אמנת כינרת | 841 | ||||||||||
|
אמנת כינרת | 841 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
מבלי להתייחס כרגע לתוכנה של "האמנה", עצם העובדה שמסמך זה חובר ללא שיתופו של אזרח פלסטינאי-ישראלי בודד (כך נטען בכתבה במוסף הארץ של שבוע שעבר, שאני ממליץ להוסיף את הקישור לה לכתבה) מעידה כאלף עדים על הגזענות וההתנשאות המובנים של השמאל הציוני, שחושב שיוכל להכתיב פיתרון ומבנה מדיני לאוכלוסיות שלמות, ושאלו יצייתו לו כציית הפיאודל לאדונו. מה המשמעות של "גיבוש הסכמה משותפת לכלל היהודים בישראל"? יש כאן משום תמיכה סובטילית בטרנספר, פיזי או תחיקתי, של כל מי שאינו יהודי, והרחקתו ממוקדי הכח של המדינה. הרי מדינת ישראל איננה מורכבת מיהודים בלבד, וכל עוד היא מתיימרת להיות דמוקרטית, היא לעולם לא תהיה כזו, כך שניסיון בניית מעין "כיוון דרך" לעתיד תוך התעלמות משאר האוכלוסיות הנמצאות בה אומר דבר אחד: יש אזרחים סוג א' (עדיף אחוס"לים) שהם השליטים האמיתיים, ויש את כל השאר, שיכולים לקבל את ההחלטות, או להתמודד עם התוצאות. |
|
||||
|
||||
גם כן מבלי להתייחס לתוכנה של האמנה. האם גיבוש הסכמה משותפת לכל הפלסטינים בישראל ייחשב גם הוא לתמיכה סובטילית בטרנספר, פיזי או תחיקתי, של כל מי שאינו פלסטיני, והרחקתו ממוקדי הכח של המדינה? האם באור זה יש לראות, לדוגמא, החלטות של "ועדת המעקב" של ראשי הרשויות הערביות? חושבני שהתשובה היא שלילית, וכי גם במקרה דנן הפרשנות שלך אינה מוצדקת (אתה רשאי כמובן לטעון נגד הצורך בגיבוש הסכמה או נגד קביעת גבולותיה). גיבוש הסכמה בקרב קבוצה אחת של אזרחים (נשים, אקדמאים, ערבים, נוצרים אורתודוקסים, נכים, ציונים) נראית לי כזכות מובנת-מאליה שאינה מוציאה במשתמע שום זכות של אף פרט או קבוצה אחרים. |
|
||||
|
||||
א. הם אמרו שהם כן מעוניינים בעתיד לצרף גם ערבים-ישראלים לפורום שלהם. למה הם לא עשו זאת עד כה? לא יודע. לך אתה תושיב את אפי איתם עם ערבים ושידברו בניחותא... ב. ועכשיו, אפשר התייחסות לתוכן? |
|
||||
|
||||
א. הם מחכים שיופיע לו אותו "ערבי-מטעם" שיסכים עם הדעות שלהם ויתבל את הדיונים בנופך אוריינטליסטי כנוע. ב. מסמך גדוש בסילופי אמת, בדמגוגיות, ובהיתממות על-סף-הגזענות. החל מההצהרה הלא מבוססת על היות הדת היהודית "עם"; המשך בטיעון כי שמר "עם" זה על קשר "עמוק ורציף" עם "ארצו" (הבה נקרא רגע לתוך המילה: "ארצו" - הארץ שלו, כלומר - גם כאשר רוב מוחץ ומוחלט של "עם ישראל" לא שכן פה, הייתה שייכת לו האדמה, ומעשה הכיבוש הראשוני שלה היה רק בגדר סילוק פולשים בלתי-חוקיים, למרות שאלו חיו על אותה אדמה במשך מאות שנים באופן רצוף); בסתירה הברורה בין סעיף 2 וסעיף 3; בגזענות הגסה הטמונה בסעיף 3 (מה יקרה אם כתוצאה מתהליכים דמוגרפיים לא יהיה רוב יהודי במדינת ישראל? נגרש את הלא-יהודים? נמציא/נמצא יהודים במקום מוכה כלכלית על פני הגלובוס ונייבא אותם? נכפה את דעת המיעוט על הרוב בעזרת כוח הזרוע? לאנשי כינרת הפתרונים); באינדוקטרינציה הלאומנית ובהנצחת האפלייה הממסדית של אותו סעיף; באוקסימורון המובנה של סעיף 4 (המנטרל משני חלקיו את עוקצם. מעניין אם היהודים החרד"לניקים יסכימו כי ערכי היהדות אינם מתנגשים עם ערכי השיוויון והחירות); בחוסר ההפרדה הניבט מבין השורות בין דת ומדינה, בהתעלמות הגמורה מהעוול האיום שנעשה ליושביה המקוריים של הארץ בעת כיבושה הראשוני ב-48 ושוב בעת הרחבתה ב-67; ביחס הפטרנליסטי אל הפלסטינאים-ישראלים בסעיף 5 (שימו לב כיצד בכל מקום שמוזכרת המילה "ערבי" מגיעה לפניה המילה "מיעוט". עניינים סמנטיים פעוטים לכאורה שכאלו מעידים כאלף עדים על הלך הרוח של יוצרי האמנה: ניתן לכם זכויות, או מראית עין של כאלו, כל עוד אתם מיעוט. אז תיזהרו.); בטקטיקת ה-"יורים ובוכים" הקלאסית שמבצבצת לה מתוך סעיף 6; בנדיבות הלב הרחבה שבנכונות להכרה ב"זכויותיו הלגיטימיות של העם הפלסטיני השכן" כחלק מ"עסקת חבילה" - כנראה שעיקרון ההגדרה העצמית מותנה אצל מחברי האמנה בעקרון הכה ישראלי "יד רוחצת יד"; בצביעות של סעיף 7 המדבר על "חברה רבת פנים" אשר מחבריו נופלים כולם לאותה מסגרת אידיאולוגית-ערכית; בנאיביות התמימה והזכה של סעיף 8 המתעלם לחלוטין מנסיבות עכשוויות של שילטון תאגידים, כניעה למגמות הפרטה וגלובליזציה הרסניות, אפלייה מתמשכת על בסיס כלכלי-מעמדי-גזעי והפניית משאבים עצומים להנצחת הכיבוש על חשבון "החינוך והתשתיות בפריפריה" (הערת צד: האליטות השלטות בישראל תמיד נהנו לדבר גבוהה על "צדק סוציאלי", בעת שהפלו והחלישו את המעמד הבינוני ואת תושבי הפריפריות והפועלים); סעיף 9 המאשר שילוב דת ומדינה ומדגים כי באוקסימורון יהודית-דמוקרטית מנצחת רוח סבא ישראל, שכן "כולנו יהודים" (הערה סמנטית נוספת: גוף יחיד רבים - רק בנוגע ליהודים). כאמור, רוח המאמר משקפת נהדר את אופיים והרכבם של מחבריו. תרגומו של טל מקובל עליי לחלוטין. (מצטער אם זה יצא עמוס מדי) |
|
||||
|
||||
אעלה כאן נושא שאינו קשור במישרין להודעתך והוא ההתייחסות אל ערביי ישראל כאל מיעוט אשר ישאר כזה עד קץ הדורות. אני סבור כי הפוליטיקה הישראלית מתעלמת ברובה מן השאלה הדמוגרפית. בקצב הריבוי הטבעי הקיים, גדלה האוכלוסיה הערבית בשיעור גבוה מזו היהודית. ניתן להסיק כי בסופו של דבר לא ניתן יהיה לשמור על האופי היהודי של המדינה באמצעים דמוגרפיים. למעשה הסיבה היחידה לכך ששיעור הערבים בישראל נשאר קבוע בקירוב לאורך השנים היא ההגירה החיובית של יהודים ושל יהודים מכח חוק השבות לעומת הגירה שלילית בלבד של ערבים. האם חוסר התייחסות לבעיה זו אינו עצימת עיניים לנוכח הבעיה הגדולה ביותר העומדת בפני חזון המדינה היהודית הדמוקרטית? דומני שהדרך היחידה לשמור על אופיה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל בלא לפגוע בזכויות תושבי ארץ ישראל הוא הקמת מדינה יהודית שלא יהיה בה מיעוט ערבי. אמנם במבט ראשון נראה כי יש כאן ניסוח מתחכם של רעיון הטרנספר (המהווה, כמובן, פגיעה חמורה בזכויות התושבים) אך אין בו כדי לשלול הקטנת שטחה של מדינת ישראל באופן ניכר על מנת ליצור מרחב יהודי בלבד (כמובן שיהיה צורך בחילופי אוכלוסיה אך בהנתן זמן וכסף מתאימים העניין יכול להיות מוסדר בצורה שלא תפגע בזכויות התושבים). |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם הכל, מלבד הפיסקה האחרונה. מכיוון שאני רואה ב-"חזון המדינה היהודית דמוקרטית" רעיון מופרך מעצם הגדרתו, ומכיוון שאינני רוצה לחיות במדינת ישראל אם זו תהיה מדינה תיאוקרטית (קרי: יהודית), ומכיוון שאני דוגל בגישה אוניברסליסטית משהו, אני חושב שהפיתרון הטוב והמוסרי ביותר לשינויים הדמוגרפיים הצפויים הוא הכרזה מוקדמת ככל האפשר על הקמת מדינת כל אזרחיה, שתכיל הן את האוכלוסייה היהודית והן את האוכלוסייה הפלסטינאית, ותקבל בזרועות פתוחות הן את אוכלוסיית הפליטים הפלסטינאים, הן את היהודים ברחבי העולם שימצאו במצב של אפליה על רקע גזעי, והן כל אדם אחר שיחפש מקלט פוליטי או אידיאולוגי (תחת מגבלות מסוימות, כמובן. ראה המודל הקנדי). |
|
||||
|
||||
קרא לי פרנואיד אך אני חושש שביום בו הם יוכלו, הערבים יהרגו את כולנו (כל היהודים, רוצה לומר). מובן מאליו שהחשש הזה לא מבטל את ההכרח שלא לפגוע בזכויותיהם של הערבים ולכן אני סבור שיש לשקול ויתורים מרחיקי לכת עד מאוד על מנת להשיג הפרדה מוחלטת בין הלאומים. האם זו גזענות לדעתך? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני מסיק מכך שהפחד של ניצולי השואה מהגרמנים גם הוא מוגדר בעיניך כגזענות. האם יש איזושהי דרך, להשקפתך, לאדם להתייחס באופן כללי ולא פרטני לקבוצת אנשים בעלי מאפייני גזע דומים מבלי שהדבר יחשב לגזענות? האם האמירה "הגרמנים אוהבים בירה" היא גזענות? מה לגבי "הגרמנים אוהבים ותמיד יאהבו בירה"? ומה בין זה לבין "הגרמנים שונאים ותמיד ישנאו יהודים"? |
|
||||
|
||||
הוסף לרשימתך טיעון נוסף (אינני יודע לטינית), אשר פירושו יהיה: השוואת מצב נתון לשואה, או למעשיהם של הנאצים, אין בו לכשעצמו בכדי הוספת משקל לטיעון כלשהו. |
|
||||
|
||||
מה בדבר השוואת מצב נתון למצב נתון אחר, כדי שנוכל לגזור ביניהם גזירה שווה? ואם אפשר לגזור ממצב אחד למצב אחר, מדוע לא מהשואה? דעתי היא שהשואה משמשת לעתים קרובות כדוגמא בגלל שהיא מעוררת רגשות חזקים, אך יש בשימוש בה מדי פעם יתרון של הבהרת מצב בשל הקיצוניות שבה, וכן משום שהיא בתוך הקונצנזוס. |
|
||||
|
||||
מובן שגזירה ממצב אחד לשני היא כלי מקובל ונכון, הבעיה היא שהשימוש בשואה נעשה כדי להשתיק את היריב, ללא קשר כמעט לנכונות הטיעון המקורי, או לנקודות הדימיון והשוני שלו לשואה עצמה. זו מעין אמירה של ''נראה אותך מתנגד לזה...'', שהרי השואה היא כל כך בתוך הקונצנזוס שלא ניתן להתנגד לטיעון שמסתמך עליה מבלי להצטייר כמשהו בין מכחיש-שואה ונאצי, במין עולם דימויים מעוות. |
|
||||
|
||||
יואיל כבודו להתייחס עניינית. מצידי תתייחס ל''האמריקאים שונאים ותמיד ישנאו את אוסאמה בן-לאדן''. אחרי שתסיים, אבקש שתסביר לי מה בין תשובתך ל''אוסאמה'' לתשובתך ל''יהודים''. |
|
||||
|
||||
אם העניין היה רציני, הייתי מתייחס ברצינות. מי הם "האמריקאים"? דעת הקהל כפי שהיא מצטיירת בתקשורת שאתה צורך? כל אחד ואחד מתושבי ארה"ב? החברים שלך שגרים בארה"ב? אתה? הממשל האמריקאי? האחרון, לפחות, לא שנא תמיד את אוסאמה בין-לאדן, שכן הוא טרח והעניק לו עמדת כח עצומה, וסיוע כספי וצבאי. ובכלל, מה הרגשות האלו קשורים לעניין? תשובה כללית - רגש של אדם כלפי אדם אחר, רק משום שהוא שייך לקבוצה אתנית כלשהי, הוא סוג של גזענות. אני מבין אם דובי יגיד לי שהוא פוחד מהמוכרים הנואשים של השוק במזרח ירושלים, אבל לא אבין אם הוא יגיד שכתוצאה מהחוויה הספציפית הזו הוא יסיק כי כל הערבים הם בעלי תכונות שליליות דומות. ניתן להגדיר גזענות כקיטלוג בני אדם לפי פרמטרים גזעיים, והכללתם תחת שמות-תואר כוללניים בהתאם להשתייכות זו, בנוסח הסמנטי הבא: "כל [קבוצה גזעית] הם [שם-תואר]". |
|
||||
|
||||
כל [הכושים] הם [כהי-עור]. גזענות? אני חושש כי הערבים יהרגו את כולנו (וריאציה בנושא). גזענות? התייחסות לגזע אנושי ייתכן כי סמנטית היא גזענות אך המשמעויות הנגזרות משימוש במילה זו עיתים הן עודפות. כאשר מביע מאן דהוא חשש מפני גזע אין הדבר הופך אותו לגזען במשמעותה הרחבה של המילה. דומני כי הקפיצה לתשובת ה"כן" לאותו אייל תוהה היתה זריזה מה. |
|
||||
|
||||
<טפיחה עצמית על השכם> פשוט מאוד ידעתי שיהיה החכמולוג שייתן את הדוגמה הזו. (אפילו ניחשתי מראש איזו דוגמה!) </טפיחה עצמית על השכם> מן הסתם, הביטוי שכתבת הוא טטואולוגיה, וככזה, אין לו שום ערך או משמעות. מה שכתבת הוא לא וריאציה על הנוסחה שהצגתי, אלא משהו שונה, שלפי דעתי כן נופל לתחום של גזענות (מובן שצריך לשפוט ביטוי כזה בהקשר בו הוא נאמר). וריאציה על הנוסחה שהצגתי היא: "כל [הערבים] הם [רצחנים]", וזוהי בהחלט אמירה גזענית. |
|
||||
|
||||
<שתי טפיחות על שכם רעי> וכעת יאמר אדוני כיצד הוא מבדיל בין טאוטולוגיה לאמירה גזענית |
|
||||
|
||||
כאשר חלקו האחד של המשפט נכלל בעצם ההגדרה של חלקו האחר - טאוטולוגיה. |
|
||||
|
||||
וכיצד אדוני עושה הבדלה בין משפט שחלקו האחד נכלל בחלקו האחר לבין משפט גזעני. מה בין ''כל הערבים רצחניים'', שהצעת כגזענות, לבין ''כל הכושים כהי עור'', שאדוני הציע כטאוטולוגיה. אין פורמט המשפטים שהבאת תומך בעמדתך אלא כאשר בעיניך המשפט הוא שיקרי כי הרי בעיני הגזען האומר ''כל הערבים גזעניים'' כולל חלקו האחד של המשפט את חלקו האחר ממש כשם שבעיניך המשפט ''כל הכושים כהי עור'' הוא טאוטולוגי. יתר על כן ראשיתו של דיון בהצהרת חששו של אדם מפני קבוצת אנשים ולמען הכנות יש לאמור כי רובנו מחלקים אנשים כמו עצים, אדמה, פרחים ופרפרים לקבוצות (ומי שאינו פשוט אינו כן עם עצמו), וחלק מהקבוצות יכולות בהחלט להחשב כמעוררות חשש ואין בכך פסול. |
|
||||
|
||||
אני ממליץ לאדוני הנכבד לפתוח מילון הקרוב אליו ולחפש קשר סמנטי כלשהו בין המילה ''כושים'' והביטוי ''כהי-עור''. אם ימצא אדוני קשר לשוני דומה בין המילה ''ערבים'' והמילה ''גזעניים'', יעדכן נא אותי. הימצאות קשר כשזה (כאשר ההגדרה של צד אחד חופפת או מכילה באופן לשוני מובנה את הצד השני) מעידה על טאוטולוגיה. אגב, אני חוזר בי מהצהרה קודמת שלי - למשפט שכזה אכן יש ערך, שכן הוא משפט אמת, אך אין הוא מעיד דבר על האומר אותו. יש הבדל בין חלוקה לשם נוחות ופישוט הדיון, לבין התייחסות ערכית ספציפית, וגיבוש דעה על קבוצה כוללת כתוצאה מהתנסות פרטנית. |
|
||||
|
||||
יסלח לי אדוני על הציניות אך האם אדוני מציע כי נגדיר אמירות גזעניות כאמירות בנוגע לגזעים שאינן מופיעות במילון. איני מציק בשאלה כדי לנסות ולקעקע את עמדתך כי "כל הערבים רצחניים" היא אמירה גזענית, רצוני (והייתי רוצה לומר "הפשוט" אך כנראה מדובר בסוגיה סבוכה) הוא למצוא את ההגדרה שתסיע בידי לזהות אמירות גזעניות ללא ידע קודם על מושא האמירה. לאמיתו של דבר מסופקני אם קיימת הגדרה שכזו ובכל מקרה ולו גם היתה כזו דומני כי האמירה המקורית http://haayal.co.il/thread.php3?rep=52264 אותה כינית גזענית לא היתה עומדת בקריטריונים ואף נהפוך הוא. אותו "אייל תוהה" מציג את הנאורות וההומניות במיטבה (כראוי להסחפות בניסוח) שכן על אף חששו הוא אינו מתכחש לזכויות הקבוצה המאיימת עליו (לדעתו) ואף מוכן ל"ויתורים מרחיקי לכת" מצידו כדי לפתור את הבעיה (והפרדה היא אולי בדלנות אך לא גזענות). |
|
||||
|
||||
רק להדגיש, לאור היחס החיובי והשימוש בביטויים דומים (''אדוני'' וכד'), שקיים יחס זרות מוחלט ביני לבין דותן. |
|
||||
|
||||
בוא רק בשביל הצחוק שבדבר נתנסה בעוד מספר אמירות חסרות משמעות לדוגמה דוברי האמת שבינינו יעידו כי הם משקרים, אני אעיד כי איני בקשר עם דותן וכיו''ב |
|
||||
|
||||
זה מכוסה בתוך מכשלת אד-הומינם, ר' תרגום ברזילי ((:). התופעה בכללותה מנותחת בחוק גודווין - ההסתברות לאיזכור אנלוגיות נאציות בדיון גדלה עם אורכו. הנוסח המדויק נמצא ודאי ברשת (Godwin's law for Nazi analogies). |
|
||||
|
||||
האם מחוק המספרים הגדולים (הסתברות) לא נובע כי ההסתברות לאזכור אנלוגיות מכל נושא בדיון גדלה עם אורכו? |
|
||||
|
||||
והרי נוסח החוק: As an online discussion grows longer, the probability of a comparison involving Nazis or Hitler approaches one. לא צריך לעבור בהסתברות ח' (בציון 55 ו/או 91) כדי להבין שהצדק עמך.[כאן ניסיתי למצוא דוגמאות לחוקים משעשעים עם אותה נכונות הסתברותית, לשווא.] |
|
||||
|
||||
On a long enough timeline, the survival rate for everyone drops to zero.
|
|
||||
|
||||
אחת הביקורות שמרצה שלי נורא אוהב לצטט כנגד רעיון השוק החופשי (שאמור לאזן את עצמו בטווח הארוך) היא ''בטווח הארוך, כולם מתים''. לא זוכר מי אמר את זה במקור. |
|
||||
|
||||
John Maynard Keynes
|
|
||||
|
||||
תשובתו של מיינרד קיינס, כששאלו אותו, בעקבות המלצותיו הכלכליות: הרי זה עשוי להיות הרה אסון בטווח הארוך, מה יהיה? - נו טוב, בטווח הארוך כולנו נמות |
|
||||
|
||||
את הטפותיו ו"טעוניו" של אותו מרצה ניתן להפריך בנקל. מסיבה זו, אף הלייבור כיום, בראשות טוני בלייר, דוגל בכלכלת שוק חופשי (הדרך השלישית, the new labour ). תרגול: מצא את טעויותיו וכשליו המחשבתיים של אותו מרצה והצבע עליהם בעדינות. ניתן להעזר לצורך העניין בספרו של מילטון פרידמן מאוניברסיטת שיקגו. |
|
||||
|
||||
אותו מרצה,לפחות בהצגתו את הדברים בכיתה, נוקט בגישה אובייקטיבית למדי, ומצביע על הביקורת האפשרית על כל הוגה שאנו לומדים, כולל הוגים שמאלנים. כמו כן, למדנו במסגרת הקורס גם את עמדתו של מילטון פרידמן. אבל תרגיש חופשי להשמיץ אנשים על בסיס חוסר ידיעה מוחלט לגביהם. |
|
||||
|
||||
ידידה שלי שמתגוררת בלונדון באה בסופ"ש הזה לביקור מולדת, והביאה איתה חברה בריטית שלה. לכבוד הביקור, הלכנו לטיול בעיר העתיקה בירושלים, ועברנו גם דרך השוק שם. באחד הרחובות הצרים, עצר אותי רוכל והציע לי כאפיה. סירבתי בנימוס, אבל האיש התעקש "להדגים" את הסחורה (דיברתי כל הזמן אנגלית, ואני מניח שהוא חשב שאני תייר מחו"ל), והלביש לי את הכאפיה. ידידתי התלהבה מהסיטואציה וצילמה אותי, ואני ביקשתי להחזיר לאיש את הכאפיה. הוא התחיל להתמקח איתי (85 ש"ח, לא, תודה, אני לא מעוניין, 70. לא, אני לא מעוניין. 50. לא, תודה. כמה אתה מוכן לשלם? אני לא רוצה. תודה. 30 ש"ח וקח את זה. לא, באמת, לא.) כשהבין שאני לא עומד לקנות את הכאפיה (הכל התנהל, כאמור, באנגלית), הוא דרש ממני 10 ש"ח עבור התמונה שצילמו אותי עם הכאפיה. אני הייתי מופתע לחלוטין וסירבתי לשלם. הוא התעקש, ונכנסנו לויכוח, כשהכאפיה עדיין בידי, והוא מסרח לקחת אותה ממני. אני לא טוב בעימותים, כך שלא ידעתי מה לעשות. היה לי דחף פשוט להניח את הכאפיה בצד וללכת, אבל פחדתי. בעלי החנויות השונים יצאו החוצה להסתכל עלינו, והרגשתי ממש מאויים. לבסוף, תייר אחר שמע את הויכוח והצטרף לצידי. רק אז האיש לקח את הכאפיה ועזב אותי לנפשי, תוך שהוא מקלל אותי ואת חברותי. לכל אורך הויכוח, הייתי מבוהל לחלוטין, גם מעצם הויכוח, וגם מהסיטואציה בה הייתי. אני חושש לדעת מה היה קורה אם הוא היה יודע שאני ישראלי. האם אני גזען? יתכן. אבל יש לי סיבות טובות מאוד לחשוש. |
|
||||
|
||||
סיפור דומה אירע לי בשעתו בהר הזיתים בחודש יוני 99. הייתי עם אישתי ובני בן החמש בנקודה ממנה משקיפים אל העיר העתיקה. ערבי זקן וחייכן עם גמל שתקן הסתובב בין התיירים השונים וניסה לשכנעם להצטלם עם הגמל. לאחר שעשו זאת פנה במפגין ודרש תשלום בעבור הצילום. חלק מהתיירים סירב לשלם, וזכה למטר קללות וגידופים מהנ"ל. חלק שילם בנימוס והסתלק. גם אנחנו הצטלמנו עם הגמל, ומיד אחר כך שלפתי את ארנקי ושילמתי לברנש זה עשרה שקלים ללא דיבורים מיותרים. הסכום היה פעוט, ובמידה מסויימת נכרמו רחמיי עליו. אני חושב שהייתי מציע לו משהו בסדר גודל דומה גם אם לא היה דורש זאת, אולי מפאת רגשות מעורבים בלתי ברורים. סוף סיפור. א. מאן |
|
||||
|
||||
לי קרה משהו מאד דומה (רק בלי קללות וסימני אלימות) ליד שער הנצחון בפאריז לפני כשנה, כך שמדובר מן הסתם במנהג שמצא עם הזמן את דרכו גם אל מחוץ לעיר העתיקה בירושלים. |
|
||||
|
||||
It is very fair. This person makes his living
on this. Without him you would not have the camel as a nice oriental background against the old city The person was old and pleasant, trying to give you something nice. Why should anyone be rude or cruel? |
|
||||
|
||||
מכיוון שנהוג להבהיר את פרטי העיסקה לפני הביצוע שלה. אם אדם שואל אותך אם אתה רוצה להצטלם ליד הגמל, ומצפה לקבל תשלום, הוא אמור להגיד לך את זה מראש, ולא לחכות עד אחרי שהצטלמת כבר. |
|
||||
|
||||
קיימות גם עסקות מובלעות (IMPLICIT), בפרט בתחומי התיירות והנופש, בהן המתת שלך עבור השרות הינו לחלוטין בתחום רצייתך ורצונך הטוב. נקיבה במפורש ומקדמית בגודל הסכום, כמו גם סיטואציית מו"מ והתדיינות אמורות לפגוע באווירה הנעימה. כך למשל, נניח שאתה נמצא באווירה קסומה עם בת זוגתך במסעדה בוונציה, הנרות על שולחנך דולקים, האורות מעוממים ואתה משקיף מן המרפסת על המים המרצדים בשלל אורות. הכנר ניגש מן התזמורת קרוב לשולחנכם ומנגן משהו במיוחד לכבודכם. ברור ששירות זה אינו נעשה רק על מנת להיטיב את הרגשתכם והאיש מצפה גם לתשר מיוחד עבור טרחתו ואמנותו, שכן העניק לך דבר מה מיוחד ששנים לאחר מכן יהיה אולי מושא לנוסטלגיה. כאן העיסקה הינה וולונטרית באופן אולטימטיבי ופונה לחלוטין לרצון הטוב ולחוסר הפורמליות. אם ברצונך להמנע מכך, הרי כל שעליך לעשות הינו לסמן לאיש הניגש, ובעדינות, כי הדבר אינו רצוי, במקום להניח כי השרות הזה ואומנותו הינם "חופשים". |
|
||||
|
||||
מיכאל ידידי, הדבר אינו כה פשוט. המדובר בהבדל תרבותי-ערכי מסויים, אשר אינו נפתר בקלות בה רשמת 'אם ברצונך להמנע מכך, הרי כל שעליך לעשות הינו לסמן לאיש הניגש, ובעדינות, כי הדבר אינו רצוי'. האיש הניגש אינו תמיד 'מעודן' דיו כדי להבין רמז זה, ונטייתו הכללית היא להידבק כעלוקה אקוסטית בלתי מוצלחת. דבר שכזה אירע לי בעיר ברמן לפני כחודש וחצי, עת ישבתי עם כמה ידידים בסעדה מהוגנת לחלוטין. 'האנשים הניגשים' במקרה זה לא הירפו עד שכל משתתפי הסעודה שילשלו כסף לעברם, ובמשך דקות רבות העיקו על שולחננו. מצב בהחלט לא נעים. שלך אלכסנדר |
|
||||
|
||||
אכן, מנהג זה ששכרו בצידו, עשוי גם לעודד התנהגות טפילית. יתכן שהאנשים הניגשים היו בעלי אידאולוגיה ''חברתית'' כגון אנרכיסטים צעירים שרצו לאסוף כספים ''למטרה המקודשת'' עד כדי אטימות לטעם הטוב. יתכן גם שהיו בני כת בודהיסטית מסויימת, שנגינתם היתה עילה לאסוף כספים באגרסיביות למען הכת. יכולתי גם לכתוב ''צוענים'' אך אלה מתנהגים לרוב בהכנעה ובכפיפות לנימוסים הטובים. במצרים ובמקומות אחרים במזרח נוהגים אמנם להטפל אליך בלי להרפות, אך זאת באם אתה מגלה חוסר אסרטיביות ואינך נוהג בתקיפות מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
יתכן גם שהניגשים היו מהגרים מזרח אירופאים שמחד קבלו חינוך קרטני, ומאידך תופסים טרמפ לחליבת כספים על מה שהם תופסים כשמורות נאיביות מסויימות בנפש הגרמנית. זאת בצמוד למטען של מרירות ושנאה כלפי הגרמנים על בידוד ואי הקלטות חברתית, ורדוקציה שלהם עקב כך למחלבות כספים בלבד. |
|
||||
|
||||
''קרתני'' אם איני טועה, מלשון ''קרת''. |
|
||||
|
||||
אכן לעיתים יש להפעיל שיקול דעת נוסף בכותבנו מילה לא שכיחה. |
|
||||
|
||||
אתה צודק מבחינת האיות. המשמעות תמיד התמיהה אותי. "קרת" היא עיר, כרך גדול. "קרתני", לעומת זאת, פירושו פרובינציאלי, מי שהגיע מערי השדה או הכפרים, ואינו מורגל בחיי העיר הגדולה. בדיוק הפוך ממה שהיינו מצפים. היש מי שיכול להסביר את הסתירה? |
|
||||
|
||||
יובל, לאור שאלתך ניסיתי לברר באמצעות מילון אבן שושן. קרת היא, אכן, קריה, עיר, מקום יישוב. אולם הכול יחסי. בהשוואה ל'כרך' הקרת משולה לעיירה (בערך כמו ההבדל בין town ל-city באנגלית). ולכן כתוב במילון: קרתני=בן ישוב לא גדול, בן-עירה, להבדיל מן "בן כרך". |
|
||||
|
||||
איני בטוח. דומני ש"קרת" היא המלה הארמית לעיר, ללא זיקה לגודלה. כך למשל קרתגא, עיר המתיישבים הפיניקית הענקית בצפון אפריקה, נקראה למעשה קרת-חדשא (העיר החדשה, בדומה ל-"יורק החדשה" בצפון אמריקה). חלק מרכזי מירושלים נקרא פעם עיר דוד, וכנראה בתקופת שלמה הוסב שמה, לגישתי, לעיר שלמ (עיר שלמה), בדומה לסן-פטרסבורג (עירו של פטר). ערים נקראו לרוב על שם מלכים, וזאת בניגוד לפרוש הנשגב והדחוק של הרפורמים, דומני, לפיו מדובר "בעיר שלום". שלום הינו שם עצם שמשך חלותו לא מוגדר, ואילו בעת הקדומה השתבחו דווקא במסעות כיבושים ונצחונות לתפארת שהינם ארוע ספציפי בזמן הכרוך בתהילת בני העיר או המדינה. מכל מקום, דומני שבני הקרת הינם פשוט בני העיר (בדומה לעם הארץ) בעוד השכבה המשכילה והשלטת שכנה בתקופת בית שני בוילות מחוץ לעיר או בפרבריה (המילה "וילה" הינה מהתקופה הרומית, וציינה מקום מגורים של בעלי מעמד, בדומה ל-estate). הקרתני הינו אם כן בן העיר חסר המעמד, ההשכלה, ההליכות, הליטוש והאצילות, כלומר הפלבאי בלטינית. דווקא במקומות פרובינציאליים "נידחים" יחסית כספרד גרו פטריקיים בעלי מעמד ובעלי השפעה רבים. מבחינה זאת האימפריה הרומית היתה מבוזרת. דומני שההבחנה בין "עיר המלך" והפרובינציה מקורה בימי הביניים המאוחרים. |
|
||||
|
||||
באותו עניין, מעניין להתחקות אחר מקורות שמות ערים. בזמנו עסקתי בהתחקות כזאת אחר מקור השם ירושלם (ירושלים), אך פרטי הפרטים לא זכורים לי כיום (רשום באיזה מקום, ועדיין טעון מחקר נוסף). מכל מקום, ירושלם פרושו בסבירות גבוהה "ירב את ריב שלמה, ילחם את מלחמתו". זאת כשם שירובעל פרושו, ירב את ריב הבעל, עבד הבעל (בדומה לעבדאללה -עבד האל), הגם שיתכן שעריכה מאוחרת הפכה זאת ל"ירב *כנגד* הבעל" כלומר ירא אלוהים. נא לשים לב שגם "ירא אלוהים" מכיל את השורש ירו (בהטיה). האם שמה של ירושלם ניתן לה בתקופת רחבעם, ואזכורים קדומים יותר, כגון בספר יהושע-הכתוב אגב בעברית לא ארכאית (בשונה מספר איוב העתיק) - הינם פרי כתיבה מאוחרת? נראה: מיהו יריבו של רחבעם השואף להכרית את בית שלמה? ירבעם (בן נבט). השם שניתן כאן מורה על "ירב עם", כלומר בלשון מאוחרת, אולי לשונו של איבסן או הדמוקרטיות העממיות - אויב העם. זהו כינוי בעל משמעות ערכית ברורה, מצד כותב הטקסט. מאידך מיהו הרב את ריב בית דוד, את ריבו של שלמה, כלומר מיהו ירושלם (הרב את ריב שלמ -בכתיב מקראי חסר) העומד כנגד ירבעם? כמובן, רחב עם (רחבעם) בן שלמה. הביטוי "רחב" הוראתו, הקלה, עזרה, בניגוד למשל ל"יכביד" (למשל "אכביד את עולכם"). הדבר עומד בניגוד מעניין למסופר על רחבעם, לפיו התרברב דווקא בהכבדת העול: "אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים". כאן הכינוי מדביק לאיש משמעות הפוכה, של "השוקד על רווחת העם, המושיע את העם" בניגוד לאויב העם ירבעם. האם ישועה זאת הינה עצם העמידה בפרץ, עצם המשכת בית דוד? בעניין זה של הכינוי רחב במובן "ידיד, מביא רווחה, מושיע", ראה את שמה של רחב הזונה מפרשת המרגלים ביריחו. (הביאה להם רווחה או מזור, אירחתם, הושיעה, היתה הידידה, במובן שאורט וינגייט כונה "הידיד"). כך: ידיד העם, מביא רווחתו, רחבעם או ירושלם, בניגוד לאויב העם השואף להכרית את בית דוד. דבר ראוי לתהילה באופן שעיר שלמה (עיר שלם), שנקראה קודם "עיר דוד" -יוסב שמה ל"ירושלם". |
|
||||
|
||||
ירושלים מוזכרת גם בספר שופטים (בפרק א'). אפילו מוזכר שם כי בני בנימין לא הורישו את היבוסי יושב ירושלם ''עד היום הזה''. לא סביר שהיה נאמר כך לו נכתב הספר לאחר ימי שלמה (וישנן עדויות נוספות לכך שספר שופטים מוקדם יותר). |
|
||||
|
||||
אכן. רק ששמה באותה תקופה לא היה ירושלים. בזמן עריכת התנ"ך, סביר שהיו מונחים לפני העורכים גם מקורות עתיקים עם השם היבוסי. אבל ראה, לקורא בן זמנם הם נקבו בשם המוכר. כללית, את ספרי יהושע, שופטים והחומש בכלל אף ילד בכתה ב' יכול לקרוא. האם הוא יכול לקרוא את ספר איוב או ספרי נבואה באותה קלות? הדבר מורה כי בעוד באחרונים מובאים במלואם טקסטים עתיקים, הרי שבספרים הללו התבצעה עריכה נרחבת בתקופה מאוחרת, תוך נסיון להקל על הקריאות ככל האפשר, למען שהטקסטים הללו יובנו. עליך להבין כי באותה תקופה התחרו הארמית, או אף היוונית והרומית בעברית, והעורכים היו מעונינים לעודד את הקריאה בעברית, ולהקל עליה. בהיסטוריה אנו רואים ששלטון או משטר חדש גורר הכתרת ערים בשם חדש: למשל, סן פטרסבורג (עירו של פטר הקדוש), נסוב שמה עם השלטון הקומוניסטי ללנינגרד (עיר לנין), ואחר חזרה לסן-פטרסבורג. כך גם העיר היבוסית העתיקה הופכת עם בניה אינטנסיבית בתקופת דוד לעיר דוד (ראה ספר מלכים), אחר לעיר-שלמ (עיר שלמה, בכתיב מקראי חסר) ואחר לירושלמ (הרב את ריב שלמה, נאמן שלמה). היתרון בהסבר זה שהוא אלגנטי ומסביר היטב את השתלשלות השמות השונים. |
|
||||
|
||||
ספרי הנביאים האחרונים ואיוב קשים יותר להבין משום שהם שייכים לסוגה ספרותית אחרת. בראשית ומלכים קלים להבנה באותה מידה: הם מספרים סיפור. אין סיבה להניח שהם עברו שכתוב לשוני. |
|
||||
|
||||
לא ארחיב כאן בנושא חקר המקרא. גם חקר המקרא היוצא מהגישה ההרמוניסטית עשוי להניב ממצאים מענינים. זאת אף אם ניתן להציג תאור האקוויולנטי בהשלכותיו לגישה ההרמוניסטית: הנחה סבירה אודות מגמת העורכים הקדומים ליישר הדורים, ולהפוך מקורות שונים 1) לבעלי רצף והמשכיות בזמן 2) ליישב תאורים סותרים של אותם ארועים. כאן מושא הדיון מוסט לשאלה מהותית: באיזה מידה הצליחה העריכה הקדומה לעמוד במטרות אלה. להלן דוגמא אחת של מה שנראה כעבודת עריכה של סיפורים עממיים שונים בכתיבת ההסטוריה של ראשית בית דוד: שמואל א' טז', סיפור עממי א': "ויאמרו עבדי שאול אליו, הנה נא רוח אלהים רעה מבעתך. – יבקשו איש יודע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח אלוהים רעה ונגן בידו וטוב לך. ויאמר שאול אל עבדיו ראו נא לי איש מיטיב לנגן והביאתם אלי. ויען אחד מהנערים ויאמר, הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגיבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר ויהוה עמו. וישלח שאול מלאכים אל ישי ויאמר, שלחה אלי את דוד בנך אשר בצאן. ויקח ישי – וישלח ביד דוד בנו אל שאול. ויבוא דוד אל שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים". זהו סיפור התוודעותו *הראשונה* של שאול אל דוד. הפרק הבא, יז' הינו סיפור גלית, הענק הפלישתי האומלל (שהיה כנראה בעל חוש הומור מסוים: "ויאמר הפלישתי אל דוד, הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות?"). מהקשר הדברים שם ברור כי דוד נמצא עם משפחתו ואינו מוכר לשאול כלל. "ויאמר ישי לדוד בנו, קח-נא לאחיך איפת הקליא הזה ועשרה לחם והרץ המחנה לאחיך" (לא ממש יחס לנושא כליו של שאול מהפרק הקודם..) "ויאמר דוד אל האנשים העומדים עמו, מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלישתי הלז? ויאמר לו העם – כה יעשה לאיש אשר יכנו" ("והיה האיש אשר יכנו, יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו ואת בית אביו יעשה חופשי בישראל"). "ויחר אף אליאב (אחי דוד הגדול) בדוד, ויאמר, למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, ואני ידעתי את זדונך ואת רוע לבבך כי למען ראות מלחמה ירדת". (האם נושא כלי המלך עובד שעות נוספות אצל אחיו המתעמר?). "וישמעו הדברים אשר דבר דוד, ויגידו לפני שאול ויקחהו" (האם לו לקחו לפני כן לנושא כלים ולמנגן בכינור?). |
|
||||
|
||||
אגב, אופן ההתבטאות כאן, אף ההומור, כל זה תואם מאד סיפורת מהתקופה הרומית, האוגוסטינית ואילך. בפרט: "ויחר אף אליאב בדוד, ויאמר, למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, ואני ידעתי את זדונך ואת רוע לבבך כי למען ראות מלחמה ירדת". הדבר מתיישב עם האפשרות שבעריכת הסיפורת העממית הקדומה הזאת, היו גם "השלמות" לא מועטות. אופן ההומור: "ויאמר הפלישתי אל דוד, הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות?". ניתן ללראות את הדמיון למבנה ההומור ששרר במאה הראשונה אצל בני העלית היהודים בעלי התרבות הרומית: כך, כאשר השליח פול נושא נאום מיסיונרי לפני המלך מטעם רומי, אגריפס, בקיסריה. הנציב הרומי פסטוס, הנמצא באותו מעמד, אומר: "אתה משתגע, פולוס! הלמוד הרב מביא אותך לידי שגעון" ואילו אגריפס מעיר בהומור אפייני של בני האצולה: "עוד מעט ואתה משכנע אותי להיות משיחי" (מעשה השליחים, כ"ו). |
|
||||
|
||||
מעניין. במקור שלי כתוב: ויאמר אגריפס אל פולוס עוד מעט ופיתיתני להיות נוצרי (מעשי השליחים, כו', 28). |
|
||||
|
||||
תלוי איזה תרגום לעברית, ומאיזה מקור. |
|
||||
|
||||
בתרגום הלותרני המצויין של המלך ג'ימס, כתוב: "Almost thou *persuadest* me to be a Christian" ב-Jerusalem Bible הקטולי (הנאמן לדקויות מהמקור) נכתב:A little more, and your arguments would make a Christian of me גם בתרגומים נוספים וחדשים (כגון Holy Bible -new international Version) מופיעה המלה persuadeאין אלא להסיק שבתרגום שלפניך נטל המתרגם לעברית חירות מסויימת בשימו את המילה "פיתוי" בפי אגריפס, על מנת לנסות לרמוז שהמלך היהודי הזה, אגריפס, היה מרושע במיוחד כלפי הבשורה המשיחית (ולא שחלילה הגיב בחביבות אריסטוקרטית), וראה בדברי אלוהים חיים מפי השליח "פיתוי" גרידה. מה שברור, קנאות יתר אינה משמרת טקסטים כמו שהם במקורם. |
|
||||
|
||||
לעומת זאת, המקור שלך מתרגם Christian כ"משיחי" ושלי כ"נוצרי", הנראה נאמן יותר למקור. |
|
||||
|
||||
Christ -the annointed; the Messiah
from Greek: Khristos -the anointed; khriein -to anoint |
|
||||
|
||||
to explain further (in case anybody does not pay attention): The anointed one - ha'ma'shi'akh
from anoint (or khriein in Greek) -lim'sho'akh Christ means in Hebrew -Hama'shu'akh or in the general theological concept -hama'shi'akh But in Hebrew - Nozrim, is taken from the name of the town, Nazereth. In all other languages, Christians is taken from the Greek or Latin verb for"limsho'akh which makes the noun "mashi'akh (Christus, in Latin) |
|
||||
|
||||
ואין לשכוח שהמושג ''משיח'' בא מתוך המנהג המקראי של משיחת מלכים בשמן על ידי איש דת. כלומר, ''משיח'' פירושו ''מלך שנבחר על ידי האל.'' |
|
||||
|
||||
ואם כבר מדקדקים- יש טענה ש''נוצרי'' אינו קשור כלל לעיר נצרת, שעדיין לא היתה קיימת בתקופה ההיא. אלא לכת ה''נוצרים'', כלומר שומרי הדת כפי שהיא צריכה להיות (לדעתם). כמו ש''נטורי קרתא'' הם ''שומרי העיר''. |
|
||||
|
||||
אבל בשמעו (הכוונה ליוסף אבי ישוע) כי ארכילאוס מולך ביהודה במקום הורדוס אביו, פחד ללכת לשם. לאחר שהוזהר בחלום יצא אל סביבות הגליל. הוא בא וישב (יוסף, אשתו ובנה) בעיר הנקראת נצרת, למען יתקיים הנאמר על פי הנביאים "כי נצרי יקרא לו" (מתי ב', 27) |
|
||||
|
||||
ההסבר שלך על מקור השם "ירושלים" היה מעניין מאוד... (: כידוע לך גם ארבע ה"בשורות" נכתבו לאחר המעשים המתוארים בהן. והברית החדשה כולה עברה עריכה שהוכתבה ע"י שקולים שונים, אך בעיקר אידאולוגיים. את הטענה על משמעות המלה "נוצרי" פגשתי כמדומני בספרו של ג'ון אלגרו The Dead Sea Scrolls and The Christian Myth (לי עצמי אין דעה בנושא, אך הטענה נשמעה לי מעניינת.)
|
|
||||
|
||||
בעניין ירושלים -היפוטזה הממפה באופן אלגנטי את עניין שלושת שמותיה (עיר דוד; עיר שלמ; ירושלמ). עדויות, נהגי קריאת ערים, וכינויי שמות בעלי משמעות בהקשר ההיסטורי המדווח, מתכנסים CONVERGE מצרפית כולם למספר נקודות. בעניין הבשורות והברית החדשה, אכן כך הדבר. מדובר בכתבים דתיים. דומה ש"נוצרים" במובן אליו את מתייחסת מחייב גם שם עצם צמוד אליו עוברת הפעולה. נוצרי מה? נטורי בא בצמוד לקרתא, והכוונה לשומרי העיר בארמית. |
|
||||
|
||||
לגבי ירושלים, קטונתי מלהביע דעה בנושא, אך טענתך מעניינת ואיננה בלתי מתקבלת על הדעת. לגבי נצרת -שוב- הטענה אינה שלי, אך היא קיימת, ונתקלתי בה בכמה מקומות. לצערי אין לי את ספרו של אלגרו. אבל שנפלד, בספרו The Passover Plot אומר: Jesus himself was known as the Nazorean. It is now widely agreed this is a sectarian term of which the Hebrew is Notsrim, and is not connected directly with a place called Nazareth... (עמ' 207 במהדורת 1985 של Element Books)שנפלד ממשיך ומסביר שכת זו ראתה עצמה כנוצרת את דת ישראל האמיתית (למרות שזה אינו חלק מהשם). והוא מוסיף שגם מקור השם "שומרונים" דומה. יתכן שבתקופה המדוברת היה ברור לכולם מה הדבר הנשמר, גם בלי ליצור שם המורכב מנסמך+סומך. |
|
||||
|
||||
מייסד הסקטה השומרונית, או הכוהן הגדול שלהם (נניח, איני יודע אודותיהם דבר) אינו קרוי השומרוני במיוחד. גם במקרה הקראים, כולם קרואים "קראים" ואין מי מהם הנבדל בכינוי "הקראי". מאידך אילו היה מקום הקרוי "קרא", שם חי מייסד הסקטה, ולא בהכרח חבריה, היתה הצדקה לכנותו "הקראי" (בדומה ל"יוסף הגלילי") ואת מאמיניו - קראים, אך אף לא אחד אחר "*ה*קראי בה' הידיעה. כך, אפילו האפיפיור או הארכיבישוף מקנטרברי אינו נקרא הנוצרי, אלא סתם נוצרי. אנשים אכן נקראים לעיתים על שם מחוז מגורים, כגון הברון פון מנכהוזן (הברון ממנכהוזן), ואף דת עשוייה להקרא על שם מקום, כגון הדת ההינדואיסטית. במקרה של ישוע, הוא נקרא על שם מקום מגוריו "הנוצרי" בהא הידיעה, ולא סתם נוצרי, כשם שפרנציס איש אסיסי, נקרא על שם מקום מגוריו. במקרה של זה האחרון, חברי המסדר נקראים הפרנציסקנים, על שמו ולא על שם כינויו, אך הנוצרים נקראים על פי כינויו דווקא של ישוע (הנוצרי, איש נצרת), בעוד חברי המסדר הישועי נקראים דווקא על שמו ולא על פי כינויו. הנוצרים מעונינים להבליט את היותו המשיח, והמשיח האמיתי, ולכן במהלך מאבקם עברו לקרוא לעצמם משיחיים, בעוד היהודים דבקים כמובן בכינוי נוצרי, והנוצרי. הנה כך הבאה הלוגיקה, והיא לבדה, לעזרת האדם הקטן, ומאפשרת אף לפסול על סמך שיקולים לוגיים טהורים את גישתם של הג'נטלמנים שהזכרת. |
|
||||
|
||||
1. בקשה: תעש/י משהו בקשר לניק, הוא מעצבן. (עובר אפילו את השיא של גוד-איט-גוד.) 2. אלגרו ושנפלד מדברים על כת של נוצרים ש/קדמה/ לנצרות שייסד ישו (ושגרסתה המוכרת לנו היא בעצם מיסודו של פאולוס). ישו (ואולי גם הוריו ואחיו) השתייך לכת קדומה זו, ולכן כשהוא יצא אל מחוץ לחוג הנ"ל הוא כונה "הנוצרי". (כשם שיהודי בודד בסביבה לא יהודית יכונה "אהרון היהודי" למשל). כת הנוצרים היתה אחת מכמה כתות בעלות שמות מסוג זה. עוד כת, המוזכרת ב"פאנאריון" של אפיפניוס היא כת ה"נצריה" (Natsaraya). (השם ארמי, ובאנגלית תורגם ל-Nazareans, בניגוד ל-נוצרים שביניהם גדל ישו, שהם כאמור Nazoreans). כת הנצריה עדיין היתה קיימת בצפון א"י בתקופת אפיפניוס, סוף המאה ה-4 לספירה.יש טענה שה-Mandaeans שחיים כיום בדרום נהר הפרת הם גלגול של כת זו. שנפלד מפרט עוד רבות בנושא בספרו, ובסה"כ שוטח טיעון משכנע למדי. |
|
||||
|
||||
דבריך מאלפים. מענינים. אשר לניק, סתם בדיחה פרטית, בהקשר לסיפור פנטסיה קצר שכתבתי לפני מספר חודשים תוך צחקוקים חוזרים ונשנים (סיפורו הנורא של בבאלה, מפלץ החשמל העברי הראשון). יש משהו כייפי מאד בכתיבת פרוזה מצחיקה. אני זוכר שנסעתי פעם מרעננה בשנות ה-80 באוטובוס ריק למחצה, והמחזאי חנוך לוין ישב מספר מושבים לפני בצד הנגדי. האיש, שהיה שקוע בעצמו, פרץ בלי הפוגה, כל הדרך, בצחוקים קצרים, עזים ומלאי עונג, וכנראה הרכיב במוחו משפטים מצחיקים למחזה או קטע פרוזה חדש. מאידך, אין פריבילגיה משחררת זאת עומדת לרשותם של אנשים שכותבים פרוזה רצינית הרת עולם או אף טראגית: מעניין מהי ההבעה שהיתה שפוכה על פניהם אנרי ברגסון, או אלי ויזל (או ק. צטניק) להבדיל, ביושבם ליד שולחן כתיבתם? האם מראה פניהם של ז'אן ז'ק רוסו או אף סנט אוגוסטין, בכתבם את הביורוגרפיה הוידויית שלהם, היה מלא ברגשות עזים שהתחלפו זה עם זה לפי הנכתב? או שהאלגנטיות המבריקה בה כתב ז'אן ז'ק רוסו, למשל (שרבים, כגון סארטר חיקו לעיתים את הסגנון שיצר) העימה את רגשיות היתר של הנכתב חלק נכבד מהזמן? למשל קטע מהסוג הבא: "נולדתי חלוש וחולני. עליתי לאמי בחייה, ולידתי היתה ראשון האסונות שלי... נולדתי כמעט גוסס: היתה אך תקווה קלושה להצילני. נשאתי בקרבי את זרע המחלה שהשנים טיפחו... אחות אבי, אשה חביבה ופקחית, כה היטיבה לטפל בי עד שניצלתי... דודה יקרה, אני סולח לך על שגרמת לי לחיות. אני מצטער שאינני מסוגל להשיב לך בסוף ימייך את הטיפול הרך שהענקת לי בראשית ימי שלי. האומנת שלי ז'אקלין, אף היא עדיין בחיים, בריאה וחזקה. האצבעות שפקחו את עיני בהוולדי עשויות לעצום אותן עם מותי (רוסו, הוידויים). |
|
||||
|
||||
בדקתי, ואתה צודק. נסתתמו טענותי. |
|
||||
|
||||
בעיניי אין זכות קיום למדינת ישראל כמדינת כל-אזרחיה בארץ-ישראל, קל וחומר הצדקה להקריב חיילים ולהרוג פולשים למדינה מעין זו. אתה מציע להפוך להיות מדינה נורמלית ככל המדינות, כזו שאין סיבה מיוחדת להגר אליה אם לא נולדת בה, ובהתאמה לא יוצע לך סיוע להיקלט בה על שום מוצאך האתני או הדתי. ובכן, כמדינה נורמלית אין לנו מה לחפש על חלקת האדמה המסוימת הזו, לדעתי. |
|
||||
|
||||
לא יודע מה אתך, אבל אני נולדתי כאן, והמרבית המוחלטת של בני משפחתי וחבריי נמצאים כאן. כמו כן, השפה היא שפתי והתרבות היא תרבותי, למרות שאני מעורה גם בשפות ובתרבויות אחרות. נכון לעכשיו, זה מספיק לי כדי להישאר, ואני לא רוצה לחיות במדינה תיאוקרטית (''יהודית''), אלא במדינה נורמלית (''דמוקרטית'') - על כן אני שואף שמדינת ישראל, ביתי, תהיה מדינת כל-אזרחיה. |
|
||||
|
||||
מאותו היום ש''בינוניות'' הוכרה כתכונה שלילית. |
|
||||
|
||||
מדינת העם היהודי אינה בהכרח מדינה תיאוקרטית יהודית. עם כל הכבוד לחוקי הכשרות והשבת במדינה, המגבלות הקיימות על חירויותיך כאזרח מתוקף צביונה ה'לא-נורמלי' של המדינה רחוקות מלהזכיר את המצב במדינות תיאוקרטיות של ממש. מסיפורים ושמועות אני מסיק כי באיזורים מסוימים בדרום הנוצרי של ארה''ב קשים חייו של הכופר כפליים מאשר כאן. המגבלות הביטחוניות על חירויותיך במדינה מוכה זו מחמירות בהרבה. בכלופן, נתב''ג ממשיך לשרת את כל מי שמאס בצביונה של ישראל כמדינת העם היהודי, מומלץ לקחת קצת ירקות לדרך. אני, אגב, לא רואה במדינת ישראל את ביתי. יש לי בית בהרצליה, דירה בחיפה, ומדינה שלוקחת לי ביטוח לאומי. |
|
||||
|
||||
היא בדרך חד-סטרית לשם, משום שהמונח "יהודית-דמוקרטית" הוא אוקסימורון שסופו להתמוטט לאחד משני הכיוונים: מדינה תיאוקרטית או מדינת כל-אזרחיה, או לפירוק מדינת העל לתת מדינות שיתאימו לקטגוריות כלליות אלו. ארה"ב של היום היא בהחלט לא מדינת מופת, אך נדמה לי שלישראל יש עוד הרבה מה ללמוד ממנה במונחים של בסיס חוקתי ומשפטי הולם. בסדר, נו, "ביתי" במובן הלאומי, לא הפיזי... |
|
||||
|
||||
הסתירה היא רק בהגדרות שלך. כשמדברים על מדינה יהודית-דמוקרטית מדובר לא על היהדות כדת אלא כלאום, זו התפיסה הציונית הקלאסית של בית לאומי לעם היהודי, בין אם היהודי דתי ובין אם הוא חילוני. המהפכה הציונית היא שגיבשה תודעה לאומית יהודית בעידן המודרני, תודעה זו היתה תנאי הכרחי להקמת מדינה יהודית, היא מדינת ישראל. הן מגילת העצמאות והן אמנת כנרת, תהא חשיבותה אשר תהא, מכירות בתפקידה זה של הציונות. לציונות יש שני אויבים עיקריים מבפנים: החרדים והשמאל הקיצוני. החרדים רואים בציונות איום על הדת והשמאלנים הקיצוניים הרואים בה תנועה קולוניאליסטית. הציונות הקלאסית אינה דתית, כידוע. אולם,גלעד, מתגובותיך עד כה התרשמתי שהיית מתנגד גם למונח מדינה ציונית-דמוקרטית. אמנת כנרת נראית לי כנסיון לשרטוט עדכני של הקונצנזוס הציוני. מבחינת תוכנה היא נראית לי כמעט מיותרת, אין בה שום חידוש של ממש, אולם בפארפראזה על לחישתו של נתניהו לכדורי, היות ששכחנו מה זה להיות ציונים, תזכורת אינה יכולה להזיק. |
|
||||
|
||||
אני לא שכחתי מה זה "להיות ציוני", אבל ויתרתי על זה במודע. נכון, הביטוי "ציוני-דמוקרטי" גם הוא סתירה פנימית, לדעתי. אני חושב שהציונות טומנת בחובה אלמנטים גזעניים ובדלניים מובהקים (הן רעיוניים והן מעשיים) וככזו נוגדת את ערכי הדמוקרטיה. כמו כן, למרות ההצהרות הציוניות בקשר ל-"יהדות כעם", הרי שהתנועה בפועל נמשכת בקצב גובר והולך אל נקודת המשיכה הדתית היהודית (כיום, מכריזים על עצמם אנשי המפד"ל כ-"ציונים האמיתיים", וראש הממשלה משבח את המשיחיות המטורפת של המתנחלים כ-"מעשה הציוני הגדול של זמננו". [ציטוטים חופשיים]) הקונצנזוס הציוני שמשתקף מ-"אמנת כנרת" מדגים, כפי שכבר ציינתי, את הגזענות המובנית עליה דיברתי לפני שני משפטים, ובתגובתי הראשונה למאמר. |
|
||||
|
||||
אנצל הזדמנות זו להמליץ על קריאה בכתביו של יוהן גוטפריד הרדר מי שנחשב לאבי התנועה הלאומנית. הנ''ל עמד על הקושי בהבנת תרבויות זרות מתוך תרבותך אתה, על הוויתה של אוטנתיות וכיו''ב (אני מצאתי הרבה חן בעיקר בכל האמור לניתוח קשיי השפה ומשמעותה). המרחק בין דבריו לבין פרשונויות בדלניות לאומניות רב ועצום, לפחות בעיני, ואע''פ נחשב אותו הרדר לאבי התנועה הלאומנית (...שאין צורך לומר לאן הובילה אותנו וגו'). ללמדך שבין חזון לאומי לבין בדלנות קצרה הדרך אך הראשון הוא בעל חשיבות עצומה גם לאלו בינינו שזועקים איה זהותנו בעיברית וגם לאלו שמגדירים עצמם ''...ישראלים. לא יהודים'' (ודומני כי בי יש גם מזה וגם מזה) העמידה על היותך ציוני, למרות הרעות בעיניך שמנית לעיל, הינה בעלת חשיבות עצומה. ובאופן כללי בהרבה, אם יותר לי, אל לך לקבל את הגדרות הקונצנזוס של גורמים קיצוניים תוך שאתה מציב עצמך מחוץ לגדר. |
|
||||
|
||||
האם הציונות הקלאסית (הגדרת היהדות כלאומיות ליברלית) עדין תופסת? או שיש לה איזשהו כוח ממשי אקטיבי כליבה שמסביבה חגה החברה הישראלית? הנה דיון ישן תגובה 36108 האם יש באמנת כנרת בשורה כל שהיא לדעתי זהו מיחזור של גישה שצריכה להמציא את עצמה מחדש. |
|
||||
|
||||
האם יש מדינה דמוקרטית בלי צביון לאומי או דתי כלשהו? אני לא מדבר על חוקי דת כמו אי נסיעה בשבת או גזענות על בסיס לאומי כמו שיש בארצנו, אלא על דברים כמו חופשים רשמיים, "דת הממשל" (בארה"ב, למשל, הנשיא נואם בכמה חגים נוצריים) וכדומה. האם כשאתה אומר שהמונח "יהודית-דמוקרטית" היא אוקסימורון, אתה לא מתכוון לדברים האלו? |
|
||||
|
||||
אולי נסכים שמדינת ישראל נמצאת בסופרפוזיציה בין יהודית לדמוקרטית? |
|
||||
|
||||
נקווה שלא תקרוס... |
|
||||
|
||||
כמעט-מביך, אני מוצא שאנו מסכימים בכמעט כל נושא... מעניין אם אתה תסכים, לאור הכתוב, לזה: תגובה 49530 |
|
||||
|
||||
(אצנזר גילויי חיבה סימטריים מחשש לקריאות זעם מצד אלמוני העדר. למען האמת, אני עצמי השתלחתי פעם בשניים שליקקו זל''ז על-פני כמניין תגובות. צונזרתי, יש לומר) |
|
||||
|
||||
מה זה זל"ז? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כנראה. |
|
||||
|
||||
זה לא 'זה לזה', זה פשוט 'זֶלַ"זֵ'. |
|
||||
|
||||
מדוע עדיף שתהיינה שתי מדינות בפלשתינה (אחת בכל גדה של הירדן) ולא אחת, של כל אזרחיה? |
|
||||
|
||||
כנראה שלא קראתי נכון כי נדמה לי שטענת כי יש לקבל את הפליטים הפלסטינים ולהופכם לאזרחים שווי זכויות. אתה מחובר באיזה שהוא אופן למציאות? באמת נראה לך שאנו נחיה בשלווה עם עוד מליון פלסטינים פה? גם אם נתעלם מן העובדה שהם ישחטו אותנו ברגע שיעלה בידם הרי גם אם ננסה לחיות יחד אתה יכול בכלל לתאר לעצמך איזה מאבק יתחולל פה? באמת נראה לך שהם פשוט ישכחו את שנאתם כלפינו ויראו בנו אחים למדינה אזרחית החדשה? הרי מאבק הכוחות בכנסת וברחוב פשוט ישתק את המדינה. אבל זה כבר צרות של עשירים. אנחנו נהפוך להיות מיעוט ומיעוט סופו להיות מנוצל ובמקרה של המזרח התיכון - נטבח. ואיך בדיוק תאכיל מליוני כפריים עניים? בקושי אנו מאכילים את מי שנמצא פה. על בדיוק אתה מדבר? בוא נראה אותך עובד לגור בטול-כרם או לפחות בשכונת ג'ואריש ברמלה, בין הערבים האהובים עליך כל כך, ואז נראה מה תגיד. אתה כנראה הוזה או שאני הזיתי כשקראתי את הודעתך מליון פעם. ובהתייחס להודעתך הקודמת והארוכה יותר. איזה עוול בדיוק נגרם לערבים ב-48 וב-67? אנחנו פתחנו במלחמה או הם?מי התחיל לירות מייד לאחר כ"ט בנובמבר? מי יזם את כל המאבק נגד היישוב היהודי בארץ מראשיתו? ערביי ישראל פתחו במלחמה ב-48 ואם הם היו מנצחים לם היינו פה היום. הם לא רק שהביאו את חורבנם על עצמם במו ידיהם הם גם עשו את זה במודע. ניתן לטעון כנגד הזכות של היהודים מלכתחילה לבוא לארץ. זה נכון. אבל כשהם התחילו להגיע בסוף המאה הקודמת הערבים לא צייצו. אז שלא יבואו בטענות עכשיו. הם גרמו למצבם במו ידיהם. הם לא טרחו לבוא במשא ומתן עם הישוב היהודי או עם מדינת ישראל לאחר מכן. שיהיה ברור: האוכלוסייה הערבית שגורשה היא האוכלוסייה הערבית שלחמה נגדנו. לא מדובר בגירוש אזרחים חפים מפשע כעונש על מעשי ממשלתם. במלחמת אזרחים החזית היא העורף והאזרח הוא החייל. כל מי שפותח במאבק מסתכן בהפסד. הם פתחו והפסידו ויש לזה מחיר. אין לי בעיה להודות: המדיניות הציונית,לפחות בראשיתה אבל גם היום, היא גזענית, לוחמנית, כוחנית ואימפיאליסטית. וטוב מאוד שכך. אם זה לא היה המצב אתה היית כותב את ההודעות שלך מפולין או ממקום אחר. למעשה גם לא היה לך על מה לכתוב. צריך להבין דבר אחד: מוסר זה פריבליגיה של החזק! כשנאבקים לקיום אין ברירה אלא להפעיל כוח ולקחת ממישהו אחר. חייל שמחליט לא לירות בילד זורק אבנים בעזה - יכול להרשות לעצמו להיות מוסרי. מליוני יהודים נרדפים - לא יכולים. אתם שוכחים שמוסר הוא לא הדבר הבסיסי: הדבר הביסי הוא לשרוד. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח אבל נידמה לי שב67 בסופו של דבר מי שפתח במלחמה אילו היו אנחנו, זאת אומנםן לאחר כניסת כוחות מצרים לסיני והצהרות של נשיא מיצריים על כך שתיפתח מלחמה אבל בסופו של דבר אנחנו אילו שתקפו מדינה אחרת ראשונים אם אני זוכר נכון מה שקראתי בנושא |
|
||||
|
||||
ישראל פתחה במלחמה, זה נכון רק מבחינת סקלת הזמן. אבל תפיסת הבטחון הישראלית הכתיבה מכה מונעת והעברה מהירה של הלחימה לשטח האויב, כפועל שנבע ישירות ממה שקרוי בתכנוני צה''ל ''מקרה הכל'' שעל פיו מדינת ישראל נתונה להתקפה בו זמנית של כל צבאות ערב. את כיבוש הרמה מהסורים אפשר אולי (ועל פי הספרות שהתפרסמה לאחרונה, צריך) לסייג מהכלל הנ''ל. |
|
||||
|
||||
אמת ויציב. ישראל תקפה ראשונה וטוב שכך. למעשה כמעט וזה לא היה. היה מה שנקרא ''תקופת השקט'' שלפניח המלחמה הזו, כשפרס מנסה נואשות לפתור את המצב באמצעים דיפלומטיים ורבין דוחף למלחמה. היה מצב של מתח אדיר אז, מה לעשות. לפי רבין כמעט ואיחרנו את המועד ואם היו מחכים עוד כמה ימים כבר היה מאוחר מכדי לתקוף. לפי פרס, אם היו מחכים עוד כמה ימים לא הייתה מלחמה וכל המצב היום היה שונה. יש קטע מתוח בצורה בלתי רגילה בנושא בביוגרפיה של בן גוריון (המקוצרת) של איתמר זוהר (נדמה לי) או בספר של רבין ''פנקס שירות'' לא זוכר בדיוק. בכל מקרה שני הספרים מומלצים בחום, פשוט כספרי אקשן, במיוחד הראשון. |
|
||||
|
||||
ערב מלחמת ששת הימים פרס היה בכלל חבר ברפ"י, המפלגה של בן-גוריון שישבה באופיזיציה ולא היתה בכלל במעגל [המרכזי] של מקבלי ההחלטות. דב"ג, שאיתו רבין התייעץ ערב התמוטטתו המפורסמת, הזהיר מפני יציאה למלחמה ללא גיבוי מעצמתי (הנשיא ג'ונסון אמר שאם ישראל תתקיף היא תהיה לבד). אז לא צריך סתם לזרוק את השם פרס בכל מקום. דיין, שגם הוא היה חבר רפ"י צורף לממשלה 5 ימים לפני פרוץ הקרבות (אחרי הנאום המפורסם של אשכול). דיין התנגד ליציאה למלחמה בעוד רוה"מ אשכול נטה יותר למכת מנע. רבין ואלופי המטכ"ל לחצו (לפי אלוף ישעיהו גביש, באופן ברוטאלי ביותר, עד כדי קירבה מסוכנת למרד) על אשכול לפתוח במלחמה, אחרי מה שנתפס כחציית הקווים האדומים של סגירת מיצרי טיראן. אבא אבן, שר החוץ, בשליחות הממשלה, ניסה לארגן משהו באמריקה ובסוף מאי הממשלה בכלל החליטה להשעות את ההתקפה המתוכננת דאז לשבועיים כי ג'ונסון ניסה לארגן צי בינלאומי שיעבור במייצרים. |
|
||||
|
||||
דיין גם התנגד לכיבושים במלחמת ששת-הימים, והכל יסופר ב''שישה ימים - שש שנים'' המפורסם, שמתעד (בצורה לא רעה) את התקופה. |
|
||||
|
||||
אבל לקראת סוף הקרבות דיין שינה את דעתו תוך חמש דקות והורה על ההתקפה על סוריה. אשכול שמע על זה בדיעבד והפטיר משהו ביידיש שמשמעותו הבנזונה דפק אותי עוד פעם. |
|
||||
|
||||
למה אתה מתכוון? לעליה לגולן בכלל (בעקבות הפנייה של תושבי הגליל) או למשהו אחר ממש בסוף הקרבות? ("שישה...שש..." בבית, אז תשובה מדוייקת בערב) |
|
||||
|
||||
הפנייה של תושבי הגליל, בעידודו של דדו, הייתה גם יותר מסתם פניה (הם הוכנסו לישיבת וועדת השרים לבטחון) והייתה יותר מתמוהה, אבל לא כ''כ השפיעה על דיין. אני מתכוון לעדויות קציני הבור מבוקר התשיעי ליוני. אם תרצה אביא את הציטוטים הרלוונטיים. |
|
||||
|
||||
למה לא. אבל אתה יכול לחכות להערב (או להבוקר אצלך) כי כמו שאמרתי, הספר בבית? |
|
||||
|
||||
ממתין בסבלנות (היום יום א') |
|
||||
|
||||
(למה עכשיו זה נהיה רציני?) ראשית, לטובת ההיסטוריה, קטעים מ"שישה ימים, שש שנים" של משה גלבוע, בהוצאת עם עובד. עמ' 230-245. להלן ציטוטים ולשון חופשית משלי: ביום רביעי, 7 ביוני, אמר שר הביטחון משה דיין כי "אין להסתבך בחזית שלישית". ביום חמישי, 8 ליוני, בשעה 20:00 בערב, הביא שר הביטחון מספר נימוקים כנגד העלייה לגולן. א. ברית המועצות לא תניח בשום פנים ואוםן לפגוע בסוריה ובמשטר שלה, והתגרות ישראלית בחזית זאת תמתח את החבל מעבר לגבול המותר, ותגרום להתערבות צבאית של רוסיה. ב. כמו המצרים (לדעתו), גם הסורים ילחמו עד הסוף, ולכן אין למהר במערכת הצפון. (כאן מזכיר גלבוע ש"בני פלוגתא של משה דיין, שרצו בכיבוש הגולן, גרסו ששתי הטענות שלו הן תרתי דסתרי. אם רוצים שליטי ברית-המועצות למנוע כל נזק מסוריה, ודאי יפעילו כל השפעתם כדי שהיא תפסיק את האש מיד, ואם כך אין פנאי להמתנה. ואם קיים חשש מפני התערבות רוסית נגד ישראל, כי אז יש למהר ולסיים את כיבוש הגולן מיד.) ג. הביצורים הסורים החזקים עלולים לגרום לאבידות רבות מאוד. ד. חיל האוויר היה משופשף ומתוח יתר על המידה. ביום שישי בבוקר, 9 ליוני, נכנס משה דיין למוצב הפיקוד של צה"ל, שאל את דוד אלעזר אם הצבא ערוך ומוכן לקרב, וכשענה האלוף אלעזר ב"כן" שאל אותו דיין: אז למה אתה מחכה? ותבע להתחיל בפעולה נגד הסורים עד השעה 11:30 מספר שרים תמהו על השינוי המהותי בטיעוני דיין, שאך אתמול טען כנגד כיבוש הגולן. גם המחבר שאל אישיות בטחונית אם היה שינוי כלשהו במערך ההגנה הסורי שהוביל לשינוי ההערכה. תשובתו הייתה "לא". דיוני אותו יום היו מוזרים מאוד. שר הביטחון טען בישיבת הממשלה כי מלכתחילה הורה למטכ"ל "אל תגררו אותנו למלחמה לא שלנו. לא הייתה כוונה ללכת לגדה ולירושלים." איש ביטחון התפרץ לדבריו: "על ירושלים דובר והיתה כוונה להגיע אליה אם הירדנים יפתחו עליה באש", אז הגיב דיין: "לא אני, אני חשבתי רק על מצרים התוקפנית ובודאי שסוריה הייתה מחוץ לתמונה." אבל מאחר שסוריה עלולה להיענות לנאצר ולהכריז על הפסקת אש אין להחמיץ את ההזדמנות ולהשיב לסוריה כגמולה. גם עכשיו לא רצה להגיע רב-אלוף משה דיין *לכל* (הדגשה במקור) הרמה הסורית. בכל מקרה, משה דיין גרס כי הכרחי להפסיק ולסיים [את הלחימה] עד אור הבוקר (שבת, 10 ליוני). מה שנספיק ותו לא. בבוקר העשירי ליוני, כאשר לצה"ל היו שני ראשי גשר בצפון ובדרום הגולן, שוב לוחץ דיין וקורא להחזיק ברצועה בעומק משתנה של 1 עד 3 ק"מ בלבד מעבר לירדן, אולם באותה שעה כבר התקדמו כוחות צה"ל יותר. כלומר, לפי פרשנותי, משה דיין התנגד לכיבוש כל עוד יכל (8 ליוני) וכשכבר היה ברור כי השאלה כבר איננה "אם" אלא "מתי" (9 ביוני), ניסה לשנות את אופי הכיבוש המתוכנן ולהגבילו. לאחר סיום המלחמה טען דיין שמלחמת ששת הימים הייתה המלחמה הפחות מתוכננת שנוהלה אי-פעם בעולם. למולו, טען יצחק רבין כי מערכת הביטחון וצה"ל היו מוכנים ומצויידים בתוכניות לפעולות מגן נגד כל מתקפה ערבית בכל שעה ובכל דקה. אני נוטה לקבל את עדותו של רבין, לאור העובדה שהחל מהמלחמה על המים היה ברור שהמזרח התיכון הולך לקראת מלחמה, ואשכול העיד על כך בפגישה פנימית בפו"ם ב- 26 לאוגוסט 1963. בכלל, שלטונו של אשכול התאפיין בהגדלת מלאי התחמושת והחלפים בצה"ל כהכנה לעת מלחמה. כלומר, המלחמה הייתה מתוכננת כראו, ותוכננה במשך מספר שנים, רק לא לפי התוכנית של דיין. |
|
||||
|
||||
מתתיהו מייזל מביא בספר "המערכה על הגולן" עדויות מסייעות ומרחיבות למה שהבאת מ"שישה ימים, שש שנים". בישיבת ממשלה 8.6 בלילה דיין אמר "התחלנו במלחמה בשביל למגר את הכוח המצרי...בדרך לקחנו את הגדה. איני חושב שאפשר...לפתוח עוד מערכה על הסורים...בשביל לשנות הגבול...להקל על המשקים...אני מתנגד" והוא אמר שהעולם הערבי לא ישלים עם כיבוש הרמה או אפילו כיבוש דמשק, לפי התוכנית הגדולה של צה"ל. הוא הוסיף חשש מהתערבות רוסית ושסוריה איננה מהווה איום "הערב הוצגה משלחת המשקים...ואני זה שיגיד להם תשבו ותסבלו...מוטב להעביר 10 משקים 15 ק"מ הצידה...יש הגיון שגבול הוא הגבול הבינלאומי" אבל ביום שיש 9.6 מעידים קצינים מהבור "בשעה 06:00...האויב בורח...נכנס שר הבטחון...[גרשון] סיפר לו על הבריחה [הסורית]...ואמר אם נכה הרמה הסורית היד עלולה לכאוב לנו...יש בה הפרה של גבול בינלאומי" ויצא לדלת אבל משם דיין הורה לדדו להתקדם לקונייטרה. שינוי דעה תוך 10 דקות, שעד היום לא ברור מה המניע (אולי הוא צריך היה לקרוא את המאמר השלישי שלי). דדו, רבין, גנדי, חופי ישנו באותה עת. מזכירו הצבאי מודיע למשבירו של אשכול ומודיע על ההחלטה של דיין. אשכול הנדהם אמר שתי מילים "איזה נבזה" אח"כ הוא הוסיף "אתה יודע כמה שהייתי בעד כיבוש הרמה...הוא נתן את הפקודה לצבא עכשיו אבטל את הפקודה? אם הוא חושב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה,שיעשה" כשברור מדבריו שהוא זועם על דיין שניסה (ובדיעבד הצליח) לגנוב את התהילה מאשכול. (עכשיו ברור שהם צריכים לקרוא את המאמר, במיוחד את החלק על אוטומטיזם). |
|
||||
|
||||
אבל ביום שיש 9.6 מעידים קצינים מהבור "בשעה 06:00...האויב בורח...נכנס שר הבטחון...[גרשון] סיפר לו על הבריחה [הסורית]...דיין אמר אם נכה הרמה הסורית היד עלולה לכאוב לנו...יש בה הפרה של גבול בינלאומי" ויצא לדלת אבל משם דיין הורה לדדו להתקדם לקונייטרה. |
|
||||
|
||||
גם בביוגרפיה החדשה של לוי אשכול, שכתב הפרופ' יוסי גולדשטיין, מצויינת העובדה שדיין התנגד לכיבושים: "דיין התנגד עד לרגע האחרון לכיבוש רמת הגולן, הסתייג מהרעיון שצה"ל יגיע עד לתעלת סואץ והציע להסתפק בכיבוש ג'נין (שממנה הפגיז הצבא הירדני את רמת דוד) ולהימנע מכיבוש יתר ערי הגדה המערבית." "הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... |
|
||||
|
||||
אני אומנם לא זוכר את שיוכו המפלגתי של פרס אבל אני זוכר טוב מאוד שקראתי שהוא ניסה עד הרגע האחרון למנוע מלחמה. אם היה לי פה את הספר הייתי מצטט לך. אני לא סתם זורק שמות. |
|
||||
|
||||
יסלח לי כבוד בורותו, אבל פרס היה אז מחוץ לממשלה, חבר כנסת זוטר של מפלגה אופוזיציונית שמנהיגה הנערץ, דוד בן-גוריון, הוכה שוק על ירך בבחירות 65 על ידי יורשו הנעבך. |
|
||||
|
||||
אל תגיד נעבך על האדם שהתגעגע כל ימיו הפוליטיים לרפת, לקח מפרס את הפרוייקט הגרעיני והעמיד את עצמו בראש הוועדה לאנרגיה אטומית, ועוד אי-אלו דברים. (בזמנו שודרה בשידור המחזורי של ערוץ 23 התוכנית מסדרת "הכל אנשים" עם מודי בראון על אשכול. הם מסבירים שם, בין השאר, את עניין הגמגום בנאום הרדיופוני ערב מלחמת ששת-הימים. מומלץ בחום!) |
|
||||
|
||||
נעבך כמובן בסרקסטיות. לאט לאט מתברר להרבה עד כמה הוא היה ראש ממשלה ושר אוצר מהמעלה הראשונה. אפרופו שר אוצר, נהוג לאמר עליהם שהם מסיימים את הקרירה שלהם בתפקיד הזה. הדיבור הזה התחיל אולי עם אחד הגרועים שבהם, ארליך, אבל אשכול מראה שאפשר גם אפשר להצליח בתפקיד הזה ולעבור ממנו לראשות הממשלה. (הוא לא שר האוצר היחיד שעשה עבודה טובה, ספיר, ופרס גם ברשימה) |
|
||||
|
||||
אין לי בעיה אם שיטת הלחימה של ישראל, יש לי בעיה עם חוסר דיוק במקרה הזה שזכרתי כנראה נכן שהיה שונה. מבחינת מדינות ערב ישראל היא שתקפה ראשונה. לא אמרתי שהיא הפרה הסכמים ראשונה. |
|
||||
|
||||
ישראל ירצה את היריה הראשונה אבל מצרים לחצה על כל הכפתורים האדומים האפשריים. בבקשה לא להתבלבל. |
|
||||
|
||||
אל תשכח את ההתגרענות הישראלית (חומר בקיע באיכות נשק החל מ-66, פצצות ראשונות כנראה במאי 67, לפי ספרו של מוניה מרדור, מנכ"ל רפא"ל, שממנו מצטט אבנר כהן) שהפרה את מאזן הכוחות במזה"ת. מצרים לא יכולה להשאר אדישה לזה. |
|
||||
|
||||
למה? מה היה קורה אם היא היתה נשארת אדישה לזה? |
|
||||
|
||||
מאזן הכוחות במזה"ת היה מופר בחוזקה (ואכן הופר) לטובת ישראל. ישראל נקטה צעד דומה כאשר השמידה את הכור הגרעיני העירקי ב-81, או, לפני כן, חיבלה בתוכנית הטילים המצרים בתחילת שנות השישים. |
|
||||
|
||||
נו, ומה קרה? המצרים הפסידו את סיני במלחמה קונבנציונלית לגמרי. הרי השמדת ישראל נראתה כמטרה אידאולוגית. למה צריך לחפש מטרה אחרת? |
|
||||
|
||||
ממתי מטרות אידאולוגיות מספקות אותי כהסבר? |
|
||||
|
||||
יש בכך משהו... ובכל זאת, התוצאה לא היתה החזרת האיזון האסטרטגי למצריים. האם נאצר שגה? שמעתי פעם ראיון עם שר ההגנה המצרי דאז, שסיפר כי הסובייטים לחצו על נאצר לפתוח במלחמה נגד ישראל. דעתו של המראיין היתה שאחת הסיבות לכך היתה כדי לבדוק את הציוד הסובייטי במלחמה אמיתית. |
|
||||
|
||||
קרא את הדיון שלי עם ewilde. העובדה שפוליטיקאי לא מצליח להשיג מטרה אינה אינדיקציה לשגיאה כיוון שהוא חי בעולם שבו אחרים מתנגדים לפוליטיקה שלו. לכן, אפילו אם אתה פוליטיקאי, you can't always get what you want. |
|
||||
|
||||
אז מה זה אם לא שגיאה? הוא *חשב* שהוא ינצח במלחמה, והוא טעה. טעות, קורה. טועים. למה להכחיש את זה? |
|
||||
|
||||
נזכיר ראשית שקונקרטית, לא הוא פתח במלחמה אלא ישראל. ייתכן והוא התחיל בכל המהלך כדי להביא ללחץ בינלאומי על ישראל בכל ולהתערבות המעצמות (כמו שישראל עשתה, לבקשת צרפת ואנגליה, ב-56). ייתכן גם שהוא הניח שהוא יוכל לבצע מלחמה מוגבלת ולהשיג את מטרותיו. ייתכן אפילו שהוא רצה להפסיד את סיני. אני לא יודע. העניין הוא שגם אתה לא יודע כי אתה *לא* נאצר ואתה לא יודע מה המטרות שלו. לכן, הקביעה "הוא שגה" תשקף את הערכים שלך אבל לא בהכרח את הערכים שלו. כמו שכתבתי מספר פעמים באייל, הקביעה "טעות", במשמעות שאתה מכוון אליה, אינה כמו המונח "טעות" במתמטיקה אלא קביעה ערכית. חוץ מזה, כמו שכתבתי, פוליטיקאי לא חי בחלל ריק. העובדה שהוא רוצה להשיג משהו מתנגשת עם מטרות הפוכות של פוליטיקאים אחרים. לכן, עלינו שוב לחשוב על מבחן התוצאה הצפויה, ולא על מבחן התוצאה. איננו נביאים ואיננו יודעים מה היו תוצאות המלחמה לו מצריים הייתה פותחת בה ולא ישראל. אז כמובן לא היה מושמד חיל האויר המצרי וכל התמונה הייתה נראית אחרת. |
|
||||
|
||||
כמה טוב שנאצר לא קרא את בלבן. |
|
||||
|
||||
אז מה, שרון *רצה* לתקוע את ישראל אל הבוץ הלבנוני במשך 20 שנה רק כדי שבסוף נצא ממנו בלי שום הישג? לא, ודאי שלא. ברור שלא. אז מה קרה? הוא עשה את החישובים שלו, הוא *חשב* שלעשות מהלך מסוים יביא אותו לתוצאה מסוימת, אבל הוא לא לקח בחשבון נקודות מסוימות, שבסופו של דבר גרמו לו שלא להגיע למטרה שהוא הציב לו (שכרגע לא חשוב לי מה היא הייתה, אבל ברור שהיא לא הושגה). או, בקצרה - הוא טעה. הוא לא עובד בואקום? אני יודע! אבל מה שאני ואתה יודעים, כמו שאתה אוהב לטעון, גם הוא יודע. הוא היה צריך לקחת בחשבון שהוא לא עובד בואקום, ולתקן את הניבוי שלו, כדי שיוכל לנקוט במהלך הרציונלי ביותר. לצערנו, הוא לא הצליח לחזות את העתיד בצורה מושלמת - הוא *טעה* בניבוי העתיד, ולכן הוא נכשל. |
|
||||
|
||||
שמת לב למשפט הפתיחה שלך? "תקע אותנו בבוץ הלבנוני", "נצא בלי שום הישג". מי אמר שזה לא היה עדיף באותה תקופה להיות בלבנון או שזה מה ששרון רצה? מי אמר שיצאנו בלי הישג? אתה. אבל אתה לא שרון ואתה לא יודע מה הוא רוצה. אתה שב וכופה את הערכים שלך על הבנתך את המציאות, אבל הערכים שלך הם סובייקטביים - הם משקפים את תמונת העולם שאתה היית רוצה לראות - אבל לא בהכרח את תמונת העולם ששרון היה רוצה לראות. אגב, אם ניקח את האנלוגיה שלך הרי שאפשר להביא איתה לאבסורד בקלות - נאמר שרצית להגיע מתל-אביב לירושלים, ולהיות בירושלים בשעה 17:00. לכן, לקחת את האוטובוס שיוצא מת"א בשעה 15:30 (כדי להיות בטוח שתגיע בזמן). אבל מה? הייתה תאונה בכביש מס' 1 והכביש נחסם למשך שעה. והגעת רק בשעה 18:00. האם טעית? רשמית, גם אתה "טעית" בניבוי העתיד. אבל אתה שוב מבלבל את ההגדרות של טעות. כפי שחזרתי וכתבתי כבר בכל מני מקומות, לא הייתה כאן טעות, על פי הגדרתי - לא פעלת נגד האינטרסים שלך. בדוגמא דנן (כמו לשרון, או לכל פוליטיקאי אחר) אין לך שליטה על כל ה"משתנים", אבל פעלת בצורה רציונלית וסבירה כדי להשיג את המטרה שלך - לא באופן בולט כנגדה. עשה לי טובה, כיוון שאני מתחיל להרגיש שאני די חוזר על עצמי בכל פעם - כל פעם שאתה מנסה לתקוף מחדש את נושא הטעות, תיזכר בדוגמא שנתן ירדן - ה"טעות" שאני מדבר עליה זה למשל כשאתה הולך לשוק ושואל את המוכר "כמה עולה קילו תפוחים" והוא עונה "עשרה שקלים" ואתה עונה "אז תן לי 2 קילו ב- 30 שקלים" (מתוך הנחה, כמובן, שאתה מעוניין לשלם את המינימום הנדרש ולא יותר) |
|
||||
|
||||
הבעיה שלי היא שאתה מסיק את המטרות על פי התוצאות, למרות שאתה מסכים שהתוצאות לא תמיד נובעות מהכוונות. לך תשאל כל מיני אנשים מה יקרה אם נצא מהשטחים. חלק יגידו שזה יביא לחורבן ישראל, וחלק יגידו שזה יביא את השקט המיוחל, וחלק יגידו באמצע. אף אחד לא טועה בניבוי העתיד? |
|
||||
|
||||
הדגשתי במקום אחר שאני מדבר על התוצאות הצפויות, לא התוצאות בפועל. אתה מדבר על ניבוי העתיד בסקאלה שהיא בלתי אפשרית אינהרנטית, ואפילו לא מתקבלת על הדעת - לכן הבאתי לך את דוגמת ת''א-ירושלים. אני מדבר על דברים הרבה יותר פשוטים ועל אסטרטגיה מסויימת בעולם של כוונות מנוגדות. |
|
||||
|
||||
היא לא יכלה להיות אדישה לזה במיוחד לא אחרי ההתערבות הרוסית, כמה חודשים לפני המלחמה. התערבות שעד היום לא יודעים בדיוק מה מטרתה, למנוע מלחמה או לעורר אותה. |
|
||||
|
||||
נשיא מצריים לא הצהיר ש"תיפתח מלחמה". הוא הצהיר שהוא עומד להשמיד את מדינת ישראל. לאחר הצהרה כזו לא ניתן לבוא לישראל בטענה של תוקפנות כלשהי. להיפך: אם זה היה אפשרי, היתה ישראל צריכה לדרוש את כניעתה ללא תנאי של מצריים, משום שהיא היוותה סכנה ברורה לשלום העולם. |
|
||||
|
||||
יתכן כמו שאמרתי אני לא זוכר ברור כל כוונתי הייתה להזכיר למי שרשם שבסופו של דבר מהצד הערבי ישראל היא שתקפה ראשונה ולא מיצריים או מדינות ערב. |
|
||||
|
||||
הצגת נכוחה את הסתירה בין יישום האידאות המופשטות הגלומות בעיקרון מדינה יהודית מול יישום אלו שבאחותה - המדינה הדמוקרטית. לפי הבנתי התכנסו חברי פורום כנרת על מנת לגבש גרעין של המזדהים עם רוב האידאות שבשני העקרונות, על מנת לנסות ולנסח פשרה כואבת בנקודות המחלוקת, בין היתר בסוגיית האזרחים הערבים. אין מה לעשות, הניסוח של האמנה משקף את תחושתם של הנוכחים בה כי יש לשאוף לשמור על רוב כמות ו/או רוב איכות במדינת ישראל, שכן זהותה של המדינה אמורה להגזר בין השאר מהיהדות. הכיוון המשתקף מרוב התגובות בפורום הזה הוא כי היו מצפים לשינוי גוון ביחס לסעיף האזרחים הערבים בכיוון מסויים, אך ישנו ציבור המצפה לשינוי בכיוון ההפוך. יש לצפות כי הפורום [עדיף ממנו - פורום מקבלי ההחלטות] ישוב ויתכנס ויתווה קווי פיתרון לסוגייות הבוערות. |
|
||||
|
||||
"... מעידה כאלף עדים על הגזענות וההתנשאות המובנים של השמאל הציוני ..." ממתי נועה בן-ארצי היא המייצגת של ה"שמאל הציוני"? |
|
||||
|
||||
בחברה פרוטו-פשיסטית שבנויה על אינדוקטרינציה, אחת מהנחות היסוד היא כי ילדים ''מחונכים היטב'' ינקטו באותן דעות פוליטיות כמו הוריהם. חוץ מזה, סבא שלה מת. עזוב אותה. |
|
||||
|
||||
"פרוטו-פשיסטית", באמת, לא כל מה שאתה לא מסכים איתו הוא פשיסטי/נאצי/קומניסטי. מה הקשר? שאלתי על היצוג, לא היה בין החתומים על אמנת כינרת מי שייצג את השמאל הישראלי הליברלי, ולכן לא ברור למה זה אמור להעיד "כאלף עדים על הגזענות וההתנשאות המובנים של השמאל הציוני...". מעבר לזה, ואם היה שם "אזרח פלסטינאי-ישראלי" אחד, אבל אחד מהציונים שבהם (כזה ששירת בצה"ל והצביע לשרון) , האם זה היה נראה לך יותר הגיוני? דווקא הדרישה שלך מעידה כאלף עדים על הגזענות של שלך (אדם לא נשפט לפי דעותיו, אלא לפי גזעו?). השאלה האמיתית שצריכה להשאל היא למה לא היה שם מי שייצג את דעותיו של השמאל הציוני ליברלי השמאל האנטי-ציוני. בכל החברות יש הנחת יסוד שילדים "מחונכים היטב" ינקטו באותן דעות פוליטיות כמו הוריהם. חוץ מזה, לא נגעתי בה (ואגב, לא רק סבא שלה מת). הבעיה לי היא עם מי שחשב שהיא יכולה לייצג זרם דעות חשוב וגדול במדינה, היא לא מייצגת אותי, ולא את דעותי. ושים לב ש"מי שחשב..." לא כולל רק את מי שהכניס אותה לרשימת המתדיינים, אלא גם (ואולי בעיקר) אותך, קרה שוב את תגובתך (תגובה 52118), ותבין... |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. מה, חסרים לך שמאלנים ברשימה? ענת גוב, יולי תמיר, אורי רגב, זאב סגל, עוזי דיין (בכלל, מוזר שאלוף בשירות פעיל בצה"ל מעורב בסיפור ועוד כיו"ר הפורום), ועוד רבים ורעים. גם ברשימת התומכים לא חסרים מפורסתמים ועשירים הידועים בשמאלנותם. |
|
||||
|
||||
חסרים לי מי שייצג את השמאל הליברלי ברשימה. לא כל מי שמחזיק בדעה מסויימת הוא מייצג שלה. האם מישהו היה מתייחס ברצינות לאמנה אם את הימין היה מייצג יהושוע מצא, ואת הדתיים הרב בא-גד? לא חסרים אנשי רוח מרשימים בשמאל, ענת גוב היא *לא* אחת מהן. יולי תמיר היא *אנטי-ליברלית* מובהקת. עוזי דיין הוא לא שמאלני, הוא קצין משרת בצבא (ואגב, אם זה לא היה באישור של שר הביטחון/רמטכ"ל צריך להעיף אותו מהצבא, אם כן, צריך להעיף אותם מתפקידם), וככזה אסור לא לחשוף את דעותיו הפוליטיות. רשימת התומכים אינה רלונטית, פירסומו או עושרו של אדם, בטח לא הופכים אותו למייצג. אף אחד מהחותמים על האמנה לא מייצג את דעותי, ולא את הזרם אליו אני שייך. עכשיו הבנת? |
|
||||
|
||||
לא מכיר -> בטח לא מייצגים אותי. |
|
||||
|
||||
חלק גדול מהמופיעים ברשימה גם אני לא מכיר. רגב הוא ראש התנועה הרפורמית בארץ, סגל פרופסור שמאלני. את מי היית רוצה לראות ברשימה? |
|
||||
|
||||
במדינה דמוקרטית, נבחרי הציבור הם מייצגיו, ולכן הייתי רוצה לראות ברשימה את כל חברי הכנסת (או, בחירת נציגי ציבור חדשים לגיבוש אמנה כלשהי). ראש התנועה הרפורמית בישראל בטח לא יכול לייצג אותי. "פרופסור שמאלני" כמו יולי תמיר? |
|
||||
|
||||
הם האנשים שהציבור בחר על מנת ליצג את האינטרסים שלהם ברשות המחוקקת. לא פעם הם שוכחים שהציבור בחר בהם והם מתיימרים לייצג את האינטרסים של הציבור שלהם בלבד. ויותר מזה- הרבה פעמים הם מייצגים עמדה רק בגלל שהיא צעקנית/פופולרית/שהם בקואלציה או באופוזיציה וכו'. אין דבר כזה בכנסת אחריות לאומית. תראה מה קורה בעניין קצבאות הילדים. אלו שתמכו בו בכנסת רק כי הם היו באופוזיציה ולא היה אכפת להם לזרוק את זה על הממשלה, עכשיו הם בקואלציה ומנסים להתנער מהחוק המפלה והלא אחראי הזה. אולי אתה לא מכיר את האנשים מהפורום לאחריות לאומית אבל הם בניגוד אלי ואלייך קמו וניסו לדבר. אפילו על הניסיון מגיע להם קרדיט. במדינה שהכל כל כך מפורר ומפלגתי נעים לראות משהו שיכול להפוך לממלכתי. הלוואי ויצליחו לקבל את הבסיס הזה (או אחר- אם תצליחו לכתוב בסיס אחר) וממנו להגיע למעשים. כמה שקשה לנו בדיבורים והיה קשה מאוד להקים את הפורום הזה, לנסח את האמנה ולהחתים את האנשים עליה (והיו כאלו שלא חתמו בסוף), הרבה יותר קשה בארץ להביא את האידיאלים היפים למעשים. אם היו מביאים פוליטיקאים הם היו מנסים להאבק על הכבוד ועל הכותרות בעיתון, שמי שצועק יותר חזק מקבל יותר כותרות, ולא היה יוצא מזה שום דבר. |
|
||||
|
||||
הבעיה העיקרית היא שהאי הסכמה והפלגנות היא אמיתית. לא מדובר באשליה שנוצר ע''י בעלי אינטרסים, לא מדובר בטעות כך שאם נשב ביחד ונדבר בשקט נגלה שהכל בסדר. באמת קיימת אי הסכמה עמוקה ורצינית בציבור. ולראיה, האנשים הטובים ישבו ביחד, וניסו לנסח הסכמה, והתוצאה היא שגם המסמך הוא כמעט חסר תוכן, וגם לא נוצרה סביבו הסכמה. למעשה, אני בספק אם תוכל למצוא נושא בודד סביבו קיימת הסכמה בציבור הישראלי. |
|
||||
|
||||
רק בחלק מהמקרים. אני לא אומרת שיש הסכמה על רוב הדברים והם מציגים את זה שאין הסכמה אבל הרבה מאוד פעמים השיקולים הם פוליטיים. קיימת אי הסכמה בציבור, אבל אני חושבת שצריך לנסות ולדבר על הדברים המהותיים. נכון שמה שמפריע לי בעיקר באמנה שהיה ניסיון להגיע להסכמה כוללת ולכן כמעט ולא דיברו על הדברים המהותיים. למשל אני חושבת שצריך לשנות באופן מהותי את זכות השיבה שבאמנה היא אחד הבסיסים לקיום הנוכחי שלנו כאן. האמנה היא לא דיון מהותי מאוד, אלא ניסוח של הסטטוס קוו. ולא- מגילת העצמאות לא מספיקה. היא מיושנת, ולא כללה אפילו את רוב העם. כאן הביקורת שהיא לא כוללת את כולם- זה ברור. אבל עדיין- ניסוח של הסטטוס קוו שיהיה אולי בסיס לחוקה, או לפחות שיאפשר דיון על הסטטוס קוו היה בעיני נחוץ ביותר. |
|
||||
|
||||
גם "צו פיוס" קמו וניסו לדבר. זה עוזר לנו במשהו? ביתד נאמן, כך שמעתי אתמול ברדיו, היה מאמר של (מישהו שאני לא זוכר את שמו), אחד מגדולי הפוסקים שלהם, על פי אורי אורבך. הוא אמר שאסור לדבר עם החילונים, אלא למטרת החזרה בתשובה. רגע לפני שמתרגזים על העמדה הזאת - אני מסכים איתו לחלוטין, מהצד השני. לנו החילוניים אין שיג ושיח עם הדתיים ביצירת הבסיס החוקי של המדינה הזו. הציבור הליברלי במדינה לא צריך לדבר עם החרדים בכלל. אנחנו צריכים ליצור פה חוקה ליברלית, שתאפשר חופש דת, ע"י הפרדת הדת מהמדינה, וזהו. שהדתיים יסתדרו עם זה. הסכמה? אין הסכמה בין ליברלים לבין תומכי הכפייה, ולא תהיה. חוקה בהסכמה? חוקה בהסכמה לא תהיה חוקה. צריך חוקה אחת נורמלית וזהו. |
|
||||
|
||||
אלישיב. הרב אלישיב. |
|
||||
|
||||
יש איזושהי הנחה מובלעת בדבריך, שהמדינה שייכת לציבור החילוני. ''אנחנו צריכים ליצור פה חוקה ליברלית''. אלא שהמדינה לא שייכת רק לציבור החילוני התומך בדיעותך, אלא גם לציבור החילוני שלא תומך בדיעותך. כל שכן גם למסורתיים, דתיים, חרדים, ערבים ועוד. על פי אותו הגיון אני יכול לכתוב - שהדתיים והמסורתיים יצרו כאן חוקה או מערכת חוקים כאוות נפשם, ושהחילונים יסתדרו עם זה. |
|
||||
|
||||
אדם ניגש אליך ברחוב, מצמיד אקדח לרקתך, ודורש ממך את כל כספך. אתה, כמובן, מיד מתחיל להתמקח איתו מתוך כוונה להגיע לפשרה, ובסוף אתם מסכימים שתיתן לאיש חצי מכספך. זה מה שאתה אומר, בעצם. לאדם, כאדם, יש זכויות מסויימות. החרדים מנסים לקחת מאיתנו, החילונים, חלק מהזכויות שלנו, ובתמורה, הם (במקרה הטוב) מבטיחים לא לקחת את שאר הזכויות. לא מקובל עלי. ברור שיש כאן אלמנט של מלחמת תרבות. כרגע אנחנו (עדיין) בעמדת הכוח, ולכן הדבר החכם לעשות הוא לחוקק את החוקה הליברלית. חוקה כזו משמרת את זכויות החילונים, בלי לפגוע בזכויותיו של אף אדם אחר. ברגע שהחרדים יגיעו לעמדת כוח כזו שיהיה בכוחם לבטל חוקה כזו, זה הזמן לברוח. |
|
||||
|
||||
אני חושש1 שחוקה ליברלית כמו שאתה רוצה לנסח, לא תתקבל על ידי העם היושב בציון. אתה טועה לחשוב שאתה הרוב. אבל אתה לא. אתה צודק עדיין בהבחנה שאתה ודומך נמצאים בעמדת כח. עדיין. אבל לא ברמה כזאת שתוכלו לשנות כרגע משהו מהותי, יסודי, כמו חוקה ליברלית. היו לי כאן כמה דיונים בנוגע לכפיה חילונית, ואני לא מוצא טעם לפתוח את הדיון הזה שוב. אז רק שירשם (שוב) בפרוטוקול, שאני סבור שהאנלוגיה על הצמדת אקדח לרקת החילונים איננה מדוייקת כיוון שאין כאן גוזל ונגזל, אלא מערכת יחסים מורכבת, בה שני הצדדים מבצעים, או מנסים לבצע, כפיה על הצד השני. 1 אני לא באמת חושש. אני סתם אוהב להשתמש בצמד המילים הזה. |
|
||||
|
||||
/שני/ הצדדים מבצעים או מנסים לבצע כפייה על הצד השני?! איזו כפייה או שאיפה לכפייה אתה רואה מכיוון החילוניים כלפי הדתיים? ואנא- אל תתחיל עם ה"חילוניים כופים על הדתיים לחיות במדינה שאינה לפי ערכיהם". זה לא נחשב. |
|
||||
|
||||
כי זה כמו שעמירם סיון (בקרוב מובטל אך עם שכר מובטח עד 2003) כופה עלי לא להיות מיליונר בכך שהוא לא רושם לי צ'ק. |
|
||||
|
||||
באנלוגיה שלך, החילונים הם עמירם סיון. בעל המאה. הדבר מדגיש את מה שאמרתי מקודם. מדבריך עולה כי החילונים הם בעלי המדינה, ובטוב חסדם הם מעניקים פרורים לשאר המיעוטים במדינה. ואל להם לאותם מיעוטים לבקש יותר מדי. טענתי היא שהחילונים אינם הרוב במדינה, לא כל שכן בעלי המדינה. |
|
||||
|
||||
החרדים דורשים ממני משהו שיש לי (זכויות) ומוכנים לוותר על משהו שמראש לא אמור להיות להם (הזכות לכפות עלי עוד). אני דורש (לא מהחרדים) מה ששייך לי בכל מקרה (הזכויות שלי) ומעוניין לתת את אותן זכויות גם לחרדים. אז נכון שלא נראה להם שאני נותן להם משהו, אבל ברגע שאני מבטיח את חופש הדת שלהם, אני מונע כל אפשרות עתידית לכפייה עליהם, במקרה שמאזן הכוחות ישתנה לרעתם. |
|
||||
|
||||
אני אגיב על כל מה שנאמר למטה. החרדים לא דורשים ממך. אלא מהמדינה. בדיוק כמו שאתה דורש מהמדינה ולא מהחרדים. כך זה צריך להיות. אם זה לא כך, יש לנו בעיה. בדיוק כמו ש"מעוניין לתת" מצד אחד ו"נראה להם שאני נותן" הם משפטים מעוותים. המדינה הוקמה. ישנם ערכים לכל הקבוצות המאכלסות את אותה מדינה. הערכים הם טיעונים בסיסיים מוקדמים שלא מבקשים הוכחה. אין מקום לוויכוח על אותם ערכים, כיוון שויכוח הוא משא ומתן רציונלי. והערכים הם בתחום של הבלתי רציונל. במצב שבה החברה האזרחית מנוגדת כל כך ברמת הערכים שלה, כדי שהמדינה תוכל להתקיים, צריכים לקיים הסדרים חברתיים שירצו את כולם אבל לא במאת האחוזים. כמעט אסור שקבוצה חברתית אחת, תהיה מרוצה במאת האחוזים. כי אז זה אומר, כמעט בהכרח, שקטגוריה חברתית אחרת לא מרוצה בכלל. אותם הסדרים חברתיים הם הסדרים כפויים. אלא שזו כפיה שהחברה מוכנה לסבול כיוון שהיא חפצת חיים. כל קבוצה חברתית מכינה רשימת ערכים על פי סדר החשיבות והיכולת שלה להתגמש. על הערכים והנורמות (אלה הניסוחים או התרגומים של הערכים) במעלה הרשימה משתדלים לא לערער, ועל אלה שבקצה הרשימה מתפשרים. כמובן שאין כאן מודל של חיים אידיליים אלא מאבק מתמיד בין הקבוצות החברתיות השונות. הרי כולם רוצים לכפות כמה שיותר ושיכפו עליהם כמה שפחות. לכן הכל בתנועה מתמדת. מכל זה אפשר להבין ששלטי חוצות מסויימים, הם בבחינת כפיה על החרדים, שבמדינה אוטופית בראי עיניהם, דבר זה לא היה קיים בכלל. אין זו כפיה שלא יוכלו לסבול ולכן הם לא מבעירים את המדינה. בניגוד לגיוס בנות לצבא. על זה הם יצאו למלחמה. (משפט מצחיק, לדעתי) גיוס בנות חרדיות לצבא זה בבחינת הלא יעשה. ערך עליון. אי אפשר להתפשר. על שלטי חוצות עוד אפשר להאבק. לשרוף פה תחנה, לקשקש על תחנה אחרת. אפשר גם שאילתה בכנסת. לא יותר. יתכן ויהיו חילונים שירגישו שחופש הדת והמצפון שלהם נפגע, אך באותה מידה החופש דת והמצפון של הדתיים נפגע גם כן. בדיוק בשביל זה קיימים הסדרים חברתיים, המווסתים את הלחץ החברתי, כך שאף קבוצה חברתית לא תרגיש נפגעת ברמה שלא תוכל לשקוט עוד, ותערער את היסודות עליהם בנויה המדינה. "כל הדרישה היא להפוך את המדינה לניטראלית מבחינת דת; לא לטובתי ולא לטובתם!" (GeG) דרישה של מי בדיוק? של המדינה? למדינה יש דרישות? זוהי דרישה של חלק מהקבוצה החילונית במדינה. אם כך ברור שיש כאן דרישה לטובת קבוצה חברתית אחת ולרעת קבוצה חברתית אחרת. "כך אין לה (למדינה, א.ש) סמכות להתערב בכל אמונה ללא קשר לתוכנה" (GeG) נכון, למדינה אין סמכות (אם היא בכלל יכולה, מי זו אותה מדינה, לעזאזל, שכולם מדברים בשמה?) אבל לקבוצות החברתיות המאכלסות את אותה מדינה יש סמכות. "כול להיות שזאת תאונה היסטורית אבל לגמרי לא ברור לי מה האלטרנטיבה הדתית ואיזה מקום יהיה לחילונים בה." (הקריבו המקוטב) יש אלטרנטיבה דתית, אבל היא לא ממש מעשית ונעדרת רצון מימוש. כאמור, החרדים לא רוצים בנצחונם המוחלט. הם לא באמת רוצים שכולם יחזרו בתשובה וילמדו בישיבות במקום ללכת לצבא. הם לא עד כדי כך מנותקים מהמציאות. יש את המדינה החילונית האוטופית שאותה רוצים להנחיל חלק מהחילונים, תוך כדי רמיסת הערכים של הקבוצות האחרות בחברה, ויש את המדינה העכשווית, שהיא הרע במיעוטו. שורדת עד עכשיו כיוון שהיא הכי מתאימה. |
|
||||
|
||||
שוב: מה שאני מבקש, הוא לעצמי. מה שהחרדים מבקשים, או לאחר. אם לי יהיה חופש דת, זה לא פוגע בזכותו של החרדי. אם לי לא יהיה חופש דת (דרישת החרדים), זה פוגע בזכויותי (כמובן). זה כל הסיפור. אם זה מצריך מלחמת תרבות, זה יצריך מלחמת תרבות. לא יכול להיות שאנחנו נסכים לחיות במדינה לא דמוקרטית רק משום שלחלק מהאוכלוסיה זה לא נאה. |
|
||||
|
||||
החופש דת שלך (יותר נכון - הפירוש שלך לחופש דת) כן יכול לפגוע בחרדי. הוא פוגע בו כל הזמן. אל תקרא לזה - חופש דת. זה מסמא את עינייך מלראות את המצב לאשורו. אתה קורא לחיים שלך חיים נטולי דת. אתה חופשי מדת. אין לך חטוטרת ושמה דת. אבל אתה הרי חי בכל זאת. אז מה יש לך בכל זאת? יש לך מהלך חיים. דרך חיים. דרך חיים שאתה מכנה אותם בשם - דרך חיים חילונית. או שיש לך בינך ובין עצמך שם אחר. בכל מקרה, אתה כבן אנוש, חי על פי דרך חיים מסויימת. גם לחרדי יש דרך חיים. מכנים אותה דרך חיים דתית. או חרדית. אבל זה לא משנה. זו דרך חיים גם כן. גם לך, החילוני יש דרך חיים, וגם לחרדי יש דרך חיים. לו היתה ניתנת לך ההזדמנות לקיים את דרך החיים שלך כאוות נפשך - דרך החיים של החרדי היתה נפגעת מאוד. לו היתה ניתנת לחרדי ההזדמנות לקיים את דרך החיים שלו כאוות נפשו - דרך החיים שלך היתה נפגעת מאוד. אז מוצאים פשרה. כולם נפגעים. אבל פחות. |
|
||||
|
||||
אם היו נותנים לחרדי לקיים את דרך החיים שלו כאוות נפשו *כלפי עצמו* - לא הייתי נפגע כהוא זה. למעשה, זה בדיוק מה שאני רוצה שהוא יעשה. הסיבה היחידה להתנגשות היא שבעוד שאני מבקש אינדיבידואציה של הפרטים בחברה, החרדי מתעקש לקיים התייחסות קבוצתית לכלל האזרחים (היהודיים) - ומכריח אותי להכלל בקבוצה הזו. |
|
||||
|
||||
אתה לא באמת מבקש אנדיבידואציה של הפרטים בחברה. אתה מבקש אינדבידואליות אך על פי קודים שאתה מנסח. זאת אומרת, שעדיין יש מערכת על של חוקים ונורמות. אתה תטען שאכן, צריכים להיות חוקים ונורמות כדי שהמערכת תוכל להתקיים. דוגמא - מותר לך לעשות הכל כל עוד לא פגעת באחר. (החוק השני של הוויקה אם אני לא טועה.) אבל מה אם האינדבידואליות שלך פוגעת באחר? והיא פוגעת. |
|
||||
|
||||
האינדיבידואציה שאני מציע, כמובן, תפגע בזכות אחת של כולם - הזכות להגדיר עצמך כחלק מקבוצה. מכיוון שאני מחייב אינדיבידואציה, אני במרומז גם דוחה את הקבוצתיות - כלומר, אני מקבל רק אינטרסים של היחיד, ולא מקבל אינטרסים של קבוצות. לקבוצה אין שום סמכות או זכות לכפות על חבר בתוכה לנהוג באופן זה או אחר, גם אם אותו יחיד *בחר* להיות חלק מהקבוצה הזו. אין ספק שזו עמדה בעייתית, ולכן אינני באמת תומך באינדיבידואציה של החברה. אני גם די בטוח שכל הקונספט הוא בלתי-סביר בעליל. ובכל זאת - זכויותיו של היחיד *עליונות* על זכותה של הקבוצה, ולכן כפייה דתית היא בלתי מתקבלת על הדעת. |
|
||||
|
||||
''זכויות היחיד עליונות על זכותה של הקבוצה''. כמובן שיש כאן משפט ערכי השנוי במחלוקת. זאת אומרת, אין כאן איזו אמת מוחלטת שבשעה שהיא מושמעת אני אמור לעמוד דום. אנחנו יכולים להתווכח פילוסופית מי עליון יותר, זכויות היחיד או זכויות הקבוצה. בסופו של דבר הויכוח הוא במישור הערכי ולכן הוא חסר תועלת. אם נעזוב את המישור הפילוסופי ונעבור למישור המעשי, ניווכח שסוציולוגית, חברות רבות מצליחות לשרוד דווקא כשהקבוצה אינה נחותה ביחס לאינדבידואל. אני לא מעוניין לקבוע מה מוסרי יותר, מה נעלה יותר. זה גובל בחוסר טעם ובבזבוז זמן. מה שאני כן מעוניין לקבוע הוא מה מתאים יותר כרגע לחברה הישראלית. עכשיו, כאן, בהווה. מאחר ואנו חיים בחברה שסועה, עלינו להביא בחשבון את הרצונות הקבוצתיים. וכך נעשה, וכך צריך לעשות. כל השאר הם קשקושים פילוסופים המתאימים לאקדמיה. לא לחיי המעשה. |
|
||||
|
||||
ודאי שזו שאלה ערכית. לא טענתי אחרת. הרי התירוץ שלי: זכויותיה של הקבוצה נובעות מתוך זכויותיהם של הבודדים בחברה (אם הם לא היו מסכימים להיות חלק מהחברה, היא לא הייתה מתקיימת). החברה, אכן, עלולה להתפורר אם ישנו דגש על הפרט. מצד שני, הפרט עשוי לההרג אם יש דגש על החברה (ראה מגוון עונשי סקילה בתנ"ך לסוטים מהנורמלי, או לחלופין - משטרים פאשיסטיים שדורשים מהפרט להקריב את חייו למען החברה). עכשיו הקרסנו את הדיון הערכי (והרי תמיד יהיה דיון ערכי איפשהו) לשאלה נמוכה יותר בשרשרת: האם שרידתו של היחיד (כלומר, שהוא ימשיך לחיות) חשובה משרידתה של החברה (כלומר, שהחברה תמשיך לקיים את התרבות שלה. אי קיומה של חברה אינו כולל מוות של פרט כלשהו בהכרח)? לי אישית נראה שחייו של פרט חשובים יותר מקיומה של תרבות, לפחות בעיניו של הפרט. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שהמשפט האחרון שלך הוא נכון. התרבות נובעת מצרכיו של היחיד. התרבות היא תוצאה של צורך. אז נכון שראשית לכל היחיד ינסה להמשיך לנשום. אך מיד לאחר שיתגבר על הצורך הבסיסי והמיידי הזה, הוא יקיים את התרבות - כי אלו הצרכים שלו. |
|
||||
|
||||
השאלה היא מה קורה כאשר התרבות בה תמכת תוקפת לפתע אותך. מרבית האנשים במצבו של סוקרטס, למשל, היו מעדיפים לברוח מהכלא, ולא לקבל בשיוויון נפש את המוות. אפילו הובס, שתמך במלוכנות טוטאליטרית פר-אקסלנס, אמר שאין אדם שיהיה מוכן לקבל על עצמו חוק שאומר שדינו מוות, והוא בהכרח ילחם כנגד אלו הבאים להורגו. העובדה שהתרבות היא צורך של האדם היא עוד הוכחה לכך שזכויותיו של הפרט קודמות לזכויות החברה - שהרי החברה היא נגזרת של זכויותיו של הפרט. אנשים אולי יהיו מוכנים לוותר על זכויות מסוימות כדי לקיים חברה - אבל דבר זה תלוי בהסכמתם, ואסור לכפות זאת עליהם. אתה רוצה לכפות עלי ויתור בשם חברה שכלל אינני מעוניין להיות שותף בה - כלומר, חברה בעלת ציביון יהודי בוטה. |
|
||||
|
||||
אתה לא רוצה שיכפו עליך, אז למה אתה רוצה לכפות על החרדים מדינה בעלת ציביון חילוני לחלוטין? |
|
||||
|
||||
להיפך. אם כל אחד יוכל לבחור בין שמירת מצוות הדת לבין אי שמירה עליהן, הצביון ייקבע באופן אוטומטי. אם כולם יחליטו שהם אינם נוסעים בשבת והולכים לבית הכנסת, יהיה למדינה צביון דתי. אם כולם יחליטו לצאת לבלות בשבת, יהיה למדינה צביון חילוני. מה שאנחנו מציעים הוא שהחוק לא יקבע את הצביון במדינה, אלא האנשים. |
|
||||
|
||||
כמעט וכתבתי את אותה תגובה בדיוק! בנוסף, יש לשאול את שרעבי, מדוע יש בכלל בדמוקרטיה חופַשים? הרי כמו ב 1984, אצל שרעבי חופש=כפיה, הכפיה להיות חופשי, לבחור את דרכך. התומכים בחופש הקיניין פוגעים בקומוניסטים, התומכים בחופש (הזכות) לחיים פוגעים בקניבלים, התומכים בחופש הדיבור פוגעים בדיקטטורים, ועוד ועוד... |
|
||||
|
||||
אנחנו חיים בכפיה כל הזמן. נורמות חברתיות וההשלכות החברתיות והמשפטיות לכל סטיה מהן - הן סוג של כפיה. אולי זה יפתיע אותך, אבל אני תומך בחופש. רק שאני לא דואג רק לחופש של החברה החילונית, אלא גם לחופש של החברה החרדית. בחופש שאתה דורש לעצמך, אתה כופה על החרדים אורח חיים שאינם רוצים, ובכך אתה מצר את החופש שלהם. זה עובד גם ההיפך - החופש שלהם מצר את החופש שלך. וכאן מגיעה הפשרה. |
|
||||
|
||||
וכפי שהסברתי לך, החופש של הקניבל לאכול אותי שונה מהחופש שלי לחיות! גם, אם הרצון שלי לחיות חלש, והרצון של הקניבל לאכול חזק. הטעם היחידי לאסור על הקניבל לאכול עוברי-אורח עסיסיים, הוא האקסיומה הגורסת שזכותו של אדם על עצמו גדולה מזכותו על הזולת. אני לא פוגע בזכותם של החרדים יותר משאני פוגע בזכותו של קניבל לאכלני. *הדמוקרטיה אינה פוגעת בחרדים, אלא רק בכפיתם*. אתה דורש להגן על הזכות של החרד לכפות ושל הרוצח לרצוח. אני מחכה לפשרה ביני לבין סמילי. לשיטתך, מותר לי לנגוס בו. רק קצת... |
|
||||
|
||||
לשיטתי לא מותר לך לנגוס בו. אפילו לא קצת. נדמה לי שכתבתי את המשפט הזה כמה פעמים. :) מי קבע שהחופש שלך לחיות שונה מהחופש של הקניבל לאכול? זה רצון וזה רצון. קניבליזם היא מציאות שהקבוצות החברתיות בישראל לא תרצנה לקבל בשום פנים ואופן. לכן, אם תקום בישראל קבוצה חברתית שתחרוט על דיגלה את הקניבליזם, היא או תאסר או תאלץ לעקור מכאן לארץ אחרת. לכן, הטעם היחידי לאסור על קניבל לאכול עוברי אורח עסיסיים היא ההסכמה החברתית שיש לאסור קניבליזם. אותה הסכמה חברתית נובעת ממטען ערכי תואם בקרב כל האוכלוסיות המקיימות את אותה חברה. זה נכון, אתה לא פוגע בזכותם של החרדים יותר משאתה פוגע בזכותם של קניבל לאכול אותך. "*הדמוקרטיה אינה פוגעת בחרדים, אלא רק בכפיתם*. " אם אתה מתייחס לדמוקרטיה באופן כללי, אז הדמוקרטיה כן יכולה לפגוע בחרדים, כמו שהיא פוגעת בכל הקבוצות החברתיות. כמובן שהדמוקרטיה הליברלית תיטיב יותר עם אורח החיים החילוני ופחות עם החרדי, שהרי מי שניסח את עקרונות הדמוקרטיה הליברלית היו הוגי דיעות חילונים. |
|
||||
|
||||
אילו מסמכים אני צריך למלא כדי להפוך ל- "קבוצה חברתית מוכרת"? האם מדובר בפרוצדורה של משרד הפנים? הדתות? המשרד לתיאום חברתי? |
|
||||
|
||||
אני מניח שקורס בסיסי כדוגמת 'מבוא לסוציולוגיה' יבהיר לך את הנקודה. :) |
|
||||
|
||||
את עקרונות הדמוקרטיה הליברלית דווקא ניסחו נוצרים פוריטנים. אבל אל תיתן לזה להפריע לך. |
|
||||
|
||||
קיבלתי. רות, עבור. ועדיין עמדותיי תקפות. |
|
||||
|
||||
וכדי שלא יאמרו שאני חד-צדדי, הרי גם לך לינק מדף הטיעונים בעריכת גלעד ברזילי, הפעם "טיעון בשם המוניטין": או שמא בשם הצניעות? |
|
||||
|
||||
ההערה של דובי היתה בהחלט במקומה, דווקא. היא כוונה כנגד טענתו של שרעבי שאת העקרונות ניסחו הוגי דעות חילונים, ובאה להעמידו על טעותו. |
|
||||
|
||||
אה, אם כך, שניהם זכאים לביקורת, שכן שניהם הסתמכו על המוניטין של מנסחי העקרונות של הדמוקרטיה הליברלית, ולא על הטיעונים. |
|
||||
|
||||
במה חטא דובי? אסור לתקן טעות? |
|
||||
|
||||
בכך שעדיין הסתמך על "צניעותם" של נוצרים פוריטנים, כאומר "אם נוצרים פוריטנים ניסחו את עקרונות הדמוקרטיה הליברלית, מדוע שאנו, שאיננו פוריטנים או החרדים, שמקבילים בעניין לפוריטנים, לא נאמץ אותם?" |
|
||||
|
||||
אין לי מושג מאיפה הבאת את הרעיון שאני טענתי משהו. אני רק תיקנתי טעות, ובכך שללתי את הטיעון שלו (הדמוקרטיה הליברלית פועלת לטובת החילונים משום שהיא נוסחה ע''י חילונים). |
|
||||
|
||||
גם אני מציע שאנשים יקבעו את הצביון במדינה. הרי קבוצות חברתיות בנויות מאנשים. למה צריך לחוקק חוקים בנושא? בדיוק כמו שצריך לחוקק חוקים בכלל. הרי כמעט כל האנשים במדינה יסכימו שצריך לעצור באור אדום ועדיין יש חוק האוסר על כך עם עונש בצידו. |
|
||||
|
||||
כי במדינה הזו הם יוכלו להמשיך להיות חרדים ולקיים את כל המצוות שלהם. במדינה חרדית אני לא אוכל לקיים את המנהגים האתאיסטיים שלי, כמו אי-מילה, טעימת-סושי והדלקת-נורות-ביום-שבת. |
|
||||
|
||||
אורח החיים שלהם יפגע במדינה כמו שאתה רוצה שתקום כאן. במדינה העתידית שתקים - בנות חרדיות יגוייסו בכח לצבא? |
|
||||
|
||||
יהיו עוד פגיעות בחרדים, חוץ מגיוס בכוח של בנות. תאסר השחיטה כשרה (כמו במתוקנת שבדמוקרטיות הליברליות, נורבגיה) ותאסר ברית המילה. |
|
||||
|
||||
ברגע שמשהו ''נאסר'' זה לא כל-כך דמוקרטיה ליברלית. נורבגיה אינה ליברלית, וכדוגמא לכך - המיסים הכבדים הקיימים שם. |
|
||||
|
||||
איסור ברית המילה נועד להגן על הפעוטות הרכים מפני השחתת גופם. מדוע הגנה על פעוטות סותרת ליברליות? |
|
||||
|
||||
אכן, כל דבר שקשור לזכויותיהם של הורים כלפי ילדיהם זה מסובך. אישית, אני נוטה לחייב פיקוח והכשרה על מוהלים, על-פני איסור גורף על ברית מילה. |
|
||||
|
||||
זה שאתה לא מצהיר על רצונך להטיל איסור גורף, נובע במישרין מהבנתך ש"זה לא יעבור" (הנקודה אותה מדגיש אסף שרעבי שוב ושוב). ומה לגבי שחיטה כשרה? זו התעללות בפרה, אתה יודע. בנורבגיה אין הרבה יהודים, לכן האיסור עבר בקלות. |
|
||||
|
||||
לא עניין של יעבור או לא יעבור, אלא שאלה אם זה דבר שראוי לאסור אותו - יש פה התנגשות של זכויות: מצד אחד, זכותו של הילד, מצד שני, זכותם של ההורים לגדל את ילדם כראות עיניהם. הפתרון שאני הצעתי להתנגשות הזו הוא לצמצם את הפגיעה בילד על ידי פיקוח והכשרה רפואיים למוהלים, כדי למנוע פגיעה משמעותית בבריאות הילד. שחיטה כשרה אין לאסור כלל - דעותי באשר ל"זכויותיהם" של בעלי חיים ידועות: אין להם. |
|
||||
|
||||
האם היית מתיר להורים להסיר חלק מאוזנו של ילדם, בפיקוח רפואי? אם תשובתך שלילית, הרי שנכנעת ללחצים הדתיים בענין המילה. |
|
||||
|
||||
מה לגבי עגילים? |
|
||||
|
||||
יש פה כמובן עניין של סיבה. כפי שצויין לעיל - הרבה הורים מנקבים את אוזני ילדיהם כדי לשים עגילים (עוד מנהג שלגמרי לא ברור לי. עוד לא ראיתי ילד או ילדה שנראו נאים יותר בזכות העגילים המכוערים הללו). אם הם עושים את זה סתם כי נראה להם כיף לחתוך אוזניים - זה נראה לי כמו משהו שלילי יותר. בכל אופן, בהנחה שאפשר להראות שאין בכך כדי לפגוע בילדים - אני לא חושב שזה מקומה של המדינה לאסור זאת. אני תוהה, עם זאת, אם אין בעיה אתית עם דבר כזה מצד הרופאים עצמם. |
|
||||
|
||||
במדינה שאני אקים אף אחד לא יתגייס לצבא אם הוא לא מעוניין בכך. אני כבר מדבר עם שלטונות קנדה על הקצאת מקום עבורנו. (: אין לי בעיה שבנות (ובנים) חרדיים יעשו שירות לאומי במקום צבא. אני אפילו מעדיף את זה ככה. הבעיה היא שהחרדים לא מוכנים להתגייס לא בגלל בעיות כשרות, אלא בגלל שזה "ביטול תורה". איך הם יעשו שירות לאומי? זה לא "ביטול תורה"? |
|
||||
|
||||
יש בעוד הרבה מקרים- חרדים שעובדים בפוליטיקה, זה ביטול תורה. יש היתרים רבים, אחד מהם הוא לעבודת קודש, דהיינו תרומה לאחר, צדקה, עזרה לזולת וכו'. בהחלט יכול להיות שניתן יהיה להגיע להסכם של שירות לאומי במד''א, בבתי ספר, במוסדות שיקומיים וכו' וזה יתאים לאורח החיים שלהם. כרגע נראה שהם לא עושים שירות לאומי מטעמי נוחות, ובגלל שאף אחד לא דורש מהם. |
|
||||
|
||||
איזו סמכות יש לקבוצות החברתיות המאכלסות את אותה מדינה להתערב בכל אמונה ללא קשר לתוכנה?? האם גם אני משתייך לאותם אליטות?? ז"א, יש לי הסמכות לטייל בבני-ברק ולגזום פאות של ילדים חרדים להנאתי, כפי שלהם יש סמכות לחייב אותי להינשא בנישואין דתיים? ואם לא, מדוע הם עליונים עליי?? אתה נורא רוצה להתפשר, ולדידך אין, בדמוקרטיה, שום "אקסיומות", הכול גמיש, הכול נתון לפשרה. לשיטתי, דמוקרטיה היא *רק* אקסיומות. נמשיך את האנלוגיה לקניבל: אני רוצה לאכול את סמיילי כולו, וסמיילי רוצה להישאר שלם. פתאום, אתה בא, ואומר לסמיילי "בחייך, זו דת קניבל-סבא, תבין, בשבילו זה עניין מרכזי של אמונתו... תן לו לנגוס בך, רק ביס קטן בקרסול, אפשר לחשוב". לא בכל נקודה צריך לחפש את הפשרה; יש פה עניין עקרוני שכל החלטה ערכית של אדם מחייבת אותו ואותו בלבד (ואין פה שום קשר ספציפי לדת דווקא). |
|
||||
|
||||
לך אין סמכות לטייל בבני ברק ולגזום פאות של ילדים חרדים. אתה ועצמך עדיין לא קבוצה חברתית. 1 אפשר לקיים דת קניבאל סבא בדמוקרטיה. אין סתירה. מה שכן, כנראה שזה לא יהיה אפשרי בדמוקרטיה ליברלית. לכן אני יכול להסיק שדמוקרטיה ליברלית היא האקסיומה עבורך. ובכן, אודה ולא אבוש, גם אני רוצה לחיות בדמוקרטיה ליברלית.2 אבל גם אני יודע שלעיתים זכויות הפרט מקבלות חשיבות פחותה יותר במצבים מסויימים. נגיד, פצצה מתקתקת. דמוקרטיה ליברלית יודעת להגן על עצמה, לכן היא יודעת להתגמש כשצריך. אז גם אם אני מקבל את הטענה הרואה בדמוקרטיה ליברלית איזה גוף אמורפי שכדאי וצריך לחיות על פי החוקים שלו - גם במסגרת חוקי המשחק האלה צריך להתגמש, אם אותו גוף אמורפי ירצה להמשיך ולהתקיים. אלא שאני לא רואה את הדמוקרטיה הליברלית כעומדת ותלויה באוויר, והיא ההתחלה והיא המהות, והיא האקסיומה ועכשיו מתחת צריך לבנות את הכל. אני רואה את זה אחרת. אני רואה כמה קבוצות חברתיות המנסות לחיות ביחד במדינה אחת. אותן חברות מחליטות שמה שהכי טוב להן זה סוג חיים מסויים. דמוקרטי, פתוח, עם זיקה לדת היהודית, עם זיקה לעם היהודי, ועוד. בסוף, אחרי הכל, זה מאוד קרוב לדמוקרטיה ליברלית. לא בדיוק, אבל בערך. (סליחה על האיחור בתגובות, ימים עמוסים עוברים על כוחותינו.) 1 אני מחכה לשאלה - מה יקרה אם מחר תקום קבוצה חברתית שתחליט וגו. 2 אני במידה מסויימת משחק כאן את תפקיד פרקליטו של השטן. |
|
||||
|
||||
איך אורח חיים של אדם חילוני, במדינה דמוקרטית שמיושמים בה זכויות פרט מלאות- יכול לפגוע באדם דתי? - הדגם בבקשה. |
|
||||
|
||||
כבר הדגמתי בתגובות קודמות במצב הקיים - וידאומטים עם סרטי פורנו ברחובה של עיר. במצב אוטופי חילוני - גיוס בנות חרדיות לצבא. |
|
||||
|
||||
אף אחד לא מכריח חרדים לעצור להסתכל בפירוט של סרטי הפורנו בווידאומטים. אם דחוף לחרדים ספריות וידאו בלי פורנו הם יכולים לפתוח לעצמם משלהם.(למרות שאני גם הייתי מעדיפה שתמונות אלו לא יהיו נגישות כלל לילדים ויהיו מוגבלות לחנויות הפורנו.) -ויש שירות לאומי. המצב האיוטופי שהצגתי מתחשב בדתו של אדם- ולכן לא יכריחו אותו לעשות דברים נגד דתו אלא ימצאו פשרות . וזה לא המצב החילוני האיוטופי, אלא המצב הדמוקרטי האיוטופי. ועל כן לא ענית לי על השאלה. |
|
||||
|
||||
תשובה ראשונה - מצטער, אך בלקסיקון שלי, אי יכולת להלך ברחוב בצורה חופשית, תוך צמצום זווית הראיה - זו פגיעה. ביקשת פגיעה - ולכן עניתי על שאלתך. תשובה שניה - אסור לי ללכת ערום ברחוב. אני אעצר אם אעשה זאת. אני תמיד יכול לבוא ולומר לשופט - אף אחד לא מכריח את האנשים ברחוב לעצור ולהסתכל! |
|
||||
|
||||
יש הבדל משמעותי בין עירום בגודל טבעי לבין מודעות בגודל של סבן סטאר, שצריך להתקרב ולהסתכל בפרטיהן- על מנת להפגע מהן. הייתי אומרת שהתקרבות ובהייה זהו גול עצמי. חוץ מזה, אשמח לרוץ יחד עם הדתיים על קמפיין חברתי משותף, או הצעת חוק נגד פורנוגרפיה ברחובות בכל גודל שהוא- מטעמים אסתטיים ומוסריים. אתה מדבר על זוטות. נניח ונצליח בקמפיין שהצעתי- הנה פרט שמצאנו עליו פשרה, ולא רק מטעמי דת. על שירות לאומי לא הגבת. נדרשת ממך דוגמא אחרת. |
|
||||
|
||||
אם את מסכימה שצריכים להעשות פשרות מצד כולם - אז על מה כאן הויכוח? זה מה שאני מנסה לומר - כל צד היה רוצה שהמדינה תראה כמה שיותר על פי מה שהוא תופס כנכון, בסופו של דבר מתפשרים. |
|
||||
|
||||
יש פשרה ויש כפייה. לכפייה על אורח החיים החילוני - שמעוגנת בחוק אתה מוצא שגם יש להתפשר, או שיש לאפשר לחילונים לחיות על פי דרכם? הרי חתונה ברבנות לא תמנע מאף אחד אם חתונה אזרחית או רפורמית תוכר משפטית ע"י המדינה. ואתה שוב לא מתייחס לפגמים שמצאתי בדוגמאות שלך. ולכן שוב- אתה נדרש לספק דוגמאות חזקות יותר. (לשאלתי הראשונה.) |
|
||||
|
||||
את האני מאמין שלי לגבי חברה בכלל והחברה הישראלית בפרט כתבתי כאן - יש כפיה ויש פשרה. גם פשרה יכולה לבוא בדמות כפיה, אם כי בצורה מינורית יותר. אכן, נושא הנישואין וגירושין במדינת ישראל הוא כפיה דתית. אם כי הכל, כמובן, במסגרת ההסדרים החברתיים של הקבוצות המאכלסות את מדינת ישראל. דעתי האישית בנושא זה אינה נוגעת לדיון שלנו. אין זה משנה אם אני חושב שצריך להתיר חתונה רפורמית או לא. הטענה לצורך הדיון שלנו תהיה - אם הקבוצות החברתיות בישראל תחלטנה שראוי שנישואין אזרחיים או רפורמים יוכרו במדינת ישראל - אז זה מה שיהיה. המושג פרהסיה עבור הציבור החרדי הוא שונה משלך. זו הסיבה שהדוגמאות שהבאתי הן קלות ערך עבורך. איני נדרש להביא דוגמאות חזקות יותר כיוון שעבור הציבור החרדי חילון יום השבת בפרהסיה, כדגומא, הוא מעשה חמור המהווה פגיעה. העמדה שלך כאחת היושבת מגבוה ומחליטה מהי פגיעה חזקה יותר עבור ציבור מסויים ומהי פגיעה חלשה יותר, היא עמדה שיש לדחות אותה מכל וכל. (הערה: בנושאים רבים, אין הבחנה רק בין חילונים לחרדים. בנושא נישואין וגרושין, כדוגמא, המצב החברתי מורכב הרבה יותר, כך שלצד החרדי מצטרפים דתיים ומסורתיים רבים. זה לא שרק החרדים מנסים לקיים כאן סממנים יהודים דתיים בעוד השאר נאבקים בהם. כך שהפשרות שנעשות עם השנים, נעשות בעידודם ובהסכמתם של דתיים ומסורתיים רבים. ) |
|
||||
|
||||
אז תחיו באיזורים שאינם חילונים. בלתי אפשרי שאני אתלבש כך שלא תפגעו, אוכל מזון כזה שלא יפגע בכם, אתחתן באופן שמנוגד למרכיבים רבים בתפיסת עולמי, אשאר בלי ניידות ביום החופשי שלי (אם אין לי רכב), אכלכל את השכלתכם תוך כדי שאני מנסה להלחם על שלי.. כן. זה מינורי מכיוון שיש סדר עדיפויות של חיי יומיום- עם עניינים מהותיים יותר ופחות. אולי אם תהיו טולרנטים יותר - בנושאים המהותיים (הנ''ל), נמצא פשרות מהירות יותר בזוטות. נראה שאצלך זה הכל או כלום, וזה באמת לא מוביל לשום מקום, ולא מתקרב לתפיסה דמוקרטית כלשהי. |
|
||||
|
||||
זה דווקא כן מתקרב לתפיסה דמוקרטית. אולי לא כזו ליברלית. אני דתלש. נא לא לקחת את זה אישית. אני רחוק מלהיות חרדי. אין כאן חרדים בסביבה, אז אני יוצא להגנתם. זה נראה לי הרבה יותר מעניין לנסות לחשוב כמו מי שהוא ההופכי שלך. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ואם את מחפשת פגיעה בדתיים סתם לצורך הדיון אז בשמחה אנפק לך עוד כמה. מה למשל עם פתיחת בתי קפה בשבת באמצע העיר. |
|
||||
|
||||
מי מכריח דתי לשבת בבית קפה בשבת? בדיוק כמו שמי מכריח דתי לנהוג בשבת. בד"כ ציבור חי באיזורי מגורים בעל צביון די מוגדר. ולשאלתך- באיזו עיר-אני גרה בעיר חילונית שאין בה תחבורה ציבורית בשבת. -כופים עלי.ואני לא מכריחה אף דתי לעלות איתי על האוטו. לעומת זאת- האם משהו יפתח בית קפה בבני ברק? לא נעים יהיה לעשות את זה. (וזה גם לא משתלם כלכלית) |
|
||||
|
||||
מהדרך לבית כנסת ועד הבית הוא פוגש בבית קפה עם כיסאות בחוץ. זו פגיעה. לא פגיעה כזו שלא תאפשר לו להמשיך להגיע הביתה ואף להמשיך לחיות. אבל עדיין, בעולם אוטופי בראי עיני החרדי -בתי עינוגים היו סגורים בשבת. |
|
||||
|
||||
כוונתי למצב אוטופי בראי החילוני, לעומת מצב אוטופי בראי החרדי. המצב האוטופי בראי החילוני נגזר מהערכים שלו, שהם, בין השאר, ערכי הדמוקרטיה הליברלית. לכן, זה אכן מצב אוטופי בראי החילוני. |
|
||||
|
||||
זו מדינה של משחקי כח קואליציונים, כפי שפו ועוד מישהו טענו בדיון זה, ואני בדיונים אחרים. אילו זאת היתה מדינה דמוקרטית- ולרוב היה כח- כי אז היו מתאפשרים נישואים אזרחיים. מכיוון שהפוליטיקאים המאכרים מתעלמים לחלוטין מרוב- עקרונות- מה זה עקרונות?- רוב לא חשוב כל כך כרגע- איפה הרוב מתחבא?... ומשחקים במשחקי קואליציה אין לרוב שום נגיעה לאיך שנראית המדינה- ולא משנה את מי נבחר. |
|
||||
|
||||
אני חושש שאינך מכירה היטב את החברה הישראלית. אני חושש שאינך יודעת מה הרוב באמת חושב. אני חושש שאת עוד אחד מאלה הטועים לחשוב שחילונים כדוגמתך הם הרוב במדינה. |
|
||||
|
||||
כבר היו מספיק סקרים ומשאלים בעניין זה, כדי לקבוע שהרוב- כולל דתיים מסויימים, היה מעדיף חוקה. או שאתה אומר שהרוב במדינה זאת הם דתיים? ומה זה "כדוגמתך"? ושוב אתה מתעלם מן הדוגמאות שהשתמשנו בהן; מדיון על דמוקרטיה; ומהתגובה השישית שלי-מכאן אחורה בדיון. והפעם אתה יוצא באמירה כוללנית שמשמעותה היא ש'אני פשוט לא יודעת איפה אני חיה'. ואני אגיד שמבחינה פוליטית (ורגשית)- סך הכל נח לכם להתלונן כל הזמן על קיפוח, היפגעויות כל מני - שאפשר להכליל אותם בהתיחסות מתנשאת ויהירה שאפשר לנסחה בקיצור ב"אתם פחות יהודים"- ומכאן להשתכנע שיצאתם ידי חובה בדיון הדמוקרטי. זה משחק לידי הפוליטיקה כל הזמן- שגם היא מתחמקת מלנסות ולהיות דמוקרטיה. והרי נתת דוגמא ליוהרה חצופה ומצויה, שמבוססת על הבורות בדבר חיים טובים יותר שיכולים להיות גם במחוזותיכם תחת דמוקרטיה אמיתית. (מבחינה של סעד, חינוך, תרבות, כבוד לזולת, וכו'.) |
|
||||
|
||||
תגובה 30625 |
|
||||
|
||||
הקבוצה החברתית הגדולה בישראל היא קבוצת המסורתיים. בקצוות יש לנו את החילונים, הדתיים והחרדים. הביאי נא לי סקר מקיף ומעמיק שמראה תמיכה בחוקה. אני מבקש סקר לא מבעלי עניין, ואם אפשר לא במסגרת שאלה אחת - האם אתה בעד חוקה. זה לא מקיף ולא מעמיק. זה כמו שאם תעשי סקר - רוב הציבור יאמר שהוא תומך במאת האחוזים בדמוקרטיה, והנה את לשטיתך מגלה שאנחנו לא יצורים דמוקרטים במיוחד, וחיים עם זה די בסדר. אני לא מתעלם מהדוגמאות שהשתמשנו בהם, אני חוזר ומדבר עליהם. אין לי בעיה לדבר על דמוקרטיה. בבקשה, בואי נתחיל. אני לא מתכוון לפגוע בך חס וחלילה, אני רק מנסה להצביע על גישה מתנשאת האומרת בעצם, שהיא היודעת מהי פגיעה ומהי לא. גישה מתנשאת אחרת, מדברת על אקסיומות שהיא יצרה, ומדברת עליהן כעל דברי אלוהים חיים. לא טענתי שתחת החרדים תיכון כאן דמוקרטיה אמיתית. את חוטאת בהבנת הנקרא. בנוסף, את צריכה להפסיק להשתמש בגוף שני. אני לא חרדי, אני לא דתי, ואני לא מסורתי. |
|
||||
|
||||
ואני דווקא כן ממשפחה מסורתית. (אבל לא כזאת בעצמי) הגוף השני מכוון למכלילנים שיודעים מה הרוב רוצה , אשר דורשים סקרים מאחרים , ובעצמם מרגישים כמו כלל הציבור, ואפילו טוענים לדעת מי בדיוק מולם מחילופי כמה תגובות באינטרנט. (והנה התדרדרתי עד גוף שלישי) נעשו סקרים מפורטים בענייו זה בעבר, אשר מצאו שהישראלים היו מעדיפים חוקה- שהיא היא הבסיס לדמוקרטיה. אני אגש לחפשם בימים הבאים. הסיבה שהם לא יושמו הוא מכיוון שחוקה שתגן על הציבור ותיצור דמוקרטיה ברת קיימא, תגרע מן החופש שבלונפארק הפוליטי. מסורתיים היא הגדרה רחבה מאוד, ומגוונת מאוד, ואם משמעותה היא קומבינציות שונות של מנהגים: קידוש ביום שישי בצום ביום כיפור, נישוק מזוזות, קריאת ההגדה כולל מה שאחרי האוכל... לבין זיקה לש"ס (כי אנשים צריכים מתווכים בדמות קרימינלית לאלוהים)וכו'-אלה הם דברים בנאלים לסממני המקורות היהודים- ולאלה אין ממש נגיעה בדעתם של אנשים על שוויון חובות וזכויות, ועל מידת השפעתם על הנעשה בארצם. בד"כ אף אחד לא שואל אותם על זה, ובד"כ הם גם לא חושבים על זה יותר מדי. ("..ממש בסדר") להזכירך-דמוקרטיה אמורה לאפשר לכולם לקיים את אורח החיים שאותו הם רוצים כל עוד אינם גורעים אפשרות זו מאחרים. (זוהי המשמעות של דמוקרטיה). עד כמה שידוע לי- וודאי לא כולם 'חיים עם זה די בסדר'- נראה מדבריך אלה שלא ממש דברת עם אנשים ברחוב- בדיון על שאלות אלה באופן מעמיק- אלא את השיחות ההשוואתיות שמוצאות שמצבינו בסדר בהשוואה לבוליוויה, ברזיל ומדינות דרוא"פ. נכון שביום-יום חיים- אבל לא זה הדיון וזו אינה המטרה. המטרה לשפר ולייטב. אני דברתי עם רבים מאוד במקומות שונים: שוק מחנה יהודה, שכונת התקווה, אופקים, חדרתים, כפר סבאים, תל אביבים , חיפאים, ערבים מהגליל,אתיופים ואחרים- אף אחד לא חי עם "זה" (-?) ממש בסדר. ואולי תתחיל להגיב לדיון שלי בדוגמאות לגופן- ואז לא אגיד שאתה לא עושה את זה. התעלמת מן האבחנה בין נושאים מהותיים לתפלים, כמו גם מעניין השירות לאומי. |
|
||||
|
||||
"ואפילו טוענים לדעת מי בדיוק מולם מחילופי כמה תגובות באינטרנט." אני לא טענתי שאני מכיר אותך. חשבתי שאת חילונית ודיברתי עלייך ועל שכמותך החילונים. אני מקווה שזה בסדר. עשיתי זאת בעוד את דיברת אלי כאל חלק מהחבורה החרדית. אם תהיי כנה עם עצמך את תאלצי להודות שאת חטאת יותר בניחוש זה העומד מולך. אני בעד שירות לאומי לחרדים. אני סומך את ידי על מסקנות וועדת טל - עדיף כך, שילכו לעבוד ויתחילו להיות חבורה יצרנית. זה לא הכי צודק בעולם, אבל זה הכי נכון מבחינה חברתית. ובקשר לחוקה, אני כבר לא יודע. אני חושש מחוסר הסובלנות של הליברלים. בשם החוקה הם עוד עלולים לשלוח את כל החרדים, גברים ונשים, לצבא. אני צריך לראות הצעה קונקרטית לחוקה, בכדי שאוכל להחליט מה דעתי בנושא. נמנעתי מלכתוב את עמדותיי הפרטיות כיוון שזה לא היה רלוונטי לדיון אותו התחלתי. אני רציתי להצביע על הנקודה בה להשקפתי אין כופה ונכפה בחברה הישראלית אלא כולם כופים וכולם נכפים בדרגה זו או אחרת. אני לא חושב שאני 'מנותק מהעם'. דבר אחרון - חוקה איננה הבסיס לדמוקרטיה. ובטח לא -היא היא. באנגליה אין חוקה. איך את יכולה לקרוא לחוקה בסיס בעוד אפשר שהיא לא תתקיים? אפשר לומר שרצוי שתהיה חוקה. אבל בסיס? מבחינתי אם הגדרנו בסיס אז הוא הפך להכרח. |
|
||||
|
||||
הוא לפי תפיסת עולמי האישית- רפורמי. הם אולי לא יגדירו את עצמם ככה, ואולי אפילו יתחלחלו להגדרה שלי, אבל הם מקיימים מסורת אבל מסננים, עושים מה שנוח להם אבל עם קשר לתרבות, מסורת ומנהגים יהודים. יש יחסית מעט חילונים אתאיסטיים לגמרי, ומעט דתיים וחרדים שמקיימים קלה כחמורה. (מצווה). (בערך 20% חרדים ודתיים, את מספר האתאיסטים קשה מאוד לספור). נראה לי שרוב העם רוצה את השילוב המוזר ואולי הבלתי אפשרי שלנו- דמוקרטיה ויהדות, מסורת וקידמה. |
|
||||
|
||||
גם אם יהיה רק חילוני אתאיסט אחד בעולם כולו, עדיין אסור יהיה לפגוע בזכויותיו, ולהיפך. דמוקרטיה, נזכיר שוב, איננה עריצות-הרוב! בכל הקשור לזכויות אדם/אזרח, אין לרוב שום משמעות. |
|
||||
|
||||
אני כמעט בטוח שאתה טועה בנקודה זו. פגיעה בזכויות כמו גם הזכויות עצמן הן דבר המוגדר על ידי החברה. |
|
||||
|
||||
נניח שעם מסוים באירופה היה בוחר במפלגת ימין-קיצוני מסוימת כממשלתו, ונניח שאותה ממשלה היתה מחליטה שיש להשמיד את כל היהודים (לפחות בהתחלה, בתחומה). ונניח, שאותה ממשלה היתה מוציאה את שאר המפלגות (אחזור ואזכיר, אותה מפלגה קיבלה את אישור הרוב!) מחוץ לחוק, האם אתה *באמת* לא רואה כאן שום חריגה מהתבנית הידועה בשם *דמוקרטיה*?? אני מתנצל שאני פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר, אך נראה שאין ברירה: שיעורי אזרחות! האם לא זכור לך דבר כמו צמד המילים "עריצות-הרוב"? והעובדה שהדמוקרטיה *איננה כזו*? האם לא זכור לך ציטוט: "אנו רואים בזכויות הללו ברורות מאליהן ובלתי ניתנות לשלילה [ציטוט חופשי מאוד]", האם המושג "זכויות אזרח" לא מצלצל לך מוכר? הרי, אם הרוב קובע, ומעניק בטובו את הזכויות הללו, ויש לו הסמכות לקחתם, זכויות אלו הן ארעיות, ובמידה וישתנו, נצטרך לעדכן את ספרי האזרחות, ממש כפי שהיה באותה דיקטטורה (ולא דמוקרטיה!) שתיארתי למעלה. |
|
||||
|
||||
הוצאת המפלגות האחרות מחוץ לחוק היא בהחלט דבר לא דמוקרטי שכן בכך מסורס ייצוג הציבור והאפשרות להחלפת השלטון ללא אלימות/מהפכה אך לא כך בעניין השמדת היהודים. האדון הנכבד רוסו טען כי להמונים הצרפתיים יש את הזכות לכפות את החופש על המתנגדים להיות חופשיים, עד כמה שזכור לי הוא לא נחשב מעולם לדוגל בעריצות בשל דעה זו. זכויות האזרח הן אכן דבר ארעי לשם כך יש לנו בית מחוקקים שקובע אותן ואת גבולותיהן תוך עדכון ההגדרות בהתאם למצב המשתנה (אני לא מתכוון לשינוי יומיומי אלא לשינויים בעלי משך מעט ארוך יותר אך בכל מקרה מגבלות העדכון גם הן פתוחות לשינוי כמו שאר המגבלות בחוק) |
|
||||
|
||||
לא צרפתי הסתייגות בהודעה ולכן אצרפה כעת- הפגיעה ביהודים, כמו בכל מיעוט אחר, רק על שום היותו מהווה הפרה גסה של הזכויות היסודיות ביותר של האדם מעצם היותו ויש להוקיעה מכל וכל. התנצלותי הכנה על כל פגיעה שנגרמה מדברי בהודעה הקודמת. |
|
||||
|
||||
"הפגיעה ביהודים, כמו בכל מיעוט אחר, רק על שום היותו מהווה הפרה גסה של הזכויות היסודיות ביותר של האדם מעצם היותו ויש להוקיעה מכל וכל." - למה יש להוקיעה?? הרי לשיטתך, הזכויות ה "יסודיות" הללו הן ארעיות, וניתנו הוגדרו וילקחו ע"י החברה... מה רע?? להיפך! לשיטתך [הבורה בענייני דמוקרטיה], יש *לברך* את המפלגה הנאצית ששירתה את רצון העם, הרוב, המלך הרודני הכל-יכול. סתם ככה, למה לשיטתך הפרו-פאשיסטית (אין לי דבר נגדך, ואני מבין שדעותך נובעות מחוסר ידיעה), יש צורך בהפרדת רשויות?? |
|
||||
|
||||
למרות שיטתך החסודה בעיני עצמה אענה (אין לי דבר נגדך, ואני מבין שדעותך נובעות מחוסר ידיעה) יש להוקיע... משום שאלו הן אמות המידה המקובלות כיום אך לא תמיד היה כך ולא תמיד יהיה כך. לא אגיב על כל דוגמה נוספת שעניינה הוא המפלגה הנאצית אך ראוי לציין כי היא עלתה על רקע המשטר הדמוקרטי ביותר שהיה באירופה של אותה תקופה. לשיטתי הפרו-פאשיסטית יש צורך בהפרדת רשויות כדי שלא ישנו מיקרים בהם אין הדמוקרטיה יכולה להגן על עצמה. השתדל להבא לנסח את דבריך באופן שיביע מעט פחות זלזול בדעתם של אחרים. |
|
||||
|
||||
מדוע להוקיע את מי שיוצא כנגד הסדר המקובל (וכך ראו עצמם הנאצים. הם היו ריאקציוניסטים, לא שמרנים), אם (לדעתך) הם היו התגלמות הדמוקרטיה (פרט לנושא ביטול המפלגות) - הרי הם הוציאו לפועל את רצון העם! ובאומץ, ובניגוד ל "דעות המקובלות", האם, לשיטתך, אין לקרוא להם אמיצים? "לא אגיב על כל דוגמה נוספת שעניינה הוא המפלגה הנאצית" - למה? הרי זו דוגמה קלאסית של "עריצות-הרוב" כניגוד ל "שילטון-הרוב" (המגן על זכויות המיעוט) הדמוקרטי. זו בדיוק אבן הבוחן לעמדותינו. אז למה לא להתיחס? כי זה לא נוח? "ראוי לציין כי היא עלתה על רקע המשטר הדמוקרטי ביותר שהיה באירופה של אותה תקופה" - נכון, וזאת ללמדנו שאם לא נגביל את "עריצות-הרוב", נגיע לנאציזם. כלומר, היפוכה של הדמוקרטיה. הזילזול נובע מכך שאתה טועה ומטעה, בנושאים טריוויאליים שלומדים בכל תיכון, ונטיתך שלא לנמק את דעותיך ולא להתיחס לנושאים קשים לתיאוריה שלך (דוגמאות בתגובתי הקודמת). שאלה נוספת: באיזו זכות פוסל בית-המשפט של ארה"ב חוקים שנחקקו בבית המחוקקים האמריקני ברוב קולות? האם נראה שאכן יש בדמוקרטיה הגדולה בעולם הגבלות על עריצות-הרוב? |
|
||||
|
||||
יש יציאה ויש יציאה, בבחינה על פי אמות המידה ההוות השלטון הנאצי פגע בזכויות יסוד של נתיניו פגיעה חמורה ביותר ועל כן יש להוקיעו. אין כל טעם בדיון האם הנאצים היו התגלמות הדמוקרטיה או שלא ממש כשם שאין טעם לתהות על דמוקרטיית מפלגות אחרות. המנגנון המפלגתי אינו מגדיר את השלטון והיותו דמוקרטי אמורה להפוך אותו למושך יותר לציבור הבוחרים ומסופקני אם משהו מעבר לכך. אם תרצה לשאול 'האם השלטון בגרמניה תחת ההנהגה הנאצית היה דמוקרטי?' הנך מוזמן לעשות כן אף כי התשובה מובנת מעליה. צדקת זה לא נוח, מה גם שהחלטות רבות של המפלגה הנאצית התקבלו במסגרת לא דמוקרטית שאיפשרה את מה שנראה לך כ"עריצות הרוב" אף כי הרוב שמאחורי העריצות לא נבחן. אם תרצה לדון ברמה עקרונית שתמנע עמידה על דקויות כמו אילו מעשים נעשו תחת איזה סוג שלטון אשמח לעשות כן. תגביל את "עריצות הרוב" ככל שתרצה רק שים לב שאינך פוגע בזכויותיו בשם זכויות המיעוט ללמדך כי הדוגמה שהבאת לפיה אין לפגוע בזכויותיו של יחיד מקרבת אותנו לאנרכיה יותר מלדמוקרטיה. "טועה ומטעה" וראוי היה להוסיף "לשיטתי". הדוגמה שהבאת אינה מן המוצלחות שכן נציגי הרוב הם שהקנו לאותו בית משפט את סמכויותיו (אבל למה להזכיר סעיפים בעייתיים שכאלו אם אפשר פשוט להתעלם מהם) |
|
||||
|
||||
חסרה לי בתגובתך תשובה לשאלה אחת: ******** *למה???* ******** למה ביטול שאר המפלגות אינו [לשיטתך] אקט לא-דמוקרטי?? (האם מסתתרת פה אקסיומה?) "שכן בכך מסורס ייצוג הציבור והאפשרות להחלפת השלטון ללא אלימות/מהפכה" - נכון, אבל זה מה שהרוב רוצה; הוא רוצה שבעתיד לא תהיה לא האפשרות להחליף את דעתו. לשיטתך, זה מה שהוא רוצה, וזה מה שהוא יקבל. עכשיו, ההגדרה החדשה שתנסח, תהיה חייבת להיות אקסיומטית -> יש אקסיומות עליונות בדמוקרטיה על עריצות-הרוב שלך. "האדון הנכבד רוסו טען כי להמונים הצרפתיים יש את הזכות לכפות את החופש על המתנגדים להיות חופשיים, עד כמה שזכור לי הוא לא נחשב מעולם לדוגל בעריצות בשל דעה זו." - שוב, אתה צוחק? רוסו נחשב 'האדם המודרני הראשון', אבל גם אבי אבות הפאשיזם המודרני [הטרור היעקוביני היה פשוט יישום של תורתו - הוא נחשב כאביהם הרוחני], בדיוק בגלל עניין זה: המרות המוחלטת של 'טובת הכלל', כפי שקרא לזה רוסו. רוסו הוא מהדמויות המענינות של העת המודרנית, ואמליץ לך עיון נוסף בו. שוב, אם זכויות האדם/אזרח הן ארעיות, מהי הנקודה הארכימדית של השפיטה?? (שגם היא, אני מבין, לדעתך, ארעית) הרי למען מה, בשם מה, השופטים שופטים??? כמובן, אם אתה טוען שהשמדת היהודים היתה דמוקרטית, נשאלת השאלה, לשם מה אנחנו צריכים דמוקרטיה?? נראה לי, והטעות בקשר לרוסו יותר מסתם רומזת על כך, שאתה מבלבל בין דמוקרטיה לפאשיזם-של-טובת-הכלל (מיותר לציין שכל פאשיזם מודרני, מהקומוניזם עד הנאציזם, הוא כזה). |
|
||||
|
||||
ככל הנראה מרוב זעם וצדק לא קראת את שכתבתי שכן מצוין במפורש שהוצאת המפלגות המתחרות מחוץ לחוק היא אקט לא דמוקרטי. הדבר שלשיטתי הפרו-פאשיסטית יש לשמור עליו הוא אפשרות להחליף את השלטון ולו גם רוב העם אינו מעוניין בכך (אין בכך משום פגיעה בשל האפשרות לחדש את הבחירה פעם אחר פעם). אתה בטח גם תמליץ לי לקרוא את הרדר שנחשב לאבי הלאומנות ושמשנתו היתה נר לרגלי הפשיסטים והנאצים (סביר כי אלו יהיו הדוגמאות שתביא לפי המגמה עד עתה). במסגרת ההמלצות לקריאה אולי כדאי שתעיף מבט גם על כמה פרקים בהיסטוריה של השגעון לפי פוקו. בכל מקרה אשמח אם תצביע על אותו שיפוט המושתת על עקרונות שאינם תלויי זמן ומקום (רצוי שהדוגמאות לא יהיו מכאן ועכשיו כמובן). ההתלהמות מיותרת למרות הצדק הנצחי העומד לצידך |
|
||||
|
||||
המשפט צריך להיות כמובן, "למה ביטול שאר המפלגות הינו [לשיטתך] אקט לא-דמוקרטי?? (האם מסתתרת פה אקסיומה?)" - ואכן, אם הרוב *לא רוצה* לאפשר את מתכונת החלפת השילטון, מי שמך לכפות זאת עליו? גם לשיטתך, יש פה אקסיומה (שלא לדבר על "הרוב קובע" כאקסיומה בפני עצמה, אבל לא חשוב :-) ). אלו, ממש כמו זכויות האדם, אינן תלויות זמן ומקום. הן נובעות מהגדרת המושג דמוקרטיה. אני חושב שאתה מתווכח על מה שאתה לא יודע מספיק, לכן הצעתי לך להוסיף ולקרוא. לא היתה כאן כוונה להעליב. הסיבה לטון התגובה שלי היתה שלא התיחסת לדברי כמעט. זה מרגיז, ומעיד בעיקר שיש סיבה להתחמקות זאת; אני מנסה לברר את הסיבה. רק איזכור חלקי (אבקש לענות, או להסביר מדוע אינך מעוניין לענות): אני מניח שלמדת (או שאתה עדיין לומד?) בתיכון, בשיעורי אזרחות, על מושג "עריצות-הרוב". מדוע, אם כן, הדמוקרטיה מגינה מפניו? אילו זכויות יש למיעוט? ולמה? אנא התיחס לציטוט (החופשי) שלי מהמסמך הדמוקרטי החשוב בהיסטוריה. אנא הסבר לי מה ההבדל בין דמוקרטיה להיפוכה (פאשיזם). שוב, מדוע יש (לשיטתך) צורך בהפרדת רשויות? מה הקשר לצורך הדמוקרטיה להגן על עצמה?? [לדובי, משמעות סימן שאלה כפול שונה ממשמעות סימן שאלה בודד. מספיק שלא ניתן לשמוע את האינטונציה, חבל לאבד עוד רובד של משמעות] |
|
||||
|
||||
אקסיומה? אתה בטח מתכוון למשהו בסגנון של "הגדרת המושג". זכויות אדם אינן הנחת עבודה וגורם מגדיר של דמוקרטיה אלא פועל יוצא ממנה (תחשוב על זה לפני שאתה מנפנף את הטענה לעזאזל). חסוך מעצמך מבוכות עתידיות בהצהרה על מושגים ככאלו שאינם תלויי זמן ומקום. לדוגמה זכויות האדם כפי שאתה ואני מכירים אותן מכאן ועכשיו אינן תלויות זמן ומקום אך מסופקני אם באמת כאלו הן (הסתכל מה קרה לזכויות האדם במהלך ההיסטוריה וכיצד הן נראות במקומות שונים בעולם). אם היית קורא את פוקו ואת הרדר היה מבין כי אלו הובאו כתשובה ישירה לסוגיות שהעלת (הרדר "אבי הלאומנות" האיש שהפאשיסטים נופפו בו לעיני כל "אינטלקטואל" הציג את בעיית האוטנטיות השפה וזהות הפרט בטרם השליטו בשמו משטרים טוטאליטרים וכמו שעשו למשנתו כך אתה מציג את משנתו של רוסו). אם לא התייחסתי לדבריך כנראה שלא ראיתי את הבעיה שבהן ואתה מוזמן לחזור ולהציגה (קיים סיכוי טוב כי טון תגובתך הוסיף על עיוורוני). לשאלתך- הדמוקרטיה מגינה מפני "עריצות הרוב" משום שכך רוצה הרוב. למיעוט יש את הזכויות שהרוב בוחר להעניק לו. אותן זכויות מוענקות למיעוט על ידי הרוב משום שהרוב אינו בנוי מקשה אחידה וחלקיו השונים עלולים למצוא עצמם במיעוט סביב סוגיות שונות. מתוך אינטרס אגואיסטי של הפרטים למנוע פגיעה בהם כשימצאו במיעוט הם בוחרים לתת את אותן זכויות למיעוט כשהם נמצאים בקרב הרוב (זו אגב אחת הסיבות בעתיה נעשים מאמצים לא להוציא אל מחוץ לגדר קבוצות גם אם יהיו קיצוניות, עד גבול מסויים, שכן ההוצאה מחוץ לגדר תבטל את אותו אינטרס בקרב חברי הקבוצה המוקעת). לגבי הציטוט לא מצאתי כזה ואודה אם תצרפו בתגובתך הבאה. כל צורת שלטון שאינה דמוקרטית היא "היפוכה" של הדמוקרטיה לא רק הפשיזם (למרות שקל להתלות בו על שום שמו הרע). אם תרצה הגדרה לשני סוגי המשטר הספציפיים שהבאת אספק כזו אך דומני כי בכך יגרם עוול לשאר שיטות המשטר שאינן דמוקרטיות. הצורך של הדמוקרטיה להגן על עצמה (שלשמה יש הפרדת רשויות) הוא שיקוף האינטרס ובחירת האזרחים הסיבה מזכירה את זו בעתיה מסופקות זכויות למיעוט הווה אומר כי בראיה ארוכת טווח של כל אזרח הוא חושש להמצא בצד שהמשטר שאינו דמוקרטי יפגע בו. עיוורוני שנותר ממאורעות ליל אמש אינו נותן לי להבחין בפגיעה שבנימת הדברים אף כי בטוחני כי זו עדיין שם ואי לכך אבקש את סליחתך על פגיעה זו ואשתדל להמנע ממנה בעתיד. |
|
||||
|
||||
מר גא''ג, אנא השתדל למתן את כמות סימני השאלה שלך - אחד בסוף כל משפט שאלה זה בהחלט מספיק. |
|
||||
|
||||
כמובן. פשוט אז החברה הזו לא תוכל לקיים דמוקרטיה ליברלית. |
|
||||
|
||||
בזווית העין ראיתי שהתיחסתם לנושא ''הדמוקרטיה הליברלית'' אבל די דילגתי כך שאשמח על קישור להסבר קצר על המושג הנ''ל. (בכל מקרה אנסה לחפש את זה למעלה) |
|
||||
|
||||
לאחר שעברתי על הדיון לעיל דומני כי לשיטתך לא מתקיימת אותה דמוקרטיה ליברלית בשום מקום משום שבכל המצבים שאני מכיר אין חופש פרט מושלם (מובן שעצם הרעיון של חופש פרט מושלם שאינו מוגבל על ידי חופשם של אחרים אפשרי רק בעולם של פרט בודד). אזדקק לדוגמה יותר מוחשית מהרעיון הכללי. |
|
||||
|
||||
Liberal democracy is a system of government, or, more accurately, a view of society, that claims that social life, of itself, has no substantial existence. This is to say that the only real entity in a society is the individual, defined usually as a self-interested bundle of desires motored by something called the will. Therefore, politics becomes a matter of those self-interested and self-willed units forming groups that represent their specific desires, and the governing structure weighing the public support of each group of desiring individuals, that is, to what extent those desires are shared by larger elements in the population. Public policy, then, in the pure form of this view, is the result of the larger group predominating, having more influence or succeeding in convincing the state that their desires are most worthy of favor. לקוח (ללא הבעת עמדה בעניין המקור) מתוך-איני מוצא בהגדרה זו סתירה לדברי (אולי המילה "סתירה" אינה במקומה אך זמני דוחק). תקוותי כי ההגדרה מקובלת עליך ואשמח לתיקונים והבהרות בעניינה כמו גם בעניין היחס שלה להודעתי המקורית- |
|
||||
|
||||
ההגדרה אינה מקובלת עלי. דמוקרטיה ליברלית אינה מאפשרת עריצות הרוב. זה שרוב במדינה תומך במשהו אינו אומר שום דבר לגבי מה שהמדינה צריכה לעשות. להפך - הרוב כפוף לזכויות האדם, ולא להפך. הממשלה במדינה ליברלית תתערב בחייהם של אנשים כמה שפחות, פרט להגנה על גופם ורכושם (חירות שלילית, לא חיובית). אני גם לא כל-כך מאושר מההגדרה של ''חבילת אינטרסים''. זה נראה לי ניסוח קנטרני. עצם קיומה של החברה, כמובן, הוא אחד האינטרסים של הפרטים, ולכן הניסוח הזה לוקה בחסר. כשיהיה לי יותר זמן אחפש עבורך הגדרה מוצלחת יותר. |
|
||||
|
||||
אני מסכים כי הרוב כפוף לזכויות האדם אך ראוי להבחין כי הרוב הוא זה המגדיר את זכויות האדם. כמו שטענתי גם בתשובה לגא''ג (ואיני מצפה כי תקרא אותה על שום המתח המילולי שעדיין לא פס מאותו פתיל) זכויות אדם שמכאן ועכשיו נראות כאילו אינן תלויות זמן ומקום עלולות להתגלות כתלויות בגורמים רבים ובחן את השתנות זכויות האדם במהלך ההיסטוריה ואת חזותן במקומות שונים בכדורנו גם כיום. דרך אגב האם באומרך ''רכושם...'' אתה מתייחס גם לקניין רוחני (זאת, לפחות בנתיים, לא התחכמות אלא ניסיון להגדיר את הדברים) |
|
||||
|
||||
צריך להבדיל: הזכויות הניתנות לאזרחים בחברה מסויימת הן אכן תלויות בחברה עצמה - הרוב מגדיר אותן. אבל חברה שלא תיתן זכויות מסויימות, פשוט אינה חברה דמוקרטית-ליברלית. היא חברה אחרת כלשהי. הליברליזם הוא תורה נורמטיבית, שמכתיבה בדיוק אלו זכויות חייבות להתקיים. יכולה, למשל, להיות חברה דמוקרטית-סוציאליסטית, שקובעת כי לאדם אין זכות לרכוש, אבל יש לו זכות לשיוויון באמצעי מחיה (מגורים, מזון). זה לגיטימי, אבל זה לא ליברליזם. מה שהשתנה במהלך ההיסטוריה, אגב, הוא הגדרת ה"אדם" (כלומר, מי זכאי לזכויות אדם). בעקרון - כן, אני מתכוון גם לזה, אבל מדובר פה בבור שקשה מאוד לצאת ממנו. בכלל, ליברליזם מגיע לבעיות לא קטנות. ליברליזם מחייב שיוויון הזדמנויות מוחלט - אבל שיוויון כזה אינו יכול להתקיים כל עוד מוסד הירושה ממשיך להתקיים, למשל. אבל גם אי אפשר למנוע מאדם להעניק חינוך וכסף לילדיו, על פי אותה תורה. אין ספק שיש בעיות שיש לפתור, אבל אם אין אפילו רצון לתת זכויות שוות לכל - אי אפשר לקרוא לחברה ליברלית. |
|
||||
|
||||
דומני כי במהלך ההיסטוריה גם עלו וירדו זכויות שונות (לדוגמה ''חופש העיסוק'' שהוא המצאה מודרנית למדי). ללא קשר לנושא המאמר האם החברה הליברלית רואה את שוויון ההזדמנויות כמושג על ידי קידום החלשים או שמא המדובר בתחרות פשוטה שבה כולם מזנקים מאותה נקודה ומתקדמים לפי יכולתם האישית. |
|
||||
|
||||
כעקרון - האפשרות השניה היא זו שקידמו ליברלים במהלך ההיסטוריה. אין ספק שיש בכך בעייתיות קשה. |
|
||||
|
||||
אני מסכימה איתך שבמצב אידיאלי לא תהיה פגיעה בכלל בזכויות של מיעוט, אבל למעשה זה לא כך. תמיד בדמוקרטיה יש פגיעה מסוימת בזכויות של המיעוט. נכון שאסור לאפשר שלילה מוחלטת של המיעוט- וצריך לתת אפשרות למיעוט להמשיך להתקיים. אבל- מפריע לי למשל שהמיעוט החרדי פועל לפי חוק הלכה ושופט אנשים בבתי דין רבניים (כמעט בכל נושא- גם גניבות או דברים כאלה), בתוך עצמו. אם אני אקח להם את הזכות השיפוטית אני פוגעת בזכויות שלהם- נכון? אבל בעיני זה משהו שהרוב חייב לעשות. או שהעברית היא השפה הרשמית, וזה פוגע בצורה קשה בזכויות הערבים. מה תעשה- תכריח את הרוב להתנהג בהתאם למיעוט בשביל לא לפגוע בזכויות שלו? אם תכריח את כל האנשים במדינה לשלוט גם בשפה הערבית אתה פוגע ברוב, ואם אתה מכריח את הערבים לדבר עברית אתה פוגע במיעוט. כך או כך יש פגיעה. האינטרס שלנו הוא לצמצם את הפגיעה הזאת, אבל בכל מקרה- יש חשיבות איך מתנהג הרוב. |
|
||||
|
||||
למה לשלול את זכות השיפוט שלהם? שישפטו עצמם כמה שבא להם. גם את רשאית "לעשות לך שופט", אם את רוצה. אין בזה כל רע לפי חוקי ישראל. אם עברת עבירה פלילית, אף אחד לא ישאל אותך איפה את רוצה להשפט. |
|
||||
|
||||
מה לגבי מקרים שבהם מעורב חילוני וחרדי? מה יקרה אם בית משפט הדתי יגזור דין שקיומו הוא עבירה על חוקי המדינה הליברלית (למשל הטלת מום או סקילה)? |
|
||||
|
||||
על פי הנחת האדם הרציונלי, אדם שיכול לקבל עונש פחות במערכת המשפט החילונית, הוא לא יסכים להשפט במערכת המשפט הדתית. בכל מקרה, בית משפט ''עצמאי'' אינו יכול בעצמו לעבור על החוק הכללי, וכל עונש שהוא משית על הנאשם חייב להנתן בהסכמת הנאשם. אם הנאשם אינו מקבל את העונש כהוגן, אין לבית המשפט העצמאי ''שיניים'', ובעל התלונה יאלץ לפנות לבית משפט ''רגיל''. |
|
||||
|
||||
שפועלים על פי ההלכה עובדים גם במקרים של עבירות פליליות. אני לא יודעת אם זה מוסדר או לא, אבל בלי ספק בשטח זה קיים במקרים רבים כמו- גניבה, אלימות בתוך המשפחה ועוד. הכל בשביל לא להשפט בבתי דין של המדינה ועל פי חוקים אחידים. ואני לא יכולה לשים לעצמי שופט, כי הסטנדרטים המוסריים שלי אולי שונים מאלו של המדינה? |
|
||||
|
||||
והרבה פושעים לא נשפטים כלל, כי לא תפסו אותם. במובן זה, אין הבדל בין פושעים פליליים שנשפטו בבית דין הלכתי, לבין כאלו שלא נשפטו כלל - בשני המקרים מדובר על פושעים שלא נתפסו. אם המשטרה תתפוס אותם, לאף אחד לא יהיה אכפת שהפושע כבר נענש ע''י בין דין הלכתי. לא הבנתי את השאלה בסוף. |
|
||||
|
||||
שכחתי לציין שלשיטתי הם קונסרבטיבים ולא רפורמים. |
|
||||
|
||||
זה תלוי בקיצוניות של השינוי. זה לא ממש חשוב בעיני אבל לפי תפיסת הקונסרבטיבים את עצמם הם לא יגידו שום דבר שסותר משהו קיים אלא יעדנו ויעדכנו הלכות שלא היו קיימות. (כמו שימוש בטלפון בשבת) אבל אני לא מכירה קונסרבטיבים שיסעו בשבת- אם כי זה כבר עניין של דקויות. |
|
||||
|
||||
לפי הדת היהודית, כל היהודים צריכים לקיים מצוות, ולכן עצם העובדה שאנחנו לא מקיימים מצוות (אפילו בפרטיות של ביתנו), מעקבת את המשיח והגאולה, ופוגעת באדם הדתי (אמנם אין פגיעה בזכויותיו הדמוקרטיות של הדתי, אבל יש פגיעה באדם הדתי). |
|
||||
|
||||
ואיך מתמודדים עם אוסף של קבוצות בעלות אמונות סותרות בנושאים חופפים לגבי מה שראוי להיות ביחס לכלל? כל פתרון אפשרי יוביל למצב של "כולם מפסידים", ועל ההכרעה להיות לטובת הברירה הגרועה פחות מבין השתיים האלה: (א) משטר המטפח ריב פוליטי אינסופי, בו כל קבוצה מצליחה, בהזדמנויות שונות, לכפות קצת מתפיסת עולמה על הקבוצות האחרות (מכניזם המכונה "פשרה", משום מה). (ב) משטר הטוען שלאף קבוצה אין זכות לכפות דבר על אף קבוצה אחרת. בשני המיקרים כל הקבוצות תיפגענה במידה שווה, אך באפשרות השניה הפגיעה בהן תהיה פחותה (תנבע אך ורק מהעדר הכפיה הרצויה, ולא גם מ"כפיה נגדית" לא רצויה). יש גם אפשרות שלישית ("קבוצה אחת כופה את דרכיה על כל השאר"), אך היא אינה ישימה בשל העדר קריטריונים לבחירת הקבוצה והעובדה כי כל בחירה לעולם לא תקבל מעמד של קונזצנזוס, וככל הראה מלחמות אזרחים תפרוצנה עד להתכנסות המשטר לאחת משתי האפשרויות הקודמות, אולי בכמה מדינות שונות. אולי זהו המקור האידיאולוגי לתנועת הלאומנות (שאיני מכיר היטב). נקודה זו מעלה שאלה מעניינת, לטעמי, והיא: במה מותרות כמה מדינות ריבוניות נפרדות על מדינה יחידה בעלת קהילות סגורות, או על אותו עיקרון, פדרציה של מדינות הפועלות תחת משטר (ב) המתואר לעיל? הרי באפשרות השניה מנגונים לוגיסטיים ומנהליים רבים של המשטר יהיה משותפים, ונדמה לי כי ניתן לקבוע ש"המערכת" תפעל בעילות רבה יותר. אולי זוהי השיטה האופטימלית: קבוצה של "קהילות סגורות" במידה זו או אחרת, ואוסף של רשויות בלתי תלויות אשר כל קהילה רשאית לקבל או לדחות כל אחת מהן - ועל בסיס החלטות אלה לקבוע את מערכת היחסים בינה לבין שאר הקהילות. על פניו נראה הרעיון כמסוגל לספק מצד אחד יציבות מקסימלית, ומצד שני יעילות אופטימלית. |
|
||||
|
||||
כמו שציינתי, יש שתי גישות, ליברליזם או רב-תרבותיות. ההצגה כאילו יש רק גישה אחת, היא שקרית. גישה (א) אצלך צריכה להיות למעשה "משטר המטפח *משא ומתן* פוליטי אינסופי, בו כל קבוצה מצליחה, בהזדמנויות שונות, *להשפיע* קצת מתפיסת עולמה על הקבוצות האחרות (מכניזם המכונה "פשרה", משום מה)." גישה (ב) "משטר הטוען שלאף קבוצה אין זכות לכפות דבר על אף קבוצה אחרת.", שוות ערך לגישה (ג) כאשר קבעת את הקבוצה (הקבוצה שלא רוצה לכפות ולהכפות), כמו שציינתי, גם אני ליברל (זאת אמרת, תומך בגישה ב), אבל יש לי את היושר האינטלקטואלי, להכיר את הגישות איתן אני לא מסכים. |
|
||||
|
||||
נחזור לדוגמא המקורית: כיצד הדתי יכול לשכנע אותי שתחבורה ציבורית בשבת אינה רצויה, וכיצד אני יכול לשכנע אותו שלימוד כתבי הדת שלו אינו שקול לשירות צבאי? או (וסלחו לי על חוסר הדיוק ההסטורי): כיצד ה"דרומי" יכול לשכנע את "הצפוני" שהעבדות היא נהדרת? לא ניתן לגשר על הפערים הערכיים, ומכך אני מסיק שאופציה הטובה ביותר לחברה פלורליסטית היא הליברלית וכי האופציה אותה כינית "רב תרבותיות" היא הרסנית מטבעה. איני מסכים איתך בקביעתך "גישה (ב) שוות ערך לגישה (ג)". הליברליזם במתכונתו הלקאסית אפשרי רק כאשר כל התרבויות המאוגדות תחתיו מחזיקות בסט ערכים שאינו מחייב כפיה. לא נכון לטעון שרק הליברליזם בעצמו הוא כזה, כפי שבעצם משתמע מקביעתך. |
|
||||
|
||||
אי אפשר לשכנע, אפשר (1) למצוא "פשרה" בעזרת משא ומתן (כמו דוגמת השבת בישראל). או (2) להתפצל (וגם אז, לא חייבים לגמרי, אפשר להקים אוטונומיות). אני מקבל את הערתך. |
|
||||
|
||||
לפי כמה תפיסות חבלי משיח אנו מקדמים בואו של משיח, ע''י כלכלת התפילות להביאו. ספר פופולרי שיצא בעניין זה (למרות כל מני אי דיוקים) הוא ''חמורו של משיח'' של ספי רכלבסקי. |
|
||||
|
||||
השאלה מופנית אליך! אתה בעצם אומר, (אם אינך רוצה להפלות לטובה את החרדים), שבמידה ורוב חילוני ירצה לטייל בבני ברק ולגזום פאות של ילדים חרדים, יותר לו! נראה שאינך מבין את מושג זכויות הפרט ואינך מבין שהדמוקרטיה איננה עריצות הרוב. אדרבא, הדבר נכון בדת-קניבל-סבא, (אני מוחל לך על דברי השטות, ומסיק שמדובר בשעה מאוחרת...) בקיצור, התעלמת מהסיפא של דברי, ועדיין לא הסברת לי מה אני אמור לעשות עם סמיילי העסיסי (הוא לא נהיה צעיר יותר, אתה יודע, ואני אוהב סמיילי-חלב) |
|
||||
|
||||
אני מצטער על הקטנוניות, אבל אתה מדבר על דמוקרטיה ליברלית ולא דמוקרטיה. לא טענתי שבמידה ורוב חילוני ירצה לטייל בבני ברק ולגזום פאות של ילדים יותר לו הדבר. ברור שלא. הרי כבר כתבתי על התנגשות ערכים בחברה משוסעת. גזירת פאות של ילדים בבני ברק כמוה כגזירה על גיוס בנות חרדיות לצבא. זה לא יעבור. לכן לא תהיה דרישה חילונית לעשות כן. (החידוד שרציתי להבהיר בתגובה הקודמת היא שאני מייחס משמעות לדרישות של קבוצות חברתיות ולא של יחידים. לכן הרצון שלך לגזור פאות של ילדים בבני ברק לא ידון במסגרת חברתית אלא רק בינך ובין עצמך. במסגרת ההסדרים החברתיים שקיימים בחברה משוסעת, הערכים הנידונים הם ערכי הקבוצות המקיימות את אותה חברה, ולא ערכי היחידים.) אני לא מוצא דבר מדבריי כדברי שטות. אם אתה חושב שכך הם דבריי אתה מוזמן לא להגיב. אני חוזר ואומר, לא יותר לך לאכול את סמיילי. צר לי. זאת תהיה דרישה שסמיילי לא יוכל לקבל, ואתה תצטרך לרדת ממנה. מה לא ברור בתשובה הזאת? מדוע היא לא מקובלת עליך? בקשר לסייפא של דבריך. ערכים הם הבסיס לחיים חברתיים. מה קורה כאשר יש התנגשות ערכים? אם לא ניתן לגשר על פני הפערים, אי אפשר לחיות ביחד. אם רוצים לחיות ביחד, חייבים לגשר על הפערים. המציאות הישראלית מוכיחה שאפשר לחיות במצב של התנגשות ערכים בין הקבוצות השונות. איך? לא מערערים על הבלתי ניתן לערעור, ומתפשרים על האפשר. מי קבע שלא בכל נקודה צריך לחפש את הפשרה? זאת עוד אקסיומה שאין טעם שאתווכח עליה? |
|
||||
|
||||
מה זה "זה לא יעבור"? אם היו לנו פוליטיקאים נורמלים בכנסת גם רעיונות העוועים של "אין תחבורה ציבורית בשבת" או "אין מכירת חמץ בגלוי בפסח" או "אסור להעסיק יהודים בשבת" או "אסור לגדל חזירים על אדמת ישראל" לא היו "עוברים". אז בגלל שלחרדים יש יותר כוח פוליטי בגלל קונסטלציה מפלגתית מסוימת, זה אומר שהם צריכים לקבל כל מה שהם רוצים, אבל אם לנו בא פתאום לגזור להם את הפאות (מאיפה הדוגמא המטופשת הזאת, בכלל?) - אסור? מי קובע? למה? אתה אומר שאסור לפגוע בקודשיהם של אחרים, ובכך אתה פוסל את כלל הציבור החילוני מהגנה על מה שאכפת לו, כי לחילונים אין "קודשים". אנחנו גמישים, ולכן אנחנו צריכים לעוות את גופנו כדי להתאים אותו לחרדים. לא מקובל, ולא הגיוני. הם לא רוצים שאנחנו נפגע בזכויות שלהם? שיפסיקו לנסות לפגוע בזכויות שלנו. |
|
||||
|
||||
''זה לא יעבור'' לא כתוצאה של קונסטלציה פוליטית מסויימת, אלא כיוון שזו תהיה כפיה ערכית כל כך חזקה שעליה החרדים לא יהיו מוכנים להתפשר גם אם בכל יום הכנסת תחוקק פעמיים את 'חוק גזירת פאות ילדים בבני ברק התשס''א'. תחשוב על חוק שיגרום לך ולקבוצה החברתית אליה אתה משתייך, להתבצר בבית עם תת מקלע - כזה דבר. |
|
||||
|
||||
אז בגלל שאנחנו חבורה של רכרוכיים פציפיסטים מותר לדרוך על הזכויות שלנו? מה שאתה אומר זה שמי שצועק - מקבל מה שהוא רוצה, ומי ששותק, ישתינו עליו בקשת. זה נראה לך הוגן? זה נראה לך רציונלי? זה נראה לך כמו הדרך הנכונה לבנות מדינה? אז יאללה, אני אארגן כמה חברים שלי, ונתחיל לשרוף בתי כנסת, לוונדל כוללים, להשחית את הכותל המערבי ולזרוק אבנים על דוסים, עד שתבוטל כל הכפייה הדתית בישראל. מצוין. אחלה פתרון. |
|
||||
|
||||
מה קשור רציונל לדיון שלנו? ערכים אינם בתחום הרציונל. מה קשור הוגן לדיון שלנו? צריך להיות חכם, ולא להתעקש להיות הוגן. (סליחה על הקלישאה.) זכויות שלנו? מה זה זכויות? מי החליט מהן הזכויות שלך? יש לך זכויות? גם הזכויות הן תוצאה מאגר ערכים ונורמות. הטענה היא שהחרדים אינם מבקשים כל מה שהם רוצים כי הם יודעים שברגע שזה יגיע לרמות מסויימות, אתה ושאר חבריך תצאו לקרב. כל עוד אתם לא עושים זאת, מראה הדבר את היכולת שלכם להתמודד עם המצב הקיים. שוב, תחשוב על משהו שיגרום לך ולחבריך להתבצר בבית עם תת מקלע. תחשוב על משהו שהוא חצי מופרך אפילו. זה בדיוק גיוס בנות חרדיות לצבא. |
|
||||
|
||||
הסטאטוס קוו הנוכחי שהוא פרי שנות החמישים נבנה על בסיס של הגמוניה חילונית ברורה,דהינו מעמד בינוני (מושג בעיתי בשביל שנות החמישים אבל הכול יחסי) חזק שישא על כתפיו את נטל המשימות הלאומיות (ותוגמל בהתאם) מה שהשתנה במשך הזמן הוא שאותה שכבה של חילונים איבדה אט אט את כוחה (או יותר נכון את ההגמוניה שלה ,ראה את קץ שלטון האוחסולים או מה שלא יהיה, שנהיה פופלרי בזמן האחרון) והמדינה העבירה את משאביה למגזרים אחרים. הבעיה המרכזית שאותם מגזרים,ובעיקר החברה החרדית,לא מוצאים לנכון להשקיע את התשואות שהם "מרויחים" מן הקולקטיב (המדינה) בחזרה אלא מנהלים מדיניות סקטוריאלית בו הם דואגים בעיקר לעצמם.תוך הנחה שהציבור החילוני יוכל לעד לשאת את ה"חובות" הנגזרות ממדינת לאום. השאלה מה יקרה אם הציבורים החילונים יתחילו גם להתנהג באופן סקטוריאלי או בעצם השאלה אולי היא לו אם אלא מתי? |
|
||||
|
||||
אני בהחלט חושב שהחברה הישראלית צריכה לעבור כמה וכמה רפורמות. לדוגמא - צמצום דראסטי בהקצבות לחרדים תוך עידודם לצאת לעבודה. שירות לאומי חובה לחרדים ולמגזר הערבי. עידוד כלכלי של המעמד הבינוני הלא מאורגן ועוד. |
|
||||
|
||||
אבל הדיון על גישור בין פעריים ערכיים הוא בהחלט בתחום הרציונל. אתה מציע מכניזם בו "פשרה" מתקבלת כשאחד הצדדים מאיים בשימוש בתתי מקלע, והשני משתין במכנסיו לאור האיום. "להיות חכם, ולא להתעקש להיות הוגן" במצב זה פירושו לאיים בלי הפסקה. התוצאה, בסופו של עניין, תהיה שני צדיים מרוססים מאש מקלעים של הצד השני. מבריק. ואפילו נניח שהניתוח למעלה מוטעה, מה עם המקרה "האופטימלי" (והלא סביר בעליל) בו אין אף נקודה עליה שני הצדדים במקביל מוכנים לפתוח באש? אתה אומר זאת עצמך: "כל עוד אתם לא עושים זאת, מראה הדבר את היכולת שלכם להתמודד עם המצב הקיים." - אתה בעצם שואף לאיזון בו כל צד סובל כפי יכולתו. |
|
||||
|
||||
הגישור יכול להיות רציונאלי. אבל אין משא ומתן על עצם הערכים. אין טעם לבוא ולומר - אבל למה אתם מאמינים שיש אלוהים? כן, אני שואף לאיזון בו כל צד סובל כפי יכולתו. |
|
||||
|
||||
אבל באלטרנטיבה המוצעת כל הצדדים נפגעים *פחות* - וגם זה במקרה הטוב מבחינתך. במקרה הגרוע, בו לשתי קבוצות או יותר ישנם "ערכים עליונים" סותרים, הדבר יגמר, לשיטתך, בעימות פיזי. מדוע, אם כך, דבק אתה בעמדתך המקורית? |
|
||||
|
||||
האלטרנטיבה שאני מציע היא המציאות העכשווית שבה שאנו חיים. אני רק מנסה להסביר את המציאות. מנסה להסביר למה היא קיימת. אני לא מציע אלטרנטיבה. מי שמציע אלטרנטיבה הם אותם אנשים המציעים מהפכות בלתי ישימות. (זאת אומרת, הכל ישים, אך השאלה היא המחיר.) זה לא אומר שאני, באופן אישי, לא מעוניין ברפורמות. בהחלט מעוניין. כבר ציינתי כמה בתגובה קודמת. |
|
||||
|
||||
אנחנו לא מבקשים מהפכה. אנחנו מבקשים לבטל מספר חוקים שיש בהם כפייה חרדית. אתה אומר שמכיוון שזה כל מה שאנחנו עושים, ולא הפיכה צבאית, סימן שהחרדים צריכים לצאת כשידם על העליונה. אגב, לא ראיתי הרבה חרדים עם תת-מקלע מתבצרים בדרישה להעביר את חוק משפחות מרובות ילדים - האם מכך עלינו להבין שהם יכולים לחיות בלי זה? אני גם מאמין שהם לא יקחו תת-מקלע ליד אם נבטל את חוק החמץ, או את חוק החזיר. אם לא ניסינו - איך נדע? |
|
||||
|
||||
אתה מבקש לבטל מספר חוקים בלבד? או שאתה מעוניין לקיים כאן מדינה חילונית לחלוטין ללא אף סממן יהודי? היה ישר עם עצמך. לא כל סוגיה מביאה להסכמה מוחלטת או עליה לבריקדות. בוודאי שיהיו (שמא רוב?) סוגיות בהם זה יהיה בין לבין. אני מניח שחוק משפחות מרובות ילדים הוא חלק מזה. אני אישית בדיעה ש*אין* לקבל את חוק משפחות מרובות ילדים המוצע עכשיו כחלק מהתקציב המגיע לאישור הכנסת. אני סבור שעל שרון ללכת לכנסת עם תקציב נושא קיצוץ של ששה מיליארד שח ועם אפס הצעות חוק פרטיות. שיביא את זה לכנסת ונראה אם חברי הכנסת אמיצים דיים לא לאשר את אתציב ובכך להביא לבחירות חדשות. לא כל דרישה צריכים לאמץ או לדחות בכדי לראות איך יגיב הצד השני. לעיתים אפשר בדיאלוג להבין איך הצד השני יגיב. לעיתים ישנם הסדרים, אתה תוותר כאן ואני אוותר שם. האם ילד לא יכול להעריך כיצד הוריו יגיבו אם יספר להם שעישן חשיש? (הן אם יגיבו לחיוב והן לשלילה) |
|
||||
|
||||
אני, והתרשמתי שגם כמה אחרים, הייתי משוכנע שהוויכוח הוא סביב הראוי, ולא המצוי. מה, להערתך, המחיר הטמון ב"מהפכה ליברלית"? |
|
||||
|
||||
במקרה זה, לדעתי, הראוי הוא המצוי. זאת אומרת, לא המצב הקיים הוא הראוי, אלא הסיסטמה. התהליך החברתי אשר מבנה הסדרים חברתיים. המחיר הטמון במהפכה ליברלית הוא הרס החברה הישראלית. דחיקת אוכלוסיות שלמות לקרן זווית. |
|
||||
|
||||
כלומר, אם אני יורד לסוף דעתך, להשקפתך אין למשטר זכות לכפות דבר על איש, ורק לממשל הזמני, המייצג (אידיאלית) את הציבור, יש זכות לעשות כן. למשל, לפי גישה זו, רעיון ה"חוקה" פסול באופן עקרוני. יש בזה היגיון מסויים, המזכיר "קפיטליזם" של עקרונות. שוק חופשי המונחה על פי היצע וביקוש של ערכים. נדמה ממש, בזכות השימוש באנלוגיה הזו, כי המנגון בו אתה תומך מעודד "חופש" יותר מאשר הליבליזם. אבל, אם לדבוק באנלוגיה (אני מקווה שהיא קרובה מספיק, תנאי אשר בלעדיו כל טיעוני יתמטטו כמגדל קלפים) בעוד שבעניין הפרטי של "הזכות לרכוש" יש, ככל הנראה, יתרון מסויים לערך ה"חופש" הרי כמשמדובר בזכויות ובערכים באופן כללי, ההכרעה שלי (ונדמה לי כי גם שלך) היא לטובת ה"שוויון". והדרך היחידה לדאוג כי לכל קבוצה ולכל פרט יהיו זכויות שוות וסימטריות היא הדרך הליברלית. התהליך החברתי הנוכחי מעניק זכויות יתר לקבוצות בעלת ערכים הדורשים את כפייתם. אין לי ספק שאתה מבין זאת היטב, כי הרי ציינך בעצמך שהאידיאל בעיינך הוא מצב בו כל קבוצה סובלת כפי יכולתה. אני מוכרח לציין כי עדיין לא הבנתי מדוע מצב זה עדיף לדעתך על החלופה השואפת ל"מינימום סבל". אם לחדד את הסוגייה: מדוע לדעתך "חוסר אפשרות לכפות ערכים על קבוצות אחרות" היא פגיעה חמורה יותר בקבוצה מאשר "כפייה של ערכים מצד קבוצות אחרות" על אותה הקבוצה? אם התשובה היא רק "המחיר הנדרש", אז היא לא כה טריוויאלית. התהליך החברתי המתואר על ידך יכול בקלות להוביל להתנגשות שתסתיים בהרס החברה הישראלית, רק שבסופה, בנגוד ל"מהפך הליברלי", אין טעם לצפות לקטרזיס. |
|
||||
|
||||
רעיון החוקה בעייתי מאוד בחברה שסועה. זאת כמובן כשמדובר בחוקה בעלת תוכן ממשי ולא זו המדברת בצורה ערטילאית עם עקרונות מאוד כלליים. האנלוגיה חביבה בעיני. "והדרך היחידה לדאוג כי לכל קבוצה ולכל פרט יהיו זכויות שוות וסימטריות היא הדרך הליברלית." זכויות שוות וסימטריות בראי הדרך הליברלית, כמובן. כשאנחנו מדברים על זכויות, שנינו חושבים בעצם על הזכויות על פי דרך המחשבה הליברלית. ברור אם כך שהדרך הליברלית תקיים את הזכויות שהיא עצמה ניסחה. (אני מעדיף לא להשתמש בטרמינולוגיה של זכויות אלא בטרמינולוגיה של צרכים. צרכים הנגזרים מהערכים והנורמות של החברה.) "תהליך החברתי הנוכחי מעניק זכויות יתר לקבוצות בעלת ערכים הדורשים את כפייתם." כן, זה נכון. ככל שלקבוצה חברתית מסויימת ירבו הערכים שעליהם לא תוכל להתפשר, כך היא תדרוש, וכנראה תקבל יותר, עד אשר הדבר יהיה בלתי אפשרי. כל זאת בתנאי שאותם ערכים לא יתנגשו עם ערכים חסרי פשרות של הצד השני. "מדוע לדעתך "חוסר אפשרות לכפות ערכים על קבוצות אחרות" היא פגיעה חמורה יותר בקבוצה מאשר "כפייה של ערכים מצד קבוצות אחרות" על אותה הקבוצה?" אין מציאות חברתית נטולת כפיה ערכית על חלקים מהאוכלוסיה. אלא אם כן האוכלוסיה היא הומוגנית לחלוטין. גם החלופה השניה - מדינה חילונית ליברלית מבצעת כפיה, לשיטתי. רבים כאן סוברים שאין כאן כפיה, אבל זה רק בגלל שהם לקחו על עצמם את תפקיד זה היודע כפיה מהי. המציאות העכשווית, אם כן, עדיפה יותר, בעיני, על פני מציאות של מדינה חילונית ליברלית כיוון שכאן ההסדרים החברתיים מווסתים את הלחץ החברתי. במקרה של מדינה חילונית ליברלית, הצד החילוני יקבל את *כל* צרכיו (חוץ מעצם קיומם של החרדים, במידה וגם עצם נוכחותם מפריעה) בעוד הצד החרדי יפגע עוד יותר. |
|
||||
|
||||
חילונים לא יוצאים לשרוף תחנות אוטובוס. חילונים עוזבים את המדינה. לחרדים אין מה לדאוג. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים - הם בסוף ישארו פה לבד עם הערבים. ערכים אינם בתחום הרציונל, אבל המשטר שמגשר בין בעלי ערכים שונים הוא כן צריך להיות רציונלי, כדי שיוכל לשרוד לאורך זמן. מכיוון שמדובר בצדק, הרי שהגינות היא אבן היסוד של כל העסק. אם הזכויות הן תוצאה של מאגר ערכים ונורמות, אז כל מה שאני צריך לעשות כדי לקבל את הזכויות שאני מעוניין בהן, זה "לשרוף את המועדון". אני לא מבין איך אתה יכול לראות בשיטה הכוחנית שלך משהו שכדאי לקיים אותו כמערכת לגישור על פערים. האם אתה באמת רוצה לראות את החילוניים מתבצרים עם תת מקלע? כי אני אספר לך משהו - החילונים, יוצאי צבא ברובם, לא צריכים להתבצר. אם היינו רוצים, הרי, היינו יכולים לקצור את כל האוכלוסיה החרדית בישראל. אני בספק אם זה הפתרון הטוב ביותר למצב. אני פשוט לא יודע מה להגיד, ההצהרות שלך פשוט מטמטמות אותי - בגלל שאנחנו לא הורגים אף אחד, סימן שאנחנו יכולים להסתדר עם זה שדורכים עלינו... נו... |
|
||||
|
||||
אני לא הייתי רוצה לראות את החילונים מתבצרים. יש לי תחושה שאם החרדים לא יתפסו את עצמם בקרוב, החילונים יעשו מעשה. בעיתונות החרדית יש כאלה הכותבים על כך. גם הם מודעים לכך שאי אפשר להגדיש את הסאה יתר על המידה. אני יכול להעריך שזה מטמטם אותך כיוון שאתה תופס את עצמך ואת חבריך כחבורה של לוזרים. הרי מה עוצר מבעדכם? ברק היה יכול לקיים ההכרזה שלו למהפכה חילונית ואף להרחיק מעבר לכך. לבטל מועצות דתיות, לסגור את משרד הפנים. לחייב את החרדים להתגייס לצבא (כמובן עם זכות להשתמט בדרך המקובלת - כמו שכמה מהחילונים עושים) ועוד ועוד. והכל בצורה חוקית לגמרי. הכל במסגרת הדמוקרטיה הליברלית. בית המשפט העליון היה עומד, סביר להניח, מאחוריכם. כמובן שלשיטתי, יישום המהפיכה החילונית בדרך משפטית, יהיה יישום כוחני של הרצונות החילוניים. כיוון שזהו יישום שלא על דרך ההסכמה לכפיה הדדית אלא על דרך כפיה של צד אחד. זאת כאשר שופטי בתי המשפט העליון הם מאותו נוף תרבותי. |
|
||||
|
||||
באמת תהיתי. עדיין לא ברור לי איך אפשר לכפות חופש על אדם. |
|
||||
|
||||
הייתי מבקשת שהציטוט הבא יוצמד לאלתר לשמך בדיון: "מה שייך רציונל לדיון שלנו?"/אסף שרעבי וכותרת משנה: "מה קשור הוגן בדיון שלנו?"/אסף שרעבי ואף אחד לא מגייס וגם לא יגייס בנות חרדיות לצבא. - זוהי ההתעלמות המתודית שלך מן השירות הלאומי- כפי שטענתי שלוש פעמים זה מכבר, והכחשת. אתה יכול לנטוש כבר את הדוגמא הזאת ולחשוב על משהו יותר מציאותי. |
|
||||
|
||||
זה ציטוט ארוך מדי. ואל תקלקלי את מסיבת ה''סליחה על התגובה הקצרה''. צר לי, אך עולם הערכים זר לעולם הרציונל. לי אישית אין בעיה עם שירות לאומי. ממש אין בעיה. באמת. ובאשר לחרדים, אני לא יודע. אין לי מושג מה החרדים חושבים על זה. אין לי מושג האם הדרישה החילונית לשירות לאומי לבנות חרדיות היא דרישה אולטימטיבית מבחינה חברתית. אני לא יודע. אני מביא את הדוגמא של שירות בנות חרדיות בצבא כדוגמא לדרישה שבה קבוצה חברתית אחת לא יכולה לקיים דרישה של קבוצה חברתית אחרת. לא יכולה לקיים, עד כדי כך שהקבוצה האחרת נאלצת לסגת מהדרישה שלה ולהתפשר. פשרה בנוסח בנות חרדיות לשירות הלאומי. אני יכול לחשוב על איסור על ברית מילה כסוג איסור נוסף, שלא יוכל להתקיים מבחינה חברתית. זאת תהיה דרישה חברתית שלא תתקיים כיוון שכמה מהקבוצות החברתיות לא תסכמה לקבל בשום פנים ואופן. |
|
||||
|
||||
למה במדינה דמוקטית ליברלית מתוקנת כמו שאת רוצה להקים כאן -בהנחה שעדיין נצטרך גיוס חובה - תפטרי את הבנות החרדיות משירות צבאי? בשם מה? במה הן עדיפות על הבנות האחרות בחברה הישראלית? למה תתפשרי ותסכימי לשירות לאומי? למה את מסכימה לשירות לאומי עבור בנות דתיות? |
|
||||
|
||||
מכיוון שיש בי הבנה וסובלנות לבעייתיות שבגיוס מבחינת הבנות החרדיות, ואין לי רצון לכפות על אנשים לעשות דברים שסותרים את אמונתם ואורח חייהם בכל אופן שהוא. כמו כן, כיוון שזה הוגן, ובאמת משרת את החברה לא פחות טוב משירות צבאי- שבמרבית הפעמים (בעיקר לבנות) לא ממש תורם לצבא עצמו ומבזבז לילדים המתגברים שנים חשובות מחייהם. הפואנטה החשובה היא שאין לי בעיה 'להתפשר', מכיוון ששירות לאומי לא כופה על חיי הקבוצות הציבוריות השונות דבר. להיפך- השירות הלאומי מועיל וטוב לחברה, ללא קשר בין מגזרים, מגדרים, אמונות ופוליטיקה. לכן, מבחינתי זו לא פשרה, אלא אלטרנטיבה מצויינת למערכת לא יעילה ממילא, שיש להרחיבה ,לדעתי, לאפשרות נגישה למרבית המתגייסים שמיועדים לשרת בתפקיד שאינו ממש נחוץ למערכת -במקומו יוכלו לבחור בעבודה ציבורית מוסדרת לאורך שנתיים ויותר: בבתי ספר, בתי אבות, בתי חולים, גננות עירונית, מיחזור, עבודה עם אנשים עם מוגבלויות למניהן וכו' -זאת בימים שאנו כבר איננו במצב של מלחמת קיום, אבל עדיין דרוש צבא. דווקא בימים אלה דרושה מודעות חברתית ופעילות חברתית מוסרית באופן בהול- במיוחד לצעירים. |
|
||||
|
||||
האם תאפשרי לכל המעונין לשרת בשירות הלאומי ולא בשירות הצבאי? אם לא, כיצד תנמקי את ההפליה? |
|
||||
|
||||
בתוך הצבא תנתן האפשרות. רק לאלה שתנתן להם האפשרות יוכלו לבחור אם להשתמש בה. בתוך הצעתי זו ישנה הנחה של צבא שמטרתו ייעול ושיקוליו הוגנים- והרי זהו איננו הצבא. כלומר, הצבא צריך להתחיל להתייעל כפרוייקט מסיבי, לפני שיהיה אפשר ליישם משהו מהצעתי. חוץ מזה- רבים וטובים שאינם מוכנים להתגייס מטעמים שונים:טעמי מצפון, טעמים דתיים, טעמים של נכויות שונות- יכולים לחוות 'כור היתוך' (אם למשהו זו נראית פואנטה חשובה) ויישום חובות שוות לכולם. הנימוק יהיה ברוטלי: או שהמערכת מאפשרת את הבחירה או שלא. -אבל שוב, לכך דרושה מערכת חכמה, שאיננה בנמצא. |
|
||||
|
||||
זאת אומרת האם במדינה שאת רוצה להקים כאן תהיה אפשרות לפטור משרות צבאי (לא שירות לאומי) מטעמי דת? אם אכן זה כך, אז את מבצעת את מה שאני טוען כל הזמן. את לא מחייבת את אלו אשר לא יכולים לשרת בצבא מטעמי דת, ויוצרת עורם אלטרנטיבה. אני אגלה לך בסוד, שאת עושה את זה גם בגלל שאת יודעת שאין סיכוי שתוכלי לחייב את הבנות החרדיות לשרת בצבא. |
|
||||
|
||||
מינוח של 'אני אגלה לך בסוד' לא מוסיף לחינך. אני כתבתי לך בתגובות הקודמות כבר שזאת לא אופצייה מציאותית, ושתמצא דוגמא אחרת. ואני לא מציעה זאת מטעמי דת, אלא מטעמים דמוקטיים, ליברלים ובעיקר מפאת היות הצבא מסורבל ולא יעיל ממילא, והיות השירות הלאומי פתרון מצויין לדעתי. (תחליף מצויין למצפוניסטים האמיצים שיושבים עכשיו כבר סבבים של 4-5!! כפול 28 יום בכלא , וסרבניות-2 סבבים בצריפין.) |
|
||||
|
||||
יצאתי מנקודת הנחה שחיני סר מעלי כבר מזמן בכל מה שנוגע אלייך. מבקש את סליחתך. מה זאת אומרת מטעמים דמוקרטים וליברלים? זאת אומרת לאפשר לכל קבוצה להחליט שאם היא ממש מתנגדת למשהו אז זה בסדר? |
|
||||
|
||||
גם את מבינה שישנה דרישה שאת דורשת מעצמך ומהקבוצה אליה את שייכת, אבל לא יכולה לדרוש אותה מקבוצה אחרת. מאחר ואותה קבוצה לא תוכל לקבל את הדרישה הזאת בשום תנאי. זה בדיוק מה שאני מנסה לומר. כשישנה דרישה בלתי מתקבלת על הדעת מבחינה ערכית עבור קבוצה אחת, הקבוצות האחרות יצטרכו להתפשר, כל עוד יוכלו לעשות זאת. במידה ולא יוכלו(במקרה נאמר של דרישה לקניבליזם) אז הקבוצות ידרשו את אותה דרישה בתוקף (לאסור קניבליזם בכל תנאי) ולא יסכימו לפשרה. האלטרנטיבה היא פשרה, כי הרי המחשבה הראשונית שלך היה לגייס את אותן בנות. את לא קוראת לזה פשרה כיוון שמדובר באלטרנטיבה מצויינת, שאולי בהמשך תחילי אותה על שאר הבנות, גם החילוניות. |
|
||||
|
||||
"אני חוזר ואומר, לא יותר לך לאכול את סמיילי. צר לי. זאת תהיה דרישה שסמיילי לא יוכל לקבל, ואתה תצטרך לרדת ממנה." - דרישה שהוא לא יוכל לקבל?! ואולי אני אסרב לקבל את סירובו?! הרי זה בדיוק מה שרציתי שתאמר; אם שנינו מסרבים לקבל זה את דרישתו של זה, מי יזכה?? אני מציע לך שיטה יעילה ופשוטה לפתור אוטומטית את כל הסיכסוכים הללו. לשיטתך, לעומת זאת, יש להתפשר, ומותר לי לחטוף רק ביס קטן (אני אפילו מסכים לעוד פשרה: הרדמה מקומית!). |
|
||||
|
||||
הייתי מקבל את השיטה שלך, אך, לצערי, היא מוטה חד צדדית לטובת החילונים. מה קורה כאשר שתי חברות לא יכולות להמשיך ולדור יחדיו? "אם השמאל ואימינה, אם הימין ואשמאילה." אין טעם לדון בבעיות היפותטיות. אני מניח שלא תהיה דרישה לאכול את סיימלי, כיוון שיהיה ברור שדרישה כזאת היא מחוץ לתחום. לשיטתי אין מקום להתפשר ולחטוף ביס קטן. צר לי שאינך מבין זאת. |
|
||||
|
||||
אז אני מודיע לך שהדרישה שלא לפתוח בתי עסק בשבת היא מחוץ לתחום. עובד? |
|
||||
|
||||
:) חביב, אך לא עובד. זאת אומרת, הכרזה שלך כאן לא מועילה ולא מורידה. נראה מה יש לדעת הקהל לומר בנושא, נראה מה הנבחרים אומרים על זה, התקשורת, האליטות החברתיות וכו. אם בסוף יפתחו בתי עסק בשבת בצורה מוגבלת או חופשית זה יהיה כיוון שהחרדים יבינו שאין על מה לדבר כאן ושבמקום הזה צריכה להעשות פשרה. הרי מה חלק מהחילונים יעשה ללא קניונים פתוחים בשבת. אני סמוך ובטוח שסגירת קניונים בשבתות זה בבחינת יהרג ובל יעבור. אני מניח שהחרדים מבינים או יבינו את המצב הזה. |
|
||||
|
||||
אל תתביש להסביר *למה* זה לא עובד. אם אתה מוציא X "מחוץ לתחום", אל תתפלא שמשהו אחר יוציא Y "מחוץ לתחום". במה אתה נעלה עליו? |
|
||||
|
||||
לא עובד, כי הרצון הפרטי של דובי לא מעלה ולא מוריד. רצון של קבוצה חברתית...או, זה כבר סיפור אחר לגמרי. |
|
||||
|
||||
א. מדוע קבוצה חברתית נעלה על רצון פרטי של מישהו (אם קבוצת אנשים תדרוש ממך להתפשט, ואתה תסרב, אתה צריך להתפשט?!) ב. אתה ברצינות חושב שאין קבוצה חברתית גדולה (ושתי מפלגות בכנסת) שלא דורשים בתקיפות את מה שדובי דורש? |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שאסף טוען כי האחד נעלה על מישנהו, אני חושב שאסף טוען שבאופן מעשי האחד מצליח להשפיע והשני לא. כלומר, יש לשים לב להבחנה בין ה''מצוי'' ל''רצוי''. וזהו. לא מפריע. |
|
||||
|
||||
זו עובדה, לא דעה. אבל לפי שאר תגובותיו (בויכוחיו עם GeG), זהו המצב הרצוי (תחת הכותרת "פשרה", לפיה אסף צריך, לדוגמתי, להסתובב בעירום חלקי). סעיף ב' מראה שאין "אחד" (=קבוצה חברתית) ו"שני" (=דעה פרטית). מדובר פה בשתי קבוצות זועמות. |
|
||||
|
||||
אני לא עוסק בשאלה האם האחד נעלה על השני. במשחק החברתי הזה - משחקת הקבוצה ולא היחיד. אם קבוצה אחת תדרוש ממני להתפשט - תעמוד מאחורי קבוצה אחרת שתעמוד מנגד ותתנגד לכך נמרצות. אכן, מה שדובי דורש דורשים גם קבוצה חברתית גדולה, ולכן בניגוד לקניבליזם, הדוגמא הזאת רלוונטית. אם הקבוצה החברתית התומכת בפתיחת בתי עסק בשבת לא תסכים לסגירת בתי העסק או לאי פתיחתם בשבת, בצורה חד משמעית ושאינה משתמעת לשתי פנים - ובאותו זמן עבור הקבוצה השניה, המתנגדת לפתיחת בתי עסק בשבת, ההתנגדות לא תהיה חד משמעית - אז בתי עסק כן יפתחו בשבת. מהכרתי את החברה הישראלית, פתיחת בתי עסק בשבת אפשרית. אני לא חושב שהחרדים יאבקו בזה עד הסוף המר. זה רק עניין של זמן עד שבתי עסק יפתחו בשבת. |
|
||||
|
||||
"הייתי מקבל את השיטה שלך, אך, לצערי, היא מוטה חד צדדית לטובת החילונים" - למה? למה? אם אני רוצה לשדוד את כספך, ואתה מסרב לשדידה, הרי שלשנינו יש דרישה החשובה לנו, ולפי דעתך, צריכה להיות פשרה! "מה קורה כאשר שתי חברות---" 2 מדינות לשני עמים, הא? האחת דמוקרטית, השניה תיאוקרטית. עכשיו רק נשאלת השאלה, כיצד יפרנסו עצמם החרדים, בהעדר החילוניים. "אין טעם לדון בבעיות היפותטיות. אני מניח שלא תהיה דרישה לאכול את סיימלי, כיוון שיהיה ברור שדרישה כזאת היא מחוץ לתחום." זה ניסוי מחשבה, מה רע בו. בכל מקרה, דוגמת השדידה [אגב, אני טורח לכתוב דוגמאות, ואתה לא מנסה אפילו לענות, אתה לא מתיחס כאילו לא נכתב הדבר מעולם. לפחות תתחמק באלגנטיות] ריאלית מאוד, ומתרחשת כל יום. "לשיטתי אין מקום להתפשר ולחטוף ביס קטן. צר לי שאינך מבין זאת" - לא נראה ש *מישהו* באייל מבין למה. ואיך אפשר להבין כשאפילו אתה לא מנמק, אלא פשוט אומר: "אין מקום, מחוץ לתחום"? אז, תשאל, למה אני בכלל טורח להתווכח איתך, כשאתה אפילו לא עונה?! חוסר האפשרות שלך לענות מעידה כאלף עדים (אם כי אינה מוכיחה, כמובן) לטובת שיטתי, ואתה משמש כלי מצויין להמחשת האבסורד בטענה שבדמוקרטיה מותר לעשות הכל, אפילו ביטול זכויות אדם בסיסיות, אם הרוב מגבה. תודה. ובכל זאת, אני תמיד נמשך אל הדעה המנוגדת לי, ואני סקרן לשמוע נימוקים נגדיים, אם הם רק קיימים. |
|
||||
|
||||
אני אחזור על כך שוב - לא תוכל לקחת ביס מסמיילי. ביס מסמיילי הוא בבחינת הלא יעשה. דהיינו, פעולה שאחת הקבוצות החברתיות מתנגדת לה בתוקף. כמו גיוס בנות חרדיות לצבא. הרי אף אחד לא מדבר על גיוס בנות חרדיות לצבא. מדברים רק על הבנים. מדוע? והרי למה שבשיח הישראלי לא ידברו על כך בגלוי? מה עדיפות הבנות החרדיות על הבנות החילוניות או הדתיות לאומיות או המסורתיות? אלא שנהיר לשאר הקבוצות החברתיות שהחברה החרדית לא תסכים בשום תנאי לגיוסן של הבנות. שזוהי גזירה שפשוט לא תוכל להתקיים חברתית. באותו אופן, אם תקומנה כאן קבוצה חברתית שתחרוט על דיגלה את הקניבליזם, אותה קבוצה לא תוכל לקיים את הפרקטיקה התרבותית שלה כיוון שקניבליזם זוהי תופעה חברתית שהקבוצות החברתיות המקיימות את החברה הישראלית לא תוכלנה לקבל. אני מרגיש שאני חוזר על עצמי. בכל זאת, אומר זאת שוב: לכל הקבוצות החברתיות יש מסכת ערכים ונורמות המבנות אותן. כל קבוצה מדרגת לעצמה את הערכים והנורמות עליהם אי אפשר להתפשר, וערכים ונורמות שאפשר להתפשר. במסגרת החיים בחברה אחת בעלת כמה קבוצות חברתיות, מגיעים להסדרים חברתיים על ידי שמירה על הערכים והנורמות החשובות ביותר, והתפשרות על הערכים והנורמות החשובים פחות. לכן, זה לא נכון להגיד שבכל מצב תעשה פשרה. " "הייתי מקבל את השיטה שלך, אך, לצערי, היא מוטה חד צדדית לטובת החילונים" - למה? למה? אם אני רוצה לשדוד את כספך, ואתה מסרב לשדידה, הרי שלשנינו יש דרישה החשובה לנו, ולפי דעתך, צריכה להיות פשרה" כאמור, לא בכל מצב תעשה פשרה. אתה נותן דוגמאות על יחידים ואני מדבר על קבוצות. דוגמאות על יחידים לא תופסות כאן כיוון שאין במסגרת הדיון שלי דיון על יחידים אלא רק על קבוצות חברתיות. יחידים כיחידים אינם מעניינים אותי. כדי שלא תטען שאני מתחמק, אז אני אתקן את השאלה כך - אם תקום בחברה הישראלית קבוצה חברתית שתרים את דגל השוד והגזל, החברה הישראלית לא תוכל להסכים שקבוצה חברתית של שודדים תתקיים בתוכה. הקבוצות החברתיות יקיעו את אותה חברת שודדים. לא תעשה כאן פשרה. מדוע? כי הקבוצות החברתיות בישראל מתנגדות התנגדות תקיפה לשדידה של אנשים. במערך הערכים והנורמות של הקבוצות החברתיות המרכיבות את החברה הישראלית, שוד נמצא בתחום האסור. בתחום של הלא יעשה. האם הצלחתי להבהיר את עצמי? אני מוכן לנסות שוב. ""מה קורה כאשר שתי חברות---" 2 מדינות לשני עמים, הא? האחת דמוקרטית, השניה תיאוקרטית. עכשיו רק נשאלת השאלה, כיצד יפרנסו עצמם החרדים, בהעדר החילוניים " אם הקבוצה החברתית החילונית תגלה התנגדות נמרצת לכפיה של סממנים מהאורח החיים החרדי עליהם, הקבוצות החברתיות בישראל יהיו במקום בו הן לא תוכלנה לגור ביחד. סיר הלחץ הזה יצטרך להתפוצץ. אני מניח שהחרדים לא ירצו להגיע למצב כזה. אני מניח שהחרדים אינם רוצים באמת במדינת הלכה. כבר כתבתי כאן, שאני מניח שהחרדים לא רוצים בנצחונם המוחלט. רק זה חסר להם. הרי גם הם יודעים שצריך צבא ולא רק צבא ה'. לכן, כשהחרדים ירגישו שהם מגדישים את הסאה, הם ימתנו את הדרישות שלהם. כבר כתבתי כאן שסממנים להתנגדות לכוחניות הפוליטית החרדית מבצבצת מבין שורותיהם של פובלציסטים חרדים. "אגב, אני טורח לכתוב דוגמאות, ואתה לא מנסה אפילו לענות, אתה לא מתיחס כאילו לא נכתב הדבר מעולם. לפחות תתחמק באלגנטיות] " בדוגמאות שאתה מביא אתה מדבר לעיתים בשפה אחרת. אתה מדבר על יחידים בעוד אני על קבוצות, אתה מניח אקסיומות במקום בו אני לא, אתה מדבר על זכויות מוקנות ואני מדבר על מציאות כתוצאה מהסדרים חברתיים. אני מנסה לענות, אבל כנראה שיש כאן דו שיח של חרשים. אתה מדבר בשפה אחת, ואני מדבר בשפה אחרת. |
|
||||
|
||||
בוא נעזוב את הקאניבלים ונדבר על תרבות מסוג אחר, קצת יותר מציאותית. מה בדבר קבוצה חברתית שתחרוט על דיגלה שנערה שקיימה יחסי מין לפני הנישואים (או נאנסה) אחת דינה למות? |
|
||||
|
||||
הקבוצות החברתיות הדומיננטיות בחברה הישראלית לא תוכלנה להסכים לנורמה שכזאת. אי לכך אותה קבוצה חברתית שאתה מדבר עליה תאלץ לוותר. רצח על כבוד המשפחה - הוא עדיין רצח במדינת ישראל, אף על פי שבראי קבוצה חברתית מסויימת, אולי יש כאלה שלא יקבלו זאת כרצח. |
|
||||
|
||||
כלומר, לטענתך בחברה שבה רצח על כבוד המשפחה מקובל, לאישה אין זכות להאשים את החברה בכך שהיא מתירה את דמה וזה בעצם בסדר. |
|
||||
|
||||
האשה יכולה להאשים את החברה בה היא חיה. אבל זה כנראה לא ממש יעזור. (כל איש ואשה יכולים להאשים את החברה כמה שהם רוצים.) באופן אישי אני חושב שזה לא בסדר. אני אישית כנראה שלא הייתי חי בחברה כזאת. אבל הנורמה החברתית הזאת כנראה כן בסדר עבור החברה עליה אנו מדברים. |
|
||||
|
||||
כלומר, כל שעלי לעשות הוא לשכנע מספיק אנשים שזו זכותם ואף חובתם להסתובב בבני ברק ולתלוש פאות של ילדים חרדים כדי שתיווצר קבוצת לחץ מספיק חזקה וזה יהפוך להיות מעשה לגיטימי או לפחות עמדת פתיחה למשא ומתן (פשרה, לא נתלוש רק נגזור). הרשויות, המדינה, מערכת המשפט והחינוך לא אמורות להתערב בנקודה הזו כי זה נושא ערכי ושייך לתחום זכות הציבור להחליט מה לגיטימי בעיניו. |
|
||||
|
||||
זה לא יהיה לגיטימי ואף לא עמדת פתיחה למשא ומתן. זאת כיוון שגזירת פאות של ילדים חרדים הוא בבחינת הלא יעשה מצידם של החרדים. כמו גיוס בנות חרדיות לצבא, כמו איסור על ברית מילה, כמו איסור על שחיטה כשרה, וכו'. |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון בניגוד לרצח על רקע כבוד המשפחה שזה נורמה לגיטימית? |
|
||||
|
||||
רצח על רקע כבוד המשפחה איננה נורמה לגיטימית בחברה הישראלית. |
|
||||
|
||||
ע''פ הלוגיקה שאתה מציג פה, הוא כן. אחרת כבר היו קמים מי שהוא בבחינת ייהרג ובל-יעבור עבורם, ומבטלים אותו. |
|
||||
|
||||
הוא לא לגיטימי על החברה הישראלית, זאת אומרת על רוב הקבוצות החברתיות המקיימות את החברה הישראלית. ומכיוון שכך - מתייחסים אל רצח שכזה כאל רצח לכל דבר, על כל המשתמע מכך משפטית. עבור החברה הבדואית, לדוגמא, רצח שכזה הוא לגיטימי לדעת רבים. מכיוון שרצח על כבוד המשפחה נעשה בתוך קבוצה חברתית מסויימת ואינו יוצא אל מחוץ לשטחה, שאר הקבוצות החברתיות לא יוצאות מעורן כדי לבער נורמה זו, אלא מתייחסות אליו כאל רצח לכל דבר. |
|
||||
|
||||
אם לדעתך החברה האפגנית תהיה יותר טובה אם הנוהג הזה יושרש? |
|
||||
|
||||
תהיה יותר טובה מבחינת מה? מבחינה מוסרית? |
|
||||
|
||||
מבחינה מוסרית, מבחינת רמת החיים של הפרט, ומבחינת ההעדפה שלך לחיות בחברה כזו. |
|
||||
|
||||
מבחינת ההעדפה האישית שלי - לא הייתי רוצה לחיות בחברה כזאת. מבחינת רמת חיים של הפרט - אני מניח שאיכות החיים של הפרט נפגמת. מבחינה מוסרית -אני לא עוסק במה מוסרי יותר. אני אישית חושב שזה לא מוסרי. אבל זו דעתי הפרטית בלבד. אין לדיעה שלי עדיפות על דיעה אחרת. |
|
||||
|
||||
נניח שהיית חי בחברה שבה רצח על כבוד המשפחה הוא דבר מקובל. נניח בנוסף שהיית בחורה שמושכת תשומת לב של גברים עם אח עצבני במיוחד האם היה לגיטימי מבחינתך לעשות ככל יכולתך, תוך יצירת חיכוכים וכפיית דעתך על שאר החברה כדי לשנות את הנורמה הזו? (נעזוב את עניין המוסר ורמת החיים, אני מקבל לצורך הדיון שאין מדד אוביקטיבי לענינים הללו). |
|
||||
|
||||
בהחלט היה לגיטימי מבחינתי לעשות ככל יכולתי לשנות נורמה זו. אני אישית לא יכול לכפות את דעתי על אף אחד. אני רק אדם אחד או אשה אחת. אבל כן הייתי משתתף בפעולות המביעות התנגדות לנורמה זו. (כמובן אין המדובר בטרור או אלימות פיזית אחרת.) |
|
||||
|
||||
האם אתה רואה הבדל עקרוני בין הדרישה של הציבור החילוני בישראל לגייס את החרדים לבין הדרישה הלגיטימית לטענתך של אישה באפגניסטן לאסור בחוק הוצאה להרג על רקע כבוד המשפחה (בעיני המוסלמי האדוק, השארת כתם מוסרי במשפחה הוא בבחינת לא יעשה לא פחות מאשר גיוס נערות חרדיות לצבא). |
|
||||
|
||||
יש הבדל. זו דרישה של קבוצה חברתית וזו דרישה של אשה אחת. אז כדי לעשות הקבלה נאמר, שקבוצה שלמה של נשים תדרושנה לאסור בחוק הוצאה להורג ועל רקע כבוד המשפחה. ואז באמת אין הבדל עקרוני בין הדרישה האחת לדרישה השניה בלגיטימיות של הדרישה. לגבי המימד הרגשי/ערכי אני לא יודע במדויק. אין לי מושג איך בדיוק מרגישים כל הנפשות הפועלות במקרה שהבאת. אני יכול רק להעריך. מה שיקרה בפועל הוא פחות או יותר אותו דבר. פשרה מסויימת. הכתם המוסרי הוא אכן חמור מבחינתן של משפחות מסויימות, אבל רצח כזה הוא לא מקובל על חברה במדינה מודרנית. בירדן העונש על רצח כזה, קראתי איפשהו שזה עומד על שלושה חודשי מאסר. בטח לא כמו רצח רגיל. הנה פשרה במדינה ערבית מודרנית. בישראל, לא יודע מה יהיה. אני מניח שבנות חרדיות לא יגוייסו בשום פנים ואופן. מקסימום שירות לאומי. ובקשר לבנים חרדים - גיוס מקוצר ושליחתם לעבוד, שירות לאומי, או משהו אחר בסגנון. |
|
||||
|
||||
כלומר אם תקום קבוצת אנרכיסטים מספיק גדולה ותעמוד על זכותה שלא לשלם מיסים, לא לעצור באור אדום ולקיים יחסי מין עם כל אחת מבנותיהם בהגיעה לגיל 12, יש להתחשב בזכותם ולהגיעה עימם לפשרה שתהיה מקובל על כל הצדדים. |
|
||||
|
||||
ממש לא. לא תעשה פשרה עם אותה קבוצה. בשום פנים ואופן. זאת מכיוון שהחברה הישראלית תתנגד נחרצות להתפשרות על ערכים אלה. |
|
||||
|
||||
אבל אותה קבוצה תתנגד בנחרצות לתשלום מיסים, עצירה באור אדום והשארת בנותיהם בבתוליהן אחרי גיל 12. החברה הישראלית תיאלץ להגיע עימם לפשרה אחרת תיפגע זכות של אותה חברה אנרכיסטית לחיות לפי דרכיה. |
|
||||
|
||||
החברה הישראלית לא תאלץ להגיע לשום פשרה עם אותם אנרכיסטים, כמו שהיא לא הגיעה לפשרה עם מבצעי רצח בשם כבוד המשפחה. הן רצח על כבוד המשפחה והן ערכי האנרכיסטים על פי תאורך, הם מנוגדים לערכים המכוננים של החברה הישראלית. או לפחות של רובה המכריע. ועל ערכי יסוד כה חשובים, לא מתפשרים. נכון, זכותה של אותה חברה אנרכיסטית תיפגע. נו אז מה? הזכויות של כולנו נפגעות במידה זו או אחרת. גם הזכות שלי להלך ערום במרחבי עירי נפגעת. |
|
||||
|
||||
אם הבנתי את שיטתך נכון, הרי שההתנגשות ההיפותטית בין שתי הקבוצות הנ"ל תוביל לפירוקה של החברה לשתיים? |
|
||||
|
||||
אכן. |
|
||||
|
||||
לפחות שלושה מן הדמוקרטיות המערביות התעצבו תוך כדי מלחמת אזרחים פורמטיבית בין כוחות פרוגרסיבים וכוחות שמרנים. אנגליה במאה השבע עשרה (אם אני לא טועה) המהפכה האגלית (פוריטנית ?) של קרוומול צרפת במאה השמונה עשרה - המהפכה הצרפתית ארה"ב מלחמת האזרחים במאה התשע עשרה בין הצפון לדרום. הדמוקרטיה הישראלית לא חוותה מלחמת אזרחים דומה אולי בשל האיום החיצוני המתמיד? |
|
||||
|
||||
יכול להיות. כשתנוח עלי המוזה אולי אכתוב סוף-סוף את המאמר ''ישראל ויהודה'' שידון בחלוקתה האפשרית של מדינת ישראל לשתי מדינות - חילונית ודתית. |
|
||||
|
||||
אשמח לקרוא |
|
||||
|
||||
כלומר תשלום מיסים הוא ערך חשוב יותר בחברה הישראלית משירות צבאי. |
|
||||
|
||||
ממש לא. למה, אם כן, תעשה פשרה בנוגע לשירות הצבאי ולא בנוגע לתשלום מיסים? שירות צבאי מול דת (דת כמושג כוללני לצניעות וכן) תשלום מיסים מול אנרכיזם. החברה הישראלית מחשיבה את תשלום המיסים והשרות הצבאי כערכים/נורמות חשובים. אני לא רוצה להיכנס לשאלה מה יותר חשוב ממה. (רק אציין שחילונים משתמטים אינם נחשבים נורמטיבית כסרח עודף בזוי) בהנחה שגם החרדיות וגם האנרכיסטים יסכימו להיכנס לכלא אם יחייבו אותם לשרת בצבא או לשלם מיסים, ההבדל בין שני המקרים הוא כתוצאה מכך שהדת איננה זרה לחברה הישראלית. החילונים מהווים משהו כמו עשרים אחוז מהחברה היהודית. כל השאר מאמינים ברמה זו או אחרת. זאת בניגוד לאי תשלום מיסים. זאת נורמה שלא מקובלת לחלוטין על החברה הישראלית על כל פלגיה. |
|
||||
|
||||
."מה שיקרה בפועל הוא פחות או יותר אותו דבר. פשרה מסויימת." מן הסתם אתה צודק. השאלה היא באשר לרצוי. כי אמרת בנוגע למצב בישראל שהוא גם הרצוי או הראוי מבחינתך. האם כך גם באשר למצב באפגניסטן? |
|
||||
|
||||
הרצוי מבחינתי היא שכולם יתנהגו בדיוק כמו שאני רוצה. ושכולם ישלמו לי, ואך ורק לי, מיסים. אם אפשר בדולרים. יש לי כאסף, אדם פרטי, שנולד ברעננה, דעות מסויימות. אותן דעות קשורות לעולם הערכים שעליו גדלתי. במסגרת הזאת, הייתי רוצה לראות מהפיכה באפגניסטן ורפורמות מסויימות בישראל. מכיוון שאין לי בעיה ערכית עם הנורמות בחברה הישראלית, גם לא עם החרדים, אז אני חושב שבמקרה שלנו המצוי הוא אכן הרצוי. למזלנו. לעומת זאת, עבורי כאסף, זה שמנסה להסתכל על הדברים מהצד, אם תרצה אסף הסוציולוג/אנתרופולוג, עבורי המצוי הוא הרצוי בכל חברה. גם אצלנו וגם אצלם. |
|
||||
|
||||
"הבנה סוציולוגית מביאה למידה ניכרת של פיכחות. האדם המפוכח הוא נכס מפוקפק בשביל תנועה שמרנית ובשביל תנועה מהפכנית כאחת; בשביל הראשונה משום שאין הוא מתפתה במידה הדרושה להאמין באידיאולוגיות של המצב הקיים, ובשביל האחרונה משום שחזקה עליו שיהיה ספקן לגבי המיתוסים האוטופיים המהווים תמיד את מזונם של המהפכנים. ואולם, אי-כשירות זו להיות מועסק בסגל הפעילים של משטרי-הווה ומשטרי-עתיד כאחד, אינו צריך להשאיר את האיש המפוכח בהלך רוח של ציניות מנוכרת. אין ספק שזה יכול לקרות...אנו טוענים, כי עמדה צינית זו היא כשלעצמה נאיבית, וכי לעיתים קרובות נעוצה היא יותר בחוסר פרספקטיבה היסטורית מאשר בכל דבר אחר... אפשרות נוספת היא מה שאנו רואים כבחירה הסבירה ביותר כתוצאה מהבנה סוציולוגית; זו שיכולה לשלב רחמים, התחייבות מוגבלת ותחושת הקומי שבקרנבל החברתי של האדם. דבר זה יביא לנקיטת עמדה כלפי החברה, המתבססת על ראייתה כקומדיה ביסודה, אשר בה צועדים אנשים מעלה ומטה, כבתהלוכה, עם תלבושותיהם הססגוניות, מחליפים כובעים ותארים, מכים זה את זה במקלות. פרספקטיבה קומית מעין זו אינה מתעלמת מהעובדה כי גם מקלות שאינם קיימים יכולים להכות עד דם ממש, אך בגלל עובדה זו היא לא תיכשל באשליה עד כדי כך שתראה את כפר-פוטיומקין כעיר האלוהים. אם אדם רואה את החברה כקומדיה, לא יהסס לרמות, במיוחד אם יוכל ע"י מרמה, לשכך כאב קל פה או להצהיל כלשהו את פני החיים שם. הוא לא יקבל ברצינות את כללי המשחק, אלא אם מגוננים הם על יצורי-אנוש ממשיים ומטפחים ערכים אנושיים של אמת. נמצא, שמקיאבליזם סוציולוגי הוא ניגודה המוחלט של הסתגלות צינית. זוהי הדרך שבה יכול חופש להתגשם בפעולה חברתית". (פיטר ל. ברגר, הזמנה לפגישה, 1963). |
|
||||
|
||||
באומרי סוציולוג/אנתרופולוג, התכוונתי שאני מנסה להסתכל על הדברים ממבט מהצד, מנסה לבחון תופעות בלא שיפוט ערכי. מה שאני אעשה אחר כך עם הממצאים האלה זו שאלה אחרת. גם הסוציולוג אשר מנסה לשנות את המצב הקיים, עושה זאת לא רק כתוצאה ממצאיו הסוציולוגים אלא גם כי הוא לא יכול להיות מנותק ממי שהוא. מהערכים שלו, מהמיתוסים בהם הוא מאמין וכו. |
|
||||
|
||||
אני מבין בהחלט את הניסיון "לראות מהצד" את החברה כחלק מעבודתך. אתה חולק על ברגר בפסקה השנייה שלך: ברגר טוען שהפרספקטיבה הסוציולוגית מאפשרת לאדם לפעול ללא תלות במיתוסים חברתיים, או "במי שהוא". (במידה מסוימת זה מזכיר את הפסיכואנליזה, "ידע הוא חופש"). נדמה לי שעוד טענה שמרומזת בדבריו היא שהסוציולוגיה מאפשרת לראות את האוניברסליות במצב האנושי וע"י כך להביא לסולידריות עם בני-אדם. אני סקרן, האם תחום העיסוק שלך שינה במשהו את הערכים שלך? (אם זאת שאלה אישית מדי, אתה לא צריך לענות כמובן). |
|
||||
|
||||
אני לא מקבל את זה. אם הוא לא מי שהוא, אז מה הוא בעצם? הוא נגזרת של איזו אמת מוחלטת? המשפט "הוא לא יקבל ברצינות את כללי המשחק, אלא אם מגוננים הם על יצורי-אנוש ממשיים ומטפחים ערכים אנושיים של אמת.", לא ברור לי. מהם אותם ערכים אנושיים של אמת? מהיכן הם שאובים? תחום העיסוק שלי (זה שמכניס לי כסף לבנק) הוא עבודה בחברת אינטרנט. לא שינה בכלום את הערכים שלי. תחום העיסוק הלימודי שלי (תואר ראשון בכלכלה וסטודנט לתואר שני באנתרופולוגיה - שנה הבאה יכניס קצת כסף ב"ה) חשף אותי קצת למציאויות אחרות שבעבר נגעתי בהם קצת. אפשר לומר שזה לא שינה בהרבה את ערכיי, אלא חידד וחיזק ערכים קיימים. ומה איתך? |
|
||||
|
||||
אין לי בעיה שתטען שהערכים שלך הם תוצר של המערכת החברתית. עדיין, בוא נזכור מאיפה התחלנו את הפתיל הנוכחי. ירדן שאל אותך אם המצוי הוא הרצוי בעיניך גם באפגניסטן, ואתה עשית הפרדה בין אסף האדם ואסף הסוציולוג/אנתרופולוג. לטענתך, עבור אסף הסוציולוג "הרצוי הוא המצוי בכל חברה". זאת טענה מסוג אחד (פונקציונליסטי?). נדמה לי שברגר מציע אפשרות אחרת: הפרספקטיבה הסוציולוגית, שהיא תוצאה של העיסוק בסוציולוגיה (ולא מסקנות הנובעות מהמחקר), מעניקה לאדם את האפשרות להגיע להשקפה הומנית יותר. הוא לא ייחס לנשף המסכות שאנו קוראים לו חברה מעמד אונטולוגי, אלא יראה דרכו את הדמיון בין כל חברי המין האנושי, יפתח יכולת הזדהות רחבה, וממילא נטייה הומנית יותר. הטענה הנ"ל היא פסיכולוגית. בפן הפילוסופי של העניין אפשר להוסיף שזה יהיה מוזר אם לפרספקטיבה הזאת לא תהיה תוצאה מוסרית כלשהי: זה אפשרי רק אם נטען שהמוסר הוא תחום נפרד לחלוטין מהעולם האמפירי שבו חיים בני האדם. לא הבנתי את השאלה "ומה אתך?". |
|
||||
|
||||
היות ואיני מכיר את עבודתו של אותו ברגר אתייחס לציטוט שהובא בלבד. ברגר עושה שימוש במילה "מפוכח" על פני המינוח המקביל "נאור" ולעניות דעתי לא בכדי. ודאי היתה מוכרת לברגר ב-1963 הביקורת על תנועת הנאורות (ובהקשר זה ניתן לכלול גם את הביטוי שהובא 'ידע הוא חופש' או מקבילו 'ידע הוא כוח') הגורסת כי אותה תנועה רואה כאובייקטיבית את תפיסתה את מה שהיא מכנה "השקפה הומנית". בפתיל אחר דומני כי הסכמנו כי אוביקטיביות זו כדומותיה אינה אלא אחיזת עיניים. תגובה 54252 אי לכך ההצעה של ברגר אינה ישימה ומהווה דוגמה לאותה בעיה לפיה תפיסת ההווה על ידינו תראה לנו כאוביקטיבית מרבית הזמן (עיתים נעור אחרי חמת זעם רגעית להיוכח כי שיפוטנו היה סוביקטיבי משהו אך לרוב ביקורתנו העצמית תהיה מרוסנת ביותר). ואם הגעת עד כאן ולא חדלת ברצוני להביא דוגמה, להנחות יסוד שיצביעו על אותה בעיה, מהודעתך לעיל- "...יראה דרכו את הדמיון בין כל חברי המין האנושי" השקפה מן הצד, כתפקיד האנתופולוג/סוציולוג, אפשרית, אם בכלל, רק כאשר תבוצע בחינה הדדית של בני חברות שונות אלו את אלו ויסוכמו המסקנות ברב שיח משותף. במאמר מוסגר אני מוצא לנכון לציין כי גם הדינמיקה שתוארה לא יכולה להיות אוביקטיבית לחלוטין אך דומני כי המצב המתואר סבוך דיו גם כך. דומני כי אסף בתגובתו לא מתעלם מבעית עמדתו המוטה של האנרופולוג אלא מנסה להעביר ביקורת עצמית על ידי בחינה "נפרדת" כאדם וכאנתרופולוג (הבחינה "כאדם" אמורה להצביע על נקודת הפתיחה המוטה ועל ידי כך לסייע בהכנסת התיקון הדרוש לבחינה "כאנתרופולוג"). |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שכל דיון צריך ליפול חזרה למלכודות אפיסטמולוגיות, או של פילוסופיה של המדע. לצורך הדיון אני מניח הנחות יסוד סבירות: (א) אסף לומד סוציולוגיה כי הוא חושב שהיא "אמיתית", ושהקביעות שלה אודות המציאות הן בעלות ערך. (ב) אסף שותף, כמו כולנו, לערכים בסיסיים של התרבות המערבית. למשל "לאמלל אנשים זה דבר רע, לגרום להם אושר זה דבר טוב" (בלי להיכנס לדילמות מוסריות כרגע). הסוציולוגיה מראה לנו, בין השאר, את המכניזם שבו החברה יוצרת הפרדה בין בני-אדם, ומגדירה את האדם מולנו כ"אחר" (גזענות לסוגיה, סטאטוסים שונים, לאומיות, ריבוד חברתי ועוד). התייחסות לאדם מולנו כאל "אחר" גורמת לנו לא להחיל עליו את מלוא המשמעות של המושג "אדם" (כפי שהוא נתפס בעינינו) וממילא, לפקפק בצורך להחיל עליו את הכללים המוסריים שאנו מחזיקים בהם. הפיכחות שברגר מדבר עליה פירושה (לדעתי) ההבנה שאנשים בני קבוצות שונות אינם שונים ממני באופן "מהותי מטבעם" (אין "תת-אדם",למשל), אלא שזהו סוג של תיוג חברתי. במובן זה, סוציולוג שלא רוצה ליצור דיסוננס קוגניטיבי בתודעתו, יצטרך לוותר על השקפות גזעניות וכו', להחיל את כללי המוסר על כל בני האדם וכך להגיע להומניזם. |
|
||||
|
||||
א) אני מקווה כי אסף לומד סוציולוגיה על שום התועלת שהוא רואה בה אך באותה נשימה תיקוותי כי אין הוא מאמין כי היא אמיתית (אני מתעלם כאן מהמרכאות שהוספת כדי למנוע צורך בהסברים עתידיים כמו אותו הסבר בעניין האוביקטיביות). ב) שוב אנו נופלים לאותה מלכודת ממנה אתה מנסה להמנע- "לאמלל אנשים זה דבר רע, לגרום להם אושר זה דבר טוב"- תפיסה זו נכונה לא רק לתרבות המערבית אלא לכל תרבות באשר היא, המחלוקת נסובה בעניין הגדרת אותו "טוב" ו-"רע" ובעניין האמצעים להגעה אל אותה מטרה. (ייתכן כי מקרה זה יכול להוות דוגמה לקושי בקביעה אוביקטיבית בשיפוט חברות שונות משלנו). הסוציולוגיה כמו כל ענף מחקר אחר סובלת מאותן בעיות בסיסיות של מדעים באשר הם (שלא לומר בעיות אנושיות בסיסיות). בעיית האוביקטיביות הופכת חמורה פי כמה בענף זה שאין בו למיטב ידיעתי כל כלי מדידה אוביקטיבי (למעשה ככל הנראה בורותי גדולה מידיעותי בתחום זה ואשמח לשמוע על כלים לניתוח סוציולוגי/אנתרופולוגי שאינם מושתתי שפה). כעת נניח שהתגברנו על הבעיה הבסיסית, של מדידה אוביקטיבית בשיטות סוציולוגיות, ראוי לכל הפחות שלא ניתן לעצמנו קרדיט לו איננו ראויים. כולנו מחלקים כל דבר בו אנו נתקלים לקבוצות, על בסיס דמיון כזה או אחר בין השייכים לאותה קבוצה, והאנשים בהם אנו פוגשים ממש כשאר הדברים אינם יכולים לחמוק מאותה חלוקה לקבוצות. וגם אם נצליח לחצות את מסך ההבדלים בין תרבויות עדיין נחלק את בני התרבויות השונות לקבוצות אך הפעם קבוצות טרנס-חברתיות. צר לי אם הדברים הבאים יפגעו במי מהמשתתפים בדיון אך איני מוצא את כל בני האדם שווים יתר על כן חברי קבוצות מסוימות בהחלט נחשבים בעיני ל-"אחרים" ועל כן איני מכיל אליהם את מלוא המושג "אדם", כך לדוגמה אני מוצא שמותר לשלול זכויות מסוימות מאנשים מסויימים משום שהם מהווים סכנה לחברה בה אני חי (דוגמה זו היא קיצונית ביותר וכמובן החלוקה לקבוצות והקרדיט לו זוכה כל קבוצה בעיני מגיע עד להבדלים דקים ביותר, אך על אלו יהיה לי קשה יותר להעיד). וחזרה ארצה, הניסיון לקבוע כי הרצוי אינו מצוי בחברה האפגנית לא יעמוד לא במבחן סוציולוגי מפוכח כפי שברגר מנסה להציע וגם לא במבחן הסוביקטיבי שאני מציע. נשלחתי מכאן מספר פעמים לעיין בחומר כתוב, חלקו לא שיפר אותי במאום וחלקו דווקא היה מעניין ומועיל, תיקוותי כי קריאה על מקורו ומשמעותו של המושג "הומניות" תשוייך על ידך לקבוצה השניה (אין צורך להרחיק לספרי פילוסופיה, סבוכים ועבי כרס, האנציקלופדיה הקרובה ודאי תהיה מספקת). |
|
||||
|
||||
אני לא מצליח למצוא את מרכז התגובה שלך. אני אנסה להגיב לנקודות בתוכה. א. שוב, אין משמעות לשאלה אם הסוציולוגיה משקפת את המציאות. מאחר שאנו עוסקים בהשפעתה על הסוציולוג כאדם כל שחשוב לי זה שהוא חושב שהיא משקפת את המציאות. אני מניח שזה כך, מאחר שהוא בחר לעסוק בתחום. ב. באותו הקשר, ברגר לא "מציע מבחן סוציולוגי מפוכח". הוא מדבר על ההשפעה של הפרספקטיבה הסוציולוגית על אדם העוסק בתחום. ג. "לאמלל אנשים זה דבר רע, לגרום להם אושר זה דבר טוב" – בהחלט הגדרנו כאן ערך של טוב ורע. בנוגע לאמצעים להשגת הערך: ד. אני חושב שאומללות או אושר אלו דברים בלתי-אמצעיים לבני-אדם. אני לא צריך להגדיר אותם. כעת, אתה יכול לטעון שהחברה האפגנית או כל חברה אחרת מתאימה ליחידים בתוכה, או שאין לך יכולת לשפוט מה טוב ומה רע לבני חברה אחרת. אבל זה בדיוק מה שברגר טוען: הסוציולוג מסוגל להסיר את המסכות החברתיות ולראות את האדם מאחוריהן. אם (כמו שכתבתי) אומללות ואושר הם בלתי-אמצעיים כן נוכל לשפוט טוב ורע בחברה אחרת. (אני יודע שיש כאן אידיאליזציה של הסוציולוגיה, אבל זה לא משנה לעיקרון). ה. העובדה שאנחנו תמיד מסווגים בני-אדם לקבוצות כחלק מהאופי האנושי אינה רלוונטית בעיניי. אנחנו חותרים להגיע לתפיסה נכונה של המציאות. לא נגיע לסוף? מה לעשות. ו. אני לא צריך להרחיק לאנציקלופדיות כדי להבין את המושג "הומניזם". מספיק שאכנס לתגובה ישנה של אלכסנדר מאן : תגובה 2355 כמובן אני מדבר על הומניות במובן היומיומי של המילה. וככלל אני מוצא הרבה הבדל בין הפניות תוך-אייליות שחוסכות חזרה על דברים לבין הפניות למקורות חיצוניים. |
|
||||
|
||||
א. עבדך בחר לעסוק במחקר ביולוגי וישמח להעיד כי אין הוא רואה בעבודתו את שיקוף המציאות אלא את שיקוף החושים בהתאם לפרשנות מוחו הקודח המושתתת על ניסיון העבר שלו(אני מקווה שרון בן-יעקב לא יקרא את זה אחרת אאלץ להסביר למה אני פונה למוח ולא לנפש). ב. ואני טוען כי הוא מחליף אשליה בחזיון תעתועים. ג. כנראה חמקה ממני הגדרת הערכים אודה אם תעדכנני. ד. ראשית ראה ב' ושנית מעצם הבחירה (ובהקשר האפגני יש כאן בעיתיות מסוימת לפי תפיסת עולמי) בדרך מסויימת ניתן לגזור את הגדרתה כטובה לבוחרים בה. ה. ההפניה אינה הולמת את שהתכוונתי כי תמצא אלא מציירת חזות מוקצנת מעודכנת ולכן מעוותת אף כי משעשעת. עיון בספרות יחשוף כי הומניות היא תפיסת עולמם של בני הרנסאנס את תפישת עולמם, והווה אומר כי אותם אנשים השכילו לראות בתפישת עולמם כשמה את האדם במרכז ואת נימוסיו האירופאים כאידאל להתנהגות האנושית. משמע הומני הוא אותו אחד הנוהג כמנהגם של האירופאים וידידו הפרא יתנהג באופן הומני רק אחרי שישיל מעליו את כבלי תרבותו המפגרת. |
|
||||
|
||||
אולי זה חזרה על דברים שכבר כתבתם אבל אני רוצה להדגיש את נקודת המבט (שנראית לי הגיונית) שהציע אריסטו. על פיו, מי שיוכל לשרוד בבדידות מוחלטת הוא או חיה או אלוהים. הטבע החברתי של האדם הוא המקום בו הוא חושב או פועל על פי הנפש. כך שכדי להיות אדם זה אומר שמחשבה רציונלית באה לידי ביטוי בסביבת של אנשים אחרים, או אולי בפעולות עם מטרות אישיות, שמקבלות משמעות חברתית. אם נוסיף גם את דנט לתבשיל, נראה שיצור אנושי הוא סוכן מוסרי. זאת אומרת שיש לו עמדה והתייחסות כלפי אנשים ויצורים אחרים, ובאותו זמן הוא מחזיר, ומקווה לקבל יחס הדדי למי וממי שמתייחס אליו. |
|
||||
|
||||
אריסטו הקדים אותם קצת, אבל במחשבה הסוציולוגית יש לכך ביטוי חזק אצל דירקהיים ואצל ג'ורג' הרבט מיד. אני לא מכיר את דנט. אתה יכול לפרט או להפנות? |
|
||||
|
||||
את הנקודה הזו ניסיתי להעלות, ללא הצלחה רבה, בדיון על הניסויים בבע"ח. דנט סיכם שישה תנאים הקובעים מהו אדם. אני לא מתכוון להומו סאפיינס אלא למטאפורה הכללית, כי על פי הכללים של דנט, האדם הוא כרגע הדבר היחידי שמוכר לנו שעונה בדרך כלל על כל התנאים האלה. בלי לפרט מה בדיוק המשמעות של כל תנאי, הם: 1) כושר רציונלי 2) מטרה ליחס מתכוון 3) מטרה להשקפה או עמדה מסוימת, ז"א, בין השאר הם אובייקט מוסרי 4) הם משיבים בעמדה משלהם על (3). ז"א שהם סוכנים מוסריים (מקבלים, מעבירים ומחזירים יחס מוסרי) 5) שימוש בשפה 6) יש להם איזו שהיא תודעה, אולי תודעה עצמית, יחד עם היכולת ליצור רמה גבוהה, כמו אמונה על אמונת (אני מאמין=חושב שאני מאמין בביאת המשיח) (ויש גם תנאי נוסף אבל נעזוב זה) כך שברור שעל פי 3,4,5 התנאים דורשים חברה, בדיוק כמו שאריסטו אמר. גם כן אפשר לראות לפי זה שיש סקלה של כל מיני דברים ויצורים שמקיימים חלק מהתנאים או תנאים בעוצמות שונות כך שמי שעונה על כולם (כרגע זה רק הומו סאפיאנס) הוא לא מהות נפרדת מחיות או צמחים (שוב מזכיר את ההדרגתיות של אריסטו) ובקצת פרסומת עצמית למאמר שלי על התודעה, זה מעניין לראות שבכלל הדרישה לקיומה של תודעה היא רק אחד משש (או שבע) דרישות ואולי אפילו לא החשובה ביניהם. |
|
||||
|
||||
אין לי היכרות מוקדמת עם התנאים שסקרת ולכן סביר כי אפספס את מהותם אך דומני כי פרט ל- 1,4 ו-6 התנאים כוללים את כל עולם החי ואותם שלושה תנאים, כפי שהצגת בפרסומת הם אכן מושאי מאמריך וכפי שניתן לראות גם שם עצם קיומם מוטל בספק ועל אחת כמה וכמה היכולת לקבוע על קיומם מעבר לגבולות האני עם כל האמפטיה שבו (וזאת גם בהנחת קיומם). |
|
||||
|
||||
א. לא רלוונטי. כשתהיה רעב תיגש למקרר גם אם הוא "שיקוף החושים בהתאם לפרשנות מוחו הקודח המושתתת על ניסיון העבר". ב. לא רלוונטי. זה לא משנה אם זה אמת או חזיון-תעתועים. אנחנו דנים בהשפעה הפסיכולוגית על הסוציולוג. ג. בוא לא ניכנס למטא-אתיקה. באופן כללי אפשר לומר שערכים נותנים את הסיווג "טוב" ו-"רע" למעשים שונים. ד. אדם לא בוחר את החברה שהוא חי בתוכה ולא את מצבו החברתי (אלא במקרים נדירים מאוד). יש לי כאן בעייתיות יותר גדולה: אדם יוצר את החברה, אבל גם נוצר על-ידה. הפרדוקס הזה מרחיק אותנו מאפשרות הבנה אובייקטיבית של החברה, ולכן לכאורה גם משיפוט מוסרי שלה. אני מנסה לטעון שזה לא משנה: מרגע שלאדם יש ערכים מסוימים בנקודת זמן מסוימת הוא פועל על-פיהם. לכן, אם הסוציולוג הוא בן התרבות המערבית אני מצפה שיפעל ע"פ הערכים המקובלים עליו, תוך שימוש בכלים שרכש לבחון אותם תמיד. ה. אני לא חושב שיש דמיון בין עמדתם לעמדתי. אני לא טוען לרגע שהחברה שלי אידיאלית, או שיש כזאת בכלל. |
|
||||
|
||||
הבעיה צצה ועולה לא בעת ניסוח אמונותינו אלא ברגע בו אנו תופסים את אמונותינו כאמיתיות ולכן כל תפיסה שונה של המציאות תובן על ידינו כפרשנות שגויה. הצעתו של ברגר הגם שעתידה להביא לשינוי אשר יאפשר לסוציולוג לבחון חברות בכלים דומים, והווה אומר תאפשר לנו לאבחן יחסים בין חלקי החברה כמו לדוגמה 'דומיננטיות של קבוצה מצומצת השולטת באמצעים חומריים', ללא קשר לתרבותה של החברה אינה מאפשרת שיפוט ערכי של אותה חברה אלא בקונטקסט החברתי ממנו בא הסוציולוג. הסוציולוג של ברגר נעדר את היכולת לשפוט "טוב ורע" באופן טרנס-חברתי כל שהוא יכול הוא לעשות חלוקה שלא על בסיס קבוצות חברתיות אלא על בסיס קבוצות תיפקודיות/מעמדיות טרנס-חבריות. ואני מפנה אותך לשאלה שהוצגה בפני אסף ואשר לשיטתי אינה ברת מענה (קצת הסתבכתי עם הפורמט החדש ועל כן ההפניה היא לתגובה) בעניין "ההומניזם", הכוונה לא היתה להאשים אותך בשיפוט מראיית עמדתך כאידאלית אלא להצביע על מקור אותו מונח הנאמר בנימה חיובית ביותר על פי רוב ומתוך עיוורון רווח בנוגע לשיפוט המוקדם המוטמע בו (קיימות כמובן גרסאות מעודכנות להומניזם אשר חילצו את עקרונות ההשקפה מההקשר הגיאוגרפי שלהם ואת אלו הציג א.מאן בתגובתו באופן מבעית אך חינני). |
|
||||
|
||||
לשאלה "האם לדעתי החברה האפגנית תהיה טובה יותר אם הנוהג הזה יושרש" יש תשובה פשוטה: כן. אני טוען שמוסר בבסיסו אינו תלוי תרבות, אבל אם תטען שאני טועה תצטרך פשוט לבחון את השאלה ע"פ התרבות שלך (המערבית המודרנית) ואז התשובה תהיה גם "כן". אם תמצא סוציולוג אפגני שיצטרף לדיון אני אצטרך לבחון שוב את השאלה. אנחנו מסתובבים במעגלים, לא? |
|
||||
|
||||
חרדים רבים מאוד יתנגדו באופן נחרץ גם לגיוס בנותיהם לשרות לאומי (גם היום מעטות מאוד בנות השרות החרדיות). |
|
||||
|
||||
האם אתה מסוגל לשפוט ''טובות'' בבחינת רמת החיים של הפרט באופן אוביקטיבי וללא הנחה כי תפישתך על רמת חיים היא ''נכונה'' (לגבי ''הבחינה המוסרית'' יש להציג אותה שאלה). |
|
||||
|
||||
נדמה לי שאחד המאפיינים של משפט מוסרי הוא שתמיד אפשר לגזור ממנו עיקרון כללי: "כל אדם במצב א' צריך להתנהג באופן ב"'. כך שאני חושב שהשאלה לגבי ההיבט המוסרי אינה תקפה. |
|
||||
|
||||
דומני כי דווקא בגלל הגזירה אל הכלל עולה השאלה, שכן עומדת הנחה מאחורי כל שיטה כללית שכזו והיא שאנו יודעים כי הכלל הוא נכון ללא תלות בזמן ומקום. ההיסטוריה מוכיחה כי הנחה זו נמצאת כמוטעית פעמים רבות וכי הכללים אותם אנו קובעים עלולים להמצא כשגויים או לפחות לא מדוייקים בהסתכלות לאחור. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שזה משנה אם הכלל מתגלה מאוחר יותר כמוטעה. בנקודת זמן מסוימת "אני" (סליחה רון) מאמין שזהו המעשה המוסרי "אובייקטיבית". בנוגע לשינוי כללים מוסריים כתוצאה מידע חדש ושינויים היסטוריים, אני מפנה אותך למאמריו המרתקים של ירדן ניר: דיון 216 דיון 224 |
|
||||
|
||||
אם איני טועה הצטרפתי לדיון בו בשלב בו ניסית להרעות לאדון שרעבי כי גם אם הרוב בוחר ברצח על רקע כבוד המשפחה כלגיטימי אין הדבר ראוי. והרי בעצם בחירתו של הרוב הוא קבע באופן אובייקטיבי (במובן בו השתמשת בהודעתך) את המוסר הראוי והגדיר את טובתו כפי שהיא נראית לו באותו זמן ומקום. אי לכך שאלת קביעת המוסר ו-''סולם הטובות'' רלוונטית ובמיוחד כשאתה מנסה להוכיח כי מעשה מסוים ''אינו מוסרי'' או ''פוגע בזכויות יסוד''. וכשם שהרוב האפגני בחר באותו מנהג כך ראוי לבחון כל מנהג תמוהה לא על פי ''כללים מוחלטים'' חסרי תלות בזמן ומקום אלא דווקא על פי התאמתו לדעת הרוב באותו זמן ומקום מתוך הנחה כי אותו הרוב בין כה קובע את ערכי המוסר ואת ''סולם הטובות''. אסייג את דברי האחרונים בכך שלמרות האמור אני מוצא הגיון רב במנגנונים מרסנים כמו הצורך ברוב מיוחד בנושאים מסויימים וכו' אך בכל מקרה הציבור אותו משרתים אותם מנגנונים הוא המקנה להם את תוקפם. |
|
||||
|
||||
מוסר הינו פרטי-סובייקטיבי, לכן אין משמעות למשפט "והרי בעצם בחירתו של הרוב הוא קבע באופן אובייקטיבי (במובן בו השתמשת בהודעתך) את המוסר הראוי". במדינה, לא בוחרים מוסר, בוחרים חוקים. חוקים הם היפוכם של המוסר, בהיותם אובייקטיביים לחלוטין. מוסר אומר מה טוב ומה רע (לדעתו של כל אחד), ואילו חוק אומר מה מותר ומה אסור במדינה. אין מובן ואין קשר לכן, בין "אינו מוסרי" (שזה תלוי במוסר השונה, של כל אדם ואדם. אחד יגדיר מוסרי מה שהשני יגדיר חטא) לבין "פוגע בזכויות יסוד", כגון "חופש הדיבור", "הזכות לחיים" וכו'. בויכוח עם חרדי הגעתי אתו למסקנה יפה: שנינו הכרנו בכך שיש לי הזכות הדמוקרטית לקרוא להתבוללות, *אבל לפי דעתו* אסור לי, כיוון שזה נוגד בצורה חריפה את ערכיו. הוא הכיר באופן מוחלט באובייקטיביות של החוק, ויחד אם זאת, בסובייקטיביות של המוסר האוניברסאלי שלי, והמוסר הדתי שלו. שנינו קיבלנו על עצמנו את אותו חוק, אבל ערכינו הפוכים לחלוטין. |
|
||||
|
||||
מהשימוש במקור במונח "אוביקטיבי" ניתן היה להבין כי הכוונה שכך הוא בעיני המתבונן ועל כן הוספתי הערה בסוגריים מיד אחריו. חוקים אינם היפוכו של מוסר אלא שיקופו הפרקטי. מחוקי המדינה ניתן לגזור על המוסר שהביא לניסוחם ומהמוסר המקובל במדינה ניתן לגזור את החוקים הראויים להיות מוחלים בה. כפי שטענתי גם בעבר אותן "זכויות יסוד" נובעות מתפיסת המוסר. אכן הבחנתך נכונה באומרך כי המוסר הוא פרטי ולשיטתי מכאן נגזר כי זכויות היסוד גם הן מנוסחות באופן פרטי. הדוגמה שהבאת מהויכוח עם אותו חרדי משקפת באופן יפה את מהותה של דמורטיה בה הרוב קובע את החוקים (בהתאם לערכי המוסר המקובלים עליו), ובעבר התייחסתי לכך כי אותו גוף אינו אחיד בהרכבו אלא בנוי מאזורי החפיפה של מרכיביו, ובאותו זמן המיעוט מקבל אותם מתוך הכרה בשירות שעושה לו אותה שיטה כמכלול. ושוב אדגיש כי המינוח "רוב ומיעוט" מוגדר בהתאם לנקודת מחלוקת ספציפית והווה אומר כי אין הימצאותי ברוב/מיעוט בשאלת יחסי דת-מדינה מונעת ממני להיות במיעוט/רוב בשאלת הפתרון לבעיה הפלסטינאית (ההבחנות יכולות כמובן להיות ספציפיות יותר עד לכדי מחלוקות על קוצו של י'). (בתקוה כי להודעה זו לו השטרבוו טעויות כטיב מביחות קמו לכודמתה. "להרעות" נו באמת.) |
|
||||
|
||||
אין ''אובייקטיבי בעיני המתבונן'', זו סתירה. מים רותחים במאה מעלות (בלחץ אטמוספרי) ללא תלות אם המתבונן הוא ניאו-נאצי או פעיל שלום-עכשיו רך לבב. חוקים הם דרכים אדמיניסטרטיביים לחברה יעילה. הם אינם צריכים, ואף אסור להם (אם כי הם עושים זאת, בעיקר במדינות לא דמוקרטיות) להתערב בתחום המוסר. שופט ישפוט לחובה אדם שגנב מעשיר, גם אם הוא קומוניסט שמאמין שמותר לגנוב מהעשירים. אין לזה תלות במוסר (שהוא שונה אצל כל אחד, להבדיל מהחוק שהוא אובייקטיבי). שוב, אתה נוטה להתעלם לחלוטין מזכויות המיעוט, מהעובדה שדמוקרטיה איננה ''עריצות-הרוב'' (כמו בפשיזם המודרני - קרא על המהפכה הקומוניסטית והמהפכה באיראן, שתי דוגמאות של ''עריצות-הרוב'' שבוודאי לא דמוקרטיות), שבדמוקרטיה, לפי המסמך המכונן שלה, המגנא כרטא, ישנם לבני האדם זכויות שלא ניתן לשוללן, והן אינן ניתנות לביטול ללא תלות ברוב כזה או אחר. |
|
||||
|
||||
ושוב בעניין האוביקטיביות אני מפנה אותך להודעתו המקורית, בעניין זה, של יהונתן אורן- תגובה 54252 דומני כי אין מחלוקת בנושא הגדרת האוביקטיביות. אם הבנת מדברי כי החוקים מגדירים את המוסר כנראה לא הבהרתי את דעתי כהלכה. החוקים הם מראת המוסר של החברה המחזיקה בהם הווה אומר כי ראשית יש מוסר ואח"כ מתהווה דמותו בצורת חוקים. ואע"פ ניתן ללמוד מקובץ החוקים בו מחזיקה החברה על מקורותיהם המוסריים ממש כשם שניתן להסיק מקובץ כללי המוסר על החוקים שיהיו באותה חברה (שוב אדגיש את הפער בין המוסר של החברה/הרוב לבין מוסרו של היחיד, גם אם במקרים מסוימים קיימת חפיפה בין השניים). ולא בכדי שופט השופט בהתאם לחוק ולא בהתאם למוסר שלו שכן תפקידו לשרת את טובת החברה/הרוב המשתקפת בקובץ החוקים אך לעולם אינה נראית בדמותה המוסרית "המקורית". כפי שכבר הוצג גם על ידי אחרים יש לעמוד על ההבדל בין שיטת משטר (דמוקרטיה, מלוכה...) לבין תפיסת עולם (לאדם זכות יסודית לחופש קניין, אלוהים ברא את העולם ואנו כאן בחדו וכדי לשרתו...). בדמוקרטיה ניתן לבטל או להעניק כל זכות ובתנאי שהרוב בוחר לעשות כן. הסיבה בגללה אין גריעת זכויות מעשה שבשיגרה היא שמרכיבי הרוב (הווה אומר הפרטים) רואים בקיומן של אותן זכויות (כמו גם בקיום הדמוקרטיה עצמה) אינטרס אישי וככל שהזכויות מהוות אינטרס חשוב יותר לפרטים כן שמים הם מנגנונים רבים וחזקים יותר לוודא כי אלו לא יוחלפו בהינף אצבע של נציג ציבור כזה או אחר. |
|
||||
|
||||
ההבחנה בין אובייקטיבי וסובייקטיבי פשוטה וקלה: אובייקטיבי הוא "איך הוא העולם", ואילו סובייקטיבי הוא "כיצד ראוי להיות העולם". הדיכוטומיה בין השניים היא מוחלטת! כאמור בדוגמתי, גם ניאו-נאצי מטורף וגם פעיל שלום-עכשיו מיופייף, שניהם יסכימו שמים רותחים במאה מעלות (בלחץ אטמוספרי) ללא קשר למוסר שלהם, לעומת זאת, אחד מהם יכול להחליט ש *לא ראוי* שמים ירתחו במאה מעלות, ואין לכך כול קשר לרתיחת או אי רתיחת המים במאה. בקיצור, כל היגד אובייקטיבי הוא אמיתי או שיקרי, ואינו תלוי במתבונן, להבדיל מכל היגד סובייקטיבי שאינו יכול להיות אמיתי/שיקרי ואינו יכול שלא להיות תלוי במתבונן. חוקים, בסתירה מוחלטת לדעותיך, אינם מבחינים בין טוב ורע (שהרי אין להם זכות להתערב בכגון דה); הם *אינם* אומרים שגנבה היא רעה, הם רק מסדירים את נושא הבעלות על הנכסים, מבלי לנקוט עמדה. אולי באמת מוסרי לגנוב מן העשיר, אבל זה לא חוקי. פעמים רבות ישנה חפיפה בין ערכי המוסר של חברה (או יותר מדויק, שקלול כל הערכים של כל היחידים במין עקומת פעמון, והתייחסות לשכיחים ביותר) לחוקיה - הדבר נובע משתי סיבות עיקריות: הראשונה, תפיסתם של אנשים רבים כללים שוויוניים אבסטרקטיים עם ה "טוב" (כאמור, לא ניתן בכלל לומר אם הם "צודקים", שהרי אין לכך מובן לוגי). השנייה, חוקים רבים *כן* נכנסים לתחום ה "ראוי", תוך חתירה גסה תחת תפקידם! תופעה זו היא אנטי-דמוקרטית. אינני מבין מאיפה הגישה הרלטיבית הזו לדמוקרטיה. אני, כאמור, חולק עליה לחלוטין: כל מה שעשה השלטון הנאצי היה, לשיטתך, (פרט לעניין המפלגות), דמוקרטי לחלוטין, דבר שבשבילי, (ולדעתי, ישנם אין-ספור ראיות לכך שאני צודק) המשטר הזה, ככל משטר פשיסטי המגדיר מטרה מעבר לניהוליות אידיאלית, הוא דוגמת הדוגמאות להיפוכה של הדמוקרטיה, בהיותו מבוסס על "עריצות-הרוב" ו "רצון-הכלל" של מורָם של היעקובינים, על שלטון האימים שלהם, רוסו. לדמוקרטיה אין אידיאולוגיה, אין מטרה. הדמוקרטיה היא אדמיניסטרציה שזכויות האובייקטים המשפטיים שלה מוגדרות מראש, פר הגדרה. המדינה הדמוקרטית אינה מכתיבה, לכן, ערכים. היא רק מהווה את המסגרת, הזירה, בה יתמודדו הערכים השונים. |
|
||||
|
||||
כאמור אין מחלוקת בעניין הגדרת האוביקטיביות והגדרותיך בעניין זה היו מקובלות עלי מראשיתו של דיון ומקובלות עלי גם כעת (לא כך לגבי התחום בו בחינה אוביקטיבית היא אפשרית). במאמר מוסגר אציין כי גם היגדים סוביקטיבים הם ברי בחינה לנכונות ובתנאי שקיים מדד אוביקטיבי לביצוע בחינה זו. חוקים קובעים עמדה. החוק מסדיר את נושא הבעלות על נכסים על ידי הגדרת המותר והאסור באותו תחום. ואם היה חוק המתיר גניבה מהעשיר הרי שניתן היה להסיק מכאן כי אותה חברה רואה בכך מעשה הנמצא בגבולות המוסר ובאותו אופן ניתן להסיק מאיסור גניבה מהעשיר כי החברה רואה בכך מעשה לא מוסרי. התיחסתי לעניין הפרשנות לדבריו של רוסו בעבר ואיני מוצא טעם לחזור על כך אלא אם פספסת את אותה אמירה ואזי אודה אם תידעני בכך ואמציא את הקישור המתאים. דומני כי גישתי לדמוקרטיה הינה דווקא זו הפחות רלטיביסטית והרי איני מוצא לנכון להגביל את אותה שיטה מעבר למגבלות אותן בוחר הרוב. ביקשתי שלא להתיחס לדוגמה הרגשית והטעונה של המשטר הנאצי אך היות ואתה מתקשה לנסח את הדברים באופן אחר אציין כי ככל משטר אחר גם משטר זה סביר כי שאף ''לניהוליות אידיאלית'' הגם שדרך ההגעה לאותו אידאל הינה בעיתית ביותר (היות ותקפת גם את הדיסקליימר שצרפתי לעניין זה בעבר אמנע הפעם מהבעת עמדה נוספת בעניין). אני מסכים אם דבריך כי הדמוקרטיה היא אדמינסטרציה אך לגבי ''זכויות האוביקטים המשפטיים שלה'' הבאתי דוגמאות מאותו מסמך ארכעי ששלחת אותי לקרוא המצביעות על הדינמיקה של אותן זכויות במהלך ההיסטוריה וכל שנותר הוא להסיק כי גם הזכויות שאנו מזהים היום אינן מוחלטות. ואכן הדמוקרטיה מהווה זירת תחרות לערכים ולכן איני מוצא הגיון מעבר לתפיסת המוסר העכשווית בהגבלת התחרות לתוצאה מסויימת (פרט אולי לעצם המשך קיומה של זירת התחרות). דומני כי גישתך, כמו גם גישתי באופן מעשי, מהווה דוגמה לדירוג הערכים המתמודדים, כשאנו שמים מכשולים רבים יותר בפני הערכים המתמודדים המסכנים את טובתנו באופן ממשי ומהותי יותר (צורך בקבלת האישור ע''י רוב מיוחס וכיו''ב) ותומכים באותם מתמודדים המשרתים את טובתנו (צורך בקבלת הביטול ע''י רוב מיוחס). |
|
||||
|
||||
ההסכמה על הדיכוטומיה בין אובייקטיבי לסובייקטיבי חשובה. את הסוגריים, לעומת זאת, לא הבנתי. היגדים סובייקטיביים אינם ניתנים לבחינה באשר לנכונותם, שכן אין מובן לוגי ל 'נכונות' בהקשר זה, ולא יתכן מדד אובייקטיבי לבחינה של דבר סובייקטיבי (אלא אם כן אתה מטריאליסט-דטרמיניסט, הטוען ש *אין דבר כזה* 'סובייקטיבי'). אם מכיר אתה מעט את המתמטיקה הוורקטורית, נוכל לעשות בה שימוש: האובייקטיבי יהיה הסקלר, והסובייקטיבי יהיה הכיוון, ובמשמעות ערכית, מטרה. לא ניתן למדוד כיוון באמצעים סקלרים. "חוקים קובעים עמדה. החוק מסדיר את נושא הבעלות על נכסים על ידי הגדרת המותר והאסור באותו תחום." - כן, בודאי. יתרה מכך, זו טאוטולוגיה; המותר והאסור עפ"י החוק. הבעיה היא שלמותר ואסור יש קונוטציה *מוסרית* מבלבלת. במשטר הנאצי 1 היה אסור להתחתן אם יהודיות, אבל האם זה היה חוק מוסרי? תלוי, כמובן, את מי אתה שואל. החוק הוא אובייקטיבי, השאלה אם הוא מוסרי אינה קשורה. כאמור, סביר שישנה חפיפה בין המוסר הסטטיסטי של רוב האנשים לחוק, ואכן ניתן אמפירית להסיק מכך שרוב החברה רואה בחוק מוסרי, גם מהסיבה ההפוכה: חוק שתקף זמן רב גורם לחלק מהאנשים להאמין ש *כך ראוי להיות*. עדיין, החוק שונה מהמוסר, גם אם תהיה התאמה של 100% ביניהם. הדיכוטומיה ביניהם היא מושגית, לא אמפירית. "דומני כי גישתי לדמוקרטיה הינה דווקא זו הפחות רלטיביסטית והרי איני מוצא לנכון להגביל את אותה שיטה מעבר למגבלות אותן בוחר הרוב" - והשווה למתמטיקה המוגבלת ע"י חוקי הלוגיקה, להבדיל ממשנתם של הקונוונציאליסטים-הרלטיביסטים על ה 'לוגיקות האלטרנטיביות' שלהם (ע"ע פואנקרה) התגובה לנושא המגנא כרטא נמצאת שם. אין להשוות קביעות לגבי אלמנה להגדרת הדמוקרטיה את האובייקטים השיפוטיים שלה כ "שווים בפני החוק". האחד יחסי, השני אוניברסאלי (במובן 'חוק אוניברסאלי'). כמובן, ה 'דמוקרטיה' עדיין לא סימה להתגבש, ואכן לא כל הזכויות אכן מוחלטות. אבל רוב המלאכה נעשתה, וכעת צריך בעיקר למנוע את ההתערבות הבוטה של הרוב (=השלטון) בזכויות שכבר אין חולק שהן מחוץ לתחום עבורו. "ואכן הדמוקרטיה מהווה זירת תחרות לערכים ולכן איני מוצא הגיון מעבר לתפיסת המוסר העכשווית בהגבלת התחרות לתוצאה מסוימת (פרט אולי לעצם המשך קיומה של זירת התחרות)" - מי אמר הגבלת התחרות לתוצאה מסוימת?! נראה כאילו מתגבשת לה פה הסכמה! הדמוקרטיה צריכה רק לאפשר את קיומה של התחרות. ככזו, היא שופט אובייקטיבי, אינה נוקטת עמדה, רק קובעת שאין למתמודד אחד הזכות להגביל את השני, מעבר להגבלת 'זכותו' להגביל. כך, מעצמה נבנית לה *לוגית* השיטה הדמוקרטית. ראה מקרה ממש זהה (בנושא אחר לחלוטין) את "בניה לוגית של העולם" של רודולף קארנפ (http://www.utm.edu/research/iep/c/carnap.htm) לגבי הפיסקה האחרונה, אני מוחה בכל תוקף! אני הייתי רוצה, באמת ובתמים, שהדת וכל שאר האמונות הטפלות, יאסרו עפ"י חוק. אבל אני מודה בכך שלא יהיה זה דמוקרטי, ולכן *אני מוותר על דרישתי זו*, ממש כשם שצריכים החרדים לוותר על דרישתם לחייבני להינשא בחתונה דתית. ----------------------------------------- 1. אני מתנצל אם כל אזכור של המילה, להטיותיה נ.א.צ.י, כואבת לך, אך דומני שזהו כאב ההבנה ההכרחי; במשטר הנ.א.צ.י היו התגלמויות חשובות של הניגוד לעקרונות שאני מנסה להבהיר. אינני מבין מדוע צריך להתעלם מהמשטר החשוב הזה, ככלי להסביר דברים כה רבים, ממש כפי שיהיה מטופש להסביר היסטוריה מודרנית ולהתעלם לחלוטין מעובדת קיומו. אפשר היה לי להסביר את אותם דברים בניסוחים עמומים יותר, אבל למה?! |
|
||||
|
||||
אכן אין מובן לוגי לנכונות בהקשר סוביקטיבי אך לא אחת אנו מביעים עמדה סוביקטיבית המתגלה בדיעבד כלא נכונה אלא למרעית עין בלבד (א':הדולר יחלש מחר. ב' (כעבור יומיים): נו, בחייך.) הערתך בעניין גישתי לדמוקרטיה נפלאה ממני (לא הצלחתי להבין האם היתה כאן ביקורת על הבחנתי או הסכמה עימה אך הגבלת הלוגיקה את המתמטיקה כהשוואה נראית לי מחמיאה למדי). מחאתך האחרונה שוב מחזירה אותנו לשאלה האם זכויות האדם הן ממגדירי הדמוקרטיה או שהדמוקרטיה בכל חברה מגדירה את זכויות האדם. בוותרך על דרישותיך מהחברה אינך זוכה להנחה בדרישות החברה ממך (מעקב אחר היסטורית העברת הכספים ביני לבין הביטוח הלאומי יכול להעיד על כך טוב ממילים). דרישותיך לכל זכות הן דמוקרטיות (למעשה איני מקבל כלל את הגדרת הדרישה כדמוקרטית או שאינה כזו) ממש כדרישותיו של כל אחר, בבקשה 'ישחקו הנערים לפנינו', אני מסתכל (ומצביע מדי פעם). להבנתי את התהליכים הדמוקרטיים המנגנון (הפרטים המקבלים עליהם את הדמוקרטיה) הוא המגדיר את הזכויות של חבריו ולא להפך ועל כן הדינמיקה בהגדרת הזכויות במהלך... (כבר הצגתי את גישתי זו ואתה מכיר את ההמשך) אין לי כל רצון להיות סניגורו של השטן ועל כן הסלידה מהתיחסות למשטר הנאצי באופן העלול להשתמע כתומך. (תקוותי כי תסכים עימי שהדיון בכל נושא בהקשר אותו משטר זוכה מראש לסלידת חלקים רחבים בציבור ועוד בטרם נבדקו העובדות בעניין אותו דיון) |
|
||||
|
||||
"הדולר יחלש מחר" היא קיצור ל "אני חושב שהדולר יחלש מחר". משפטים כמו X" חושב ש" הם מורכבים ביותר למעשה. ראה דיון אצל ויטגנשטיין (בטרקטאטוס). נראה לי שאכן, הויכוח מיצא את עצמו. אני כמובן חושב שאני צודק, אבל ספק אם נוכל לחדש משהו איש לרעהו. אולי אם יכנס אדם שלישי לזירה? דיון המכיל את המלה נ.א.צ.י הוא בלתי נמנע לפעמים, ופעמים פשוט יעיל יותר. ככל נושא, יש להתייחס לכך בצורה שכלית, לא רגשית. דומני שבאייל ניתן לעשות זאת. אף אחד לא יחשוד בך בתמיכה בנאציזם. אני, למשל, מכבד מאוד את החלטת הנאצים להיות הראשונים שהגבילו את העישון, למרות שאין זה דמוקרטי (במידה והעישון נעשה בביתו של האדם, בלי כל פגיעה שאין לה הסכמה מצד אדם אחר). אני, ואולי 60% מהאנשים (למשל :-) ) הינו רוצים חוק כזה, אבל בגלל ההערה שבסוגריים הוא אינו דמוקרטי. |
|
||||
|
||||
רוב תודות, היה כיף גדול. וגם בעניין חוסר הדמוקרטיות בהגבלת עישון אנו חלוקים, אך כאמור המחלוקת כנראה לא תפתר במסגרת הזוגית שלנו. |
|
||||
|
||||
לא שאני מנסה להפיח רוח חיים בויכוח שלנו, אבל הנה מספר "דמוקרטיות" בהן מתקיימת "עריצות-הרוב": |
|
||||
|
||||
המרכאות סביב המושג ''דמוקרטיה'' ככל הנראה היו במקומן וגם לגבי ''הרוב'' יש מקום לספקות. חידוד קל לעמדתי שתבהיר את המרחק מכתבה זו- לשיטתי בשלטון עם מערכת ייצוג ציבור תקינה ומהימנה אין הצעות חוק הפסולות מהעמדה לבחירת העם (פרט להצעות המבטלות את המנגנון הדמוקרטי) אך לא כך הוא בשלטון שאינו מייצג נאמנה את הבוחרים. |
|
||||
|
||||
"לא כך הוא בשלטון שאינו מייצג נאמנה את הבוחרים" - למה אתה חושב שאינו מיצג?? (אגב, אתה יודע כמה אנשים בכו על סטלין? ואצל רובם המוחלט, זה היה בכי *כנה* מאוד!) "פרט להצעות המבטלות את המנגנון הדמוקרטי" - למה? אם העם לא רוצה דמוקרטיה, ורצון העם הוא הדבר החשוב ביותר, למה לשיטתך לא לאפשר זאת? ואם כבר קובעים אקסיומה הנעלה על רצון העם, במה נעלה אקסיומה זאת על השאר? (שוב אזכיר, *העם לא רוצה לשנות את דעתו!* וממש כפי שלשיטתך הוא יכול לוותר על חופש הביטוי, בעזרתו הוא מסוגל להחליט בעצמו [ללא "עזרה" מהשלטונות] מה השלטון המועדף עליו, הוא יכול גם לוותר על זכות זו). בכלל, "המנגנון הדמוקרטי" כפי שאתה רואה אותו. אותו כלל בדיוק יוכל להתנסח גם לשיטתי, אלא שאני לא מפלה בין זכות דמוקרטית אחת לאחרת. |
|
||||
|
||||
איני יודע אם אותם משטרים שנסקרו בכתבה מייצגים את הבוחרים או שאינם ובאופן סוביקטיבי אני מאמין כי אינם עושים כן. אמונה זו נובעת (ככל הנראה ועד כמה שאנייכול להעיד על עצמי באופן מהימן) מספקנות לגבי מהימנותן של תוצאות כה חד משמעותיות כפי שהוצגו בכתבה (97% תמיכה באחד המנהיגים אם אני זוכר נכונה) ולבטח מגורמים נוספים המעוררים תמיהה במי שמכיר את הדעות באוכלוסיות רחבות ככאלו שאינן חד משמעיות ועקביות. ראוי גם להבהיר כי בהתייחסי לבוחרים איני מתכוון לאלו שפקדו את הקלפיות ושילשלו מה ששילשלו אלא לכלל אזרחי מדינה אך הגדרה זו היא בעייתית שכן בחברות מסוימות לא מקובלת זכות בחירה לנשים ו/או מגזרים אחרים של האוכלוסיה והגם שלפי שיפוטנו אין הדבר ראוי יש להתחשב בשורשים התרבותיים של מנהג זה בבואנו להציע לאותה חברה את שיטתנו הנאורה (וכוונתי ל- "נאורה" במלוא מובן המילה הבעייתי ממילא כפי שהתיחסתי בהודעות אחרות). הבהרתי בתגובות קודמות כי אם רוצה העם בביטול הדמוקרטיה מוזמן הוא לעשות כן תוך אבטחה כי האופציה הדמוקרטית תושב ודוגמה טובה להתנהגות שכזו היא הדרת רגלי הבוחר מהקלפי כפי שהולך ורווח המנהג במחוזותינו. איני יכול להתיחס באופן מוצלח יותר לרעיון הדומה לשאלה בסגנון "האם אתה משקר?". אני מסתייג מהגדרת רעיון זה כאקסיומה ובאופן מיוחד כאשר עסקינן בהליך טרנס-שיטתי (אני מתחיל לחבב את הוספת המילה טרנס למושגים שונים כפי שבטח שמת לב מדיוני אם יהונתן אורן). ובכל מקרה איני מוצא "אקסיומות" ברעיון הדמוקרטיה אלא "גורמים מגדירים" "כללים מנחים" וכו' (הגדרת הדבר כ-"אקסיומה" דומה להגדרת "ישיבה" כאקסיומה ל-"כיסא" ועל פניו דומני כי היררכיה אקסיומטית שכזו בשפה טבעית נידונה מראש לכישלון) לא ממש הבנתי כיצד חופש הביטוי שהעם (כציבור בוחרים) נוטל לעצמו עוזר לו להחליט על דבר מה ובאופן ספציפי על שלטון (בנקודה זו תהיה לי ברורה יותר התיחסות לחופש הביטוי של מועמדים). כנראה הספקתי לשכוח ולכן אבקשך לרענן את זכרוני במהותן של אותן "זכויות דמוקרטיות" בינהן אינך מפלה ושבהן אינך מתיר פגיעה (אם כוונתך לחופש הביטוי וכו' אנא הצג בקצרה את רשימת אותן זכויות). טיפונת דקדוק (שום דבר אישי)- ראוי לומר "כן" ולא "כנה", כרווח בציבור. |
|
||||
|
||||
משמעות הדמוקרטיה פירושה צימצום והגבלת רצון הרוב, או במילים אחרות - ריסון רצון הרוב. ההבדל היחידי בין דמוקרטיה לבין כל שיטת שלטון אחרת מתבטא בכך שהשילטון מתחלף ללא שפיכות דמים, קרי פושט, הפיכה צבאית, מרד וכ'. רמתה הכללית של הדמוקרטיה אינה אמורה להיות טובה ונעלה יותר משיטות אחרות; השילטון הדמוקטי יכול להיות גרוע - אך המעלה היחידה בשיטה זו מאשרת החלפתו בשילטון גרוע [פחות] לשיטתו הערכית של כל מצביע ומצביעה שונים. בברכה א. מאן |
|
||||
|
||||
גם במלוכה השלטון (עקרונית) לא מתחלף בשפיכות דמים, כשחושבים על זה, גם ב"דמוקטטורה" (סוריה? צפון-קוריאה?) שפיכות דמים נחסכת בדרך כלל. |
|
||||
|
||||
מבחינת השיטות שציינת אין מדובר בחילופי שילטון כי אם בהמשך קיום השילטון באמצעים אחרים, קרי יורש עצר, בן אהוב וכ'. כל נסיון חיצוני להסמיך קבוצה אחרת במסגרת שיטות אלו ידוכא ללא רחם, אלא אם כן נסיון חיצוני זה יהיה מראש אלים דיו כדי לסלק והשמיד את מנהיגי הקבוצה השלטת ונציגיה. שלך אלכס |
|
||||
|
||||
מה עם המלך ג'יימס הראשון (המלך ג'יימס השישי מסקוטלנד בעצם) בבריטניה למשל? נדמה לי שגם וויליאם השלישי (וויליאם מאורנג') קיבל את השלטון בצורה חלקה למדי. |
|
||||
|
||||
ברגע בו קיימת מערכת פרלמנטרית מפותחת כבמקרה האנגלי למן תקופת המאגנה כארטא הרי שהבעייה אינה קיימת למעשה. |
|
||||
|
||||
גם החלפת מפלגה שלטת בדמוקרטיה אינה החלפת שלטון לפי אותה שיטה. דרך אגב גם בדמוקרטיה כל ניסיון להחליף שלטון (הווה אומר שיטת שלטון) ידוכא עם רחמים מועטים בלבד (אף כי באופן דמוקרטי מבחינת היות סמכות הדיכוי ניתנת על ידי הרוב). |
|
||||
|
||||
ניראה לי שבלבלת את המושג דמוקטטורה עם האופי והמקום בו הוא מיושם. האם לא התכוון טלמון לתאר דמוקרטיה (ישראלית, אמריקאית, אירופאית) היכולה לגלוש במורד ה"לכאורה" ולהפוך לדמוקטטורה? (כמדומני גם טוקוויל כתב משהו דומה בנידון) סוריה וצפון קוריאה אינן דמוקטטורות טלמוניות, למרות שבהחלט אפשר לדבר על אחיזת העיניים הפוליטית שקוראת שם, ככזו. |
|
||||
|
||||
כמובן, השתמשתי במונח לא במשמעות של טלמון, אבל אני מקווה שכוונתי הייתה ברורה. |
|
||||
|
||||
לא ברור לי מקור המשמעות שהבאת (האם זו דעתך האישית?) במלוכה לדוגמה יש ריסון חזק בהרבה של רצון הרוב. האבחנה השניה מקובלת עלי באופו כללי (ניתן כמובן להצביע גם על הבדלים מנגנוניים וכיו"ב). הסתייגות מטופשת כמעט יש להביא בשם החלפת השלטון במלוכה בהליך ירושה וסדרי החלפת שלטון דומים במשטרים אחרים. לא ברורה לי האבחנה בעניין "רמתה" של הדמוקרטיה (איני מכיר דרך לשפוט ולדרג צורות משטר שאינה סוביקטיבית ומושתתת מוסר) אך דומני כי אנו מסכימים בנקודה זו. (בהודעותי הראשונות הייתי נוהג להוסיף מיני ברכות לסיכום ואנצל הזדמנות זו לשחזר מנהג זה) בתודה מראש ובדיעבד על חלקך בדיון דותן |
|
||||
|
||||
ריסון רצון הרוב במלוכה-דיקטטורית יכול לשמש כפתח לשילהובו בכוון אחר. ברגע ושליט יודע כי אינו עשוי להיות מוחלף בדרך בחירתית, הרי שמשקל נרחב מהלטותיו ודיעותיו מורכב מרצון השרדותו התמידי 1, אשר לצורך כך הוא מוכן אף להפעיל כוח ואלימות כנגד עמו. ריסון רצון הרוב בדמוקרטיה נועד להגנת צרכי המיעוטים השונים במבנה שילטון זה, אשר בהתאם לרמת מספרם באוכלוסייה מנועים מלקחת חלק של ממש בהחלטות העשויות לנגוע בגורלם. הדמוקרטיה אינה מחוייבת לשום 'רמה' ציבורית מסויימת, מעבר להתחיבותיה בנושאי זכויות האדם , חופש הביטוי, העיסוק והתנועה וכ'. אין כל ערובה לכך ששילטון לא-מוצלח יגבור בבחירות כלליות, ויוחלף לאחר מכן [אולי] באלטרנטיבה טובה יותר. במילים אחרות: הדמוקרטיה מאפשרת החלפתו של כל מנגנון שילטון בשילטון מסוג אחר, כל זמן ששילטון חדש זה אוחז בחוקי המשחק הדמוקרטיים. שילטון חדש ונבחר זה יכול להיות/לא להיות יעיל ונבון יותר מהשילטון הקודם, ועל כך ייתן גם הוא את הדין בבחירות כלליות עתידיות. שלך בברכה אלכסנדר מאן 1 הדחתו של מלך מסוג זה יכולה גם היות האקורד הראשון והאחרון במסגרת פרוייקט סיום חייו. |
|
||||
|
||||
יכולת לחוד ומעשה לחוד ואם המלך לא רוצה אז לא יהיה מה גם שאין דין שילהוב כדין רצון. בכל מקרה מובן כי הצגת הדברים כפי שהיא כעת רחוקה מלהיות ''משמעות הדמוקרטיה'' אע''פ דבריך מובנים וגם הוצגו באופן דומה לטעמי על ידי גא''ג. גם בעניין זכויות האדם התבטאתי כבר בדיון עם גא''ג ואחזור ואזכיר כי לראייתי את הדברים אין כל התחיבות לזכויות בעצם הגדרת השיטה אלא שמכורח הדינמיקה במערכת דמוקרטית עולות ומנוסחות הזכויות שהן אינטרס מובהק של הבוחרים (וכמו בדיון עם גא''ג כוונתי לאזור החפיפה בין האינטרסים של הפרטים המהווים את ציבור הבוחרים). בעניין הרמה אני מסכים לחלוטין (והרי בקרב עמי אני חי והשלטון במדינתנו אינו בדיוק כוס תה הדובדבנים שלי אף כי הוא נבחר בעליל). שיצמח זקנך לנצח. דותן |
|
||||
|
||||
כהלצתך פניתי למגנה כרטא ומצורפים מספר סעיפים מעניינים לגבי זכויות היסוד הקבועות באותו מסמך מכונן לקוח מאתר הסיפריה הבריטית- http://www.bl.uk/collections/treasures/magnatranslat... וכיו"ב זכויות יסוד שאין רוב רשאי לבטלן
(6) Heirs may be given in marriage, but not to someone of lower social standing. Before a marriage takes place, it shall be' made known to the heir's next-of-kin. (8) No widow shall be compelled to marry, so long as she wishes to remain without a husband. But she must give security that she will not marry without royal consent, if she holds her lands of the Crown, or without the consent of whatever other lord she may hold them of. (10) If anyone who has borrowed a sum of money from Jews dies before the debt has been repaid, his heir shall pay no interest on the debt for so long as he remains under age, irrespective of whom he holds his lands. If such a debt falls into the hands of the Crown, it will take nothing except the principal sum specified in the bond. |
|
||||
|
||||
זו חוכמה קטנה לקחת ממסמך היסטורי כה עתיק (שמת לב למרחק בשנים מהדמוקרטיות המודרניות של היום, נכון?) את אותם סעיפים שאין ספק שהם ספציפיים ורלוונטיים לאותה תקופה. יש בכך איזו חוסר תמימות, שהרי ברור שלא לאילו הייתה כוונתי. הנ"ל, מיותר לציין, אכן מושפעים מהדרך שבה בני-אדם שונים תופסים את המוסר. לא כך הדבר לגבי החלקים הקונסטיטוציוניים של המגנא כרטא. כך גם הכירו בהם מחבריה; לדוגמא, הסעיף הראשון, המגביל את זכותו להתערב בנושאים ערכיים (שאז היו מונופול של הכנסייה). והעיקר, עצם רוח הרעיון, *שאין לו תקדים* של זכויות נצחיות, חירויות שיש לאדם ואין לרוב, לשלטון, סמכות לבטלן: TO ALL FREE MEN OF OUR KINGDOM we have also granted, for us and our heirs for ever, all the liberties written out below, to have and to keep for them and their heirs, of us and our heirs: המגנא כרטא, למרות קדמוניותה, מסמלת את אחת מפריצות הדרך הגדולות לקראת חוק אובייקטיבי. הניגוד העז לשרירות הלב של השלטון, מוחלף פה ב "עקרונות מסדירים" שמגבילים את שרירות לבו זו של הרוב לתבנית קבועה של זכויות אנושיות בלתי ניתנות לביטול. אין הדיון פה על תוכן המגנא כרטא. מושגי התוכן נקבעו מאוחר הרבה ביותר, לקראת התגשמותה הסופית של הדמוקרטיה המודרנית שעדיין לא הושלמה. אולם זה מציין הדרך העיקרי לגבי *מושג התבנית*, האקסיומות, המגדירות את הדמוקרטיה המודרנית, להבדיל מדמוקרטיות פרימיטיביות (עוד בתקופה המסופוטמית, ראה בספר הנפלא "לפני היות הפילוסופיה") בהם שלט הרוב ללא כל מגבלות.הצעד הבא, מבחינה היסטורית היה "מגילת הזכויות" אתה יכול לראות את ההמשכיות של האובייקטיביזציה, והאדמיניסטרטיזציה של החוק, לקראת חוק ספציפי פחות, אובייקטיבי יותר ואל-זמני. דרך אגב, קונסטיטוציה, היסוד המכונן של כל דמוקרטיה מתוקנת, היא מן הסתם זו שמסדירה את זכויות הרוב וההגבלות החלות עליהן, לשם הגנה על המיעוט מפני "עריצות-הרוב". חוקה אינה נבחרת ע"י הרוב! זו תהיה מעגליות. חוקה צריכה להיות *לפני* הרוב, הן כרונולוגית והן משפטית. |
|
||||
|
||||
לטעמי האובקייטביזציה, אם יש כזו בכלל, מתחילה ומסתיימת בשש (או שבע) ההגדרות של דנט, שמתוכם אפשר לגזור מהם ומהו היחס בין יצורים שונים. |
|
||||
|
||||
ברצוני להסכים בפה מלא ולהוסיף שתי הערות קטנות. האחת, ''מגילת הזכויות'' היא למעשה אוסף של תריסר התיקונים הראשונים שנעשו לחוקה האמריקאית, ואשר הרחיבו והוסיפו לה רבות מבחינת זכויות אדם ואזרח. השנייה, חשוב להדגיש כי החוקה (על תיקוניה) לא קודמת רק את שלטון הרוב, אלא גם את הממשל כולו, ואחת ממטרותיה העיקריות היא לתחום את הממשל שנוצר בעקבותיה, ולהגדיר את גבולות זכויותיו להתערב בחיי התושבים. העניין ניכר מאוד באופן הניסוח של מגילת הזכויות, שמתארת איסורים על הממשל (ראו התיקון הראשון, למשל, האוסר על הקונגרס להתערב בעניינים דתיים) ולא זכויות של האזרח. חוסר ההבנה של מהות החוקה ניכר היום במיוחד בארה''ב, בדמות טיעוניהם של אנשים כי החוקה ''מגבילה'' את ידיה של הממשלה במצב חירום, וכי היא איננה מאפשרת לה את ה''חופש'' כדי לבצע את תוכניותיה, ובכך מסכנת ופוגעת באזרחים. טענה זו מסרסת מהיסוד את מטרת החוקה, את אופי הקשר בינה לבין הממשל, ואת מהות הגבולות שהיא יוצרת, ויישומה מהווה סכנה לעצם קיומה של ארה''ב כדמוקרטיה חוקתית. |
|
||||
|
||||
הדוגמה שהבאת לזילות מעמדה של החוקה מהווה עדות נוספת לדינמיות בהגדרת הזכויות במשטר הדמוקרטי. במקרה זה תהיה החלפת סידרי העולם הבסיסיים בעייתית במיוחד על שום התוקף המיוחד שהעניק להם הרוב (או נציגיו) ואע"פ אין זכות שאינה ברת החלפה/שינוי ובתנאי שהמנגנון הדמוקרטי ימשיך להתקיים (זה נשמע איום ואבקש את מחילתך אך כבר כשעה ומחצה אני עונה על תגובות בדיון זה). |
|
||||
|
||||
לאור ההערות המחכימות שכבר הופיעו להודעתך נראה לי כי הדיון עומד להתפצל לכמות פתילים שתאלץ אותי להעסיק עוזר/ת במשרה חלקית לכל הפחות. הייתי מסיר את כובעי בפני כותבי המגנה כרטא על חדשנותם ועומק אבחנתם אם רק היה לי כזה אך יש להבחין כי חוכמת בחינת המגילות לסוגיהן היא חוכמה שבדיעבד. כפי שהשכיל יהונתן אורן להבחין הקביעה שנראית לנו אוביקטיבית דינה להשפט על ידי ההיסטוריה או על ידי בני תרבויות אחרות ואין צדקתה מובטחת. המגנה כרטא שנראתה לבני תקופתה שיאו של השיפוט האוביקטיבי נראית לכולנו כיום כמסמך שבחלקו ניתן להגדירו כתמוה. (דרך אגב היא לא פורסמה כמחאה על שרירות ליבו של הרוב). ראוי כי נלמד גם אנו להיות ענווים די הצורך כדי להכיר במגבלות שיפוטנו המוסרי. המוסר המערבי המודרני (תעצרו אותי כשאני נשמע פלצני כמו בצירוף הקודם), כמו גם השתקפותו בקבצי החוקים של המדינות השונות, הוא נהדר ונפלא בעיני, בד"כ, ואע"פ אין הוא מהווה את סופו של תהליך אלא שלב אחרון בהתפתחות עד כה (וראה מקרה בלגיה המדמה לעצמה כי ערכיה המוסריים הם "נכונים" וכי על כן מערכת המשפט שלה יכולה לשפוט כל אירוע בכדורנו). לא נפלא הדבר כי בדמוקרטיות קדמוניות יותר התקבלו החלטות מרוסנות פחות אך אין להסיק כי הדבר נובע מהשתפרות המוסר אלא כי השנים והניסיון לימדו אותנו על הסכנות השונות ועל כן כיום אנו נוקטים כפרטים משנה זהירות בקבלת ההחלטות (ועדיין טועים לא מעט). ברשותך אוותר על דוגמאות לדינמיקה בזכויות מאז "מגילת..." ודי לנו אם נבחן את עצמנו כדי לראות כי זכויות האדם ובעיקר גבולותיהן הן דבר דינמי ובהכרח יהה כזה שכן הזכויות השונות מתנגשות זו בזו במפגש של פרטים שונים. בעניין חוקה אצטט תנועה מוזרה מארצנו הקטנטונת "חוקה עושים בהסכמה" ואם אין הרוב מקבל אותה הרי שמקבלים אותה נציגיו ובעיני, לפחות בשיטה המקובלת בארצנו, שקולים הם זה לזה (קשה לי להזכר במקרה בו נכפתה חוקה על חברה מסויימת בשם הקידמה והנאורות הנובעות ממנה). |
|
||||
|
||||
הזכויות *מוענקות* מידי כותבי המגילה. הם לא היו שם קודם, הם לא יהיו שם אם לא יהיה מי שיתן אותן. זכויות הן נצחיות ככל שיש מי שיעניק אותן או לפחות יכיר בקיומן. מטבע הדברים קיימת נטייה חברתית להעדיף את בני החברה על-פני בריות אחרות בסולם הזכויות. כך קרה שבני אדם בד"כ אסור להרוג, אבל חיות אחרות מותר. לא נטלו מבעלי-החיים האחרים זכויות כלשהן, פשוט לא העניקו להן אותן מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
''לא נטלו מבעלי-החיים האחרים זכויות כלשהן, פשוט לא העניקו להן אותן מלכתחילה.'' מסכים אבל רוצה לחדד. ''לא העניקו'' אין פרושו שגם ''לא חושבים שלא מגיע'', אלא שבמסגרת שיקולים כלשהי, ''אי הנתינה'' גוברת על ההכרה שכן ''מגיע'', או יותר נכון, שיש להם זכויות מכח עצמם. |
|
||||
|
||||
זו לא הפעם הראשונה שמופיעות בדיון זה הערות מטיפוס 'שיש להם זכויות מכוח עצמם' וכל פעם מחדש אני תוהה על מקורה של קביעה זו. כבר הרבה זמן לא ראיתי גזר עם זכויות מעצם היותו/שפן עם זכויות מעצם היותו/אדם עם זכויות מעצם היותו. זכויות, ודוגמה מוכרת היא "זכות הקדימה", מקבלים. באין מי שיתן זכויות הן לא קיימות ממש כמו שאינן קיימות כשאין מי שיקבל אותן. |
|
||||
|
||||
ברור שבשביל כבוד צריך לעבוד. זכויות נובעות ממורכבות מערכתית של תן וקח, אבל גם ממהות האובייקט או הסובייקט, תלוי באיזה צד אתה נמצא. למעשה אתה אמור להמצא בשני הצדדים בעת ובעונה אחת. זכויות נמצאות על סקלות של צרכים מצד אחד ושל התחשבות מצד שני. זה מצחיק לדבר על זכותו של הגזר, או של הבקטריה, אבל קצת פחות מגוחך לדבר על זכות הנמלה וזה כבר רציני לדבר על זכותו של השפן. |
|
||||
|
||||
במסגרת המאמר ששלחתי לך ודאי תוכל למצוא הקשר מעניין למתן הזכויות. על כל פנים אני מוצא כי זכויות אינן ניתנות לדבר מעצם היותו (אף כי בדיסקליימר שלי במסגרת דיון זה השתמשתי בניסוח דומה ואולי אף זהה) אלא לכל הפחות מעצם תפקידו ותועלתו. צרכים? התחשבות? דומני כי מדובר בהומניזציה של המצב ובהקשר אותו מאמר ודאי תוכל לזהות כי מינוח זה יפול לתחום הביקורת החברתית. אני מוצא כי הדברים "טבעיים" בהרבה בכל הנוגע לזכויות. |
|
||||
|
||||
אך כרגע סבורני שלא הבנתי מה אמרת. בפרט, האם לדעתך *יש* למישהו זכויות מכח עצמו, או לא? |
|
||||
|
||||
לא ניסיתי להראות ש"גם אם הרוב בוחר ברצח על רקע כבוד המשפחה כלגיטימי אין הדבר ראוי" אלא שאם אני חושב שמוסרית אין הדבר ראוי – "אני" צריך לחשוב שתמיד אין הדבר ראוי. אין זה משנה מה היא התפיסה המוסרית שבה אני מחזיק (והדגש הוא על "אני", בנקודת זמן מסוימת) היא תמיד ניתנת להכללה – כחלק מההגדרה של "מוסר". אני חולק על הקביעה שהרוב קובע את המוסר. נדמה לי שהמצב אפילו הפוך: יש לבני אדם תמיד הבנה של מהות המוסר. אנחנו משנים את תפיסת המציאות כדי להסתדר גם עם המוסר וגם עם הצרכים של החברה. למשל: רצח אסור תמיד, בכל חברה. כדי לאפשר לנו להרוג אנשים אנחנו בונים מציאות אחרת, שבה קיימים מושגים כמו כבוד המשפחה, מלחמה (כמוסד מובנה) וכדומה. אני ער לעובדה שזאת טענה בעייתית כי היא לא עומדת במבחן ההפרכה: כל סטייה ממה שאני מגדיר כמוסרי אני אתאר כהבניה של המציאות ע"י החברה. ובכל זאת, אין להתעלם ממכנים משותפים לכל תורות המוסר ולכל החברות האנושיות. |
|
||||
|
||||
לא נותר לי אלא לקבל את הבהרתך בסעיף הראשון בהודעתך ולהסכים עימה. איני מסכים עמך כי אנו משנים את תפיסת המציאות כדי שתהלום את ערכינו המוסריים. כאמור המוסר הוא 'כאן ועכשיו' ודומני כי אין הגיון באמירה כי 'על אף שרצח אסור תמיד אנו יוצרים מציאות בה הוא מותר' אלא כי באמירה זו משתקפת תפישתך כי 'רצח אסור תמיד' והתפשרותך עם 'הריגות מכוונות בנסיבות מיוחדות' הנתפשות על ידך כרצח (אנא אל תסיק מכאן דבר על התיחסותי להיותה או העדרה של רשות לרצוח/להרוג בהתאם לנסיבות וגם אין בכך משום ביקורת על עמדתך כפי שאני מציג אותה, בבחינת הפשרה בין אמונה ומעשה, ולמעשה אני מוצא כי פשרות שכאלו נעשות גם על ידי חדשות לבקרים למען אוכל לחיות בקרב השונים ממני ולו במעט). איני מתעלם מכך שיש מכנים משותפים לתפישות המוסר האנושיות כולן, הגם שאיני בטוח כי אכן קיימים כאלו, אלא שאני מוצא כי תורות המוסר כולן בבואן לידי ביטוי בחברה נעשה הדבר מתוך תפיסת בני אותה חברה כפרטים כי הדבר משרת אותם בסך הכולל (אמירה שעושה רושם ערטילאית אך תיקוותי כי תבין את כוונתי). |
|
||||
|
||||
אני לא יכול להגן על הטענה שהעליתי. (לפחות לא עכשיו, אני צריך עוד לחשוב על זה). אני לא בטוח שהבנתי. באיזה אופן המוסר משרת פרטים בסך הכולל? |
|
||||
|
||||
הכוונה ב-'שירות המוסר את הפרטים בסך הכולל' היא כי המוסר של החברה, שאינו חופף באופן מלא למוסר הפרטים החברים בה, מקובל על הפרטים בחברה על שום היותו חופף במידה מספקת את המוסר בו הם מאמינים כפרטים. כפי שציינת תפיסתך כי 'הרג אסור בכל מקרה' אינה מקובלת על החברה בה אתה חי ולמרות זאת אינך נוטל את רגליך ומסתלק אלא עומל על שינוי גישת החברה בדרכים אותן היא מאפשרת לך (הצבעה, הבעת עמדה פומבית וכו') לעניות דעתי בחירתך לעשות כן נובעת משיקולים רחבים יותר של מכלול החפיפה בין עמדותיך המוסריות לעמדת החברה. |
|
||||
|
||||
אם אני מבין אותך נכון, אז ''שינוי'' היא המפלגה היחידה שמבינה מה פה קורה פה. כל עוד יש מפלגות פשרניות אל מול המפלגות החרדיות - החרדים ימשיכו לדרוש עוד ועוד ועוד. רק כאשר תבוא מולם מפלגה כוחנית, שתזעק השמיימה על העוול שנעשה לחילוניים - רק אז החרדים ימתנו את דרישותיהם למינימום. אתה רוצה כנסת של טומי-לפידים-אל-מול-בניזריים. זה עצוב לי. כלומר, אני מצביע שינוי מכיוון שאני מסכים איתך שזה המצב הקיים, ואין ברירה אלא להצביע לטומי לפיד כדי למתן את בניזרי. אבל עצוב לי מאוד שאתה גם חושב שזה המצב הראוי, ולא שראוי להעניק לכל חופש לנהוג איך שהם רוצים מראש. |
|
||||
|
||||
אחת הקבוצות החברתיות מתנגדת נחרצות לשחרור אזרחים מחובה כללית רק בשל שייכותם למחנה פוליטי מסוים (לפי תחזיות: מרצ מקבלת 9 מנדטים, שינוי 9 מנדטים). לפחות לגבי הבנים. אולם, אין בכך דבר. הכלל חייב לחול על כל האזרחים ללא תלות במינם. הדמוקרטיה שלך איננה אלא אוליגרכיה, בה אסור לקבוע חוקים אם יש קבוצה המתנגדת להם. אני מסכים אתך שזה המצב *בפועל* לא פעם (ולכן יתכן שגיוס כזה, על-אף שהינו מחויב השוויון, באמת לא יתקבל) ואני גם מסכים אתך שמצב *רצוי* (למשל השאלה אם *לדעתי* זה בסדר, כך התחמקת מנושא הנשים האפגאניות) הוא סובייקטיבי. מה נשאר לנו אם כן, אם פסלנו את ה "בפועל" ואת ה "רצוי"? נשארו הגדרות הדמוקרטיה, האומרות בין השאר שלא תהיה אפליה בין האובייקטים המשפטיים בהם היא מכירה (אזרחים) על רקע דתי. "אתה נותן דוגמאות על יחידים ואני מדבר על קבוצות" - אני מצטער לומר לך, אבל הדמוקרטיה אינה מכירה בקבוצות, רק ביחידים. אם קבוצה מתאחדת ומגישה תביעה נגד אדם, *היא הופכת ליחידה* ובמשפט לא תינתן קדימות לתביעתה על נאשם היחיד. רק דיני הראיות ישפטו. יתכן שמה שאתה מתאר (קבוצת השוד והגזל) אכן יקרה, אבל זו תהיה בחירת הכוח, לא בחירת הדמוקרטיה. לצערי, חיים בדמוקרטיה כוחנית כמו שלנו ניוונו אצלך את מושג זכויות האדם והורידוהו לדרגת 'החזק שולט'. אולי זה ככה, ואכן אין זה היגד *אובייקטיבי* לומר שאין זה ראוי שכך יהיה, אבל זה גם לא דמוקרטי. שפטה של הדמוקרטיה היא שפתם של היחידים, הדמוקרטיה לא מכירה בקבוצות. דו-השיח של החרשים הוא בינך לבין הדמוקרטיה. מזווית ראיה אנתרופולוגית, אתה רואה איך דברים נעשים בפועל, ומסיק שזו דמוקרטיה. מבלי לטעון שכך באמת נעשים דברים, אציין שלא פעם חורגת ההתרחשות מגבולות הדמוקרטיה ושומה אלינו האזרחים, בסיוע כלבת השמירה של הדמוקרטיה, להגדיר חוקה לישראל, אשר תבהיר באופן ברור מה מותר לרוב לעשות ומה אסור. |
|
||||
|
||||
דמוקרטיה היא שיטת ממשל (כמו דיקטטורה, אנרכיה, וכו'), אקסיומות יש בתפיסות עולם (בהקשר הזה, ליברליזם, קונסרבטיזם, רב-תרבותיות וכו'). |
|
||||
|
||||
"לאזרח המדינה ישנה הזכות לבחור ולהיבחר1". זו אקסיומה של הדמוקרטיה. לצורך הדיון, תוכל להמיר את המונח "אקסיומה" במונח "תנאי מכונן". 1. כמובן, שאפשר לסייג את זה במקרים מסוימים. זו עדיין אקסיומה, אם כי תאורה בכתב יהיה ארוך יותר. |
|
||||
|
||||
זו לא אקסיומה, זה מאפיין. לדמוקרטיה יש מספר מאפיינים (כמו הזכות לבחור ולהבחר), לפיהם אפשר לבדוק כל צורת שלטון ולבדוק עם היא דמוקרטיה או לא. לצורת השלטון הדמוקרטית אפשר להגיע ממספר תפיסות עולם, שלא חולקות את אותן אקסיומות. |
|
||||
|
||||
מהו "מאפיין לפיו אפשר לבדוק אם X הוא Y או לא", אם לא אקסיומה? האם תוכל לתת דוגמה למקרה כזה? אבל לא חשוב השם. חשוב שזה אחד מהדברים הקובעים אם זו דמוקרטיה או לא. |
|
||||
|
||||
דוגמה: מאפיין של כסא: רהיט שנועד לישיבה. כך אפשר לבדוק האם X הוא כסא או לא (ז"א האם הוא רהיט, והאם הוא נועד לישיבה). אקסיומה היא בסיס לתפיסת עולם, למשל, לאדם יש זכויות, היא אקסיומה. גם מי שלא מקבל את האקסיומה הזו יכול לתמוך בדמוקרטיה (בה יש לאזרח זכויות, אבל הוא לא חייב לקבל את המקור הזכויות כנובעות מהיותו של האזרח אדם). (1) "אתה לא חזיר", מאיפה המידע? (2) אגב שוקולד, כאמור, רק לא עלית. |
|
||||
|
||||
ארי שמאי כתב את זה טוב ממני, http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/070620... , הפרק האחרון. |
|
||||
|
||||
תמיד העדפתי עלית כדי לתמוך במכבי. עכשיו אני יודע שלא לנפוש בקלאב הוטל אילת. רגע, זה מצלצל מוכר... "משחקי מכבי עלית תל-אביב משודרים בחסות קלאב הוטל טבריה, קלאב הוטל אילת, קלאב הוטל לוטרקי-יוון. מלונאות ונופש בארץ ובעולם!" סוכנים כפולים? |
|
||||
|
||||
התמונה הלוגית (כמו שויטגנשטיין היה קורא לזה) של המושג 'כיסא' מבוססת על האקסיומה (כל הגדרה היא אקסיומה) 'רהיט שנועד לישיבה', ללא תלות אם הכסא הוא ירוק (מאפיין) או מי מימן את הישיבה. מה שאתה קורא 'מאפיין', אני קורא 'מגדיר'. עכשיו, תקרא לזה 'מאפיין' או 'כיבבצ', לא משנה! דמוקרטיה שאין בה הזכות לבחור ולהיבחר, איננה דמוקרטיה, וכך גם צורת שילטון בה למיעוט או לרוב, מותר להתערב בחופש המצפון של השאר. דמוקרטיה איננה מכתיבה ערכים. היא מהווה מסגרת בה כל הערכים מתחרים על הציבור ומוגבלים רק ע"י האקסיומות (או כל שם אחר) של המסגרת עצמה [למשל, החובה לתת זכות לכל אחד מהערכים השונים להתממש]. אתה יכול להשוות זאת למחשב, שיכול להפעיל מספר רב של תוכנות, שאף מתנגדות אחת לשניה (וירוסים ואנטי-וירוסים, לדוגמא), אבל *כולן* חייבות להשתמש בפקודות ("אקסיומות") של המעבד (X86). מי שתחרוג מכך (או תנסה להקצות לעצמה זיכרון שהוקצה לאחרת) תקבל הודעה שהפעולה שביצעה "אינה חוקית"... יותר מדויק, כל קוד (קודקס ערכי) שימומש כחוק, לא יהיה מוכר בכלל, ויהווה "Syntax Error". |
|
||||
|
||||
הכוונה שלי הייתה להפריד בין הגדרה למאפיין, נתתי דוגמא טובה יותר למאפיין למטה (צבע כתום הוא מאפיין של פרי התפוז, יכולת לחילופי שלטון ללא הפעלת כח היא מאפיין של דמוקרטיה). יש שני מושגים, דמוקרטיה וליברליזם. הראשון אינו תלוי בערכים, השני תלוי בערכים. בדמוקרטיה אין זכויות אדם, יש זכויות אזרח, בליברליזם יש זכויות אדם. דמוקרטיה היא צורת שילטון שנבדקת לפי מאפיינים (ז''א בהינתן צורת שלטון, אפשר לבדוק אם היא דמוקרטיה, ובהינתן פרי, אפשר לבדוק אם הוא תפוז), ליברליזם היא תפיסת עולם, שנבנית על סמך אקסיומות. דמוקרטיה ליברלית היא דמוקרטיה שמקבלת את תפיסת העולם הליברלית, ולכן יש בה זכויות אדם(ז''א בבניית צורת השלטון הליברלית יוצרים דמוקרטיה). אתה מנסה לכלול את ערכי הליברליזם כחלק מהדמוקרטיה, זה לא נכון. ואני זוכר שהבטחתי פירוט נרחב יותר, זה בטיפול. |
|
||||
|
||||
צבע כתום הוא אחת מן האקסיומות המגדירות תפוז, והזכות לבחור ולהיבחר היא אחת מן האקסיומות המגדירות דמוקרטיה. בלעדיה, זו אינה דמוקרטיה. ברור, שכמו כל אקסיומה (הגדרה), זה גם מאפיין. אבל, כאמור, לא זה הענין. העיקר הוא הסכמתינו שהדמוקרטיה אינה תלויה בערכים, אלא אוביקטיבית. האם, לכן, המגנא כרטא (מגילת זכויות האדם) אינה מסמך דמוקרטי? (שלא לומר ה-מסמך הדמוקרטי?) בכל מקרה, ההגדרות הללו שרירותיות. כפי שאפשר להגדיר זכויות אזרח מבלי להתיחס לשום ענין ערכי (=סוביקטיבי) כך אפשר גם להגדיר זכויות אדם מבלי להתיחס לשום ענין ערכי (=סוביקטיבי). גם בכך וגם בכך לא נאמר שהאזרח/אדם נעלה יותר מ, נניח, פיסת עץ. נאמר רק שלאדם/אזרח, בניגוד לפיסה, יש זכויות משפטיות. ז"א, גם אם ישנה הבחנה בין דמוקרטיה ליברלית לשאינה כזו (ואני עדיין לא מבין מדוע אתה חושב שאבחנה כזו אכן קיימת במציאות), אין היא רלוונטית לענינינו. מעבר לכך, הסיכסוך שלנו עם החרדים מתרכז דווקא בנושאי זכויות האזרח, ולא בנושאי זכויות האדם. הזכות של כל *אזרח* להתחתן לפי אמונתו היא דוגמא אחת מני רבות. (אם החרדים ירצו לרצוע את אוזניהם של העובדים הזרים, אז יכנס הסיכסוך גם לנושאי זכויות האדם). |
|
||||
|
||||
האם אתה טוען שאין הבדל בין מאפיין לאקסיומה, אם כן, אתה משתמש במושג אקסיומה באופן שונה מהמקובל? "... גם אם ישנה הבחנה בין דמוקרטיה ליברלית לשאינה כזו..." ישנה ומספיק להזכיר שיש דמוקרטיות שאינן ליברליות (כמו, למשל, ישראל). המגנא כרטא היא מסמך דמוקרטי משום שיש לו משמעות כמו-חוקתית במדינה דמוקרטית (אם אני זוכר נכון). הדוגמא של זכויות אדם לעומת אזרח באה כדוגמא להבדל בין שני המושגים. אני אנסה שוב, דמוקרטיה - צורת שלטון (כמו דקטטורה, אנרכיה,...). ליברליזם - תפיסת עולם. דמוקרטיה ליברלית - צורת שלטון דמוקרטית שמושתת על עקרונות הליברליזם (אפשר להשוות לתפוז - סוג פרי {כמו תפוח, תאנה,...}. יפה - בעל איכות אסתטית. תפוז יפה - פרי מסוג תפוז בעל איכות אסתטית). מההצגה הזו ברור שדמוקרטיה ליברלית אינה אובייקטיבית (משום שהיא תלויה תפיסת עולם) ושדמוקרטיה לבדה לא עדיפה על מתחרותיה משום בחינה (אלא עם כן אתה מכניס ערכים, על מנת לשפוט את צורות השלטון). הזכות של אזרח (או אדם) להתחתן לפי אמונתו אינה זכות דמוקרטית (ז"א יש לאזרח זכות לחיות עם מי שירצה, אבל אין חובה על המדינה להכיר בזכות הזו). למעשה, לדעתי, זו אפילו לא זכות ליברלית (כזכור, לדעתי, אין סיבה שמדינה *ליברלית* תכיר במושג הנישואין). חשוב להזכיר, לא טענתי שהחרדים מקבלים את עקרונות הדמוקרטיה, טענתי שיש דמוקרטיה לא ליברלית, ושיש אנשים שאינם ליברלים ועדיין מעוניינים בדמוקרטיה. במדינת ישראל מתקיימת דמוקרטיה. הדמוקרטיה כצורת שלטון מקובלת על החרדים (מלבד קיצוניים). ולכן הסכסוך עם החרדים הוא לא על "ערכים דמוקרטים", אלא על "ערכים ליברלים". דווקא מול הימין יש עימות על קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית, כאשר הימין מנסה למנוע מאזרחים (אמנם ערבים, אבל עדיין אזרחים) זכויות אדם דמוקרטיות. |
|
||||
|
||||
"כסא: רהיט שנועד לישיבה". מה זה רהיט? האם יש לך סיכוי סביר להגדיר רהיט בלי להשתמש ב"כיסא"? למה שלא תלך על "כל דבר מעשה ידי אדם שנועד לישיבה"? עכשיו זה כבר יותר נחמד: קניתי לפני שנה כיסא בחנות רהיטים. בחלון הראווה של החנות היה דבר זהה לחלוטין, אבל שימש לתצוגה בלבד - לשם כך הוא יוצר, ואף אחד מעולם לא ייעד אותו לישיבה. האם הוא לא כיסא? מה בדבר "כסא: כל מה שדוברי עברית יקראו לו "כסא"" (די סביר שמרבית דוברי העברית יסכימו פחות או יותר, ושקבוצת הדברים הללו די תחפוף לקבוצת הדברים שדוברי אנגלית יקראו להם chair). זה לכאורה מעגלי, אבל לא: בהגדרה שלי "כסא" הוא כבר לא מושג, אלא סתם רצף אותיות (או צלילים). עכשיו אפשר לשאול מה בתכונותיו של דבר גורם לדוברי עברית לשייך לו את רצף האותיות הזה - וזו כבר אולי שאלה פסיכולוגית. |
|
||||
|
||||
היתה לי תחושה שהסתבכתי עם הכסא. וחשבתי על דוגמא פשוטה יותר של מאפיין. מאפיין של תפוז הוא צבע כתום (כמו גם ריח מסויים, טעם מסויים, טווח משקל וגודל, צורה וכו'). עכשיו ברור שמאפיין אינו הגדרה. הבעיה שלי עם ההגדרה שלך היא שבאותה צורה אפשר להגדיר כל דבר, "קלדש: כל מה שדוברי עברית יקראו לו "קלדש"". |
|
||||
|
||||
נכון, אפשר להגדיר כך כל דבר, ולדעתי, בינתיים, זה גם עובד. אני לא חושב שיש משהו שדוברי עברית (עם הכללות) יקראו לו "קלדש", וכך אני יכול להצדיק את הטענה הנחרצת: קלדש? אין דבר כזה! |
|
||||
|
||||
"עובד" באיזה מובן? במידה ואני לא מכיר את המילה "כסא" הרי שההגדרה שנתת שוות ערך לשליחה שלי לשאול משהו אחר. במידה ואני אחד מדוברי העברית ומכיר את המלה כסא, וגם GeG דובר עברית ומכיר את המילה "כסא", בהינתן עצם כלשהו, האם מספיק שאחד מאיתנו יקרא לו כסא, או ששנינו צריכים לקרוא לו כסא? האם מספיק שאני אקרא לצב ורוד "קלדש" על מנת שנוכל להוסיף את המילה "קלדש" למילון? אני לא חושב שמעבר לעובדת הנכונות(1) של שיטת ההגדרה הזו, יש לה תועלת כלשהיא. (1) דוברי עברית רבים קוראים ל"ארנב" בשם "שפן", ואם תשאל את אותם דוברי עברית מהו "שפן" הם תקבל הגדרה שלא חופפת עם ההגדרה המילונית, האם אפשר לומר שלמעשה "שפן=ארנב"? |
|
||||
|
||||
חיבתי לטיעוניו של פטנאם בעניין מובן והוראה היא מן המפורסמותמ ובהחלט יש לגישה זו תועלת ואף רבה. שימוש בגישה זו מאפשר לנו לדוגמה להגדיר מושאי מחקר ללא קשר לעולם האמיתי לשמור על "מהותו של מושג" גם כשמובנו משתנה ועוד. הילרי פטנאם מרצה מחר (22.01.02) על objectivity without objects באוניברסיטה העיברית בגבעת רם. |
|
||||
|
||||
1. "הילרי פטנאם", מיהו (אולי זה: http://spazioweb.inwind.it/albgaz/putnam/puteng.html)? 2. מהם טיעוניו בעיניין מובן והוראה (והאם יש קשר ל http://www.artsci.wustl.edu/~philos/MindDict/functio...)? 3. איפה ומתי התפרסמה חיבתך לטיעונים אלה? 4. מה התועלת בטיעונים? |
|
||||
|
||||
1.ניחוש מוצלח? (על כל פנים צדקת) 2.אקרא בבית יותר מאוחר ואתייחס. 3.ראה- ושם במקומות נוספים. 4.הבאתי שתי דוגמאות בהודעה אליה הגבת (אשמח להרחיב אם התועלת העולה מהן אינה ברורה). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
איבדתי אותך. תן לי קישור קצר. |
|
||||
|
||||
1. נכון. כדי להסביר מילה למישהו שלא מכיר אותה צריך כלי אחר. השאלה "איך להסביר מהו 'כיסא' למישהו שלא מכיר את המילה" שונה מהשאלה "מהו כיסא". 2. אני די בטוח שעל רוב מוחלט של העצמים בעולם אתה וגם GeG תסכימו אם הם כיסא או לא. על אותם עצמים שעליהם תהיו חלוקים, אני בספק אם איזושהי הגדרה (רהיט הנועד לישיבה?) תעזור לכם. 3. לא יספיק שאתה תקרא לצב ורוד "קלדש", כל עוד תהיה במיעוט מבוטל בין דוברי העברית. 4. תועלת? לא ענייני... 5. שפן=ארנב: זה מכניס אותנו לדיון האם ניתוח השפה צריך להיות דסקריפטיבי או פרסקריפטיבי. אפשר לומר משהו בזכות גישה שתטען שלאור המצב, אכן שפן=ארנב. אבל אני יורד מהעץ. זו היתה תזה לא אפויה. |
|
||||
|
||||
"Qui est-ce?" נשמע הרבה יותר כמו "key S", את ה-e ב-est הוגים, אך את זו שב-ce (כמעט ש)לא. |
|
||||
|
||||
הרבעון "משקפיים" זצ"ל1, שכל גליונותיו היו נושאיים, הקדיש פעם גליון ל"כיסא". בין היתר, נתקלתי שם לראשונה (ובעצם גם לאחרונה) בשיר: ?Qu'est-ce que c'est" לבית-כיסא תיכנס ואל תצא". 1 "מוזה" שהחליף אותו שבק חיים סוף סוף. |
|
||||
|
||||
לפני כמה שבועות ניגשתי לעלמת חן הממלצרת במסעדה בה אני עובד ואמרתי לה כך: "אני רוצה לשכב איתך 20 פעמים ואת לא רוצה לשכב איתי כלל, בואי נתפשר, נשכב 10 פעמים בלבד ולמחרת בבוקר, אם עדיין לא תירצי להמשיך את הקשר המיני איתי, אני אפסיק להציק לך." מיותר לציין שזה לא עבד. |
|
||||
|
||||
הסיבה שזה לא עבד היא בגלל שהראית נכונות לפשרה אסימטרית כשאמרת "אם עדיין לא תירצי להמשיך את הקשר המיני איתי, אני אפסיק להציק לך." הנכון היה:" אם עדיין לא תרצי את הקשר המיני היומיומי איתי, נעשה זאת רק אחת ליומיים". זו נראית לי פשרה הרבה יותר הוגנת. |
|
||||
|
||||
הכל אצלך ההיפך. זקפה מתמדת ודווקא ברגע הקריטי זה לא עבד? |
|
||||
|
||||
הא! עשית את זה אפילו יותר טוב ממני! (הכוונה כמובן הצגת המגוחך שבעמדתו של שרעבי). הנקודה המפליאה היא, שלשיטתו, אם היית 'קבוצה חברתית', והיתה באה מכם דרישה גורפת לאנוס את עלמת החן (ובהנחה שהיא היתה מסרבת), היא אכן היתה צריכה להתפשר! |
|
||||
|
||||
אם אתה מתעקש לגרור אותי לדיון אציין, שכבעל נפש יהודית וחיבה רבה ליידישקיט, אני דווקא חושב שיש להתחשב ברגשותיהם של הדתיים והחרדים ולהקטין מעט את כמות הפיתויים שבפניהם צריך לעמוד אדם בעברו בעיבורה של עיר. אני אמנם חוטא גדול ועובר על חוקי התורה השכם והערב, אולם אני נמלא ייסורי מצפון בשל כך ואני מייחל ליום שבו אמצא את תעצומות הנפש הדרושות לי בשביל לפרוש מחיי החטא ולחזור בתשובה מלאה ,אמן כן יהי רצון. בינתיים אני מחפש זיונים, מישהי מעונינת? ידעתי שלא. |
|
||||
|
||||
אולי יש להקטין מעט את כמות החרדים שבפניהם צריך לעמוד חילוני-שונא-חרדים בעברו בעיבורה של עיר? אולי יש לאסור אדם המביע דעות (חוקיות) מעצבנות המפריעות ל 99% מאזרחי המדינה? (מה קורה פה? התחלפנו??) |
|
||||
|
||||
גם אחרי שציינת את עניין הזיקפה המתמדת? הרי בשביל זה התימנים לועסים ג'ת ("עומד כמו תורן. הבעייה היא להוריד אותו"). אולי תציג עצמך כתימני, וכאחיו התאום של הגבר מרגש הנשים הזה, יהודה פוליקר. |
|
||||
|
||||
תהיה לי בעיה להציג עצמי כתימני, רגלי הלבנות תסגרנה אותי מייד. אוכל אולי לתרץ את צבע עורי בלבקנות, אולם ידוע ששיער גופם של הלבקנים בהיר הוא ושיער גופי שלי שחור משחור, שיער על הראש אין לי כך שזו לא תהיה בעיה. |
|
||||
|
||||
אולי בלבוש החורף הכבד צבע רגליך לא יהווה בעיה, וברגע האמת, של הורדת המכנסים או הפשלתם, מבט הנערה עשוי להתמקד, קסום, במשהו אחר (או שמה אתה נוהג ללבוש בחורף מכנסיים קצרות)? מעיל ארוך, גם בקיץ, עשוי לספק אף הוא פתרון. |
|
||||
|
||||
אף תימני לא יבטא ''ג'ת''. בכל מקרה הכתיב הוא ''קת''. או שיבטאו ''גת'' (אם הם מצנעא ובנותיה) או שיבטאו ''קת'' בק' עמוקה (אם הם שרעבים ושות'). |
|
||||
|
||||
יהודה פוליקר אינו ממוצא תימני אלא מוצא יווני, והוא גבר נאה מאוד, במיוחד בהשואה אלי. הידוען היחידי שאני מוצא דמיון כלשהו ביני ובינו (למרות שגם הוא גבר נאה לעומתי) הוא דובי גל כוכב הסרט מלך הסלים ומי ששיחק את קריוס במחזה הקלאסי קריוס ובקטוס. בעבר הלא רחוק, ניסיתי לנצל את הדמיון הזה ואף השגתי מספר טובות הנאה בזכותו. פרטים נוספים, בדף האחורי של הבמה החדשה (פילטר ''דובי גל''). אזהרה, הדיווח בבמה החדשה כולל מילים קשות, פגיעה בנשים בעלות גוון שיער צהוב והוא לא מצחיק בעליל. |
|
||||
|
||||
עלמת החן לא היתה נדרשת להתפשר, כיוון שהאונס הוא בבחינת הלא יעשה. בדיוק כמו גיוס בנות חרדיות לצבא. הסברתי באריכות מייגעת על סולם הערכים, על ערכים ונורמות שניתן להתפשר בהם וערכים ונורמות שלא ניתן. פשוט כל כך, ולמרות זאת אתה מקפיד לחזור על אותה טעות. |
|
||||
|
||||
אה! כל-כך פשוט! זה "לא יעשה"! ואולי גם כפיה בכוח של אידאולוגיה שאדם חילוני מתעב היא בבחינת "לא יעשה", ואף "אונס רוחני"?! ("לא יעשה", כמובן, מבחינת ערכית-סוביקטיבית, שהרי הדבר נעשה לא פעם, ע"י הקומוניסטים, הנאצים ואם הדתיים בישראל רוצים להכליל את עצמם בקבוצה המפוקפקת הזו, לו יהי). אי-אפשר להכריע בין ערכים, כיון שהם סוביקטיביים. אחד אומר שהאדם הוא ערך עליון והשני אומר שעבודת השם היא ערך עליון. מי צודק? איך בכלל אפשר להכריע? על-סמך מה? כמובן, ההכרעה פשוטה: גיוס כל האזרחים הבריאים במדינה (תביעה שממנה נגזרת לוגית התביעה לגיוס החרדים) היא בבחינת "לא יעשה", פשוט בגלל ש *אתה* לא מסכים איתה! |
|
||||
|
||||
לא דיברתי על גיוס חרדים, אלא על גיוס *בנות* חרדיות לצבא. ושוב, זה לא בגלל ש*אני* או כל אינדבידואל אחר לא מסכים איתה, זה בגלל שקבוצה חברתית שלמה לא מסכימה איתה. אני אנסה להסביר שוב: הקבוצות החברתיות השונות יכולות לדבר על חשיבות הערכים שלהם מכאן ועד הודעה חדשה, אבל זה לא מוביל לשום מקום. אין חשיבות לדירוג ערכי בין הקבוצות השונות, אלא לדירוג ערכי רק *בתוך* הקבוצות השונות. כאמור, לקבוצות חברתיות שונות יש ערכים שונים. הערכים נעים גם הם על סקאלה של חשיבות. על הערכים והנורמות החשובים ביותר, ינסו עד כמה שאפשר לא לערער, ועל הערכים והנורמות החשובים פחות תעשה פשרה במקום שצריך. גיוס בנות חרדיות לצבא ניצב במקום גבוה מאוד בתחום הערכי עבור הציבור החרדי. לכן הקבוצות החברתיות השונות (בינהן החילונים) התפשרו על כך, ונאבקו והצליחו במאבקים אחרים. |
|
||||
|
||||
גיוס *בנות* חרדיות לצבא הוא חלק מגיוס חרדים, פר-הגדרה. אם קבוצה חברתית שלמה תחליט שהיא לא רוצה לשלם מיסים, יהיה זה חוקי לשיטתך להשתמט מהתשלום. אין דין ואין דיין. על נושא מוחלטותם של הערכים (כמו כל דבר סובייקטיבי) אני מוכן להתדיין איתך, אבל דע לך שמדובר בפילוסופיה כבדה. אין כל קשר בין ערכים למסגרת מדינית כלשהיא. גם אם הדבר שהכי חשוב בעולם לי ולעוד 100,000 איש זה לאכול את סמילי חיים, עדיין אסור לי (לנו) לעשות זאת. אין לכך כל קשר לא לשאלה אם בודד או מיליונים מבקשים לעשות כך, ולא אם הדבר "ניצב במקום גבוה מאוד בתחום הערכי" שלנו, או פחות ערך. הזכויות שלי (ושל 100,000 תומכי) נגמרים בקצה אפו הטעים (?) של סמילי. הדמוקרטיה היא אוביקטיבית, וככזאת, ניטראלית מבחינה ערכית (סובייקטיבית). |
|
||||
|
||||
"אם קבוצה חברתית שלמה תחליט שהיא לא רוצה לשלם מיסים, יהיה זה חוקי לשיטתך להשתמט מהתשלום. אין דין ואין דיין." זה לא משנה אם זה חוקי בעיני או לא. חוקי זה מה שמגדירה החברה. והחברה לא תגדיר זאת כחוקי, כיוון שדרישה ערכית כזאת, של השתמטות ממיסים, לא תתקבל על ידי הקבוצות החברתיות האחרות. דרישה כזאת היא דרישה שהקבוצות החברתיות האחרות לא תסכמנה לקבל בשום תנאי. דרישה שלא תוכל להעשות בה פשרה. אי לכך תוסיף את הקבוצת משתמטי המס יחד עם קבוצת הקניבליזם. "גיוס *בנות* חרדיות לצבא הוא חלק מגיוס חרדים, פר-הגדרה." מבחינה ערכית - בראי החרדים, כמובן - יש שוני בין גיוס בנים חרדים לגיוס בנות חרדיות. וזה מה שחשוב, ולא ההגדרות שלך. הרי גם הצבע הכחול הוא חלק מספקטרום הצבעים, ובכל זאת אני יכול לדבר על הצבע הכחול בנפרד. אני לא מדבר על הדמוקרטיה הליברלית כאקסיומה, ומכאן מתחיל את הדיון. אם הייתי עושה כן, הייתי נאלץ לקיים את כל הנגזרות של אותה אקסיומה. מדינת כל אזרחיה, מדינה חילונית לחלוטין, ללא סממן יהודי-דתי וכו'. אני מתחיל את הדיון בקבוצות חברתיות הרוצות לגור יחדיו. אותן קבוצות חברתיות מסכימות שחובה עליהן לוותר כשאפשר. אותן קבוצות חברתיות מגלות, למזלן, שאין לקבוצה אחת ערך או נורמה אשר היא לא יכולה לוותר עליו מצד אחד, והיא בלתי נסבלת לחלוטין על הקבוצה אחרת מצד שני. וראו הקבוצות כי טוב, והתחילו לקיים חיי מעשה תוך פשרה וויתור כשאפשר, וכפיה הדדית כשצריך. ערכים באופן כללי אינם מוחלטים. |
|
||||
|
||||
לא זכור לי שביקשתי לחיות עם החרדים, ולא עושה רושם שהם מאושרים במיוחד מזה שאני מסתובב להם בין הרגליים. מדובר על שתי חברות שנמצאות במאבק זו עם זו - החיים המשותפים די ניכפו עלינו. אין פלא שהם מעוניינים לכפות עלינו את סגנון חייהם. אנחנו יוצאים יותר טוב - אנחנו מעוניינים להבטיח לנו אפשרות לקיים את סגנון חיינו, אבל ממש לא אכפת לנו מה הם עושים עם עצמם. אתה אומר שאנחנו צריכים להתפשר. אם נקבל את הגישה שלך, אז העמדה החילונית צריכה להשתנות - אנחנו צריכים לדרוש (*לדרוש*!) שכל החרדים יחזרו בשאלה, לדחוף להם חזיר לאוכל ולכפות עליהם להדליק את האור פעמיים ביום כל שבת. מעמדת הפתיחה הזו, נוכל לנהל מו"מ חזרה למה שרצינו מלכתחילה - חופש. נו, זה נראה לך הגיוני? |
|
||||
|
||||
זו התחכמות כיוון שאני מדבר על המציאות. על מה שקורה, ולא על פלפולים על מה היה קורה לו היינו דורשים כך או אחרת. אם אני אמשיך את הכיוון שלך, אז החרדים מנגד ידרשו שכל החילונים יחזרו בתשובה, יתפללו שלוש תפילות ביום, קריאת שמע על המיטה, נישוק מזוזות ואמירת מאה ברכות בכל יום. ואז מהעמדה הזאת ומהעמדה שהצגת יצטרכו כולם להתפשר. |
|
||||
|
||||
המציאות היא שהחרדים דורשים ממני, ואני לא דורש מהחרדים. אתה אומר שלפי הגישה הנכונה, צריך לתת חצי ממה שדורשים החרדים. אם כן, הפעולה הרציונלית מצידי היא לדרוש מהחרדים, ואז נתפשר על אפס, בסוף - וקיבלתי בדיוק מה שרציתי. זו לא התחכמות, זה ניסיון לנתח את המצב כפי שאתה מתאר ולנסות לפעול באופן רציונלי על-פיו. אני גם מסכים שכתוצאה מכך, על החרדים יהיה להקצין את עמדותיהם - זו בדיוק הסיבה שאני מתנגד לניתוח שלך, וחושב שהוא שיטה קלוקלת שאינה מסייעת לאיש. |
|
||||
|
||||
לא כתבתי שצריך לתת חצי ממה שדורשים. לא דיברתי בשפה של נוסחאות מתמטיות. אתה כן דורש מהחרדים. אתה דורש מהם להתגייס לצבא, לסבול את הימצאותם של וידאומטים עם סרטי פורנו, לסבול את הימצאותם של בתי מסחר ובתי עינוגים בשבת ועוד ועוד. אני לא טוען שאתה לא צודק בדרישות שלך. אני לא טוען שאתה צודק. אני רק טוען שבמדינה אוטופית בראי החרדים המצב היה אחרת לגמרי. יוצא מכך שהמציאות העכשווית היא הסכמה/התפשרות מצידם. |
|
||||
|
||||
כיצד אתה יכול להתנגד לניתוח? האם אתה טוען ששיטות איסוף הנתונים של אסף שגויות? האם אתה מתנגד לאחד הצעדים הלוגיים בדרך למסקנות? נראה כאילו אתה מתנגד *להשלכות* של המסקנות על חייך ולא למסקנות עצמן. כלומר, אתה סבור שיש סכנה אם אנשים ינהגו לפי המסקנות. זה אולי לגיטימי, אבל זו לא התנגדות לניתוח. זה משהו אחר. |
|
||||
|
||||
הבעיה של החרדים בהקצנה הזו היא שלחילוניים יש הרבה יותר מרווח הקצנה. |
|
||||
|
||||
לא מסכים. על פי השולחן ערוך יש דרך מסויימת בה אדם צריך לנעול נעליו. נעילת נעל ימין, נעילת נעל שמאל, שריכת נעל שמאל, שריכת נעל ימין. מרחב ההקצנה של החרדים הוא מספיק גדול. מעוניין למלמל ברכה לאחר כל יציאה מהשירותים? |
|
||||
|
||||
אני רוצה להבהיר - את הערכים והנורמות החשובים ביותר קובעת כל קבוצה לעצמה. החרדי לא יכול לקבוע לחילוני מה יותר חשוב לו. והחילוני לא יכול לקבוע לחרדי מה יותר חשוב לו. |
|
||||
|
||||
יש רק בעיה קטנה המוסדות של המדינה נבנו על פי הנחת היסוד שאופי המדינה יהיה חילוני. יכול להיות שזאת תאונה היסטורית אבל לגמרי לא ברור לי מה האלטרנטיבה הדתית ואיזה מקום יהיה לחילונים בה. |
|
||||
|
||||
לעמירם סיון יש זכות הקיניין על כספו. לחילוניים ן_ל_ד_ת_י_י_ם כאחד יש זכויות אדם המגינות *על כל אחד מהם* מפני כפיתו של השני. כאשר הדתי מנסה לכפות דעתו על החילוני הוא חושף עצמו לתביעה. אין פה שאלה של בעלות על המדינה; אם הויכוח היה כזה שהחילוניים היו טוענים שאין לערוך במדינה בחירות והחרדים היו בעדם, היה צורך לערוך בחירות, ללא קשר למי "שייכת" המדינה בטאבו. אינשטיין (חילוני?) אמר פעם: "דמוקרטיה היא צורת שלטון בה מוענקות לפרט זכויות מקסימליות ובו בזמן דואגת שהוא לא ישתמש בזכויות הללו עצמן לקפח אותן" בתרגום חופשי... אין לחרדים זכות, לא בשם רוב ולא בשם מיעוט, לקפח את הזכות שלי לחופש דת ומצפון! כפיה חילונית היא מצב בו מכריחים או מונעים מאדם לבצע את מצוות דתו. לא זה מה שהחילוניים דורשים: כל הדרישה היא להפוך את המדינה לניטראלית מבחינת דת; לא לטובתי ולא לטובתם! ממש כשם שהמדינה ניטראלית לגבי אסטרולוגיה, כך אין לה סמכות להתערב בכל אמונה ללא קשר לתוכנה. הדרישה הזו, ממש כמו הזכות לבחור ולהיבחר, אינה "דרישה חילונית" שהציבור הדתי נדרש להתפשר עליה! |
|
||||
|
||||
ומה אם יש למדינה ערך דתי. ומדינה יהודית היא מהגדרתה האימננטית בעלת משמעות דתית. (אם הזכרנו ,בצחוק את השטן למעלה אז בוא נטען שהיא חלק מתהליך משיחי) אז הניטראליות שאתה מיחס לה היא חלק מגישה מתיונת , שזרה לרוח של היהדות ומכאן גם של המדינה. |
|
||||
|
||||
לפי זה, הדמוקרטיה עצמה היא ההתיוונות. לכן, בל יתאוננו המכבים על כי הם מופלים גם לפי החוקים המשוקצים, אותם הם לא מכבדים. |
|
||||
|
||||
לכן יש לחזור על נס חנוכה ולהדליק מחדש את המנורה במקדש |
|
||||
|
||||
"מדינה יהודית היא מהגדרתה האימננטית בעלת משמעות דתית", למה, הרי במגילת העצמאות (המסמך שהגדיר את המדינה http://www.knesset.gov.il/docs/heb/megilat.htm) כתוב "העם היהודי" ולא "הדת היהודית". |
|
||||
|
||||
זאת אחת הסיבות שהמסמך נשאר בעל משמעות חוקתית מעורפלת, ומעולם לא הפך לאקט של חוקה בעלת תוקף מחיב.הרבה אנשים דתיים לא יכירו לעולם בהיותה של מדינה יהודית אקט לאומי חילוני.בשבילם יש לה בראש ובראשונה משמעות דתית. |
|
||||
|
||||
אבל, אין שום מסמך מקביל שמגדיר את ישראל כמדינה בעלת משמעות דתית. |
|
||||
|
||||
תורה נביאים כתובים ויש גם תורה שבעל פה |
|
||||
|
||||
הם לא מתייחסים למדינת ישראל (כמדינה מודרנית). |
|
||||
|
||||
אין בהם דבר וחצי דבר על מדינת ישראל. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
"כל הדרישה היא להפוך את המדינה לניטראלית מבחינת דת", מה קורה כאשר הדת מצווה על מאמיניה לעשות מעשה שמנוגד לניטרליות הזו (למשל, דת שמצווה לכפות את עצמה על הלא מאמינים), האם המדינה יכולה "למנוע מאדם לבצע את מצוות דתו" בשם הניטראליות המבוקשת? אם כן, אז (לפחות ברמה העקרונית) יש כאן מניעה מאדם לבצע את מצוות דתו (ליברליזם), אם לא, אז אין כאן ניטראליות (רב-תרבותיות). |
|
||||
|
||||
זאת לא שאלה תיאורטית- דתות מצוות על מאמיניהן כל מיני מצוות שלא מסתדרות עם ערכי זכויות האדם המודרניים. דוגמה בולטת (אך לא יחידה)- עניין האלמנות ההינדיות שאמורות לעלות למוקד עם גופת הבעל המת. בפעמים אחרות אלה לא מצוות דת אלא ערכים חברתיים מושרשים כ''כ שהם חזקים לא פחות ממצוות הדת- כמו רצח נשים מוסלמיות על רקע ''כבוד'' המשפחה. כשם שבהודו המודרנית חל איסור על מנהג ה''סאטי'' (האיסור החל בתקופת הבריטים), כך גם מדינת ישראל צריכה להגן על חיי האדם, חירותו וזכויותיו בכל מצב שבו הדת היהודית (או כל דת אחרת) מאיימת עליהם. נכון שיש כאן פגיעה מסויימת בחופש הדת. אבל בעיניי כחילונית יש משקל רב יותר לחיי אדם ולחירותו מאשר להענקת חופש דת אבסולוטי. |
|
||||
|
||||
לא צריך לרוץ עד הודו . ברית מילה זה בדיוק אותו דבר. |
|
||||
|
||||
ואני נורא נורא התאפקתי לא להגיד את זה... |
|
||||
|
||||
רון וערן, לא נעים להיות קטנונית באמצע דיון על ליברליזם וחופש דת וכל זה, אבל- ברית מילה זה /בדיוק/ כמו שריפת אדם חי?! (אמנם אדם ממין נקבה, אבל בכל זאת...) אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני, אם איאלץ אי-פעם לבחור בין שני העונשים האלה- איבוד חתיכת עור קטנה, או הישרפות בעודי בחיים- לא תהיה לי כנראה התלבטות ממושכת מדי בין השניים. |
|
||||
|
||||
למעשה - זה חמור הרבה יותר. משום שברית מילה נעשית על יצור אנושי שאיננו מסוגל להביע דעתו על הנעשה לו, ואיננו מסוגל כלל להבין את המשמעות של אותו מעשה. יותר מכך, זוהי פגיעה גופנית בחסר-ישע בתמיכת ויוזמת האפוטרופסים שלו, אותם האנשים ממש שאמורים להגן עליו מפני מצב שכזה. כשאישה בגירה מזנקת לאש חיה, זה מעשה של אדם בעל שיקול ורצון חופשי, גם אם הוא מחליט לוותר על רצון זה לטובת דוגמה דתית כזו או אחרת. (הערת צד חשובה: אם האישה ממאנת להישרף עם בעלה, האם מישהו מכריח אותה? אינני יודע. גם אם כן, הרי שזה רצח, ולא על כך מדובר) |
|
||||
|
||||
מדובר במצבים שבהם הלחץ החברתי (בד''כ בכפר קטן ונידח, שאין לאשה אפשרות לעוזבו) לא מותיר לאלמנה ברירה אלא לעלות למוקד. כלומר, לא דוחפים אותה פיזית לתוך האש אבל כן דוחפים בכל מובן אחר. בעיניי זה אכן סוג של רצח. |
|
||||
|
||||
אם היא יכולה לקום וללכת משם, הרי שזה לא רצח ולא עבירה משום סוג שהוא. התאבדות איננה עבירה על החוק (אולי בהודו כן), ופגיעה באדם אחר היא כן עבירה על החוק (בישראל, במקרים מסוימים, לא). |
|
||||
|
||||
צאי וראי. אלה המתנגדים להפלה משום הזכות הטבעית של הביצית המופרית לחיים (נקודה שאני לא מערער עליה) ובגלל שהחיים הוענקו לה על ידי אלוהים (ומה זה הופך אותך, סוכנת וצינור העברה), מוכנים באותה נשימה לפגוע בזכות שיש לאותו תינוק לישמור על שלמותו הגופנית. הפגיעה בזכות מקבלת תוקף מאותם טיעונים שמשמשים לשמירה על זכות. אגב, אם כבר מישהו היה שואל אותך במה לבחור, לא היית צריכה לוותר על חת'כת עור קטנה אלא על גופיף מאד מסוים שהיה גורם לך לנכות הרבה יותר ברורה מזו הנגרמת מהסרת עורלה. |
|
||||
|
||||
אני מודה שגם אני לא מבינה למה אדם דתי שמאמין באלוהים חושב שצריך לשנות את גוף התינוק מהצורה המקורית שקבע האל. (האם יש פה הד עמום לביטול קורבנות אדם? החלפתם בקורבן סמלי? אברהם צווה על עניין הברית ב"ברית בין הבתרים", שהוא בעיניי אחד הקטעים המסתוריים ביותר בתנ"ך). האם יש להבין משרשרת התגובות פה שאתה, בילינסקי ודנבום לא מלתם/תמולו את בניכם? כי אני, למרות שעניין הברית בעייתי בעיניי, לא הייתי רוצה לגרום לשום ילד באחריותי בעיות של חריגות בחברה שבה הוא יחיה. לא הוגן לנהל מלחמות אידאולוגיות על גב אלה שתלויים בך. ולכן, בדיוק בגלל חוסר הישע של הילד שעליו דיבר דנבום, הייתי דואגת שהוא יעבור מילה. |
|
||||
|
||||
טעיתי- לא בברית בין הבתרים אלא תיכף אחרי זה, בפרק יד. |
|
||||
|
||||
כמובן שזה תלוי ברצונה של בת הזוג, אם וכאשר... באופן אישי, ומעבר לשאלה הרפואית והנפשית של העניין (שעליה כבר דנו רבות), לא הייתי רוצה להטביע בצאצאיי סימנים גופניים של דת כלשהי, על אחת כמה וכמה זו היהודית. אם הוא/היא ירצו לעשות זאת בעצמם, כשיהיו בגירים, לא אוכל לעצור בעדם. |
|
||||
|
||||
למה זה תלוי ברצונה של בת הזוג? אתה מציג זאת כהתעללות בקטין חסר ישע. אם זוגתך תרצה לקטוע את ידו השמאלית - תסכים? |
|
||||
|
||||
על פי הגישה של אסתי (שרבים שותפים לה), המנעות ממילה, והפיכת הילד לחריג בשל כך, גם היא סוג של התעללות. ואז יש לבחור מהי ההתעללות הקטנה יותר. הצעתי פעם, בהיסוס, דרכים להתגבר על הדילמה בלי למהר ולחתוך: תגובה 28350 |
|
||||
|
||||
לא. אבל מכיוון שזוגיות, מעצם שמה, אומרת שלהחלטות יש להגיע בזוג, ומכיוון שאני משער שדעתה של אמו של אותו צאצא עתידי היפותטי תהיה חשובה לי מאוד, ותיקח חלק נכבד במסכת השיקולים הרגשית שלי, הרי שאינני מסוגל או רוצה להתעלם ממנה. |
|
||||
|
||||
אנא ממך, היה עקבי. סיכום הדיון עד כאן: אסתי: האם ברית מילה זה בדיוק כמו שריפת אדם חי? גלעד: זה חמור הרבה יותר. זוהי פגיעה גופנית בחסר-ישע בתמיכת ויוזמת האפוטרופסים שלו. אסתי: האם לא תמול את בנך? גלעד: זה תלוי בבת הזוג. יובל: למה? גלעד: כי היא חשובה לי, והחלטות יש לקחת בצורה משותפת. סלח לי, אבל זוהי נסיגה פתאומית. אם מדובר בהתעללות בקטין חסר ישע, ההחלטה של מישהו חשוב לך להתעלל באותו קטין אינה צריכה להיות שיקול. העניין הוא שמילה אינה "סוג של התעללות". מי שעושה זאת לבנו חושב שיש בכך יתרון כלשהו, והוא עבר זאת בעצמו. במשך כל התהליך הוא מחזיק את בנו, מלטף ואוהב אותו. יתכן שזה אינו מספיק. יתכן שהמילה פסולה בכל זאת. אין לכך קשר למה שאתה אומר. הרי התעללות בחסר ישע היא טאבו גמור, ואינה תלויה בדעתו של מישהו. גם אתה אירגנת לעצמך דרך נסיגה קטנה. אני משוכנע שלא תתעלל בקטין חסר ישע, אך אם יהיה חשוב לזוגתך למול את בנך - תעשה זאת. |
|
||||
|
||||
אתה צודק, יש כאן סתירה כלשהי בדבריי. נקודת המוצא של הדיון היא כי לבת הזוג ברית המילה הוא טקס חשוב וכי היא תהיה מעוניינת בו, בניגוד מוחלט לרצוני ולתחושותיי. זהו אכן מצב שקשה לי לדמיין אותו ואת אופן פעולתי בו. התשובה שלי נבעה מתוך הנחה מוקדמת לגבי אופי היחסים - שיוויון ושיתוף מוחלטים. מנקודה זו והלאה קשה להגיע להכרעה - מחד עומד רצוני שלי וטובתו של העולל, לפי שיקוליי, ומאידך, רצונה של בת זוגתי, וטובתו של העולל, לפי שיקוליה. אני חושב שהייתי נוקט בדרך של שכנוע רציונלי ורגשי, כדי למנוע את הפגיעה בבני. אם הייתי נכשל, באמת שאינני יודע מה הייתי עושה, אך זה מסוג הדברים שעדיף להגיע אליהם מוכנים מראש, ולא להיתפס להחלטות רגעיות ולא-שקולות. אין לי ספק כי זהו נושא קריטי עבורי, שכן אין לי שום כוונות לערוך אינדוקטרינציה דתית לאיש, ובטח ובטח שלא לתמוך בפגיעה פיזית ברברית בבשר מבשרי. כאמור, בעניין זה מעורבים הרבה מאוד רגשות, וקשה לי מאוד להציע ניתוח מספק של מעשיי במקרה כזה. בקשר להתעללות - אין כוונת התעללות, אבל התוצאות זהות. אגב, מה המצב החוקי של ברית המילה? |
|
||||
|
||||
>"אגב, מה המצב החוקי של ברית המילה?" היא חוקית. |
|
||||
|
||||
זה מובן, השאלה היא איזה חוק מסדיר אותה. האם בחוק המונע פגיעה פיזית יש סעיף קטן הקובע כי התעללות כזו מותרת במסגרת טקסים דתיים (יהודיים או לא)? האם מוזכר בפירוש טקס בר המילה? האם העניין הועמד בפני בג"ץ? |
|
||||
|
||||
לא טענתי שברית מילה היא דבר חמור יותר משריפת אדם חי, אלא מהשלכה עצמית של אדם אל האש. אין ספק שרצח הוא מעשה חמור (משפטית ומוסרית) מהתעללות. |
|
||||
|
||||
האם סלידתה או אי-סלידתה של בח"לך לעתיד ממה שאתה מכנה "התעללות בחסר ישע" אינה שיקול בעצם ההחלטה האם להפוך לזוג או לא? אני, למשל, מתכוון שלא למול את בני ההיפותטיים, משיקולים (אנטי)דתיים טהורים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בתנאי שקופידון לא יירה חץ לבח''ל מסורתית. אז תצטרך להכריע בין רגשות עכשוויים לרגשות עתידיים. |
|
||||
|
||||
זין נימול נראה טוב יותר. (בלשון המעטה) |
|
||||
|
||||
פורנוגרפיה זה עניין של אסתטיקה. |
|
||||
|
||||
כלומר, זה נראה לך לגיטימי לעשות דפורמציה לאיבר מין של ולד, רק בגלל שנשים מסויימות רואות בדפורמציה זו כמושכת? זו נראית לי ראיה מאוד פמוצנטרית של העולם. יואילו נא הנשים לכרות דגדגנן, כיון שגברים מסויימים רואים באורגזמה נשית דבר לא מושך. |
|
||||
|
||||
נו באמת.זו הייתה הערה הומוריסטית-אסתטית שאין לה חלק בדיון המוסרי. ועד כאן. |
|
||||
|
||||
לא רק שהוא נראה יותר טוב, גם מרגיש הרבה יותר טוב. פעם אמרו שאפשר להקים בבני ברק תעשית ארנקים או נעלים מעורלות. אבל הם אחרו את הרכבת. בקרוב בחנויות הקוסמטיקה המובחרות - עורלושיין מרחי (או מרח) את לחייך המעלות קמטי זיקנה בעורלה שנלקחה מתינוק כשר בן שמונה ימים. |
|
||||
|
||||
אגב, לא נראה לי שמדובר בילדים יהודים, דווקא. |
|
||||
|
||||
למה זה גועל נפש ולאכול ביצי שור או להשתמש בעור חזיר להשתלות זה בסדר? |
|
||||
|
||||
מילא להשתמש בעורלות מיותרות למתרות רפואיות. מילא להשתמש בקולגן למתרות של ניתוחי בחירה שטחיים. אבל לשלב את השניים?! (אגב, שוורים מטילים ביצים?) לא, אינני מתכוון להגן על עמדתי מבחינה לוגית ומוסרית, כיון שהיא בעיקר רגשית, ונובעת מדרך המחשבה האסצטיסטית שלי. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תעשיית ארנקים לתפארת: שני שיפשופים וכל ארנק נהפך למזוודה, ובא לציון גואל. שלך אלכס |
|
||||
|
||||
רק עכשיו קראתי את הלינק. עד עכשיו חשבתי שההומור השחור שלך מוגזם. זה מטורף!! לא הייתי מדמיינת שום דבר שקרוב לזה. וגם לא את השיטות האחרות שצויינו שם, אבל בהשוואה לזה עוד מילא. |
|
||||
|
||||
כבר היה לנו דיון על זה איפשהו... תגובה 28350 הנה, פה. וגם פה: תגובה 28484 ובכלליות, פה: דיון 617 |
|
||||
|
||||
יש. תודה דובי על הלינקים, היה מעניין מאוד. בעיקר מחמת הפגיעה בהנאה המינית, וסיבוכים אפשריים אחרים- לא אמול את בני. כך נראה לי בינתיים.(על מה לעזזל אתמדברת? אני שואלת את עצמי) |
|
||||
|
||||
הבנתי. מה את עושה ביום שישי? (: |
|
||||
|
||||
גלעד היה קודם. אני מארגנת מכרז באימייל. |
|
||||
|
||||
אני רוצה לציין שאני עורך מכובד1 של מגזין אינטרנט מצליח, בעוד שגלעד בסך הכל מתרגם מאמרים על לוגיקה מפעם לפעם. (: 1 כבר לא, אחרי התגובה הזו. |
|
||||
|
||||
גלעד ברזילי - שנה שמך לאלתר! ואני מתרגם דברים הרבה יותר גרועים. |
|
||||
|
||||
וואללה. אז מה עושה גלעד ברזילי? |
|
||||
|
||||
לומד הנדסת חשמל בטכניון. (ממוצע 86.6) |
|
||||
|
||||
עכשיו עלינו רק להמתין ולגלות האם זהר תעדיף את הטכנוקרט העשיר, או את איש הרוח חסר האמצעים. (דובי קננגיסר, למה אני לא סוכן מכירות. 2002) |
|
||||
|
||||
אפשר להצטרף לקרב (תלת קרב)? אני מלצר ובעל פטנטים, מכוער עד אימה אך בעל און מיני בלתי נידלה ועולם ריגשי עמוס לעייפה. אהה, כן ואני מאוד אוהב נשים בעלות שמות של צמחים כמו רותם, צאלה, ערבה, גפן, דקל או שיבולת מה שלא ממש משנה לצורך העניין. אני מתכנן גם למול את ילדי אם וכאשר אחליט להעניש את העולם ולהמשיך את קיום הקוד הגנטי שלי גם לאחר מותי המיוחל מה שהופך אותי למועמד לא רלוונטי. אני רואה שאני מכשיל את עצמי, אולי אני אפרוש בשלב הגשת המועמדות. בהצלחה לשני המועמדים הסופיים, ראו, כבר הבסתם מועמד אחד כך שגם זה שיפסיד יוכל להתעודד בעובדה שהוא לא המועמד הגרוע ביותר. מי ייתן והטוב ביותר ינצח. |
|
||||
|
||||
דובי, האם עליי להזכיר לך בשנית שאני אינני גלעד ברזילי, וששמו שורבב לדיון רק בשם הטעות בזיהוי שלך? (קרי: לא אני תרגמתי את המסמך על הלוגיקה ולא אני לומד הנדסת חשמל בטכניון) |
|
||||
|
||||
באמת? אז מה אתה עושה? |
|
||||
|
||||
מתרגם סרטים וסדרות לטלוויזיה ולשאר גופים, ומקווה להתחיל ללמוד בשנה הבאה באוניברסיטת חיפה. |
|
||||
|
||||
יפה בחורים מכיוון שתחת כף רגלי דוושת אלפא 164 ישנה (שאליה מחובר שאר האוטו), מיציתי בזאת כל שאיפה שדורשת כסף שצריך לאסוף אותו. so therefore,both phrasing colts of good morals, are on track for foreskinless sons [אני כל פעם די משוכנעת שזה לא הקונטקס המתאים למשחק הזה (רשום בחוקי האתר שהסתה לאלימות אסורה) אבל קשה לי להתאפק]
|
|
||||
|
||||
אין לי מושג מה אמרת שם למעלה, אבל אני בטוח שזו הייתה אמירה חכמה, משעשעת, ומתוחכמת. <חיוך גדול> (דובי קננגיסר, Sucking up is a way of life, 2002) |
|
||||
|
||||
כלומר, מכיוון שגם היא ענייה מרודה ("אלפא 164 ישנה"), איש מבין המתמודדים לא נפסל בגלל מצבו הפיננסי הכושל. "ולכן, שני העלמים הבלתי מנוסים, אך המוסריים, נמצאים בדרכם לבנים נטולי-עורלה." יש דו-משמעות יפה במשפט באנגלית. Colt - הוא גם "טירון", נער צעיר ובלתי מנוסה, וגם סייח לא מסורס, וזה מתקשר ל-Tracks שמופיע בהמשך המשפט, שמשמעו גם מסלולי המירוץ (עם תינוק במקום ארנב מכני?), וגם בדרך לקראת הצאצא נטול-העורלה הנכסף... (גלעד דנבום, 1:0 בדו-קרב האינטלקטואלי, 2002) |
|
||||
|
||||
אלפא 164 ישנה זה אוטו נחמד מאוד, אם כי לא אמין, יש האומרים. בשעתה (כמה זה? 94?) היא נחשבה למכונית יוקרה מהנה מאוד לנהיגה. איזכור מעניין ורלוונטי למעמדן של האלפות ניתן למצוא בספרה של גפי אמיר "טווסים על הגג" - חלום הגיבורה הוא להתנייד ברחובותיה השוקקים של תל אביב באלפא אדומה. הסיפור מתרחש למיטב הערכתי (שום דבר לא יכול להתנגש עם הזיכרון שלי) עוד לפני 1994, כך שהאוטו דנן הוא יותר מסתם חלום - הוא מושא ציפיות שיאלצו להיוותר לא ממומשות עד ש 1994 תגיע. בכל מקרה, הוא בטח עולה ארבעים חמישים אלף שקל. והוא די פינוק אם אוהבים מכוניות (ומוסכניקים). אם כך, יכול להיות שהיא מתכוונת לכך שמאחר וכל מאוויה הגשמיים באו אל סיפוקם, אין לה צורך בחתן עשיר, ולכן אין הדבר מהווה שיקול בעיניה. שאלות מוטוריות נוספות יענו בברכה. |
|
||||
|
||||
מודה ומתוודה על בורות מוחלטת בתחום המוטורי. |
|
||||
|
||||
הכרח שאטעה איפשהו אם המשפט באנגלית, והחמצתי בעצמי את כל הפואנטה: not foreskinless, but a foreskin-bearer חסר היה התרגום לphrasing, שהם מתמללים. "ולכן, שני הסייחים/טירונים -מתומללים ובעלי מוסר טוב ורוח מרוממת, (עודם) נמצאים על המסלול לבנים ערלים." [אני לא לוקחת אחריות על הפתיל הזה, כל עוד העורך משת"פ ועד שיגיד אחרת (ולשמחת הענבים החמוצים האחרים)] |
|
||||
|
||||
אני מפסיד לפופק?! (העורך אינו לוקח אחריות על הפתיל הזה. הליבידו שלו כבר מזמן יצא משליטה) |
|
||||
|
||||
זו לא בושה מאוד גדולה, רבים וטובים הפסידו לפופק בעבר. כמובן כל ההפסדים היו בתחרויות שתייה ותחרויות בהתאפקות (היחידי שהצליח לנצח אותי בתחרות התאפקות עשה זאת בכך שעשה קשר בבולבול שלו, דבר שאני לא יכול לעשות מסיבות מובנות. כתוצאה מהקשר התפתח לו נמק קשה והרופאים נאלצו לכרות את מרבית איברו. המנצח המאושר הפך לזמרת מצליחה ואף זכה בארוויזיון אחד) ומעולם לא הובלתי בתחרות על בחורה אבל אתה יכול להתנחם בעובדה שהיא עדיין לא ראתה אותי מה שבודאות יטה את הכף לטובתך. אגב, אני נוהג בפורד פיאסטה מודל 87 בצבע חלודה עם מנוע 1.1 וצילינדר אחד דפוק משום שאינני זקוק לחיזוקים מוטוריים לתדמיתי הגברית וגם אין לי כסף ליותר מזה. |
|
||||
|
||||
אז זה רשמי? ירון כהן עשה את הניתוח? או שבכלל התכוונת לאחד, יזהר כהן? |
|
||||
|
||||
זה לא היה ירון כהן אלא בחור אחר, יהודי ממוצא אירי בשם ג'ים מרדכי כוהן, הוא עשה קולות רקע בשיר שזכה מתישהו בתחילת שנות התשעים. |
|
||||
|
||||
בהחלט. V6, מנוע 3000. נראה שגפי הלזה אינה מבינה מאומה במכוניות, אלא במותגים. אין טעם לצאת מהחניה, אלא אל מחוץ לעיר ובלילה. המנוע נפתח רק ב110 קמ"ש. |
|
||||
|
||||
כאחד שנהג פעם בפיאט 400 שבה המנוע נסגר ב-25 קמ"ש קשה לי להבין מה כל כך מרגש במנוע פתוח. אבל אם מספרים אז יש לי שני צילינדרים יותר מאלפא. |
|
||||
|
||||
לא רוצה להפריע יותר מידי (הרי כניסה שלי לכאן תשדד מיד את דובי), אבל המטרה לא הייתה בנים *עם* עורלה (1)? (1) עמדתי האישית בנושא, אגב, היא מילה ע"י רופא בגיל חצי שנה תחת הרדמה מקומית. גם אין טראומה וגם אין בעיות במקלחת הצבאית. |
|
||||
|
||||
צודק, אבל הטעות הייתה במקור של זהר. (והאמת היא שבכלל לא שמתי לב לזה כשתרגמתי) בקשר לעמדה האישית שלך: אם מישהו רוצה לעשות לבנו בירת מילה, הרי שזו שיטה לא רעה כלל. אגב, העמדה שלי בנוגע למקלחת הצבאית היא לא להגיע אליה, ולא ע"י התאפקות במשך שלוש שנים. |
|
||||
|
||||
בשביל להגיע למקלחת לא צריך להתאפק. צריך רק להסריח. ותרוצים דוגמת "זה לא בריא להתאפק והשירותים היו רחוקים" לא יתקבלו. אתה לא קוסטנזה. (האם הכרת סיינפלד היא קטגוריה בשיפוט, זהר?) |
|
||||
|
||||
זה נחמד מאוד סיינפלד, אבל לי אין התמצאות, אז אני לא יכולה לדרוש מאחרים. קטגוריות רשמיות בשיפוט הן אדי מרפי, דאפי דאק, וודי אלן וסנדרסון. ופופק. |
|
||||
|
||||
Everybody loves Parphe! איך אני בינתיים?
errr... "MY MOMMA MADE IT FOR ME!!!" Thisfppfpffpt meanthpppfth war! |
|
||||
|
||||
וסנדרסון? מדובר כאן בהמבורגר הספציפי שאני אכין לילדים שלי. (אינפורמציה תזונתית שכזו) |
|
||||
|
||||
"אילו היה כוח, הוא חשב לעצמו, שיוכל להוציא אותי מפה, כוח של מצביא דגול, פוליטיקאי חסוד, איש דת רחב לב, אפילו סופר גדול. סופר גדול?... כן, סופר גדול... איואן יפתקוביץ קם ממיטתו, התמתח קלות, ירד לתחנת האוטובוס וחזר לביתו בריא ושלם. הוא חי עם משפחתו עד עצם היום הזה שמח בחלקו, ואם מותר להוסיף, הוא לא מפסיק להודות לי." |
|
||||
|
||||
אם אין פסנטר אפשר לנגן על הלחי. |
|
||||
|
||||
טוב, אאלץ לשלוף כליי הכבדים. אדי מרפי (בלתי-ניתן לתרגום): Not exactly Shakespeare? As to "shake-a-spear"? דאפי דאק: Rabbit Season!You calling me a spear chucker? וודי אלן: To you I'm an atheist; to God, I'm the Loyal Opposition. סנדרסון??? מצטער, מחוץ למנעד התרבותי שלי. |
|
||||
|
||||
Once I was playing the role of God in a play. I was so much into the character, long gown, white bird and everything. One day, while crossing the street, a Taxi almost ran over me. I kept my wrath in check and had said unto him "Be fruitful and multiply", though not in these exact terms.
|
|
||||
|
||||
one of my own: מחקר השבוע נסיונות להבין את כללי המשחק כל הזמן- עלולים להשתלם בסופו של דבר- כשמגלים בסופו של דבר את הטעם המהותי של הדברים. התייחסות אל המצב= המציאות= החיים כמשחק שאין ברירה אלא it out to figure גורמים לסליחה, לחנינה כללית מהווייתם הרצינית של הדברים. לדוגמא- מיטב הפילוסופים החשובים- למעשה היו בדחנים לא נורמליים. במחקר שנערך , שחיפש אחר יומניהם של המקורבים לנפוחי מוח אלה, נמצא- שכולם, ללא יוצא מן הכלל, היו שטותניקים אלף אלף, ועל בסיס עדויות מהימנות. במסגרת המחקר נמצאה "הקונבנציה התכליתית הסודית", שהוחלט עליה בחשאי בתחילתה של אותה התקופה הנקראת 'הפילוסופיה החדשה'- אקרוסטיכונים של כל 32 שורות בסדר הפוך לכל טקסט כלשהו- כשמחולק ב4 וחצי, מגלה אימרות כמו- "והדג אז אמר לממותה…… בדיוק כשבלעה את הכף האחרונה של המרק…" – כסימן חשוב, כתזכורת בולטת- לכך שההווי האמיתי , המשמעותי- היה למעשה בסיכומו של דבר- אימרות שפר מסמקסלנד- השגת נקודות [כל 20 נקודות זיכו את הפילוסוף בחפת מיוחד בצורת דודתו של מתחרהו], וניצחון בסיבוב השנתי. מסתבר- שכל הפורטרטים של כבדי התאית הסורבית [המוחית-זוהי], צויירו או פוסלו שעה שהתמקדו בפניה או שדיה או חלק אחר של דודה זו או אחרת. זו אחווה. ידוע במיוחד החפת הסגול של קאנט- בצורת תחת, [רפוי קמעה מצדדיו- אך נופל בצורה אצילית למדי כלפי מטה-] , ומתוך מחקרים גנטים שנעשו, עולה שזהו התחת של מוחובה שמידט- דודתו של לוק מצד אביו, שהרוויח אותו קאנט כשעלה על הרעיון המצוין עם הזווית הנכונה, ואיך אי אפשר אחרת. זהו נכס חשוב לאוצרות הפילוסופיה- והוגים ותלמידים רבים באים, לפי המנהג, להתעמק בצלוליטיס הסגלגל- כל חג פסחא שני אחרי ירח מלא בלפלנד. |
|
||||
|
||||
זה היה ניסיון לעניין אותי בסנדרסון, אני מניח. ובכן, הסיבות לחוסר ענייני בו הן פרוזאיות לחלוטין. אינני שייך לדור שסגד לחבורת כוורת ומעלליה, ומעולם לא מצאתי את ההומור שלהם כמשעשע במיוחד. אין לי טינה אישית או אידיאולוגית מיוחדת לבחור. ברם אולם, אני בהחלט מחבב בדחנים מסוגים שונים ומשונים, ואזכיר בקצרה את הצמד-חמד "סטיבן ופריי" שתוכניתם "קטעים עם סטיבן ופריי" משודרת מדי יום חמישי בסביבות 23:00 בערוץ BBC Prime. מומלץ בחום רב. |
|
||||
|
||||
אולי אתה מתכוון לסטיבן פריי והיו לאורי? כבר המלצתי על הספרים של פריי, ואני יכול להוסיף המלצה חמה יותר על הספר של לאורי The Gun Seller פריי: You have a daughter ,I believe לאורי: Yeah ,yeah ...Henrietta פריי: Did he? I'm sorry to hear that |
|
||||
|
||||
סתם ניטפיקיות, אבל זה ''קטעים עם פריי ולורי'' כמובן (לפחות בעברית, נדמה לי שגם באנגלית) |
|
||||
|
||||
צודק. גם ספריהם, כפי שהמליץ רון, הם נהדרים. (''היפופוטם'' של פריי, לפחות. טרם קראתי את ספרו של לאורי) |
|
||||
|
||||
את הקטע הזה אני כתבתי. נמאס לי מכתבי חידה ונסיונות הפעלה, אז ניסיתי הומור. אני מניחה שנונסנס לא ממש עובד בכתב. |
|
||||
|
||||
שאף אחד לא יחשוב שאני לא מעריכה השגת ציטוטים עלומים של סנדרסון- כילידת שנת 78, גם אני לא זכיתי להסחף לסגידה עוורת אחרי דני סנדרסון והגמדים האחרים. קשה לי לשלות ממוחי ולו גם משפט ראוי אחד של סנדרסון. נדמה לי שאותם סטיבן ופרי הינם מחברי abolutely המטופשים והנהדרים ששודרו בערוץ 1 לפני 10 שנים בערך. זו היתה התעוררות אגרסיבית של האיברים הפנימיים. (במיוחד אפיזודה אחת עם מרק). |
|
||||
|
||||
תגובה 54698 |
|
||||
|
||||
(גם לי יש 86.6) |
|
||||
|
||||
אתה מזמין אותי באופן אישי? הוחמאתי... |
|
||||
|
||||
מישהו יודע מה זה? אין כלום בקשור הזה. |
|
||||
|
||||
אתמול היתה שם הזמנה לכולם לבוא ביום חמישי ה-31/1 למסעדת מעין הבירה בחיפה בשעה 14:00 אולי הם כבר לא רוצים שנבוא? |
|
||||
|
||||
ההזמנה הופיעה גם בסיפור של אדם קלין "אח רגל האווז" וגם שם היא נעלמה. וכל התגובות לה גם כן נעלמו. צנזורה? באייל? |
|
||||
|
||||
אנחנו (גלעד ואנוכי) עדיין רוצים שתבואו. אני מקווה שמי שמצא לנכון להסיר את ההודעה, ימצא לנכון גם להסביר לציבור את טעמיו. |
|
||||
|
||||
אוך, לעזאזל איתכם. הסבר רשמי: הפתיל המדובר הוסר בניגוד לשיקול דעתי ומבלי להתייעץ איתי. מאחר שהעסק התגלה מאוחר, חשבנו שעדיף לא להחזיר אותו פתאום. מכיוון שאתם (ובמיוחד אתה, ליאור), מתעקשים שלא לרדת מהעסק - נחזיר את הפתיל ברגע שטל יהיה זמין. הטיעונים בעד ההורדה, אגב, היו חזקים ולגיטימיים. הטיעונים נגדה היו שזה היה צפוי לגמרי שתטרטרו לנו במוח בגלל זה. צנזורה! צנזורה! כאילו הורדנו דעה של מישהו. אנחנו לא לוח מודעות, אנחנו לא צ'ט, אנחנו לא פורום של החבר'ה. אנחנו אתר לדיונים. רוצים לתאם מפגש? באימייל. רוצים להזמין אנשים? באימייל. בטח לא לחזור על ההזמנה שלוש פעמים, פלוס הזמנה פרטית. די. מספיק. הפרסומות באייל זה רק למעלה, מעל ללוגו. וגם אז לא תמיד. יש? אפשר לרדת מהעסק? תודה רבה. |
|
||||
|
||||
ככה? אני דווקא נהניתי מההזמנה, אבל אם לא רוצים - לא צריך. אני מכריז בזאת על פתיחת פורום האייל החתרני לאיילים קוראים בכתובת: http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/manager.asp?F... |
|
||||
|
||||
הכתובת שגויה. הכתובת הנכונה היא: http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/Forums.asp?Fo... |
|
||||
|
||||
נחמד, אבל איך מפרסמים שם הודעות? |
|
||||
|
||||
אני רואה שהסתדרת. האשם, כמובן, בי, בשל הקישור השגוי (הראשון). |
|
||||
|
||||
לא יודע מי עשה את זה, אבל ברצוני להגיד לו שזה מעשה גס-רוח ודבילי. הלאה לצנזורה באייל! (אולי אעשה כמנהג אותו בחור בני-יורק לפני כמה עשרות שנים שחילק עלונים עם פרסומת בצד אחד, ומחאה על מערכת המשפט בצד השני. מעכשיו, לכל הודעה "אישית" אוסיף בסוף - "הלאה לצנזורה באייל!", וכך תכלול ההודעה דעה, וטיעונו של דובי לא יהיה תקף. האם לזה עלינו להתדרדר?) |
|
||||
|
||||
ולא לינק ישיר לפעם הקודמת. אני פשוט אשאל שוב: מה זה פה? רפובליקת בננות?! |
|
||||
|
||||
כן. |
|
||||
|
||||
אם כך בוודאי לא אכפת להנהלה שמישהו משתמש בלוגו "האייל", כנראה מבלי לקבל רשות, תוך הפרה לכאורה של זכויות-יוצרים. הנה: |
|
||||
|
||||
ההנהלה (שהיא לא אני) נתנה, כך מסתבר, את אישורה לעניין. בדיעבד, אמנם, ותוך תנאים מסויימים, אבל נתנה. קרץ. |
|
||||
|
||||
20,000 ש"ח להפרת זכויות-יוצרים בודדת, ללא צורך להוכיח נזק. אחר כך אל תספרו לי (אתה או ההנהלה) שהאייל זקוק למימון. |
|
||||
|
||||
סליחה על הבלגאן. (נדמה לי שהפניתי לאימייל כבר בתגובה הראשונה.) |
|
||||
|
||||
סטיבן פריי היה מהמשתתפים המוקדמים ב Who's line is it anyway שהיתה משודרת ברדיו BBC לפני שנים. אני עדיין מחפש הקלטה לתוכנית בה הוא שר את Bah Bah Black Sheep בסגנון ה Rap |
|
||||
|
||||
שכל מי שמבלה מספיק זמן באייל עלול להיהפך למיכאל שרון. ואין ההנהלה אחראית. |
|
||||
|
||||
למה? אפשר לקבל הפניה לבדיחות גרועות של מיכאל שרון? |
|
||||
|
||||
אני אענה לעצמי- ''בבאלה ממותחן החשמל העברי הראשון''. נו שויין. עכשיו אני רק סקרנית לדעת מי המתלונן. |
|
||||
|
||||
אדי מרפי Eddy, what have you done for me latly? דאפי דאקHALF! I WANT HALF! i fucked her, but i make lovvvveee with you. pool over pool over despicable וודי אלןכשאני מאונן אני בעצם עושה אהבה עם הבן אדם שאני הכי אוהב. סנדרסון מה תמוה בעינך? שטרומפלדור חשב שאם ישימו פסל של אריה בכניסה לתל חי, זה יפחיד את הערבים. מהי העצה הטובה ביותר שקיבלת? אם כריש רודף אחריך, אתה לא צריך לשחות יותר מהר ממנו, אלא רק מהר יותר מזה ששוחה לידך. באיזו תוכנית טלוויזיה לא תצפה? מלחמת העולם השניה. אני מכיר את הסוף. פופק אם בני אדם גם היו מחרבנים בארגז עם אבנים קטנות, כמו חתולים, בעיית המים היתה נפתרת. אריק ביקש ממני לעשות משהו, אבל אני לא יכול לדבר על זה. לא מסיבות בטחוניות, בגלל הבושה. יהדות זה חרא של דבר. כולם שונאים אותך ולך יש רגשות אשמה. ובנוסף לכל הצרות, אתה מסתובב עם חצי זין וידיעה שהרגת את ישו. |
|
||||
|
||||
ראשית ברצוני לברך אותך, זו התגובה הראשונה באייל למיטב זכרוני שבה דרים בכפיפה אחת זיונים, אוננות וחירבון. כן יירבו. שנית הרשה לי להודות לך על שכללת אותי ברשימת המצוטטים, מי היה מאמין שאני, יעקב פופק הקטן מבית שמש אזכה לכך שאנשים יזכירו את שמי בתגובה אחת, שאינה מכיל ביטויי ניגוד, ביחד עם דני סנדרסון. תודה רבה. |
|
||||
|
||||
showoff. חוץ מזה, דווקא להפך - אם היא ענייה, הייתי מצפה שמתמודד בעל ממון יהיה דווקא בעל פוטנציאל גבוה יותר - ידוע שנשים, מבחינה היסטורית, מעדיפות "להתחתן למעלה". הדרך הקלה ביותר למוביליות חברתית.יופי, עכשיו אני גם שוביניסט. אחד - מינוס אחד לטובתך. |
|
||||
|
||||
''מיציתי בזאת כל שאיפה שדורשת כסף שצריך לאסוף אותו'' לא משנה לה אם בן הזוג יהיה עשיר משום שהיא מיצתה את שאיפותיה הכלכליות ברכישת המכונית והיא מחפשת דברים אחרים בבן זוג מה שמעניק יתרון לפופק. |
|
||||
|
||||
אתה לא שוביניסט. אתה מתאר מציאות סוציולוגית. :) |
|
||||
|
||||
זו הפעם הראשונה בדיון שאני מסכימה עם אסף שרעבי. (ביחס לתגובתו כאן מתחתי) וחוץ מזה, לא הייתי מתנגדת. |
|
||||
|
||||
תגובה 28700 (ולדובי: פתאום נזכרת לברך "שלא עשני גוי"? או שאתה לא מברך כי אתה מעדיף ערלות מארץ האיילים?) |
|
||||
|
||||
מתי ואיפה בירכתי "שלא עשני גוי"? |
|
||||
|
||||
אז מה בקשר לטקס לכאורה הרבה יותר תמים מברית המילה - בר המצווה? טקס בו אדם לוקח על עצמו את עול הדת, לכאורה - אלא שרבים החילונים שעוברים אותו מרצונם. |
|
||||
|
||||
מאחר שאינך יהודי, אילו שיקולים שקלת? |
|
||||
|
||||
שיקולים אנטי-דתיים, כמובן. אני אינני יהודי, מילה היא טקס דתי בהחלט, ולכן אינני רוצה לשייך את בני לבני הדת הזו (או כל דת אחרת שמבצעת ברית מילה). יהיו אלו שיבואו ויאמרו שמדובר באקט כדאי מבחינה בריאותית. אני (א) פוסל את הטענה הזו. אין הוכחות לכך. (ב) מכיוון שכבר ידוע (א), הרי שאני רוצה גם למנוע מראית עין של יהדות בילדי, ולכן גם אם יתגלה בוודאות כי אין כל *נזק* בברית מילה, לא אהיה מעוניין לבצע אותה בבני. איך השיקולים שלי? |
|
||||
|
||||
אחלה שיקולים שבעולם. |
|
||||
|
||||
לא התכוונתי לומר שהשאלה לא קיימת, היא קיימת גם במזרח התיכון, החל ב''ברית מילה'' שנעשית לילדות, דרך ברית מילה יהודית לילדים, שחיטה כשרה והבעיות שלה עם אנשי זכויות בעלי החיים, הכרחת כופרים להאמין באיסלם, איסור צורות לבוש מסויימות,... התכוונתי שההחלטה צריכה להיות ברמה התיאורטית, האם את חילונית (או דתיה) שתומכת ברב-תרבותיות או בליברליזם (ברור שהבחירה היא לא בין שחור ולבן, ורובנו נמצא את עצמנו עם גוון זה או אחר של אפור). כליברל, אני מסכים איתך שיש זכויות חשובות מחופש הדת, כמו הזכות לחיים. |
|
||||
|
||||
אם, למשל, אני אטען שאני קניבל ואומר לך שדתי מחייבת אותי לאכול אותך. אני אגיש לך מלחיה ואבקשך לתבל עצמך באופן אחיד. אם אתה תסרב להיאכל, אתבע אותך למשפט על הפרת זכותי הבסיסית לפולחן דתי. בית המשפט ידחה את עתירתי בטענה שחופש הדת שלי מגיע *עד* החופש שלך! אין פה שאלה איזו זכות עליונה על השנייה, גבולות הזכויות שלנו מגיעות *עד* הזכויות של הזולת. להבנת הרעיון, נפח שני בלונים ולחץ אותם בעדינות האחד כלפי השני. תראה, שייווצר מעין גבול טבעי, ישר כסרגל, ביניהם. |
|
||||
|
||||
ומכאן שאתה מונע מאדם לבצע את מצוות דתו. |
|
||||
|
||||
זכויותיו לקיים את מצוות דתו מתפשטות במרחב ומוגבלות ע''י איים - זכויותיו של הזולת. |
|
||||
|
||||
זכותך לחיים מתפשטת במרחב ומוגבלות ע''י איים - זכויותיו של הזולת (במיוחד חופש הפולחן של עובדי השטן, אם כבר אז כבר). |
|
||||
|
||||
נבהיר זאת אחרת; זכותי על עצמי עליונה על זכותי על הזולת. במקום בו לי יש זכות החלה גם על הזולת (דת), ולאותו זולת יש זכות החלה על עצמו (חיים), הזכות שלו קודמת. זכותו לדת תוגבל, לכן, לאותם מקרים בהם היא מתיחסת אליו (עצמו) בלבד. |
|
||||
|
||||
"זכותו של האחד נגמרת בקצה אפו של האחר". אם ישנה התנגשות בין זכותו של אדם אחד לדת לבין זכותו של האחר לחוסר-דת, הרי שאז מי שהדת שלו כופה עצמה על האחר, צריך להתקפל. מדוע? משום הזכויות נמצאות מעל לתוכן שלהם. הזכות לחופש דת נמצאת מעל לתוכן של הדת עצמה. |
|
||||
|
||||
שים לב, לא אמרתי מי צריך להתקפל. רק הבהרתי שיש כאן העמדה שיקרית כשאנחנו (גם אני תומך בעמדות ליברליות) אומרים שלא נמנע מאנשים דתיים מלבצע את מצוות דתם, צריך להבהיר, שלא נמנע את ביצוע המצוות כל עוד המצוות יגעו למאמינים בלבד... |
|
||||
|
||||
הפרדת הדת מהמדינה אינה "דרישה חילונית", למרות שהחילוניים הם הדורשים אותה. גם דתי-דמוקרט, צריך לדרוש אותה, כשם שהוא צריך לדרוש הקפדה על זכויות אדם אחרות. ההקבלה בין הדרישה הדתית לכפות על החילוני להינשא עפ"י ההלכה צריכה להיות הדרישה החילונית לכפות על הדתי להינשא בנישואין אזרחיים. אני הייתי רוצה עולם נקי מדת, אבל הדמוקראטיה מגבילה את זכותי להתערב בתחום הפרט של הזולת *בדיוק* כפי שהיא מגבילה את זכותו של הדתי להתערב בתחום הפרט שלי. [עוד דוגמא לחוק אובייקטיבי :-) ] |
|
||||
|
||||
נכון, לא דרישה חילונית (אני אמרתי חילונית, איפה, מתי ולמה אני לא מוצא כזו אמירה?), דרישה *ליברלית*. דתי-ליברל ידרוש אותה, חילוני אנטי-ליברל לא ידרוש אותה. האנטי-ליברלים לא מקבלים את עקרונות הליברליזם, מה חדש (האם מעצם היותו של אדם אנטי-ליברל הוא לא מחוייב *לא* לקבל את ערכי הליברליזם)? הנסיון להציג את ערכי הליברליזם כערכים אובייקטיבים, הוא מעניין, אבל כמו שאמרתי במקום אחר, יש לי בעיה עם הגדרת המושג אובייקטיבי בהקשר הזה. דמוקרטיה, אגב, לא חייבת להיות ליברלית, היא יכולה לתמוך ברב-תרבותיות, ראה הכותרת שמלווה את התגובות שלי בדיון. |
|
||||
|
||||
החלק הראשון היה הבהרה, שלא כולם מסכימים איתה. התגובה היתה לא רק לך אלא לכל קוראי האייל, במיוחד לך (וגם לדורון). דמוקרטיה יכולה לתמוך ברב-תרבותיות במידה וזו אינה סותרת את האקסיומות עליה היא מבוססת. כל דמוקרטיה צריכה לעצור ולאסור קניבלים-טורפים כפי שתיארתי קודם. גם אם היא נורא רוצה לתמוך בתרבותם האותנטית. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את הפיסקה הראשונה. |
|
||||
|
||||
כלומר, זו היתה הבהרה, שגם אם אתה מסכים איתה, אחרים לא. להם, אם תרצה, היא היתה מכוונת. אז אתה מסכים לפיסקה השניה? |
|
||||
|
||||
לדמוקרטיה אין תשובה ברורה במקרה של ברית מילה (לנשים ו/או גברים), כאן נפרדים הרב-תרבותיים מהליברלים, למרות ששני הצדדים מקבלים את עקרונות (=האקסיומות של) הדמוקרטיה. יש הבדל בין "דמוקרטיה" ל"דמוקרטיה ליברלית", אתה מתאר את השניה, שהיא כלולה בראשונה, ומתיחס אליה כאל הדמוקרטיה. אין לי כאן פרטים יותר מדוייקים על הנושא, אבל במידה וזה חשוב למישהו, אשתדל להוסיף פרטים ודוגמאות. |
|
||||
|
||||
הנושא רחב יותר מברית המילה; הוא נוגע לזכותו של הורה (אדם א') להחליט עבור ילדו (אדם ב'). נושא זה לא קשור לדמוקרטיה ליברלית או לא (מה ההבדל בין השניים - אם בכלל - הייתי שמח לפירוט). אלא - שילד אינו בגיר בעל זכויות מלאות, ולכן אולי יש לאדם אחר (הורה) זכויות עליו. הדבר שונה, כמובן, בנוגע לבגירים: גם בחברה רב-תרבותיות, אסור לי לבצע בך ברית מילה (זה עלול למחוק את החיוך שלך). בכל מקרה, נושא ברית המילה אינו קשור לפער, לכאורה, בין דמוקרטיה ליברלית לרב-תרבותית. הוא נושא בעייתי בכל דמוקרטיה ומקומו בדיון נפרד (באייל). |
|
||||
|
||||
תגובה מפורטת תבוא בהמשך, בינתיים ראה את תגובתו של אסף שרעבי http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=841&rep=53... . |
|
||||
|
||||
אילו זכויות יש לו עליו? האם אני יכול להחליט בשביל בני שהנאה מינית תמנע ממנו לממש את הפוטנציאל האינטלקטואלי שלו, ולכן עליו להיות מסורס? (בני ההיפותטי, כמובן, לכל הבנות המבוהלות בקהל.) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תגובה 49252 |
|
||||
|
||||
ואף על פי כן, לא אני כתבתי את ההודעה הנ"ל. ("מתה על עתודאים," מה? לא תודה. אינני נקרופיל.) |
|
||||
|
||||
יש להורה זכויות מסוימות, שאולי חשובות יותר מהמילה, לדוגמא: סוג החינוך לו יזכה הילד (ש"ס, או נוער-שוחר-מדע, אם להעלות פרובוקציות). בכל מקרה, זו איננה הנקודה, כפי שהדגשתי. בעיתיות המילה אינה תלויה ב "סוג" הדמוקרטיה (אם יש בכלל "סוגים"). |
|
||||
|
||||
מה עשית? You have created a monster. זוהי תגובה מספר 91 שכותרתה "סליחה על התגובה הקצרה", אם לא התבלבלתי בספירה. זוהי התגובה הקצרה הארוכה ביותר בהיסטוריה האנושית. |
|
||||
|
||||
באיזה אופן מה שהצעתי מהווה כפייה על החרדים? האם יש רוב שתומך בחוקה ליברלית? אני מאמין (ואולי אני טועה) שרוב חברי הכנסת מהליכוד ועד חד"ש כולל, יתמכו בחוקה ליברלית (אילולא החרב החרדית הייתה מונפת מעליהם בכל עת - ולכן הדרישה לממשלת אחדות חילונית). |
|
||||
|
||||
בסקרים הנערכים מדי פעם, יש רוב של 60% בעד הפרדת הדת מהמדינה. |
|
||||
|
||||
טעה. אני חושבת שברגע שחיים ביחד צריך לדבר, ולא תמיד זה חייב להיות משהו מאוד מהותי. אבל אני עובדת עם חרדים ומרגיז אותי שהוא יוצר הפרדה כזאת, שקיימת במציאות (שכונות נפרדות, בתי ספר) אבל הרבנים מחמירים אותה יותר. כי נכון שאני לא מדברת עם האנשים בעבודה שלי על הכל, אבל אני חושבת שלדבר איתי נותן להם הבנה טובה יותר על רוב העם במדינה ולי נותן הבנה טובה יותר על המיעוט. (זכור לי בחיוך השיחות שערכתי כאן עם אנשים כשעברתי לגור עם החבר שלי. בלי חתונה!!) אני מסכימה איתך שצריך חוקה. אני חושבת שזה יכול להיות הבסיס של זה. והקונפליקט שקיים באמנה הזאת קיים גם אצלי- גם אני רוצה חוקה ליברלית שתאפשר לכל אדם לעבוד מתי שהוא רוצה, לאכול מה שהוא רוצה, לקנות מתי שהוא רוצה, ולהתחתן עם מי שהוא רוצה. אבל אני גם רוצה שהילדים שלי (בעתיד) יחגגו חגים בגן, יוכלו לנסוע ביום כיפור באופניים ברחוב, וידברו עברית. ואני לא יודעת איזה צד חזק יותר. בהרהור שני- כל הדברים האלו דווקא יתחזקו לפי דעתי אם זה לא יהיה חלק בלתי נפרד מהמדינה. אני בעד הפרדת דת ומדינה. ויותר מזה- הפרדת הדת והתקציב. שיצור כמו בארה"ב שכונות דתיות יהודיות, חרדים עובדים ומשלמים מיסים, ובתי כנסת לא במימון המדינה. אבל- להפסיק לדבר? מה זה פה- חרם? לא מקובל עלי לשלול קשר עם אוכלוסיה שלמה (כיום כמעט 20% מכלל המדינה, בעתיד יותר). |
|
||||
|
||||
מצחיק שאת כוללת את הרעיון שהילדים יוכלו לנסוע ביום כיפור באופניים ברחוב כחלק מהמסורת היהודית... בכל מקרה, לא פסלתי שיחות אישיות של אדם חילוני עם אדם חרדי. אני שולל שיחות ''ממסדיות'' של נציגי הציבור החילוני עם נציגי הציבור החרדי, במטרה להגיע לפשרה כלשהי, שתמיד תהיה אך ורק על חשבון החילונים. |
|
||||
|
||||
כל אחד והמסורות שלו. וגם אם כוונתו המקורית של יום כיפור לא הייתה שיפור כושר האיזון שלי, שיפור יכולות הקורדינציה והפיכתי לאתלטית במיוחד (הממ...), עדיין מדובר במסורת לא כל כך נידחת בקרב ישראלים רבים. אני מניחה שכוונתה הייתה לכך שביום כיפור כן תשרור אווירה מסויימת ברחוב. חותמת על הניסוח שלה. אני גם לא הייתי רוצה שמסעדות, תאטראות, בתי קולנוע, בתי מסחר וכדומה יהיו פתוחים ביום כיפור. מדובר באופי של המדינה, והדרך שבה אני רוצה שהיא תראה. (איך בסופו של דבר אני בדרך כלל מגיעה לדיונים בנושא יום כיפור?!) |
|
||||
|
||||
נבחרי הציבור צריכים ליצג את האינטרסים של בוחרים שלהם, לכן יש נציגי ציבור של כל הבוחרים (ולכל מי שבחר, יש נציגים). אם נציגי הציבור מיצגים דעות שונות מדעותיו של הציבור, הציבור יכול להחליף אותם. אני מכיר חלק מהאנשים מהפורום לאחריות לאומית, ואף אחד מהם לא מייצג אותי. לא ברור לי למה ב"ניגוד אליך", אני מדבר בכל פורום אפשרי (אבל, אני עושה את זה על חשבוני, ולא על חשבון אחרים...). לא מגיע להם קרדיט על הנסיון, מדובר בנסיון פטרוני ואנטי-דמוקרטי. בשביל הממלכתיות יש נשיא במשרה מלאה. יש בסיס, קוראים לו מגילת העצמאות (http://www.knesset.gov.il/docs/heb/megilat.htm), רוצים בסיס נוסף, תחוקקו חוקה (אגב, זה לא מקרה שהאנשים שחתומים על האמנה יהיו הראשונים להתנגד לנסיונות קידום חוקה). מתוך המגילה, חובה לקרוא את החלק הבא "...אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית..." שמראה שהחתומים על המגילה היו נציגי הציבור הנבחרים,ולא סתם "אזרחים ישראלים בני העם היהודי", גם אני אזרח. לאיזה מעשים אפשר להגיע מהאמנה הזו? עובדה שפוליטיקאים חתמו על מגילת העצמאות (או הצהרת העצמאות האמריקאית). |
|
||||
|
||||
אני מוצא טעם לפגם בחברותו של ערוך ראשי של כלי תקשורת (חברת החדשות הישראלית) ב''פורום לאחריות לאומית'', היות שהדבר מעמיד בפני העורך אינטרסים זרים. |
|
||||
|
||||
מדוע מוצא אדוני כי למי מבני הלאום יהיו אינטרסים זרים בשיבתו ב"פורום לאחריות לאומית"? (הצצה בעמוד השער של אותו פורום מגלה כי בהגדרתו הוא מקבץ נציגים מתחומי עיסוק שונים) |
|
||||
|
||||
לפורום יש אינטרס להיות מסוקר ע''י העתונות במידה מסוימת ובאופן מסוים. כחבר הפורום, אינטרס זה של הפורום הופך לאינטרס של העורך. אינטרס זה זר לשיקולים המקצועיים שעל העורך לשקול. |
|
||||
|
||||
כאמור חברי הפורום מייצגים תחומי עיסוק שונים, לשיטתך כל/רוב העוסקים בתקשורת פסולים מחברות בפורום בשל אותו אינטרס זר (למעשה פסילת נציגם תהיה כפסילתם, למרות שחברי הפורום אינם נבחרי ציבור). דומני כי דווקא ההתלבטות בדילמה שהועלתה תוך הקפדה על מילוי תפקידו כהלכה תהווה עדות לכך כי חברי הפורום אינם עוסקים רק בהצהרות אלא עושים לביתם לפנים (ושוב כנציג מגזר תהיה בכך עדות חזקה פי כמה) |
|
||||
|
||||
לא. לשיטתי ניגוד-האינטרסים עשוי להווצר רק אצל עיתונאי שהפורום שייך לתחום הסיקור שלו ואצל העורכים שלו. האם היית מפקיד את סיקור "הליכוד" בידי עתונאי חבר "הליכוד"? ומה בדבר עתונאי חבר מרכז "הליכוד"? |
|
||||
|
||||
אמנת כינרת היא יצירה של אנשים המחשיבים את עצמם כמובילים חברתיים ותקשורתיים. כפי שפורסם ב-"הארץ" בכתבה מפרגנת מאד בשבוע שעבר, השם "אמנת כינרת" ניתן על ידי העיתונאי ארי שביט, הכותב בקביעות ב-"הארץ" ולגמרי במקרה הוא חבר ב-"פורום לאחריות לאומית". השבוע קיבלתי את נוסח האמנה המלא מצורף לעיתון "הארץ" על נייר דמוי קלף. כבר בכתבה נטען שהאמנה היא המשך למגילת העצמאות, וצורת ההגשה שלה בצמוד לעיתון נועדה, ללא ספק, לחזק את הרושם הזה. כשבוחנים את הטקסט לעומקו, רואים שלוגיקה אינה הצד החזק שלו, למרות כל הרעש והצילצולים. יש מספר נוסחים השאולים, בשינויים קלים, ממגילת העצמאות. במגילת העצמאות: "מדינת ישראל ... תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין." באמנת כינרת: "ישראל מחויבת לקיומו של שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה בלי הבדל דת, מוצא ומין." יש בעיה בהצהרה כזו. כאשר נכתבים הפרמטרים שעל פיהם לא תהיה אפליה, נרמז שפרמטרים אחרים יכולים להיות בסיס לאפליה. אמנם - אפליה על פי צבע שיער אינה כל כך צפויה, אך אפליה על פי העדפה מינית קיימת במקומותינו. מה הסיבה שלא הוצהר על כך שאין להפלות אדם על פי נטייתו המינית? אפשרות אחת היא שחברי הפורום לא חשבו על כך. אפשרות סבירה יותר היא שהם לא הצליחו לגבש הסכמה על כך. בסך הכל זה מסמך שבו מנסחים קונצנזוס ללא שום סיבה נראית לעין. אני מסכים עם גלעד ועם מיץ על כך שהרכב הפורום לאחריות לאומית הוא בעייתי. את ארי שביט כבר ציינתי, ומה עושה שם נועה בן-ארצי? על פי הכתבה בשבוע שעבר, היא פשוט דרשה להיכלל בפורום, ואכן הצליחה להיכנס. מהם הכישורים שלה? היכן הצטיינה בפעילות ציבורית? האם יש קשר לחסות שנותן מרכז יצחק רבין לפורום הזה? במקום להתקשקש על המשכים תיאורטיים למגילת העצמאות הגיע הזמן ליישם את מה שנכתב אז: "... בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948". דבר אחד טוב יצא מהמסמך הזה. קראתי שוב את מגילת העצמאות המקורית, ומצאתי פיסקה מעניינת. לאורך כל המגילה נראה שהמנסחים היו מודעים להבדל שבין איזור גיאוגרפי הקרוי "ארץ ישראל" לבין הישות המדינית החדשה, היא "מדינת ישראל". לכן - מה פשר הפיסקה הבאה: "מדינת ישראל... תפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה." כלומר - איחוד כלכלי בין מידנות ירדן, ישראל וסוריה (כיום נכללת בשטח הזה גם הרשות הפלשתינאית). הממ... אני מציע שלמטבע המשותף נקרא "שרקו", והאיחוד המוניטרי יתחיל בעוד שבועיים... לסיכום - מסמך מקומם בכך שהוא אינו אומר שום דבר אמיץ. זהו קונצנזוס המשתרע בין הימין המתון והשמאל המתון, ומשאיר נתחים גדולים מאד של החברה הישראלית ללא סיפוק. אני מניח שפורום "האייל הקורא" היה מצליח לנסח מסמך טוב יותר, לאחר ויכוחים שהיו יותר נוטפי דם ורעל, אבל שיבושם לחברי הפורום לאחריות לאומית (שם פלצני כשלעצמו). המסמך יימוג כאדווה על פני המים. קישורים רלוונטיים: רשימת חברי הפורום לאחריות לאומית - http://www.achrayutleumit.org.il/content/people02.ht... מגילת העצמאות - http://www.knesset.gov.il/docs/heb/megilat.htm |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם תחזיתך שהמסמך יגווע בקול ענות חלושה. בניגוד אליך, אני חושב שפורום "האייל הקורא" לא היה מצליח לנסח מסמך "טוב יותר", או למעשה - מסמך כלשהו בעל ערך. איך יכול להיראות מסמך שלא "משאיר נתחים גדולים מאד של החברה הישראלית ללא סיפוק"? (אם תצביע בתשובה על מגילת העצמאות, לא יהיה מנוס מעריכת סקר בנושא באייל וישא"ק :-) האמנה היא אולי תולדה של הפיכתה של "אי-הסכמה" למילה גסה ולאויבת הציבור מספר 1, אף ביתר שאת לאחר רצח יצחק רבין. נדמה שגם הדרך מסימונה של ה"אי-הסכמה" כאויבת לסימונם של ה"לא-מסכימים" כמאיימים על שלום החברה הולכת ונשחקת מעודף-שימוש, ובכלל "אנחנו לא מתנגדים לכך שתחשוב מה שאתה חושב, אבל אנחנו דורשים שתחזור בך מיד מזה שאמרת מה אתה חושב! מסית! אותך לאליקים!". |
|
||||
|
||||
עוד אני שוקד על תגובתי זו, והנה נוספה דוגמא בדמות תגובתו של אמיר קורן לדבריו של טל כהן. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
השאלה שצריכה להישאל היא האם באמת צריך אמנה כזו. כשחילוקי הדעות הם כל כך גדולים, נראה לי שפשוט אין מקום למצוא איזשהי הסכמה מזויפת |
|
||||
|
||||
אני מניח שפורום ''האייל הקורא'' היה מצליח לנסח מסמך ערכי, אם רק היה משתכנע שיש בכך צורך. אני, לדוגמא, אינני מוצא צורך לחבר מסמך שיהיה מוסכם על כל היהודים החיים במדינת ישראל. הייתי, עם זאת, שמח לראות גוף ממלכתי או ציבורי המנסח חוקה אמיתית ומציע אותה לבית הנבחרים שלנו. |
|
||||
|
||||
יובל, לעניין האחדות הכלכלית המוזכרת במגילת העצמאות. אני יכול להציע הסבר מבוסס למדי: ועדת האו"ם שעסקה בתוכנית החלוקה הגיעה למסקנה שחייבת להיות אחדות כלכלית בין שתי המדינות שיקומו, היהודית והפלסטינית, עקב השטח המצומצם ואופי פיזור האוכלוסיה, צורתה של מפת החלוקה, המוצא לים וכו'. נושא האחדות הכלכלית דובר רבות באותה תקופה כחלק מעסקת החבילה של תכנית החלוקה, ומנסחי המגילה הביעו במשפט זה את נכונותם לחיים בשלום עם האוכלוסיה הפלסטינית ואת ההסכמה לפעול לפי מתווה החלוקה (יש במגילה התייחסויות אחדות שמהן עולה שמקימי המדינה ראו חשיבות רבה ללגיטימציה של ישראל מצד האו"ם, כך, בין השאר, קיים שם משפט הקובע מפורשות שמדינת ישראל "תהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות"). שזו אכן כוונת הדברים אפשר ללמוד מהרישא לשורה שציטטת, היא מתייחסת בבירור לשיתוף הפעולה עם האו"ם בנוגע לאחדות הכלכלית: "מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ ישראל בשלמותה." |
|
||||
|
||||
מכר העיר לי שקיים כבר מטבע כזה וקטרו 5.56 מילימטרים. |
|
||||
|
||||
"שרקו?" למה לא "מידל?" או "מזרחתיכונחדש?" (מת"ח) |
|
||||
|
||||
השם הוצע משום שהוא בשפתם של רוב המאכלסים את המרחב. |
|
||||
|
||||
הרי חשבתי שזו אנגלית? |
|
||||
|
||||
סליחה על האיחור, אבל פתאום הבחנתי במשהו. ציינת רק את ישראל ירדן וסוריה ב''איחוד הכלכלי''. בעת שנכתבה מגילת העצמאות היינו קרובים עדיין להחלטת החלוקה, כך שיתכן שגם מדינה פלסטינית הייתה אמורה להכלל באיחוד זה. |
|
||||
|
||||
אמנם רבים ההגיגים חסרי התוכן באמנה המוצעת. כך למשל: 2. ב. 'כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים' - נטול תוכן ותלוש מהמשפט הקודם לו. היגד תוכני יותר היה 'כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים, על פי חוקי מדינת ישראל'. או שמא 'חוקי היסוד של מדינת ישראל נבראו בצלם אלוהים'? זה לבטח ישריינם כחוקה מבלי לפגוע ברגשות הציבור הדתי-לאומי. 2.ג. 'כל אזרחית וכל אזרח בישראל הם בני חורין' - עוד היגד רב-רושם ודל-משמעות. כל האסירים בציון אינם אזרחים? כל אזרחי ישראל חוריים לעשות ככל העולה על רוחם? ואולי - לכל אזרחי ישראל חופש בחירה דואליסטי בהשגחת הרבנות? או שמא - כל אזרחית וכל אזרח בישראל מתואר ע"י ההמילטוניאןH=(P^2)/2M? לכנרת הפתרונים. 4.א. 'אין סתירה בין היותה של מדינת ישראל יהודית לבין היותה דמוקרטית.' - רק בישראל מקובל לרפד את מגילת העצמאות והמשכיה בקביעות על אמיתות העולם. אולי גם כאן מוטב היה להבהיר - 'ע"פ חוקי מדינת ישראל, אין סתירה בין היותה יהודית לבין היותה דמוקרטית. הסבור אחרת דינו מאסר שבע שנים, או עד שישתכנע.' גם לא מובן לי מה תכלית האמנה. האם היא מבוא לחוקה? ניסיון להוכיח שאפשר לקבל בהסכמה מסמך פרוטו-חוקתי? גורם מגבש, מלכד, ומרשים ברזומה של האחראים לו? לכנרת הפתרונים. עם זאת, ההגדרה התכליתית של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי לא מפריעה לי. מדינה היא כלי שמטרתו לשרת ציבור לקוחות מוגדר (לקוח בודד במקרה הרודני), לכן מן הדין כי יוגדר לשם מה קיים אותו בית משותף, לפני שמתחייבים להבטיח את קיומו של הבית. יש לציין כי עד שקראתי את האמנה באייל חשבתי שהיא דווקא רעיון נחמד. כנראה שהיה כאן שילוב של נוסח אמנה לא מוצלח עם נכונות גוברת שלי ליישר קו עם רוחות העדר. |
|
||||
|
||||
אפרופו ''רוחות העדר'' - אשמח לשמוע את דעת המגיבים השונים על יוזמת ההודנה. |
|
||||
|
||||
אם אפשר לנצל את האמונות התפלות של הילידים בשביל לקבל קצת שקט, מה רע? |
|
||||
|
||||
אני מקבל לחלוטין את דבריהם של גלעד וטל. שתי הערות נוספות: א. בנוגע לאי שיתוף הערבים בפורום- פרופ' יולי תמיד אמרה שזה היה וויתור מצידה בכדי שהפורום יוכל להתקיים. אני הייתי מוותר על מי שאינו מוכן לשבת עם אחרים. אפי איתם לא מוכן לשבת עם ערבים? שיתכבד ויישב בביתו. באותה מידה אם פלסטיני-ישראלי לא היה מוכן לשבת עם ימניים היה מקום להשאיר לו את הבחירה לא להשתתף. ואולם- עצם מעשה האמנה נגוע בגזענות ואפליה. אם הייתי ערבי לא הייתי יכול להשתתף בשל מוצאי. אז מה המילים הגבוהות של האמנה על אי אפליה מטעמי גזע??? הגזענות בגוף הטקסט. ב. אם הייתי מתקשר ומבקש להצטרף, האם היו נותנים לי? לא בטוח, כי מי בכלל מכיר אותי. ונועה בן ארצי- היא זומנה לשיחה וצורפה לפורום. למה? לא על סמך כישוריה, אלא כיוון שסבא שלה... גם זוהי אפליה המצביעה על הנורמות במדינתנו. מזכיר במשהו - גם אם לא באותה עצמה - את הנוהג בסוריה. זאת אינה דמוקרטיה. חשיבותה של האמנה לדעתי, היא בכך שהיא מקבצת למסמך אחד את כל החוליים של החברה הישראלית (היהודית...). |
|
||||
|
||||
עוד שתי הערות: א. מרפרוף על שמות משתתפי הפורום מתקבל הרושם שחברים בו הרבה פחות "ספרדים" מאשכנזים". גם זה מצביע במשהו על הלך הרוחות המוכר והידוע. האחוסלי"ם ממשיכים להכתיב את סדר יומנו. ב. באתר הפורום יש נוסח בערבית וברוסית. מה עם נוסח באמהרית? אה, אלה עוד לא יצאו מהמערות, אז אינטרטנט שיהיה להם? איזו טיפשות לצפות לכך. גם נוסח בערבית אין באתר, אבל זה כבר ברור- שיחכו עד שנחליט לדבר גם איתם. בינתיים שיישבו בשקט ולא יעיזו לצפצף, כי אז יוכח מעבר לכל ספק שהם רוצים להיפטר מאיתנו לטובת אחיהם הערבים. |
|
||||
|
||||
כי אם צריך אחד כזה אז בוודאי שגם צריך נוסח בספרדית לעולי ארגנטינה... (עוד נתחרה באתרי האיחוד האירופאי במגוון השפות שלנו, רק שהם 300 מליון+ ואנחנו (היהודים שהאמנה הזאת פונה אליהם) בקושי 5 מליון) הקטע של האיזון הקדוש ממש לא מובן לי! יותר מ*מליון* איש עלו בעשור האחרון מחבר המדינות.מספר העולים מאתיופיה הוא עשרות אלפים בלבד. כן!, לאוכלוסיה הדוברת רוסית יש מודעות פוליטית וחברתית (כמו גם נגישות לאין ארוך רבה יותר לאינטרנט) מאשר לאוכלוסיה האתיופית. כל ההבדלים הקודמים הם נגזרות של השכלה שמצויה בשפע ובחוגים נרחבים אצל דוברי הרוסית. סביר לדעתי להניח אדם אתיופי שלא מדבר עברית הרבה פחות מעורה בחברה הישראלית מהתאום הרוסי שלו, וזאת בגלל שה"רוסיות" נהפכה לחלק דומיננטי בישראליות בניגוד לאתיופיות. if not because of sheer scale then because of cultural dominance, or should it be vice versa? |
|
||||
|
||||
סביר שאין עולים מאתיופיה (70 אלף בסה"כ אם אני לא טועה) שגולשים באינטרנט ועדיין לא דוברים עברית. מעשית אני מסכים איתך שכנראה אין צורך בתרגום לאמהרית. סתם התחשק לי להכניס אותם לשיח. רוב הזמן כולנו מתעלמים מהם לחלוטין. ואולי בכל זאת, אם להתעקש, היה צריך להכניס תרגום לאמהרית כמחווה של הכרה והתחשבות (מילים זרות לשיח הישראלי, אני יודע). בן או בת לעדה האתיופית שירצו להדפיס להוריהם את נוסח האמנה יצטרכו כיום לתרגם להם (לאלה ביניהם שלא קוראים עברית) אותה מילה במילה. יש הגיון במתן האפשרות לעולים מאתיופה לקרוא את נוסח האמנה בשפתם. וכן, הגיוני לפרסם גם נוסח בספרדית, הצדק עמך. |
|
||||
|
||||
אני רק מקווה שאתה לא טופל עלי האשמות שווא של שיח ישראלי... איך אמר שרון: אין לנו שיג ושיח עם ישראלים. בתור מישהו שנולד וגדל פה אין ספק שהושפעתי במידה כזאת או אחרת (אני אישית מעדיף אחרת) מהשיח הישראלי. אבל אני מנסה לתקן, להשתפר, לשוחח בשיח אלטרנטיבי. הרשה לי להציע שיח אלטרנטיבי: תמהיל שלוקח את הטוב והיפה מכולם. קצת מהשיח התנ"כי, קצת מהשיח האנגלי, קורטוב מהשיח הלטיני, יותר ממעט מהשיח ההשכלתי, קמצוץ מהשיח שבראשית העברית החדשה, רמזים לשיח הגרמני, עם מצלול העושר הצלילי שבשיח הערבי (יסלחו לי האוחזים בשיחים שלא הוזכרו, הקוראים מוזמנים להשלים) בברכת שיח הומני, קר וזר. |
|
||||
|
||||
אני מזדהה עם שאיפתך לתמהיל עשיר ומגוון בשיח. לא היה בכוונתי לטפול אשמה. סליחה אם כך התפרש. |
|
||||
|
||||
כל שיטת ממשל מדרדרת לאוליגרכיה ונפוטיזם. עובדה. (הא! עכשיו אני לא צריך להוכיח את הטענה שלי, שהרי כבר אמרתי שהיא עובדה) |
|
||||
|
||||
לאחר קריאה באמנה + כל ההתייחסויות אליה - נדמה לי כי קצת נסחפנו. בסך הכל התכנסה חבורת יאפים וחפשה לה נושא - ואל תגידו לי שהדתיים שהיו איתם הם לא יאפים - זן מיוחד אבל עדין.. אז הם נורא רצו להסכים, ובעיקר הסכימו על המוכר והידוע. לא רק גזענות כלפי ערבים היתה שם (ואתם חייבים להודות,זה היום ממש בלב הקונצנזוס) אלא גם התעלמות של ממש מהחילוניות המוצהרת. זו שלא מתייחסת כלל לקיומו של אלוהים. האירוע כולו משקף נאמנה את החברה הישראלית היום. המון צדקנות, המון מילים נאורות שמכסות על אינטרסים, על שמור לי ואשמור לך, על שווים ושווים יותר, על אוליגרכיה. במקום כזה אין מה לחפש דמוקרטיה. זה פשוט לא הולך ביחד. חבל, כי הרצל חשב שזה יהיה אחרת. היו עוד כמה שחשבו כמוהו, אבל זה ממש לא נראה רלוונטי כעת. |
|
||||
|
||||
האם מישהו יודע מדוע צירף עיתון הארץ את "אמנת כינרת" בהדפסה מיוחדת למוסף סוף השבוע שלו? האם שילם על כך מכון יצחק רבין? האם כל גוף יכול לקנות את הזכות להפיץ מניפסטים אידיאולוגיים יחד עם עיתון הארץ? האם יש קשר בין רשת שוקן והאמנה (מלבד העובדה שחברים בכירים במערכת הארץ לקחו בה חלק)? מה עמדת מועצת העיתונות בנוגע לנושא זה? (אין לי כרגע את העותק שהופץ עם העיתון, אך חיפשתי עליו, ובעיתון עצמו, כתובית המסבירה את צירופו לעיתון, ולא מצאתי) |
|
||||
|
||||
א. כל גוף רשאי לבקש לצרף מה שבא לו לעיתון, והעיתון יכול להסכים לצרף אותו או לא, משיקולים כלכליים ו/או אחרים, בלי שיהיה בכך שום בעיה אתית. ראה, לדוגמא, "מוספים פרסומיים" ומיני קטלוגים שמצורפים דרך קבע לעיתונות בישראל, כולל הארץ. ב. אין שום בעיה אתית עם כך שמערכת עיתון תנקוט קו ערכי מסויים במאמרי מערכת וכל חומר שאינו נראה על פניו כידיעה עיתונאית. כפי שאתה ודאי יודע, עיתונים רבים בארה"ב נוהגים דרך קבע "לתמוך" (To endorse) במועמד מסוים לנשיאות לפני הבחירות. הדבר בא לידי ביטוי במאמרי המערכת של העיתון, שינקטו עמדה לטובת אותו מועמד. כל עוד אין לכך ביטוי בסיקור העיתונאי של המועמדים - אין בכך כל בעיה אתית, לפי האתיקה המקובלת. ג. בניגוד לשידורי טלוויזיה ורדיו, שמחוייבים בפיקוח על שידור (או מניעת שידור) תשדירים בעלי מסר ערכי, הרי שלעיתון יש זכות מלאה מבחינה חוקית ואתית לפרסם מודעות בעלות מסר ערכי (או אחר) שהוא מעוניין לקדם (ואף לאפשר את הפרסום בחינם), ולחלופין - לדחות מודעות בעלות מסרים שהעיתון מתנגד אליהם. כל זה נובע מהיות העיתונות הכתובה משאב שפתוח בפני כל אחד (כל אדם יכול להקים עיתון, אם הוא רוצה בכך, ראה האייל כדוגמא), לעומת התקשורת האלקטרונית (רדיו וטלוויזיה, לצורך העניין), שמשתמשים במשאב מדינה מוגבל (תדרי שידור). |
|
||||
|
||||
אך התהייה נותרת: האם זהו הקו המערכתי בו נוקט עיתון הארץ? אני חושב שמן הראוי הוא לפחות לפרסם אם זה פרסום שנרכש, או שהעיתון החליט לפרסמו מרצונו. |
|
||||
|
||||
גלעד, זה אינסרט ככל אינסרט. הלקוח משלם, האינסרט (להלן "תחיב") נתחב. אם המפרסם רוצה גם מודעה המפנה לתחיב, יתכבד וישלם גם בעבורה (ונדמה לי שב"מעריב" אכן פורסמה מודעה המפנה לתחיב הזה, שצורף רק למנויים). "הארץ" ושני היומונים הגדולים בישראל נמנעים מלקבל מודעות מסחריות רק לעתים רחוקות במיוחד, לאחר פנייה לייעוץ משפטי. לאחרונה שמעתי את עורך "א-סינארה", לוטפי משעור1, מכריז כי עיתונו לא יפרסם מודעות אנטי-ערפאתיות של מועצת יש"ע (למרות שברור שפרסום כזה לא היה חושף אותו או את העיתון לחבות משפטית כלשהי). זכותו. בעתונים שמניתי לעיל זה לא מקובל. אני לא מצפה ש"הארץ" יפרסם אם המערכת שלו מזדהה עם "סופר פארם" ויציין במפורש שהתחיב של "סופר פארם"2 הוא מודעה בתשלום. אפילו שהוא כבר לא "עיתון לאנשים חושבים", הוא יכול לצפות שהקוראים יבחינו בין מודעה לבין חומר מערכתי. 1 אם עשיתי סלט, אני מיץנצל. אני כמעט בטוח בשמו של העורך ודי בטוח בשמו של העיתון. המדקדקים יקראו "עורך של יומון ישראלי בשפה הערבית". 2 פעם שלישית לינק. |
|
||||
|
||||
אני מסכים גם עם זה, רק נראה לי בעייתי משהו ששבוע אחרי שהאמנה הזו הייתה הנושא של כתבת השער במוסף סוף השבוע, וחלק מהחתומים עליה נמצאים בצוות הכתבים הבכיר של העיתון, מצורפת האמנה עצמה כמו איזה פוסטר של ראש הממשלה בעת כניסתו לתפקיד, מבלי שמובהר כי זה תחיב (תודה על הניאולוגיזם) קנוי ולא Endorsment של העיתון לדעות הפוליטיות בהן הוא תומך, כשם שעושים עיתונים בארה"ב (כפי שציין דובי). |
|
||||
|
||||
מיץ, ידוע לך מה מקורו של התחדיש העברי ל"אינסרט", תחיב, שהשתמשת בו? זו פעם ראשונה שאני נתקל בו, לא ראיתיו אפילו בפרסומי האקדמיה. |
|
||||
|
||||
קטגוריה שלישית מלמטה, מושג שלישי מלמטה. (תודה על הניאולוגיזם ל-"ניאולוגיזם"; כל יום לומדים משהו חדש, ואפילו שניים) |
|
||||
|
||||
מישהו מהפובליציסטים הקבועים של הארץ (שאת שמו אני לא זוכר כרגע) פירסם ביום חמישי (היום שבו צורפה האמנה לעיתון) מאמר ובו ביקורת על כך שלא צורף אל מנסחי האמנה נציג של ציבור הערבים אזרחי המדינה. מצד שני הכתבה במוסף שבוע לפני כן היתה מאוד מחמיאה לרעיון וגם לתוצאה. מכאן אני מסיק שבמערכת עיתון "הארץ" קיימות דעות לכאן ולכאן. דבר נוסף שמעניין בהקשר זה הוא שהרב אלישיב, שהוא גדול הפוסקים הליטאיים החיים (עכשיו כשהרב שך ז"ל הלך לעולמו), הורה לא להתייחס אל האמנה הזו, למרות שנאמנו, ראש העיר בני ברק, הרב קרליץ, היה בין מנסחי האמנה. הוא טוען (כפי שצוטט בעיתון "הארץ") שלא כדאי לשבת עם החילונים כי (ציטוט חופשי): "יש יותר סיכוי שאנחנו נושפע מדעתם מאשר שהם יושפעו מדעתנו ולכן לא כדאי לקיים דיאלוג עם החילונים, אלא רק להמשיך לחלוב את עטיני המדינה הציונית שאנחנו בין כה חושבים שהיא לא באמת מדינה יהודית" (אני שב ומדגיש שמדובר בציטוט חופשי). |
|
||||
|
||||
א. לא דומה כתבה למאמר פובלציסטי. במאמרים פובליצסטים של ''הצופה'' תמצא לעתים את העשבים השוטים של הימין הדתי קוראים לשלום, ויתורים בשטחים ושאר קללות. אני מניחה שברור לך של''הצופה'' קו ברור והאנלוגיה בהתאמה. ב. ה''ציטוט החופשי'' כמוהו כ''מציאות בדויה'', בהתאמה. הוא חופשי מאד אך פרשני ולא ציטוטי כלל ועיקר. הדברים לא נאמרו בנימה זו, והרשה לעצמך להניח שגם בקרב האליטה החרדית, ממש כמו האליטה העיתונאית, יש ''דיעות לכאן ולכאן''. |
|
||||
|
||||
האם האייל הוא עיתון מבחינה חוקית? למשל לצרכי פקודת העיתונות? |
|
||||
|
||||
למיטב שיפוטו של משה נגבי - לא. תודה לאל, כי אחרת היינו עוברים על החוק. למזלנו, המחוקק הישראלי לא מבין מהחיים שלו באינטרנט. |
|
||||
|
||||
תסביר בבקשה- מה תהיה העבירה על החוק, נניח- אם איכשהו דיונים של האייל היו מופצים בחוברת נייר עיתון ועם כותרות צבעוניות? - וזאת בהנחה שהמפעל יהיה מוגדר כמעין מועדון וויכוחים מודפס. הרי 'סמילי' טוען שזוהי דמוקרטיה. |
|
||||
|
||||
לצערי אין לי לידי את הספר של נגבי (יהיה לי מחר), אז אני לא יכול לצטט, אבל כעקרון, מונהג בארץ רישום עיתונים - כל כלי תקשורת מודפס בארץ (אפילו נייר שמחולק באופן לא קבוע בין חברי הקיבוץ) חייב להרשם אצל רשם העיתונים (או משהו כזה) על פי פקודת העיתונות (משנת 30-ומשהו). מכיוון שאנחנו לא רשומים בשום מקום, לא היינו חוקיים אם היינו עיתון מודפס. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הטלויזיה מראה מחזות בוטים מאד משביתת הנכים שהפכו בזכות המחשת אומללותם וכן- במידת מה חשיפת כיעור מביך באופנים מודגשים-לכוכבי תקשורת. במקביל זוהי חגיגה של התזת צדקתנות, והיום, מדבריה של נכה עזת לשון אחת שהתראיינה, נשבה ממש אווירת לינץ כוללת כלפי מטרה בלתי ברורה, תוך לבישת ארשת עצובה בין ההטחות האכזריות. האם לא ניתן היה לעשות זאת באופן מאופק ומכובד יותר? נו, יאמר לך, זאת השפה היחידה בה ניתן להשיג משהו, היחידה אותה "הם" מבינים. במלחמת הכל וכל הזאת, הבלטתם הצדקתנית והתוקפנית של האומללות והכיעור הינה נשק מנצח. אך יש גם אותם שלא יודעים לזעוק. עם לילה אתה רואה אותם, אותם זקנים היוצאים חרישית במיטב הבגדים שנשארו להם מפעם, לשמור על חזות מכובדת. אתה רואה אותם, נוברים בפחי הזבל, למצוא מעט מזון, לאחר שהפנסיה ותמלוגי הביטוח הלאומי אינם מספיקים למחיה אף מצומצמת. מחנה גדול ורב של אנשים שכל שרצו היה להזדקן באופן מכובד. ואין הם מתיזים דבר לפני כלי התקשורת או בפני אנשי עירם. פשוט, בשקט, בהסתר, מנסים להסתיר את מצבם, הם יוצאים עם לילה להשיג כמה פרורים להמשיך ולחיות. נ.ב. היעלמות עלומה של מליארדים מקרנות הפנסיה כבר נאמר? |
|
||||
|
||||
שבחברה שסועה כמו שלנו כל ניסיון לאחד כמו "אמנת כינרת " מין הראוי לעשות הכל לחזקו ולהפיצו . נכון המדובר במשהו שאינו מושלם ומלא פגמים ...כמו כל פשרה שהיא , ועדיין זה טוב מלא כלום. נשאלת השאלה : מה באמת הקשר בין הישראלי החילוני השינקינאי האינטלקטואל השמאלני חובב הכדורגל והסושי ובין היהודי החרדי מבני ברק שדברי הרבי הם עבורו צו עליון? לכאורה המחבר בין השניים הוא הרבה פחות ממה שמחבר בין הישראלי החילוני הנ"ל ואינטלקטואל פלסטינאי כמו אחמד טיבי ואדוארד סעיד . בוודאי שכך נראה הדבר עד פרוץ האינטיפאדה האחרונה. ובכן לא : יש דבר נוסף שמאחד בינהם וזאת השינאה המשותפת הרצחנית שהמוסלמי הקיצוני רוחש אליהם ללא קשר עם דיעותיהם הפוליטיות או התרבותיות או תמיכתם או התנגדותם לעניין הפלסטינאי. המוסלמי ה קיצוני הנ"ל מבית מדרשו של בן לאדן שואף להשמיד את שניהם כמו חרקים בדיוק כפי ש היטלר רצה בעבר. טיבי ועראפאת אולי יהיו מוכנים להשאיר את הדתיים החרדים בגיטאות ( ולהיפטר מכל החילונים ) כל זמן שיהיה ברור שהמוסלמי הוא השולט כפי שהיה בעבר , אבל המוסלמי הקיצוני הרדיקלי של החמס ואל קהידה ירצה להשמיד גם אותם. לי נראה שזה דבר שבהחלט מספיק לקרב ולו במקצת בין הצדדים , אם כי כרגע לא נראה שיש גם לזה הצלחה רבה , כל צד תקוע יותר מדי בעולם שלו ומסרב לראות את העולם של האחר. אם זאת אמנת כינרת היא צעד מבורך בניסיון לשנות מצב זה . |
|
||||
|
||||
מדינת ישראל היא מדינה רבת פנים או מדינתו של העם היהודי? הערבים, ששואבים לנו את הנשמה, גם בכסף גם בשטח גם במים וגם בחשמל ובחיים, בהם אנחנו צריכים להכיר? מה אנחנו חייבים להם? נתנו להם כבר חצי מדינה, המדינה שלהם מנוהלת ע"י טרוריסטים וכבר ניסינו הכל והם לא מוותרים. אנחנו צריכים להכיר בהם? אולי ההפך!!! |
|
||||
|
||||
ואידיוטי |
|
||||
|
||||
ישראל הראל בהארץ http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... טוען שהשמאל מפר את האמנה, (ומתעלם מההפרות של חבריו לדעה ומהסעיפים שלא נוחים להם, שהם למעשה 90% מהאמנה). |
|
||||
|
||||
בלי גבולות לא ברור מי הרוב ומי המיעוט |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |