|
||||
|
||||
ברגע שידעו כל החרדים בארץ שאכן יש מים ותכשירים שכאלו, ירווח לכולנו. בינתיים, הם מתעלמים בהם בגאון. ולשאלתך, האם יש לך ספק קל שבקלים שאין דמיון רב בין התנהלותו של יהודי חרדי לבין התנהלותו של מי מעם ישראל בימי מלכות ישראל? ידוע לך, בוודאי, כי החמרות רבות הוחמרו מאז אותם ימים, ולכן הדמיון, אם הוא קיים, הוא שטחי למדי. אין לי ספק שלו בן ישראל מאותם הימים היה רואה אותנו כיום, לא היה מבין מדוע אין להדליק טלוויזיה בשבת, או מדוע מוטב לשרך את דרכך ברגל לבית הכנסת, ולא לנסוע לשם ברכב. בקיצור, סביר להניח שדוד המלך היה בוחר להיות רפורמי. |
|
||||
|
||||
דובי, תהיה קצת רציני. למיטב הכרתי האישית, בני ישיבות חרדיות נוהגים להתקלח מידי יום ביומו. וכמו כל אדם נורמלי, גם הם באים במגע עם מים ותכשירים ואפילו בשמים ודאודורנטים מידי יום ביומו. כפי שאני, שגדל ביניהם למעלה מעשר שנים, לבטח יכול להעיד. מה גם שמגעו של החרדי עם המים עולה על מגעו של החילוני, כפי שכבר פירטתי בתגובה 257230 על אילו החמרות אתה מדבר בדיוק? על היהודים אסור מהתורה "להוסיף או לגרוע" מציוויה. על כולנו לקיים בדיוק את אותה התורה שנמסרה בסיני. יתרה מזו, אנו מצווים לעתיד לבוא למסור לידיו של משיח אמת בדיוק את אותה התורה שקיבלנו בסיני, מכאן נקודת המחלוקת בינינו לבין הרפורמים המשמיטים חלקים מתורת ישראל בשל גחמות של מודרנה זמנית ושכבר עתה מאופסת. תורת ישראל הינה תורת חיים, ובהיותה כזו, כלליה חלים על כל מהלכי החיים, מודרניים ככל שיהיו. על-פי אותן "מידות שהתורה נדרשת בהם", קובעים חכמי ישראל את ההלכות המתאימות לפיתוחים טכנולוגיים מגוונים וחדשים. למשל, מיקרוגל חלבי או בשרי, טלוויזיה בשבת וכד'. מה הבעיה שלך עם טלוויזיה בשבת? ומה בכלל הבעיה עם נסיעה ברכב בשבת? הרי תורת ישראל אוסרת עלינו את מלאכת הבערת האש בשבת. האם החשמל אינו תולדה של הדלקת האש? האם התנעת הרכב, פתיחת דלתותיו או לחיצות הרגל על הגז אינן תולדה של הדלקה? |
|
||||
|
||||
מה הקשר בין חשמל והדלקת האש? |
|
||||
|
||||
את התשובה ניתן למצוא בספר ''אתה בוודאי מתלוצץ מר פיינמן''. |
|
||||
|
||||
אני מכיר את הספר, ולא מבין מה הקשר. התועיל נא לפרט למה כוונתך. |
|
||||
|
||||
בספר יש פרק בשם "חשמל זה אש?" או משהו דומה. |
|
||||
|
||||
אוקיי, תודה. אבל מה זכור לך שכתוב בפרק עצמו על הנושא הנידון? |
|
||||
|
||||
אתה מתעקש. כתוב שם על רבנים שהזמינו את פרופ' פיינמן (שבא מבית יהודי) לדון בסוגיה. מתשובתו הנחרצת שחשמל אינו אש (שכן לא מתחולל בו התהליך הכימי של בערה) הם התעלמו. פיינמן מבטא בפרק זה דעה לא מחמיאה על החשיבה הרבנית. |
|
||||
|
||||
תודה, נשמע מעניין. וכעת גם ברור הקשר הענייני בין הנידון כאן למסופר בספרו של פיינמן הנובליסט. אעיין בפרק. |
|
||||
|
||||
פיינמן גם מתאר איך הוא התחיל להתווכח עם כמה תלמידי חכמים על עניינים מסוג זה, ואם אני זוכר בערך את הציטוט, זה היה משהו כמו "הם סידרו אותי!" (במובן של "הם יודעים להתווכח הרבה יותר טוב ממני", לא במובן של "הם עבדו עלי"). מה לפיסיקאי זוכה פרס נובל ולהבנה בחשמל? צריך בעיקר פלפולי לשון. |
|
||||
|
||||
זה נכון, אבל אם אני זוכר נכון הם סידרו אותו לא בנושא חשמל = אש, אלא באיזה נושא תיאולוגי שהוא (בתמימותו) ניסה להתקיל אותם בו. |
|
||||
|
||||
הדלקת חשמל בשבת היא למעשה (על-פי מספר פוסקים) ארבע מלאכות חמורות בשבת: הבערה – על-ידי חימום התיל. בניה – על-ידי סגירת מעגל. הולדת ניצוצות – בעת ההדלקה. תיקון כלי – בהשלמת המעגל והכנתו לפעולה. ראה קטע שני ב: לקריאה נוספת: יש חוברת מאמרים מוצלחת בשם "חשמל בשבת", שפירסם "מכון מדעי-טכנולוגי לפיתרון בעיות על-פי ההלכה" (הם יושבים ברח' הפסגה 1, בית וגן בירושלים). |
|
||||
|
||||
לא כל מוצר חשמלי מחמם תיל. בכל מקרה, לקרוא לזה הבערה זה אי הבנה של מושג הבעירה (או, אם תרצה, בערות בבעירה). אם סגירת מעגל היא בנייה, הרי שאסור לך גם לצעוד בשבת כשאתה יחף, שכן אז אתה בונה מעגל חשמלי בכל צעד וצעד שלך. הולדת ניצוצות, שוב, אינה מחוייבת המציאות בכל מכשיר חשמלי. אם כן נוצרים ניצוצות, זה סימן לבעיה, בד"כ. תיקון כלי - האם אין כאן הנחה כלשהי שהכלי מקולקל או שבור לפני שמתקנים אותו? |
|
||||
|
||||
אתה באמת חושב שהפוסקים שדנו בנושא החשמל בשבת במאה השנים האחרונות פיספסו משהו מכל האבחנות האלה? (אם תרצה, בערות בהנחת הבערות). למושג "בונה" יש משמעות הלכתית מוגדרת, והליכה אינה בונה דבר (כמו שסימני אצבעות אינם עבירה על אב המלאכה "כותב"). גם "תיקון כלי" הוא מושג מוגדר, הכולל הבאת כלי למצב שבו הוא מבצע מלאכה מסויימת (גם אם המצב הקודם היה מצב תקין כשלעצמו). |
|
||||
|
||||
ובכל זאת, נראה לי כי הפוסקים פסקו לחומרה ולא לקולא, מסיבותיהם הם, ולא משום שהדבר מחוייב המציאות ההלכתית. |
|
||||
|
||||
ואת זה אתה אומר מתוך ידע מקיף במציאות ההלכתית? אם יש לך ראיות שאיסור השימוש בחשמל בשבת אינו מחוייב מבחינת ההלכה, אולי כדאי להעלות אותן על הכתב ולשלוח לכתב עת מתאים. |
|
||||
|
||||
מהו המקור ההלכתי של איסור השימוש בחשמל בשבת? אם אפשר - בלשון בני אדם, או, ליתר דיוק - בלשונך שלך, בכמה משפטים, ובלי לינקים - משום שהם כתובים בד"כ בעברית שאינני מבין. אודה לך. |
|
||||
|
||||
לא, מתוך ידע מצומצם ומוגבל, מתוך השקפת עולמי על היהדות בכלל והאורתודוכסיה בפרט, ומתוך חוצפה שאינה יודעת גבולות. וגם מתוך זה שאף פעם לא שמעתי, במהלך מגוון דיונים שקיימתי בנושא, הסבר אחד שמניח את הדעת באשר לאיסור הזה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ראשית, כפי שציין אורי, שימוש בחשמל הוא בדרך כלל מקרה פרטי של ארבע מלאכות, ולא רק של הדלקת אש. לא כל שימוש בחשמל הוא הדלקת אש. אבל כדי לענות לשאלה צריך לדעת מהי ההגדרה ההלכתית של אש: האם מדובר דווקא בבעירה חמצנית מהירה של חומר, או בכל תהליך המייצר חום או אור (או שניהם); ובאיזו עוצמת חום או אור מדובר. |
|
||||
|
||||
והאם היא קשורה במשהו, חוץ מאשר בדעתם של כמה בני אנוש,שהחליטו שהם רבנים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
שלא יהיה. הרבנים לא הפכו בין-לילה להיות ''חכמי ההלכה''. בדיוק כשם שפרופסור ריצ'רד פיינמן המנוח לא הפך בין-לילה למי שהוא היה. כל אחד מאלה השקיע רוב ימיו ושנותיו בלימודי תחום התמחותו הספציפית עד שזכה לאוטוריטה בתחום, לשמו שהולך לפניו. |
|
||||
|
||||
נהדר, מהי ההגדרה ההלכתית של אש? כיצד הגיעו אליה מדברי האלוהים? |
|
||||
|
||||
אם זו השאלה, אפשר לקצר מאד את הדיון: אין שום תהליך של גזירה לוגית מן הפסוקים להגדרה ההלכתית של אש. להיפך, כתוב "לא תבערו אש" ו"לא תעשו כל מלאכה"; מה שמעבר לזה איננו כתוב בפסוקים, אלא במשנה והגמרא ובדברי הפוסקים. |
|
||||
|
||||
אבל הרי הפוסקים, כשבאו להגדיר אש ומלאכה, הסתמכו על משהו ולא בדו הגדרות מראשם הקודח. על כן, אתה כן יכול לענות על שתי השאלות: ראשית, מהי ההגדרה (הרי הגדרה יש, נכון?) ושנית, איך הפוסקים הגיעו אליה (ואפילו אם התשובה היא "עישנו גראס ושיחקו דוקים"). אני מוכן להמיר את השאלה השנייה בשאלה "מה נימוקי הפוסקים להגדרתם", מתוך הנחה שהפוסקים לא נתנו את ההגדרה בצורה שרירותית לחלוטין (ואם היא שרירותית לחלוטין, מדוע לא לשנותה?) |
|
||||
|
||||
במעמד הר סיני נתנו לישראל שתי תורות, זו שבכתב, וזו שבע''פ. לא הפוסקים באו להגדיר אש ומלאכה, אלוהים בכבודו ובעצמו נתן למשה את ההגדרה בהר סיני, והוא העביר אוצה הלאה והלאה בשרשרת המפורסמת. |
|
||||
|
||||
נתחיל בהגדרה של מלאכה. כתוב "לא תעשו כל מלאכה", וההבדל העקרוני בין מלאכה לבין "עבודה" הוא שמלאכה היא פעילות שיש בה יצירה (של דבר חדש). אותה מלה מוזכרת גם בקשר למלאכת המשכן, והמסורת מפרקת את המלה מלאכה לשלושים ותשע "אבות מלאכות" המנויות במשנה (מסכת שבת, פרק ז'). לכל מלאכה ישנן "תולדות", שהן מלאכות העונות על הגדרות האב, אבל שונות בפרטים מסויימים. הגדרה חד-משמעית בסגנון "פעולה של חימום נחשבת הבערת אש אם ורק אם ..." אני לא מכיר; הספרות ההלכתית אינה בנויה כמו מייזלר. יש מקרים פרטיים שנכללים באב המלאכה הזה, למשל חימום "גחלת של מתכת" (שאין בה שריפה, אלא חום בלבד). בכל מקרה נושא החשמל מורכב יותר, וכולל לפי דעות שונות חלק מאותן ארבע מלאכות שאורי פז הזכיר קודם לכן. לגבי השאלה השניה, תוכל לקבל מושג לא רע באשר להליכי הפסיקה אם תקרא פסקי דין של דיינים מהעת האחרונה (יתרונות על-פני שאר הספרות ההלכתית: אפשר למצוא באינטרנט, ושעור העברית בהם גבוה יחסית). זהו מנגנון דומה לזה ששופטים מפעילים בפסקי דין (פרט לזה שכללי דימוי מילתא למילתא לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא קצת שונים). |
|
||||
|
||||
כמו פיינמן, אני אכנע מראש ואחזור למייזלר. אפילו אני מזהה קרב אבוד כשאני רואה אותו. |
|
||||
|
||||
אני מופתע כל פעם מחדש כשאנשים מופתעים כל פעם מחדש1 מן המורכבות והתחכום של ההלכה היהודית. אפשר לא להסכים עם הנחות היסוד, אפשר לא לאהוב את המבנה החברתי - אבל תנו קצת יותר קרדיט לעם מלא מרץ שהפעילות האינלקטואלית שלו היתה מרוכזת כולה בכיוון אחד במשך אלפיים שנה. 1 (מוקדש לברקת) |
|
||||
|
||||
לא הופתעתי מהמורכבות והתחכום - להם אני מודע, ולדעתי אינם רלוונטיים כלל לדיון. הופתעתי מהקושי לקבל תשובה לשאלה פשוטה כמו ''מה ההגדרה של''. אני לא חושב שחוסר יכולת לתת תשובה קונקרטית לשאלה זו מעיד על תחכום או מורכבות. |
|
||||
|
||||
ואני מופתע כל פעם מחדש מהדרישה הבלתי-מתפשרת של אנשים שהעולם יסתדר לפי הדפוסים שבהם הם חושבים. |
|
||||
|
||||
לבקש שכאשר מדברים על דבר מה, ניתן יהיה לתת הגדרה שלו היא "דרישה בלתי מתפשרת שהעולם יסתדר לפי הדפוס שבו אני חושב"? לא ברור לי כיצד דיונים כאן אמורים להתנהל, לגישתך. באמת שלא. אבל מצד שני, לנסות להבין זאת יהיה לדרוש שהעולם יסתדר לפי הדפוס שבו אני חושב, אז שכח מזה. |
|
||||
|
||||
נסה לבקש משופט להגדיר עבורך ''פורנוגרפיה'', או ''ספק סביר''. דווקא ההלכה היהודית עומדת בשתי המשימות (אם כי ההגדרות שלה למושגים האלה אינן תואמות את התחושה המקובלת לגבי התחולה שלהם). |
|
||||
|
||||
בגלל הקינון ובגלל האין-פסיק. |
|
||||
|
||||
הכל טוב ויפה. האם תסכים איתי שמנקודת מבט של מי שאינו מאמין בשרשרת החכמים שקיבלו הכל מפה לאוזן לאורך הדורות, ההסבר המתקבל ביותר על הדעת הוא שכל העניין נעוץ באי הבנה של הכימיה של הבערה והפיזיקה של החשמל? |
|
||||
|
||||
לא הבנתי למה אתה חושב שאי-הבנה בכימיה של הבערה ובפיזיקה של החשמל תלויה באמונה מסורתית של תורה מסיני? מה הקשר? ואדם חילוני כן מבין לאישורו של עניין הכימיה של הבערה ובפיזיקה של החשמל? מה ערובה למה? כמובן שכל נקודת ההנחה שלך מוטעית לדעתי, משום שלא מדובר בחכמי הלכה שלא הבינו נכונה בכימיה של הבערה ובפיזיקה של החשמל. קראת פעם את הקובץ ההלכתי "חשמל בשבת" (המומלץ על ידי למעלה בדיון)? נתקלת בכלל ברמת הבקיאות המדעית שפוסקי ההלכה מדברים שם בפסקיהם, שאתה קובע במסמרות את בורותם המדעית וחוסר הבנתם הטוטלית? |
|
||||
|
||||
אדם חילוני או דתי שחי, נניח, במאה השש עשרה, ודאי לא הבין הרבה על כימיה ופיזיקה. לשמחתנו, מה שהחילוני חשב על הנושאים האלה אינו מחייב אותנו, ולעומת זאת נראה שמה שחשבו עליהם פוסקים למיניהם מחייב גם מחייב את הפוסקים שבאו אחריו ואת צאן מרעיתם. אל תכניס הנה את התורה מסיני, עליה אני לא מתווכח (בטח לא עם עוזי). שאלתי אם אדם דתי יכול להבין למה מנקודת המבט של מי שאינו כמוהו העסק הזה עם ניצוצות ובריאת כלים ושאר ירקות נראה כמו תירוצים לא משכנעים שבאים להסביר בדיעבד טעות פשוטה. עוזי מתפלא על ש"התחכום" של היהדות "מפתיע" את החילונים כל פעם מחדש, ואני תמה אם הוא מבין שמהצד כל ה"תחכום" הזה נראה ילדותי עד גיחוך. (אין צורך להסביר לי שמבפנים זה נראה אחרת. מספיק לקרוא קצת את אורי תדהר כדי להבין את *זה*) |
|
||||
|
||||
שאלות הלכתיות בדבר "השימוש בחשמל בשבת" לא התעוררו במאה ה-16, אלא עם המצאת החשמל במאה ה-19. פסקי ההלכה שנפסקו בנידון הסתמכו על אותם עקרונות שמשה רבינו קיבל בסיני ושהועברו בעל-פה מדורי דורות ברציפות היסטורית בלתי פוסקת. |
|
||||
|
||||
את זה אני מבין. גם מתי "המציאו" את החשמל אני יודע מאז קראתי על פאראדיי, וגם את דעתך על הר סיני ושרשרת ההלכה כבר שמעתי איזו פעם או שלוש. מאחר ואני שואל לגבי ההתייחסות של אדם דתי לעמדה חילונית, ומאחר ואתה מתעקש לחזור ולשנן באוזני אותן אקסיומות שוב שוב, למה שלא תנקוט באיסטרטגיה המעולה שאימצת ב תגובה 264390 גם כאן? |
|
||||
|
||||
לגבי ההתיחסות של אדם דתי לעמדה חילונית ולהיפך, כבר ענו: תגובה 264263 |
|
||||
|
||||
מה היתה הטעות הפשוטה שצריך להסביר, ומה הקשר בין הבנה פיזיקלית של חשמל לבין השאלה ההלכתית האם סגירת מעגל חשמלית שייכת לאב המלאכה "בונה"? |
|
||||
|
||||
אבקשך להגדיר לי בפירוט רב מעט יותר את ארבע המלאכות. (למשל, אני לא מבין מה הקשר בין ''הבערה'' וחימום, הרי גם שפשוף ידיים מחמם). בפרט אשמח אם תסביר לי מהו מקורן של מלאכות אלו (אני בור ועם הארץ וכל ששמעתי פעם הוא שמדובר במלאכות שנעשו בעת בניית בית המקדש). |
|
||||
|
||||
אני מעריך את התעניינותך, אולם במחילה מכבודו מאחר ואין לי חשק וכוח להתנסח בכוחות עצמי, אסתפק בקישורים: אות ג': על ארבע המלאכות אי"ה ובלי נדר מחר. השעון קורא לי למיטה... |
|
||||
|
||||
תודה על הקישורים. הראשון הרחיב לי על הקשר בין ל"ט מלאכות המשכן לשבת, אולם לא אמר לי מהי מלאכה. השני הבהיר לי ש"מנוחת" השבת היא אקטיבית ושבה יש להפנות את הדעת לענייני קדושה, ולכן לעסוק בהבלי הבידור הטכנולוגי לא יעלה על הדעת - ועם זה אני מסכים. אלא שההמשך הופך למתקפה כוללת על מכשירי החשמל כמביאי האפוקליפסה, ומאחר שהשאלה שלי מכוונת, למשל, להדלקת אור פלורסנט, דבר שבהחלט לא יסיח את הדעת מענייני הקדושה, אני די תמה על כך. הקישור אומר, בחוכמה רבה: "קנה המידה לאיסור מלאכה בשבת הוא לא טירחתה, אפוא, אלא בהסחת דעתנו מהעיקר אל הטפל, מיצירה רוחנית ליצירה חומרית. "מלאכת מחשבת אסרה תורה"" וזה טוב ויפה, אבל אח"כ הוא תוקף: "יש ויכוחים על היסודות ההלכתיים של החשמל, אם איסורו משום אש, או בניין כלי. אלו ואלו מודים שאיסור זה – אבי אבות מלאכה הוא. כי אילו היינו מתירים את הפעלתם של מכשירים חשמליים בשבת היתה זו הופכת כחול לכל דבר" אכן - בגלל זה פוסלים את "החשמל" במקום לעסוק במכשירים לגופם של פעילותם, ולא האנרגיה שמפעילה אותם. הגדרה מעניינת לאש מוצעת ב" "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת". כי האש משמשת יותר מכל להנאת הגוף, חימום, בישול ורחצה." - כלומר, ניתן לראות "אש" ככל דבר שמסייע לחימום. מכאן שגם חשמל הוא אש - הרי לך הגדרה פשוטה. אולם נימוק המחץ הוא: "תרבות ההמונים המודרנית – הממטירה עלינו ללא הרף את סגנונה ואופנותיה באמצעות הטרנזיסטור והטלוויזיה, מערפלת כל מחשבה צלולה, מקהה כל חוש ביקורת פנימי ומנוונת את היצירה הרוחנית האישית – מן הראוי שתשבות יום אחד בשבוע, ותאפשר לנו להתייחד עם עצמנו, להפעיל את רוחנו, לטפח את ייחודנו ולשחרר אותנו משעבוד וכניעה להמוניות, לוולגריות, לבנליות ולשבלוניות." דהיינו, האיסור על חשמל לא נובע מפלפול הלכתי זה או אחר. הוא נובע משנאה ותיעוב לתרבות שמביא איתו החשמל והרצון להחניקה לפחות ליום אחד בשבוע. אני חייב להודות שלי ההפרדה נראית שרירותית למדי, והאיימיש נראים לי כאנשים אמיצים יותר ונאמנים יותר לדרכם בהקשר זה. מכל זאת, ואפילו מבלי שקיבלתי את ההגדרות שביקשתי, אני מסיק שצדק דובי בתגובה 264107 ואין באמת חשיבות הלכתית לפרטים הטכניים של החשמל, אלא בעיקר חשיבות לשנאה שחשים הפוסקים ל"המוניות, וולגריות, בנליות ושבלוניות" שהחשמל מביא איתו. |
|
||||
|
||||
"כי אילו היינו מתירים את הפעלתם של מכשירים חשמליים בשבת היתה זו הופכת כחול לכל דבר". איזו בעיה יש לך עם הטיעון הזה? הדתיים מצווים להבדיל בין קודש לחול, ואי-שימוש בחשמל הוא אמצעי לגיטימי. למה לך לזעוק את זעקתו של החשמל? לו עצמו לא איכפת מתי משתמשים בו, זה בטוח. לגבי "נימוק המחץ" שאתה מביא, הרושם שלי הוא שטיעון זה נולד רק בשנים האחרונות, שכן הוא מושפע מאבחנות סוציולוגיות שחוקות (חילוניות לחלוטין, אגב) שהתפרסמו בעשורים האחרונים. מכל מקום הוא רק מוסיף לעניין ואינו טיעון עיקרי. |
|
||||
|
||||
אמרת יפה, נכון ומדויק. המדובר הוא בהיבט השקפתי-עכשווי ולא בהיבט הלכתי-יבש. אגב, כמדומני שהאיש מהקישור היה מועמד וודאי להיבחר לרב ראשי לישראל מטעם המפד''ל. עד שהרב י' מצגר נבחר... |
|
||||
|
||||
אי-שימוש בחשמל יכול להיות אמצעי לגיטימי להבדלה בין קודש לחול, אבל הפיכת ההבדלה הספציפית הזאת למקודשת נראית לי מוזרה, במיוחד משום שהשימוש בחשמל הופך בעקבות זאת ל"חילול שבת". אם נהוג ללכת בשבת בבגדי שבת ולא בבגדי עבודה, הרי שזוהי דרך להבדיל בין קודש לחול. אבל אם אדם דתי ילבש בגדי עבודה בשבת (בלי לעבוד) איש לא יטען שבכך הוא מחלל שבת. אם מה שהיה מבדיל את הרפורמים מהאורתודוכסים היה מנהגם ללבוש אוברול שכתוב עליו "מוסך לוי" בשבת, אני בספק אם מישהו היה מתלונן עליהם. אבל הם, ר"ל, דווקא בחרו שלא להבדיל בין קודש לחול באצמעות אי-שימוש בחשמל. נו, אז? זאת הבעיה. שימצאו דרך אחרת להבדיל. ביג דיל. |
|
||||
|
||||
לטעמי, הטענה שלך נכונה ביחס ל*טיעון ההשקפתי* של איסור השימוש בחשמל בשבת. ואילו אין לה כל תוקף לעומת *הטיעון ההלכתי* שאוסר על שימוש החשמל בשבת. וכאמור למעלה, טיעון זה מבוסס דיו מבחינה מדעית והלכתית. לא מדובר רק בהבערת אש בשבת, שתוכל לבוא ולומר "מה פתאום אש?" וכו' (כטענת אחינו הרפורמים, מתוך בורותם בהלכה היהודית). |
|
||||
|
||||
הקישור הראשון משיב על בקשתך לדעת "מהו מקורן של ל"ט מלאכות אסורות בשבת". בתגובה 264137 לא ביקשת לדעת "מהי מלאכה?". ביקשת את המקור שלה וסמכותו הריבונית. קיבלת קישור א'. התשובה לשאלתך המעניינת "מהי הגדרת המלאכה האסורה בשבת?" מובאת בפרוטרוט במאמרו של הרב ד"ר יוסף יצחק ליפשיץ, "יצירה, יצירתיות, שבת", שהופיע בכתב-העת "תכלת", גיליון מס' 10, חורף תשס"א 2001, עמ' 120-147: |
|
||||
|
||||
Hey Gadi,
I think you'll find this interesting. It was written by a dear friend, Howard Rheingold, who is a journalist exploring the connection between technology and society. http://www.wired.com/wired/archive/7.01/amish.html |
|
||||
|
||||
And here's what the Amish say about technology - which is a good rationale if adopted consciously and not legalistically:
"We don't want to be the kind of people who will interrupt a conversation at home to answer a telephone. It's not just how you use the technology that concerns us. We're also concerned about what kind of person you become when you use it." |
|
||||
|
||||
אני חייב להודות שהציטוט הזה לא מרשים במיוחד - קל מאוד להשתייך אל סוג האנשים שאינו קוטע שיחה בבית כדי לענות לטלפון אפילו אם יש לך טלפון. זה גם מה שמטריד אותי באופן כללי ב''מתנגדי טכנולוגיה'' שכאלו. הם שופכים את התינוק עם המים. במקום להתמודד עם הטכנולוגיה, הם מתעלמים ממנה. מי שאין לו טלוויזיה בבית כי אין מה לראות בטלוויזיה אני מבין, אבל מי שאין לו טלוויזיה בבית כי הוא לא רוצה ''להיות מסוג האנשים שרואים טלוויזיה'' - אותם אני פחות מבין. |
|
||||
|
||||
See, this is exactly why I have such dislike for legalism. I completely understand why someone would want to limit the extent to which they passively consume media, or refuse to be a slave to their cellphones. I think that you're absolutely right that such decisions can be made on a conscious basis, and in fact they seem to me more powerful than renouncing the machines altogether. I think that a household that makes a decision that for religious, spiritual or social reasons they will not spend their Saturdays staring at the TV but go for a walk instead, or sit in the garden, or speak to each other or to friends, makes a very healty decision. I think that for someone to decide that the person they are currently speaking to is their top priority and they will not interrupt their dinner conversation to answer a phone is entirely valid and constructive. By the way, I disagree that it's a simple thing to do. Technology presents us with many choices about how to spend our time, and television and computers are particularly pervasive. The sedentary, passive lifestyle has a way of dragging us down. The decision to own such things but avoid letting them run your life is a brave one and often not an easy one to maintain. I think the Amish want to avoid being faced with these hard choices on a daily basis.
That said, I'd better turn off the computer and go work in the garden. :) |
|
||||
|
||||
די מטרידות אותי אמירות כמו "I think that a household that makes a decision that for religious, spiritual or social reasons they will not spend their Saturdays staring at the TV but go for a walk instead, or sit in the garden, or speak to each other or to friends, makes a very healty decision". יש בהן קביעה, נסתרת או שלא נסתרת, לפיה הליכה, ישיבה בגינה, או שיחה עם אנשים הן פעולות "בריאות" יותר מאשר צפייה בטלוויזיה. אני לא רואה כל רע במי שצופה בטלוויזיה - זה תלוי במה הוא צופה, בדיוק כפי שזה ש"מדבר עם חבריו" ייתכן שעושה דבר רע מאוד - אמרו לי מי הם חבריו. ככלל, אני מתקשה להבין את עניין "אורח החיים הפסיבי". הרי מבחינתי, האמיש ש"לא עושים שום דבר" נראים הרבה יותר פסיביים. מי שמדבר בטלפון כל היום הוא פסיבי? מי שכותב בעשרים פורומים בו זמנית הוא פסיבי? אפילו מי שצופה בטלוויזיה הוא לא בהכרח פסיבי, אם הוא גם מפעיל את השכל שלו תוך כדי - ואנא, בואו לא נתנשא ונגיד שהרוב לא עושים את זה. |
|
||||
|
||||
בהקשר זה, אגב, אני מברך על הפיכת הטלפון הסלולרי לכלי המרכזי להשגת אנשים. את הסלולרי הרבה יותר קל לכבות כאשר אני משוחח עם מישהו ולא רוצה שיפריעו לי. טלפון רגיל הרבה יותר מסובך לכבות (בעיקר אם יש כמה מכשירים מחוברים לאותו קו - אז צריך ללכת בכל רחבי הבית ולנתק את כל המכשירים). מה שמצער הוא שכה רבים שכחו זה מכבר כיצד מכבים את המכשיר הסלולרי. |
|
||||
|
||||
לא יודע, מה שאני זוכר מהנסיעות באוטובוס לצד חרדים הם ניחוחות אחרים מאשר ''פסיפיק בלו'' של ג'ילט... תראה, אם אתה טוען שלא היו החמרות מאז ימי המקרא, אני אאלץ לפנות את מקומי למישהו שמבין קצת יותר טוב ממני כדי שלא אשתטה. אבל למיטב ידיעתי, ההחמרות קיימות גם קיימות. בעבר נשים היו יושבות בבתי הכנסת יחד עם הגברים, ולא ביציע נפרד, דיני הכשרות עברו מגוון של החמרות מסיבות של ''חשש ל'' ומראית עין, דרישות הצניעות מגברים ומנשים גם יחד הלכו והחמירו עם הנשים, כמו גם הגדרת התועבה (שירי תהילים, לו היו נכתבים בימינו אנו ונקראים בראש חוצות, היו מביאים לסקילת המקריא). אבל, כאמור, אני אפנה את מקומי למישהו שיוכל לתת ציטטות והוכחות מובהקות יותר לדברים הללו. התנעת הרכב היא בדיוק הפוכה ממה שאמרת - מדובר בשימוש בחשמל כדי להדליק אש (בגלל זה אתה זקוק למצבר), ולא לשימוש באש כדי להדליק את החשמל. גם ה''אש'' ברכב היא לא בדיוק אש, אבל גם לזאת לא אכנס מפאת הבנתי המועטה במכניקה של הרכב. בטלוויזיה, בכל אופן, אין שום אש בשום שלב. אם יש, כנראה הגיע הזמן להחליף טלוויזיה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כן, אבל איכשהו לא נראה לי לצאת נגד מי שעצר את הפוליגמיה ביהדות... |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
צום גדליה לא נחשב בעיני החמרה, כשם שיום הזכרון לחללי צה''ל לא נחשב בעיני כהחמרה, אלא כציון ארוע בתולדות העם. לגבי אכילת קטניות בפסח - לא מכיר מספיק. אני אפילו לא יודע אם אני אמור להיות מאוכלי הקטניות או לא. |
|
||||
|
||||
מה זאת אומרת "אני אפילו לא יודע אם אני אמור להיות מאוכלי הקטניות או לא"? אתה מתכוון לאכול את הפיתה ריקה, בלי למרוח עליה איזה חומוס? |
|
||||
|
||||
אני, כעקרון, אוכל מה שבא לי. אבל למיטב ידיעתי, קבוצת ''אוכלי הקטניות'' חופפת עם אחת משתי קבוצות העדות הגדולה (אשכנזים וספרדים). אינני זוכר איזו מהן. |
|
||||
|
||||
ספרדים. האשכנזים לא אכלו קטניות מחשש שבשקים בהם הובילו אותם העבירו גם גרעיני דגנים, ואז יש חשש שיהיה להם חמץ בפסח. |
|
||||
|
||||
לספרדים (לא לכולם) מותר גם לאכול גם ארבה, ולאשכנזים אסור. |
|
||||
|
||||
זכורות לך אולי גם נסיעות באוטובוס לצד חיילים מזיעים? (שירתתי, שירתתי! תירגעו...). האם לדעתך זוהי סיבה מספקת לצאת נגד החיילים או להשמיצם בפומבי? לא רק שלא היו החמרות גורפות, אלא שהיו גם הקלות, מפני גזירות שאין הציבור יכול לעמוד בהן. כך או כך, לא מדובר בעניינים עקרוניים של ממש. מדובר בשוליים של היהדות. מהם, כידוע לך, לא ניתן ללמוד או להקיש על הציר המרכזי. לא ידוע לי מלימוד המקורות עצמם או מחיי היומיום באחת הקהילות האורתודוקסיות התוססות בארץ, שישנה איזושהי הרעה מחמירה לכיוון האישה היהודייה. להיפך, ישנן הקלות רבות לנשים, כגון: חבישת פאה נוכרית במקום מטפחת, בחוגי הליטאים וחוגים חסידיים מסוימים וגם בקרב ספרדים בוגרי ישיבות ליטאיות. והיד עודנה נטויה. ומאיפה בדיוק לקחת את השטות הזאת לגבי מזמורי תהילים שכולם קודש קודשים? אולי כוונתך ל"שיר השירים", אבל לכל מי שמצוי בעולמה של הלכה ידוע שאין כוונת הנאמר במגילה זו כפשוטה, אלא ש"דיברה תורה בלשון בני אדם", בשפה עממית לקירובם של עמי הארצות לשמירת תורה ומצוות. היא דיברה אליהם בשפתם שלהם. אגב, כמעט שאין לך כיום בית כנסת אורתודוקסי ספרדי אחד בעולם שלא נוהגים לשורר בו את מגילת "שיר השירים" מידי ליל שבת בשבתו. נערים צעירים עולים על בימת בית הכנסת ומשוררים בקול רם וערב, תוך שימת דגש על כל מילה וכל תג ואות. אז, דחילק. די עם הסטריאוטיפים האלה. תבדוק את העובדות לאישורם וחלס. גם אני לא מבין במכניקה של הרכב, בוודאי לא כמו שחותני המוסכניק מבין ועושה קופה שהלוואי על כולנו. בכל מקרה, אני סמוך ובטוח שכל פוסק הלכה התייעץ עם בעלי מקצוע הטובים בתחומם בדברים טכנולוגיים לשימוש בהם בשבת, כפי שידוע ומפורסם וניכרת בפסקיהם שליטתם בצורות הפעלת ופעולת המכונות והמכשירים האלקטרוניים. כפי שמר וישנה כבר הסביר לך בתחילת הדיון שלכם. |
|
||||
|
||||
שכחתי להתייחס לטלוויזיה בשבת. באופן הלכתי טהור, ייתכן ומותר להפעיל מראש הקלטת תוכנית טלוויזיה בשבת. אף על פי כן, יש להימנע משתי סיבות: א'. תוכניות הטלוויזיה בישראל נוצרות על-ידי חילול שבת של יהודים ואסור ליהודי לגרום או לסייע בחילול שבת בידיו של יהודי אחר. אמנם, מותר לאדם ליהנות לאחר השבת מחילול שבת שנעשה במזיד, אך בוודאי שאין הדבר ראוי, מה עוד שחילול שבת זה נעשה למענו, והוא חמור יותר. בזה הדברים שונים מחשמל, שכן מותר לקיים את חברת החשמל בישראל בשל הצורך העליון לקיומה ופיקוח הנפש הלאומי בלעדיה. שהרי בוודאי ששימוש בשבת בחשמל המיוצר בחברת חשמל למען אנשים הוא הנאה מחילול שבת. ברם, רוב הפסיקה ההלכתית מחייבת את חברת החשמל לעבוד בשבת, בשל פיקוח הנפש המשמעותי שהיה מתחולל לו לא היו עובדים בשבת, כגון: ביטחון, בתי חולים, צורך של אנשים שונים במכשירים כדי לשמור על חייהם ועוד ועוד. השימוש של שאר בני האדם בחשמל בשבת הוא אפוא "טרמפ" על החובה של חברת החשמל לייצר חשמל בשבת, ובשל כך רבים הפוסקים שהתירו, אל אף שהם בעצמם אינם נהנים משירותי חברת החשמל בשבת (הגרש"ז אוירבך והרב עוזיאל). ועל כן ההנאה מחשמל זה מותרת בדיעבד, ואין מדובר בדבר-מה שאין בו צורך של פיקוח נפש כמו טלוויזיה. ב'. טוב יהיה לנתק את השבת מחיי חולין שבימי החול של השבוע. העיקרון בשבת אינו סיבוך הפעולות ואף לא הקושי שבביצוען. יסוד איסורי שבת הוא הכרזה כי כשם שהקב"ה הפסיק את מלאכת יצירתו ביום השביעי ושבת מכל מלאכה, אף אנו מפסיקים את מלאכות היצירה שלנו, ומעידים על בריאת העולם על ידי הקב"ה. בשל כך, מה שאסור בשבת הוא מלאכות המוגדרות כ"יצירה" חדשה, ולפי זה מודדים מה מותר ומה אסור. סגירת מעגל חשמלי הוגדרה כמלאכה על-ידי הפוסקים, ולכן פעולות אלה אסורות בשבת. |
|
||||
|
||||
בעניין השימוש בחשמל בשבת, כדאי לציין שרבים מהליטאים מתחברים לגנרטורים נפרדים, הפועלים בשבת באופן אוטומטי ובלי להזדקק לרשת החשמל הארצית. |
|
||||
|
||||
אכן, לא מזמן כתבתי על כך בשלהי תגובה 251507 |
|
||||
|
||||
תהילים? או שהתכוונת לשיר השירים או שאני מתחיל להצטער על הנמנמת שאחזה בי בשעורי התנ"ך בתיכון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |