|
||||
|
||||
אני דווקא מחבב את המשמעות העומדת מאחורי תהליך היצירה של פולוק. כלומר, הנסיון ליצור תוך ניתוק מהרציונל (מה שאמור להפוך את האמנות שלו ל... פחות מחושבת ומתוכננת). הבעיה שלי היא שאחרי ההישג הרעיוני הזה לא נשאר הרבה. כלומר, יצירה אחת שנוצרת תוך ניתוק מהרציונל היא הישג מרשים. השניה, לא כל כך. והשלישית בכלל לא. |
|
||||
|
||||
חלק מהאמנות המודרנית כרוך בחד פעמיות - כמו המיזרקה של דושאן. זה לא מוריד מערכה או פוסל אותה מלשמש כאמנות. |
|
||||
|
||||
נו, זה בדיוק מה שאמרתי. המזרקה של דושאן (שנדמה לי שהייתה בכלל בדיחה, אבל אני כבר לא זוכר) ראויה אולי להקרא אמנות. אם דושאן היה מציג מזרקה נוספת הערך האומנותי היה נפגע קשות, ובפעם השלישית שהוא היה מציג מזרקה לטעמי כבר לא היה מדובר באמנות כלל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |