|
||||
|
||||
יופי של כתבה. דרושה לא מעט תעוזה, לדעתי, כדי להשוות בין הביצוע המיתולוגי לבין החדש ללא דעות קדומות, אבל הכותב עמד בזה בכבוד. צל"ש מיוחד על העלאת נושא הקישוטים הקוליים הלא נחוצים לסדר היום. לצערי לא זכיתי לשמוע את הביצוע החדש, עדיין (גם בגלל מיקומי מחוץ למזרח התיכון, אבל גם בגלל אותן דעות קדומות שהזכרתי: החשש שזמרי הגירסה החדשה יוסיפו "קישוטים" לשירים המקוריים כה כבד, עד שיש נטיה להישאר בבית ולא לקחת את הסיכון). אני לא בטוח שאני מדבר על אותו סוג של קישוטים שירדן הזכיר - לדעתי הצרה הגדולה ביותר של מרבית הזמרים בדורנו היא עם מה שמוזיקאים קוראים לפעמים "גליסים" (צורת רבים של "גליס", קיצור של "גליסאנדו"): כשהזמר אמור להתחיל משפט מוזיקלי בתו מסוים, הוא למעשה נוחת על תו נמוך יותר, ופותח את המשפט בגלישה הדרגתית (גם אם מהירה מאוד) למעלה לעבר צליל הפתיחה המקורי. תיאור מילולי של גליס נשמע קצת מסובך אבל למעשה התרגלנו לזה עד כדי כך שלמרביתנו זאת כבר נשמעת צורת השירה הטבעית. אם אמנם ל"גליסים" ירדן מתכוון, אני לא מסכים עם ההסבר שמקורם בהשפעה משולבת של רוק ושל מוזיקה מזרחית. גם במוזיקה המזרחית וגם ברוק יש לא מעט זמרים טובים שמשתמשים בגליסים באופן מדוד - כלומר כאפקט קולי אחד מתוך מגוון רחב של אפקטים, שמשתמשים בו ברגעים שבהם זה עשוי לשרת את המילים (או לשרת כל מטרה אחרת, אבל לא באופן אוטומטי). לדעתי הסיבה העיקרית לשימוש המופרז בגליסים מסוג זה היא חוסר יכולת קולית: לא קל לנחות במדויק על הצליל הרצוי, ללא אימון ופיתוח הקול. כך שנחיתה אקראית על צליל אחר היא כורח המציאות אצל זמרים בינוניים, וכיוון שבמשך השנים הציבור הרחב הפסיק לצפות מהזמרים שידייקו בשירה, מה שהתחיל כפשרה הפך להיות מאפיין של סגנון. נדמה לי, אם כי לא ממש חקרתי את העניין, שהגליסים נפוצים יותר בפופ ישראלי מאשר, למשל, בפופ אנגלי או אמריקאי. לדעתי אשמות בכך במידה רבה הלהקות הצבאיות של שנות השמונים ואילך. סגנון השירה שהתפתח בהן הוא ייחודי בכך שהוא ביצע בגליסים שידרוג נוסף: ממאפיין סגנוני אחד, זמרי הלהקות הצבאיות הפכו את הגליס להיות המטרה עצמה. |
|
||||
|
||||
הצעה: גליסים, ובעברית גלישים או גליצ'ים? |
|
||||
|
||||
מצטרף למחאה נגד הגליסים - אתך במאבקך הצודק! אני אבל חולק עליך בנוגע לאשמים. כתבת: "לדעתי אשמות בכך במידה רבה הלהקות הצבאיות של שנות השמונים ואילך"; לדעתי, הלהקות הצבאיות של שנות השמונים ואילך (שזמריהן אכן הרבו לחטוא בגליסים ובחטאים אחרים) היו בעלות השפעה זניחה על פני המוזיקה הישראלית, בניגוד חד למעמדן בשנות החמישים והשישים. כמה שירי להקות צבאיות מעשרים וחמש השנים האחרונות האייל (או הישראלי) הממוצע מכיר? שמותיהם של מי מחברי הלהקות האלה היו מפורסמים כשעוד לבשו מדים? |
|
||||
|
||||
אני מניח שהשאלה בסוף היתה רטורית, אבל בכל זאת, כדי להדגים כמה מעט שירים נשארו מאז, להלן מה שאני זוכר: "קום והתהלך בארץ" "יא-ליל" ("קול פעמונים עולה בעיר העתיקה") ו"שרית הספרית" הזמר היחיד שהתפרסם עוד שלבש מדים שאני זוכר היה יהודה אליאס. |
|
||||
|
||||
אתה בטח גם מכיר את ''ארצנו הקטנטונת'' בביצוע המקורי (להקת פיקוד צפון), אבל כפי שאמרת, זה רק מדגים כמה מעט שירים נשארו מאז. |
|
||||
|
||||
של להקת חינוך מיוחד. |
|
||||
|
||||
זהו, שזה כבר שנות התשעים, כשליוצאי הלהקות היה מייד מקום בערוץ הילדים (ליאת אחירון למשל, ומי אמר טל מוסרי?) |
|
||||
|
||||
לתומי חשבתי ש''שנות השמונים ואילך'' כוללות את שנות התשעים. וטל מוסרי התחיל ב''תופסים ראש'' ו''צעירי תל אביב''. הוא לא צמח בלהקה. |
|
||||
|
||||
של להקת חיל חינוך, לדעתי. |
|
||||
|
||||
כן, ללהקת חיל חינוך קראו אז "להקת חינוך מיוחד": http://www.mooma.com/Discs.asp?ArtistId=15562 |
|
||||
|
||||
"יונה עם עלה של זית" (וגם, נשכח קצת וטוב שכך, "שיר הסלנג" - "הי אתה, אם באת לצבא, תלמד לטובתך תלמד את השפה". וגם, עדיין לא נשכח מספיק, "לאחד החיילים" (מה זה היה לך, רחל שפירא?)). אני דווקא לא שומע הרבה גליסים בכל אלו. כולם, אגב, מהחצי הראשון של שנות השמונים - אולי ירון מתכוון לתקופה מאוחרת יותר? |
|
||||
|
||||
מה זה גליס? |
|
||||
|
||||
ראי תגובתו של ירון שפתחה את הפתיל. |
|
||||
|
||||
אתה צודק שהלהקות הצבאיות של 20 השנה האחרונות לא התקרבו לרמת הפופולריות של הלהקות הצבאיות בגלגולים קודמים. מהבחינה הזאת אני מקבל את התיקון. אבל מה, אני חושב שללהקות עדיין יש מקום מרכזי כמקום שבו זמרים מתחילים, שחלקם יתפרסמו בשלב יותר מאוחר, מקבלים לראשונה במה, מבססים את הרגלי השירה שלהם, ומתרגלים לרמת הציפיות של הקהל. מהבחינה הזאת התפשטות הגליסים בלהקות הצבאיות הרסנית היום אפילו אם השירים שלהם נותרים אלמוניים. למי שהזדמן בשנים האחרונות לאירועים ותחרויות למיניהם בבי"ס "רימון" (ומי אם לא "רימון" פולט שוב ושוב זמרים חדשים אל לב המיין סטרים) קל מאוד להרגיש בדומיננטיות של יוצאי להקות צבאיות, ובמקביל, במאפיינים הבולטים של השירה שלהם. גליסים כבר אמרנו אבל יש עוד; למשל, היעדר הבדל בין "חזק" ל"חלש" (מבחינת עוצמת הקול), ואם כבר יש "חלש", אז הוא מועבר בלחישה ולא בשירה. |
|
||||
|
||||
מעניין - הבדל בשירה בין חזק לחלש הוא כמובן דומיננטי ברוק, אבל האם אתה מוצא כזה ב"זמר העברי"? בעיבודים של "שלישיית שריד" יש בלי סוף קרשנדו ודימינואנדו, אבל זה מבליט את העובדה שהם היו פחות או יותר יחידים בכך (ולטעמי, לא שרדו יפה במבחן הזמן). |
|
||||
|
||||
באמת אולי הבדלים חזק-חלש הם לא המאפיין הכי בולט של הזמר העברי. כתבת למעלה בצדק שדווקא בלהקות הצבאיות הותיקות (וגם התרנגולים למיניהן) השירה היתה מונוטונית. וגם כתבת בצדק שכוכבים כמו הסולנים של "שלמה ושלמי" הם לא דוגמא לזמרים גדולים. ובכל זאת נדמה לי שכללית, הכוכבים של העבר הקפידו על זה יותר. אין לי ראיות לכך בשליפה, אבל נדמה לי שיהורם גאון, יפה ירקוני, שושנה דמארי, הפרברים, אילנית ועוד השתמשו בדינמיקה עשירה שתישמע היום די מיושנת (גם לטעמי). אלה שעדיין מפגינים מגוון של צבעים בשירה גם היום, מבלי להישמע טרחניים, הם בעיקר הותיקים - חוה אלברשטין, ריקי גל, אריק איינשטיין. מי אלה בעצם שלישית שריד? |
|
||||
|
||||
יפה ירקוני תשמח מאוד לשמוע שהיא "השתמשה בדינמיקה עשירה" :) |
|
||||
|
||||
http://www.mooma.co.il/artist.asp?ArtistID=2779 , אבל אין שם יותר מדי אינפורמציה. כנראה שלא רק אני חושב שהם לא התיישנו היטב, אלא גם עורכי תוכניות הרדיו הרלוונטיות - אבל בכל זאת פה ושם אפשר לשמוע אותם. אני מכיר רק מעט שירים בביצועם, ואפילו אלו מוכרים יותר בביצועים אחרים, כך שקשה להצביע עליהם באמצעות שירים - אולי רק "טוב ללכת בדרכים". שרו בליווי גיטרות בלבד, והצטיינו בעיבודים מרובי אקשן: קונטרפונקט, מנגינות בגיטרה, וכאמור הרבה משחקי דינמיקה - אבל לפחות היום זה לא נשמע באמת מוצדק. |
|
||||
|
||||
אגב, הם מיוצגים כאן: תגובה 350439 ב"האם אמרו לך פעם". |
|
||||
|
||||
תודה על התגובה. אכן, התכוונתי לגליסים. ובצער-מה אני גם נוטש את התיאוריה היפה שלי על מקורם לטובת התיאוריה שלך, הפשוטה והסבירה הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
אוקיי, הנה דוגמאות. נכנסתי לאתר של רשת ג' ופתחתי את רשימת השירים במצעד הפזמונים ששודר השבוע. בחרתי כמה שמות די באקראי, ואז חיפשתי דגימות שלהם ב imusic.co.il. כל הדוגמאות שלהלן לקוחות מתוך הדגימות (הורדת הדגימות היא בחינם). דוגמא א': חופשי - שרונה נסטוביץ. "אולי אתה חושב שאתה מכיר אותי כמו שאתה מכיר את עצמך": בשורה "מכיר את עצמך" יש גליס על ההברות "כיר", "עצ", "ך", כלומר על כל הברה מוטעמת, או מבחינה מוזיקלית, כל הברה שבה אם השירה לא היתה מדויקת, היינו מרגישים. "תראה אותי תראה אותך, מה שחושבים בפנים זה לא תמיד מה שנראה": בשורה "תמיד מה שנראה" יש גליס על ההברות "מיד", "ש", "אה". כנ"ל - בכל מקום שצריך לדייק בשירה, יש גליס במקום. "להיות חופשי, להיות כל מה שבא לך": ב"מה שבא לך" יש בעצם גליס על כל תו. דוגמא ב': אסף אמדורסקי - זה מכבר (ברשימת המצעד של רשת ג' הופיע שיר אחר של אסף אמדורסקי, אבל השיר לא היה ב-imusic, ולכן בחרתי שיר שכן היה). "זה מכבר אין איש מחכה לי שם": גליס על ההברות "זה", "כבר", "אין", "מ", "כה". "ואם אין ים הרי אין גם ספינה": גליס על "ים", "גם", "נה". דוגמא ג': הראל מויאל - אמצע הלילה בכפר. "אמצע הלילה בכפר": גליס על "לי" ו-"כפר". "מדליק עוד סיגריה לפני מעצר": גליס על "גר", "ני", "צר". "אני שומר ומואזין שר מרמאללה": גליס על "מר", "זין". צריך להבחין בין סלסולים טיפוסיים שלקוחים מתוך המוזיקה הערבית הקלאסית (למשל במילה "מעצר") לבין סתם גליסים (למשל ב"מר" ו"זין"). נראה לי שההגזמה בגליסים מדברת בעד עצמה. מאוד ייתכן ש-3 הזמרים שהוזכרו כאן מסוגלים לשיר יותר טוב. מה שבטוח הוא שהם יודעים שאף אחד לא מצפה מהם להתאמץ. מה שעוד בטוח הוא שגליסים בלי חשבון הם חלק בלתי נפרד מסגנון השירה שלהם - יכול להיות ששירה יותר מדויקת היתה אפילו נחשבת אצלם לפגם. על אסף אמדורסקי חבל לי במיוחד - בחור מוכשר באמת, ובכל זאת, אם הייתי לאה גולדברג הייתי שוקל לתת לו סטירה. |
|
||||
|
||||
"כלום לא קורה פה, כלום *לו-או* קורה פה.." (אביתר בנאי) |
|
||||
|
||||
לא. זה קישוט ענייני ולא נדוש שנובע מזה שהברה אחת תופסת שני צלילים (או יותר). |
|
||||
|
||||
כפי שירון הראה, למצוא דוגמאות זה קל, אבל אנצל את ההזדמנות כדי להוציא קיטור: אתי אנקרי, כשהיא שרה (עם מתי כספי) את "כמו גלגל בתוך גלגל". זה מעצבן במיוחד, כי היא הרי יכולה גם אחרת. |
|
||||
|
||||
מנצלת את הבמה להלין על השירה העצלה והלא מדויקת שפשטה בארצנו יש עוד גורמים שמחזקים אותה כמו העובדה שניתן ''לתקן'' הקלטות, שתופעת ''כוכב נולד'' פשטה בארץ, וכיוב' אבל אין תרופה לכך מלבד להאזין לחוה אלברשטיין או מדייקים אחרים מתקופות אחרות (גם אז היו ''לא מדייקים'', אל דאגה) |
|
||||
|
||||
תכנית רדיו קצרצרה של NPR על תיקוני שירה בעזרת המחשב: http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId... הדיון הזכיר לי משהו קשור. טריק אולפני נפוץ הוא להקליט את הזמר שר פעמיים את אותו התפקיד בדיוק - לא קול ראשון וקול שני - ולהכניס את שני הערוצים ביחד לתוצאה הסופית. בגלל הבדלי גובה זעירים בין שני הצלילים המושרים בכל רגע נתון, מתקבל אפקט עשיר של "עומק" (יש המון דוגמאות שכולם מכירים, אבל אף אחת לא עולה עכשיו בראש). בביוגרפיה (בעלת השם המוצלח all you need is ears) של ג'ורג' מרטין, המפיק המוזיקלי של הביטלס, הוא מספר שכשהוא עבד עם הבי-ג'יז, הוא לא הצליח ליצור את האפקט הזה - האחים גיבס שרו פשוט מדוייק *מדי*. |
|
||||
|
||||
בביצוע של מתי כספי ל"חופשה באדום" (מישהו כאן הזכיר את ארגוב?), הוא משחק עם זה - חלק מהשורות הן בהקלטה יחידה, וחלק בהקלטה כפולה כזו - עד המשפט שחותם את השיר, שבו נשמעים איזה ארבעה-חמישה מתי כספים שרים ביחד - אם כי לפחות אחד מהם במובהק בגובה שונה (ואולי כולם, והוא פשוט יוצר אקורד?). |
|
||||
|
||||
בזמנו, כספי סיפר שהקליט כך (בריבוי קולות) כדי לשחזר את החוויה שהיתה לו מהפעם הראשונה ששמע את השיר: מקהלת בנות ליוותה את הפזמון מצד אחד של הבמה. אאל"ט, זו הסיבה שבסטריאו ניתן לשמוע את "מקהלת כספי" רק מרמקול אחד. |
|
||||
|
||||
לא למיטב שמיעתי (שהיא לא משהו). |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהמקהלת מתי כספים בסוף ההקלטה החדשה של חופשה באדום שרה באמת ארבעה קולות, בלי קשר לטכניקה של הכפלה כדי ליצור עומק. אם כבר מקטרים אז ארשה לעצמי להעיר שההקלטות החדשות של מתי כספי נשמעות כאילו הוא הקדיש חצי שעה לכל אחת ועבר הלאה. המקהלת מתי כספים במיוחד נשמעת כמו פתרון מאולץ מאוד - היא גם קצת מבהילה, אבל בעיקר מעוררת געגועים לחופשה באדום הישן. חוצמזה, למרות שמתי כספי היה ונותר אחד המקפידים הגדולים על שירה מדויקת, בשנים האחרונות מפריע לי שאפילו הוא הגדיל משמעותית את מינון הגליסים. |
|
||||
|
||||
מסתבר שגם בתחום הגליסים, לא עלינו, היה אריק איינשטיין חלוץ: ב"לא פעם בקיץ", מפסטיבל הזמר על 1966. אין ספק שזה היה בכוונה ובמודע; למרבה השמחה זה לא תפס במשך עשרים השנים הבאות. |
|
||||
|
||||
שהכוונה לסוג אחר של קישוטים - ה"סלסולים" והוספה של תוים נוספים בין הצלילים העיקריים של המנגינה, אמצעי סגנוני שהוא חלק אינטגרלי מהמוסיקה המזרחית, ולהבדיל, במוסיקה הבארוקית. והשווה: שרית חדד עם קישוטים (אני חושבת שיש עוד ביצוע יותר מסלסל ומקושט, אבל לא מצאתי אותו) חווה אלברשטיין עם לא מעט גליסאנדי, דווקא, אבל בכל זאת לדעתי בביצוע מרשים והבחורה הזאת, שעלתה בחיפוש אקראי ביוטיוב, ששרה מאד נקי, מדייקת, לא מסלסלת/מקשטת ולא שרה עם כמות משמעותית של גליסים- אבל אני בכלל לא בטוחה שזה הופך את הביצוע שלה לטוב יותר. |
|
||||
|
||||
הביצוע של שרית חדד בעיניי לא מועיל, לא מזיק. לשיר הזה, שיש בו כבר מן הקלישאה, אני מוכן לקבל ריענון בדמות השירה של חדד. כנראה שאם הייתי מקשיב יותר מדקה כבר הייתי מתעצבן. הביצוע של חווה אלברשטיין, לעומת זאת, עצבן אותי מאוד, כמעט מהרגע הראשון. הקול והמשחק בהגשה שלה נפלאים כרגיל, אבל הגליסים כאן לטעמי פשוט רוצחים את השיר. זה כמובן מאוד חריג אצלה - אני תוהה אם כמו כמו אריק איינשטיין ב"לא פעם בקיץ" (תגובה 361779 (לא שאני יודע עליו - רק מכניס אותו לאותו ניחוש), זה היה ניסיון מודע וחד-פעמי לעשות משהו שונה. אחרי שני אלו, הביצוע האקראי מיוטיוב היה כמוזיקה באוזניי. יכול להיות שאני סתם שמרן. |
|
||||
|
||||
לכל מנהג מגונה במוזיקה יימצא המלחין שיעשה בהם שימוש מכוון, שנון ויפה (מרווח הטריטון "המכוער" ו"חמוריקו" של ארגוב). חידה: איזה שיר בפופ העברי עושה שימוש מכוון, שנון ויפה בגליסים? |
|
||||
|
||||
לא דיברנו עוד על אהבה? |
|
||||
|
||||
לא שמתי לב! שם נשמע לי שהמוזיקה היתה מעדיפה צלילים מובחנים, ורק הגרון האנושי, אפילו של סוזן ופראן, לא יכול כנראה (אולי גם ב"בנימינה", למרות ששם מצליחים קצת יותר). הדוגמה שלי הרבה יותר בוטה. רמז: כמו ב"חמוריקו", ההשראה באה מחיקוי של צליל מעצבן שגיבור/ת השיר עושה. |
|
||||
|
||||
ילד מקטר. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע אם לזה הכוונה, אבל במחלק המוסר השכל יש גליס מכוון, שנון ויפה. |
|
||||
|
||||
נכון, ולא לזה התכוונתי. |
|
||||
|
||||
לעומת זה בשיר החיים היפים זה מכוון ויפה, אבל לא ממש שנון. |
|
||||
|
||||
אתה בטוח שזה מכוון? |
|
||||
|
||||
נשמע ככה, בעיקר ב''רגליה די יפות'' או ב''שרק שוב לא יהיה פיחות''. |
|
||||
|
||||
גם חווה אלברשטיין שרה את השיר הזה, לא? אפשר לבדוק אם גם אצלה יש גליסים. |
|
||||
|
||||
זה גליס? נשמע לי (במגבלות הסאונד) כמו סלסול. חשבתי שאתה מדבר על התפקיד של גלוסקא. |
|
||||
|
||||
שם פחות ברור אם זה מכוון או נובע ממגבלות הקול. |
|
||||
|
||||
הלו! לפי דעתי שניכם לא הבנתם מה זה גליס! :-) דוגמא (של ירון, מייסד הפתיל) לגליס היא ההברה הראשונה, "זה", ב"זה מכבר" בביצוע אסף אמדורסקי, על ההתחלה כאן. שימו לב איך הוא עולה לתו הרצוי (מי) מאיזשהו תו לא מוגדר מתחתיו, והשוו לתו הפתיחה היציב בביצוע של אושיק לוי. זה ממש נשמע כאילו שאמדורסקי פשוט לא פוגע בתו הראשון, ומתקן במהירות. גליס (מהמין המעצבן) "קלאסי" יופיע אצל זמר בינוני בתחילת משפט מוזיקלי או מיד אחרי קפיצה טונלית גדולה יחסית, לפני שהגרון שלו התאפס על הצליל המדוייק. ב"החיים יפים" שנידון למעלה אני שומע טיפה סלסולים אצל פליישר, וגליסנדו מכוונים אצל גלוסקא, אבל לא גליסים, במובן שלדעתי ירון התכוון אליו. |
|
||||
|
||||
גליס זה פשוט קיצור של גליסנדו, לא? והם יכולים להיות מכוונים או לא-מכוונים, והם יכולים להיות מעצבנים או לא מעצבנים, (ולרוב הם מעצבנים, ולאחרונה או לא-מכוונים או חלק מאופנה של רשלנות). לא? לא הייתי נטפל לגלוסקא אלמלא הדוגמה הוטלה לפתחי. מחר או מתישהו אפרסם לאיזה שיר אני התכוונתי, ואז תגיד מה דעתך. |
|
||||
|
||||
ברור שגליס זה קיצור של גליסנדו, אבל אנחנו מנסים להבדיל בין מינים שונים שלו. הנה ניסיון לקיטלוג. גליס ממין א' נובע מיכולת קולית נמוכה - חוסר יכולת לפגוע ישר בתו הנכון - וכאמור, יופיע בד"כ בתחילת משפט מוזיקלי או אחרי קפיצה טונלית גדולה יחסית. גליס ממין ב' נשמע כמו גליס ממין א', אבל הוא מושר פחות או יותר בכוונה, כי הזמר שמע יותר מדי זמרים ששרים עם גליסים וחושב שגליסים זה יפה. גליס ממין ב' עשוי לפיכך להופיע בין שני תווים קרובים טונלית באמצע משפט מוזיקלי, כלומר במקום בו הזמר לא היה צריך להתארגן על הצליל הנכון. הגליס על ההברה "זה" בתחילת הביצוע של אמדורסקי הוא או ממין א' או ממין ב' (הימור שלי: א'), אבל הגליס על ההברה "נה" בסוף המשפט "עוד חודש, עוד שנה" (39 שניות לתוך השיר) הוא בעליל ממין ב'. גליס ממין ג' הוא אפקט קולי, אחד מבין רבים, שזמר מיומן ובעל חוש טעם ישתמש בו במשורה. דוגמא: ההברות "where" ו-"o", במשפט "somewhere over the rainbow" בתחילת הביצוע הזה של ג'ודי גרלנד. שימו לב שבפעם השניה שהיא שרה את אותה השורה (52 שניות אחרי תחילת השיר), אין גליסים. גליס ממין ד' הוא גליסנדו מלא 1 - מעבר מצליל אחד לצליל אחר לא בקפיצה, אלא תוך שירת/נגינת כל רצף התדירויות שביניהם, כאשר לצליל הראשון יש זכות קיום מלאה בפני עצמו (כלומר הוא לא "הכנה" לצליל שני), ובכל ביצוע של השיר/מנגינה - עם גליסנדו או בלי - היה צריך לכלול אותו. להפתעתי לא הצלחתי להיזכר בדוגמא ממש טובה, וההכי מוצלחת שעולה על דעתי כרגע היא הגליסנדו שבין שתי ההברות במילה crazy בשיר בעל אותו השם של אירוסמית' (דקה וכמה שניות לתוך השיר). בניגוד לגליסים ממין א'-ג', הכיוון של גליס ממין ד' הוא במקרים רבים מלמעלה למטה. כשכתבתי שאני שומע גליסנדי מכוונים אצל אופירה גלוסקא ב"החיים יפים" התכוונתי לגליסים ממין זה. בנוסף, יש סלסולים למיניהם, שחלקם כוללים גליסים/גליסנדי, אבל בוא נשים אותם בצד. הגליסים המעצבנים (לדעתי), ושאליהם אני חושב שירון התכוון, הם אלה מסוג א' ו-ב'. אני לא הבחנתי בכאלה ב"החיים יפים", וגם לא ב""לא פעם בקיץ" שהזכרת בתגובה 361779. ____________________ 1 כדי שלא אואשם בבורות אציין שיש המבדילים בין גליסנדו לבין פורטמנטו, כאשר המינוח הראשון שמור למעבר בין שני צלילים תוך השמעת כל הצלילים הבדידים ביניהם (בנבל או בפסנתר, למשל), ואילו השני שמור למעבר דרך כל רצף התדירויות שבין הצלילים (בכלים המאפשרים זאת, כגון כינור, טרומבון, או הקול האנושי). |
|
||||
|
||||
תודה על הסקירה! בשיר שעליו אני חד - נו, יאללה, מי שעדיין לא רוצה פתרון שלא יכנס לכאן - הם מסוג דל"ת; בכל אופן, זה משהו שברור שאלמלא מילות השיר, זו היתה נחשבת שירה רשלנית ומכוערת (וכמובן הזמרת זכת השירה לא היתה מעלה בדעתה לשיר כך). |
|
||||
|
||||
אכן זיופים וגליסים בלתי פוסקים (ועדיין חינני ביותר). |
|
||||
|
||||
סליחה, על איזה שיר אתם מדברים? כנראה שזה כבר לא נמצא ביוטיוב |
|
||||
|
||||
כן, באמת ירד מיוטיוב. ירדן התכוון לשיר "תני לי להחליט" של ג'וזי כץ, מאחד הפסטיבלים הראשונים בשנות השבעים. לא מצאתי ביוטיוב עותק אחר לביצוע המקורי, אז הנה הגירסה של נינט לשיר. |
|
||||
|
||||
ואם תרצי לשיר בעצמך ולהפליא בגליסייך - הנה לך ליווי מוכן (רק שימי לב לאזהרה שמתחת לתמונה!). |
|
||||
|
||||
גם ריטה ביצעה את השיר הזה, לדעתי בצורה מדויקת יותר (אבל מה אני כבר מבינה, אחרי הסקירה המלומדת של יובל). |
|
||||
|
||||
אכן שיפור משמעותי בַּדיוק (אך למשל לא בתו הראשון של כל בית). |
|
||||
|
||||
מין ד': כאן ב-0:55 וכו' וגם כאן ב-0:20, הגיטרה אבל גם הקולות גולסים. |
|
||||
|
||||
הקישור הראשון מוביל אותי להודעה: This video contains content from UMG. It is not available in your country. Sorry about that. איזה שיר זה? תודה על השיר השני. לא הכרתי. |
|
||||
|
||||
השיר הראשון: Visage - Fade to Grey. השיר השני: !!! |
|
||||
|
||||
וואו, חטפתי מנת יתר של אייטיז מהקליפ של השיר השני - התסרוקות, הבימוי, הסינתסייזרים... מתחרה אפילו בקליפ של Don't you want me ששיבצתי במאמר על הפנדר רודס, ושנראה כמו פרודיה על עצמו. בכל אופן, בהחלט מדובר בגליס ממין ד'. תודה. (אז אני לא מכיר אלבומים מוקדמים של הפינק פלויד. מה תעשו לי?) |
|
||||
|
||||
(נכה בך עם שלושה סימני קריאה!!!) הקליפים האלה באמת מפליאים. אני לא מצליח להיזכר אם בזמנו חשבנו שהם מרגשים ועמוקים או שהם מצחיקים לגמרי. |
|
||||
|
||||
עוד קישור לשיר הראשון. באשר לשני - תודה על רגע, קט וחולף ככל שיהיה, של תחושת עליונות מוסיקלית עליך (: |
|
||||
|
||||
הנה קובי אוז מספר לצביקה פיק בדיחה על הגליסים של צביקה פיק. |
|
||||
|
||||
איזה יופי. האם אתה ממליץ על הסדרה הזו כולה? (השמועה עליה רק חלפה עמומות ליד אוזני). |
|
||||
|
||||
ואללה, לא יודע. איכשהו התגלגלתי היום ביוטיוב לפרק הזה, שגם אותו ראיתי בדילוגים רציניים, ובמקרה נחתתי על בדיחת הגליסים. אבל נראה נחמד מאד, וכשיהיה לי יותר זמן אני מתכנן לראות את כל הסידרה. |
|
||||
|
||||
אז נאלצתי לשפוט בעצמי :-) וצפיתי כבר בפרק וחצי עד עכשיו. יופי של סדרה. |
|
||||
|
||||
מסכים, כיף לצפות. למרות אקלקטיות מה בבחירת המרואיינים. |
|
||||
|
||||
יופי, אז שניכם עשיתם לי עוד יותר תיאבון לראות את הסדרה. |
|
||||
|
||||
אבל מה שאוז מדגים זה לא גליסים, אלא מליסמות, הלא כן? (ומליסמות הן אמצעי הלחנה לגיטימי ומקובל, מה שגרם לי קצת לבלבול בהאזנה ראשונה לבדיחה. בכל אופן הטענה נגד השירה של פיק הפתיעה אותי. ובדיוק כשתהיתי, השמיעו ברדיו את שושנת פלאים, וניסיתי לשים לב במודע למידת הדיוק בשירה שלו. באמת די מזעזע בקריטריונים של שירה קלאסית; טיפה גליסים, טיפה מליסמות לא מחויבות, הרבה ויברטו בתדר נמוך, ונדמה לי שגם זיופים סתם, אם כי לא תמיד אני משוכנע מה בשירה ומה בהקלטה. ועם זאת, 1. אולי בהשוואה לשנות השבעים זה באמת היה יוצא דופן וסיבה לבוז; בשביל קובי אוז לצחוק על זה בסדרה חדשה זה קצת מצחיק. אוז שר מדויק עכש"י, אבל אצל רבים מבני דורו והדורות שאחריו זה אפילו לא קריטריון. 1.5 (לא קשור) באחת משתי העונות שראיתי של "כוכב נולד", באחת מתוכניות האודישן, היה איזה רגע שבו פיק (אחד השופטים) התיישב באופן לא מתוכנן מראש ליד הפסנתר שהיה שם, ואילתר כמה שניות של ביצוע מחופף לחלוטין, ככה בשביל הצחוקים, של אחד השירים הישנים שלו. רגע אחרי שזה נגמר אמרנו לעצמנו אני ואשתי, לעזאזל, גם כשהוא כל כך מחפף, וגם כשכבר עבר זמנו לכאורה, הכריזמה שלו כזמר משאירה אבק לכל המתמודדים הצעירים שנתנו שם את נשמתם. 2. כל הזיופים לא מפריעים לביצוע להיות יפה, וללחן הנפלא שלו לזהור.) |
|
||||
|
||||
בזכותך למדתי עכשיו מילה חדשה - Melisma [Wikipedia]. אז קודם כל תודה. עד כמה שאני מבין את המושג, התופעה הצביקפיקית שקובי אוז צחק עליה היא טכנית אכן מליסמה, אבל מסוג מאוד מסוים - כזו שהלחן היה יכול להתקיים היטב גם בלעדיה, כי הראשון מבין שני הצלילים ששותפים לאותה הברה הוא רק קישוט מקדים לצליל השני, ה"עיקרי", וזה היה בסדר גמור לשיר רק את השני. אולי לזה התכוונת כשכתבת "מליסמות לא מחויבות"? |
|
||||
|
||||
כנראה שלזה התכוונתי, אבל ניסחת במדויק את מה שהיה אצלי רושם עמום. |
|
||||
|
||||
ב"אני אוהב אותך לאה" יש כמה דוגמאות טובות לגליס הצביקפיקי הנ"ל - למשל ההברה האחרונה ב"הנה ימים רבים חלפו", והאחרונה ב"כעיני רחל". ובעניין שתי התגובות האחרות שלך, מתחתינו בפתיל: אני כנראה עוד יותר בור ממך בטניס, כי אפילו לא הכרתי את הביטוי "שגיאה לא מחויבת". ותודה גם ממני לאלון נחשוני, שבטוח קראתי פעם את התגובה שלו אבל שכחתי את המושג. |
|
||||
|
||||
בשני המקרים האלה אני לא בטוח שהמליסמה לא מוצדקת - יש לה תפקיד מלודי, וזו אולי שאלה של טעם אם עדיף איתה או בלעדיה. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל במליסמה "אמיתית" זו לא שאלה של טעם אם עדיף איתה או בלעדיה - ברור שעדיף איתה. למשל, אם נחסל את הצליל השני ב"התקווה" - "כו-הול עוד בלבב..." (ועל אחת כמה וכמה אם נחסל את הראשון) - המלודיה תינזק באופן חסר תקנה, בשונה ממה שקורה בשני המקומות שציינתי באאא"ל. |
|
||||
|
||||
(את ההשראה לביטוי "מליסמה לא מחויבת" קיבלתי ממונח שמשתמשים בו בטניס, "שגיאה לא מחויבת", שבתור בור בטניס תמיד הצחיק אותי - אם היא כן מחויבת אז איך היא בכלל שגיאה? - וגם עורר בי פליאה, שמונח שנשמע על פניו סובייקטיבי ואפור הוא מספיק חד-משמעי כדי לעשות עליו סטטיסטיקות.) |
|
||||
|
||||
(מצטער על הספאם, אבל את התודה אני צריך להעביר לאלון נחשוני, תגובה 573379.) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |