בתשובה לארז לנדוור, 04/12/10 11:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וואלה? למה, ישראל הירשברג, אביגדור אריכא, אלי שמיר וארם גרשוני - כולם מציירים ציור פיגורטיבי מוקפד, אינם אמנים לדידך? חוששתני, שאתה מקדש את דלות החומר, ואת דלות החומר בלבד. שזו אולי הבעיה עם הקונספט כולו. מה שהיה אוונגרדי וחתרני בשנות ה-60, הפך מאז למיינסטרים ורק הוא בלבד נחשב לאמנות, בעיני קובעי דיעה מסויימים, ואף בעיניך. אגב, הציור נותר פיגורטיבי ומוקפד, ואז פיגורטיבי ולא מוקפד, ואז מוקפד אבל לא בהכרח פיגורטיבי (קנדינסקי, למשל), הרבה אחרי ירידת כוחה של הכנסיה. לירידת הפיגורטיביות קשר ישיר להמצאת המצלמה (אף שבהתחלה היתה כלי ששימש גם אמנים - ראה דגה, למשל), וביתר שאת, להמצאת המצלמה הצבעונית. לדעתי, זה היה צריך להביא אמנם לירידת ההתמקדות בטבע דומם ובדיוקנאות, אבל להשאיר על כנו את האמנות כמספר סיפור ורעיון מאחורי היצירה. איכשהו, זה הוביל להתרוקנות טוטאלית מרעיון. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |