|
||||
|
||||
את השרוקה הוגים בעיקר במסגרת ביטויים שהיא חלק מהם ("הבטיחו לי עולם וּמלואו"). הפתוחה אכן במצב גרוע עוד יותר. אני משתדל להשתמש בשתיהן, אבל לא פעם אני מוצא את עצמי במצב המגוחך בו אני מחפש ניסוח שלא יחייב אותי לבחור בין להישמע מנותק/מתנשא/פלצני לשומעים לבין לדבר באופן שגוי במודע. אגב, יש עוד שלל צורות שנכחדו או נכחדות, כמו למשל הציווי (ששורד רק בצורותיו הקצרות ביותר כמו "בוא", "שב" וכו'). |
|
||||
|
||||
"אבל לא פעם אני מוצא את עצמי במצב המגוחך בו אני מחפש ניסוח שלא יחייב אותי לבחור בין להישמע מנותק/מתנשא/פלצני לשומעים לבין לדבר באופן שגוי במודע" - קורה לי עם פעלים בנקבה-רבים-עתיד. |
|
||||
|
||||
היום גם ''הן ילכו'' ו''אתן תאמרו'' מקובלים על האקדמיה, כך שלא יהיה בהם משהו שגוי. |
|
||||
|
||||
אההה, נו, אם *האקדמיה* מרשה... |
|
||||
|
||||
האקדמיה לעייני לשון היא המוסד המחליט בענייני תקינות. |
|
||||
|
||||
לא נכון. השכן שלי מלמעלה הוא זה שמחליט. |
|
||||
|
||||
קורה לי עם ב' כ' ופ' בראש מילה שנהפכות לרפות (אחרי ב', כ', ל' ובמקרה של כ', גם ו'). |
|
||||
|
||||
אצלי הבעיה הזאת מופיעה רק אם אני חוזרת על מלה שמישהו אמר רגע קודם בהיגוי שגוי, ואני מרגישה שאם אחזור עליה בהיגוי הנכון זה יישמע כמו תיקון או נזיפה סמויה. |
|
||||
|
||||
אני כבר מזמן משבש בכוונה את מס' הבית בו אני גר כשאני מוסר את כתובתי, כי נמאס לי שמתקנים אותי ל"שמונָה עשרה". |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
זה דווקא תיקון שלא מוכר לי, אבל ''נראה'' ב-א' סגולה באמת כבר איננו נשמע כלל ועיקר. |
|
||||
|
||||
כן, על זה אני מנדנד לכל מה שזז באזור שלי. מי שאומר "נראָה לי" (בזמן הווה) זוכה מיד לתשובה "אז כנראָה זה נכון". למותר לציין, אני לא ממש טיפוס אהוד. את ה"שמונָה עשרה" עוד אפשר להבין, בגלל השבע עשרה והתשע עשרה שעוטפים אותו משני צדדיו, אבל מקור ה"נראָה לי" נעלם ממני. |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שה''שמונה עשרה'' ב-נ' קמוצה קשור ל''עטיפתו'' - סביר יותר שזה קושי בהיגוי הנכון. לעומת זאת, המוזר לי ביותר הוא ''המאה השבע-עשר'', שפרופ' מסוים (שמו זרח מפרחוני) עוסק בה באינטנסיביות. |
|
||||
|
||||
"שמונֶה עֶשרה" יותר קשה להגיה מאשר "שמונָה עשרה"? לא בפי. אם כבר, הייתי מצפה להשמטת תנועה אחת לכיוון "שמונֶשרה". ושאלה לקוראים הדתיים: אתם, שתפילת שמונה עשרה היא מושג יסוד עבורכם, פטורים מהטעות הזאת? |
|
||||
|
||||
נתת בעצמך את ההסבר לשיבוש - נראה לי הסבר פונטי קלאסי. לעבריי ימינו כבר אין בעיה עם דיפתונגים, לכן כבר לא "צריך" לומר וִילדים (ואם הנסיבות ההיסטורו-לשוניות היו שונות, היינו יכולים לומר "נְראָי" בלי לכווץ ל"נראֶה"1). אבל פעמיים ברצף אותה תנועה זה כבר יותר בעייתי, כנראה. הסגול נוצר כשעוד הגו את העי"ן. השמטת תנועה אחת היא פתרון אחד, אבל החזרה לתנועת A גם היא פתרון, כנראה יותר נוח. 1 דיסקליימר: הכותב אינו בלשן, והאמור הוא ספקולציות חסרות אחריות. אבל, לאורן, האם באמת בזמן עבר יש לומר "נראָה"? הרי בגזרת השלמים הצורה היא זהה לעבר ולהווה - אם פונטית קרה שינוי בהווה, למה לא בעבר? |
|
||||
|
||||
אט טו, ירדן? בבניין הנפעל, גזרת השלמים, צורות העבר וההווה איננן זהות. בראשונה פתח, ובשנייה קמץ. אך לשאלתך המענייננת אין לי תשובה. אין לי מושג מדוע נִרְאַי הפך לנִרְאָה, בעוד נִרְאָי הפך לנִרְאֶה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
עכשיו נזכרתי במקרה האחד שבו אני לא מצליח להביא את עצמי לידי ההגייה המשובשת, ונאלץ לספוג תיקוני שווא - כשאני מבקש את הסנדביץ' בגָ'בָּטה. יצוין לשבח עובד אחד של "ארקפה" בחיפה שציין אותי לשבח על ההגיה הנכונה. ואני עדיין תוהה מה המקור לשיבוש: הייתכן ש"אבא" של פינוקיו? |
|
||||
|
||||
לפני שנים ספורות יורם מלצר תמה תמיהה זהה בהארץ [*] למה הנודניקים בארכיון הארץ לא מציינים את תאריך הפרסום המקורי?? |
|
||||
|
||||
מצחיק מאוד. פתאום קלטתי שפעם כבר הפניתי לשם. אבל גם ירדן חוזר על עצמו... תגובה 833 |
|
||||
|
||||
איזה קשקשן הייתי פעם! |
|
||||
|
||||
[*] 6 ביולי 2005. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... (צריך להשמיט את כל הפרמטרים של הקישור (פרט למספר הכתבה), ולשנות מ-ShArtPE ל-ShArt) |
|
||||
|
||||
תודה! (אני מבין שהפתרון היחיד נגד נודניקים ב"הארץ" הם נודניקים ב"האייל") |
|
||||
|
||||
ישנה סנבצ'יה המתכנה "סבא ג'בטו" בבאר שבע... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |