 |
|
 |
||
|
||||
 |
לאחר קריאה ארוכה ועיון בסך כל התגובות אשר הצטברו דומני שישנו מספר לא מבוטל של קוראים-כותבים המתקשה להבחין בין הומניזם להומניטריות. על מנת להיות מוגדר כהומניסט על אדם להחזיק בכל ארבע הנקודות הבאות: 1. עליו להיות אנרכיסט. שום שלטון אינו חוקי לפי תפיסת העולם ההומניסטית, היות והוא מנגנון אכיפת חוקים על היחיד, הנאלץ לקבל את מרות השלטון, והדבר כולל גם את מרות השלטון הדמוקרטי. 2. עליו להיות קוסמופוליט. אדם הומני אינו יכול לטעון ולומר שכל האנושות וזכויות האדם הינם נר לרגליו, אך בפועל קבוצה מסויימת יותר קרובה לליבו, היות והיא אולי דומה יותר למושא ערכיו של אותו הומניסט. 3. עליו להיות אתאיסט. שום חוק מאל ו/או אליל אינו יכול להתקבל במערכת בה האדם הנו המקור ונקודת המוצא לכלל השקפת עולמו. במערכת שכזו אין מקום לאף אל, כולל יהוה. 4. עליו להיות פציפיסט. שום מצב אינו מצדיק הקרבת חיי אדם, אף לא מאבק נגד אי צדק, או מלחמה בשלטון כיבוש זה או אחר. חיי האדם עומדים מעל לכל דבר אחר. לפי הגדרות אלו אינני הומניסט. לדעתי יש צורך במנגנון אכיפת חוק דמוקרטי, שכן לולא מנגנון שכזה "איש את אחיו חיים בלעהו", אינני קוסמופוליט היות וישנן קבוצות אשר אליהן חש אני קירבה גדולה יותר מקבוצות אחרות, אינני אתאיסט כי אם אגנוסטיקן מאחר ואינני רוצה לשלול את שאיני בטוח בקיומו, ואינני פציפיסט היות ולשיטתי יש בהחלט מקום להגנה עצמית, אף במיסגרת הסיכון של הקרבת חיי אדם במאבק למען קיום הוגן יותר על פני כדור זה. בברכה א. מאן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, בהחלט מעניין. אלא מה, כמה הומניסטים אתה מכיר? ויותר לעניין. זה היה חדש לי, ההגדרות האלו. מאיפה באו? לא אכפת לי שתגדיר ארבע דרישות ותקרא לעומד בהם "הומניסט", או כל מילה אחרת. אבל למה דווקא אלו, ומה הקשר ביניהן? ועוד הערה: לא ברור לי למה היותך אגנוסטיקן סותרת כפירה ב*חוקים* של אל כזה או אחר, או של כולם. האם אתה מקיים את מצוות היהדות, למשל, רק ליתר בטחון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר ניר הנכבד, חן חן על תגובתך העניינית. אנסה להתנסח ברשותך על שאלותיך בקצרה: 1. אינני מכיר הרבה הומניסטים לפי הגדרה זו, לא בארץ ולא בחו"ל. 2. הגדרות אלו נוסחו על ידי קבוצות אינטלקטואליות שונות באירופה, הן במסגרת הזרם האקסיזטנציאליסטי של שנות ה-60 בצרפת, והן על ידי אינטלקטואלים מקבוצות אלטרנטיבה שונות בגרמניה של שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. גם במדינות סקנדינביה היה ועדיין קיים כוון חשיבה זה. 3. הקשר בין ארבע הדרישות השונות הנו ברור ואימננטי - ההומניסט האמיתי והמשוכנע בתפיסת עולמו חייב לדחות כל דרך חיים ואמונה אשר במסגרתן האדם כאינדבידואום אינו יכול לעמוד עם מלוא זכויותיו הטבעיות אשר אמורות להתממש על ידי מיקומו של האדם במרכז ההווייה האנושית. א. אדם שכזה אינו יכול לקבל את סמכותו של כל שלטון כלשהו, היות וכל שלטון הנו בסופו של דבר מנגנון אכיפה. ב. אדם שכזה חייב להיות קוסמופוליט ואינטרנציונליסט ואינו יכול לתמוך אך ורק בזכויותיה של קבוצה מסויימת, אשר משום מה קרובה לליבו. עליו להכיר בזכותה של כל קבוצה ובזכותו של כל אינדיבידואום לומר את דברו ולקבל ממנו את התמיכה הדרושה מעצם היותו אדם ובן אנוש. ג. אדם שכזה אינו יכול להיות כלל רליגיוזי היות וקיומה של כל יישות פטרוניסטית חיצונית פוגעת באופן מרכזי בזכויות האדם של כל בן אנוש. ד. אדם שכזה מסרב בכל תוקף לעשות כל שימוש באלימות, לא לצרכי מלחמה ואף לא לצרכי שלום, היות ולדעתו אין שום גורם חיצוני המשתווה לערך חיי אדם שעליו יש במידת הצורך להקריב חיי אנוש. לא מלחמת חופש וגם לא שחרור מעבדות. אף לא הגנה עצמית, היות ואף היא עשוייה להתגלות כתוקפנית. 4. אני מגדיר עצמי כאגנוסטיקן היות ואין לי שום ידיעה ברורה, קוגנטיבית או אמוציונלית, להמצאותם של יישויות חיצוניות כלשהן, היכולות להיות מכונות 'אלוהים' לצורך העניין. לפי תפיסת עולמי האישית חייב האתאיסט להכיר בקיומו של אלוהים על מנת לשלול אותו כתופעה (אקס-נגאטיבו) - דבר שאני כאמור באופן אישי אינו זקוק לו היות ואינני שולל דבר באופן עקרוני, בדיוק כמו שאינני מחוייב לדבר באופן עקרוני. 5. אינני מקיים מצוות יהודו-נוצריות כלשהן, היות והן זרות לתפיסת עולמי האישית. 6. ברי לך אם כך שמאמרו של מר קננגיסר והתגובות השונות למאמרו אינן רציניות לפי הגדרות אלו של המשנה ההומניסטית, ובעצם כל המשתתפים בדיון זה שיחקו במעין 'נדמה לי', כולל הקבוצות המרגישות מאויימות, בין אם הם חרדים ו/או הומוסקסואלים. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל, תודה על ההערה המאירה. אם תמשיך כך, לדעתי תקבל מעמד של פטרון רשמי של האייל הקורא. שנית, במקרה זה, למרות ההארה, אין משמעותו של דבר שכל הדיון הארוך שמעלינו היה ''משחק של נדמה לי'', אלא פשוט כי השתמשנו במונח שגוי. דובי השתמש במושג הומניזם, כולנו הבנו את כוונתו, והדיון התנהל בהתאם. תרגיש חופשי אם כן להחליף את המושג ''הומניזם'' בכל מושג אחר שנראה מתאים, והדיון ישאר בעינו, בלי צורך לבטל אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר ברזיק הנכבד, הבעייה המרכזית בוויכוח מעורפל זה הינה לא רק המושג השגוי בו התפלשו עשרות ממגיבי מאמרו של מר קננגיסר. הדבר המדאיג במיוחד הינו שיש לשער שעשרות בני אדם במיקרה זה (ומליונים במקרים אחרים) עשויים לקבל את הטיעון ש'כולנו הבנו את כוונתו' ללא כל מחשבה שניה, וכמובן על ידי כך מפרש כל איש את כוונותיו של מר קננגיסר בהתאם לנטיות ליבו, כלומר - באופן אינטרני פנימי, ללא כל שיקול קוגנטיבי חיצוני, וזאת מחמת אי בהירותו של מושג זה. המונח 'הומניזם' אינו כלי קיבול אליו יכול כל משתתף מזדמן ליצוק אליו מהרהורי ליבו, ללא כל קשר אם המשתתף שייך לקבוצת-עלבון זו או אחרת. הדרך היחידה לנסות ולהעמיד דיון זה על הרגליים היא אכן החלפת המושג 'הומניזם' ב'דמוקרטיית שילטון החוק' אשר במיסגרתה - כוחו של הרוב מוגבל בהתאם לחוקה. - החוק עומד מעל הכל לבד מהציות העוור לחוק. - מיעוטים אלו או אחרים יכולים להינות באופן מוגבל מהקופה הציבורית באם אינם עונים על קריטריונים דמוקרטים. - שמירה קפדנית על זכויותיהן של נשים. - כיבוד זכויותיהם של כל המרגישים ומתנהגים כמיעוטים, כל זמן שבמיסגרת זכויות אלו אינם מעוללים משהו לבני קבוצתם אשר גילם מתחת לגיל 18. אולי עכשיו אפשר לפתוח את הדיון מחדש. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי על כי הטעיתי כך את כלל קוראי האייל וגררתי אותם לויכוח חסר ערך. (: עד כמה שידיעותי השיגו בעת כתיבת המאמר, ותוך הסתמכות על מספר כתבים שלא הייתה לי סיבה להטיל ספק בדיוק הגדרת המונח "הומניזם" שבהם, המשמעות הייתה שוויון זכויות, והצבת האדם במרכז, במקום המדינה או האלוהים. אבל אין בכך (לפחות לפי מה שידעתי) כדי לשלול את קיום המדינה כגורם מגן, ובטח שאין בכך כדי לשלול הגנה עצמית או הגנה על זכויות האדם. זו לא אידאולוגיה - זו אוטופיה, ואוטופיה די מסוכנת, אם תשאל אותי. אני, אם כן, הומניסט ריאליסטי. אין זה נכון לטעון כאילו איש לא ידע על מה אני מדבר, שכן הגדרתי את המשמעות של הומניזם במאמרי, ואם לא שם - אז בתגובות שהוספתי מאוחר יותר. ההומניזם שאני מדבר עליו הוא יותר ממה שאתה תארת בתגובתך למטה - הוא לא חוקי המדינה ככוח עליון, אלא חוקי המדינה כביטוי של זכויות האדם - שהן הכוח העליון באידאולוגיה שלי. להניח שלאדם יש זכויות טבעיות שיעמדו לו בלי הגנה של גוף מדיני, זה נאיבי. אין סיבה שזכויות האדם יזנחו כליל רק מכיוון שפילוסופים גרמניים החליטו שהומניסט אמיתי חייב להיות פציפיסט. בכלל פציפיזם הוא מם גרוע - זה כמו גן של השמדה עצמית: הוא לא יכול לשרוד הרבה זמן, כי כל מי שמחזיק בו יעלם עד מהרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר קננגיסר הנכבד, ראשית אפתח בהתנצלות על כך שנוצר הרושם שמה פסלתי את מאמרך ואת שהבעת בו - לא זאת היתה כוונתי. שורש הבעייה החל מקביעתי השרירותית שאני באופן אישי אינני הומניסט, היות ואינני עומד בקריטריונים המרכזיים מהם נגזרת הגדרה זו. ההגדרות ההומניסטיות הקלאסיות הינן במהותן אוטופיות לחלוטין, ועל רמה זו התנהלו ועדיין מתנהלים וויכוחים מעניינים בין זרמים שונים בהגות האירופאית במאתיים השנים האחרונות, כך שאף 'פילוסוף גרמני' לא ישב וחיבר ספר-מצוות פאציפיסטי על החיים ההומניסטים. ארבע ההגדרות שציינתי בהערותיי השונות הינן מהחשובות ביותר לכל בניין האידאה ההומניסטית - אי הקרבת ושיעבוד חייו של אדם בשום מחיר. יכול מאוד להיות שישנם קשיים מסויימים בהתאמה האישית של תפיסת עולם זו, אך אין לבצע בה הנחות: - המדינה אינה מכשיר מגן כי אם מכשיר אוכף. - זכותם של גורמים דתיים לאמונתם ודיעותיהם חשובה וצודקת לא פחות משיטתך לחינוך הומניסטי, יותר גרוע - עליך להגן על זכותם האנושית להאמין בבלתי אנושי, היות וגם הם בני אדם. - כלל הברזל של אי-אלימות בכל מחיר, כולל הגנה עצמית העלולה להביא לשפיכות דמים הנו גם כן אבן יסוד במישנה זו, ואכן הפאציפיזם הקלאסי נגזר מהשקפת עולם זו, אשר הינה אידאית ונאצלת במהותה. על כן קביעתך שהנך 'הומניסט ריאלי' (משהו הדומה לרעיון של 'נזיר פרקטי' בתקווה שהנך יורד לסוף דעתי) חסרת רגליים בהקשר זה. לכן יש לשער שגם אתה אינך הומניסט כי אם כמוני - תועלתן, המאמין בחוק ובתבונה האנושית, ולכן מבקש אני להאמין שהנך חושב, בדיוק כמוני - שיש טעם בקיום מדינה אוכפת דמוקרטית, בה יכול השילטון להתחלף באופן חוקי ומסודר ללא שפיכות דמים - שישנן קבוצות ליברליות המדברות יותר אל ליבנו מקבוצות דתיות חשוכות, למרות היות שתיהן מורכבות מבני אדם. - שישנם דברים עליהם יש להלחם בשם כבוד האדם, קידמתו ורווחתו - ולאו דווקא להיכחד מתוך הלך רוח פאציפיסטי. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה המצב - הלאה החינוך ההומניסטי! היידה החינוך התועלתני. רק שלמילה "תועלתני" יש צליל של משהו אנוכי ורע, ולמילה "הומניזם" יש צליל יותר נחמד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצדק איתך - למילה תועלתנות יש בשפה העברית קונוטציות בעייתיות, אך הדבר נובע משיבוש שם התואר 'תועלתי' ו'תועלתני'. לקטגוריה הראשונה שייכת אכן מידה לא מבוטלת של אנוכיות, בעוד שהמושג 'תועלתנות' משמעותה הינה 'אוטיליטריות' בלעז (utilitarianism), ומשמעותו של מושג זה הינו מרכיב בתורת האתיקה הגורסת כי הטוב העליון הוא האושר הרב ביותר למספר הגדול ביותר של בני אדם, ומוסריותן של פעולות נשפטת במונחי תרומתן לאושר הכללי. מתפיסה זו נובע ששום עיקרון מוסרי איננו וודאי והכרחי באופן מוחלט, מאחר והיחס בין הפעולות ותוצאותיהן, המאושרות או האומללות, משתנה עם שינוי הנסיבות. לתורה זו אין דבר וחצי דבר עם רעיון ההומניזם בתור רעיון ואידאה, ומכאן תפיסת עולמי השוללת את ההומניזם בתור תפיסת עולם ומקבלת את הרעיון האוטיליטרי, וזאת למרות שהמילה הומניזם מצטלצלת טוב יותר במחוזות שיינקין. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי לא. הערך החשוב ביותר להומניסט הוא חיי אדם, ואחר כך זכויות האדם, באשר הוא אדם. בעולם אידיאלי, הייתה אפשרות לא להגביל בכלל את זכויותיו של היחיד ולא להרוג ולא להיהרג. אבל השאלה שההומניסט צריך לשאול את עצמו היא איך להגן על חיי וזכויות אדם בעולם לא אידיאלי, שיש בו מלחמות על משאבים ואפילו אלימות לשמה. אז קודם כל, ברור שללא שלטון וללא אכיפת חוקים, לא תישמר אף אחת מזכויות האדם, ואני מניח שאין צורך להסביר מדוע. המשטר הדמוקרטי הוא הדרך הטובה ביותר שידועה לי להגן על חייהם וזכויותיהם לפחות של אזרחי המדינה. כמובן שאכיפת חוקים על היחיד יש בה הגבלה של זכויותיו, אבל היא עדיפה על אנרכיה בצורתה הריאלית, כלומר משטר שבו אתה יכול להירצח בכל רגע. לגבי 2, אני מסכים שיש מתח בין הומניזם ללאומיות. אם אתה מגדיר הומניסט בצורה בינארית, כלומר מגדיר כהומניסט רק את זה שהדברים היחידים שחשובים לו הם חיי האדם זכויותיו וכבודו, ומגדיר את כל השאר כלא הומניסטים, אז המתח הופך לסתירה ממש. אבל אולי יהיה נכון יותר להסתכל על ההומניזם כציר שעליו כל אחד יכול למקם את עצמו. כדי להיות הומניסט מוחלט, עליך להיות קוסמופוליט. אבל גם מי שרואה עצמו קרוב לעם היהודי, אך הוא רגיש מאד לזכויותיהם של כל בני האדם, קשה לומר עליו שזכויות האדם אינם נר לרגליו. לגבי 3, אפשר אולי להאמין שקיים אל, והציווי המוסרי שלו הוא הומניזם, אבל אולי יש משהו עקום בלקבל את ההומניזם כמצווה הניתנת בידי אל. באופן כללי, אני מסכים בעניין הזה. 4 - האומנם? זאת שאלה שאני שואל את עצמי די הרבה. ברור שחיי האדם הם הדבר החשוב ביותר, ולו בגלל שאף אחת מזכויות האדם אינה נשמרת בלעדיהם. אבל פי כמה הם חשובים, למשל, מהזכות לכבוד? או לחירות? האם זה הומני יותר שאלפי אנשים יחיו כעבדים מאשר שאחד ימות והשאר ישוחררו (נניח שאלה האפשרויות היחידות)? עד כמה חיי עבד נחשבים ל"חיים" במלוא מובן המילה? ושאלה קצת יותר רלוונטית - כמה אנשים "הומני" להקריב במלחמה על מנת לאפשר לעם היהודי לחיות בכבוד בארצו? אתה טוען שמההומניזם נובע ש-0. אבל אני לא בטוח שזה כך. היחס בין ערך חיי אדם לערך זכויות אדם לא ממש ברור מהגדרת ההומניזם, אף על פי שברור שחיי אדם אחד חשובים יותר מזכויותיו. שים לב שהשאלה הזו, למרות שהיא בעיקר רגשית לדעתי, היא בפירוש מספרית - כמה הרוגים שווה זכותם של מליון אנשים לחירות? לרכוש? לביטחון? ולא מדובר באיזו התפלספות שאין לה ערך ממשי, אלא בהחלטות הכי גורליות - מתי לצאת למלחמה ומתי לא. בכל אופן, יש לקחת בחשבון את העובדה שהאויב לפעמים אינו הומניסט, ואינו רגיש לחיי וזכויות אדם. אם אתה נכנע בלי מאבק, סביר להניח שהדרישות יגדלו, כלומר הפגיעה בזכויותיך תגדל, ומעבר לכך, אתה מחזק את הצד הכוחני והלא הומני, וגורם לאלימות להיות משתלמת, ויש לכך אולי השלכות על העתיד. ברור שאם 80% מהעולם יהפוך לפציפיסט, 20% הנותרים יקימו משטר של דיכוי וישללו את הזכויות של כל השאר, ואולי גם יסכנו את חייהם. זה בוודאי לא מה שרוצה ההומניסט. אכן, לפעמים הדרך לעולם שנשמרים בו חיי וזכויות אדם עוברת דרך חוקים, שלטון, ומלחמות. אני חושב שהומניסט אמיתי יעדיף את האפשרות שתביא לתוצאה הומנית יותר, מאשר זו שבה הוא עצמו לא פוגע ישירות בזכויות ובחיים של אחרים, אך מביא בעקיפין לפגיעה גדולה הרבה יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |