות בעלות עניין לאותם האנשים. ואני מתמקד באותיות המציגות את הבעייתיות שבאוסטרקון מקיאפה מהיבט התיארוך. וכמובן תשובות האנשים היו מעניינות, אבל היה מעניין יותר לגבי אותה קבוצת מלומדים שלא ענתה ולא חזרה אלי, ולהלן שמותיהם – מר ג'יימס סניידר – מנכ"ל מוזיאון ישראל __ גב' אוסנת מיש ברנדל – אוצרת לתקופות קדומות, מוזיאון ישראל __ מר סער גנור – רשות העתיקות __ גב' חנה הירשפלד – עורכת כתב העת חדשות ארכיאולוגיות מרשות העתיקות __ פרופ' שמואל אחיטוב – אוניברסיטת בן גוריון __ ד"ר עדה ירדני – האוניברסיטה העברית __ פרופ' איל רגב – אוניברסיטת בר אילן __ פרופ' עודד ליפשיץ – אוניברסיטת ת"א ועתה אעבור לכל אותם האנשים שכן ענו לי, אם כי חלקם ענו שהם לא עוסקים התחום. אבל קודם לכן ניתן לומר שכל אלה שעניינם באוסטרקון, בלי יוצא מן הכלל, תומכים בתפיסה, שחרצני הזיתים מתארכים את זמנו של האוסטרקון. למרות שעד היום חלק מהאותיות לא זוהו, הכתב ברובו לא פוענח, ואוסיף עוד מצדי שחלק מזיהוי האותיות שגוי – פרופ' ישראל פינקלשטיין – אוניברסיטת ת"א __ פרופ' זוהר ליבנת – אוניברסיטת בר אילן __ פרופ' בנימין זאס – אוניברסיטת ת"א __ פרופ' אשל אסתר – אוניברסיטת בר אילן __ ד"ר חיה כץ – האוניברסיטה הפתוחה __ פרופ' יוסף גרפינקל – האוניברסיטה העברית __ פרופ' נדב נאמן – אוניברסיטת ת"א __ ד"ר חגי משגב – האוניברסיטה העברית __ ד"ר חיים גיטלר – אוצר ראשי לארכיאולוגיה, מוזיאון ישראל __ ד"ר ערן אריה - אוצר לארכיאולוגיה של ימי הבית הראשון והתקופה הפרסית מוזיאון ישראל, ירושלים כל שהתשובות שקיבלתי על האוסטרקון מקיאפה, קפואות בתיארוך הזיתים. הארכיאולוגיה כאילו שקעה במקומה ולא ניתן להזיזה. וכאשר אני קורא את שכתבו כל אותם מלומדים, בספר הנ"ל ובמאמרים נוספים העוסקים בכתובת, אני נוכח לדעת שהם לא השכילו לרדת לעומקו של הכתב הכנעני, או יותר נכון לתהליך התפתחותן של אותיות כתב זה. ואם אני חוזר למסמך מ- 15 אוקטובר 2009, לקראת יום העיון בארכיאולוגיה. אני מוצא משפטים שלדעתי שאינם נהירים לכותביהם – "בתחילתו היה זה כתב תמונות (פיקטוגרפי), שכל תמונה בו ייצגה עיצור אחד מתוך שלושים." [עמוד 3 (112)] – אני הייתי כותב זאת אחרת – היו בו שלושים ציורים שייצגו בהדרגה 22 עיצורים. "עדיין אין אנו יודעים באיזו שפה נכתבו אותן כתובות ראשונות, ואפשר שכתב זה היה בשימוש של דוברי מספר שפות שונות." [עמוד 3 (112)] – הכיצד דוברי שפות שונות? והרי אני יודע כיום את שמות האותיות כפי שקרא להן הכנעני לפני כארבעה אלפי שנים. ושמות אלו המשיכו מהשפה הכנענית לשפה העברית שאנו דוברים כיום. הכתב הכנעני נוצר על בסיס השפה הכנענית. ושוב אני חוזר את שכתבתי קודם לכן, בארצנו הקדומה דוברי שפות אחרות היו רק "גויי הים", כמובן כאשר הגיעו לכנען, אבל לאחר מכן הם עברו לכתוב בכתב הכנעני. "האות טי"ת: ...וצורתה הקלסית: עיגול ובתוכו צלב..." [עמוד 9 (118)] – להלן ההסבר לציור האות הנ"ל, אם נחזור לאחור במכונת הזמן, ונהפוך לכנעני מלפני 4000 שנה, ונחפש במילון הכנעני שם לאות המתחילה ב-"ט", מתחום החי הצומח והדומם, נמצא את המילה "טבור" וכיצד מציירים טבור, לוקחים עגול ומציירים עליו שני ישרים הניצבים זה לזה (בצורת צלב). הנקודה בה שני הקווים מצטלבים, מציינת את טבורו (מרכזו) של המעגל. ו"טבור" היה שמה הראשון של האות "ט". האות למ"ד: "...שבאחת מהופעותיה קצה אחד של הקו העגול מתלפף לתוך האות ויוצר כעין תחילת ספיראלה" [עמוד 9 (118)] – מי שכתב זאת הגיע למטרה אבל החטיא אותה, חסרה לו מילה בכנענית, "לולאה" – וזהו שמה הראשון של האות "ל". "האות שי"ן: דמוית הספרה 3" [עמוד 10 (119)] – באם ניקח את הספרה 3 ונשכיב אותה בצורה אופקית, נקבל אנטומית ציור חזה של אישה. וזהו שמה הראשון של האות "ש" - "שדיים" כל ההסברים שהצגתי כאן, וכמובן שקיימים נוספים, מחזקים את אשר אמרתי קודם לכן. שהארכיאולוגיה לוקה בחסר בשאלת התפתחותו של הכתב הכנעני. שכמובן מהווה את הבסיס לכתב העברי. כפי שאני נוכח כל המומחים מתייחסים אל הכתב באוסטרקון מקיאפה ככתב עברי, ואזי נשאלת השאלה מהו הכתב העברי הקדום, ומתי הוא החל? והרי עדיין לפני שישראל קרם עור וגידים, השפה הכנענית כבר דוברה ונכתבה על-ידי כל עמי האזור. על דעת סופרי המקרא, הכתב והשפה העברית אינם קיימים, השפה נקראה בראשונה כנענית ולאחר מכן שפה יהודית, וזאת לאחר העלמות הכנענים (להוציא את הפניקים) וממלכת ישראל, והשארות מחוז יהודה לבדו. הארכיאולוגיה מצמידה את תיארוך תחילתו של הכתב העברי, לסיפא של המאה ה-11 לפנה"ס, או לתחילת המאה ה-10 לפנה"ס, ועל-פי המקרא לתחילתה של הממלכה המאוחדת. היות ולא נמצאו כתבים, מתקופה זו, שניתן לשייכם בוודאות לכתב העברי, בא האוסטרקון מקיאפה לתת מענה לכך. אתר קיאפה הוכר כאתר יהודאי ממספר טעמים שאחד מהם היה, היעדר עצמות חזיר, כפי נמצאו באתרים פלשתיים, ולא נמצאו באתרים המוכרים כיהודאים. הנקודה הזאת מעלה בליבי תהיות, האם מישהו בחלד יודע, מה היו מנהגי הדת היהוית במאה ה-10 לפנה"ס. ואני קורא לה כך, משום שממצאים ארכאולוגיים (לפחות שלושה) מצביעים על-כך שיהוה היה השם היחידי של האל, בעת ההיא וגם שלוש מאות שנה מאוחר יותר. מעבר לכך, קיימים שני ממצאים ארכאולוגיים נוספים, המצביעים על-כך שמאתיים שנה מאוחר יותר, יהוה היה נשוי עדיין באושר לאשרה. ובמרחב שבין בית-אל לבאר שבע, הידוע כאזור יהודה, נמצאו כ-850 צלמיות (פסלונים) של האשרה, המשויכות למאות ה-8 עד ה-6 לפנה"ס . כך שלא ניתן לקחת מנהגים המופיעים במקרא, ולהקדימם מאות שנים קודם לכן, כאילו היו כבר שם. ולסיום הייתי מוסיף את דעתי לכתובת מחורבת קיאפה - הניתוח האפיגרפי של הכתובת מקיאפה שגוי ביסודו, עקב פענוח לא נכון של האותיות. ולאור זאת, לא ניתן למצוא כל קשר בין הכתוב לבין השפה העברית, בניגוד לדעת המומחים שעסקו בכך. הכתובת שורטטה על-ידי ארבעה מומחים מהתחום – ד"ר חגי משגב מהאוניברסיטה העברית, ד"ר עדה ירדני מהאוניברסיטה העברית, פרופ' גרשון גליל מאוניברסיטת חיפה ופרופ' אמיל פוך. הכתובת כתובה בחמש שורות, שביניהן נמתחים קווי הפרדה. האות הראשונה בשורה החמישית זוהתה על-ידי כל המומחים כ-"ס" או כ-"ח". לצערי אף אחד מהם לא קלע למטרה, אין מדובר כלל באות אלא בכתם דיו. הכותב הקדום לאחר שטבל את המכחול בדיו, הניח אותו בקצה החרס על מנת ליצור את קו ההפרדה בין השורה הרביעית לחמישית. ובכך נוצר הכתם שממנו ממשיך קו ההפרדה. תופעה דומה קיימת גם באות הראשונה של השורה השלישית, לאחר שחלק מהמומחים זיהו כתם דיו זה כאות. האות ה-11 או ה-12 או ה-13 בשורה השנייה, מותנה במומחה ששרטט זאת, או בצורה אחרת, האות הנמצאת כביכול בין ה-שי"ן לבין ה-טי"ת - איננה כלל אות, אלא קטע מקו ההפרדה בין השורה השנייה לשלישית. הכתובת עברה ניתוח פליאוגראפי לפענוח הכתוב בה, על-מנת לזהות את זמנו של הטקסט. את המחקר הראשוני ערך חגי משגב, ובהמשך עדה ירדני, פרופ' אהרון דמסקי מאוניברסיטת בר אילן ופרופ' שמואל אחיטוב מאוניברסיטת בן גוריון. כתוצאה מפענוח שגוי של חלק מהאותיות, לניתוח הטקסט אין כל קשר לכתוב בכתובת. השורה הראשונה של הכתובת פוענחה כ- "אלתעש?ועבדא?" או בעברית "אל תעש ועבד א(ת)". אבל עם אתקן את פיענוח האותיות כהווייתן, נקבל את המשפט הבא "אטתעאהטח?א" משפט בג'יבריש ולא בעברית. וגם אם אני טועה באות אחת או שתיים, ניתן לומר בוודאות שהאות המזוהה על ידי המומחים כ-שי"ן היא למעשה האות אל"ף, כך שהמלה "תעש" איננה קיימת בכתובת. "לדעת האפיגרף חגי משגב, בהסתמך על המילה 'תעש' (לעשות), לשון הכתובת היא עברית" (מאמר של יוסף גרפינקל – הקמת ממלכת יהודה). וגם המילה 'עבד' איננה קיימת בכתובת. השורה השנייה נפתחת על דעת המומחים במילה 'שפט', היות ואות המרכזית במילה עשויה להיות גם גימ"ל ולא פ"ה, כך שהמילה תיכתב כ-'שגט', מילה חסרת משמעות בעברית. המומחים חלוקים על המילה בסופה של השורה 'שפט' או 'אלט'. כפי שהסברתי קודם לכן, האות במרכזה של המילה איננה כלל אות, אלא קו הפרדה בין השורות, כך שהאות שי"ן הינה האות האחרונה בשורה, ואילו האות טי"ת שייכת לשורה השלישית. בשורה השלישית המומחים מאתרים את המילה 'בעל', אבל לצערי במקום כתובה מילה אחרת, '?לח'. האות הראשונה אינה מזוהה, האות השנייה הינה למ"ד ולא עי"ן ואילו האות השלישית היא חי"ת ולא למ"ד. בסופה של השורה הרביעית נמצאת לדעת המומחים המילה 'מלך', האות המרכזית איננה ברורה, אבל היא איננה דומה כלל לאותיות ה-למ"ד האחרות שבכתובת. האות השלישית דומה יותר לאות צד"י הארכאית מאשר לאות כ"ף. המילה הראשונה בשורה החמישית חלוקה בין המומחים, 'סרן' או 'חרם', וכפי שציינתי קודם לכן, האות הראשונה בשורה זו איננה כלל אות אלא כתם דיו. האות השנייה שהיא למעשה הראשונה, עשויה להיות האות בי"ת ולא האות רי"ש, כך שגם מילים אלו אינן קיימות בכתובת. אחרית דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמר מ-2012,אם לסכם בשורה אחת מאמר שלם ואם הבנתי נכון, טוען הפרופ' פינקלשטיין שחרבת קייאפה היתה עיר מצב צבאית שהוותה את הגבול הדרומי של ממלכת ישראל הצפונית (מול נניח הפלישתים). כמובן שקטונתי מלחלוק על סמכותו המקצועית האדירה של הפרופ' פינקלשטיין בתחום הארכיאולוגיה המקראית ונהיר לי כי הפרשנות שלו בהחלט אפשרית ע"פ הממצא המצוי. בכל זאת נראה לי, שיש בהסבר זה, להראות עד לאן נדחק פינקלשטיין בהסבריו שכל כולם נועדו להוכיח את התזה שלו לפיה ממלכת יהודה לא היתה קיימת במאה ה-10 לפנה"ס בניגוד לנאראטיב של ספר שמואל. אם ממלכת ישראל הצפונית היתה כל כך מפותחת במאה ה-11 לפנה"ס ויכלה להקים מרכז עירוני מנהלי-צבאי (עיר חומה עם מבנה ציבורי מפואר במרכזו ומחסן ממלכתי לצידו) כל כך הרחק בשפלת הדרום. מדוע לא יתכן כי לאחר מפלה כל כך קטסטרופלית בהר הגלבוע בה נפלו מלך ישראל שאול ובניו הלוחמים והנערצים בקרב כנגד חיית הפלישתים, יפנו זקני ישראל למעין warlord יהודאי שהיה ידוע בקשריו הטובים עם הפלישתים כדי שימלוך עליהם ו"ימלטם מיד הפלישתים", בדיוק כפי שמתאר המספר המקראי? אם פרופ' פינקלשטיין מוכן לקבל ממלכה ישראלית צפונית כל כך מפותחת כבר במאה ה-11 לפנה"ס, מניא וביא הופך אפילו הנאראטיב המקראי של ממלכה מאוחדת לסביר לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק ממלכת ישראל: ממלכת בנימין או ממלכת בית שאול. הוא לא "נדחק": זוהי התאוריה החביבה עליו עוד מלפני גילוי האתר. לטענתו הייתה מדינה כזו, שגרעינה היה באזור בנימין אבל כנראה כללה שטחים בעבר הירדן (סביב אזור מחניים). המדינה הזו הוחרבה על ידי המצרים (שישק הראשון [ויקיפדיה]) ולא על ידי הפלישתים. כמוכן, הוא לא טוען שממלכת יהודה לא הייתה קיימת בתחילת המאה העשירית אלא שהיא הייתה מדינה קטנה ומוגבלת. דרך אגב, גם רוב מי שמשייכים את חירבת קייפה ליהודה יסכימו שלא מדובר על ממלכה רצינית בסגנון הממלכה המאוחדת אלא על ממלכה שהשתרעה על פני חלק מיהודה. חוץ מהסיפור התנכי אין שום אישוש לסיפור על קרב מכריע בין ישראלים לפלישתים בגלבוע. לעניות דעתי אין גם שום אישוש לטענה שהערים הפלישתיות שלטו על חלקים נרחבים כל כך מהארץ (וזה כבר משהו שהיה יכול להשאיר סימנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת דבר שהטריד אותי בירכתי המוח עוד מילדות - מה חיפשו הפלשתים בגלבוע? הרי חמש ערי הפלשתים היו במישור החוף הדרומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הנראה זו היתה מלחמה על השליטה בצפון הארץ בין הפלישתים לשאול שבה ניצחו הפלישתים זמנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר קצת יותר ספקולטיבי, אך לדעתי עדיין לא בדיוני לחלוטין, הוא שהפלישתים נזעקו להגן על ערים כנעניות (בית שאן או יזרעאל) ששאול התנכל להן. הם יכלו לעשות זאת כשכירי חרב של הערים הכנעניות, כשכיריו ונאמניו של השלטון המרכזי המצרי אם היה כזה וגם מטעם עצמם. אני נוטה להאמין שהפלישתים שימשו ככוח המזויין של שלטון מצרי רופף כל כך שלמעשה שלושת האופציות הן בעצם אותו הדבר. נדמה לי שהפלישתים היו מעטים מדי מכדי לקיים אימפריה במימדים ארציים, אבל זה לא צריך למנוע מהם להתערב בכל מקום בו יכלו להגיע במסע של ימים אחדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל עושה רושם שהעמים באזור שימשו לא מעט ככלי משחק במלחמת ספר מרוחקת בין אשור למצריים. כך שחלק מהעימותים המתוארים הם לוחמה בשכירי החרב של הצד השני וחלק אחר הוא מרד כנגד ''המעסיקה'' שלך, ובשני המקרים אותם העמים משחקים בתפקידים פוליטיים מורכבים של קוו גבול ההשפעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מים? (אגב, גם יבין מלך חצור נלחם בדבורה בהר תבור, מרחק דומה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור שעליו ידוע לנו רק מספר שופטים. ואם אתה רוצה להסתמך דווקא על התנך, הרי שלפי ספר יהשע, יהושע כבר ניצח קואליציה בראשות מלך חצור (שגם נקרא יבין) ושרף את חצור. כלומר: חצור חרבה עוד לפני המאורעות האמורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור בשופטים הרבה יותר אמין מהסיפור בספר יהושע (מה שנכון באופן כללי לגבי שני הספרים), מה שמביא למסקנה שמה שמתואר בספר יהושע הוא מאורע שאירע זמן קצר לאחר מלחמת דבורה וברק ו''הולבש'' לאחר מכן על יהושע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מניח שלפחות אחד מהם חייב להיות נכון? ספר שופטים מסתיים בהערת העורך "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". מה שאומר שאם נתייחס ברצינות לתוכנו, הוא זמן רב לאחר התרחשות המאורעות. אתה סומך על מה שכתוב שם כתיאור מדויק? וזה בהנחה שאכן זה ספר שנכתב בתחילת תקופת המלוכה ולא הרבה יותר מאוחר. לדוגמה: לא לגמרי ברור שהמציאות שהוא מתאר התרחשה (שבטים מאוחדים יחסית שאפשר לגייס את כולם למלחמה נגד אויב חיצוני). הוא כולל מעט מאוד מלחמות פנימיות (כמה נגד אפרים, אחת נגד בנימין - דווקא שני השבטים החזקים, ועוד אחת של אבימלך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבדיל ממשפטי העורך על "חטאיהם" של בני ישראל ופרשנות על המצב הפוליטי של אותה תקופה (נגד המלוכה בסיפורי גדעון ואבימלך, בעדה בסיפורי מיכיהו ופילגש בגבעה), הסיפורים עצמם אמינים וקבילים היסטורית - שבטים ללא מסגרת מדינית גדולה יותר החיים כל אחד לעצמו (מלבד בריתות מלחמה מזדמנות) ופולחנם אלילי. זאת מלבד הסיפור הראשון בספר (סיפור יהודאי המפאר שופט משבט יהודה הנלחם במלך ארם הצפונית ששמו המוזר כושן רשעתיים זהה במישקלו לארם נהריים) והסיפור האחרון שאיננו אלא תעמולה לבית דוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם יכולים להיות סבירים, אך באותה מידה יכולים להיות סיפורי עם. כמוכן, לפי ספר שופטים הפולחן לא היה אלילי (אבל כמובן שזה מה שמי שהעלה את הסיפור על הכתב בדיעבד חשב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לפי העריכה הפולחן לא היה אלילי. בסיפור גדעון ישנה תרצנות לעבודת הבעל ולשמו השני של גדעון ובסיפור מיכיהו ונדודי שבט דן, הפולחן האלילי ברור מאליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? התבור הוא בחצר האחורית של חצור (הגלילית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בקו אויר תל חצור רחוקה מהגלבוע לא הרבה פחות מאשדוד. אני יודע שמאצלכם במדינת תל אביב זה נראה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר אחד למלחמת הגלבוע בו נתקלתי הוא שהפלישתים גבו מיסים ממי שיכלו. כנראה לא יכלו לחיות על כלכלה עצמית שלהם (איזור עזה שחון למדי) . תושבי האיזור של עמק יזרעל ניסו להשתמט מתשלום מיסים לפלישתים ופנו לשאול לעזרה (עוד קודם לכך שאול נעתר ועזר לתושבי יבש גלעד במלחמה אחרת, לפי זכרוני לא עם הפלשתים, כך שהיה הגיון בפניה לעזרה צבאית משאול מצד תושבי יזראל והסביב). הסבר אלטרנטיבי למלחמת הגלבוע יש כאן בקטע הראשון שני ההסברים לא סותרים זה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני ההסברים לא הניחו את דעתי. מפה ההסבר היחיד שאני יכול להעלות על דעתי הוא שהפלשתים הרחיבו את שליטתם במישור החוף צפונה עד דאר. אחרת הלוגיסטיקה של המסע שלהם להלחם בעמק יזרעאל לא ברורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי מסע המלחמה של הפלישתים. בשני ההסברים שהזכרתי היה לפלישתים מחנה יציאה במקום שנקרא "אפק" (נזכר במקרא בהקשר למלחמת הגלבוע). אפק המקראית מזוהה עם "ראש העין" של ימינו או מקום קרוב על גדות נחל הירקון של ימינו. (נחל הירקון של ימינו נקרא בזמן המקרא "נחל קנה", כנראה על שם קני הסוף בגדותיו. מה שנקרא במקרא "נחל ירקון" אינו מה שנקרא בימינו "נחל ירקון" אלא מה שנקרא בימינו "נחל איילון", איילון כמובן הוא נחל זמני שמתייבש בסוף הקיץ). מסלול התנועה של צבא הפלישתים במלחמת הגלבוע הוא בערך בקוו ישר בין אפק ליזרעאל. מסלול זה אינו חוצה את מישור החוף מצפון לירקון של ימינו (נחל קנה המקראי). לכן לפלישתים לא היה צורך להחזיק את "מישור החוף מצפון לנחל ירקון של ימינו" לצורך ניהול המלחמה בגלבוע (הבנתי שזה העניין שמטריד אותך). לפי זכרוני המקום אפק מוזכר כבסיס קבע צבאי של הפלישתים גם במקום אחר במקרא, אבל יתכן שהזכרון מטעה אותי בעניין זה. מישור החוף מצפון לירקון של ימינו הוחזק על ידי שבט דן (ומכאן השם "גוש דן" של ימינו). קיימת שאלה מי בדיוק היה שבט דן: האם זה היה שבט ישראלי לגמרי כדברי המקרא ? או שהיה קבוצה אתנית מגויי הים שלא הייתה חלק מהקבוצה האתנית של הפלישתים (הקבוצה האתנית של הפלישתים היא זו שהחזיקה ברצועת החוף מדרום לירקון של ימנו , כולל עזה וכולל יפו) ? או אולי שבט דן היה בליל אתני של שתי הקבוצות (ישראלים וגויי ים) כפי שמרמזת פרשת חיי שמשון ? בכל מקרה נחלת שבט דן לא היתה חלק מפלשת וכנראה גם לא נישלטה היטב על ידי פלשת. לכן במלחמת הגלבוע הפלישתים העדיפו שקוו הלוגיסטיקה שלהם יהיה בקוו ישר בערך בין אפק לבין יזרעאל. מלחמת הגלבוע הייתה מסע מלחמה קצר; אילו רצו הפלישתים להשתלט גם על נחלת שבט דן לצורך מלחמת הגלבוע הם היו צריכים לנהל מלחמה מסובכת (שהרי שבט דן היה יכול לנתק את הצבא הפלישתי בגלבוע מבסיס היציאה שלו באפק ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממחלף קסם עד מרגלות הגלבוע (קבוץ יזרעאל) שבע עשרה שעות הליכה (על כבישים). מהלך שלשה ימים הייתי אומר. לא בלתי אפשרי אבל בשביל מה? אני לא מוצא שום הגיון צבאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדמיין בעיני רוחי ארכיאולוגים עתידיים, שמופתעים בכל פעם שהם מוצאים (עדויות של) צבא של מדינה כשלהיא מהמאה העשרים נלחם במרחק שעולה על מאה קילומטר מגבולות המדינה שלו. יהיו להם המון הזדמנויות להתפלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניח שלא הלכו יותר מדי ברגל במסעות ארוכים. יש בהמות לתעבורה ומשא, מניח שהסתייעו בהם. הם לא היו צריכים למהר במיוחד במסע, הם היו הכוח הצבאי החזק בארץ. היתרון של מסע לא דרך החוף (הקטע מצפון לירקון של ימינו) הוא אולי מכיוון שמסלול דרך החוף ניתן לנתק. מאידך, מסלול מסע מאפק לגלבוע דרך מרכז הארץ יכול להיות במספר נתיבים אלטרנטיביים, על כן פחות בסכנת ניתוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית תיקון טעות, אפק במקרא הוא תל אפק במקורות הירקון כיום אנטיפטריס. ואילו אפקה המופיעה במלחמה זו היא עפולה בעמק. באשר לסיפור המעשה המקראי הערכות הכוחות בתחילה, שאול חונה עם צבאו בגלבוע. הפלישתים חונים בשונם, היא הישוב סולם מזרחית לעפולה. לישראל יש יתרון בפתיחה, הם נמצאים בהר והפלישתים בעמק. ואז הפלישתים מבצעים הונאה, וכאילו נסוגים לאחור לאפקה (עפולה)כתוצאה מכך שאול יורד לעמק לעין יזרעאל. ואז הסוף ידוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר בדיוק על מה הסתמכתי בתגובתי הקודמת. אם איני טועה זה היה על "אטלס על תקופת המיקרא" (או שם דומה)ת אטלס שמלווה בהסברים. לצערי אין האטלס תחת ידי לכן לא יכול לבדוק שוב עכשיו. בכל אופן, לפי זכרוני ההסתמכות על מקורות מים היא על פי המקור שציינתי (הפלישתים יצאו מבסיס לוגיסטי גדול בגדות הירקון והביאו מים משם צבא שאול לקח מים ממעיינות קרובות לשדה הקרב בגלבוע למיטב זכרוני לא נאמר שם שהפלישתים לקחו מים מאיזור עפולה הסמוך לשדה הקרבתת זה אמנם הגיוני יותר כי לגרור כמות גדולה של מים ממרחקים שיספיקו למספר ימי לחימה לא נשמע עניין טכני פשוט אבל זה לא מה שנאמר שם). המיקום של צבא שאול (על הגלבוע) היה עדיף טופוגרפית על מיקום הפלישתים (למרגלות הגבעה) גם הוזכר שם (לפי זכרוני העמום). עניין המשיכה-בדרך-תחבולה של צבא שאול אל תוך העמק למרגלות הגבעה חדש עבורי (יש מקור לטענה זו ?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אזור עזה לא כל כך שחון, יש סיבה למה זו אחת הערים היותר עתיקות באזור. מה גם שהאקלים בעבר עשוי להיות שונה מהאקלים היום. והפלישתים שכנו לאורך כל מישור חוף פלשת. עזה זו העיר היותר-דרומית בה הם ישבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערי פלישתים היו גדולות במיוחד (מאות דונמים), גדולות הרבה יותר מן הערים הכנעניות. נראה שכלכלתן לא היתה מבוססת רק על חקלאות. הממצאים מראים כלכלה עירונית מפותחת (מסחר ותעשיות קדרות ומתכת). המקורות מרמזים גם על חרשות ברזל ובהמשך ישיר על חברה מבוססת על לוחמים ושכירי חרב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אתה מניח שאם שלטון הפלישתים היה סביב חמשת עריהם, לא סביר ששלטונם התפשט מעבר לשפלת הדרום? לא הוקמה אימפריה של העיר אתונה? בתקופה השומרית והאכדית לא הוקמו אימפריות של ערים? צריך לזכור שלא מדובר על שטחים רחבים אלא על שטח קטן יחסית-חלקים מארץ ישראל. כל ארץ ישראל הייתה קטנה יחסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארץ ישראל נותרה קטנה יחסית עד היום1. 1 רק אזכור, ככה בקטנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיפך. ההסבר המועדף עלי הוא ששלטון הפלשתים נמשך לאורך מישור החוף עד דור, ומשם דרך ואדי מילק לעמק. ולראיה- מקדש דגון בבית שאן. לפיכך המפה שהבאתי, ועליה גדלתי, שגויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דגון [ויקיפדיה] היה אל כנעני עוד הרבה לפני בוא הפלישתים. אין לי מושג אם יש איזו עדות חוץ־תנכית לפולחן דגון בערים הפלישתיות. אם הוא היה קיים, הוא העיד על השפעת הפולחן הכנעני עליהם, ולא להפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדחק אף נדחק! ראשית אני חוזר וממליץ לקרוא את: http://isfn.skytech.co.il/articles/Qeiyafa%20Tel%20A... . אנסה בהמשך להתרכז על מנת לענות תשובה ברורה ומוחצת לטענתך ועל כן בא נסיר מיד חלק מן הדברים הנלוים שהעלית: א. "חוץ מהסיפור התנכי אין שום אישוש לסיפור על קרב מכריע בין ישראלים לפלישתים בגלבוע." לשום קרב המתואר במקרא אין אישוש חוץ תנ"כי עד לתקופת בית עמרי. המחלוקת בין מקסימליסטים למינימליסטים (פינקלשטיין) מסתיימת בתקופת בית עמרי. ואפילו במסע שישק אותו הזכרת ההתאמה בין הגרסה המצרית לגרסה המקראית כל כך דלילה שלא ניתן לעשות סינכרוניזציה ודאית בין שני הנארטיבים. לדעתי זה רעיון כמעט לא הגיוני לפסול את הנאראטיב המקראי בגלל העדר סינכרוניזציות חוץ תנ"כיות. ב. "אין גם שום אישוש לטענה שהערים הפלישתיות שלטו על חלקים נרחבים כל כך מהארץ (וזה כבר משהו שהיה יכול להשאיר סימנים)." - "וַיַּךְ יוֹנָתָן, אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע ... וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא, בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: כִּי-אמר (אָמְרוּ) פְלִשְׁתִּים--פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים, חֶרֶב אוֹ חֲנִית. כ וַיֵּרְדוּ כָל-יִשְׂרָאֵל, הַפְּלִשְׁתִּים--לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת-מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת-אֵתוֹ, וְאֶת-קַרְדֻּמּוֹ, וְאֵת, מַחֲרֵשָׁתוֹ. כא וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים, לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים, וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן, וּלְהַקַּרְדֻּמִּים; וּלְהַצִּיב, הַדָּרְבָן." שמואל א י"ג. למי שמתעקש להתעלם מן העדות העשירה והססגונית של המקרא רק משום שלא נמצאה אסטלה המצהירה "הוצבתי ע"י הנציב הפלישתי בגבע בנימין" אכן אין שום אישוש. ג. סימנים לשלטון פלישתי - לא בהכרח. כנען של המאה ה-11 לפי כל העדויות כולל זו של המקרא היתה מארג של ערי מדינה ובריתות שבטיות הטרוגניות והומוגניות כאחד. התרבות והדת הפלישתית "התכנענו" די מהר ובצורה מקיפה וכלי חרס פלישתיים אפשר למצוא בכל המרחב הכנעני. (ונא עיין בסיפורי שמשון המתארים קיום אורח חיים מאוד אינטגרטיבי של פלישתים, כנענים, יהודאים ובני שבט דן) ד. דוקא העדות בת הזמן ממצריים הפרעונית (שהיא הרבה יותר חשודה מאשר העדות המקראית) יכולה להסביר את התמונה המקראית. ע"פ התיאור המצרי כל ארץ כנען עד המאה ה-9 לפנה"ס, היתה שטח חסות מצרית, כאשר הפלישתים בין היתר שימשו כבאי כוחה וואסאלים שלה. אם הפלישתים הם אכן מגויי הים של רעמסס ה-III הרי שהם היו ידועים כשכירי חרב אשר יושבו בכנען בהסכמתה ומטעמה של מצריים. זה יכול להסביר יפה מאד מה עשו הפלישתים בעמק יזרעאל, בעמק בית שאן, בגבע בנימין ובשפלת יהודה, בין אם עשו זאת מטעם עצמם או כשלוחיו של השלטון המרכזי במצריים. וכעת לשאלה המרכזית: ה. לב לבה של המחלוקת בין מינימליסטים למקסימליסטים היא העדר ממצא פיזי (ארכיאולוגי) מן המאות 10-11 לפנה"ס המאשר קיום של תרבות עירונית מפותחת בגב ההר ובשפלת יהודה שתתאים לנאראטיב המקראי של הממלכה המאוחדת. באוניברסיטת ת"א (מעוזם של פינקלשטיין והמינימליסטים) מדברים על צ'יפדומים (ממלכות שבטיות/כפריות) באזורים של ממלכות יהודה וישראל שאינם דורשים קיום מרכזים עירוניים מפותחים שע"פ תפיסת המינימליסטים מחייבים הותרת ממצא פיזי משמעותי. ו. בעניין ממלכת בית שאול הנאראטיב המקראי תואם את התפיסה זו ולכן לפינקלשטיין אין בעייה איתו. לעומת זאת הנאראטיב המקראי של הממלכה המאוחדת עם ערי מלוכה בחברון, ירושליים ושכם ובהם אקרופוליס עם ארמונות מלכותיים, בית יער הלבנון ומקדש שלמה אינו עולה בקנה אחד עם צ'יפדום אתני של ברית רועים שבטית. ז. כעת גם אם יוסי גורפינקל (מן האוניברסיטה העברית בירושליים) הוא פופוליסט וסנסציונליסט כפי שפינקלשטיין מתאר אותו, הוא לכל הפחות הארכיאולוג בר המזל ביותר שבזמננו. הממצא בשני העונות האחרונות של החפירה בתל קייאפה הכולל אקרופוליס ובו מבנה ציבורי מפואר של 1000 מ"ר (בית המושל) ומבנה טורי עמודים ששימש כמחסן ממלכתי עם מאות קני אגירה ממלכתיים, הוא ככתר המעטר את הניצחון הדרמטי של גילוי עיר מצב מוקפת חומה שכמעט בלתי אפשרי לשייכה לתרבות הפלישתית או הכנענית ותארוכה מדוייק למאות ה-10-11. ח. וכעת למה שטענתי, אפילו אם עיר זו (בין אם תזוהה כשעריים, נטעים או גוב) היא כגרסת פרופ' פינקלשטיין עיר מצב המסמנת את גבולה של הממלכה הצפונית עם פלישתים ולא את גבולה המערבי של ממלכת יהודה, הרי שמדובר בממלכה עם ערים מפותחות מן הסתם הרבה יותר מאותה עיר ספר שנחשפה. בהתקיים ממלכה מפותחת כזו (קרא לה ממלכת ישראל או שכם או בנימין כרצונך), הנאראטיב של זקני ישראל אשר לאחר תבוסה ניצחת לחיל השכירים הפלישתי, ממליכים עליהם war-lord יהודאי הידוע בקשריו הטובים עם הפלישתים, היא טובה והגיונית לא פחות מכל נאראטיב שיכול פינקלשטיין להציע. ט. "וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. יח וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר. יט הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל: אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים. כ אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן: פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. כא הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם--וּשְׂדֵי תְרוּמֹת: כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים--מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן. כב מִדַּם חֲלָלִים, מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים--קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן, לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר; וְחֶרֶב שָׁאוּל, לֹא תָשׁוּב רֵיקָם." שמואל ב' א'. בעיני זו הוכחה לא פחות טובה מכל ראש חץ פלישתי שימצא על הר הגלבוע. מחבר המצטט שיר שאמור להיות מוכר לכל ובעצם ממציא עלילה שלא היתה ולא נבראה, נשמע לי הגיון מאד דחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ט. קינת דוד הרומנטית והפוליטית לא צועקת באוזניי "אני מבוססת על אירוע אמתי". היא מליצית מדיי, וברור לי שנכתבה באיחור על ידי משורר. לעומתה, "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו" נשמע כמו שיר מלחמה עממי ואותנטי, משהו כמו יא סדאם יא חביב, או נאצר מחכה לרבין. משהו שנערות מוכות-אופוריה יכולות לשיר בחוצות העיר (לא בפני גברים כמובן, כי קול באישה וגו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שבפני גברים. שמא הגברים יתנדפו להם לקרן זוית בשעה שהנשים מבקשות לשיר? פשיטא, קול באשה ערווה זו המצאה מאוחרת, שאם לא כן, דבורה לא היתה שרה ומרים לא היתה שרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במידה והשיר פותח באזכור מקור ספרותי, מן הסתם מדובר או בבדיון גמור או בציטוט אותנטי. ובמידה והשיר אותנטי, קיימת גם אפשרות שהוא מדבר על ארוע אותנטי. אני לא מצליח למצוא את המקור, אבל נדמה לי שקראתי במקום כלשהו שהשורה "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו" מחקה טיפונים מוכר בשירת השמיים המערביים (הכנענים למשל. מדובר בשירת אוגרית או מארי או משהו כזה). הטיפוס השירי העתיק יותר מרמז לכך שהמקור האותנטי היה ""הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְיהונתן בְּרִבְבֹתָיו". אם לחשוב על כך לרגע, גם במסגרת הסיפר המקראי נראה כי השורה בלי ה"תיקון" היא מעשה חנופה פוליטי לא נבון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פינקלשטיין לא פוסל את הנראטיב התנכי (ליתר דיוק: הנראטיב הדויטרונומיסטי). הוא פשוט לא מקבל אותו כמובן מאליו. הוא לא מייחס לו אמינות אוטומטית. מדובר על מקור היסטורי שנכתב מאות שנים לאחר המאורעות שאותם הוא מתאר. לא חסרות עלילות שהיו ידועות לכל. לדוגמה, יחזקאל באחד מנאומיו1 מזכיר שלושה צדיקים: נח, דנאל ואיוב. את נח פגשנו בספר בראשית. את סיפור איוב פגשנו בסיפור המסגרת לספר איוב. את דנאל לא פגשנו בתנך והיו שטענו שמדובר על דניאל. אבל באוגרית נמצאה אגדת אקהת [ויקיפדיה], שלפיה דנאל היה שופט צדק ידוע. יחזקאל וגם מאזיניו הכירו את הדמויות הללו. האם בשל כך אפשר לטעון שמדובר על דמויות אמיתיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי אתה מציג את התמונה הפוכה. אף אחד מן הצדדים כאן אינו פונדמנטליסט הרואה בתנ"ך מקור היסטורי מהימן לכל פרטיו. הבעיה היא בצד המינימליסטי הדוחה באופן גורף כל נאראטיב מקראי כל עוד אין ממצא פיזי מובהק המאשר אותו. תפיסה זו הביאה את המינימליסטים לדחות את הנאראטיב של ממלכות עירוניות ביהודה ובישראל לפני המאה ה-9 לפנה"ס וזאת בהסתמך על העדר ממצא ארכיאולוגי תואם. מה שהתברר בשנים האחרונות הוא שעניין העדר הממצאים הפיזיים הוא לכל הפחות שנוי במחלוקת אם להתבטא בעדינות. מה שאני מנסה לטעון בתגובות האחרונות, הוא כי למשקיף הבלתי מזוהה, נראה כי חלקים מן הנאראטיב המקראי נראים מהימנים לא פחות מכל האלטרנטיבות שהוצעו. בהסתייגות שמדובר בהבעת דעה של בלתי מומחה בעליל, הייתי גם מעיר כי קרוב לודאי שחלקים של המקרא (כמו ספרי שופטים ושמואל) לכל הפחות נסמכים על מקורות טובים פרה-דויטרונומיסטיים (כלומר ימי יאשיהו מלך יהודה במאה ה-7 לפנה"ס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל סיפורים, הרי הפלסטינים היו כאן כבר לפני 3,000 שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבוי, פתחי חמאד מהחמאס חולק על זה: http://www.youtube.com/watch?v=0B5hKbDdkU4 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע, ספר את זה לאיציק ש. (אני לא מוצא את התגובה שלו מאתמול שמזכירה לכולנו שהפלסטינים הם בעצם נצר לעם היהודי מלפני אלפי שנה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר פונז, לפחות חלקם לא היגרו לכאן. ייתכן שהם נצר לכנענים, יבוסיים וכד'. יתכן והם מצאצאי היהודים שהתנצרו והתאסלמו. האם אתה טוען שלא היו המרות דת של היהודים בתקופת המשנה, התלמוד ואחר כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודודה ויקי אומרת: "בשנת 641, כבשו כוחות ערבים ובראשם החליפים עומר ואבו בכר את ארץ ישראל וסוריה מידי הביזנטים והחלה התקופה הערבית בארץ ישראל.910 האוכלוסייה בארץ הייתה אז נוצרית ברובה עם מיעוטים יהודים, שומרונים ופגאניים ושפתה הייתה ארמית או יוונית. " אם כשאתה אומר 'חלקם' אתה מתכוון לאחוזים בודדים, זה חסר משמעות. תמיד לאורך שנים יש ערבוב כלשהוא של שוליים של אוכלוסיות עם מה שמסביבן, המרות דת, מעבר מגורים וכדומה. זה לא הופך את זה למאפיין המרכזי של אותן קבוצות אוכלוסיה, חוץ מאשר לצורך ניטפוק שלפעמים גם יש מאחוריו אג'נדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל במקרה שלפנינו היה להן, לאוכלוסיות, המון זמן להתערבב באין מפריע, יחסית, מה שאולי מעלה את האחוז (לא יודעת בכמה, ואפילו אין לי איזה אומדן מרוחק או משהו, אבל בטח אפשר למצוא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור התחלה, הטיעון העיקרי שלי היה הציטוט מויקיפדיה, אני לא בטוח שהתמקדות בטיעון המשני תתרום הרבה. בייחוד ששנינו מעלים טיעונים איכותיים שמאד קשה לבדוק. אני לא יודע למשל למה 'באין מפריע' מאפיין אוכלוסיות שלאורך השנים נטו להיות דתיות ודי קנאיות נגד התבוללות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מעט מאותם נוצרים (לדוגמה: תושבי כפרי הגליל) היו צאצאי יהודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אנחנו יודעים את זה (א. צאצאי יהודים, ב. לא מעט)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוט מדודה ויקי נכון אבל הוא רק מחצית מהסיפור. כשהצלבנים הגיעו לארץ הם אכן מצאו כאן אוכלוסיה נוצרית ברובה ועליה התבסס שילטונם בתחילה אבל מכיוון שיחסם לנוצרים המקומיים ה''כופרים'' היה קשה יותר מהשלטון המוסלמי הנוח, העדיפו הנוצרים הללו את המוסלמים. לא רק שזה היה אחד הגורמים לנפילת הצלבנים אלא זה גם הביא להמרת דת מרצון של אוכלוסית ארץ ישראל לאיסלאם. זוהי האמת על אגדת ''האיסלאם הברברי שהשמיד את אוכלוסית ארץ ישראל'' שמוקיונים מסוימים אוהבים לקשקש כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה קורא לזה "אגדה", אבל באמת, אפילו בשביל מי שמשתדל להיות נייטרלי - איך אפשר לדעת איזו משתי הגרסאות היא הנכונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי צבא פולש לעולם לא יכול להשמיד אוכלוסיה שלמה ולהביא במקומה אוכלוסיה אחרת. ואם היה יכול להיות ונעשה מעשה כזה, הוא היה חייב לעורר הדים היסטורים. המקורות ההיסטורים משום מה שותקים לגבי זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באו עומר ואבו בכר עם 20.000 פרשים וכבשו את א"י. 20000 הפכו את אוכלוסיית ארץ ישראל לערבית? האוכלוסייה בארץ שהייתה נוצרית ברובה, הייתה קודם לכן יהודית ברובה. אחרי מסעי הצלב היא הפכה למוסלמית ברובה. מה לא נכון כאן? אתה טוען שעשרים אלף הערבים הפכו לרוב האוכלוסייה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החשבון שלך של 20000 כובשים בלבד מוטעה לגמרי. הכיבוש הערבי של ישראל הביא בעקבותיו כנראה הגירה המונית של ערבים, קוראים לתהליך כזה קולוניאליזם. אתה מכיר בוודאי את המילה קולוניאליזם כי זה מה שמטריד אותך כנראה בעניין הכיבוש הישראלי. אז זהו: היה כנראה קולוניאליזם ערבי בישראל בעקבות הכיבוש הערבי, זה קרה לא רק בארץ ישראל לאחר הכיבוש הערבי אז. זה קרה כנראה בהרבה שטחים שכבשו הערבים בעיקר במזרח התיכון. וכמובן זה עשוי לקרות בכל כיבוש, לא רק כיבוש ערבי. בימינו זה קרה למשל בממלכת ירדן, לכן אפשר לצפות בתהליך בקלות יחסית. כמה שבטים בדואים השתלטו על עבר הירדן לפני פחות מ 100 שנה (בחסות הבריטים) וכיום יש בירדן נאמר 3 מליון בדואים (מלבד עוד 6 מליון פלשתינאים שהגרו לשם במקביל). לאיפה נעלמה האוכלוסיה הערבית הדלילה בעבר הירדן שהייתה שם לפני הקמת ירדן לפני 100 שנה ? היא נישטפה על ידי רוב עצום של מהגרים מבחוץ (אם כי האוכלוסיה המקורית בירדן לא הייתה שונה מהאוכלוסיה הפלשתינית מהעבר המערבי של הירדן). תהליך קולוניאליזם יהודי יש אפילו היום בגדה המערבית, חרף ההתנגדות הבינלאומית ולמרות שהקולוניאליזם היהודי בגדה המערבית אינו מביא "עושר רב" למתנחלים. קל וחומר, אם אין שום התנגדות בינלאומית לקולוניאליזם ואם יש "התעשרות" של המתנחלים תהליך הקולוניאליזם מהיר. תהליך קולוניאליזם הוא תהליך פשוט ומהיר אם כובשים ארץ ללא הפרעה ואם יש רווח כלכלי גדול למהגרים קולוניאלים. אם אין רווח כלכלי גדול למהגרים לאיזור כבוש, אין קולוניאליזם. בקיצור: התיאוריה שרוב האוכלוסיה הניכבשת מהווה את רוב האוכלוסיה זמן רב לאחר הכיבוש היא תיאוריה חלשה. התיאוריה שכיבוש עשוי לשנות כליל את האוכלוסיה על ידי גלי הגירה של הכובשים היא תיאוריה חזקה יותר. (אם אין יתרון כלכלי למהגרים האוכלוסיה בדרך כלל לא משתנית, כי אין מהגרים רבים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הדודה בשנת 1947 היו בממלכה 450,000 תושבים ואז הצטרפו אליה כחצי מליון פליטים פלסטינים (לא ברור משם איפה נכללים תושבי הגדה המערבית. לא היה לי כוח לבדוק). צריך לזכור שהריבוי הטבעי בעולם המודרני גבוה מאוד. נדמה לי שגם לפני שלוש מאות שנים לא היה ריבוי טבעי כה גבוה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
10 קבין פליטים ברחו מפלשתינא-א"י, 9 נטלה ירדן? סך כל הפליטים בנכבה הם 700 אלף. _______________ אני חושבת שהריבוי בזמננו לא כל כך גבוה. לא כשהילודה הצטמקה כל כך. כמדומני הקפיצה הרצינית בריבוי הטבעי היתה במאה ה-19 ובמחצית הראשונה המאה ה-20, עד המצאת הגלולה. כשמצד אחד תינוקות נוצרו בין אם רצו בהם ובין אם לאו (ולכן - משפחות גדולות מאוד), כפי שקרה לאורך כל ההיסטוריה, ומצד שני - התמותה פחתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש נתונים שקל לבדוק... על פי ויקי, אוכלוסיית העולם מנתה מיליארד אנשים בשנת 1804, לקח לה 123 שנה (1927) להכפיל את עצמה ל-2 מיליארד, ועוד 47 שנה (1974) להכפיל את עצמה שוב ל4 מיליארד, ע"פ התחזיות הנוכחיות האוכלוסייה תגיע ל-8 מיליארד ב-2025, קרי 51 שנה. בגרף אחר, טוענת הדודה, שב1881 היו בעולם 1.5 מיליארד בני אדם, וב-1960 3 מיליארד בני אדם, קרי 79 שנה להכפלת האוכלוסייה, ל-6 מיליארד הגענו ב-1999, רק 39 שנה אח"כ. ויקי טוענת גם שב-1963 הריבוי הטבעי היה 2.2% בשנה (שיא הריבוי), והיום הוא 1.1% בשנה (כלומר, הכפלת האוכלוסייה אחת ל-69 שנה). כלומר, הריבוי בזמננו הריבוי גבוה מזה של המאה ה-19, ומזה של תחילת המאה ה-20, אבל נמוך יותר מהריבוי החל מנקודה כלשהיא באמצע המאה ה-20. לעניין חשיבות ה"גלולה", ייתכן שיש לה משקל כלשהוא, אך צריך לשים לב שעד התפרקות הגוש הקומוניסטי הריבוי בעולם היה גבוה (באחוזים) מזה שב-1950. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המילים מנקודה כלשהיא באמצע המאה ה-20 יש לתקן ל"רבע השני של המאה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שירדן דה-פקטו הוקמה ב-1920 בערך, ועד 1947 סביר מאד שהמנדט הבריטי עודד הגירה ערבית אליה מארצות שכנות, בדומה להגירה הערבית לפלסטינה. מה שאומר שחלק מה-450,000 גם הם היו מהגרים ולא מקומיים בעלי ותק. ובכל מקרה, אפילו בדוגמה שלך המהגרים כמעט מיד הופכים לרוב, אז מעבר לניטפוק על כמה בדיוק, זה רק מחזק את הטענה של אמ מעליך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך עדות לכך? ואולי להפך, אוכלוסיה משם הגרה לפלסטינה המתועשת? באותה תקופה כמעט כל הארצות באזור היו בשליטה של מעצמה קולוניאלית (ברובן המעצמה הייתה בריטניה). לכן הטיעון הזה לא נשמע לי מוצלח במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד נקודה: חלק לא מבוטל מאותם פליטים נשארו בגדה המערבית לאחר מלחמת ששת הימים והיום הפליטים הפלסטינים (עם כל המוטיבציה הכלכלית לגידולם) אינם הרוב אלא בין שליש לרבע. יסוד גדול באוכלוסייתה הם דווקא הבדווים. אין לי מושג כמה מהם הגיעו משטח סעודיה דהיום ביחד עם ההאשמים. וכמובן שהייתה אוכלוסיה שישבה בגדה המזרחת של הירדן עוד קודם לכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח יודע שהבדווים, רובם ככולם וודאי עד לפני חמישים שנה, היו שבטים *נודדים*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים שאתה עצמך אומר סותרים את ה"תיאוריה החזקה יותר" שלך. איזה יתרון כלכלי היה למהגרים ערבים בארץ ישראל של ימי הביניים? כל הטיעון שלך אנכרוניסטי כי ניצול שטח למטרות כלכליות והעברת מתנחלים מארץ המוצא אליו היא "המצאה" מודרנית של המערב. נכון שהיו הגירות בין חלקים שונים במרחב הערבי של המזרח התיכון וצפון אפריקה, והערבים עצמם אינם מכחישים זאת אבל הגירות אלו היו בעיקרן של שבטי בדואים או בערים (וכאלה היו גם בחלקים אחרים של העולם והם מתרחשים עד היום) בעוד שרוב אוכלוסית ארץ ישראל עד לעת המודרנית היתה כפרית-חקלאית בעיקרה. עיקר האוכלוסיה הפלסטינית היה של פלאחים ואלה כפי שמראים המחקרים הגנטים, הם צאצאי יהודים. האוכלוסיה הערבית ה"מקורית" שהגיעה לארץ עם הכיבוש המוסלמי היתה של חיילים ופקידי מימשל ולא יותר מכך. בקיצור: ה"תיאוריה החזקה" שלך אינה מחזיקה מים במבחן הביקורת ההיסטורי ומעידה אך ורק על הדעות הקדומות של בעליה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |