בתשובה לתשע נשמות, 15/08/07 11:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וו שרוקה עוד יש בודדים שהוגים. את הפתוחה (וַאֲנִי למשל) כבר אין למצוא בכלל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את השרוקה הוגים בעיקר במסגרת ביטויים שהיא חלק מהם ("הבטיחו לי עולם וּמלואו"). הפתוחה אכן במצב גרוע עוד יותר. אני משתדל להשתמש בשתיהן, אבל לא פעם אני מוצא את עצמי במצב המגוחך בו אני מחפש ניסוח שלא יחייב אותי לבחור בין להישמע מנותק/מתנשא/פלצני לשומעים לבין לדבר באופן שגוי במודע. אגב, יש עוד שלל צורות שנכחדו או נכחדות, כמו למשל הציווי (ששורד רק בצורותיו הקצרות ביותר כמו "בוא", "שב" וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אבל לא פעם אני מוצא את עצמי במצב המגוחך בו אני מחפש ניסוח שלא יחייב אותי לבחור בין להישמע מנותק/מתנשא/פלצני לשומעים לבין לדבר באופן שגוי במודע" - קורה לי עם פעלים בנקבה-רבים-עתיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום גם ''הן ילכו'' ו''אתן תאמרו'' מקובלים על האקדמיה, כך שלא יהיה בהם משהו שגוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אההה, נו, אם *האקדמיה* מרשה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האקדמיה לעייני לשון היא המוסד המחליט בענייני תקינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. השכן שלי מלמעלה הוא זה שמחליט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורה לי עם ב' כ' ופ' בראש מילה שנהפכות לרפות (אחרי ב', כ', ל' ובמקרה של כ', גם ו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי הבעיה הזאת מופיעה רק אם אני חוזרת על מלה שמישהו אמר רגע קודם בהיגוי שגוי, ואני מרגישה שאם אחזור עליה בהיגוי הנכון זה יישמע כמו תיקון או נזיפה סמויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר מזמן משבש בכוונה את מס' הבית בו אני גר כשאני מוסר את כתובתי, כי נמאס לי שמתקנים אותי ל"שמונָה עשרה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דווקא תיקון שלא מוכר לי, אבל ''נראה'' ב-א' סגולה באמת כבר איננו נשמע כלל ועיקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, על זה אני מנדנד לכל מה שזז באזור שלי. מי שאומר "נראָה לי" (בזמן הווה) זוכה מיד לתשובה "אז כנראָה זה נכון". למותר לציין, אני לא ממש טיפוס אהוד. את ה"שמונָה עשרה" עוד אפשר להבין, בגלל השבע עשרה והתשע עשרה שעוטפים אותו משני צדדיו, אבל מקור ה"נראָה לי" נעלם ממני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שה''שמונה עשרה'' ב-נ' קמוצה קשור ל''עטיפתו'' - סביר יותר שזה קושי בהיגוי הנכון. לעומת זאת, המוזר לי ביותר הוא ''המאה השבע-עשר'', שפרופ' מסוים (שמו זרח מפרחוני) עוסק בה באינטנסיביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שמונֶה עֶשרה" יותר קשה להגיה מאשר "שמונָה עשרה"? לא בפי. אם כבר, הייתי מצפה להשמטת תנועה אחת לכיוון "שמונֶשרה". ושאלה לקוראים הדתיים: אתם, שתפילת שמונה עשרה היא מושג יסוד עבורכם, פטורים מהטעות הזאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתת בעצמך את ההסבר לשיבוש - נראה לי הסבר פונטי קלאסי. לעבריי ימינו כבר אין בעיה עם דיפתונגים, לכן כבר לא "צריך" לומר וִילדים (ואם הנסיבות ההיסטורו-לשוניות היו שונות, היינו יכולים לומר "נְראָי" בלי לכווץ ל"נראֶה"1). אבל פעמיים ברצף אותה תנועה זה כבר יותר בעייתי, כנראה. הסגול נוצר כשעוד הגו את העי"ן. השמטת תנועה אחת היא פתרון אחד, אבל החזרה לתנועת A גם היא פתרון, כנראה יותר נוח. 1 דיסקליימר: הכותב אינו בלשן, והאמור הוא ספקולציות חסרות אחריות. אבל, לאורן, האם באמת בזמן עבר יש לומר "נראָה"? הרי בגזרת השלמים הצורה היא זהה לעבר ולהווה - אם פונטית קרה שינוי בהווה, למה לא בעבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אט טו, ירדן? בבניין הנפעל, גזרת השלמים, צורות העבר וההווה איננן זהות. בראשונה פתח, ובשנייה קמץ. אך לשאלתך המענייננת אין לי תשובה. אין לי מושג מדוע נִרְאַי הפך לנִרְאָה, בעוד נִרְאָי הפך לנִרְאֶה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו נזכרתי במקרה האחד שבו אני לא מצליח להביא את עצמי לידי ההגייה המשובשת, ונאלץ לספוג תיקוני שווא - כשאני מבקש את הסנדביץ' בגָ'בָּטה. יצוין לשבח עובד אחד של "ארקפה" בחיפה שציין אותי לשבח על ההגיה הנכונה. ואני עדיין תוהה מה המקור לשיבוש: הייתכן ש"אבא" של פינוקיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שנים ספורות יורם מלצר תמה תמיהה זהה בהארץ [*] למה הנודניקים בארכיון הארץ לא מציינים את תאריך הפרסום המקורי?? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק מאוד. פתאום קלטתי שפעם כבר הפניתי לשם. אבל גם ירדן חוזר על עצמו... תגובה 833 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה קשקשן הייתי פעם! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[*] 6 ביולי 2005. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... (צריך להשמיט את כל הפרמטרים של הקישור (פרט למספר הכתבה), ולשנות מ-ShArtPE ל-ShArt) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! (אני מבין שהפתרון היחיד נגד נודניקים ב"הארץ" הם נודניקים ב"האייל") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנה סנבצ'יה המתכנה "סבא ג'בטו" בבאר שבע... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם קמוצה בקמץ קטן (כמו ב"ואניה") למשל? נכחדה מכל כחוד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות הוו החרוקה, תישאר כמו בירתנו המאוחדת, לנצח נצחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן - וירושלים לעולם ועד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו עוד אומר "הורים וִילָדים"? עד כמה שאוזני משגת, מחוץ לחדשות קול ישראל זה רק "וֶיֶלַדים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אומר ככה וגם משתדל להקפיד על שורוק לפני בומ"ף ולפני שוואים. אני לא מצליח להקפיד על הגיה נכונה לפני חטפים. יורש העצר אומר את כל ווי החיבור בהגיה עירקית כבדה (למשל Saba waSavta). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי לבושה. מסתבר שלא הבנתי את הודעת איזי לעיל. אני תקווה שכזאת לא תשוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתוחה תיעלם סופית כאשר איש כבר לא יזכור אפילו את ''כפתור ופרח''... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה-ו' של כפתור וָפרח היא קמוצה. ו' פתוחה היא לפני חטף פתח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת ויציב. אשר על כן שאלה לי אליך: האם היה אי פעם הבדל בהיגוי בין קמץ ופתח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר שאת סבי שר לי את שיר הערש הזה בהגיה אשכנזית כבדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה שיר ערש? והאם זה עונה על שאלתי? (בכנות, פשוט אינני יודעת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר את השורה הזאת ואת המנגינה. נדמה לי שעוד אחת השורות היא ''לומד אלף בית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לה-לה-לה-לה לה-לה-לה-לה-לה לה-לה-לה-לה-לה לה-לה-לה-לה-לה לה-לה-לה-לה קמץ אלף או |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. נדמה לי שעכשיו אני מזהה, אבל בגרסה של ''טה-טה-טה-טה...'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חדר קטן, צר וחמים ובכירה אש שם הרבי את תלמידיו מורה אלף-בית שם הרבי את תלמידיו מורה אלף-בית את תורתי, ילדי-חמד שימרו, זיכרו-נא שנו ילדים וחזורו קמץ-אלף: אָ שנו ילדים וחזורו קמץ-אלף: אָ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חביב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. בינתיים מצאתי גם את המנגינה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר לי פעם שכן, אבל לא זוכרת כלום מעבר לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אולי מישהו אחר יוסיף את ידיעותיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חכמי טבריה לא היו טורחים להמציא שני סימנים עבור שני צלילים שנשמעים אותו הדבר. לכן סביר להניח שבתקופה ההיא, קמץ קטן נשמע כקמץ גדול, וחטף פתח - כמו משהו בין שווא לפתח. דווקא ההבדל בין פתח וקמץ השתמר (כפי שציין הגלילי) במבטא האשכנוזי (וגם בתימוני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמעט משוכנעת שקמץ קטן לא נשמע כמו קמץ גדול. ושאלתי אל הגלילי מופנית כעת כלפיך - אם ההבדל בין פתח וקמץ השתמר במבטא האשכנזי או בתימני, במה הוא מתבטא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא גלילי אלא ראובן. אני אידיוט ואל לך להסתמך עליי. היום, בעברית הישראלית - ברור שקמץ קטן נשמע אחרת מקמץ גדול. לדוגמה במילה חָכְמָה. אולם סביר שבימי המצאת הניקוד היתה לחי"ת ולמ"ם אותה תנועה. ההיגוי האשכנזי מבטא קמץ (קטן כגדול) בצליל של חולם ישראלי. ההיגוי התימני לא רחוק מזה (הערה: "אין כמוני, מלאווח תימני" הוא חרוז). מפאת הקשר הדל בין אשכנז לתימן לאורך הדורות, סביר ששניהם משמרים משהו מן העבר המשותף, בו קמץ (קטן כגדול) בוטא כמו קמץ קטן היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מקור הביטוי הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה. יש מתנדבים לתשובה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו שקשור לעיטורי בית המקדש (ומסמל שלמות)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא? מעניין. לא הייתי חושבת על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיי שלא גיגלתי קודם: http://www.jafi.org.il/education/ivrit/bank/clear/7.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי ששמעת על זה פעם מזמן וזכרת משהו, אם כי לא במודע. די מדהימים הדברים האלה. בכל אופן, נאה דיברת - כפתור ופרח.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי שמורה של הבת שלי דיברה על זה בכיתה ב' או ג', בלימודי תורה או ''תפילה'', משהו כזה. נדמה לי שזו היתה תקופה שבה החליטו במשרד החינוך לתגבר את לימודי היהדות בבתי הספר החילוניים, ונדמה לי גם שעד היום שמורה אצלי מחברת ובה ציור או ציורים על פי הנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זו הייתה התקופה שבה למדה גם ברקת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד יושמע ברדיו לפעמים השיר "כי שחורה את ונאוה את", יישמע כפל ה"ואני", ו' פתוחה בגאון, בתחילת הפזמון. וכשהוא כבר לא יושמע, אז ודאי יושמע עדיין "עטור מצחך", שבו רק "ואני" אחד, אבל הוא מקבל במה שלמה משלו בלחן, ומהודהד פעמיים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מאשרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבוקר השמיעו ברדיו את השיר "מקהלה עליזה" בביצועו של שייקה אופיר בליווי מקהלת הצדיקים ע"ש ילדיקוב. צרמה לי מאוד הגייתו של אופיר: "על ראש הברוש שבַּחצר שמחה וְהמולה" אני לא יודע איזה חלק מהצרימה נבע מהטעות בעברית ואיזה מהסטיה משירתה של חוה אלברשטיין "על ראש הברוש שבֶּחצר שמחה וַהמולה". בכל מקרה, חיית הבית שלי מכונה "הֶחתול" (או בקיצור, הֶ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 223742 חיות המחמד שלי פטורות כי שתיהן נקבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה שירים כאלה. תשע מאות מיליון סינים - ואני, מי אני, מה אני? ואני יודע כי לקול התוף בערי מסחר חרשות וכואבות... ואני חושב שבימים טרופים אלה אנחנו חייבים להפסיק את הברדק, להפשיל שרוולים ורבוטה, עבדה. וכיו"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות בשיר האחרון זה יותר מלגיטימי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |