|
||||
|
||||
"אבל לא פעם אני מוצא את עצמי במצב המגוחך בו אני מחפש ניסוח שלא יחייב אותי לבחור בין להישמע מנותק/מתנשא/פלצני לשומעים לבין לדבר באופן שגוי במודע" - קורה לי עם פעלים בנקבה-רבים-עתיד. |
|
||||
|
||||
היום גם ''הן ילכו'' ו''אתן תאמרו'' מקובלים על האקדמיה, כך שלא יהיה בהם משהו שגוי. |
|
||||
|
||||
אההה, נו, אם *האקדמיה* מרשה... |
|
||||
|
||||
האקדמיה לעייני לשון היא המוסד המחליט בענייני תקינות. |
|
||||
|
||||
לא נכון. השכן שלי מלמעלה הוא זה שמחליט. |
|
||||
|
||||
קורה לי עם ב' כ' ופ' בראש מילה שנהפכות לרפות (אחרי ב', כ', ל' ובמקרה של כ', גם ו'). |
|
||||
|
||||
אצלי הבעיה הזאת מופיעה רק אם אני חוזרת על מלה שמישהו אמר רגע קודם בהיגוי שגוי, ואני מרגישה שאם אחזור עליה בהיגוי הנכון זה יישמע כמו תיקון או נזיפה סמויה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |