|
||||
|
||||
אין לי ספק שבקשקוש של פיקאסו (וגם של קנדינסקי) יכולה להיות קומפוזיציה מורכבת הרבה יותר מאשר בקשקוש שלי. בדגש על יכולה. לא חייבת להיות. לא כל דבר שגאון עושה הוא גאוני. בנוסף חשוב לזכור שקומפוזיציה יכולה להיות עניין טכני לחלוטין. לדעתי ציור יכול להיות בעל קומפוזיציה טובה, ובכל זאת לא להחשב לאומנות. גם כשסופר כותב מכתב תלונה לבזק היכולות הספרותיות שלו עדיפות בהרבה על שלי, ולמרות זאת, ואפילו הוא משתמש באלמנטים סיפרותיים גם במכתב, זה לא מספיק על מנת שנקרא למכתב ספרות יפה, נכון? אני לא מערער, חלילה, על הכשרון של פיקאסו. אבל גם גאון אמיתי כמוהו היה זקוק לסקיצות, ציור בעפרון על גבי הבד לפני הצביעה, ותיקונים על גבי תיקונים של העבודה הסופית. אם מראש הסקיצה שלו היא מעשה אומנות, בשביל מה לטרוח ולהמשיך את התהליך? או שאולי כל ציור שפיקאסו צייר אי פעם נחשב לאומנות, והשאלה היא אם זאת אומנות טובה או גרועה? אין לי הגדרה טובה לאמנות, אבל אני חושב שיצירה צריכה להשפט לגופה ולא ביחס ליוצר. |
|
||||
|
||||
אני אנסה לדחוף שלב ביניים בין אמנות ללא אמנות בהקשר של אמן מוסכם, ולטעון שהקשקושים של פיקסו הם מעניינים . (בניגוד לשלי). הם מעניינים מכיוון שהם מהווים שלב אסוציטיבי קודם לסקיצה, לגבי הסקיצה עצמה - היא איננה יצירת האמנות עצמה, רק מכיוון שהיא חלק מזו - כפי שהכתם הירוק באיזור המואר במרכז הציור הוא לא הציור. חליפת המכתבים בין הסופר לבזק היא דוגמת נגד טובה. אולי, הדבר שמעקר כל עניין בהתכתבות כזו1 הוא הצד האפור וחסר הפנים של הנמענים, כי כשאני חושב על התכתבות של אותו הסופר עם כל דמות אנושית יותר המכתבים בהחלט מעניינים אותי ואני מעוניין מאוד לקרוא בהם. עכשיו - נכון, לא *חייבת* להיות משמעות בעלת ערך בקשקושים\פעולות יומיומיות האלו, אבל השאלה היא (גם) אם משמעות כזו קיימת רק כשהיוצר מתכוון שתתקיים, או שמתוקף היותו יוצר מתפלקות2 לו משמעויות לא צפויות במינון כזה או אחר. אין לי הגדרה מלאה, אבל העניין שבקשקוש (ללא כוונה) אחד מול קשקוש חסר עניין אחר הוא בודאי חלק מהמשוואה3. 1 הלוואי (הלוואי! הלוואי! הלוואי!) שכמה תותחים גדולים יגלו עניין בהערה הזו ויתחילו לעוף פה דוגמאות איכותיות של כתיבה ספרותית לארגונים אפורים וחסרי פנים. או קישור. 2 התנצלותי הכנה 3 גם הכותרת לאיור ב <תגובה 557662 צריכה להיות משוואה כלשהי לא? |
|
||||
|
||||
עם הטענה שהקשקושים מעניינים אין לי בעיה. אני חושב שאני מעט פסימי יותר ממך ביחס לסיכוי שתתפלק לקשקשוש משמעות, אבל הוא בהחלט קיים. והוא בהחלט גבוה יותר מהסיכוי שלקשקוש שלי תתפלק משמעות כזאת. אני חושב שגם ההשראה שגרמה לאמן ליצור היא מעניינת. אני חושב שגם האופי שלו עלול להיות מעניין. אבל מבחינתי זה לא חלק מהאמנות עצמה. האמנות יכולה לנבוע מהדברים האלו, אבל היצירה הסופית חשובה לי יותר כשאני מנסה להגדיר מהי בעצם אמנות. 3 עם כותרות יש לי בעיה. אני זוכר שבשיעור אמנות מודרנית ראיתי ציור של אמן כלשהו, שהיה פשוט כמה כתמי דיו בצבעים עזים ונקרא "מריה וישו" (רק לצורך העניין, אני לא זוכר את שם היצירה, ולבושתי גם לא את שם האמן). המרצה הסביר בקפדנות מדוע כל כתם צבע מייצג דבר כזה או אחר, ואיך אפשר לראות שהכתם הצהוב הוא מריה, והאדום הוא ישו, וכן הלאה. שאלתי אותו מה היה קורה אם האמן היה מחליט לקרוא ליצירה "מעבורת חלל ועז הרים". האם זה לא היה מרסק מיד את כל הפרשנות המפורטת שהוא נתן? או גרוע מזה, מה היה קורה אם האמן נתן שם אחד, אבל בגלל טעות כזאת או אחרת הייתה היצירה מוצגת תחת שם אחר? התשובה שקיבלתי לא סיפקה אותי. בגדול הטענה הייתה שהשם הוא גם חלק מיצירה עצמה. אני חושב שהייתי מקבל את הגישה הזאת אם השם היה חלק ממכלול היצירה. אבל אם השם מספיק כדי לשנות את כל הפרשנות מקצה אל קצה זה נראה לי קצת מוזר. אגב, היצירה עצמה הייתה יפה בעיני, ואני חושב שניתן היה לנתח אותה במונחים בסיסיים יותר של קומפוזיציה, צבע וקו מבלי להסתמך על השם. |
|
||||
|
||||
השם שהאמן נותן ליצירתו היא חלק מהצהקת הכוונות שלו ועל פיה מפרשים את יצירתו. ישנן יצירות ללא כותרת וגם זה מוביל לפרשנות מסוימת. |
|
||||
|
||||
כאמור, אני מקבל את הטענה הזאת כאשר השם הוא רק חלק ממכלול היצירה. כאשר השם הופך לעיקר היצירה ולמהות שלה מבחינתי מדובר ביצירה בעייתית במקרה הטוב. |
|
||||
|
||||
''כאשר השם הופך לעיקר היצירה ולמהות שלה'' זה פרשנות שלך. השם הוא הכותרת ליצירה וזה קיים בכל התקופות. |
|
||||
|
||||
בוודאי שזאת הפרשנות שלי. אך זאת פרשנות סבירה. כשדושאן קורא למשתנה שלו ''מזרקה'' זה חלק מהותי (אולי אפילו עיקר) היצירה. לעומת זאת לגרניקה יש אי אלו איכויות אמנותיות שהיו קיימות בה גם אם כותרת היצירה הייתה ''ללא שם''. עם המשפט השני שלך אני, כאמור, מסכים. |
|
||||
|
||||
הזכירו באחד הדיונים הקודמים בנושא (אני מתעצל לחפש כרגע) את האבחנה שיצירות כמו ''המזרקה'' הן יצירות שאפשר לתאר במלואן במשפט אחד, ולא חייבים לראות את היצירה עצמה. זה תקף גם ליצירה הידועה ''רגלית של פסל''. |
|
||||
|
||||
"בכל אלו, מדובר ברעיון שניתן למצות במשפט קצר" - זהו הטיעון המרכזי במאמר כנגד הכללת האמנות המושגית (חלקה או כולה) בתחום האמנות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |