בתשובה לאלכסנדר מאן, 07/02/00 0:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
צר לי על כי הטעיתי כך את כלל קוראי האייל וגררתי אותם לויכוח חסר ערך. (: עד כמה שידיעותי השיגו בעת כתיבת המאמר, ותוך הסתמכות על מספר כתבים שלא הייתה לי סיבה להטיל ספק בדיוק הגדרת המונח "הומניזם" שבהם, המשמעות הייתה שוויון זכויות, והצבת האדם במרכז, במקום המדינה או האלוהים. אבל אין בכך (לפחות לפי מה שידעתי) כדי לשלול את קיום המדינה כגורם מגן, ובטח שאין בכך כדי לשלול הגנה עצמית או הגנה על זכויות האדם. זו לא אידאולוגיה - זו אוטופיה, ואוטופיה די מסוכנת, אם תשאל אותי. אני, אם כן, הומניסט ריאליסטי. אין זה נכון לטעון כאילו איש לא ידע על מה אני מדבר, שכן הגדרתי את המשמעות של הומניזם במאמרי, ואם לא שם - אז בתגובות שהוספתי מאוחר יותר. ההומניזם שאני מדבר עליו הוא יותר ממה שאתה תארת בתגובתך למטה - הוא לא חוקי המדינה ככוח עליון, אלא חוקי המדינה כביטוי של זכויות האדם - שהן הכוח העליון באידאולוגיה שלי. להניח שלאדם יש זכויות טבעיות שיעמדו לו בלי הגנה של גוף מדיני, זה נאיבי. אין סיבה שזכויות האדם יזנחו כליל רק מכיוון שפילוסופים גרמניים החליטו שהומניסט אמיתי חייב להיות פציפיסט. בכלל פציפיזם הוא מם גרוע - זה כמו גן של השמדה עצמית: הוא לא יכול לשרוד הרבה זמן, כי כל מי שמחזיק בו יעלם עד מהרה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מר קננגיסר הנכבד, ראשית אפתח בהתנצלות על כך שנוצר הרושם שמה פסלתי את מאמרך ואת שהבעת בו - לא זאת היתה כוונתי. שורש הבעייה החל מקביעתי השרירותית שאני באופן אישי אינני הומניסט, היות ואינני עומד בקריטריונים המרכזיים מהם נגזרת הגדרה זו. ההגדרות ההומניסטיות הקלאסיות הינן במהותן אוטופיות לחלוטין, ועל רמה זו התנהלו ועדיין מתנהלים וויכוחים מעניינים בין זרמים שונים בהגות האירופאית במאתיים השנים האחרונות, כך שאף 'פילוסוף גרמני' לא ישב וחיבר ספר-מצוות פאציפיסטי על החיים ההומניסטים. ארבע ההגדרות שציינתי בהערותיי השונות הינן מהחשובות ביותר לכל בניין האידאה ההומניסטית - אי הקרבת ושיעבוד חייו של אדם בשום מחיר. יכול מאוד להיות שישנם קשיים מסויימים בהתאמה האישית של תפיסת עולם זו, אך אין לבצע בה הנחות: - המדינה אינה מכשיר מגן כי אם מכשיר אוכף. - זכותם של גורמים דתיים לאמונתם ודיעותיהם חשובה וצודקת לא פחות משיטתך לחינוך הומניסטי, יותר גרוע - עליך להגן על זכותם האנושית להאמין בבלתי אנושי, היות וגם הם בני אדם. - כלל הברזל של אי-אלימות בכל מחיר, כולל הגנה עצמית העלולה להביא לשפיכות דמים הנו גם כן אבן יסוד במישנה זו, ואכן הפאציפיזם הקלאסי נגזר מהשקפת עולם זו, אשר הינה אידאית ונאצלת במהותה. על כן קביעתך שהנך 'הומניסט ריאלי' (משהו הדומה לרעיון של 'נזיר פרקטי' בתקווה שהנך יורד לסוף דעתי) חסרת רגליים בהקשר זה. לכן יש לשער שגם אתה אינך הומניסט כי אם כמוני - תועלתן, המאמין בחוק ובתבונה האנושית, ולכן מבקש אני להאמין שהנך חושב, בדיוק כמוני - שיש טעם בקיום מדינה אוכפת דמוקרטית, בה יכול השילטון להתחלף באופן חוקי ומסודר ללא שפיכות דמים - שישנן קבוצות ליברליות המדברות יותר אל ליבנו מקבוצות דתיות חשוכות, למרות היות שתיהן מורכבות מבני אדם. - שישנם דברים עליהם יש להלחם בשם כבוד האדם, קידמתו ורווחתו - ולאו דווקא להיכחד מתוך הלך רוח פאציפיסטי. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה המצב - הלאה החינוך ההומניסטי! היידה החינוך התועלתני. רק שלמילה "תועלתני" יש צליל של משהו אנוכי ורע, ולמילה "הומניזם" יש צליל יותר נחמד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצדק איתך - למילה תועלתנות יש בשפה העברית קונוטציות בעייתיות, אך הדבר נובע משיבוש שם התואר 'תועלתי' ו'תועלתני'. לקטגוריה הראשונה שייכת אכן מידה לא מבוטלת של אנוכיות, בעוד שהמושג 'תועלתנות' משמעותה הינה 'אוטיליטריות' בלעז (utilitarianism), ומשמעותו של מושג זה הינו מרכיב בתורת האתיקה הגורסת כי הטוב העליון הוא האושר הרב ביותר למספר הגדול ביותר של בני אדם, ומוסריותן של פעולות נשפטת במונחי תרומתן לאושר הכללי. מתפיסה זו נובע ששום עיקרון מוסרי איננו וודאי והכרחי באופן מוחלט, מאחר והיחס בין הפעולות ותוצאותיהן, המאושרות או האומללות, משתנה עם שינוי הנסיבות. לתורה זו אין דבר וחצי דבר עם רעיון ההומניזם בתור רעיון ואידאה, ומכאן תפיסת עולמי השוללת את ההומניזם בתור תפיסת עולם ומקבלת את הרעיון האוטיליטרי, וזאת למרות שהמילה הומניזם מצטלצלת טוב יותר במחוזות שיינקין. בברכה א. מאן |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |