בתשובה לארז לנדוור, 01/12/10 17:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה הבעיה לפרשן? אתה באמת סבור שקשקוש של אמן הוא בעל יותר אמירה מקשקוש של כל אחד אחר? או שאי אפשר לתלות תלי תילים של פרשנויות בקשקוש של אוטיסט, או של ילד בן 5, אם רק לא תדע שאוטיסט או ילד בן 5 צייר את זה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אמנות היא שפה וכדי לפענח אותה צריך להבין את השפה. ההבדל בין קישקוש של אמן לקישקוש של ילד הוא שהאמן מחושב - מה שנראה אצלו כקישקוש בעצם מוצג כך בכוונה תחילה ובצורה ספציפית מסוימת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו. שאתה סבור שזה קשקוש שבעצם מוצג כך בכוונה תחילה, בעוד שלעיתים קרובות, זהו קשקוש שאין מאחוריו דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון את נועה, היא מדברת על סוג אחר של קשקושים. אני למשל נוהג לקשקש על דף נייר בזמן שאני ממתין שהתמיכה הטכנית תואיל לענות לי. אני חושב שאין ספק שהערך האומנותי של הקשקושים שלי אפסי. החשד שלי (וכנראה של נועה) הוא שאם פיקאסו היה מקשקש את אותם קשקושים, באותה סיטואציה, אתה היית קורא להם אומנות. וטורח ומסביר שמאחורי הקשקוש הזה יש בעצם מחשבה וכוונה תחילה. בזמן שהוא סתם העביר את הזמן בהמתנה. יש קשקושים עם כוונה נסתרת מאחוריהם, או סתם יופי אסתטי. יש כאלה שהם סתם קשקושים. אם יוצאים מנקודת ההנחה שכל מה שאמן מוכר מקשקש הוא דבר עמוק ומורכב, מגיעים בהכרח למסקנה שכל דבר שאותו אמן מצייר הוא אומנות. אני אישית חושב שזאת דרך גרועה מאוד להגדיר אומנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סבור שאדם בעל כשרון, החי את עולם הקומפוזיציה הצבע והקוו לעומקו, כשהוא מקשקש זה בד"כ עמוק ומורכב. למעשה אדם כזה הוא גאון אמיתי אם הוא מצליח לקשקש סתם. איפה אתה מוצא מקום לקוו סתמי ממש, אם כמו פיקסו אתה מסוגל לאזן שני כיתמי גוון וקוו מסולסל קטן באופן מושלם, ובנוסף לשלוף מהם דיוקן? בכוונה אני בוחר בפיקסו כמוך ולא בקנדינסקי, אם הנושא הוא קשקוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי ספק שבקשקוש של פיקאסו (וגם של קנדינסקי) יכולה להיות קומפוזיציה מורכבת הרבה יותר מאשר בקשקוש שלי. בדגש על יכולה. לא חייבת להיות. לא כל דבר שגאון עושה הוא גאוני. בנוסף חשוב לזכור שקומפוזיציה יכולה להיות עניין טכני לחלוטין. לדעתי ציור יכול להיות בעל קומפוזיציה טובה, ובכל זאת לא להחשב לאומנות. גם כשסופר כותב מכתב תלונה לבזק היכולות הספרותיות שלו עדיפות בהרבה על שלי, ולמרות זאת, ואפילו הוא משתמש באלמנטים סיפרותיים גם במכתב, זה לא מספיק על מנת שנקרא למכתב ספרות יפה, נכון? אני לא מערער, חלילה, על הכשרון של פיקאסו. אבל גם גאון אמיתי כמוהו היה זקוק לסקיצות, ציור בעפרון על גבי הבד לפני הצביעה, ותיקונים על גבי תיקונים של העבודה הסופית. אם מראש הסקיצה שלו היא מעשה אומנות, בשביל מה לטרוח ולהמשיך את התהליך? או שאולי כל ציור שפיקאסו צייר אי פעם נחשב לאומנות, והשאלה היא אם זאת אומנות טובה או גרועה? אין לי הגדרה טובה לאמנות, אבל אני חושב שיצירה צריכה להשפט לגופה ולא ביחס ליוצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה לדחוף שלב ביניים בין אמנות ללא אמנות בהקשר של אמן מוסכם, ולטעון שהקשקושים של פיקסו הם מעניינים . (בניגוד לשלי). הם מעניינים מכיוון שהם מהווים שלב אסוציטיבי קודם לסקיצה, לגבי הסקיצה עצמה - היא איננה יצירת האמנות עצמה, רק מכיוון שהיא חלק מזו - כפי שהכתם הירוק באיזור המואר במרכז הציור הוא לא הציור. חליפת המכתבים בין הסופר לבזק היא דוגמת נגד טובה. אולי, הדבר שמעקר כל עניין בהתכתבות כזו1 הוא הצד האפור וחסר הפנים של הנמענים, כי כשאני חושב על התכתבות של אותו הסופר עם כל דמות אנושית יותר המכתבים בהחלט מעניינים אותי ואני מעוניין מאוד לקרוא בהם. עכשיו - נכון, לא *חייבת* להיות משמעות בעלת ערך בקשקושים\פעולות יומיומיות האלו, אבל השאלה היא (גם) אם משמעות כזו קיימת רק כשהיוצר מתכוון שתתקיים, או שמתוקף היותו יוצר מתפלקות2 לו משמעויות לא צפויות במינון כזה או אחר. אין לי הגדרה מלאה, אבל העניין שבקשקוש (ללא כוונה) אחד מול קשקוש חסר עניין אחר הוא בודאי חלק מהמשוואה3. 1 הלוואי (הלוואי! הלוואי! הלוואי!) שכמה תותחים גדולים יגלו עניין בהערה הזו ויתחילו לעוף פה דוגמאות איכותיות של כתיבה ספרותית לארגונים אפורים וחסרי פנים. או קישור. 2 התנצלותי הכנה 3 גם הכותרת לאיור ב <תגובה 557662 צריכה להיות משוואה כלשהי לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם הטענה שהקשקושים מעניינים אין לי בעיה. אני חושב שאני מעט פסימי יותר ממך ביחס לסיכוי שתתפלק לקשקשוש משמעות, אבל הוא בהחלט קיים. והוא בהחלט גבוה יותר מהסיכוי שלקשקוש שלי תתפלק משמעות כזאת. אני חושב שגם ההשראה שגרמה לאמן ליצור היא מעניינת. אני חושב שגם האופי שלו עלול להיות מעניין. אבל מבחינתי זה לא חלק מהאמנות עצמה. האמנות יכולה לנבוע מהדברים האלו, אבל היצירה הסופית חשובה לי יותר כשאני מנסה להגדיר מהי בעצם אמנות. 3 עם כותרות יש לי בעיה. אני זוכר שבשיעור אמנות מודרנית ראיתי ציור של אמן כלשהו, שהיה פשוט כמה כתמי דיו בצבעים עזים ונקרא "מריה וישו" (רק לצורך העניין, אני לא זוכר את שם היצירה, ולבושתי גם לא את שם האמן). המרצה הסביר בקפדנות מדוע כל כתם צבע מייצג דבר כזה או אחר, ואיך אפשר לראות שהכתם הצהוב הוא מריה, והאדום הוא ישו, וכן הלאה. שאלתי אותו מה היה קורה אם האמן היה מחליט לקרוא ליצירה "מעבורת חלל ועז הרים". האם זה לא היה מרסק מיד את כל הפרשנות המפורטת שהוא נתן? או גרוע מזה, מה היה קורה אם האמן נתן שם אחד, אבל בגלל טעות כזאת או אחרת הייתה היצירה מוצגת תחת שם אחר? התשובה שקיבלתי לא סיפקה אותי. בגדול הטענה הייתה שהשם הוא גם חלק מיצירה עצמה. אני חושב שהייתי מקבל את הגישה הזאת אם השם היה חלק ממכלול היצירה. אבל אם השם מספיק כדי לשנות את כל הפרשנות מקצה אל קצה זה נראה לי קצת מוזר. אגב, היצירה עצמה הייתה יפה בעיני, ואני חושב שניתן היה לנתח אותה במונחים בסיסיים יותר של קומפוזיציה, צבע וקו מבלי להסתמך על השם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השם שהאמן נותן ליצירתו היא חלק מהצהקת הכוונות שלו ועל פיה מפרשים את יצירתו. ישנן יצירות ללא כותרת וגם זה מוביל לפרשנות מסוימת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, אני מקבל את הטענה הזאת כאשר השם הוא רק חלק ממכלול היצירה. כאשר השם הופך לעיקר היצירה ולמהות שלה מבחינתי מדובר ביצירה בעייתית במקרה הטוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כאשר השם הופך לעיקר היצירה ולמהות שלה'' זה פרשנות שלך. השם הוא הכותרת ליצירה וזה קיים בכל התקופות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שזאת הפרשנות שלי. אך זאת פרשנות סבירה. כשדושאן קורא למשתנה שלו ''מזרקה'' זה חלק מהותי (אולי אפילו עיקר) היצירה. לעומת זאת לגרניקה יש אי אלו איכויות אמנותיות שהיו קיימות בה גם אם כותרת היצירה הייתה ''ללא שם''. עם המשפט השני שלך אני, כאמור, מסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכירו באחד הדיונים הקודמים בנושא (אני מתעצל לחפש כרגע) את האבחנה שיצירות כמו ''המזרקה'' הן יצירות שאפשר לתאר במלואן במשפט אחד, ולא חייבים לראות את היצירה עצמה. זה תקף גם ליצירה הידועה ''רגלית של פסל''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בכל אלו, מדובר ברעיון שניתן למצות במשפט קצר" - זהו הטיעון המרכזי במאמר כנגד הכללת האמנות המושגית (חלקה או כולה) בתחום האמנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין העבודות של האמנים לבין סתם קישקושים הוא שהראשונות נובעות ממחשבה תחילה ומחושבות היטב גם אם הן נראות כקישקוש. אמנות היא שפה וכדי לפענח אותה יש צורך בהכשרה. זה נכון גם לאמנות שלפני המאה ה20 אלא שכאשר האמנות פיגורטיבית נידמה לצופה ההדיוט שהוא "מבין" אותה למרות שגם בה הוא לא ידע לזהות את המרכיבים והאמירה ללא הכשרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' כרגיל, האידיוטיזם הכי פרימאטי נובע ממקורות אידיאולוגיה מיפגרת בדיעבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגיל, אנטי-אינטלקטואליות במקום אחד תצוץ גם במקום אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' בהחלט. השקפת עולם מוטה כדוגמת צ'אווס אכן עלולה להביא ישראלי מהשורה לכדי מסקנות נועזות כדוגמת הצדקת צפון קוריאה במאבקה הצודק נגד מזימות הגרעין של הדרום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, נניח לרגע שכל עבודות האמנות נובעות ממחשבה תחילה ומחושבות. השאלה שלי היא האם אתה בוחן את הקשקוש, מזהה את האיכויות האמנותיות שבו, רואה את התכנון המורכב, ולכן מגדיר אותו כאמנות. או לחילופין כפי שאמרה נועה: "מה שקורה בפועל, זה שמי שכבר הוגדר בתור אמן, כל מה שיעשה הוא אמנות, גם אם הוא יקשקש משהו על נייר בלי שום אמירה". זה נשמע לי חשד סביר. מקורו של החשד במקרה שלי הוא שלמרות כל הדיבורים על אמנות כשפה עדיין לא נתקלתי במישהו שדובר את השפה הזאת (וזה כולל למרבה הצער מרצים לתולדות האמנות ואמנים). יש כאלו הקוראים לציורי אנשי המערות אמנות יפה (למרות שסביר שהייתה להם גם מטרה פונקציונאלית כלשהי. אז אולי גם לוגו הוא אמנות.), יש כאלה הטוענים שאמנות היא יופי, תיאולוגים טענו שאמנות אמיתית חייבת לכלול מימד אלוהי, פעם טענו שעל מנת שיצירה תחשב לאמנות גבוהה אסור לה לפנות לטעם הקהל, אחרים גרסו שעדיף לבחור באדם הבקיא באומנות ולסמוך על שיקול דעתו. שמעתי אפילו טענות שאם עבודה זכתה להיות מוצגת במוזיאון היא בהכרח אמנות. בקיצור - בלגאן אחד גדול. אנשים מסויימים מאמינים שגם ילד בן ארבע יכול לצייר כמו פיקאסו. אנשים אחרים מאמינים שעצם העובדה שפיקאסו צייר משהו הופכת אותו באופן לאוטומטי לאמנות. אני מאמין שאלו גם אלו טועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי דובר את השפה הזאת? הנה כמה שמות שספריהם פורסמו בעברית: יגאל תומרקין, יאיר גרבוז, בן-עמי שרפשטיין, יגאל ורדי, רותי דירקטור, סינתיה פרילנד, ארנסט גומבריך, ונדי בקט, הרברט ריד. (יש הרבה יותר.) אמנות מוגדרת ע"י המימסד האמנותי כי יש לו את הכלים לקבוע מהי אמנות ולדרג אותה. בסוגיה מדעית נפנה למדען מומחה בתחום ונסתמך על חוות דעתו ונתעלם מאמוציות של "זה לא יכול להיות ככה כי השכל הישר אומר לי אחרת". כך גם צריך להיות באמנות. אחד ממאפייני האמנות המודרנית הוא חיקוי יצירה של ילדים. עצם התיכנון והחישוב מראש לעשות דבר כזה מציב את היצירה בקטגורית אמנות להבדיל מקישקוש סתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה טוב ויפה, אבל רשימה של ספרים על אמנות יכלתי למצוא גם בגוגל. הטענה שלי הייתה שאנשים שונים מגדירים אמנות בצורה שונה. הדבר מתבטא גם בספרי האמנות שיצא לי לקרוא וקשה לי להאמין שהמצב שונה בספרים שהצעת. אם לממסד האמנותי יש את הכלים לקבוע מהי אמנות ולדרג אותה, מדוע אנו נדרשים למאמר כמו זה שאנו מגיבים עליו? מדוע ההסברים שהעלת אתה למה היא אמנות שונים מאלו שקראתי בספרי אסתטיקה? מי קבע מה היא אמנות לפני שהיה קיים ממסד אמנותי? מדוע ציור של קרוואג'יו נחשב לאמנות גם בזמנו? בסוגיה מדעית אפשר לפנות למדען מומחה. או לחילופין, אפשר לשאול את השאלה באייל הקורא ולמצוא שם מספיק אנשים שמכירים את דעת הממסד המדעי מספיק על מנת לענות. רק באמנות, משום מה, איש לא מסוגל לכוון לדעת הממסד אמנותי אלא אם הוא חלק ממנו. בעיני זה חשוד. מאוד חשוד. ובכל מקרה, מכיוון שלטעמי לאמנות אין כרגע הגדרה ברורה קשה מאוד לדבר על מומחים בתחום. יש אנשים עם נסיון רב יותר בנסיון לקטלג אמנות. אך אם הם לא מסוגלים להגיע להכרעה מהי אמנות, לפי מה בדיוק הם מקטלגים? "אחד ממאפייני האמנות המודרנית הוא חיקוי יצירה של ילדים. עצם התיכנון והחישוב מראש לעשות דבר כזה מציב את היצירה בקטגורית אמנות להבדיל מקישקוש סתם." לא ברור לי איך זה קשור לתגובה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת מי דובר את שפת האמנות ונתתי לך דוגמאות. מאמרים כגון זה היא תגובה של אנשים שלא מבינים מהי אמנות ושכלם הישר אומר להם שהוא משהו שונה ממה שהמימסד טוען. מכיוון שהאמנות המודרנית (ביחוד הלא פיגורטיבית) לא מובנת ונראית כרמאות, יש נטייה לזלזל במימסד האמנותי בניגוד לכל תחום ידע אחר. קרוואג'יו צייר עפ''י כללים שהיו נהוגים בתקופתו (למעשה הוא שבר כמה והיה פורץ דרך) ויצירותיו נחשבות לאמנות עד היום. כיום ישנם כללים אחרים וכל אמנות נשפטת על רקע תקופתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאלתי. ציינתי שמבין המורים שלי לאמנות שהיו, לדעתי, אנשים שאתה מגדיר כדוברי השפה נתקלתי בחוסר אחידות מזעזע. והוא זה שגורם לי לתהות אם יש בכלל שפה כזאת. יתכן שאתה צודק והסיבה היחידה שיש מאמרים כאלו נובעת מבורות. רק שלא ברור לי מדוע דווקא אמנות דורשת התמחות מקיפה כל כך על מנת להבין ציור פשוט. העובדה היא שתחומים סבוכים בהרבה לא דורשים מאמרים דומים (או לפחות אני לא נתקלתי בכאלה). לדעתי הזלזול בממסד האמנותי נובע לא מבורות אלא מחוסר יכלתו (או חוסר הרצון שלו) לנסות ולהסביר מה היא אמנות בצורה פשוטה. העובדה שקרוואג'יו הוא אמן לא שנויה במחלוקת בעיני. השאלה שאני שאלתי היא מי קבע בזמנו שהוא אמן. מי היה הממסד. ואם לא היה קיים ממסד, איך ידעו שהוא אמן? במילים אחרות, מי ניתח את היצירות שלו? ואם הן נחשבו לאמנות גם בלי הניתוח, למה בעצם צריך אותו? בנוגע לכללים החדשים - האם הם נובעים מגילויים חדשים, כמו שקורה במדע? או שהם שרירותיים לחלוטין? אני ציינתי שיש הוגים שחשבו שאמנות צריכה לפנות רק לאליטה. נועה העירה שבעבר אמנות הייתה צריכה לפנות דווקא לפשוטי העם. איזה מהכללים האלו הוא הנכון? ומדוע? האם תשנה לך העובדה שאת שתי הדעות הסותרות הביעו שני פילוסופים שונים בזמנים שונים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו של קרוואג'יו, הציירים והפסלים היו לומדים את מלאכתם בסדנאות שהכשירו אותם ליצור ולהשתמש בכלים אמנותיים. המיומנות הטכנית היתה המכשיר לשליטת הכנסייה בהמונים (האנאלפאבייתים). ביקורת האמנות התפתחה ככל שהאמנות הלכה והשתחררה מקשריה ותלותה בכנסיה הקתולית. הכללים החדשים נובעים מאופי התקופה. כל אמנות היא בבואה של תקופתה והמאה האחרונה ראתה הרבה משברים - שתי מלחמות עולם, מלחמה קרה, שקיעת סמכויות ישנות, שואה ורצח עם, גלובליזציה וכו'. באמנות זה התבטא בשבירה הצורניות והטכניקה המסורתית. ציור פיגורטיבי מוקפד כמו בעבר לא יהווה תגובה אמנותית לתקופה העכשווית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה? למה, ישראל הירשברג, אביגדור אריכא, אלי שמיר וארם גרשוני - כולם מציירים ציור פיגורטיבי מוקפד, אינם אמנים לדידך? חוששתני, שאתה מקדש את דלות החומר, ואת דלות החומר בלבד. שזו אולי הבעיה עם הקונספט כולו. מה שהיה אוונגרדי וחתרני בשנות ה-60, הפך מאז למיינסטרים ורק הוא בלבד נחשב לאמנות, בעיני קובעי דיעה מסויימים, ואף בעיניך. אגב, הציור נותר פיגורטיבי ומוקפד, ואז פיגורטיבי ולא מוקפד, ואז מוקפד אבל לא בהכרח פיגורטיבי (קנדינסקי, למשל), הרבה אחרי ירידת כוחה של הכנסיה. לירידת הפיגורטיביות קשר ישיר להמצאת המצלמה (אף שבהתחלה היתה כלי ששימש גם אמנים - ראה דגה, למשל), וביתר שאת, להמצאת המצלמה הצבעונית. לדעתי, זה היה צריך להביא אמנם לירידת ההתמקדות בטבע דומם ובדיוקנאות, אבל להשאיר על כנו את האמנות כמספר סיפור ורעיון מאחורי היצירה. איכשהו, זה הוביל להתרוקנות טוטאלית מרעיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש השותפים לעמדה זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד ממאפייני הזרם האינפנטילי באמנות המודרנית הוא חיקוי יצירה של ילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, להיפך. האמנות אמורה להיות כלי, שאדם יכול להבין ללא כל הכשרה. קח את האמנות של ימי הביניים1. היא נועדה לזה שאנשים נבערים יוכלו להבין אותה. היא נועדה להעביר להם מסרים, שלא יוכלו לקבל בספרים, כי לקרוא אינם יודעים וגם הספרים נדירים ויקרים. למעשה, האמנות היתה כמו טלויזיה היום. קח את האמנות של ארצות השפלה במאה ה-17. לאדם ממוצע ממעמד הביניים היו בין 7 ל-10 יצירות אמנות אורגינליות בביתו. זו היתה האמנות של זמנם. הם היו משכילים במיוחד? לא. הם עברו הכשרה בתולדות האמנות? לא. להנות ולהבין מוזיקה אתה יכול בלי כל הכשרה. גם מוזיקה קלאסית. בשביל להנות ולהבין ספרות אתה אינך נזקק להכשרה, פרט לידיעת הקריאה2. מדוע זה תזדקק להשכלה מיוחדת על מנת להבין ציור? __________________ עכשיו. יתכן שאני טועה, אבל אם אני לא, השכלתי האמנותית גדולה ורחבה ורשמית משלך. למעשה, ביום ראשון הקרוב נפתחת תערוכה שאני משתתפת בה. על חוף הים. הכניסה חופשית. האם דברי מקבלים מעכשיו יתר משמעות? 1 היה לי מורה, שטען שהוא לא יודע להגדיר מה זה אמנות, אבל כל מה שקדם למאה ה-20 אינו אמנות. הבה נתעלם ממנו. 2 כולנו למדנו שיעורי ספרות בבית הספר, לדעתי בד"ך הם יותר מזיקים ממועילים. ומן הסתם אין כוונתם שהתלמידים יהיו מסוגלים להנות מספר סתם, שהרי זה קורה כבר כשהילדים לומדים לקרוא ולכתוב, אם הם קוראים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמאות שאת מביאה מלפני המאה ה20 נוגעות לתוכן הציורים אבל כדי לנתח את היצירות האלה מבחינה צורנית ותוכנית צריך הכשרה אמנותית גם כיום. מכיוון שמתחילת המאה ה20 האמנות נהייתה פחות פיגורטיבית גם תוכנה לא מובן היום לצופה הדיוט אבל ניתוח אמנותי תמיד היה נחלתם של מבינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שראיתי את העבודה אתמול ושהיא נראית בסדר1: מי שמזדמן לחוף גורדון, עד ה-16.12 תוצג שם עבודה שלי, ושל 9 מאיירים אחרים. כל העבודות קשורות לים. 1 ביצעתי אותה ברבע גודל, והיא הודפסה על פרספקס. לא היה לי שמץ של מושג איך זה יראה בפועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב: הסערה עשתה שמות בתערוכה והרסה אותה טוטאלית. מהעיריה ביקשו להסיר את המפגע, וכך, כשהגעתי היום לצלם, מ-10 העבודות, פרספקס בתוך קונסטרוקציית מתכת חלודה, ניצב לו כדור מתכת חלודה1 שבצבו ממנו קרעי פרספקס, אומנותי לעילא ולעילא. אין ספק שארז היה מתענג עליו. עוברי אורח, שראו אותי מצלמת, ביקשו ממני להסביר להם מה זה, ומה כוונת האמן. 1 שנגרס ביד אמן-דחפורים, ככל הנראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 אם האומן יצר אמנות, הרי שהוא אמן, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל, התכוונתי לקפוץ לשם מחר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטערת בשבילך. אם כי קרוב שלא הייתי מתלהבת מהעבודות האלה, אני לא בטוחה שהן היו "יפות" בעיניי. נזכרתי בתמונות של הבוקר שאחרי פסטיבל גנש ויסרג'ן. לא מצאתי את אלה שחיפשתי שהיו מהממות, אז הנה אחרות, כולל הדחפור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשבילי? הסיבה היחידה היא, שלא הצלחתי לצלם. ושרציתי לחלץ את הפרספקס (היינו - העבודה עצמה. הברזל החלוד הוא רק הקונסטרוקציה). זה לא שהלכה עבודה שהשקעתי בה המון המון זמן וכסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קישקוש, וזה לא קישקוש ואף זה לא קישקוש1. וילסון צודק, ואכן לכך כיוונתי. קשקוש הטלפון של פיקאסו, או קנדינסקי, או של פולוק, יחשב כאמנות, משום שזה של פיקאסו או קנדינסקי או פולוק. ולא כל קשקוש המוצג בגלריות, הוא ציורי השמן של קנדינסקי או פולוק או פיקאסו. 1 אם כי אני לא משוכנעת שעומדת הרבה משמעות מאחורי ג'ייסון פולוק. לפחות זה נראה מרשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מחבב את המשמעות העומדת מאחורי תהליך היצירה של פולוק. כלומר, הנסיון ליצור תוך ניתוק מהרציונל (מה שאמור להפוך את האמנות שלו ל... פחות מחושבת ומתוכננת). הבעיה שלי היא שאחרי ההישג הרעיוני הזה לא נשאר הרבה. כלומר, יצירה אחת שנוצרת תוך ניתוק מהרציונל היא הישג מרשים. השניה, לא כל כך. והשלישית בכלל לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מהאמנות המודרנית כרוך בחד פעמיות - כמו המיזרקה של דושאן. זה לא מוריד מערכה או פוסל אותה מלשמש כאמנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, זה בדיוק מה שאמרתי. המזרקה של דושאן (שנדמה לי שהייתה בכלל בדיחה, אבל אני כבר לא זוכר) ראויה אולי להקרא אמנות. אם דושאן היה מציג מזרקה נוספת הערך האומנותי היה נפגע קשות, ובפעם השלישית שהוא היה מציג מזרקה לטעמי כבר לא היה מדובר באמנות כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבעלת הכשרה באמנות את אמורה לדעת שפולוק הדגים תהליך של יצירה בעת היווצרותה. אחרת כיצד ניתן לקבוע שזה לא קישקוש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את שאלתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך את קובעת שיצירתו של פולוק היא אמנות ולא קישקוש אם את לא מבינה את כוונתה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציור אינו אמור להיות מלאכת חידות, ומבקרי האמנות לא בהכרח מבינים למה התכוון המשורר, סליחה, האמן. הם פשוט מפליצים משהו. אם האמן נחשב, זה מצויין. אם לא, אז לא. ואם המבקר נחשב, אז גם האמן יחשב. איזו תועלת אתה סבור, מפיקים הסטודנטים במחלקות לאמנות בבצלאל ובמדרשה? שיפור יכולת ההבעה הויזואלית שלהם? ממש לא. בתקופה בה למדתי לסטודנט ממוצע לעיצוב היו יכולות ציור ורישום טובות יותר מסטודנט ממוצע במחלקה לאמנות. ולסטודנטים לעיצוב היו יכולות טובות יותר להעביר מסרים וכוונות. הם יוצאים משם עם קשרים וקונטקטים, וזהו הדבר החשוב לאמן. לא יכולת הבעה ויזואלית. או אמירה. או משמעות. במקרה של פולוק, אם עמדת פעם ליד יצירה אורגינלית שלו, זה פשוט מרשים. מאוד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |